ביאור:רוחות וערים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


בספר משלי ישנם כמה פסוקים שבהם רוחו או נפשו של אדם נמשלת לעיר:

  • (משלי כה כח): "עיר פרוצה אין חומה - איש אשר אין מעצר לרוחו"( פירוט ).
  • (משלי טז לב): "טוב ארך אפים מגבור, ומשל ברוחו מלכד עיר"( פירוט ).
  • (משלי כא כב): "עיר גברים עלה חכם, וירד עז מבטחה. שמר פיו ולשונו, שמר מצרות נפשו"- ע"פ מלבי"ם, פסוק זה ממשיל את הנפש לעיר, ואת איברי הדיבור - לשערי העיר.

רוח היא המחשבה , והחכם ממשיל את המחשבות של האדם לעיר - אולי בגלל ששטף המחשבות שעוברות בליבו של האדם מזכיר את שטף האנשים העוברים בעיר, שכל אחד מהם שונה מרעהו, ודרושה חכמה רבה כדי למשול בהם.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-02-26.

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mjly/rux_weir