”בד״ח“ – מערך בדיקות והוראות חיוניות להפעלת כלי טיס, המקובל על המנהל;
”ביצועי אנוש“ – יכולות ומגבלות אנושיות שלהן השפעה על בטיחות ויעילות הפעלות תעופתיות;
”ביצועי תקשורת נדרשים“ (RCP – Required Communication Performance) – (בוטלה);
”בלון“ – כלי טיס קל מהאוויר שאינו מונע על ידי מנוע;
”בלון מאויש“ – בלון בין אם הוא חופשי או קשור לקרקע אשר לפי מפרט או הוראות היצרן רשאי לשאת אדם אחד או יותר;
”בסיס ענן“ (Ceiling) – הגובה מעל פני הקרקע או המים של בסיס השכבה הנמוכה ביותר של ענן, המכסה יותר ממחצית פני השמים והמצויה מתחת לגובה של 6,000 מטרים (20,000 רגל);
”גובה החלטה“ (DH – Decision Height (לגבי גובה מפתן המסלול) או DA – Decision Altitude (לגבי גובה פני הים הממוצע)) – גובה מוגדר בהפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D) שבו יש חובה להתחיל בתהליך הליכה סביב אם לא נוצר קשר העין הדרוש להמשך הגישה;
”גובה לחץ“ (Pressure Altitude) – לחץ אטמוספרי, המבוטא ביחידות של גובה המתאים לאותו הלחץ באטמוספרה הסטנדרטית;
”גובה מזערי להנמכה“ (MDA – Minimum Descent Altitude או MDH – Minimum Descent Height) – גובה נקוב בהפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (2D) או בהפעלה בגישת הקפה (circling approach), אשר מתחתיו אין להנמיך אם לא נוצר קשר העין הדרוש להמשך הגישה;
”גובה נקי ממכשולים“ (OCA – Obstacle clearance altitude (לגבי גובה פני הים הממוצע), או OCH – Obstacle clearance height (לגבי גובה השדה או גובה מפתן המסלול)) – הגובה הנמוך ביותר מעל גובה השדה או מעל גובה מפתן המסלול הנוגע בדבר, לפי העניין, המפורט במסגרת שירותי המידע התעופתי, שנעשה בו שימוש לשם עמידה באמות מידה נאותות למרחק בטוח ממכשולים; לעניין זה, גובה נקי ממכשולים –
(1)
בתהליך גישה מדויקת – נוגע לגובה מפתן המסלול;
(2)
בתהליך גישה לא מדויקת ובתהליך גישה עם הנחיה אנכית (APV) – נוגע לגובה שדה התעופה או לגובה מפתן המסלול אם הוא נמוך ביותר מ־7 רגל מגובה שדה התעופה;
(3)
בתהליך גישת הקפה – נוגע לגובה שדה התעופה;
”גובה שיוט“ – גובה הנשמר בחלק משמעותי של הטיסה;
”ג׳ירופלן“ – כלי טיס רוטורי שלמעט לצורך התנעה ראשונית, הכנף הסובבת שלו מונעת באמצעות תגובת זרימת האוויר ולא באמצעות מנוע, והשואב את יכולת הדחף שלו ממדחף הפועל מחוץ למערכת הכנפיים הסובבות שלו;
”גילשון“ – (נמחקה);
”גישה התחלתית“ (Initial Approach) או ”קטע גישה התחלתית“ (Initial Approach Segment) – הקטע שבין קבע הגישה ההתחלתית (Initial Approach Fix) ובין קבע הביניים (Intermediate Fix), או, כאשר ישים, קבע הגישה הסופית או נקודת הגישה הסופית (Final Approach Fix or Point);
”גישה ונחיתה בנוהלי טיסת מכשירים“ – (נמחקה);
”גישה סופית“ (Final Approach) או ”קטע גישה סופית“ (FAS – Final Approach Segment) – הקטע מתוך תהליך גישת מכשירים שבו מושגת התיישרות עם צירי הגישה לקראת הנחיתה;
”הוראות תעבורה אווירית“ – לגבי מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל – כהגדרתן בחוק, ולגבי מרחב אווירי שמחוץ למרחב הפיקוח התעופתי של ישראל – הוראות לתעבורה אווירית הניתנות בידי יחידת נת״א לפי נספח 11 לאמנה;
”הליקופטר“ – כלי טיס כבד מן האוויר הנתמך בטיסה בעיקר באמצעות התגובה שיוצר האוויר במגעו עם כנף סובבת ממונעת אחת או יותר הקבועה או הקבועות על ציר אנכי בעיקרו;
”הנחיית ניווט אופקית“ או ”הנחיית ניווט אנכית“ – הנחיה המסופקת באמצעות כל אחד מאלה:
(1)
עזר ניווט רדיו קרקעי;
(2)
נתוני ניווט שמייצר מחשב, בהתבסס על עזרי ניווט הממוקמים על הקרקע, בחלל, בכלי הטיס, או שילוב שלהם;
”הנמכה רציפה לגישה סופית“ (CDFA – Continuous descent final approach) – טכניקה להטסת קטע הגישה הסופית, בתהליך גישת מכשירים לא מדויקת ובתהליך גישה עם הנחיה אנכית (APV), כהנמכה רציפה, בלא התיישרות בגובה (level off), מגובה – בגובה קבע הגישה הסופית או מעליו, לנקודה שהיא בקירוב 15 מטרים (50 רגל) מעל מפתן סף מסלול הנחיתה או הנקודה שבה יש להתחיל בתמרון ההצפה (flare manoeuvre) בסוג כלי הטיס המוטס;
”הפעלה בגישת מכשירים“ – גישה ונחיתה העושה שימוש במכשירים לשם הנחיית הניווט (navigation guidance instrument) המבוססת על תהליך גישת מכשירים, והמסווגת בהתבסס על מינימת ההפעלה המתוכננת (designed) הנמוכה ביותר, שמתחתיה ניתן להמשיך בגישה (הפעלת גישה) ובלבד שהתקיים קשר העין הדרוש, כלהלן:
(1)
סוג A: גובה מזערי להנמכה או גובה החלטה של 75 מטרים (250 רגל) או יותר;
(2)
סוג B: גובה החלטה הנמוך מ־75 מטרים (250 רגל); הפעלה בגישת מכשירים מסוג B מסווגת כלהלן:
(א)
קטגוריה I (CAT I) – גובה החלטה (DH) שאינו נמוך מ־60 מטרים (200 רגל) וכן ראות אופקית שאינה פחותה מ־800 מטרים או טווח ראות על מסלול שאינו פחות מ־550 מטרים;
(ב)
קטגוריה II (CAT II) – גובה החלטה (DH) הנמוך מ־60 מטרים (200 רגל) ואינו נמוך מ־30 מטרים (100 רגל) וכן טווח ראות על מסלול שאינו פחות מ־300 מטרים;
(ג)
קטגוריה III (CAT III) – גובה החלטה (DH) הנמוך מ־30 מטרים (100 רגל), או בלא גובה החלטה, וכן טווח ראות על מסלול פחות מ־300 מטרים, או בלא מגבלות טווח ראות על מסלול;
”הפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (2D)“ – הפעלה בגישת מכשירים שבה נעשה שימוש בהנחיית ניווט אופקית בלבד;
”הפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D)“ – הפעלה בגישת מכשירים שבה נעשה שימוש גם בהנחיית ניווט אופקית וגם בהנחיית ניווט אנכית;
”הפרדה אנכית מזערית מופחתת“ (RVSM – Reduced Vertical Separation Minimum) – הפרדה אנכית בין מטוסים של 300 מטר (1,000 רגל) בין רום טיסה 290 לבין רום טיסה 410, כולל גבהים אלה;
”התקרחות חמורה“ (Severe Icing) – התקרחות שבה קצב הצטברות הקרח הוא כזה שמערכות הפשרת הקרח או מניעת ההתקרחות של כלי הטיס אינן יכולות להקטין את הסכנה לבטיחות הטיסה כתוצאה מההתקרחות או לשלוט בה, ונדרש שינוי מיידי בגובה הטיסה או בכיוונה;
”התקרחות מתונה“ (Moderate Icing) – התקרחות שבה קצב הצטברות הקרח הוא סכנה לבטיחות הטיסה, השימוש במערכת הפשרת הקרח או מניעת ההתקרחות של כלי הטיס חיוני, ושינוי של גובה הטיסה או כיוונה רצוי;
”זמן טיסה“ –
(1)
לעניין מטוס – פרק הזמן מהרגע שבו המטוס נע לראשונה לשם המראה ועד לעצירתו הסופית בסוף הטיסה;
(2)
לעניין הליקופטר – פרק הזמן מהרגע שבו החל הרוטור של ההליקופטר להסתובב ועד לרגע שבו ההליקופטר נעצר סופית בסוף הטיסה והרוטור חדל מלהסתובב;
”זמן תאורה“ – זמן הלילה וכן כל זמן אחר שבו הראות לקויה מחמת תנאי מזג האוויר או מחמת כל סיבה אחרת;
”טווח ראות על מסלול“ (RVR – Runway Visual Range) – המרחק שממנו יכול טייס של כלי טיס הנמצא על קו האמצע של מסלול לראות את סימוני המסלול, את תאורות המתווה של המסלול או את תאורות הזיהוי של קו האמצע שלו;
”טייס משנה“ (Co-Pilot) – טייס הממלא תפקיד בהטסתו של כלי טיס, למעט תפקיד של טייס מפקד, ולמעט טייס מתלמד;
”טיסה בין־לאומית“ – טיסה שלפחות אחת מנקודות המוצא, הביניים או היעד שלה היא מחוץ לישראל או שחלק ממנה מתבצע מעל שטחה של מדינה זרה;
”טיסה כללית“ – טיסה המבוצעת בהפעלה כללית של כלי טיס;
”טיסה ממושכת מעל ים“ –
(1)
לעניין מטוס קטן, מטוס המופעל לפי הפרק השלושה עשר, וכלי טיס שאינו מטוס או כלי טיס רוטורי [במקור: רוטורקרפט] – טיסה מעל לים במרחק אופקי של יותר מ־50 מיילים ימיים (93 ק״מ) מקו החוף הקרוב ביותר;
(2)
לעניין מטוס שאינו כלול בפסקה (1) – טיסה מעל הים במרחק שבו הוא יכול לבצע נחיתה בשדה התעופה הקרוב ביותר, כלהלן:
(א)
למטוס רב־מנועי – 120 דקות טיסה במהירות שיוט רגילה או 740 ק״מ (400 מילין ימיים), לפי הקטן ביניהם;
(ב)
למטוס חד־מנועי – 30 דקות טיסה במהירות שיוט רגילה או 185 ק״מ (100 מילין ימיים), לפי הקטן מביניהם;
(3)
לעניין כלי טיס רוטורי [במקור: רוטורקרפט] – טיסה מעל הים במרחק אופקי של יותר מ־50 מיילים ימיים (93 ק״מ) מקו החוף הקרוב ביותר או ממנחת כלי טיס רוטורי [במקור: מנחת רוטורקרפט] בים;
”טיסה מסחרית“ – הטסת כלי טיס לשם הסעת נוסעים, הובלת טובין או מתן שירות, בתמורה;
”יומן תחזוקה“ – יומן המצוי דרך קבע בכלי הטיס, המיועד לרישום תקלות טכניות בכלי הטיס, מנועיו, מדחפיו או ציוד שבו, ואופן הטיפול בהן ובכלל זה דחייתן, ומידע נוסף הדרוש לשם שמירה על בטיחות טיסה נמשכת;
”יחידת נת״א“ – כהגדרתה בחוק, לרבות כל גוף הנותן שירותי ניהול תעבורה אווירית במרחב אווירי מחוץ למרחב הפיקוח התעופתי של ישראל;
”כט״מ“ – כללי טיסת מכשירים (IFR – Instruments Flight Rules);
”כט״ר“ – כללי טיסת ראייה (VFR – Visual Flight Rules);
”כשירות אווירית נמשכת“ – כלל התהליכים המבטיחים כי בכל זמן נתון לאורך חייו התפעוליים של כלי טיס, מנוע, מדחף או ציוד תעופתי שבו, הם ממלאים אחר כללי הכושר האווירי הישימים, ונמצאים במצב להפעלה בטוחה;
”לילה“ – חלק היממה מגמר דמדומי הערב (evening civil twilight) עד תחילת דמדומי הבוקר (morning civil twilight) כמפורסם בטבלאות זריחה–שקיעה שבפמ״ת;
”מדינת שדה התעופה“ (State of the Aerodrome) – המדינה שבשטחה ממוקם שדה התעופה;
”מטוס“ – כלי טיס כבד מן האוויר המונע באמצעות מנוע והנתמך בטיסה בעיקר באמצעות כנף קבועה;
”מטוס גדול“ – מטוס שמסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 5,700 ק״ג;
”מטוס הדרכה זעיר“ – מטוס זעיר דו־מושבי;
”מטוס זעיר“ – מטוס חד־מושבי שמסתו המרבית המורשית להמראה אינה עולה על 390 ק״ג או מטוס דו־מושבי שמסתו המרבית המורשית להמראה אינה עולה על 600 ק״ג או אם הוא מיועד להמראה ונחיתה על פני מים – 650 ק״ג, והמסוגל להסיע עד שני בני אדם לרבות הטייס, והוא אחד מאלה:
(1)
סוג א׳ – שמושב הטייס בו מחובר באופן קשיח לכנף;
(2)
סוג ב׳ – שמושב הטייס בו תלוי מתחת לכנף וניתן להטיה כלפיה;
”מטוס קטן“ – מטוס שמסתו המרבית המורשית להמראה היא 5,700 ק״ג או פחות;
”מטוס רב־מנועי“ – מטוס בעל שני מנועים או יותר;
”מגדל פיקוח“ – יחידת נת״א המספקת שירותי פיקוח ובקרה על תעבורת כלי טיס באוויר או על פני הקרקע בשדה תעופה;
”מידע מטאורולוגי“ (Meteorological Information) – דיווח מזג אוויר, תחזית מזג אוויר, ניתוח מצב מזג אוויר וכל מידע נוסף בדבר תנאי מזג אוויר, נוכחיים או צפויים, המסופק –
(1)
בישראל – בידי השירות המטאורולוגי או מי שהוא הסמיך לעניין זה, ובכלל זה מידע ממיתקן דיווח מזג אוויר שאושר לפי סעיף 37 לחוק, הנמסר לכלי טיס מיחידת נת״א;
(2)
במדינת חוץ – בידי גורם המוסמך לכך באותה מדינה, כמפורט בפרסומי המידע התעופתי של אותה מדינה, או בידי גורם אחר שמנהל השירות המטאורולוגי, בהסכמת המנהל, אישר אותו לכך;
”מידע תחזוקתי“ – כל אחד מאלה:
(1)
הוראות לשמירה על כשירות אווירית נמשכת או התאמה נמשכת לשימוש תעופתי מאת יצרן כלי טיס, גוף כלי טיס, מנוע כלי טיס, מדחף, רוטור, ציוד תעופתי, בשלמותם או כל חלק מהם (להלן בהגדרה זו – פריט טיס) או המתכן שלו, לרבות ספרי עזר ועלוני שירות;
(2)
הוראות כושר אווירי לגבי פריט טיס, שניתנו לפי סעיף 69 לחוק;
(3)
כל דרישה, הוראה או מידע לגבי שמירה על כשירות אווירית נמשכת של פריט טיס ישראלי, שנתן המנהל או של פריט טיס זר שנתנה הרשות המוסמכת במדינת הרישום או במדינת התכן של אותו פריט טיס;
(4)
הוראות לשמירה על כשירות אווירית נמשכת של פריט טיס מאת המפעיל האווירי של אותו פריט טיס, לרבות נוהלי התחזוקה ומערכי האחזקה שלו;
(5)
כל מידע ישים לעניין שינוי דרך ביצועה של פעולת בדק מסוימת;
בקשר למתן רשיונות לכלי טיס, פירושו חלוקה רחבה של כלי טיס בעלי אפיונים דומים של הנעה, טיסה או נחיתה; בכלל זה מטוס, כלי טיס רוטורי, דאון, בלון, מטוס יבשתי ומטוס ימי;
”מינימת הפעלה בשדה תעופה“ (Aerodrome Operating Minima ) – מגבלות השימוש בשדה תעופה לאחד או יותר מאלה, המבוטאות במונחים כמפורט לצדם:
(1)
המראה – המבוטאות במונחים של ראות או טווח ראות על מסלול וכן, אם נדרש, מצב העננות;
(2)
נחיתה במסגרת הפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (2D) – המבוטאות במונחים של ראות או טווח ראות על מסלול, גובה מזערי להנמכה, וכן, אם נדרש, מצב העננות;
(3)
נחיתה במסגרת הפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (D3) – המבוטאות במונחים של ראות או טווח ראות על מסלול וכן גובה החלטה המתאים לסוג ההפעלה או לקטגוריית ההפעלה;
”מירשה טיסה“ – הרשאה שנתנה יחידת נת״א לכלי טיס לפעול (to proceed), לפי תנאים שהגדירה;
”מנוע קריטי“ – מנוע שכישלונו ישפיע בצורה החמורה ביותר על הביצועים ותכונות הניהוג של כלי הטיס;
”מעקב מבוסס ביצועים“ (Performance-based surveillance (PBS)) – מעקב המבוסס על מפרטי ביצועים (performance specifications) הישימים למתן שירותי תעבורה אווירית;
”מערך אחזקה“ (maintenance program) – מסמך המפרט, לגבי כלי טיס, את פעולות הבדק והתחזוקה הקלה המתוכננות ותדירות השלמתן וכן נהלים משלימים, כדוגמת תכנית האמינות, הנדרשים להפעלתו הבטוחה של כלי הטיס שלגביו חל מערך האחזקה;
”מערכת EFB“ (Electronic Flight Bag) – מערכת מידע אלקטרונית, המורכבת מציוד ויישומים (applications) לשימוש צוות האוויר, המאפשרת שמירה, עדכון, הצגה, ועיבוד של מידע המשמש לצורך תפקידי EFB, לתמיכה בהפעלת כלי טיס או בביצוע תפקידי צוות האוויר;
”מפרט ביצועי מעקב נדרשים“ (Required surveillance performance (RSP specification)) – קבוצת דרישות לגבי מתן שירותי תעבורה אווירית והציוד הקרקעי המשמש לכך, יכולת כלי טיס והפעלת כלי טיס, שקיומן נדרש כדי לאפשר מעקב מבוסס ביצועים;
”מפרט ביצועי תקשורת נדרשים“ (Required communication performance (RCP specification)) – קבוצת דרישות לגבי מתן שירותי תעבורה אווירית והציוד הקרקעי המשמש לכך, יכולת כלי טיס והפעלה של כלי טיס, שקיומן נדרש כדי לאפשר תקשורת מבוססת ביצועים;
”מפרט ניווט“ (Navigation specification) – קבוצת דרישות לגבי כלי טיס ולגבי צוות האוויר, שקיומן נדרש כדי לאפשר הפעלה של ניווט מבוסס ביצועים במרחב אווירי מסוים, שהוא אחד מאלה:
(1)
”מפרט RNAV“ (Area navigation (RNAV) specification), המבוסס על ניווט שאינו כולל דרישות לגבי ניטור ביצועים והתראה (performance monitoring and alerting), המאופיין בקידומת RNAV, כגון: RNAV 1 או RNAV 5;
(2)
”מפרט RNP“ (Required navigation performance (RNP) specification), המבוסס על ניווט הכולל דרישות לגבי ניטור ביצועים והתראה (performance monitoring and alerting), המאופיין בקידומת RNP, כגון: RNP 4 או RNP APCH;
”מצנח ממונע“ – (נמחקה);
”מקובל על המנהל“ – מסמך, נתון, שיטה, טכניקה, מערכת, אמצעי או פעולה המקובלים על המנהל לפי תקנה 545ד;
”משדר מיקום חירום“ (ELT – Emergency Locator Transmitter) – ציוד לשידור אותות מובחנים בתדרים ייעודיים אשר יכול להיות מופעל באופן אוטומטי במקרה של התרסקות או באופן ידני, שהוא אחד מאלה:
(1)
משדר מיקום חירום אוטומטי קבוע (ELT (AF) – Automatic Fixed ELT) – משדר המופעל באופן אוטומטי ומחובר באופן קבוע לכלי הטיס;
(2)
משדר מיקום חירום אוטומטי נייד (ELT (AP) – Automatic Portable ELT) – משדר המופעל באופן אוטומטי, מחובר באופן קשיח לכלי הטיס אבל ניתן להסרה ממנו במהירות;
(3)
משדר מיקום חירום אוטומטי נפרס (ELT (AD) – Automatic Deployable ELT) – משדר המחובר באופן קשיח לכלי הטיס והנפרס ומופעל באופן אוטומטי במקרה של התרסקות וכן, במקרים מסוימים, מופעל גם באמצעות חיישנים הידרו־סטטיים וניתן לפריסה גם באופן ידני;
(4)
משדר מיקום חירום להישרדות (ELT (S) – Survival ELT) – משדר הניתן להסרה מכלי הטיס והמאוחסן כך שניתן להפעילו בנקל במקרי חירום, והמופעל באופן ידני בידי ניצולים;
”נוהל תקן טכני“ (TSO – Technical Standard Order) – אמת מידה טכנית מזערית המשמשת בכלי טיס אזרחי לחומרים, חלקים, תהליכים וציוד תעופתי, כאמור בפרק משנה O לחלק ה־21 לפ.א.ר.;
”נוטאם (NOTAM)“ – הודעה המופצת באמצעי תקשורת אלקטרוני (telecommunication) הנוגעת למיסוד תשתית תעופה, שירות תעופתי, או הוראות תעבורה אווירית, מצבם או שינוים, וכן לסיכונים לתעופה, אשר חיוני להביאה במהירות לידיעת אנשים העוסקים בהפעלת טיסות;
”ניווט מבוסס ביצועים“ (Performance-based navigation (PBN)) – ניווט אזורי המבוסס על דרישות ביצועים (performance requirements) לכלי טיס הפועלים בנתיב, בגישת מכשירים או במרחב אווירי אחר שהועד לכך;
”נקודת אל־חזור“ (Point of no return) – נקודת הציון הגאוגרפית האחרונה שממנה יכול מטוס לטוס, בטיסה נתונה, לשדה היעד או לשדה משנה לנתיב זמין;
”נקודת הליכה סביב“ (MAPt – Missed Approach Point) – הנקודה בתהליך גישת מכשירים שבה או לפניה יש להתחיל בתהליך ההליכה סביב;
”נקודת תכנון מחדש בטיסה“ (Point of in-flight re-planning) – נקודת ציון גאוגרפית שממנה יכול מטוס להמשיך בטיסה לשדה היעד, או לסטות לשדה משנה אם בעת ההגעה לאותה נקודה לא נותרה במטוס כמות דלק מספקת להשלמת הטיסה לשדה היעד עם כמויות הדלק הנדרשות לפי תקנות אלה;
”נת״א“ – ניהול תעבורה אווירית;
”סוג“ (type) –
(1)
לעניין רישיונות והגדרים לעובדי טיס, לזכויותיהם ולמגבלותיהם – ייצור ודגם בסיסי של כלי טיס, לרבות שינויים בו שאינם משנים את הטסתו (handling) או את מאפייני טיסתו (flight characteristic), לדוגמה: B.777; A320;
(2)
לעניין דרישות לגבי כלי טיס – כלי הטיס הדומים זה לזה בתכן שלהם, לדוגמה: B737-800 ו־B737-900; Piper PA-23-235 ו־PA-23-250;
”סוג ביצועי התקשורת הנדרשים“ (Required communication performance type (RCP type)) – (בוטלה);
”ספר בקרת האחזקה“ (MCM – Maintenance Control Manual) – ספר עזר לתחזוקה כמשמעותו בסעיף 19(3)(ב) לחוק, המפרט את נוהלי המפעיל האווירי המבטיחים כי כל פעולות הבדק והתחזוקה הקלה, המתוכננות והבלתי מתוכננות, מבוצעות בכלי הטיס של המפעיל האווירי בזמן ובאופן מבוקר ומשביע רצון;
”ספר הטיסה“ (Flight Manual) – ספר עזר, המשויך לתעודת כושר הטיסה של כלי הטיס, הכולל הגבלות שבהן חייב כלי הטיס לעמוד לצורך שמירת כשירותו האווירית, וכן הוראות ומידע הדרושים לאנשי צוות האוויר להפעלתו הבטוחה של כלי הטיס;
”ספר עזר למבצעים“ (Operations Manual) – ספר עזר של מפעיל אווירי הכולל נהלים, הוראות והנחיות לשימוש והכוונה של כוח האדם המועסק על ידו בתפקיד תפעולי;
”ספר תפעול כלי טיס“ (Aircraft Operating Manual) – ספר עזר, המכיל נוהלי תפעול במצב רגיל, במצב בלתי רגיל ובמצב חירום, בד״ח, מגבלות, מידע לגבי ביצועי כלי הטיס, פרטים לגבי מערכות כלי הטיס ומידע נוסף הנוגע להפעלת כלי הטיס;
”עפיפון“ – כלי טיס העשוי ממבנה העטוף בנייר, בבד, במתכת או בחומר אחר, המיועד להטסה והקשור לחבל או לכבל, והנתמך בטיסה בידי רוח הנעה מעבר למשטחיו בלבד;
”עקרונות הגורם האנושי“ (Human Factors Principles) – עקרונות הישימים לתכן, רישוי, הדרכה, הפעלה ואחזקה תעופתיים המבקשים להביא לקיום ממשק בטוח בין האדם לבין שאר רכיבי המערכת, מתוך התחשבות הולמת בביצועי אנוש;
”פ.א.ר.“ – תקנות התעופה הפדרליות של ארצות הברית של אמריקה, שעותק מהן מופקד לעיון הציבור במשרדי הרשות ובאתר האינטרנט, בלא תשלום, בשינויים המפורטים בתקנות אלה וכן בשינויים אלה:
(1)
בכל מקום שנאמר ”FAA“ יקראו הרשות;
(2)
בכל מקום שנאמר ”the administrator“ יקראו המנהל;
(3)
בתוספת החמישית (Appendix E) ובתוספת השישית (Appendix F) לחלק 121 לפ.א.ר., יקראו כל הפניה לתקנה 121.424 כהפניה לתקנה 447, וכל הפניה לתקנה 121.441 כהפניה לתקנה 461;
”פמ״ת“ – פרסומי מידע תעופתי (A.I.P. – Aeronautical Information Publication) בעלי תוקף קבוע החיוניים לתעבורה האווירית, שהוציא המנהל בהתאם לסעיף 84 לחוק, והעומדים לעיון הציבור באתר האינטרנט;
”פניית נוהל“ (Procedure Turn) – תמרון שבו מבוצעת פניית יציאה מכיוון מוגדר, המלווה בפנייה בכיוון הנגדי, במטרה לאפשר לכלי הטיס ליירט נתיב או רדיאל ולהמשיך בכיוון ההפוך לכיוון המקורי;
”צה״ל“ – צבא הגנה לישראל;
”קטגוריה“ (category) – לעניין מתן רישיונות לכלי טיס – סיווג כלי טיס לפי שימוש המיועד לו או לפי ההגבלות התפעוליות של השימוש בו; בכלל זה תובלה, רגיל, שימושי, אקרובטי, מוגבל;
”קטגוריית הצלה וכיבוי אש“ – קטגוריית שירותי הצלה וכיבוי אש כאמור בפרק התשיעי לחלק הראשון של נספח 14 לאמנה, כעדכונו מזמן לזמן –
(1)
לעניין שדה תעופה – המפורסמת בפרסומי המידע התעופתי הנוגעים לאותו שדה;
(2)
לעניין מטוס – הנגזרת 9-1 בחלק הראשון לנספח 14 לאמנה, לפי סוג המטוס;
”קשר העין הדרוש“ – מצב דברים שבו מקטע העזרים החזותיים או קטע מאזור הגישה שאמור להיראות לעיני הטייס למשך זמן המספיק לו להערכת מיקום כלי הטיס ושיעור השינוי במיקומו לעומת הנתיב הרצוי, נראה לעיניו; במקרה של גישת הקפה – קשר העין הדרוש הוא עם סביבת המסלול; בהפעלת גישה בקטגוריה III עם גובה החלטה – קשר העין הדרוש הוא זה שצוין לגבי אותו תהליך גישה ולאותה הפעלה כמפורט בשירותי המידע התעופתי;
”ראות טיסה“ (Flight Visibility) – מרחק אופקי ממוצע לפנים, מתא הטייס של כלי טיס הנמצא בטיסה, שממנו ניתן לראות ולזהות עצמים בולטים בלתי מוארים ביום ועצמים בולטים מוארים בלילה;
”ראות על מסלול“ (RVR – Runway Visual Range) – (נמחקה);
”רום טיסה“ (flight level) – רמה של לחץ אטמוספרי קבוע המבוטא בשלוש ספרות שמשמעותן גובה במאות רגל מעל מישור שבו נמדד לחץ אוויר של 29.92 אינץ׳ כספית (1013.25 מיליבר); לדוגמה, רום טיסה 255 משמעותו קריאת מד גובה ברומטרי של 25,500 רגל;
”רקטה“ – כלי טיס המונע באמצעות פליטת גזים מתפשטים הנוצרים במנוע מחומרי הדף בעלי כושר פעולה עצמי שאינם תלויים בהכנסת כל חומר מבחוץ, לרבות כל חלק הנפרד ממנה במרוצת הפעולה;
”רישיון הפעלה מסחרית“ – רישיון להפעלה מסחרית של כלי טיס שניתן לפי סעיף 2 לחוק הרישוי;
”רשימת חריגי תצורה“ (CDL – Configuration Deviation List) – רשימה שהכין מחזיק תעודת הסוג של כלי הטיס ושאישרה מדינת התכן, המזהה חלקים חיצוניים בסוג כלי טיס, שניתן להתחיל בטיסה גם אם הם אינם נמצאים; רשימה כאמור תכיל, אם נדרש על פי ספר הטיסה, מידע בדבר מגבלות ההפעלה ותיקון ביצועי כלי הטיס הנגזרים מכך;
”רשימת ציוד מזערי“ (MEL – Minimum Equipment List) – רשימה התואמת את רשימת הציוד המזערי הראשית של סוג כלי הטיס או מחמירה ממנה, שהכין מפעיל אווירי, המאפשרת הפעלת כלי הטיס, בכפוף לתנאים מוגדרים, כאשר ציוד מסוים בכלי הטיס אינו שמיש;
”רשימת ציוד מזערי ראשית“ (MMEL – Master Minimum Equipment List) – רשימה שהכין מחזיק תעודת הסוג של כלי הטיס לסוג כלי טיס מסוים, באישור מדינת התכן, הכוללת רשימת פריטים שמותר שהם לא יהיו שמישים עם התחלת הטיסה; רשימה כאמור יכולה להיות קשורה לתנאי הפעלה מסוימים, להגבלות או לנהלים מיוחדים;
”שדה“, ”שדה תעופה“ – שדה תעופה, לרבות מנחת, כהגדרתם בחוק;
”שדה מבודד“, לעניין סוג נתון של מטוס – שדה יעד שלגביו לא קיים שדה משנה לשדה היעד המתאים לאותו סוג מטוס;
”שדה משנה“ (Alternate Aerodrome) – שדה תעופה שאליו יכול כלי טיס לטוס כאשר לא ניתן או לא מומלץ להתקדם לעבר שדה היעד או לנחות בו, ובו זמינים שירותים ומיתקנים הדרושים להפעלת כלי הטיס, ובלבד ששדה תעופה כאמור מתאים להפעלת כלי הטיס, ופעיל בזמן ההגעה המשוער; שדה משנה יכול להיות כל אחד מאלה:
(1)
שדה משנה להמראה (Take-off Alternate) – שדה משנה שבו יוכל כלי הטיס לנחות אם הדבר נדרש זמן קצר לאחר ההמראה וכאשר לא ניתן להשתמש בשדה ההמראה;
(2)
שדה משנה לנתיב (En-route Alternate) – שדה משנה שבו יכול כלי הטיס לנחות במקרה שבו נדרשת הסטה מנתיב הטיסה בעת טיסה בנתיב;
(3)
שדה משנה לשדה היעד (Destination Alternate) – שדה משנה שבו יוכל כלי הטיס לנחות כאשר לא ניתן או לא מומלץ לנחות בשדה היעד;
”שיפוץ“ – ביצוע פירוק, ניקוי, בדיקה, תיקון לפי הצורך, הרכבה מחדש וכן ביצוע בדיקה תפעולית לפי סימוכי השיפוץ, כהגדרתם בתקנה 219 לתקנות הרישיונות;
”שירותי מידע תעופתי“ – לגבי מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל – כהגדרתם בחוק, ולגבי מרחב אווירי שמחוץ למרחב הפיקוח התעופתי של ישראל – שירותי מידע לתעופה הניתנים בידי מדינה חברה לפי נספח 15 לאמנה;
”שירותי קרקע“ – שירותים הנדרשים לשם הגעה של כלי טיס לשדה תעופה ועזיבתו, למעט שירותי נת״א;
”שליטה תפעולית“ – היכולת להורות על ייזום טיסה, המשכה, סטייה מנתיבה המתוכנן או סיומה, לשם הבטחת בטיחות כלי הטיס, ולשם הבטחת סדירות הטיסה ויעילותה;
”תהליך גישת מכשירים“ (Instrument Approach Procedure) – סדרת תמרונים מוגדרים מראש המסתמכים על מכשירי הטיסה עם פירוט ההגנה ממכשולים, החל בקבע הגישה ההתחלתית, או אם ישים, מנקודת התחלה של נתיב הגעה מוגדר, עד לנקודה שממנה ניתן להשלים את הנחיתה, או, אם הנחיתה לא הושלמה, למקום שעומד באמות מידה של ניקיון ממכשולים לשם ביצוע המתנה (holding) או לשם טיסה בנתיב; תהליכי גישת מכשירים מסווגים כך:
(1)
תהליך גישה לא מדויקת (Non-precision approach (NPA) procedure) – תהליך גישת מכשירים שתוכנן להפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (D2) והוא מסוג A; לעניין זה, הטסה לפי תהליך גישה לא מדויקת תוך שימוש בטכניקה של הנמכה רציפה לגישה סופית (CDFA) עם הנחיה אנכית לא מחייבת (advisory VNAV) שמחשב ציוד הנישא בכלי הטיס – מסווגת כהפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D); הטסה לפי תהליך גישה לא מדויקת תוך שימוש בטכניקה של הנמכה רציפה לגישה סופית (CDFA) עם חישוב ידני של שיעור ההנמכה הנדרש – מסווגת כהפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (2D);
(2)
תהליך גישה עם הנחיה אנכית (APV – Approach procedure with vertical guidance) – תהליך גישת מכשירים בניווט מבוסס ביצועים (PBN) שתוכנן להפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D) והוא מסוג A;
(3)
תהליך גישה מדויקת (Precision approach (PA) procedure) – תהליך גישת מכשירים המבוסס על מערכות ניווט (כגון ILS, MLS, GLS, SBAS CAT I) שתוכנן להפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D) והוא מסוג A או B;
”תהליך הליכה סביב“ (Missed Approach Procedure) – התהליך שאותו יש לבצע אם לא ניתן להמשיך בגישה לנחיתה;
”תובלה אווירית מסחרית“ – הפעלה מסחרית שבה מסיעים בכלי טיס נוסעים או מובילים בו טובין, לרבות מטען או דואר;
”תכנית טיסה“ – מידע מפורט המסופק ליחידת נת״א, לגבי טיסה מתוכננת, או לגבי קטע של טיסה מתוכננת, של כלי טיס;
”תכנית טיסה מבצעית“ – תכנית טיסה שהכין מפעיל אווירי לביצוע טיסה בטוחה, כאמור בתקנה 78א המבוססת על שיקול ביצועי כלי הטיס, מגבלות תפעול נוספות ותנאים צפויים בנתיב הטיסה המתוכנן ובשדות התעופה הנוגעים לטיסה;
”תחזית מזג אוויר“ (Forecast) – תיאור תנאי מזג אוויר עתידיים, במועד מוגדר או בפרק זמן מוגדר, באזור מוגדר, המסופק –
(1)
בישראל – שנותן השירות המטאורולוגי או מי שהוא הסמיך לעניין זה;
(2)
במדינת חוץ – שנותן גורם המוסמך לכך באותה מדינה, כמפורט בפרסומי המידע התעופתי של אותה מדינה, או גורם אחר שמנהל השירות המטאורולוגי, בהסכמת המנהל, אישר אותו לכך;
”תנאים מטאורולוגיים לטיסת ראייה“ (VMC – Visual Meteorological Conditions) – תנאים מטאורולוגיים השווים לכל התנאים המזעריים המפורטים להלן או הטובים מהם, במונחי ראות, מרחק מעננים וגובה בסיס הענן:
(1)
קיום ראות טיסה של לפחות 5 ק״מ מתחת לגובה של 3,050 מטרים (10,000 רגל) מעל גובה פני הים הממוצעים (AMSL) וראות טיסה של לפחות 8 ק״מ מעל לגובה זה;
(2)
מרחק אופקי של לפחות 1,500 מטרים ומרחק אנכי של לפחות 300 מטרים (1,000 רגל) בין כלי הטיס ובין ענן;
(3)
בסיס הענן (Ceiling) הוא לפחות 450 מטרים (1,500 רגל);
”תעודת אחזקה ושחרור“ (Maintenance Release) – תעודה שמוצהר בה ומאושר כי פעולת הבדק המפורטת בה הושלמה באופן משביע רצון, לפי המידע התחזוקתי הישים, ולנוהלי הגוף המוסמך לביצוע פעולות הבדק;
”תפקיד תפעולי“ – תפקיד מטעם מפעיל אווירי שהוא אחד מאלה:
(1)
תפקיד איש צוות;
(2)
תפקיד הקשור בניהול מבצעי טיסה ובשליטה תפעולית;
(3)
תפקיד הקשור במתן שירותי קרקע או בהבטחת הכשירות האווירית הנמשכת של כלי טיס שהוא מפעיל;
”תפקידי EFB“ (EFB Functions) – התפקידים שממלאת מערכת EFB לתמיכה בהפעלת כלי טיס או בביצוע תפקידי צוות האוויר, ובכלל זה גישה למידע הנדרש לצורך ניווט כלי הטיס והצגתו, גישה למידע תעופתי והצגתו, גישה למידע מטאורולוגי והצגתו, חישוב ביצועי כלי הטיס, חישוב מרכז הכובד של כלי הטיס, אחסון ספרים ונהלים הנדרשים להפעלת כלי הטיס והצגתם וכיוצא באלה;
”תצפית מזג אוויר“ (Observation (Meteorological)) – מדידה או הערכה של נתון מזג אוויר קיים;
”תקשורת מבוססת ביצועים“ (Performance-based communication (PBC)) – תקשורת המבוססת על מפרטי ביצועים (performance specifications) הישימים למתן שירותי תעבורה אווירית.
יראו כלי טיס למעט כלי טיס האמור בפסקאות (2) ו־(3) כמוכן לתזוזה מרגע סגירת דלתותיו ואם אין לו דלתות – מרגע התנעת המנועים;
(2)
יראו הליקופטר כמוכן לתזוזה מרגע התנעת המנועים, ויראו בעצירתו המלאה של הרוטור כעצירתו המלאה של ההליקופטר בסוף הטיסה;
(3)
יראו בלון מאויש כמוכן לתזוזה מעת שהבלון, ובכלל זה חופת הבלון והסל, התנתקו מהקרקע, ולעניין בלון קשור – למעט כל מיתקן עגינה המחבר את הבלון לקרקע; יראו את הרגע שבו בלון מאויש הגיע למצב מנוחה חזרה על הקרקע כעצירתו המלאה בסוף הטיסה.
חובת הודעה על תאונת טיס או על סטיה מהוראות כל דין [תיקון: תשע״ד־3]
(א)
אירעה תאונה לכלי טיס ישראלי מחוץ לישראל, שבה אדם נהרג או נפגע באופן חמור, או שנגרם נזק חמור לכלי טיס או לרכוש, יודיע הטייס המפקד, באמצעים המהירים ביותר המצויים ברשותו, על התאונה שהיה מעורב בה כלי הטיס –
(1)
כאשר התאונה אירעה בשטחה של מדינה חברה – לרשות המתאימה לכך באותה מדינה, כמפורסם על ידי שירותי המידע התעופתי שלה;
(2)
כאשר התאונה אירעה מחוץ לשטחה של מדינה חברה – לרשות המתאימה לכך במדינה האחראית על מתן שירותי נת״א במרחב האווירי שאירעה בו התאונה, כמפורסם על ידי שירותי המידע התעופתי של אותה מדינה;
סטה טייס מפקד מהוראות כל דין במקרה חירום לפי סעיף 76(ב)(1) לחוק, ימציא למנהל דוח כתוב בדבר הסטייה כאמור, בתוך עשרה ימים מיום הסטייה האמורה.
(ג)
היתה סטייה כאמור בתקנת משנה (ב), סטייה מדיני מדינה חברה, יודיע על כך הטייס המפקד גם לרשות המתאימה לכך כאמור בתקנת משנה (א)(1), בלא דיחוי, ואם דרשה כך יגיש לה דוח כתוב בדבר הסטייה כאמור, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־10 ימים מיום הדרישה.
טייס מפקד של כלי טיס שבו נדרש יותר מטייס אחד [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס, אשר לפי תעודת הסוג שלו חייב יותר מאדם אחד להמנות על צוות הטייסים שלו, אלא אם לפחות אחד מצוות הטייסים של כלי הטיס הוא טייס מפקד מורשה לפי תקנות הרשיונות.
(ב)
לא יתיר טייס מפקד לאדם ולא יחזיק אדם בהגאי כלי הטיס בזמן טיסה אלא אם כן אותו אדם הוא:
(1)
טייס המורשה להטיס את אותו טיפוס של כלי הטיס;
(2)
נציגו של המנהל המוסמך להטיס את אותו טיפוס של כלי הטיס ואשר קיבל הסכמתו של הטייס המפקד והוא מבצע פיקוח על הטיסה או בדיקתה.
(ג)
חילוף של טייס מפקד בשעת טיסה שלא במסגרת התנאים של תקנת משנה (ב), ייראה תמיד כמקרה חרום הקשור באי יכלתו הפתאומית של הטייס המפקד להמשיך במילוי תפקידו באותה טיסה. חילוף כאמור יחייב דיווח מיידי ליחידת פיקוח תעבורה אוירית (יחידת נת״א) או לכל תחנה אחרת עמה מקיים או עמה יכול לקיים כלי הטיס קשר רדיו; הפיקוד על כלי הטיס עובר במקרה חרום כזה למנוסה שבין האנשים המנויים להלן ולפי סדר הקדימות כלהלן:
(1)
לטייס המשנה באותה טיסה;
(2)
לטייס כשיר בעל רשיון והסמכה לשמש טייס מפקד על אותו טיפוס של כלי טיס, המצוי בצוות הטיסה או בין הנוסעים, בהסכמת טייס המשנה;
(3)
לכל אדם אחר בעל נסיון כטייס המצוי בצוות הטיסה או בין הנוסעים, רק אם גם טייס המשנה אינו יכול להמשיך למלא תפקידי טייס באותה טיסה;
(4)
כאמור בפסקה (2) ובפסקה (3), כסדרן, אם לא היה טייס משנה באותה טיסה מתחילתה.
(ד)
מי שהחליף את הטייס המפקד בנסיבות כאמור בתקנת משנה (ג) חייב לדווח למנהל מייד לאחר נחיתת החרום על כל פרטי המקרה ועל סיבותיו ונסיבותיו.
טייס מפקד יצטייד לפני התחלת הטיסה בכל המידע הניתן להשגה ביחס לאותה טיסה.
(ב)
מידע זה חייב לכלול –
(1)
לגבי טיסה לפי כט״מ או לגבי טיסה שלא בקרבת שדה תעופה – דו״חות ותחזיות של מזג אויר, דרישות דלק, האלטרנטיבות האפשריות כאשר הטיסה המתוכננת אינה ניתנת לביצוע לפי התכנית, תוך התחשבות בכל עיכוב בתעבורה האוירית אשר הוא קיבל מידע עליו מטעם יחידת נת״א;
(2)
מידע על המסלולים המיועדים לשימוש ועל מרחקי המראה ונחיתה כמפורט להלן:
א.
לגבי כלי טיס אשר עבורם נדרש ספר טיסה מאושר המכיל מרחקי המראה ונחיתה – את מרחקי ההמראה והנחיתה הרשומים בספר העזר;
ב.
לגבי כלי טיס אחר – מידע מוסמך אחר המתאים לכלי הטיס, המתייחס לביצועי כלי הטיס בנתונים הצפויים של גובה המסלול מעל פני הים ושל שיפוע המסלול, משקל כולל של כלי הטיס, רוח וטמפרטורה.
(ג)
טייס מפקד של כלי טיס, בטיסה כללית, ישאיר לפני המראתו רשימת הנוסעים הנמצאים איתו בכלי הטייס במקום ובאופן שיורה המנהל.
לא יתחיל אדם בביצוע טיסה של מטוס או הליקופטר המופעל בתובלה אווירית מסחרית, או של מטוס שהוראות הפרק השמיני חלות עליו (להלן בתקנה זו – כלי טיס) אלא אם כן מולאו כל טופסי הכנת הטיסה, המאשרים, לשביעות רצונו של הטייס המפקד, כי –
(1)
כלי הטיס כשיר לטיסה;
(2)
הציוד והמכשירים הנדרשים לביצוע הטיסה לפי תקנות אלה, מותקנים או נמצאים בכלי הטיס, לפי העניין, והם מספיקים לביצוע הטיסה;
(3)
לכלי הטיס הוצאה תעודת אחזקה ושחרור או שהוא שוחרר לטיסה לפי תקנה 133;
(4)
לפי רשומון ההעמסה שמולא לפי תקנות אלה –
(א)
מסת כלי הטיס ומיקום מרכז הכובד שלו הם כאלה שניתן להפעיל את כלי הטיס בבטחה, בהתחשב בתנאי הטיסה הצפויים;
(ב)
המטען הנישא בכלי הטיס מחולק בצורה הולמת לפי מגבלות ההעמסה לפי ספר הטיסה שלו, ומאובטח בבטחה;
(ג)
כלי הטיס עומד במגבלות ההפעלה לפי ספר הטיסה שלו ולפי הוראות תקנות אלה, לטיסה המתוכננת;
לא יפעיל אדם מטוס או הליקופטר, אלא אם כן נמצאות בכלי הטיס מפות תעופתיות הישימות לנתיב הטיסה המתוכנן, וכן לכל נתיב לאורכו, שלגביו יש צפיות סבירה כי הטיסה יכולה להיות מוסטת אליו.
כל איש צוות אוויר שתפקידו דורש זאת יימצא בעמדתו בתא הטייס ובעת ההמראה בעת הנחיתה.
(ב)
בכל שלב אחר בזמן הטיסה, כל איש צוות אוויר שתפקידו דורש זאת יימצא בעמדתו בתא הטייס, אלא אם כן היעדרותו משם דרושה לשם ביצוע תפקיד הקשור להפעלת כלי הטיס או לשם צרכיו הפיזיולוגיים.
(ג)
איש צוות אוויר יהדק את חגורת מושבו בכל עת היותו בעמדתו.
(ד)
כל איש צוות אוויר הנמצא במושב טייס, יחגור חגורות בטיחות בעת ההמראה והנחיתה; איש צוות אוויר הנמצא בתא הטייס אך אינו נמצא במושב טייס, יחגור חגורות בטיחות בעת ההמראה והנחיתה, ואולם אם רצועת הכתף אינה מאפשרת לו לבצע את תפקידיו, הוא רשאי להתירה ובלבד שיישאר חגור בחגורת המושב.
(ה)
הטייס המפקד בכלי הטיס יוודא כי כל אדם הנמצא במושב טייס ישמור חגורות כתף מהודקות במהלך המראת כלי הטיס או בנחיתתו.
(ו)
כל דייל יהדק את חגורת המושב, וכאשר מותקנות, את רצועות הכתף בעת ההמראה והנחיתה, ובכל עת שהטייס המפקד הורה על כך.
(ז)
בתקנה זו, ”חגורות בטיחות“ – כוללות את רצועות הכתף וחגורת המושב.
הגבלות על מילוי תפקיד איש צוות [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
בתקנה זו –
”אלכוהול“ – כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול;
”בדיקת נשיפה“ – בדיקת אויר נשוף של נבדק באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות בהתיעצות עם השר;
”מכשיר“ – מכשיר המראה את ריכוז האלכוהול באויר נשוף של אדם או את שווה ערכו בדמו של אותו אדם בדוגמה של נשיפת אויר שלו;
”בדיקת מעבדה“ – בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם או בדיקת הימצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של הנבדק, הנערכת במעבדה או במוסד רפואי ששר הבריאות בהתיעצות עם השר הכיר בהם;
”נבדק“ – אדם שנדרש להיבדק בדיקת נשיפה או בדיקת מעבדה להימצאות אלכוהול בגופו;
”המידה הקבועה“ – אחד מריכוזי האלכוהול שנמצא בבדיקת נשיפה כלהלן:
(1)
חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם;
(2)
ריכוז אלכוהול באויר נשוף ברמה שוות ערך לריכוז האמור בפסקה (1) או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד שנעשתה בבדיקת נשיפה.
(ב)
לא ימלא אדם תפקיד איש צוות בכלי טיס –
(1)
כאשר בבדיקת נשיפה או בבדיקת מעבדה נמצא בו אלכוהול בכמות העולה על המידה הקבועה;
(2)
תוך שמונה שעות מאז שתיית משקה אלכוהולי כלשהו;
(3)
כאשר הוא משתמש בכל סם או תרופה המשפיעים, או שיש בהם כדי להשפיע, לדעת המנהל, על כושרו למלא תפקידו באופן העלול לסכן את בטיחות הטיסה.
(ג)
פרט למקרה חירום לא ירשה טייס של כלי טיס להטיס אדם בכלי הטיס אם ברור כי אותו אדם נמצא תחת השפעה של אלכוהול, סם או תרופה; הוראה זו לא תחול על הטסת חולה הנמצא בהשגחה רפואית מתאימה.
(ד)
היה לשוטר או למפקח חשד סביר כי איש צוות ממלא תפקידו בהיותו נתון להשפעת אלכוהול או סמים, רשאי הוא לדרוש ממנו –
(1)
להיבדק בדיקת נשיפה או לחייבו למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה;
(2)
כי הבדיקות לקביעת ריכוז האלכוהול באויר הנשוף, ריכוז האלכוהול בדם או הימצאותם של סמים מסוכנים בגופו של הנבדק, כולן או מקצתן, יבוצעו במעבדה, מוסד רפואי, על־ידי רופא או אדם אחר שהמנהל הסמיכו לענין זה.
(ה)
(1)
המנהל רשאי לדרוש מהנבדק להעביר אליו, או לתת את הסכמתו לכך שהמעבדה, בית החולים, הרופא או האדם האחר, לפי הענין, יעביר אליו תוצאות הבדיקה בדבר ריכוז האלכוהול או הסם בדמו שנעשתה בתוך 4 שעות לפני שקיבל איש הצוות את תפקידו או תוך 4 שעות לאחר שגמר למלא תפקידו.
(2)
סירב איש צוות לדרישת המנהל כאמור בפיסקה (1) – רשאי המנהל, כל עוד הוא עומד בסירובו, שלא להתיר לו למלא תפקיד של איש צוות.
על אף האמור בתקנת משנה (ב) רשאי אדם לעשן סיגריות בכלי טיס –
(1)
בטיסה מסחרית הנמשכת יותר משעתיים מנקודת המוצא אל היעד הסופי שלה, בתנאי שהמעשן נמצא באזור ובמקום ישיבה שהקצה לכך המפעיל ולאחר שהשלטים המורים על איסור עישון – כבו;
לא יפעיל אדם כלי טיס אם לפי ידיעתו נמצאים בכלי הטיס סמים נרקוטיים, מריחואנה, חשיש וסמים או חמרים מעוררים, מדכאים או סמים מסוכנים אחרים כמשמעותם בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973, אלא אם ניתן על ידי המנהל מראש ובכתב אישור להובלת סמים או חומרים אלה.
לא ישליך טייס מפקד של כלי טיס ולא ירשה לאדם להשליך חפץ או לרסס חומר מכלי טיס בטיסה אלא באישור המנהל מראש ואלא אם ננקטו אמצעי זהירות סבירים למניעת חבלה או נזק כתוצאה מכך.
שימוש בחגורות בטיחות [תיקון: תשנ״ה־2, תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
פרט למקרים בהם יורה המנהל אחרת, יחולו בכלי טיס ישראלי, הוראות אלה:
(1)
לא ימריא בו טייס ולא ינחיתו אלא אם כן הטייס המפקד וידא כי כל אדם הנמצא בכלי הטיס קיבל הדרכה בדבר הדרך שבה יש להדק ולהתיר את חגורת המושב או את חגורות הכתף, במידה שאלה מותקנות בכלי הטיס;
(2)
לא יסיעו טייס, לא ימריאו ולא ינחיתו אלא אם כן הטייס המפקד וידא שכל אדם הנמצא בכלי הטיס קיבל הוראה להדק את חגורת המושב שבו הוא יושב או את חגורות הכתף במידה שאלה מותקנות בכלי הטיס;
(2א)
הטייס המפקד רשאי להורות לכל אדם בכלי הטיס להדק את חגורת המושב שבו הוא יושב, או את חגורות הכתף, ככל שאלה מותקנות בכלי הטיס, אם הוא רואה בכך צורך;
(3)
בעת ההסעה, ההמראה או הנחיתה של כלי הטיס, בכול עת שהטייס המפקד הורה על כך, או בכל עת שהשלטים המורים על הידוק חגורות דולקים, חייב כל אחד מהנוסעים בו לשבת במושב שיוחד לו כאשר חגורת המושב או חגורות הכתף, במידה שאלה מותקנות בכלי הטיס, מהודקות כראוי לגופו; הוראה זו לא תחול על –
(א)
ילד שגילו עד שנתיים היכול להיות מוחזק על ידי אדם בוגר היושב על מושב;
(ב)
נוסע הנמצא בכלי הטיס למטרת צניחה ספורטיבית והיכול לשבת על רצפת כלי הטיס.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על בלון חופשי המצויד בסל או בגונדולה ועל ספינת אויר.
המצנח נארז בידי מקפל מצנחים מוסמך בעל הגדר מתאים –
(א)
תוך תקופה שאינה עולה על 60 ימים לפני יום הטיסה, אם חלק כלשהו של המצנח עשוי כותנה, פשתן, משי או סיב טבעי אחר שאינו מפורט בפסקת משנה (ב);
(ב)
תוך תקופה שאינה עולה על 120 ימים לפני יום הטיסה, אם החופה, המיתרים, הרתמה וחלקי המצנח עשויים ניילון, קוולאר, דקרון, פוליאתילן, זהורית או חומר סינתטי אחר המשמש לייצור מצנחים והעמיד בפני עובש או גידול פטרייתי אחר הגורם לריקבון בסביבה לחה.
(ב)
פרט למקרה של חרום, לא יבצע אדם צניחה מכלי טיס ולא יתיר טייס מפקד צניחה מכלי טיס בשטח ישראל אלא בהתאם להוראות הפרק העשירי.
(ג)
פרט אם כל הנמצאים בכלי טיס חוגרים מצנח מסוג מאושר, לא יבצע טייס של כלי טיס אשר נמצא בו אדם שאיננו איש צוות, במתכוון, כל תימרון אשר בו יימצא כלי הטיס בכל אחד מאלה:
(1)
הטייה בזוית העולה על 60 מעלות כלפי קו האופק;
(2)
מצב של חרטום־מעלה או חרטום־מטה בזוית העולה על 30 מעלות כלפי האופק.
(ד)
תקנת משנה (ג) אינה חלה בכל אחד מהמקרים הבאים:
(1)
טיסות מיבחן לצורך רישוי של טייס;
(2)
ביצוע סיחרורים או תמרוני טיסה אחרים הדרושים לשם קבלת תעודה או הגדר תחת הדרכתו של טייס בעל רשיון הדרכה כאמור בתקנות הרשיונות.
לא יפעיל אדם כלי טיס הגורר דאון, אלא אם התקיימו כל אלה:
(1)
הטייס המפקד של כלי הטיס הגורר הוא בעל הסמכה לגרירת דאונים כאמור בתקנות הרשיונות;
(2)
כלי הטיס הגורר מצוייד בוו גרירה מדגם שאישר המנהל והמותקן בשיטה שאישר;
(3)
כבל הגרירה שבשימוש הוא בעל חוזק בקריעה של לא פחות מ־80 אחוז של המשקל הכולל המקסימלי המאושר של הדאון ולא יותר מפעמיים משקל זה. אולם, חוזק הקריעה של כבל הגרירה מותר שיעלה על פעמיים משקלו הכולל המקסימלי המאושר של הדאון אם התקיימו שני אלה:
א.
חוליית בטחון מותקנת בנקודת חיבור כבל הגרירה אל הדאון, אשר חוזק הקריעה שלה אינו קטן מ־80 אחוז של המשקל הכולל המקסימלי המאושר של הדאון ואינו עולה על פעמיים משקל זה;
ב.
חוליית בטחון מותקנת בנקודת החיבור של כבל הגרירה אל כלי הטייס הגורר, אשר חוזק הקריעה שלה עולה, אך בלא יותר מ־25 אחוז, על חוזק הקריעה של חוליית הבטחון אשר בנקודת הגרירה של הדאון, ואינו עולה על פעמיים המשקל הכולל המקסימלי המאושר של הדאון;
(4)
לפני ביצוע פעולות של גרירת דאון, יודיע הטייס המפקד על כך ליחידת נת״א בשדה התעופה ממנו הוא עומד להמריא; לא קיימת יחידת נת״א הפועלת באותו שדה התעופה, יודיע הטייס המפקד על כוונת הגרירה ליחידת הנת״א המתאימה;
(5)
הטייסים של כלי הטיס הגורר ושל הדאון הסכימו ביניהם מראש על דרך ביצוע הפעולה, על סימונים להמראה ולשחרור הדאון, על מהירויות טיסה ועל נהלי חירום עבור כל אחד מהטייסים;
(6)
מפעיל כלי הטיס קבע נהלים לגרירת דאונים שאישר המנהל והגרירה מבוצעת בהתאם לאותם נהלים.
(ב)
לא ישחרר טייס של כלי טיס את כבל הגרירה, לאחר שחרור הדאון, בצורה העלולה להוות סכנה לחיי אדם או לרכוש.
מלבד כאמור בתקנת משנה (ב), לא יפעיל אדם ולא ירשה טייס מפקד או מפעיל של כלי טיס להפעיל אבזר אלקטרוני מיטלטל כלשהו בעת הטיסה בכלי טיס ישראלי במקרים שלהלן:
(1)
כלי הטיס מופעל על ידי בעל רשיון הפעלה מסחרית;
(2)
כלי טיס אחר, אם הוא מופעל לפי כט״מ.
(ב)
תקנת משנה (א) לא תחול על האבזרים האלה:
(1)
רשמקול מיטלטל;
(2)
מכשיר עזר לכבדי שמיעה;
(3)
קוצב לב;
(4)
מכונת גילוח חשמלית;
(4א)
מערכת EFB שמתקיימות לגביה הוראות תקנות 35א עד 35ג לגבי אותה טיסה, לפי העניין;
(5)
כל אבזר אלקטרוני מיטלטל אחר אשר מפעילו של כלי הטיס קבע שהוא לא יגרום להפרעה למערכות הניווט והקשר של כלי הטיס.
לא יפעיל אדם כלי טיס, למעט בלון חפשי מאוייש, למטרת הדרכת טיסה, אלא אם כלי הטיס מצוייד במערכת ניהוג כפולה בפעולה מלאה (fully functioning dual controls).
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס לאימוני טיסת מכשירים מדומה אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
טייס בעל הגדרים מתאימים בהתאם לתקנות הרשיונות, נמצא במושב הטייס השני ומשמש כטייס מאבטח;
(2)
לטייס המאבטח שדה ראייה בלתי מופרע קדימה ולשני הצדדים, או, אם קיימת הגבלה כלשהי בשדה הראייה, נמצא בכלי הטיס משקיף מוסמך אשר ביכולתו להשלים בצורה מספיקה את שדה הראייה של הטייס המאבטח;
(3)
פרט למקרה של כלי טיס הקל מהאויר, מצוייד כלי הטיס במערכת ניהוג כפולה.
(ג)
לא יפעיל אדם כלי טיס שמשתמשים בו לטיסת מבחן לקבלת רשיון טייס בנתיבי תובלה באויר או לקבלת הגדר מין או הגדר סוג ברשיון כאמור, או לטיסת מבחן לפי הפרק השלושה עשר, אלא אם נמצא במושב הטייס השני שליד ההגאים טייס מאבטח המורשה לשמש כטייס מפקד של כלי הטיס.
לא יפעיל אדם כלי טיס בתנאים של כללי טיסת מכשירים אלא אם נמצאת בכלי הטיס כמות דלק המספיקה, בהתחשב בדו״חות ובתחזיות של מזג האויר, לביצוע כל אלה:
(1)
השלמת הטיסה עד לשדה התעופה המיועד לנחיתה הראשונה;
(2)
טיסה משדה התעופה כאמור בפסקה (1) לשדה משנה;
(3)
טיסה נוספת לאחר מכן במשך 45 דקות במהירות שיוט רגילה בגובה המתוכנן.
(ב)
האמור בתקנת משנה (א)(2) לא יחול אם נקבעו נהלי גישת מכשירים סטנדרטית לגבי השדה המיועד לנחיתה הראשונה בהוראות התעבורה האווירית, ותנאי מזג האויר לשדה זה החזויים למשך התקופה משעתיים לפני זמן ההגעה המשוער ועד שעתיים לאחר זמן זה הם כלהלן:
(1)
בסיס עננים של לפחות 1000 רגל מעל לנמוך שבין שלושת אלה:
א.
הגובה המזערי בנתיב הטיסה (MEA);
ב.
הגובה המזערי להימנעות ממכשולים (MOCA);
ג.
הגובה שנקבע לקטע הראשוני של נוהל גישת המכשירים לאותו שדה התעופה;
טרנספונדר המותקן בכלי טיס ישראלי חייב לעמוד בדרישות ביצועים ותנאי סביבה המוגדרים בנוהל אישור פריט אוירונוטי (TSO) כמצויין בפרק משנה 0 של חלק 21 לפ.א.ר. (להלן – אפ״א) לכל דירוג 2A או 2B של אפ״א – C74b, או דירוג 1A או 1B של אפ״א – C74c, או אפ״א C112, לפי העניין.
(ב)
המנהל רשאי לאשר הפעלת טרנספונדר העומד בדרישות אפ״א – C74a, אם הוכיח המבקש להנחת דעתו שהטרנספונדר עונה לתקני הביצועים המינימליים לכל דרוג 1A או 1B של אפ״א – C74c וכן עומד בדרישות תנאי הסביבה של אותו אפ״א לפיו יוצר הטרנספונדר במקור.
(ג)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), רשאי המנהל לאשר הפעלת טרנספונדר שאינו מסוג כאמור באותן תקנות משנה אם מצא המנהל שאותו טרנספונדר הוא בעל כושר ביצוע שווה ערך לפחות לטרנספונדר מסוג כאמור.
לא יפעיל אדם טרנספונדר כאמור בתקנה 21, אלא אם תוך עשרים וארבעה החדשים שקדמו להפעלתו, הוא נבחן, נבדק ונמצא עומד בדרישות כאמור בתקנה 22, ובתוספת הששית לחלק 43 לפ.א.ר. ובהתאם לפרק השביעי.
כלי טיס רוטורי הטס או המיועד לטוס, באיזור פיקוח טרמינלי כמוגדר בפמ״ת (AIP), של ישראל, בגובה של אלף רגל או פחות מעל פני הקרקע (AGL), בתיאום מראש עם יחידת הנת״א המתאימה;
(2)
דאון המיועד לטוס או הטס באיזור פיקוח שדה התעופה שממנו הוא ממריא;
(3)
(נמחקה);
(4)
מטוס זעיר או מטוס הדרכה זעיר, שמתקיימים לגביו כל אלה:
(א)
לא מותקן בו טרנספונדר;
(ב)
הוא טס במרחב אווירי שפורסם במסגרת שירותי המידע התעופתי שהוא ייעודי להפעלת מטוס זעיר ושלא נדרש להפעיל בו טרנספונדר;
(ג)
טיסתו מתבצעת לפי הוראות התעבורה האווירית שפורסמו במסגרת שירותי המידע התעופתי לגבי המרחב האווירי כאמור;
(5)
כלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה מיוחדת אלא אם כן קבע המנהל אחרת; לעניין זה, ”תעודת כושר טיסה מיוחדת“ – למעט תעודת כושר טיסה למטוס זעיר או תעודת כושר טיסה לשימוש ניסיוני שניתנה למטרת הפעלת כלי טיס שנבנה באמצעות חובב כאמור בתקנה 84(7) לתקנות התיעוד.
מפקח על תנועה אוירית רשאי לפטור מהוראת תקנה 21, אם טרנספונדר המותקן בכלי טיס –
(1)
יצא מכלל שימוש בזמן הטיסה – כדי לאפשר לכלי הטיס להמשיך לשדה התעופה שבו הוא יועד לנחות, בין בטיסה ישירה ובין בטיסה עם נחיתות ביניים, או כדי לאפשר לכלי הטיס לטוס ולנחות בשדה תעופה שבו אפשר לתקן את התקלה בטרנספונדר או להחליפו;
(2)
יצא מכלל שימוש לפני הטיסה – כדי לאפשר לכלי הטיס לטוס ולנחות בשדה תעופה שבו אפשר לתקן את התקלה בטרנספונדר או להחליפו.
(ב)
ראש משמרת ביחידת פיקוח ובקרה על תנועה אוירית רשאי לפטור מהוראות תקנה 21, בתנאי שהבקשה לפטור הוגשה לו לפחות ארבעים ושמונה שעות לפני הטיסה המיועדת, במקרים מיוחדים שיקבעו מראש ובכתב על ידי המנהל ולתקופה שלא תעלה על שבוע ימים.
(ג)
לא יטיס אדם כלי טיס שניתן לגביו פטור לפי תקנות משנה (א) ו־(ב) אלא אם נתקיימו בכלי הטיס הוראות תקנה 33, בכל הנוגע למשדר–מקלט תג״מ, ובלבד שאם חלה בזמן הטיסה תקלה במשדר–מקלט שיש בה כדי למנוע קיום קשר דו־כיווני מתמיד, יבוטל הפטור מיד לאחר נחיתת כלי הטיס.
לא יפעיל אדם מטוס המונע במנוע טורבינה שהמסה המרבית המורשית לו להמראה (MTOM) עולה על 5,700 ק״ג או המורשה לשאת 20 נוסעים או יותר, אלא אם כן הוא מצויד במערכת Airborne Collision Avoidance System (להלן – מערכת ACAS II).
(ב)
מערכת ACAS II תעמוד בהוראות המתאימות הקבועות בכרך IV לנספח 10 לאמנה, כעדכונו מזמן לזמן.
על אף האמור בתקנת משנה (א), טייס מפקד בטיסה לפי כטר״ח ישמור על קשר אלחוט דיבור דו־כיווני עם יחידת נת״א, אם הטיסה מבוצעת באיזור פיקוח שדה תעופה, מחוץ לאיזור המיוחד כאמור בתקנה 96(ב) או בשעות הלילה.
השימוש בשפות בתקשורת רדיו טלפון [תיקון: תש״ע־2, תשע״ד, תשפ״א־2]
(א)
שפת תקשורת רדיו–טלפון בין כלי טיס ליחידת נת״א תהיה אנגלית או עברית, לפי המפורסם בפמ״ת או בנוטאם.
(ב)
ביקש טייס או איש צוות אוויר ששפת תקשורת רדיו טלפון בין כלי הטיס ליחידת נת״א תהיה אנגלית או שיחידת הנת״א הורתה כך, תהיה שפת תקשורת רדיו–טלפון בין כלי טיס ליחידת נת״א אנגלית בלבד, אף אם פורסם לגביה בפמ״ת כי שפת התקשורת עמה היא עברית בלבד.
(ג)
שפת התקשורת ברדיו–טלפון בין יחידות נת״א תהיה אנגלית, זולת אם הוסכמה ביניהן שפה אחרת.
(ד)
האופן שתתבצע בו תקשורת רדיו–טלפון בשפה האנגלית הוא כקבוע בפרק 5, כרך II של נספח 10 לאמנה, כעדכונו מזמן לזמן.
(ד1)
תקשורת רדיו–טלפון בשפה העברית בין כלי טיס לבין יחידת נת״א תתבצע לפי התוספת השמינית.
(ה)
במקרה חריג המצריך פעולה מיידית להגנה על חיי אדם או לשמירה על בטיחות הטיסה, רשאי מפקח על תנועה אווירית לסטות מהוראות תקנה זו, ככל הדרוש בנסיבות המקרה, ובלבד שנקט צעדים הדרושים לשמירה על בטיחות הטיסה.
לא יפעיל אדם כלי טיס המצוייד במערכת ניווט רדיו מסוג VOR לפי כט״מ או כטר״מ אלא אם ציוד VOR שבכלי הטיס –
(1)
מתוחזק ונבדק על פי מערך האחזקה ונוהלים המאושרים בידי המנהל; או
(2)
נבדק בדיקה תפעולית תוך 30 יום לפני הטיסה ונמצא בתוך תחום סטיות הכיוון המותרות כמפורט בתקנות משנה (ב) ו־(ג).
(ב)
מלבד כאמור בתקנת משנה (ג), כל אדם המבצע בדיקת ציוד לפי תקנת משנה (א) –
(1)
ישתמש בשדה התעופה המיועד להמראה, באות ניסוי ממיתקן קרקע שאישר המנהל, או, מחוץ למדינת ישראל, ישתמש באות ניסוי, המופעל או המאושר על ידי הרשות המוסמכת, לבדיקת ציוד VOR (סטיית כיוון מקסימלית מותרת היא ארבע מעלות לכל צד);
(2)
אם לא קיים אות ניסוי בשדה התעופה המיועד להמראה, ישתמש הבודק בנקודה שאושרה על ידי המנהל כנקודת בדיקה של מערכת VOR או, מחוץ למדינת ישראל – על ידי הרשות המוסמכת המתאימה (סטיית כיוון מקסימלית מותרת היא ארבע מעלות לכל צד);
(3)
אם לא קיימים אות ניסוי או נקודת בדיקה המסומנת על הקרקע, תיעשה הבדיקה בטיסה מעל לנקודה שאושרה בידי המנהל, או, מחוץ למדינת ישראל, על ידי הרשות המוסמכת המתאימה. סטיית כיוון מקסימלית מותרת היא 6 מעלות לכל צד.
(ג)
אם מותקנת בכלי הטיס מערכת VOR כפולה (שני מקלטים נפרדים פרט לאנטנה), רשאי בוחן הציוד לבדוק מקלט אחד כנגד השני במקום עריכת בדיקה כמפורט בתקנת משנה (ב). הבודק יכוון את שני המקלטים לאותה תחנה משדרת ויבדוק את ההפרש בין הקריאות בשני המכשירים. ההפרש המקסימלי המותר הוא ארבע מעלות.
(ד)
המבצע בדיקת ציוד VOR לפי תקנות משנה (ב) או (ג) יציין בספר המטוס או במסמך רישום קבע אחר את תאריך הבדיקה, את המקום בו נערכה ואת השגיאה בכיוון ויחתום על גביהם.
מפעיל אווירי של כלי טיס יבטיח כי מצוי בכלי הטיס יומן מסע (Journey Log Book) שיירשמו בו פרטים לגבי טיסות כלי הטיס לפי הוראות תקנה זו.
(ב)
ביומן המסע יירשמו לגבי כל טיסה כל הפרטים האלה:
(1)
סימני לאומיותו ורישומו של כלי הטיס;
(2)
תאריך;
(3)
שמות אנשי הצוות ותפקידיהם;
(4)
מקומות ההמראה והנחיתה, זמניהן ומשך הטיסה;
(5)
מאפייני הטיסה (למשל: כללית, מסחרית, טיסה סדירה, טיסת שכר וכיוצא באלה);
(6)
תקריות, תצפיות, הערות – אם קיימות;
(7)
חתימתו של הטייס המפקד, או אמצעי אחר שאישר המנהל.
(ג)
הפרטים הכלולים ביומן המסע לגבי כל טיסה יירשמו סמוך, ככל האפשר, למועד שבו הם ידועים, בכלי כתיבה בלתי ניתן למחיקה; מפעיל אווירי רשאי לנהל יומן מסע באמצעות מערכת ממוחשבת, ובלבד שהנתונים שבה נרשמים סמוך, ככל האפשר, למועד שהם ידועים, והם מאובטחים מפני שינויים והמערכת מגובה בקובץ ממוחשב שיעודכן כל 24 שעות.
(ד)
הצהרה כללית (General Declaration) כמשמעותה בנספח 9 לאמנה, שמילא מפעיל אווירי, תיחשב כיומן מסע לעניין הפרטים המנויים בתקנת משנה (ב) הכלולים בה, ובלבד שהמפעיל האווירי שומר אותה בצמוד ליומן המסע שהוא מנהל, ולפי הוראות תקנות אלה.
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כלי הטיס הוא במצב כשיר לטיסה.
(ב)
טייס מפקד של כלי טיס הוא האחראי לקביעה אם כלי הטיס הוא במצב מתאים לטיסה בטוחה; בבואו לקבוע אם כלי הטיס הוא במצב מתאים לטיסה בטוחה, רשאי הטייס המפקד להסתמך על חוות דעתו של אדם המורשה כדין לאשר את כלי הטיס לטיסה. הטייס המפקד יפסיק את הטיסה או לא יתחיל את הטיסה כאשר מתגלה בכלי הטיס מצב המסכן את כושר טיסתו.
מפעיל אווירי של כלי טיס ישראלי ידווח למנהל ולגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק של כלי הטיס כאמור בתקנה 128, בכתב, על כל כשל, תקלה או פגם (להלן – תקלה תפעולית) בכלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה, כמפורט להלן:
(1)
התלקחות אש, כולל דיווח אם מערכת גילוי אש מותקנת בכלי הטיס ואם תפקדה כיאות;
(2)
התראת שווא לגבי אש או עשן;
(3)
תקלה במערכת הפליטה של המנוע שבעטייה נגרם נזק למנוע, לחלק של מבנה כלי הטיס הסמוך למנוע, לציודו או לרכיביו;
(4)
תקלה ברכיב של כלי הטיס שגרמה להצטברות או לזרימה של עשן, גז או אדים רעילים או מזיקים בתא הטייס או בתא הנוסעים;
(5)
כיבוי מנוע עקב הפסקת בעירה (Flameout);
(6)
כיבוי מנוע שגרם נזק מבני חיצוני למנוע או למבנה כלי הטיס;
(7)
כיבוי מנוע עקב נזק שנגרם מחדירת גוף זר או עקב התקרחות (Icing);
(8)
כיבוי של יותר ממנוע אחד תוך כדי טיסה;
(9)
תקלה במערכת הנצת (Feathering) המדחף או ביכולתה של המערכת לבקר את מנגנון מהירות היתר (Overspeed);
(10)
תקלה במערכת הדלק או במערכת הרקת הדלק המהירה, המשפיעה על סדירות זרימת הדלק או גורמת לנזילה מסוכנת;
(11)
תקלה בהורדת כן הנסע או בהרמתו או בפתיחה או בסגירה של דלתות כן הנסע;
(12)
תקלה במערכת הבלמים שגרמה לאבדן כושר בלימה כאשר כלי הטיס נמצא בתנועה על הקרקע;
(13)
נזק לחלקי מבנה ראשיים בכלי הטיס, כולל מבנים העשויים מחומרים מרוכבים (Composite Material), הדורש תיקון גדול;
(14)
סדק, עיוות קבוע, הפרדה של משטחים או שיתוך (קורוזיה) בחלקי מבנה ראשיים בכלי הטיס, כולל מבנים העשויים מחומרים מרוכבים (Composite Material), מעבר למגבלות הנזק המותרות שקבע היצרן או המנהל;
(15)
תקלה ברכיב או במערכת כלי הטיס אשר חייבה נקיטת אמצעי חירום, למעט פעולה המצריכה כיבוי מנוע בטיסה;
(16)
כל תקלה תפעולית אחרת בכלי הטיס, במבנה כלי הטיס, בציוד תעופתי או במנוע של כלי הטיס אשר אירעו או התגלו בכל עת, אם לפי שיקול דעת המפעיל האווירי סיכנו או עלולים היו לסכן את ההפעלה הבטוחה של כלי הטיס.
(ב)
מפעיל אווירי החייב בדיווח ישלח אותו, לכל המאוחר למחרת אירוע התקלה התפעולית או למחרת מציאתה על ידיו, ואולם אם יום המחרת אינו יום עבודה, ישלח אותו ביום העבודה הראשון שלאחריו.
(ג)
הדיווח לפי תקנת משנה (א) ייערך לפי טופס שהורה המנהל, ויכלול את כל הפרטים שלהלן:
(1)
סוגו, מספרו הסידורי ושם היצרן של כלי הטיס, המנוע או המדחף, כולל סימן הרישום של כלי הטיס;
(2)
זיהוי המפעיל האווירי;
(3)
התאריך שאירעה או שנמצאה בו התקלה התפעולית;
(4)
שלב הטיסה או פעולת הקרקע שבמהלכם נמצאה התקלה התפעולית;
(5)
תיאור מהותה של התקלה התפעולית;
(6)
פרטים לגבי החלק בכלי הטיס, במבנה כלי הטיס או בציוד התעופתי הנוגע בדבר, כולל מידע הנוגע למיקומו, אף אם בעת הדיווח הוא משוער, לקוד המערכת או לקוד הפריט (ATA Code) שכשל, וכן מידע לגבי הזמן שחלף מאז שבוצעו בו לאחרונה פעולות אחזקה, שיפוץ, תיקון או ביקורת;
(7)
סך כל מחזורי הפעולה, אם קיימים, וסך כל שעות הפעולה של כלי הטיס, המנוע, המדחף או האבזר;
(8)
אמצעי זהירות או פעולות חירום, אם ננקטו.
(ד)
המנהל ייתן מספר מעקב לכל דוח שיוגש לו וימסרהו למפעיל האווירי.
(ה)
אין בדיווח לפי תקנה זו כדי לגרוע מחובות הדיווח המוטלות לפי תקנות התיעוד על מפעיל המחזיק בתעודת סוג או בתעודת יצרן חלקים או באישור פריט אווירונוטי, או המורשה מטעם מחזיק תעודת הסוג (Licencee), או מהוראות לפי פרק ז׳ לחוק.
(ו)
אין לעכב דיווח על פי תקנה זו, גם אם לא כל הפרטים הנדרשים בה ידועים.
(ז)
נודעו למפעיל האווירי פרטים נוספים לעניין השלמת דיווח על פי תקנה זו, יגישם למנהל בהקדם, כתוספת לדיווח המקורי שהוגש, ויציין את מספר המעקב שניתן לפי תקנת משנה (ד).
(ח)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), מפעיל אווירי רשאי להסמיך מכון בדק שהוא הגוף המוסמך לביצוע פעולות אחזקה לדווח למנהל במקומו על תקלה תפעולית לפי תקנה זו, שנמצאה בכלי טיס במהלך פעילות מכון הבדק, ואולם המפעיל האווירי אחראי לוודא כי מכון הבדק מקיים את הוראות תקנה זו; דוח כאמור יוגש בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־72 שעות מהמועד שנמצאה בו התקלה התפעולית; מכון הבדק יעביר למפעיל האווירי עותק מכל דוח שהגיש כאמור.
(ט)
הוראות תקנה זו יחולו על מפעיל אווירי של כלי טיס הרשום במדינת חוץ, לעניין תקלה תפעולית שאירעה בכלי הטיס או שנמצאה בו, בישראל.
מפעיל אווירי ידווח למנהל, באופן ובתדירות שיורה לו המנהל, על כל אלה:
(1)
כל הפסקת טיסה, החלפה לא מתוכננת של כלי טיס במהלך טיסה, עצירה לא מתוכננת או סטייה לא מתוכננת מנתיב הטיסה, בעקבות תקלה טכנית או חשד לה, וזאת אם תקלה טכנית זו לא היתה חייבת בדיווח לפי תקנה 30א;
(2)
פרטים על מנועים שהורדו טרם זמנם בשל תקלה תפעולית;
(3)
פרטים על מדחפים שהונצו (Feathered) בטיסה שלא במסגרת טיסות אימונים, טיסות הדגמה או טיסות ניסוי.
מפעיל אווירי של מטוס גדול או של הליקופטר שמסתו המורשית להמראה, לפי ספר הטיסה או מסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, עולה על 3,175 ק״ג, ידווח למחזיק תעודת הסוג של כלי הטיס על כל תקלה תפעולית כאמור בתקנה 30א ועל הפרעות בטיסה כאמור בתקנה 30ב, בתוך 3 ימי עבודה מן המועד שנמצאה בו התקלה התפעולית או אירעה ההפרעה בטיסה; היו התקלה התפעולית או ההפרעה בטיסה האמורות נוגעות לשינוי שנעשה בכלי הטיס, ידווח המפעיל האווירי של כלי הטיס גם למחזיק תוספת לתעודת סוג הנוגע בדבר.
ניטור, הערכה, תיעוד ודיווח על ניסיון תפעולי ותחזוקתי [תיקון: תשע״ג]
מפעיל אווירי של כלי טיס כאמור בתקנה 30ג, בטיסה מסחרית, ינטר, יעריך ויתעד את ניסיונו התפעולי והתחזוקתי, בכל הנוגע לכשירות האווירית הנמשכת של כלי הטיס שהוא מפעיל, ובכלל זה תקלות תפעוליות כאמור בתקנה 30א והפרעות בטיסה כאמור בתקנה 30ב, וימסור למנהל מידע בדבר ניסיונו התיפעולי והתחזוקתי כאמור, כפי שיורה לו המנהל; בתקנה זו, ”טיסה מסחרית“ – טיסה לשם הסעת נוסעים או הובלת טובין, לרבות דואר, בתמורה.
נודע למנהל כי נגרם לכלי טיס ישראלי נזק בשל תקלה תפעולית כאמור בתקנה 30א, יחולו הוראות אלה:
(1)
המנהל יחליט אם הנזק גרם לכך שכלי הטיס אינו כשיר עוד לטיסה לפי כללי הכושר האווירי, כהגדרתם בתקנות התיעוד, הישימים לפי העניין;
(2)
החליט המנהל כי כלי הטיס אינו כשיר לטיסה, יאסור על המשך הפעלתו עד להחזרתו לכשירות טיסה, ויחולו הוראות סעיף 79(ב) לחוק;
(3)
המנהל רשאי ליתן לכלי הטיס הרשאה מיוחדת לטיסה, בתנאים מגבילים מיוחדים שהורה עליהם, כדי לאפשר את הטסתו למקום שבו יהיה ניתן להחזיר את כשירותו לטיסה, ויחולו הוראות תקנה 87(ג) לתקנות התיעוד; כלי טיס שניתנה לו הרשאה מיוחדת לטיסה כאמור לא ישמש בטיסה מסחרית.
(ב)
נגרם הנזק בשטחה של מדינת חוץ, רשאי המנהל ליתן הרשאה מיוחדת לטיסה כאמור בתקנת משנה (א)(3), בהתחשב במגבלות שהציעה הרשות המוסמכת במדינה שאירע בה הנזק.
(ג)
נגרם בישראל נזק לכלי טיס הרשום במדינת חוץ, יחולו הוראות אלה:
(1)
המנהל רשאי לאסור את המשך טיסתו, ובלבד שיודיע על כך מיד לרשות המוסמכת במדינת הרישום; ההודעה למדינת הרישום תכלול את כל המידע הנחוץ לה כדי לקבל החלטה בדבר כשירותו לטיסה של כלי הטיס וכן, במקרים המתאימים, מגבלות הנדרשות לדעת המנהל לצורך אישור הטסתו של כלי הטיס;
(2)
החליטה מדינת הרישום להתיר את הטסתו של כלי הטיס למקום שבו יהיה ניתן להחזיר את כשירותו לטיסה, רשאי המנהל לאשר את המשך הטסתו בכפוף למגבלות שהציע לפי פסקה (1), ככל שהציע;
(3)
החליטה מדינת הרישום כי כלי הטיס כשיר לטיסה, רשאי המנהל להתיר את המשך הטסתו של כלי הטיס, אלא אם כן ראה כי הפעלת כלי הטיס עלולה לגרום סכנה לחיי אדם או לרכוש.
הגבלות תפעוליות ודרישות לגבי סימונים בכלי טיס [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בניגוד להגבלות התפעוליות שנקבעו עבור אותו כלי טיס בספר הטיסה של אותו כלי טיס או, אם אין לו ספר טיסה, בניגוד להגבלות התפעוליות שנקבעו במסמך מקביל, בידי רשות הרישוי המוסמכת של מדינת הרישום.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס ישראלי אלא אם כן נמצאים בכלי הטיס ספר טיסה בר־תוקף, ובכלי טיס שבהם אין ספר כאמור – ספר הבעלים (aircraft owner handbook), חומר וציוד כנדרש בספרי עזר מאושרים אחרים, סימונים ושלטים, או כל צירוף של אלה, הכוללים את כל אחת מההגבלות שקבע המנהל לכלי הטיס.
(ב1)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), בהפעלת כלי טיס שבה המפעיל האווירי חייב להחזיק ספר עזר למבצעים לפי תקנות אלה, רשאי הוא לשאת בכלי טיס את החלקים הקשורים להפעלת כלי טיס מתוך העותק המעודכן של ספר העזר למבצעים שלו, במקום ספר הטיסה או ספר הבעלים.
(ג)
לא יפעיל אדם כלי טיס ישראלי אלא אם כלי הטיס מזוהה כנדרש בתקנות הרישום.
כלי טיס רוטורי, מטוס שאינו מונע במנוע טורבינה, שלגביהם לא קיימת רשימת ציוד מזערי ראשית;
(ב)
כלי טיס רוטורי קטן או מטוס קטן שאינו מונע במנוע טורבינה, שלגביהם קיימת רשימת ציוד מזערי ראשית;
(ג)
דאון או כלי טיס קל מהאוויר;
(2)
הציוד והמכשירים שאינם שמישים אינם –
(א)
נדרשים לתפעול בכט״ר יום לפי כללי הכושר האווירי שלפיהם קיבל כלי הטיס רישיון;
(ב)
מצוינים כנדרשים ברשימת הציוד המזערי או ברשימת הציוד של כלי הטיס, לפי סוג ההפעלה העומד להתבצע;
(ג)
נדרשים לפי תקנה 33 או תקנה אחרת להפעלה המסוימת של הטיסה המתוכננת;
(ד)
נדרשים להיות תקינים לפי הוראות כושר אווירי;
(3)
הציוד והמכשירים שאינם שמישים הושבתו או הוסרו מכלי הטיס, בתא הטייס הוצב שילוט מתאים והפרטים נרשמו ביומן התחזוקה של כלי הטיס הנגיש לטייס המפקד; דרשה השבתת הציוד או המכשירים פעולת אחזקה, תבוצע פעולת האחזקה בהתאם לספר התחזוקה של כלי הטיס ופרטיה יירשמו ביומן התחזוקה של כלי הטיס הנגיש לטייס המפקד;
(4)
בוצעה בכלי הטיס בדיקה בידי טייס המורשה לטוס באותו כלי טיס, או בידי טכנאי בדק לכלי טיס המורשה לבצע פעולות אחזקה באותו כלי טיס, ואותו אדם ציין ביומן התחזוקה של כלי הטיס הנגיש לטייס המפקד כי הציוד או המכשירים שאינם שמישים לא מהווים סיכון לטיסת כלי הטיס.
לא יפעיל אדם כלי טיס ישראלי בגבהים המצויינים להלן אלא אם מתקיימים התנאים האלה:
(1)
בגובה לחץ תא מעל 12500 רגל (MSL) ועד 14000 רגל (MSL) – עומד לרשות צוות ההטסה המזערי הדרוש מלאי של חמצן נשימה והוא משתמש בו עבור אותם קטעים של הטיסה בגבהים אלה הנמשכים מעל 30 דקות;
(2)
בגובה לחץ תא מעל 14000 רגל (MSL) – עומד לרשות צוות ההטסה המזערי הדרוש מלאי חמצן נשימה והוא משתמש בו במשך כל זמן הטיסה בגבהים אלה;
(3)
בגובה לחץ תא מעל 15000 רגל (MSL) – עומד לרשות כל הנמצאים בכלי הטיס מלאי של חמצן נשימה.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס ישראלי עם תא בעל דיחוס, אלא אם –
(1)
בטיסות מעל רום טיסה 250 (Flight level 250), נמצא בכלי הטיס, נוסף לחמצן הדרוש לפי תקנת משנה (א), מלאי של חמצן מספיק ל־10 דקות שימוש לפחות עבור כל הנמצאים בכלי הטיס, לשם שימוש חירום כאשר ירידת כלי הטיס לגובה נמוך יותר נדרשת עקב איבוד הדיחוס בתא;
(2)
בטיסות מעל רום טיסה 350, טייס אחד היושב ליד ההגאים חובש מסיכת חמצן ומשתמש בה, והמסיכה מהודקת היטב ואטומה ומספקת חמצן במשך כל הזמן ברציפות או באופן אוטומטי כאשר גובה לחץ התא עולה מעל 14000 רגל (MSL). אולם אותו טייס יכול שלא לחבוש ולא להשתמש במסיכת החמצן ברום טיסה 410 או מתחתיו, אם נמצאים שני טייסים ליד ההגאים ולכל אחד מהם מסיכת חמצן מסוג חבישה מהירה, אשר ניתן תוך 5 שניות לחבוש אותה ביד אחת ממצב מוכן, להזרים את החמצן ולהדק ולאטום אותה כראוי.
(ג)
למרות האמור בתקנת משנה (ב)(2), אם מכל סיבה שהיא בכל זמן שהוא נאלץ טייס אחד לעזוב את מושבו ליד ההגאים, בעת טיסה בגבהים מעל רום טיסה 350, יחבוש הטייס שנותר ליד ההגאים את מסיכת החמצן שלו וישתמש בה, עד אשר יחזור הטייס השני למקומו.
לא יפעיל אדם כלי טיס ממונע שניתנה לגביו תעודת כושר טיסה סטנדרטית, בכל אחת מדרכי התפעול המפורטות בפסקאות (1) עד (4), אלא אם נמצאים בכלי הטיס המכשירים והציוד המפורטים באותן פסקאות או מכשירים וציוד מאושרים בידי המנהל כשווי ערך להם, ואלא אם מכשירים ופרטי ציוד אלה הם במצב שמיש, כלהלן:
(1)
טיסה לפי כללי טיסת ראייה מבוקרת (כטר״מ) – יום:
עבור טיסת כטר״מ בשעות אור היום דרושים כל אחד מהמכשירים והציוד המאושרים בידי המנהל, כמפורט להלן:
א.
מד־סיבובים עבור כל מנוע;
ב.
מד לחץ שמן עבור כל מנוע עם סיכת לחץ;
ג.
מד טמפרטורה עבור כל מנוע המקורר בנוזל;
ד.
מד טמפרטורה שמן עבור כל מנוע המקורר באויר;
ה.
מד לחץ סעפת יניקה עבור כל מנוע בעל מדחס גידוש;
ו.
מד כמות דלק עבור כל מיכל;
ז.
מחוון מצב כנסע כאשר הכנסע מסוג מתקפל;
ח.
מד מהירות אויר;
ט.
מד גובה מדוייק הניתן לכיוונון לפי הלחץ הברומטרי;
י.
מצפן מגנטי;
יא.
שעון עם מחוג שניות מרכזי או עם מד־שניות ספרתי, או שעון נייד, שאינו זקוק לאישור המנהל;
יב.
מד־פנייה ג׳ירוסקופי עם מד החלקה;
יג.
מדחום אויר חיצון;
יד.
משדר–מקלט תג״מ (VHF) שניתן באמצעותו לשדר ולקלוט גם בתדר החרום, עם מיקרופון ואזניות; בכלי טיס המשמש להדרכה או לאימונים וכן בכלי טיס המופעל בידי שני טייסים יהיו שני מיקרופונים ושתי מערכות אזניות, או מערכת אחת של אזניות ומערכת רמקול;
מקור אנרגיה חשמלית המספיקה עבור כל הציוד החשמלי וציוד הרדיו המותקנים בכלי הטיס;
יז.
מערכת אחת שלמה של נתיכים חליפים או שלושה נתיכים חליפים מכל אחד מהסוגים הדרושים במערכת;
יח.
בכלי טיס הטס מעל למים ומרחקו מהחוף עולה על מרחק הגלישה במנוע או במנועים מופסקים –
1.
חגורת הצלה צפה עבור כל אחד מהנמצאים בכלי הטיס וחגורת הצלה נוספת אחת הנמצאות בהישג יד של כל אחד מהם;
2.
לפחות מיתקן איתות פירוטכני אחד;
יט.
פרט במקרה של ספינת אויר, חגורת בטיחות עבור כל הנמצאים בכלי הטיס שהם מעל לגיל שנתיים; כל חגורת בטיחות תצוייד בבריח מתכתי מאושר; החוזק הנקוב (Rated Strength) של כל חגורת בטיחות יתאים למקדם העומס הסופי (Ultimate Load Factor) לפי דרישות כושר אוירי הישימות, תוך התחשבות במאפייני הממדים (Dimensional Characteristics) של התקנת חגורת הבטיחות למושב או לדרגש; הרצועות של כל חגורת בטיחות תוחלפנה לפי הצורך או לפי דרישת המנהל;
כ.
למטוס קטן שיוצר אחרי 18 ביולי 1978 – חגורת כתף מאושרת לכל מושב קדמי. למטרת פסקה זו, תאריך הייצור של המטוס הוא התאריך שבו מסמכי ביקורת הקבלה מאשרים שהמטוס הוא מושלם ועונה על נתוני תכן הסוג המאושרים; מושב קדמי הוא מושב הממוקם בעמדת איש צוות אויר או מושב הממוקם בשורה אחת עמו;
כא.
מקלט VOR;
כב.
למטוס קטן שיוצר אחרי 12 בדצמבר 1986 ואשר בו עד 9 מושבים בנוסף לטייס – חגורת כתף מאושרת לכל מושב.
(2)
טיסה לפי כטר״מ – לילה:
עבור טיסת כטר״מ בשעות הלילה דרושים כל אחד מהמכשירים והציוד המאושרים על ידי המנהל, כמפורט להלן:
א.
מכשירים וציוד המפורטים בפסקה (1);
ב.
אורות כאמור בתקנה 72; במקרה של תקלה של כל מנורה של מערכת אורות נגד התנגשות, מותר להמשיך בטיסה בכלי הטיס למקום נחיתה אשר שם ניתן לבצע תיקונים או החלפה;
ג.
שני פנסי אורות נחיתה או פנס אחד בעל שני חוטי ליבון המופעלים בנפרד;
ד.
שני אמצעים לתאורת מכשירים, אשר כל אחד מהם בנפרד מסוגל להאיר את כל המכשירים; פנס כיס יכול לשמש כאחד מאמצעי התאורה הדרושים;
ה.
תאורה בתא הנוסעים;
ו.
אור בתא הטייס המותאם לקריאת מפות ומסמכים.
(3)
טיסה לפי כט״מ:
עבור טיסת כט״מ דרושים כל אחד מהמכשירים והציוד המאושרים על ידי המנהל, כמפורט להלן:
א.
מכשירים וציוד המפורטים בפסקה (2), אולם מד־פנייה ג׳ירוסקופי עם מד־החלקה כאמור בפסקה (1)(יב) אינו נדרש בכלי טיס אלה:
1.
במטוסים גדולים בהם קיימת מערכת שלישית של מכשירי מצב המטוס (attitude instrument system) המתוכננת לפעול בתחום של 360 מעלות בציר העילרוד ובציר הגילגול והמותקנת כאמור בסעיף 121.305(j) לפ.א.ר.;
2.
בכלי טיס רוטורי, שהוצאה לגביו תעודת סוג לפי חלק 29 לפ.א.ר., בו קיימת מערכת שלישית של מכשירי מצב המטוס המתוכננת לפעול בתחום של מצבי טיסה של ±80 מעלות בציר העילרוד ושל ±120 מעלות בציר הגילגול והמותקנת כאמור בסעיף 29.1303(g) לפ.א.ר.;
ב.
אופק מלאכותי ג׳ירוסקופי;
ג.
מציין כיוון ג׳ירוסקופי;
ד.
אמצעי התראה למקרה תקלה במערכות אספקת כוח למכשירים ג׳ירוסקופיים;
ה.
מערכת לחימום צינור פיטו של מד־מהירות;
ו.
שני מקורות כוח נפרדים, עם אמצעי המאפשר לברור כל אחד מהם, כשלפחות אחד מהם הוא משאבה או גנרטור המופעלים על ידי המנוע ואשר כל אחד מהם הוא בעל הפעלה עבור כל המכשירים הג׳ירוסקופיים; שני מקורות הכוח חייבים להיות כאלה שכשל של מכשיר אחד או של מקור כוח אחד לא יפריע להספקת כוח ליתר המכשירים; פסקת משנה זו אינה חלה על כלי טיס חד מנועי אשר קיימים בו מקורות כוח נפרדים למכשיר מד־פנייה ולמכשיר אופק מלאכותי;
ז.
מקור אלטרנטיבי של לחץ סטטי עבור מכשירי מד־מהירות ומד־גובה;
ח.
לכלי טיס הטס טיסות ממושכות מעל לים – מקלט נוסף ומיקרופון נוסף;
ט.
מקלט משואת סימון אנכית (MKR);
י.
מכשיר מודד מרחק (DME);
יא.
מוצא כיוון אוטומטי (ADF).
מכשירי הקשר המשמשים גם כמכשירי ניווט והנדרשים לפי תקנת משנה זו חייבים להיות ניתנים לשימוש בו זמני.
(4)
הפעלה של קטגוריה II:
עבור הפעלה של קטגוריה II דרושים מכשירים וציוד כמפורט בפסקה (3) ובנספח A ל־פ.א.ר. 91.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס ממונע שניתנה לגביו תעודת כושר טיסה מיוחדת והמופעל לפי כטר״ח או כטר״מ, אלא אם כן נמצאים בכלי הטיס המכשירים והציוד המפורטים בתקנת משנה (א)(1) ו־(2) או מכשירים וציוד שאישר המנהל כשווי ערך להם, ואלא אם כן המכשירים ופרטי הציוד כאמור הם במצב שמיש, אולם –
(1)
לענין תקנת משנה (א)(1)כ׳, תהיה חגורת כתף מאושרת לכל מושב;
(2)
לענין תקנת משנה (א)(2)ג׳, יהיו פנסי אורות בנחיתה שקבע המנהל;
(3)
הוראות תקנת משנה (א)(1)כ״א ו־(2)ה׳ ו־ו׳ לא יחולו.
(ג)
לא יפעיל אדם מטוס זעיר שניתנה לגביו תעודת כושר טיסה למטוס זעיר, אלא אם כן נמצאים בו מכשירים וציוד שאישר המנהל והם במצב שמיש וזמין, כלהלן:
(1)
חגורת כתף מאושרת לכל מושב;
(2)
מד מהירות;
(3)
מד גובה;
(4)
מצפן מגנטי;
(5)
מד סיבובי מנוע;
(6)
מד טמפרטורה למנוע המקורר בנוזל או מד טמפרטורת ראש צילינדר;
ערכות עזרה ראשונה (First Aid Kit) למטוס גדול, במספר כאמור בפסקת משנה (ב), הכוללות, כל אחת, את הפריטים המפורטים בחלק השלישי לתוספת השלישית, המיועדות לשימוש הצוות לטיפול במקרי פציעה
(ב)
המספר המזערי של ערכות עזרה ראשונה למטוס גדול, שמספר המושבים בו נקוב בטור א׳ בטבלה שלהלן, יהיה כאמור בטור ב׳ שלצדו:
סודר
מס׳ מושבי הנוסעים במטוס גדול
מס׳ ערכות עזרה ראשונה למטוס גדול
(1)
0 עד 100
1
(2)
101 עד 200
2
(3)
201 עד 300
3
(4)
301 ומעלה
4
(2)
ערכת זהירות כללית לפי הוראות אלה:
(א)
בכלי טיס המופעל בתובלה אווירית מסחרית, שהפעלתו מותנית בכך שמצויים בו דיילים – ערכות זהירות כללית (Universal Precaution Kits), במספר כאמור בפסקת משנה (ב), הכוללות, כל אחת, את הפריטים המפורטים בחלק הרביעי לתוספת השלישית, המיועדות לשימוש הצוות לטיפול במקרי מחלה עם חשד למחלות מידבקות, או לטיפול במקרי מחלה הדורשים מגע עם נוזלי גוף;
(ב)
המספר המזערי של ערכות זהירות כללית בכלי טיס שמספר מושבי הנוסעים שלו מפורט בטור א׳ בטבלה שלהלן יהיה כאמור בטור ב׳ שלצדו:
סודר
טור א׳ מספר מושבי הנוסעים בכלי הטיס
טור ב׳ מספר ערכות זהירות כללית
(1)
0 עד 250
1
(2)
יותר מ־250
2
(ג)
נוסף על האמור בפסקת משנה (ב), המנהל רשאי, במקרים של סיכון אפשרי לבריאות הציבור, דוגמת זמנים של התפרצות מגפה אפידמית, להורות למפעיל אווירי לשאת בכלי הטיס ערכות זהירות כללית נוספות;
(3)
במטוס המופעל בתובלה אווירית מסחרית, המורשה לשאת למעלה מ־100 נוסעים, לקטע טיסה מתוכנן של שעתיים ויותר – ערכה רפואית (Medical Kit), הכוללת את הפריטים המפורטים בחלק החמישי לתוספת השלישית, המיועדת לשימוש רופא או אדם מוסמך אחר לטיפול במקרי חירום רפואיים, ודפיברילטור (Defibrillator) שמתקיימים בו מאפיינים אלה:
(א)
הוא מסוג אוטומטי חיצוני (external automated), העומד בדרישות מינהל התרופות האמריקני (FDA);
(ב)
הוא בעל מקור מתח מתאים שאינו מסכן את בטיחות הטיסה, כפי שהורה המנהל;
(ג)
הוא מתוחזק לפי הוראות היצרן.
(ב)
מפעיל אווירי יבטיח כי –
(1)
הציוד הרפואי ימוקם בכלי הטיס במקום שאינו חשוף לחום, אבק או לחות; מקום הימצאו יסומן בצורה בולטת לעין;
(2)
ערכות עזרה ראשונה וערכות זהירות כללית יוצבו בפיזור שווה ככל האפשר בתוך תא הנוסעים, וכי הן יהיו נגישות לשימוש הצוות;
(3)
הערכה הרפואית והדפיברילטור יאוחסנו בתא הנוסעים, במקום שמור ומאובטח.
(ג)
מפעיל אווירי יבטיח כי יקוימו לגבי הציוד הרפואי הוראות אלה:
(1)
שלמותו תיבדק לפני כל טיסה;
(2)
תיערך בדיקה ויזואלית שלו, והחלפת פריטי ציוד פגומים או פגי תוקף, אחת לשנה, לכל הפחות; מועדי התפוגה והבדיקה הבאה שלו יסומנו על גבי הערכה, אם ישים;
(3)
איש צוות המשתמש בפריט מפרטיו ידווח על כך בטופס רישום אירוע הכלול בערכות המפורטות בתקנה זו, לפי התוספת השלישית.
אם על גבי גוף כלי הטיס מסומנים אזורים מתאימים לפריצה על ידי צוותי חילוץ במקרי חירום, המפעיל האווירי יוודא כי אזורים אלה יסומנו לפי התרשים שבתקנת משנה (ג) (להלן – התרשים), וכי צבע הסימונים יהיה אדום או צהוב ואם יש בכך צורך הם יוקפו בצבע לבן כדי להבליט אותם לעומת הרקע.
(ב)
אם סימוני הפינות באזורים המסומנים כאמור בתרשים, נמצאים במרחק העולה על 2 מטרים זה מזה, יסומנו קווי ביניים בגודל של 9 ס״מ על 3 ס״מ, כמסומן בתרשים.
ציוד למטוס המופעל בגובה העולה על 15,000 מטרים [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם מטוס בגובה העולה על 15,000 מטרים (49,000 רגל) אלא אם כן מותקן במטוס מכשור למדידה ולהצגה מתמשכת של מינון הקרינה הקוסמית הנקלטת, וכן המינון המצטבר בכל טיסה; המכשור יותקן כך שאיש צוות אוויר יוכל לראות בנקל את מערכת התצוגה של המכשור.
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי שהוגדר לגביו מפרט ביצועי תקשורת נדרשים, אלא אם כן, מתקיימים כל אלה:
(1)
כלי הטיס מצויד בציוד תקשורת המאפשר לו לפעול בהתאם למפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(2)
בספר הטיסה של כלי הטיס או במסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, קיים מידע לגבי יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(3)
אם קיימת לגבי כלי הטיס רשימת ציוד מזערי כאמור בתקנה 31א – קיים בה מידע לעניין יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(4)
המפעיל האווירי של כלי הטיס מיסד, תיעד ומקיים –
(א)
נהלים לעניין תפעול במצב רגיל (normal) ובמצב בלתי רגיל (abnormal), ובכלל זה לעניין התמודדות עם מצבים בלתי צפויים (contingency), בהתאם להפעלה המתוכננת;
(ב)
דרישות לעניין כשירות ומיומנות (qualification and proficiency) נדרשים מצוות הטיסה, בהתאם למפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(ג)
תכנית אימונים לכוח האדם השייך לעניין, בהתאם להפעלה המתוכננת;
(ד)
נהלים לעניין תחזוקה, שיבטיחו את הכשירות האווירית הנמשכת של כלי הטיס, בהתאם למפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(ה)
נהלים לעניין קבלת מידע בנוגע לביצועי התקשורת בפועל (observed communication performance), ונקיטת פעולה מתקנת מיידית במקרים שבהם לפי המידע כאמור כלי טיס מסוים או סוג כלי טיס בהפעלת המפעיל האווירי, או פעילות המפעיל האווירי, אינם עומדים במפרט ביצועי התקשורת הנדרשים לגבי הפעלה מסוימת.
(ב)
לגבי מפעיל אווירי ישראלי של כלי טיס בהפעלה מסחרית – הנהלים, הדרישות ותכנית האימונים כאמור בתקנת משנה (א)(4) –
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי שהוגדר לגביו מפרט ניווט, אלא אם כן, מתקיימים כל אלה:
(1)
כלי הטיס מצויד בציוד ניווט המאפשר לו לפעול בהתאם למפרט הניווט הישים;
(2)
בספר הטיסה של כלי הטיס או במסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, קיים מידע לגבי יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט הניווט הישים;
(3)
אם קיימת לגבי כלי הטיס רשימת ציוד מזערי כאמור בתקנה 31א – קיים בה מידע לעניין יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט הניווט הישים;
(4)
המפעיל האווירי של כלי הטיס מיסד, תיעד ומקיים –
(א)
נהלים לעניין תפעול במצב רגיל (normal) ובמצב בלתי רגיל (abnormal), ובכלל זה לעניין התמודדות עם מצבים בלתי צפויים (contingency), בהתאם להפעלה המתוכננת;
(ב)
דרישות לעניין כשירות ומיומנות (qualification and proficiency) נדרשים מצוות הטיסה, בהתאם למפרט הניווט הישים;
(ג)
תכנית אימונים לכוח האדם השייך לעניין, שתתאים להפעלה המתוכננת;
(ד)
נהלים לעניין תחזוקה, שיבטיחו את הכשירות האווירית הנמשכת, בהתאם למפרט הניווט הישים;
(5)
במרחב אווירי שלגביו הוגדר מפרט ניווט הטעון אישור (PBN Authorization Required (AR)) – הוא קיבל את אישור המנהל להפעלה; על אף האמור, לעניין מפעיל אווירי של כלי טיס זר, אישור להפעלה במרחב אווירי כאמור יינתן –
(א)
על ידי הרשות המוסמכת במדינת המפעיל שלו, אם כלי הטיס מופעל בהפעלה מסחרית;
(ב)
על ידי הרשות המוסמכת במדינת הרישום של כלי הטיס, אם כלי הטיס מופעל בהפעלה כללית.
(ב)
לגבי מפעיל אווירי ישראלי של כלי טיס בהפעלה מסחרית – הנהלים, הדרישות ותכנית האימונים כאמור בתקנת משנה (א)(4) –
(1)
יפורטו בספר העזר למבצעים שלו;
(2)
יהיו מקובלים על המנהל.
(ג)
אישור כאמור בתקנת משנה (א)(5) –
(1)
לגבי כלי טיס המופעל בהפעלה מסחרית – יירשם במפרטי ההפעלה של המפעיל האווירי;
(2)
לגבי כלי טיס המופעל בהפעלה כללית – יינתן למפעיל האווירי כאישור נפרד.
לא יפעיל אדם מטוס במרחב אווירי שנקבע בהסכמי טיס אזוריים כ”מרחב אווירי המחייב מפרטי הפעלת ניווט מזעריים“ (MNPS – Minimum Navigation Performance Specifications) (להלן – מרחב MNPS), אלא אם כן –
(1)
המטוס מצויד בציוד ניווט שהתקיימו לגביו שני אלה:
(א)
המנהל אישר כי הוא עונה על דרישות פסקאות (a) עד (c) לסעיף השני (2 Section) לתוספת השלישית לחלק 91 לפ.א.ר.;
(ב)
הוא מספק, באופן רציף, נתונים לצוות האוויר בדבר העקיבה אחר נתיב הטיסה המתוכנן או ההתרחקות ממנו, ברמת הדיוק הנדרשת בכל נקודה לאורך הנתיב;
(2)
בהפעלה מסחרית של כלי טיס – המנהל רשם אישור להפעלת כלי הטיס במרחב MNPS במפרטי ההפעלה של המפעיל האווירי; אישור המנהל להפעלת MNPS יינתן לפי מסמך 7030 בדבר נהלים אזוריים משלימים שהוציא ארגון התעופה הבין־לאומי.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), המנהל רשאי לאשר הפעלת מטוס במרחב אווירי המחייב מפרטי הפעלת ניווט מזעריים, גם אם ציוד הניווט שבו אינו עומד בהוראות תקנת משנה (א), ובלבד שכל טיסה של מטוס כאמור, במרחב אווירי כאמור, אושרה בידי יחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי.
(ג)
מפעיל אווירי המבקש להפעיל כלי טיס במרחב אווירי או בנתיבים כאמור בתקנת משנה (א) יגיש למנהל בקשה באופן ובצורה שהורה המנהל, ובצירוף המסמכים שהורה עליהם.
הפעלת מטוס במרחב או נתיב שהוגדרו בו הפרדות אנכיות מופחתות (RVSM) [תיקון: תשע״ד, תשפ״ב־4]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס ישראלי במרחב אווירי שהוגדר במסגרת הסכמי טיס אזוריים כמרחב הפרדה אנכית מזערית מופחתת (להלן – הפעלת RVSM), אלא אם כן –
(1)
המטוס מצויד בציוד ניווט לפי הוראות החלק השני (section 2) לתוספת השביעית (Appendix G) לפרק ה־91 לפ.א.ר. (להלן – תוספת G לפ.א.ר. 91);
(2)
המנהל אישר את המטוס להפעלת RVSM; על אישור המנהל כאמור יחולו הוראות אלה:
(א)
הוא יינתן לפי הנחיות ספר העזר ליישום הפרדות אנכיות מזעריות (מסמך 9574) שהוציא ארגון התעופה הבין־לאומי;
(ב)
בהפעלה מסחרית של מטוסים הוא יירשם במפרטי ההפעלה של המפעיל האווירי, ובהפעלה כללית של מטוסים הוא יינתן למפעיל האווירי כאישור נפרד.
(ב)
מפעיל אווירי של מטוס ישראלי המבקש לבצע הפעלת RVSM יגיש למנהל בקשה באופן ובצורה שהורה המנהל בצירוף המסמכים האמורים בפסקה (b) בחלק 3 (section 3) לתוספת G לחלק 91 לפ.א.ר., ויוכיח את האמור בפסקה (c) לחלק 3 לתוספת G לחלק 91 לפ.א.ר., בכפוף לשינויים האמורים בפרט (1) בטבלה שבתוספת השנייה.
(ג)
המנהל לא יאשר מטוס להפעלת RVSM אלא אם כן מתקיימים כל אלה:
(1)
יכולות ביצועי הניווט האנכיים של המטוס עומדות בדרישות תוספת 4 לחלק הראשון לנספח 6 לאמנה;
(2)
המפעיל האווירי הציג נהלים מתאימים ומערך אחזקה מתאים לשמירה על הכשירות האווירית הנמשכת של המטוס;
(3)
המפעיל האווירי הציג נהלים פנימיים מתאימים –
(א)
לפעולות אנשי צוות האוויר בהפעלת RVSM;
(ב)
להכנת טיסה ולמילוי תכנית טיסה בהפעלת RVSM;
(ג)
לדיווח על סטיות מהגובה שאושר לטיסה כאמור בחלק 6 (section 6) לתוספת G לפ.א.ר. 91;
(ד)
לקבלת דוחות בדבר חריגה משמירת גובה, מיחידות נת״א מתאימות, ולנקיטת כל פעולה מתקנת מיידית לכל מטוס או קבוצת מטוסים מאותו סוג אשר זוהו בדוחות כאמור כלא עומדים בדרישות שמירת הגובה, הנדרשות להפעלה במרחב RVSM.
(ד)
מפעיל אווירי בתובלה אווירית מסחרית, שהמנהל אישר לו לבצע הפעלת RVSM –
(1)
יבדוק את ביצועי שמירת גובה של שני מטוסים מכול סוג אשר הורשה לבצע באמצעותו הפעלת RVSM, ואם הוא מפעיל מטוס אחד בלבד מסוג המורשה לבצע הפעלת RVSM – את אותו מטוס, במועדים אלה, לפי המאוחר מביניהם –
(א)
אחת לשנתיים;
(ב)
בהגיע המטוס ל־1,000 שעות טיסה;
(2)
יעביר למנהל את תוצאות הבדיקות כאמור.
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (א), במרחב אווירי מחוץ למרחב הפיקוח התעופתי של ישראל, שהוגדר כמרחב הפרדה אנכית מזערית מופחתת, מותרת הפעלת מטוס ישראלי שלא אושר להפעלת RVSM, אם הדבר מותר בהתאם למפורסם במסגרת שירותי המידע התעופתי הישימים לאותו מרחב אווירי, ההפעלה אושרה בידי יחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי, והיא מתבצעת בהתאם לתנאי האישור כאמור.
(ו)
לא יפעיל אדם מטוס זר במרחב הפיקוח התעופתי של ישראל שהוגדר בפרסומי המידע התעופתי כמרחב הפרדה אנכית מזערית מופחתת, אלא אם כן הפעלתו במרחב כאמור אושרה כמפורט להלן, לפי העניין, בהתאם לאמות המידה הבין־לאומיות הישימות:
(1)
אם הוא מופעל בהפעלה מסחרית – בידי הרשות המוסמכת במדינת המפעיל, והאישור כאמור נרשם במפרטי ההפעלה הרלוונטיים;
(2)
אם הוא מופעל בהפעלה כללית – בידי הרשות המוסמכת במדינת הרישום;
לעניין זה, ”אמות המידה הבין־לאומיות“ – התקינה שקבע הארגון לפי סעיף 37 לאמנה.
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי, אלא אם כן כלי הטיס מצויד בציוד מעקב (surveillance equipment) המאפשר לו לפעול בהתאם לדרישות ניהול התעבורה האווירית הישימות לאותו מרחב אווירי.
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי שהוגדר לגביו מפרט ביצועי מעקב נדרשים, אלא אם כן, מתקיימים כל אלה:
(1)
כלי הטיס מצויד בציוד מעקב המאפשר לו לפעול בהתאם למפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(2)
בספר הטיסה של כלי הטיס או במסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, קיים מידע לעניין יכולות מפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(3)
אם קיימת לגבי כלי הטיס רשימת ציוד מזערי כאמור בתקנה 31א – קיים בה מידע לגבי יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(4)
הוא מיסד, תיעד ומקיים –
(א)
נהלים לעניין תפעול במצב רגיל (normal) ובמצב בלתי רגיל (abnormal), ובכלל זה לעניין התמודדות עם מצבים בלתי צפויים (contingency);
(ב)
דרישות לעניין כשירות ומיומנות (qualification and proficiency) נדרשים מצוות הטיסה, בהתאם למפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(ג)
תכנית אימונים לכוח האדם השייך לעניין, שתתאים להפעלה המתוכננת;
(ד)
נהלים לעניין תחזוקה, שיבטיחו את הכשירות האווירית הנמשכת, בהתאם למפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(ה)
נהלים לעניין קבלת דוחות בנוגע לביצועי המעקב בפועל (observed surveillance performance), ונקיטת פעולה מתקנת מיידית במקרים שבהם לפי הדוחות האמורים כלי טיס מסוים, סוג כלי טיס או פעילות המפעיל האווירי, אינם עומדים במפרט ביצועי המעקב הנדרשים.
(ב)
לגבי מפעיל אווירי של כלי טיס בהפעלה מסחרית – הנהלים, הדרישות ותכנית האימונים כאמור בתקנת משנה (א)(4) –
ציוד מעקב, ציוד ניווט וציוד תקשורת [תיקון: תשע״ד, תשפ״א־3]
מפעיל אווירי יבטיח כי התקנת ציוד המשמש למעקב, לניווט או לתקשורת בכלי טיס שהוא מפעיל, נעשית כך שכשל בפריט ציוד כאמור או כשל בשילוב של פריטי ציוד כאמור לא יגרום לכשל בפריט ציוד אחר המשמש למטרות מעקב, לניווט או לתקשורת.
ניהול בסיס נתוני ניווט אלקטרוניים [תיקון: תשפ״א־3, תשפ״ב־4]
(א)
מפעיל אווירי –
(1)
לא יעשה שימוש בבסיס נתוני ניווט אלקטרוניים, שהותאם לשימוש בכלי טיס בטיסה או על הקרקע, המשמש במערכות כלי טיס שהוא מפעיל (בתקנה זו – בסיס נתונים), אלא אם כן בסיס הנתונים עומד בדרישות איכות למידע (data quality requirements), מתאימות לשימוש המיועד בבסיס הנתונים;
(2)
יבטיח –
(א)
הפצה והכנסה (Insertion), מבעוד מועד, של בסיס נתונים עדכני, אשר לא עבר שינוי לא מורשה (current and unaltered), לכל מערכת כלי טיס שהוא מפעיל שנדרשת לבסיס נתונים כאמור;
(ב)
שבבסיס נתונים שמופץ ומוכנס כאמור בפסקת משנה (א) –
(1)
אם נקבעה לגביו תקופת תוקף – נעשה שימוש בתוך תקופת התוקף שלו;
(2)
אם לא נקבעה לגביו תקופת תוקף – נעשה שימוש לאחר שהמפעיל האווירי קבע לגביו כי אין מניעה משימוש בו בשל חוסר עדכניותו;
(3)
ידווח למי שסיפק לו את בסיס הנתונים על כל גילוי של מידע שגוי, לא עקבי או חסר, שלדעתו עלול להוות מפגע בטיחות וזאת מיד עם גילוי הדבר;
(4)
יודיע על קיומו של מידע שגוי, לא עקבי או חסר כאמור בפסקה (3), מיד עם גילוי הדבר –
(א)
לכל איש צוות אוויר בכלי טיס שהוא מפעיל שבו נעשה שימוש בבסיס נתונים כאמור;
(ב)
לכל אדם אחר שהוא מעסיק ושקיומו של מידע שגוי, לא עקבי או חסר כאמור נוגע למילוי תפקידו בשירות המפעיל האווירי;
(5)
יבטיח שבמסגרת הפעלת כלי טיס שהוא מפעיל לא נעשה שימוש בבסיס נתונים שהתגלה בו מידע שגוי, לא עקבי או חסר כאמור בפסקה (3).
(ב)
מפעיל אווירי של כלי טיס בהפעלה מסחרית יקבע נהלים לביצוע חובותיו לפי פסקאות (1) ו־(2)(ב)(2) לתקנת משנה (א), ובכלל זה לעניין דרישות האיכות למידע; נהלים ודרישות האיכות למידע כאמור –
(1)
יפורטו בספר העזר למבצעים שלו;
(2)
לעניין מפעיל אווירי ישראלי – היו מקובלים על המנהל.
דרישות לגבי מכשיר רדיו בתחום התג״מ [תיקון: תשפ״א־4]
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי שיש לקיים בו תקשורת קולית דו־כיוונית עם יחידת נת״א או כלי טיס שלפי תקנות אלה מותקן בו או צריך להיות מצוי בו מכשיר רדיו לתקשורת כאמור, אלא אם כן כלי הטיס מצויד במכשיר רדיו שמתקיימים בו, לגבי תחום התג״מ (VHF), כל אלה:
(1)
טווח התדרים שלו הוא מ־118.000 מגה־הרץ עד 136.975 מגה־הרץ לפחות;
(2)
הפרדת התדרים שלו היא של 8.33 קילו־הרץ או של 25 קילו־הרץ.
מניעת הפרעה לכלי טיס כתוצאה משימוש במערכת EFB נישאת [תיקון: תשע״ח־5]
לא יעשה מפעיל אווירי שימוש במערכת EFB נישאת (portable) בכלי טיס ולא יתיר שימוש במערכת EFB כאמור, אלא אם כן הבטיח שאינה משפיעה על הביצועים של הציוד התעופתי של אותו כלי הטיס, או על היכולת להפעיל את כלי הטיס בצורה בטוחה.
אישור שימוש במערכת EFB בתובלה אווירית מסחרית [תיקון: תשע״ח־5]
(א)
לא יעשה מפעיל אווירי שימוש במערכת EFB בכלי טיס בתובלה אווירית מסחרית, אלא אם כן המנהל אישר לו את מערכת ה־EFB ואת תפקידי ה־EFB לגבי כל סוג של כלי טיס שהוא מבקש לעשות בו שימוש בהפעלתו.
(ב)
מפעיל אווירי, המבקש את אישור המנהל כאמור בתקנת משנה (א), יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי –
(1)
מערכת ה־EFB, וכל הנדרש להתקנתה ולשימוש בה בכלי הטיס, ובכלל זה השפעות הגומלין שלה על מערכות כלי הטיס, אם יש כאלה, עומדים בדרישות כללי כושר אווירי הישימות;
(2)
הוא העריך את הסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בכל אחד מתפקידי ה־EFB;
(3)
הוא קבע דרישות שיבטיחו כי במקרה של כשל במערכת ה־EFB, יהיה בידי אנשי צוות האוויר, באופן מיידי, מספיק מידע זמין לצורך השלמה בטוחה של הטיסה;
(4)
הוא מיסד ותיעד –
(א)
נהלים ודרישות אימונים לשימוש במערכת ה־EFB ובכל אחד מתפקידי ה־EFB;
(ב)
נהלים לניהול תפקידי ה־EFB ובכלל זה כל בסיס נתונים המשמש בהם.
(ג)
לא יערוך מפעיל אווירי שינוי בנהלים ובדרישות האימונים, כמפורט בתקנת משנה (ב)(3) ו־(4), שאושרו לו, אלא אם כן השינוי מקובל על המנהל.
רשם נתוני טיסה ורשמקול תא הטייס [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ה־2, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס, אלא אם כן כלי הטיס עומד בדרישות בדבר רישום נתוני טיסה כמפורט בתקנה זו, ואם כלי ורשמקול תא הטייס הטיס מופעל לפי הפרקים השנים עשרוהשלושה עשר – אלא כשכלי הטיס עומד בדרישות הישימות בפרקים האמורים.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס המונע בטורבינה או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט מושבי הטייסים, היא של 10 מושבים או יותר ואשר יוצר אחרי 11 באוקטובר 1991 אלא אם כן מותקן בו רשם נתוני טיסה דיגיטלי בעל יכולת הקלטה, שמירה ופליטת נתונים העונה לדרישות הפרמטרים, הטווח והדיוק המופיעים בנספח E לחלק 91 לפ.א.ר. לגבי מטוס או דרישות נספח F לחלק 91 לפ.א.ר. לגבי כלי טיס רוטורי, והמסוגל להכיל נתונים מוקלטים של 8 שעות טיסה לפחות.
(ג)
לא יפעיל אדם מטוס או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה, שבו 6 מושבים או יותר ואשר להפעלתו נדרשים שני טייסים, אלא אם כן הוא מצוייד ברשמקול תא הטייס והוא –
(1)
מותקן בהתאם לאחת מתקנות הפ.א.ר. שלהלן, לפי הענין:
23.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
25.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
27.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
29.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
(2)
מופעל ברציפות מתחילת ביצוע הבד״ח לפני הטיסה ועד השלמת הבד״ח בגמר הטיסה;
(3)
בעל תכונות מחיקה המאפשרות בכל עת, בזמן פעולתו, מחיקת כל האינפורמציה האצורה בו למעט זו שהוקלטה ב־15 הדקות האחרונות.
(ד)
הוראות תקנות משנה (א), (ב) ו־(ג) לא יחולו בכל אחד מאלה:
(1)
בהעברת כלי טיס, שבו רשם נתוני טיסה או רשמקול תא הטייס אינו שמיש, ממקום שבו אין אפשרות ביצוע תיקונים או החלפה של מכשירים אלה, אל מקום שבו קיימת אפשרות כזו;
(2)
בהמשכת הטיסה כמתוכנן, כאשר רשם נתוני הטיסה או רשמקול תא הטייס מתקלקל לאחר המראת כלי הטיס;
(3)
בביצוע טיסת ניסוי אשר במהלכה פעולתם של רשם נתוני הטיסה או של רשמקול תא הטייס מופסקת לצורך בדיקתם או לצורך בדיקת ציוד קשר או ציוד חשמלי אחר המותקנים בכלי הטיס;
(4)
בהעברת כלי הטיס ממקום רכישתו אל מקום שבו יותקן רשם נתוני טיסה או רשמקול תא הטייס.
(ה)
כלי טיס שמופעל בטיסה לא מסחרית יהיה מורשה לטוס עם רשם נתוני טיסה או רשמקול תא הטייס שאינם שמישים למשך תקופה שלא תעלה על 30 ימים בתנאים אלה:
(1)
ביומן התחזוקה יהיה רישום החתום ביד טכנאי לבדק כלי טיס, של התאריך שבו הפסיק רשם נתוני הטיסה או רשמקול תא הטייס לפעול;
(2)
מול עיני הטייס המפקד תותקן לוחית המציינת שרשם נתוני הטיסה או רשמקול תא הטייס אינם שמישים.
(ו)
רשם נתוני טיסה הנדרש לפי תקנות אלה חייב לפעול ברציפות מרגע שמטוס מתחיל בריצת ההמראה או שכלי טיס רוטורי מתחיל לרחף ועד שהמטוס מסיים את ריצת הנחיתה או שכלי הטיס הרוטורי נוחת ביעדו.
(ז)
במקרה של תאונה או תקרית, ישמור המחזיק ברשיון ההפעלה את האינפורמציה המוקלטת ברשם נתוני טיסה וברשמקול תא הטייס במשך 60 ימים לפחות או למשך תקופה ארוכה יותר אם נדרש לכך בידי המנהל, ועדת חקירה או חוקר, החוקרים את התאונה או את התקרית.
התאמת קריאות גובה לחץ אוטומטי למד גובה הטייס [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
לא יפעיל אדם מיתקן דיווח אוטומטי של גובה לחץ המשולב עם טרנספונדר –
(1)
כאשר יחידת נת״א דורשת את הפסקת הדיווח האוטומטי;
(2)
אלא אם בעת התקנתו נבדק המיתקן וכוייל לשדר נתוני גובה שסטייתם מקריאות מד גובה של הטייס אינן עולות על 125 רגל (על בסיס סבירות של 95 אחוז), כאשר מד גובה הטייס מכוונן ללחץ ברומטרי 1013.25 מיליבר (29.92 אינצ׳ כספית) לגבהים מגובה פני הים ועד לגובה ההפעלה המרבי של כלי הטיס;
(3)
אלא אם מדי הגובה והמספרים (digitizers) ממיתקן זה עונים על המיפרטים TSO-C10b ו־88TSO-C או א.פ.א. מתאים שיקבע על פי תקנות התיעוד, הכל בהתאם לעניין.
לא ימריא אדם מטוס בקטגוריה ”תובלה“, למעט מטוס המונע במנוע טורבינה, שניתנה לגביו תעודת סוג אחרי 30 בספטמבר 1958, אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
משקל ההמראה אינו עולה על משקל ההמראה המקסימלי המותר עבור גובה שדה התעופה ממנו מתבצעת ההמראה;
(2)
גובה שדה התעופה ממנו מיועד כלי הטיס להמראה נמצא בתוך תחום הגבהים אשר עבורם נקבעו משקלות המראה מקסימליים;
(3)
הצריכה הנורמלית של דלק ושל שמן במשך הטיסה לשדה התעופה המיועד לנחיתה תהיה כזו שבעת ההגעה משקלו הכולל של כלי הטיס לא יעלה על משקל הנחיתה המקסימלי המתאים לגובה של אותו שדה תעופה;
(4)
הגבהים של שדה התעופה המיועד לנחיתה ושל כל שדות התעופה המשניים שנרשמו עבור אותה טיסה הם בתוך תחום הגבהים אשר עבורם נקבעו משקלות נחיתה מקסימליים.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס בקטגורית ”תובלה“ המונע במנוע טורבינה, שניתנה לגביו תעודת סוג לאחר 30 בספטמבר 1958, אלא בהתאם לספר טיסה של המטוס, וכן לא ימריא מטוס זה אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
משקל ההמראה אינו עולה על משקל ההמראה הרשום בספר הטיסה של המטוס עבור גובה שדה התעופה ועבור הטמפרטורה השוררת בו בעת ההמראה;
(2)
הצריכה הנורמלית של דלק ושל שמן במשך הטיסה לשדה התעופה המיועד לנחיתה לשדות התעופה המשניים תהיה כזו, שבעת ההגעה לא יעלה משקלו הכולל של המטוס על משקל הנחיתה המקסימלי הרשום בספר הטיסה, עבור הגבהים של כל שדות התעופה המיועדים לנחיתה והטמפרטורות הצפויות בהם בעת הנחיתה;
(3)
משקל ההמראה אינו עולה על המשקל הרשום בספר הטיסה כמתאים למרחקים המינימליים הדרושים להמראה בהתחשב עם גובה שדה התעופה, המסלול בשימוש, השיפוע הכולל של המסלול וכן הטמפרטורה ורכיב הרוח השוררים בשדה התעופה בעת ההמראה;
(4)
כאשר מרחק ההמראה מכיל קטע מרחק פנוי (clearway), אורך המרחק הפנוי אינו גדול מחצי –
א.
מרחק ריצת ההמראה, במקרה של מטוסים שהורשו עד 30 באוגוסט 1959; או
ב.
אורך המסלול, במקרה של מטוסים שהורשו אחרי 29 באוגוסט 1959.
(ג)
לא ימריא אדם מטוס בקטגורית ”תובלה“ המונע במנוע טורבינה, שניתנה בגינו תעודת סוג אחרי 29 באוגוסט 1959, אלא אם בנוסף לעמידה בדרישות תקנת משנה (ב), נתקיימו כל אלה:
(1)
מרחק האצה ועצירה (accelerate – stop distance) אינו עולה על מרחק ריצת ההמראה בתוספת מרחק העצירה (אם קיים);
(2)
מרחק ההמראה אינו עולה על מרחק ריצת ההמראה בתוספת המרחק הפנוי (אם קיים).
לשימוש מיוחד כמשמעותו בתקנה 11 לתקנות התיעוד, שלגביו ניתנה לכלי הטיס תעודת סוג בקטגוריה זו (להלן – שימוש מיוחד);
(2)
לביצוע פעולה הקשורה במישרין באותו שימוש מיוחד, לרבות הפעלת כלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ לשם אימון צוות האויר בביצוע השימושים המיוחדים לגביו ניתנה תעודת הסוג.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ להובלת אנשים או טובין בתמורה או בשכר. לענין תקנת משנה זו לא יראו הובלה של אנשים או חמרים הדרושים לביצוע השימוש המיוחד לרבות הובלה של אנשים ושל חמרים אל מקום ביצוע הפעולה, וכן פעולות הקשורות באימון צוות האויר בביצוע השימוש המיוחד, כהובלת אנשים או טובין בתמורה או בשכר.
(ג)
לא יובל אדם בכלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ אלא אם הוא אחד מאלה:
(1)
איש צוות אויר;
(2)
עובר אימונים של צוות אויר;
(3)
אדם הנדרש לביצוע הפעולות הקשורות במישרין בשימוש המיוחד.
(ד)
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ בשטח ישראל –
(1)
מעל לשטח המאוכלס בצפיפות;
(2)
בנתיב טיסה עמוס;
(3)
בקרבת מקום לשדה תעופה עמוס, אלא באישור המנהל ובהתאם להגבלות תפעוליות מיוחדות שקבע בו.
(ה)
לא יפעיל אדם מטוס קטן בקטגוריה ”מוגבל“ שיוצר אחרי 18 ביולי 1978, אלא אם כל מושב קדמי מצוייד בחגורת כתף מאושרת. ”תאריך הייצור“ ו”מושב קדמי“ פירושם כאמור בתקנה 33(א)(1)(כ).
(ו)
תקנה זו לא תחול על כלי טיס רוטורי להובלת מטען חיצוני שאינו מוליך נוסעים.
לגבי כלי טיס המופעל מחוץ למדינה – ניתן לו אישור מיוחד לכך מאת המנהל;
(3)
לגבי כלי טיס המופעל בטיסה מסחרית – ניתן לו אישור לכך מאת המנהל;
(4)
כלי הטיס מופעל לביצוע הפעולות האלה:
א.
פעולות הדרושות במישרין לשם רישוי סוג או רישוי סוג־תוספת של כלי הטיס;
ב.
אימון צוות אויר, לרבות דימוי של מבצעים בטיסה מסחרית;
ג.
טיסות הדגמה על ידי היצרן עבור לקוחות בכוח;
ד.
חקר שווקים על ידי היצרן;
ה.
ניסוי בטיסה של מכשירים, אבזרים וציוד אשר אין להם השפעה על הכשירות האוירית של כלי הטיס;
ו.
ניסוי פעולת מערכות של כלי הטיס;
ז.
פעולות אחרות שאישר המנהל.
(5)
כלי הטיס מופעל בהתאם להגבלות שנקבעו לגביו והמוצגות בתוך כלי הטיס או הרשומות בספר טיסה זמני או במסמך מתאים אחר, אולם כאשר כלי הטיס מופעל בקשר לפעולות הדרושות במישרין לשם רישוי סוג או רישוי סוג־תוספת שלו, יופעל כלי הטיס לפי תקנה 84 לתקנות התיעוד הדנה בתעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני, וטיסות הניסוי יבוצעו רק מעל הים או מעל אזורים דלילי־אוכלוסין שאינם עמוסים בתנועה אוירית;
(6)
מפעיל כלי הטיס קבע נהלים מאושרים –
א.
שישמשו כהוראות והנחיות לצוותי טיסה וצוותי קרקע לגבי הפעלת כלי הטיס לפי תקנה זו;
ב.
לכניסה וליציאה של כלי הטיס לשדות תעופה ומהם, כאשר נתיבי ההמראה והגישה נמצאים מעל לשטחים מאוכלסים;
(7)
מפעיל כלי הטיס ווידא שכל איש צוות טיסה הינו מורשה כדין והוא בעל ידע ומידת הכרה מספיקים בכל הנוגע לכלי הטיס ולנהלים להפעלתו;
(8)
מפעיל כלי הטיס תיחזק את כלי הטיס כנדרש בתקנות המתאימות וכן בהתאם לכל הוראה נוספת שקבע המנהל;
(9)
יצרן כלי הטיס או המנהל קבעו כי לשם הפעלה בטוחה של כלי הטיס נדרש שינוי בתכן, במיבנה או בשיטת התפעול, והשינוי בוצע ואושר, לפי תקנה 37 לתקנות התיעוד.
(ב)
מפעיל כלי טיס בעל תעודת סוג זמנית לא יוביל אדם בכלי הטיס, אלא אם –
(1)
לאותו אדם ענין ישיר בפעולות כאמור בפסקה (4) לתקנת משנה (א) או שאותו אדם קיבל אישור מיוחד לכך מיצרן כלי הטיס ומהמנהל;
(2)
מפעיל כלי הטיס הודיע לאותו אדם שתעודת הסוג של כלי הטיס היא תעודת סוג זמנית.
(ג)
המנהל רשאי לקבוע הגבלות או נהלים נוספים הדרושים לדעתו להפעלת כלי טיס בעל תעודת סוג זמנית, לרבות הגבלה על מספר האנשים שמותר להטיס בכלי הטיס.
מחוץ לתחום שנקבע על ידי המנהל, אלא אם הראה המפעיל כי כלי הטיס ניתן לשליטה מלאה בכל טווח המהירויות שלו ובכל התמרונים שעליו לבצע ואין בכלי הטיס אפיוני תפעול או תכונות תכן מסוכנים;
(4)
מעל לשטחים המאוכלסים בצפיפות ובנתיבי טיסה עמוסים, אלא אם ניתן אישור מיוחד לכך על ידי המנהל ובהתאם להגבלות המיוחדות לכלי טיס מסויים להמראה ולנחיתה מעל לשטחים המאוכלסים בצפיפות.
(ב)
מפעיל כלי טיס בעל תעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני –
(1)
יודיע לכל אדם המשתתף בטיסה כי כלי הטיס הוא בשימוש נסיוני;
(2)
יפעיל את כלי הטיס לפי כטר״מ בשעות אור יום בלבד, אלא אם ניתן אישור מיוחד מאת המנהל לנהוג אחרת;
(3)
יודיע מראש למגדל הפיקוח בשדה תעופה שבו ניתנים שרותי פיקוח טיסה, על אופיים הנסיוני של כלי הטיס והטיסה.
(ג)
המנהל רשאי לקבוע הגבלות נוספות הנראות לו כדרושות, לרבות הגבלות על אנשים שמותר להטיסם בכלי טיס בעל תעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני.
תקנה זו חלה על מפעיל כלי טיס זר בישראל בנוסף לכל דין.
(ב)
בכלי הטיס המופעל לפי כטר״מ או לפי כט״מ יימצא לפחות איש צוות אויר אחד בתפקיד שיהא בעל יכולת לנהל קשר אלחוט דיבור דו־כיווני בשפה העברית או האנגלית.
(ג)
כלי טיס המופעל לפי כט״מ –
(1)
יהיה מצוייד בציוד רדיו, המאפשר קשר דו־כיווני עם יחידת נת״א, ובציוד ניווט־רדיו המתאים לעזרי רדיו לניווט שבשימוש;
(2)
יוטס על ידי אדם המחזיק ברשיון טיס ישראלי עם הגדר מכשירים, או על ידי אדם המוסמך בתוקף רשיון הטיס הזר שברשותו לטוס לפי כט״מ והוא בקי בנוהלי הטיסה החלים בישראל, לרבות טיסה בנתיבים, המתנה וגישת מכשירים.
(ד)
מפעיל כלי טיס זר מעל לים לאורך חופי ישראל יודיע מראש על תכנית טיסה כזו בהתאם לנהלים של הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית הידועים כ־Supplementary Procedures המתאימים לאזור שישראל מצוייה בו.
(ה)
(1)
במקרה בו הציוד הנדרש בכלי הטיס לפי פסקה (ג)(1) הוא ציוד VOR וכלי הטיס מופעל מעל 24,000 רגל (MSL), כלי הטיס מצוייד במכשיר מדידת מרחק (DME) המסוגל לקלוט ולציין מידע על מרחק מתחנות VORTAC או VORDME;
(2)
יצא מכשיר DME מכלל שימוש בטיסה מעל 24,000 רגל (MSL), ידווח הטייס המפקד על כך מיד ליחידת נת״א ויהא רשאי לאחר זאת להמשיך בטיסה בגובה 24,000 רגל או מעליו, לשדה הנחיתה המיועד אשר שם ניתן להחליף או לתקן את המכשיר הפגום;
(3)
האמור בפסקאות (1) ו־(2) לא יחול על כלי טיס זר שאינו מצוייד במכשיר DME כאשר כלי הטיס מופעל למטרות המנויות להלן, ובתנאי שנמסרה על כך הודעה מראש ליחידת נת״א לפני כל המראה:
א.
טיסת העברה בישראל למקום שם ניתן לבצע תיקונים או שינויים בכלי הטיס;
ב.
טיסת העברה למדינה בה עומד כלי הטיס להרשם;
ג.
טיסה של כלי טיס שיוצר בישראל למטרות ניסויי טיסה, אימוני צוותי אויר זרים בהפעלת כלי הטיס והעברת כלי הטיס למטרת ייצוא;
ד.
טיסות העברה, תצוגה וטיסות ניסוי של כלי טיס שהובא לישראל למטרת תצוגה או ניסוי.
(ו)
לא ישמש אדם כאיש צוות אוויר בכלי טיס זר אלא אם הוא בעל רשיון איש צוות אוויר שניתן לו בישראל או במדינת חוץ שבה רשום כלי הטיס, או אם רשיונו אושר על ידי הרשות המוסמכת לכך בישראל.
הפעלה של כלי טיס זר בישראל [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשע״ד, תשפ״ב־8]
(א)
לא יפעיל אדם בישראל, דרך קבע, כלי טיס זר.
(ב)
לענין תקנה זו תיחשב הפעלתו של כלי טיס זר בישראל, דרך קבע, אם שהה כלי הטיס בישראל יותר מ־45 ימים בכל תקופה רצופה של 270 ימים מיום הגיעו לארץ לראשונה, ולענין שהיית כלי טיס בישראל יחשב חלק מיום, כיום.
(ג)
הופעל כלי הטיס הזר בישראל במשך התקופה האמורה בתקנת משנה (ב) או שהה כלי הטיס בישראל, גם אם כלי הטיס לא הופעל או אם הופסקה הפעלתו במשך התקופה האמורה, לא תאושר הפעלתו בישראל לתקופה נוספת כאמור אלא אם כן עברו ששה חדשים מיום שהוצא מישראל.
(ד)
לא יוטס כלי טיס זר בישראל אלא בידי בעלו הרשום או בידי אדם ששכר אותו כדי להטיסו בעצמו לכל תקופת שהותו של כלי הטיס בישראל.
(ה)
בכפוף לאמור בתקנת משנה (ד), לא יפעיל תושב ישראל ולא ישכור כלי טיס זר אלא אם כן נתמלאו בו הוראות תקנות הרשיונות.
(ו)
המנהל רשאי לתת פטור בכתב מדרישות תקנה זו, כולן או מקצתן, ולהתנות פטור כאמור בתנאים.
(ז)
הוראות תקנה זו לא יחולו לגבי –
(1)
מטוס השוהה בישראל לצורכי ביצוע פעולות בדק במכון בדק;
(2)
כלי טיס המופעל על ידי מחזיק רישיון הפעלה אווירית לפי תקנות אלה;
(3)
כלי טיס זר שהוא אחד מאלה:
(א)
אם הפעלתו לישראל, בשטחה או ממנה טעונה היתר הפעלה – הוא מקיים את טיסותיו לישראל, בתוכה וממנה לפי היתר ההפעלה שניתן להפעלתו;
(ב)
אם הפעלתו לישראל, בשטחה או ממנה אינה טעונה היתר הפעלה – הוא מופעל באמצעות מחזיק רישיון מקביל לרישיון הפעלה אווירית שניתן לו מאת הרשות המוסמכת לכך במדינת המפעיל שלו, והמנהל אישר לו לשהות דרך קבע בישראל, לאחר ששוכנע כי הפעלתו דרך קבע בישראל יכולה להיעשות בצורה בטוחה, בשים לב, בין השאר, למיקום מרכז הפעילות של כלי הטיס ולמאפייני הפיקוח המתבצע על הפעלתו מטעם מדינת המפעיל.
טיסת העברה של מטוס גדול עם מנוע אחד דומם [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם בטיסת העברה מטוס גדול בעל ארבעה מנועים או בעל שלושה מנועי טורבינה, כאשר אחד המנועים אינו בפעולה, למטרת תיקון אותו מנוע, אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
מטוס מאותו דגם נוסה בטיסה ונמצא עומד ברמת בטיחות משביעת רצון בהתאם לתקנות משנה (ב) או (ג), לפי הענין; אולם מפעיל אשר הראה כי לפני 19 בנובמבר 1966 מטוס מאותו דגם ביצע טיסת ניסוי משביעת רצון עם מנוע אחד דומם בהתאם לנתונים הביצועיים המפורטים בפסקה (2), יהיה פטור מחובת ביצוע טיסת ניסוי עבור אותו דגם;
(2)
ספר הטיסה המאושר מכיל את הנתונים הביצועיים הבאים והטיסה מתבצעת בהתאם להם:
א.
משקל מקסימלי;
ב.
תחומי מרכז הכובד;
ג.
תצורה של המדחף שאינו בפעולה (אם ישים);
ד.
אורך המסלול להמראה, לרבות התחשבות בטמפרטורה;
ה.
טווח הגבהים;
ו.
הגבלות שנקבעו בתעודת הסוג;
ז.
טווח של הגבלות ביצועיות;
ח.
נתונים על יכולת ביצוע;
ט.
נהלי תפעול;
(3)
ספר העזר המבצעי של המפעיל מכיל נהלי תפעול לפעולה בטוחה של המטוס, לרבות דרישות מיוחדות כלהלן:
א.
הגבלה הקובעת כי המשקל המבצעי המקסימלי בכל טיסת העברה יוגבל למינימום הנחוץ לביצוע אותה טיסה עם כמויות הדלק הרזרביות הדרושות;
ב.
הגבלה הקובעת כי ההמראות יבוצעו ממסלול יבש, אלא אם אישר המנהל המראה של מטוס מאותו דגם עם מנוע אחד דומם ממסלול רטוב, והפרטים הקשורים בהמראה כזו כלולים בספר טיסה;
ג.
נהלי תפעול משדות תעופה בהם המסלול מצריך המראה או גישה מעל לשטח מאוכלס;
ד.
נהלי בקורת לבדיקת תקינותם התפעולית של המנועים השמישים.
(4)
לגבי המראות המטוס –
א.
שלב הנסיקה ההתחלתי אינו עובר מעל לאזור המאוכלס בצפיפות;
ב.
תנאי מזג האויר בשדה ההמראה או בשדה היעד אינם גרועים מאלה שנקבעו לטיסות לפי כט״ר;
(5)
בכלי הטיס מובלים רק אנשי צוות הדרושים להפעלת כלי הטיס בעת טיסתו;
(6)
בכלי הטיס משמשים בתפקיד אנשי צוות אויר הבקיאים בנהלים המבצעיים הקשורים בטיסת העברה עם מנוע אחד דומם המפורטים בספר העזר המבצעי של המפעיל והבקיאים במידע על ההגבלות ועל הביצועים המפורטים בספר הטיסה.
(ב)
טיסת ניסוי של מטוס גדול בעל מנועי בוכנה עם מנוע אחד דומם למטרת קביעת ביצועי הטיסה שלו תיעשה כלהלן:
(1)
תבחר מהירות שאינה נמוכה מ־1.3Vs1 ואשר בה ניתן לשלוט במטוס בצורה משביעת רצון בנסיקה עם מנוע קריטי דומם כאשר המדחף מוסר ממנו או נמצא בתצורה הרצויה על ידי המפעיל, בעוד יתר המנועים פועלים בהספק המקסימלי שנקבע כאמור בפסקה (3);
(2)
המרחק הדרוש להאצת המטוס עד למהירות המפורטת בפסקה (1) ולטיפוסו לגובה של 50 רגל ייקבע כאשר מתקיימים כל אלה:
א.
כן הנסע במצב מורד;
ב.
המנוע הקריטי דומם והמדחף מוסר ממנו או נמצא בתצורה הרצויה למפעיל;
ג.
יתר המנועים פועלים בהספק שאינו עולה על המקסימום שנקבע כאמור בפסקה (3);
(3)
ייקבעו נהלי ההמראה, הטיסה והנחיתה, כגון מצב של קיזוז ההגאים, שיטה של הפקת הספק המנועים, הספק המקסימלי של המנועים ומהירויות; המטוס יהיה במצב הניתן לשליטה מניחה את הדעת במשך כל תהליך ההמראה, כאשר הוא מופעל לפי נהלים אלה;
(4)
ביצועי המטוס ייקבעו כאשר משקלו המקסימלי אינו עולה על משקל המאפשר שיעור נסיקה של 400 רגל לדקה לפחות בתצורת טיסה כמפורט בתקנה 25.121 ל־פ.א.ר. בגובה של 5000 רגל;
(5)
בקביעת הביצועים יש להביא בחשבון את השפעת הטמפרטורה בקביעת אורך מסלול ההמראה, כמפורט בספר הטיסה של המטוס.
(ג)
טיסות ניסוי של מטוס גדול בעל מנועי טורבינה, עם מנוע אחד דומם, למטרת קביעת ביצועי הטיסה שלו, ייעשו כלהלן:
(1)
מהירויות המראה VR ו־V2 שלא תהיינה נמוכות מאלה שלפיהן קיבל המטוס את תעודת הסוג שלו כאמור בתקנה 25.107 ל־פ.א.ר. ייבחרו כך שניתן יהיה לשלוט על המטוס במהירויות אלה בצורה מניחה את הדעת כאשר המנוע הקריטי דומם והמדחף, אם קיים, מוסר ממנו או נמצא בתצורה הרצויה על ידי המפעיל, וכאשר יתר המנועים פועלים בהספק שאינו עולה על זה שנקבע לצורך תעודת הסוג, כאמור בתקנה 25.101 לפ.א.ר.;
(2)
מרחק ההמראה המינימלי יהיה המרחק האופקי הדרוש להאיץ ולטפס לגובה של 35 רגל במהירות V2, עם כל תוספת מהירות המתקבלת תוך כדי הניסויים, המוכפל ב־115 אחוז, בתנאים שלהלן:
א.
כן הנסע במצב מורד;
ב.
המנוע הקריטי דומם והמדחף, אם קיים, מוסר ממנו או נמצא בתצורה הרצויה על ידי המפעיל;
ג.
יתר המנועים פועלים בהספק שאינו עולה על זה שנקבע לצורך הוצאת תעודת הסוג, כאמור בתקנה 25.101 לפ.א.ר.;
(3)
ייקבעו נהלי ההמראה, הטיסה והנחיתה, כגון מצב קיזוז הגאים, שיטה של הפקת הספק המנועים, הספק מקסימלי של המנועים ומהירויות. המטוס יהיה במצב הניתן לשליטה מניחה את הדעת במשך כל תהליך ההמראה, כאשר הוא מופעל לפי נהלים אלה;
(4)
ביצועי המטוס ייקבעו כאשר משקלו המקסימלי אינו עולה על המשקל שנקבע כאמור בתקנה 25.121 לפ.א.ר. בתנאים אלה:
א.
השיפוע היציב למעשה של שלב הנסיקה הסופי הנדרש בתהליך ההמראה, לא יהיה פחות מ־1.2 אחוז בסופו של נתיב ההמראה, כאשר שני מנועים קריטיים אינם בפעולה;
ב.
מהירות הנסיקה לא תהיה נמוכה מהמהירות המקוזזת הדרושה לטיסה עם שני מנועים דוממים, עבור השיפוע היציב, בשלב הנסיקה הסופי כאמור בפיסקת משנה (א);
(5)
המטוס יהיה נשלט בצורה מניחה את הדעת בנסיקה עם שני מנועים קריטיים דוממים. ביצועי נסיקה יכולים להיות מסוכמים על ידי חישובים המבוססים על תוצאות הניסויים והשווים להן בדיוקם;
(6)
בקביעת הביצועים יש להביא בחשבון את השפעת הטמפרטורה בקביעת מרחק ההמראה ובקביעת שלב הנסיקה הסופי, המחושב כאמור בתקנה 25.101 לפ.א.ר.;
(7)
טיסות הניסוי יכללו לפחות שלוש המראות;
(8)
לענין פסקאות (4) ו־(5), שני המנועים הקריטיים במטוס בעל ארבעה מנועים הם שני מנועים הנמצאים בצידו האחד של המטוס ובמטוס בעל שלושה מנועים הם המנוע המרכזי ואחד המנועים הצדדיים.
מיתקן קולי להתראת מהירות ומערכת מציין חימום פיטו [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס בקטגוריה ”תובלה“ המונע במנועי טורבינה או מטוס עם Vmo/Mmo שהוא גדול מ־0.8VDF/MDF או מ־0.8Vo/MD והמופעל בטיסה מסחרית אלא אם המטוס מצוייד במיתקן קולי להתראת מהירות העונה על הדרישות המפורטות בתקנה 25.1303(C)(1) לפ.א.ר.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס בקטגוריה ”תובלה“ המצוייד במערכת חימום פיטו, לאחר ח׳ בניסן התשמ״ב (1 באפריל 1982), אלא אם קיימת במטוס מערכת לציון כושר הפעולה של מערכת חימום הפיטו, כקבוע בתקנה 25.1326 לפ.א.ר.
מערכת התראת גובה במטוס טורבו־סילוני [תיקון: תשע״ד]
(א)
פרט כאמור בתקנת משנה (ד), לא יפעיל אדם מטוס טורבו־סילוני ישראלי, אלא אם המטוס מצוייד במערכת מאושרת ושמישה של התראת גובה העונה על דרישות תקנת משנה (ב).
(ב)
מערכת התראת גובה כאמור בתקנת משנה (א) תהיה מסוגלת לבצע את כל הפעולות המפורטות להלן:
(1)
תזהיר את הטייס בהתקרבו לגובה שנבחר מראש או בהתרחקו ממנו, הן בנסיקה והן בהנמכה –
א.
באמצעות איתות קולי וחזותי, במועד שיספיק לטייס לבסס טיסה אופקית בגובה שנבחר; אולם לטיסות מתחת ל־3000 רגל מעל פני הקרקע (AGL) מספיק אם המערכת מזהירה בסוג איתות אחד בלבד, חזותי או קולי; מותר להשתמש במד גובה רדיו כדי לספק את האיתות, אם המפעיל מצוייד בנוהל מאושר, לקביעת גובה ההחלטה או גובה ההנמכה המינימלי (MDA) בהתאם לנסיבות;
ב.
באמצעות איתות חזותי, במועד שיספיק לבסס טיסה אופקית בגובה שנבחר, וכאשר קיימת סטיה מעל אותו גובה שנבחר או מתחתיו, באמצעות איתות קולי;
(2)
תספק את האיתותים הדרושים מגובה פני הים עד לתקרת הטיסה המבצעית המאושרת של המטוס;
(3)
תאפשר בחירה של גבהים בהפרשיות המתאימה לגבהים בהם מופעל המטוס;
(4)
תאפשר בדיקה לפעולת איתות תקינה של המערכת ללא ציוד בדיקה מיוחד;
(5)
תאפשר כיוונון בהתאם לשינויים בלחץ הברומטרי, כאשר המערכת מופעלת על ידי לחץ ברומטרי.
(ג)
כל מפעיל אשר תקנה זו חלה עליו יקבע ויפרסם נהלים בדבר השימוש במערכת התראת גובה, וכל איש צוות אויר ימלא אחר הנהלים המתייחסים לו.
(ד)
תקנת משנה (א) לא תחול על טיסות של מטוס בעל תעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני או טיסות של מטוס כאשר מבצעים בו אחת מאלה:
(1)
טיסת העברה של מטוס, שנרכש זה עתה, למקום בו תותקן בו מערכת התראת גובה;
(2)
המשך טיסה כפי שתוכננה מלכתחילה, כאשר מערכת התראת גובה יוצאת מכלל שימוש בעת הטיסה; אולם אין להמריא ממקום בו קיימת אפשרות לתקן או להחליף את המערכת, עד לביצוע התיקון או ההחלפה;
(3)
טיסת העברה של המטוס עם מערכת התראת גובה בלתי שמישה ממקום שאין בו אפשרות תיקון המערכת או החלפתה למקום בו קיימת אפשרות כזו;
(4)
טיסת ניסוי לשם בדיקת כושרו האוירי של המטוס;
(5)
טיסת העברה של המטוס אל מחוץ לישראל לצורכי רישום במדינת חוץ;
(6)
טיסת תצוגה למטרת מכירה;
(7)
אימון אנשי צוות זרים בתפעול המטוס לפני העברתו למקום שמחוץ לישראל לצורכי רישומו במדינת חוץ.
משדר מיקום חירום [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ה, תשמ״ח, תש״ס־2, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס –
(1)
בתובלה אווירית מסחרית –
(א)
המורשה לקחת 19 נוסעים או פחות, אלא אם כן המטוס מצויד במשדר מיקום חירום מכל סוג שהוא, ואם הוצאה לו תעודת כושר טיסה לראשונה אחרי 1 ביולי 2008 – הוא מצויד במשדר מיקום חירום אוטומטי אחד לפחות;
(ב)
המורשה לקחת יותר מ־19 נוסעים, אלא אם כן המטוס מצויד במשדר מיקום חירום אוטומטי אחד לפחות או בשני משדרי מיקום חירום מכל סוג שהוא, ואם הוצאה לו תעודת כושר טיסה לראשונה אחרי 1 ביולי 2008 – הוא מצויד בשני משדרי מיקום חירום לפחות, מהם משדר אחד לפחות יהיה מסוג אוטומטי;
(2)
בהפעלה מסחרית שאינה תובלה אווירית מסחרית ובהפעלה כללית, אלא אם כן המטוס מצויד במשדר מיקום חירום אוטומטי אחד לפחות.
(ב)
לא יפעיל אדם הליקופטר, אלא אם כן הוא מצויד במשדר מיקום חירום אוטומטי אחד לפחות.
(ג)
מפעיל אווירי יבטיח כי יתקיימו ההוראות שלהלן לגבי משדר מיקום חירום הנדרש לפי תקנה זו:
(1)
הוא עומד בהוראות פרק 5 לחלק II לכרך III לנספח 10 לאמנה, כעדכונו מזמן לזמן;
(2)
הוא יחובר לכלי הטיס בצורה שתבטיח שההסתברות שהוא יינזק במקרה של התרסקות כלי הטיס תהיה קטנה ככל האפשר;
(3)
הוא ימוקם בכלי הטיס קרוב עד כמה שאפשר לקצהו האחורי, ואם כלי הטיס מצויד ביותר ממשדר מיקום חירום אחד – אחד מהם לפחות ימוקם כאמור; הוראה זו אינה חלה על משדר מיקום חירום להישרדות.
(ד)
מפעיל אווירי יבטיח כי כל משדר מיקום חירום יקודד בשיטה שיאשר המנהל, לפי הוראות הכרך השלישי לנספח 10 לאמנה, ויירשם במערכת הבין־לאומית COSPAS-SARSAT.
(ה)
מפעיל אווירי יבטיח כי –
(1)
הסוללות שבשימוש במשדר מיקום חירום יוחלפו או יוטענו מחדש, אם הסוללות ניתנות לטעינה, בכל אחד מאלה:
(א)
כאשר המשדר היה בפעולה במשך פרקי זמן המצטרפים לתקופה העולה על שעה אחת;
(ב)
בתום חמישים אחוזים מאורך החיים של הסוללה, או חמישים אחוזים ממשך תקופת כושר הפעולה שלה לאחר הטעינה, במקרה של סוללות הניתנות לטעינה – כפי שקבע יצרן המשדר; תקנת משנה זו לא תחול לגבי סוללות אשר בדרך כלל אינן מתכלות באחסנה, כגון סוללה המופעלת במגע עם מים;
(2)
תאריך התפוגה להחלפה או לטעינה מחדש של הסוללה רשום בצורה ברורה על גוף המשדר.
(ו)
מפעיל אווירי יכלול במערך האחזקה סעיפים לבדיקת כל משדר מיקום חירום לפי הוראות היצרן; לא נקבעו הוראות יצרן בעניין זה, המפעיל האווירי יכלול במערך האחזקה הוראות לבדיקת כל משדר מיקום חירום אחת ל־12 חודשים לפחות שתכלול את כל אלה לפחות:
(1)
התקנה נכונה;
(2)
שיתוך (קורוזיה) בסוללות;
(3)
מצב הבקרות וחיישן ההתרסקות;
(4)
קיום אות רדיו בעוצמה מספקת מהמכשיר.
(ז)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), רשאי אדם להפעיל כלי טיס בלא משדר מיקום חירום –
(1)
לשם ביצוע טיסת העברה של כלי טיס שנרכש בלא משדר מיקום חירום – ממקום רכישתו אל מקום שם יותקן בו משדר כאמור;
(2)
לתקופה שלא תעלה על 90 ימים אם משדר מיקום החירום אינו שמיש או הורד ממנו זמנית למטרת בדיקה או תיקון, ובלבד שאם הוא הורד מכלי הטיס התקיימו כל אלה:
(א)
נרשמו במסמכי כלי הטיס תאריך הורדת המשדר, הסוג והדגם שלו, מספרו הסידורי והסיבה להורדתו;
(ב)
בשדה הראייה של הטייס קיים שילוט מתאים המציין כי משדר מיקום חירום אינו מותקן.
(ח)
על אף האמור בתקנה זו, כלי טיס אלה אינם חייבים בהתקנת משדר מיקום חירום:
(1)
כלי טיס בטיסות אימונים המתנהלות ברדיוס של 35 ק״מ (19 מיילים ימיים) משדה ההמראה, וכלי טיס המופעל בגרירת דאונים;
(2)
כלי טיס חקלאי המופעל במסגרת רישיון הפעלה אווירית שניתן לפי הפרק האחד עשר;
(3)
מטוס זעיר ומטוס הדרכה זעיר;
(4)
כלי טיס המיועד לשאת אדם אחד בלבד;
(5)
כלי טיס המופעל אגב ניסויי טיסה בתהליך תיכון;
(6)
כלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה לשימוש ניסיוני לפי תקנה 84(1) לתקנות התיעוד, כאשר הוא מופעל על פי אותה תעודה;
לא יפעיל אדם מטוס שמסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 27,000 ק״ג, בתובלה אווירית מסחרית, בטיסה מעל מים במרחק העולה על 120 דקות טיסה במהירות שיוט רגילה או 740 ק״מ (400 מיל ימי), לפי הקצר מביניהם, מיבשה המתאימה לנחיתת חירום, אלא אם כן המטוס מצויד במיתקן איתור תת־מימי, שמתקיימים לגביו כל אלה:
(1)
הוא מופעל אוטומטית בהיותו מתחת למים;
(2)
מרגע הפעלתו לפי פסקה (1) –
(א)
הוא משדר בתדר 8.8kHz;
(ב)
משך פעולתו הוא 30 ימים ברציפות לפחות;
(3)
הוא מחובר בצורה מאובטחת לגוף המטוס, ואינו מותקן בכנפיים או בזנב המטוס;
(4)
הוא עונה על דרישות אחד מאלה:
(א)
נוהל תקן טכני TSO-C200 או גרסה עדכנית שלו;
(ב)
נוהל תקן טכני אירופי ETSO-C200 או גרסה עדכנית שלו; לעניין זה, ”נוהל תקן טכני אירופי“ – מפרט כשירות אווירית מפורט, המהווה תקן ביצועים לפריט מסוים, שהוציאה הסוכנות האירופית לבטיחות אווירית לפי תקנת הנציבות האירופית 748/2012 מיום ט״ו באב התשע״ב (3 באוגוסט 2012), הקובעת כללים מיישמים בדבר הכשירות האווירית והרישוי הסביבתי של כלי טיס ומוצרים, חלקים ויישומים קשורים, וכן ארגוני תכן וייצור;
(ג)
תקן שווה ערך למפורט בפסקאות משנה (א) או (ב), כפי שאישר המנהל למפעיל האווירי של המטוס.
מפעיל אווירי של מטוס בטיסת תובלה אווירית מסחרית שאינה טיסה שיחידת נת״א עוקבת אחריה –
(1)
יקיים, כחלק מהשליטה התפעולית שלו, מערכת עקיבה אחרי כלי טיס;
(2)
יבצע עקיבה אחרי מטוס בטיסה שאינה טיסה שיחידת נת״א עוקבת אחריה באמצעות מערכת עקיבה אחרי כלי טיס, לפחות החל מהימצאו במרחק של 90 קילומטרים משדה התעופה שממנו המריא ועד להימצאו במרחק של 90 קילומטרים משדה התעופה שבו הוא עתיד לנחות;
(3)
יקבע ויקיים נהלים בעניינים האלה:
(א)
תיאור מערכת העקיבה אחרי כלי טיס המשמשת אותו, ובכלל זה זיהוי התנהגות טיסה לא־רגילה ומסירת הודעה ליחידת הנת״א המתאימה, כאשר נדרש;
(ב)
שימור המידע הנוגע לעקיבה אחרי כל מטוס, כדי לסייע לכוחות חיפוש והצלה בקביעת המיקום הידוע האחרון של המטוס וקיום היכולת למסור, במקרה של אירוע בטיחותי חמור, העתק מהמידע האמור בלא דיחוי ובתצורה אלקטרונית, כך שהמידע יהיה קריא לאדם באמצעות שימוש בעורך קובצי מלל שכיח;
(ג)
לעניין חוסר או אובדן מידע הנוגע לעקיבה אחרי מטוס –
(1)
זיהוי כל אובדן מידע הנוגע לעקיבה אחרי מטוס, שאינו תוצאה של גורם זמני;
(2)
מתן מענה, מבעוד מועד, לכל מקרה של מחסור שיטתי במידע הנוגע לעקיבה אחרי מטוס הנוגע למטוס מסוים או לנתיב מסוים;
(ד)
בדיקה מיידית של חשד להתנהגות טיסה לא־רגילה ונקיטת פעולה מתאימה בעקבותיה, ובכלל זה לעניין יידוע יחידת הנת״א המתאימה, מסירת מידע שנדרש לה לשם מילוי תפקידה ותיאום פעולות עמה;
נהלים כאמור בפסקאות משנה (א), (ג) ו־(ד) יהיו מקובלים על המנהל; נהלים כאמור בפסקת משנה (ב) טעונים את אישור המנהל.
(ב)
מערכת עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א) תהיה מבוססת על ציוד המסוגל לבצע את כל אלה:
(1)
לגלות את מיקום המטוס בארבעה ממדים (קו רוחב, קו אורך, גובה וזמן);
(2)
לשדר את מיקום המטוס למפעיל האווירי שלו באופן אוטומטי ובמרווחי זמן של 15 דקות או פחות.
(ג)
בלי לגרוע מחובת המפעיל האווירי לפי תקנת משנה (א), רשאי המנהל לאשר למפעיל אווירי של מטוס בטיסה שאינה טיסה שיחידת נת״א עוקבת אחריה לעשות שימוש במערכת עקיבה אחרי כלי טיס שלא מתקיימת לגביה תקנת משנה (ב)(2), במקרים שמתקיימים לגביהם שני אלה:
(1)
מתקיים אחד מאלה:
(א)
כשל בציוד המטוס, טרם תחילת הטיסה, שבשלו עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א) באופן אוטומטי אינה אפשרית;
(ב)
כשל מערכתי, שאינו תלוי במטוס, שבשלו עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א) באופן אוטומטי אינה בת־השגה;
(ג)
מקרים חוזרים שבהם למשך זמן קצר אין כיסוי (Coverage) של יחידת הנת״א המתאימה המאפשר עקיבה אחרי כלי טיס בארבעה ממדים ובמרווחי זמן של 15 דקות או פחות;
(ד)
סגירה זמנית של מרחבי אוויר שעלולה לאלץ כלי טיס שאינו מצויד במערכת עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (ב), לטוס בנתיבים שבהם נדרשת עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א);
(2)
המנהל שוכנע, על בסיס תוצאות תהליך ניהול סיכונים שהגיש לו המפעיל האווירי, שניתן לנהל את הסיכונים בהפעלת המטוס הנובעים מכך; תהליך ניהול סיכונים כאמור יכלול, לכל הפחות, בחינת כל אלה ועמדה לגביהם:
(א)
יכולת מערכת השליטה התפעולית של המפעיל האווירי ונהליה, ובכלל זה בכל הנוגע ליצירת קשר עם יחידות נת״א השייכות לעניין;
(ב)
היכולת הכוללת של המטוס ושל מערכותיו;
(ג)
האמצעים הזמינים לקביעת מיקומו של המטוס וליצירת קשר עמו;
(ד)
תדירות הפערים בדיווח האוטומטי ומשכם;
(ה)
ההשלכות, מבחינת הגורם האנושי, של השינויים בנוהלי התפעול של צוות הטיסה, בדגש על עומס העבודה על צוות האוויר;
(ו)
אמצעי אפחות סיכון מוגדרים ונהלים להתמודדות עם אירועים לא צפויים (Contingency procedures).
(ד)
בתקנה זו –
”התנהגות טיסה לא־רגילה“ (Abnormal flight behaviour) – אירוע הנוגע לטיסה שמתקיימים לגביו שני אלה:
(1)
הוא מחוץ למדדים שהגדיר המפעיל האווירי להתנהגות טיסה רגילה או שהוא מעיד, לדעת המפעיל האווירי, על סטייה ברורה מהתנהגות טיסה רגילה;
(2)
המפעיל האווירי הורה לגביו שהוא מהווה סיכון להמשכה הבטוח של הטיסה או לחיי אדם או לרכוש;
”טיסה שיחידת נת״א עוקבת אחריה“ – טיסה שמתקיימים לגביה שני אלה:
(1)
הנתיב המתוכנן לשדה היעד (Planned route) והנתיבים המתוכננים לשדות המשנה (Planned diversion routes), שבהם עתיד המטוס לטוס, כלולים במרחב אווירי שבו ניתנים, ברגיל, שירותי תעבורה אווירית הנתמכים במערכות עקיבה לפיקוח על תעבורה אווירית (ATC surveillance systems), שביכולתן לקבוע את מיקומו של המטוס בארבעה ממדים ובמרווחי זמן של 15 דקות או פחות;
(2)
המפעיל האווירי מסר ליחידות הנת״א המתאימות מידע בדבר אמצעי הקשר שישמשו לצורך יצירת קשר מיידי עמו;
”מטוס“ – כל אחד מאלה:
(1)
מטוס שניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית לפני ג׳ בטבת התש״ף (31 בדצמבר 2019), ושמתקיימים לגביו כל אלה:
(א)
מסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 27,000 ק״ג ותצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, עולה על 19 מושבים;
(ב)
הוא מצויד כך שהוא מספק מידע לגבי מיקומו נוסף על המידע שהוא משדר באמצעות הטרנספונדר;
(2)
מטוס שניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית ביום ג׳ בטבת התש״ף (31 בדצמבר 2019), או לאחריו, ושהוא אחד מאלה:
(א)
מסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 27,000 ק״ג ותצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, עולה על 19 מושבים;
(ב)
שמסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 45,500 ק״ג;
”מערכת עקיבה אחרי כלי טיס“ (Aircraft tracking system) – מערכת המסתמכת על עקיבה אחרי כלי טיס שמטרתה לזהות התנהגות טיסה לא־רגילה ולספק התראה על כך;
”עקיבה אחרי כלי טיס“ (Aircraft tracking) – תהליך המתבצע באמצעות מערכת קרקעית לקיום רשומות של המיקום, בארבעה ממדים (קו רוחב, קו אורך, גובה וזמן), של כלי טיס בטיסה מסוימת ולעדכונן במרווחי זמן קבועים.
לא יפעיל מפעיל אווירי מטוס שמסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 27,000 ק״ג ושניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית ביום י״ז בטבת התשפ״א (1 בינואר 2021) או לאחריו, בתובלה אווירית מסחרית, אלא אם כן המטוס מצויד כך שהוא מסוגל, כאשר הוא במצוקה, לשדר באופן אוטונומי, בתדירות של פעם בדקה לפחות, מידע שעל בסיסו יכול המפעיל האווירי לדעת את מיקומו.
(ב)
ציוד כאמור בתקנת משנה (א) יהיה לפי התוספת (Appendix) 9 לחלק הראשון לנספח 6 לאמנה, שעניינה: ”Location of an Aeroplane in Distress“.
(ג)
מפעיל אווירי של מטוס כאמור בתקנת משנה (א) שנמצא במצוקה ימסור מידע בדבר מיקומו של המטוס ליחידת הנת״א המתאימה ולגוף המופקד על פעולות חיפוש והצלה.
(ד)
אם ליחידת נת״א יסוד להאמין שמטוס נמצא במצוקה, תודיע על כך למפעיל האווירי של מטוס זה; יחידת הנת״א והמפעיל האווירי כאמור יתאמו ביניהם את המשך התקשורת והעברת המידע ביניהם בעניין.
(ה)
בתקנה זו, ”מצוקה“ – מצב דברים שבו כלי טיס נמצא במצב כזה שאם התנהגות כלי הטיס (Aircraft behaviour) לא תתוקן, תוצאתה עלולה להיות תאונה.
לא יפעיל אדם כלי טיס במהירות אמיתית העולה על מאך אחד, אלא בהתאם לתנאים ולהגבלות כמפורט בנספח B לחלק 91 ל־פ.א.ר. בכפוף לשינויים האמורים בפרט (2) בטבלה בתוספת השנייה.
צדדים לחכירת כלי טיס ישראלי יכללו בהסכם החכירה, בסעיף אחרון המודפס באותיות גדולות ונראות לעין שיכלול את כל אלה בקשר לכלי הטיס:
(1)
הוראות החיקוק והוראות המנהל שעל פיהן תוחזק כלי הטיס ונבדק בשנים עשר החדשים שקדמו לכריתת ההסכם והצהרת הצדדים בדבר עמידת כלי הטיס בהוראות הפרק השביעי בכל הנוגע להפעלתו במסגרת המטרות שלשמן נחכר כאמור בהסכם החכירה;
(2)
זהות האדם שהצדדים רואים אותו כאחראי לשליטה המבצעית בכלי הטיס בהתאם להסכם החכירה והצהרת אותו אדם כי הוא מבין את היקף אחריותו למילוי אחר האמור בחיקוקים ובהוראות המתאימים;
(3)
הצהרה לפיה הצדדים יודעים כי מידע והסברים בדבר החיקוקים וההוראות האחרות ובדבר עמידתו של כלי הטיס בכל אלה ניתנים להשגה ברשות.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס חכור, אלא אם –
(1)
החוכר המציא למנהל עותק של הסכם החכירה ובו כלולים התנאים האמורים בתקנת משנה (א), בתוך 72 שעות ממועד כריתתו ועותק של הסכם החכירה ובו כלולים התנאים האמורים בתקנת משנה (א) מצוי בכלי הטיס;
(2)
החוכר, או הבעל הרשום של כלי הטיס, אם החוכר אינו אזרח ישראלי או תושב קבוע בישראל, מסר הודעה למנהל לפחות 48 שעות לפני ההמראה הראשונה של כלי הטיס לפי הסכם החכירה, שתכלול את כל אלה:
א.
שדה התעופה שממנו ימריא כלי הטיס;
ב.
מועד ההמראה;
ג.
סימן הרישום של כלי הטיס.
(ג)
עותק הסכם החכירה שהומצא למנהל לא יפורסם בקרב הציבור הרחב ולא יימסר להעתקה או לבדיקה לציבור הרחב או חלק ממנו.
(ד)
לענין תקנה זו, ”חכירה“ היא הסכם להספקת כלי טיס מאדם אחד לשני בתמורה, בין עם צוות ובין בלעדיו, למעט הסכם למכירת כלי טיס או הסכם של מכר־על־תנאי של כלי טיס.
העברת תפקידים וחובות בהסכם חכירה בין מדינות [תיקון: תשס״ו]
(א)
בהתאם לאמור בסעיף 83 תוספת (Article 83 bis) לאמנה, כפי שתוקנה ב־6 באוקטובר 1980, מדינת ישראל (להלן – המדינה) רשאית, בהסכם בכתב בינה ובין מדינה חברה אחרת (להלן – המדינה החברה) ובכפוף לתנאי ההסכם –
(1)
להעביר למדינה החברה את התפקידים והחובות של המדינה, כולם או מקצתם, לפי סעיפים 12, 30, 31 ו־32(a) לאמנה כמדינת רישום של כלי טיס אחד או יותר הרשומים במדינה והמופעלים בהתאם להסכם חכירה, שכר או חילופין (lease, charter or interchange) של כלי טיס או כל הסדר דומה אחר בידי מפעיל שמקום העסק העיקרי שלו, ובאין לו מקום עסק כאמור – מושב הקבע שלו, נמצא במדינה החברה;
(2)
לקבל על עצמה לבצע את התפקידים והחובות, של המדינה החברה, כולם או מקצתם, לפי סעיפים 12, 30, 31 ו־32(a) לאמנה, כמדינת רישום של כלי טיס אחד או יותר הרשומים במדינה החברה והמופעלים בהתאם להסכם חכירה, שכר או חילופין של כלי טיס או כל הסדר דומה אחר, בידי מפעיל שמקום העסק העיקרי שלו, ובאין לו מקום עסק כאמור – מושב הקבע שלו, נמצא במדינה.
(ב)
כל תפקיד או חובה שהועברו לפי תקנת משנה (א) –
(1)
למדינה חברה – ניתן, בהסכם בכתב בין המדינה לבין המדינה החברה ובכפוף לתנאי ההסכם, להחזירם למדינה;
(2)
למדינה – ניתן, בהסכם בכתב בין המדינה לבין המדינה החברה ובכפוף לתנאי ההסכם, להחזירם למדינה החברה.
(ג)
כל תנאי של הסכם כאמור בתקנת משנה (ב) ניתן לבטל או לתקן בהסכם בכתב בין הצדדים להסכם.
(ד)
כל זמן שהסכם לפי תקנת משנה (א)(1) או (ב)(2) עומד בתוקף, לא יבוצעו התפקידים והחובות המפורטים בו בידי המדינה או מי מטעמה בזיקה לכלי הטיס המפורטים בהסכם.
(ה)
כל זמן שהסכם לפי תקנת משנה (א)(2) או (ב)(1) עומד בתוקף, יבוצעו התפקידים והחובות המפורטים בו בידי המדינה או מי מטעמה בזיקה לכלי הטיס המפורטים בהסכם.
המרחב האוירי בישראל, והמרחב האוירי מחוץ לישראל הנתון לפיקוחה האוירי, שתחומיו מוגדרים בפרסומי מידע תעופתי ושבהם ניתנים שירותי פיקוח על תנועה אוירית, מהווים את מרחב הפיקוח התעופתי (מפ״ת – Flight Information Region – FIR) של ישראל.
(ב)
כל מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל הוא מרחב אוירי מבוקר, שכל טיסה בו חייבת בהגשת תכנית טיסה ובקבלת מירשה טיסה מראש ממנה ובשמירת קשר במשך כל זמן הטיסה בין כלי הטיס לבין יחידת נת״א.
איזור מוגבל לטיסה (restricted area) הוא איזור שהטיסה בו מוגבלת בשטח, בגובה, בזמן או במגבלות אחרות, אלא אם ניתן אישור מראש מאת יחידת נת״א לחרוג ממגבלות אלה.
איזור מסוכן לטיסה (danger area) הוא איזור שבו עלולות להתקיים פעילויות או תופעות מסוכנות לטיסה.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס באיזור מסוכן לטיסה אלא אם הטייס המפקד של כלי הטיס שקל את המידע בדבר הפעילויות או התופעות האמורות ושוכנע כי לא נשקפת סכנה לבטיחות טיסתו באותו איזור.
איזור פיקוח טרמינלי (terminal control area – TMA) הוא איזור פיקוח, המותחם בגובה ובשטח, הנקבע באיזור בו קיים ריכוז של נתיבי טיסה בסביבת שדה תעופה אחד או שדות תעופה שבהם קיימת פעילות טיסה מוגברת.
איזור אימונים הוא מרחב אויר מבוקר המותחם בגובה, בשטח ובזמן בפמ״ת ושבו מתבצעים אימוני טיסה.
(ב)
לא יתאמן אדם אימוני טיסה, למעט אימוני טיסות ניווט ואימוני המראה ונחיתה בשדה תעופה, אלא באיזור אימונים ואלא לפי נהלי האימונים והטיסה הישימים שנקבעו בפמ״ת או אלא לפי אישור יחידת נת״א ולפי הוראותיה.
לא יתן אדם שירות פיקוח על תנועה אוירית ולא יפרסם פרסומי מידע תעופתי ונוטאם אלא אם ניתן לו רשיון לכך מאת המנהל ואלא בהתאם לתנאי הרשיון.
(ב)
לא יפרסם אדם פרסומי מידע תעופתי, אלא אם המנהל אישר מראש כל פרסום כאמור.
(ג)
לא יפעיל אדם מיתקן עזר לטיסה אלא אם כן אישר המנהל את המיתקן בכתב והמיתקן מותקן, מתוחזק ומופעל בהתאם להוראות המנהל ולתנאי האישור.
(החל מיום 17.12.2024 לעניין מיתקן עזר לטיסה, והחל מיום 17.12.2026 לעניין מיתקן שירות תקשורת תעופתית קרקעית): לא יפעיל אדם מיתקן עזר לטיסה או מיתקן שירות תקשורת תעופתית קרקעית אלא אם כן אישר המנהל את המיתקן בכתב והמיתקן מותקן, מתוחזק ומופעל בהתאם להוראות המנהל ולתנאי האישור; לעניין זה יראו נהלים שאישר המנהל כאמור בתקנת משנה (ד) וכל שינוי בהם שאישר המנהל לפי תקנת משנה (ה), כתנאים באישור.
(ד)
(החל מיום 17.12.2024 לעניין מיתקן עזר לטיסה, והחל מיום 17.12.2026 לעניין מיתקן שירות תקשורת תעופתית קרקעית): מבקש אישור כאמור בתקנת משנה (ג) יגיש לאישור המנהל נהלים לעניין התקנה, תחזוקה והפעלה לגבי המיתקן שלגביו הוא מבקש אישור; נהלים כאמור לעניין מיתקן עזר לטיסה מסוג מד מרחק (DME), משואה לא כיוונית (NDB), משואת תג״מ כל כיוונית (VOR), GBAS ו־ILS יהיו גם לפי מסמך 8071, שעניינו: ”Manual on Testing of Radio Navigation Aids“, שהוציא ארגון התעופה הבין־לאומי, ובכלל זה ההגדרות, התוספות (Appendix) והצרופות (Attachment) למסמך זה (בתקנה זו – המסמך).
(ה)
(החל מיום 17.12.2024 לעניין מיתקן עזר לטיסה, והחל מיום 17.12.2026 לעניין מיתקן שירות תקשורת תעופתית קרקעית): בעל אישור כאמור בתקנת משנה (ג) –
(1)
לא ישנה את הנהלים שאישר לו המנהל, אלא באישור המנהל;
(2)
ישנה את הנהלים שאישר לו המנהל אם הורה לו המנהל לשנותם, בין השאר אם חל שינוי במסמך המחייב לדעתו את שינוים או אם מצא המנהל כי אינם מתאימים;
(3)
יקיים את הנהלים שאישר לו המנהל וכל שינוי בהם שאישר לו המנהל כאמור בפסקה (1) או שהורה לו המנהל כאמור בפסקה (2).
מיומנות בשפה האנגלית לצורך מתן שירותי נת״א מסוימים [תיקון: תש״ע־2, תשע״ד]
המחזיק ברישיון למתן שירותי נת״א לפי תקנה 66(א) יבטיח שמפקחי התנועה האווירית שהוא מעסיק הנותנים שירותי נת״א לטיסות בנתיבים בין־לאומיים, הוכיחו את יכולתם לדבר בשפה האנגלית ולהבינה כאמור בתקנה 21ד לתקנות הרישיונות; לעניין זה, ”נתיב בין־לאומי“ – נתיב המוביל מחוץ לישראל אל שדה תעופה מן המנויים בתקנה 49א, או משדה תעופה כאמור אל מחוץ לישראל, או נתיב החוצה את המרחב האווירי של ישראל.
כללי זכות קדימה – תפעול יבשתי [תיקון: תשע״ד, תשע״ה־2]
(א)
כללי – כל אדם הקשור בהטסת כלי טיס יקיים הסתכלות והשגחה מתמדת להימצאות כלי טיס אחרים, על מנת למנוע התקרבות שיש בה משום סכנה, בין אם הטיסה מתנהלת לפי כט״מ או לפי כטר״מ, והכל כמפורט בתקנה זו. כאשר תקנה זו מעניקה זכות קדימה לאותו כלי טיס, יתן מפעיל של כלי הטיס האחר זכות קדימה לאותו כלי טיס, ולא יעבור מעליו, מתחתיו, או לפניו, אלא אם נשמר מרחק בטוח בין שני כלי הטיס.
(ב)
מצב מצוקה (distress) – לכלי טיס במצב מצוקה זכות קדימה על פני כל יתר כלי הטיס.
(ג)
נתיבים מתכנסים (converging) – כאשר שני כלי טיס מאותה קטגוריה (כגון בלון, דאון, מטוס, כלי טיס רוטורי, כלי רחיפה ממונע, כלי רחיפה בלתי ממונע) טסים באותו גובה בקירוב בנתיבים מתכנסים, למעט התקרבות חזיתית או כמעט חזיתית, זכות קדימה תהיה לכלי הטיס הנמצא מימין. כאשר כלי הטיס הם מקטגוריות שונות זכות הקדימה תהיה כדלקמן:
(1)
לבלון זכות קדימה על פני כל קטגוריה אחרת של כלי טיס;
(2)
לדאון ולכלי רחיפה בלתי ממונע זכות קדימה על פני ספינת אויר, כלי רחיפה ממונע, מטוס או כלי טיס רוטורי;
(3)
לספינת אויר ולכלי רחיפה ממונע זכות קדימה על פני מטוס או כלי טיס רוטורי.
אולם לכלי טיס המשמש לגרירה או לתדלוק של כלי טיס אחר, זכות קדימה על פני כל כלי טיס ממונע אחר.
(ד)
התקרבות חזיתית (approaching head-on) – כאשר שני כלי טיס מתקרבים חזיתית או כמעט חזיתית האחד לקראת השני, ישנה טייסו של כל אחד משני כלי הטיס כיוון טיסתו לימין.
(ה)
עקיפה (overtaking) – לכל כלי טיס שנעקף זכות קדימה וכלי הטיס העוקף ישנה כיוון לימין ויעקוף במרחק בטוח.
(ו)
נחיתה – לכלי הטיס בשעת גישה סופית לנחיתה, או בשלבים האחרונים של הנחיתה, זכות קדימה על פני כלי טיס אחרים בטיסה או בשלבי הסעה על הקרקע; הוראה זו לא תחול על כלי רחיפה בלתי ממונע לעניין מתן זכות קדימה בנחיתה.
כאשר שני כלי טיס או יותר מתקרבים לשדה תעופה לשם נחיתה, זכות הקדימה היא לכלי הטיס הנמוך שביניהם, אולם זכות קדימה זו לא תנוצל לצורך ”חיתוך“ לפני כלי הטיס הנמצא בגישה סופית, או לצורך עקיפתו.
כללי – מטיס כלי טיס על פני המים, ישמור ככל האפשר מרחק בטוח מכלי שיט וימנע מהפרעה לניווטם, ויתן זכות קדימה לכל כלי שיט וכלי טיס אחר, לו מוענקת זכות קדימה כמפורט בתקנה זו.
(ב)
חצייה (crossing) – כאשר שני כלי טיס או כלי טיס וכלי שיט נעים בנתיבים החוצים זה את זה, לכלי הטיס או לכלי השיט שמימין זכות קדימה.
(ג)
התקרבות חזיתית – כאשר שני כלי טיס, או כלי טיס וכלי שיט, מתקרבים חזיתית או כמעט חזיתית האחד לעומת השני, ישנה כל אחד את כיוונו לימין, וישמור על מרחק בטוח ביניהם.
(ד)
עקיפה – לכל כלי טיס וכלי שיט הנעקף זכות קדימה, וכלי הטיס או כלי השיט העוקף ישנה כיוון כך שישמר מרחק בטוח.
(ה)
תנאים מיוחדים – כאשר שני כלי טיס, או כלי טיס וכלי שיט מתקרבים זה לזה במידה העלולה לגרום להתנגשות, כל כלי טיס וכלי שיט יתקדם תוך שימת לב זהירה לתנאים הקיימים ולמגבלות של הכלים הנוגעים בדבר.
לא יפעיל אדם כלי טיס בגובה של פחות מ־10,000 רגל (MSL) במהירות אויר מכשירית העולה על 250 קשר (288 מייל לשעה), אלא באישור יחידת נת״א, או אם הדבר הותר בהוראות תעבורה אווירית.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בתחום איזור פיקוח שדה במהירות אויר מכשירית העולה על –
(1)
156 קשר (180 מייל לשעה) – אם כלי הטיס מונע במנועי בוכנה;
(2)
200 קשר (230 מייל לשעה) אם כלי הטיס מונע במנועי טורבינה, אלא באישור יחידת נת״א או לפי הוראותיה.
(ג)
לא יפעיל אדם כלי טיס מתחת לתחום איזור פיקוח טרמינלי במהירות מכשירית העולה על 200 קשר (230 מייל לשעה).
(ד)
על אף האמור בתקנות משנה (א) עד (ג), אם המהירות הבטוחה המינימלית לכלי טיס בטיסה מסויימת הינה גדולה מהמהירות המקסימלית שנקבעה בתקנה זו, רשאי אדם להטיס את כלי הטיס באותה מהירות בטוחה מינימלית, אם הודיע על כך ליחידת נת״א.
בתוך תחומי איזור פיקוח שדה תעופה, איזור פיקוח טרמינלי ופרוזדור טיסה;
(4)
מתחת לגובה 1500 רגל מעל לקרקע;
(5)
בתנאי ראות־טיסה של פחות מ־5 ק״מ.
(ב)
לענין תקנה זו טיסה אוירובטית פירושה תמרון, המבוצע מרצונו של הטייס, הקשור בשינוי פתאומי במצבו של כלי הטיס, וכן מצבי טיסה ותאוצה בלתי רגילים שאינם דרושים לטיסה רגילה.
לא יפעיל אדם כלי טיס בזמן תאורה אלא אם כן מצויים בו אורות ניווט דולקים.
(ב)
לא יחנה אדם כלי טיס מרבע שעה לפני שקיעת השמש ועד רבע שעה לאחר זריחתה ולא יגרור או יסיע אותו בתוך איזור שדה התעופה בו מתבצעת פעילות טיסות לילה או בקרבה מסוכנת לשדה תעופה כזה, אלא אם –
(1)
כלי הטיס מואר היטב;
(2)
מצויים בכלי הטיס אורות ניווט דולקים או כלי הטיס נמצא באיזור המסומן בתאורת אזהרה.
(ג)
לא יעגן אדם כלי טיס על פני המים מרבע שעה לפני שקיעת השמש ועד רבע שעה לאחר זריחתה אלא אם מיתקן העגינה מואר, או אלא אם מקום העגינה הינו במקום בו לא נדרשת תאורת עגינה לכלי שיט.
(ד)
לא יפעיל אדם כלי טיס על פני המים מרבע שעה לפני שקיעת השמש ועד זריחתה אלא אם מצויים בכלי הטיס אורות נגד התנגשות אדומים או לבנים והאורות דולקים. אורות נגד התנגשות אלה אינם חייבים להיות דולקים בעת טיסה בתנאי מזג אויר מכשירי (IMC) אם הטייס המפקד מצא לנכון לכבותם מסיבות בטיחות כאשר אורות אלה מפריעים להפעלה בטוחה של כלי הטיס.
מפעיל כלי טיס במרחב הפיקוח התעופתי של ישראל ישמור על גובה שיוט ויכוון את מד הגובה תוך התייחסות לרום טיסה, או לגובה הנמדד לגבי גובה פני הים הממוצעים, כפי שמפורט בפמ״ת.
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא בהתאם לתכנית טיסה שהוגשה ליחידת נת״א המתאימה, או בהתאם לשינוי בתכנית טיסה, שניתן לגביה מירשה טיסה, או אלא אם מצב חירום מצריך פעולה שלא בהתאם לתכנית הטיסה.
(ב)
אדם המגיש תכנית טיסה לפי כטר״מ, כטר״ח או כט״מ יכלול בתכנית זו את כל אלה, אלא אם אושר אחרת על ידי יחידת נת״א:
(1)
סימני הלאומיות והרישום של כלי הטיס, ובמידת הצורך אות הקריאה שלו;
(2)
כללי הטיסה שלפיהם תתבצע הטיסה;
(3)
סוג כלי הטיס, או במקרה של טיסת מיבנה, סוגם של כל אחד מכלי הטיס ומספרם;
(4)
סוג הטיסה, כגון: מסחרית, פרטית וכדומה;
(4א)
קטגוריית העקבה (Wake Turbulence) של כלי הטיס;
(5)
השם המלא של הטייס המפקד, או במקרה של טיסת מיבנה – של מוביל המיבנה;
(6)
מקום ההמראה הראשון וזמנה המתוכנן, מקום הנחיתה המתוכנן הראשון וזמן טיסה משוער עד לאותו מקום, וכן מקומות המראה ונחיתה נוספים המתוכננים בנתיב וזמני המראה מתוכננים וזמני טיסה משוערים עד לאותם מקומות;
(7)
הנתיב המתוכנן לשדה היעד (במקרה של טיסת כט״מ – הנתיב המתוכנן אל נקודת דיווח ממנה מיועדת להתבצע גישת מכשירים לנחיתה), בגובה השיוט (או רום הטיסה) ומהירות אויר אמיתית בגובה זה, וכן הנתיבים המתוכננים לשדות הביניים;
(8)
זמני טיסה משוערים עד לגבולות של מרחב הפיקוח התעופתי (F.I.R.);
(9)
ציוד הקשר, עזרי הרדיו לניווט ולהנמכה וסוג הטרנספונדר בכלי הטיס;
(10)
כמות הדלק בכלי הטיס (מבוטא בשעות טיסה), בעת כל המראה שצויינה בתכנית הטיסה;
מספר הנוסעים ואנשי הצוות בכלי הטיס ומספרם המשוער בכל המראה נוספת;
(13)
הסוג של ציוד חירום והצלה וכמותו;
(14)
כל מידע נוסף אשר הטייס המפקד או יחידת נת״א מוצאים כדרוש לצורכי נת״א.
(ג)
הוגשה תכנית טיסה ואושרה, יודיע הטייס המפקד ליחידת נת״א על גמר ביצוע הטיסה לפי התכנית או על ביטולה; על אף האמור, לא נדרש להודיע על גמר ביצוע טיסה בשדה תעופה שלגביו פורסם במסגרת שירותי המידע התעופתי כי לא נדרשת הודעה כאמור; כאשר טיסה מתבצעת לשדה תעופה צבאי שבו ניתנים שירותי נת״א בידי צה״ל, ההודעה על גמר ביצוע הטיסה תימסר ליחידה הצבאית המנהלת את התעבורה האווירית באותו שדה.
(ד)
פסקה (11) בתקנת משנה (ב) לא תחול אם עבור שדה היעד המתוכנן הראשון פורסם תהליך גישת מכשירים סטנדרטי בפרסומי מידע תעופתי של ישראל או בפרסומי מידע תעופתי של מדינת שדה התעופה של שדה היעד המתוכנן הראשון, לפי הענין, ותנאי מזג האויר בשדה זה החזויים לתקופה משתי שעות לפני זמן הנחיתה המיועד ועד שתי שעות אחריו הם לפחות אלה: בסיס העננים אינו נמוך מ־1500 רגל מעל לגובה ההנמכה המינימלי (MDA) או גובה ההחלטה שנקבע לתהליך גישת מכשירים עבור אותו שדה, והראות היא הגדולה מבין שני אלה:
(1)
חמישה ק״מ;
(2)
שלושה ק״מ מעל לראות המינימלית המותרת לנחיתה באותו שדה.
(ה)
למעט לעניין כלי טיס המופעל לפי הפרקים השנים עשראו השלושה עשר – לא יכלול אדם שדה תעופה כשדה משנה בתכנית הטיסה לפי כט״מ, אם החיזוי העדכני של תנאי מזג האויר לזמן ההגעה המתוכנן לאותו שדה הוא כדלקמן:
(1)
אם פורסם תהליך גישת מכשירים כאמור בתקנת משנה (ד) – בסיס העננים והראות שנקבעו כמינימליים לשדה שהוא משמש כשדה משני; אם לא נקבעו מינימות (minima) אלה בתהליך גישת מכשירים, יהיו כלהלן:
א.
עבור תהליכי גישת מכשירים מדוייקת (precision approach) – בסיס העננים יהיה 600 רגל, והראות שלושה ק״מ;
ב.
עבור תהליכי גישת מכשירים לא מדוייקת וגישה עם הנחיה אנכית (APV) – בסיס העננים יהיה 800 רגל, והראות שלושה ק״מ;
(2)
אם לא פורסם תהליך גישת מכשירים כאמור בתקנת משנה (ד) עבור שדה זה – בסיס העננים והראות המינימליים יהיו כאלה שיאפשרו הנמכה מגובה השיוט המינימלי (MEA) ונחיתה לפי כטר״מ.
(ו)
מפעיל אווירי המפעיל מטוס בתובלה אווירית מסחרית יתאם שינויים בתכנית טיסה, ככל האפשר, עם יחידת הנת״א המתאימה לפני שידורם למטוס; אין באמור כדי לגרוע מחובתו של טייס מפקד לקבל מירשה טיסה מאת יחידת הנת״א המתאימה, אם נדרש, לפני ביצוע שינויים כאמור.
תכנית טיסה מבצעית (operational flight plan) [תיקון: תשע״ד, תשע״ד־2]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס או הליקופטר בתובלה אווירית מסחרית, וכן מטוס שחל לגביו הפרק השמיני לתקנות אלה, אלא אם כן נחתמה תכנית טיסה מבצעית בידי הטייס המפקד; לגבי מטוס המופעל לפי הפרק השלושה עשר תכנית הטיסה תיחתם גם בידי קצין מבצעי האוויר המשגר את הטיסה, אלא אם כן קצין מבצעי האוויר כאמור אינו נמצא בשדה התעופה שממנו משוגרת הטיסה ואז יירשם שמו בתכניות הטיסה.
(ב)
מפעיל אווירי יבטיח כי לטייס המפקד, החותם על תכנית הטיסה המבצעית, תהיה גישה לכל המידע המשמש לתכנון הטיסה, כולל מידע בדבר כמויות הדלק והשמן, שדות משנה, מידע מטאורולוגי ונוטאם לגבי הנתיבים ושדות התעופה.
(ג)
תכנית הטיסה המבצעית והרישומים בה במהלך הטיסה יכילו, לכל הפחות, את כל אלה:
(1)
שם המפעיל האווירי;
(2)
סוג כלי הטיס כולל שם היצרן ודגם המטוס, וכן סימן הרישום של הכלי הטיס;
(3)
תאריך הטיסה;
(4)
מספר הטיסה, אם ישנו;
(5)
מקום ההמראה;
(6)
מועד תחילת הטיסה (Off-Block Time) המתוכנן והמבוצע בפועל, ומועד ההמראה (Take-Off Time);
(7)
מקום הנחיתה המתוכנן ומקום הנחיתה בפועל;
(8)
מועד הנחיתה בפועל ומועד סיום הטיסה (On-Block Time);
(9)
כללי הטיסה ובכלל זה כטר״מ, כט״מ, וסוג ההפעלה ובכלל זה טיסה סטנדרטית, EDTO, טיסת העברה;
(10)
נתיבים וקטעי נתיבים, כולל נקודות דיווח ונקודות ציון בנתיב, מרחקים, זמנים וכיווני טיסה;
(11)
מהירות שיוט מתוכננת וזמני הטיסה המתוכננים בין נקודות הדיווח או נקודות הציון לאורך הנתיב, וכן זמני ההגעה בפועל לכל נקודה בנתיב;
(12)
גובהי טיסה בטוחים וגובהי טיסה מזעריים;
(13)
גובהי טיסה מתוכננים ורומי טיסה (Flight Levels) מתוכננים;
(14)
חישובי דלק, כולל רישומי בדיקות הדלק במהלך הטיסה;
(15)
כמות הדלק בכלי הטיס בעת התנעת המנועים ובעת ההמראה;
(16)
שדה או שדות משנה לשדה היעד, שדה משנה להמראה ושדה משנה לנתיב, הנדרשים לפי תקנות האלה, כולל המידע הנדרש לפי פסקאות (9) עד (14), לגבי כל אחד משדות המשנה, לפי העניין;
(17)
תכנית הטיסה (ATS) הראשונית כפי שאישרה יחידת הנת״א המתאימה וכן עדכונים בתכנית הטיסה, אם היו;
(18)
עדכון תכנית הטיסה בנתיב, אם נעשה;
(19)
מידע מטאורולוגי ישים.
(ד)
על אף האמור בתקנת משנה (ג), לא נדרש לכלול בתכנית הטיסה המבצעית פריטים אשר אינם ישימים לסוג ההפעלה או אשר מופיעים וזמינים במסמכים אחרים של המפעיל האווירי הנישאים בכלי הטיס, והמפורטים בתקנות אלה.
(ה)
מפעיל אווירי יבטיח כי עותק של תכנית הטיסה המבצעית החתומה יועבר לפני ההמראה לתיוק במשרדיו, ואם הדבר אינו אפשרי, יועבר כאמור אל הרשות המוסמכת בשדה ההמראה, או יישמר במקום מתאים בנקודת ההמראה.
(ו)
מפעיל אווירי יוודא כי כל הרישומים בתכנית הטיסה המבצעית יהיו מעודכנים ויירשמו בכלי כתיבה בלתי ניתן למחיקה, או באמצעי אחרי שאישר המנהל.
(ז)
תקנה זו לא תחול לגבי טיסות פנים־ארציות המבוצעות ביום ובתנאי כט״ר או כטר״מ.
לא יפעיל אדם כלי טיס בתחומי שדה תעופה, אלא בהתאם להוראות שפורסמו בפמ״ת ובהתאם להוראות תקנות 80ו־81.
(ב)
פרט אם אושר אחרת על ידי יחידת נת״א, לא יפעיל אדם כלי טיס באזור שדה כאמור בתקנה 60, אלא לצורך נחיתה בשדה התעופה, המראה ממנו או הסעה בו.
(ג)
הטייס המפקד של מטוס, המונע במנוע טורבו־סילוני, יכוון את מצב המדפים לצורך שלבי הנחיתה הסופיים, למצב המדפים המינימלי המורשה לנחיתה, כפי שנקבע בספר הטיסה לעניין התנאים הישימים, אלא אם דרוש אחרת למטרת אימון והדרכה או לצורך רישוי המטוס; אולם בידי הטייס המפקד של המטוס הסמכות והאחריות הסופיים להפעלה בטוחה של המטוס והוא רשאי להשתמש במצב מדפים אחר המאושר לאותו מטוס אם לדעתו הדבר חיוני למען בטיחות הטיסה.
(ד)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), רשאי מפקח על תנועה אוירית ליתן אישור חד פעמי להפעלת כלי טיס למטרה מיוחדת באיזור פיקוח שדה ורשאי המנהל ליתן אישור כללי בכתב להפעלת כלי טיס באיזור פיקוח שדה שלא לצרכים האמורים בתקנת משנה (א).
לא יסיע אדם מטוס באזור תנועה אלא אם כן האדם האוחז בהגאי המטוס בעת ההסעה כאמור –
(1)
המפעיל האווירי של המטוס או נציג מוסמך מטעמו הסמיך אותו לכך, כדין;
(2)
מיומן כראוי להסיע את המטוס;
(3)
מוסמך להפעיל את מכשיר הרדיו–טלפון, אם נדרשת תקשורת רדיו בשדה התעופה;
(4)
קיבל הדרכה בדבר מבנה שדה התעופה וכן המסלולים, השלטים, הסימונים, האורות, האותות וההוראות של יחידת הנת״א, המונחים והנהלים בשדה התעופה, והוא מסוגל למלא אחר הדרישות התפעוליות הנדרשות לתנועה בטוחה של המטוס בשדה התעופה.
המראה משטח הפעלה ונחיתה בו [תיקון: תשע״ד־4, תשפ״ג]
(א)
אדם רשאי להמריא הליקופטר מאתר שאינו שדה תעופה או מנחת (בתקנה זו – שטח הפעלה) וכן להנחית הליקופטר בשטח הפעלה, ובלבד שמתקיימים כל אלה:
(1)
הוא בדק מראש, סמוך להמראה או לנחיתה, את שטח ההפעלה ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה; בדיקה כאמור סמוך לנחיתה יכול שתיעשה גם בטיסה;
(2)
הוא דיווח בקשר ליחידת נת״א לקראת הנחיתה בשטח ההפעלה וכן קיבל את אישורה מראש להמראה ממנו.
(ב)
אדם רשאי להמריא מטוס, מטוס זעיר או ג׳ירופלן (בתקנת משנה זו – כלי טיס) משטח הפעלה וכן להנחית כלי טיס בשטח הפעלה, ובלבד שמתקיימים בו כל אלה:
(1)
(נמחקה);
(2)
הוא קיבל מבעל רישיון מדריך טיס שברישיונו הגדר הדרכה מתאים לסוג כלי הטיס שהוא מבקש להפעיל בשטח הפעלה, הכשיר לפי תקנה זו להפעיל כלי טיס מאותו סוג לשטח הפעלה וממנו (להלן בתקנה זו – המדריך) –
(א)
הדרכה עיונית בנושא עקרונות נחיתה בשטח הפעלה והמראה ממנו, בעניינים אלה:
(1)
שיטות לבדיקת שטח הפעלה מהאוויר ויישומן, ובכלל זה בחינת אורכו המעשי של שטח ההפעלה, מאפייני סוגים שונים של תשתיות קרקעיות, איתור מכשולים וקביעת משמעותם;
(2)
משמעויות נחיתה בתשתיות קרקעיות שונות, ובכלל זה כורכר, דשא או חול והמראה מהן;
(3)
מקומות אסורים לנחיתה ולהמראה, ובכלל זה תשתית יבשתית, אזור פיקוח שדה תעופה או אזור מאוכלס;
(4)
ביצוע נחיתה והמראה קצרות;
(5)
בחירת גלישה לנחיתה וביצועה מתוך התחשבות במכשולים, בגזירת רוח ובמרחק פיזי מהמכשול עצמו;
(6)
בחירת דרכי גישה אפשריות לשטח ההפעלה לצורכי פינוי בעת הצורך;
(7)
דיווח בקשר ליחידת נת״א לקראת נחיתה בשטח הפעלה ולפני המראה ממנו;
(ב)
הדרכה זוגית בטיסה, בת שלוש שעות לפחות, לשטח הפעלה וממנו, שבה יתורגלו הנושאים שפורטו בפסקת משנה (א);
(3)
לאחר שקיבל הדרכה כאמור בפסקה (2) – המדריך אישר בכתב, ביומן הטיסות האישי שלו, כי הוא כשיר להפעיל כלי טיס מהסוג שלגביו הודרך לשטח הפעלה וממנו;
(4)
הוא בדק ואישר מראש, סמוך להמראה או לנחיתה, את שטח ההפעלה ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה; בדיקה כאמור סמוך לנחיתה יכול שתיעשה גם בטיסה;
(5)
הוא דיווח בקשר ליחידת נת״א לקראת הנחיתה בשטח ההפעלה וכן קיבל את אישורה מראש להמראה ממנו.
(ג)
(נמחקה).
(ד)
לא ימריא אדם משטח הפעלה, ולא ינחית אדם בשטח הפעלה –
(1)
מטוס, מטוס זעיר או ג׳ירופלן, אם שטח ההפעלה נמצא באזור מאוכלס;
(2)
הליקופטר, אם שטח ההפעלה נמצא באזור מאוכלס או בקרבתו;
(3)
מטוס, מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי –
(א)
אם שטח ההפעלה נמצא בקרבת בני אדם בשטח פתוח;
(ב)
אם נתיבי ההמראה משטח ההפעלה והגישה אליו נמצאים מעל אזור מאוכלס, זולת אם הנתיבים האמורים נקבעו בפמ״ת לטיסת מטוס, מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי, לפי העניין;
(4)
מטוס, מטוס זעיר או ג׳ירופלן, המופעל בהפעלה מסחרית.
לעניין תקנת משנה זו –
”אזור מאוכלס“ – מתחם בשטח יישוב, המשמש בעיקר למטרות מגורים, תעשייה, מסחר או פנאי;
”מגורים“ – לרבות מבנה המשמש את הציבור, אף אם אינו משמש למגורים, כגון: מוסדות לימוד, בתי חולים וכיוצא באלה.
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (ד), רשאי אדם להמריא מטוס, מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי (בתקנת משנה זו – כלי טיס) משטח הפעלה ולהנחיתו בשטח הפעלה בנסיבות כאמור בתקנת משנה (ד)(1), (2) ו־(4), ובלבד שמתקיימים כל אלה:
(1)
באותו אדם מתקיימות הוראות תקנות משנה (א) או (ב), לפי העניין;
(2)
בעל רישיון הפעלה אווירית מעסיק את אותו אדם, והוא מפעיל את כלי הטיס במסגרת העסקתו כאמור, או שאותו אדם מקיים הדרכה לפי תוכנית אימונים ופיקוח שאושרה לפי תקנה 34(2)ב.3. לתקנות הרישיונות;
(3)
המנהל אישר לבעל רישיון ההפעלה האווירית האמור, במסגרת מפרטי ההפעלה שלו, או לאדם שמקיים הדרכה לפי תוכנית אימונים ופיקוח כאמור בפסקה (2), להמריא כלי טיס ולהנחיתו בנסיבות כאמור בתקנת משנה זו, ואולם לא יינתן אישור כאמור לגבי הפעלה של מטוס, מטוס זעיר או ג׳ירופלן –
(א)
שבה מוסע בתמורה מי שאינו איש צוות;
(ב)
שעניינה הדרכה בידי בעל רישיון מדריך טיס, למעט הדרכה לפי תקנת משנה (ב)(2); הדרכה כאמור לא תבוצע בשטח הפעלה שנמצא באזור מאוכלס; לעניין זה, ”אזור מאוכלס“ – כהגדרתו בתקנת משנה (ד).
המראה ונחיתה במנחת שניתן רישיון להפעלתו, בשעה שהמנחת אינו מופעל [תיקון: תשע״ד־4]
(א)
לא ימריא אדם מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי ממנחת ולא ינחית אדם מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי במנחת, בשעה שהמנחת אינו מופעל, אלא אם כן מתקיימים כל אלה:
(1)
מפעיל המנחת הסכים לכך שאותו אדם יבצע את ההמראה מהמנחת או את הנחיתה בו אף שהמנחת אינו מופעל בידיו, וההמראה או הנחיתה נעשות לפי תנאים שקבע מפעיל המנחת לאותו אדם לעניין שמירת הבטיחות והסדר במנחת, אם קבע;
(2)
אותו אדם בדק מראש, סמוך להמראה או לנחיתה, את המנחת ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה; בדיקה כאמור סמוך לנחיתה יכול שתיעשה גם בטיסה;
(3)
הרישיון להפעלת המנחת תקף, ואינו מוגבל או מותלה;
(4)
אותו אדם דיווח בקשר ליחידת נת״א לקראת הנחיתה במנחת וכן קיבל את אישורה מראש להמראה ממנו.
(ב)
תקנות המנחתים לא יחולו על מנחת בשעה שהוא משמש לפי תקנת משנה (א).
הפעלה בשדה עם מגדל פיקוח – גבהים מינימליים [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם מטוס אל שדה תעופה בו פועל מגדל פיקוח אלא כאמור להלן או אלא אם נקבע אחרת בפמ״ת לגבי אותו שדה תעופה או על ידי יחידת נת״א:
(1)
המטוס ייכנס לאיזור פיקוח שדה התעופה בגובה של לא פחות מ־1,500 רגל מעל פני שדה התעופה עד שתידרש ירידה נוספת של המטוס לשם נחיתה בטוחה;
(2)
מטוס המצוייד ב־ILS והמבצע גישה לנחיתה למסלול המצוייד ב־ILS יטוס בגובה שיפוע הגלישה (glide slope) או מעליו, בין המסמן החיצוני (outer marker) או נקודת ההצטלבות עם שיפוע הגלישה, אם עמידה בדרישות המתאימות של מרחק מהעננים מחייבת הצטלבות עם הקרן מאוחר יותר (קרוב יותר למסלול), לבין המסמן האמצעי (middle marker);
(3)
מטוס המבצע גישה לנחיתה למסלול המצוייד במציין שיפוע גישה חזותי (visual approach slope indicator) יטוס בגובה שיפוע הגלישה או מעליו עד שיידרש גובה נמוך יותר של המטוס לשם נחיתה בטוחה;
(4)
פסקאות (2) ו־(3) אינן אוסרות תמרונים רגילים מעל לשיפוע הגלישה, או מתחתיו המבוצעים לשם שמירת זוית
לא יפעיל אדם כלי טיס הממריא משדה תעופה בו פועל מגדל פיקוח אלא בהתאם לאמור להלן:
(1)
הטייס יטוס לפי נהלי היציאה שפורסמו לגבי אותו שדה תעופה בפמ״ת;
(2)
אלא אם נדרש אחרת בנהלי היציאה או בדרישות המתאימות של מרחק מהעננים, הטייס של מטוס המונע במנוע טורבינה וטייס של מטוס גדול, ינסוק לגובה של 1500 רגל מעל פני השטח בפרק הזמן המעשי הקצר ביותר.
הפעלה בשדה עם מגדל פיקוח – הגבלת רעש [תיקון: תשע״ד]
טייס של מטוס המונע במנוע טורבינה או של מטוס גדול, הנוחת או הממריא בשדה תעופה בו פועל מגדל פיקוח ואשר נקבעו על ידי המנהל עבור אותו שדה התעופה נהלי שימוש במסלולים לצורך הגבלת רעש, ישתמש במסלול שנקבע עבורו לפי אותם נהלים על ידי יחידת נת״א; אולם לטייס הסמכות הסופית והאחריות להפעלתו הבטוחה של המטוס ואם הוא קובע, מטעמי בטיחות הטיסה, שיש להשתמש במסלול אחר, תיקבע עבורו יחידת נת״א מסלול זה לשימוש בהתחשב בתנועה האוירית ובתנאים האחרים השוררים במקום.
הפעלה בשדה עם מגדל פיקוח – מירשה טיסה [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יסיע אדם כלי טיס על מסלול המראה או על מסלול הסעה בשדה תעופה שבו פועל מגדל פיקוח, וכן לא ימריא ולא ינחית כלי טיס בשדה תעופה כאמור, אלא אם כן קיבל לכך מירשה טיסה מתאים מיחידת נת״א.
(ב)
אם מירשה טיסה להסיע הוא למקום המחייב חציית מסלול המראה לשם הגעה אליו, יחידת הנת״א תכלול בו הוראה מפורשת אם מותר לחצות את המסלול האמור או שיש לעצור לפניו; אדם המסיע כלי טיס לא יחצה מסלול המראה אלא לפי הוראה מפורשת מאת יחידת נת״א כאמור.
(ג)
בתקנה זו, ”מסלול המראה“ – מסלול המיועד להמראה ולנחיתה של כלי טיס.
טייס המטיס כלי טיס אל שדה תעופה שלא פועל בו מגדל פיקוח או ממנו –
(1)
במקרה של מטוס המתקרב לנחיתה, יבצע הקפה שמאלית, אולם אם מוצגים בשדה התעופה סימון תאורה או סימון חזותי מאושרים המציינים שיש לבצע הקפה ימנית, יבצע הטייס הקפה ימנית;
(2)
במקרה של הליקופטר, יימנע הטייס מהתקרבות לזרימת אויר של כלי טיס;
(3)
במקרה של יציאת כלי הטיס, יטיס הטייס את כלי הטיס לפי נהלי היציאה שנקבעו בפמ״ת לאותו שדה תעופה.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בהמראה או בנחיתה בשדה תעופה שלא פועל בו מגדל פיקוח, אלא אם מילא אחרי ההוראות בפמ״ת בדבר נוהלי טיס המתייחסים לאותו שדה תעופה.
פורסם נוטאם בדבר הגבלות על הטיסה או בדבר איזורים אסורים לטיסה לא יפעיל אדם כלי טיס אלא בכפוף לאותן הגבלות או אלא באישור מיוחד של יחידת נת״א שניתן לגבי אותו כלי טיס.
לא יפעיל אדם כלי טיס למטרת ניסויי טיסה, אלא מעל הים הפתוח או מעל אזורים דלילי אוכלוסין שבהם התנועה האוירית דלילה, או במרחבי־אויר שנקבעו במיוחד למטרה זו על ידי המנהל.
לא יפעיל אדם כלי טיס באזור שנקבע על ידי המנהל כאזור מוגבל לטיסה או כאזור אסור לטיסה, אלא באישור מראש מאת הרשות השולטת או המשתמשת באותו אזור ומאת יחידת נת״א.
כללי טיסת ראייה מבוקרת [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תש״ן, תש״ס־2]
כללי טיסת ראייה מבוקרת הם:
(1)
טיסה לפי כטר״מ תתבצע ביום בלבד, פרט לטיסה באיזורי פיקוח בשדה תעופה, שבהם פועל מגדל פיקוח ובאיזורים אחרים, שנקבעו בפמ״ת של ישראל כי ניתן לבצע את הטיסה בהם גם בזמן תאורה, ובפרוזדורי אויר, פרוזדורי אויר מיוחדים ובנתיבים מוגדרים מראש גם בשעות החשיכה, בתנאי שהטייס מוסמך על פי תקנות הרשיונות לבצע טיסות מרחב בלילה וכלי הטיס מצוייד במכשירים ובעזרי רדיו כמפורט בתקנה 33(א)(2) ו־(3);
(2)
מפעיל כלי הטיס יוודא במשך כל זמן הטיסה לפי כטר״מ כל אלה:
א.
קיום קשר ראייה מתמיד עם הקרקע;
ב.
הימנעות מטיסה מעל לעננים או ביניהם, כאשר העננים מכסים יותר ממחצית פני השמים;
ג.
הימנעות מטיסה מעל לעננים בכל כמות שהיא או ביניהם, כאשר הטיסה מתבצעת באיזור פיקוח שדה תעופה;
ד.
הימנעות מכניסה לעננים;
ה.
שמירת מרחק אנכי של לפחות אלף רגל בין כלי הטיס לבין שכבת עננים המכסה יותר ממחצית פני השמים;
ו.
שמירת מרחק אופקי של לפחות ק״מ וחצי בין כלי הטיס לבין עננים בודדים;
ז.
קיום ראות טיסה של לפחות חמישה ק״מ עד לגובה של 10,000 רגל (AMSL) ושמונה ק״מ בגובה של 10,000 רגל (AMSL) ומעלה;
(3)
המראה ונחיתה לא יתבצעו כשבסיס העננים המכסים יותר ממחצית פני השמים, הוא פחות מאלף וחמש מאות רגל מעל שדה התעופה;
(4)
הגובה המזערי בטיסה לפי כטר״מ, למעט בהמראה או בנחיתה, יהיה כלהלן:
א.
מעל אזורים מאוכלסים או מעל ריכוזי בני אדם בשטח פתוח:
(1)
ביום – גבוה יותר מגובה המאפשר נחיתה במקרה חירום, ללא פגיעה בבני אדם או ללא גרימת נזק לרכוש על פני הקרקע, אולם בכל מקרה לא נמוך מאלף רגל מעל העצם הגבוה ביותר ברדיוס של 600 מטרים ממקום הימצאו של כלי הטיס;
(2)
בלילה – פרט אם פורסם אחרת בפרסומי פמ״ת פנים ארצי – באזור שבו גובה פני הקרקע אינו עולה על 5000 רגל מעל פני הים – לפחות 1000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 3 ק״מ ממקום הימצאו של כלי הטיס, ובאיזור שבו גובה פני הקרקע עולה על 5000 רגל – לפחות 2000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 3 ק״מ ממקום הימצאו של כלי הטיס;
ב.
מעל אזורים ושטחים אחרים:
(1)
ביום – לפחות 500 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 600 מטר מכלי הטיס;
(2)
בלילה – לא פחות מהאמור בפסקת משנה א(2);
(5)
גובה מירבי לטיסה לפי כטר״מ יהיה 20,000 רגל (AMSL) באזורים יבשתיים או רום טיסה (FL) 200 מעל לים;
כטר״ח יחולו על מפעיל כלי טיס בטיסות הקשורות במישרין בביצוע פעילות חקלאית בלבד לרבות הדרכה, העברת נוסעים וחומרים ופיקוח על פעילות כמפורט בפרק האחד עשר לתקנות אלה.
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כטר״ח אלא אם כלי הטיס מורשה לבצע פעילות חקלאית והמפעיל הוא בעל רשיון מתאים לכך.
(ב)
טיסות לפי כטר״ח יבוצעו באזורים מיוחדים לכך שנקבעו בפמ״ת ומגובה פני הקרקע ועד לגובה של 500 רגל מעל פני הקרקע – ביום, ועד לגובה של 1500 רגל מעל פני הקרקע – בלילה.
הגובה המזערי בטיסות לפי כטר״ח, פרט בהמראה ובנחיתה, יהיה גובה כזה שימנע לחלוטין כל מגע בין כל חלק של כלי הטיס לבין כל עצם דומם, צומח או חי על פני הקרקע.
(ב)
גובה השיוט לטיסות לפי כטר״ח יהיה 200 רגל מעל העצם הגבוה ביותר ברדיוס של 100 מטר מכלי הטיס – בשעות אור יום, ו־1000 רגל מעל העצם הגבוה ביותר ברדיוס של 1000 מטר מכלי הטיס – בשעות הלילה.
(ג)
הגובה המירבי לטיסות לפי כטר״ח יהיה 500 רגל מעל פני הקרקע – בשעות אור יום, ו־1500 רגל מעל פני הקרקע – בשעות הלילה.
בשדה התעופה המיועד לנחיתה ובשדות התעופה המשניים מצויים מיתקני הנמכה אלקטרוניים שמישים ובכלי הטיס מצוי ספר ובו נהלי הנמכה מתאימים ונהלי חירום למקרה של אובדן קשר אלחוט־דיבור בין כלי הטיס לבין יחידת נת״א;
(3)
בכלי הטיס מצויים המכשירים המפורטים בתקנות 21ו־33, מכשירים אלה הינם שמישים וכלי הטיס אושר לביצוע טיסה לפי כט״מ;
לא יגיש מפעיל כלי טיס תכנית טיסה לפי כט״מ ולא יפעיל את כלי הטיס בטיסה כאמור, אלא אם הטיסה כולה יכולה להתבצע במגבלות תנאי מזג אויר לטיסת מכשירים, כפי שנקבעו בהוראות התעבורה האווירית.
לא יפעיל אדם כלי טיס מתחת לגובה המזערי כאמור בתקנה זו.
(ב)
למעט בהמראה או בנחיתה, אם לא נקבעו גבהים מזעריים בהוראות התעבורה האווירית הנוגעות בדבר, הגבהים המזעריים לפי כט״מ יהיו:
(1)
2,000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 8 ק״מ ממקום הימצאו המשוער של כלי הטיס, באזור שבו גובה פני הקרקע עולה על 5,000 רגל מעל פני הים או באזור הררי; לעניין זה, ”אזור הררי“ – אזור שבו קיימת השתנות של גובה פני שטח העולה על 900 מטרים (3,000 רגל) בתחום מרחק של 18.5 קילומטרים (10 מיילים ימיים);
(2)
1,000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 8 ק״מ ממקום הימצאו המשוער של כלי הטיס, בכל אזור שאינו כאמור בפסקה (1).
ואולם כאשר נקבע גובה מזערי לנתיב (MEA) וגובה מזערי נקי ממכשולים (MOCA) בעבור נתיב מסוים, רשאי הטייס להפעילו מתחת לגובה המזערי לנתיב, בתנאי שיישמר המרחק האנכי הקבוע מעל לגובה המזערי הנקי ממכשולים בתוך מרחק אופקי של 40 קילומטרים (22 מיילים ימיים) מ־VOR שעליו מתבסס נתיב האוויר האמור, לפי מיטב הערכתו של הטייס את מרחק זה.
(ג)
מפעיל כלי טיס יתחיל בטיפוס לגובה מזערי הגבוה יותר מגובה מזערי קודם, מיד אחרי מעבר הנקודה בה מתחיל הגובה המזערי החדש, אולם כאשר קיימים מכשולי קרקע יש לחצות את נקודת המעבר כבר בגובה המזערי לחצייה (MCA) הישים או מעליו.
(ד)
בתקנה זו, ”גובה מזערי נקי ממכשולים“ (MOCA – Minimum Obstacle Clearance Altitude) – הגובה המזערי בקטע טיסה מוגדר המספק את ההפרדה הנדרשת ממכשולים.
פרט אם אושר אחרת על ידי יחידת נת״א, לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסה לפי כט״מ אלא בקו האמצע של פרוזדור אויר, או בקו האמצע של נתיב אויר מוגדר מראש, כפי שנקבעו בפמ״ת של ישראל. אולם תקנה זו אינה אוסרת תימרון כלי הטיס כדי לחלוף על פני תנועה אוירית אחרת במרחק בטוח או תמרון כלי טיס, בתנאי כטר״מ, כדי לוודא שמסלול הטיסה המיועד להנמכה או לטיפוס פנוי.
טייס מפקד של כלי טיס בטיסה לפי כט״מ יקיים האזנה מתמדת בתדר המתאים וידווח באמצעות רדיו בהקדם האפשרי על כל אלה:
(1)
הזמן והגובה של מעבר כל נקודת דיווח חובה או נקודת דיווח שהוא נדרש לדווח עליה על ידי יחידת נת״א; אולם כאשר כלי הטיס נמצא בבקרת מכ״מ, ידווח רק על מעבר כלי הטיס נקודות דיווח שהוא נדרש לדווח עליהן במיוחד על ידי יחידת נת״א;
הופסק קשר הרדיו בכלי טיס בטיסה לפי כט״מ עקב תקלה כלשהי, ינהג הטייס כאמור בתקנה זו, זולת אם אושר אחרת על ידי יחידת נת״א.
(ב)
היו תנאי מזג האויר ברמה של כט״ר (Visual Meteorological Conditions – VMC), ימשיך הטייס את הטיסה לפי כטר״מ וינחת בשדה תעופה המתאים הקרוב ביותר.
(ג)
אם תנאי מזג האוויר ברמה של כט״מ או שהטייס לא יכול לנהוג לפי תקנת משנה (ב), ימשיך הטייס בטיסה כאמור להלן:
(1)
נתיב –
(א)
ימשיך בנתיב הטיסה שאושר במירשה הטיסה האחרון שקיבל;
(ב)
אם יחידת נת״א מדריכה את הטייס בהכוונת מכ״מ – ימשיך בנתיב הישיר מהמקום שבו אירעה התקלה אל נקודת הקבע, הנתיב, או פרוזדור הטיסה שצוינו במירשה הטיסה שניתן לפי המכ״מ (Vector Clearance);
(ג)
אם לא צוין נתיב – ימשיך בנתיב שיחידת הנת״א הודיעה שהוא צפוי בשלב מתן מירשה הטיסה הבא;
(ד)
אם לא צוין נתיב ולא נמסר על נתיב צפוי כאמור בפסקת משנה (ג), ימשיך בנתיב שצוין בתכנית הטיסה;
(2)
גובה – ימשיך גבוה ביותר מבין הגבהים או רומי הטיסה המצוינים להלן בעבור קטעי הנתיב:
(א)
הגובה או רום הטיסה שצוין במירשה הטיסה האחרון שקיבל;
(ב)
הגובה המזערי לטיסות כט״מ יומר, אם הדבר מתאים לכך, לרום טיסה מזערי כאמור בתקנה 91.121(c) ל־פ.א.ר.;
(ג)
הגובה או רום הטיסה שיחידת נת״א הודיעה שהם צפויים בשלב מירשה הטיסה הבא;
(3)
עזיבת קבע המתנה – אם התקבלו הוראות המתנה, יעזוב הטייס את קבע ההמתנה בזמן שנקבע כצפוי לקבלת מירשה טיסה נוסף, או, אם התקבל זמן כאמור, יעזוב את קבע ההמתנה כדי להגיע לקבע שממנו מתחילה הגישה קרוב ככל האפשר לזמן־תחילת־הגישה כפי שנקבע לו במירשה הטיסה;
(4)
הנמכה לגישה – יתחיל בהנמכה מגובה השיוט או מרום הטיסה כאשר יגיע לקבע אשר ממנו מתחילה הגישה, ואולם לא לפני –
(א)
זמן־תחילת־הגישה כפי שנקבע לו במירשה הטיסה, אם התקבל;
(ב)
אם הזמן האמור לא התקבל – זמן ההגעה המשוער לפי תכנית הטיסה כפי שאישרה יחידת נת״א.
ארעה בכלי טיס, המופעל בטיסה לפי כט״מ, תקלה במכשיר עזר לניווט, לרבות במכשירי הקשר, ידווח על כך מפעיל כלי הטיס מיד ליחידת נת״א, יודיע ליחידה את מידת העזרה הדרושה לו, ויציין באיזו מידה התקלה מגבילה את יכולתו להטיס את כלי הטיס לפי כט״מ בהתאם להוראות התעבורה האווירית הישימות.
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ בהמראה או בנחיתה, אלא לפי תהליכי טיסת מכשירים שהרשות המוסמכת לכך במדינת שדה התעופה קבעה אותו לשדה התעופה, ואם שדה התעופה מצוי מחוץ לשטחה של מדינה – אלא לפי תהליכי טיסת מכשירים שהרשות המוסמכת במדינה האחראית על אותו שדה קבעה אותם לאותו שדה, כפי שפורסמו במסגרת שירותי המידע התעופתי של אותה מדינה.
לענין סימן זה, כאשר תהליך גישת מכשיריםשבו משתמשים מפרט ומחייב גובה החלטה וגובה מינימלי להנמכה (MDA) יהיה גובה ההחלטה או הגובה המינימלי להנמכה, הגבוה מבין אלה:
(א)
גובה ההחלטה או הגובה המינימלי להנמכה שנקבע באותו תהליך גישה;
(ב)
גובה ההחלטה או הגובה המינימלי להנמכה שנקבעו במקום אחר לטייס המפקד של כלי הטיס;
(ג)
גובה ההחלטה או הגובה המינימלי להנמכה שנקבעו בהתאם לציוד שמותקן בכלי הטיס.
פרט אם אישר המנהל אחרת, לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסה מסחרית בהמראה משדה תעופה אזרחי בטיסת כט״מ אלא אם תנאי מזג האויר הינם במינימת מזג האויר שנקבעה להמראה מאותו שדה תעופה בהוראות התעבורה האווירית, או מעליה; אם המינימה להמראה לא נקבעה בהוראות התעבורה האווירית, לגבי שדה תעופה מסויים, יחולו המינימות להמראות לפי כט״מ, כמפורט להלן:
(1)
כלי טיס חד־מנועיים ודו־מנועיים – ראות של 1,500 מטר;
פרט אם אישר המנהל אחרת, לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ אל שדה תעופה צבאי או ממנו, אלא לפי תהליכי גישת מכשירים ולפי המינימות להמראה ולנחיתה שנקבעו על ידי הרשות הצבאית האחראית על אותו שדה תעופה ושפורסמו בפמ״ת או שאושרו לאותו מפעיל על ידי המנהל.
פרט למינימות עבור הפעלה בקטגוריה II ו־III במקרה בו מינימות טווח ראות על מסלול (RVR) להמראה או לנחיתה מתוארות בתהליך גישת מכשירים, אולם לא דווחו ערכי RVR עבור המסלול המיועד להפעלה, יומר ערך מינימת RVR לערך של ראות אפקית, בהתאם לטבלה דלהלן וערך זה ישמש כראות האופקית הישימה לאותו מסלול:
אושר שימוש במכ״מ בתעבורה האוירית, ניתן להעזר בו לא רק להשגחה (surveillance) ולהנמכות מכ״ם מדוייקות, אלא גם בתהליכי גישת מכשירים שונים המבוססים על עזרי ניווט מסוגים אחרים. ניתן להשתמש בווקטורים של מכ״מ כדי לספק הנחיית כיוון דרך הקטעים (segments) של תהליך הגישה עד לקבע הגישה הסופית (FAF – Final Approach Fix) או המקום של תחילת הגישה הסופית.
(ב)
בטיסה מחוץ לנתיבים או בטיסה לאורך וקטור של מכ״מ ישמור הטייס, לאחר שקיבל מירשה טיסה לגישה (approach clearance) על הגובה האחרון שהוקצה לו, בנוסף לקיום הוראות תקנה 102, אלא אם –
(1)
הוקצה לו גובה אחר על ידי יחידת נת״א; או
(2)
כלי הטיס התייצב בקטע של נתיב שפורסם או בקטע של תהליך גישת מכשירים.
(ג)
התייצב כלי הטיס כאמור בפסקה (ב)(2), ימשיך הטייס את טיסתו וינמיך בהתאם לגבהים שפורסמו לנתיבים עבור כל קטע עוקב של הנתיב או של תהליך הגישה, אלא אם ניתן לו גובה אחר על ידי יחידת נת״א.
(ד)
הגיע כלי הטיס לקבע הגישה הסופית (FAF) או למקום הגישה הסופית, רשאי הטייס –
(1)
להשלים את גישת המכשירים בהתאם לתהליך הגישה שפורסם לאותו עזר ניווט; או
(2)
להמשיך לנחיתה לפי תהליך מכ״מ השגחה (PPI – Planned Position Indicator) או לפי גישת מכ״מ מדוייקת (PAR – Precision Approach Radar).
הפעלה מתחת לגובה החלטה או לגובה מזערי להנמכה [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד, תשע״ד־2, תשפ״ד־2]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס תוך שימוש בתהליכי גישת מכשירים כאמור בהוראות התעבורה האווירית, למעט לפי קטגוריות II ו־III, אלא אם כן הוא עונה על הוראות תקנה זו, זולת אם אישר לו המנהל אחרת.
(ב)
בשדה תעופה שבו נקבעו גובה החלטה או גובה מזערי להנמכה לא ימשיך טייס בביצוע תהליך גישת מכשירים מתחת לגובה ההחלטה או לגובה המזערי להנמכה המותרים לאותו תהליך, אלא אם כן –
(1)
כלי הטיס נמצא בכל עת במקום המאפשר לטייס המפקד, בראייה, להנמיך לנחיתה על המסלול המיועד תוך תמרון ובשיעורי הנמכה רגילים, ולגבי כלי טיס המופעלים לפי הפרק השנים עשר או הפרק השלושה עשר, לגעת במסלול בתחום אזור הנגיעה (Touch Down Zone) על המסלול האמור;
(2)
ראות הטיסה אינה פחותה מהראות המזערית שנקבעה בתהליך גישת המכשירים שבשימוש;
(3)
פרט לגישות מכשירים המבוצעות לפי תהליכי הנמכה בקטגוריות II או III, הטייס המבצע הנמכה יראה ויזהה בבירור לפחות אחד העזרים החזותיים המשתייכים למסלול המיועד, כמפורט להלן:
(א)
את מערכת תאורת הגישה; ואולם טייס הנעזר באורות הגישה לקביעת נקודת ייחוס, לא ינמיך מתחת לגובה של 100 רגל מעל גובה אזור הנגיעה, אלא אם כן הוא יכול לראות בבירור ולזהות גם את האורות האדומים שבשורות הצד של מערכת תאורת הגישה;
(ב)
את מפתן המסלול, סימוניו או תאורתו;
(ג)
את אזור הנגיעה, סימניו או תאורתו;
(ד)
את תאורת התחלת המסלול;
(ה)
את אורות סימון זווית הגלישה (VASI או PAPI);
(ו)
את המסלול, סימוניו או תאורתו.
(ג)
טייס המבצע גישת מכשירים יתחיל מיד בתהליך הליכה סביב מתאים –
(1)
אם לפני הנגיעה לא מתקיים אחד מהתנאים האמורים בתקנת משנה (ב) באחד ממקרים אלה:
(א)
כאשר כלי הטיס מופעל מתחת לגובה המזערי להנמכה (MDA);
(ב)
כאשר כלי הטיס הגיע לנקודת ההליכה סביב (MAPt) או לגובה החלטה או בכל עת לאחר מכן עד לנגיעה;
(2)
אם בעת ביצועה של ההקפה (Circle to land) בגובה המזערי להנמכה (MDA) או מעליו, הטייס לא רואה בבירור חלק מהשדה החייב בזיהוי, למעט בעת ביצוען של פניות רגילות.
הפעלה בקטגוריות II ו־III [תיקון: תשע״ד, תשע״ד־2, תשע״ח־3, תשפ״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריות גישת מכשירים II ו־III אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
הצוות המטיס את כלי הטיס מורכב מטייס מפקד ומטייס משנה שהם בעלי אישור להפעלה זו לפי תקנות הרישיונות;
(2)
לכל אדם הנמנה עם הצוות המטיס את כלי הטיס הידע המתאים וההיכרות עם הנהלים לסוג ההפעלה;
(3)
בלוח המכשירים שלפני הטייס המטיס את כלי הטיס, מצויים מכשירים המתאימים לשיטת ההנחיה וההנמכה הנמצאת בשימוש בסוג ההפעלה.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריות II ו־III אלא אם כן כל אחד ואחד ממרכיבי מיתקני ההנחיה וההנמכה הקרקעיים הדרושים לאותו סוג של גישת המכשירים והציוד המורכב בכלי הטיס המתאים להם לפי רשימת הציוד הנדרש להפעלה זו, מותקנים, מופעלים ונמצאים במצב שמיש וזמין, ומסופק מידע מטאורולוגי לגבי טווח ראות על מסלול.
(ג)
לעניין תקנה זו, כאשר תהליך גישת מכשירים שבו משתמשים מפרט וקובע גובה החלטה, יהיה גובה ההחלטה המותר הגבוה מבין אלה:
(1)
גובה ההחלטה שנקבע באותו תהליך גישה;
(2)
גובה ההחלטה שנקבע במקום אחר לטייס המפקד של כלי הטיס;
(3)
גובה ההחלטה שנקבע בהתאם לציוד המותקן בכלי הטיס.
(ד)
זולת אם אישר המנהל אחרת, לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריות II או III אשר לגביו נקבע גובה החלטה מתחת לגובה ההחלטה המותר, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
כלי הטיס נמצא, בכל עת, במקום המאפשר לו בראייה להנמיך לנחיתה על המסלול המיועד בתמרון ובשיעורי הנמכה רגילים ולגעת במסלול בתחום אזור הנגיעה (Touch Down Zone) על המסלול האמור;
(2)
הטייס המבצע הנמכה יראה ויזהה בבירור אחד העזרים החזותיים לפחות המשתייכים למסלול המיועד, כמפורט להלן:
(א)
מערכת תאורת גישה; ואולם לא ינמיך הטייס מתחת לגובה של 100 רגל מעל גובה אזור הנגיעה אלא אם כן הוא יכול לראות בבירור ולזהות גם את האורות האדומים שבשורות הצד של מערכת תאורת הגישה;
(ב)
מפתן המסלול, סימוניו או תאורתו;
(ג)
אזור הנגיעה או סימוני אזור הנגיעה;
(ד)
אורות אזור הנגיעה.
(ה)
זולת אם אישר המנהל אחרת, אם לפני הנגיעה לא מתקיים אחד מהתנאים האמורים בתקנת משנה (ד) לפחות, הטייס המבצע גישת מכשירים כמפורט בתקנה זו יבצע תהליך הליכה סביב מתאים.
(ו)
לא ינחית אדם כלי טיס בהפעלה של קטגוריה III, שלא נקבע בעבורה גובה החלטה, אלא לפי התנאים המפורטים באישור שנתן המנהל.
(ז)
לא יפעיל מחזיק רישיון הפעלה אווירית כלי טיס בקטגוריות II או III אלא אם כן הדבר הותר במפרטי ההפעלה של מחזיק הרישיון ולפי תנאיהם, ולפי המפורט בספר העזר למבצעים של מחזיק הרישיון; והוראות תקנת משנה (א)(1) לא יחולו לגבי צוות המטיס את כלי הטיס המועסק בידי בעל רישיון הפעלה אווירית כאמור, לגבי טיסה שהוא מבצע במסגרת העסקתו כאמור.
המנהל רשאי לתת תעודת הרשאה המתירה למפעיל אווירי, בהפעלה כללית, לסטות מדרישות תקנות 33(א)(4), 115א, ו־115ב לשם הפעלת מטוסים קטנים המוגדרים ככלי טיס מקטגוריה ”A“ בתקנה 97.3 לפ.א.ר., בפעולות קטגוריה II, אם מצא כי אותה הפעלה יכולה להתבצע בבטיחות ולפי תנאי התעודה.
על אף האמור בתקנה 115, רשאי טייס להפעיל כלי טיס מתחת לגובה המזערי להנמכה או להמשיך בגישה מתחת לגובה ההחלטה ולנחות, גם בלא שימוש בתהליכי גישת מכשירים לפי קטגוריות II או III, אם התקיימו כל אלה:
(1)
כלי הטיס מצויד והטייס עושה שימוש במערכת הגברת ראות (EVS – Enhanced Vision System) אשר התצוגה שלה מתאימה לתמרון כלי הטיס, המאושרת על ידי המנהל, או, בכלי טיס זר –
כלי הטיס נמצא בכל עת במקום המאפשר לו להנמיך לנחיתה על המסלול המיועד תוך תמרון ובשיעורי הנמכה רגילים, ולגבי כלי טיס המופעלים לפי הפרק השנים עשר או הפרק השלושה עשר, לגעת במסלול בתחום אזור הנגיעה (Touch Down Zone) על המסלול האמור;
(3)
הטייס המבצע את ההנמכה מצא כי ראות הטיסה המתאפשרת באמצעות שימוש במערכת הגברת הראות אינה פחותה מהראות המזערית שנקבעה בתהליך גישת המכשירים שבשימוש;
(4)
הטייס המבצע את ההנמכה יראה ויזהה בבירור באמצעות מערכת הגברת הראות את מערכת תאורת הגישה, או את העזרים החזותיים המשתייכים למסלול המיועד, כמפורט להלן:
(א)
מפתן המסלול, המזוהה באמצעות אחד מאלה לפחות:
(1)
התחלת משטח הנחיתה של המסלול;
(2)
תאורת המפתן;
(3)
תאורת הזיהוי של קצה המסלול;
(ב)
אזור הנגיעה, המזוהה באמצעות אחד מאלה לפחות:
(1)
משטח הנחיתה באזור הנגיעה;
(2)
תאורת משטח הנגיעה;
(3)
סימוני משטח הנגיעה;
(4)
תאורת המסלול;
(5)
הטייס הוסמך לעשות שימוש במערכת הגברת ראות, כמפורט להלן:
בכל הפעלה אחרת – בהתאם לפי הוראות לשמירה על כשירות כמפורט בתקנות הרישיונות;
(6)
אם כלי הטיס מופעל בתובלה אווירית מסחרית – המפעיל האווירי הורשה לכך במפרטי ההפעלה שלו.
(ב)
הטייס המבצע את ההנמכה לא ינמיך מתחת לגובה של 100 רגל מעל אזור הנגיעה של המסלול המיועד, אלא אם כן ראות הטיסה הקיימת מאפשרת לו לראות בבירור ולזהות, בלא שימוש במערכת הגברת הראות את אחד מאלה:
(1)
סימוני מפתן המסלול או תאורת מפתן המסלול;
(2)
סימוני אזור הנגיעה או תאורת אזור הנגיעה.
(ג)
בתקנה זו, ”מערכת הגברת ראות“ – מערכת מוטסת בעלת היכולות המפורטות בתקנת פ.א.ר. 91.175(m).
רכיבים או עזרי ראייה בלתי שמישים או שאינם בפעולה [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד, תשפ״ד־2]
(א)
רכיבי הקרקע הבסיסיים של ILS הם משדר קרן כיוון (Localizer), משדר קרן זוית גלישה (Glide Slope), מסמן חיצוני (Outer Marker), מסמן אמצעי (Middle Marker) ובמקרים של שימוש ב־ILS להפעלה בקטגוריות II ו־III גם מסמן פנימי (Inner Marker); משואה ממקמת (Compass Locator) או מכ״מ דיוק (Precision Radar) יכולים לשמש תחליף למסמן חיצוני או למסמן אמצעי; משואת תג״מ כל כיוונית (VOR), מד מרחק (DME), או משואה לא כיוונית (NDB) מאושרים לתהליך גישת המכשירים או מכ״מ השגחה של שדה תעופה (ASR), יכולים לשמש תחליף למסמן חיצוני; עזרים העשויים לבוא כתחליף למסמן הפנימי בהפעלה בקטגוריה II ו־III יפורטו בתהליכי גישה מתאימים, בהיתרי המנהל או במפרטי ההפעלה. מקום שתהליך גישת ILS כאמור בהוראות התעבורה האווירית מכתיב מינימות ראות של 550 או 600 מטרים (1800 או 2000 רגל RVR), אורות מסלול בעלי עצמה גבוהה, אורות איזור הנגיעה, אורות וסימון קו אמצע המסלול ומכשירי מדידת RVR הינם עזרים המהווים חלק חיוני מ־ILS למינימות אלה.
(ב)
מלבד כאמור בתקנת משנה (ג) או אם לא קבע המנהל אחרת, אם רכיב קרקע, עזר ראייה או RVR הוא בלתי שמיש, אינו בפעולה או שאין מפעילים אותו, המינימות לגישה ישירה המצויינות בכל תהליך גישה כאמור בהוראות התעבורה האווירית, מועלות כמצויין בטבלות שבתקנת משנה (ג). אם המכשיר בכלי הטיס המיועד לקליטת רכיב קרקע אינו בפעולה או אינו בשימוש, תחול העלאת המינימה המתייחסת לאותו רכיב קרקע כאמור. אם יותר מרכיב אחד או עזר הוא בלתי שמיש, אינו בפעולה או שאין מפעילים אותו, כל מינימה תועלה למינימה הגבוהה ביותר הנדרשת מכל אחד מהרכיבים או העזרים שהם בלתי שמישים, אינם בפעולה או שאין מפעילים אותם.
(ג)
אלה טבלות העלאות המינימות הנדרשות במקרה של אי פעולת רכיבים ועזרים:
(1)
ILS ומכ״מ דיוק (PAR)
רכיב או עזר
העלאת גובה החלטה DH (ברגל)
העלאת הראות (במטר)
קטגוריות של כלי טיס להנמכת מכשירים
LOC*
גישה ILS אינה מאושרת
–
כולן
GS
בהתאם למצויין בתהליך
–
כולן
OM, *MM*
50 רגל
ללא שינוי
ABC
OM, *MM*
50 רגל
הוסף 400 מטר
D
ALS
50 רגל
הוסף 400 מטר
כולן
MALSR
50 רגל
הוסף 400 מטר
ABC
*) אינו ישים למכ״מ דיוק (PAR).
(2)
עם מינימת ראות של 550 מטר או מינימת ראות RVR של 600 מטר
רכיב או עזר
העלאת גובה החלטה DH (ברגל)
העלאת הראות (במטר)
קטגוריות של כלי טיס להנמכת מכשירים
LOC
גישת ILS אינה מאושרת
–
כולן
GS
בהתאם למצויין בתהליך
–
כולן
OM, MM
50 רגל
הגדל עד 800 מטר
ABC
OM, MM
50 רגל
הגדל עד 1200 מטר
D
ALS
50 רגל
הגדל עד 1200 מטר
כולן
HIRL
ללא שינוי
הגדל עד 800 מטר
כולן
TDZL, RCLS, RCLM
בהתאם למצויין בתהליך
–
כולן
RVR
ללא שינוי
הגדל עד 800 מטר
כולן
(3)
LDA, LOC, VOR, ASR
רכיב או עזר
העלאת MDA (ברגל)
העלאת הראות (במטר)
קטגוריות של כלי טיס להנמכת מכשירים
ALS, SSALSR, MALSR
ללא שינוי
הוסף 800 מטר
ABC
SSALS, MALS, HIRL, REIL
ללא שינוי
הוסף 400 מטר
ABC
(4)
NDB (ADF)
רכיב או עזר
העלאת MDA (ברגל)
העלאת הראות (במטר)
קטגוריות של כלי טיס להנמכת מכשירים
ALS, SSALSR, MALSR
ללא שינוי
הוסף 400 מטר
ABC
(ד)
לעניין תקנה זו תהיה לראשי התיבות ולקיצורים המצויינים בטבלות המשמעות כמצויין לצידם להלן:
ILS
–
instrument landing system
–
שיטת גישת מכשירים;
PAR
–
precision radar approach
–
הנמכת מכ״ם דיוק;
LOC
–
localizer
–
משדר קרן כיוון;
GS
–
glide slope
–
משדר קרן זוית גלישה;
OM
–
outer marker
–
מסמן חיצוני;
MM
–
middle marker
–
מסמן אמצעי;
ALS
–
approach lights system
–
אורות גישה;
MALSR
–
medium intensity approach light system with runway allignment indicator lights
–
אורות גישה בעצמה בינונית עם תאורת הכוונה להתיישרות על המסלול;
RVR
–
runway visual range
–
טווח ראייה במסלול;
HIRL
–
high intensity runway lights
–
אורות מסלול בעצמה גבוהה;
TDZL
–
touchdown zone lights
–
אורות איזור נגיעה;
RCLS
–
runway centerline system
–
אורות קו אמצעי;
RCLM
–
runway centerline marking
–
סימון קו אמצעי;
LDA
–
localizer type directional aid
–
עזר כיווני מסוג משדר קרן כיוון;
VOR
–
very high frequency omnidirectional range station
–
משואת תג״מ כל־כיוונית;
ASR
–
airport surveillance radar
–
מכ״מ השגחה של שדה תעופה;
SSALSR
–
simplified short approach lights system with runway alignment indicator lights
–
אורות גישה פשוטים מקוצרים עם תאורת הכוונה להתיישרות על המסלול;
SSALS
–
simplified short approach lights system
–
אורות גישה פשוטים מקוצרים;
MALS
–
medium intensity approach light system
–
גישה בעצמה בינונית;
REIL
–
runway end indication lights
–
אורות זיהוי קצה המסלול;
ADF
–
automatic direction finder
–
מוצא כיוון אוטומטי;
NDB
–
non-directional beacon
–
משואה לא־כיוונית;
(ה)
טבלאות הרכיבים והעזרים הבלתי פעילים כאמור בפסקאות (1) עד (4) לתקנת משנה (ג) אינן ישימות לתהליכי הליקופטר; המינימות להליקופטרים נקבעות לכל תהליך בנפרד עבור רכיבים או עזרים בלתי שמישים.
חובות טייס מפקד של כלי טיס מיורט [תיקון: תשע״ד, תשע״ח]
טייס מפקד של כלי טיס שיורט על ידי כלי טיס אחר, יבצע מיידית את כל אלה:
(1)
ימלא אחר כל ההוראות שנתן טייס כלי הטיס המיירט וישיב להן, כמפורט בתקנה 121;
(2)
יודיע על היירוט, אם הדבר אפשרי, ליחידת נת״א;
(3)
ינסה להקים קשר רדיו עם כלי הטיס המיירט או עם יחידת פיקוח־יירוט המתאימה, בתדר החירום 121.5 מג״ה ויחזור על קריאה זו בתדר החירום 243 מג״ה, אם הדבר מעשי, ויציין את זהות כלי הטיס ומקום הימצאו ואת טיבה של הטיסה;
(4)
יברור על הטרנספונדר קוד 7700 ב־MODE A, אלא אם קיבל הוראה אחרת מיחידת נת״א המתאימה;
(5)
אם כלי הטיס מצויד במערכות עקיבה אוטומטיות תלויות (ADS-B, ADS-C) יבחר את פונקציית החירום המתאימה, אם אפשר, אלא אם כן קיבל הוראה אחרת מיחידת הנת״א המתאימה.
פעולות טייס מפקד בקבלת הוראות סותרות בקשר רדיו [תיקון: תשע״ח]
התקבלו בקשר רדיו, מכל מקור שהוא, הוראות העומדות בסתירה לאלה שניתנו מאת טייס כלי הטיס המיירט בין באותות ראייה ובין בקשר רדיו, יבקש הטייס המפקד של כלי הטיס המיורט הבהרה מיידית מאותו מקור, וימשיך למלא אחר ההוראות שניתנו לו באותות ראייה או בקשר רדיו על ידי טייס כלי הטיס המיירט.
האותות שנותן כלי טיס מיירט או אלה שנותן כלי טיס מיורט ותגובות כלי הטיס המיורט או המיירט בהתאמה, יהיו כמפורט בטבלה 2 לתוספת 1 לנספח 2 לאמנה; הטבלה כאמור תפורסם בנוהל ENR 1.12 בפמ״ת.
נוצר קשר רדיו במהלך היירוט בין כלי הטיס המיירט לכלי הטיס המיורט, אך התקשורת בשפה משותפת לשני כלי הטיס אינה אפשרית, הטייסים של שני כלי הטיס ינסו להעביר ולאשר הוראות ומידע חיוני נוסף באמצעות הביטויים המפורטים בטבלה A2-1 לסעיף 3 לתוספת 2 לנספח 2 לאמנה; כל שידור רדיו כאמור יבוצע פעמיים.
נודע ליחידת נת״א על כלי טיס מיורט במרחב אווירי שהיא אחראית למתן שירותי נת״א בו, תנקוט את הצעדים האלה, לפי הנסיבות:
(1)
תנסה ליצור קשר דו־כיווני עם כלי הטיס המיורט בכל אמצעי זמין, כולל תדר חירום 121.5 מג״ה, אלא אם כן קשר כזה כבר קיים;
(2)
תודיע לטייס של כלי הטיס המיורט על היירוט;
(3)
תיצור קשר עם יחידת בקרת היירוט שלה קשר דו־כיווני עם כלי הטיס המיירט ותספק לה מידע זמין המצוי ברשותה בנוגע לכלי הטיס המיורט;
(4)
תעביר הודעות בין כלי הטיס המיירט או יחידת בקרת היירוט לבין כלי הטיס המיורט, לפי הצורך;
(5)
תנקוט את כל האמצעים כדי לשמור על בטיחות כלי הטיס המיורט, בתיאום עם יחידת בקרת היירוט;
(6)
תעדכן את יחידות הנת״א המספקות שירותים במרחבי פיקוח תעופתיים סמוכים, אם נראה שכלי הטיס סטו מאותם מרחבי פיקוח תעופתיים סמוכים או אליהם.
(ב)
נודע ליחידת נת״א על כלי טיס מיורט במרחב אווירי שבו היא אינה אחראית למתן שירותי נת״א, תנקוט את הצעדים האלה, לפי הנסיבות:
(1)
תודיע ליחידת הנת״א הנותנת שירותי נת״א במרחב האווירי שבו מתרחש היירוט, על אירוע היירוט, תספק לה את כל המידע הזמין שיש ברשותה הנוגע לעניין שיכול לסייע בזיהוי כלי הטיס, ותבקש ממנה לנקוט את כל הפעולות הנדרשות כמפורט בתקנת משנה (א);
(2)
תעביר הודעות בין כלי הטיס המיורט לבין יחידת הנת״א המתאימה, יחידת בקרת היירוט, או כלי הטיס המיירט.
(ג)
בתקנה זו, ”יחידת בקרת היירוט“ – יחידת הפיקוח האווירי הצבאית שבמרחב האווירי שעליו היא מופקדת מתרחש אירוע היירוט.
”תחזוקה קלה“ – פעולות פשוטות של שימור והחלפת חלקים תקניים קטנים כמפורט בסעיף C בתוספת הראשונה (Appendix A) לחלק 43 לפ.א.ר., בכפוף לשינויים האמורים בפרט (3) בטבלה שבתוספת השנייה;
”בדיקה יומית“ – בדיקת כשירות של מטוס המבוצעת אחת לעשרים וארבע שעות, בהתאם למערך האחזקה;
”בדיקת תחנה“ – בדיקה שהתקיימו בה כל אלה:
(1)
היא בדיקת כשירות של כלי טיס בהתאם למערך האחזקה שלו;
(2)
ניתן לבצעה במלואה באופן חזותי, בלא שימוש בציוד בדיקה או במכשירי בדיקה;
(3)
היא מבוצעת בתחנה או בתחנת מעבר;
”בסיס אם“ – מקום המוגדר בספר העזר למבצעים של המפעיל האווירי, וכאשר נדרש ספר בקרת אחזקה, גם בספר בקרת האחזקה, כבסיס אחזקה עיקרי שלו;
”תחנה“ – שדה תעופה שאינו בסיס־אם של המפעיל האווירי, המשמש באורח קבוע להעלאה או להורדה של נוסעים או מטען על ידי בעל הרשיון;
”תחנת מעבר“ – שדה תעופה שאינו בסיס־אם ואינו תחנה, המשמש מעת לעת לצרכי העלאה או הורדה של נוסעים או מטען או לצרכי מעבר בלבד;
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן כלי הטיס במצב כשיר לטיסה ואלא אם כן מתקיימות בכלי הטיס הדרישות של הוראות כושר אווירי.
(ב)
מפעיל כלי טיס יהיה אחראי לביצוע אחזקת כלי הטיס לרבות תחזוקה קלה, ולכך שיתקיימו בו הדרישות של הוראות כושר אווירי.
(ג)
לא יבצע אדם פעולות בדק או תחזוקה קלה בכלי הטיס, אלא לפי הוראות פרק זה והוראות תקנות ישימות אחרות.
(ד)
לא יפעיל אדם כלי טיס, שקיימות לגביו הגבלות כושר אווירי המפורטות בספר האחזקה של כלי הטיס, בגיליונות הנתונים של תעודת הסוג שלו, במערך האחזקה, או במסמך מתאים אחר, אלא אם בוצעה פעולה, כגון החלפת חלקים או שיפוצם, או בדיקות תקופתיות שלהם, במועדים הנקובים באותם מסמכים; המנהל רשאי לאשר הפעלה זמנית של כלי טיס שלא קוימו לגביו הוראות תקנת משנה זו, בתנאים שיורה.
(ה)
לא יפעיל אדם כלי טיס אשר –
(1)
אינו נמצא במצב התואם את תעודת הסוג שלו, ככל שיש לו תעודת סוג;
(2)
הופעל באופן החורג מן המגבלות הרשומות בספר הטיסה שלו או בתעודת כושר הטיסה שלו, ואשר פגע או היה עלול לפגוע בכושרו האווירי בלי שנקט פעולה מתקנת מתאימה להשבת כושרו האווירי של כלי הטיס;
(3)
היה מעורב בתאונה או בתקרית באופן שפגע או היה עלול לפגוע בכושרו האווירי, בלי שנקט פעולה מתקנת מתאימה להשבת כושרו האווירי של כלי הטיס;
(4)
”פעולה מתקנת מתאימה להשבת כושרו האווירי של כלי הטיס“ בפסקאות (2) ו־(3), תהיה לפי ספרות האחזקה של כלי הטיס או – אם לא נכללה בספרות האחזקה פעולה מתקנת מתאימה – פעולה מתקנת באישור המנהל.
כל התקלות המתגלות בכלי הטיס תוקנו לפי המידע התחזוקתי הישים או לפי שיטה אחרת הנהוגה בתעופה להנחת דעתו של המנהל;
(3)
העוסקים בביצוע פעולות הבדק והתחזוקה הקלה הם בעלי כישורים מתאימים לכך ומסמכי האחזקה חתומים בידי אנשים שהורשו לכך לפי דיני הטיס;
(4)
האישור כי כלי הטיס כשר לטיסה נרשם במסמכי כלי הטיס בצורה ובאופן שקבע המנהל.
(ב)
על אף האמור בפסקה (2) בתקנת משנה (א), חובת ביצוע תיקון של תקלה המתגלה בכלי הטיס לא תחול אם התקלה כלולה ברשימה של הציוד המזערי שאישר המנהל כאמור בתקנה 31א כתקלה, שאינה מונעת הפעלתו של כלי הטיס בבטיחות ונרשמה ביומן התחזוקה הנגיש לטייס המפקד של כלי הטיס כתקלה שתיקונה נדחה.
ביצוע פעולות בדק בידי יצרן [תיקון: תשמ״ד, תש״ן, תשנ״ה, תשע״ג, תשע״ד־3]
יצרן המייצר כלי טיס, מנוע כלי טיס, מדחף או ציוד תעופתי (בתקנה זו – פריט) לפי תעודת סוג, תעודת ייצור, אפ״א, תעודת יצרן חלקים או לפי נוהל תקן טכני, רשאי לבצע באותו פריט פעולת בדק.
ביצוע פעולות בדק בידי איש צוות אוויר [תיקון: תשע״ד־3]
(א)
טייס רשאי לבצע בדיקה יומית של כלי טיס מן המפורטים להלן, שהוא בעלו או מפעילו, לאחר שקיבל הדרכה לכך כאמור בתקנה 130 ובכפוף לתנאי אותה תקנה ולהוראות תקנת משנה (ה):
(1)
מטוס קטן;
(2)
הליקופטר שמסתו המרבית המורשית להמראה, לפי ספר הטיסה או מסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, אינה עולה על 3,175 ק״ג;
(3)
כלי טיס אחר שהמנהל התיר, במסגרת מערך האחזקה שלו, לבצע בו בדיקה יומית על ידי טייס, אם ראה כי הדבר נדרש בשל מאפייני ההפעלה של כלי הטיס, ובלבד שאינו מופעל בתובלה אווירית מסחרית.
(ב)
לגבי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א)(1) ו־(2), המופעל לפי הפרק השנים עשר בתובלה אווירית מסחרית, לא תבוצע בו בדיקה יומית אלא מחוץ לבסיס האם בלבד.
(ג)
טכנאי טיס או – לגבי כלי טיס המופעל בלא טכנאי טיס – הטייס, רשאי, כאשר הוא מפעיל כלי טיס לפי הפרקים השמיני, השנים עשראו השלושה עשר, לבצע בו בדיקת תחנה, מחוץ לבסיס האם, ומחוץ לישראל – בתחנת מעבר בלבד, ובלבד שהוא קיבל הדרכה לכך כאמור בתקנה 130 ובכפוף לתנאי אותה תקנה ולהוראות תקנת משנה (ה); סיים טכנאי הטיס או הטייס בדיקת תחנה כאמור, יאשר בחתימת ידו ביומן התחזוקה כי כלי הטיס כשיר להמשיך בטיסתו ובלבד שהתקיימו שני אלה:
(1)
לא התגלה בכלי הטיס כל פגם המשפיע על כושר טיסתו, למעט פגם שהוא תקלה שתיקונה נדחה כאמור בתקנה 127(ב), ולא תוקנה בו מערכת כלשהי המשפיעה על בטיחות הטיסה;
(2)
עד מועד הנחיתה הבאה של כלי הטיס לא חל מועד לביצוע ביקורת כלשהי או לביצוע הוראת כושר אווירי.
(ד)
טייס, ובכלי טיס המופעל עם טכנאי טיס – גם טכנאי טיס, רשאי לבצע הוראת כושר אווירי חוזרת (Repetitive AD) המבוצעת במסגרת בדיקת קדם־טיסה (Pre-flight), אם נקבע באותה הוראה במפורש כי ניתן לבצעה בידי איש צוות אוויר, ובלבד שהוא קיבל הדרכה לכך כאמור בתקנה 130 ובכפוף לתנאי אותה תקנה ולהוראות תקנת משנה (ה).
(ה)
טייס או טכנאי טיס המבצע בדיקה יומית או בדיקת תחנה כאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), או הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנת משנה (ג), יפעל לפי קובץ הנהלים של הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק בכלי הטיס שממנו קיבל הדרכה כאמור בתקנה 130, ובהתאם למידע התחזוקתי וגיליונות העבודה או כרטיסי העבודה שאותו גוף סיפק לו.
אדם, למעט איש צוות אוויר, לא יבצע תחזוקה קלה בכלי טיס אלא אם כן הוא רשאי לבצע באותו כלי טיס פעולות בדק, ובכפוף לכל הוראה או תנאי החלים עליו בביצוע פעולות בדק.
(ב)
איש צוות אוויר לא יבצע תחזוקה קלה בכלי טיס אף אם הוא רשאי לבצע בו פעולת בדק, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
הדרכה והרשאה לביצוע בדיקה יומית, בדיקת תחנה, הוראת כושר אווירי חוזרת ותחזוקה קלה [תיקון: תשמ״ד, תשע״ג, תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
טייס או טכנאי טיס לא יבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה, הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד), או תחזוקה קלה אלא אם כן קיבל הדרכה עיונית ומעשית מן הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק בכלי הטיס, ואם אושר לגבי אותו כלי טיס יותר מגוף אחד כמוסמך לביצוע פעולות בדק – מן הגוף המוסמך כאמור שהמנהל אישר לעניין זה, כמפורט להלן:
(1)
לגבי בדיקה יומית או בדיקת תחנה – הדרכה עיונית ומעשית לביצוען, לפי העניין, לפי דרישות מערך האחזקה, המידע התחזוקתי הרלוונטי, ונוהלי הגוף המוסמך כאמור;
(2)
לגבי הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד) – הדרכה עיונית ומעשית לביצועה לפי דרישות אותה הוראה, המידע התחזוקתי הרלוונטי, ונוהלי הגוף המוסמך כאמור;
(3)
לגבי תחזוקה קלה – הדרכה עיונית ומעשית לביצוע פעולת התחזוקה הקלה לפי המידע התחזוקתי הרלוונטי.
(ב)
נוסף על האמור בתקנת משנה (א), טייס או טכנאי טיס לא יבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה או הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד), בכלי טיס המופעל בתובלה אווירית מסחרית, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
המנהל אישר תכנית להדרכה עיונית ומעשית כאמור בתקנת משנה (א) (בתקנת משנה זו – הדרכה ראשונית), וכן הדרכת רענון בנושאים שנלמדו בהדרכה הראשונית, ובנושאים חדשים שהתעוררו מאז קבלת ההדרכה הראשונית;
(2)
הוא המציא למנהל אישור מאת הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק כאמור, כי עבר בהצלחה את ההדרכה כאמור בפסקה (1), והאישור כאמור מקובל על המנהל.
(ג)
טייס או טכנאי טיס שהתקיימו לגביו –
(1)
הוראות תקנת משנה (א) – יראו כבעל זכות, לפי רישיון עובד הטיס שלו, לבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה או הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד), לפי העניין, לגבי סוג כלי הטיס או קבוצת כלי הטיס שלגביהם קיבל הדרכה, לפי העניין, כאשר הוא מופעל בהפעלה כללית או בהפעלה מסחרית שאינה תובלה אווירית מסחרית.
(2)
הוראות תקנות משנה (א) ו־(ב) – יראו כבעל זכות, לפי רישיון עובד הטיס שלו, לבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה או הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד), לפי העניין, לגבי סוג כלי הטיס או קבוצת כלי הטיס שלגביהם קיבל הדרכה, לפי העניין, גם כאשר כלי הטיס מופעל בתובלה אווירית מסחרית במסגרת המפעיל האווירי המפעיל את כלי הטיס; זכות כאמור תהיה בתוקף כל עוד מתקיימים כל אלה:
(א)
לא חל שינוי בזהות הגורם המוסמך לביצוע פעולות הבדק שנתן את ההדרכה לפי תקנת משנה (א);
(ב)
הטייס או טכנאי הטיס מקבל הדרכת ריענון מן הגוף המוסמך כאמור.
(ד)
גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק שנתן הדרכה לפי תקנה זו, ישמור רישומים על ביצוע ההדרכה כאמור למשך שנתיים לפחות מיום ביצוע ההדרכה.
מפעיל אווירי ימציא לאישור המנהל מערך אחזקה לכל כלי טיס שהוא מפעיל, המיועד להבטיח שכלי הטיס מתוחזק במצב כשיר לטיסה, שיבוסס על מידע תחזוקתי מתאים שסיפקו מדינת התכן או מחזיק תעודת הסוג, ועל כל מידע תחזוקתי ישים אחר, ובו יפורטו כל אלה:
(1)
פעולות האחזקה והתדירויות לביצוען, בהתחשב בשימוש הצפוי בכלי הטיס; יש לזהות ולציין את פעולות האחזקה ואת התדירויות לביצוען, המוגדרים כחובה לפי תכן הסוג של כלי הטיס;
(2)
תקופת הפעולה המותרת בין שיפוץ אחד לבא אחריו של כלי הטיס, מנועי, מדחפים, רכיבים ואבזרים, אם תקופת פעולה זו היא מוגבלת;
(3)
תכנית מתמשכת לשמירה על שלמות מבנית (Continuing Structural Integrity Program), כאשר תכנית כאמור נכללת במידע התחזוקתי שעליו מבוסס מערך האחזקה;
(4)
נהלים לשינויים או חריגות מפסקאות (1) עד (3);
(5)
הפניות למידע התחזוקתי שלפיו מבוצעות פעולות האחזקה;
(6)
תכנית ניטור מצב (condition monitoring) ותכנית אמינות, למערכות כלי הטיס, רכיביו ומנועיו; הוראה זו תחול לגבי כלי טיס מסוג שהמידע התחזוקתי שלו בדבר פעולות אחזקה והתדירויות לביצוען נקבע באמצעות ועדת סקר תחזוקה (MRB – Maintenance Review Board) או תהליך מקביל לכך, ובלבד שהמנהל הורה על תחולתה לגביו;
(7)
לכלי טיס המופעל בהפעלה כללית – שיטות ליישום מערך האחזקה.
(ב)
החובה להגיש מערך אחזקה לאישור המנהל תחול –
(1)
לגבי מפעיל אווירי של כלי טיס בהפעלה מסחרית – אם הוא מבקש לרשום את כלי הטיס במפרטי ההפעלה המהווים חלק מרישיון ההפעלה האווירית שלו;
(2)
לגבי מפעיל אווירי של כלי טיס בהפעלה כללית – אם הוא מבקש לרשום על שמו כלי טיס בפנקס הרישום.
(ג)
זולת אם המנהל הורה אחרת יבוצעו הביקורות כמפורט במערך האחזקה בתדירות ובפירוט שנקבעו בהתחשב בהמלצת היצרן, בניסיון שהצטבר באחזקת כלי טיס זהים או דומים ובניסיון המקובל בתעופה, והכול בהתחשב בתנאים המיוחדים שבהם מופעל כלי הטיס.
(ד)
מפעיל אווירי בתובלה אווירית מסחרית וכן מפעיל אווירי הפועל לפי הוראות הפרק השמיני יוודא שהתכן והיישום של מערך האחזקה לוקח בחשבון את עקרונות הגורם האנושי.
(ה)
מפעיל אווירי בתובלה אווירית מסחרית וכן מפעיל אווירי של מטוס גדול או מטוס המונע במנועי סילון יעמיד עותקים של מערכי האחזקה לרבות עדכונים, שינויים או תוספות להם, מיד עם עריכתם, לכל גוף ולכל אדם הממלא מטעמו תפקיד תפעולי או תפקיד הקשור באחזקת כלי הטיס, ובכלל זה לכל גוף המוסמך לביצוע אחזקה [צ״ל: גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק] מטעמו.
מפעיל אווירי יבצע מעקב תקופתי אחר מצב כושר הטיסה של כלי הטיס וכל חלקיו.
(ב)
מפעיל אווירי יתקן את מערך האחזקה –
(1)
בהתאם לכל עדכון במידע התחזוקתי הישים;
(2)
בהתאם לכל שינוי מהותי במאפייני כלי הטיס או במאפייני ההפעלה שלו;
(3)
בהתאם לתוצאות מעקב תקופתי המבוצע לפי תקנת משנה (א).
(ג)
תיקון מערך האחזקה טעון אישור של המנהל מראש.
(ד)
תיקון מערך האחזקה כאמור בתקנת משנה (ב)(1) או (2) יבוצע בתוך 120 ימים ממועד העדכון במידע התחזוקתי הישים או ממועד השינוי במאפייני כלי הטיס או במאפייני ההפעלה כאמור, לפי העניין; על אף האמור, תיקון דחוף יבוצע בתוך 30 ימים מהמועד האמור; לעניין זה, ”תיקון דחוף“ – תיקון המוסיף פעולות אחזקה למערך האחזקה או מצמצם תדירויות של פעולות אחזקה הכלולות בו, שיש לבצען לפני חלוף 120 ימים מאותו מועד.
(ה)
המנהל רשאי להורות למפעיל אווירי לתקן מערך אחזקה אם מצא שהוא אינו עומד בדרישות תקנות אלה; על דרישה לשינוי כאמור יחולו הוראות תקנה 396א בשינויים המחויבים.
החזרה לשירות של כלי טיס לאחר ביצוע פעולת בדק או תחזוקה קלה [תיקון: תשמ״ח, תשע״ג, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס לאחר שבוצעה בו פעולת בדק או תחזוקה קלה, אלא אם כן אושרה החזרתו של כלי הטיס לשירות כאמור בתקנת משנה (ב).
(ב)
לא יאשר אדם החזרה לשירות של כלי טיס לאחר שבוצעה בו פעולת בדק או תחזוקה קלה אלא אם כן התמלאו כל אלה:
(1)
אותו אדם הוא אחד מאלה:
(א)
טכנאי לבדק כלי טיס המבצע פעולות בדק או תחזוקה קלה במסגרת מכון בדק, או עובד מכון בדק המוסמך להוציא תעודת אחזקה ושחרור אף אם אינו טכנאי לבדק כלי טיס;
(ב)
טייס או טכנאי טיס המוסמך לבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה או הוראת כושר אווירי חוזרת כמשמעותה בתקנה 129א(ג), בהתאם להוראות פרק זה ובכפוף לאמור בהן;
(ג)
עובד מטעמו של יצרן כלי הטיס בכפוף להוראות תקנה 129, לפי מידע תחזוקתי מאושר;
(ד)
טייס המבצע תחזוקה קלה בכלי הטיס בהתאם להוראות תקנה 129ג(ב)לפרק זה ובכפוף לאמור בה;
(ה)
טייס בעל הגדר אחזקה עצמית לפי תקנות הרישיונות, בכפוף לזכויות שבהגדר כאמור;
(2)
אותו אדם אישר שכלי הטיס כשיר לטיסה, באמצעות הכנת תעודת אחזקה ושחרור וחתימה עליה;
(3)
על הכנת תעודת אחזקה ושחרור וחתימתה בידי אדם כאמור בפסקאות משנה (1)(א) ו־(ב) יחולו הוראות תקנות מכוני הבדק;
(4)
על הכנת תעודת אחזקה ושחרור וחתימתה בידי מי מן האמורים בפסקאות משנה (1)(ג) עד (ה) יחולו הוראות אלה:
(א)
תעודת אחזקה ושחרור תיחתם רק אם אותו אדם מצא כי התקיימו כל אלה:
(1)
פעולת הבדק או התחזוקה הקלה שבוצעה הושלמה לשביעות רצונו, לפי המידע התחזוקתי החל ולפי נוהלי היצרן או המפעיל האווירי, לפי העניין;
(2)
בוצעו כל הרישומים כנדרש בפרק זה, והם ממולאים וחתומים כנדרש;
(ב)
היא תיערך לפי טופס שהורה המנהל, ותכלול, לכל הפחות, את אלה:
(1)
הצהרת החותם עליה כי התקיים האמור בפסקה משנה (א);
(2)
פירוט פעולת הבדק או התחזוקה הקלה שבוצעה; לעניין זה יש לכלול בתעודה תיאור כללי של פעולת הבדק או התחזוקה הקלה שבוצעה, בלא ציון מלא של כל השלבים שבוצעו, ובלבד שיש בסיכום הפניה לתיעוד המלא של העבודה;
(3)
הפניה למידע התחזוקתי שעל בסיסו בוצעה;
(4)
המועדים שבהם בוצעה פעולת הבדק או התחזוקה הקלה, לרבות במונחים של שעות טיסה, מחזורי המראות ונחיתות וכיוצא באלה;
(5)
זהותו של החותם עליה;
(ג)
תעודת אחזקה ושחרור לכלי טיס יכול שתהיה גם בדרך של רישום ביומן התחזוקה, הנגיש לטייס המפקד, אם המפעיל האווירי התיר זאת, ולפי נוהלי המפעיל האווירי, והוראות פסקאות משנה (א) ו־(ב) יחולו, בשינויים המחויבים, על רישום כאמור.
לא יבצע אדם פעולות בדק או תחזוקה קלה בכלי טיס, אלא אם –
(1)
הוא משתמש בשיטות, בטכניקות ובנוהלים המקובלים על המנהל;
(2)
הוא משתמש בכלים, במיתקני בדיקה ובציוד בדיקה הדרושים כדי לוודא השלמת העבודות לפי נוהלי עבודה תקינים הנהוגים בתעשיה; הציוד ומיתקני הבדיקה יהיו אלה המומלצים על ידי יצרן הפריט עליו מבוצעת העבודה או שווי ערך להם;
(3)
הוא מבצע את העבודה באופן, ומשתמש בחומרים בעלי איכות, המבטיחים שמצב כלי הטיס, מנוע כלי הטיס, המדחף או הציוד התעופתי לאחר ביצוע עבודה יהיה לפחות זהה למצב המקורי של הפריט או למצבו כשהוא מתוקן כיאות, מבחינת תכונות אוירודינמיות, חוזק המיבנה, התנגדות לזעזועים ורטט, בלאי ושאר תכונות המשפיעות על הכושר האווירי;
(4)
פרט למקרים בהם קבע המנהל אחרת, הוא פועל לפי מערך האחזקה, לפי מידע תחזוקתי עדכני, ולפי קובץ הנהלים של הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק שבמסגרתו מבוצעת פעולת הבדק או התחזוקה הקלה.
מפעיל אווירי יבטיח כי הרישומים המפורטים בתקנת משנה (ב) יישמרו למשך התקופה כאמור בתקנת משנה (ג).
(ב)
אלה הרישומים שיש לנהל ולשמור כאמור בתקנת משנה (א):
(1)
רישומים של ביצוע פעולות בדק כולל תיקונים, ביקורות שגרתיות ובדיקות מיוחדות המבוצעות על כלי טיס, מנוע, מדחף, רוטור, מערכותיהם וציודם ומתן תעודת אחזקה ושחרור בגינם. רישומים כאמור יכילו את כל הפרטים האלה:
א.
תיאור של העבודה שבוצעה, או התייחסות לנתונים שאושרו בידי המנהל, כולל זיהוי החלקים שהוחלפו או שונו;
ב.
תאריך השלמת העבודה;
ב1.
זהות מכון הבדק שבוצעה בו פעולת הבדק, אם ישים;
ג.
החתימה ומספר הרשיון, או זיהוי אחר של האדם שחתם על תעודת האחזקה והשחרור;
(2)
רישומים המכילים את הנתונים האלה:
א.
הזמן הכולל לפי שעות, ימים או מחזורי הפעלה, לפי העניין, שבו גוף כלי טיס, מנוע ומדחף בעל פסיעה משתנה היה בשירות;
ב.
הזמן הכולל לפי שעות, ימים או מחזורי הפעלה, לפי העניין, שבו חלקים בעלי אורך חיים מוגבל של גוף כלי טיס, מנוע, מדחף, רוטור וציוד תעופתי היו בשירות;
ג.
הזמן הכולל לפי שעות, ימים או מחזורי הפעלה, לפי העניין, מאז השיפוץ האחרון של כל הפריטים המורכבים בכלי הטיס אשר חייבים לעבור, לפי מערך האחזקה, שיפוץ על בסיס של זמן בשירות, כגון שעות פעולה, מספר הפעלות ומספר נחיתות;
ד.
תיאור המצב העדכני של כלי הטיס לגבי ביצוע הביקורות, לרבות הזמן או שעות הטיסה שעברו מאז ביצוע הביקורות האחרונות, הנדרשות לפי מערך האחזקה המאושר;
ה.
המצב העדכני של יישום הוראות כושר אוירי הישימות כולל שיטת העמידה בדרישות, מספר ההוראה ועדכונה;
ו.
המצב העדכני של השינויים הגדולים שבוצעו בכלי הטיס, במנוע, במדחף, ברוטור, ובציוד תעופתי;
ז.
המצב העדכני של תיקונים גדולים שבוצעו במבנה גוף כלי הטיס.
(ג)
הרישומים המפורטים בתקנת משנה (ב) –
(1)
בפסקה (1) – יישמרו לתקופה של שנה לפחות, מן המועד שבו הוצאה תעודת אחזקה ושחרור;
(2)
בפסקה (2) – יישמרו לתקופה של 90 ימים לפחות לאחר המועד שבו כלי הטיס, המנוע, המדחף, הציוד התעופתי או החלק שאליו הם מתייחסים הוצא משירות.
(ד)
המפעיל האווירי יאפשר למנהל לבדוק בכל עת את הרישומים לפי תקנה זו, ויציג למנהל בכל עת על פי דרישתו את התעודה שהוא מחזיק בכלי הטיס כאמור בתקנה 28(א)(4) בדבר הרכבת מכל דלק נוסף בכלי הטיס.
הרישומים המפורטים בתקנה 136(ב)(1); אולם הקונה רשאי להרשות למוכר להמשיך להחזיק ברישומים אלה בתנאי שהקונה עומד בדרישות תקנה 136(ד).
(ב)
מסר מפעיל אווירי כלי טיס להפעלתו של מפעיל אווירי אחר, המפעיל האווירי שמסר את כלי הטיס כאמור יאפשר למפעיל האווירי שלהפעלתו נמסר כלי הטיס כאמור, נגישות לרישומים המפורטים בתקנה 136 ובכלל זה יאפשר לו לעדכנם.
מפעיל כלי טיס שמותקן בו מנוע שנבנה מחדש בידי היצרן או בידי מכון בדק בעל הגדר מתאים, רשאי להשתמש ברישומי אחזקה שאינם מכילים את כל הפרטים בדבר האחזקה שבוצעה במנוע לפני שנבנה מחדש.
(ב)
יצרן או מכון בדק בעל הגדר מתאים, הקובע שרישום שעות הפעולה של מנוע שנבנה מחדש על ידו יתחיל מאפס, יבצע בספר רישומים חדש כל אלה:
(1)
יצרף הצהרה חתומה ביד אדם מוסמך ובה יירשם תאריך השלמת בנייתו מחדש של המנוע;
(2)
ירשום את כל השינויים שבוצעו כתוצאה מעמידה בדרישות הוראות כושר אוירי;
(3)
ירשום את כל השינויים שבוצעו כתוצאה ממילוי אחר עלוני שירות של היצרן.
(ג)
בתקנה זו, ”מנוע שנבנה מחדש“ פרושו מנוע משומש שפורק לחלוטין, נבדק ותוקן בהתאם לצורך, הורכב מחדש, נבחן ואושר כעונה לדרישות האפיצויות (tolerances) וגבולות (limits) של מנוע חדש שהינו בעל חלקים חדשים או משומשים. אולם, כל החלקים המצויים במנוע כאמור יעמדו באפיצויות וגבולות המופיעים בשרטוטי הייצור כמו חלקים חדשים או באפיצויות מוכרות של גרימות (oversize) או גמידות (undersize).
הולכת נוסעים אחרי ביצוע תיקונים או שינויים [תיקון: תשנ״ה־2]
(א)
לא יוביל אדם נוסעים, למעט אנשי צוות ומפקחים, בכלי טיס שבוצעו בו תיקונים או שינויים שיש בהם כדי לשנות מהותית את אפיוני הטיסה שלו או שיש בהם כדי לשנות מהותית את ביצועיו בטיסה, אלא אם –
(1)
כלי הטיס אושר להחזרה לשירות על ידי אדם כמפורט בתקנה 133; וכן
(2)
טייס בעל הגדר מתאים שיש לו נסיון של לפחות חמש מאות שעות טיסה הטיס את כלי הטיס, ביצע בדיקה תפעולית של אותו חלק או מערכת שבו בוצע התיקון או השינוי ואישר במסמכי כלי הטיס כי כלי הטיס כשיר לטיסה.
(ב)
טיסה כאמור בפסקה (2) לתקנת משנה (א) אינה דרושה אם בוצעו באותו חלק ניסויי קרקע או בדיקות קרקע המראים בעליל שהתיקון או השינוי האמורים לא גרמו לשינויים מהותיים באפיוני הטיסה או בביצועי הטיסה של כלי הטיס.
דרישות מיוחדות לתכולת מערך האחזקה [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד, תשע״ה]
(א)
מערך אחזקה יכיל סעיף ובו תצויין בדיקה לעמידה בדרישות התוספת החמישית לחלק 43 ל־פ.א.ר. של מערכת הלחץ הסטטי ושל מכשיר מד הגובה בכלי הטיס; בדיקה זו תבוצע כל 24 חודש לפחות.
(ב)
מערך אחזקה יכיל סעיף ובו תצויין בדיקה לעמידה בדרישות התוספת הששית לחלק 43 ל־פ.א.ר. של הטרנספונדר בכלי הטיס; בדיקה זו תבוצע כל 24 חדשים לפחות.
(ב1)
מערך אחזקה יכיל סעיפים שבהם יצוינו בדיקה תפעולית ובדיקת תפקוד של כל רשם נתונים המותקן בכלי הטיס, לפי ההוראות המתאימות בתוספת השמינית לחלק הראשון לנספח השישי לאמנה; לעניין זה, ”רשם נתונים“ – כל מכשיר הקלטה המותקן בכלי טיס המיועד לסייע בחקירה בטיחותית כמשמעותה בסעיף 104 לחוק.
(ג)
לאחר כל פעולת הרכבה או אחזקה במערכת הטרנספונדר, העלולה לפגוע בנתוני דיוק (Data Correspondance Error) תבוצע בדיקת אינטגרציה של ציוד דיווח אוטומטי לענין גובה לחץ של הטרנספונדר כמפורט בסעיף (C) בתוספת החמישית של חלק 43 לפ.א.ר.
הוראות פרק זה יחולו לגבי מטוס גדול ולגבי מטוס רב־מנועי עם מנועי טורבינה, בנוסף ליתר הוראות תקנות אלה.
(ב)
הוראות פרק זה לא יחולו לגבי מטוס אשר הוראות הפרקים האחד עשר, השנים עשרוהשלושה עשר חלות לגביו אך יחולו על מטוס המופעל לצרכי עסקו של המפעיל שאינו עסק של הטסת כלי טיס בטיסה מסחרית.
(ג)
הוראות פרק זה יחולו, בין השאר, לגבי הפעילויות שלהלן:
(1)
טיסות העברה או טיסות אימונים;
(2)
ביצוע עבודה מהאויר כגון צילום או מיפוי אוירי ושמירה על קווי צינורות, אך למעט כיבוי אש;
(3)
טיסות המבוצעות על ידי מפעיל המטוס למטרת הסעתו העצמית או להטסת אורחיו שלא ניתן תמורתן תשלום כלשהו;
(4)
טיסות לתצוגת מטוס ללקוחות בכוח בתנאי שלא ניתן תמורתן כל תשלום למעט תשלומים המפורטים בתקנה 145;
(5)
הטסת פקידים, עובדים, אורחים וטובין של תאגיד במטוס המופעל על ידי אותו תאגיד, או על ידי תאגיד־אב או תאגיד־בן של אותו תאגיד כאשר התובלה מבוצעת במסגרת עיסוקו של התאגיד ובמהלך עסקיו, למעט טיסה מסחרית, ובתנאי שלא ניתן כל תשלום תמורת התובלה מעל לעלות הבעלות, התפעול, וההחזקה של המטוס; לא יינתן כל תשלום להטסת אורח של התאגיד, כאשר התובלה אינה מבוצעת במסגרת עיסוקו של התאגיד ובמהלך עסקיו;
(6)
הטסת פקידי התאגיד, עובדיו ואורחיו במטוס, המופעל לפי חוזה לחלוקת זמן, לפי חוזה לחילופי השימוש במטוס או לפי חוזה בעלות משותפת, כמוגדר בתקנה 144;
(7)
הטסת טובין, למעט דואר, במטוס המופעל על ידי אדם לקידום עסקו או תעסוקתו, למעט טיסה מסחרית כאשר התובלה מבוצעת במסגרת עיסוקו או תעסוקתו או קשורה אליהם, ובתנאי שלא ניתן תמורתן כל תשלום למעט תשלומים המפורטים בתקנה 145;
(8)
הטסה במטוס של קבוצות ספורט, מקהלות או קבוצות כיוצא באלה, שלהן מטרה משותפת שאינה טיסה מסחרית או תיור, בתנאי שלא ניתן תמורתה תשלום כלשהוא על ידי כל אדם.
”חוזה לחלוקת זמן“ – הסדר לפיו אדם מחכיר את מטוסו על צוותו לאדם אחר, ולא ניתן עבור ההחכרה תשלום כלשהוא למעט התשלומים המפורטים בתקנה 145;
(2)
”חוזה לחילופי השימוש“ – הסדר לפיו אדם מחכיר את מטוסו לאדם אחר תמורת קבלת מספר שעות טיסה זהה, לכשיידרשו, במטוס של החוכר, ולא ניתן תמורת ההחלפה תשלום כלשהוא מעל להפרש בין עלויות הבעלות, התפעול וההחזקה של שני המטוסים;
(3)
”חוזה בעלות משותפת“ – הסדר לפיו אחד הבעלים הרשומים בתור שכאלה בפנקס רישום כלי הטיס, מעסיק ומספק את צוות ההטסה של המטוס וכל אחד מהבעלים הרשומים כאמור משלם חלק מהתשלומים כמפורט בחוזה.
טייס מפקד ילמד לפני התחלת הטיסה את ספר הטיסה של המטוס, וכן את פרטי השלטים, סימונים, סימוני המכשירים, או צירופים של אלה, המכילים כל מגבלה תפעולית שנקבעה עבור המטוס על ידי המנהל, לרבות המגבלות שנקבעו בתקנה 31(ב).
(ב)
איש צוות הנמנה עם צוות האויר של המטוס, ילמד לפני התחלת הטיסה את כל ציוד החירום המותקן במטוס ובמיוחד את ציוד החירום שהוא מופקד עליו, ואת הנהלים לשימוש בציוד זה במצבי חירום.
לא יפעיל אדם מטוס בלילה לפי תנאי כטר״מ, אלא אם המטוס מצוייד במכשירים ובציוד הדרוש לפעילות לפי כט״מ, כאמור בתקנה 33(א)(3). כל מכשיר וציוד כאמור יהיה במצב פעולה תקין.
לא ימריא אדם מטוס לטיסה מעל לים למרחק העולה על 90 ק״מ מהנקודה הקרובה ביותר על החוף, אלא אם המטוס מצוייד בחגורת הצלה או באמצעי ציפה מאושרים עבור כל אדם הנמצא במטוס.
(ב)
לא ימריא אדם מטוס לטיסה מעל לים למרחק העולה על 185 ק״מ, או מרחק טיסה של 30 דקות, לפי הקטן ביניהם, מהנקודה הקרובה ביותר על החוף, אלא אם המטוס מצוייד בציוד הצלה כדלקמן:
(1)
חגורת הצלה המצויידת בתאורה מאושרת לציון המקום, עבור כל אדם הנמצא במטוס;
(2)
מספר מספיק של סירות הצלה שכל אחת מהן מצויידת בתאורה מאושרת, בקיבולת ובכושר ציפה הדרושים לקליטת כל שוכני המטוס;
(3)
לפחות מיתקן איתות פירוטכני אחד לכל סירת הצלה;
(4)
משדר חירום בעל כושר ציפה עצמי ועמיד בפני מים, המסוגל לשדר בתדר החירום בלי תלות בהספקת כוח חיצוני;
לא ימריא אדם מטוס לטיסה מעל לים למרחק העולה על 185 ק״מ, או מרחק טיסה של 30 דקות, מהנקודה הקרובה ביותר על החוף, לפי הקטן ביניהם, אלא אם מצוי במטוס ציוד קשר רדיו וניווט המפורט להלן במצב פעולה תקין, המותאם למיתקני קרקע שבשימוש והמסוגל לשדר לפחות למיתקן קרקע אחד ולקלוט ממנו בכל נקודה לאורך תואי הטיסה:
(1)
שני משדרים;
(2)
שני מיקרופונים;
(3)
שתי מערכות אוזניות או מערכת אוזניה אחת ורמקול;
(4)
שני מקלטי ניווט נפרדים ובלתי תלויים אחד בשני;
(5)
שני מקלטי קשר נפרדים ובלתי תלויים אחד בשני, אולם מקלט המסוגל לקלוט הן אותות קשר והן אותות ניווט יכול לשמש במקום מקלט קשר נפרד ומקלט ניווט נפרד.
(ב)
למרות האמור בתקנת משנה (א), רשאי אדם להפעיל מטוס שאין בו נוסעים ממקום שלא ניתן לבצע בו תיקונים והחלפות למקום בו ניתן לבצע אותם, בתנאי שקיים לפחות אחד מכל אחד מהפריטים כאמור בתקנת משנה (א)(1) עד (5).
(ג)
למרות האמור בתקנת משנה (א), כאשר נדרש הן ציוד קשר תג״מ והן ציוד קשר ת״ג עבור הנתיב, והמטוס מצוייד בשני משדרי קשר תג״מ ושני מקלטי קשר תג״מ, מותר להפעיל את המטוס עם משדר קשר ת״ג אחד ומקלט קשר ת״ג אחד בלבד.
לא יפעיל אדם מטוס אלא אם המטוס מצוייד בציוד חירום כמפורט בתקנה זו.
(ב)
כל פריט של ציוד החירום –
(1)
ייבדק כאמור בפרק השביעי כדי לוודא כשירות ונכונות לפעולה מיידית;
(2)
יימצא במטוס במקום הניתן לגישה נוחה לצוות המטוס;
(3)
שיטת הפעלתו תסומן באופן ברור;
(4)
כאשר הוא נמצא בתוך אריזה סגורה או מכל, יסומנו על גביהם תכולתם של האריזה או של המכל והתאריך האחרון של בדיקת הפריט.
(ג)
מטפי יד לכיבוי אש אשר בכל אחד מהם תהיה כמות וסוג חומר המתאימים לכיבוי סוג האש העלולה לפרוץ בתא שבו מיועד כל מטפה להיות מופעל, יימצאו מוכנים לשימוש בתאי הצוות, הנוסעים והמטען של המטוס כמפורט להלן:
(1)
מטפה יד לפחות אחד יימצא בתא הטייס בהישג יד של צוות ההטסה;
(2)
מטפה יד אחד לפחות יימצא במקום נוח בתא הנוסעים המיועד להוליך בין שבעה לשלושים נוסעים, שני מטפי יד לפחות יימצאו בתא הנוסעים המיועד להוליך בין שלושים ואחד לששים נוסעים, ושלושה מטפי יד לפחות יימצאו בתא הנוסעים המיועד להוליך ששים ואחד נוסעים או יותר;
(3)
מטפי יד יותקנו בתא הנוסעים ויאובטחו באופן שלא יפגעו בהפעלה הבטוחה של כלי הטיס או בצוות ובנוסעים, ויהיו מוכנים להפעלה מיידית;
(4)
לא היו מטפי היד נראים לעין, יוצבו שלטים עם הוראות בעברית ובאנגלית או באמצעות סימנים מקובלים בדבר מיקומם בצורה בולטת לעין;
מטוס המיועד להוליך יותר מ־19 נוסעים יצוייד בגרזן פריצה.
(ו)
מטוס המוליך נוסעים יצוייד במגפון או במגפונים ניידים המופעלים על ידי סוללות, שיימצאו בהישג ידם של אנשי צוות המטוס האחראים לפינוי נוסעים בעת חירום, כלהלן:
(1)
במטוס המיועד להוליך יותר מ־60 נוסעים אך פחות מ־100 נוסעים יימצא מגפון אחד; המגפון ימוקם בחלקו האחורי של תא הנוסעים בקרבת מקום מושבו של הדייל;
(2)
במטוס המיועד להוליך יותר מ־99 נוסעים, יימצא מגפון אחד בקצהו הקדמי של המטוס והשני בקצהו האחורי.
פרט לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפעיל אדם מטוס המוליך נוסעים אלא אם הוא מצוייד בשלטים הנראים לעיני הנוסעים והדיילים והמודיעים להם בעברית ובאנגלית או באמצעות סימנים מקובלים המודיעים להם מתי העישון אסור ומתי יש להדק חגורות בטיחות. תאורת השלטים תהיה ניתנת להדלקה ולכיבוי על ידי צוות האויר; צוות האויר ידליק את תאורת השלטים בכל המראה ונחיתה ובכל מקרה אחר שהטייס המפקד ימצא כי הדבר דרוש.
(ב)
טייס מפקד של מטוס שאינו מצוייד כאמור בתקנת משנה (א), יוודא שהנוסעים מקבלים הודעה בעל פה בכל פעם כאשר יש צורך להדק חגורות בטיחות וכאשר העישון אסור.
לפני כל המראה יוודא הטייס המפקד של מטוס המוליך נוסעים, שכל הנוסעים קיבלו תדריך בעל פה בדבר –
(1)
עישון;
(2)
שימוש בחגורת מושב וחגורות כתף במידה שאלה מותקנות בכלי הטיס;
(3)
מיקום פתח הכניסה ויציאות החירום של הנוסעים ושיטת פתיחתם;
(4)
מיקום ציוד ההצלה;
(5)
נהלי נחיתת אונס על פני המים ושימוש בציוד ציפה כאמור בתקנה 149 לטיסה מעל לים;
(6)
שימוש בציוד חמצן המותקן במטוס בעת טיסה רגילה ובשעת חירום.
(ב)
התדריך בעל פה הנדרש לפי תקנת משנה (א) יינתן על ידי הטייס המפקד או על ידי איש צוות, אולם אין הוא חייב להינתן כאשר הטייס המפקד קובע כי הנוסעים בקיאים בפרטי התדריך. בנוסף לתדריך בעל פה ניתן להוסיף הוראות בצורת כרטיסים מודפסים שיכללו –
(1)
דיאגרמה של יציאות החירום ושל שיטות הפעלתן;
(2)
הוראות אחרות הדרושות לשימוש בציוד החירום.
כרטיס תדרוך כאמור ימוקם בהישג ידו של כל נוסע ויכיל רק פירוט המתאים לסוג ולדגם של המטוס בו הוא נמצא.
לא יפעיל אדם מטוס בקטגוריה ”תובלה“, אשר ניתנה לו תעודת סוג אחרי 1 בינואר 1958, אלא אם כן הותקנה בכל מושב שבתא הטייס ובכל מושב של כל אחד מהדיילים, חגורת בטיחות משולבת עם חגורת כתף (Shoulder Harness Restraint System) העומדים בדרישות סעיף 25.785 לפ.א.ר. ובלבד שחגורת הבטיחות ומערכות חגורת הכתף יתוכננו בהתאם למקדמי עומס עקב כוחות ההתמדה (Inertia Load Factors) שנקבעו בעת רישויו של כלי הטיס.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר השימוש בחגורות כתף וחגורות בטיחות משולבות עם חגורות כתף שאושרו והותקנו לפני 6 במרס 1980.
מונחת מתחת למושב הנוסע כך שהיא לא תחליק קדימה במקרה של נחיתה קשה, כאשר כוח המכה הינו חזק דיו כדי לגרום לכוחות אינרציה כאמור בתקנה (b)25.561 ל־פ.א.ר. או לדרישות התקנות שלפיהן המטוס קיבל תעודת סוג.
לא יתחיל אדם בטיסה לפי כטר״מ במטוס אלא אם, בהתחשב בתנאי מזג האויר החזויים, יש בו כמות של דלק המספיקה כדי להגיע לנקודה המתוכננת הראשונה של נחיתה לפי תכנית הטיסה ולאחר מכן, בהנחה של תצרוכת דלק נורמלית בתנאי שיוט, לטיסה של 30 דקות נוספות.
כפור, שלג או קרח צמודים למדחף, לחלונות, למנוע, למערכות מד־המהירות, מד־גובה, מד־שיעור הנסיקה או למערכת מורה מצב טיסה במטוס;
(2)
שלג או קרח צמודים לכנפיים, למייצבים או למישטחי ההיגוי;
(3)
כפור צמוד לכנפיים, למייצבים או למישטחי ההיגוי, אלא אם הכפור הוחלק.
(ב)
פרט למטוס המצוייד במערכות נגד התקרחות מאושרות, לא יטיס טייס מטוס –
(1)
בתנאי כט״מ לתוך תנאי התקרחות מתונה ידועים או חזויים;
(2)
בתנאי כטר״מ לתוך תנאי התקרחות מתונה, אלא אם המטוס מצוייד בציוד פועל נגד התקרחות המגן על כל מדחף, חלון, כנף, מייצבים או משטחי היגוי ועל מד־המהירות, מד־הגובה, מד־שיעור הנסיקה או מערכת מורה מצב הטיסה.
(ג)
פרט למטוס המצוייד במערכות נגד התקרחות מאושרות, לא יטיס טייס מטוס לתוך תנאי התקרחות חמורה ידועים או חזויים.
(ד)
אם דו״חות עכשויים של מזג אויר הקשורים לנתיב הטיסה המיועד מורים על שיפור בתנאי ההתקרחות לא יחולו המגבלות האמורות בתקנות מישנה (ב) ו־(ג).
לא יפעיל אדם מטוס כמפורט כלהלן ללא איש צוות אויר המחזיק ברשיון טכנאי־טיס תקף:
(1)
מטוס שניתנה לגביו תעודת סוג לפני 2 בינואר 1964, שמשקלו המאושר להמראה עולה על 35,000 ק״ג;
(2)
מטוס שניתנה לגביו תעודת סוג לאחר 1 בינואר 1964, שנדרש עבורו טכנאי טיס בהתאם לדרישות תעודת הסוג.
(ב)
לא ישמש אדם כטכנאי טיס במטוס, אלא אם, במשך ששת החדשים שקדמו לטיסה ביצע לפחות 50 שעות של זמן טיסה בתפקיד של טכנאי טיס באותו סוג מטוס, או אם עבר מיבחן מיומנות על ידי המנהל באותו סוג מטוס.
לא יפעיל אדם מטוס כמפורט להלן אלא אם נמצא בו טייס משנה של אותו מטוס:
(1)
מטוס גדול;
(2)
מטוס טורבו־סילון רב מנועי אשר לפי תעודת הסוג שלו נדרשים בו לפחות שני טייסים.
(ב)
המנהל רשאי לאשר הפעלת מטוס שאינו עונה על דרישות תקנת משנה (א), אם אותו מטוס תוכנן עם עמדת טייס יחידה ותעודת הסוג שלו ניתנה בתור שכזו. המנהל רשאי לקבוע תנאים באישור כדי להבטיח הפעלה בטוחה.
(ג)
לא ימנה אדם טייס כטייס משנה ולא ישמש טייס כטייס משנה של מטוס שבו נדרשים שני טייסים כאמור בתעודת הסוג שלו, אלא אם הטייס עונה על דרישות תקנות הרשיונות.
לא יפעיל אדם מטוס אלא אם נמצאים בו דיילים במספר, כמפורט להלן:
(1)
במטוס שבו מצויים יותר מ־19 נוסעים, אך לא יותר מ־51 נוסעים – דייל אחד;
(2)
במטוס שבו מצויים יותר מ־50 נוסעים, אך לא יותר מ־101 נוסעים – שני דיילים;
(3)
במטוס שבו מצויים יותר מ־100 נוסעים – שני דיילים ועוד דייל אחד לכל קבוצה של 50 נוסעים או חלק ממנה מעל 100 נוסעים.
(ב)
לא ישמש אדם כדייל במטוס כאמור בתקנת משנה (א) אלא אם הוכיח להנחת דעתו של הטייס המפקד שהוא בקי בפעולות הדרושות במצבי חירום ופינוי והוא בעל יכולת בהפעלת ציוד החירום ומיתקני החירום המותקנים במטוס והקשורים בביצוע תפקידיו.
בלון בלתי מאויש הקשור לפני הקרקע או מספר בלונים הקשורים יחדיו, או חפץ המצוי עליו, בעלי קוטר של יותר ממאה ושמונים ס״מ או בעלי קיבולת גז של יותר מ־3.25 מטר מעוקב;
(2)
עפיפון השוקל יותר משנים וחצי ק״ג שעומדים להטיסו כשהוא קשור לחבל או לכבל;
(3)
רקטה בלתי מאויישת, למעט –
א.
רקטה שמשתמשים בה לזיקוקין באויר;
ב.
מודלים של רקטות –
1.
המונעות על ידי חומר הנעה במשקל של לא יותר ממאה גרם;
2.
שחומר ההתנעה בהן הוא בעל בעירה איטית;
3.
העשויות מנייר, מעץ או מפלסטיק שביר, שאינם מכילים חלקי מתכת בעלי ממדים מהותיים והשוקלות לא יותר מחצי ק״ג לרבות חומר ההנעה;
4.
מופעלות באופן שאינו מהווה סכנה לבני אדם, לרכוש ולכלי טיס אחרים;
(4)
בלון חפשי בלתי מאוייש –
א.
הנושא מטען השוקל יותר משני ק״ג, ובתנאי שבעת שמחלקים את משקלו הכללי של המטען בשטח החתך הקטן ביותר של הבלון, יעלה יחס המטען מול השטח על 13.5 גרם לסנטימטר רבוע;
ב.
הנושא מטען במשקל כולל העולה על 6 ק״ג בין אם המטען הוא יחידה אחת או יותר;
ג.
שמשתמשים בו בחבל או בכלי אחר לתליית המטען, הדורש כח של יותר מ־25 ק״ג כדי להפריד בין המטען התלוי לבין הבלון;
(5)
(נמחקה);
(6)
מטוס זעיר –
א.
שיש לו אמצעי שליטה כיוונית;
ב.
(נמחקה);
ג.
(נמחקה);
ד.
מהירותו המרבית בטיסה אופקית עם כוח מנוע מרבי לטיסה ממושכת (Vh) בתנאים אטמוספריים סטנדרטיים בגובה פני הים, אינה עולה על 120 קשר (Cas) (138 מי״ש);
ה.
מהירות ההזדקרות שלו (Vs1) במשקל ההמראה המרבי ובמרכז הכובד הקריטי ביותר, אינה עולה על 45 קשר (Cas) (51 מי״ש);
(7)
מטוס הדרכה זעיר –
א.
שיש לו אמצעי שליטה כיוונית;
ב.
הוא מסוגל לשאת עד שני אנשים;
ג.
הוא משמש להדרכה בלבד;
ד.
(נמחקה);
(8)
(נמחקה);
(9)
בלון מאוייש;
(10)
(נמחקה).
(ב)
למטרות פרק זה, ג׳ירוגליידר המחובר לכלי רכב המצוי על פני הקרקע ייחשב כעפיפון.
לא יפעיל אדם בלון, עפיפון או רקטה בלתי מאויישת אלא ברשיון הפעלה מבצעית שנתן לו המנהל ולפי תנאי הרשיון.
(ב)
לא יפעיל אדם בלון מאוייש אלא ברשיון הפעלה מבצעית מאת המנהל או במסגרת רשיון הפעלה מבצעית שניתן לאחר ובפיקוחו ואחריותו של בעל רשיון ההפעלה, ובהתאם לתנאי הרשיון.
(ג)
לא יפעיל אדם מטוס זעיר או בלון מאוייש בהפעלה מסחרית, אלא אם כן נתקיימו שני אלה:
(1)
ניתנו לו רישיון להפעלה מבצעית ומפרטי הפעלה מתאימים בידי המנהל כאמור בסימנים ו׳או ח׳ לפרק זה, לפי העניין, ובהתאם לתנאי הרשיון;
איסור הפעלה באיזור אסור, באיזור מסוכן או באיזור מוגבל [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ו, תשמ״ח־3, תשע״ד, תשע״ה־2, תשע״ה־3, תשפ״ד־4]
לא יפעיל אדם בלון, עפיפון, רקטה בלתי מאויישת, מטוס זעיר, או מטוס הדרכה זעיר באיזור אסור, באיזור מסוכן או באיזור מוגבל אלא באישור הרשות המשתמשת באותו אזור או המפקחת עליו.
במקרה שעוצמת הרוח עולה על 25 קשר או על עוצמת הרוח המכסימלית שנקבעה על ידי היצרן, לפי הנמוך יותר ביניהם.
(ב)
תקנת משנה (א) לא תחול על הפעלת בלון קשור בלתי מאוייש או עפיפון מתחת לקצהו העליון של כל מיבנה, ובמרחק של עד 80 מטר ממנו, בתנאי שהפעלתם אינה גורמת להסתרת תאורתו של אותו מיבנה.
לא יפעיל אדם בלון קשור בלתי מאוייש או עפיפון בגובה של יותר מ־50 מטר מעל פני הקרקע, אלא אם הוא הודיע על כך ליחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה המיועד וקיבל את אישורה להפעלה, תוך 24 שעות לפני תחילת ההפעלה.
לא יפעיל אדם בלון קשור בלתי מאוייש או עפיפון בשעות הלילה, אלא אם הבלון או העפיפון וחוטי הקשירה שלהם לקרקע, מסומנים ומוארים כפי שקבע המנהל.
(ב)
לא יפעיל אדם בלון קשור בלתי מאוייש או עפיפון בשעות היום, אלא אם לחוטי הקשירה שלהם לקרקע קשורים סרטים באורך של לפחות 80 ס״מ וברוחב של 30 ס״מ הצבועים ברצועות של אדום ולבן לסירוגין ברוחב של 10 ס״מ, במרחקים שלא יעלו על 15 מטר אחד מהשני, החל מגובה של 50 מטר מעל פני הקרקע.
לא יפעיל אדם בלון קשור בלתי מאוייש אלא אם הוא קשור בנפרד בשני חבלים או כבלים, ראשי ומישני, כך שכאשר נקרע החבל הראשי, יפעיל החבל המישני מיתקן לפליטה מהירה של הגז מהבלון באופן אוטומטי, וימנע את שחרורו של הבלון מקשירתו.
(ב)
במקרה בו המיתקנים האמורים אינם פועלים כשורה, יודיע המפעיל על כך מיד ליחידת נת״א הסמוכה למקום ויציין בהודעתו את המקום והזמן בו ניתק הבלון ואת תואי טיסתו המשוער.
הוא מצוייד לפחות בשני מיתקנים או מערכות לניתוק המיטען, הפועלים באורח בלתי תלוי האחד בשני;
(2)
הוא מצוייד לפחות בשתי שיטות, מערכות, מיתקנים, או צירוף שלהם הפועלים באורח בלתי תלוי האחד בשני, להפסקת טיסת מעטפת הבלון;
(3)
מעטפת הבלון מצויידת במיתקן מחזיר מכ״מ או בחומר המסוגל להחזיר הד למכ״מ קרקעי הפועל בטווח תדרים של בין 200 ל־2700 מג״ה.
המפעיל יגרום להפעלת המיתקנים האמורים בפיסקאות (1) ו־(2) כאשר תנאי מזג האויר גרועים יותר מאלה שנקבעו להפעלה לפי סימן זה, או כאשר תקלה או סיבה אחרת גורמת לכך שהמשך הפעלת הבלון מסכן תנועה אוירית אחרת או בני אדם או רכוש על פני הקרקע.
(ב)
לא יפעיל אדם בלון חפשי בלתי מאוייש מתחת לגובה לחץ סטנדרטי של 60,000 רגל משקיעת השמש ועד זריחתה, אלא אם הבלון, חיבוריו ומיטענו, בין אם הם מופרדים במשך ההפעלה ובין אם לאו, מצויידים באורות שניתן לראותם ממרחק של לפחות 8 ק״מ והמנצנצים בתדירות של לפחות 40, אך לא יותר מ־100, ניצנוצים לדקה.
(ג)
לא יפעיל אדם בלון חפשי בלתי מאוייש המצוייד באנטנה נגררת שדרוש כח של יותר מ־23 ק״ג כדי לקרעה בכל נקודה לאורכה, אלא אם לאנטנה מחוברות רצועות צבעוניות במרחקים שלא יעלו על 15 מטר והנראות למרחק של לפחות 1.5 ק״מ.
(ד)
לא יפעיל אדם משקיעת השמש ועד זריחתה בלון חפשי בלתי מאוייש המצוייד במיתקן תלוי, למעט מצנח פתוח הצבוע בצבעים בולטים, שאורכו יותר מ־15 מטר, אלא אם המיתקן התלוי צבוע ברצועות צבע בולט או אם קשורות אליו רצועות צבעוניות הנראות למרחק של לפחות 1.5 ק״מ.
הודעה לפני השיגור: לא יפעיל אדם בלון חפשי בלתי מאוייש אלא אם הוא הודיע על כך ליחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה המיועד 6 עד 24 שעות לפני תחילת ההפעלה, בהודעה הכוללת את כל אלה:
(1)
סימון הבלון;
(2)
התאריך והשעה המשוערת של השיגור, המעודכנת במידת הצורך כך שתהיה בגבולות 30 דקות לפני השיגור למעשה או אחריו;
(3)
מקום השיגור;
(4)
גובה השיוט;
(5)
המסלול המשוער והזמן המשוער להגעה לגובה השיוט או לגובה לחץ סטנדרטי של 60,000 רגל, לפי הנמוך שביניהם;
(6)
אורכו וקוטרו של הבלון, אורך המיתקן התלוי, משקל המטען ואורך האנטנה הנגררת;
(7)
משך הטיסה;
(8)
הזמן המשוער והמקום המשוער למגע הבלון עם הקרקע;
(9)
אמצעי הקשר בין המפעיל לבין יחידות נת״א במשך כל זמן הפעלת הבלון.
(ב)
הודעה על ביטול: בוטלה ההפעלה, יודיע על כך המפעיל מיד ליחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה המיועד.
(ג)
הודעה על שיגור: המפעיל יודיע ליחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה על שיגור הבלון מיד לאחר שיגורו.
יעקוב אחר נתיב הטיסה של הבלון וירשום את מיקומו לפחות כל שעתיים;
(2)
ימציא ליחידת הנת״א מידע על מקומו של הבלון בכל עת שיידרש לכך על ידיה.
(ב)
המפעיל ידווח ליחידת הנת״א, שעה אחת לפני תחילת ירידת הבלון, על כל אלה:
(1)
מקומו הגיאוגרפי העדכני של הבלון;
(2)
גובהו;
(3)
הזמן החזוי לחדירתו לגובה לחץ סטנדרטי של 60,000 רגל, אם ישים;
(4)
מסלול הטיסה החזוי במשך שארית הטיסה;
(5)
הזמן החזוי והמקום המשוער לנקודת המגע עם הקרקע.
(ג)
אם לא נרשם מקומו של הבלון במשך יותר משעתיים, ידווח על כך המפעיל מיד ליחידת הנת״א. הדיווח יכלול את המקום האחרון שנרשם וכל שינוי בתחזית מסלול הטיסה. המפעיל ידווח ליחידת הנת״א מיד לכשיתגלה הבלון.
(ד)
המפעיל ידווח ליחידת הנת״א מיד לאחר סיום טיסת הבלון.
תקפו של רשיון [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ה, תשע״ד, תשע״ד־4]
תוקפו של רישיון להפעלה מבצעית של מטוס זעיר (להלן – רממ״ז) אינו מוגבל בזמן, זולת אם הותלה או בוטל בידי המנהל, ואלא אם הותלה או בוטל רשיון ההפעלה המסחרית שלו.
עומדים לרשות המבקש ונמצאים לשימושו הבלעדי שני כלי טיס לפחות המתאימים לסוגי הפעילויות המבוקשים; המנהל רשאי לאשר חריגה מדרישות תקנה זו אם מצא להנחת דעתו כי יינקטו צעדים מתאימים לשמירה על סדירות הפעילות כאמור;
תקנה 259, למעט פסקאות (4) ו־(5) אולם – במקום ”לכל אדם המועסק על ידו“ ו”כל טייס“ ברישה, יבוא ”לכל טייס המטיס כלי טיס המופעל על ידיו“ ו”לכל טייס כאמור“ – בהתאמה;
באזורים אסורים להפרחת בלונים שנקבעו על ידי המנהל או פורסמו בפמ״ת;
(3)
בקרבת התקהלות של בני אדם או מבנים אלא אם כן הוא לא מסכנם;
(4)
במרחק של פחות מ־150 מטרים מבסיס ענן;
(5)
במרחק של פחות מ־8 ק״מ מנקודת הציון של שדה תעופה או מנחת אלא אם כן קיבל אישור לכך בכתב ממנהל שדה התעופה או מבעל הרשיון להפעלת המנחת, זולת אם נקבע אחרת בפמ״ת לכל אזור מסויים;
(6)
בקרבת פרוזדורי טיסה ונתיבים, אלא אם כן נקבע אחרת בפמ״ת או באישור בכתב שנתן המנהל;
(7)
ברוח שעצמתה עולה על 12 קשר או עצמת הרוח המרבית שקבע היצרן, לפי הנמוך שביניהם.
לא יצנח אדם וטייס מפקד בכלי טיס לא יתיר צניחת אדם מכלי הטיס, אם אותה צניחה מהווה סכנה לתעבורה אווירית או לאדם או לרכוש, באוויר, על פני הקרקע או על פני המים.
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד בכלי טיס צניחה לאדם מכלי הטיס, אלא אם נתקיימו אלה:
(1)
קיים קשר רדיו בין כלי הטיס לבין יחידת הנת״א שבתחום פיקוחה מצוי מקום ההצנחה המתוכנן, לפחות חמש דקות לפני פעולת ההצנחה, לשם קבלת מידע בכלי הטיס בקשר לתנועה האווירית בשטח ההצנחה המתוכנן;
(2)
המידע האמור בפסקה (1) התקבל על ידי הטייס המפקד והובא לידיעת הצנחנים באותה טיסה;
(3)
קיים קשר רדיו בין כלי הטיס לבין צוות הקרקע במקום ההצנחה המתוכנן בצניחה בלילה.
(ב)
בכל טיסה חייב הטייס המפקד בכלי טיס המשמש לצניחה –
(1)
להימצא במשך כל זמן הצניחה בהאזנה מתמדת בתדירות המאפשרת לו קיום קשר עם יחידת הנת״א ובלילה – גם עם צוות הקרקע במקום ההצנחה;
(2)
להודיע ליחידת הנת״א על התחלת הצניחה ועל סיומה באותה טיסה, מהרגע שבו ראשון הצנחנים עוזב את כלי הטיס ועד הרגע שבו אחרון הצנחנים הגיע לפני הקרקע או המים.
(ג)
חלה בזמן הטיסה תקלה במכשיר הקשר שיש בה כדי למנוע קיום קשר דו־כיווני מתמיד, חייב הטייס המפקד בכלי הטיס לאסור כל צניחה, ואדם לא יצנח באותה עת מכלי הטיס. אולם, אם חלה התקלה לאחר קבלת אישור יחידת הנת״א, ההצנחה יכולה להמשך בהתאם לתנאי האישור, אלא אם התקלה מונעת קיום קשר דו־כיווני עם צוות הקרקע במקום ההצנחה בלילה.
טיס צניחה מעל איזור מאוכלס או לתוכו [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד צניחת אדם מכלי הטיס מעל או לתוך איזור מאוכלס של עיר, עיירה, או ישוב אחר או התקהלות בני־אדם (להלן – איזור מאוכלס), אלא אם ניתן לכך רשיון בהתאם לתקנה זו; אולם רשאי צנחן לגלוש מעל איזור מאוכלס בעזרת מצנח כשר ומתאים אם הוא מצוי בגובה המספיק כדי למנוע יצירת סכנה לבני אדם ולרכוש על פני הקרקע או המים.
(ב)
בקשה לרשיון צניחה מעל איזור מאוכלס או לתוכו תוגש על ידי מפעיל כלי הטיס למנהל, בצורה ובאופן שיורה המנהל בפירסומי הרשות, לפחות עשרה ימים לפני יום הצניחה.
(ג)
כל מחזיק ברשיון צניחה כאמור יציג את הרשיון לביקורת המנהל או מפקח, לפי בקשתם.
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד לאדם לצנוח מעל איזור פיקוח שדה תעופה או לתוכו, אלא אם קיבלו לשם כך היתר מהמנהל ולאחר שקיבלו אישורו של מנהל שדה התעופה או בעל רשיון המינחת.
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד לאדם לצנוח מכלי טיס, אלא אם קיבלה יחידת הנת״א שבתחום פיקוחה מצוי מקום ההצנחה המתוכנן הודעה על כך לפחות שעה אך לא יותר מעשרים וארבע שעות מראש, אלא אם ההודעה כללה מידע כאמור בתקנה 187 ואם יחידת הנת״א אישרה את ההצנחה.
כל אדם המבקש רשיון או היתר לביצוע צניחה, חייב לכלול בבקשה מידע כמפורט להלן:
(1)
היום והשעה בו תחל הצניחה;
(2)
משך פעולת הצניחה המיועדת;
(3)
גודל שטח ההצנחה מסביב למטרה;
(4)
ציון מרכז שטח ההצנחה ביחס למיתקן VOR הקרוב ביותר, במונחים של רדיאל VOR שלאורכו נמצא אותו מקום, ומרחקו במייל ימי ממיתקן ה־VOR כאשר מיתקן זה מצוי במרחק של 55 ק״מ או פחות (30 מייל ימי) ממקום ההצנחה; או ציון המקום הגיאוגרפי ונקודת הציון על מפה בקנה מידה 1:250,000 כאשר מיתקן ה־VOR נמצא במרחק של יותר מ־55 ק״מ ממקום ההצנחה;
(5)
הגבהים מעל לשטח הקרקע או המים שבהם תבוצע הצניחה;
(6)
השם, המען ומספר הטלפון של האדם המבקש את הרשיון או ההיתר ושל האדם המוסר את ההודעה;
כל אדם המגיש בקשה לרשיון או להיתר או המוסר הודעה לפי פרק זה, יודיע מיד ליחידת הנת״א או ליחידות הנת״א על ביטול הצניחה או דחייתה, אם היא אכן בוטלה או נדחתה.
איסור צניחות מעל איזורים מוגבלים או אסורים או בתוכם
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד של כלי טיס לאדם לצנוח מכלי הטיס מעל או בתוך איזורים שהוכרזו על ידי המנהל בפמ״ת כאיזורים מוגבלים או אסורים, אלא באישור הרשות המשתמשת באותו איזור או המפקחת עליו.
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד של כלי טיס לאדם לצנוח מכלי הטיס בלילה, אלא אם אותו אדם מצוייד באמצעי תאורה הנראים למרחק של לפחות חמישה ק״מ והמטרה מוארת באופן שאפשר לצונח לראותה מתחילת הצניחה.
(ב)
כל אדם הצונח בלילה חייב להפעיל את אמצעי התאורה כאמור בתקנת משנה (א) מהרגע שבו נפתחת חופת מצנחו ועד הרגע שבו הוא מגיע לפני הקרקע או המים.
(ג)
על אף האמור בתקנה 190, לא יצנח אדם וטייס מפקד לא יתיר לאדם לצנוח מכלי טיס בלילה מעל עננים בכל כמות שהיא באיזור הצניחה.
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד בכלי טיס לאדם לצנוח מכלי הטיס אלא אם מצוי בכלי הטיס באיזורי המטרה ציוד הצלה, עזרה ראשונה, וציוד אחר, כמפורט להלן:
(1)
בכלי הטיס – סכין לחיתוך כבלים ורתמות, ובלילה גם אמצעי תאורה נייד לבדיקת הצונחים וציודם; לכל צונח יהיה ציוד מלא לצניחה הכולל משקפיים, קסדה, סכין חיתוך ולבוש מתאים, ולצניחה חפשית – גם מד־גובה, ובלילה גם אמצעי תאורה לבדיקת חופת המצנח ומד־גובה;
(2)
בידי צוות הקרקע –
א.
ביום –
1.
מצפן;
2.
מד־רוח (אנמומטר);
3.
יריעות לסימנים מוסכמים (8 פנלים);
4.
רימון עשן צבעוני לצורך סימון מידי של ביטול הצניחה;
ב.
בלילה –
1.
מכשיר רדיו דו־כיווני שמיש ועוד מערכת סוללות כעתודה;
2.
מצפן;
3.
מד־רוח (אנמומטר);
4.
אמצעי תאורה ניידים כמספר אנשי צוות הקרקע;
5.
פנס סימון אדום לביטול הצניחות, עם מקור זרם עצמאי בעל טווח ראייה של שלושה ק״מ לפחות;
6.
שתי מערכות נפרדות של אמצעי תאורה בעלות מקור אור עצמאי לסימון חץ ומכשולים קבועים בשטח;
7.
אמצעי תאורה חילופיים עבור כל אחת משתי המערכות האמורות בפרט (6) המוכנים להפעלה בעת ובעונה אחת;
ג.
ציוד עזרה ראשונה וארגז עזרה ראשונה הכוללים את כל אלה:
10 טבליות נגד כאבי ראש (אסיאלגן או דומה לו);
10 טבליות נגד כאבים (פלגין או דומה לו);
10 טבליות נגד בחילות והקאות (טרבמין או דומה לו);
10 טבליות נגד כאבים חזקים (פרקודן או דומה לו);
5 אגדים לחבישת פצעים לאחר כיסוי בפד גזה סטרילית;
2 תחבושות אישיות – פד סטרילי גדול עם אגד למקרה של פצע עמוק;
2 תחבושות מטלין – תחבושות סטריליות נגד כוויות;
4 פדים של גזה סטרילית – לכיסוי פצע;
ק״ג צמר גפן – לריפוד וכיסוי מעל הגזה;
חבילת אגדים מידבקים לכיסוי פצע קטן (לויקופלסט או דומה לו);
2 חוסמי עורקים מגומי – לעצירת שטפי דם;
מערכת פדים לקיבוע אברים במקרה של שברים, חשד לשברים או לפריקות;
טיס ציוד צניחה ודרישות אריזה [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ה]
(א)
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד בכלי טיס לאדם לצנוח מכלי הטיס, אלא אם אותו אדם חוגר ריתמת יחיד המכילה מערכת מצנחים כפולה הכוללת לפחות מצנח עיקרי אחד ומצנח עזר מאושרים, המקופלים כלהלן:
(1)
המצנח העיקרי מקופל בידי מקפל מצנחים מוסמך או בידי הצונח, תוך תקופה שאינה עולה על 120 יום לפני יום השימוש בו;
(2)
מצנח העזר נארז בידי מקפל מצנחים מוסמך בעל הגדר מתאים –
(א)
תוך תקופה שאינה עולה על 60 ימים לפני יום הטיסה, אם חלק כלשהו של המצנח עשוי כותנה, פשתן, משי או סיב טבעי אחר שאינו מפורט בפסקת משנה (ב);
(ב)
תוך תקופה שאינה עולה על 120 ימים לפני יום הטיסה, אם החופה, המיתרים, הרתמה וחלקי המצנח עשויים ניילון, קוולאר, דקרון, פוליאתילן, זהורית או חומר סינתטי אחר המשמש לייצור מצנחים, והעמיד בפני עובש או גידול פטרייתי אחר הגורם לריקבון בסביבה לחה.
(ב)
לא יצנח אדם תוך כדי שימוש ברצועת הפתיחה הסטטית המחוברת לכלי הטיס ולמצנח הראשי אלא אם הוא משתמש באמצעי פתיחה אוטומטי המתואר והמחובר כאמור להלן, כדי לעזור למצנח המוביל למלא את תפקידיו, או אם לא משתמשים במצנח מוביל, כדי לעזור בפרישה ישירה של חופת המצנח הראשי –
(1)
אמצעי הפתיחה האוטומטי חייב להיות באורך מתאים שיאפשר לתיק מעטפת המצנח להיפתח לפני העמסת משקל על מיתקן הפתיחה האוטומטי;
(2)
מיתקן הפתיחה האוטומטי חייב להיות בחוזק העמסה סטטי של –
א.
לפחות 12.7 ק״ג (28 פאונד) ולא יותר מ־72.6 ק״ג (160 פאונד), אם משתמשים בו כדי לעזור למצנח המוביל למלא את תפקידיו;
ב.
לפחות 25.4 ק״ג (56 פאונד) ולא יותר מ־145.3 ק״ג (320 פאונד), אם משתמשים בו כדי לעזור בפרישה ישירה של חופת המצנח הראשי;
(3)
אמצעי הפתיחה האוטומטי יחובר כלהלן:
א.
בקצהו האחד יחובר לפיני הפתיחה, או, אם אין משתמשים בפיני פתיחה יחובר לקונוסים של תיקי המצנח, ובקצהו השני יחובר למצנח המוביל; אם אין משתמשים במצנח מוביל יחובר ישירות לציצית המצנח;
ב.
לא יחבר אדם אמצעי פתיחה אוטומטי כאמור בתקנת משנה זו לכל מצנח ראשי, אלא אם הוא בעל רשיון בר־תוקף לקיפול מצנחים, שניתן לפי תקנות הרשיונות, או אם הוא האדם הצונח בעזרת אותו מצנח;
מקפל מצנחים בעל רשיון ינהל רישום של כל קיפול, אחזקה ושינוי של מצנחים שנעשו על ידו או שנעשו בהשגחתו; הרישום יכלול את הפרטים שלהלן לגבי כל מצנח שבו בוצעה פעולה כאמור:
(1)
סוג המצנח ושם היצרן;
(2)
מספרו הסידורי;
(3)
שם בעליו וכתובתו;
(4)
סוג הפעולה שבוצעה והיקפה;
(5)
התאריך שבו בוצעה הפעולה ומקום ביצועה;
(6)
תוצאות הבדיקות שנערכו בו.
(ב)
אדם העורך רישומים לפי תקנת משנה (א) ישמרם לתקופה של שנתיים לפחות מיום רישומם.
(ג)
מקפל מצנחים בעל רשיון מקפל מצנח יכתוב על גבי תג הצמוד לאריזת המצנח את תאריך הקיפול והאריזה ומקום ביצועם, ויציין על גביו כל פגם שנתגלה תוך כדי כך, ובסופן יחתום בשמו המלא ויציין את מספר רשיונו.
כל מקפל מצנחים בעל רשיון יחזיק ברשותו חותם עם סימן זיהוי שקבע המנהל; אחרי קיפול מצנח יחתום את אריזת המצנח בחותם בהתאם להמלצת יצרן המצנח לגבי אותו סוג של מצנחים.
במקרה חירום, אדם המפעיל כלי טיס בחקלאות בהתאם להוראות פרק זה, רשאי לסטות מהוראות פרק זה לשם ביצוע פעולות סיוע לציבור שאושרו על ידי המנהל, ככל שהדבר חיוני לאותה מטרה.
(ג)
אדם הסוטה מהוראות פרק זה כאמור בתקנת משנה (ב), ידווח על כך מיד טלפונית למנהל ולאחר מכן בכתב תוך 48 שעות לאחר ביצוע הסטייה, ויציין בדו״ח את הפעולה שנעשתה לרבות תיאור הפעולה והסיבות לביצועה.
פיזור כל חומר אחר המיועד לדישון הצומח, להשבחת הקרקע, לזריעה או להדברת מזיקים;
(3)
עיסוק בפעילויות פיזור חומרים הקשורים לשירות בחקלאות, גידולים או הגנת יערות;
(4)
כיבוי שרפות;
”איזור מאוכלס“ – איזור המאוכלס בצפיפות על ידי בני אדם, שנקבע בפמ״ת על ידי המנהל בהתיעצות עם משרד החקלאות;
”רעל בחקלאות“ –
(1)
חומר או תערובת חומרים המיועדים למניעה, קטילה, דחייה או הפחתה של חרקים, חיות מזיקות, פטריות, תולעי הנימה (nematodes), עשבים שוטים וצורות אחרות של צמחים, חיות או וירוסים, למעט וירוסים על גבי בני אדם או חיות או בתוכם, שמשרד החקלאות קבע כי הם בבחינת מזיקים (pest);
(2)
כל חומר או תערובת חומרים המיועדים לשימוש לבקרת צמחים, להשרת עלים (defoliant) או לייבוש צמחים (desiccant);
המבקש רשיון להפעלה אווירית בחקלאות יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עומדים לרשותו טייסים שהם בעלי רשיון טייס מסחרי או טייס תובלה בנתיבי אויר ובעלי הגדר חקלאי והגדר מתאים לכלי הטיס המיועד לשימוש, שהם תקפים ושניתנו בישראל או שאושרו על ידי רשות בה.
המבקש ימציא למנהל את רשימת הטייסים, שתכלול את פרטי הטייס, נסיון טיסתו, רשיונותיו והגדריו, תקופת העסקתו וחלקיות העסקתו.
(ב)
המבקש יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עומדים לרשותו בתפקיד מלא בעלי התפקידים במספר ובאיכות המספיקים כדי להבטיח את הדרגה הגבוהה ביותר של בטיחות בהפעלה, לפי הפירוט כדלקמן:
(1)
ראש מבצעים – לא יעסוק אדם בתפקיד של ממונה על מבצעים ולא יעסיקו מחזיק רשיון בתפקיד זה אלא אם אותו אדם מכיר ויודע את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון העומד להעסיקו או המעסיקו ואת תכולת מפרטי ההפעלה שלו ואת הוראות פרק זה הדרושות לשם ביצוע נאות של תפקידו והוא:
א.
בעל רשיון טייס או רשיון קצין מבצעי אויר תקפים עם הגדרים מתאימים;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס המופעל לפי פרק זה, פרק 12 או פרק 13, או בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כממונה על המבצעים אצל בעל רשיון לפי פרק זה, פרק 12 או פרק 13;
ג.
עמד בדרישות הידע המקצועי והכשירות כמפורט בתקנה 209;
(2)
טייס ראשי – לא יעסוק אדם בתפקיד של טייס ראשי ולא יעסיקו מחזיק רשיון בתפקיד זה, אלא אם אותו אדם מכיר ויודע את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון העומד להעסיקו או המעסיקו ואת תכולת מפרטי ההפעלה שלו, ואת הוראות פרק זה הדרושות לשם ביצוע נאות של תפקידיו והוא –
א.
מחזיק לפחות ברשיון טייס מסחרי עם הגדר חקלאי ורשיון הדרכה מתאים;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס שיופעל לפי פרק זה;
ג.
בעל נסיון של לפחות 1000 שעות טיסה כטייס מפקד בהפעלת כלי טיס בחקלאות, אשר מהן לפחות 100 שעות בוצעו בשנה האחרונה על כלי הטיס שיופעל לפי פרק זה;
ד.
עמד בדרישות הידע המקצועי והכשירות כמפורט בתקנה 209;
(3)
מדריך ראשי – שהוא בעל רשיון טייס והגדר הדרכה, אם למפעיל גם רשיון בית ספר להוראת טיסה;
(4)
ממונה על התחזוקה והביקורת – שהוא בעלי רשיון טכנאי בדק כלי טיס עם הגדר המתאים לסוג הציוד המתוחזק.
לרשות מבקש רשיון הפעלה אווירית חקלאית יעמוד כלי טיס אחד לפחות, הכשיר לטיסה והרשום כדין בישראל, המצויד לביצוע הפעלה אווירית בחקלאות.
(ב)
בנוסף לאמור בתקנת משנה (א) רשאי מחזיק רשיון להפעיל כלי טיס החכור על ידו, ללא צוות, והרשום במדינה חברה בארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית אם –
(1)
מצויה בכלי הטיס תעודת כושר טיסה מתאימה שהוציאה המדינה בה רשום כלי הטיס וכלי הטיס עונה על דרישות הרשיון והסימון של אותה מדינה;
(2)
תכן הסוג של כלי הטיס אושר לפי תעודת סוג שהוצאה בישראל והוא עונה על הדרישות הישימות שהיו חלות על כלי הטיס אילו היה רשום בישראל, לרבות הדרישות הישימות למתן תעודת כושר טיסה בקטגוריה מתאימה בישראל הכוללות התאמה לתכן הסוג, תנאים להפעלה בטוחה ומגבלות הרעש הישימות; אולם לא נדרש מתן תעודת רישום ישראלית ותעודת כושר אוירי ישראלית לכלי הטיס;
(3)
כלי הטיס מוטס בידי אנשי צוות אויר בעלי רשיון טיס שניתן בישראל שמעסיק מחזיק הרשיון;
(4)
מחזיק הרשיון המציא למנהל את עותק הסכם החכירה של כלי הטיס;
(5)
המנהל התיר הפעלה כאמור והיא נעשית בהתאם לתנאי ההיתר;
(6)
המדינה החברה שרשום בה כלי הטיס העבירה למדינה את תפקידיה וחובותיה באשר לתפעולו המבצעי של כלי הטיס, לציוד הרדיו שלו, לאחזקתו ולצוותו, כמפורט בתקנה 48א.
המבקש יוכיח להנחת דעתו של המנהל שהוא בעל ידע מקצועי וכשירות המספיקים לשם ביצוע הפעלה אווירית בחקלאות, כאמור בתקנות משנה (ב) ו־(ג). אולם מבקש פטור מהוראות תקנה זו אם, בזמן הגשת הבקשה, הוא מחזיק ברשיון הפעלה מסחרית המתיר לו לבצע הפעלה אווירית בחקלאות, אלא אם קבע המנהל כי ביצוע ההפעלה האווירית בחקלאות על ידו בשנה שקדמה להגשת הבקשה מעורר ספקות באשר לבטיחות ההפעלה או ליכולתו בפיזור חמרי חקלאות, כימיקלים או רעל בחקלאות.
(ב)
מבחן הידע המקצועי יכיל את כל אלה:
(1)
הצעדים שיש לנקוט בהם לפני תחילת ההפעלה, לרבות בדיקת השטח שבו מיועדת ההפעלה להתבצע;
ההשפעות הכלליות של רעלים ושל כימיקלים בחקלאות על צמחים, חיות ובני אדם, ובמיוחד של הרעלים והכימיקלים שעומדים להשתמש בהם באיזורים המיועדים להפעלה, אמצעי הזהירות שיש לאחוז בהם בשימוש ברעלים ובכימיקלים בחקלאות;
(4)
סימפטומים של הרעלת בני אדם על ידי רעלים בחקלאות, אמצעי החירום המתאימים שיש לנקוט בהם ומיקום המרכזים שבהם מטפלים בנפגעים בהרעלה כאמור, כגון בתי חולים, מרפאות וכיוצא באלה;
(5)
יכולת הפעולה ומגבלות ההפעלה של כלי הטיס שבו עומדים להשתמש;
(6)
נהלים ותהליכים הקשורים בבטיחות ובהפעלה אווירית בחקלאות;
(7)
ידע כאמור בפסקאות (5) ו־(6) לגבי הפעלה בלילה לשם ביצוע טיסות כאלה.
(ג)
מבחן הכשירות יכיל את כל התמרונים המפורטים להלן, אותם יש לבצע בכל אחד מכלי הטיס המנויים בתקנה 208, ובמשקל המקסימלי המורשה להמראה של כלי הטיס או במשקלו המכסימלי שנקבע למטרת המטען המיוחד, לפי הגבוה שביניהם:
(1)
המראות ממסלול קצר ומסלול רך (מטוסים וג׳ירופלנים בלבד);
(2)
גישות לאזורי ההפעלה;
(3)
יציאות מגלישה לכיוון אופקי (flare outs);
(4)
טיסות לאורך שורות מסומנות (swath runs);
(5)
משיכות מצלילה (pull-up) והליכות סביב;
(6)
האטות או עצירות פתאומיות, בהליקופטרים בלבד;
(7)
תמרונים כאמור בפסקאות (1) עד (6) בלילה, לשם ביצוע טיסות כאלה.
לא יפעיל מחזיק ברשיון הפעלה אווירית בחקלאות כלי טיס בפעולות לפי הרשיון אלא אם ברשותו ספר עזר למבצעים הכולל את כל המידע וההוראות החיוניים על מנת לאפשר לצוות ההפעלה למלא את חובותיו לפי כל דין החל על ההפעלה, לשמור על רמת בטיחות גבוהה וליתן את השירותים המבוקשים.
(ב)
העתק ספר העזר למבצעים יומצא למנהל לפני תחילת ההפעלה וכן יומצא למנהל כל תיקון ושינוי בספר, מיד עם הוצאתם. מחזיק הרשיון יבצע כל תיקון ושינוי בספר העזר למבצעים אם יידרש לעשות כן על ידי המנהל, ככל שייראה לו למען בטיחות הטיסה.
תקופת תקפו של רשיון הפעלה אווירית בחקלאות היא כתקופת תקפו של רשיון ההפעלה המסחרית שבהסתמך עליו הוא ניתן, אלא אם רשיון ההפעלה האווירית בוטל או הותלה על ידי המנהל.
(ב)
התיר מחזיק ברשיון לכלי טיס המופעל על פי הרשיון לעסוק בהובלת סמים בניגוד לקבוע בתקנה 12 רשאי המנהל להתלות או לבטל את הרשיון.
סימן זה יחול על בני אדם וכלי טיס שמשתמשים בהם בהפעלה אווירית בחקלאות.
(ב)
מחזיק ברשיון הפעלה אווירית בחקלאות רשאי לסטות מהוראות הפרק השני עד הפרק השביעי, כקבוע בפרק זה לגבי פעולות פיזור חמרים, כאשר הוא מבצע הפעלה אווירית, שאינה פיזור חמרים, הקשורה בחקלאות, בגננות או בשימור יערות בהתאם לכללי ההפעלה של סימן זה.
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם עותק רשיון ההפעלה האווירית בחקלאות שניתן לו נישא בכלי הטיס. הרשיון יוצג לבדיקה בפני המנהל או מפקח לפי דרישתם.
(ב)
למרות האמור בתקנה 28, אין חובה לשאת בכלי הטיס את תעודת הרישום, תעודת כושר הטיסה או הרשאה מיוחדת לטיסה ואת רשיון תחנת הטלגרף האלחוטי של כלי הטיס; אולם כשהם אינם נישאים בכלי הטיס יש להחזיקם בבסיס ממנו מופעל כלי הטיס מוכנים לביקורת.
תקנה 216 לא תחול על אדם המפזר רעלים בחקלאות למטרות ניסוי, בהשגחת מי שהוסמך על ידי משרד החקלאות לבצע מחקר על רעלים בחקלאות או לפי אישור שניתן לו על ידי משרד החקלאות לביצוע הניסוי.
מחזיק רשיון הפעלה אווירית בחקלאות יבטיח כי כל אדם המועסק על ידו בהפעלה האמורה מודע לחובותיו ולאחריותו כמוגדר בספר העזר למיבצעים וכנדרש לביצוע נאות ובטוח של ההפעלה האמורה.
(ב)
לא ישמש אדם כטייס מפקד בכלי טיס אלא אם הוא בעל רשיון טייס והגדרים כקבוע בתקנה 207, ואלא אם הוכיח להנחת דעתו של הטייס הראשי המועסק על ידי מחזיק הרשיון כי הוא עונה על דרישות הידע המקצועי והכשירות, כמפורט בתקנה 209.
(ג)
תקנת משנה (ב) לא תחול על טייס –
(1)
ששימש כטייס בחקלאות בשירותו של מי שהפעיל כדין הפעלה אווירית בחקלאות לפני כניסת תקנות אלה לתקפן, והגיש בקשה לרשיון הפעלה אווירית בחקלאות כאמור בתקנות אלה;
(2)
ששירותו כטייס בחקלאות כאמור לא עורר בעייה בכל הנוגע בבטיחות טיסתו או ביכולתו בפיזור חמרים או כימיקלים בחקלאות.
על אף האמור בפרק הרביעי, רשאי טייס מפקד כלי טיס, כאשר הוא מבצע פיזור חמרים בפועל, לרבות גישות, יציאות ופניות הנדרשות באופן סביר להפעלה האמורה, להטיסו מעל איזור בלתי מאוכלס מתחת ל־500 רגל מעל פני הקרקע וקרוב יותר מ־500 רגל לבני אדם, כלי רכב ומיבנים וחפצים אחרים, אם ההפעלה אינה מסכנת בני אדם או רכוש על פני הקרקע, בהתחשב ברוחות, במזג האויר, במרחק בני אדם או רכוש ממקום הריסוס ומכלי הטיס ובגורמים אחרים שיש בהם כדי להשפיע, ואם נקבעו לעניין זה הוראות על ידי המנהל – לפי הוראות המנהל.
התקבל לכך אישור מראש ובכתב מאת הרשות המקומית שבתחומה עומדת ההפעלה להתבצע;
(2)
ניתנה הודעה לציבור בדבר ההפעלה המיועדת, באמצעי יעיל לפי הנסיבות, לרבות בעתון, ברדיו או בטלביזיה או בהודעה מדלת לדלת; בהודעה יפורטו, בין השאר, איזורי ההפעלה ואופיה של ההפעלה (כגון ריסוס, איבוק, דישון, פיזור חרקים וכד׳);
(3)
הגיש תכנית לגבי כל הפעלה כאמור למנהל והתכנית אושרה על ידו; התכנית תכלול התייחסות למכשולי טיסה, יכולת נחיתות החירום של כלי הטיס שבהם ישתמשו והתיאום הנדרש עם יחידות הנת״א המתאימות;
(4)
כלי טיס המונעים במנוע אחד מופעלים כלהלן:
א.
למעט כלי טיס רוטורי, לא ימריא אדם כלי טיס טעון במטען ולא יבצע פניות מעל איזור מאוכלס;
ב.
לא יפעיל אדם כלי טיס מעל איזור מאוכלס מתחת לגבהים הקבועים בפרק הרביעי למעט במשך ביצוע פעולות פיזור חמרים בפועל, לרבות הגישות והיציאות הנדרשות לפעולות אלה;
ג.
לא יפעיל אדם כלי טיס מעל איזור מאוכלס במשך ביצוע פעולות פיזור חמרים בפועל, לרבות הגישות והפניות הנדרשות לפעולות אלה, אלא אם הוא מופעל בנתיב ובגובה שבהם יכול כלי הטיס לנחות, בעת חירום, ללא סיכון לבני אדם או לרכוש על פני הקרקע;
(5)
כלי הטיס הרב־מנועים מופעלים כלהלן:
א.
לא ימריא אדם מטוס רב־מנועי מעל איזור מאוכלס אלא אם קיימים תנאים המאפשרים לעצור את המטוס עצירה בטוחה במרחק האפקטיבי של המסלול מכל נקודה בריצת ההמראה, עד להשגה של מהירות השווה לגבוהה משתי אלה, כאשר כל המנועים פועלים בעוצמת ההמראה הרגילה:
1.
105 אחוז ממהירות השליטה המינימלית כשהמנוע הקריטי מושבת בתצורת ההמראה;
2.
115 אחוז ממהירות ההזדקרות ללא הספק בתצורת ההמראה, כפי שנקבע בנתוני מרחק עצירת התאוצה;
ביישום דרישה זו, נתוני ההמראה מבוססים על תנאי אויר שקט, ולא נעשה כל תיקון לגבי שיפוע כלפי מעלה, של אחוז אחד או פחות, כאשר האחוזים נמדדים לפי ההבדל בין הגבהים בנקודות הקיצוניות של המסלול המחולק באורכו של המסלול, לגבי שיפוע כלפי מעלה של יותר מאחוז אחד, אורך ההמראה האפקטיבי של המסלול מופחת ב־20 אחוז לכל אחוז שיפוע;
ב.
לא יפעיל אדם מטוס רב־מנועי במשקל הגדול מהמשקל אשר, עם מנוע קריטי בלתי פעיל, יאפשר טיפוס של לפחות 50 רגל בדקה בגובה של לפחות אלף רגל מעל לשטח הקרקע או מעל למכשול הגבוהים ביותר בשטח שבו עומדת ההפעלה להתבצע או בגובה של 5000 רגל, לפי הגבוה מביניהם. למטרת פסקה זו הונחה הנחה לפיה המדחף של המנוע הבלתי פעיל הוא במצב של התנגדות מינימלית; המדפים וכן הנסע מצויים במצב העדיף ביותר; והמנוע או המנועים האחרים פועלים בהספק הממושך המכסימלי הניתן להשגה;
ג.
לא יפעיל אדם כל כלי טיס רב מנועי מעל איזור מאוכלס מתחת לגבהים הקבועים בפרק הרביעי, למעט במשך ביצוע פעולות פיזור חמרים בפועל, לרבות הגישות, היציאות והפניות הנדרשות לפעולות אלה.
לא יפעיל אדם כלי טיס מעל איזור מאוכלס אלא בהתאם לכללים הקשורים לטייסים ולכלי הטיס כקבוע בתקנות משנה (ב) ו־(ג).
(ב)
לטייס מפקד יהיה נסיון של לפחות –
(1)
25 שעות של זמן טיסה כטייס מפקד בכלי טיס מאותו ייצור ודגם בסיסי של כלי הטיס, שלפחות 10 שעות מהם נרכשו בתקופת 12 החדשים שקדמו להפעלה;
(2)
100 שעות טיסה כטייס מפקד בפעולות של פיזור חומרים או כימיקלים בחקלאות.
(ג)
כלי הטיס יהיה מצוייד במיתקן המאפשר פליטה של לפחות חצי מהמטען המאושר המכסימלי של החומרים החקלאיים ב־45 שניות. אם כלי הטיס מצוייד במיתקן לשחרור המכל (tank or hopper) כיחידה, צריך כלי הטיס להיות מצוייד באמצעים למניעת שחרור בלתי מבוקר על ידי הטייס או אנשי צוות אחרים.
מחזיק ברשיון הפעלה אווירית בחקלאות יתיר למנהל, למפקח או ביקורת לשוטר לבצע בכל עת ובכל מקום, לרבות ביקורת במקום ובעת ההפעלה, כדי שיוכלו לקבוע אם מחזיק הרשיון עומד בדרישות התקנות ובתנאי הרשיון.
”כלי טיס בינוני“ – מטוס גדול שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 30 מושבים או פחות ומשקלו המשתלם המירבי הוא 3,400 ק״ג (7,500 פאונד);
”משקל משתלם מרבי“ –
(1)
במקרה של כלי טיס שלגביו נקבע, בגליון הנתונים של תעודת הסוג שלו, או בספר הטיסה שלו, משקל־אפס־דלק מירבי – משקל־אפס דלק, למעט משקל ריק של כלי הטיס, הציוד הנדרש והמטען התפעולי (הכולל את צוות האויר המזערי, מזון ומשקה ואספקה וציוד הקשורים במזון ובמשקה, אך אינו כולל דלק ושמנים הניתנים לשימוש);
(2)
בכל מקרה אחר – המשקל המרבי המורשה להמראה, למעט משקלו הריק של כלי הטיס, ציוד נדרש בכלי הטיס והמטען התפעולי המרבי (הכולל את מטען הדלק והשמנים המזעריים ואת צוות האויר המזערי), כמפורט להלן:
דלק – המשקל המזערי של דלק הנדרש לפי תקנות אלה לטיסה בין שתי נקודות המרוחקות 320 ק״מ זו מזו בתנאי כטר״מ, שאינה טיסה ממושכת מעל לים;
”משקל ריק של כלי טיס“ – משקלו של גוף כלי הטיס, מנועיו, המדחפים שלו, הרוטורים שלו וציוד המחובר אליו, משקל ריק שאינו כולל את משקל הצוות ואת המשקל המשתלם אך הכולל את משקל הנטל הקבוע, כמויות הדלק והשמנים שאינם ניתנים לשימוש, הכמות הכללית של נוזל קירור המנוע והכמות הכללית של הנוזל ההידראולי;
”משקל־אפס־דלק מירבי“ – משקל מירבי מותר של כלי טיס ללא דלק ושמנים הניתנים לשימוש;
”ציוד נדרש“ – הציוד החיוני להפעלת כלי הטיס, למעט ציוד או נטל שהותקנו במיוחד, באופן זמני או באופן אחר למטרת שינוי המשקל הריק של כלי הטיס, כדי שכלי הטיס יענה על קיבולת המשקל המשתלם המרבי כקבוע בתקנה זו.
לא יפעיל אדם כלי טיס בהפעלת מונית־אויר אלא אם ניתנו לו על ידי המנהל עבור הפעלה זו רשיון להפעלה אווירית של מונית־אויר (להלן – רמ״א) ומפרטי הפעלה מתאימים לפי פרק זה, ואלא בהתאם לתנאי הרשיון ולמפרטי ההפעלה.
רמ״א ובו ציון השמות המסחריים שהוא רשאי להשתמש בהם והמען של כל משרד מסחרי שבו הוא ישתמש לניהול עסקו;
(2)
מפרטי הפעלה הכוללים את סוג ההפעלה ואיזוריה המאושרים, את מין כלי הטיס שבהם ישתמש בהפעלה האמורה והקטגוריה שלהם, את מספרי הרישום של כלי הטיס המתוחזקים על ידי מחזיק הרשיון, סטיות מאושרות מהוראות פרק זה ונושאים נוספים שיקבעו על ידי המנהל או שיותרו על ידו כדי לעמוד בנסיבות מסויימות שיווצרו.
הוא הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי הוא בעל יכולת לבצע כל אחת מהפעילויות המבוקשות, תוך כדי עמידה בדרישות כל דין החל על הענין.
(ב)
המנהל רשאי שלא ליתן למבקש רשיון הפעלה אווירית לפי פרק זה, אם מצא –
(1)
שרשיון הפעלה אווירית שניתן לו קודם לכן לפי פרק זה או לפי הפרק השלושה עשר הותלה או בוטל;
(2)
שאדם שהועסק בתפקיד דומה לתפקיד של מנהל כללי, ממונה על המבצעים, ממונה על התחזוקה, טייס ראשי או מבקר ראשי, על ידי מחזיק רמ״א או מחזיק רשיון הפעלה אווירית אחר שרשיונו הותלה או בוטל בשליטתם, יועסק באחד מאותם תפקידים או בתפקידים דומים על ידי המבקש, או שתהיה לו שליטה או זכות בעלות משמעותית במבקש ושהעסקת אותו אדם או שליטתו תרמו באורח משמעותי לסיבות שהביאו לביטול הרשיון או להתלייתו;
(3)
שהמבקש אינו מסוגל, מסיבות פיננסיות, לבצע הפעלה בטוחה.
המנהל רשאי לתקן כל מיפרט הפעלה שניתן כאמור בפרק זה –
(1)
אם מצא כי בטיחות הטיסה מחייבת זאת;
(2)
לבקשת מחזיק הרשיון, והמנהל מצא כי בטיחות הטיסה מאפשרת זאת.
(ב)
בקשה לתיקון מיפרטי הפעלה תוגש למנהל באופן ובצורה שקבע, לפחות 15 יום לפני המועד שבו הוא מבקש שהתיקון יכנס לתוקף, אלא אם המנהל אישר תקופה קצרה יותר.
(ג)
סירב המנהל להענות לבקשה לתיקון מיפרטי הפעלה, רשאי המבקש להשיג על כך בפני המנהל תוך 30 יום מיום קבלת הודעת הסירוב.
(ד)
עומד המנהל לתקן מיפרטי הפעלה, יודיע על כך בכתב למחזיק הרשיון ויקבע תקופה שלא תפחת משבעה ימים שבה רשאי יהיה מחזיק הרשיון להמציא מידע בכתב, הערות ונימוקים הקשורים בתיקונים המוצעים. לאחר שישקול את כל המידע האמור, יודיע המנהל למחזיק הרשיון בכתב על כל תיקון או על ביטול הודעתו. תחילת תקפו של התיקון תהיה לפחות 30 יום מיום קבלת הודעת התיקון. השיג מחזיק הרשיון בפני המנהל תהיה תחילת תקפו של התיקון ביום החלטתו הסופית.
(ה)
מצא המנהל כי קיים מצב חירום המחייב פעולה מיידית בכל הנוגע לבטיחות הטיסה, רשאי הוא להודיע על תיקון מיפרטי הפעלה מבלי ליתן למחזיק הרשיון תקופה של שבעה ימים כאמור, ותחילת תקפו תהיה ביום קבלתו על ידי מחזיק הרשיון.
במקרה חירום הקשור בבטיחות בני אדם או רכוש, רשאי מחזיק רמ״א לסטות מהוראות פרק זה הקשורות בכלי טיס, בציוד שבו ובמינימות מזג אויר, ככל שהדבר חיוני לשם עמידה במקרה החירום.
(ב)
במקרה חירום בטיסה הקשור בבטיחות בני אדם או רכוש, רשאי הטייס המפקד של כלי הטיס לסטות מכל הוראה בפרק זה, ככל שהדבר חיוני לשם עמידה במקרה החירום.
(ג)
סטה אדם מהוראות פרק זה כאמור בתקנה זו, ידווח על כך למנהל תוך חמשה ימים ממועד הסטיה בפירוט סוג ההפעלה שהתבצעה, ונסיבות הסטיה וסיבותיה. ארעה הסטיה מחוץ לישראל, ידווח הטייס המפקד תוך חמשה ימים מיום שובו לישראל.
מחזיק רמ״א יכין ויחזיק ספר עזר למבצעים מעודכן לשימושו של כח האדם בטיסה ולהכוונתו, בפעולות הקרקע ובאחזקה. המנהל רשאי לאשר סטיה מהוראות סימן זה אם מצא שמפאת ההיקף המצומצם של פעילות מחזיק הרשיון חלקים של ספר העזר למבצעים אינם חיוניים להכוונת כח האדם בטיסה, בפעולות הקרקע או באחזקה.
(ב)
כל חלק של ספר העזר למבצעים לא יסתור הוראת כל דין החל בישראל, הוראת כל דין החל מחוץ לישראל בכל הנוגע לפעילות מחזיק הרשיון מחוץ לישראל, את תנאי הרמ״א, את מפרטי ההפעלה, את הוראות ספר הטיסה, חלקים אחרים בספר העזר למבצעים והוראות המנהל.
(ג)
עותקי ספר העזר למבצעים או חלקים מתאימים שלו, לרבות תיקוניו ותוספותיו, יועמדו על ידי מחזיק הרשיון לרשות אנשי האחזקה ויסופקו לגורמים המספקים שירותי קרקע ולאנשי הצוות ויומצאו למנהל מיד עם פרסומם.
(ד)
כל המחזיק בספר העזר למבצעים מטעם מחזיק הרשיון ידאג לעידכונו השוטף בהתאם לתיקונים ולתוספות שהומצאו לו על ידי מחזיק הרשיון.
(ה)
חלקים מתאימים של ספר העזר למבצעים יוחזקו בכלי טיס המצוי הרחק מבסיסו העיקרי. חלקים אלה יועמדו לשימוש אנשי האחזקה, הגורמים המספקים שירותי קרקע או אנשי צוות האוויר.
(ו)
כאשר מחזיק הרשיון מסוגל לבצע בדיקות כלי הטיס בתחנות קבועות מראש בהן הוא מחזיק את חלק האחזקה המאושר של ספר העזר למבצעים, או את מערך האחזקה המאושר, הוא אינו חייב לשאת אותו חלק של ספר העזר למבצעים בכלי הטיס בעת טיסתו לאותן תחנות.
ספר עזר למבצעים יוחזק באופן שקל יהיה לתקנו ולהחליף את דפיו, ועל גבי כל דף יקבע תאריך התיקון.
(ב)
ספר העזר למבצעים יכלול את כל אלה:
(1)
זהותו של כל אדם הממלא תפקיד ניהולי והמורשה לפעול בשם מחזיק הרשיון בתחום אחריותו, תוך פירוט סמכויותיו ודרישות הרישוי שלו (כגון טייס ראשי, ראש מבצעים, מדריך טיסה ראשי, ראש בדק, טייס מפקד, טייס משנה, טייס עונתי, טייס שוכר כלי טיס וכו׳);
(2)
נהלים להבטחת עמידה במגבלות משקל ואיזון של כלי הטיס, ובמקרה של כלי טיס רב מנועי – להבטחת עמידה בדרישות תקנה 302;
(3)
עותקים של רשיון ההפעלה האווירית ושל מפרטי ההפעלה או ציטוט תכנם, לרבות איזורי ההפעלה המאושרים, מין כלי הטיס המאושרים והקטגוריה שלהם, דרישות איוש אנשי צוות אויר וצוות קרקע וסוגי הפעולות המאושרות (כגון כטר״מ, כט״ר, לילה, יום, נוסעים, מטען, גרירת כרזות, הצנחה וכו׳);
(4)
נוהלים לעמידה בדרישות דיווח על תאונות ותקריות כלי טיס;
(5)
נהלים להבטיח ידיעת הטייס המפקד כי בדיקות כושר הטיסה הדרושות בוצעו וכי כלי הטיס אושר לחזרה לשירות בהתאם לדרישות כושר האוירי הישימות לרבות ידיעתו בדבר מועדי בדיקות ציוד חירום והצלה, כיבוי אש, חמצן, חגורות הצלה, סירות הצלה וכיו״ב;
(6)
נהלים לרישום ולדיווח תקלות שהובאו לידיעת הטייס המפקד במשך הטיסה או ליקויים שאובחנו במשך הבדיקה שלפני הטיסה;
(7)
נהלים בדבר צעדים שעל הטייס המפקד לנקוט בהם כדי להבטיח שאי־סדירויות מכניות או ליקויים שדווח עליהם בטיסות קודמות תוקנו, או שתיקונם נדחה;
(8)
נהלים בדבר צעדים שעל הטייס לנקוט בהם כדי להבטיח אחזקה מונעת ושירות לכלי הטיס במקומות שבהם לא נקבעו לכך הסדרים מוקדמים על ידי המפעיל, כאשר הטייס המפקד מורשה לפעול בעניין זה בשם המפעיל;
(9)
נהלי תדלוק כלי הטיס, מניעת זיהום הדלק, הגנה בפני אש (לרבות הגנה אלקטרוסטטית) וכן פיקוח והגנה על נוסעים בעת התדלוק, מדיניות תדלוק, כמויות דלק ורזרבות דלק;
(10)
נהלים בדבר שיגור טיסה, תדרוך מטאורולוגי, הגשת תכניות טיסה, המראות, מגבלות רוח לרבות רוח אף, רוח צד ורוח גב, מגבלות רעש, מרחקי המראה, ניווט נתיבים ומפות, קשר, דיווחי אויר–אויר ואויר–קרקע, דיווחי חירום, טרנספונדר, מציאת מיקום טיסה, מגבלות מזג אויר, מינימות, נחיתות, מים על המסלול, גזירת רוח, מערבולות אויר בקירבה לכלי טיס אחרים, טיסות על קוליות, טיסות מטען חריג, אוירובטיקה ועוד;
(10א)
נהלים ודרישות אימונים לשימוש במערכת EFB, כאמור בתקנה 35ב, אם מערכת כאמור היא בשימוש;
(11)
נוהלים להבטחת עמידה בתהליכי חירום;
(12)
נוהלים להסמכת טייסים בנתיבים, כאשר הדבר ישים;
(13)
מערך האחזקה המאושר של כלי הטיס;
(14)
נהלים והוראות הקשורים בהובלת חמרים מסוכנים או מגנטיים; אם עומדים להוביל חמרים כאלה, לאחסנם או לשנעם, לרבות:
א.
נהלים בדבר אריזה, סימון, שילוט, מסמכי תובלה, ועמידות החמרים והוראות בדבר הטענתם, אחסנתם ושינועם;
ב.
נהלי דיווח על תאונות ותקריות הקשורות בחמרים מסוכנים;
ג.
נהלים והוראות לגבי הדיווח לטייס המפקד כאשר מצויים חמרים מסוכנים בכלי הטיס;
(15)
נהלים להסעת כלי טיס על ידי עובדים שאינם טייסים, להדרכה, להסמכה ולרישום ההסמכה;
(16)
נהלים לטיסות מבחן, טיסות ניסוי, וטיסות העברה;
(17)
נהלים והוראות מדיניות אחרות הקשורים בפעולות מחזיק הרשיון, שנקבעו על ידו;
(18)
נהלים והוראות נוספים, ככל שייראה למנהל כדרושים למען בטיחות הטיסה.
כלי הטיס רשום בפנקס רישום כלי הטיס בישראל והוא נושא תעודת כושר טיסה מתאימה ותקפה שניתנה לפי תקנות התיעוד;
(2)
כלי הטיס הוא במצב כשיר לטיסה ועונה על דרישות הכושר האוירי הישימות כאמור בתקנות התיעוד, לרבות הדרישות בדבר זיהוי וציוד.
(ב)
על אף האמור בתקנה משנה (א)(1) רשאי מחזיק רמ״א, בנוסף לכלי הטיס הרשומים על שמו בפנקס רישום כלי הטיס בישראל והעונים על דרישות תקנת משנה (ג), להפעיל כלי טיס החכור על ידו ללא צוות והרשום במדינה חברה בארגון הבינלאומי לתעופה האזרחית אם נתקיימו התנאים האמורים בתקנה 208(ב).
(ג)
לרשותו של מחזיק רמ״א צריך לעמוד כלי טיס אחד לפחות העונה על הדרישות של הולכת נוסעים, למעט הצנחת צנחנים, והובלת טובין, אם הוא מבקש אישור סוג הפעלה כאמור, כקבוע במפרטי ההפעלה שלו, שהם בשימושו הבלעדי; בנוסף לאמור לעיל, לכל סוג הפעלה נוסף צריך לעמוד לרשותו לפחות כלי טיס אחד שהוא בשימושו הבלעדי העונה על דרישות של אותו סוג הפעלה, היכול להיות כלי טיס שמוליכים בו נוסעים או שמובילים בו טובין, לפי חוזה בכתב, לרבות הסדרים לביצוע האחזקה הנדרשת; אולם אין באמור לעיל כדי למנוע מהמפעיל להשתמש בכלי הטיס לשימוש שאינו הפעלת מונית־אויר, ואין בה כדי לדרוש ממנו לעשות שימוש בלעדי בכל כלי טיס שעומד לרשותו.
(ד)
לענין פרק זה, ”שימוש בלעדי“ – בעלות ויחודיות בחזקה, בשליטה ובשימוש בכלי טיס למטרת טיסה, או ייחודיות בחזקה, בשליטה ובשימוש כאמור בכלי טיס לפי חוזה לתקופה של לפחות ששה חדשים רצופים.
לא יקבע מחזיק רמ״א משרד עסקים ובסיס הפעלה, למעט בסיס הפעלה זמני, ולא ישנה אותם אלא אם הודיע על כך למנהל, ואלא אם המנהל אישר את בסיס ההפעלה או שינוי בו. היה בסיס ההפעלה בשדה תעופה של רשות שדות התעופה, יוכיח מחזיק הרמ״א כי בידו אישור לכך מאת מנהל רשות שדות התעופה.
(ג)
לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס לפי פרק זה אלא אם הוא עונה על הוראות תקנת משנה (ב).
מחזיק רמ״א יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עומד לרשותו כח אדם בתפקידי הנהלה במספר ובאיכות המספיקים כדי להבטיח את הדרגה הגבוהה ביותר של בטיחות בהפעלה וכי אותו כח אדם מועסק בתפקידים אלה:
(1)
ממונה על המבצעים;
(2)
טייס ראשי וממונה על אימוני טיס;
(3)
ממונה כשירות אווירית נמשכת.
(ב)
לבקשת מחזיק הרשיון רשאי המנהל להתיר העסקת בני אדם בתפקידים שונים מאלה המנויים בתקנת משנה (א), לביצוע הפעלה מסויימת, אם המבקש הוכיח כי הוא מסוגל לבצע את ההפעלה בדרגה הגבוהה ביותר של בטיחות עם כח אדם ניהולי מצומצם יותר או בתפקידים שונים.
(ג)
מחזיק רמ״א –
(1)
יפרט את תפקידיהם, סמכויותיהם ואחריותם של המועסקים הנדרשים לפי תקנה זו, בספר העזר למבצעים שלו;
(2)
יציין בספר העזר למבצעים את שמותיהם ומעניהם של בני האדם שמונו על ידו לתפקידים האמורים;
(3)
ימציא למנהל הודעה על כל שינוי במינוי בני האדם המצויינים בספר העזר למבצעים, תוך 10 ימים מיום השינוי.
כישורי כוח אדם בתפקידי הנהלה [תיקון: תשנ״ה־2, תשפ״ב, תשפ״ג־2]
(א)
ממונה על המבצעים: לא יעסוק אדם בתפקיד של הממונה על המבצעים ולא יעסיקו מחזיק רשיון בתפקיד זה, אלא אם אותו אדם מכיר ויודע את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון העומד להעסיקו או המעסיקו ואת תכולת מפרטי ההפעלה שלו ואת הוראות פרק זה הדרושות לשם ביצוע נאות של תפקידיו, והוא –
(1)
במקרה של ממונה על המבצעים המועסק על ידי מחזיק רמ״א המבצע הפעלה שלגביה נדרש הטייס המפקד להחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר –
א.
מחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר תקף, או החזיק ברשיון כאמור;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס המופעל לפי פרק זה או הפרק השלושה־עשר, או בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כממונה על המבצעים אצל בעל רשיון לפי פרק זה או לפי הפרק השלושה עשר;
(2)
במקרה של ממונה על המבצעים המועסק על ידי מחזיק רמ״א המבצע הפעלה שלגביה לא נדרש הטייס המפקד להחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר –
א.
מחזיק ברשיון טייס מסחרי תקף, או החזיק ברשיון כאמור;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס המופעל לפי פרק זה או הפרק השלושה עשר, או בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כממונה על המבצעים אצל מחזיק ברשיון לפי פרק זה או לפי הפרק השלושה עשר.
(ב)
טייס ראשי וממונה על אימוני טיס: לא יעסוק אדם בתפקיד של טייס ראשי ולא יעסיקו מחזיק רמ״א בתפקיד זה אלא אם אותו אדם מכיר ויודע את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון העומד להעסיקו או המעסיקו ואת תכולת מפרטי ההפעלה שלו, ואת הוראות פרק זה הדרושות לשם ביצוע נאות של תפקידיו, והוא –
(1)
במקרה של טייס ראשי המועסק על ידי מחזיק רמ״א המבצע הפעלה שלגביה נדרש הטייס המפקד להחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר –
א.
מחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר תקף ובו הגדרים המתאימים לפחות לכלי טיס אחד מאלה המופעלים על ידי מחזיק הרמ״א;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס שמופעל לפי פרק זה או הפרק השלושה עשר;
(2)
במקרה של טייס ראשי המועסק על ידי מחזיק רמ״א המבצע הפעלה שלגביה לא נדרש הטייס המפקד להחזיק רשיון טייס תובלה בנתיבי אויר –
א.
מחזיק ברשיון טייס מסחרי תקף;
א1.
אם מחזיק הרמ״א מבצע הפעלה שלגביה נדרש הטייס המפקד להגדר מכשירים – מחזיק בהגדר מכשירים תקף;
ממונה על כשירות אווירית נמשכת: לא יעסוק אדם בתפקיד של ממונה על כשירות אווירית נמשכת ולא יעסיקו מחזיק רמ״א בתפקיד זה, אלא אם כן התקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא מכיר ויודע את חלקי התחזוקה בספר העזר למבצעים של מחזיק הרמ״א העומד להעסיקו או המעסיקו, את מערכי האחזקה של כלי הטיס שמפעיל מחזיק הרמ״א, את תכולת מפרטי ההפעלה שלו ואת תקנות הטיס הנוגעות לשמירה על כשירות אווירית נמשכת הישימות להפעלה של מחזיק הרמ״א;
(2)
הוא בעל ניסיון מתאים למילוי תפקידו, של חמש שנים לפחות, שמהן שנתיים לפחות בענף התעופה בתפקיד מתאים;
(3)
התקיים בו אחד מאלה:
(א)
הוא מחזיק ברישיון טכנאי לבדק כלי טיס תקף ובו הגדר מתאים בשים לב לסוגי כלי הטיס שמפעיל מחזיק הרמ״א, והוא החזיק בהגדר זה שנה לפחות;
(ב)
הוא בעל תואר ראשון לפחות בתחום הנדסה אווירונאוטית, מכנית, חשמלית, אלקטרונית, הנדסת אוויוניקה או הנדסה בתחום אחר המקובל על המנהל כנוגע לכשירות אווירית נמשכת של כלי טיס;
(ג)
התקיימו בו כל אלה:
(1)
נוסף על הניסיון כאמור בפסקה (2), הוא בעל ניסיון של 5 שנים לפחות בשילוב מתאים של משימות הקשורות לתחזוקת כלי טיס או לניהול כשירות אווירית נמשכת, או לפיקוח על משימות כאמור;
(2)
הוא עבר קורס היכרות כללית עם מדגם מייצג של סוגי כלי הטיס שמפעיל מחזיק הרמ״א;
(3)
הוא בעל ידע בנושא מערכת איכות כולל שיטות לביצוע סיקור, כהגדרתו בתקנות מכוני הבדק.
(ד)
המנהל רשאי לאשר חריגה מהוראות תקנה זו אם מצא להנחת דעתו כי לאותו אדם נסיון תעופתי דומה.
סוג התעודה הרפואית המוחזקת על ידי הטייס ותאריך פקיעת תקפה;
ו.
המועד והתוצאה של כל מבחן יכולת ראשוני וחוזר ושל כל מבחן טיסה ראשוני וחוזר בנתיבים ולפי מכשירים הנדרשים על פי פרק זה, וסוג כלי הטיס שהוטס בעת עריכת מבחנים ובדיקות אלה;
אישורים ותוצאות של מבחני הסמכה שנערכו לטייס על ידי טייס־בוחן;
ט.
כל פעולה שננקטה לשחרור הטייס מתעסוקתו או פסילתו הרפואית או המקצועית של הטייס;
י.
מועד סיום השלב הראשוני וכל שלב נוסף באימון הנדרש לפי פרק זה.
(ב)
מחזיק רמ״א ישמור על הרישומים כאמור בתקנת משנה (א), פסקאות (3) ו־(4), במשך לפחות שנים־עשר חודשים לאחר הרישום.
(ג)
מחזיק רמ״א המפעיל כלי טיס רב־מנועי, יכין רשימון מטען המכיל את המידע דלהלן הקשור בהטענת כלי הטיס בעת המראתו:
(1)
מספר הנוסעים;
(2)
המשקל הכללי של כלי הטיס הטעון;
(3)
המשקל המרבי המורשה להמראה של כלי הטיס;
(4)
מרכז הכובד של כלי הטיס הטעון;
(5)
מגבלות מרכז הכובד של כלי הטיס הטעון;
(6)
מספר הרישום של כלי הטיס או מספר הטיסה;
(7)
נקודות המוצא והיעד;
(8)
זהות אנשי הצוות ותפקידם בטיסה.
(ד)
טייס מפקד של כלי טיס שעבורו יש להכין רשימון מטען, ישא עותק של הרשימון, שכל הפרטים נרשמו על גביו כאמור בתקנת משנה (ג), ליעדו של כלי הטיס, ומחזיק רמ״א ישמור על עותק הרשימון המלא, לתקופה של לפחות 90 יום, בבסיס ההפעלה העיקרי שלו או במקום אחר שאושר לכך על ידי המנהל.
מחזיק רמ״א יספק יומן תחזוקה לכל כלי טיס המופעל על ידו, שיש לשאתו בכל כלי טיס כאמור לשם רישום תקלות טכניות ותיקונן או דחיית תיקונן.
(ב)
הטייס המפקד ירשום, או יגרום לרישום, כל תקלה טכנית שהובאה לתשומת לבו בעת הטיסה, ביומן התחזוקה. לפני התחלת כל טיסה, יקבע הטייס המפקד את מעמדה של כל תקלה שנרשמה ביומן התחזוקה בסופה של הטיסה הקודמת, ואשר טרם תוקנה.
(ג)
אדם הנוקט בפעולת תיקון תקלה או הדוחה תיקון תקלה, ירשום את הפעולה שננקטה ביומן התחזוקה של כלי הטיס בהתאם לדרישות כושר האוירי הישימות.
(ד)
מחזיק רשיון יקבע נהלים לשמירת עותקים של יומן התחזוקה, הנדרש לפי תקנה זו, בכלי הטיס לשימוש כח האדם המתאים ויכלול נהלים אלה בספר העזר למבצעים שלו.
דיווח על תנאים מטאורולוגיים מסוכנים ועל תקלות [תיקון: תשע״ד]
נתקל טייס בעת טיסה בתנאים מטאורולוגיים מסוכנים או העלולים להיות מסוכנים או בתקלה במתקני הקשר הקרקעי או במתקני עזרי ניווט, ולדעתו ידיעתם חיונית לבטיחות טיסות אחרות, ידווח הטייס על כך ליחידת הנת״א שבתחום פיקוחה הוא טס מוקדם ככל אפשר ויבקש העברת המידע לאחרים.
מחזיק רמ״א או טייס מפקד היודע על קיומם של תנאים, לרבות תנאי שדות תעופה או מסלולים, המסוכנים להפעלה בטוחה, יגביל את ההפעלה או ישעה אותה עד שהתנאים האמורים יתוקנו.
(ב)
המריא כלי טיס, לא יתיר הטייס המפקד של כלי הטיס המשכת הטיסה לשדה תעופה המיועד לנחיתה, בתנאים כאמור בתקנת משנה (א), אלא אם לדעתו סביר להניח שהתנאים המסוכנים לבטיחות הטיסה יתוקנו עד המועד המשוער להגעת כלי הטיס, או אלא אם לא תתכן הפעלה בטוחה יותר בדרך אחרת. במקרה האחרון, המשכת הטיסה לאותו שדה תעופה היא מקרה חרום כאמור בתקנה 239.
מחזיק רמ״א יאפשר למנהל, בכל עת ובכל מקום, לקיים ביקורת או מבחנים, לרבות ביקורת בעת טיסה, כדי לקבוע האם מחזיק רמ״א עומד בדרישות הדין החל על העניין, בתנאי רשיונו ובמפרטי ההפעלה שלו.
הציג מפקח תעודת מפקח, שניתנה לו כדין על ידי המנהל, בפני טייס מפקד של כלי טיס המופעל על ידי מחזיק רמ״א, תנתן למפקח גישה חפשית ובלתי מופרעת לתא הטייס בכלי הטיס.
(ב)
לרשותו של מפקח, המבצע פיקוח בטיסה, יועמד מושב משקיף קדמי בתא הטייס, או מושב נוסעים קדמי עם אוזניות או רמקול, להנחת דעתו של המפקח.
מחזיק רמ״א יעביר לכל אדם המועסק על ידו מידע בדבר מפרטי ההפעלה הנוגעים לתפקידיו ואחריותו, ויעמיד לרשות כל טייסיו את המסמכים המפורטים להלן, כשהם מעודכנים:
(1)
הוראות תעבורה אוירית וכל הוראות המנהל;
(2)
עותק תקנות אלה;
(3)
ספרי תיאור ציוד כלי הטיס, או ספר הטיסה (Flight Handbook), ספר טיסה (Flight Manual או Owner's Manual) וספר עזר למבצעים של המחזיק ברמ״א;
(4)
להפעלה מחוץ לישראל – את כל הנתונים והמידע הקשורים והדרושים בטיסה בחו״ל (כגון מפות, הליכי הנמכה וכו׳) ומידע הנוגע לדרישות כניסה לאותה מדינה, כמפורט בפמ״ת (A.I.P.) של אותה המדינה;
טייס של כלי טיס עם תא ללא דיחוס, ישתמש בכל זמן הטיסה בחמצן כאשר כלי הטיס טס –
(1)
בגבהים של מעל 10,000 ועד 12,000 רגל MSL, בכל הנוגע לאותו חלק של הטיסה בגבהים אלה הנמשך יותר משלושים דקות;
(2)
מעל גובה של 12,000 רגל MSL.
(ב)
כאשר תא כלי הטיס הוא בעל דיחוס וכלי הטיס מופעל בגובה לחץ תא מעל 10,000 רגל, ימלא אחר הוראות תקנת משנה (א).
(ג)
כאשר כלי הטיס מופעל עם תא בעל דיחוס, בגובה של מעל 25,000 רגל, אלא אם לרשותו של כל טייס מסכת חמצן מסוג חבישה־מהירה –
(1)
לפחות טייס אחד בעמדת טיסה יחבוש מסכת חמצן, כשהיא מהודקת היטב ואטומה, המספקת חמצן בכל עת או מספקת חמצן אוטומטית כאשר גובה לחץ התא עולה על 12,000 רגל MSL;
(2)
בנוסף לאמור בפסקה (1), במשך אותה טיסה לכל טייס אחר בעמדת טיסה תהיה מסכת חמצן מסוג חבישה־מהירה, שניתן לחבוש אותה מיד, להדקה ולאטמה כראוי והיא מספקת חמצן.
(ד)
כאשר כלי הטיס מופעל עם תא בעל דיחוס, בגובה של מעל 35,000 רגל MSL לפחות טייס אחד בעמדת טיסה יחבוש מסכת חמצן כשהיא מהודקת ואטומה, כאמור בתקנת משנה (ג)(1).
(ה)
עוזב טייס את עמדת הטייס כשכלי הטיס מופעל מעל 25,000 רגל MSL יחבוש הטייס הנותר מסכת חמצן מסוג מאושר עד שובו של הטייס האחר לעמדתו.
מחזיק רמ״א רשאי להתיר לנוסע לשאת ולהפעיל ציוד לאיחסון, ייצור או הנפקה של חמצן לשימוש רפואי, אם מתמלאים התנאים האלה:
(1)
הציוד עונה על דרישות אלה:
א.
הציוד סופק על ידי מחזיק הרשיון;
ב.
הציוד הוא מסוג שאושר על ידי המנהל;
ג.
הציוד מתוחזק על ידי מחזיק הרשיון לפי מערך אחזקה מאושר;
ד.
הציוד אינו מכיל חמרי זיהום מתלקחים על כל משטחיו החיצוניים;
ה.
הציוד מסוגל לספק למשתמש זרימה מינימלית של חמצן בשיעור של ארבעה ליטר לדקה;
ו.
הציוד בנוי כך שכל השסתומים, המתאמים ומכשירי המדידה מוגנים מפגיעה;
ז.
הציוד מהודק ומובטח כראוי;
(2)
כאשר החמצן מאוחסן בצורה נוזלית, הציוד היה כלול במערך האחזקה המאושר של מחזיק הרשיון מאז רכישתו כחדש, או מאז עבר מכל האיחסון ניקוי ושטיפה בפעם האחרונה;
(3)
כאשר החמצן מאוחסן בצורת גז דחוס –
א.
הציוד היה כלול במערך האחזקה המאושר של מחזיק הרשיון מאז רכישתו כחדש, או בדיקת הלחץ ההידרוסטטי האחרונה של מכל האיחסון;
ב.
הלחץ בכל מכל חמצן אינו עולה על הלחץ הרשום על גבי המכלים;
(4)
לכל אדם המשתמש בציוד החמצן יש אישור החתום על ידי רופא ובו נקבעה כמות החמצן המקסימלית הדרושה כל שעה וקצב הזרימה המקסימלי הדרוש בגובה לחץ המתאים ללחץ בתא הנוסעים של המטוס בתנאי הפעלה רגילים. פסקה זו אינה חלה על הובלת חמצן במטוס שבו כל הנוסעים הם אנשים העשויים להזדקק לחמצן רפואי בעת הטיסה וכן מלווה אחד לכל אחד מאנשים אלה וסגל רפואי;
(5)
כאשר נדרש אישור רפואי כקבוע בפסקה (4), הכמות הכללית של החמצן שווה לכמות המקסימלית של החמצן הנדרשת בכל שעה, כקבוע באישור הרפואי, המוכפלת במספר השעות שהשתמשו בהן לחישוב כמות דלק המטוס כקבוע בפרק זה;
(6)
הודע לטייס המפקד על דבר הציוד המצוי בכלי הטיס ועל מועדי השימוש בו;
(7)
הציוד מסודר, וכל נוסע המשתמש בו יושב, באופן שאינו מגביל את הגישה או את השימוש בפתחי יציאה רגילים או לשעת חירום או במעבר בתא הנוסעים.
(ב)
לא יעשן אדם, ולא יתיר מחזיק רמ״א לאדם לעשן, בתחומי שלושה מטר מציוד חמצן שתקנה זו חלה עליו.
(ג)
לא יתיר מחזיק רמ״א לכל אדם לחבר או לנתק ציוד הנפקת חמצן למכל חמצן או ממנו בעוד מצוי נוסע כלשהוא בכלי הטיס.
(ד)
תקנה זו אינה חלה על הובלת חמצן נוסף או חמצן עזרה ראשונה וציוד נלווה להם, הנדרשים לפי הוראות תקנות אלה.
גבהים מזעריים לשימוש במערכת טייס אוטומטי [תיקון: תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
בתקנה זו, ”גובה מעל פני השטח“ –
(1)
בעת ההמראה, הטיפוס הראשוני, ביצוע תמרון הליכה סביב או תמרון החטאת גישה – הגובה מעל שדה התעופה הנוגע בדבר;
(2)
בעת הטיפוס, השיוט או ההנמכה – הגובה מעל תכסית פני השטח (terrain);
(3)
בעת הגישה – הגובה מעל אזור הנגיעה, אלא אם כן גובה זה צוין בספר הטיסה או בנוהלי מחזיק הרישיון כמתייחס לגובה ההחלטה או לגובה ההנמכה המזערי.
(ב)
לא ישתמש אדם במערכת טייס אוטומטי בעת ההמראה או בעת הטיפוס הראשוני מתחת לגובה המפורט להלן, לפי הגבוה מביניהם:
(1)
גובה נמוך מ־500 רגל מעל פני השטח;
(2)
גובה מעל פני השטח הנמוך מפעמיים האיבוד המרבי של גובה, העלול להיגרם עקב תקלה במערכת הטייס האוטומטי, כמצוין בספר הטיסה.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), רשאי אדם להשתמש במערכת טייס אוטומטי בעת ההמראה או בעת הטיפוס הראשוני, בגובה שלא יפחת מאחד מאלה, אם נקבע גובה כאמור, ולפי הגבוה מביניהם:
(1)
גובה מזערי להצמדת טייס אוטומטי שנקבע בספר הטיסה;
(2)
גובה מזערי אחר להצמדת טייס אוטומטי שהמנהל התיר לגבי אותו כלי טיס.
(ד)
לא ישתמש אדם במערכת טייס אוטומטי בעת השיוט, כולל הטיפוס וההנמכה, מתחת לגובה המפורט להלן, לפי הגבוה מביניהם:
(1)
גובה נמוך מ־500 רגל מעל פני השטח;
(2)
גובה מעל פני השטח הנמוך מפעמיים האיבוד המרבי של גובה, העלול להיגרם עקב תקלה במערכת הטייס האוטומטי בעת השיוט, כמצוין בספר הטיסה;
(3)
גובה מזערי אחר שהמנהל הורה עליו לגבי אותו כלי טיס.
(ה)
לא ישתמש אדם במערכת טייס אוטומטי בעת ביצוע גישת מכשירים, בגובה הנמוך מ־50 רגל מגובה ההחלטה או מגובה ההנמכה המזערי המאושר לאותה גישת מכשירים; ואולם במקרים המפורטים להלן רשאי אדם להשתמש במערכת טייס אוטומטי בעת ביצוע גישת מכשירים, בגובה כאמור לגביהם:
(1)
נעשה שימוש במערכת טייס אוטומטי שלגביה מצוין בספר הטיסה אבדן גובה מרבי בעת ביצוע גישת מכשירים עקב תקלה בה, בגובה שלא יפחת מן הגבוה מבין אלה:
(א)
גובה מעל פני השטח שלא יפחת מפעמיים אבדן הגובה המרבי כאמור;
(ב)
גובה מעל פני השטח שלא יפחת מאבדן הגובה המרבי כאמור ועוד 50 רגל, כאשר תנאי מזג האוויר המדווחים פחותים מתנאי מזג האוויר הנדרשים לטיסה לפי כטר״מ כמפורט בתקנה 93, נקבעו עצמים חזותיים מתאימים לתהליך גישת המכשירים כמפורט בתקנה 115, ומערכת הטייס האוטומטי מוצמדת ומקבלת הנחיות לניווט אופקי ואנכי;
(ג)
גובה מעל פני השטח שלא יפחת מאבדן הגובה המרבי כאמור, או 50 רגל מעל לגובה אזור הנגיעה (Touchdown Zone elevation), כאשר תנאי מזג האוויר המדווחים שווים או טובים לתנאי מזג האוויר הנדרשים לטיסה לפי כטר״מ כמפורט בתקנה 93 ובלבד שמערכת הטייס האוטומטי מוצמדת, ומקבלת נתוני ניווט להנחיה אופקית ואנכית;
(ד)
גובה מזערי אחר שהמנהל הורה עליו לגבי אותו כלי טיס;
(2)
נעשה שימוש במערכת טייס אוטומטי שלגביה מפורטת בספר הטיסה מגבלת גובה מזערי לשימוש בה בעת ביצוע גישת מכשירים, ובגובה שלא יפחת מן הגבוה מבין אלה:
(א)
הגובה המזערי המפורט בספר הטיסה המתאים לסוג הגישה;
(ב)
50 רגל מעל פני השטח;
(ג)
גובה מזערי אחר שהמנהל הורה עליו לגבי אותו כלי טיס;
(3)
נעשה שימוש במערכת טייס אוטומטי שלגביה מפורט בספר הטיסה כי בעת תקלה בה לא יהיה אבדן גובה או שיהיה אבדן גובה זניח, ובגובה שלא יפחת מן הגבוה מבין אלה:
(א)
50 רגל מעל פני השטח;
(ב)
גובה מזערי אחר שהמנהל הורה עליו לגבי אותו כלי טיס;
(4)
מבוצע תהליך הליכה סביב בעת שמערכת הטייס האוטומטי מוצמדת, לפי הוראות תקנת משנה (ו).
(ו)
לא ישתמש אדם במערכת טייס אוטומטי בעת ביצוע תהליך הליכה סביב אלא בגובה כמפורט בתקנות משנה (ב) ו־(ג); הוראה זו לא תחול אם בעת התחלת ביצוע תהליך ההליכה סביב היתה מערכת הטייס האוטומטי מוצמדת, ובלבד שביצוע התהליך עם מערכת טייס אוטומטי מוצמדת אינה משפיעה לרעה על המרחק המזערי הבטוח ממכשולים.
(ז)
על אף האמור בתקנת משנה (ה), רשאי המנהל לאשר למחזיק הרישיון שימוש עד לנחיתה במערכת טייס אוטומטי בעלת יכולת נחיתה אוטומטית.
מחזיק רמ״א יעמיד כלי טיס ומיתקנים לרשות כל אחד מהטייסים המועסקים על ידיו והמורשים להטיס כלי טיס רב מנועי או להטיס כלי טיס בטיסת כט״מ וכלי טיס כאלה מופעלים על ידי מחזיק הרשיון, כדי לאפשר להם לשמור על יכולתם ולהוכיחה בטיסות כאמור.
לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס עם צוות־אויר שהוא פחות מהמינימום שנקבע במגבלות ההפעלה של כלי הטיס או בספר הטיסה של כלי הטיס והנדרש לפי פרק זה לעניין אותו סוג של הפעלה.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס ללא טייס־משנה אם לאותו כלי טיס תצורה של 10 מושבי נוסעים או יותר, פרט למושבי הטייסים.
טיסה ללא טייס משנה: שימוש בטייס־אוטומטי [תיקון: תשע״ד]
(א)
רשאי אדם להפעיל כלי טיס בלא טייס משנה, אם כלי הטיס מצויד במערכת טייס אוטומטי תקינה ושמישה ואם השימוש במערכת זו מאושר במפרטי ההפעלה המתאימים לפי תקנה זו; הוראה זו לא תחול בכל אחד מאלה:
(1)
בכל סוג של הפעלה – אם נדרשים שני טייסים להפעלת כלי הטיס בטיסה לפי כטר״מ;
(2)
אם ההפעלה היא בניגוד לדרישות הרכב צוות אוויר מזערי, כאמור בתקנה 268;
(3)
אם ההפעלה היא של מטוס בתובלה אווירית מסחרית בכט״מ או בלילה, כאמור בתקנה 268א;
מחזיק רמ״א רשאי לבקש תיקון מפרטי ההפעלה כדי לאשר שימוש במערכת טייס־אוטומטי במקום טייס משנה. הבקשה תכיל את הייצור, הדגם וסימן הרישום של כל מטוס שבו מותקנת מערכת הטייס־האוטומטי ואת הייצור והדגם שלה.
(ג)
המנהל יתקן את מפרטי ההפעלה ויתיר שימוש במערכת טייס־אוטומטי במקום טייס משנה, אם –
(1)
המערכת מסוגלת להפעיל את הגאי המטוס כדי לשמור על טיסה ותמרונים בכל שלושת הצירים;
(2)
מחזיק הרשיון הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, שהפעלת המטוס תוך כדי שימוש במערכת הטייס־האוטומטי יכולה להתבצע בבטיחות ותוך עמידה בדרישות פרק זה.
(ד)
תיקון למפרטי ההפעלה כאמור יכלול תנאים ומגבלות על שימוש במערכת הטייס־האוטומטי, ככל שיראה למנהל כנחוץ למען בטיחות הטיסה.
לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס שתעודת הסוג שלו ניתנה אחרי כ״ו בתשרי התשל״ב (15 באוקטובר 1971), שלו תצורה של יותר מ־8 מושבי נוסעים, פרט למושבי הטייסים, אם יושב במושב טייס אדם שאינו טייס מפקד, טייס משנה, טייס בוחן מטעם מחזיק הרשיון או נציג מוסמך של המנהל.
לפני כל המראה יוודא הטייס המפקד שכל הנוסעים תודרכו בעל פה בכל הנוגע לכל אלה:
(1)
עישון;
(2)
שימוש בחגורות בטיחות;
(3)
הצבת משענות המושבים במצב זקוף לפני המראה ונחיתה;
(4)
מיקום דלת הכניסה לנוסעים ופתחי החרום ושיטת פתיחתם;
(5)
מיקום ציוד ההצלה;
(6)
אם הטיסה מיועדת להיות טיסה ממושכת מעל לים, נהלי נחיתת אונס על פני הים ושימוש בציוד ציפה;
(7)
אם הטיסה מיועדת לטוס בגובה של מעל 12,000 רגל MSL, שימוש רגיל ושימוש חירום בחמצן;
(8)
מיקום מטפי כיבוי אש והפעלתם.
(ב)
לפני המראה יוודא הטייס המפקד שכל אדם העשוי להיות זקוק לסיוע אדם אחר לשם תנועה מהירה לפתח חירום במקרה חירום, וכל אדם המסייע לאותו אדם, תודרכו בכל הנוגע לנהלי פינוי בשעת חירום. תקנת משנה זו אינה חלה על אדם שתודרך כבר בקטע קודם של אותה טיסה.
(ג)
תדרוך בעל פה הנדרש לפי תקנת משנה (א) ינתן על ידי הטייס המפקד או איש צוות אחר. בנוסף לתדרוך בעל פה יסופק לכל נוסע כרטיס מודפס המכיל –
(1)
תרשים של פתחי החירום ושיטת הפעלתם;
(2)
הוראות אחרות הדרושות לשימוש בציוד החירום בכלי הטיס.
כרטיס מודפס כאמור ימוקם במקום נוח לשימוש של כל נוסע בכלי הטיס ויכיל מידע המתאים לסוג כלי הטיס שבשימוש.
מחזיק רמ״א יקבע לכל איש צוות הנדרש לכל סוג של כלי טיס את תפקידיו בעת חירום או במצב הדורש פינוי חירום. מחזיק הרמ״א יוודא שניתן לבצע תפקידים אלה הלכה למעשה, ושיש בתפקידים אלה כדי לעמוד בכל מצב חירום חזוי מראש, לרבות מצב של חידלון של כל אחד מאנשי הצוות או חוסר יכולתם להגיע לתא הנוסעים מפאת תזוזת מטען, בכלי טיס שבו מובלים מטען ונוסעים יחדיו.
(ב)
מחזיק הרשיון יתאר בספר העזר למבצעים שלו את תפקידיהם של אנשי הצוות כאמור בתקנת משנה (א).
לא יפעיל מחזיק רמ״א מטוס טורבו־סילוני, או כלי טיס שלהפעלתו בתנאי כטר״מ נדרשים לפי פרק זה שני טייסים, אלא אם הראה, בנוסף למבחני רישוי כלי הטיס, שכלי טיס מאותו ייצור ומתכן דומה הוטס, במבחני הצגת יכולת המקובלים על המנהל, במשך לפחות 25 שעות, על ידי מחזיק הרשיון, לרבות –
(1)
חמש שעות טיסת לילה, אם מבוקש אישור לטיסות לילה;
(2)
חמישה תהליכי גישת מכשירים בתנאי מזג אויר מדומים או ממשיים, אם מבוקש אישור לטיסות כט״מ;
(3)
כניסה למספר שדות תעופה ייצוגיים בנתיב, כפי שנקבע על ידי המנהל.
(ב)
לא יוליך מחזיק רשיון נוסעים בכלי טיס בעת ביצוע מבחן הצגת יכולת למעט נוסעים הנדרשים לביצוע המבחן ונוסעים שמונו על ידי המנהל לפקח על המבחן; אולם מותר לבצע אימון של הטייסים בעת מבחני הצגת יכולת של כלי הטיס.
(ג)
לענין תקנה זו יראו כלי טיס כשונה באופן מהותי בתכן שלו, אם השינויים כוללים –
(1)
התקנת מנועים שאינם מסוג דומה לאלה שעמם הורשה כלי הטיס; או
(2)
שינויים בכלי הטיס או ברכיביו המשפיעים באופן מהותי על איפיוני הטיסה שלו.
(ד)
המנהל רשאי לאשר חריגות מהוראות תקנה זו אם מצא שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
לא יפעיל אדם כלי טיס בהפעלה שבה נדרשים שני טייסים, אלא אם כלי הטיס מצוייד במערכת הגאים כפולה ותקינה. אולם אם לפי מגבלות ההפעלה בתעודת הסוג של כלי הטיס לא נדרשים שני טייסים, ניתן להשתמש במערכת הגאים יחידה הניתנת להעברה מטייס לטייס (throwover) במקום בשני הגאים.
לא יפעיל אדם מטוס או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה והמורשה לשאת 6 נוסעים או יותר ואשר להפעלתו נדרשים שני טייסים, אלא אם כן הוא מצוייד ברשמקול מאושר לתא טייס והוא –
(1)
מותקן בהתאם לאחת מתקנות פ.א.ר. שלהלן, לפי הענין:
23.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
25.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
27.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
29.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
(2)
מופעל ברציפות מתחילת ביצוע הבד״ח לפני הטיסה ועד השלמת הבד״ח בגמר הטיסה.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה והמורשה לשאת 20 נוסעים או יותר, אלא אם כן הוא מצוייד ברשמקול מאושר לתא הטייס והוא –
(1)
מותקן בהתאם לתקנות 23.1457, 25.1457, 27.1457 או 29.1459 [צ״ל: 29.1457] לפ.א.ר, לפי הענין;
(2)
מופעל ברציפות מתחילת ביצוע הבד״ח לפני הטיסה ועד השלמת הבד״ח בגמר הטיסה.
(ג)
רשמקול תא הטייס המותקן –
(1)
לפי תקנת משנה (א), יהיה בעל תכונת מחיקה המאפשרת, בכל עת בזמן פעולתו, מחיקת כל האינפורמציה האצורה בו למעט זו שהוקלטה ב־15 הדקות האחרונות;
(2)
לפי תקנת משנה (ב), יהיה בעל תכונת מחיקה המאפשרת, בכל עת, מחיקת כל האינפורמציה האצורה בו למעט זו שהוקלטה ב־30 הדקות האחרונות.
(ד)
במקרה של תאונה או תקרית, ישמור המחזיק ברשיון ההפעלה את האינפורמציה המוקלטת במשך 60 ימים לפחות, או לתקופה ארוכה יותר אם נדרש לכך בידי המנהל, ועדת חקירה או החוקר, החוקרים את התאונה או התקרית.
(ה)
בכלי טיס המצוייד ברשמקול בעל יכולת להקליט אותות קוליים באמצעות מיקרופון boom או המצוייד במיקרופון מסיכה, נדרשים אנשי הצוות להשתמש במיקרופון boom מתחת לגובה של 18,000 רגל מעל פני הים.
(ו)
לא יפעיל אדם מטוס גדול המונע בטורבינה ושיוצר אחרי 11 באוקטובר 1991 או מטוס שרשמקול תא הטייס הורכב עליו אחרי המועד האמור, אלא אם כן הוא מסוגל להקליט אותות קוליים באמצעות מיקרופון boom או מיקרופון מסיכה לפי הוראת תקנה 25.1457(C)(5) לפ.א.ר.
לא יפעיל אדם מטוס או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט מושבי הטייסים, היא של 10 עד 19 מושבים ואשר נרשם בפנקס כהגדרתו בתקנות הרישום לאחר 11 באוקטובר 1991, אלא אם כן הוא מצוייד ברשם נתוני טיסה דיגיטלי אחד לפחות, שאושר בידי המנהל והוא בעל יכולת הקלטה, שמירה ופליטת נתונים ושמתקיימות בו הדרישות בדבר הפרמטרים, התחום, הדיוק, הרזולוציה, קצב דגימת הפרמטרים ואפיונם המפורטים בנספח B או C לחלק 135 לפ.א.ר., לפי הענין, והמסוגל להכיל הקלטה של 8 שעות לפחות.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס רב מנועי המונע בטורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו היא 20 עד 30 מושבים, או כלי טיס רוטורי רב־מנועי המונע בטורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו של 20 מושבים או יותר, אלא אם כן כלי הטיס מצוייד ברשם נתוני טיסה דיגיטלי אחד לפחות שאושר בידי המנהל והוא בעל יכולת הקלטה, שמירה ופליטת נתונים ושמתקיימות בו הדרישות בדבר הפרמטרים, התחום, הדיוק, הרזולוציות וקצב דגימת הנתונים המפורטים בנספח D או E לחלק 135 לפ.א.ר., לפי הענין, כאשר –
(1)
בכלי טיס שיוצר עד 11 באוקטובר 1991 יקליט רשם נתוני הטיסה את הפרמטרים בהתאם למפורט בתקנה 135.152(b)(1) לפ.א.ר. לכלי טיס שתעודת הסוג שלו ניתנה עד 1 באוקטובר 1969, ובתקנה 135.152(b)(2) לפ.א.ר. לכלי טיס שתעודת הסוג שלו ניתנה ביום 1 באוקטובר 1969 או לאחריו;
(2)
בכלי טיס שיוצר לאחר 11 באוקטובר 1991 יקליט רשם נתוני הטיסה את הפרמטרים בהתאם למפורט בנספח D או E לחלק 135 לפ.א.ר., לפי הענין.
(ג)
רשם נתוני טיסה הנדרש לפי תקנות אלה חייב לפעול ברציפות מרגע שמטוס מתחיל בריצת ההמראה או שכלי טיס רוטורי מתחיל לרחף ועד שהמטוס מסיים את ריצת הנחיתה או שהכלי טיס רוטורי נוחת ביעדו.
(ד)
המחזיק ברשיון ההפעלה ישמור את הנתונים –
(1)
בתקנת משנה (א), ובהם 8 שעות לפחות שהוקלטו כמפורט בתקנת משנה (ג);
(2)
בתקנת משנה (ב), עד שהמטוס ישלים הפעלה במשך 25 שעות לפחות או שכלי הטיס הרוטורי ישלים הפעלה של 10 שעות לפחות שהוקלטו בהתאם למפורט בתקנת משנה (ג);
(3)
לצורך בדיקת הרשם או לבדיקת מערכות הקשורות עמו, ניתן למחוק הקלטה של עד שעה אחת מהנתונים האצורים ברשם נתוני הטיסה.
(ה)
במקרה של תאונה או תקרית, ישמור מחזיק רשיון ההפעלה את המידע המוקלט במשך 60 ימים לפחות או למשך תקופה ארוכה יותר, אם נדרש לכך בידי המנהל, ועדת חקירה או החוקר, החוקרים את התאונה או את התקרית.
(ו)
רשם נתוני טיסה הנדרש לפי תקנה זו יותקן בהתאם לדרישות 23.1459, 25.1459, 27.1459 או 29.1459 לפ.א.ר., לפי הענין; ההשוואה הנדרשת לפי סעיף (c) של תקנות 23.1459, 25.1459, 27.1459 או 29.1459 לפ.א.ר. יכולה להתבצע:
(1)
על כלי טיס אחד מתוך מספר כלי טיס מאותו סוג;
(2)
על כלי טיס אחד מתוך מספר כלי טיס בעלי התקנה זהה של רשם נתוני הטיסה.
(ז)
כאשר אין הבדלי תכנון או הבדלי התקנה בין מקורות מכשירי הטייס המפקד ובין מקורות רשם נתוני הטיסה, חייבים להישמר בידי מחזיק רשיון ההפעלה טבלאות כיול אחרונות של מכשור הטייס המפקד ונתוני ההשוואה שבוצעה עם רשם נתוני הטיסה.
(ח)
בכל רשם נתוני טיסה הנדרש לפי תקנות משנה (א) ו־(ב) חייב להיות אמצעי לסיוע באיתורו מתחת לפני המים.
מערכת אזהרה ומודעות לפני השטח [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ה־2, תשס״ו, תשע״ד, תשפ״ב־3]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס המונע במנוע טורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט מושבי הטייסים, היא של יותר מתשעה מושבים, אלא אם כן המטוס מצויד במערכת אזהרה ומודעות לפני השטח (an approved terrain awarness and warning system) (להלן – מערכת TAWS), שמתקיימות בו דרישות ציוד מסוג class A in TSO – C151; מכשור המטוס חייב לכלול גם תצוגה חזותית מונעת של מצב פני השטח.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס המונע במנוע טורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט מושבי הטייסים, היא של שישה עד תשעה מושבים, אלא אם כן המטוס מצויד במערכת TAWS, שמתקיימות בו, לפחות, דרישות ציוד מסוג class B in (TSO) – C151.
(ג)
ספר טיסה של מטוס יכלול, בכל הנוגע למערכת ה־TAWS, נהלים מתאימים לגבי –
(1)
השימוש במערכת;
(2)
פעולות אנשי צוות האוויר הנדרשות עם קבלת אזהרות קוליות או חזותיות ממערכת ה־TAWS.
(ג1)
מפעיל אווירי של מטוס כאמור בתקנות משנה (א) או (ב) יקבע ויישם, במערך האחזקה של המטוס, נהלים לעניין ניהול בסיס הנתונים של מערכת TAWS, שיבטיחו הפצה ועדכון תכופים (timely) של מידע בדבר פני השטח ומכשולים למערכת ה־TAWS בכל מטוס שהוא מפעיל כאמור.
(ד)
תקנות משנה (א) ו־(ב) לא יחולו על טיסה להצנחת צנחנים במרחק שאינו עולה על 30 ק״מ משדה התעופה או מהמנחת שממנו החלה הטיסה, או על טיסות העברה לתחזוקה בארץ, שאישר המנהל.
מטפי כיבוי אש בכלי טיס מוליך נוסעים [תיקון: תשע״ד, תשע״ז־2]
לא יפעיל אדם כלי טיס המוליך נוסעים אלא אם מצויים בכלי הטיס מטפי כיבוי אש ניידים מסוג מאושר לשימוש בתאי הצוות והנוסעים, כדלקמן:
(1)
סוגו וכמותו של חומר הכיבוי יהיו מותאמים לסוגי האש הצפויים;
(2)
לפחות מטף כיבוי אש אחד יהיה בתא הטייס;
(3)
לפחות מטף כיבוי אש אחד יהיה בתא הנוסעים של כלי טיס, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של לפחות 10 מושבים אך פחות מ־31 מושבים, ואולם במטוס או הליקופטר המופעל בתובלה אווירית מסחרית – מטף כיבוי אש אחד בכל תא נוסעים המופרד מתא הטייס ואינו נגיש לאנשי צוות האוויר לפחות;
כלי טיס ללא דיחוס: לא יפעיל אדם כלי טיס בגבהים הקבועים בתקנה זו אלא אם הוא מצוייד במספר מספיק של מסכות חמצן ובכמות חמצן עבור טייסים כקבוע בתקנה 263(א), ולספק כאשר הוא טס –
(1)
בגובה של מעל 10,000 רגל ועד 15,000 רגל MSL, חמצן עבור לפחות 10 אחוזים משוכני כלי הטיס בנוסף לטייסים, עבור אותם קטעים של הטיסה בגבהים אלה הנמשכים מעל 30 דקות;
(2)
בגובה של מעל 15,000 רגל MSL, חמצן לכל אדם בכלי הטיס, בנוסף לטייסים.
(ב)
כלי טיס עם דיחוס: לא יפעיל אדם כלי טיס עם דיחוס –
(1)
בגובה של מעל 25,000 רגל MSL, אלא אם עומדת לרשות כל אדם בכלי הטיס, בנוסף לטייסים, אספקת חמצן שתספיק ל־10 דקות שימוש כאשר נדרשת ירידה של כלי הטיס מפאת כשל בדיחוס התא;
(2)
זולת אם כלי הטיס מצויין במספיק יחידות להנפקת חמצן כדי לעמוד בדרישות תקנת משנה (א) בכל מקרה שבו גובה לחץ התא עולה על 10,000 רגל וכן אם לחץ התא יורד, כדי לעמוד בהוראות תקנה 263(א), או כדי לספק חמצן במשך שעתיים לכל טייס, לפי הגדול שבין השניים, ולספק בטיסה –
א.
בגובה של מעל 10,000 רגל ועד 15,000 רגל MSL, חמצן עבור לפחות 10 אחוזים משוכני כלי הטיס, בנוסף לטייסים, עבור אותם קטעים של הטיסה בגבהים אלה הנמשכים מעל 30 דקות;
ב.
בגובה של מעל 15,000 רגל MSL, חמצן לכל אדם בכלי הטיס, בנוסף לטייסים, במשך שעה, אלא אם, במשך כל זמן הטיסה, כלי הטיס מסוגל לרדת לגובה של 15,000 רגל MSL תוך 4 דקות, ובמקרה זה נדרשת רק אספקה של 30 דקות.
(ג)
הציוד הנדרש בתקנה זו צריך לכלול אמצעים כדי –
(1)
לאפשר לטייסים לקבוע, בכל עת, בזמן הטיסה, את כמות החמצן הקיימת בכל מקור הספקה ואת עובדת זרימת החמצן ליחידות ההנפקה;
(2)
במקרה של יחידות הנפקה אישיות, לאפשר לכל משתמש לקבוע בכל עת את כמות החמצן וזרימתו;
(3)
לאפשר לטייסים להשתמש בחמצן בלתי מהול לפי שיקול דעתם בגבהים שמעל 25,000 רגל MSL.
לא יפעיל אדם מטוס בטיסת כט״מ עם נוסעים, אלא אם הוא מצוייד, בנוסף לקבוע בתקנה 33 –
(1)
במד מהירות שיעור נסיקה (vertical speed indicator);
(2)
במקור חילופי של לחץ סטטי עבור מד הגובה, מד המהירות ומד מהירות שיעור הנסיקה;
(3)
במיתקן אזהרה בפני נפילת כח או במד ווקום המראה את הכח העומד לרשות מכשירים ג׳רוסקופיים מכל מקור כח;
(4)
במקרה של מטוס חד מנועי – בגנרטור או בגנרטורים המסוגלים לספק את כל הצירופים הצפויים של העומסים החשמליים הרצופים בטיסה, לציוד הנדרש ולטעינת המצבר;
(5)
במקרה של מטוס רב מנועי – לפחות בשני גנרטורים, שכל אחד מהם מורכב על מנוע נפרד, שכל צירוף של חצי ממספרם הכולל, מספיק לספק את העומסים החשמליים של כל המכשירים והציוד הנדרשים להפעלה בטוחה של המטוס;
(6)
בשני מקורות כח בלתי תלויים, עם אמצעי לברור כל אחד מהם, שאחד מהם לפחות הוא משאבה או גנרטור המופעל במנוע, ושכל אחד מהם מסוגל להניע את כל המכשירים הג׳רוסקופיים, והמותקנים כך שכשל של מכשיר או של מקור אחד לא יפריע להספקת כח ליתר המכשירים או למקור הכח האחר, אלא אם, במקרה של כלי טיס חד מנועי, למד הפנייה וההטיה ולאופק המלאכותי יש מקורות כח נפרדים. במקרה של כלי טיס רב מנועי, כל מקור כח המונע על ידי מנוע יהיה מורכב על מנוע אחר.
לא יפעיל אדם מטוס טורבו־סילוני שתצורת המושבים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, או מטוס רב־מנועי המוליך נוסעים, בטיסה לפי כט״מ, או בטיסה ממושכת מעל לים, אלא אם מצוי בו ציוד קשר הרדיו והניווט המפורטים להלן והמתאימים למתקני הקרקע שבשימוש, והמאפשרים שידור וקליטה מכל נקודה שלאורך נתיב הטיסה לפחות למיתקן קרקע אחד:
(1)
שני משדרים;
(2)
שני מיקרופונים;
(3)
שתי מערכות אוזניות או מערכת אוזניות אחת ורמקול אחד;
(4)
מקלט משואת סימון אנכית;
(5)
שני מקלטים נפרדים לצרכי ניווט;
(6)
שני מקלטים נפרדים לצרכי קשר.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס, למעט כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א), בטיסה לפי כט״מ, או בטיסה ממושכת מעל לים, אלא אם מצוי בו ציוד קשר הרדיו והניווט המפורטים להלן המתאימים למתקני הקרקע שבשימוש, והמאפשרים שידור וקליטה מכל נקודה שלאורך נתיב הטיסה לפחות למיתקן קרקע אחד:
(1)
משדר;
(2)
שני מיקרופונים;
(3)
שתי מערכות אוזניות או מערכת אוזניות אחת ורמקול אחד;
(4)
מקלט משואת סימון אנכית;
(5)
שני מקלטים נפרדים לצרכי ניווט;
(6)
שני מקלטים נפרדים לצרכי קשר;
(7)
לטיסה ממושכת מעל לים – משדר נוסף.
(ג)
למטרת תקנות משנה (א)(5) ו־(6), ו־(ב)(5) ו־(6), יראו מקלט כנפרד אם הפעלת כל חלק שבו אינה תלויה בהפעלת כל חלק של המקלט האחר, אולם מותר להשתמש במקלט המסוגל לקלוט אותות קשר וניווט כאחד, במקום במקלטים נפרדים לקשר ולניווט.
לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסות ממושכות מעל לים, אלא אם מצוי בו הציוד המפורט להלן, כשהוא ממוקם במקומות המסומנים בבירור והניתנים לגישה קלה ומהירה לכל אדם בכלי הטיס במקרה של ציפת כלי הטיס:
(1)
חגורת הצלה מאושרת עם תאורת מיקום הניצול מאושרת בעלת אמצעי ציפה מאושר, לכל אדם בכלי הטיס. חגורת ההצלה צריכה להיות ניתנת לגישה קלה ומהירה לכל אדם בכלי הטיס. אם משתמשים באמצעי ציפה שאינם חגורת הצלה, עליהם להיות ניתנים להוצאה מיידית מכלי הטיס;
(2)
סירות הצלה במספר מספיק לשאת את כל שוכני כלי הטיס וציוד נוסף לכל סירת הצלה המסומן בבירור לצרכי זיהוי, כמפורט להלן:
א.
חופה אחת היכולה לשמש כמפרש, להגנה בפני שמש או גשם;
ב.
מחזיר מכ״מ אחד, או מיתקן דומה;
ג.
זווד לתיקון סירת הצלה;
ד.
מכל אחד להרקת מים;
ה.
ראי איתות;
ו.
משרוקית;
ז.
סכין;
ח.
בקבוק CO2 אחד לניפוח חירום;
ט.
משאבת ניפוח;
י.
שני משוטים;
יא.
חבל באורך של לפחות 25 מטר;
יב.
מסמן צבע;
יג.
מצפן מגנטי;
יד.
פנס כיס עם לפחות 2 סוללות מתאימות;
טו.
מיתקן איתות פירוטכני;
טז.
מזון חירום המספיק ליומיים והמספק לפחות אלף קלוריות ליום לכל אדם;
יז.
זווד להמתקת מי ים לכל שני בני אדם או ליטר מי שתיה לכל אדם;
יח.
זווד לדיג דגים;
יט.
ספר הצלה אחד המתאים לאיזור שבו מופעל כלי הטיס.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסות ממושכות מעל לים, אלא אם צמודה לסירת הצלה אחת משואת ביות חרום העונה על דרישות נוהל תקן טכני TSO-C91.
יש להחליף או להטעין מחדש את הסוללות שמשתמשים בהן באותו משדר, אם המשדר היה בשימוש רצוף של יותר משעה וכן כאשר הסתיימו 50 אחוזים מאורך החיים שלהן, או מאורך הטעינה שלהן, כקבוע בתקנה נוהל תקן טכני TSO-C91; המועד החדש להחלפת הסוללות או להטענתן מחדש, צריך להיות מסומן בבירור על גבי צידו החיצוני של המשדר. דרישות אורך החיים של הסוללות, אורך הטעינה שלהן, אינן ישימות לגבי סוללות שאינן מושפעות מאחסנה.
לא יפעיל אדם מטוס בינוני אלא אם הוא עונה על דרישות הכושר האוירי הנוספות כאמור בתקנות 121.213 עד 121.283, 121.307 ו־121.312 ל־פ.א.ר.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס קטן המונע במנוע בוכנה או במנוע טורבו־מדחף שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, אלא אם ניתנה לאותו מטוס תעודת סוג –
(1)
בקטגוריה ”תובלה“; או
(2)
לפני 1 ביולי 1970, בקטגוריה ”רגיל“, וכלי הטיס עונה על התנאים המיוחדים שנקבעו על ידי המנהל לענין זה;
(3)
לפני 19 ביולי 1970, בקטגוריה ”רגיל“, וכלי הטיס עונה על תקני כושר אוירי הנוספים כאמור ב־SFAR מס׳ 23 לחלק 135 ל־פ.א.ר.; או
(4)
בקטגוריה ”רגיל“, וכלי הטיס עונה על תקני כושר אוירי הנוספים הקבועים בתוספת א׳ לחלק 135 ל־פ.א.ר.;
(5)
בקטגוריה ”רגיל“ והמטוס עונה על דרישות סעיף 1.(A) לתוספת המיוחדת מס׳ 41 של חלק 135 ל־פ.א.ר.;
(6)
בקטגוריה ”רגיל“ והמטוס עונה על הוראות סעיף 1.(B) ל־SFAR 41 של חלק 135 ל־פ.א.ר.
(ג)
לא יפעיל אדם מטוס קטן, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, עם תצורת מושבים גדולה יותר מתצורת המושבים המרבית שהשתמשו בה באותו סוג מטוס בהפעלה לפי פרק זה לפני 19 באוגוסט 1977.
תקנה משנה זו אינה חלה על –
(1)
מטוס שניתנה לו תעודת סוג בקטגוריה תובלה;
(2)
מטוס העונה על הוראות תוספת א׳ לחלק 135 ל־פ.א.ר., אם תצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, אינה עולה על 19 מושבים.
לא יפעיל אדם מטוס גדול העומד בדרישות תעודת סוג או בתוספת לאותה התעודה שהוצאה לו לפי הוראות SFAR 41, אלא אם כן בתוך שנה מיום שהוצאה תעודת כושר הטיסה הראשונית בהתאם ל־SFAR עומד המטוס בדרישות תא פנים המטוס שנקבעו בתקנה 25.853(a) ל־פ.א.ר., שהיתה בתוקף ביום ד׳ באדר ב׳ התשנ״ה (6 במרס 1995).
לא יפעיל אדם כלי טיס, אלא אם הוא מצוייד בחגורת כתף מאושרת המותקנת בכל עמדה של איש צוות אויר; המנהל לא יאשר חגורת כתף אלא אם כן היא עומדת בדרישות תקנת פ.א.ר. 23.785, 25.785, 27.785 או 29.785, לפי העניין.
(ב)
איש צוות אויר המצוי בעמדה שבה מותקנת חגורת כתף, יהדק את חגורת הכתף במשך המראת כלי הטיס ונחיתתו, אולם איש הצוות רשאי להתיר את חגורת הכתף אם הידוקה אינו מאפשר לו לבצע את תפקידיו.
לא יפעיל אדם כלי טיס רב־מנועי קטן, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, בהפעלה של הולכת נוסעים, אלא אם מותקן בו ציוד מגלה סערות רעמים מאושר.
(ב)
לא יתחיל אדם טיסה לפי תנאי כט״מ או תנאי כטר״מ בלילה, כאשר לפי דו״חות מזג אויר עדכניים צפויים סערות רעמים או תנאי מזג אויר מסוכנים אחרים, שניתן לגלותם באמצעות ציוד מגלה סערות רעמים, כאמור בתקנת משנה (א), לאורך נתיב הטיסה המיועד, אלא אם ציוד מגלה סערות רעמים הוא במצב פעולה מספק.
(ג)
פסקה פעולת ציוד מגלה סערות רעמים בעת טיסה, יופעל כלי הטיס בהתאם לנהלים ולהוראות שייקבעו לאותה מטרה בספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון.
(ד)
תקנה זו לא תחול על טיסת אימונים, טיסת ניסוי או טיסת העברה.
(ה)
על אף האמור במקום אחר בפרק זה, מקור חלופי לכח חשמלי אינו נדרש לציוד מגלה סערות רעמים.
(ו)
לעניין תקנה זו עמידה בהוראות תקנה 297 תחשב כעמידה בהוראות תקנה זו.
לא יפעיל אדם כלי טיס בינוני בקטגוריה תובלה המוליך נוסעים, אלא אם מותקן בו ציוד מכ״מ מזג־אויר מאושר.
(ב)
לא יתחיל אדם טיסה לפי תנאי כט״מ או תנאי כטר״מ בלילה, כאשר לפי דו״חות מזג אויר עדכניים צפויים סערות רעמים או תנאי מזג אויר מסוכנים אחרים, שניתן לגלותם באמצעות ציוד מכ״מ מזג־אויר לאורך נתיב הטיסה המיועד, אלא אם ציוד מכ״מ מזג־אויר הוא שמיש.
(ג)
פסקה פעולת ציוד מכ״מ מזג־אויר בעת טיסה, יופעל כלי הטיס בהתאם לנהלים ולהוראות שייקבעו לאותה מטרה בספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון.
(ד)
תקנה זו לא תחול על טיסת אימונים, טיסת ניסוי או טיסת העברה.
(ה)
על אף האמור במקום אחר בפרק זה, מקור חלופי לכח חשמלי אינו נדרש לציוד מכ״מ מזג־אויר.
דרישות ציוד חרום לכלי טיס של יותר מ־19 נוסעים [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של יותר מ־19 מושבים, אלא אם מצוי בכלי הטיס ציוד החרום המפורט להלן:
(1)
(נמחקה);
(2)
גרזן פריצה הנמצא בהשג יד הצוות אך לא בהשג ידי הנוסעים בשעת טיסה;
(3)
סימונים הנראים על ידי כל הנוסעים והדיילים בכלי הטיס, המודיעים להם מתי העישון אסור ומתי יש לחגור חגורות בטיחות. הסימונים יתוכננו כך שאנשי הצוות יהיו מסוגלים להדליקם ולכבותם. יש להדליקם בכל עת המראה ונחיתה ובכל מקרה אחר שנראה כדרוש על ידי הטייס המפקד;
(4)
במקרה של מטוסים, ציוד חרום נוסף כאמור בתקנה 121.310 ל־פ.א.ר.
(ב)
כל פריט של הציוד יבדק באורח סדיר כקבוע במפרטי ההפעלה, כדי להבטיח את אפשרות השימוש בו בכל עת.
על רשימת ציוד מזערי של מטוס או הליקופטר המופעל בתובלה אווירית מסחרית ועל הכנתה לאישור המנהל כאמור בתקנה 31א יחולו, נוסף על הוראות התקנה האמורה, הוראות אלה:
(1)
מחזיק רישיון יכין רשימת ציוד מזערי לכל סוג של כלי טיס שהוא מפעיל, לגביו קיימת רשימת ציוד מזערי ראשית;
(2)
מחזיק רישיון יבסס את רשימת הציוד המזערי על רשימת הציוד המזערי הראשית של סוג כלי הטיס כאמור;
(3)
מחזיק רישיון יבטיח כי רשימת הציוד המזערי תהיה נגישה לטייס המפקד לפני תחילת הטיסה ותאפשר לו לקבוע האם, במקרה שקיימים בכלי הטיס ציוד או מכשירים שאינם שמישים, ניתן לבצע טיסה, או להמשיך טיסה מנקודה שבה בוצעה חניית ביניים;
(4)
מחזיק רישיון יכלול בספר העזר למבצעים כל רשימת ציוד מזערי שאושרה בידי המנהל לפי תקנה 31א.
מטוס חד־מנועי המופעל בתובלה אווירית מסחרית – בטיסה בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים או בלילה;
(2)
מטוס רב מנועי המוליך נוסעים בטיסה בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים, במשקל שלא יאפשר למטוס לטפס, עם מנוע קריטי לא פועל, לפחות 50 רגל לדקה כאשר הוא מוטס בגובה המזערי (MEA) של אותו קטע נתיב שבו הוא טס או בגובה של 5,000 רגל (MSL) לפי הגבוה שביניהם.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) –
(1)
אם לפי דו״חות ותחזיות מזג האויר, מזג האויר לאורך הנתיב המתוכנן, לרבות המראה ונחיתה, מאפשר טיסה לפי כטר״מ מתחת לעננים, אם קיימים עננים, ולפי אותה תחזית תנאים אלה ישארו כאלה בכל נקודה בנתיב שלפניו, במשך לפחות שעה אחת לאחר הזמן המשוער של הגעה לאותה נקודה, רשאי אדם להפעיל מטוס כאמור בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים;
(2)
אם לפי דו״חות ותחזיות מזג אויר, מזג האויר לאורך הנתיב המתוכנן מאפשר טיסה בתנאי מזג אויר כטר״מ מתחת לעננים, אם קיימים עננים, החל מנקודה המרוחקת לא יותר מ־25 ק״מ משדה התעופה של ההמראה ועד נקודה בתחומי 25 ק״מ משדה התעופה המיועד לנחיתה –
א.
רשאי אדם להמריא בטיסה בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים ולטוס בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים לנקודה שאינה רחוקה יותר מ־25 ק״מ משדה התעופה ממנו המריא;
ב.
אם נתקל הטייס בתנאי מזג אויר כטר״מ גבוליים בלתי חזויים תוך כדי טיסה שהחלה ויועדה להתבצע לפי כטר״מ כאמור בפרק זה, למעט הפעלת כט״מ מוגבלת המותרת לפי פסקאות משנה (א) ו־(ג) לפסקה זו, רשאי אותו טייס להטיס מטוס בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים אם לפי דו״חות ותחזיות מזג האויר הוא יוכל לחזור לטיסה לפי כטר״מ לפני הגיעו לנקודה המרוחקת 25 ק״מ משדה התעופה המיועד לנחיתה;
ג.
רשאי אדם לבצע גישת כט״מ ולנחות בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים בשדה התעופה המיועד, אם תנאי מזג האויר מאפשרים טיסה, והוא טס, מחוץ לעננים, מנקודה בנתיב המרוחקת לפחות 25 ק״מ משדה התעופה המיועד לנחיתה עד הגיעו לגובה הגישה ההתחלתית שנקבע מעל לעזר הניווט לגישה הסופית, או אם הגישה מבוצעת באמצעות מכ״ם כקבוע בתקנה 110.
דרישות ביצוע – מטוס חד־מנועי בתובלה אווירית מסחרית [תיקון: תשע״ד]
(א)
על אף האמור בתקנה 300(א)(1), המנהל רשאי לאשר הפעלת מטוס חד־מנועי המופעל בתובלה אווירית מסחרית, המונע במנוע טורבינה, בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC) או בלילה, אם התקיימו כל אלה:
(1)
שיעור מקרי אבדן כוח מנוע של סוג המטוס שהפעלתו מתבקשת נמוך מ־1 למאה אלף שעות מנוע; לעניין תקנה זו, תקלת אבדן כוח מנוע היא תקלה שבעטייה נגרם אבדן כוח מנוע בשיעור כלשהו, שהגורם לה משויך למנוע תקול, תכן אחד מרכיבי המנוע או התקנת המנוע, כולל תכן והתקנת מערכת הדלק או בקרת המנוע;
(2)
המטוס מצויד במערכת ניטור מנוע (Engine Trend Monitoring System); במטוסים שלהם הוצאה תעודת כושר טיסה ראשונה אחרי כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) תהיה מערכת ניטור מנוע אוטומטית;
(3)
המנוע במטוס צויד, כדי להקטין את האפשרות לכשל מנוע בטיסה, בכל אלה:
(א)
מערכת הצתה המופעלת באופן אוטומטי, או בעלת יכולת הפעלה ידנית, בעת ההמראה והנחיתה וכן בטיסה בתנאי לחות הנראית לעין;
(ב)
גלאי שבבים מגנטי או מערכת שוות ערך, המסוגלים לבדוק את מערכת השמן במנוע, בחטיבת האבזרים ובממסרת ההאטה, הכוללים חיווי אזהרה בתא הטייס;
(ג)
מערכת בקרת מנוע בחירום, המאפשרת המשך התפעול של המנוע בטווח מספק של מצבי כוח לשם השלמתה הבטוחה של הטיסה בכל מקרה של תקלה בעלת היתכנות סבירה בבקר הדלק של המנוע;
(4)
המטוס מצויד במערכות ובציוד המיועדים להבטיח את הפעלתה הבטוחה של הטיסה ולסייע להשגת נחיתת אונס בטוחה לאחר אבדן מנוע, בכל תנאי ההפעלה, כלהלן:
(א)
שתי מערכות אספקת כוח חשמלי נפרדות, אשר כל אחת מהן מסוגלת לספק את כל אפשרויות צריכת החשמל התמידיות של המכשירים, הציוד והמערכות במטוס הצפויה בעת הטיסה;
(ב)
מד גובה רדיו (Radio Altimeter – RA);
(ג)
מערכת לאספקת כוח חשמלי לחירום בעלת הספק חשמלי ומשך פעולה המספיקים, בעת אבדן של אספקת כל מקור כוח חשמלי, לספק לפחות את אלה:
(1)
יכולת הפעלת כל מכשירי הטיסה, מערכות הקשר והניווט החיוניים בעת הנמכה מגובה הטיסה המרבי שלגביו ניתן הרישיון בתצורת גלישה עד להשלמת הנחיתה;
(2)
הורדת המדפים וכן הנסע, אם ישים;
(3)
אספקת כוח לחימום צינור פיטו אחד, הנדרש לשמש כמד מהירות אוויר הנראה בבירור לטייס;
(4)
אספקת כוח להפעלת אור הנחיתה כאמור בפסקת משנה (י);
(5)
אספקת כוח להתנעה חוזרת אחת של המנוע, אם ישים;
(6)
אספקת כוח להפעלת מד גובה הרדיו;
(ד)
שני מדי מצב מטוס (Attitude Indicators), המופעלים באמצעות שני מקורות כוח עצמאיים;
(ה)
אמצעים למתן יכולת התנעה חוזרת אחת לפחות של המנוע;
(ו)
מכ״ם מזג אוויר;
(ז)
מערכת ניווט שאישר המנהל, בעלת יכולת תכנות וזכירת מיקום שדות תעופה ומקומות לנחיתת אונס בטוחה וכן בעלת יכולת לספק מיידית מידע בדבר המרחק והכיוון לאותם מקומות;
(ח)
מושבי הנוסעים וחיזוקם שהוכחו בניסויים דינמיים מתאימים וחגורות בטיחות המצוידות ברצועות כתף לכל כיסא;
(ט)
במטוסים מדוחסים – כמות מספקת של חמצן לכל הנמצאים במטוס לזמן ההנמכה בעקבות אבדן מנוע, מגובה השיוט המרבי שלגביו ניתן הרישיון, בתצורת ביצועי גלישה מרביים, עד לגובה שבו לא נדרשת אספקת חמצן;
(י)
אור נחיתה המותקן בנפרד מכן הנסע ואינו תלוי בו והמסוגל להאיר בצורה נאותה את אזור הנגיעה בעת נחיתת אונס בלילה;
(י״א)
מערכת אזהרת אש במנוע;
(5)
במבקש ההפעלה מתקיימים כל התנאים האלה:
(א)
הוא ציין ברשימת הציוד המזערי (MEL) של המטוס את הציוד הנדרש להפעלה בלילה או בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC) ואת הציוד הנדרש להפעלה ביום או בתנאים מטאורולוגיים לטיסת ראיה (VMC);
(ב)
הוא כלל בספר הטיסה של המטוס שלגביו מתבקשת ההפעלה הגבלות, נהלים, אישורים ומידע נוסף החיוניים להפעלת מטוס חד־מנועי המונע במנוע טורבינה בלילה ובתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC);
(ג)
הוא כלל, בספר העזר למבצעים, נהלים הלוקחים בחשבון, בעת תכנון הטיסה, את כל המידע הנוגע לנתיבי הטיסה ולאזורי ההפעלה המתוכננים, ובכלל זה:
(1)
אופי פני השטח שמעליהם תבוצע הטיסה, כולל היכולת לבצע נחיתת אונס בטוחה במקרה של אבדן מנוע או תקלה חמורה אחרת;
(2)
מידע בדבר מזג האוויר, כולל תופעות עונתיות ותופעות לוואי מטאורולוגיות אחרות, העלולות להשפיע על הטיסה;
(3)
נושאים נוספים והגבלות אחרות כפי שיאפיין המנהל;
(ד)
הוא זיהה שדות תעופה, או אזורים לביצוע נחיתת אונס בטוחה שיהיה ניתן להשתמש בהם במקרה של אבדן מנוע, ותכנת את מיקומם במערכת הניווט של המטוס; לעניין זה, ”אזורים לביצוע נחיתת אונס בטוחה“ – אזורים שבהם ניתן לצפות כי נחיתת אונס לא תוביל לפציעות חמורות או לאבדן חיים גם אם נגרם נזק משמעותי למטוס;
(ה)
הוא הוכיח את יכולתו לבצע הפעלות כאמור בתקנה זו;
(6)
הטייס המפקד עונה על הדרישות בדבר ניסיון, אימונים, מבחני רמה וניסיון עדכני כאמור בתקנה 268א(ב)(6), ובפרט אימוני חירום במקרים של אבדן מנוע הכוללים הנמכה וביצוע נחיתת אונס בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC) או בלילה.
(ב)
לא תבוצע הפעלה כאמור בתקנת משנה (א) מעל מים, במרחק מאזור מתאים לביצוע נחיתת אונס בטוחה, העולה על מרחק גלישה בלא מנוע.
(ג)
מחזיק רישיון שהורשה להפעלה כאמור בתקנת משנה (א), ידווח למנהל על כל כשל משמעותי, תקלה או פגם במהלך ההפעלה.
(ד)
המנהל רשאי, לאחר שקיבל דיווח כאמור בתקנת משנה (ג), לתת למחזיק הרישיון הוראות בדבר נקיטת האמצעים הנדרשים לשמירה על רמת הבטיחות הנדרשת להפעלה מסוג זה.
(ה)
בתקנה זו, ”נחיתת אונס בטוחה“ – נחיתה בלתי נמנעת, שבה קיימת סבירות הגיונית לכך שלא תיגרם פציעה לאנשים במטוס או על הקרקע.
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם חושבו משקל כלי הטיס כשהוא ריק ומרכז הכובד שלו העדכניים באמצעות ערכים שנקבעו על בסיס שקילתו הממשית של כלי הטיס בשלוש השנים שקדמו לאותה הפעלה.
(ב)
תקנת משנה (א) לא תחול –
(1)
על כלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה לראשונה במשך שלוש השנים הקודמות להפעלה;
(2)
על כלי טיס המופעל על פי שיטה של איזון ומשקל המאושרת במפרטי ההפעלה של מחזיק הרשיון.
לא יתחיל טייס טיסה במטוס לפי כטר״מ, אלא אם, בהתחשב בתנאי מזג אוויר ורוח חזויים, מצוי במטוס דלק בכמות המספיקה כדי לטוס לנקודת הנחיתה המיועדת הראשונה ולאחר מכן, בהנחה של צריכת דלק רגילה בשיוט –
(1)
ביום – לטוס לפחות עוד 30 דקות;
(2)
בלילה – לטוס לפחות עוד 45 דקות.
(ב)
לא ימריא טייס לטיסת אימונים של המראות ונחיתות במטוס בשדה תעופה אלא אם מצוי במטוס דלק בכמות המספיקה כדי לבצע את האימונים המתוכננים וכמות דלק נוספת לחצי שעת טיסה.
(ג)
לא יתחיל טייס טיסה בהליקופטר לפי כטר״מ, אלא אם, בהתחשב בתנאי מזג אויר ורוח חזויים, יש להליקופטר דלק בכמות המספיקה כדי לטוס לנקודת הנחיתה המיועדת הראשונה ולאחר מכן, בהנחה של צריכת דלק רגילה בשיוט, לטוס לפחות עוד 20 דקות.
מפעיל כלי טיס לפי פרק זה ישתמש בדיווחים ובתחזיות של השרות המטאורולוגי או של שרות מטאורולוגי מוסמך אחר. אולם, בטיסת כטר״מ, רשאי הטייס המפקד, במקרה בו דיווחים או תחזיות כאמור אינם בנמצא, להשתמש במידע מזג אויר המבוסס על תצפיותיו או על תצפיות בני אדם אחרים המסוגלים לספק תצפיות מתאימות.
(ב)
למטרות תקנת משנה (א), יסופקו תצפיות מזג אויר בשדה תעופה לטייסים לשם ביצוע טיסת כט״מ, שבוצעו בשדה התעופה שבו מבוצעות אותן טיסות כט״מ, אלא אם התיר המנהל במפרטי הפעלה להשתמש בתצפיות מזג אויר שבוצעו מחוץ לשדה תעופה כאמור. המנהל יתיר שימוש כאמור אם נמצא, להנחת דעתם של השרות המטאורולוגי ושל המנהל כי דרישות הבטיחות של אותה הפעלה מאפשרים חריגה מהוראות תקנת משנה זו לביצוע הפעלה מיוחדת שלגביה ניתן הרשיון.
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ משדה תעופה שלא נקבע עבורו בפמ״ת תהליך גישת מכשירים סטנדרטית, או אל שדה תעופה כאמור.
(ב)
המנהל יאשר במפרטי ההפעלה של מחזיק רמ״א הפעלה לפי כט״מ אם –
(1)
מחזיק הרשיון הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי אנשי צוות האויר שלו מסוגלים לנווט את כלי הטיס מעל נתיב מבלי לראות את הקרקע, בלא לסטות יותר מחמש מעלות או 8 ק״מ, לפי הקטן יותר, מאותו נתיב;
(2)
המנהל קבע כי ההפעלה המיועדת יכולה להתבצע בבטיחות.
(ג)
אדם רשאי להפעיל כלי טיס בטיסה לפי כט״מ מחוץ למרחב אויר מבוקר, אם ההפעלה אושרה למחזיק הרשיון ואם ההפעלה דרושה לאחד מאלה:
(1)
לביצוע גישת מכשירים לשדה תעופה שבו נמצא בשימוש תהליך גישת מכשירים מאושר, סטנדרטי או מיוחד;
(2)
לנסיקה למרחב אויר מבוקר במשך ביצוע תהליך החטאת גישה מאושר;
(3)
לביצוע המראת כט״מ משדה תעופה שבו נמצא בשימוש תהליך גישת מכשירים מאושר.
(ד)
המנהל רשאי להתיר במפרטי הפעלה להמריא משדה תעופה שלא נמצא בו בשימוש תהליך גישת מכשירים מאושר, אם קבע שהמראת כט״מ מאותו שדה תעופה היא חיונית ושההפעלה המיועדת תוכל להתבצע בבטיחות. היתר כאמור אינו מהווה היתר לביצוע גישת כט״מ לאותו שדה תעופה.
לא ימריא אדם כלי טיס לפי כט״מ משדה תעופה שבו תנאי מזג האויר הם מעל למינימות להמראה אולם מתחת למינימות המאושרות לנחיתת כט״מ, אלא אם מצוי שדה משנה במרחק של פחות משעת טיסה אחת, במהירות שיוט רגילה ובאויר יציב (ללא רוח), מאותו שדה תעופה.
לא ימריא אדם כלי טיס לפי כט״מ ולא יעבור בעת הטיסה להפעלה לפי כט״מ, אלא אם לפי תחזיות ודיווחי מזג אויר יהיו תנאי מזג האויר שווים למינימות המאושרות לנחיתת כט״מ או מעל לאותן מינימות, בשדה התעופה הראשון המיועד לנחיתה, בזמן המשוער להגעה אליו.
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ אלא אם, בזמן התחלת ההפעלה, תנאי מזג האויר, בכל אחד משדות התעופה המשניים שנבחרו על ידו, שווים למינימות הנחיתה המאושרות עבור שדה משנה והמתאימות לאותם שדות תעופה או מעל לאותן מינימות, ולפי דו״חות ותחזיות מזג האויר ישארו מינימות אלה לפחות באותה רמה עד הזמן המשוער של הגעת כלי הטיס לאותו שדה תעופה.
פסקה (2) לתקנה 310 לא תחול אם נקבע בפמ״ת, לשדה התעופה הראשון המיועד לנחיתה, תהליך גישת מכשירים סטנדרטי, ודו״חות ותחזיות מזג האויר מורים כי במשך שעה לפני הזמן המשוער של הגעת כלי הטיס לאותו שדה תעופה ובמשך שעה לאחר מכן –
(1)
תקרת העננים תהיה לפחות 1,500 רגל מעל ה־MDA של גישת ההקפה הנמוכה ביותר; או
(2)
אם הקפת גישת מכשירים אינה מאושרת לשדה התעופה, תקרת העננים תהיה לפחות 1,500 רגל מעל למינימה הנמוכה ביותר שנקבעה או 2,000 רגל מעל פני שדה התעופה, לפי הגבוה שביניהם; וכן
(3)
הראות החזויה לאותו שדה תעופה היא לפחות 5 ק״מ, או 3 ק״מ יותר ממינימות הראות הנמוכות ביותר הישימות, לפי הגבוה שביניהם, לגבי תהליך גישת המכשירים שיש להשתמש בו בשדה התעופה המיועד.
לא יתחיל טייס תהליך גישת מכשירים לשדה תעופה, אלא אם –
(1)
מצוי באותו שדה תעופה מיתקן דיווח מזג אויר המופעל על ידי השרות המטאורולוגי או על ידי מי שהוסמך לכך על ידיו ועל ידי המנהל (להלן – מיתקן דיווח מזג אויר);
(2)
לפי דיווח מזג האויר האחרון של מיתקן דיווח מזג אויר, תנאי מזג האויר בשדה התעופה המיועד לנחיתה הם במינימות נחיתת הכט״מ המאושרות לאותו שדה תעופה או טובים מהן.
(ב)
לא יתחיל טייס את קטע הגישה הסופית של תהליך גישת המכשירים לשדה תעופה, אלא אם לפי דיווח מזג האויר האחרון של מיתקן דיווח מזג האויר, תנאי מזג האויר בשדה התעופה המיועד לנחיתה הם במינימות נחיתת הכט״מ המאושרות לאותו תהליך או טובים מהן.
(ג)
הוחל בביצוע הקטע הסופי לגישה של גישת מכשירים לשדה תעופה כאמור בתקנת משנה (ב), והתקבל דיווח מזג אויר נוסף, שלפיו תנאי מזג האויר הם מתחת למינימות המותרות, כאשר כלי הטיס היה –
(1)
מצוי בגישה סופית של ILS ועבר את קבע הגישה הסופית;
(2)
מצוי בגישה סופית של ASR או PAR והועבר לפקח תנועה אוירית האחראי על הגישה הסופית;
(3)
מצוי בגישה סופית תוך שימוש ב־VOR, NDB או בתהליך גישה אחר דומה, וכלי הטיס עבר את עזר הניווט המתאים או את קבע הגישה הסופית, או כאשר לא נקבע קבע גישה סופית, סיים את פניית התהליך ומצוי בטיסה בכיוון שדה התעופה במסלול הגישה הסופית בתחומי המרחק שנקבע בתהליך – מותר להמשיך בגישה כאמור ולנחות, אם הטייס, בהגיעו לגובה ההחלטה או לגובה ההנמכה המינימלי המאושרים, מוצא כי תנאי מזג האויר בפועל שווים או טובים יותר מהמינימות שנקבעו לאותו תהליך.
(ד)
לגבי טייס מפקד של מטוס המונע בטורבינה שהטיס מטוס מדגם זה כטייס מפקד פחות מ־100 שעות, יוגדלו מינימות התקרה והראות לנחיתה שנקבעו בפרק הרביעי או במפרטי ההפעלה של מחזיק הרמ״א ב־100 רגל תקרה וב־750 מטר ראות, אולם לא יעלו על מינימות התקרה והראות שנקבעו לאותו שדה משנה.
(ה)
(בוטלה).
(ו)
פרט לאמור בתקנת משנה (ז), לא ימריא טייס כלי טיס לפי כט״מ כאשר תנאי מזג האויר שדווח עליהם על ידי מיתקן דיווח מזג אויר הם פחות מאלה שנקבעו בפרק הרביעי או במפרטי ההפעלה של מחזיק הרשיון.
(ז)
בשדות תעופה שבהם מאושרת גישת מכשירים ישירה, רשאי טייס, אם לא נקבע אחרת, להמריא כלי טיס לפי כט״מ, כאשר תנאי מזג האויר שדווח עליהם על ידי מיתקן דיווח מזג אויר הם שווים או טובים יותר ממינימות הנחיתה הישירה הנמוכות ביותר, אם –
(1)
כיוון הרוח ועצמתה בעת ההמראה הם כאלה שגישת מכשירים ישירה יכולה להתבצע למסלול שעבורו קיימת גישת המכשירים;
(2)
מיתקני הקרקע שעליהם מתבססות מינימות הנחיתה והציוד בכלי הטיס הדרוש לביצוע גישת המכשירים מצויים במצב תקין;
לא ימריא טייס כלי טיס בתנאי התקרחות כאמור בתקנה 158, אלא בהתאם למגבלות ההפעלה כאמור באותה תקנה, אולם במקום ”במערכות נגד התקרחות מאושרות“ בתקנות משנה (ב) ו־(ג) לתקנה 158, יראו כאילו נאמר בהן: ”במערכות נגד התקרחות העונות על סעיף 34 לתוספת א׳ לחלק 135 ל־פ.א.ר., או על דרישות תיעוד הסוג למטוס בקטגוריה תובלה“.
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד בהולכת נוסעים של מטוס טורבו־סילוני, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, או מטוס רב מנועי המופעל בטיסות סדירות שבהן מפרסם מחזיק הרמ״א לוח זמנים של טיסות במועדים ובין נקודות קבועים מראש על ידי מחזיק הרמ״א, אלא אם אותו אדם מחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס.
(ב)
פרט לאמור בתקנת משנה (א), לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד של כלי טיס בטיסות כטר״מ, אלא אם אותו אדם –
(1)
מחזיק בלפחות רשיון טייס מסחרי עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס;
(2)
הוא בעל נסיון של לפחות 500 שעות זמן טיסה כטייס, מהן לפחות 100 שעות טיסת מרחק שמהן לפחות 25 שעות בוצעו בלילה;
(3)
במקרה של מטוס, הוא מחזיק גם בהגדר מכשירים או ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר עם הגדר מטוס.
(ג)
פרט לאמור בתקנת משנה (א), לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד של כלי טיס בטיסה לפי כט״מ, אלא אם אותו אדם –
(1)
מחזיק בלפחות רשיון טייס מסחרי עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס;
(2)
הוא בעל נסיון של לפחות 1,200 שעות של זמן טיסה כטייס, מהן לפחות 500 שעות של טיסת מרחק, 100 שעות של טיסת לילה ו־75 שעות של זמן טיסת מכשירים ממשית או מדומה, מהן לפחות 50 שעות זמן טיסת מכשירים ממשית;
(3)
במקרה של מטוס, הוא מחזיק בהגדר מכשירים או ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר עם הגדר מטוס;
(4)
במקרה של הליקופטר, הוא מחזיק בהגדר מכשירים להליקופטר, או ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס שאינם מוגבלים לטיסות כטר״מ.
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס משנה של כלי טיס, אלא אם אותו אדם מחזיק בלפחות רשיון טייס מסחרי עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס ועם הגדר מכשירים. בטיסות כט״מ יענה אותו אדם על דרישות הנסיון כאמור בתקנות הרשיונות.
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד של כלי טיס בהולכת נוסעים, אלא אם אותו אדם, בתקופה של 90 יום שקדמה לאותה טיסה –
(1)
ביצע שלוש המראות ושלוש נחיתות כמפעיל יחיד של הגאי כלי טיס מאותם קטגוריה ומין, ואם נדרש הגדר סוג, מאותו סוג של כלי טיס שאותו הוא עומד להטיס;
(2)
לגבי תקופת הזמן המתחילה שעה אחרי שקיעת השמש ומסתיימת שעה לפני זריחתה ביצע שלוש המראות ושלוש נחיתות במשך אותה תקופת זמן כמפעיל יחיד של הגאי כלי טיס כאמור בפסקה (1).
אדם העונה על דרישות פסקה (2) אינו נדרש לענות על דרישות פסקה (1).
(ב)
למטרת תקנת משנה (א), אם כלי הטיס הוא מטוס עם גלגל־זנב, כל המראה תבוצע במטוס עם גלגל־זנב וכל נחיתה תבוצע במטוס עם גלגל־זנב עד עצירתו המוחלטת.
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס, אלא אם בתקופה של 12 חדשים קלנדריים שקדמו להעסקה, הוא עבר מבחן בע״פ או בכתב, שניתן לו על ידי המנהל או על ידי טייס־בוחן, לבדיקת ידיעותיו בתחומים אלה:
לגבי כל סוג ודגם של כלי טיס שיוטס על ידי הטייס – מנועיו של כלי הטיס, רכיביו ומערכותיו העיקריים, אבזריו העיקריים, מגבלותיו וביצועיו, נהלי חירום ונהלים רגילים בהפעלה ותכולת ספר הטיסה של כלי הטיס או ספר אחר דומה לו, בהתאם לעניין;
(3)
לגבי כל סוג ודגם של כלי טיס שיוטס על ידי הטייס – השיטות של קביעת המשקל והאיזון להמראה, לנחיתה ולשיוט ועמידה במגבלותיהם;
(4)
הניווט והשימוש בעזרי ניווט המתאימים לסוג ההפעלה או להרשאת הטייס, לרבות השימוש במתקני גישת מכשירים ובתהליכי גישת מכשירים, אם הדבר ישים;
(5)
נהלי נת״א, וכן נהלי כט״מ, אם הדבר ישים;
(6)
מטאורולוגיה באופן כללי לרבות עקרונות מערכות חזית, התקרחות, ערפל, סערות רעמים ורוחות וכן, אם הדבר מתאים לסוג ההפעלה של מחזיק הרשיון, מזג אויר בגובה רב;
(7)
נהלים להמנעות טיסה בעת סופות רעמים וברד ולטיסה באוויר סוער או בתנאי התקרחות;
(8)
ציוד, נהלים ותהליכים או טכניקות חדשים הישימים.
(ב)
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס בכלי טיס, אלא אם בתקופה של 12 חדשים קלנדריים שקדמו להעסקה הוא עבר מבחן טיסה על ידי המנהל או על ידי טייס־בוחן מאושר באותו סוג של כלי טיס, אם כלי הטיס הוא ממין מטוס חד־מנועי שאינו מונע במנוע סילוני, או מאותו דגם כלי טיס, אם כלי הטיס הוא הליקופטר, או מטוס רב־מנועי או המונע במנוע סילוני, כדי לקבוע את כשירות הטייס להטיס אותו כלי טיס או מין כלי טיס. סוגו של מבחן הטיסה יקבע על ידי המנהל או הטייס־הבוחן המבצע את המבחן. במבחן הטיסה ניתן לכלול כל אחד מהתרגילים והתמרונים הנדרשים לשם מתן רשיון הטיס המתאים להפעלה הנדרשת ולסוגו ומינו של כלי הטיס. למטרת תקנת משנה זו,
”סוג כלי טיס“ פירושו קבוצת כלי טיס שהמנהל קבע שיש להם אמצעים דומים של הנעה, יצרן זהה, ואין ביניהם הבדלים משמעותיים בכל הנוגע לאיפיוני טיסתם ולהפעלתם;
”סוג“, בכל הנוגע להליקופטר, פירושו ייצור ודגם בסיסיים.
(ג)
מבחן המכשירים החצי שנתי הנדרש לפי תקנה 320, יכול לבוא במקום הבחינות הנדרשות לפי תקנה זו לגבי אותו דגם כלי טיס שבו התבצעה הבחינה, אם המבחן כלל תמרוני המראות, נחיתות ותמרוני קרקע.
(ד)
למטרת פרק זה, כדי שטייס ייראה ככשיר לבצע תהליך או תמרון, עליו להוכיח בפני הבוחן שליטה מוחלטת בכלי הטיס, כאשר התוצאה המוצלחת של ביצוע כל תהליך או תרגיל אינה מוטלת בספק בכל עת.
(ה)
המנהל או הטייס־בוחן יאשרו את כשירותו של הטייס שעבר את בדיקות הידע והטיסה ברישומי מחזיק הרמ״א.
(ו)
חלקים של מבחן הטיסה יכולים להתבצע במדמה טיסה או במיתקן מתאים אחר, אם הדבר אושר על ידי המנהל.
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם כדייל, אלא אם בתקופה של 12 החדשים הקלנדריים שקדמו להעסקה, קבע מחזיק הרשיון באמצעות בחינות ראשוניות וחוזרות שאותו אדם הינו בעל כישורים וידע המתאימים לתפקידיו ולחובותיו המיועדים בנושאים אלה:
(1)
סמכות הטייס המפקד;
(2)
טיפול בנוסע, לרבות נהלים למקרה של נוכחות בני אדם בלתי שפויים או בני אדם אחרים שהתנהגותם עלולה לסכן את בטיחותם של הנוסעים האחרים;
(3)
משימות אנשי צוות, תפקידיהם וחובותיהם בעת נחיתת אונס על פני המים, פינוי והליכי חירום אחרים;
(4)
תדרוך נוסעים;
(5)
מיקום והפעלה של מטפי אש ניידים וציוד עזרה ראשונה;
(6)
שימוש נכון בציוד תא הנוסעים;
(7)
מיקום והפעלה של ציוד החמצן לנוסעים;
(8)
מיקום והפעלה של כל הפתחים לשעת חירום, לרבות מגלשות הפינוי, חבלי המילוט, אורות חירום, סירות הצלה וציוד חירום אחר;
(9)
מקום ישיבתם של נוסעים העשויים להזדקק לסיועו של אדם אחר לשם תנועה מהירה לפתחי חירום במקרה חירום, כקבוע בספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון.
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד בכלי טיס בטיסה לפי כט״מ, אלא אם, בתקופת ששת החדשים הקלנדריים שקדמו לאותה טיסה, הוא עבר מבחן מכשירים והמנהל או הבוחן המוסמך נתנו לו תעודת הסמכה המעידה על כך.
(ב)
לא ישתמש טייס בכל סוג של תהליך גישת מכשירים לפי כט״מ, אלא אם בתקופת ששה החדשים הקלנדריים שקדמו לאותו שימוש הוא הוכיח את יכולתו בביצוע של תהליך גישת מכשירים תוך הסתייעות במיתקן ILS, VOR ו־NDB, ואלא אם ניתנה לו תעודת הסמכה המעידה על כך כאמור בתקנת משנה (ח). תהליכי גישות המכשירים האמורים יכללו לפחות גישה ישירה אחת, גישת הקפה אחת תוך התייחסות ל־VOR או ל־NDB וגישת החטאה אחת. כל תהליך גישה כאמור יבוצע עד למינימה שנקבעה לאותו תהליך.
(ג)
בחינת המכשירים כאמור בתקנת משנה (א) תכיל בחינה בע״פ או בכתב לגבי ציוד כלי הטיס, ובחינת טיסת המכשירים בתנאים מדומים של טיסת מכשירים.
בחינת המכשירים תכלול שאלות בדבר נהלי חירום, פעולת מערכות המנוע, הדלק והשמן, קביעת הספקי מנוע, מהירויות הזדקרות, המהירות הטובה ביותר במצב של הפסקת פעולת מנוע, פעולת המדחף ומדחס גידוש והמערכות ההידראוליות, המכניות והחשמליות ואחרות.
מבחן הטיסה יכלול ניווט מכשירים, יציאה ממצבי חירום מדומים ותהליכי גישת מכשירים הקשורים במתקני ניווט שהוא עשוי להעזר בהם במהלך עבודתו.
הטייס יוכיח כי הוא עומד ברמת הכשירות הנדרשת בתקנה 318(ד).
(ד)
מבחן טיסת המכשירים יכלול –
(1)
לגבי טייס מפקד של מטוס כאמור בתקנה 315(א) – התהליכים והתמרונים הנדרשים לצורך מתן רשיון טייס תובלה בנתיבי אויר באותו דגם של מטוס;
(2)
לגבי טייס מפקד של מטוס או הליקופטר כאמור בתקנה 315(ג) – התהליכים והתמרונים הנדרשים לצורך מתן רשיון טייס מסחרי עם הגדר מכשירים וכן, אם הדבר נדרש, להגדר הדגם המתאים;
מבחן המכשירים יתבצע על ידי טייס־בוחן מוסמך או על ידי המנהל.
(ה)
הבחינה בטיסה תיערך בכלי טיס מהדגם שאותו עומד הטייס המפקד להטיס במהלך עבודתו. עומד הטייס להטיס יותר מדגם אחד של כלי טיס, יבצע את הבדיקה בכל אחד מהדגמים האלה, במחזוריות, אולם לא יותר מטיסת בדיקה אחת בכל אחת מהתקופות הקבועות בתקנת משנה (א).
(ו)
עומד הטייס המפקד להטיס גם כלי טיס חד מנועי וגם כלי טיס רב מנועי, יבצע את בחינת המכשירים כאמור בתקנת משנה (א) במחזוריות בכלי טיס רב מנועי ולאחר מכן בכלי טיס חד מנועי, אולם לא יותר מטיסת מבחן אחת בכל אחת מהתקופות הקבועות בתקנת משנה (א).
חלקים של מבחן הטיסה יכולים להתבצע במדמה טיסה או במיתקן אימון מתאים אחר, אם הדבר אושר על ידי המנהל.
(ז)
אם הטייס המפקד מורשה להשתמש במערכת טייס אוטומטי במקום בטייס משנה, יוכיח במשך בחינת המכשירים הנדרשת, את יכולתו, ללא טייס משנה, תוך שימוש בטייס אוטומטי או בלעדיו –
(1)
לבצע כהלכה הפעלת טיסת מכשירים;
(2)
לבצע כהלכה קשר אויר–קרקע ולקיים הוראות מורכבות של נת״א.
הנבחן בבחינה כאמור יוכיח כי, תוך כדי שימוש בטייס האוטומטי, כלי הטיס מופעל באותה מידה של יעילות, כאילו היה נוכח בו טייס משנה.
(ח)
המנהל או הבוחן המוסמך יתנו כתב הסמכה לטייס שעמד בבחינת המכשירים. כתב ההסמכה יכיל את רשימת סוגי תהליכי גישת המכשירים שהורשו, ואם עבר הטייס בחינת טייס אוטומטי, הרשאה להשתמש במערכת טייס אוטומטי במקום טייס משנה.
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד בטיסה לפי פרק זה, אלא אם, בתקופת 12 החדשים הקלנדריים שקדמו לאותה טיסה הוא עבר מבחן נתיב בכלי טיס מאחד הסוגים שאותם הוא עומד להטיס.
טיס מבחן הנתיב –
(1)
ינתן על ידי בוחן מוסמך או על ידי המנהל;
(2)
יכלול לפחות טיסה רגילה בנתיב אופייני למחזיק הרמ״א שבו מועסק או יועסק הטייס בדרך כלל;
(3)
יכלול המראות ונחיתות בשדה תעופה יציג או בשדות תעופה יציגים; לעניין מבחן נתיב לטייס מפקד של מסוק, ”שדה תעופה“ – לרבות שטח הפעלה כמשמעותו בתקנה 79ב. בנוסף לדרישות פסקה זו, לגבי טייס המורשה לבצע טיסת כט״מ, יכלול המבחן גם טיסה בפרוזדור אויר או בנתיב שמחוץ לפרוזדור אויר מאושר, או חלקים מהם, שבהם הוא עומד לטוס בשירותו של מחזיק הרשיון.
(ב)
(נמחקה).
(ג)
מחזיק רמ״א יקבע בספר העזר למבצעים שלו נוהל שיבטיח שכל טייס שלא טס בפרוזדור אויר, בנתיב או לשדה תעופה בתקופה של 90 יום הקודמים לטיסה המיועדת, יקבל לפני תחילתה של הטיסה את כל המידע הדרוש לביצועה הבטוח.
השלים איש צוות בחינה, מבחן באויר או אימון תקופתי שהוא נדרש לבצעם, 30 ימים לפני היום שבו הוא נדרש להשלימם או 30 ימים לאחריו, יראו אותו כאילו השלימם במועד שבו הוא נדרש לכך.
(ב)
נכשל טייס בביצוע כל תמרון נדרש בעת מבחן, רשאי הבוחן ליתן לטייס אימון נוסף תוך כדי ביצוע המבחן. הבוחן רשאי לדרוש מהנבחן, בנוסף לחזרה על התמרון שבביצועו הוא נכשל, לבצע כל תמרון אחר החיוני לשם קביעת כשירותו של הנבחן. לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם שלא עבר מבחן כאמור בתפקיד של טייס, עד שישלים את ביצוע המבחן בהצלחה.
מחזיק רמ״א המבקש שטייס המועסק על ידו יקבל הסמכה מטעם המנהל לשמש כטייס־בוחן של הטייסים המועסקים על ידו, יגיש למנהל בקשה לכך בכתב. המנהל רשאי להסמיך את הטייס כטייס־בוחן לאחר שעבר להנחת דעתו של המנהל בחינות מתאימות בע״פ ובכתב ולאחר שקבע כי הטייס מתאים לשמש כטייס־בוחן, לרבות מבחינת כישוריו ונסיונו וכי קיימת הצדקה להסמכה זו. כתב ההסמכה יציין את המבחנים, כאמור בתקנה 318, שהטייס־הבוחן מוסמך לבצעם ואת סוג כלי הטיס והדגמים שבהם רשאי הטייס לבצע את אותם מבחנים.
”אימון ראשוני“ – אימון הנדרש מאנשי צוות שלא הוסמכו ולא שרתו באותו תפקיד בכלי טיס;
”אימון הסבה“ – האימון הנדרש מאנשי צוות שהוסמכו ושרתו באותו תפקיד בכלי טיס אחר;
”אימון קידום“ – האימון הנדרש מטייסים, שהוסמכו ושרתו בכלי טיס מדגם מסויים כטייסי משנה, לפני שרותם באותו כלי טיס כטייסים מפקדים;
”אימון שינויים“ – האימון הנדרש מאנשי צוות שהוסמכו ושרתו בכלי טיס מדגם מסויים, ולדעת המנהל נדרש אותו אימון לפני תחילת שרותו של איש צוות באותו תפקיד באותו כלי טיס שנעשו בו שינויים;
”אימון חוזר“ – האימון הנדרש מאנשי צוות כדי לשמור על כשירותם לגבי כל כלי טיס, עמדת איש צוות וסוג הפעלה שבהם משרת איש הצוות;
”בטיסה“ – התמרונים, התהליכים או התפקידים שיש לבצעם בכלי טיס.
יקבע תכנית אימונים כאמור בסימן זה ויגרום לאישורה; תכנית האימונים תבטיח שכל איש צוות, מדריך טיסה, בוחן טיסה וכל אדם שמונה לתפקידים הקשורים בהובלת חמרים מסוכנים יהיה מאומן לביצוע תפקידיו;
(2)
יספק למטרת האימונים מתקני קרקע, מתקני טיסה ומדריכי קרקע מוסמכים;
(3)
יספק חומר אימונים, בחינות, טפסים, הוראות ונהלים עדכניים לשימוש בעת ביצוע אימונים ומבחנים כאמור בסימן זה;
(4)
יספק מדריכי טיסה, בוחני טיסה ומדריכי מדמה טיסה במספר מספיק לביצוע קורסים של אימוני טיסה, מבחני טיסה ואימוני מדמה טיסה כאמור בסימן זה.
(ב)
השלים איש צוות אימון חוזר שהוא נדרש לבצעו לפי סימן זה בחודש שלפני החודש שהוא נדרש לבצעו או בחודש שלאחריו, יראה איש הצוות כאילו השלים את האימון החוזר בחודש שבו הוא נדרש לבצעו.
(ג)
מדריך, מפקח או בוחן טיסה האחראי על נושא אימונים קרקעי מסויים, על חלק של אימון טיסה, של מבחן טיסה או מבחן כשירות כאמור בפרק זה יאשר את כשירותו וידיעתו המקצועית של איש הצוות, מדריך הטיסה או בוחן הטיסה לאחר סיום האימון או המבחן האמורים. האישור האמור יהווה חלק מרישומי איש הצוות. כאשר האישור צויין במערכת רישום ממוחשבת, יזוהו המדריך, המפקח או בוחן הטיסה המאשרים יחד עם אותו ציון, אולם חתימתם אינה נדרשת במקרה כזה.
(ד)
נושאי האימונים הקשורים ביותר מכלי טיס אחד או עמדת איש צוות אחת ושהושלמו בהצלחה במשך אימון קודם במסגרת שרות אצל אותו מחזיק רשיון לגבי כלי טיס אחר או עמדת איש צוות אחרת, אינם נדרשים לאימון נוסף בעת ביצוע אימון מאוחר יותר שאינו אימון חוזר.
(ה)
ניתן להשתמש במדמי טיסה ובמיתקני אימון אחרים במסגרת תכנית האימונים של מחזיק הרשיון, אם אושרו על ידי המנהל.
מחזיק רמ״א המבקש אישור זמני, אישור סופי ואישור שינוי תכנית אימונים, ימציא למנהל –
(1)
עקרונות תכנית האימונים, עם מידע המספיק לשם הערכה ראשונית של תכנית האימונים או של תיקונה;
(2)
מידע נוסף שהמנהל עשוי לדרוש.
(ב)
עונה תכנית האימונים המוצעת או התיקון המוצע על הוראות סימן זה, יאשרה המנהל אישור זמני בכתב, ומחזיק הרשיון רשאי יהיה לבצע את האימונים לפי אותה תכנית. המנהל רשאי לבדוק את התכנית ולהציע למחזיק הרשיון לבצע תיקונים, אם ימצא ליקויים שיש לתקנם.
(ג)
המנהל יתן אישור סופי לתכנית אימונים מוצעת או לתיקון מוצע של תכנית אימונים אם מחזיק הרשיון יוכיח, להנחת דעתו, שהאימונים המבוצעים לפי תכנית האימונים שאושרה אישור זמני כאמור בתקנת משנה (ב) מבטיחים שכל אדם המשלים אותם בהצלחה הינו מאומן לביצוע תפקידיו.
(ד)
מצא המנהל כי נדרשים תיקונים בתכנית האימונים לשם הבטחת מטרותיה, יבצע מחזיק הרשיון את התיקונים הנדרשים, לאחר שקיבל על כך הודעה מאת המנהל. קיבל מחזיק הרשיון הודעה כאמור מהמנהל, הוא רשאי להגיש בקשה לשיקול דעת מחודש של המנהל תוך 30 יום מקבלת ההודעה. הגשת הבקשה לשיקול מחדש תעכב את ביצוע התיקונים עד קבלת החלטת המנהל, אלא אם קבע המנהל כי נדרש תיקון מיידי מטעמי בטיחות הטיסה.
מחזיק רמ״א יכין ויחזיק תכנית לימודים מעודכנת לכל דגם של כלי טיס לגבי כל איש צוות הנדרש להפעלת אותו דגם של כלי טיס. תכנית הלימודים תכלול אימוני קרקע ואימוני טיסה הנדרשים לפי סימן זה.
(ב)
תכנית לימודים תכלול את כל אלה:
(1)
רשימת נושאי אימוני הקרקע, לרבות נושאי חירום;
(2)
רשימת מיתקני האימונים ועזרי הלימוד שמחזיק הרשיון ישתמש בהם;
(3)
תאור מפורט או תצוגה צילומית של התמרונים, הנוהלים והתפקידים הרגילים, המיוחדים והתמרונים, הנהלים ותפקידי החירום שישתמשו בהם בכל שלב של אימוני הטיסה או מבחני הטיסה.
תכנית האימונים תספק אימון חירום כאמור בתקנה זו לכל סוג, דגם או תצורה של כלי טיס, לכל איש צוות ולכל סוג הפעלה, המתאימים לכל איש צוות ולמחזיק הרמ״א.
(ב)
אימון חירום יכלול –
(1)
הדרכה בתפקידי חירום ובנהלי חירום, לרבות תיאום בין אנשי הצוות ולרבות הדרכה בנושאי בטחון התעופה;
(2)
הדרכה אישית במיקום ציוד חירום, תפקידו והפעלתו, לרבות –
א.
ציוד שמשתמשים בו לנחיתת ציף (ditching) ולפינוי;
ב.
ציוד עזרה ראשונה והשימוש הנכון בו;
ג.
מטפי אש ניידים, תוך הדגשת השימוש השונה בהם לכיבוי סוגי אש שונים;
(3)
הדרכה בטיפול במצבי חירום, לרבות –
א.
איבוד מהיר של דיחוס;
ב.
אש בטיסה או על פני הקרקע ונהלי פיקוח על עשן, תוך הדגשת ציוד חשמל ומפסקי זרם המצויים באזורי תאי הנוסעים והצוות;
ג.
לנחיתת ציף ופינוי;
ד.
מחלות, פציעות או מצבים מיוחדים אחרים הקשורים בנוסעים או באנשי צוות;
ה.
חטיפות כלי טיס ופגיעה בהם, ומצבים מיוחדים אחרים;
(4)
סקירה של תאונות ותקריות שארעו לכלי טיס, שהופעלו על ידי מחזיק הרמ״א, הקשורות במצבי חירום.
(ג)
איש צוות יבצע לפחות תרגילי חירום אלה, תוך שימוש בציוד חירום ובנהלי חירום מתאימים, אלא אם קבע המנהל, לגבי תרגיל מסויים, כי איש הצוות מסוגל לקבל אימון מספיק על ידי הדגמה בלבד:
(1)
נחיתת ציף, אם ישים;
(2)
פינוי חירום;
(3)
כיבוי אש ובקרת עשן;
(4)
הפעלת פתחי חירום ושימוש בהם, לרבות פרישת מגלשות ושימוש בהן, אם ישים;
(5)
שימוש בחמצן הנוסעים ואנשי הצוות;
(6)
הוצאת סירות הצלה מכלי הטיס וניפוחן, שימוש בחבלי הצלה והעלאת נוסעים ואנשי צוות על סירות ההצלה, אם ישים;
(7)
פרישה של חגורות הצלה וניפוחן ושימוש במתקני ציפה אישיים אחרים, אם ישים.
(ד)
אנשי צוות המועסקים בהפעלה בגובה של מעל 25,000 רגל, יקבלו הדרכה בכל אלה:
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם בתפקיד הכרוך בטיפול בחמרים מסוכנים או בהובלתם, אלא אם אותו אדם השלים, בתקופה של 12 חדשים שקדמו לכך, אימון ראשוני או אימון חוזר הכולל הדרכה לגבי –
(1)
רישויו המתאים של השוגר, האריזה, הסימון, השילוט והתיעוד המבוצעים על ידו בכל הנוגע לחמרים מסוכנים;
(2)
איפיוני הטיפול, ההטענה והאחסנה של חמרים מסוכנים.
(ב)
מחזיק רשיון ינהל רישומים של האימונים שהושלמו על ידי אנשי צוות וכל המועסקים מטעמו באחזקה ובמתן שירותי קרקע המבצעים תפקידים הכרוכים בטיפול ובהובלת חמרים מסוכנים.
(ג)
מחזיק רשיון שהחליט לא להוביל חמרים מסוכנים, או סוגים מסויימים של חמרים מסוכנים, יבטיח שכל איש צוות יהיה מאומן בזיהוי חמרים אלה.
(ד)
מחזיק רמ״א המפעיל כלי טיס בשדה תעופה שאין בו בני אדם מאומנים לטיפול בחמרים מסוכנים, רשאי להעסיק לעניין זה בני אדם שאינם עונים על תקנות משנה (א) ו־(ב), לפריקה, לטעינה או לטיפול אחר בחמרים מסוכנים, אם אותם בני אדם עוסקים בכך בהשגחתו של איש צוות כשיר כאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב).
קורסי אימונים, שמשתמשים בהם במדמי טיסה ובמתקני אימון אחרים יכולים להכלל בתכנית האימונים של מחזיק רמ״א, אם אושרו על ידי המנהל.
(ב)
מדמה טיסה או מיתקן אימון אחר, שמשתמשים בהם בקורס אימונים או במבחני טיסה הנדרשים בסימן זה, יענו על דרישות אלה:
(1)
עליהם להיות מאושרים במיוחד עבור –
א.
מחזיק הרשיון;
ב.
דגם כלי הטיס שלגביו נערכים האימון או המבחן;
ג.
התמרון, התהליך או תפקיד איש הצוות המסויימים;
(2)
עליהם לענות על איפיוני הביצוע, התיפקוד והאיפיונים האחרים הנדרשים למתן האישור במשך כל עת השימוש בהם;
(3)
יש לשנותם בהתאמה לכל שינוי בכלי טיס המדומה על ידם, המשנה את איפיוני הביצוע, התיפקוד או איפיונים אחרים הנדרשים למתן האישור.
(ג)
בבואו ליתן אישור ראשוני ואישור סופי לתכנית אימונים או לתיקונה, רשאי המנהל לשקול את התאמתם ורמתם של מתקני האימון, שיטות האימונים ונהליהם הנכללים בתכנית הלימודים של מחזיק הרשיון.
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים לבוחן טיסה יכללו כל אלה:
(1)
חובות בוחן טיסה, תפקידיו ואחריותו;
(2)
הוראות מתאימות של תקנות אלה וכן מדיניות מחזיק הרשיון ונוהליו;
(3)
השיטות, הנהלים והטכניקות לביצוע המבחנים;
(4)
הערכה נכונה של ביצועי הטייס, לרבות אבחנה של –
א.
אימון בלתי נכון ובלתי מספיק;
ב.
איפיונים אישיים העלולים להשפיע לרעה על בטיחות הטיסה;
(5)
פעולה מתאימה לתיקון מבחנים לא מספיקים;
(6)
שיטות, נהלים ומגבלות מאושרים לביצוע הנהלים הרגילים והמיוחדים ונהלי החירום בכלי טיס.
(ב)
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים למדריך טיסה, למעט למחזיק בהגדר הדרכה תקף, יכללו כל אלה:
(1)
עקרונות בסיסיים של תהליך לימוד ההדרכה;
(2)
שיטות ונוהלי הדרכה;
(3)
יחסי מדריך–מתלמד.
(ג)
אימון ראשוני ואימון הסבה בטיסה לבוחן טיסה ולמדריך טיסה, יכללו כל אלה:
(1)
אימון בטיסה וביצוע מבחני טיסה ממושבי הטייס משמאל ומימין, בביצוע התמרונים הרגילים והמיוחדים ותמרוני החרום, הנדרשים על מנת להבטיח את כשירותו של אותו אדם לבצע מבחני טיסה ואימוני טיסה כאמור בסימן זה;
(2)
אמצעי הבטיחות המתאימים שיש לנקוט בהם מכל אחד ממושבי הטייס במצבי חרום העלולים להתפתח בעת האימון;
(3)
התוצאות האפשריות מנקיטת אמצעי בטיחות בלתי מתאימים בעת האימון.
(ד)
ניתן לעמוד בדרישות תקנת משנה (ג), פסקאות (2) ו־(3), על ידי ביצוען בטיסה או במדמה טיסה מאושר.
מחזיק רמ״א יקיים תכנית אימונים לטייסים, ואם הוא מעסיק דיילים, יקיים מחזיק רמ״א גם תכנית אימונים לדיילים, המתאימות להפעלה שכל טייס או דייל אמורים לבצע, ויבטיח שכל אחד מהם יאומן כראוי כדי לעמוד בדרישות הישימות של מבחני הידע המקצועי והביצוע כאמור בתקנות 318 עד 322, אולם המנהל רשאי להתיר חריגה מהוראות תקנה זו, אם מצא שהדבר מוצדק מפאת היקפה המוגבל של ההפעלה.
(ב)
מחזיק רשיון הנדרש לקיים תכנית אימונים לפי תקנת משנה (א) יכלול בתכנית זו תכניות לימודים לאימוני קרקע ואימונים בטיסה לגבי –
(1)
אימון ראשוני;
(2)
אימון הסבה;
(3)
אימון קידום;
(4)
אימון שינויים;
(5)
אימון חוזר.
(ג)
מחזיק הרמ״א יספק חומר לימודים עדכני ומתאים לשימוש כל טייס ודייל.
(ד)
עותקי תכניות האימונים, וכל שינוי או תוספת להם, יומצאו למנהל לפני התחלת השימוש בהם ויאושרו על ידו. משתמש מחזיק הרשיון במתקני אימון של בני אדם אחרים, יומצאו גם עותקי תכניות אימונים של אותם מתקנים למנהל.
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס או כדייל בהפעלה לפי פרק זה, אלא אם אותו אדם סיים את שלב האימון הראשוני או שלב האימון החוזר המתאימים לסוג ההפעלה שאותו הוא עומד לבצע, תוך התקופה של 12 חודשים קלנדריים לפני הביצוע.
אימון ראשוני, אימון הסבה ואימון קידום קרקעיים לטייסים יכללו הדרכה לפחות בכל אלה, ככל שהדבר מתאים לתפקידיהם:
(1)
נושאים כלליים –
א.
נהלי המעקב אחר התקדמות הטיסה של מחזיק הרמ״א;
ב.
עקרונות ושיטות לקביעת משקל ואיזון של כלי הטיס וכן מגבלות מסלולים להמראה ולנחיתה;
ג.
מטאורולוגיה המספיקה להבטיח ידיעה מקצועית מעשית בתופעות מזג אויר, לרבות העקרונות של מערכות־חזית, התקרחות, ערפל, סערות רעמים, גזירת רוח, וכן אם ישים, מצבי מזג אויר בגובה רב;
ד.
מערכות פיקוח על תנועה אוירית, ונוהלי פיקוח ומונחים הקשורים בו;
ה.
ניווט ושימוש בעזרי ניווט, לרבות תהליכי גישת מכשירים;
ו.
נהלי קשר רגילים ובעת חירום;
ז.
סימני עזר חזותיים לפני ירידה מתחת ל־DH או ל־MDA ובמשך הירידה;
ח.
הדרכה נוספת החיונית כדי להבטיח את כשירות הטייס.
(2)
לגבי כל דגם של כלי טיס –
א.
תיאור כללי;
ב.
איפיוני ביצוע;
ג.
מנועים ומדחפים;
ד.
רכיבים עיקריים;
ה.
מערכות עיקריות ואחרות, עקרונות הפעלה רגילה, מיוחדת ובעת חרום, נהלים מתאימים ומגבלות;
ו.
נהלים להמנעות ממצבי מזג אויר קשה ולהפעלה בתוך סערות רעמים או בקרבתן (לרבות גבהי החדירה הטובים ביותר), מערבולות אויר, התקרחות, ברד ובתנאים מטאורולוגיים מסוכנים אחרים;
אימון ראשוני, אימון הסבה, אימון קידום ואימון שינויים לטייסים, יכללו טיסה ונסיון לגבי כל אחד מהתמרונים ומהתהליכים הנכללים בתכנית הלימודים במסגרת תכנית האימונים המאושרת.
(ב)
התמרונים והתהליכים הנדרשים כאמור בתקנת משנה (א), יבוצעו בטיסה, אלא אם ניתן לבצע חלק מהם במדמה טיסה או במיתקן אימונים דומה, כאמור בסימן זה.
(ג)
כוללת תכנית האימונים המאושרת של מחזיק הרשיון קורס אימונים שמשתמשים בו במדמה טיסה או במיתקן אימונים דומה, ישלים כל טייס בהצלחה –
(1)
אימון ונסיון במדמה טיסה או במיתקן אימונים דומה בביצוע תמרונים ותהליכים לפי סימן זה שניתן לבצעם במדמה טיסה או במיתקן אימונים דומה;
(2)
מבחן טיסה בכלי טיס או מבחן במדמה טיסה או במיתקן אימונים דומה ברמת כשירות של טייס מפקד או טייס משנה, לפי הישים ביניהם, לפחות בכל התמרונים והתהליכים שניתן לבצעם במדמה טיסה או במיתקן אימונים דומה.
דיילים: אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים [תיקון: תשע״ד]
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים לדיילים יכללו הדרכה לפחות בכל אלה:
(1)
נושאים כלליים:
א.
סמכות הטייס המפקד;
ב.
טיפול בנוסע, לרבות נהלים בטיפול בנוסעים בלתי שפויים או באחרים שהתנהגותם עלולה לסכן את בטיחות הטיסה;
(2)
לגבי כל דגם של כלי טיס:
א.
תיאור כללי של כלי הטיס תוך הדגשת איפיונים פיזיים שיש להם השלכה על נחיתת ציף (ditching) ופינוי, ונוהלי חרום בעת טיסה, ועל תפקידים אחרים הקשורים בהם;
ב.
השימוש במערכת מסירת הודעות לציבור ובאמצעי תקשורת עם אנשי הצוות האחרים, לרבות אמצעי חרום במקרה של נסיון חטיפת כלי הטיס, פיגוע בו או מצבים בלתי רגילים אחרים;
ג.
שימוש נאות בציוד אלקטרוני המיועד לשימוש הדיילים ובהפעלת מערכות האיורור והחימום של תאי הנוסעים.
מחזיק רמ״א יבטיח שכל איש צוות יקבל אימון חוזר ושכל איש צוות יהיה מאומן, כשיר ומעודכן בכל הנוגע לדגם כלי הטיס ולעמדת איש הצוות המתאימים.
(ב)
אימון קרקע חוזר יכלול לפחות את כל אלה:
(1)
בוחן המאפשר לבדוק את ידיעתו המקצועית של איש הצוות בכל הנוגע לכלי הטיס ולעמדתו בו;
(2)
הדרכה הנדרשת לשם רענון ועדכון הידיעה המקצועית, לרבות אימון חירום.
(ג)
אימון טיסה חוזר לטייסים יכלול אימון טיסה בתמרונים ובתהליכים כאמור בסימן זה, אולם השלמת מבחן מוצלח הנדרש לפי תקנה 318 תוך התקופה הקודמת של 12 חדשים קלנדריים יכולה לבוא במקום אימון טיסה חוזר.
מחזיק רמ״א המפעיל מטוס בינוני מקטגוריה תובלה המונע במנוע בוכנה, יענה על הוראות תקנות 135.365 עד 135.377 ל־פ.א.ר.
(ב)
מחזיק רמ״א המפעיל מטוס בינוני מקטגוריה תובלה המונע במנוע טורבינה יענה על הוראות תקנות 135.379 עד 135.387 ל־פ.א.ר., אולם אם מפעיל מחזיק הרשיון מטוס בינוני מקטגוריה תובלה המונע במנוע טורבו־מדחף שהורשה אחרי 29 באוגוסט 1959, אך שניתנה לו לפני כן תעודת סוג עם אותו מספר של מנועי בוכנה, רשאי מחזיק הרשיון לענות על הוראות תקנות 135.365 עד 135.377 ל־פ.א.ר.
(ג)
מחזיק רמ״א המפעיל מטוס בינוני שאינו בקטגוריה תובלה, יענה על הוראות תקנות 135.389 עד 135.395 ל־פ.א.ר. וכל החלטה בדבר עמידה בדרישות תתבסס על נתוני ביצוע מאושרים. למטרת תקנה זו, מטוס בינוני שאינו מקטגוריה תובלה הוא מטוס שניתנה לו תעודת סוג לפני 1 ביולי 1942.
(ד)
מחזיק רמ״א המפעיל מטוס קטן מקטגוריה תובלה, יענה על הוראות תקנה 135.397 ל־פ.א.ר.
(ה)
מחזיק רמ״א המפעיל מטוס קטן שאינו מקטגוריה תובלה, יענה על הוראות תקנה 135.399 ל־פ.א.ר.
(ו)
נתוני הביצוע בספר הטיסה של המטוס יחולו בכל הנוגע לקביעת עמידה בהוראות תקנות 135.365 עד 135.387 ל־פ.א.ר.. כאשר התנאים שונים מאלה שעליהם התבססו נתוני הביצוע, תיקבע עמידה בהוראות על ידי אינטרפולציה או על ידי חישוב השפעות השינוי על המשתנים המסויימים, אם תוצאות האינטרפולציה או החישוב הינן מדויקות באורח משמעותי כמו התוצאות של מבחנים ישירים.
(ז)
לא ימריא אדם מטוס בינוני מקטגוריה תובלה המונע במנועי בוכנה, במשקל העולה על המשקל המורשה לאותו מסלול שבשימוש (הנקבע לפי מגבלות המראה במסלול הכלולות בהוראות ההפעלה של קטגוריה תובלה בסימן זה) לאחר שנלקחו בחשבון נתוני תיקוני הטמפרטורה כאמור בספר הטיסה של המטוס.
(ח)
המנהל רשאי להתיר במפרטי ההפעלה של מחזיק הרשיון חריגות מהוראות סימן זה, אם עקב קיומן של נסיבות מיוחדות, עמידה מילולית בדרישה מסויימת אינה חיונית לבטיחות הטיסה.
(ט)
ניתן להפחית את הרוחב של 10 מייל, המצויין בתקנות 135.369 עד 135.373 ל־פ.א.ר., ל־5 מילין, באורך שאינו עולה על 20 מייל, כאשר ההפעלה היא לפי כטר״מ או כאשר מתקני הניווט מספקים זיהוי אמין ומדוייק של פני קרקע גבוהים ושל מכשולים, המצויים מחוץ לתחום של 5 מילין, אך בתחום של 10 מייל, מכל צד של הנתיב המיועד.
(י)
על אף האמור בתקנה זו –
(1)
בתקנות משנה (א), (ו) ו־(ט), תקנות 135.365 עד 135.377 לפ.א.ר. יחולו בכפוף לשינויים האמורים בפרט (6) בטבלה שבתוספת השנייה;
מחזיק רמ״א יתחזק את כלי הטיס המופעלים על ידו לפי הוראות הפרק השביעי וכן לפי הוראות תקנות סימן זה.
(ב)
מחזיק רמ״א המפעיל כלי טיס שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 9 מושבים או פחות, רשאי, אם לא נדרש אחרת על ידי המנהל, לתחזק את כלי הטיס האמורים גם לפי הוראות סימן זה החלות על מפעיל כלי טיס שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר.
מצא המנהל כי ביקורות כלי הטיס, המפורטות במערך והנדרשות ומאושרות על פי הפרק השביעי, אינן מספיקות כדי לעמוד האחזקה בדרישות פרק זה, או לבקשת מחזיק רמ״א, רשאי המנהל לשנות את מערך האחזקה, המהווה חלק בלתי נפרד ממפרטי ההפעלה של מחזיק הרמ״א.
(ב)
מחזיק רמ״א המבקש מהמנהל שינוי מערך האחזקה, יצרף לבקשתו את מערך האחזקה המאושר, ואת נוסח השינוי המבוקש.
מחזיק רמ״א יכלול בספר העזר למבצעים שלו תרשים או תיאור המבנה הארגוני של הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק בעבורו, ואת רשימת בני האדם בתפקיד ניהולי או בתפקיד בכיר המבצעים עבורו את האחזקה.
(ב)
ספר העזר למבצעים יכלול גם את מערך האחזקה כאמור בתקנות 241ו־344.
(ג)
מחזיק רמ״א יקבע בספר העזר למבצעים שיטה מתאימה לשימור מידע בקשר לתחזוקה שבוצעה ולאפשרות של גישה מהירה למידע ושימוש בו, להנחת דעתו של המנהל והכוללת –
(1)
תאור של העבודה שבוצעה;
(2)
שם האדם שביצע את העבודה;
(3)
שמו או אמצעי זיהוי של האדם שאישר את ביצוע העבודה וחתימתו של אותו אדם.
מחזיק רמ״א יהיה אחראי לכך שמערך האחזקה של כלי הטיס המופעלים על ידו יכלול בנוסף לנדרש לפי תקנה 131, את כל אלה:
(1)
שיטות ביצוע אחזקה שגרתית ולא שגרתית ושינויים, בנוסף לבדיקה השגרתית הנדרשת;
(2)
נהלים שמטרתם לוודא שכל הבדיקות והחלפת החלקים כדרוש מבוצעים בהתאם למערך האחזקה ושכל האפיצויות הדרושות בעת ביצוע הבדיקות ובדיקות הכפל כלולות במערך האחזקה;
(3)
סימון של סעיפי הבדיקה שבהם נדרשת ביקורת על ידי מבקר. ביקורת כאמור תבוצע לפחות על אותם סעיפי המערך הקשורים בפריטי מבנה, מנוע, מדחף וציוד, אשר כשל שלהם, פעולתם הבלתי תקינה או שימוש לא נכון בחלקים ובחמרים בהם, עלולים לגרום לתקלות המסכנות את הפעולה הבטוחה של כלי הטיס;
(4)
סימון של סעיפי ביקורת על ידי מבקר שבהם נדרשת ביקורת כפל;
(5)
נוהלים שמטרתם לוודא שיטת ביצוע הבדיקות, הביקורות וביקורות הכפל הדרושות ואשר יבטיחו שביקורת של עבודה מסויימת לא תעשה בידי אותו אדם שביצע את העבודה ושביקורת הכפל לא תעשה בידי אותו אדם שביצע את הביקורת הראשונה;
(6)
נוהלים שמטרתם להבטיח שהבדיקות, האחזקה והשינויים שלא הסתיימו כתוצאה מהפסקה של העבודה, יושלמו כהלכה לפני שחרור כלי הטיס לטיסה.
(ב)
מערך אחזקה של מחזיק ברמ״א המפעיל כלי טיס, שתצורת מושבי הנוסעים שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר יכלול, בנוסף לנדרש לפי תקנת משנה (א), נוהלים שמטרתם לוודא הפרדה בין סמכויות מחלקת פיקוח איכות וביקורת של הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק המתחזק את כלי הטיס, לבין סמכויות מחלקות אחרות של אותו גוף העוסקות בביצוע העבודה, כך שהחלטת מבקר או מפקח איכות הנוגעת לביקורת לא תבוטל אלא על ידי אדם בעל סמכות גבוהה ממנו, במסגרת מחלקת פיקוח איכות וביקורת, או על ידי אדם בעל אחריות כוללת, בדרג הנהלת הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק האחראי על פעילות מחלקת פיקוח וביקורת ועל פעילות מחלקות אחזקה אחרות.
מחזיק רמ״א אחראי לכך שהגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק המתחזק את כלי הטיס המופעלים על ידו –
(1)
מבצע מעקב מתמיד אחר מצב כושר הטיסה של כלי הטיס המתוחזקים וכל חלקיהם וכן אחר פרסומי היצרן, לצורך בדיקת ההתאמה והיעילות של מערך האחזקה, וכדי שתוצאות המעקב ישמשו לשינוי או לעדכון מערך האחזקה;
(2)
מוודא ששינוי או עדכון מערך האחזקה, הסוטים מהדרישות שנקבעו במערך האחזקה, יבוצעו רק לאחר קבלת אישורו של המנהל.
(ב)
מחזיק רמ״א המפעיל כלי טיס שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס היא של 10 מושבים או יותר, יהיה אחראי לכך כי הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק המתחזק את כלי הטיס, מבצע מעקב מתמיד אחר יעילות שיטת פיקוח האיכות והביקורת המשמשת לפיקוח על אחזקת כלי הטיס המופעלים על ידי מחזיק הרמ״א.
(ג)
מצא המנהל שמערך האחזקה או שיטת פיקוח האיכות והביקורת, אינם מכילים סעיפי ביקורת, נהלים ותקנים הדרושים כדי לענות על דרישות תקנות אלה רשאי המנהל להורות למחזיק הרמ״א לשנות את מערך האחזקה או את שיטת פיקוח האיכות והביקורת, כדי שיענו על דרישות התקנות.
(ד)
מחזיק רמ״א רשאי לערור על החלטת המנהל למנהל תוך 30 יום מיום קבלת הוראת המנהל, כאמור בתקנת משנה (ג). קבע המנהל כי יש לבצע הוראתו ללא דיחוי מטעמי בטיחות הטיסה, יבוצע השינוי מיד; בכל מקרה אחר דוחה הגשת ערר כאמור את ביצוע השינוי עד קבלת החלטתו של המנהל.
מחזיק רמ״א אחראי לכך שהגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק, המתחזק את כלי הטיס המופעלים על ידו, הכין תכנית הדרכה שמטרתה להבטיח כי כל עובד, המוסמך לקבוע את רמת הביצוע של העבודה, יהיה בעל ידע מעודכן בכל הקשור לנוהלים, לטכניקות, לשינויים בכלי הטיס ולשינויים בציוד הבדיקה ויהיה כשיר לביצוע תפקידיו.
לא יבצע אדם שינוי גדול, שינוי אקוסטי או תיקון גדול בכלי טיס המופעל על ידי מחזיק רמ״א, במנועו, במדחף שלו, ברוטור שלו או בציודו, אלא אם שינוי או תיקון זה בוצע בהתאם לנתונים טכניים שאושרו על ידי המנהל.
(ב)
לעניין תקנת משנה (א), שינוי גדול, שינוי אקוסטי או תיקון גדול שאושרו בעבר על ידי הרשויות המוסמכות לכך במדינת הייצור, נחשב כשינוי או תיקון שנתוניו הטכניים אושרו על ידי המנהל.
(ג)
בקשה המכילה את הנתונים הטכניים הדרושים לצורך אישור שינוי גדול, שינוי אקוסטי או תיקון גדול, תוגש באופן ובצורה שיורה המנהל.
מחזיק רמ״א יוודא כי האישור המציין כי כלי הטיס כשר לטיסה נרשם במסמכי כלי הטיס על ידי הוצאת תעודת אחזקה ושחרור או על ידי רישום ביומן התחזוקה של כלי הטיס בצורה ובאופן שנקבעו על ידי המנהל.
”זמן הסטה“ (Diversion Time) – טווח המבוטא במונחים של זמן טיסה, מנקודה בנתיב הטיסה עד לשדה משנה לנתיב;
”זמן הסטה מרבי“ (Maximum Diversion Time) – זמן ההסטה המרבי בטיסת EDTO, שהתיר המנהל למחזיק רישיון, במסגרת אישור להפעלת טיסות EDTO, לפי תקנה 403;
”זמן סף“ –
(1)
למטוס דו־מנועי המונע במנועי טורבינה – 60 דקות במהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל (One Engine Inoperative Speed), כמפורט בספר הטיסה שלו, בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח;
(2)
למטוס בעל שלושה מנועי טורבינה או יותר – 180 דקות במהירות שיוט עם כל המנועים פועלים (All-Engine Operative Speed) כמפורט בספר הטיסה שלו, בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח;
”טיסת EDTO“ – טיסה של מטוס רב־מנועי המונע במנועי טורבינה שבה זמן ההסטה עולה על זמן הסף;
”מוסמך EDTO“ – טכנאי לבדק מטוס שהשלים באופן משביע רצון את תכנית ההדרכה של מחזיק הרישיון בנושא אחזקת מטוסים דו־מנועיים המופעלים בטיסות EDTO, כאמור בפרט (11)(ט) בתוספת הרביעית;
”מושב יציאת חירום“ – מושב או שורת מושבים שמהם ניתן להתקדם ישירות לפתח חירום, בלי להיכנס למעבר או להקיף מכשול;
”מחזיק רישיון“ – מפעיל אווירי שבידו רישיון הפעלה אווירית שניתן לפי פרק זה;
”מטוס מוביל נוסעים“ או ”הפעלה של הולכת נוסעים“ – הולכת בני אדם שאינם נמנים עם אלה שפורטו בתקנה 475(א);
”מערכת EDTO משמעותית“ – מערכת במטוס אשר כשל או הידרדרות שלה עלולים להשפיע לרעה על בטיחות טיסת EDTO, או שהמשך פעולתה הוא בעל חשיבות ייחודית לטיסה בטוחה ולנחיתה של המטוס בעת הסטה בטיסת EDTO, המפורטת ככזאת בספרות האחזקה שפרסם מחזיק תעודת הסוג של המטוס.
פרק זה חל על מטוסים גדולים בהפעלה מסחרית על ידי מוביל אוירי ישראלי בטיסות סדירות וטיסות שכר ועל כל אדם המועסק על ידיו בהפעלה כאמור וכן על כל אדם המצוי במטוס המופעל בהתאם לפרק זה, הכל לפי הענין.
לא יפעיל אדם מטוס גדול שנחכר על ידי מחזיק הרשיון לפי פרק זה אלא אם כן המציא למנהל עותק של כל תנאי החכירה (להלן – החוזה) והתקיימו התנאים הנקובים בתקנת משנה (ב).
(ב)
קיבל המנהל עותק של החוזה יקבע מי מהצדדים לחוזה הוא האחראי להפעלה; קבע המנהל כי מחזיק הרישיון הוא האחראי להפעלה, יוציא תיקון מתאים למפרטי ההפעלה של מחזיק הרישיון, ויורה למחזיק הרישיון לעדכן בספר העזר למבצעים ובספר בקרת האחזקה שלו את שמות הצדדים לחוזה ואת תקופת תוקפו, את סימני הלאומיות והרישום של המטוס, וכן את התפקידים והחובות של הצדדים לחוזה, הישימים להפעלה.
(ג)
בקבעו מי מהצדדים לחוזה אחראי להפעלה, יביא המנהל בחשבון על מי מהצדדים מוטלות שליטה ואחריות על כל אחד מאלה:
הפעלה ותחזוקה של מטוסים בתצורה של 30 מושבים או פחות [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
מפעיל לפי פרק זה רשאי להפעיל מטוס בתצורה שבה מספר מושבי הנוסעים המרבי, למעט מושבי הטייסים, הוא עד 30 מושבים לכל היותר ומשקלו המשתלם (Payload) המרבי 3400 ק״ג (7500 פאונד) לפי הפרק השנים עשר, אולם תקנות 232, 238, 243, 245ו־247 עד 249 לא יחולו על הפעלה כאמור והיא תבוצע בהתאם למפרטי ההפעלה המתאימים לפי פרק זה למעט סימנים ה׳ עד י״א לפרק זה.
(ב)
מחזיק רשיון הפעלה אווירית לפי פרק זה רשאי לתחזק מטוסים המופעלים לפי הפרק השנים עשר בהתאם למערך אחזקה כמפורט בסימן י״א לפרק זה ובהתאם למפרטי הפעלה שניתנו לו לפי פרק זה; מפרטי הפעלה שניתנו לפי תקנה זו יכללו מגבלות ודרישות הפעלה שהמנהל מצא כי הן חיוניות להפעלה בטוחה.
אדם המפעיל מטוס בהתאם לרשיון שניתן לו לפי פרק זה מחוץ לישראל, יעמוד בכללי התעבורה האוירית של מדינת החוץ הנוגעת לעניין ובכללי שדות התעופה שלה, אלא אם כן הוראה מהוראות פרק זה חמורה יותר וניתן לעמוד בדרישותיה מבלי להפר את כללי מדינת החוץ.
(ב)
מחזיק רישיון יוודא כי בהפעלת מטוסים מחוץ לישראל, כל המועסקים מטעמו ידעו את חובתם לציית לחוקים לתקנות ולנהלים החלים עליהם במדינה שבה מתבצעת ההפעלה.
(ג)
מחזיק רישיון יבטיח כי הטייסים ושאר אנשי צוות האוויר מכירים את הדינים והנהלים החלים לגבי הפעלת המטוס במרחבי האוויר, בנתיבים ובשדות התעופה שבו הוא יופעל, ולגבי עזרי הניווט המשמשים בהם.
מבקש רשיון יגיש בקשה באופן ובצורה שהורה המנהל; הבקשה תוגש 60 ימים לפחות לפני התאריך המיועד להתחלת ההפעלה כפי שצויין בבקשה, ובמקרה של בקשה לחידוש הרשיון – 60 ימים לפחות לפני תום תוקפו של הרשיון.
(ב)
בקשה לרשיון תכיל הצהרה בדבר כל אלה:
(1)
מבקש שהוא תאגיד:
(א)
שמו ומענו של כל בעל עניין בתאגיד כמשמעותו בחוק ניירות ערך, התשכ״ח–1968; לענין זה יראו אדם כבעל ענין בתאגיד גם כשהמניות באותו תאגיד הן בבעלות בן זוגו, ילדיו, נכדיו או הוריו, והכל בין במישרין ובין בעקיפין, בין שהמניות מוחזקות עבורו ובין אם הן מוחזקות עבור אחד מהמנויים לעיל;
(ב)
שמו ומענו של כל מנהל ושל כל אדם שיעסוק בתפקיד בהנהלה כמפורט בתקנה 377;
(ג)
שמו ומענו של התאגיד, ושל כל בעל שליטה בתאגיד, הקשור במישרין או בעקיפין במבקש או בנשלט על ידו;
(2)
מבקש שאינו תאגיד:
(א)
שמו ומענו של כל אדם שיש לו ענין כספי בבקשה, טבעו של אותו ענין ומידת הענין;
(ב)
שמו ומענו של כל אדם שיועסק בתפקיד בהנהלה כמפורט בתקנה 377.
המנהל יתן רשיון הפעלה אווירית לפי סימן זה אם הוכיח המבקש למנהל כי הוא –
(1)
מחזיק ברשיון הפעלה מסחרית;
(1א)
עומד לרשותו ונמצא בחזקתו מטוס המתאים לסוגי הפעילויות המבוקשים לפחות; לעניין זה, ”עומד לרשותו ונמצא בחזקתו“ – בין בבעלותו, ובין כחוכר המטוס בחוזה חכירה לטווח ארוך שהמנהל קבע לגביו, לפי תקנה 361, כי החוכר הוא האחראי להפעלה;
(2)
אינו פסול מלקבל רשיון כאמור בתקנת משנה (ב);
(3)
המבקש הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי הוא בעל ארגון הולם, שיטות הולמות לבקרה ולפיקוח על הפעלת טיסות, תכנית הדרכה הולמת, וכן הסדרים הולמים לשמירה על כשירות אווירית נמשכת של המטוסים שהוא מפעיל ולקבלת שירותי קרקע, התואמים את האופי וההיקף של ההפעלה שבקשר אליה מתבקש הרישיון;
(4)
המבקש הגיש לעיונו של המנהל, לשם ביקורת, ספר עזר למבצעים כאמור בסימן ו׳, הכולל את כל המידע וההוראות החיוניים כדי לאפשר לכל מי שהוא מעסיק מטעמו בתפקיד תפעולי למלא את חובותיו לפי כל דין החל על ההפעלה, לשמור על רמת בטיחות גבוהה ולתת את השירותים המבוקשים, לפי תקנות אלה, וספר העזר כאמור מקובל על המנהל והוא אישר את החלקים ממנו הטעונים אישור לפי תקנות אלה;
(5)
המבקש הגיש לעיונו של המנהל, לשם ביקורת, ספר בקרת אחזקה כאמור בסימן ו׳, הכולל את כל המידע וההוראות החיוניים כדי לאפשר לכל בעל תפקיד תפעולי או כל הממלא תפקיד באחזקה מטעם מחזיק הרישיון, למלא את חובותיו לפי כל דין החל לעניין שמירה על כשירות אווירית נמשכת של המטוסים שהוא מפעיל ולעניין אחזקתם, לשמור על רמת בטיחות גבוהה ולתת את השירותים המבוקשים לפי תקנות אלה, וספר העזר כאמור מקובל על המנהל והוא אישר את החלקים ממנו הטעונים אישור כאמור בתקנות אלה.
(ב)
המנהל רשאי שלא ליתן רשיון להפעלה אווירית למבקש לפי סימן זה, אם מצא כי –
(1)
רשיון להפעלה אווירית קודם של המבקש הותלה או בוטל;
(2)
אדם שהועסק על ידי מוביל אוירי שרשיון ההפעלה שלו הותלה או בוטל בתפקיד הנהלה הדומה לתפקיד מאלו המנויים בתקנה 377, או שהיתה לאותו אדם שליטה או זכות בעלות משמעותית במבקש ושהעסקתו או שליטתו תרמו באורח משמעותי לסיבות שהביאו לביטול הרשיון או התלייתו, אמור להיות מועסק באחד מאותם תפקידים או בתפקידים דומים על ידי המבקש;
רישיון הפעלה אווירית יינתן בשפות העברית והאנגלית בטופס לפי תבנית הנתונה בסעיף 2 לתוספת 6 (Appendix 6) לחלק הראשון לנספח 6 לאמנה, ויכיל את הפרטים האלה:
(1)
מדינת המפעיל והרשות המוסמכת המוציאה את הרישיון;
(2)
מספר הרישיון ומועד פקיעת תוקפו;
(3)
שם מחזיק הרישיון או השם המסחרי שבו הוא רשאי להשתמש;
(4)
המען של מקום העסקים העיקרי של מחזיק הרישיון;
(5)
פירוט המסמך שאותו יש לשאת במטוס והמפרט את אופן יצירת הקשר המיידי עם הנהלת מחזיק הרישיון;
(6)
תאריך הוצאת הרישיון;
(7)
שמו, חתימתו, והגדרת תפקידו של נותן הרישיון.
(ב)
המנהל ייתן מפרטי הפעלה לכל דגם של מטוסים בצי של מחזיק הרישיון; מפרטי ההפעלה יינתנו בשפה האנגלית בטופס לפי תבנית הנתונה בסעיף 3 לתוספת (Appendix) 6 לחלק הראשון לנספח 6 לאמנה, ויכללו את הפרטים האלה:
(1)
מספר רישיון ההפעלה האווירית שאליו צמודים מפרטי ההפעלה;
(2)
שם מחזיק הרישיון או השם המסחרי שבו הוא רשאי להשתמש;
(3)
תאריך מתן מפרטי ההפעלה;
(4)
דגמי המטוסים שמחזיק הרישיון רשאי להפעיל, כולל יצרן המטוס ומספר הסדרה; המנהל רשאי לציין במפרטי ההפעלה את סימני הלאומיות והרישום של המטוסים שמחזיק הרישיון רשאי להפעיל;
(5)
סוג ההפעלה (נוסעים/מטען, בין־לאומי/פנים ארצי, סדיר/שכר);
(6)
אזורי הפעלה;
(7)
הגבלות מיוחדות על ההפעלה;
(8)
הרשאות מיוחדות להפעלה, כדוגמת נשיאת חומרים מסוכנים, תפעול בתנאי ראות נמוכה, מפרטי ניווט וכיוצא באלה;
(9)
שם ממונה על הכשירות האווירית הנמשכת, והתקנות שלפיהן הוא פועל;
(10)
חריגות מאושרות מהוראות תקנות אלה, ונושאים נוספים כפי שייקבעו על ידי המנהל;
(11)
שמו, חתימתו, והגדרת תפקידו של נותן מפרטי ההפעלה.
(ג)
המנהל רשאי לתת אותם מפרטי הפעלה לכמה דגמים של מטוסים בצי של מחזיק הרישיון, אם ההגבלות וההרשאות לגביהם, כאמור בתקנת משנה (ב)(7) ו־(8), הן זהות.
(ד)
המנהל רשאי לתת מפרטי הפעלה נפרדים למטוסים מאותו דגם בצי של מחזיק הרישיון, אם ההגבלות וההרשאות כאמור לגבי חלק מהמטוסים מאותו דגם הן שונות.
תקופת תוקפו של רישיון הפעלה אווירית היא שנתיים מיום נתינתו, אלא אם כן בוטל או הותלה רישיון ההפעלה המסחרית שבהסתמך עליו הוא ניתן או אם המנהל ביטל או התלה את רישיון ההפעלה האווירית.
(ב)
(בוטלה).
(ג)
המנהל רשאי להתלות רשיון או לבטלו מכל סיבה אשר היתה יכולה לשמש בסיס לסירוב מתן הרשיון.
(ד)
התלה המנהל רשיון או ביטלו – יחזירו מחזיק הרשיון למנהל.
המנהל רשאי, לבקשת מחזיק רשיון ובכפוף לתקנות משנה (ב) או (ג), לפי הענין, לאשר חריגות מדרישות ישימות של פרק זה, בדרך של תיקון מתאים במפרטי ההפעלה (להלן – אישור חריגה) ומחזיק הרשיון יענה על תנאי האישור לחריגה בכל הפעלה כאמור; המנהל רשאי לבטל אישור חריגה בכל עת.
(ב)
אישרו הרשויות המוסמכות לכך בצה״ל, שההפעלה היא חיונית לבטחון המדינה ושנדרשת חריגה, רשאי המנהל לתת אישור חריגה להפעלה המבוצעת –
(1)
בהתאם לחוזה שבו צה״ל הוא הצד העיקרי;
(2)
עבור צה״ל לפי חוזה בין צה״ל לבין צד עיקרי לחוזה, שלו חוזה עם מחזיק רשיון לפי פרק זה.
(ג)
בתנאי חירום רשאי המנהל לתת אישור חריגה אם ההפעלה חיונית להצלת אדם או רכוש והמנהל מצא כי החריגה חיונית לביצוע מהיר של ההפעלה.
(ד)
לא יתן המנהל אישור חריגה אלא לאחר שהביא בחשבון את כל השיקולים הנוגעים לענין.
דרישות כח אדם ניהולי [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ח־2]
(א)
מבקש רשיון יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עומד לרשותו כח אדם לתפקידי הנהלה במספר ובאיכות המספיקים כדי להבטיח דרגה גבוהה ביותר של בטיחות בהפעלה וכי מבקש הרשיון מעסיק בלעדית את אותו כח אדם במשרה מלאה לפחות בתפקידים אלה:
לבקשת מחזיק רשיון, רשאי המנהל להתיר הפעלה מסויימת עם כח אדם במספר ובתפקידים שונים מאלה המנויים בתקנת משנה (א), אם הוכיח כי הוא מסוגל לבצע את ההפעלה בדרגה הגבוהה ביותר של בטיחות בשל אחד מאלה:
(1)
סוג ההפעלה המיועד והיקפה;
(2)
מספר המטוסים שיופעלו וסוגם;
(3)
איזור ההפעלה.
(ב1)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), מחזיק רישיון רשאי להעסיק את מנהל הבטיחות גם בתפקיד של טייס, מדריך או בוחן, ובלבד שמתקיימות הוראות תקנה 7(ג) ו־(ה) לתקנות המנ״ב.
(ג)
מחזיק הרשיון –
(1)
יפרט בחלק הכללי של ספר העזר למבצעים או בספר בקרת האחזקה, לפי תקנות אלה את תפקידם, כפיפותם, סמכויותיהם ואחריותם של המועסקים על ידו לפי תקנה זו;
(2)
יציין בספר העזר למבצעים ובספר העזר לאחזקה את שמם של בני האדם שמינה לתפקידים האמורים, לפי תקנות אלה, ופרטי ההתקשרות עמם;
(3)
ימציא למנהל הודעה על כל שינוי במינוי כאמור בפסקאות (1) ו־(2), תוך 10 ימים מיום השינוי.
(ד)
בתקנה זו, העסקה בלעדית משמעה העסקה על ידי מחזיק הרישיון, במסגרת פעילות מחזיק הרישיון, בתפקידים שבתחום אחריותו של בעל התפקיד האמור או הנוגעים להם, ובלבד שהעיסוק בתפקידים אלה אינו יוצר או עלול ליצור ניגוד עניינים עם תפקידו כאמור או פוגע ביכולתו לשמש בתפקיד כאמור.
כישורי כח אדם ניהולי [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ח־2, תשפ״ב]
(א)
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם בתפקיד של הממונה על המבצעים אלא אם כן אותו אדם מכיר ויודע את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון, את תכולת מפרטי ההפעלה שלו, את הוראות פרק זה והוא אחד מאלה –
(1)
מחזיק, או החזיק ברישיון טייס תובלה בנתיבי אוויר וצבר נסיון של חמש שנים רצופות לפחות כטייס מפקד של מטוס גדול ומהם שלוש שנים לפחות נסיון בשירות בעל רשיון הפעלה של מטוס גדול;
(2)
בעל נסיון של שלוש שנים לפחות בתפקיד בעל אחריות וסמכות הדומים, לדעת המנהל, לממונה על המבצעים במטוסים גדולים.
(ב)
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם בתפקיד של טייס ראשי, אלא אם כן הוא –
(1)
מחזיק ברשיון תקף של טייס בנתיבי תובלה באויר ובו הגדר אחד לפחות המתאים לסוג המטוסים המופעלים על ידי בעל הרשיון;
(2)
בעל נסיון של חמש שנים רצופות לפחות כטייס מפקד של מטוס גדול שהופעל או מופעל על ידי מחזיק הרשיון; המנהל רשאי להתיר חריגה מדרישות פסקה זו אם מצא שלאותו אדם נסיון תעופתי דומה;
(3)
מכיר ויודע בכל עת את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון העומד להעסיקו או מעסיקו, את תכולת מפרטי ההפעלה שלו ואת הוראות פרק זה הדרושות לשם ביצוע נאות של תפקידיו.
(ג)
לא יעסיק מחזיק רישיון אדם ולא יעסוק אדם בתפקיד של ממונה על כשירות אווירית נמשכת אלא אם כן התקיימו לגביו כל אלה:
(1)
התקיים בו אחד מאלה:
(א)
הוא מחזיק ברישיון תקף של טכנאי לבדק כלי טיס ובו הגדר למטוס גדול המתאים, בשים לב לסוגי המטוסים שמפעיל מחזיק הרישיון, למילוי תפקידו, והוא החזיק בהגדר זה חמש שנים לפחות;
(ב)
הוא בעל תואר ראשון לפחות בהנדסה אווירונאוטית, מכנית, חשמלית, אלקטרונית, הנדסת אוויוניקה או הנדסה בתחום אחר המקובל על המנהל כנוגע לכשירות אווירית נמשכת של כלי טיס;
(ג)
התקיימו בו כל אלה:
(1)
נוסף על הניסיון כאמור בפסקה (2), הוא בעל ניסיון של 5 שנים לפחות בשילוב מתאים של משימות הקשורות לתחזוקת כלי טיס או לניהול כשירות אווירית נמשכת, או לפיקוח על משימות כאמור;
(2)
הוא עבר קורס היכרות כללית עם מדגם מייצג של סוגי כלי הטיס שמפעיל מחזיק הרישיון;
(3)
הוא בעל ידע בנושא מערכת איכות כולל שיטות לביצוע סיקור, כהגדרתו בתקנות מכוני הבדק;
(2)
הוא בעל ניסיון של חמש שנים לפחות המתאים למילוי תפקידו, שמהן שנתיים לפחות בענף התעופה בתפקיד מתאים;
(3)
הוא מכיר ויודע בכל עת את ספר בקרת האחזקה ואת מערכי האחזקה של מחזיק הרישיון העומד להעסיקו או המעסיקו, את תכולת מפרטי ההפעלה שלו ואת תקנות הטיס הנוגעות לשמירה על כשירות אווירית נמשכת הישימות להפעלה של מחזיק הרישיון.
הדרכת עובדים בתפקידים תפעוליים ושימוש במפרטי הפעלה [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
מחזיק רישיון יבטיח כי כל מי שהוא מעסיק מטעמו בתפקיד תפעולי, יקבל הדרכה ואימון הולמים לגבי תפקידיו וחובותיו, כפי שהם מפורטים בספר העזר למבצעים ובספר בקרת האחזקה, ולגבי הקשר בין תפקידיו לבין ההפעלה הכוללת.
(ב)
מחזיק רשיון יחזיק קובץ נוסף שלם ונפרד של מפרטי ההפעלה שלו ובו יכלול את מפרטי ההפעלה הישימים בספר העזר למבצעים שלו באופן שתישמר זהותם כמפרטי הפעלה.
המנהל רשאי לשנות תנאי ברשיון שנתן לפי פרק זה או מפרטי הפעלה שנתן לפי פרק זה –
(1)
לבקשת מחזיק הרשיון, אם מצא כי הבטיחות בתובלה האוירית וטובת הציבור מאפשרים זאת;
(2)
ביזמתו, אם מצא כי השינוי נדרש מטעמי בטיחות בתובלה האוירית וטובת הציבור.
(ב)
מצא המנהל כי השינוי נדרש מטעמי בטיחות וטובת הציבור, יודיע על כך למחזיק הרשיון ויתיר לו להמציא מידע והערות על כך תוך תקופה שלא תפחת משבעה ימים; לאחר שישקול את המידע וההערות שהומצאו על ידי מחזיק הרשיון, יחליט המנהל אם לבצע את השינוי או לבטל את הודעתו.
(ג)
החליט המנהל לערוך את השינוי האמור, יכנס התיקון לתוקף לא פחות מ־10 ימים לאחר שמחזיק הרשיון קיבל הודעה על כך.
(ד)
ערר המחזיק בפני המנהל – יכנס השינוי לתוקף במועד שקבע המנהל.
(ה)
מצא המנהל כי קיים מצב חירום המחייב פעולה בכל הקשור לבטיחות בתובלה האוירית, רשאי הוא להורות על שינוי מפרטי ההפעלה ללא דיחוי; הוראה כאמור תיכנס לתוקף ביום קבלתה על ידי מחזיק הרשיון; להוראה יצרף המנהל את ממצאיו ונימוקיו.
(ו)
המבקש שינוי כאמור בתקנת משנה (א)(1) ימציא למנהל את בקשתו 15 ימים לפחות לפני מועד השינוי המבוקש, אלא אם כן אישר המנהל תקופה קצרה יותר.
(ז)
על סירוב לבקשת שינוי רשאי המבקש לערור בפני המנהל תוך 30 ימים מיום שנמסרה לו הודעת הסירוב.
מוביל אוירי המבקש אישור נתיב יוכיח להנחת דעתו של המנהל כל אלה –
(1)
כי הוא מסוגל לבצע הפעלה סדירה באורח משביע רצון לכל שדה תעופה קבוע, או שדה המשמש לתדלוק באותו נתיב או קטע נתיב;
(2)
כי עומדים לרשותו המתקנים והשירותים הנדרשים בתקנות 386 עד 390 והם מספיקים לביצוע ההפעלה המבוקשת.
(ב)
המנהל יאשר נתיב המצוי מחוץ למרחב אויר מבוקר אם קבע כי צפיפות התנועה בנתיב היא כזו שתובטח בו רמה מספקת של בטיחות.
(ג)
לא יחוייב מוביל אוירי בביצוע טיסת הדגמה בנתיב או בקטע של הנתיב לפי תקנת משנה (א) אם הוכיח שטיסת ההדגמה אינה חיונית בהתחשב בקיומם של שירותים מספקים של שדות תעופה, תאורה, תחזוקה, תקשורת, עזרי ניווט, מתקני תדלוק וציוד רדיו במטוס ועל פני הקרקע ושל כח האדם שיועסק בהפעלה המוצעת.
מבקש רישיון או מחזיק רישיון, לפי העניין, רשאי לקבוע, בספר העזר למבצעים שלו, גובהי טיסה מזעריים בנתיבי טיסה שלגביהם נקבעו גובהי טיסה מזעריים בידי הרשות המוסמכת הנוגעת בדבר, בתנאי שגבהים אלה לא יפחתו מהגבהים שקבעה אותה רשות מוסמכת.
(ב)
מבקש רישיון או מחזיק רישיון, לפי העניין, יפרט בספר העזר למבצעים שלו, שיטה להגדרת גובהי טיסה מזעריים, בנתיבים שלגביהם לא נקבעו גובהי טיסה מזעריים בידי הרשות המוסמכת הנוגעת בדבר; גובהי הטיסה המזעריים כאמור לא יהיו נמוכים מהאמור בפרק הרביעי לתקנות אלה.
(ג)
בקביעת שיטה לקביעת גובהי טיסה מזעריים כאמור בתקנת משנה (ב), מחזיק הרישיון ייקח בחשבון לפחות את כל אלה:
(1)
הדיוק והאמינות שבהם ניתן לקבוע את מיקומו של המטוס;
(2)
אי־דיוק של קריאות מדי הגובה שבשימוש;
(3)
מאפייני פני השטח, לדוגמה שינויי גובה חדים;
(4)
הסבירות של היתקלות בתנאי מזג אוויר קשים (למשל מערבולת אוויר חמורה (Severe Turbulence) וזרמי אוויר יורדים);
(5)
אי־דיוק אפשרי במפות תעופתיות;
(6)
מגבלות המרחב האווירי.
(ד)
שיטה לקביעת גובהי טיסה מזעריים, כאמור בתקנת משנה (ב), טעונה אישור של המנהל מראש.
מוביל אוירי יוכיח להנחת דעתו של המנהל שבכל נתיבי התעופה בהם ביקש לפעול, קיימים שדות תעופה מספיקים המצויידים כיאות והולמים את ביצוע ההפעלה המבוקשת בהתחשב בנתונים כגון: גודל השדה, פני־הקרקע, מכשולים, מתקנים, הגנת הציבור, תאורה, אמצעי ניווט ותקשורת ופיקוח על התעבורה האוירית.
(ב)
להבטחת תפעול מבצעי בטוח יוכיח מוביל אוירי כי בידיו שיטה המניחה את דעת המנהל לאסוף, לאחסן ולהפיץ בין כל מי שיש לו ענין בכך מידע תעופתי עדכני על כל אחד משדות התעופה בהם הוא משתמש; המידע יכיל כל אלה –
(1)
לגבי שדות תעופה –
(א)
מתקנים;
(ב)
אמצעים להגנת הציבור;
(ג)
עזרי ניווט, הנמכה ותקשורת;
(ד)
עבודות בינוי המשפיעות על המראת מטוסים, נחיתתם והפעלתם על הקרקע;
(ה)
מתקנים לתעבורה אוירית.
(2)
לגבי מסלולים, שטחי עצירה (Stopways) ושטחים פנויים ממכשולים (Clearways) –
(א)
מידות;
(ב)
פני השטח;
(ג)
שטח סימון ותאורה;
(ד)
גובה ושיפוע.
(3)
לגבי מפתני מסלול מוסטים (Displaced Threshhold) –
(א)
מיקומם ומידותיהם;
(ב)
יישומם להמראה ולנחיתה;
(ג)
מכשולים המשפיעים על חישוב ביצועי המראות ונחיתות בהתאם לסימן ט׳ של פרק זה;
(ד)
מכשולים משמעותיים (Controlling Obstacles).
(4)
לגבי תהליכי טיסת מכשירים –
(א)
תהליכי יציאה;
(ב)
תהליכי גישה;
(ג)
תהליכי הליכה סביב.
(5)
מידע מיוחד –
(א)
ציוד למדידה של טווח ראות על מסלול;
(ב)
רוחות שכיחות בתנאי ראות גרועים.
(ג)
(1)
מצא המנהל כי מתחייב שיפור או שינוי בשיטת איסוף המידע האוירונאוטי האמור, בהפצתו ובשימוש בו, יודיע על כך למחזיק הרשיון.
(2)
מחזיק הרשיון חייב לשפר או לשנות את שיטותיו, הכל בהתאם לענין, על פי הנדרש על ידי המנהל, בתוך 30 ימים מיום שקיבל את ההודעה.
(ד)
מחזיק הרשיון רשאי להשיג על הודעה כאמור בתקנת משנה (ג) בפני המנהל, תוך 10 ימים מיום קבלת ההודעה; הוגשה השגה כאמור, יעוכב ביצוע ההחלטה עד שהמנהל יתן החלטתו.
מבקש רישיון או מחזיק רישיון, לפי העניין, יכלול בספר העזר למבצעים שלו מינימת הפעלה לשדה תעופה לכל שדה תעופה שבו הוא מבקש להשתמש כשדה יעד או כשדה משנה, ובלבד שמינימת ההפעלה כאמור לא תפחת מזו שקבעה הרשות המוסמכת במדינת שדה התעופה, אלא באישור של אותה רשות מוסמכת.
(ב)
מבקש רישיון או מחזיק רישיון, לפי העניין, יכלול בספר העזר למבצעים שלו שיטה לקביעת מינימת הפעלה לפי פסקת משנה (א), שבה הוא ייקח בחשבון את כל אלה לפחות:
(1)
סוג המטוס, ביצועיו ואיפיוניו, וכל תנאי או מגבלה הכלולים בספר הטיסה;
(2)
הרכב אנשי צוות האוויר, כשירותם וניסיונם;
(3)
ממדי המסלולים שנבחרו לשימוש ומאפיניהם;
(4)
התאמתם של מיתקני העזר לטיסה וביצועיהם;
(5)
הציוד הקיים במטוס למטרת ניווט או שליטה על נתיב הטיסה בעת הגישה לנחיתה ותהליך ההליכה סביב;
(6)
המכשולים באזורי הגישה וההליכה סביב והגובה הנקי ממכשולים לצורך תהליכי גישת המכשירים;
(7)
האמצעים שבהם משתמשים כדי לקבוע תנאי מזג אוויר ולדווח עליהם;
(8)
המכשולים באזורי הנסיקה (climb-out) ומקדמי המרחק ממכשולים נחוצים;
(8א)
התנאים שנקבעו במפרטי ההפעלה;
(8ב)
המינימה שקבעה מדינת שדה התעופה;
(9)
בקביעת מינימת הפעלה לשדה משנה – תוספת לערכי בסיס הענן והראות.
(ג)
שיטה לקביעת מינימת הפעלה לשדה תעופה כאמור בתקנת משנה (ב) טעונה אישור של המנהל מראש; המנהל רשאי לאשר שיטה החורגת מתקנה 112.
מוביל אוירי יוכיח להנחת דעתו של המנהל שקיימת מערכת דו־כיוונית של תקשורת רדיו אויר קרקע בנקודות שיבטיחו תקשורת מהירה ואמינה, בתנאים רגילים של הפעלה בכל נתיב, בין כל מטוס לבין המשגרה המאושרת המתאימה ובין כל אחד מהם לבין יחידות נת״א.
מוביל אווירי יוכיח להנחת דעתו של המנהל שקיים ועומד לרשותו מידע מטאורולוגי מספק, החיוני להפעלה, לאורך כל נתיב ובכל שדה תעופה שעומדים להשתמש בו, ובכלל זה מידע מטאורולוגי לגבי תופעות מזג אוויר גרוע העלולות להשפיע על בטיחות הטיסה ובכלל זה ערבול באוויר צח (Clear Air Turbulence), סופות רעמים וגזירות רוח בגובה נמוך.
(ב)
מוביל אווירי יעשה שימוש במידע מטאורולוגי עדכני, העומד לרשותו לפי תקנת משנה (א) לשם תכנון הטיסה וניהולה.
מוביל אוירי יוכיח להנחת דעתו של המנהל, לגבי כל נתיב מוצע, כי עזרי הניווט הקרקעיים והאלקטרוניים העומדים לרשותו לניווט מטוס הינם בתחום הדיוק הנדרש לפיקוח על תנועה אוירית, והם ממוקמים כך שיאפשרו ניווט לכל שדה תעופה קבוע, זמני, משני או לתדלוק.
(ב)
פרט לעזרי הניווט הנדרשים לניווט לשדות תעופה משניים, יצויינו בספר העזר למבצעים של המוביל האוירי עזרים קרקעיים אלקטרוניים הנדרשים לאישור נתיבים מחוץ למרחב אויר מבוקר.
(ג)
עזרי ניווט קרקעיים אלקטרוניים אינם נדרשים לצורך –
(1)
פעולת כט״ר או כטר״מ ביום, אם המוביל האוירי הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי בשיטת ניווט טיס ובהתייחסות לאפיוני פני הקרקע מסוגלת ההפעלה להתבצע בבטיחות;
(2)
הפעלת כט״ר או כטר״מ בלילה, אם המוביל האוירי הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי באותם נתיבים מצויות נקודות ציון מוארות המספיקות להפעלה בטוחה;
(3)
הפעלה בקטעי נתיב בהם מתבצעת נווטות שמימית או נווטות באמצעי ניווט מיוחדים אחרים שאישר המנהל.
נוהלי שיגור והפעלה לטיסה בנתיב מרוחק יותר מ־60 דקות משדה משנה בנתיב [תיקון: תשע״ד]
(א)
מבקש רישיון או מחזיק רישיון, לפי העניין, המבקש לבצע טיסה בנתיב שבו יש נקודה המרוחקת יותר מ־60 דקות טיסה משדה משנה לנתיב בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח במהירות כמפורט להלן, יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי יש לו נהלים מתאימים לשיגור ולהפעלה של טיסות כאמור, כמפורט בתקנת משנה (ב):
(1)
למטוס דו־מנועי המונע במנועי טורבינה – במהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל (One Engine Inoperative Speed), כמפורט בספר הטיסה שלו;
(2)
למטוס בעל יותר משני מנועים המונע במנועי טורבינה – במהירות שיוט עם כל המנועים פועלים (All-Engine Operative Speed) כמפורט בספר הטיסה שלו.
(ב)
אלה הנהלים הנדרשים לשיגור ולהפעלה של טיסות בנתיב שבו יש נקודה המרוחקת יותר מ־60 דקות טיסה משדה משנה לנתיב כאמור בתקנת משנה (א):
(1)
זיהוי שדות משנה לטיסה בנתיב;
(2)
הבטחת אספקת המידע העדכני ביותר לצוות האוויר כאמור בתקנה 511א, הן בשיגור והן במהלך הטיסה;
(3)
שיטות להבטחת תקשורת בין המטוס ומרכז המשגרה של מחזיק הרישיון;
(4)
יכולת ניטור התנאים לאורך נתיב הטיסה המתוכנן, לרבות שדות המשנה שזוהו כאמור בתקנה 511א, והעברת כל מידע העשוי להשפיע על בטיחות הטיסה, לצוות האוויר תוך כדי הטיסה;
(5)
וידוא כי כל הנתיבים שנבחרו אינם חורגים ממגבלות מפרטי ההפעלה של מחזיק הרישיון;
(6)
וידוא שמישות מערכות בבדיקה לפני הטיסה, לרבות מערכות הכלולות ברשימת הציוד המזערי;
(7)
מיתקני תקשורת וניווט ויכולותיהם;
(8)
דרישות דלק;
(9)
זמינות מידע לחישוב ביצועים לשדות המשנה בנתיב שזוהו כאמור.
מוביל אוירי יוכיח להנחת דעתו של המנהל, כי עומדים לרשותו בנקודות לאורך הנתיב, כח אדם מיומן, מתקנים וציוד מתאימים, חלקי חילוף וחמרים ככל הנדרש למתן שירות נאות, אחזקה ותחזוקה קלה של המטוסים וציוד העזר.
מוביל אוירי יוכיח להנחת דעתו של המנהל, כי עומדים לרשותו מרכזי משגרה מספיקים והמתאימים לצורך ההפעלה והם ממוקמים בנקודות החיוניות להבטחת שליטה תפעולית מתאימה לגבי כל טיסה.
ספר עזר למבצעים [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ד־2, תשפ״ד]
(א)
מחזיק רישיון יחזיק וינהל ספר עזר למבצעים כאמור בתקנת משנה (ב), לשימוש והכוונה של כוח האדם שהוא מעסיק מטעמו בתפקיד תפעולי; ספר העזר למבצעים יהיה מקובל על המנהל, למעט חלקים, נהלים או נתונים אלה:
(1)
חלקים או נהלים שבו הטעונים אישור של המנהל לפי תקנות אלה;
(2)
נתונים הכלולים בחלק ג׳ לספר העזר למבצעים –
(א)
לגבי אזורים, נתיבים, שדות תעופה, מיתקני עזר לטיסה, ובכלל זה מיתקני תקשורת ועזרי ניווט, ותהליכי טיסה ובכלל זה תהליכי הצטרפות, גישה, המראה ועזיבה, המתפרסמים במסגרת שירותי מידע תעופתי, לרבות מסופקים למחזיק הרישיון באמצעות ספק שהמנהל אישר למחזיק הרישיון לצורך כך;
(ב)
מינימת הפעלה לשדה תעופה לכל שדה תעופה המיועד לשמש את מחזיק הרישיון כיעד לנחיתה או כשדה משנה, ובלבד שהיא נקבעה לפי שיטה שאישר המנהל לפי תקנה 386א.
(ב)
המבנה והתוכן של ספר העזר למבצעים יהיו כמפורט בתוספת החמישית.
(ג)
מחזיק רישיון יבטיח כי ספרי תפעול המטוסים הכלולים בחלק ב׳ לספר העזר למבצעים, יביאו בחשבון את עקרונות הגורם האנושי.
(ד)
מחזיק רישיון יבטיח כי ספר העזר למבצעים לא יסתור –
(1)
את הוראות דיני הטיס החלות לגביו;
(2)
הוראות כל דין ישים לגבי מטוסים המופעלים על פיו מחוץ לישראל;
(3)
תנאי מתנאי רישיון ההפעלה האווירית או מתנאי מפרטי ההפעלה;
(4)
את הוראות ספר הטיסה;
(5)
חלקים אחרים בספר העזר למבצעים או את ספר בקרת האחזקה;
(6)
את הוראות המנהל.
(ה)
מחזיק רישיון יבטיח כי הפעלת המטוסים מתבצעת לפי הוראות ספר העזר למבצעים.
ספר בקרת האחזקה [תיקון: תשמ״ח־4, תשנ״ט, תשס״ח, תשע״ד]
(א)
מחזיק רישיון יחזיק וינהל ספר בקרת אחזקה כאמור בתקנת משנה (ב), לשימוש והכוונה של כוח האדם שהוא מעסיק מטעמו בתפקיד תפעולי ובתפקיד אחזקה; ספר בקרת האחזקה יהיה מקובל על המנהל, למעט חלקים או נהלים שבו הטעונים אישור של המנהל לפי תקנות אלה.
תיקון ועדכון ספר העזר למבצעים וספר בקרת האחזקה [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
בכפוף להוראות תקנת משנה (ב), מחזיק רישיון יתקן את ספר העזר למבצעים ואת ספר בקרת האחזקה, כפי הנדרש כדי להבטיח את עדכניות המידע הכלול בהם.
(ב)
על תיקון ספר העזר למבצעים וספר בקרת האחזקה יחולו הוראות אלה:
(1)
תיקון של נוהל, תרשים, רשימה, נתון או כל מידע אחר בספר העזר למבצעים או ספר בקרת האחזקה הטעון אישור מראש מאת המנהל לפי הוראות תקנות אלה, טעון אישור מראש מאת המנהל;
(2)
תיקון של מידע כאמור בספר העזר למבצעים או ספר בקרת האחזקה שאינו כאמור בפסקת משנה (1), ואינו נתונים כאמור בתקנה 393(א)(2), יהיה מקובל על המנהל.
(ג)
מחזיק רישיון יחזיק את ספר העזר למבצעים ואת ספר בקרת האחזקה באופן שקל יהיה לעדכנם ולהחליף את דפיהם, ועל גבי כל דף יצוין תאריך העדכון; לעניין זה, ”דף“ – לרבות דף אלקטרוני.
הפצת ספר עזר למבצעים וספר בקרת האחזקה, עדכוניהם ותיקוניהם [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
מחזיק רישיון יעמיד עותק מעודכן של ספר העזר למבצעים שלו ושל ספר בקרת האחזקה שלו, לפי הוראות אלה:
(1)
לעניין ספר העזר למבצעים –
(א)
למנהל;
(ב)
בבסיס האם שלו;
(ג)
לרשות מי שהוא מעסיק מטעמו בתפקיד תפעולי – את החלקים הנוגעים לתפקידו;
(ד)
חלקיו הקשורים להפעלת טיסות – בכל מטוס שהוא מפעיל;
(2)
לעניין ספר בקרת האחזקה –
(א)
למנהל;
(ב)
בבסיס האם שלו;
(ג)
בכל שדה תעופה שבו יש למחזיק הרישיון הסדר קבוע לקבלת שירותי תחזוקת קו־חלקים הנוגעים לתחזוקת הקו;
(ד)
בכל מטוס המבצע טיסה לשדה תעופה שאין למחזיק הרישיון הסדר קבוע לקבלת שירותי תחזוקת קו בו – חלקים הנוגעים לתחזוקת קו;
(ה)
לרשות המוסמכת במדינת הרישום של מטוס זר שהוא מפעיל;
(ו)
לכל מי שהוא מעסיק מטעמו בתפקיד תפעולי או בתפקיד אחזקה – חלקים הנוגעים לתפקידו.
(ב)
תיקן מחזיק רישיון את ספר העזר למבצעים שלו או את ספר בקרת האחזקה שלו, ימציא את התיקון, בלא דיחוי, למנהל ולכל מי שהמפעיל האווירי העמיד לרשותו את ספר העזר למבצעים או את ספר בקרת האחזקה, לפי העניין, לפי תקנת משנה (א).
(ג)
המחזיק בספר עזר למבצעים או בספר בקרת האחזקה יעדכנו באופן שוטף בתיקונים שהמציא לו מחזיק הרישיון כאמור.
הוראה לתיקון או שינוי ספר עזר למבצעים או ספר בקרת האחזקה [תיקון: תשע״ד]
(א)
המנהל רשאי, בכל עת, להורות למחזיק רישיון לבצע כל תיקון בספר העזר למבצעים או בספר בקרת האחזקה, לרבות הוספת הוראות בעניינים שיורה, לפי הוראות תקנה זו.
(ב)
ראה המנהל כי נחוץ תיקון כאמור, יודיע על כך למחזיק הרישיון ויאפשר לו להמציא לו מידע והערות בתוך תקופה שעליה יורה, שלא תפחת מעשרים ואחד ימים מיום שקיבל מחזיק הרישיון את ההודעה.
(ג)
קיבל המנהל מידע והערות כאמור בתקנת משנה (ב), ישקול אותם ויודיע למחזיק הרישיון על החלטתו.
(ד)
מחזיק הרישיון יבצע תיקון שהורה עליו המנהל, בתוך שישים ימים מיום שקיבל את הודעת המנהל כאמור בתקנת משנה (ב), או, אם הגיש מידע והערות כאמור בתקנת משנה (ב) – בתוך 30 ימים מיום הודעת המנהל לפי תקנת משנה (ג), ויודיע למנהל על השלמת הביצוע.
(ה)
ראה המנהל כי בטיחות הטיסה מחייבת פעולה מיידית, רשאי הוא, בהחלטה מנומקת בכתב, להורות על הכנסת תיקון כאמור בתקנת משנה (א), ובלבד שייתן למחזיק הרישיון, בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מתום 21 ימים ממתן ההוראה כאמור, הזדמנות להמציא לו מידע והערות כאמור בתקנת משנה (ב); מחזיק הרישיון יבצע את הנדרש מיד עם קבלת ההוראה, ואם הומצאו מידע והערות כאמור, יחולו תקנות משנה (ג) ו־(ד) בשינויים המחויבים.
במסגרת מערכת ניהול הבטיחות שלו, מחזיק רישיון יקיים שיטה לניהול מסמכי הפעלה הנוגעים לבטיחות טיסה (בתקנה זו – מסמכי הפעלה), לשימוש כל האנשים המועסקים מטעמו בתפקיד תפעולי ולהנחייתם; שיטת ניהול מסמכי ההפעלה תמלא אחר הדרישות המפורטות להלן:
(1)
מסמכי ההפעלה יאורגנו כך שתובטח גישה קלה למידע הנדרש לצורך הטיסות והפעולות הקרקעיות הכלולות בהם, ובאופן המקל על ניהול ההפצה והעדכון שלהם;
(2)
המידע הכלול במסמכי ההפעלה יקובץ ויאורגן לפי החשיבות והשימושיות של המידע, כלהלן:
(א)
מידע דחוף וחיוני, ובכלל זה מידע שאם לא יהיה זמין מיידית עלולה בטיחות ההפעלה להיות בסכנה;
(ב)
מידע דחוף בעל חשיבות גבוהה, ובכלל זה מידע העשוי להשפיע על רמת הבטיחות או לעכב את ההפעלה אם לא יהיה זמין בטווח זמן קצר;
(ג)
מידע המשמש לעתים תכופות;
(ד)
מידע להתייחסות כללית, ובכלל זה מידע הנדרש להפעלה אך אינו כלול בפסקאות (ב) או (ג);
(ה)
מידע שניתן לקבצו לפי שלב ההפעלה שבו נעשה במידע שימוש;
(3)
מידע חיוני יסומן בהבלטה;
(4)
תישמר עקביות במינוח ובשימוש במונחים המקובלים לפעולות ולפריטים משותפים; מסמכי ההפעלה יכללו מילון של מונחים, קיצורים וראשי תיבות וההגדרות שלהם, שיעודכנו לפי הצורך; כל המושגים המשמעותיים, ראשי התיבות והקיצורים הכלולים במסמכי ההפעלה צריכים להיות מוגדרים;
(5)
תובטח אחידות ועקביות בין הסוגים של מסמכי ההפעלה, לרבות בעניין סגנון הכתיבה, המינוח, השימוש בסימנים ובגרפיקה ועיצוב המסמכים, כולל שמירה על מיקום עקבי של סוגים מסוימים של מידע, שימוש עקבי ביחידות מידה ושימוש עקבי בקודים;
(6)
כל מסמך הפעלה יכלול רשימת תוכן עניינים בתחילתו, כדי לאפשר איתור בזמן קצר של המידע הכלול בו; עמודים המכילים מידע בדבר נוהלי חירום או מצבים בלתי רגילים יסומנו במיוחד, לצורך גישה מיידית;
(7)
שיטת ניהול מסמכי ההפעלה תעמוד בדרישות מערכת אבטחת איכות של מחזיק הרישיון, אם קיימת מערכת אבטחת איכות כאמור;
(8)
שיטת ניהול מסמכי ההפעלה תכלול יכולות לאיסוף מידע, סקירתו, הפצתו, ניהול העדכונים ועיבוד המידע והנתונים המתקבלים מכל מקורות המידע הנוגעים לסוג ההפעלה, לרבות מידע המתקבל ממדינת המפעיל, ממדינת התכן, ממדינת הרישום, מהיצרנים ומספקי ציוד; נוסף על כך שיטת ניהול מסמכי ההפעלה תכלול יכולות לאיסוף מידע, סקירתו והפצתו בעקבות שינויים המתבצעים אצל מחזיק הרישיון, ובכלל זה:
(א)
שינויים הנובעים מהתקנת ציוד חדש;
(ב)
שינויים בעקבות ניסיון תפעולי;
(ג)
שינויים במדיניות ובנהלים;
(ד)
שינויים ברישיון ההפעלה האווירי או במפרטי ההפעלה של מחזיק הרישיון;
(ה)
שינויים לצורך הקניית אחידות בצי המטוסים של מחזיק הרישיון.
(ב)
מחזיק רישיון יסקור את מסמכי ההפעלה לשם בדיקת הצורך בעדכונם על בסיס עתי קבוע, אחת לשנה לפחות, וכן בהתקיים כל אחד מאלה:
(1)
לאחר שינויים מהותיים בהתאגדות או במבנה הארגוני של מחזיק הרישיון;
(2)
לאחר הכנסת שינויים טכנולוגיים;
(3)
לאחר שינויים בחוקים ובתקנות הנוגעים לבטיחות ההפעלה.
(ג)
מחזיק רישיון יפתח שיטות להפצת מידע חדש; אופן העברת המידע צריך להיות פועל יוצא של מידת הדחיפות של המידע; השיטות יכללו אמצעים לווידוא שלבעל תפקיד תפעולי יש המידע העדכני ביותר.
מחזיק רישיון המפעיל מטוס שמסתו המורשית להמראה לפי ספר הטיסה שלו עולה על 20,000 ק״ג יקים ויפעיל, כחלק ממערכת ניהול הבטיחות שלו, תכנית ניתוח נתוני טיסות שתאפשר לו לבצע לכל הפחות את כל אלה:
זיהוי וכימות סיכונים להפעלה באמצעות איתור אירועים של חריגה ממגבלות ספר הטיסה או נוהלי התפעול של מחזיק הרישיון, וכן אירועים חריגים או מסוכנים;
(3)
הערכת סיכוני הבטיחות בהתבסס על ניתוח הנתונים ובכלל אלה תדירות אירועים שאותרו ורמת חומרתם, וקביעה על בסיס המגמות העולות מניתוח הנתונים, אילו סיכונים לבטיחות הם בלתי מקובלים;
(4)
הנהגת נהלים מתאימים לנקיטת פעולות מתקנות בשל סיכוני בטיחות בלתי מקובלים כאמור;
(5)
בדיקת האפקטיביות של פעולות מתקנות שננקטו באמצעות ניטור מתמשך.
(ב)
מחזיק רישיון רשאי להפעיל את תכנית ניתוח נתוני הטיסות שלו, כולה או חלקה, על ידי גורם מטעמו, ובלבד שהאחריות הכוללת לקיום ולניהול התכנית תישמר בידי מחזיק הרישיון.
(ג)
תכנית ניתוח נתוני הטיסות היא מערכת מידע בטיחותי כהגדרתה בסעיף 139(א) לחוק; נתונים ומידע שנאספו במסגרת התכנית ומידע שהופק באמצעותה ייחשבו מידע בטיחותי כהגדרתו באותו סעיף.
(ד)
מחזיק רישיון יקבע נהלים להפעלת התכנית, שיבטיחו כי הפעלת התכנית תהיה לפי הוראות פרק ח׳ לחוק.
(ה)
בכפוף לסעיף 139(ו) לחוק, מחזיק רישיון יפרסם לצוותי האוויר שלו מידע בטיחותי שהופק באמצעות התכנית, וישלב אותו במסגרת תכנית האימונים שהוא עורך לפי סימן י״ג, ככל הנדרש לשיפור בטיחות הטיסה.
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס אלא אם כן נתקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא רשום בפנקס רישום כלי הטיס בישראל ומצויה בו תעודת כושר טיסה מתאימה ותקפה;
(2)
הוא מצוי במצב כשיר לטיסה ועונה על דרישות הכושר האוירי הישימות לפי הענין.
(ב)
מחזיק רשיון רשאי להשתמש בשיטה שאישר המנהל לבקרת משקל ואיזון המבוססת על משקל ממוצע משוער לפי הענין, כדי לענות על דרישות כושר אוירי ומגבלות הפעלה ישימות.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(1), רשאי מחזיק רשיון להפעיל מטוס, החכור על ידו ללא צוות, ובלבד שהוא רשום במדינה חברה בארגון הבינלאומי לתעופה האזרחית, אם נתקיימו בו התנאים האמורים בתקנה 208(ב) בשינוי האמור בתקנת משנה (ד)(2)(ב).
(ד)
בהפעלת מטוס כאמור בתקנת משנה (ג), שהוא מטוס זר, יחולו כל אלה, בכפוף להסכם שנחתם לפי תקנה 48א החל לגבי הפעלתו של המטוס:
(1)
הוראות תקנה 30א יחולו כאילו המטוס הוא מטוס ישראלי;
(2)
נוסף על האמור בתקנות 30א, 30בו־30ג מחזיק הרישיון יקיים את חובות הדיווח שקבעה מדינת הרישום לפי סעיפים 4.2.3(f) ו־4.2.4 לחלק II לנספח 8 לאמנה;
(3)
נוסף על הוראות התוספת הרביעית, ספר בקרת האחזקה של מחזיק הרישיון יכלול נהלים לעניין פסקת משנה (2);
(4)
מחזיק הרישיון יבטיח כי יתקיימו כל אלה:
(א)
על אף האמור בתקנה 131, מערך האחזקה של המטוס מאושר בידי הרשות המוסמכת במדינת הרישום שלו;
(ב)
נוסף על האמור בתקנה 208(ב)(3), אנשי צוות האוויר יהיו גם בעלי רישיונות שהוציאה או הכירה בהם הרשות המוסמכת במדינת הרישום של המטוס ואחד מהם לפחות יהיה בעל רישיון כאמור המסמיך אותו להפעיל את סוג מכשיר הרדיו שבו משתמשים במטוס;
(ג)
נוסף על האמור בתקנה 394, ספר בקרת האחזקה יהיה מקובל על הרשות המוסמכת במדינת הרישום של המטוס;
(ד)
נוסף על האמור בתקנה 396, מחזיק הרישיון יעמיד עותק מעודכן של ספר בקרת האחזקה לרשות המוסמכת במדינת הרישום של המטוס;
(ה)
לעניין תקנה 397, תיקונים לספר הטיסה של המטוס יהיו באישור הרשות המוסמכת במדינת הרישום ולא באישור המנהל;
(ו)
אם מגבלות ההפעלה שקבעה מדינת הרישום מחמירות על הוראות תקנה 406, המטוס עומד במגבלות ההפעלה שקבעה מדינת הרישום;
(ז)
אם דרישות המכשירים והציוד שקבעה מדינת הרישום מחמירות על הוראות תקנות אלה, מתקיימות לגבי המטוס דרישות המכשירים והציוד שקבעה מדינת הרישום;
(ח)
על הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק לגבי המטוס יחולו דיני מדינת הרישום;
(ט)
על אף האמור בתקנה 420, נוהלי מחזיק הרישיון לעניין מעקב אחר פרסומי יצרן המטוס ויצרני הציוד התעופתי המותקן בו, לשם בדיקת היעילות של מערך אחזקה, ולשינוי מערך האחזקה בהתאם לכך, יהיו מקובלים על מדינת הרישום;
(י)
על אף האמור בתקנה 423, הנתונים הטכניים לביצוע שינויים או תיקונים במטוס יהיו מקובלים על מדינת הרישום; יראו שינוי או תיקון שהרשות המוסמכת במדינת התכן אישרה בעבר את נתוניו הטכניים כשינוי או תיקון שנתוניו הטכניים מקובלים על מדינת הרישום.
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס שניתנה לו תעודת סוג לפני 1 ביולי 1942.
(ב)
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס שניתנה לו תעודת סוג אחרי 1 ביולי 1942 אלא אם כן הוא הורשה כמטוס בקטגוריה תובלה והוא עונה גם על הוראות תקנה 406(א), (ב) ו־(ה).
מגבלות טיסה [תיקון: תשמ״ח־4, תשס״ח, תשע״ד, תשפ״ב, תשפ״ב־5]
(א)
לא יבצע מוביל אוירי כל הפעלה במטוס דו מנועי או תלת מנועי, המונע במנועי בוכנה, בנתיב שמצוייה בו נקודה הרחוקה משדה תעופה מתאים, יותר משעת טיסה באויר יציב, במהירות שיוט רגילה כשמנוע אחד אינו פועל.
(ב)
לא יפעיל מחזיק רישיון מטוס המונע במנועי טורבינה בטיסת EDTO אלא אם כן המנהל אישר הפעלה זאת לפי הוראות פרט 2 לתוספת השישית, וההפעלה מבוצעת לפי תנאי האישור ולתקנות אלה; באישור להפעלת טיסת EDTO יורה המנהל את זמן ההסטה המרבי המאושר לאותו שילוב מטוס־מנוע לפי פרט 3 לתוספת השישית; אישור המנהל כאמור יירשם במפרטי הפעלה של מחזיק הרישיון.
(ג)
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס בטיסה מעל מים במרחק העולה על 120 דקות טיסה במהירות שיוט או 400 מיילים ימיים (740 ק״מ), לפי הקצר מביניהם, מיבשה המתאימה לנחיתת חירום אלא אם כן הורשה או אושר המטוס כמתאים לנחיתת ציף (ditching) בהתאם להוראות נחיתת הציף בחלק 25 ל־פ.א.ר.
מחזיק רשיון לא יפעיל מטוס שלא הוכח כמתאים לשימוש בהפעלה המיועדת, אלא אם כן מטוס מאותו סוג עבר, להנחת דעתו של המנהל, ובנוסף למבחני רישוי סוג שלו, לפחות 100 שעות מבחני התאמה הכוללת מספר סביר של טיסות לשדות תעופה בנתיב ואשר מהן 10 שעות לפחות של מבחני ההתאמה כאמור, יבוצעו בלילה; המנהל רשאי להפחית את מספר השעות הכולל האמור אם הוכחה להנחת דעתו רמת כשירות המצדיקה את ההפחתה.
(ב)
מחזיק רשיון לא יפעיל מטוס מסוג שעבר מבחני התאמה לשימוש לגבי סוג ההפעלה המיועד, אלא אם כן הוכיח שאותו סוג מטוס מתאים לשימוש בהפעלה המיועדת או אם תכן הסוג של אותו מטוס עבר שינוי מהותי; תקנת משנה זו לא תחול אלא אם כן –
(1)
המטוס עבר לפחות 50 שעות של מבחני התאמה להנחת דעתו של המנהל, לרבות מספר סביר של טיסות לשדות תעופה בנתיב;
(2)
המנהל אישר חריגות לגבי המטוס בנסיבות מיוחדות המצדיקות אי מילוי הוראות תקנת משנה זו.
(ג)
לענין תקנת משנה (ב) יחשב תכן סוג מטוס כשונה באורח מהותי אם השינויים כוללים –
(1)
התקנת מנועים שאינם מסוג המנועים שאותו סוג המטוס הורשה עימם;
(2)
במטוס או ברכיביו שינויים המשפיעים מהותית על איפיוני הטיסה.
(ד)
(בוטלה).
(ה)
לא יוליך מחזיק רשיון נוסע במטוס בעת ביצוע מבחני התאמה למעט מי שמבצע את המבחנים או מי שמונה לכך על ידי המנהל, אולם רשאי הוא להוביל דואר או מטען שאישר המנהל.
המונע במנועי טורבו מדחף בקטגוריה תובלה, שהורשה אחרי 29 באוגוסט 1959 וניתנה לו לפני התאריך האמור תעודת סוג עם אותו מספר של מנועי בוכנה, יעמוד בדרישות תקנות 121.175 עד 121.187 לפ.א.ר.
(ג)
מחזיק רשיון המפעיל מטוס גדול שאינו בקטגוריה תובלה יעמוד בדרישות תקנות 121.199 עד 121.205 לפ.א.ר., וכל קביעה כי מטוס גדול כאמור עומד בדרישות התקנות האמורות תתבסס על ביצועים מאושרים בלבד.
(ד)
נתוני הביצועים בספר הטיסה של המטוס חלים לגבי בדיקה לקביעת עמידה בדרישות תקנות 121.175 עד 121.197 לפ.א.ר.; כאשר הבדיקה נעשית בתנאים שונים מאלה שעליהם התבססו נתוני הביצועים, תיקבע העמידה בדרישות על ידי שקלול (אינטרפולציה) או על ידי חישוב השפעות השינויים במשתנים המסויימים אם תוצאות השקלול או החישוב הינם מדוייקים באורח מהותי כמו בתוצאות של מבחנים ישירים.
(ה)
לא ימריא אדם מטוס, המונע במנועי בוכנה, בקטגוריה תובלה כשמשקלו עולה על המשקל המותר לשימוש באותו מסלול ובתנאי שאותו מסלול נקבע בהתאם למגבלות המראה ממסלול של כללי הפעלה בקטגוריה תובלה כאמור בפרק זה ולאחר שנלקחו בחשבון תיקוני טמפרטורה כאמור בספר הטיסה הישים של המטוס.
(ה1)
בבואו ליישם הוראות תקנה זו לעניין חישוב מגבלות ההמראה של המטוס, מחזיק רישיון יביא בחשבון את רמת הדיוק במפות ובתרשימים הישימים.
(ו)
המנהל רשאי להתיר במפרטי ההפעלה חריגות מדרישות סימן זה אם קיומן של נסיבות מיוחדות גורם לכך שעמידה דווקנית בהן אינה חיונית לבטיחות הטיסה.
(ז)
המנהל רשאי לקבוע כי הרוחב של 15 ק״מ שנקבע בתקנות 121.179 עד 121.183 לפ.א.ר. ניתן להצרה בתחום 15 ק״מ מכל צד של הנתיב המתוכנן עד כדי 8 ק״מ בנתיב שארכו לא יעלה על 30 ק״מ וזאת כאשר מפעילים טיסה לפי כטר״מ או כאשר מתקני הניווט מספקים זיהוי אמין ומדוייק של פני הקרקע הגבוהים ושל המכשולים המצויים מחוץ לתחום של 8 ק״מ.
(ח)
מחזיק רישיון המפעיל מטוס זר, ימלא אחר מגבלות ההפעלה שקבעה מדינת הרישום של המטוס, אם הן מחמירות על המגבלות הקבועות בתקנה זו.
(ט)
(1)
בתקנות משנה (א), (ב)(2), (ד) ו־(ז), תקנות 121.175 עד 121.187 לפ.א.ר. יחולו בכפוף לשינויים האמורים בפרט (9) בטבלה שבתוספת השנייה.
מחזיק רישיון יבטיח כי בכל מטוס שהוא מפעיל המורשה לשאת מעל 60 נוסעים, ייקבע מיקום שבו ניתן לשים פצצה, מטען חבלה או חומר נפץ שהתגלו במטוס תוך כדי טיסה, כדי למזער את הסיכון למטוס.
הוכח שאותו סוג ודגם של מטוס לא ביצע בעת מתן תעודת סוג את האמור בתקנה 25.803 לפ.א.ר. שהיו בתוקף החל מיום 1 בדצמבר 1978, יוכיח מחזיק רשיון של מטוס בעל תפוסה של יותר מ־44 נוסעים והמשמש להולכת נוסעים, להנחת דעתו של המנהל, על ידי הדגמה ממשית כאמור בפיסקה (A) לתוספת D לחלק 121 לפ.א.ר., כי נהלי פינוי החרום מאפשרים פינוי של כל תפוסת המושבים במטוס, לרבות של אנשי הצוות, תוך 90 שניות או פחות.
מחזיק רשיון יבצע להנחת דעתו של המנהל, הדגמה חלקית של נהלי חירום בהתאם לאמור בתקנת משנה (ג) כל פעם –
(1)
כאשר מוכנס לשירות לראשונה סוג ודגם של מטוס בהפעלה של הולכת נוסעים, אם בעל הרשיון לא ביצע הדגמה על פי האמור בתקנת משנה (א);
(2)
כאשר משנים את מספר הדיילים המוצבים במטוס כנדרש בתקנה 429, את מיקומם בתא הנוסעים או את נהלי עבודתם של הדיילים בעת פינוי חירום כאמור בתקנה 431;
(3)
כאשר מספר פתחי החירום, סוגם, מיקומם או אופן הפעלתם במטוס – שונה.
(ג)
בעת ביצועה של הדגמה חלקית, על מחזיק רשיון –
(1)
להגיש בקשה למנהל ולבקש אישורו מראש לפני ביצוע ההדגמה;
(2)
להוכיח את יעילות תכנית ההדרכה שלו לאנשי הצוות בנושאי חירום ונהלי פינוי חירום באמצעות ביצועה של הדגמה חלקית ללא השתתפותם של נוסעים ובפיקוחו של המנהל; דיילים המוצבים באותו דגם וסוג של מטוס חייבים להיות מסוגלים לפתוח, על פי הנהלים של מחזיק הרישיון, 50 אחוזים מפתחי החירום הנמצאים בגובה רצפת תא הנוסעים, 50 אחוזים מפתחי חירום שלא בגובה הרצפה שפתיחתם בידי דייל מוגדרת בידי מחזיק הרישיון כתפקיד שיש לבצעו במקרה המחייב מילוט חירום לפי תקנה 431, והפעלתן של 50 אחוזים מהמגלשות; פתחי החירום והמגלשות יבחרו על ידי המנהל ויהיו מוכנים לשימוש תוך 15 שניות;
(3)
ההדגמה תבוצע על ידי דיילים שבחר באקראי המנהל מתוך הדיילים המועסקים על ידי מחזיק הרשיון ואשר עברו קורס אימונים מאושר, כולל עמידה במבחנים עיוניים או מעשיים בנושא ציוד ונהלי חירום.
(ד)
מחזיק רשיון העומד להפעיל מטוס אחד או יותר בהפעלה ממושכת מעל לים, או שהמטוס נדרש להיות מצוייד בציוד כאמור בתקנה 121.339 לפ.א.ר., יוכיח, להנחת דעתו של המנהל, על ידי תרגול של נחיתת חירום מדומה על המים, כי הוא מסוגל לבצע ביעילות נוהלי נחיתת ציף (ditching).
(ה)
עבור סוג ודגם של המטוס אשר לגביו נדרש מחזיק רשיון לבצע לפי פרק זה הדגמת נחיתת ציף כאמור בתקנת משנה (ד), הדגמת נחיתת הציף תבוצע על ידי הוצאת כל חגורות ההצלה ממקום איחסונן והשלכה למים של סירת הצלה או מגלשה שתיבחר על ידי המנהל וניפוחה; אנשי צוות שהוצבו לסירת הצלה או למגלשה יפעילו תוך מתן הסבר, כל פרט ופרט של ציוד החירום הנדרש.
דרישות המכשירים והציוד, ובכלל זה הפעלתם, השימוש בהם ותחזוקתם כאמור בסימן זה חלות על כל הפעלה לפי פרק זה.
(ב)
דרישות מכשירים וציוד, הפעלתם, השימוש בהם ותחזוקתם, יהיו כאמור בתקנות 121.305, 121.307 עד 121.316, 121.317(a) עד (d), 121.318 עד 121.351, 121.354, 121.355, 121.356 הנוגעות לטרנספונדר, ו־121.357 עד 121.359 לפ.א.ר.; מכשירים וציוד כאמור יאושרו ויותקנו לפי כללי הכושר האווירי הישימים לאותם מכשירים וציוד.
נוסף על האמור בפ.א.ר. 121.311, מושבי הדיילים האמורים בפסקה (g) לפ.א.ר. האמור, יפנו לפנים או לאחור בזווית שאינה עולה על 15 מעלות מציר האורך של המטוס.
(ב3)
נוסף על האמור בפ.א.ר. 121.313, המטוס יצויד באופן שיאפשר לבקר, מכל אחד ממושבי הטייסים, את כל האזור מחוץ לתא הטייס שליד דלת תא הטייס, באופן שיאפשר לזהות בני אדם המבקשים להיכנס לתא הטייס ולגלות התנהגות חשודה או איום אפשרי.
(ב4)
נוסף על האמור בפ.א.ר. 121.323, מטוסים המופעלים בלילה יהיו מצוידים בתאורה בתא הנוסעים.
(ב5)
מדי הגובה הנדרשים בהוראות פ.א.ר. 121.305 ו־121.325 לשם הפעלה לפי כט״מ יהיו מסוג counter drum-pointer או בעלי תצוגה דומה ולא יהיו מסוג drum-pointer או three-pointer.
(ב6)
(בוטלה).
(ב7)
על אף האמור בתקנת משנה (א) ובהוראות פ.א.ר. 121.339, הוראות פסקאות (a)(2), (3) ו־(4) לפ.א.ר. 121.339 יחולו לגבי מטוס המופעל בטיסה מעל מים במרחק העולה על 120 דקות טיסה או 400 מיילים ימיים (740 ק״מ), לפי הקצר מביניהם, מיבשה המתאימה לנחיתת חירום.
(ב8)
נוסף על הוראות פ.א.ר. 121.339, סירות ההצלה הנדרשות על פי הוראות פסקה (a)(2) לפ.א.ר. כאמור יעמדו בנוהל תקן טכני TSO-C69c או TSO-C70a, וערכת ההישרדות האמורה בפסקה (c) לפ.א.ר. כאמור תכלול ציוד הישרדות והצלה כמפורט בתוספת השביעית.
(ב9)
על אף האמור בפ.א.ר. 121.343(g), בפ.א.ר. 121.344(g) ובפ.א.ר. 121.344a(e) – רשם נתוני טיסה יפעל ברציפות בזמן הטיסה.
(ב10)
ציוד התקשורת הנדרש לפי הוראות פ.א.ר. 121.345, 121.347 ו־121.349, יאפשר תקשורת בתדר החירום התעופתי 121.5 מגהרץ.
(ב11)
נוסף על האמור בפ.א.ר. 121.349, מטוס המופעל בטיסת EDTO לזמן הסטה העולה על 180 דקות יצויד במערכת תקשורת העונה על דרישות פ.א.ר. 121.99(d).
(ב11א)
נוסף על האמור בפ.א.ר. 121.354, מפעיל אווירי של מטוס שיש לציידו במערכת TAWS לפי תקנת משנה (א), יקבע ויישם, במערך האחזקה של המטוס, נהלים לעניין ניהול בסיס הנתונים של מערכת TAWS, שיבטיחו הפצה ועדכון תכופים (timely) של מידע בדבר פני השטח ומכשולים למערכת ה־TAWS בכל מטוס שהוא מפעיל כאמור.
(ב12)
על אף האמור בהוראות פ.א.ר. 121.356, חובות הציוד וההפעלה לעניין טרנספונדר החלות לגבי מטוסים שמסתם המרבית המורשית להמראה עולה על 33,000 ליברות, לפי סודר (a) בטבלה לפ.א.ר. האמור, יחולו לגבי כל מטוס המופעל לפי פרק זה.
(ב13)
נוסף על האמור בהוראות פ.א.ר. 121.359, רשמקול תא הטייס כאמור באותן הוראות פ.א.ר., לא יהיה מסוג סרט מגנטי או סליל.
(ב14)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), ונוסף על האמור בתקנות משנה (ב1) עד (ב13), תקנות 121.305, 121.307 עד 121.315, 121.317(a) עד (d), 121.318 עד 121.351, 121.354, 121.355, 121.356 הנוגעות לטרנספונדר, ו־121.357 עד 121.359 לפ.א.ר., יחולו כלהלן:
מד מהירות אוויר יכוייל ביחידת קשר (Knots) ומגבלת מהירות אויר ומידע הקשור בכך יצויין בספר הטיסה של המטוס והשלטים המתאימים יבוטאו ביחידות קשר (Knots).
(ד)
פרט לאמור בתקנות 31או־515(ב), מפעיל אווירי לא יפעיל מטוס ולא ימריא אדם מטוס אלא אם כן המכשור והציוד שלהלן מצויים במצב שמיש –
(1)
מכשירים וציוד הדרושים לשם עמידה בכללי הכושר האווירי שלפיה ניתנה למטוס תעודת סוג וכנדרש בתקנות 121.213 עד 121.283 ותקנה 121.289 לפ.א.ר.;
(2)
מכשירים וציוד כאמור בתקנות 121.305 עד 121.321 ותקנה 121.359 לפ.א.ר. לכל ההפעלות, ומכשירים וציוד כאמור בתקנות 121.323 עד 121.351 לפ.א.ר. לסוג ההפעלה המצויין בהן, כאשר מכשירים וציוד אלה אינם נדרשים לפי פיסקה (1);
נוסף על האמור בתקנה 411, לא יפעיל אדם מטוס ימי, לרבות כלי אמפיבי המופעל כמטוס ימי, אלא אם כן המטוס מצויד בכל אלה:
(1)
חגורת הצלה אחת או מיתקן ציפה אישי דומה לכל אדם במטוס, המאוחסנים בהישג יד ממושב הנוסע;
(2)
ציוד ליצירת אותות קוליים הנכללים בתקנות הבין־לאומיות למניעת התנגשויות בים משנת 1972 (Convention on the International Regulations for Preventing Collisions at Sea, 1972), העומדות לעיון הציבור באתר האינטרנט בלא תשלום;
ציוד למטוס המופעל מעל אזורים שבהם פעולות חיפוש והצלה קשות במיוחד [תיקון: תשע״ד]
(א)
נוסף על האמור בתקנה 411, לא יפעיל אדם מטוס בטיסה מעל אזורים יבשתיים אשר המדינה האחראית על מתן שירותי נת״א שבהם הגדירה כי פעולות חילוץ והצלה בהן הן קשות במיוחד, אלא אם כן המטוס מצויד בכל אלה:
(1)
אמצעי איתות פירוטכני;
(2)
משדר מיקום חירום להישרדות (ELT(S)) אחד לפחות;
(3)
2 ליטרים של מי שתייה לכל קבוצה של 50 אנשים הנמצאים במטוס, או לכל חלק מקבוצה של 50 אנשים, המאוחסנים במכלים עמידים;
(4)
סכין;
(5)
קובץ של סימני איתות קרקע–אוויר.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), הציוד המפורט בפסקאות (3), (4) ו־(5) אינו נדרש לגבי מטוס שמתקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוא נשאר, בכל נקודה בנתיב, במרחק טיסה שאינו עולה על 120 דקות, במהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל, למטוס המסוגל להמשיך בטיסה כאשר המנוע הקריטי אינו פועל, מאזור שבו חילוץ והצלה אינם קשים במיוחד, או במרחק שאינו עולה על 30 דקות טיסה, במהירות שיוט, מאזור שבו חילוץ והצלה אינם קשים במיוחד לכל מטוס אחר;
(2)
מטוס שתעודת הסוג שלו ניתנה לפי פרק 25 לפ.א.ר. או שווה ערך לו, כל עוד אינו רחוק למעלה מ־90 דקות טיסה במהירות שיוט מאזור המתאים לנחיתת חירום.
נוסף על האמור בתקנה 411, מחזיק רישיון יבטיח כי בכל טיסה נמצא בתא הטייס, במקום נגיש, כל המידע החיוני בדבר שירותי החיפוש וההצלה באזורים שמעליהם מתוכנן המטוס לטוס.
על רשימת ציוד מזערי ועל הכנתה לאישור המנהל כאמור בתקנה 31א יחולו, נוסף על הוראות התקנה האמורה, הוראות אלה:
(1)
מחזיק רישיון יכין רשימת ציוד מזערי לכל סוג של מטוס שהוא מפעיל;
(2)
מחזיק רישיון יבסס את רשימת הציוד המזערי על רשימת הציוד המזערי הראשית של סוג המטוס כאמור;
(3)
מחזיק רישיון יבטיח כי רשימת הציוד המזערי תהיה נגישה לטייס המפקד לפני תחילת הטיסה ותאפשר לו לקבוע אם, במקרה שקיימים במטוס ציוד או מכשירים שאינם שמישים, ניתן לבצע טיסה, או להמשיך טיסה מנקודה שבה בוצעה חניית ביניים;
(4)
מחזיק רישיון יכלול בספר העזר למבצעים כל רשימת ציוד מזערי שאישר המנהל לפי תקנה 31א.
תחזוקת קו מחוץ לישראל [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשפ״ב־6]
על אף האמור בסעיף 23(ב) לחוק, לפי סעיף 172(4)(א) לחוק, מחזיק רישיון רשאי לקבל שירותי תחזוקת קו בשדה תעופה מחוץ לישראל, גם ממי שאינו טכנאי לבדק מטוס הפועל במסגרת מכון בדק שניתן לו רישיון לפי סעיף 22 לחוק, ועל אף האמור בתקנה 133 הוא רשאי להפעיל מטוס לאחר שבוצעה בו פעולת אחזקה במסגרת תחזוקת קו כאמור, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(1)
מחזיק הרישיון התקשר בהסכם לקבלת שירותי תחזוקת הקו עם גוף שמחזיק הרישיון וידא כי מתקיימים לגביו כל אלה (להלן – מכון בדק זר):
(א)
הוא בעל רישיון מקביל לרישיון להפעלת מכון בדק, שניתן מאת רשות מוסמכת במדינה חברה, ובלבד שהמנהל לא הורה לבעל הרישיון לגבי אותה מדינה, בהחלטה מנומקת בכתב, שלא ניתן להסתמך על דיניה לעניין רישוי והפעלה של מכוני בדק כמספקים רמת בטיחות מקבילה לזאת המושגת באמצעות אמות המידה שבפרק 6 לחלק II לנספח 8 לאמנה; הורה המנהל כאמור, יפרסם את החלטתו באתר האינטרנט;
(ב)
הוא בעל הגדרים מתאימים ורשימת יכולת מתאימה, לביצוע תחזוקת קו לסוגי המטוסים בשילוב עם סוגי המנועים שמפעיל מחזיק הרישיון באותו שדה תעופה;
(ג)
הוא מעסיק אדם שהתקיימו לגביו התנאים האלה:
(1)
הוא מחזיק ברישיון או בהרשאה מתאימים לסוג המטוס בשילוב עם סוג המנוע שלגביו נדרשת תחזוקת הקו שנתנה לו הרשות המוסמכת במדינה שלפי דיניה ניתן הרישיון למכון הבדק הזר, המעניקים לו את הזכות לחתום על תעודת אחזקה ושחרור של המטוס;
(2)
המדינה החברה שלפיה ניתנו הרישיון או ההרשאה כאמור בפסקת משנה (1), אינה כזו שהמנהל הורה לבעל הרישיון לגביה, בהחלטה מנומקת, שלא ניתן להסתמך על רישיון או הרשאה שניתנו לפי דיניה כמספקים רמה גבוהה של בטיחות ורמה מקצועית ראויה בביצוע פעולות בדק; הורה המנהל כאמור, יפרסם את החלטתו באתר האינטרנט;
(3)
הוא קיבל הדרכה לעניין הוראות ספר בקרת האחזקה של מחזיק הרישיון ולעניין המידע התחזוקתי הישים;
(4)
הוא מסוגל לקרוא, לכתוב, להבין ולתקשר בשפה שבה ערוכים המידע התחזוקתי, הנהלים או הרישומים, לפי תקנות אלה;
(5)
אם מחזיק הרישיון יפעיל לאותו שדה תעופה מטוס המורשה לבצע טיסות EDTO – הוא נמנה על רשימת מוסמכי ה־EDTO של מכון הבדק הזר בעת ביצוע פעולות EDTO שקבע מחזיק הרישיון;
(2)
אדם כאמור בפסקה (1)(ג), שהתקיימו בו כל התנאים המפורטים להלן, אישר את החזרת המטוס לשירות, באמצעות מתן תעודת אחזקה ושחרור למטוס שנחתמה בידו:
(א)
הוא פועל במסגרת זכויותיו לפי הרישיון או ההרשאה האמורים בפסקה (1)(ג)(1);
(ב)
הוא כלול ברשימת המוסמכים לחתום על תעודת אחזקה ושחרור של מכון הבדק הזר;
(ג)
הוא בעל ניסיון של שלוש שנים לפחות בביצוע אחזקה לסוג המטוס בשילוב עם סוג המנוע, שלגביו נדרשת פעולת האחזקה, מהן חצי שנה לפחות במשך השנתיים שלפני ביצוע האחזקה;
(ד)
הוא הכין את תעודת האחזקה והשחרור לפי הוראות תקנה 133(ב)(4), בשינוי זה שבמקום נוהלי היצרן או המפעיל האווירי האמורים בתקנה 133(ב)(4)(א)(1) יבואו נוהלי מכון הבדק הזר;
(3)
שירותי אחזקת הקו ניתנו לפי ההגדרים, ההרשאות והתנאים שנקבעו ברישיון מכון הבדק הזר.
תיקון תקלה מחוץ לישראל בנסיבות בלתי צפויות [תיקון: תשע״ד, תשפ״ב־6]
(א)
על אף האמור בסעיף 23(ב) לחוק, לפי סעיף 172(4)(א) לחוק, במקרה שבו, בשל נסיבות בלתי צפויות, נמצאה תקלה במטוס בשדה תעופה מחוץ לישראל שבו אין למחזיק הרישיון הסדר לקבלת שירותי תחזוקת קו, והמטוס אינו יכול להמריא בלא תיקון התקלה, מחזיק הרישיון רשאי לקבל שירותי אחזקה למטוס כאמור, גם ממכון בדק שלא ניתן לו רישיון לפי סעיף 22 לחוק (להלן – מכון בדק זר), וכן ממי שאינו טכנאי לבדק מטוס הפועל במסגרת מכון בדק שניתן לו רישיון לפי סעיף 22 לחוק, ועל אף האמור בתקנה 133 הוא רשאי להפעיל את המטוס לאחר שבוצעה בו פעולת אחזקה, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(1)
התקלה ניתנת לתיקון במסגרת תחזוקת קו;
(2)
מחזיק הרישיון וידא, לאחר שביצע הערכה כי מתקיימים לגבי מכון הבדק הזר כל אלה:
(א)
הוא בעל רישיון מקביל לרישיון להפעלת מכון בדק, שניתן מאת הרשות המוסמכת במדינה חברה, ובלבד שדיניה, לעניין רישוי והפעלה של מכוני בדק אינם קובעים דרישות הפחותות מהנדרש לפי אמות המידה שבפרק 6 לחלק II לנספח 8 לאמנה, למעט הוראות הנספח שהמנהל הודיע לגביהן, לפי סעיפים 4(ב)ו־6(ד) לחוק רשות התעופה האזרחית, כי ישראל פועלת באופן שונה, והוראות הדין הישראלי בעניין מקלות לעומת הוראות הנספח, והכול אלא אם כן אישר לו המנהל אחרת;
(ב)
סוג המטוס שבו יבוצע התיקון כלול בהגדרים וברשימת היכולת שלו, והתיקון יכול להתבצע לפי מגבלות הקבועות ברשימת היכולת כאמור;
(ג)
יש לו מערכת איכות, המבטיחה רמה מקצועית טובה בביצוע התיקון, וביצועו לפי קובץ הנהלים שלו (Maintenance Organization's Procedure Manual);
(ד)
הוא יבצע את התיקון לפי המידע התחזוקתי הישים ולפי נוהלי מחזיק הרישיון;
(ה)
באדם המיועד לחתום על תעודת האחזקה והשחרור מטעמו של מכון הבדק הזר יתקיימו כל אלה:
(1)
הוא מחזיק ברישיון או בהרשאה מתאימים, שניתנו לו לפי דיני המדינה החברה שנתנה את הרישיון למכון הבדק הזר, המעניקים לו את הזכות לחתום על תעודת אחזקה ושחרור של פריט, ובלבד שהמדינה החברה כאמור אינה כזו שהמנהל הורה לבעל הרישיון לגביה, בהחלטה מנומקת, שלא ניתן להסתמך על רישיון או הרשאה שניתנו לפי דיניה כמספקים רמה גבוהה של בטיחות ורמה מקצועית ראויה בביצוע פעולות בדק; הורה המנהל כאמור, יפרסם את החלטתו באתר האינטרנט;
(2)
הוא בעל ניסיון של שלוש שנים לפחות בתחזוקת סוג המטוס שלגביו נדרשת פעולת האחזקה, מהן חצי שנה לפחות במשך השנתיים שלפני ביצוע פעולת האחזקה נושא תעודת האחזקה והשחרור, באותו סוג מטוס שלגביו בוצעה פעולת האחזקה;
(3)
הוא כלול ברשימת המוסמכים לחתום על תעודת אחזקה ושחרור של מכון הבדק הזר;
(4)
אם התקלה במטוס המתוכנן לבצע טיסת EDTO – הוא כלול ברשימת מוסמכי ה־EDTO של המכון הזר;
(3)
אדם כאמור בפסקה (2)(ה), הפועל במסגרת זכויותיו לפי הרישיון או ההרשאה האמורים בפסקה (2)(ה)(1)(א), אישר את החזרת המטוס לשירות, באמצעות מתן תעודת אחזקה ושחרור למטוס שנחתמה בידו; על החזרה לשירות כאמור יחולו הוראות תקנה 133(ב)(2);
(4)
ההגדרים, ההרשאות והתנאים שנקבעו ברישיון מכון הבדק הזר מאפשרים לו תיקון התקלה;
(5)
בוצע תיאום בין מכון הבדק הזר לבין גופים מוסמכים לביצוע אחזקה הנוגעים לעניין, לפי נוהלי מחזיק הרישיון, ובכלל זה לעניין איתור התקלה, כל מידע הנחוץ לתיקונה, ביצוע רישומי פעולות בדק, תיקון התקלה והעברת מידע לגביהם.
(ב)
מחזיק רישיון שהסתייע במכון בדק זר לתיקון תקלה כמפורט בתקנת משנה (א) –
(1)
ידווח על כך למנהל בתוך 3 ימים מהשלמת פעולת הבדק על ידי מכון הבדק הזר;
(2)
יוודא ביצוע בדיקה חוזרת למטוס מיד עם חזרתו לישראל, לשם הבטחת כשירותו האווירית.
גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
מחזיק רישיון יודיע למנהל על כל גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק שהוא מבקש שיבצע פעולות בדק במטוסים שהוא מפעיל, ובכלל זה כאמור בתקנה 413, ויקבל את אישורו של המנהל לכך (להלן בפרק זה – גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק).
(ב)
העברת ביצוע האחזקה מגוף מוסמך לביצוע פעולות בדק לגוף מוסמך לביצוע פעולות בדק אחר, שלא לפי אישור לפי תקנת משנה (א), טעונה את אישור המנהל מראש ובכתב.
(ג)
על אף האמור בתקנות 129ו־133, מפעיל אווירי לא יקבל שירותי אחזקה מיצרן המטוס המחזיק תעודת סוג למטוס אלא אם כן היצרן כאמור מחזיק ברישיון מכון בדק, או שהוא מכון בדק זר כמשמעותו בתקנות 413ו־413א.
אחריות לכשירות אווירית נמשכת [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
מחזיק רישיון אחראי לכשירות האווירית הנמשכת של כל מטוס שהוא מפעיל, לרבות גוף המטוס, מנועיו, מדחפיו, וציוד תעופתי שבו, ובכלל זה יבטיח כי לא תבוצע טיסה אלא אם כן –
(1)
אחזקת המטוס מבוצעת לפי מערך האחזקה ונוהלי ספר בקרת האחזקה;
(2)
המטוס נשמר ומתוחזק במצב כשיר אווירית.
(ב)
מחזיק רישיון יוודא כי עומדים לרשותו של הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק, כוח אדם כשיר, מיתקנים וציוד, ומערכת איכות המתאימים ומספיקים לביצוע נאות של האחזקה.
מחזיק רשיון יהיה אחראי לכך שמערך האחזקה של המטוסים המופעלים על ידו יכלול, בנוסף לנדרש לפי תקנה 131, כל אלה –
(1)
שיטות ביצוע אחזקה שגרתית;
(2)
נהלים שמטרתם לוודא שכל הבדיקות והחלפת החלקים מבוצעים בהתאם למערך האחזקה ושכל האפיצויות (Tolerance) הדרושות בעת ביצוע ביקורת ובדיקת כפל, כלולות במערך האחזקה;
(3)
סימון של סעיפי הבדיקה שבהם נדרשת ביקורת על ידי מבקר; ביקורת כאמור תבוצע לפחות על אותם סעיפי המערך הקשורים בפריטי מבנה, מנוע, מדחף וציוד אשר כשל שלהם, פעולתם הבלתי תקינה או שימוש לא נכון בחלקים ובחמרים בהם, עלולים לגרום לתקלות המסכנות את ההפעלה הבטוחה של המטוס;
(4)
סימון של סעיפי בדיקה שבהן נדרשת בדיקת כפל בידי טכנאי לבדק מטוס;
(5)
נהלים שמטרתם לוודא שיטת ביצוע הבדיקות, הביקורות ובדיקות הכפל הדרושות ואשר יבטיחו שביקורת או בדיקת כפל על פעולת בדק מסוימת לא תיעשה בידי אדם שנטל חלק בביצועה;
(6)
נהלים שמטרתם להבטיח שהבדיקות, האחזקה והשינויים שלא הסתיימו כתוצאה מהפסקה של העבודה, יושלמו כהלכה לפני שחרור המטוס לטיסה;
(7)
לעניין מערך אחזקה החל על מטוסים דו־מנועיים המופעלים בטיסות EDTO –
(א)
פעולות אחזקה שלפי המידע התחזוקתי שסיפק מחזיק תעודת הסוג, משויכות להפעלת טיסות EDTO, שיושלמו ויאושרו בידי מוסמך EDTO; וכן טופסי אחזקה, תגים ומסמכים משלימים לפעולות אחזקה אלה;
(ב)
תכנית לבקרת אמינות ולדיווח על אמינות של מערכות ההנעה ומערכות ה־EDTO המשמעותיות, שמטרותיה העיקריות הן זיהוי ומניעה מוקדמים של אירועים משמעותיים הנוגעים להפעלת EDTO, וכן הבטחת שמירה על רמת אמינות EDTO מזערית, כמפורט בפרטים 4ו־5 לתוספת השישית.
מחזיק רישיון לא יפעיל מטוס דו־מנועי בטיסת EDTO אלא אם כן מוסמך EDTO השלים בדיקת כשירות למטוס בסמוך לפני הטיסה (pre departure service check) ואישר כי המטוס ומערכותיו במצב מתאים להפעלת EDTO; בדיקה כאמור תכלול לכל הפחות:
(1)
וידוא מצבן של כל מערכות ה־EDTO המשמעותיות;
(2)
בדיקת מצבו הכללי של המטוס באופן שייבדקו בדיקת רישומי פעולות בדק ישימים;
(3)
בדיקת כמויות השמן ושיעורי צריכת השמן של המנועים ומנוע העזר.
בקרת אחזקה מרכזית לטיסות EDTO ומערכת לאימות תיקון תקלות [תיקון: תשע״ד]
(א)
מחזיק רישיון המפעיל טיסות EDTO במטוסים דו־מנועיים ימסד ויפעיל מערכת ונהלים לבקרת אחזקה מרכזית (Centralized Maintenance Control) לטיסות EDTO, וכן תכנית לאימות תיקון תקלות (להלן – תכנית האימות), כאמור בפרט (11)(ז) ו־(ח) לתוספת הרביעית.
(ב)
מחזיק רישיון לא יפעיל מטוס דו־מנועי בטיסת EDTO אם בטיסה הקודמת אירעו כשל, תקלה או הידרדרות משמעותית במגמות הביצועים של מערכות המטוס (להלן – תקלה), שתיקונם טעון אימות לפי תכנית האימות, אלא אם כן מערכת בקרת אחזקה מרכזית וידאה כי ננקטה פעולה מתקנת מתאימה ובוצע אימות תיקון התקלה לפי תכנית האימות; על אף האמור, ניתן לשגר או לשחרר מטוס לטיסת EDTO אם פעולת האימות לתיקון התקלה תבוצע במהלך הטיסה כאמור, ובלבד שהמטוס לא יופעל מעבר לזמן הסף, אלא אם כן פעולת האימות הושלמה באופן משביע רצון לפני כן.
מחזיק רישיון יבטיח כי לא יבצע אדם פעולת בדק שלפי מערך האחזקה יש לבצעה בידי מבקר (בתקנה זו – פעולת ביקורת), במטוס שהוא מפעיל אלא אם כן התקיימו בו כל אלה:
(1)
התקיימו לגבי העסקתו בביצוע פעולת ביקורת הוראות תקנה 20 לתקנות מכוני הבדק; מבוצעות פעולות הביקורת במסגרת תחזוקת קו לפי תקנה 413ו־413א – התקיימו לגבי העסקתו ההוראות החלות על מכון הבדק הזר לעניין העסקת מבקרים;
(2)
הוא עומד לפחות בדרישות כשירות שקבע מחזיק הרישיון לעניין ביצוע פעולת הביקורת, אם קבע.
חובות נוספות ביחס למערך האחזקה [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
נוסף על האמור בתקנה 132, מחזיק רישיון יבצע מעקב מתמיד אחר מצב כושר הטיסה של המטוסים שהוא מפעיל ואחר פרסומי היצרנים, לשם בדיקת היעילות של מערך אחזקה, ויתקן את מערך האחזקה בהתאם לכך; תיקון מערך האחזקה טעון את אישור המנהל מראש.
מחזיק רשיון אחראי לכך שגוף מוסמך לביצוע פעולות בדק, יכין תכנית הדרכה שמטרתה להבטיח כי כל עובד, המוסמך לקבוע את רמת הביצוע של העבודה, יהיה בעל ידע מעודכן בכל הקשור לנהלים, לטכניקות, לשינויים בכלי טיס ולשינויים בציוד הבדיקה ויהיה כשיר לביצוע תפקידיו.
מחזיק רישיון יבטיח כי גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק המבצע שינוי או תיקון במטוס שהוא מפעיל, או במנוע, מדחף או ציוד תעופתי שלו, עושה זאת לפי מידע תחזוקתי מלא ועדכני, ולעניין שינוי גדול או תיקון גדול – הוא ממלא אחר תקנה 34 לתקנות מכוני הבדק.
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס אלא אם כן מצויים בו אנשי צוות אויר לפחות במספר המזערי הקבוע בתעודת כושר הטיסה או בספר הטיסה של המטוס שאושר לאותו סוג מטוס וכאמור בהוראות פרק זה.
(ב)
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס לפי פרק זה אלא אם כן מפעילים אותו שני טייסים לפחות; מחזיק הרשיון ימנה אחד מהם כטייס מפקד ואת השני כטייס משנה.
(ג)
בכל מקרה בו נדרש לפי פרק זה ביצוע שני תפקידים או יותר רק בידי מי שבידו רישיון איש צוות אוויר, לא יבוצעו התפקידים האמורים על ידי איש צוות אחד באותו זמן.
(ד)
בכל טיסה שבה נדרש טכנאי טיס, איש צוות אוויר נוסף אחד לפחות חייב להיות כשיר למלא בעת חירום בזמן טיסה את תפקידיו של טכנאי הטיס, לשם השלמתה הבטוחה של הטיסה כאשר טכנאי הטיס אינו יכול למלא את תפקידיו מכל סיבה שהיא; טייס אינו נדרש להחזיק ברשיון טכנאי טיס לביצוע התפקידים האמורים.
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס שתעודת הסוג שלו ניתנה עד 1 בינואר 1964 ומשקלו המרבי המורשה להמראה עולה על 36,100 ק״ג (80,000 פאונד), ללא טכנאי טיס המחזיק ברשיון טכנאי טיס תקף; למטוס שניתנה לו תעודת סוג החל ביום 2 בינואר 1964, הדרישה לטכנאי טיס תיקבע לפי דרישות תעודת הסוג כאמור בתקנה 25.123 לפ.א.ר.
נווט טיס וציוד ניווט מיוחד [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס מחוץ לישראל כאשר מיקומו אינו יכול להקבע בוודאות במשך למעלה משעה, ללא איש צוות אויר המחזיק ברשיון נווט טיס בר תוקף או אמצעי ניווט מיוחדים המאושרים כאמור בתקנה 121.355 לפ.א.ר. המאפשרים קביעה אמינה של מיקום המטוס על ידי כל טייס מעמדתו.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי המנהל לדרוש הימצאותם של נווט טיס או אמצעי ניווט מיוחדים או שניהם כאחד כאשר אמצעי ניווט מיוחדים נדרשים גם במשך תקופת זמן של שעה או פחות; בקביעתו האמורה יתחשב המנהל בכל אלה –
(1)
מהירות הטיסה של המטוס;
(2)
תנאי מזג אויר רגילים בנתיב;
(3)
שירותי הפיקוח על התנועה האוירית;
(4)
צפיפות התנועה האוירית;
(5)
איזור כיסוי עזרי ניווט ביעד;
(6)
דרישות הדלק;
(7)
כמות הדלק הנדרשת לחזרה לנקודת היציאה ולשדות התעופה המשניים;
(8)
הערכה לגבי הפעלת הטיסה מעבר לנקודה שאין אפשרות חזרה ממנה;
(9)
כל גורם אחר שיש לו קשר, לדעתו, לבטיחות הטיסה.
(ג)
הפעלות שבהם נדרשים נווט טיס או אמצעי ניווט מיוחדים, או שניהם, כאחד, יפורטו במיפרטי ההפעלה של מחזיק הרשיון.
לא יפעיל מחזיק רישיון מטוס המוליך נוסעים אלא אם כן מצויים בו דיילים, כמפורט להלן:
(1)
לגבי מטוס בתצורה שבה מספר מושבי הנוסעים, למעט מושבי הטייסים, הוא יותר מ־9 מושבים ופחות מ־51 מושבים – דייל אחד;
(2)
לגבי מטוס בתצורה שבה מספר מושבי הנוסעים, למעט מושבי הטייסים, הוא יותר מ־50 מושבים ופחות מ־101 – שני דיילים;
(3)
לגבי מטוס בתצורה שבה מספר מושבי הנוסעים, למעט מושבי הטייסים, הוא יותר מ־100 מושבים – שני דיילים, ועוד דייל אחד לכל קבוצה של 50 מושבי נוסעים או חלק ממנה מעל 100 מושבים כאמור.
(ב)
במקרה שבו השתמש מחזיק הרשיון, בעת ביצוע הדגמת פינוי חרום כאמור בתקנה 409(א), במספר גדול יותר של דיילים מהנדרש על פי תקנת משנה (א) לגבי קיבולת המושבים המרבית של המטוס שהשתמשו בו בעת ההדגמה, לא יפעיל מחזיק הרשיון, לאחר מכן, אותו מטוס –
(1)
בתצורת קיבולת המושבים המרבית שלו עם מספר מועט יותר של דיילים מזה שהשתמשו בו בעת הדגמת פינוי החירום;
(2)
בכל תצורה של קיבולת מושבים מופחתת עם מספר מועט יותר של דיילים מזה הנדרש לפי תקנת משנה (א) לאותה קיבולת מושבים, בתוספת מספר הדיילים שהשתמשו בו בעת הדגמת הפינוי ושהיה גדול יותר ממספר הדיילים הנדרש לפי תקנת משנה (א).
(ג)
מספר הדיילים שאושר כאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב) יצויין בספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון.
(ד)
בעת המראות ונחיתות ובכל עת שהטייס המפקד הורה על כך יימצאו הדיילים הנדרשים לפי תקנה זו חגורים בעמדותיהם קרוב ככל האפשר לפתחי היציאה אשר בגובה הרצפה של המטוס לכל אורכו כדי לאפשר פינוי מהיר ככל האפשר של נוסעים וטיפול בהם במקרה של פינוי חירום.
מחזיק רשיון יקבע, לכל סוג ודגם של מטוס וכל קטגוריה של אנשי צוות נדרשים, את התפקידים שיש לבצעם במקרה חירום או במקרה המחייב מילוט חירום; מחזיק הרשיון יוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי תפקידים אלה הינם מעשיים, ניתנים לביצוע ויענו על כל מצב חירום צפוי, לרבות מצב של אובדן כושר הפיקוד של אנשי צוות או חוסר יכולתם להגיע לתאי הנוסעים.
(ב)
מחזיק הרשיון יתאר בספר העזר למבצעים שלו את התפקידים של כל קטגוריה של אנשי צוות כאמור בתקנת משנה (א).
”אימון ראשוני“ – האימון הנדרש מאנשי צוות ומקציני מבצעי אויר שלא הוסמכו ולא שירתו באותו תפקיד במטוס אחר מאותה קבוצה;
”אימון הסבה“ – האימון הנדרש מאנשי צוות ומקציני מבצעי אויר שהוסמכו ושירתו באותו תפקיד במטוס אחר מאותה קבוצת מטוסים אצל אותו מפעיל;
”אימון קידום“ – האימון הנדרש מאנשי צוות, שהוסמכו ושירתו במטוס מדגם מסויים כטייסי משנה או כטכנאי טיס לפני שיתחילו לשרת באותו מטוס כטייסים מפקדים או כטייסי משנה לפי הענין;
”אימון שינויים“ – האימון הנדרש מאנשי צוות ומקציני מבצעי אויר שהוסמכו ושירתו במטוס מדגם מסויים, ולדעת המנהל נדרש אותו אימון לפני שאיש הצוות יתחיל לשרת באותו תפקיד באותו מטוס שנעשו בו שינויים;
”אימון חוזר“ – האימון הנדרש מאנשי צוות ומקציני מבצעי אויר כדי לשמור על כשירותם לגבי כל מטוס, עמדתם וסוג ההפעלה שבהם הם משרתים;
”אימון אפס שעות טיסה“ (Zero Flight Time Training) – אימון המיועד לאיש צוות אוויר שכל הכשרתו על אותו דגם של מטוס התבצעה במדמה טיסה;
”קבוצת מטוסים“ – כל אחת מקבוצות אלה, פרט אם ייאמר אחרת –
(1)
קבוצה 1: מטוסים המונעים במנועים עם מדחף לרבות מנועי בוכנה ומנועי טורבו־מדחף;
(2)
קבוצה 2: מטוסים המונעים במנועי טורבו־סילוניים;
”שעות מתוכננות“ – שעות האימונים שנקבעו בסימן זה, שהמנהל רשאי להפחית מהן אם מחזיק הרשיון יוכיח להנחת דעתו שהנסיבות מצדיקות זאת;
”בטיסה“ – לרבות התמרונים, התהליכים או התפקידים שיש לבצעם במטוס;
”תוכנית אימונים“ – (החל מיום 29.1.2025): הכוללת אימון ראשוני, אימון הסבה, אימון קידום, אימון שינויים, אימון חוזר ואימון אפס שעות טיסה, שלביהם ואמות המידה והאופנים לקבוע את השלמתם או את סיומם בהצלחה, לפי העניין.
יקבע ויקיים תכנית אימונים כאמור בסימן זה ובתוספות החמישית והשישית (E & F Appendices) לחלק 121 לפ.א.ר. המאושרת בידי המנהל כאמור בתקנה 435; תכנית האימונים תבטיח שאיש צוות, קצין מבצעי אויר, מדריך טיסה, בוחן טיסה וכן כל אדם שמונה לתפקידים הקשורים בהובלת חמרים מסוכנים יהיה מאומן לביצוע תפקידיו;
(2)
יספק למטרת האימונים מתקני קרקע, מתקני טיסה ומדריכי קרקע מיומנים;
(3)
יספק חומר אימונים, בחינות, טפסים, הוראות ונהלים עדכניים לשימוש, בעת ביצוע אימונים ומבחנים כאמור בסימן זה;
(4)
יספק מדריכי טיסה, בוחני טיסה ומדריכי מדמה טיסה במספר מספיק לביצוע נאות של קורסים לאימוני טיסה, מבחני טיסה ואימוני מדמה טיסה כאמור בסימן זה.
(ב)
השלים איש צוות או קצין מבצעי אוויר אימון או מבחן שיש לבצעו כל כמה חודשים לפי הוראות פרק זה, בחודשיים שלפני החודש שבו היה עליו לבצעו או עד לתום החודש שבו היה עליו לבצעו, יראו את איש הצוות או את קצין מבצעי האוויר כאילו השלים את האימון או המבחן כאמור, לפי העניין, במועד שבו היה עליו לבצעו.
(ג)
מדריך, מפקח או בוחן טיסה האחראי על נושא אימון קרקעי מסויים, על חלק של אימון טיסה, מבחן טיסה או מבחן כשירות כאמור בפרק זה, יאשר את כשירותו וידיעותיו המקצועיים של איש הצוות, קצין מבצעי האויר, מדריך הטיסה או בוחן הטיסה בתום סיום האימון או המבחן שנעשה לפי סימן זה (להלן – האישור); האישור יהווה חלק מרישומי איש הצוות או קצין מבצעי אויר; היה האישור מסומן במערכת רישום ממוחשבת, יזוהו בו המדריך, המפקח או בוחן הטיסה שנתנו את האישור.
(ד)
באימון איש צוות שאינו אימון חוזר, לא נדרש לכלול נושאים הישימים לגבי יותר ממטוס אחד או עמדה אחת של איש צוות, שנכללו באימון קודם של איש הצוות שהושלם בהצלחה, במסגרת שירותו אצל אותו מחזיק רישיון.
(ד1)
המנהל רשאי להורות, במקרים שבהם טייס מטיס כמה דגמים של אותו סוג מטוס או סוגים שונים של מטוסים בעלי אפיונים דומים במונחים של נוהלי הפעלה ומערכות ושליטה, באילו תנאים ניתן לראות בקיום הדרישות לעניין אימון טיסה, מבחן כשירות, צבירת ניסיון בהפעלה או צבירת ניסיון עדכני, כממלא אחר אותן דרישות לגבי דגם אחר או סוג אחר של מטוסים.
(ה)
ניתן להשתמש במדמי טיסה ובמתקני אימון אחרים במסגרת תכנית האימונים של מחזיק הרשיון, שאישר המנהל.
(ו)
מי שמתקדם בהצלחה בשלבי אימוני הטיסה, השלים בהצלחה את מבחן הטיסה המתאים בפני בוחן טיס או המנהל, ומדריכו או בוחן הטיס שלו נתן לו המלצה, לא יידרש להשלים את שעות טיסות האימון המתוכננות לגבי המטוס, לפי הענין; הוראה זו לא תחול כאשר מצא המנהל ש־20 אחוזים ממבחני הטיסה, שבוצעו בבסיס אימונים מסויים במשך ששה החדשים הקודמים לא הסתיימו בהצלחה, אלא אם כן נוכח המנהל כי אימוני הטיס באותו בסיס השתפרו.
(ז)
כאשר מחזיק רשיון משתמש במדמה טיסה באימון לפי סימן זה רשאי המנהל להפחית משעות הטיסה הנדרשות, אם מצא שיעילות האימונים השתפרה כאמור בתקנת משנה (ו).
מחזיק רשיון יכין ויחזיק תכנית לימודים מעודכנת לכל דגם של מטוס לגבי כל תפקיד של איש צוות וקצין מבצעי אויר הנדרשים להפעיל את אותו דגם מטוס.
(ב)
תכנית הלימודים תכלול אימוני קרקע ואימוני טיסה הנדרשים לפי סימן זה, כלהלן –
(1)
רשימת נושאי אימוני הקרקע, לרבות נושאי חירום;
(2)
רשימת מתקני האימונים ועזרי הלימוד שמחזיק הרשיון ישתמש בהם;
(3)
תיאור מפורט או תצוגה צילומית של התמרונים, הנהלים והתפקידים הרגילים והמיוחדים ושל התמרונים, הנהלים והתפקידים בעת חירום שישתמשו בהם לכל שלב משלבי אימוני הטיסה או מבחני הטיסה;
(4)
רשימת מדמי הטיסה או מתקני אימון אחרים שאושרו לפי תקנה 436 לרבות אותם תמרונים, נהלים או תפקידים שאושרו לגבי אותו מדמה טיסה או מיתקן אימון;
(5)
שעות האימונים המתוכננות לכל שלב משלבי האימונים;
(6)
עותק של כל אישור שנתן המנהל לפי תקנה 435(ד) להפחתת שעות האימונים המתוכננות.
על מחזיק רשיון לבקש מהמנהל אישור ראשוני לתכנית אימונים, אישור סופי ואישור לתיקון תכנית האימונים ולשם כך ימציא למנהל ראשי פרקים של התוכנית המספקים מידע להערכתה הראשונית או לתיקונה וכל מידע נוסף שידרוש המנהל.
(ב)
המנהל יתן אישור ראשוני בכתב לתכנית האימונים המוצעת או התיקון המוצע אם נתקיימו בהם הוראות סימן זה; נתן המנהל אישור כאמור, רשאי מחזיק הרשיון לבצע את האימונים לפי אותה תכנית; המנהל רשאי בכל עת לבדוק את התכנית ולהורות, כאמור בתקנת משנה (ה), למחזיק הרשיון לבצע בה תיקונים, אם מצא כי יש בה ליקויים שיש לתקנם.
(ג)
המנהל יתן אישור סופי לתכנית אימונים מוצעת או לתיקון מוצע של תכנית אימונים אם מחזיק הרשיון הוכיח להנחת דעתו, שהאימונים בוצעו לפי אותה תכנית אימונים שאושרה אישור ראשוני כאמור בתקנת משנה (ב).
(ד)
במתן אישור ראשוני ואישור סופי לתכניות אימונים או לתיקונן, לרבות הפחתה בשעות המתוכננות כקבוע בסימן זה, ישקול המנהל את עזרי האימון, מתקני האימון, שיטותיו ונהליו המפורטים בתכנית הלימודים של מחזיק רשיון כאמור בתקנה 434; נתן המנהל אישור להפחתת השעות המתוכננות, יכלול האישור את הנימוקים למתן האישור.
(ה)
מצא המנהל כי נדרשים תיקונים בתכנית האימונים לשם הבטחת מטרותיה, יבצע מחזיק הרשיון את התיקונים הנדרשים לאחר שקיבל על כך הודעה מאת המנהל; קיבל מחזיק הרשיון הודעה כאמור מהמנהל, רשאי הוא להגיש בקשה לשיקול דעת מחודש של המנהל, תוך 30 ימים מקבלת ההודעה; הגשת הבקשה לשיקול מחדש תעכב את ביצוע התיקונים עד קבלת החלטת המנהל, אלא אם כן קבע המנהל כי על מחזיק הרשיון לבצע את התיקון מיידית מטעמי בטיחות הטיסה.
אישור מדמי טיסה ומתקני אימון אחרים [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ד־2]
(א)
לא יעשה שימוש במדמה טיסה או מיתקן אימון אחר בקורס אימונים, במבחן טיסה הנדרש בפרק זה או המותר לפי התוספות החמישית והשישית (E & F Appendices) לחלק 121 לפ.א.ר. אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
המנהל אישר את השימוש במדמה הטיסה או במיתקן האימונים לגבי כל אלה:
(א)
מחזיק הרשיון;
(ב)
דגם המטוס שלגביו נערך האימון או המבחן;
(ג)
התמרון, התהליך או התפקיד של איש הצוות המסויים;
(2)
הוא עונה במשך כל עת השימוש בו על איפיוני הביצוע, התיפקוד והאימונים האחרים שלפיהם ניתן האישור;
(3)
הוא הותאם לכל שינוי של מטוס המדומה על ידו, המשנה איפיוני הביצוע, התיפקוד או איפיונים אחרים שלפיהם ניתן האישור;
(4)
בוצעה בו בדיקה תפעולית יומית לפני תחילת השימוש בו;
(5)
יש לו יומן לרישום ליקויים ותקלות יומיים (daily discrepancy log), שבו רושם מדריך או בוחן הטיסה, כל תיקון או תקלה שאירעה בו.
(ב)
המנהל רשאי לאשר כי במדמה טיסה או במיתקן אימון אחר, ישתמש יותר ממחזיק רשיון אחד.
קורס אימונים במדמה טיסה לעניין מבחן כשירות [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
קורס אימונים במדמה טיסה יאושר לעניין תקנה 461 אם התקיימו בו כל אלה:
(1)
יכלול 4 שעות לפחות של אימון בהפעלת הגאי המטוס במדמה טיסה, וכן תדרוך מתאים לפני האימון ותחקיר מתאים אחריו;
(2)
יכלול אימונים בנהלים ובתמרונים המפורטים בנספח F [צ״ל: בתוספת השישית (Appendix F)] לחלק 121 לפ.א.ר., לפחות, או יכלול אימון מוכוון טיסה בנתיב (Line-oriented Flight Training – LOFT), אשר –
(א)
מדמה אימון של כל צוות האוויר המזערי הנדרש להפעלת המטוס;
(ב)
כולל תמרונים ותהליכים, כולל תהליכים במצבים בלתי רגילים (Abnormal) ובמצבי חירום, העשויים לקרות בעת טיסה;
(ג)
מייצג קטע טיסה המתאים לסוג ההפעלה שמבצע מחזיק הרישיון;
(3)
יודרך בידי בוחן טיסה;
(4)
אותו בוחן טיסה שהדריך את קורס האימונים לפי פסקה (3) אישר בכתב כי הקורס הושלם בהצלחה.
בנוסף לאמור בפסקאות (1) עד (4א), בוחן טיסה שאושר לגבי אותו מטוס ולגבי ההפעלות המיועדות, חייב להחזיק לפחות בתעודה רפואית סוג 2; אולם בוחן טיסה המחזיק בתעודה רפואית סוג 2 בלבד, אינו רשאי להמנות עם צוות האויר הנדרש בהפעלה לפי פרק זה.
(ב)
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם כמדריך במדמה טיסה בקורס אימונים הניתן במדמה טיסה לפי סימן זה אלא אם כן אותו אדם –
(1)
מחזיק ברישיון עובד טיס ובהגדרים שיש להחזיקם, למעט תעודה רפואית, כדי לשרת בתפקיד טייס מפקד, טכנאי טיס או נווט טיס, בהפעלה לפי פרק זה, לפי העניין;
(2)
השלים בהצלחה ובאישור בוחן טיסה או המנהל שני אלה –
(א)
אימון קרקעי ראשוני של טייס ושל מדריך טיסה כאמור בתקנה 439;
(ב)
קורס אימונים במדמה טיס שבו אותו אדם עומד להדריך כאמור בתקנה 437(ב).
(ג)
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם כמדריך מדמה טיסה בקורס אימונים הניתן במדמה טיסה לטכנאי טיס לפי סימן זה, אלא אם כן אותו אדם –
(1)
מחזיק ברשיון טכנאי טיס;
(2)
השלים בהצלחה ובאישור בוחן טיסה או המנהל את שני אלה –
(א)
אימון קרקעי ראשוני של טכנאי טיס ושל מדריך טיסה כאמור בתקנה 439;
(ב)
קורס אימונים במדמה טיסה שבו אותו אדם עומד להדריך כאמור בתקנה 437.
(ד)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב) אדם שמונה כבוחן טיסה, כמדריך טיסה או כמדריך מדמה טיסה ערב תחילתן של תקנות אלה, רשאי להמשיך לעסוק בתפקידו בקשר לאותו דגם מיוחד של המטוס, בתנאי שישלים אל האימונים כאמור בתקנה 439 תוך שנה מיום פרסום תקנות אלה.
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם כבוחן טיסה או כמדריך טיסה במבחן או בהדרכה הנערכים בטיסה בדגם מטוס מסויים במסגרת תוכנית אימונים כאמור בסימן זה או במבחן כאמור לפי סימן י״ד אלא אם כן אותו אדם –
(1)
מחזיק ברשיון עובד טיס ובהגדרים שיש להחזיקם כדי לשרת כטייס מפקד, כטכנאי טיס או כנווט טיס, בהפעלה לפי פרק זה;
(2)
סיים בהצלחה את כל שלבי האימון המתאימים שערך לו מחזיק הרישיון לאותו דגם מטוס לרבות אימון חוזר, הנדרשים כדי לשרת כטייס מפקד, כטכנאי טיס או כנווט טיס, בהפעלה לפי פרק זה;
(3)
סיים בהצלחה את מבחני הכשירות או מבחני הרמה הנדרשים שערך לו מחזיק הרישיון כדי לשרת כטייס מפקד, כטכנאי טיס או כנווט טיס, בהפעלה לפי פרק זה;
(4)
הוא סיים בהצלחה אימון ראשוני, אימון חוזר או אימון הסבה, לפי העניין, שערך לו מחזיק הרישיון, לפי התפקיד שבו הוא מיועד לשמש, כאמור בתקנה 439;
לעניין בוחן טיסה – בחמש השנים שקדמו למבחן או להדרכה, המנהל אישר כי הוא כשיר לשמש בתור בוחן טיסה או בתור מדריך טיסה, לפי העניין; המנהל רשאי לאשר אדם לשמש בתפקיד בוחן טיסה או בתפקיד מדריך טיסה אם אותו אדם הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, את מיומנותו בביצוע מבחן טיסה או אימון טיסה, לפי התפקיד שבו הוא מיועד לשמש;
(5)
בנוסף לאמור בפסקאות (1) עד (4ב), בוחן טיסה או מדריך טיסה שאושר לגבי אותו מטוס ולגבי ההפעלות המיועדות, חייב להחזיק בתעודה רפואית סוג 1 או סוג 2; אולם בוחן טיסה או מדריך טיסה המחזיק בתעודה רפואית סוג 2 בלבד, אינו רשאי להמנות עם צוות האויר הנדרש בהפעלה לפי פרק זה.
(ב)
לא יעסיק מחזיק רישיון אדם ולא יעסוק אדם בתפקיד בוחן טיסה או בתפקיד מדריך טיסה במבחן או בהדרכה הנערכים במדמה טיסה של דגם מטוס מסוים, בקורס אימונים לפי סימן זה או במסגרת מבחן לפי סימן י״ד, אלא אם כן אותו אדם –
(1)
מחזיק ברישיון עובד טיס ובהגדרים שיש להחזיקם, למעט תעודה רפואית, כדי לשרת בתפקיד טייס מפקד, טכנאי טיס או נווט טיס, בהפעלה לפי פרק זה, לפי העניין;
(2)
סיים בהצלחה את כל שלבי האימון המתאימים שערך מחזיק הרישיון לאותו דגם מטוס, לרבות אימון חוזר, הנדרשים כדי לשרת בתפקיד טייס מפקד, טכנאי טיס או נווט טיס, בהפעלה לפי פרק זה;
(3)
סיים בהצלחה את מבחני הכשירות או מבחני הרמה הנדרשים בשורות מחזיק הרישיון כדי לשרת בתפקיד טייס מפקד, טכנאי טיס או נווט טיס, בהפעלה לפי פרק זה;
(4)
סיים בהצלחה אימון ראשוני, אימון חוזר או אימון הסבה, לפי העניין, שערך לו מחזיק הרישיון, לפי התפקיד שבו הוא מיועד לשמש, כאמור בתקנה 439;
(5)
לעניין בוחן טיסה – בחמש השנים שקדמו למבחן או להדרכה, המנהל אישר כי הוא כשיר לשמש בתור בוחן טיסה או בתור מדריך טיסה, לפי העניין; המנהל רשאי לאשר אדם לשמש בתפקיד בוחן טיסה או בתפקיד מדריך טיסה אם אותו אדם הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, את מיומנותו בביצוע מבחן טיסה או אימון טיסה, לפי התפקיד שבו הוא מיועד לשמש;
הוא ביצע 2 מקטעי טיסה לפחות בתפקיד איש צוות נדרש באותו דגם מטוס בשנים עשר החודשים שקדמו להצבתו בתפקיד בוחן טיסה או בתפקיד מדריך טיסה לפי תקנה זו;
(ג)
הוא השלים בהצלחה, טרם הצבתו לתפקיד בוחן טיסה או לתפקיד מדריך טיסה לפי תקנה זו, טיסות שבהן אייש את מושב המשקיף, שנערכו לפי תוכנית אימונים שאישר המנהל למחזיק הרישיון לעניין זה.
(ג)
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם כמדריך מדמה טיסה בקורס אימונים הניתן במדמה טיסה לטכנאי טיס לפי סימן זה, אלא אם כן אותו אדם –
(1)
מחזיק ברשיון טכנאי טיס;
(2)
השלים בהצלחה ובאישור בוחן טיסה או המנהל את שני אלה –
(א)
אימון קרקעי ראשוני של טכנאי טיס ושל מדריך טיסה כאמור בתקנה 439;
(ב)
קורס אימונים במדמה טיסה שבו אותו אדם עומד להדריך כאמור בתקנה 437.
(ד)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב) אדם שמונה כבוחן טיסה, כמדריך טיסה או כמדריך מדמה טיסה ערב תחילתן של תקנות אלה, רשאי להמשיך לעסוק בתפקידו בקשר לאותו דגם מיוחד של המטוס, בתנאי שישלים אל האימונים כאמור בתקנה 439 תוך שנה מיום פרסום תקנות אלה.
(החל מיום 29.1.2025): שיטות, נהלים ומגבלות שאישר המנהל למחזיק הרישיון לביצוע נוהלי תפעול במצב רגיל (normal), במצב בלתי שגרתי (abnormal) ובחירום (emergency) במטוס;
(7)
(החל מיום 29.1.2025): לבוחן טיסה או מדריך טיסה המבצע את האימון במדמה טיסה, הנושאים האלה הנוגעים למדמה הטיסה ולסוג המטוס המדומה:
(א)
תפעול מתאים של אמצעי השליטה והמערכות;
(ב)
תפעול מתאים של בקרת תנאי מזג האוויר ולוח התקלות;
(ג)
נתוני תפעול ומגבלות תנועה של מדמה הטיסה;
(ד)
רשימת הציוד המזערי למדמה, לכל תמרון או תהליך הנדרש לביצוע בו.
(א1)
(החל מיום 29.1.2025): אימון הסבה קרקעי לבוחן טיסה או למדריך טיסה יכלול את האמור בתקנת משנה (א)(6) ו־(7).
(ב)
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים למדריך טיסה, למעט למחזיק ברשיון הדרכה תקף, יכללו כל אלה –
(החל מיום 29.1.2025): אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים למדריך טיסה, למעט למחזיק ברשיון מדריך טיס תקף, יכללו כל אלה –
(1)
עקרונות בסיסיים של תורת ההדרכה והלמידה;
(2)
שיטות ונהלי הדרכה;
(3)
יחסי מדריך מתלמד.
(ג)
אימון ראשוני ואימון הסבה בטיסה לבוחן טיסה ולמדריך טיסה יכללו כל אלה –
(החל מיום 29.1.2025): אימון ראשוני ואימון הסבה בטיסה לבוחן טיסה או למדריך טיסה המיועדים לשמש בתפקידם בטיסה יכללו כל אלה –
(1)
אימון בטיסה וביצוע מבחני טיסה מכל אחד ממושבי הטייס – השמאלי והימני, בביצוע התמרונים הרגילים והמיוחדים ותמרוני החירום, הנדרשים על מנת להבטיח את יכולתו של אותו אדם לבצע מבחני טיסה ואימוני טיסה כאמור בסימן זה;
(החל מיום 29.1.2025): אימון בטיסה וביצוע מבחני טיסה מכל אחד ממושבי הטייס – השמאלי והימני, בביצוע התמרונים הרגילים (normal), הבלתי שגרתיים (abnormal) ותמרוני החירום (emergency), הנדרשים על מנת להבטיח את יכולתו של אותו אדם לבצע מבחני טיסה ואימוני טיסה כאמור בפרק זה;
(2)
אמצעי הבטיחות המתאימים שיש לנקוט בהם מכל אחד ממושבי הטייס כאמור, במצבי חירום העלולים להתפתח בעת האימון;
(3)
התוצאות האפשריות מנקיטת אמצעי בטיחות בלתי מתאימים בעת האימון.
(ד)
ניתן לעמוד בדרישות האימון כאמור בתקנת משנה (ג), בביצוען בטיסה או במדמה טיסה מאושר.
(ה)
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים ובטיסה לטכנאי טיס ולנווט טיס יהיו כאלה המספיקים להבטיח יכולתם לביצוע תפקידיהם.
(ו)
(החל מיום 29.1.2025): אימון ראשוני ואימון הסבה בטיסה לבוחן טיסה או למדריך טיסה המיועדים לשמש בתפקידם במדמה טיסה, יכללו את כל אלה:
(1)
אימון בבחינה או בהדרכה של התהליכים הרגילים (normal), הבלתי שגרתיים (abnormal) ותהליכי החירום (emergency), שיבטיח את יכולתו של הבוחן או המדריך בביצוע מבחן או הדרכה לפי פרק זה;
(2)
אימון בתפעול מדמה הטיסה, שיבטיח את יכולתם לבצע את תפקידם.
(ז)
(החל מיום 29.1.2025): אימון חוזר קרקעי לבוחן טיסה או מדריך טיסה המיועדים לשמש בתפקידם במדמה טיסה, יבוצע כל 12 חודשים ויכלול את הנושאים המפורטים בתקנת משנה (א)(7).
דרישות אימונים של אנשי צוות וקצין מבצעי אויר [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
תכנית אימונים לאיש צוות או קצין מבצעי אויר תכלול אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים כלהלן –
(1)
אימון קרקעי ראשוני בסיסי כאמור בפסקה (4) לאנשי צוות או קצין מבצעי אויר, לרבות הדרכה בכל אלה:
(א)
חובותיהם ותחום אחריותם;
(ב)
הוראות תקנות אלה הנוגעות לענין;
(ג)
הכרת תכולת הרשיון ומפרטי ההפעלה של מחזיק הרשיון, למעט לגבי דיילים;
(ד)
חלקים מתאימים של ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון;
(2)
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים כקבוע בתקנות 443 עד 446 הנוגעות לענין;
(3)
אימון חירום כקבוע בתקנה 441, למעט לגבי קציני מבצעי אויר;
(4)
אימון קרקעי ראשוני בסיסי יכלול 40 שעות לפחות מתוכננות של הדרכה, אלא אם כן הופחתו לפי האמור בתקנה 435.
(ב)
תכנית אימונים תכלול אימוני טיסה ראשוניים ואימוני הסבה בטיסה כאמור בתקנות 447 עד 449 הנוגעות לענין.
(ג)
תכנית אימונים תכלול אימון חוזר על הקרקע ובטיסה כאמור בתקנה 450.
(ד)
תכנית אימונים תכלול אימון שינויים כקבוע בתקנה 442 אם מצא המנהל, עקב שינויים בין מטוסים מאותו דגם המופעלים על ידי מחזיק הרשיון, כי אימון נוסף הינו חיוני כדי להבטיח שכל איש צוות וקצין מבצעי אויר מאומנים מספיק לביצוע תפקידיהם.
(ה)
לאנשי צוות שהוסמכו והועסקו כטייסי משנה או כטכנאי טיס באותו מטוס, ניתן לכלול אימון קידום כקבוע בתקנות 443 עד 447.
(ו)
באימון הסבה או באימון קידום רשאי המנהל לוותר על נושאים, תמרונים, או נהלים מיוחדים או חלקים מהם, הקבועים בתקנות 443 עד 447 ולהפחית שעות מתוכננות של הדרכת קרקע או אימון בטיסה, כקבוע בתקנה 435.
(ז)
בנוסף לאימון ראשוני, אימון הסבה, אימון קידום, אימון חוזר ואימון שינויים, יהיו בכל תכנית אימונים, אימונים קרקעיים ואימונים בטיסה ככל הנדרש כדי להבטיח שכל איש צוות וקצין מבצעי אויר –
(1)
ימשיכו להיות מיומנים וכשירים לכל מטוס, עמדת איש צוות וסוג הפעלה שבהם הם ישרתו;
(2)
יהיו מיומנים בכל הנוגע לציוד, מתקנים, נהלים וטכניקות חדשות, לרבות שינויים במטוסים.
אימון ראשוני, אימון הסבה ואימון קידום קרקעיים לטייסים ולטכנאי טיס, ככל שהדבר מתאים לתפקידם, יכללו כל אלה:
(1)
נושאים כלליים –
(א)
נהלי שיגור טיסה ושחרור טיסה של מחזיק הרשיון;
(ב)
עקרונות ושיטות לקביעת משקל ואיזון ומגבלות מסלולים להמראה ולנחיתה;
(ג)
מטאורולוגיה המספיקה להבטיח ידיעה מקצועית מעשית בתופעות מזג אויר, לרבות העקרונות של מערכות – חזית, התקרחות, ערפל, סופות רעמים, גזירות רוח ותנאי מזג אויר בגובה רב;
(ד)
מערכות פיקוח על תנועה אוירית, ונהלי פיקוח ומונחיו;
(ה)
ניווט ושימוש בעזרי ניווט, לרבות תהליכי גישת מכשירים;
(ו)
נהלי קשר רגילים ובשעת חירום;
(ז)
סימני עזר חזותיים לפני ירידה מתחת ל־DH או ל־MDA;
(ז1)
אימון ראשוני בנושא ביצועי אנוש וניהול משאבי הצוות (Crew Resource Management – CRM);
(ז2)
לגבי טייס – אימון מעטפת טיסה מורחבת, לפי תקנה 450א;
(ח)
כל הדרכה נוספת החיונית להבטחת כשירותו של איש הצוות.
(2)
לגבי כל דגם של מטוס –
(א)
תיאור כללי;
(ב)
מאפייני ביצועים;
(ג)
מנועים ומדחפים;
(ד)
רכיבים עיקריים;
(ה)
מערכות עיקריות ואחרות, עקרונות הפעלה רגילה, מיוחדת ובשעת חירום, נהלים מתאימים ומגבלות;
(ו)
נהלים להמנעות ממצבי מזג אויר קשה ולהפעלה בגזירות־רוח בגובה נמוך בתוך סופות רעמים או בקרבתן, לרבות גבהי החדירה הטובים ביותר, מערבולות אויר, התקרחות, ברד ותנאים מטאורולוגיים מסוכנים אחרים;
(ז)
מגבלות הפעלה;
(ח)
צריכת דלק ובקרת שיוט;
(ט)
תכנון טיסה;
(י)
כל נוהל רגיל ונוהל חירום;
(יא)
ספר הטיסה המאושר של המטוס או ספר מקביל לו.
(ב)
אימון ראשוני קרקעי לטייסים ולטכנאי טיס בנושאים הנדרשים בתקנת משנה (א) ובתקנה 440(א), יכלול את מספר שעות ההדרכה המתוכננות הבאות לפחות, אלא אם כן הופחתו כאמור בתקנה 435;
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים לנווט טיס יכללו הדרכה בנושאים המפורטים בתקנה 443(א), המתאימים לתפקידיו ולאחריותו בקשר לדגם המסויים של המטוס בנושאים אלה:
(1)
מגבלות מהירויות טיפוס, שיוט וירידה;
(2)
כל פריט של ציוד ניווט המותקן במטוס, לרבות ציוד רדיו, מכ״מ וציוד אלקטרוני אחר;
(3)
ביצועי המטוס;
(4)
מכשירי מדידת מהירות האויר, טמפרטורה ולחץ או מערכותיהם;
(5)
מגבלות מצפן ושיטות האיפוס שלו;
(6)
טבלאות ונתוני בקרת שיוט, לרבות שיעורי צריכת הדלק;
(7)
כל הדרכה נוספת החיונית כדי להבטיח כשירותו של נווט הטיס.
(ב)
אימון קרקעי ראשוני לנווט טיס בנושאים הקבועים בתקנת משנה (א) יכלול את מספר שעות ההדרכה המתוכננות הבאות לפחות, אלא אם כן הופחתו כאמור בתקנה 435;
דיילים – אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים לדיילים –
(א)
יכללו הדרכה בנושאים כלליים כלהלן:
(1)
סמכות הטייס המפקד;
(2)
טיפול בנוסע, לרבות נהלים בטיפול בנוסעים בלתי שפויים או באחרים שהתנהגותם עלולה לסכן את בטיחות המטוס, נוסעיו, אנשי הצוות או המטען שבו וביטחונם, או לפגוע בסדר הטוב במטוס או במשמעת בו;
(3)
אימון ראשוני בנושא ביצועי אנוש וניהול משאבי הצוות (Crew Resource Management – CRM).
(ב)
יכללו הדרכה לגבי כל דגם של מטוס כלהלן:
(1)
תיאור כללי של כלי הטיס תוך הדגשת איפיונים פיזיים שיש להם השלכה על נחיתת ציף, פינוי בשעת חירום ונהלי חירום בעת טיסה;
(2)
השימוש במערכת מסירת הודעות לציבור ובאמצעי התקשרות עם אנשי הצוות האחרים, לרבות אמצעי תקשורת חירום במקרה של נסיון חטיפת כלי הטיס, פיגוע בו או במצבים בלתי רגילים;
(3)
(בוטלה).
(ג)
יכללו מבחן כשירות שמטרתו להוכיח את ידיעתו המקצועית ויכולתו של הדייל בנושאים המפורטים בתקנות משנה (א) ו־(ב) ובתקנה 440(א); המבחן ייערך בידי אדם הכשיר לשמש דייל לפי תקנות אלה, שמחזיק הרישיון הסמיכו לעניין זה.
(ד)
יכללו את מספר שעות ההדרכה המתוכננות האלה לפחות, בנושאים הקבועים בתקנות משנה (א) ו־(ב) ובתקנה 440(א), אלא אם כן הופחתו כאמור בתקנה 435:
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים לקציני מבצעי אויר יכללו הדרכה בכל אלה לפחות:
(1)
נושאים כלליים –
(א)
שימוש במערכות תקשורת, לרבות איפיונים של אותן מערכות, נהלים רגילים ונהלי חירום מתאימים;
(ב)
מטאורולוגיה, לרבות סוגים שונים של מידע מטאורולוגי ותחזיות מטאורולוגיות, פירוש נתוני מזג אויר, לרבות תחזית של טמפרטורות בנתיב ובנקודות היעד והמוצא ותנאי מזג אויר אחרים, מערכות תחזית, תנאי רוח ושימוש במפות מזג אויר עכשוויות וחזויות לגבי גבהים שונים;
(ג)
מערכת הנוטאם;
(ד)
עזרי ניווט ופרסומי ניווט;
(ה)
אחריות משותפת של טייס וקצין מבצעי אויר;
(ו)
תופעות מזג אויר ומקורות מידע מזג אויר;
(ז)
פיקוח על תנועה אוירית ותהליכי גישת מכשירים;
(ח)
אימון ראשוני בנושא ביצועי אנוש וניהול משאבי קצין מבצעי אוויר (Dispatcher Resource Management – DRM);
(1א)
כלל הרכיבים של השיטה המאושרת של מחזיק הרישיון לשליטה תפעולית ולבקרה ופיקוח על הפעלת טיסות, והנהלים הנוגעים לתפקידם בספר העזר למבצעים;
(2)
לגבי כל דגם מטוס –
(א)
תיאור כללי של המטוס המדגיש את איפיוני התפעול והביצוע, ציוד הניווט והאפיונים המיוחדים והמגבלות שלו, ציוד הגישה והתקשורת, ציוד החירום ונהלי החירום ונושאים אחרים הקשורים לחובות קצין מבצעי האויר ולאחריותו;
תכנון טיסה, לרבות בחירת נתיב, ניתוח של זמן טיסה ודרישות דלק;
(ו)
נהלי חירום;
(3)
הדגשת נהלי החירום, לרבות שיטות אזעקת הרשויות המוסמכות של המדינה, מחזיק הרשיון ורשויות אחרות בשעת חירום כדי לקבל עזרה מרבית למטוס במצוקה.
(ב)
אימון ראשוני ואימון הסבה קרקעיים לקציני מבצעי אויר יכללו מבחן כשירות שמטרתו להוכיח את ידיעתו המקצועית ויכולתו של קצין מבצעי האויר בנושאים המפורטים בתקנת משנה (א); המבחן יערך בידי מי שמינה לענין זה מחזיק הרשיון או מדריך קרקע באישור המנהל.
(ג)
אימון קרקע ראשוני לקציני מבצעי אויר בנושאים המפורטים בתקנת משנה (א) ובתקנה 440(א), יכללו את שעות ההדרכה המתוכננות כאמור להלן לפחות, אלא אם כן הופחתו לפי תקנה 435:
טייסים – אימוני טיסה [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ח־3]
(א)
אימון ראשוני, אימון הסבה ואימון קידום לטייסים, יכללו אימון טיסה וצבירת ניסיון לגבי כל אחד מהתמרונים ומהתהליכים המפורטים –
(1)
בתוספת E, לחלק 121 לפ.א.ר., לפי העניין;
(2)
בתכנית האימונים של מחזיק הרישיון בנושא גזירת–רוח בגובה נמוך;
(3)
בתכנית האימונים של מחזיק הרישיון בנושא אימון מעטפת טיסה מורחבת, לפי תקנה 450א.
(ב)
התמרונים והתהליכים הנדרשים כאמור בתקנת משנה (א) יבוצעו בטיסה, אלא אם כן ניתן לבצע חלק מהם במדמה טיסה, במיתקן אימונים מתאים או במטוס נייח, כאמור בתוספת E לחלק 121 לפ.א.ר; על אף האמור, התמרונים והתהליכים המפורטים בתכנית האימונים המאושרת של מחזיק הרישיון בנושא גזירת–רוח בגובה נמוך יבוצעו במדמה טיסה המאושר לדמות תמרונים ותהליכים אלה.
(ג)
בקורס הנערך על פי תוכנית אימונים מאושרת הכוללת שימוש במדמה טיסה, ישלים כל טייס בהצלחה –
(1)
ביצועי תמרונים ותהליכים המפורטים בתוספת E לחלק 121 לפ.א.ר. לגבי אימון טיסה ראשוני, וצבירת נסיון שניתן לבצעם במדמה טיסה או במיתקן אימונים דומה;
(2)
מבחן טיסה במטוס או מבחן במדמה טיסה ברמת כשירות של טייס מפקד או טייס משנה, לפי הענין; המבחן במדמה טיס יכלול לפחות את כל התמרונים והתהליכים המפורטים בתוספת F לחלק 121 לפ.א.ר. שניתן לבצעם במדמה טיסה.
(ג1)
מחזיק רישיון הנדרש, לפי תקנה 411, לעמוד בדרישות ציוד מערכת זיהוי והתראה מפני גזירת–רוח בגובה נמוך, כמפורט בתקנה 121.358 לפ.א.ר., יעשה שימוש בכל אחת מתכניות האימון של הטייסים, במדמה טיסה מאושר לכל סוג מטוס, המספק אימונים לפחות בתמרונים ובתהליכים המפורטים בתכנית האימונים של מחזיק הרישיון לעניין גזירת–רוח בגובה נמוך.
(ד)
אימון טיסה ראשוני במטוס יכלול את מספר שעות אימון הטיסה כמפורט להלן לפחות, אלא אם כן הופחתו כאמור תקנה 435:
(1)
במטוסים מקבוצה 1 –
(א)
המונעים במנועי בוכנה – לטייס מפקד 10 שעות ולטייס משנה 6 שעות;
(ב)
המונעים במנועי טורבו מדחף – לטייס מפקד 15 שעות ולטייס משנה 7 שעות;
(2)
במטוסים מקבוצה 2 – לטייס מפקד 20 שעות ולטייס משנה 10 שעות.
אימון ראשוני ואימון הסבה לטכנאי טיס יכללו את כל אלה לפחות:
(1)
אימון ונסיון בנהלים הקשורים בביצוע תפקידיו של טכנאי טיס; אימון זה יכול להתבצע בטיסה או במדמה טיסה, או במיתקן אימון דומה אחר;
(2)
מבחן טיסה הכולל –
(א)
בדיקה שלפני טיסה;
(ב)
ביצוע תפקידים בעת הטיסה, בעמדת טכנאי הטיס, בעת הסעה, ריצת המראה, המראה, נסיקה, שיוט, ירידה, גישה ונחיתה;
(ג)
ביצוע תפקידים אחרים, כגון בקרת צריכת דלק והכנת רישומי צריכת הדלק, הפעלה רגילה והפעלת חירום או הפעלה חילופית של כל מערכת הטסת המטוס, המבוצעות בעת הטיסה במדמה הטיסה, או במיתקן אימון דומה אחר.
(ב)
אימון הטיסה הראשוני במטוס הנדרש לפי תקנת משנה (א) יכלול אותן מספר שעות אימונים הקבועות לגבי טייס משנה בתקנה 447(ד) אלא אם כן הופחתו כאמור בתקנה 435.
(ג)
בקורס הנערך על פי תכנית אימונים מאושרת הכוללת שימוש במדמה טיסה או במיתקן אימון דומה אחר, ישלים טכנאי הטיס בהצלחה –
(1)
אימון כל התפקידים הנדרשים בתקנת משנה (א) לפחות;
(2)
מבחן טיסה ברמת כשירות של טכנאי טיס בביצוע תפקידיו ונהלי עבודתו.
איש צוות או קצין מבצעי אויר יקבל אימון חוזר שמטרתו להבטיח שהוא מיומן, כשיר ומעודכן בכל הנוגע לדגם המטוס ולעמדתו במטוס לפי הענין.
(ב)
אימון קרקעי חוזר יכלול את אלה לפחות:
(1)
מבחן המאפשר לבדוק את ידיעתו המקצועית של איש הצוות או של קצין מבצעי אויר בכל הנוגע למטוס ולעמדתו בו, לפי העניין;
(2)
הדרכה בנושאים הנדרשים לאימון קרקעי ראשוני כאמור בתקנה 440(א), לרבות אימון חירום; קצין מבצעי אויר פטור מאימון חירום;
(3)
לגבי דיילים וקציני מבצעי אויר, מבחן כשירות כמפורט בתקנות 445(ג)ו־446(ב), לפי העניין;
(4)
אימון חוזר בנושא ביצועי אנוש וניהול משאבי הצוות (Crew Resource Management – CRM); אימון או חלק מאימון כאמור לאנשי צוות אוויר יכול להתבצע במהלך אימון מוכוון טיסה בנתיב (Line-oriented Flight Training – LOFT) במדמה טיסה.
(ג)
אימון קרקעי חוזר לאנשי צוות ולקציני מבצעי אויר יכללו את מספר השעות המתוכננות המפורטות להלן, לפחות, אלא אם כן הופחתו כאמור בתקנה 435:
(1)
טייסים וטכנאי טיס –
(א)
במטוסים מקבוצה 1 –
(1)
המונעים במנועי בוכנה – 16.5 שעות;
(2)
המונעים במנועי טורבו מדחף – 20.5 שעות;
(ב)
במטוסים מקבוצה 2 – 25.5 שעות;
(2)
נווטי טיס –
(א)
במטוסים מקבוצה 1 –
(1)
המונעים במנועי בוכנה – 12 שעות;
(2)
המונעים במנועי טורבו מדחף – 16 שעות;
(ב)
במטוסים מקבוצה 2 – 16 שעות;
(3)
דיילים –
(א)
במטוסים מקבוצה 1 –
(1)
המונעים במנועי בוכנה – 4 שעות;
(2)
המונעים במנועי טורבו מדחף – 5 שעות;
(ב)
במטוסים מקבוצה 2 – 12 שעות;
(4)
קציני מבצעי אויר –
(א)
במטוסים מקבוצה 1 –
(1)
המונעים במנועי בוכנה – 8 שעות;
(2)
המונעים במנועי טורבו מדחף – 10 שעות;
(ב)
במטוסים מקבוצה 2 – 20 שעות.
(ד)
אימון טיסה חוזר לאנשי צוות אויר יכלול את כל אלה:
(1)
טייסים – אימון טיסה במדמה טיסה מאושר בתמרונים ובתהליכים המפורטים בתכנית האימונים של מחזיק הרישיון לעניין גזירת–רוח בגובה נמוך, ולעניין אימון מעטפת טיסה מורחבת, לפי תקנה 450א, וכן אימון טיסה בטיסה או במדמה טיסה מאושר בתמרונים ובתהליכים המפורטים בתוספת F לחלק 121 לפ.א.ר., או בתכנית אימונים שאישר המנהל; ואולם השלמה בהצלחה של מבחן כשירות כאמור בתקנה 461 יכולה לבוא במקום אימון טיסה חוזר;
(2)
טכנאי טיס – אימון טיסה כקבוע בתקנה 448(א), בשינויים הבאים:
(א)
(נמחקה);
(ב)
מבחן הטיסה, למעט בדיקה שלפני הטיסה, יכול להתבצע במדמה טיסה או במתקן אימון אחר; הבדיקה שלפני טיסה יכולה להתבצע במטוס או בשימוש באמצעים חזותיים מאושרים;
(3)
נווטי טיסה – אימון בטיסה ומבחן בטיסה כדי להבטיח כשירותם בהקשר לתהליכים ולציוד ניווט המיועדים לשימוש והכרת מידע ניווט חיוני הקשור בנתיבים של מחזיק הרשיון, הדורשים נווט טיס.
אימון מעטפת טיסה מורחבת (Extended envelope training) יכלול תמרונים ותהליכים (maneuvers and procedures) והתנסות מעשית מודרכת (instructor-guided hands on experience) כמפורט בפ.א.ר. 121.423 (להלן – אימון מעטפת טיסה מורחבת) לכל טייס, לגבי כל סוג מטוס שהוא מטיס.
(ב)
מחזיק רישיון יקיים אימון מעטפת טיסה מורחבת במדמה טיסה שאישר לו המנהל לכך.
(ג)
לא יעסיק מחזיק רישיון אדם, ולא יעסוק אדם, בתפקיד טייס במטוס, אלא אם כן אותו אדם עבר בהצלחה אימון מעטפת טיסה מורחבת לגבי אותו סוג מטוס, בפרקי זמן אלה:
(1)
ב־24 החודשים שקדמו להעסקה;
(2)
לעניין היחלצות ממצב טיסה שבו המטוס מנתר לאוויר לאחר נחיתה (Recovery from bounced landing) – ב־36 החודשים שקדמו להעסקה כאמור.
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם בתפקיד הכרוך בטיפול בחמרים מסוכנים או בהובלתם, אלא אם כן אותו אדם השלים בתקופה של 24 חדשים שקדמו לכך אימון ראשוני או חוזר הכולל הדרכה בכל אלה:
(1)
קורס מאושר באשר לשיטות הסגירה, האריזה, הסימון, השילוט והתיעוד המבוצעים על ידו בכל הנוגע לחמרים מסוכנים;
(2)
איפיוני הטיפול, ההטענה והאחסנה של חמרים מסוכנים.
(ב)
מחזיק רשיון ינהל רישומים של האימונים שהושלמו על ידי אנשי צוות וכל המועסקים מטעמו באחזקה ובמתן שירותי קרקע המבצעים תפקידים הכרוכים בטיפול ובהובלת חמרים מסוכנים.
(ג)
מחזיק רשיון שהחליט לא להוביל חמרים מסוכנים, או סוגים מסויימים של חמרים מסוכנים, יבטיח שכל איש צוות יהיה מיומן בזיהוי חמרים אלה.
(ד)
מחזיק רישיון יבטיח כי אימון ראשוני או חוזר כאמור בתקנת משנה (א) וכן הדרכה לזיהוי חומרים מסוכנים כאמור בתקנת משנה (ג), יהיו מבוססים על ההוראות הטכניות לחומרים מסוכנים ויתעדכנו לפיהן.
העסקת טייס הממלא את מקום הטייס המפקד בעת מנוחתו [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
בהפעלה שבה נדרשים שלושה טייסים או יותר לא יועסק טייס כטייס משנה המוסמך למלא את מקומו של הטייס המפקד בעת מנוחתו בשעת הטיסה, אלא אם כן התקיים בו אחד מאלה:
(1)
הוא כשיר ומוסמך לשמש כטייס מפקד באותה הפעלה; יראו אותו כשיר ומוסמך כאמור גם אם לא התמלאו לגביו ההוראות האלה:
(א)
צבירת ניסיון ההפעלה הנדרש לפי תקנה 456 לעניין טייס מפקד, ובלבד שהוא צבר ניסיון הפעלה כאמור באותה תקנה לעניין טייס משנה;
אימון ראשוני ואימון שינויים נדרשים [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם כאיש צוות נדרש במטוס, אלא אם כן השלים אותו אדם בהצלחה אימון קרקע ראשוני ואימון טיסה ראשוני לגבי אותו דגם של מטוס ולגבי אותה עמדת איש צוות, לפי תוכנית אימונים מאושרת כאמור בסימן י״ג בפרק זה.
(ב)
הוראת תקנת משנה (א) לא תחול על –
(1)
איש צוות שהוסמך ושירת כאיש צוות במטוס מדגם אחר באותה קבוצה והשלים אימון הסבה כמפורט בתקנה 440;
(2)
איש צוות שהוסמך ושירת כטייס משנה או טכנאי טיס בדגם מסויים של מטוס והוא רשאי לשמש כטייס מפקד או כטייס משנה, לפי הענין, אם השלים אימון קידום באותו דגם של מטוס כמפורט בתקנה 440.
(ג)
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם, כאיש צוות נדרש במטוס מדגם שעבורו נכלל אימון שינויים בתכנית האימונים המאושרת של מחזיק הרשיון, אלא אם כן השלים אותו אדם בהצלחה, בכל הנוגע לעמדת איש הצוות ולדגם המטוס שבו הוא משרת, אימון ראשוני קרקע, אימון בטיסה, אימון הסבה או אימון שינויים כקבוע בתקנה 440.
לא יעסיק מחזיק רישיון אדם ולא יעסוק אדם כאיש צוות נדרש, כמפורט להלן, אלא אם כן בתקופה של 12 חודשים שקדמו להפעלה התקיים בו אחד מאלה לפי העניין:
(1)
לגבי איש צוות אוויר – השלים בהצלחה אימון קרקעי חוזר ואימון טיסה חוזר לגבי אותו דגם של מטוס ועמדת איש צוות אוויר;
(2)
לגבי דייל – השלים בהצלחה אימון קרקעי חוזר ומבחן כשירות.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א)(1) מבחן כשירות המפורט בתקנה 461 יכול לבוא במקום אימון טיסה חוזר, למעט אימון בתמרונים ובתהליכים המפורטים בתכנית האימונים של מחזיק הרישיון לעניין גזירת–רוח בגובה נמוך.
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם כאיש צוות נדרש במטוס, אלא אם כן צבר באותו דגם של מטוס ובאותה עמדת איש צוות נסיון הפעלה כקבוע בתקנה זו, למעט כאמור להלן:
(1)
ניתן להעסיק איש צוות, למעט בתפקיד טייס מפקד, לפי תקנה זו לשם צבירת ניסיון ההפעלה;
(2)
טייס שצבר ניסיון הפעלה כטייס מפקד כקבוע בתקנה זו, אינו נדרש לצבירת ניסיון הפעלה כטייס משנה כקבוע בתקנה זו באותו דגם של מטוס.
(ב)
(1)
לצבירת נסיון ההפעלה המעשי, על איש צוות אויר להחזיק ברשיונות ובהגדרים מתאימים לגבי עמדת איש הצוות ולגבי המטוס וטייס העונה על הדרישות החלות על טייס מפקד יחזיק ברשיונות ובהגדרים של טייס מפקד במטוס;
(2)
צבירת הנסיון תחל לאחר השלמה מוצלחת של אימוני קרקע ואימוני טיסה לגבי המטוס ולגבי עמדת איש הצוות;
(3)
הנסיון ירכש בטיסה לפי המפורט להלן לגבי כל איש צוות בביצוע הפעלה לפי פרק זה; לגבי מטוס שמחזיק הרשיון לא השתמש בו לפני כן, יווספו טיסות מבחן או טיסות העברה לנסיון הדרוש לצבירה ולא נדרש נסיון הפעלה נפרד לגבי וריאציות של אותו דגם של מטוס.
(ג)
רכישת נסיון מעשי לצורך צבירה לטייסים –
(1)
(א)
טייס מפקד יבצע תפקידים של טייס מפקד בפיקוחו של טייס בוחן;
(ב)
בעת שטייס מפקד רוכש נסיון הפעלה כאמור בפסקה זו, טייס בוחן המשרת גם כטייס מפקד יאייש את מושב הטייס; בעת שטייס מפקד רוכש נסיון בהסבה, רשאי הטייס הבוחן, המשרת כטייס מפקד, לאייש את מושב המשקיף אם הטייס בהסבה ביצע לפחות שתי המראות ושתי נחיתות באותו דגם של מטוס שבשימוש, והוכיח בהצלחה בפני הטייס הבוחן שהוא כשיר לבצע את תפקידיו של טייס מפקד של אותו דגם של מטוס;
(2)
טייס משנה יבצע את תפקידיו של טייס משנה בפיקוחו של טייס בוחן;
(3)
שעות ניסיון ההפעלה לכל סוגי הטייסים הן כלהלן:
(א)
במטוסים מקבוצה 1 –
(1)
המונעים במנועי בוכנה – 15 שעות;
(2)
המונעים במנועי טורבו־מדחף – 20 שעות;
(ב)
במטוסים מקבוצה 2 – 25 שעות.
(4)
לגבי טייס שהוכשר באימון אפס שעות טיסה ייכללו שעות הניסיון כאמור בפסקה (3) ארבע נחיתות וארבע המראות בהפעלת הגאי המטוס לפחות; טייס בוחן המשמש כטייס מפקד יאייש את מושב הטייס.
(ד)
טכנאי טיס יבצע את תפקידיו של טכנאי טיס בפיקוחו של טייס בוחן או בפיקוחו של טכנאי טיס מוסמך במספר שעות כמפורט להלן:
(1)
במטוסים מקבוצה 1 –
המונעים במנועי בוכנה – 8 שעות;
המונעים במנועי טורבו מדחף – 10 שעות;
(2)
במטוסים מקבוצה 2 – 12 שעות.
(ה)
דייל יבצע תפקידים של דייל בפיקוח אישי של דייל במשך 5 שעות טיסה לפחות; לא נדרש ניסיון הפעלה לגבי דייל שרכש ניסיון קודם במטוס מאותה קבוצת מטוסים המופעל לפי פרק זה, ובלבד שמחזיק הרישיון יוכיח שהדייל קיבל אימוני קרקע מספיקים לגבי המטוס שבו הוא עומד להיות מועסק.
(ו)
ניתן להפחית את שעות נסיון ההפעלה עד כדי 50 אחוזים ממספר השעות הנדרש בתקנה זו, בהמרת שעת טיסה בהמראה אחת ונחיתה אחת; למרות האמור בתקנות 435ו־437, לא יופחתו שעות נסיון ההפעלה אלא כאמור בתקנת משנה זו.
לא ישמש טייס כטייס מפקד על מטוס, או כטייס משנה של מטוס בהפעלה שבה נדרשים שלושה טייסים או יותר, אלא אם כן הוא מחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר ובהגדר סוג מתאים לאותו מטוס.
(ב)
הפועל כטייס בתפקיד שאינו אחד מאלה המנויים בתקנת משנה (א), יחזיק לפחות ברשיון טייס מסחרי ובהגדר מכשירים.
(ג)
לענין תקנה זו, טייס משנה הינו טייס המוסמך למלא את מקומו של טייס מפקד בעת מנוחתו בשעת הטיסה.
טייסים – נסיון עדכני [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשפ״ד]
(א)
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם כטייס פעיל אלא אם כן ביצע ב־90 הימים שקדמו להעסקתו לפחות 3 המראות ו־3 נחיתות כמפעיל של הגאי המטוס בסוג המטוס אותו הוא נדרש להפעיל; את ההמראות והנחיתות הנדרשות ניתן לבצע במדמה טיסה שהמנהל אישר לכך.
(ב)
טייס שאינו עומד בדרישות תקנת משנה (א) יהיה כשיר להיות טייס פעיל לאחר שביצע 3 המראות ו־3 נחיתות בפיקוח בוחן טיסה מוסמך, בטיסה או במדמה טיסה שהמנהל אישר לכך, ובתנאים אלה:
(1)
ביצוע של המראה אחת לפחות עם הפסקה מדומה של המנוע הקריטי ביותר;
(2)
ביצוע של גישת ILS למינימום המורשה לפחות ונחיתה בתום הגישה;
(3)
ביצוע נחיתה אחת לפחות עם עצירה מוחלטת בסופה.
(ג)
כאשר התמרונים הנדרשים בתקנת משנה (ב) מבוצעים במדמה טיסה, על הטייס –
(1)
להיות בעל נסיון של 100 שעות טיסה פעילה לפחות על דגם מטוס בו יועסק, אלא אם כן התמרונים הנדרשים מבוצעים במסגרת אימון אפס שעות טיסה;
(2)
לבצע שתי נחיתותיו הראשונות על הקו בהשגחת בוחן טיסה מוסמך; את שתי הנחיתות יש לבצע במגבלות מזג אויר שלא תהיינה נמוכות מן המצויין במפרטי ההפעלה של מחזיק הרישיון ובלבד שלא יהיו נמוכות מהמגבלות לקטגוריה 1; הנחיתות חייבות להתבצע לא יאוחר מ־45 ימים מתום המבחן במדמה טיסה.
(ד)
בוחן הנוכח בעת ביצועי המראות ונחיתות כאמור בתקנות משנה (ב) ו־(ג)(2), יאשר בחתימת ידו או באמצעי אחר שאישר המנהל כי הנבחן מוסמך וכשיר לבצע תפקידי טיסה פעילים לפי סימן זה; הבוחן רשאי לדרוש ביצוע תמרונים נוספים מתוך רשימת תמרונים מאושרת לפני מתן האישור האמור.
(ה)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), טייס שאינו עומד בדרישות הניסיון העדכני יכול לשמש כטייס מחליף בשלב השיוט בלבד, אם ב־90 הימים שקדמו להעסקתו התקיים אחד מאלה:
(1)
הוא שימש טייס באותו סוג מטוס;
(2)
עבר בהצלחה אימון רענון הכולל אימון בנוהלי תפעול במצב רגיל (normal), במצב בלתי שגרתי (abnormal) ובחירום (emergency) המיוחדים לטיסת שיוט באותו סוג מטוס או במדמה טיסה שאושר למטרה זו, ותרגל תהליכי גישה ונחיתה, הניתנים לביצוע בתור טייס שאינו מטיס את המטוס.
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם כטייס מפקד של מטוס, אלא אם ב־12 החדשים שקדמו להפעלה אותו אדם עבר מבחן נתיב (Line Check) שבו ביצע בהצלחה את תפקידיו של טייס מפקד באחד מדגמי המטוסים אותם הוא עומד להטיס.
(ב)
מבחן נתיב לטייס מפקד –
(1)
יינתן על ידי טייס בוחן הכשיר לגבי המטוס ולגבי הנתיב;
(2)
יכיל לפחות טיסה רגילה בנתיב אופייני של המוביל האוירי שבו מועסק או יועסק הטייס בדרך כלל.
לא יעסיק מחזיק רישיון אדם ולא יעסוק אדם כטייס כנדרש לפי פרק זה, אלא אם כן השלים בהצלחה, בתוך 6 החודשים שקדמו לטיסה, לגבי אותו דגם של מטוס ואותה עמדת איש צוות אוויר, מבחן כשירות לפי תקנה זו; השלמה מוצלחת של קורס אימונים במדמה טיסה שאושר לפי תקנה 437 יכולה לבוא במקום השלמה מוצלחת של מבחן כשירות אחד מתוך כל שני מבחני כשירות עוקבים.
(א1)
על אף האמור בתקנת משנה (א), טייס שהשלים בהצלחה מבחן כשירות כחלק מאימון ראשוני, אימון הסבה או אימון קידום, יראו את העסקתו בתור טייס באותו דגם של מטוס ועמדת איש צוות שלגביו השלים את האימון כאמור, כממלאת אחר הוראות תקנת משנה (א) לתקופה של 6 חודשים מהשלמת מבחן הכשירות כאמור.
(ב)
פרט לאמור בתקנות משנה (ג) ו־(ד) יתקיימו במבחן דרישות אלה:
(1)
המבחן יכלול לפחות את התהליכים והתמרונים הקבועים בתוספת F לחלק 121 לפ.א.ר. אלא אם כן נקבע באותה תוספת במפורש אחרת;
(2)
את המבחן יקיים המנהל או בוחן טיסה (להלן – בוחן).
(ג)
ניתן להשתמש במדמה טיסה או במיתקן אימונים מתאים אחר שהמנהל אישר לכך בעת ביצוע מבחן כשירות כקבוע בתוספת F לחלק 121 לפ.א.ר.
(ד)
בוחן רשאי לוותר על כל אחד מהתהליכים או מהתמרונים שלגביהם קיימת סמכות ויתור בתוספת F לחלק 121 לפ.א.ר. אם –
(1)
המנהל לא דרש ביצוע אותו תהליך או תמרון;
(2)
בעת הבחינה מחזיק הרשיון מעסיק את הטייס הנבחן;
(3)
הטייס הנבחן כשיר להפעלה לפי פרק זה באותו דגם של מטוס ובאותה עמדת איש צוות אוויר.
(ה)
נכשל הנבחן בביצוע נאות של אחד התמרונים או התהליכים הנדרשים בעת בחינת הכשירות, רשאי הבוחן לאפשר לטייס ביצוע נוסף בעת מהלך בחינה; כן רשאי הבוחן לדרוש מהנבחן ביצועים חוזרים גם על תמרונים אחרים שלדעתו דרושים לקביעת כשירותו של הטייס; לא הצליח הנבחן להשיג ביצוע נאות כאמור, לא יעסיקו מחזיק הרשיון והוא לא יעסוק בהפעלות לפי פרק זה עד שיעמוד במבחן כשירות.
טייס מפקד: כישורי אזור הפעלה מאושר, נתיב ושדות תעופה [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשפ״ד]
(א)
בתקנה זו, ”אזור הפעלה מאושר“ – אזור הכולל מספר נתיבים בעלי מאפיינים דומים לעניין תקנה זו, שמחזיק הרישיון, באישור המנהל, הגדיר בספר העזר למבצעים שלו; אזור כאמור לא יכלול נתיב ייחודי כהגדרתו בתקנה 463.
(ב)
מחזיק רישיון לא יעסיק אדם בתור טייס מפקד בנתיב, ולא יעסוק אדם בתור טייס מפקד אלא אם כן אותו אדם השלים בהצלחה אימון היכרות ראשוני עם אזור ההפעלה המאושר והנתיב שבו תתבצע הטיסה, ועם כל שדה תעופה שבו הוא עומד להשתמש, הכולל את כל אלה:
(1)
הפגנת ידע מספק, להנחת דעתו של מחזיק הרישיון, בכל אלה:
(א)
הנתיב שבו הוא עומד לטוס ושדות התעופה שבהם הוא עומד להשתמש ובכלל זה שדות משנה, לרבות ידע בדבר –
(1)
פני השטח וגובהי בטיחות מזעריים;
(2)
תנאי מזג האוויר העונתיים;
(3)
המיתקנים, השירותים והנהלים הנוגעים למטאורולוגיה, תקשורת ותעבורה אווירית;
(4)
נוהלי החיפוש וההצלה;
(5)
תהליכי טיסה בנתיב לרבות נוהלי ניווט לטווח ארוך הקשורים בנתיב שבו הטיסה מיועדת להתבצע, תהליכי גישה ויציאה לאזורי בקרת שדות התעופה, תהליכי ההמתנה ותהליכי גישת מכשירים מאושרים לשדות התעופה;
(ב)
מינימות ההפעלה הישימות וכן נהלים ישימים לכל המפורטים להלן:
(1)
לנתיבי טיסה מעל אזורים מאוכלסים בצפיפות ובמרחבי אוויר שבהם יש צפיפות גדולה של תעבורה אווירית;
(2)
למכשולים ולתבנית הפיזית;
(3)
לתאורה;
(4)
למיתקני העזר לטיסה, המשמשים לגישה;
(5)
לתהליכי ההצטרפות, העזיבה, ההמתנה וגישות המכשירים;
(ג)
נוסף על האמור בפסקאות משנה (א) ו־(ב), לגבי נתיב כאמור בתקנה 511א – ידע לגבי הכנת הטיסה, עקרונות טיסת EDTO והקריטריונים לביצוע הסטה;
(2)
ביצוע בפועל של גישה לכל שדה יעד שבו הוא עומד לנחות בנתיב, כאיש צוות אוויר או כמשקיף בתא הטייס, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:
(א)
טייס שעבר הכשרה לאותו שדה תעופה לפי הוראות תקנה זו מלווה אותו;
(ב)
הגישה לשדה התעופה אינה מתבצעת מעל פני קרקע קשים ותהליכי גישת המכשירים ומיתקני העזר לטיסה המשמשים לגישה דומים לאלה המוכרים לטייס, וכן התקיים אחד מאלה:
(1)
מחזיק הרישיון, באישור המנהל קבע מרווח שהתווסף למינימת ההפעלה הרגילה;
(2)
יש למחזיק הרישיון ולטייס יסוד סביר להניח שהגישה והנחיתה יכולות להתבצע בתנאים מטאורולוגיים לטיסת ראייה;
(ג)
ההנמכה מהגובה המזערי המוגדר לקבע הגישה ההתחלתית יכולה להיעשות ביום בתנאים מטאורולוגיים לטיסת ראייה (VMC);
(ד)
מחזיק הרישיון הכשיר את הטייס המפקד לנחות בשדה התעופה באמצעות הצגה חזותית מספקת (Adequate Pictorial Presentation);
(ה)
שדה התעופה צמוד לשדה תעופה אחר שבו אותו טייס כשיר לשמש טייס מפקד לפי הוראות תקנה זו.
(ג)
מחזיק רישיון לא יעסיק אדם טייס מפקד בנתיב, ולא יעסוק אדם כטייס מפקד בנתיב, אלא אם כן ב־12 החודשים שקדמו להפעלה הוא ביצע טיסה כאיש צוות אוויר, כטייס בוחן או כצופה בתא הטייס באותו נתיב, או בנתיב אחר באותו אזור הפעלה מאושר; הוראה זו לא תחול בתקופת זמן של 12 חודשים מהשלמת ההכשרה הראשונית כאמור בתקנה (ב)(2).
(ד)
לא ביצע טייס טיסה ב־12 החודשים שקדמו להפעלה כאמור בתקנת משנה (ג) רישה, הוא יהיה כשיר לשמש טייס מפקד בנתיב רק אם עמד בתנאי תקנת משנה (ב).
טייס מפקד: כישורי נתיב ייחודי [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
בתקנה זו, ”נתיב ייחודי“ – נתיב, ובכלל זה שדה תעופה שבו עומדים להשתמש לנחיתה או להמראה, אשר הנהלים הקשורים להפעלת כלי הטיס שבו מחייבים יישום של מיומנות או ידע ייחודיים לאותו נתיב או שדה תעופה.
(ב)
מחזיק רישיון יגדיר בספר העזר למבצעים שלו נתיבים ייחודיים; המנהל רשאי להורות למחזיק הרישיון להגדיר נתיב מסוים כנתיב ייחודי.
(ג)
נוסף על האמור בתקנה 462, לא יעסיק מחזיק רישיון אדם כטייס מפקד בנתיב ייחודי, ולא יעסוק אדם כטייס מפקד בנתיב ייחודי, אלא אם כן התקיימו שני אלה:
(1)
במסגרת אימון ההיכרות הראשוני כאמור בתקנה 462(ב), הוא השלים בהצלחה תכנית אימונים שאישר המנהל לאותו נתיב ייחודי;
(2)
ב־12 החודשים שקדמו להפעלה הוא השלים אימון חוזר שאישר המנהל לאותו נתיב ייחודי, אם הוגדר אימון חוזר לנתיב הייחודי.
לא יעסיק מחזיק רשיון אדם ולא יעסוק אדם כטכנאי טיס במטוס, אלא אם כן תוך 6 החדשים שקדמו לאותה הפעלה צבר לפחות 50 שעות זמן טיסה כטכנאי טיס באותו דגם של מטוס או אם מחזיק הרשיון או המנהל בחנו אותו באותו דגם מטוס וקבעו כי הוא מכיר את כל המידע ונהלי ההפעלה העדכניים והחיוניים וכשיר לגביהם או עמד בהצלחה במבחן רמה כאמור בתקנה 448(א)(2).
מגבלות זמן טיסה וזמן תפקיד טיסתי ודרישות מנוחה – אנשי צוות אוויר [תיקון: תשע״ו־2, תשע״ח־4]
חלק 117 לפ.א.ר. יחול על מחזיק רישיון, ועל כל איש צוות אוויר שהוא מעסיק מטעמו בהפעלת מטוס לפי פרק זה ובכלל זה הפעלה לפי תקנה 362, וכן בהפעלת מטוס לפי הפרק השמיני אם הפעלה כאמור מהווה קטע טיסה מתוך כמה קטעי טיסה באותה טיסה שחלקם מבוצע לפי פרק זה, הכול בכפוף לשינויים אלה:
מגבלות זמן תפקיד ודרישות מנוחה – דיילים [תיקון: תשע״ו־2, תשע״ח־4]
(א)
הוראות תקנת פ.א.ר. 121.467 יחולו על מחזיק רישיון, בשינויים אלה:
(1)
בכל מקום, המילים ”conducting domestic, flag, or supplemental operations“ – לא יחולו;
(2)
בתקנת משנה (a), ההגדרה ”Flight attendant“ לא תחול, ותחול במקומה ההגדרה ”דייל“;
(3)
בתקנת משנה (b)(4), (5) ו־(6), בכל מקום, במקום ”under the certificate holder's operations specifications“ יבוא ”לפי תקנה 429, והמפורט בספר העזר למבצעים של מחזיק הרישיון“;
(4)
בתקנת משנה (b)(6), במקום ”the 48 contiguous states and the District of Columbia“ יבוא ”ישראל“;
(5)
בתקנת משנה (b)(13), המילים ”and each commercial operator must relieve each flight attendant engaged in air commerce“ – לא יחולו;
(6)
בתקנת משנה (c)(1)(iv), במקום ”described or referenced in the certificate holder's operations specifications“ יבוא ”הכלולים בספר העזר למבצעים של מחזיק הרישיון“;
(7)
בתקנת משנה (c)(2), במקום ”the certificate-holding district office“ יבוא ”המנהל“.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), בכפוף להוראות תקנת פ.א.ר. 121.467(c), בשינוי כאמור בתקנת משנה (א)(6) ו־(7), מחזיק רישיון רשאי לפעול לעניין דיילים לפי חלק 117 לפ.א.ר. במקום תקנת פ.א.ר. 121.467, ויחולו עליו ועל כל דייל שהוא מעסיק מטעמו בטיסה מסחרית הוראות תקנה 465א, בשינויים המחויבים.
לא יעסיק מחזיק רישיון אדם ולא יעסוק אדם כקצין מבצעי אוויר בשיגור מטוסים לפי פרק זה, אלא אם כן הוא מחזיק ברישיון קצין מבצעי אוויר שניתן או שאושר לפי תקנות הרישיונות ואלא אם כן התקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא השלים בהצלחה, לגבי מטוסים מקבוצת מטוסים שלגביה הוא מוסמך לשמש קצין מבצעי אוויר, אימון ראשוני מטעם מחזיק הרישיון כאמור בתקנה 446, ובכלל זה עבר בהצלחה מבחן כשירות כאמור בתקנה 446(ב) בנושאים הנוגעים לאותן הפעלות ואותם אזורים שלגביהם הוא יהיה מוסמך לבקרה ופיקוח על הפעלת הטיסות; ואולם אם השלים בהצלחה אימון כאמור לגבי סוג אחר של מטוס באותה קבוצה – ישלים אימון הסבה מתאים;
(2)
הוא השלים בהצלחה, בתקופה של 12 החודשים שקדמו לשיגור, הכרה תפעולית של ההפעלות לפי פרק זה, בהשקפה מתא הטייס, בקטע טיסה אחד לפחות מעל הקטעים שבהם הוא אחראי לשיגור מטוסים; הטיסה תכלול נחיתה בשדות תעופה רבים ככל האפשר;
(3)
הוא השלים בהצלחה אימון קרקעי חוזר כאמור בתקנה 450, ומבחן כשירות כאמור בתקנה 446(ב), בתקופה של 12 החודשים שקדמו להצבה;
(4)
אם הוא לא מילא בפועל תפקיד של קצין מבצעי אוויר במשך 12 חודשים ברציפות – הוא עמד שוב בפסקה (1).
(ב)
קצין מבצעי אוויר, הכשיר לשגר מטוס דרך קטע אחד של הפעלה, רשאי לשגרו דרך קטע אחר, לאחר תיאום עם קצין מבצעי אוויר של מחזיק הרישיון, הכשיר לשגר מטוס דרך אותו קטע.
מחזיק רשיון יקבע את זמני עבודתו היומית של קצין מבצעי אויר, באופן שעבודתו תחל בזמן שיאפשר לו להכיר ולדעת באורח יסודי את מזג האויר הקיימים והצפויים לאורך הנתיב לפני שיגור כל מטוס; קצין מבצעי האויר ישאר בתפקידו עד שהמטוס שהוא שיגר השלים את טיסתו, או יצא מתחום סמכותו, או עד שהוחלף על ידי קצין מבצעי אויר אחר.
אחריות לשליטה תפעולית [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תש״ף]
(א)
מחזיק רישיון אחראי לשליטה התפעולית במטוסים שהוא מפעיל; מחזיק רישיון לא יסמיך אדם מטעמו לאחראי על שליטה תפעולית, אלא את הטייס המפקד של הטיסה, ואת קצין מבצעי האוויר האחראי לגבי אותה טיסה.
(ב)
הטייס המפקד וקצין מבצעי האויר המשגר את כלי הטיס אחראים במשותף להכנת הטיסה מבחינה תכנונית לפני הטיסה, איחור ושיחרור הטיסה בהתאם לתקנות אלה ולמפרטי ההפעלה.
(ג)
קצין מבצעי האויר אחראי –
(1)
למעקב אחר התקדמותה של כל טיסה;
(2)
למתן הנחיות ומידע הדרושים לבטיחות הטיסה;
(3)
לביטול או לשיגור טיסה מחדש אם לפי שיקול דעתו או חוות דעתו של הטייס המפקד אינה יכולה להתבצע מטעמי בטיחות או להמשיך ולהתבצע כפי שתוכננה או אינה יכולה לקבל שחרור;
(4)
לגבי טיסות שנדרשת לגביהן מערכת עקיבה אחרי כלי טיס, כאמור בתקנה 46ב – ליידע את יחידת הנת״א המתאימה כאשר אין ביכולתו לקבוע את מיקומו של מטוס באמצעות המערכת האמורה וניסיונותיו ליצור קשר עם המטוס כשלו.
(ד)
(בוטלה).
(ה)
בעת הטיסה לטייס המפקד השליטה והסמכות המלאות בהפעלת המטוס, ללא הגבלה לגבי אנשי צוות אחרים ותפקידיהם, בין אם הוא מחזיק ברשיונות תקפים המתירים לו לבצע את תפקידיהם של אותם אנשי צוות ובין אם לאו.
על כל שינוי בציוד ובנהלי ההפעלה, ובכלל זה על כל שינוי ידוע בשימוש בעזרי ניווט, בשדות תעופה, בנהלים ובתקנות בדבר פיקוח על תעבורה אוירית, בכללי פיקוח על תעבורה אוירית בשדות תעופה ועל סיכונים ידועים לטיסה;
(2)
על התקרחות ותנאים מטאורולוגיים העלולים לסכן את בטיחות הטיסה;
בקבעו לוח זמנים לטיסות, יותיר מחזיק רשיון זמן מספיק למתן שירות נאות למטוס בנקודות הביניים ויביא בחשבון את הרוחות המצויות בנתיב ואת מהירות השיוט של המטוס שבשימוש; מהירות השיוט שתובא בחשבון לא תעלה על המהירות המושגת בביצוע השיוט של המטוס.
התנהגות אנשי צוות בשלבים קריטיים של הטיסה [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
בשלבים הקריטיים של הטיסה לא ידרוש מחזיק רשיון ואנשי צוות אויר לא יבצעו תפקידים אשר אינם חיוניים להפעלה הבטוחה של מטוס, כגון תקשורת עם תחנת קרקע לשם הזמנת אספקה, העברת הודעות לנוסעים להבטחת המשך טיסתם, הודעות פרסומת לנוסעים, הפניית תשומת לבם לאתרי נוף, או מילוי טפסים אשר אינם קשורים לתפעולו הבטוח של המטוס.
(ב)
בשלבים הקריטיים של הטיסה לא יעסוק איש צוות אויר ולא ירשה הטייס המפקד לאיש צוות לעסוק בענינים העלולים להסיח דעתו מביצוע תפקידיו החיוניים או העלולים לפגוע בדרך כלשהי בביצוע התקין של תפקידיו החיוניים.
(ג)
בתקנה זו, השלבים הקריטיים של הטיסה כוללים את ההסעה, ההמראה והנחיתה ותפעול המטוס בטיסה מתחת ל־10,000 רגל, למעט טיסה בגובה שיוט.
אדם המועסק בשירות המדינה, בשירות רשות שדות התעופה בישראל, בשירות מחזיק הרשיון או איש תעופה שקיבלו רשות לכך מהטייס המפקד בתוקף תפקידיהם והתרת כניסתם לתא הטייס נדרשת או תורמת להפעלה בטוחה;
(4)
קיבל רשות לכך מהטייס המפקד, ממחזיק הרשיון או מהמנהל.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) רשאי הטייס המפקד לאסור כניסת כל אדם לתא הטייס למען בטיחות הטיסה.
(ג)
לענין תקנת משנה (א)(3), אדם המועסק בשירות המדינה או בשירות רשות שדות התעופה בישראל העוסקים בנושאים הקשורים בבטיחות הטיסה ואדם המועסק על ידי מחזיק הרשיון, שיעילותם תגבר אם יכירו את תנאי הטיסה, יורשו להיכנס לתא הטייס באישורו של מחזיק הרשיון; אולם מחזיק הרשיון לא יתיר כניסת אדם כאמור, שאינו קשור ישירות לבטיחות הטיסה, אלא אם כן נתקיימו הוראות תקנות משנה (א)(4) ו־(ד).
(ד)
לא יתיר איש צוות כניסת אדם אחר לתא הטייס אלא אם מצוי מושב ריק לשימושו בתא הנוסעים, למעט –
(1)
מפקח הבוחן את ההפעלה או המשקיף עליה;
(2)
מפקח תנועה אוירית שהמנהל הרשה אותו להיות משקיף על נוהל נת״א;
(3)
עובד טיס מורשה המועסק על ידי מחזיק רשיון אחר, שתפקידו אצל אותו מוביל אוירי מחייב רשיון עובד טיס וקיבל רשות ממחזיק הרשיון המפעיל את המטוס לטוס בטיסות מסויימות בנתיב;
(4)
אדם המועסק על ידי מחזיק הרשיון המפעיל את המטוס שתפקידו קשור ישירות בביצוע הטיסה או תכנונה, או במעקב אחר ציוד מטוס או על נהלי ההפעלה שלו, אם נוכחותו בתא הטייס חיונית לביצוע תפקידיו והוא הורשה לכך בכתב על ידי מחזיק הרשיון או מי שהסמיכו לכך והמצויין בספר העזר למבצעים;
(5)
הנציג הטכני של יצרן המטוס או של רכיביו שתפקידיו קשורים במישרין במעקב על ציוד בעת טיסת המטוס או על נהלי ההפעלה שלו, אם נוכחותו בתא הטייס חיונית לביצוע תפקידיו והוא קיבל רשות לכך בכתב מהמנהל או ממי שהוסמך לכך על ידי מחזיק הרשיון והמצויין בספר העזר למבצעים;
(6)
בעל כרטיס GR ובעל כרטיס ללא תמורה וכן עובד החברה, בן זוגו או צאצאים רשאים לשהות בתא הטייס גם אם אין מושב ריק לשימושם בתא הנוסעים.
מושב משקיף והצגת תעודת מפקח [תיקון: תשמ״ח־4, תשס״ח, תשע״ד]
(א)
בכל עת שיידרש יעמיד מוביל אוירי לרשותו של מפקח מושב משקיף בתא הטייס, כדי לאפשר לו לפקח על הטיסה; מיקומו של המושב וציודו, וכל הנוגע להתאמתו לשימוש המפקח בעת הטיסה, ייקבע על ידי המנהל.
(ב)
(בוטלה).
(ג)
מפעיל מטוס שתעודת הסוג שלו הוצאה לפני יום כ״ז בכסלו התשנ״ו (20 בדצמבר 1995) ותצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו היא 30 מושבים או פחות, ואין בו מושב משקיף בתא הטייס, יעמיד מושב נוסעים קדמי עם אוזניות או רמקול לרשותו של המפקח, לצורך פיקוח כאמור בתקנת משנה (א).
כניסת איש שירות בטחון ומשטרה לתא הטייס [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
קבע איש שירותי הבטחון של ישראל או איש משטרת ישראל כי נוכחותו בתא הטייס חיונית לביצוע תפקידיו במטוס, תותר לו, לפי בקשתו ולאחר הצגת תעודה מתאימה בפני הטייס המפקד של המטוס, כניסה לתא הטייס והוא רשאי לשבת במושב המשקיף שבו.
נודע למחזיק רשיון או לטייס מפקד המועסק על ידו קיומם של תנאים המגבילים את ההפעלה, לרבות תנאים כאמור בשדה התעופה ובמסלולים העלולים להוות סיכון לבטיחות ההפעלה, יגבילו את ההפעלה או ידחו אותה.
ניהול דלק בטיסה – חובות מחזיק הרישיון [תיקון: תשע״ד]
מחזיק רישיון יקבע, בספר העזר למבצעים שלו, מדיניות ונהלים, שיבטיחו כי במהלך הטיסה מבוצעים ניהול, מעקב וביקורת על כמויות הדלק במטוס ועל תצרוכת הדלק בהשוואה לתכנון הדלק; מדיניות ונהלים כאמור טעונים את אישור המנהל.
ניהול דלק בטיסה – חובות טייס מפקד [תיקון: תשע״ד־3]
(א)
טייס מפקד יוודא במשך כל זמן הטיסה כי כמות הדלק הזמין –
(1)
שנשארה במכלי המטוס אינה פחותה מכמות הדלק הנדרשת להמשיך לשדה תעופה שיכולה להתבצע בו נחיתה בטוחה, ולנחות בו כאשר במטוס כמות דלק רזרבית סופית;
(2)
שצפויה להישאר במכלי המטוס בהגיעו לשדה היעד לא תהיה פחותה מכמות הדלק לטיסה לשדה משנה לשדה היעד (Destination alternate fuel) כמפורט בתקנה 522(ג)(4)(א) עד (ד) לפי העניין, ונוסף על כך כמות דלק רזרבית סופית.
(ב)
ראה הטייס המפקד כי נסיבות בלתי צפויות עלולות להוביל לנחיתה בשדה היעד עם כמות דלק במכלי המטוס הפחותה מכמות הדלק האמורה בתקנת משנה (א)(2) –
(1)
יבקש מיחידת נת״א הנותנת שירותי בקרת תעבורה אווירית (להלן – יחידת בקרת תעבורה אווירית) מידע על עיכובים צפויים בתעבורה האווירית;
(2)
יביא בחשבון מידע לגבי התעבורה האווירית והתנאים המבצעיים הקיימים בשדה היעד ובכל שדה תעופה אחר המתאים לנחיתה בטוחה, בבואו להחליט אם להמשיך לשדה היעד או לבצע הסטה לשדה תעופה אחר; היה יעד הטיסה שדה תעופה שקיים לגביו שדה משנה לשדה היעד לפי הוראות פרק זה – יביא בחשבון גם מידע כאמור לגבי שדה המשנה לשדה היעד.
(ג)
הטייס המפקד יודיע ליחידת בקרת תעבורה אווירית, באמצעות הכרזת ”MINIMUM FUEL“, על מצב שקיימת במטוס כמות דלק מזערית, כאשר שדה התעופה שאליו הוא טס נשאר שדה אפשרי יחיד לנחיתה, וכי כל שינוי במירשה הטיסה הקיים עלול להביא למצב שהמטוס ינחת עם כמות דלק הפחותה מכמות הדלק הרזרבית הסופית.
(ד)
הטייס המפקד יודיע ליחידת בקרת תעבורה אווירית, על מצב חירום דלק, באמצעות שידור הודעת ”MAYDAY MAYDAY MAYDAY FUEL“, כאשר חישוב כמות הדלק הזמין מראה שכמות זו, בעת נחיתה בשדה התעופה הקרוב ביותר שניתן לבצע בו נחיתה בטוחה, תהיה פחותה מכמות הדלק הרזרבית הסופית.
ייזום תהליכים לפי ספר העזר למבצעים תוך הימנעות מנקיטת פעולה הסותרת הוראות תעבורה אווירית;
(2)
יעביר לטייס המפקד מידע בעל אופי בטיחותי, לרבות כזה שנעשה חיוני במהלך הטיסה, העשוי להיות חיוני לביצוע הטיסה בבטיחות, לרבות מידע הקשור בשינוי תכנית הטיסה;
(3)
יוודא את החלטתו של הטייס המפקד וירשום אותה ביומן המבצעים שלו.
(ב)
נודע לקצין מבצעי אוויר על מקרה חירום המסכן את בטיחות המטוס או חיי אדם לפני שהדבר נודע לטייס המפקד, והוא לא הצליח ליצור קשר עם הטייס המפקד, יכריז על מצב חירום, יודיע על כך לרשויות המוסמכות המתאימות ויבקש את סיוען ככל האפשר, וינקוט כל פעולה נוספת שלדעתו חיונית לפי הנסיבות.
(ג)
טייס מפקד או קצין מבצעי אוויר שהכריז על מצב חירום ידווח על התקדמות הטיסה ליחידת הנת״א המתאימה; טייס מפקד ידווח גם למרכז המשגרה, אם יצירת הקשר עם מרכז המשגרה אפשרית.
(ד)
מי שהכריז על מצב חירום ידווח על כך בכתב באמצעות הממונה על המבצעים של מחזיק הרישיון למנהל, כלהלן:
(1)
קצין מבצעי אוויר ידווח בתוך 10 ימים לאחר היום שבו הוכרז מצב החירום;
דיווח על תנאים מטאורולוגיים ועל אי־תקינות מיתקן עזר לטיסה [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
טייס של מטוס המצויד במערכת תקשורת נתונים, והמופעל במרחב אווירי שלפי הוראות התעבורה האווירית החלות עליו נדרש בו דיווח על תצפיות מזג אוויר שגרתיות ותקשורת נתונים עם יחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי זמינה, יעביר דיווח כאמור ליחידת הנת״א האמורה, אם דרשה זאת, באמצעות מערכת תקשורת הנתונים.
(ב)
מחזיק רישיון המפעיל מטוס כאמור בתקנת משנה (א), המצויד גם במערכת עקיבה אוטומטית תלויה נחקרת (ADS-C – Automatic Dependent Surveillance Contract) או בטרנספונדר Mode-S, ושניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית לאחר יום י״ח באדר התשע״ה (9 במרס 2015), יבטיח כי דיווח כאמור בתקנת משנה (א) יוכל להיות מועבר באופן אוטומטי באמצעות מערכות כאמור.
(ג)
הדיווח על תצפיות מזג אוויר שגרתיות כנדרש לפי תקנות משנה (א) ו־(ב) ייעשה במתכונת של דיווח–אוויר שגרתי (Routine Air-Report) כמפורט במסמך 4444.
(ד)
נתקל טייס בעת טיסה בתנאים מטאורולוגיים מסוכנים כמפורט להלן, ידווח על כך ליחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי, מוקדם ככל האפשר:
(1)
ערבול מתון או חריף;
(2)
התקרחות מתונה או חמורה;
(3)
גלי הרים חמורים (Severe Mountain Waves);
(4)
סופות רעמים, בהעדר ברד או בנוכחותו, מוסתרות (Obscured), מוטמעות בשכבת עננות אחרת (Embedded), נרחבות או מאורגנות בקו תזזית (Squall Line) או חזית;
(5)
סופות חול או אבק כבדות;
(6)
ענן אפר געשי (Volcanic Ash Cloud);
(7)
התפרצות געשית או פעילות הקודמת להתפרצות געשית (Pre-Eruption Volcanic Activity);
(8)
מצב מטאורולוגי אחר, שאינו מנוי בפסקאות (1) עד (7), דוגמת גזירת רוח, אשר נצפה על ידי הטייס המפקד והעלול לדעתו לסכן את בטיחות הטיסה או לשבש באופן משמעותי את הפעילות האווירית.
(ה)
דיווח כאמור בתקנת משנה (ד) יבוצע במתכונת של דיווח–אוויר מיוחד (Special Air-Report) כמפורט במסמך 4444, באמצעות תקשורת נתונים או, כאשר תקשורת נתונים אינה זמינה – באמצעות תקשורת קולית.
(ו)
נתקל טייס בעת טיסה באי־תקינות של מיתקן עזר לטיסה, שידיעה עליה חיונית לדעתו לבטיחות טיסות אחרות, ידווח על כך ליחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי, מוקדם ככל האפשר.
(ז)
יחידת נת״א שקיבלה דיווח על –
(1)
תנאים מטאורולוגיים לפי תקנה זאת, תעבירו בלא דיחוי לשירות המטאורולוגי; אם הדיווח הוא לעניין תנאים מטאורולוגיים מסוכנים לפי תקנת משנה (ד) – תעבירו גם למי שעלול להיתקל בתנאים המטאורולוגיים שעליהם דווח;
(2)
אי־תקינות מיתקן עזר לטיסה כאמור בתקנת משנה (ו), תעבירו לכל המשתמש במיתקן העזר לטיסה שעל אי־תקינותו דווח, ותפעל להעברתו לכל גורם העשוי להשתמש בו.
(ח)
בתקנה זו, ”מסמך 4444“ – נהלים לשירותי טיס – ניהול תעבורה אווירית (PANS-ATM) שהוציא ארגון התעופה הבין־לאומי.
מנוע לא פועל או כשל משמעותי אחר – נחיתה ודיווח [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
בכל מקרה שבו מנוע מטוס חדל לפעול או שמנוע ממנועיו הודמם כדי למנוע נזק אפשרי, ינחית הטייס המפקד את המטוס בשדה תעופה מתאים הקרוב ביותר מבחינת זמן טיסה, שבו ניתן לבצע נחיתה בטוחה.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), חדל לפעול או הודמם מנוע אחד במטוס בעל שלושה מנועים או יותר, רשאי הטייס המפקד להמשיך לשדה תעופה לפי בחירתו, אם החליט לפי נוהלי מחזיק הרישיון כאמור בתקנת משנה (ב2) שאותו שדה תעופה בטוח לנחיתה באותה מידה כמו שדה התעופה מתאים הקרוב ביותר.
(ב1)
בטיסת EDTO, במקרה של כשל, אחד או יותר, במערכת EDTO משמעותית או בכמה מערכות כאמור, ינחית הטייס המפקד את המטוס בשדה משנה לנתיב הזמין הקרוב ביותר שניתן לבצע בו נחיתה בטוחה, אלא אם כן הוא החליט, לפי נוהלי מחזיק הרישיון כאמור בתקנת משנה (ב2), כי המשך הטיסה כמתוכנן לא יגרום לירידה משמעותית בבטיחות.
(ב2)
מחזיק רישיון יקבע נהלים לצוות האוויר שיכללו אמות מידה לבחירת דרך הפעולה המתאימה במקרה של תקלה כאמור בתקנה זו, ובכלל אלה שיקולים לעניין בחירת שדה התעופה המתאים, או שדה המשנה הזמין הקרוב ביותר, שבו ניתן לבצע נחיתה בטוחה; בעת קביעת נהלים לפי תקנת משנה זו, מחזיק רישיון יביא בחשבון, בין השאר, את השיקולים המפורטים להלן ויכלול שיקולים אלה בנהלים כאמור:
(1)
טבעו של הכשל והקשיים הצפויים בהמשך הטיסה;
(2)
תצורת המטוס, משקלו, מצב מערכותיו, והדלק הנותר בו;
(3)
תנאי מזג האוויר בנתיב בגובה ההסטה, הגבהים המזעריים לטיסה בנתיב וצריכת הדלק בנתיב;
(4)
נתוני שדה התעופה והתנאים בו ובקרבתו, ובכלל אלה תנאי מזג האוויר, זמינות מיתקני העזר לטיסה, צפיפות התעבורה האווירית בו, זמינות שירותי ההצלה וכיבוי האש שבו וזמינות השירותים לנוסעים ולאנשי צוות;
(5)
מידת היכרותו של הטייס המפקד עם שדה התעופה, והמידע המסופק לו על ידי מחזיק הרישיון.
(ג)
טייס מפקד ידווח על כל מקרה בו מנוע חדל לפעול או הודמם בעת טיסה או שבמטוס אירע כשל אחר לפי תקנה זו ליחידת בקרת התעבורה האווירית המתאימה, מוקדם ככל האפשר, וימשיך לדווח לתחנה המתאימה על התקדמות הטיסה.
(ד)
החליט הטייס המפקד לנחות בשדה תעופה שאינו שדה התעופה המתאים הקרוב ביותר, מבחינת זמן טיסה, ידווח על כך בכתב בסיום הטיסה לממונה על המבצעים של מחזיק הרשיון, תוך ציון הנימוקים להחלטתו; הממונה על המבצעים ישלח למנהל עותק מדיווח כאמור תוך 5 ימים מיום שקיבלו בצירוף הערותיו.
רשם נתוני טיסה – שמירה ומסירה של נתונים [תיקון: תשע״ד, תשע״ד־2]
(א)
מחזיק רישיון –
(1)
יבטיח כי אם אירע אירוע בטיחותי חמור במהלך טיסה, כל רשם נתונים המותקן במטוס, יכובה בסוף זמן הטיסה, לא יופעל מחדש ויישמר באופן בטוח עד להפקדת הנתונים הרשומים בו בידי החוקר הראשי, כאמור בפסקה (2);
(2)
יפקיד את הנתונים הרשומים ברשם נתונים כאמור בפסקה (1), או את רשם הנתונים, לפי העניין, בידי החוקר הראשי, אלא אם כן אישר החוקר הראשי שלא להפקידם בידיו; נתונים כאמור יועברו לפי הנחיות החוקר הראשי והוא מוסמך להורות על העברתם באופן אלקטרוני.
לא יבצע אדם גישת מכשירים לשדה תעופה, אלא בהתאם למינימות מזג אויר כט״מ ולתהליכי גישת מכשירים הקבועים במפרטי ההפעלה של מחזיק הרשיון.
(ב)
מחזיק רישיון יקבע, בספר העזר למבצעים, נוהלי הפעלה שיבטיחו שמטוס שמשתמשים בו כדי לבצע הפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D) יחצה את מפתן המסלול (Threshold) עם מרווח ביטחון, וכאשר המטוס מצוי בתצורת נחיתה ובזווית גישה המתאימה לנחיתה.
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס לפי חוזה לחילופי מטוס, אלא אם כן יוכיח למנהל כי –
(1)
הנהלים לחילופי המטוס עונים על דרישות תקנות אלה ועל נהלי הפעלה בטוחה;
(2)
אנשי הצוות וקציני מבצעי האויר הנדרשים עונים על דרישות רישוי ואימונים מאושרים למטוסים ולציוד שבהם ישתמשו וכי הם מכירים ויודעים את נהלי התקשורת והשיגור שבהם ישתמשו;
(3)
אנשי התחזוקה עונים על דרישות הרישוי המאושרות למטוסים ולציוד והם מכירים ויודעים את נהלי התחזוקה שבהם ישתמשו;
(4)
אנשי צוות האויר וקציני מבצעי האויר עונים על תנאי כשירות המתייחסים לנתיבים ולשדות התעופה שבהם ישתמשו.
(ב)
מחזיק הרשיון יקבע נהלים והוראות מתאימים בדבר חילופי המטוס בספר העזר למבצעים ובספר בקרת האחזקה שלו.
מחזיק רישיון יבטיח שהנוסעים במטוס יתודרכו בעברית ובאנגלית, או בשפה אחרת שהתיר המנהל –
(1)
לפני המראה, בנושאים אלה:
(א)
שימוש בחגורות המושב או חגורות הכתף כאמור בתקנה 14;
(ב)
מיקום יציאות חירום;
(ג)
מיקום ציוד ציפה אישי ובכלל זה חגורות הצלה, אם המטוס חייב להיות מצויד בציוד ציפה כאמור באותה הפעלה, וכן כל ציוד חירום אחר המיועד לשימוש אישי של הנוסעים, ושימוש בציוד כאמור;
(ד)
מיקום כרטיסי תדרוך נוסעים בחירום כאמור בתקנת משנה (ד);
(ה)
שימוש בציוד לחלוקת חמצן המותקן במטוס, אם המטוס חייב להיות מצויד בציוד כאמור באותה הפעלה;
(ו)
מושבי יציאת חירום; תדרוך זה יכלול –
(1)
הפניה לכרטיסים המודפסים הנמצאים במושבי יציאת החירום או לאמצעי האחר המקובל על המנהל כאמור בתקנת משנה (ה);
(2)
בקשה לאדם להזדהות לפני איש צוות כדי להושיבו מחדש, אם הוא אינו יכול או אינו מסכים לבצע פעולות כמפורט בתקנת משנה (ה);
(2)
אחרי המראה, לפני כיבוי האור המאיר את שלט חגירת חגורות המושב או הכתף או מיד לאחר כיבויו – כי מומלץ לחגור את חגורות המושב או חגורות הכתף כל עוד הם יושבים, גם כאשר השלט של חגירת חגורות המושב אינו מואר;
(3)
בעת מצב חירום בזמן הטיסה – בדבר כל פעולת חירום שבה יש לנקוט, בהתאמה לנסיבותיו של מצב החירום;
(4)
בדבר מיקום ציוד חירום המיועד לשימוש הנוסעים במשותף, ואופן השימוש בו, אם נדרש ציוד כאמור; הוראה זו לא תחול על תדרוך לעניין ציוד חירום לפי תקנה 488.
(ב)
מחזיק רישיון יבטיח כי לפני ההמראה יתדרך איש צוות שמונה לכך באותה טיסה, באופן אישי, כל נוסע הנזקק לסיועו של אחר כדי להגיע במהירות לפתח חירום בשעת חירום; בתדרוך כאמור אותו איש צוות –
(1)
יתדרך את אותו נוסע ואת מי שאמור לסייע לו, אם ישנו, בדבר דרכי הגישה לכל פתח חירום מתאים ובדבר המועד המתאים ביותר להתחיל לנוע לכיוון פתח החירום;
(2)
יברר עם אותו נוסע ועם מי שאמור לסייע לו מהי הדרך הטובה ביותר לסייע.
(ג)
דרישות תקנת משנה (ב) לא יחולו לגבי אדם שקיבל תדרוך כאמור בה בקטע קודם של טיסה באותו מטוס, ושבו קיבל מאיש צוות מידע בדבר דרכי הסיוע.
(ד)
מחזיק רישיון יחזיק במטוס, במקום נוח לשימושו של כל נוסע, כרטיס מודפס המכיל מידע המתאים לסוג ולדגם של אותו מטוס, המשלימים את התדרוך שניתן והכולל –
(1)
דיאגרמה של פתחי החירום ושיטות הפעלתם;
(2)
הוראות אחרות הדרושות לשימוש בציוד החירום.
(ה)
מחזיק רישיון יחזיק במטוס, לשימושו של כל נוסע היושב במושב יציאת חירום, כרטיס מודפס, נפרד או יחד עם הכרטיס האמור בתקנת משנה (ד), או אמצעי אחר המקובל על המנהל, המכיל מידע בעברית ובאנגלית, שיוכל לשמש את האדם היושב במושב יציאת חירום לביצוע הפעולות המפורטות להלן במקרה חירום:
(1)
איתור יציאת החירום;
(2)
זיהוי מנגנון פתיחת פתח יציאת החירום;
(3)
תפעול פתח יציאת החירום;
(4)
זיהוי מצבים שבהם אין לפתוח את פתח יציאת החירום, שכן הדבר יגדיל את מידת הסיכון שחשופים לו הנוסעים במצב החירום;
(5)
אחסון, סילוק או אבטחת דלת יציאת החירום כך שלא תעכב את השימוש ביציאת החירום;
(6)
הערכת מצב מגלשת החירום והפעלת המגלשה לאחר פריסתה, לשם סיוע לאחרים לרדת מן המגלשה;
(7)
יציאה מהירה דרך פתח יציאת החירום;
(8)
הערכה לגבי בחירה ושימוש במעבר בטוח להתרחקות מפתח יציאת החירום.
(ו)
מחזיק הרישיון יפרט בספר העזר למבצעים שלו נוהל לתדרוך הנוסעים לפי תקנה זו.
תדרוך נוסעים בטיסות ארוכות מעל לים [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
נוסף על האמור בתקנה 487ו־487א יבטיח מחזיק רישיון המפעיל מטוס בטיסה מעל מים במרחק העולה על 120 דקות טיסה או 400 מיילים ימיים (740 ק״מ), לפי הקצר מביניהם, מיבשה המתאימה לנחיתת חירום, כי כל הנוסעים יתודרכו בדבר מיקומן של סירות ההצלה ודרכי הפעלתן.
(ב)
מחזיק הרשיון יפרט בספר העזר למבצעים שלו את הנוהל לתדרוך הנוסעים הקבוע בתקנת משנה (א).
(ג)
כאשר מטוס אמור לטוס מעל ים מיד אחרי ההמראה, יתבצע התדרוך האמור בתקנת משנה (א) לפני ההמראה.
(ד)
כאשר מטוס אינו אמור לטוס מעל ים מיד אחרי ההמראה, אין חובה לתדרך את הנוסעים כאמור לפני ההמראה, אולם כל התדרוך חייב להינתן לפני שהמטוס יגיע לחלק הטיסה המתבצע מעל לים.
מחזיק רשיון ינקוט בכל האמצעים הנחוצים כדי למנוע שפריט עזר לדיילים שאינו נמצא בשימוש ופריט מכבדת הצוות המצוי בתא הנוסעים או בתא הטייס יהווה סכנה, בעת נחיתה.
”קטע טיסה“ – טיסה המבוצעת בין שני שדות תעופה ללא חניית ביניים;
(2)
”שווה ערך לגובה פני הים“ – תנאים אטמוספריים השוררים מעל פני הים; טמפרטורה של 25 מעלות צלסיוס ולחץ אטמוספרי של 760 מילימטר כספית;
(3)
ריכוזי האוזון בגבהי טיסה שמתחת לרום טיסה (FL) של 180, מוערכים כאפס.
(ב)
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס מעל לגבהי הטיסה המפורטים להלן אלא אם כן הוכיח להנחת דעתו של המנהל שריכוזי האוזון בתא לא עולים על –
(1)
0.25 חלקים לכל מיליון לפי נפח שווה ערך לגובה פני הים, בכל רגע של טיסה המבוצעת מעל לרום טיסה (FL) של 320;
(2)
0.1 חלקים למיליון לפי נפח שווה ערך לגובה פני הים לפי ריכוז ממוצע משוקלל לזמן לכל קטע טיסה הנמשך מעל ל־4 שעות טיסה המבוצעת בגבהים שמעל לרום טיסה (FL) של 270.
(ג)
לעניין תקנת משנה (ב), בדיקות או ניסויים המבוססים על נהלים מבצעיים של מטוס ומגבלותיו או על ניסיון ההפעלה של מחזיק הרישיון יוכיחו אחד מאלה:
(1)
הנתונים הסטטיסטיים של רמת האוזון באטמוספרה מראים, ברמת סמך סטטיסטית של 84 אחוזים לפחות, שבגובהי הטיסה ובמקומות שבהם יופעל המטוס ריכוז האוזון בתא לא יחרוג מהמפורט בתקנת משנה (ב);
(2)
מערכת האוורור של המטוס היא בעלת מנגנון לפיקוח על כמויות האוזון ושומרת את ריכוזי האוזון שבתא בתחום שאינו עולה על המגבלות המפורטות בתקנת משנה (ב).
(ד)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), מחזיק רישיון יוכל לקבל אישור בכתב מהמנהל לסטיה זמנית מהדרישות המפורטות בתקנת משנה (ב), אם יוכיח להנחת דעתו של המנהל שמסיבות בלתי תלויות בו או בגלל עלות כלכלית בלתי סבירה, לא יוכל לעמוד בדרישות האמורות בפרק זמן נתון וקיימות אצלו תכניות לעמוד בדרישות האמורות תוך פרק זמן סביר להנחת דעתו של המנהל; אישור המנהל יירשם במפרטי ההפעלה של מחזיק הרשיון.
(ה)
(1)
מטוס המוליך רק אנשי צוות אויר ואנשים כמפורט בתקנה 495 פטור מהוראות תקנה זו.
הולכת נוסעים בתנאים מיוחדים [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ו]
(א)
מחזיק רישיון רשאי להפעיל מטוס ולהוליך בו אנשים כאמור בתקנת משנה (ב), גם אם לא מתקיימות בהפעלה זו הוראות תקנות 121.285, 121.309(f), 121.310, 121.313(f), ו־121.317 לפ.א.ר, תקנות 409, 429, 475, 487, 487א, 488, 497או־499, ודרישות ההפעלה בעת הולכת נוסעים לפי תקנה 403.
(ב)
(1)
איש צוות.
(2)
עובד של בעל הרשיון, בן־זוגו או ילדיו.
(3)
מפקח המבצע תפקידי פיקוח.
(4)
אדם החיוני –
(א)
לבטיחות הטיסה ולבטחונה;
(ב)
לטיפול בבעלי־חיים;
(ג)
לטיפול בחומרים רדיו־אקטיביים;
(ד)
לבטחונו של מטען יקר ערך או מטען סודי;
(ה)
לשימורו של מטען שביר או מטען הניתן להיכלות;
(ו)
לניסוי מכולות או מתקנים לשינוע מטען;
(ז)
להפעלת ציוד מיוחד לטעינת מטען או לפריקתו;
(ח)
להטענתו או לפריקתו של מטען חורג;
(ט)
לטיפול במטען אחר או לביצוע פעולה אחרת במהלך הטיסה כפי שאישר המנהל.
(5)
אדם כאמור בפסקה (4), גם בעת טיסתו למקום ביצוע תפקידו או ממנו.
(6)
אדם המלווה מטען השייך למדינה או לצה״ל.
(ג)
לא יפעיל מחזיק רשיון מטוס המוליך אדם כמפורט בתקנות משנה (א) ו־(ב), אלא אם כן –
(1)
לאותו אדם יש גישה נוחה ממושבו לדלת רגילה או לפתח חירום;
(2)
לרשותו של הטייס המפקד עומדים אמצעים לתדרוך אותו אדם בכל הנוגע לאיסור העישון ולחגירת חגורת המושב;
(3)
מצוי במטוס מושב עם חגורת מושב מאושרים לכל אדם; המושב ימוקם כך שהאדם היושב בו לא יפריע לאנשי צוות האויר בביצוע תפקידיהם.
(ד)
מחזיק רישיון יבטיח שכל אדם שתקנה זו חלה עליו קיבל, בשפה המובנת לו, תדרוך כנדרש בתקנות 487, 487או־488 בידי איש צוות מתאים לכך.
(ה)
מחזיק רשיון המוליך בני אדם שתקנה זו חלה עליהם יקבע בספר עזר למבצעים שלו, נהלים בדבר הולכתם הבטוחה.
(ו)
הטייס המפקד רשאי להתיר לאדם כמפורט בתקנה זו להיכנס לתא הטייס של המטוס בעת הטיסה.
מחזיק רישיון יכלול, במסגרת נוהלי פינוי החירום כאמור בסעיף 2(2)(יא) לתוספת החמישית, נהלים שיבטיחו כי הושבת הנוסעים תתבצע כך שבמקרה שבו נדרש פינוי חירום, הנוסעים לא יפריעו לפינוי החירום והם יוכלו לסייע בו, ובכלל זה יבטיחו כי –
(1)
נוסע במושב יציאת חירום נחזה להיות כשיר באופן סביר, ובעל כוח ויכולת לסייע בפינוי מהיר של המטוס במקרה חירום לאחר שהצוות יתדרך אותו תדרוך הולם לפי תקנה 487א;
(2)
נוסע שבשל מצבו עלול לעכב נוסעים אחרים בעת פינוי, או שעלול להוות מכשול לאיש צוות בביצוע תפקידו, לא יושב במושב יציאת חירום, ובכלל זה נוסע שהוא אחד מאלה:
(א)
נוסע הסובל ממגבלה פיזית או נפשית ברורה, שתקשה עליו לנוע במהירות אם יידרש לכך;
(ב)
נוסע שהוא בעל מוגבלות משמעותית בראייה או בשמיעה, שתמנע ממנו להבין בלא קושי הוראות הניתנות בכתב או בעל פה;
(ג)
נוסע שבשל גיל או מחלה הוא חלש (frail) באופן שיקשה עליו לנוע במהירות;
(ד)
נוסע שבשל ממדי גופו יתקשה לנוע במהירות או להגיע אל פתח יציאת החירום הקרוב ולעבור דרכו;
(ה)
ילד שטרם מלאו לו 12 שנים, בין מלווה ובין לבדו;
(ו)
נוסע שהוא מגורש, מסורב כניסה או עציר במשמורת;
(ז)
נוסע המלווה בבעל חיים הנמצא עמו בתא הנוסעים;
(3)
גם במקרה שלא ניתן ליישם את פסקאות (1) ו־(2) בשלב בידוק הנוסעים, הושבת הנוסעים בפועל תתבצע לפי העקרונות באותן פסקאות;
(4)
אם נדרש להפנות שאלות לנוסע שמתכוונים להושיבו במושב יציאת חירום, לשם בירור התקיימות האמור בפסקאות (1) ו־(2), לא יהיה בתוכן השאלות ובאופן התשאול כדי לפגוע בפרטיותו של אותו נוסע במידה העולה על הנדרש לשם הבירור האמור.
לא יסרב מחזיק רשיון להוליך אדם במטוס המופעל על ידו, בנימוק שהולכתו עלולה לסכן את בטיחות הטיסה משום שהוא עשוי להיזדקק לסיועו של אחר כדי להגיע במהירות לפתח חירום במטוס במקרה חירום, אלא אם כן –
(1)
מחזיק הרשיון, באישור המנהל, קבע נהלים, לרבות דרישות למתן הודעה סבירה מראש, בדבר הולכת נוסעים העשויים להיזדקק לסיועו של אדם אחר כדי להגיע במהירות לפתח כאמור;
(2)
התקיים לפחות אחד מאלה:
(א)
הנוסע לא עמד בדרישות הקבועות בנהלי מחזיק הרשיון בדבר מתן ההודעה מראש;
(ב)
אין אפשרות להוליך את הנוסע בהתאם לנהלים שנקבעו על ידי מחזיק הרשיון.
(ב)
מחזיק הרשיון ימציא למנהל עותק של כל נוהל שקבע בהתאם לאמור בתקנת משנה (א).
לא יתיר מחזיק רשיון העלאת כבדת יד הנישאת בידי נוסע למטוס אלא אם כן נבדקה על ידו לגבי ממדיה וכמותה, הכל בהתאם לנוהל העמסת כבדת יד המפורט בספר העזר למבצעים של בעל הרשיון ולא יורשה נוסע לעלות למטוס אם כבדת היד שלו חורגת מהמפורט בנוהל האמור.
(ב)
לא יתיר מחזיק רשיון את סגירת דלתות המטוס לשם הסעה או גרירה אלא לאחר שאיש צוות אחד לפחות בדק ומצא שכבדת היד של כל הנוסעים מאוחסנת בהתאם לאמור בתקנה זו ובתקנה 121.285(C) לפ.א.ר.
(ג)
לא יתיר מחזיק רשיון המראתו או נחיתתו של מטוס אלא אם כן כל פריט מכבדת היד מאוחסן באחד מאלה –
(1)
בארון או בתא מטען המתאימים לאחסון כבדת יד או מטען שעליהם מסומן המשקל המרבי הניתן לאחסון בהם והמצויידים באמצעי אבטחה למניעת תזוזה של כבדת היד או המטען שהוחסנו בהם באופן שלא תיגרם הפרעה כלשהי להפעלתו של ציוד החירום שבמטוס בשעת הצורך;
(2)
כאמור בתקנה 121.285(C) לפ.א.ר.;
(3)
מתחת למושב הנוסע;
(4)
מקל עזר גמיש של עיוור –
(א)
מתחת לשורת המושבים בה הוא יושב ובתנאי שהמקל לא יבלוט אל המעברים;
(ב)
מתחת לשני חלונות אשר אינם משמשים כפתחים ליציאת חירום;
(ג)
בין חלון שלא משמש כפתח ליציאת חירום לבין הכסא וגוף המטוס;
(ד)
בהתאם לכל שיטה אחרת שאישר המנהל.
(ד)
כבדת יד, למעט פריטי לבוש בודדים, לא תוחסן בתא מעל מושב נוסע אלא אם כן אותו תא מצוייד בדלת או באמצעי אבטחה שאישר המנהל.
(ה)
כל נוסע יציית להוראות הניתנות לו על ידי איש צוות בכל הנוגע לאמור בתקנה זו.
(ו)
מקום שמותר לאחסן בו כבדת יד מתחת למושב הנוסע, יצוייד באמצעים למניעת החלקה קדימה ומקום שמותר לאחסן כבדת יד מתחת למושב נוסע שליד המעבר יצוייד גם באמצעים למניעת החלקה לצדדים; האמצעים האמורים יעמדו במקדמי עומס הנוצרים עקב כח ההתמדה העלול להיווצר בעת נחיתת התרסקות שנקבעו בעת רישויו של המטוס.
(ז)
בתקנה זו, ”כבדת יד“ – לרבות מטען הנישא בתא הנוסעים.
”מינימת המראה“ – מינימת הפעלה בשדה תעופה, לגבי המראה משדה תעופה, שקבע מחזיק הרישיון בספר העזר למבצעים שלו, ואם לא קבע – המינימה להמראה שנקבעה בהוראות התעבורה האווירית;
”מינימת נחיתה בשדה יעד“ ו”מינימת נחיתה בשדה משנה“ – מינימת הפעלה בשדה תעופה, שקבע מחזיק הרישיון בספר העזר למבצעים, לפי תקנה 386א(א), לגבי המראה משדה תעופה, לנחיתה בשדה תעופה שפורט בתכנית הטיסה כשדה יעד, או לנחיתה בשדה תעופה שפורט בתכנית הטיסה כשדה משנה, לפי העניין.
לא יתחיל אדם טיסה בישראל אלא אם כן אישר אותה קצין מבצעי אויר (להלן בסימן זה – הקצין); הוראה זו לא תחול על מטוס הנוחת בשדה ביניים שצויין בטופס שיגור הטיסה, ונשאר באותו שדה תעופה למשך לא יותר משעה אחת.
(ב)
לא יתחיל אדם טיסה בינלאומית אלא אם כן אישר אותה הקצין ולא ימשיך המוביל האוירי או הטייס טיסה משדה ביניים ללא שיגור מחודש אם המטוס שהה על הקרקע יותר משש שעות.
מידע מקצין מבצעי אויר לטייס מפקד [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
הקצין יספק לטייס המפקד, בטיסה שמפעיל מוביל אוירי, את כל הדו״חות והמידע העדכני שהשיג בדבר מצב שדות התעופה ותקלות במתקני ניווט העלולים להשפיע על בטיחות הטיסה.
(ב)
לפני התחלת הטיסה, יספק הקצין לטייס המפקד את כל המידע המטאורולוגי שהשיג, לרבות מידע בדבר תופעות מזג אויר גרוע, כגון חתחות אויר במזג אויר נאה, סופות רעמים וגזירות רוח בגובה נמוך, לגבי כל נתיב בטיסה ולגבי כל שדה תעופה שבהם הוא אמור להשתמש.
(ג)
במהלך הטיסה, יספק הקצין לטייס המפקד כל מידע שיכול שיהיה דרוש לשם הניהול הבטוח של הטיסה, ובכלל זה מידע מטאורולוגי נוסף, כמפורט בתקנת משנה (ב), ובדבר תקלות במתקנים ובשירותים העלולים להשפיע על בטיחות הטיסה.
(ד)
הקצין יספק לטייס מפקד, לפני טיסת EDTO במטוס דו־מנועי ובמהלך טיסה כאמור, את המידע העדכני ביותר בנוגע לשדות המשנה לנתיב, ובכלל זה מצבם המבצעי ותנאי מזג האוויר השוררים בהם.
לא ישגר הקצין מטוס לטיסה בנתיב או בקטע נתיב מאושרים, אלא אם כן וידא שכל מיתקני העזר לטיסה היבשתיים והימיים הנדרשים ישירות לביצוע הטיסה, לשם הפעלתו הבטוחה של המטוס ולהגנה על הנוסעים, ובכלל זה מיתקני התקשורת והניווט הנדרשים בתקנות 387ו־389 לשם אישור אותו נתיב או קטע נתיב, תואמים את סוג ההפעלה שבה מתוכננת הטיסה להתבצע וזמינים לטובתה.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), אם בגלל סיבות טכניות או סיבות אחרות שאינן בשליטתו של המוביל האוירי, המתקנים הנדרשים בתקנות 387ו־389 אינם ניתנים לשימוש בנתיב או בקטע נתיב מחוץ לישראל, רשאי אדם לשגר מטוס באותו נתיב או קטע נתיב, אם לדעת הטייס המפקד והקצין ניתן להשתמש במתקני תקשורת וניווט אחרים השווים לאלה הנדרשים, והם במצב הפעלה נאות.
(ג)
גילה הקצין אי־התאמה או אי־זמינות של מיתקן עזר לטיסה כאמור בתקנת משנה (א), יודיע על כך בהקדם האפשרי לרשות המוסמכת האחראית לאותו מיתקן.
שיגור טיסה או שחרורה בתנאי כטר״מ [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
לא ישגר הקצין מטוס ולא ישחררו להפעלת כטר״מ, אלא אם כן תקרת העננים והראות בנתיב, בהתאם למידע מטאורולוגי, הם מעל מינימות הכטר״מ הישימות ולפי המידע שבידו ישארו כאלה עד שהמטוס יגיע לשדה התעופה או לשדות התעופה המצויינים בשיגור הטיסה או בשחרורה.
שיגור לפי כט״מ – תנאי מזג אוויר [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
לא ישגר הקצין מטוס בהפעלה לפי כט״מ, אלא אם כן, לפי המידע המטאורולוגי שבידו –
(1)
תנאי מזג האוויר בשדה ההמראה שווים למינימת ההמראה באותו שדה, במועד ההמראה המשוער לפחות;
(2)
בכפוף להוראות תקנה 513, תנאי מזג האוויר בשדה היעד שווים למנימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה לפחות, ותנאי מזג האוויר בכל אחד משדות המשנה שנבחרו בהתאם להוראות סימן זה, שווים למינימת הנחיתה בשדה משנה באותם שדות לפחות, הכול בזמן השימוש המשוער בשדות כאמור כמפורט בתקנה 514.
לא ישגר הקצין מטוס לטיסה ולא ישחררו מאותו שדה תעופה, אם לפי המידע המטאורולוגי שבידו תנאי מזג האוויר בשדה ההמראה נמוכים ממינימת הנחיתה בשדה יעד לאותו שדה, או כשלא ניתן לחזור לשדה ההמראה מכל סיבה אחרת, אלא אם כן מצוין בשיגור או בשחרור וכן בתכנית הטיסה המבצעית, שדה משנה להמראה הנמצא בתחומי המרחקים, כלהלן:
(1)
לגבי מטוס דו־מנועי – מרחק של לא יותר משעת טיסה משדה ההמראה, במהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל, הקבועה בספר הטיסה, המחושבת בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח, ובהתחשב במסתו של המטוס בעת ההמראה;
(2)
לגבי מטוס עם שלושה מנועים או יותר – מרחק של לא יותר משעתיים טיסה משדה ההמראה, במהירות שיוט רגילה, כקבוע בספר הטיסה, המחושבת בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח, ובהתחשב במסתו של המטוס בעת ההמראה;
(3)
לגבי מטוס בטיסת EDTO, אם לא ניתן לבחור שדה משנה במרחק המפורט בפסקה (1) או (2) לעיל – שדה משנה הנמצא במרחק הקצר ביותר, ובלבד שהוא נמצא במסגרת אישור זמן ההסטה שנרשם במפרטי ההפעלה של מחזיק הרישיון לאותו מטוס, ובהתחשב במסתו של המטוס בעת ההמראה.
(ב)
לא יבחר הקצין שדה תעופה כשדה משנה להמראה כאמור בתקנת משנה (א), אלא אם כן, לפי המידע המטאורולוגי שבידיו, תנאי מזג האוויר בשדה כאמור, בזמן השימוש המשוער בו כמפורט בתקנה 514, יהיו שווים למינימת הנחיתה בשדה משנה באותו שדה לפחות.
(ג)
לא ישגר הקצין מטוס לטיסה ולא ישחררו משדה התעופה, אלא אם כן הוא מפרט בשיגור או בשחרור הטיסה כל שדה משנה נדרש.
שיגור טיסה בנתיב טיסה המרוחק למעלה מ־60 דקות משדה משנה לנתיב [תיקון: תשע״ד]
לא ישגר קצין ולא ימריא אדם מטוס המונע במנועי טורבינה, לטיסה בנתיב שבו יש נקודה המרוחקת יותר מ־60 דקות טיסה משדה משנה לנתיב, אלא אם כן מתקיימים שני אלה:
(1)
הקצין בדק ומצא כי קיימים שדות משנה לנתיב;
(2)
הקצין סיפק לצוות האוויר את המידע העדכני ביותר בנוגע לשדות המשנה לנתיב שזוהו כאמור בפסקה (1), ובכלל זה מצבם המבצעי ותנאי מזג האוויר השוררים בהם;
בתקנה זו, יחושב המרחק משדה משנה לנתיב, למטוס דו־מנועי – לפי מהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל (One Engine Inoperative Speed), כמפורט בספר הטיסה שלו, בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח, ולמטוס בעל יותר משני מנועים – לפי מהירות שיוט עם כל המנועים פועלים (All-Engine Operative Speed) כמפורט בספר הטיסה שלו, בתנאי אטמוספרה סטנדרטית ובלא רוח.
נוסף על האמור בתקנה 511א לא ישגר קצין ולא ימריא אדם מטוס המונע במנועי טורבינה, לטיסת EDTO, אלא אם כן מתקיימים כל אלה:
(1)
הקצין בדק ומצא כי בכל נקודה בנתיב קיים שדה משנה לנתיב כאמור בתקנה 511א(1) שהתקיימו בו כל אלה:
(א)
הוא נמצא במרחק מהנתיב שאינו עולה על זמן ההסטה המרבי המאושר לאותו מטוס;
(ב)
הוא נמצא במרחק מהנתיב שאינו עולה על מגבלת הזמן החמורה ביותר, פחות 15 דקות טיסה, של אחת ממערכות ה־EDTO המשמעותיות המוגבלות בזמן –
(1)
במטוס דו־מנועי, למעט לעניין מערכת כיבוי האש הנמצאת בתאי המטען או בתאי הכבודה – במהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל כמפורט בספר הטיסה שלו, בתנאי אטמוספרה סטנדרטית, ובהתחשב ברוח ובטמפרטורה בנתיב ההסטה;
(2)
במטוס דו־מנועי, לעניין מערכת כיבוי האש הנמצאת בתאי המטען או בתאי הכבודה – במהירות שיוט עם כל המנועים פועלים (All-Engine Operative Speed) כמפורט בספר הטיסה שלו, בתנאי אטמוספרה סטנדרטית, ובהתחשב ברוח ובטמפרטורה בנתיב ההסטה;
(3)
למטוס בעל שלושה מנועים או יותר – במהירות כאמור בפסקה (2).
(ג)
מיתקני העזר לטיסה שבו מאפשרים תהליך גישת מכשירים למסלול שצפוי להיות בשימוש, תוך עמידה במינימת הנחיתה בשדה משנה באותו שדה;
(2)
לגבי מטוס דו־מנועי –
(א)
המידע כאמור בתקנה 511א(2) מצביע על כך שבזמן השימוש המשוער בכל שדה משנה לנתיב, כמפורט בתקנה 514, שזוהה כאמור בפסקה (1), התנאים המטאורולוגיים שבו יהיו שווים לפחות למינימת הנחיתה בשדה משנה באותו שדה;
(ב)
שדות המשנה לנתיב כאמור בפסקה (1) מצוינים בתכנית הטיסה ובתכנית הטיסה המבצעית.
לא ישגר הקצין מטוס לטיסה לפי כט״מ, אלא אם כן מצוין בתכנית הטיסה המבצעית (Operational Flight Plan), בתכנית הטיסה (ATS Flight Plan) ובטופס השיגור, שדה משנה אחד לפחות לכל שדה יעד; על אף האמור, לא יידרש ציון שדה משנה אם התקיים אחד מאלה:
(1)
משך הטיסה המתוכנן משדה ההמראה או מנקודת התכנון מחדש בטיסה לשדה היעד לא עולה על 6 שעות ומתקיימים כל אלה:
(א)
לפי מידע מטאורולוגי, בזמן שבין שעה אחת לפני הזמן המשוער לנחיתה בשדה היעד לבין שעה אחת אחריו:
(1)
בסיס הענן הצפוי בשדה היעד יהיה אחד מאלה:
(א)
1,500 רגל לפחות מעל לגובה המזערי של ההקפה, אם נדרשת הקפת גישה (Circle to land) שאושרה לאותו שדה תעופה;
(ב)
הגבוה מבין שניים אלה:
(1)
1,500 רגל לפחות מעל לגובה המזערי לגישת מכשירים;
(2)
2,000 רגל לפחות מעל גובה השדה;
(2)
הראות בשדה היעד תהיה הגדולה מבין אלה:
(א)
5 ק״מ לפחות;
(ב)
3 ק״מ מעל לראות המזערית שנקבעה לגישת מכשירים לאותו שדה;
(ב)
בשדה היעד נמצאים בשימוש, בזמן השימוש המשוער בו, מסלולים נפרדים, ולפחות לגבי אחד מהמסלולים קיים תהליך גישת מכשירים מבצעי; לעניין תקנה זו, ”מסלולים נפרדים“ – שניים או יותר מסלולים שהמנח שלהם מאפשר, במקרה שבו מסלול אחד נסגר לתנועה, לקיים המראות ונחיתות על המסלולים האחרים;
בהתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן, לא ישגר הקצין מטוס לטיסה לפי כט״מ, למעט לשדה מבודד שמתקיים לגביו האמור בתקנת משנה (א)(2), אלא אם כן מצוינים בתכנית הטיסה המבצעית (Operational Flight Plan), בתכנית הטיסה (ATS Flight Plan) ובטופס השיגור שני שדות משנה לשדה היעד:
(1)
לפי המידע המטאורולוגי שבידיו תנאי מזג האוויר הצפויים בשדה היעד בזמן המשוער לנחיתה בו, הם מתחת למינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה;
(2)
לא קיים מידע מטאורולוגי לשדה היעד.
(ג)
לא יבחר הקצין שדה תעופה כשדה משנה לשדה היעד כאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), אלא אם כן, לפי המידע המטאורולוגי שבידיו, תנאי מזג האוויר בשדה כאמור, בזמן השימוש המשוער בו כמפורט בתקנה 514, יהיו שווים לפחות למינימת הנחיתה בשדה משנה באותו שדה.
המשכת טיסה בתנאים בלתי בטוחים [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
לא יאפשר טייס מפקד להמשיך בטיסה לשדה תעופה שאליו שוגרה או שוחררה, אם לדעתו אין אפשרות להשלים את הטיסה בבטחה.
(א1)
לא יאשר הקצין את המשך הטיסה לשדה מבודד מעבר לנקודת האל־חזור, ולא יאפשר טייס מפקד להמשיך בטיסה לשדה מבודד מעבר לנקודה זו, אלא אם כן הערכה מעודכנת של התנאים המטאורולוגיים, התעבורה האווירית וכל מידע מבצעי אחר מראים כי ניתן לבצע נחיתה בטוחה בשדה בזמן ההגעה המשוער.
(ב)
במקרה בו מכשיר או פריט של ציוד הנדרש לפי תקנות אלה להפעלה מסויימת נעשה בלתי שמיש בעת הטיסה, ינהג הטייס המפקד בהתאם לנהלים המאושרים שנקבעו לגבי המקרה האמור בספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון.
לא ישגר הקצין מטוס לטיסה ולא ישחררה, אם לדעת הטייס המפקד או הקצין צפויים או קיימים תנאי התקרחות העלולים להשפיע לרעה על בטיחות הטיסה; טייס מפקד לא יאפשר להמשיך בטיסה למקום שבו צפויים או קיימים תנאי התקרחות העלולים לסכן את בטיחות הטיסה ולא ינחית מטוס במקום כאמור.
(ב)
לא ימריא אדם מטוס כאשר כפור, קרח או שלג צמודים לכנפיו, למשטחי ההיגוי, למדחפים, לפתחי כונסי המנועים או למשטחים ואזורים חיוניים אחרים, כפי שמגדיר יצרן המטוס (להלן – משטחים או אזורים חיוניים); על אף האמור, המנהל רשאי לאשר למחזיק רישיון המראות של כלי טיס אם קיים כפור מתחת לכנף באזור של מכלי הדלק.
(ג)
לא ישגר או ישחרר אדם מטוס לטיסה, ולא ימריא אדם מטוס, בכל עת שבה קיים חשש סביר להיצמדות כפור, קרח או שלג למטוס, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:
(1)
למחזיק הרישיון קיימת תכנית הפשרה או מניעת התקרחות קרקעיות, שאישר המנהל, ופורטה בספר העזר למבצעים שלו, הממלאת אחר דרישות תקנת משנה (ד) (בתקנה זו – תכנית הפשרה מאושרת) ואלא אם כן השיגור, השחרור וההמראה נעשים לפי תכנית זו;
(2)
בספר העזר למבצעים של מחזיק הרישיון כלולה דרישה ולפיה בכל עת שקיימת סבירות להיצמדות כפור, קרח או שלג למטוס, המטוס לא ימריא אלא אם כן עבר בדיקת זיהומי התקרחות לפני המראה כמפורט בספר העזר למבצעים שלו.
(ד)
תכנית הפשרה מאושרת כאמור בתקנת משנה (ג)(1) תכלול לפחות את אלה:
(1)
פירוט של –
(א)
הדרך שבה מחזיק הרישיון קובע מהם תנאים שבהם קיימת סבירות כי כפור, קרח או שלג יצטברו על המטוס וכי יש לפעול לפי נוהלי הביצוע של תכנית ההפשרה המאושרת;
(ב)
האחראי מטעם מחזיק הרישיון על ההחלטה ליישם את נוהלי הביצוע של תכנית ההפשרה המאושרת;
(ג)
ההליכים ליישום נוהלי הביצוע של תכנית ההפשרה המאושרת;
(ד)
התפקידים והאחריותיות המסוימים של כל בעל תפקיד מבצעי או כל קבוצת בעלי תפקיד מבצעי, האחראים להבאת המטוס למצב המראה בטוחה בעת שפועלים לפי נוהלי הביצוע של תכנית ההפשרה המאושרת.
(2)
תכנית הדרכה ובחינה ראשונית ושנתית חוזרת של אנשי צוות האוויר, ותכנית הסמכה של כל הגורמים הנוספים המעורבים מטעם מחזיק הרישיון בתכנית ההפשרה, ובכלל זה קציני מבצעי אוויר והאנשים המספקים שירותי קרקע, לגבי הדרישות המיוחדות של תכנית ההפשרה המאושרת וכן התפקידים והאחריותיות המסוימים של כל אדם על פי תכנית ההפשרה המאושרת, הכוללות את הנושאים האלה לפי העניין:
(א)
ניצול משך ההמתנה (Holdover Time);
(ב)
נוהלי ההפשרה או מניעת ההתקרחות למטוס, כולל נהלים ואחריות לביצוע בדיקה וביקורת;
(ג)
נוהלי תקשורת;
(ד)
זיהומי התקרחות של משטחי המטוס, זיהוי אזורים חיוניים ואופן פגיעת הזיהומים בביצועי המטוס ובמאפייני הטיסה;
(ה)
סוגים ומאפיינים של נוזלי הפשרה או מניעת התקרחות;
(ו)
נהלי בדיקת טרום־טיסה בטמפרטורות נמוכות;
(ז)
שיטות לזיהוי זיהומי התקרחות על המטוס;
(3)
טבלאות משך ההמתנה (Holdover Timetable) של מחזיק הרישיון, הנהלים לשימוש בטבלאות אלה על ידי בעלי התפקידים לפי תכנית ההפשרה המאושרת, ובכלל זה:
(א)
נהלים לאנשי צוות האוויר, שלפיהם יוחלט על הארכה או קיצור משך ההמתנה בתנאים משתנים;
(ב)
נהלים שלפיהם המראה המבוצעת לאחר חריגה ממשך ההמתנה המקסימלי המצוין בטבלאות משכי ההמתנה של מחזיק הרישיון, מותרת רק בהתקיים אחד מהתנאים האלה לפחות:
(1)
בבדיקת זיהומי ההתקרחות לפני המראה, נמצא כי הכנפיים, משטחי ההיגוי ומשטחים חיוניים אחרים נקיים מכפור, קרח או שלג;
(2)
נמצא, בהליך חלופי המאושר על ידי המנהל בהתאם לתכנית ההפשרה המאושרת של מחזיק הרישיון, כי הכנפיים, משטחי ההיגוי ומשטחים חיוניים אחרים, נקיים מכפור, קרח או שלג;
(3)
הכנפיים, משטחי ההיגוי ומשטחים חיוניים נוספים עברו תהליך הפשרה מחדש, ונקבע משך המתנה חדש;
(4)
נוהלי ביצוע ואחריות להליכי הפשרה או מניעת התקרחות למטוס, נהלים ואחריות לבדיקה לפני המראה ונהלים ואחריות לבדיקת זיהומי התקרחות לפני המראה.
(ה)
בתקנה זו –
”בדיקת זיהומי התקרחות לפני המראה“ (Pre-Takeoff Contamination Check) – בדיקה המיועדת לוודא כי הכנפיים, משטחי ההיגוי ומשטחים חיוניים אחרים, נקיים מכפור, קרח ושלג, המתבצעת –
(1)
בתוך חמש דקות לפני התחלת ההמראה;
(2)
מחוץ למטוס, ואם מחזיק הרישיון פועל לפי תקנה [צ״ל: תקנת משנה] (ג)(1) – אלא אם כן נקבע אחרת בתכנית ההפשרה המאושרת שלו;
”בדיקה לפני המראה“ (Pre-Takeoff Check) – בדיקה של כנפי המטוס או משטחים מדגמיים להימצאות כפור קרח או שלג, המתבצעת בתוך משך ההמתנה כמוגדר בתכנית ההפשרה;
”משך המתנה“ (Holdover Time) – הזמן המוערך שבו נוזל ההפשרה או מניעת ההתקרחות ימנע היווצרות כפור או קרח והצטברות של שלג על המשטחים המוגנים של המטוס; משך ההמתנה מתחיל כאשר מתחיל התהליך הסופי של התזת נוזל ההפשרה או מניעת ההתקרחות, ומסתיים כאשר נוזל ההפשרה או מניעת ההתקרחות שהותז על המטוס מאבד את יעילותו; משכי ההמתנה יוגדרו על בסיס נתונים שאישר המנהל.
שיגור או שחרור ראשון, שיגור מחדש או תיקונם [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
מחזיק רשיון רשאי לקבוע כל שדה תעופה רגיל, או שדה תדלוק, המאושר לדגם כלי הטיס, שדה יעד למטרת שיגור או שחרור ראשון.
(ב)
לא ימשיך טייס טיסה לשדה תעופה שאליו היא שוגרה אלא אם כן, לפי מידע מטאורולוגי עדכני המצוי בידיו, תנאי מזג האוויר החזויים באותו שדה תעופה בזמן השימוש המשוער בו, שווים למינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה לפחות, או תנאי מזג האוויר החזויים לפחות בשדה משנה אחד לשדה היעד שצוין לפי הוראות סימן זה, אם ישימות, יהיו, בזמן השימוש המשוער באותו שדה משנה, שווים לפחות למינימת הנחיתה בשדה משנה באותו שדה; ניתן לתקן את פרטי השיגור בעת הטיסה ולכלול בהם כל שדה משנה המצוי בתחומי טווח הדלק של המטוס כקבוע בתקנה 522.
(ב1)
לא יאשר הקצין למטוס להמשיך מעבר לנקודת התכנון מחדש בטיסה, בהפעלה לפי כט״מ, ולא ימשיך טייס בטיסה מעבר לנקודת התכנון מחדש בטיסה, בהפעלה לפי כט״מ, אלא אם כן לפי מידע מטאורולוגי עדכני המצוי בידיו תנאי מזג האוויר בשדה היעד שווים למינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה לפחות, ותנאי מזג האוויר בכל אחד משדות המשנה שנבחרו לפי סימן זה, שווים למינימת הנחיתה בשדה משנה באותם שדות לפחות, הכול בזמן השימוש המשוער בשדות כאמור כמפורט בתקנה 514.
(ב2)
לא יאשר קצין להמשיך בטיסת EDTO מעבר לזמן הסף, ולא ימשיך אדם בטיסת EDTO מעבר לזמן הסף, אלא אם כן כל שדה משנה לנתיב שזוהה לפי תקנה 511ב(א)(1), נסקר לשם הבטחת זמינותו, ולפי המידע המטאורולוגי העדכני ביותר, תנאי מזג האוויר בו בזמן השימוש המשוער שבו יהיו שווים למינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה לפחות.
(ב3)
על אף האמור בתקנת משנה (ב1), אם באחד או יותר משדות המשנה כאמור בה, התנאים המטאורולוגיים נמוכים ממינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה, ניתן להמשיך בטיסת EDTO מעבר לזמן הסף, אם הקצין והטייס המפקד זיהו שדה משנה לנתיב אחר הנמצא בטווח זמן ההסטה המרבי, שתנאי מזג אוויר בו שווים למינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה לפחות, ועדכנו בהתאם לכך את טופס שיגור הטיסה, ובמקרה של מטוס דו־מנועי – גם את תכנית הטיסה המבצעית.
(ג)
לא ישנה הקצין שדה יעד או שדה משנה המצויינים בטופס השיגור או השחרור לשדה תעופה אחר, כאשר כלי הטיס מצוי בטיסה, אלא אם כן שדה התעופה האחר מאושר לאותו דגם מטוס ונתקיימו הדרישות המתאימות בתקנות 406, 503 עד 531 בעת תיקון השיגור או השחרור.
(ד)
הקצין המשנה שיגור או שחרור בעת טיסה, ירשום שינוי זה ברישומיו.
לא ימריא טייס מפקד מטוס משדה תעופה שאינו רשום בספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון, אלא אם כן נתמלאו כל אלה:
(1)
שדה התעופה ומתקנים הקשורים בו מתאימים להפעלה המיועדת;
(2)
הטייס יכול לעמוד במגבלות הפעלת המטוס;
(3)
המטוס שוגר בהתאם לכללי השיגור המתאימים להפעלה משדה תעופה מאושר;
(4)
לפי המידע המטאורולוגי שבידו תנאי מזג האויר בשדה התעופה שווים או טובים יותר מאלה:
(א)
בשדות תעופה בישראל – מינימות מזג האויר להמראה הקבועים בפמ״ת של ישראל ואם לא נקבעו מינימות מזג אויר כאמור, נתקיים אחד מאלה:
(1)
תקרת עננים של 800 רגל וראות של 3 ק״מ;
(2)
תקרת עננים של 900 רגל וראות של 2.25 ק״מ;
(3)
תקרת עננים של 1,000 רגל וראות של 1.5 ק״מ;
(ב)
בשדות תעופה מחוץ לישראל – מינימות מזג האויר להמראה שנקבעו על ידי הרשות המוסמכת במדינת החוץ שבה מצוי שדה התעופה או אם לא נקבעו מינימות מזג אויר כאמור – תקרות עננים וראות כאמור בפסקת משנה (א).
לא ישגר קצין ולא ימריא אדם מטוס, אלא אם כן מצוי בו דלק זמין (Usable fuel) בכמות המספיקה להשלמתה הבטוחה של הטיסה המתוכננת, וכן לאפשר סטייה מההפעלה המתוכננת, לפי הוראות תקנה זו.
(ב)
מחזיק הרישיון יבטיח כי חישוב כמות הדלק הזמין הנדרשת לפי תקנה זו תביא בחשבון, לכל הפחות, את כל אלה:
(1)
נתונים עדכניים על תצרוכת הדלק של המטוס המתקבלים ממערכות ניטור של מחזיק הרישיון, או, אם נתונים כאמור אינם זמינים, נתוני תצרוכת דלק של סוג המטוס שמספק יצרן המטוס;
(2)
נתוני ההפעלה ותנאי ההפעלה הצפויים בטיסה המתוכננת, לרבות –
(א)
מסתו הצפויה של המטוס;
(ב)
הודעות המפורסמות כנוטאם;
(ג)
דוחות מטאורולוגיים עדכניים או צירוף של דוחות עדכניים ותחזיות;
(ד)
הוראות התעבורה האווירית, הגבלות ואיחורים צפויים;
(ה)
השפעתם של חריגי התצורה או פעולות אחזקה נדחות (Deferred Maintenance Items).
(ג)
מחזיק הרישיון יבטיח כי חישוב כמות הדלק הזמין יכלול את כל אלה:
(1)
כמות דלק להסעה (Taxi Fuel), שהיא כמות הדלק שהמטוס צפוי לצרוך עד להמראה;
(2)
כמות הדלק לטיסה (Trip fuel), שהיא כמות הדלק הנדרשת לטיסה משדה ההמראה או מנקודת התכנון מחדש בטיסה, לפי העניין, עד לנחיתה בשדה היעד, תוך הבאה בחשבון של נתוני ההפעלה ותנאיה כאמור בתקנת משנה (ב)(2);
(3)
כמות דלק לשינויים לא צפויים (Contingency Fuel), שהיא כמות הדלק המיועדת לפצות על צריכת דלק נוספת עקב גורמים בלתי צפויים; כמות דלק זו תהיה הגבוהה מבין שני אלה:
(א)
אחת מכמויות הדלק האלה:
(1)
חמישה אחוזים מכמות הדלק לטיסה כמפורט בפסקה (2), בהתבסס על נתוני תצרוכת הדלק ששימשו לתכנון כמויות הדלק לטיסה או במקרה של תכנית טיסה הכוללת נקודת תכנון מחדש בטיסה – חמישה אחוזים מכמות הדלק הנדרשת להמשך הטיסה;
(2)
כמות דלק שלא תפחת משלושה אחוזים מכמות הדלק לטיסה כמפורט בפסקה (2), בהתבסס על נתוני תצרוכת הדלק ששימשו לתכנון כמויות הדלק לטיסה או במקרה של תכנית טיסה הכוללת נקודת תכנון מחדש בטיסה – שלושה אחוזים מכמות הדלק הנדרשת להמשך הטיסה, ובלבד שקיים שדה משנה לנתיב הממוקם בתחום מעגל שהתקיימו בו כל אלה:
(א)
מרכזו נמצא על נתיב תכנית הטיסה המתוכננת, במרחק משדה היעד שלא יעלה על 25 אחוזים ממרחק הטיסה הכולל, או 20 אחוזים ממרחק הטיסה הכולל ועוד 50 מייל ימי לפחות, לפי הגבוה מביניהם;
(ב)
הרדיוס שלו יהיה שווה ל־20 אחוזים ממרחק הטיסה הכולל;
(ג)
כל המרחקים בפסקאות משנה (א) ו־(ב) יחושבו בתנאי אוויר בלא רוח;
(3)
כמות דלק המספיקה לטיסה במשך 20 דקות, בהתבסס על נתוני תצרוכת הדלק ששימשו לתכנון כמויות הדלק לטיסה, ובלבד שלמחזיק הרישיון קיימת תכנית ניטור תצרוכת דלק פרטנית לכל מטוס, והוא עושה שימוש בנתוני תצרוכת דלק תקפים שנקבעו באמצעות תכנית הניטור כאמור;
(ב)
כמות הדלק הנדרשת לטיסה במשך 5 דקות במהירות המתנה בגובה 450 מטר (1,500 רגל) מעל לשדה היעד בתנאי אטמוספרה סטנדרטית;
(4)
כמות דלק לטיסה לשדה משנה לשדה היעד (Destination Alternate Fuel) שתהיה כלהלן:
(א)
אם נדרש שדה משנה לשדה היעד, כמות דלק שתאפשר למטוס –
(1)
לבצע תהליך הליכה סביב בשדה היעד;
(2)
לטפס לגובה השיוט הצפוי;
(3)
לטוס לשדה המשנה כאמור בנתיב המתוכנן;
(4)
להנמיך לנקודה שממנה מתחילה הגישה לנחיתה;
(5)
לבצע גישה ונחיתה בשדה המשנה כאמור;
(ב)
אם נדרשים שני שדות משנה לשדה היעד – תחושב כמות הדלק לטיסה לשדה משנה לשדה היעד, כמפורט בפסקת משנה (א), לפי הכמות הגבוהה מבין שני שדות המשנה;
(ג)
כאשר לא נדרש שדה משנה לשדה היעד לפי תקנה 513(א)(1) – כמות דלק הנדרשת לטיסה במשך 15 דקות במהירות המתנה בגובה 450 מטר (1,500 רגל) מעל לשדה היעד בתנאי אטמוספרה סטנדרטית;
כמות דלק המספיקה לטיסה במשך 45 דקות וכן כמות דלק נוספת המספיקה לטיסה במשך 15 אחוזים ממשך הזמן שתוכנן לשיוט; אם חושבו דרישות הדלק לפי פסקה זו, אין צורך לחשב גם כמות דלק רזרבית סופית לפי פסקה (5);
(ב)
כמות דלק המספיקה לשעתיים טיסה;
(2)
למטוס המונע במנועי טורבינה, כמות הדלק הנדרשת לטיסה במשך שעתיים במהירות שיוט מעל שדה היעד; אם חושבו דרישות הדלק לפי פסקה זו, אין צורך לכלול בחישוב גם כמות דלק רזרבית סופית לפי פסקה (5);
(5)
כמות דלק רזרבית סופית (Final Reserve Fuel), שהיא כמות דלק המבוססת על מסתו של המטוס בהגיעו לשדה המשנה לשדה היעד, או, אם לא נדרש שדה משנה לשדה היעד, בהגיעו לשדה היעד, והכוללת –
(א)
למטוס המונע במנועי בוכנה, כמות דלק המספיקה לטיסה במשך 45 דקות בשיוט;
(ב)
למטוס המונע במנועי טורבינה, כמות דלק המספיקה לטיסה במשך 30 דקות במהירות המתנה בגובה 450 מטר (1500 רגל) מעל לשדה התעופה בתנאי אטמוספרה סטנדרטית;
(6)
כמות דלק נוספת (Additional Fuel) שהיא כמות דלק משלימה כאשר הדלק שתוכנן לפי פסקאות (2) עד (5) אינו מספיק להבטיח –
(א)
כי המטוס יוכל להנמיך כנדרש ולהמשיך בטיסה לשדה משנה המתאים לנחיתה, במקרה של כשל מנוע או אבדן דיחוס בנקודה הקריטית ביותר בנתיב, לפי כמות הדלק הגבוהה ביותר הנדרשת, וכן –
(1)
להמשיך בטיסה במשך 15 דקות במהירות המתנה בגובה 450 מטר (1500 רגל) מעל לשדה המשנה המתאים בתנאי אטמוספרה סטנדרטית;
כמות דלק נוספת לפי שיקול דעתו של הטייס המפקד (Discretionary Fuel).
(ד)
לא יתחיל אדם בטיסה אלא אם כן מצויה במטוס כמות דלק זמין המתאימה לכמויות המפורטות בתקנת משנה (ג)(1) עד (5) ובפסקה (6) אם ישימה.
(ה)
לא ימשיך אדם בטיסה מעבר לנקודת התכנון מחדש בטיסה ולא יאפשר קצין לטיסה להמשיך מעבר לנקודת התכנון מחדש בטיסה, אלא אם כן מצויה במטוס כמות דלק זמין המתאימה לכמויות המפורטות בתקנת משנה (ג)(2) עד (5) ובפסקה (6) אם ישימה.
קטגוריית הצלה וכיבוי אש מתאימה [תיקון: תשע״ד, תשע״ח־2, תשע״ט]
מחזיק רישיון יבטיח כי לא יירשם בתכנית הטיסה המבצעית שדה תעופה שקטגוריית ההצלה וכיבוי האש שלו נמוכה מקטגוריית ההצלה וכיבוי האש של המטוס, אלא אם כן התקיימו שני אלה:
(1)
הוא ביצע, כחלק ממערכת ניהול הבטיחות שלו, הערכה לגבי מידת ההתאמה של ציוד ההצלה וכיבוי האש הזמין באותו שדה תעופה, ומצא כי קטגוריית ההצלה וכיבוי האש של שדה התעופה מתאימה להפעלה של המטוס כאמור, בהתאם לנוהל האמור בפרט 2(1)(י) בתוספת החמישית, ובלבד שלעניין שדה משנה לנתיב לטיסת EDTO – קטגוריית ההצלה וכיבוי האש של שדה התעופה לא תפחת מקטגוריה 4 בתוך 30 דקות ממתן התראה; קווים מנחים לביצוע הערכה כאמור מצויים בצרופה I (Attachment I) לחלק הראשון של הנספח השישי לאמנה;
מינימות מזג אויר כטר״מ להמראה ולנחיתה [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
לא ימריא טייס מטוס לפי כטר״מ ולא ינחיתו, על אף כל הרשאה שקיבל מיחידת נת״א, כאשר בסיס העננים או הראות שדווח עליהם קטנים מאלה:
(1)
בהפעלת יום – 1,000 רגל תקרה ו־1.5 ק״מ ראות;
(2)
בהפעלת לילה – 1,000 רגל תקרה ו־3 ק״מ ראות.
(ב)
כאשר קיימת מגבלה מקומית על פני הקרקע, כגון עשן, אבק או סופות חול, ניתן להפחית את הדרישה לגבי הראות האמורה בתקנת משנה (א) ל־750 מטר ביום ובלילה, ובתנאי שקיימת אפשרות לבצע אל כל הפניות לאחר ההמראה ולפני הנחיתה, ואת כל הטיסה מעבר ל־1.5 ק״מ מגבולות שדה התעופה, מעל האיזור שבו קיימת מגבלת הראות המקומית או מחוצה לו.
לפי מידע מטאורולוגי עדכני, הראות האופקית לאותו שדה, או טווח ראות על מסלול קובע, שווה למינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה, לפחות.
(ג)
החל הטייס בביצוע קטע הגישה הסופית או הנמיך מתחת לגובה של 1,000 רגל (300 מטר) מעל גובה השדה וקיבל דיווח מזג אוויר נוסף המצביע על ראות אופקית, או על טווח ראות על מסלול קובע, מתחת למינימת הנחיתה לאותו שדה, רשאי הטייס להמשיך בגישה עד לגובה ההחלטה (DA/DH) או לגובה ההנמכה המזערי (MDA/MDH); הטייס רשאי להמשיך בגישה ולהנמיך מתחת לגובה ההחלטה או לגובה ההנמכה המזערי ולנחות אם התקיימו תנאי תקנה 115ד, או שהתקיימו התנאים האלה:
(1)
בהגיעו לגובה ההחלטה, או בהגיעו לגובה ההנמכה המזערי לפני נקודת ההליכה סביב (MAPt), התמלאו התנאים הקבועים בתקנה 115(ב) להמשך השימוש בתהליכי גישת מכשירים;
(2)
נוסף על האמור בפסקה (1), אם המטוס נמצא בגישה ישירה, בתהליך גישה לא מדויקת שנקבעה לגביו נקודת הנמכה חזותית (VDP) – הוא הגיע לנקודת ההנמכה החזותית; הטייס אינו רשאי להמשיך בגישה ולהנמיך מתחת לגובה ההחלטה או לגובה ההנמכה המזערי ולנחות, אם המטוס אינו ממוכשר לזהות את נקודת ההנמכה החזותית או שהטייס אינו מסוגל לזהותה, או אם לא ניתן לבצע את ההנמכה למסלול לפי הנהלים הרגילים ובשיעור ההנמכה הרגיל, אם ההנמכה מתחת לגובה ההנמכה המזערי (MDA/MDH), תידחה עד להגעה לנקודת ההנמכה החזותית.
(ד)
לעניין תקנה זו –
(1)
קטע גישה סופית מתחיל מעל קבע הגישה הסופית (FAF) או מעל מיתקן עזר לניווט שנקבע לתהליך כט״מ שבשימוש; כאשר לא נקבע קבע הגישה הסופית (FAF) בתהליך הכולל פניות נוהל, יתחיל קטע הגישה הסופית בנקודה שבה מסתיימת פניית הנוהל והמטוס מיוצב בכיוון לגישה הסופית אל מסלול הנחיתה;
(2)
הגדרות:
”טווח ראות על מסלול קובע“ (controlling RVR) – טווח ראות על מסלול המדווח בנקודת הנגיעה (Touchdown), אלא אם כן נקבע אחרת בפרסומי המידע התעופתי הנוגעים בדבר;
”נקודת הנמכה חזותית (VDP)“ – נקודה שהוגדרה בתהליך גישה לא מדויקת, כנקודה שממנה ניתן להנמיך מתחת לגובה ההנמכה המזערי (MDA/MDH), ובלבד שהתקיימו תנאי תקנה 115(ב)(3).
מינימות נחיתה לטייס מפקד חדש [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד]
(א)
טייס מפקד שצבר פחות מ־100 שעות טיסה כטייס מפקד על סוג מטוס בהפעלה לפי פרק זה, יוגדלו לגביו ערכי מינימת הנחיתה בשדה יעד או מינימת הנחיתה בשדה משנה, כלהלן:
(1)
לגבי מינימת נחיתה בשדה יעד – הגובה המזערי להנמכה או גובה ההחלטה יהיה 300 רגל, או 100 רגל מעל לקבוע כמינימת נחיתה בשדה יעד באותו שדה, לפי הגבוה מביניהם, והראות תהיה 1,500 מטרים או 750 מטרים מעל לקבוע כמינימת נחיתה בשדה יעד באותו שדה, לפי הגבוהה מביניהן;
(2)
לגבי מינימת נחיתה בשדה משנה – הגובה המזערי להנמכה או גובה ההחלטה יהיה 300 רגל או הקבוע כמינימת נחיתה בשדה משנה באותו שדה, לפי הגבוה מביניהם, והראות תהיה 1,500 מטרים או הקבועה כמינימת נחיתה בשדה משנה לאותו שדה, לפי הגבוהה מביניהן;
(3)
המרות ערכים לפי תקנה 112, או לפי שיטה אחרת שאישר המנהל למחזיק הרישיון לא יחולו לגביו.
(ב)
היה לטייס המפקד 100 שעות טיסה לפחות כטייס מפקד בסוג אחר של מטוס בהפעלה לפי פרק זה, ניתן להפחית את 100 שעות הנסיון האמורות בתקנת משנה (א) עד 50 אחוזים וזאת בהמרת כל שעת טיסה בנחיתה אחת על אותו סוג מטוס בהפעלה לפי פרק זה.
תחולה של מינימות מזג אויר מדווחות [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשפ״ד־2]
בעת ביצוע הפעלות לפי תקנות 525 עד 527, ערכי בסיס הענן והראות בדיווח מזג האויר האחרון חלים על המראות ונחיתות כטר״מ וכט״מ ועל תהליכי גישת מכשירים במסלולי שדה התעופה; היה דיווח מזג האויר האחרון, לרבות דיווח בעל פה ממגדל הפיקוח, מכיל ערך של ראות המצויין כראות אופקית או טווח ראות על מסלול (RVR) לגבי מסלול מסויים בשדה תעופה, יחול ערך ראות זה על המראות ונחיתות כטר״מ וכט״מ ועל גישות מכשירים ישירות לאותו מסלול.
ערכי טווח ראות על מסלול בגישה ונחיתה בתהליך טיסת מכשירים [תיקון: תשע״ד, תשפ״ד]
טייס לא יבצע גישה ונחיתה בתהליכי טיסת מכשירים אם מינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה קטנה מ־800 מטר ראות מזערית, אלא אם כן יש לו מידע מטאורולוגי בדבר טווח ראות על מסלול (RVR).
בנוסף לאמור בתקנות 93, 99ו־102 או בכללים מתאימים מחוץ לישראל, לא יפעיל אדם מטוס מתחת לגבהים המזעריים הקבועים בתקנות משנה (ב) ו־(ג), פרט לנדרש לצורך המראה או נחיתה, אלא אם כן קבע המנהל גבהים מזעריים אחרים בהתחשב באופי פני הקרקע, באיכות ובכמות של השירותים המטאורולוגיים, במתקני הניווט הקיימים ובתנאי טיסה אחרים, לגבי כל נתיב או חלק של נתיב, אם מצא שנדרשים גבהים אחרים לביצועה של הטיסה בבטיחות;
(2)
מחוץ לישראל יחולו הגבהים המזעריים הקבועים בתקנה זו, אלא אם כן קבעו מחזיק הרשיון במפרטי ההפעלה או מדינת החוץ שמעליה מופעל המטוס, גבהים מזערים גבוהים יותר.
(ב)
לא יפעיל מחזיק רישיון מטוס לפי כטר״מ ביום, בגובה שיפחת מ־1,000 רגל מכל פני הקרקע או במרחק שיפחת מ־350 מטרים מכל הר, גבעה או מכשול.
(ג)
לא יפעיל אדם מטוס לפי כטר״מ בלילה ולפי כט״מ, בגובה שיפחת מ־1,000 רגל מעל למכשול הגבוה ביותר ובאזורי הרים בגובה שיפחת מ־2,000 רגל מעל למכשול הגבוה ביותר, בתחומי מרחק אופקי של 8 ק״מ ממרכזו של הנתיב המיועד; אדם המפעיל מטוס לפי כטר״מ בלילה באזורי ההרים, רשאי להפעילו בנתיב מואר מאושר בגובה מזערי של 1,000 רגל מעל מכשול כאמור.
טייס המבצע גישה התחלתית לעבר מתקן ניווט רדיו לפי כט״מ, לא ינמיך את כלי הטיס מתחת לגובה המתאים לגישה התחלתית, כקבוע בתהליך גישת המכשירים לגבי אותו מתקן, עד שיוודא שהמצאותו מעל לאותו מתקן נקבעה ללא כל ספק.
מחזיק רשיון יכין טופס שיגור לכל טיסה, המבוסס על מידע שקיבל מקצין מבצעי אויר; הטייס המפקד והקצין יחתמו על טופס השיגור רק אם לדעת שניהם הטיסה יכולה להתבצע בבטיחות; קצין רשאי לאצול סמכותו לחתימה על גבי טופס השיגור, לגבי טיסה מסויימת, אולם אין הוא רשאי לאצול את סמכותו לשגר.
רישומי איש צוות וקצין מבצעי אויר [תיקון: תשמ״ח־4, תשע״ד, תשע״ו־2, תשע״ח־4]
(א)
מחזיק רשיון –
(1)
ינהל רישומים עדכניים של כל איש צוות ושל כל קצין מבצעי אוויר, שבהם ירשום את עמידתו בהוראות תקנות אלה, כגון מבחני רמה ונתיב, כשירויות מטוס, אזורי הפעלה מאושרים, נתיבים ושדות תעופה, אימונים, ובדיקות רפואיות נדרשות;
(2)
ינהל רישום של כל פעולה שננקטה לשחרור, לפסילה רפואית או מקצועית של כל איש צוות ושל כל קצין מבצעי אויר, וישמור רישומים אלה לתקופה של 6 חודשים לפחות לאחר ביצוע הרישום;
(3)
ינהל רישומים עדכניים, לגבי כל איש צוות אוויר שהוא מעסיק – של זמן טיסה, זמן תפקיד טיסתי וזמן מנוחה, ולגבי כל דייל שהוא מעסיק – של זמן תפקיד וזמן מנוחה, הכול לפי הדרישות לגבי הזמנים כאמור לפי סימן י״ד1, וישמור רישומים אלה לתקופה של שנתיים לפחות; בפסקה זו –
”זמן טיסה“ – כהגדרתו בתקנת פ.א.ר. 1.1;
”זמן תפקיד טיסתי“ ו”זמן מנוחה“, לעניין איש צוות אוויר – כהגדרתם בתקנת פ.א.ר. 117.3;
ינהל רישום עדכני לגבי כל טיסה שבוצעה בגובה מעל 15,000 מטר (49,000 רגל), כך שיהיה ניתן לחשב את סך כל מנת הקרינה הקוסמית שאליה נחשף כל אחד מאנשי הצוות במשך תקופה של 12 חודשים רצופים.
(ב)
מחזיק רישיון ינהל את הרישומים לפי תקנת משנה (א) לפי נהלים המקובלים על המנהל, ורשאי הוא לנהל רישומים אלה באמצעות מערכת ממוחשבת, אם המנהל אישר אותה לשימוש.
מחזיק רישיון יכין רשימות המכילות מידע בדבר ציוד החירום וההצלה, המצוי בכל אחד מהמטוסים שהוא מפעיל, ויחזיקן זמינות כך שיתאפשר להעבירן באופן מיידי למרכזי תיאום הצלה במקרה הצורך; המידע יכלול, אם ישים, את מספרם, צבעם וסוגם של סירות ההצלה והציוד הפירוטכני, פרטי ציוד החירום הרפואי, מלאי המים וכן סוגו ותדריו של ציוד תקשורת החירום הנייד.
מידע מטאורולוגי זמין לשדות היעד, לשדות התעופה בנקודות הביניים ולשדות המשנה; המידע המטאורולוגי יהיה העדכני ביותר שאפשר להשיג בעת חתימת טופס שיגור הטיסה בידי הטייס המפקד וקצין מבצעי אוויר; ניתן לצרף מידע מטאורולוגי לטופס השיגור במקום לכלול אותו בו;
(7)
כל מידע נוסף שלדעת טייס המפקד או קצין מבצעי האויר הינם דרושים או רצויים.
מחזיק רישיון אחראי להכנת רשומון העמסה מדויק לפני כל המראה; הרשומון יוכן וייחתם, בעבור כל טיסה, בידי מי שמחזיק הרישיון מעסיק בתפקיד של מפקח על הטענת המטוס ועל הכנת טופסי רשומון ההעמסה, או בידי מי שמחזיק הרישיון הסמיכו לעניין זה.
(ב)
רשומון העמסה יכיל את כל הפרטים המפורטים להלן בדבר מטען המטוס בעת ההמראה:
(1)
משקל המטוס – לרבות משקל הדלק, השמן, המטען, הכבודה, הנוסעים ואנשי הצוות;
(2)
המשקל המרבי של המטוס, המותר לאותה טיסה; המשקל המרבי כאמור לא יחרוג מכל אחד מאלה:
(א)
משקל ההמראה המרבי המותר למסלול המיועד להמראה, לרבות תיקונים בעבור גובה, שיפוע, תנאי רוח וטמפרטורה הקיימים בעת ההמראה;
(ב)
משקל ההמראה המרבי, כאשר מביאים בחשבון את צריכת הדלק והשמן בעת הטיסה, שיאפשר עמידה במגבלות הביצוע לאורך הנתיב;
(ג)
משקל ההמראה המרבי, כאשר מביאים בחשבון את צריכת הדלק והשמן בעת הטיסה, כך שמשקל המטוס בעת הנחיתה יאפשר עמידה במגבלות משקל מרבי לנחיתה בשדה היעד;
(ד)
משקל ההמראה המרבי, כאשר מביאים בחשבון את צריכת הדלק והשמן בעת הטיסה, שיאפשר עמידה במגבלות אורך מסלול הנחיתה בשדות היעד ובשדות המשנה;
(3)
המשקל הכללי, המחושב לפי נהלים שאישר המנהל;
(4)
הוכחה שהמטוס הוטען לפי תכנית מאושרת, המבטיחה שמרכז הכובד מצוי בתחומים המאושרים;
(5)
רשימת שמות כל הנוסעים, אלא אם כן רשימה זו נשמרת בידי מחזיק הרישיון בדרך אחרת.
מחזיק רישיון ינהל רישום עדכני, לגבי כל מטוס שהוא מפעיל, של כמויות הדלק שחושבו בעבור כל טיסה והוטענו על המטוס לפי תקנה 522, ושל מעקב הדלק שבוצע במהלך הטיסה, לפי תקנה 480א.
(ב)
מחזיק רישיון ינהל רישום הנוגע לכמויות השמן ולצריכת השמן בכל מטוס שהוא מפעיל, באופן שיאפשר לוודא כי כמויות השמן הקיימות בכל מטוס, אל מול מגמות צריכת השמן שלו, הן כאלה שיאפשרו לאותו מטוס להשלים את טיסתו.
כל אדם הנוקט פעולה בקשר לתקלה שיש בה כדי לסכן את בטיחות הטיסה, בגוף כלי הטיס, במנוע או בציוד, בין שדווח לו על כך ובין שהתקלה נתגלתה על ידו, ירשום את הפעולה שנקט ביומן התחזוקה של המטוס או יוודא רישומה.
(ב)
מחזיק רשיון יקבע נהלים לפיהם העתקים של הרישומים כמפורט בתקנת משנה (א) יישמרו בכלי טיס במקום נוח לגישה לאנשי הצוות ויכלול נהלים אלה בספר העזר למבצעים שלו.
מחזיק רשיון יוודא כי האישור המציין כי כלי הטיס כשיר לטיסה כאמור בתקנה 133, נרשם במסמכי כלי הטיס וזאת על ידי הוצאת תעודת אחזקה ושחרור או ברישום ביומן התחזוקה של כלי הטיס, אם מחזיק הרישיון קבע בספר בקרת האחזקה כי ניתן לבצע רישום כאמור ביומן התחזוקה.
העובר על הוראות תקנות 11א, 14(א)(3) לעניין חובת נוסע לשבת במושב שיוחד לו כאשר חגורת המושב או חגורות הכתף, אם אלה מותקנות בכלי הטיס, מהודקות כראוי לגופו בעת ההסעה, ההמראה והנחיתה, 18, 278(א)או 490(א) לתקנות אלה, דינו – מאסר שישה חודשים.
תקנות תעופה לא ישראליות חלף הוראות פ.א.ר. [תיקון: תשע״ד, תשע״ח־4]
המנהל רשאי להורות, לבקשת מפעיל אווירי (להלן – המבקש), כי תקנות תעופה לא־ישראליות, כפי שיגדיר, יבואו לעניין אותו מבקש במקום תקנות פ.א.ר. שתקנות אלה מפנות אליהן, ובלבד שהמבקש הוכיח כי תישמר רמה שוות ערך של בטיחות לזו שהיתה מתקיימת בביצוע תקנות פ.א.ר. שמבוקש להחליפן, והמנהל שוכנע כי בנסיבות העניין קיימת הצדקה לכך.
שונתה תקנת פ.א.ר. או הוראה בנספחי האמנה שתקנות אלה מפנות אליהן –
(1)
המנהל יפרסם, ברשומות ובאתר האינטרנט, הודעה לציבור על שינוי אותה תקנה או הוראה, בציון מספר התקנה או ההוראה ששונתה, מספר התקנה בתקנות אלה המפנה אליה ומועד תחילתו של השינוי בישראל;
(2)
מועד התחילה של שינוי כאמור לא יהיה אלא לאחר שחלפו ארבעה עשר ימים לפחות מיום הפרסום האמור בפסקה (1), אלא אם כן הורה המנהל, בהחלטה מנומקת, על תקופה קצרה יותר, ובלבד שזו לא תפחת משלושה ימים מיום הפרסום כאמור; הורה המנהל על תקופה קצרה כאמור, תפורסם הוראתו בפרסום כאמור בפסקה (1).
(ב)
נוסחם המעודכן של הוראות נספחי האמנה או מסמכים של ארגון התעופה הבין־לאומי שתקנות אלה מפנות אליהם, מופקד לעיון הציבור במשרדי הרשות.
המבקש כי מסמך, נתון, שיטה, טכניקה, מערכת, אמצעי או פעולה, או כל שינוי בהם, הצריך לפי תקנות אלה להיות מקובל על המנהל (להלן, בתקנה זו – מסמך), יהיה מקובל על המנהל, ימציא לביקורת המנהל את המסמך או תיאור שלו, לפי העניין, או כל תיקון שלו, 45 ימים לפחות לפני המועד המתוכנן לכניסתו לתוקף.
(ב)
המנהל רשאי שלא לקבל מסמך שהועמד לביקורתו או תיקון שלו, או להורות למבקש לתקנו, לשם קבלתו, או להודיע למבקש, בהחלטה מנומקת, בתוך 45 ימים מהיום שבו הועמד לביקורתו, כי דרושה לו תקופה נוספת של 45 ימים לבחינתו; המנהל רשאי, בהחלטה מנומקת, להאריך את התקופה הנוספת לבחינת המסמך לשלוש תקופות נוספות שלא יעלו על 45 ימים כל אחת.
(ג)
עברו 45 ימים מן המועד שבו העמיד המבקש לביקורת המנהל מסמך כאמור, והמנהל לא הודיע לו כי המסמך אינו מקובל עליו, או כי דרושה לו תקופה נוספת שהורה עליה לבחינתו, ולא הורה לו לתקנו, יראו את המסמך כמקובל על המנהל.
(ד)
ראה מבקש כי מטעמי בטיחות הטיסה נדרש תיקון של מסמך באופן שאינו מאפשר עמידה בהוראות תקנת משנה (ב), רשאי הוא לתקנו על־אתר; מבקש שתיקן מסמך יודיע על דבר התיקון ועל תוכנו למנהל באופן מיידי.
(ה)
תקנה זו לא תחול על קבלת ספר מנ״ב או על קבלת שינוי בו והוראות תקנות המנ״ב יחולו לעניינים אלה.
האותות המפורטים להלן, כולם ביחד או כל אחד בנפרד, מציינים שמאיימת סכנה חמורה ומיידית, ושדרושה עזרה מיידית:
1)
אות הניתן על ידי מכשיר רדיו־טלגרף או על ידי כל שיטת איתות אחרת, המורכב מהצירוף ”SOS“ ( · · · – - – · · · בסימון מורס);
2)
אות המשוגר על ידי טלפון־רדיו המורכב מהמלה המדוברת ”מיי־דיי“ (MAYDAY) (לפי הביטוי הצרפתי m'aider);
(2א)
אות המשוגר באמצעות מערכת תקשורת נתונים המכיל את המילה MAYDAY;
3)
רקטות או זיקים אדומים, הנורים בזה אחר זה בהפסקות קצרות;
4)
נור מוצנח המראה אור אדום.
1.2
אותות חירום
1.2.1
האותות המפורטים להלן, שניהם ביחד או כל אחד בנפרד, מציינים שכלי הטיס רוצה להודיע על קשיים המאלצים את נחיתתו של כלי הטיס מבלי שתידרש עזרה מיידית:
1)
הדלקה וכיבוי חוזרים של אורות נחיתה;
2)
הדלקה וכיבוי חוזרים של אורות ניווט המבוצעים בצורה השונה מזו של אורות ניווט מנצנצים;
1.2.2
האותות המפורטים להלן, כולם ביחד או כל אחד בנפרד, מציינים שלכלי הטיס הודעה דחופה להעברה הקשורה בבטיחות אניה, כלי טיס או כלי אחר, או באדם המצוי בכלי הטיס או בטווח ראיה:
1)
אות המועבר באמצעות טלגרף־רדיו או באמצעות כל שיטת איתות אחרת, המורכב מקבוצות האותיות x x x;
2)
אות המועבר על ידי טלפון־רדיו, המורכב מהמלה המדוברת ”פאן“ (PAN);
(3)
אות המשוגר באמצעות מערכת תקשורת נתונים המכיל את המילים PAN, PAN.
אותות חזותיים לשם אזהרת כלי טיס בלתי מוסמך אשר טס באזור מוגבל, באיזור האסור לטיסה או באיזור מסוכן, או אשר עומד להכנס לאיזור כזה
ביום או בלילה – רצף של רקטות בהפסקות של 10 שניות, אשר כל אחת מהן מתפרקת לאחר התפוצצות לאורות או לכוכבים אדומים וירוקים, יציין לכלי טיס בלתי מוסמך כי הוא טס באיזור מוגבל, באיזור האסור לטיסה, או באיזור מסוכן, או שהוא עומד להיכנס לאיזור כזה וכי על כלי הטיס לנהוג בהתאם לאזהרה זו ולנקוט בצעדים הדרושים, בהתאם למצב בכל מקרה ומקרה.
(הערה: אותות אלו יכול שינתנו בין מהקרקע ובין מכלי טיס).
בשעות היום – על ידי נפנוף כנפי כלי הטיס (פרט בסוף שלבי הגישה);
ב.
בשעות החשיכה – על ידי הדלקת אורות הנחיתה וכיבוים פעמיים, או, כאשר אין אפשרות כזו, על ידי הדלקת אורות הניווט וכיבוים פעמיים.
על הקרקע
א.
בשעות היום – על ידי נפנוף המאזנות או הגה הכיוון;
ב.
בשעות החשיכה – על ידי הדלקת אורות הנחיתה וכיבוים פעמיים או, כאשר אין אפשרות כזו, על ידי הדלקת אורות הניווט וכיבוים פעמיים.
3.2
סימונים חזותיים על הקרקע
3.2.1
איסור נחיתה
ריבוע אדום אופקי עם אלכסונים צהובים (ציור 1) באזור הסימונים (Signal area) מציין כי הנחיתה אסורה וכי האיסור עלול להיות ממושך. (ציור הושמט)
3.2.2
ריבוע אדום על הקרקע עם אלכסון צהוב אחד (ציור 2) באזור הסימונים מציין כי יש לנקוט בזהירות מיוחדת בגישה לנחיתה ובנחיתה, בגלל מצבו הגרוע של שטח התמרון, או מכל סיבה אחרת. (ציור הושמט)
מסלולי נחיתה ומסלולי הסעה
3.2.3
א.
סימון המורכב משני עגולים המחוברים בפס (”dumb-bell“) (ציור 3) בצבע לבן באזור הסימונים, מציין כי כלי הטיס נדרש לנחות, להמריא ולנוע על הקרקע רק על גבי מסלולי נחיתה ומסלולי הסעה. (ציור הושמט)
ב.
סימון כאמור בא׳ לעיל אך עם פס שחור המאונך לקו המחבר את העיגולים והעובר דרך מרכזי שני העיגולים (ציור 4) מציין כי יש לנחות ולהמריא על מסלולי נחיתה בלבד, אך תמרונים אחרים אינם מוגבלים למסלולי נחיתה ומסלולי הסעה בלבד. (ציור הושמט)
3.2.4
צלב בצבע אחיד, צהוב או לבן (ציור 5) על מסלולי נחיתה ומסלולי הסעה או על חלק מהם, מציין אזור שאינו כשר לתנועת כלי טיס. (ציור הושמט)
כיוון של נחיתה או של המראה
3.2.5
סימון לבן או כתום בצורת ”T“ על הקרקע (ציור 6) מציין כי הכיוון של נחיתה ושל המראה של כלי הטיס הוא במקביל לציר הסימון, לקראת הזרוע הצולבת. כאשר הסימון מיועד לשמש בלילה, הוא יהיה מואר, או מוקף לאורך היקפו באורות לבנים. (ציור הושמט)
סימון של שתי ספרות (ציור 7) במצב מאונך על מגדל הפיקוח או בקרבתו מציין לכלי הטייס באזור התימרון את כיוון ההמראה כשמספר בעל שתי ספרות מציין בעשרות מעלות את הכיוון לפי מצפן מגנטי (מקורב כדי 10 מעלות על המצפן המגנטי). (ציור הושמט)
תנועה מימינה
3.2.6
חץ בכיוון ימינה בצבע בולט (ציור 8) באזור הסימונים או על הקרקע בקצה מסלול הנחיתה שבשימוש מציין כי יש לבצע את פניות כלי הטיס לפני הנחיתה ואחרי ההמראה בכיוון ימינה. (ציור הושמט)
קיום טיסות דאונים
3.2.7
צלב אופקי כפול לבן (ציור 9) באיזור הסימונים מציין כי שדה התעופה משמש לטיסת דאונים וכי טיסות דאונים מתבצעות מהשדה. (ציור הושמט)
משרד דיווח שירותי תעבורה אווירית
3.2.8
האות האנגלית C מוצגת אנכית בשחור כנגד רקע צהוב מצביעה על מיקום משרד הדיווח של שירותי התעבורה האווירית. (ציור הושמט)
לפני השימוש באותות הבאים, יוודא המאותת שהשטח שאליו מוכוון כלי הטיס נקי ממכשולים שבהם יכול כלי הטיס להיתקל; יש לשים לב שהתכן של רבים מכלי הטיס אינו מאפשר לראות את מעברם של קצות הכנפיים, המנועים וקצוות אחרים מתא הטייסים בעת תמרון כלי הטיס על הקרקע.
הרם יד ימין מעל גובה הראש כאשר המקל הזוהר מצביע למעלה; הנע את המקל הזוהר שביד שמאל, כשהוא מצביע למטה, לכיוון הגוף.
(במקור הוסתר עקב תקלה בקובץ רשומות): הערה: סימן זה מספק אישור ע״י אדם הנמצא ליד קצה כנף של כלי הטיס אל הטייס, המכווין או הדוחף את כלי הטיס לאחור, שתנועת כלי הטיס על משטח החנייה או מחוצה לו לא תהיה מופרעת.
2.
זהה שער
הרם את הזרועות כשהן פרושות לחלוטין הישר מעל הראש כאשר המקלות הזוהרים מצביעים מעלה.
3.
המשך אל המאותת הבא או לפי הנחיות מגדל הפיקוח או הבקרה הקרקעית
הרם את הזרועות כלפי מעלה; הנע ופרוש הזרועות כלפי חוץ לצידי הגוף והצבע עם המקלות הזוהרים לכיוון המאותת הבא או לאזור ההסעה.
4.
נוע קדימה
כופף המרפקים כאשר הזרועות פרושות והנע את המקלות הזוהרים למעלה ולמטה מגובה החזה אל הראש.
5א.
פנה שמאלה (מנקודת מבטו של הטייס)
זרוע ימין והמקל הזוהר פרושים בזווית של 90 מעלות מהגוף וזרוע שמאל מבצעת תנועת ”המשך לפנים“. מהירות תנועת הזרוע מורה על קצב הפנייה של כלי הטיס.
5ב.
פנה ימינה (מנקודת מבטו של הטייס)
זרוע שמאל והמקל הזוהר פרושים בזווית של 90 מעלות מהגוף וזרוע ימין מבצעת תנועת ”המשך לפנים“. מהירות תנועת הזרוע מורה על קצב הפנייה של כלי הטיס.
6א.
עצירה רגילה
פרוש במלואן את הזרועות והמקלות הזוהרים בזוויות של 90 מעלות לצדדים והבא אותן באיטיות אל מעל הראש עד אשר המוטות הזוהרים מצטלבים.
6ב.
עצירת חירום
פרוש בפתאומיות את הזרועות והמקלות הזוהרים אל מעל הראש עד אשר המוטות הזוהרים מצטלבים.
7א.
הפעל בלמים
הרם היד עם האצבעות פרושות מעט מעל לגובה הכתף, תוך וידוא קשר עין עם צוות האוויר, קפוץ האגרוף; אין לזוז עד לקבלת אישור בצורת ”בוהן מונפת“ (הוסתר במקור עקב תקלה בקובץ רשומות): מצוות האוויר.
7ב.
שחרר בלמים
הרם היד עם האצבעות קפוצות מעט מעל לגובה הכתף, תוך וידוא קשר עין עם צוות האוויר, פרוש האצבעות; אין לזוז עד לקבלת אישור בצורת ”בוהן מונפת“ מצוות האוויר.
8א.
הסדים הוכנסו
כאשר הידיים והמקלות הזוהרים מונפים מעל הראש, הנע את המקלות הזוהרים פנימה בתנועת ”תחיבה“ עד שהמקלות הזוהרים נוגעים זה בזה; ודא קבלת אישור מצוות האוויר.
8ב.
הסדים הוסרו
כאשר הידיים והמקלות הזוהרים מונפים מעל הראש, הנע את המקלות הזוהרים החוצה בתנועת ”תחיבה“; אין להסיר את הסדים עד לקבלת אישור מצוות האוויר.
9.
התנע מנוע(ים)
הרם זרוע ימין לגובה הראש כאשר המקל הזוהר מצביע מעלה והחל תנועה סיבובית עם היד; באותו הזמן הרם את זרוע שמאל מעל לגובה הראש והצבע אל המנוע אותו יש להתניע.
10.
הפסק המנועים
הרם הזרוע לפני הגוף לגובה השכם; הזז היד והמקל הזוהר לקצה הכתף השמאלית והעבירם לקצה הכתף הימנית בתנועת חיתוך לאורך הצוואר.
11.
האט
הזז זרועות פרושות כלפי מטה בתנועות טפיחה, תוך הזזת המוטות הזוהרים למעלה ולמטה מהמתניים אל הברכיים.
12.
האט המנוע(ים) בצד המסומן
בעוד הזרועות כלפי מטה והמקלות הזוהרים מצביעים כלפי האדמה, נפנף במקל הזוהר השמאלי או הימני מעלה ומטה וסמן בכך להאט את המנוע(ים) השמאל(ים) או הימני(ים) בהתאמה.
13.
זוז אחורה
בעוד הזרועות לפני הגוף בגובה המותניים, סובב הזרועות בתנועה קדמית; בכדי להפסיק את התנועה לאחור יש להשתמש בסימנים 6א או 6ב.
14א.
הסתובב תוך תנועה לאחור (הזנב פונה ימינה)
הצבע בזרוע שמאל עם המקל הזוהר כלפי מטה והבא את זרוע ימין ממצב אנכי מעל הראש למצב אופקי קדמי; חזור על פעולת זרוע ימין.
14ב.
הסתובב תוך תנועה לאחור (הזנב פונה שמאלה)
הצבע בזרוע ימין עם המקל הזוהר כלפי מטה והבא את זרוע שמאל ממצב אנכי מעל הראש למצב אופקי קדמי; חזור על פעולת זרוע שמאל.
15.
חיובי או הכל נקי
הרם זרוע ימין לגובה הראש כאשר המקל מצביע כלפי מעלה או הצג היד בתנועת ”בוהן מונפת“; זרוע שמאל צמודה לצד הגוף ליד הברך.
(במקור הוסתר עקב תקלה בקובץ רשומות): הערה: סימן זה משמש גם כסימן תקשורת טכני או בעת שרות כלי הטיס.
16.
רחף (איתות להליקופטר מרחף)
פרוש לחלוטין הזרועות והמקלות הזוהרים בזווית של 90 מעלות לצדדים.
17.
עלה (איתות להליקופטר מרחף)
פרוש לחלוטין הזרועות והמקלות הזוהרים בזווית של 90 מעלות לצדדים, והזז הידיים כלפי מעלה כאשר כפות הידיים מופנות מעלה; מהירות התנועה מורה על קצב העלייה.
18.
רד (איתות להליקופטר מרחף)
פרוש לחלוטין הזרועות והמקלות הזוהרים בזווית של 90 מעלות לצדדים, והזז הידיים כלפי מטה כאשר כפות הידיים מופנות מטה; מהירות התנועה מורה על קצב הירידה.
19א.
נוע אופקית שמאלה (מנקודת מבט הטייס) (איתות להליקופטר מרחף)
פרוש זרוע ימין בזווית של 90 (מעלות) לצד ימין של הגוף; הזז את הזרוע השנייה באותו הכיוון בתנועת ניגוב.
19ב.
נוע אופקית ימינה (מנקודת מבט הטייס) (איתות להליקופטר מרחף)
פרוש זרוע שמאל בזווית של 90 (מעלות) לצד שמאל של הגוף; הזז את הזרוע השנייה באותו הכיוון בתנועת ניגוב.
20.
נחת (איתות להליקופטר מרחף)
הצלב הזרועות עם המקלות הזוהרים כלפי מטה לפני הגוף.
21.
הישאר במקומך או המתן
פרוש לחלוטין הזרועות והמקלות הזוהרים כלפי מטה בזווית של 45 מעלות לצדדים; הישאר במצב זה עד שכלי הטיס מורשה להמשיך בתנועה.
22.
שחרר את כלי הטיס
הצדע עם יד ימין או עם המקל הזוהר לשחרר את כלי הטיס; שמור על קשר עין עם צוות האוויר עד שכלי הטיס החל בתנועה.
24.
חבר מקור כח קרקעי (סימן תקשורת טכני או בעת שרות כלי הטיס)
החזק הזרועות פרושות במלואן מעל הראש; פתח את יד שמאל למצב אפקי וקרב קצות אצבעות יד ימין כלפי מעלה עד למגע עם כף יד שמאל ויצירת צורת האות האנגלית ”T“.
(במקור הוסתר עקב תקלה בקובץ רשומות): בלילה, מקלות זוהרים יכולים לשמש ליצירת האות ”T“ מעל הראש.
25.
נתק מקור כח קרקעי (סימן תקשורת טכני או בעת שרות כלי הטיס)
החזק הזרועות פרושות במלואן מעל הראש כאשר קצות אצבעות יד ימין נוגעות בכף היד השמאלית הנמצאת במצב אפקי כך שנוצרת האות האנגלית ”T“; הרחק יד ימין מיד שמאל; אל תנתק את מקור הכח עד לקבלת אישור מצוות האוויר.
(במקור הוסתר עקב תקלה בקובץ רשומות): בלילה, מקלות זוהרים יכולים לשמש ליצירת האות ”T“ מעל הראש.
26.
שלילי (סימן תקשורת טכני או בעת שרות כלי הטיס)
החזק זרוע ימין ישרה בזווית של 90 מעלות החוצה מהכתף והצבע עם המקל הזוהר מטה כלפי הקרקע או הצג היד עם הבוהן מופנה כלפי מטה; יד שמאל נשארת צמודה לצד הגוף ליד הברך.
27.
הקם תקשורת באמצעות קו טלפון פנימי (סימן תקשורת טכני או בעת שרות כלי הטיס)
פרוש את שתי הזרועות בזווית של 90 מעלות מהגוף והזז הידיים עד שיכסו את שתי האוזניים.
אותות חירום ידניים תקניים סימני הידיים הנדרשים לתקשורת חירום בין ראש צוות כיבוי והצלה או כבאי ובין הצוות בתא הטייסים או הצוות בתא הנוסעים יהיו המפורטים להלן לפחות; סימני החירום הידניים של אנשי כיבוי והצלה לאנשי צוות אוויר יינתנו מצדו השמאלי הקדמי של כלי הטיס; סימני החירום הידניים של אנשי כיבוי והצלה לאנשי הצוות בתא הנוסעים יכולים להינתן ממקומות אחרים סביב כלי הטיס.
1.
ממליץ על פינוי
מומלץ לפנות את כלי הטיס בהסתמך על הערכת מפקד צוות הכיבוי וההצלה את המצב החיצוני; זרוע פרושה לפני הגוף ומוחזקות אופקית כאשר היד מורמת בגובה העיניים; בצע תנועות איתות לאחור עם הזרוע; הזרוע השנייה מוחזקת לצד הגוף.
(הוסתר במקור עקב תקלה בקובץ רשומות): בלילה – אותן התנועות עם מקלות זוהרים.
2.
מומלץ לעצור
ממליץ לעצור את תהליך הפינוי, ממליץ לעצור את תנועת כלי הטיס או כל פעילות מבוצעת אחרת.
(הוסתר במקור עקב תקלה בקובץ רשומות): הזרועות לפני הראש מוצלבות בפרקי הידיים.
(הוסתר במקור עקב תקלה בקובץ רשומות): בלילה – אותן התנועות עם מקלות זוהרים.
3.
מצב החירום נמצא בשליטה
אין עדות חיצונית למצב מסוכן או ”הכל נקי“; הזרועות פרושות החוצה ולמטה בזווית של 45 מעלות; הזז הזרועות בו־זמנית פנימה מתחת לקו המתניים עד להצלבת פרקי הידיים, והחזרן החוצה למצב הראשוני.
(הוסתר במקור עקב תקלה בקובץ רשומות): בלילה – אותן התנועות עם מקלות זוהרים.
4.
אש
הנע את יד ימין בתנועות ”נפנוף“ מהכתף אל הברך, ובאותו הזמן הצבע עם יד שמאל על איזור השריפה;
המילים ”the Administrator has taken the environmental protective actions specified in section 1(b) of this appendix and“ בתקנת משנה (a) ל־section 2 לא יחולו;
בתקנת משנה (a), המילים ”However, for the purposes of this paragraph the rate of climb for transport category airplanes certificated under part 4a of the Civil Air Regulations is 0.026 Vso2“ לא יחולו;
(ב)
בפסקת משנה (1) לתקנת משנה (c), הסיפה המתחילה במילים ”and by 0.026 Vso2“ לא תחול;
(ג)
בפסקת משנה (6) לתקנת משנה (c), במקום ”in the certificate holder's operations specifications“ יבוא ”בספר העזר למבצעים של מחזיק הרישיון“.
בפסקה (f)(3)(iv) ו־(v), במקום ”the Manager of the Transport Airplane Directorate, Aircraft Certification Service, Federal Aviation Administration“ יבוא ”המנהל“.
במקום ”that was brought onto the U.S. register after, or was registered outside the United States and added to the operator's U.S. operations specifications after, October 11, 1991,“ יבוא ”שנרשמו בפנקס הרישום, או שהפעיל מחזיק רישיון לפי פרק זה, אחרי 10 באוקטובר 1991“;
(2)
במקום ”airplanes brought onto the U.S. register after October 11, 1991“ יבוא ”מטוסים שנרשמו בפנקס הרישום אחרי 10 באוקטובר 1991“.
שמם, תפקידם, תחומי אחריותם והרשאותיהם של מי שמונו מטעם המפעיל האווירי לנהל את הכשירות האווירית הנמשכת של כלי הטיס שהוא מפעיל ולבצע בקרה על האחזקה, כנדרש לפי תקנות אלה, וכן תרשים ארגוני המפרט את שרשרות האחריות הקשורות לכך;
נהלים המיועדים להבטיח כי נשמרת כשירותו האווירית של כל כלי טיס המופעל על ידי מחזיק הרישיון, כלהלן:
(א)
תיאור ההסדרים שבין מחזיק הרישיון לבין כל גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק כמשמעותו בתקנה 414(א) ובכלל זה:
(1)
תיאור כללי של המיתקנים שבהם ניתנים שירותי בדק לכלי טיס שמפעיל מחזיק הרישיון ומיקומם;
(2)
שיטות הפיקוח של מחזיק הרישיון על הגוף המוסמך לביצוע פעולות הבדק, כנדרש לפי תקנות אלה;
(3)
נוהל ליישום חובות מחזיק הרישיון לפי תקנה 416, ובכלל זה –
(א)
נוהל המיועד לוודא שפעולות בדק ותחזוקה קלה מבוצעות בידי כוח אדם מתאים, מיומן, שקיבל הכשרה מתאימה לביצוע פעולות אלה, ובעל הסמכות והרשאות מתאימות;
(ב)
נוהל לעניין הכנת תעודת אחזקה ושחרור לכלי טיס כאמור בתקנה 133, הנסיבות שבהן ניתן להוציא תעודה כאמור; נוהל כאמור יכול שיכלול דרישות מזעריות לעניין כשירות המוסמך לחתום על תעודת אחזקה ושחרור לכלי טיס;
(4)
נוהל ליישום חובות מחזיק הרישיון לעניין המבצעים פעולות ביקורת ובדיקות כפל כאמור בתקנות 418ו־419;
נוהל המיועד להבטיח שכל פעולות האחזקה, המתוכננות והבלתי מתוכננות, מבוצעות בעיתן, ובאופן מבוקר ומשביע רצון;
(7)
נוהל לניהול אישורי שינויים ותיקונים בכלי הטיס, ובכלל זה ליישום חובות מחזיק הרישיון לפי תקנה 139 לעניין הולכת נוסעים אחרי ביצוע תיקונים או שינויים;
(8)
נוהל המיועד להבטיח כי הפסקות בפעולות בדק או תחזוקה קלה אינן משפיעות לרעה על רמת ביצוע פעולת הבדק;
(9)
נוהל המיועד להבטיח כי כל פעולות הביקורות הושלמו באופן המשביע את רצון מחזיק הרישיון, לפני החזרת כלי טיס לשירות;
(10)
אם אושר למחזיק הרישיון לקבל שירותי בדק מכמה גופים מוסמכים לביצוע פעולות בדק ותחזוקה קלה – נוהל לתיאום בין הגופים כאמור ובכלל זה באמצעות המפעיל האווירי;
(ב)
פרטים ונהלים לעניין מערכי אחזקה כלהלן:
(1)
מערכי האחזקה של כלי הטיס שמחזיק הרישיון מפעיל, כאמור בתקנות 131ו־418, או הפניות למערכי האחזקה כאמור;
(2)
נוהל לזיהוי סעיפי בדיקה הטעונים ביקורת בידי מבקר;
(3)
שיטה להערכה ובקרה נמשכת של ביצועי מערכי האחזקה ויעילותם, במטרה לתקן ליקויים ופגמים בהם;
(4)
נוהל לעניין הערכת פרסומי היצרן ושינוי או תיקון מערך האחזקה בהתאם, כנדרש לפי תקנות אלה;
(5)
נוהל להערכת הוראות והמלצות בנוגע לכשירות האווירית הנמשכת של כל סוג או דגם של כלי טיס שמפעיל מחזיק הרישיון, שפרסמו מחזיק תעודת הסוג, מדינת התכן או מדינת הרישום של כלי הטיס, או יצרן ציוד תעופתי המותקן בו, ולשינוי או תיקון מערך האחזקה בהתאם לכך;
(6)
נוהל ליישום פעולות מתקנות הנובעות מהוראות כושר אווירי;
הפניה למערכי האחזקה הישימים ובכלל זה לטופסי אחזקה, לתגים ולמסמכים המשלימים וכן לתכנית לבקרת האמינות ודיווח עליה כאמור בתקנה 418;
(ג)
החובות והאחריויות של כל המועסק מטעם מחזיק הרישיון במטלות הנוגעות להבטחת הכשירות האווירית הנמשכת של מטוסים דו־מנועיים המופעלים בטיסות EDTO ובאחזקת EDTO;
(ד)
כל המסמכים, התכניות והנהלים התומכים באחזקת EDTO, הנדרשים לשם יישום חובות מחזיק הרישיון לפי תקנות אלה או רשימה שלהם והפניה למיקומם במערכת הנהלים של מחזיק הרישיון;
(ה)
נוהל לעניין מגבלות על אחזקה כפולה, הכולל הוראות למניעת ביצוע אחזקה, מתוכננת או לא מתוכננת, על מערכות EDTO משמעותיות מקבילות או זהות, במהלך אותו פרק זמן אחזקה (maintenance visit), או מניעת ביצוע פעולת אחזקה זהה על כמה מרכיבים זהים באותה מערכת EDTO משמעותית, אלא אם כן התקיים אחד מאלה:
(1)
פעולות האחזקה מבוצעות בידי אנשים שונים;
(2)
פעולות האחזקה מבוצעות בידי אותו אדם תחת פיקוח של טכנאי לבדק כלי טיס אחר;
(3)
בוצעה בדיקה לאימות תיקון התקלה לפי תקנה 418ב, בידי מוסמך EDTO;
(ו)
תכנית לבקרת רכיבים (parts control) שתבטיח כי המטוס נשמר בתצורת EDTO, כפי שאישרה מדינת התכן בשלב רישוי כשירותו האווירית ל־EDTO;
(ז)
תיאור מערכת ונהלים לבקרת אחזקה מרכזית (Centralized Maintenance Control) לטיסות EDTO;
(ח)
תכנית לאימות תיקון תקלות בעקבות כיבוי מנוע, כשל במערכת EDTO משמעותית או במערכת ראשית, או הידרדרות משמעותית במגמות הביצועים של מערכות המטוס, אשר תבטיח את היעילות של פעולות האחזקה שבוצעו; התכנית תכלול, לכל הפחות –
(1)
את מדיניות המפעיל האווירי;
(2)
זיהוי בעיות אפשריות באימות תיקון התקלה;
(3)
נהלים לאימות קרקעי של תיקון תקלה ונהלים לאימות תוך כדי טיסה של תיקון תקלה; נהלים אלה יציינו בבירור מי מוסמך מטעם המפעיל האווירי לבצע את פעולת אימות תיקון התקלה, ומהי פעולת אימות תיקון התקלה הנדרשת;
(ט)
תכנית הדרכה לאחזקת EDTO, לכל שילוב מטוס–מנוע, שתכלול הדרכה לגבי משימות, נהלים ותכניות ייחודיים לאחזקת EDTO. תכנית כאמור מיועדת להדרכת כל האנשים המעורבים מטעם המפעיל האווירי באחזקת EDTO, ובכלל זה במסגרת גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק מטעמו;
(י)
נוהל המבטיח יישום מהיר של שינויים או ביקורות הנדרשים על ידי הוראות כושר אווירי או באמצעות עדכון הוראות מסמך תצורה, אחזקה ונהלים (CMP), לשם שמירה על רמת אמינות של מערכת ההנעה, ומערכות EDTO משמעותיות;
חלק א׳ לספר העזר למבצעים (כללי) יכלול התייחסות לנושאים אלה לפחות:
(א)
תיאור המבנה הארגוני של מחזיק הרישיון הכולל את כל אלה:
(1)
תרשים מבני הכולל את המבנה הארגוני של מחזיק הרישיון ובכלל זה מבנה אגף המבצעים של מחזיק הרישיון, לרבות קשרי הגומלין שבין אגף המבצעים לשאר האגפים ונוסף על כך כפיפויות ואחריות דיווח בין האגפים והמחלקות השונות הנוגעים לבטיחות ההפעלה והטיסות;
(2)
את שמו של כל אדם האחראי לניהול המבצעים, הכשירות האווירית הנמשכת, הדרכת אנשי צוות ומבצעי הקרקע, את תיאור תפקידם, ואת פירוט אחריותם וכן את פרטי השגת הקשר עמם;
(3)
תיאור החובות, האחריויות והסמכויות של כל אדם שמעסיק מחזיק הרישיון או מטעמו בתפקידי ניהול הפעלת טיסות, הנוגעות לבטיחות הפעלת טיסות;
(4)
תיאור המערכת לבקרה ופיקוח על הפעלת טיסות, כולל מערכת השליטה התפעולית של מחזיק הרישיון, שיטות פיקוח על כשירויות כל אדם המעורב בהפעלת טיסות בהיבטי בטיחות, נהלים להבטחת התאמתם המקצועית של אנשים כאמור לתפקידם, ניתוח ושמירת רשומות טיסה, מסמכי טיסה ונתוני בטיחות; מערכת השליטה התפעולית טעונה אישור מאת המנהל מראש;
(5)
מערכת הפצת הנחיות ומידע תפעולי, נוסף על המידע הקיים בספר העזר למבצעים, כולל ישימות הנחיות ומידע זה והאחריות להפצתו;
(ב)
מידע ומדיניות לעניין ניהול עייפות אנשי צוות, ובכלל זה כללים שלא יפחתו מהנדרש לפי סימן י״ד1 לפרק השלושה עשר לעניין מגבלות זמן טיסה, זמן תפקיד טיסתי וזמן תפקיד, וכן דרישות מנוחה לאנשי הצוות, ובכלל זה פירוט סוג מיתקן המנוחה הקיים בכל מטוס שמפעיל מחזיק הרישיון;
רשימת ציוד ניווט הנדרש להיות בכלי הטיס, לרבות ציוד הנדרש בעת ביצוע ניווט PBN;
(ו)
נהלים לטיסה ארוכת טווח, לטיסה בנתיב טיסה המרוחק למעלה מ־60 דקות משדה משנה לנתיב ולטיסת EDTO, ונוהלי שיגור לטיסות כאמור, נוהלי אבדן מנוע בטיסת EDTO, קביעת שדה משנה לטיסות כאמור, ונהלים לגבי השימוש בו, אם המפעיל האווירי מורשה לבצע הפעלה כזו;
(ז)
נסיבות שבהן נדרשת האזנה רצופה ומיוחדת למערכת הרדיו של כלי הטיס;
נוהל לעניין הערכת התאמת קטגוריית כיבוי אש והצלה בשדה תעופה למטוס, כאמור בתקנה 524א;
(יא)
אמצעי הזהירות הננקטים בעת תדלוק אם יש נוסעים בכלי הטיס;
(יב)
נהלים והסדרים בעת מתן שירותי קרקע;
(יג)
נהלים לפעולת הטייס המפקד אם הוא עד לתאונת טיס, כהגדרתה בסעיף 103 לחוק, לפי נספח 12 לאמנה, כפי עדכונן מעת לעת;
(יד)
הרכב צוות האוויר לכל סוג של הפעלה, לרבות נוהל להבטחת רציפות הפיקוד בנסיבות כאמור בתקנה 5(ג);
(טו)
נהלים מפורטים לחישוב כמויות דלק ושמן שיש לשאת, המביאים בחשבון את כל נסיבות ההפעלה, כולל אפשרות אבדן דיחוס ואבדן מנוע אחד או יותר בעת טיסה בנתיב לפי תקנה 522 ונהלים לעניין ניהול דלק בטיסה כאמור בתקנה 480א;
(טז)
התנאים המחייבים שימוש בחמצן וכמות החמצן שיש לשאת בכלי הטיס;
(יז)
הוראות לבקרת מסה ואיזון;
(יח)
הוראות לביצוע פעולות קרקעיות, להפשרת קרח או למניעת התקרחות ולפיקוח עליהן, ובכלל זה תכנית הפשרה מאושרת כאמור בתקנה 516;
(יט)
מפרטים לתכנית טיסה מבצעית, ובכלל זה טופס תכנית הטיסה המבצעית ואופן מילויו, לפני הטיסה, במהלכה ובסיום הטיסה;
(כ)
נוהלי תפעול סטנדרטיים (SOP) לכל שלב בטיסה, ובכלל זה תהליכי עזיבה למניעת מפגעי רעש (Noise abatement departure procedures);
(כא)
נהלים בדבר השימוש בבד״ח רגיל (Normal Checklist);
(כב)
נוהלי חירום בהמראה;
(כג)
הוראות בנושא שמירת המודעות לגובה הטיסה ושימוש במערכות אוטומטיות או בנהלים לשם אזהרת גובה;
(כד)
הוראות שימוש במערכת טייס אוטומטי ובמערכת מצערת אוטומטית (Auto-throttles) בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC);
(כה)
הוראות להבהרה של מירשה טיסה (ATC clearance) ולאישור קבלת מירשה טיסה, בעיקר אם כלולות בו הנחיות הנוגעות לגובה מעל פני השטח;
(כו)
תדריכים לפני המראה ולפני נחיתה;
(כז)
נהלים להיכרות עם אזורים, נתיבים ושדות תעופה;
(כח)
נוהל לגישה מיוצבת;
(כט)
הגבלת שיעורי הנמכה גבוהים בקרבת פני השטח;
(ל)
תנאים הנדרשים להתחלה או להמשך גישת מכשירים;
(לא)
הוראות לביצוע תהליכי גישת מכשירים מדויקת, לא מדויקת, וגישה עם הנחיה אנכית (APV);
(לב)
הגדרת תפקידי אנשי צוות האוויר ונוהלי חלוקת עומס התפעול ביניהם בעת ביצוע גישות מכשירים ונחיתות בלילה או בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC);
(לג)
הוראות למניעת מקרי טיסה מבוקרת לתוך הקרקע (CFIT) ומדיניות השימוש במערכת אזהרה מפני קרבה לקרקע (GPWS);
סימנים ויזואליים מוסכמים לשימוש בכלי הטיס המיירט וכלי הטיס המיורט;
(לו)
למטוסים המיועדים להפעלה מעל לגובה של 15,000 מטר (49,000 רגל) –
(1)
מידע שיאפשר לטייס המפקד להחליט על דרך הפעולה הטובה ביותר במקרה של חשיפה לקרינה קוסמית;
(2)
נהלים למקרה של החלטה להנמיך ובכלל זה לעניין הודעה ליחידת נת״א המתאימה על מצב הדברים וקבלת מירשה טיסה להנמכה או נוהלי פעולה במקרה שבו לא ניתן ליצור קשר עם יחידת הנת״א כאמור;
(לז)
פרטים לגבי מערכת ניהול הבטיחות של המפעיל האווירי;
(לח)
מידע והוראות בדבר נשיאת חומרים מסוכנים, כולל פעולות שיש לבצע במקרה חירום;
(לט)
הנחיות והוראות ביטחון;
(מ)
נוהלי חיפוש במטוס בעת חשד לקיום פצצה, מטען חבלה, חומר נפץ, או כלי נשק חבויים, פעולות לביצוע אם נמצאים פצצה, מטען חבלה או חומר נפץ במטוס וכן מידע בדבר המיקום במטוס שבו ניתן לשים פצצה, חומר נפץ או מטען חבלה שהתגלה במטוס תוך כדי טיסה, כדי למזער את הסיכון למטוס וכן בד״ח לביצוע נוהלי החיפוש כאמור שיהיה על המטוס;
(מא)
הוראות לשימוש במערכת תצוגה עילית (HUD) ובמערכת הגברת ראייה (Enhanced Vision System);
(מא1)
נהלים לשימוש במערכת EFB, כאמור בתקנה 35ב, אם מערכת כאמור היא בשימוש;
(מב)
נהלים להפעלת מטוסים שמחכיר וחוכר מחזיק הרישיון;
(מג)
נהלים לקיום הוראות תקנות אלה בהחכרה וחכירה של מטוסים על ידי מחזיק רישיון.
(2)
חלק ב׳ לספר העזר למבצעים (הפעלת כלי טיס) יורכב מספרי תפעול כלי הטיס של כל סוגי כלי הטיס שמחזיק הרישיון מורשה להפעיל, וכן ממידע, הנחיות ונהלים נוספים, ויכלול, לכל הפחות, התייחסות לנושאים אלה:
(א)
הגבלות רישוי והגבלות על ההפעלה, כולל סוגי כלי הטיס וסימני הרישום של כלי הטיס שאושרו לשימוש;
(ב)
נוהלי תפעול במצב רגיל (normal), במצב בלתי שגרתי (abnormal) ובחירום (emergency) לשימוש צוות האוויר, והבד״חים הנוגעים לנוהלי התפעול כאמור;
(ג)
הוראות להפעלת מטוס עם כל מנועיו פועלים, ומידע לגבי ביצועי נסיקה (climb) של המטוס עם כל מנועיו פועלים אם יצרן כלי הטיס מספק מידע זה;
(ד)
נתונים לתכנון הטיסה לפני ביצועה ובמהלכה בעבור מצבי דחף או כוח שונים ובמהירויות טיסה שונות;
(ה)
רכיבים מרביים לרוח צולבת ולרוח גב, המותרים לכל סוג מטוס, וההפחתות שיש לבצע מערכים אלה בהתחשב במשבים (Gusts), ראות נמוכה, תנאי המסלול, ניסיון הצוות, שימוש במערכת טייס אוטומטי, נסיבות לא שגרתיות או מצבי חירום או כל משתנה אחר הקשור להפעלה;
(ו)
הוראות ונתונים לחישובי מסה ואיזון;
(ז)
הוראות לטעינת כלי הטיס ואבטחת המטען למקומו;
(ח)
מערכות כלי הטיס, מערכות ההיגוי והשליטה הנלוות וההוראות לשימוש בהן;
(ט)
רשימת הציוד המזערי (MEL) ורשימת חריגי התצורה (CDL) של סוג המטוס, וכן ההפעלות שאושרו לו, כולל דרישות המתייחסות להפעלה בניווט מבוסס ביצועים (PBN); רשימות אלה טעונות אישור מאת המנהל מראש; המנהל לא יאשר את רשימת חריגי התצורה של המטוס אלא אם כן היא אושרה גם בידי הרשות המוסמכת במדינת התכן של כלי הטיס;
(י)
רשימת ציוד חירום וציוד בטיחות וההוראות לשימוש בו;
(יא)
נוהלי פינוי בחירום, כולל נהלים ייחודים לכל דגם של כלי טיס, תיאום בין אנשי הצוות, עמדות ומשימות אנשי הצוות במצבי חירום;
(יב)
נוהלי תפעול במצב רגיל (normal), במצב בלתי רגיל (abnormal) ובחירום (emergency) לשימוש על ידי צוות הדיילים, נוהלי בד״ח לכל אחד מהמצבים ומידע כנדרש על מערכות כלי הטיס, כולל הנחיה המתייחסת לנוהלי התיאום המתחייבים בין צוות האוויר לצוות הדיילים; נהלים אלה ייכתבו מתוך התחשבות בעקרונות של גורמי אנוש;
(יג)
ציוד הישרדות וחירום לנתיבים שונים ונהלים לבדיקת תקינות הציוד לפני המראה, כולל נהלים לקביעת כמות החמצן הנדרשת והכמות הזמינה;
(יד)
סימוני קרקע אוויר לשימושם של ניצולים, כמפורט בפמ״ת.
(3)
חלק ג׳ לספר העזר למבצעים (אזורים, נתיבים ושדות תעופה) יכלול התייחסות לנושאים אלה לפחות:
(א)
מדריך נתיבי טיסה, ובו מידע לצוות האוויר, בכל טיסה, לגבי מיתקני תקשורת, עזרי ניווט, שדות תעופה, תהליכי הצטרפות וגישות מכשירים ותהליכי המראות (SIDs), לפי הישימות להפעלה וכן כל מידע נוסף שהמפעיל האווירי ימצא כנחוץ לניהול נכון של הפעלת הטיסות;
(ב)
הגבהים המזעריים לכל נתיב המשמש בפעילות המפעיל האווירי;
(ג)
מינימות הפעלה לשדה תעופה לכל שדה תעופה המיועד לשמש את מחזיק הרישיון כיעד לנחיתה או כשדה משנה כאמור בתקנה 386א;
(ד)
הגדלה במינימות בשדות התעופה במקרים של שיבוש בתהליכי הגישה או במיתקני השדה;
(ה)
הוראות לקביעת מינימות הפעלה בשדות תעופה בגישות מכשירים בעת שימוש במערכת תצוגה עילית (HUD) ובמערכת הגברת ראייה (EVS);
(ו)
מידע הנדרש לעמידה בכל אופייני ההפעלה הנדרשים לפי התקנות, כולל בין השאר:
(1)
אורכי מסלול הנדרשים להמראה כאשר המסלול יבש, רטוב או מזוהם, לרבות השפעת כשל מערכות על מרחק ההמראה;
(2)
מגבלות הטיפוס לאחר ההמראה;
(3)
מגבלות הטיפוס בנתיב;
(4)
מגבלות הטיפוס בעת הגישה לנחיתה ובעת הנחיתה;
(5)
אורכי מסלול הנדרשים לנחיתה אם המסלול יבש, רטוב או מזוהם, לרבות השפעת כשל מערכות על מרחק הנחיתה;
(6)
מידע משלים, כדוגמת מגבלות המהירות של צמיגי כלי הטיס;
(ז)
מידע לגבי קטגוריית כיבוי האש וההצלה בשדות התעופה המשמשים אותו, לרבות שדות משנה.
(4)
חלק ד׳ לספר העזר למבצעים (הדרכה), הטעון אישור מאת המנהל מראש, ואשר יכלול, לכל הפחות, התייחסות לנושאים אלה:
(א)
תכנית ההדרכה לצוות האוויר ובכלל זה הדרכת קרקע, הדרכה בטיסה והדרכה למצבי חירום, ובכלל זה דרישות האימונים –
(1)
למניעת מקרי טיסה מבוקרת לתוך הקרקע (CFIT) והשימוש במערכת אזהרה מפני קרבה לקרקע (GPWS);
(2)
למניעת התנגשויות והשימוש במערכת המוטסת למניעת התנגשות (ACAS);
(3)
לשימוש במערכת תצוגה עילית (HUD) ובמערכת הגברת ראייה (Enhanced Vision System), אם מערכות כאמור הן בשימוש;
(4)
לשימוש במערכת EFB, כאמור בתקנה 35ב, אם מערכת כאמור היא בשימוש;
”מסמך תצורה, אחזקה ונהלים“ (Configuration, Maintenance and Procedures (CMP) document) – מסמך שהכין מחזיק תעודת הסוג של כלי טיס, באישור מדינת התכן, המכיל רשימת דרישות מזעריות של תצורה, הפעלה ותחזוקה, מגבלות אורך חיים לפריטים ואת המגבלות הקבועות ברשימת הציוד המזערי הראשית הנדרשות לשילוב המטוס–מנוע.
לא ייתן המנהל אישור להפעלת מטוס בטיסת EDTO אלא למחזיק רישיון שהתקיימו לגביו כל אלה:
(1)
הוא בעל ניסיון של 12 חודשים בהפעלת מטוסים רב־מנועיים, המונעים במנועי טורבינה, בטיסות בין־לאומיות לפחות;
(2)
תכן הסוג המאושר של המטוסים שאותם מבוקש להפעיל בטיסות EDTO אינו מונע הפעלה מעבר לזמן הסף, ולעניין מטוס דו־מנועי – הוא מאפשר, מפורשות, הפעלה מעבר לזמן הסף;
(3)
הוא הקים מערכות, והכין נהלים ותכניות הנדרשים לשם ביצוע הפעלות EDTO בבטחה ובאופן אמין, והוכיח כי הוא יכול ליישם תהליכים אלה בהצלחה בכל שלבי הפעלת ה־EDTO, ובכלל זה:
(א)
הוא הציג למנהל נהלים מספקים ומתאימים, המקובלים על המנהל, לשיגור טיסות EDTO, ולתפעולן;
(ב)
תכניות ההדרכה לאנשי הצוות שלו הנוגעים בדבר, לפי סימן י״ג לפרק השלושה עשר, מתאימות להפעלת טיסות EDTO;
(4)
נוסף על כך לעניין מחזיק רישיון המבקש להפעיל מטוסים דו־מנועיים בטיסות EDTO –
(א)
המטוס עומד בדרישות מסמך תצורה, אחזקה ונהלים (CMP) שלו;
(ב)
הוא הציג למנהל נהלים ותכניות לאחזקה ולהבטחת הכשירות האווירית הנמשכת למטוסים המופעלים בטיסות EDTO, המקובלים על המנהל, לשם יישום חובותיו לפי תקנות אלה, כאמור בפרט (11) בתוספת הרביעית.
מבקש אישור להפעלת מטוסים בטיסות EDTO יגיש לאישור המנהל נתוני מהירות כמפורט להלן, שעליהם יתבססו החישובים והנהלים של המבקש לשם ביצוע טיסות EDTO:
(1)
למטוס בעל שלושה מנועים ויותר – מהירות המטוס עם כל מנועיו פועלים (AEO – All Engines Operative), בהתחשב בתנאי אטמוספרה סטנדרטית בלא רוח;
(2)
למטוס דו־מנועי – מהירות המטוס עם מנוע אחד לא פועל (OEI – ONE Engine Inoperative) בהתחשב בתנאי אטמוספרה סטנדרטית בלא רוח.
(ב)
לא ייתן המנהל אישור להפעלת מטוס בטיסת EDTO לזמן הסטה מרבי העולה על מגבלות זמן הפעולה של מערכת ה־EDTO המשמעותית בעלת מגבלת זמן הפעולה הנמוכה ביותר, בהתאם לספר הטיסה, בניכוי 15 דקות.
(ג)
המנהל רשאי לתת למחזיק רישיון אישור לבצע טיסות EDTO במטוס דו־מנועי –
(1)
לזמן הסטה מרבי של עד 75 דקות, בהתקיים התנאים האלה:
(א)
המנהל מצא, בבדיקת השילוב מטוס–מנוע הנוגע לעניין, העדר גורמים שעלולים למנוע פעולה בטוחה; על אף האמור בסעיף 2(ב) לעניין תכן הסוג של מטוס דו־מנועי, לא נדרש כי תכן הסוג של השילוב מטוס–מנוע יאפשר מפורשות הפעלה מעבר ל־60 דקות, ובלבד שהשילוב נתמך בניסיון חיובי מספק, כדי להוכיח למנהל רמת אמינות מתאימה ל־75 דקות EDTO;
(ב)
רשימת הציוד המזערי של המטוס כוללת הוראות לטיסת EDTO לזמן הסטה של 120 דקות;
(2)
לזמן הסטה מרבי של עד 120 דקות, או עד 180 דקות, בהתקיים התנאים האלה:
(א)
תכן הסוג המאושר של שילוב המטוס–מנוע מאפשר ביצוע טיסות EDTO של לפחות 120 דקות, או 180 דקות, לפי העניין;
(ב)
רשימת הציוד המזערי של המטוס כוללת הוראות לטיסת EDTO לזמן הסטה של 120 דקות, או של יותר מ־120 דקות, לפי העניין;
(3)
לזמן הסטה מרבי של עד 240 דקות, בנסיבות מיוחדות שבהן שדה משנה לנתיב בטיסת EDTO אינו זמין בתוך 180 דקות, בשל חשש מדיני או צבאי, פעילות געשית, תנאים זמניים בשדה התעופה, מזג אוויר בשדה תעופה מתחת למינימת הפעלה בשדה התעופה של מחזיק הרישיון, או אירועים אחרים הקשורים למזג אוויר; אישור זה יינתן בהיתר מיוחד לביצוע טיסות EDTO חריגות, בהתקיים כל אלה:
(א)
למחזיק הרישיון אישור לבצע טיסות EDTO במטוס דו־מנועי לזמן הסטה מרבי של עד 180 דקות באותו שילוב מטוס מנוע, והוא בעל ניסיון של שנה לפחות;
(ב)
מחזיק הרישיון קבע אמות מידה להחלטה על תנאי מזג אוויר המונעים שימוש בשדה משנה לנתיב, המקובלות על המנהל, וכלל אותן בספר העזר למבצעים שלו לשימוש קציני מבצעי האוויר והטייסים;
(ג)
תכן הסוג המאושר של שילוב המטוס–מנוע ל־EDTO הוא ליותר מ־180 דקות;
(ד)
רשימת הציוד המזערי של המטוס כוללת הוראות לטיסת EDTO לזמן הסטה של 180 דקות.
(ד)
לא יפעיל מחזיק רישיון טיסת EDTO חריגה עם זמן הסטה מעל 180 דקות לפי היתר מיוחד כאמור בפרט משנה (ג)(3), אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
התקיימו נסיבות מיוחדות כאמור ברישה לפרט משנה (ג)(3);
(2)
מחזיק הרישיון –
(א)
עשה כל מאמץ לתכנן את טיסת ה־EDTO עם זמן הסטה מרבי של 180 דקות או פחות;
(ב)
תכנן את הטיסה בהתחשב בנתיב שיחידות הנת״א הנוגעות בדבר הגדירו מועדף;
(ג)
יידע את צוות האוויר בדבר מאפייני הטיסה והסביר להם מדוע נבחר תוואי הטיסה המתוכנן;
(3)
המערכות האלה שמישות בזמן השיגור, נוסף על ציוד הנדרש ברשימת הציוד המזערי:
(א)
מערכת חיווי כמות הדלק;
(ב)
מנוע העזר (APU) ובכלל זה מערכות החשמל והפנאומטיקה שלו, העומדות בדרישות התכן שלו;
(ג)
מערכת מצערת אוטומטית (Auto Throttle);
(ד)
מערכת טייס אוטומטי המאפשרת נחיתה אוטומטית עם מנוע אחד שאינו פועל, אם מערכת זו נלקחה בחשבון בעת תכנון הטיסה.
(ה)
מחזיק רישיון ינהל מעקב אחר מספר הפעמים שבהן נעשה שימוש בהיתר מיוחד לטיסת EDTO של יותר מ־180 דקות שנתן המנהל לפי פרט משנה (ג)(3).
(ו)
המנהל רשאי להעניק למחזיק רישיון אישור לבצע טיסות EDTO במטוס בעל שלושה מנועים או יותר, לזמן הסטה מרבי של עד 240 דקות, אם רשימת הציוד המזערי של המטוס כוללת הוראות לטיסת EDTO ולפיהן, לפחות, מערכת חיווי כמות הדלק שמישה.
מערכות ההנעה ומערכות EDTO תכנית לבקרת משמעותיות כאמור בתקנה 418(7)(ב) (להלן – תכנית האמינות), אמינות תהיה מבוססת אירועים, ותכלול את כל אלה:
(1)
תכנית לניטור ומעקב אחר אמינות מערכת ההנעה ומערכות EDTO משמעותיות;
(2)
תכנית לניטור ומעקב אחר מצב המנועים, לשם זיהוי הידרדרות בשלבים מוקדמים ונקיטת פעולות מתקנות לפני שבטיחות הטיסה נפגעת;
(3)
תכנית לניטור ומעקב אחר צריכת שמן;
(4)
תכנית אמינות להתנעה ולפעולת מנוע עזר בטיסה לאחר ששרה בקור (cold soak), אם נדרש מנוע עזר לפי תכן הסוג המאושר של המטוס לתצורת EDTO, אך לא נדרשת הפעלת מנוע העזר לפני חציית זמן הסף;
כאשר לפי ממצאי התכנית לניטור ומעקב אחר אמינות מערכת ההנעה כאמור בפרט משנה (א)(1), השיעור הממוצע ל־12 חודשים אחרונים של כיבויי מנוע בטיסה (IFSD – In Flight Shut Down), לסוג מנוע המותקן כחלק משילוב מטוס–מנוע, עולה על הערכים המפורטים להלן, יבצע מחזיק הרישיון בדיקה מקיפה של כלל הטיסות שהוא מפעיל לשם זיהוי גורמים בעלי השפעה משותפת או תקלות מערכתיות, וידווח על תוצאות הבדיקה ועל הפעולה המתקנת שנקט למנהל –
(1)
למנועים המותקנים במטוסים המורשים לבצע טיסת EDTO לזמן הסטה מרבי של עד 120 דקות – שיעור של 0.05 כיבויי מנוע בטיסה לכל 1000 שעות מנוע;
(2)
למנועים המותקנים במטוסים המורשים לבצע טיסת EDTO לזמן הסטה מרבי של עד 180 דקות – שיעור של 0.03 כיבויי מנוע בטיסה לכל 1000 שעות מנוע;
(3)
למנועים המותקנים במטוסים המורשים לבצע טיסת EDTO לזמן הסטה מרבי העולה על 180 דקות – שיעור של 0.02 כיבויי מנוע בטיסה לכל 1000 שעות מנוע.
(ג)
תכנית לניטור ומעקב אחר מצב המנועים כאמור בפרט משנה (א)(2) –
(1)
תכלול הוראות לעניין הנתונים והמדדים שבמעקב, שיטת איסופם וניתוחם, והתהליך לביצוע פעולה מתקנת;
(2)
תבטיח שמירת מרווח (margin) ממגבלות מנועים, כדוגמת מהירויות סיבוב וטמפרטורות גזי הפליטה, כך שהסטה ממושכת עקב אבדן מנוע המבוצעת בכל רמת דחף או הספק מאושרת ובכל תנאי הסביבה הצפויים תבוצע בלי לחרוג ממגבלות המנוע.
(ד)
תכנית לניטור ולמעקב אחר צריכת שמן המנועים כאמור בפרט משנה (א)(3) –
(1)
תבדוק אם צריכת שמן המנועים תואמת את המלצות היצרן;
(2)
תבצע ניטור מתמשך ותכלול מעקב אחר הוספת שמן בכל שדה שממנו המריא המטוס, והשוואה עם הצריכה הממוצעת בפועל, כדי לזהות מגמת עלייה או גידול פתאומי בתצרוכת השמן;
(3)
תכלול ניטור צריכת השמן של מנוע העזר, במטוסים שבהם נדרש מנוע עזר לפי תכן הסוג המאושר של המטוס לתצורת EDTO.
לתרחיש שבו נדרשת כמות הדלק הגדולה ביותר, מבין התרחישים האלה:
(א)
לטיסה לשדה משנה לנתיב, בהנחה של אבדן דיחוס מהיר בנקודה הקריטית ביותר בנתיב, שבעקבותיה מבוצעת הנמכה לגובה בטוח ובהתאם לכמות החמצן הקיימת במטוס לפי הוראות תקנות אלה;
(ב)
לטיסה לשדה משנה לנתיב, בהנחה של אבדן דיחוס מהיר וכישלון מנוע בו־זמנית בנקודה הקריטית ביותר בנתיב, שבעקבותיהם מבוצעת הנמכה לגובה בטוח ולפי כמות החמצן הקיימת במטוס לפי הוראות תקנות אלה, ובהנחה שהטיסה מבוצעת –
(1)
במטוס דו־מנועי – במהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל (One Engine Inoperative Speed), כמפורט בספר הטיסה שלו;
(2)
במטוס בעל שלושה מנועים ויותר – במהירות שיוט עם כל המנועים פועלים (All-engine Operative Speed) כמפורט בספר הטיסה שלו.
(ג)
למטוס דו־מנועי – לטיסה לשדה משנה לנתיב, בהנחה של כישלון מנוע בנקודה הקריטית ביותר בנתיב, שבעקבותיו מבוצעת הנמכה לגובה שיוט באמצעות מנוע אחד, ובהנחה שהטיסה מבוצעת במהירות שיוט עם מנוע אחד לא פועל (One Engine Inoperative Speed), כמפורט בספר הטיסה שלו.
(2)
להמתנה של 15 דקות בגובה של 1,500 רגל (450 מטר) מעל שדה המשנה לנתיב, ביצוע גישת מכשירים ונחיתה;
(3)
אם נדרשת הפעלת APU בטיסה כמקור כוח – להפעלת ה־APU בקטע הנדרש בטיסה.
(ב)
בחישוב כמויות הדלק לצורך פרט משנה (א)(1), יובאו בחשבון כל אלה:
(1)
שגיאות בהערכת עוצמת הרוח – לשם כך, תוגדל עוצמת רכיב רוח האף או תוקטן עוצמת רכיב רוח הגב ב־5 אחוזים מהתחזית; ואם מחזיק הרישיון אינו משתמש במודל חיזוי עוצמת רוח שאישר המנהל – יש לשאת את כמות הדלק האמורה בפרט משנה (א)(1), בתוספת של 5 אחוזים;
(2)
תנאי התקרחות בעת הסטה לשדה משנה לנתיב – מחזיק הרישיון יוודא כי המטוס נושא כמות דלק שהיא הגדולה מבין אלה:
(א)
תוספת כמות דלק הנדרשת עקב התקרחות המבנה (Airframe Icing) במשך 10 אחוזים מהזמן שבו צפויים תנאי התקרחות; בחישוב זה יש לכלול את כמות הדלק הנוספת, הנצרכת עקב הפעלת המערכת למניעת ההקרחה במנועים ועל הכנפיים במשך זמן זה;
(ב)
תוספת כמות דלק הנדרשת להפעלת מערכת ההגנה מפני התקרחות של המנוע, ובמידת הצורך גם להפעלת המערכת למניעת ההקרחה על הכנפיים, במשך כל הזמן שבו צפויים תנאי ההתקרחות;
(3)
תצרוכת דלק נוספת הנובעת מהידרדרות בביצועי המנועים – לפי נתונים עדכניים של צריכת הדלק של המנועים במהלך השיוט, שמספקת תכנית למעקב וניטור הידרדרות ביצועי המנועים של מחזיק הרישיון, או, אם למחזיק הרישיון אין נתונים עדכניים כאמור – על המטוס לשאת 5 אחוזים מכמות הדלק המחושבת לכל תרחיש כאמור בפרט משנה (א)(1) בהתחשב בפסקאות (1) ו־(2).
”מאושר“ – ציוד העומד בדרישות הביצועים לציוד כפי שהורה המנהל, רשות התעופה הפדרלית של ארצות הברית, ארגון ה־SAE או ארגוני חיפוש והצלה בין־לאומיים, לפי העניין.
(ב)
כמויות המפורטות ”לאדם“ בסירת הצלה יחושבו לפי המספר המרבי של בני האדם שאותם מיועדת סירת ההצלה לשאת.
(ג)
פריטים מתכתיים שיידרשו יהיו עשויים במלואם מחומרים בעלי התנגדות גבוהה לשיתוך (קורוזיה) במים מלוחים.
מחזיק רישיון יתאים את תכולות ערכת הישרדות לפרק הזמן הצפוי בין אירוע נחיתת הציף (להלן – האירוע), הסיוע במקום האירוע וחילוץ הניצולים.
(ב)
אם זיהוי מיקום הניצולים צפוי בתוך 4 שעות מעת האירוע, והגעת המחלצים הראשונים למקום האירוע צפויה בתוך 12 שעות מעת האירוע, יוודא מחזיק הרישיון כי במטוס נישאים פריטים כמפורט בפרט 3, בכמויות המפורטות שם.
(ג)
אם משכי זמן הזיהוי והחילוץ צפויים לעלות על אלה המפורטים בפרט משנה (ב), יוודא מחזיק הרישיון כי במטוס נישאים גם הפריטים הנוספים המפורטים בפרט 4, וכן ישקול את הצורך להגדיל את כמויות הפריטים המופיעים בפרט 3, ויגדילן, לפי הצורך.
כלים וציוד רב־תכליתיים יכולים להוות תחליף לאחד או יותר מהפריטים המופיעים בסעיף זה, כל עוד ניתן לבצע בהם את כל השימושים הנדרשים;
(2)
מחזיק הרישיון יבטיח כי ערכת ההישרדות ארוזה כך שתכולתה תהיה מוגנת ויימנע נזק לציוד הציפה; כל פריט העשוי להינזק, בעיקר בעת המגע עם מים, יהיה ארוז וחתום כנדרש; על האריזות להיות ניתנות לפתיחה ביד או שיסופקו, בצמוד להן, האמצעים לפתיחתן;
(3)
מחזיק הרישיון יבטיח כי, במסגרת אריזת ערכת הישרדות, יובא בחשבון הצורך למנוע אבדן פריטים; כל הפריטים המופיעים להלן יאובטחו באמצעות שרוך העשוי מחומר בלתי שחיק ובלתי נרקב באורך של לפחות 75 ס״מ בעל חוזק לקריעה של לפחות 22 ק״ג.
(ב)
מחזיק הרישיון יוודא כי בכל ערכת הישרדות ייכלל מידע כלהלן:
(1)
ספר עזר להישרדות – שמטרתו לספק מידע לניצולים בדבר תפעול סירת ההצלה ולסייע לניצולים לזהות את המשאבים הזמינים להם, לארגנם ולהשתמש בהם; בספר העזר להישרדות יתקיימו כל אלה:
(א)
הוא יהיה עמיד במים;
(ב)
הוראותיו יביאו בחשבון את מצבם הצפוי, הגופני והנפשי של הניצולים ויהיו ברורות, פשוטות וקצרות; יש לעשות שימוש בתמונות ובסימנים גרפיים כאשר ניתן;
(ג)
הוא יספק מידע לגבי כל אלה:
(1)
פעולות שעל הניצולים לנקוט בשעות הראשונות שלאחר האירוע ולאחריהן;
(2)
הישרדות בסביבה הגאוגרפית שבה הספר צפוי להימצא בשימוש;
(3)
סירת ההצלה ואופן שמירת ציפה מספקת בהן;
(4)
הפעלת הציוד שבערכת ההישרדות, איתות, היחלצות, הישרדות והשגת מים;
(5)
חגורות ההצלה, ביגוד עודף, בעיות רפואיות, סניטציה והיגיינה, טיפול בנוסעים מתים וארגון צוות סירת ההצלה;
(2)
לכל פריט ציוד אשר הפעלתו אינה מובנת מאליה – הוראות הפעלה מפורטות; אם המידע והוראות ההפעלה מסופקים כמסמך נפרד, הם יענו על פרט משנה (1)(א) ו־(ב), ויאוגדו יחד עם ספר העזר להישרדות.
(ג)
מחזיק הרישיון יוודא כי בכל ערכת הישרדות ייכלל ציוד איתות כלהלן:
(1)
מראת איתות אחת – מראה או מכשיר איתות מאושרים, המסוגל לאותת סימנים חזותיים לצוות חילוץ קרקעי או מוטס, וזאת באמצעות שימוש בקרני השמש או הירח;
מכשיר איתות מצוקה תעופתי אחד – מקור אור בעל עוצמה גבוהה המסוגל לאותת סימנים חזותיים לצוות חילוץ קרקעי או מוטס בשעות בין הערביים, בחשיכה או בלילה.
(ד)
מחזיק הרישיון יוודא כי בכל ערכת הישרדות ייכלל ציוד נוסף כלהלן:
(1)
סכין רב־שימושית אחת – סכין בעלת להב קבוע או מתקפל, באורך מזערי של 7 ס״מ ובעובי מזערי של 0.25 ס״מ; כאשר הלהב מתקפל, תצויד הסכין במנגנון הנועל את הלהב במצב פתוח, כך שנדרש קיפול ידני של הלהב; בסכין בעלת להב קבוע, יאובטח הלהב בתוך נדן העשוי כולו חומר בעל עמידות גבוהה לשיתוך (קורוזיה) או לריקבון במגע עם מים מלוחים; הנדן יתוכנן כך שקצות הסכין לא יוכלו לחדור דרכו באופן לא מכוון; לסכין ולנדן לא יהיו קצוות חדים העשויים לפגוע באנשים על סירת ההצלה;
(2)
ערכה אחת לתיקון סירת ההצלה – ערכת תיקון בעלת שתי מדבקות בגדלים שונים לפחות; ניתן לעשות שימוש באמצעים מתאימים אחרים לאטימת חורים קטנים וגדולים בתנאי רטיבות;
(3)
מלקחת (פלייר) אחת – מלקחת בעלת קצוות קהים;
(4)
אמצעי ריקון אחד – מכל בנפח של ליטר אחד לפחות או מיתקן אוטומטי לריקון מים מסירת ההצלה;
(5)
זוג אחד של מספריים קהים – מספריים המתאימים לטיפול במקרים רפואיים ולשימושים נוספים;
(6)
פנס מאושר עמיד למים המתאים לתאורה ולאיתות – פנס אחד הכולל 2 סוללות בגודל D או סוללות שוות ערך לפחות, וכן סוללות ונורה חלופיים;
מספרים ידווחו כמפורט להלן למעט אם יש בתוספת זו הוראה מיוחדת לגביהם:
(א)
הספרה 1 תבוטא בלשון זכר והספרות 2 עד 9 יבוטאו בלשון נקבה;
(ב)
המספרים 10 עד 99 יבוטאו בהקשרים המפורטים להלן כך:
(1)
לתיאור מרחק וגובה – בלשון זכר (כגון: מטר, ק״מ, רגל, מייל) לדוגמה ”אחד עשר ק״מ“ או ”אחד עשר אלף רגל“;
(2)
לתיאור מהירות – בלשון זכר (כגון: קשר, קמ״ש, רגל בדקה);
(3)
לתיאור משקל ונפח – בלשון זכר (כגון: ק״ג, טון, ליברה, ליטר);
(4)
לתיאור זמן – בלשון נקבה (כגון: שניות, דקות ושעות), לדוגמה ”עשר דקות“;
(5)
לתיאור מעלות חום – בלשון נקבה, לדוגמה ”עשר מעלות“;
(ג)
בנסמך למילה ”מאות“, הספרות האמורות בפרט משנה (א) יבוטאו בלשון נקבה, לדוגמה ”תשע מאות“, למעט ”מאה“ ו”מאתיים“;
(ד)
בנסמך למילה ”אלפים“, הספרות האמורות בפרט משנה (א) יבוטאו בלשון זכר, לדוגמה ”תשעת אלפים“, למעט ”אלף“ ו”אלפיים“;
(2)
בשידור מספרים כאמור בפרט משנה (1)(ב) – יש לציין תמיד את יחידת המדידה;
(3)
בשידור מספר – תשודר כל ספרה בנפרד, לדוגמה: 13 ישודר כך: אחד שלוש, למעט –
(א)
במקרה שהמספר הוא כפולה של אלף – השידור יהיה ספרת האלפים ואחריה המילה ”אלפים“, לדוגמה: 1,000 – אלף, 4,000 – ארבעת אלפים;
(ב)
בשידור גובה, דיווח בסיס ענן, ראות ו־RVR – במקרה שהם כפולה של מאה – השידור יהיה ספרת האלפים ואחריה המילה ”אלפים“, לאחר מכן ספרת המאות ואחריה המילה ”מאות“, לדוגמה: 800 – שמונה מאות, 3,400 – שלושת אלפים ארבע מאות (ולא שלושים וארבע מאות);
(ג)
בשידור כיוון יחסי, במונחים של שעון בן 12 שעות, המספרים בעלי שתי ספרות ישודרו בשם המספר ולא כל ספרה בנפרד, לדוגמה: 10 – עשר; 11 – אחת עשרה; 12 – שתים עשרה;
(4)
המילה ”נקודה“ תשודר כדי לציין נקודה עשרונית במספר; אין להתחיל שידור ספרות במילה ”נקודה“ בלי לציין ”אפס“ תחילה; אין להשתמש במילה ”פסיק“ במקום המילה ”נקודה“, לדוגמה: 143.3 ישודר כך: אחד ארבע שלוש נקודה שלוש;
(5)
המספרים הסידוריים ראשון, שני, שלישי וכד׳ אינם בשימוש בכללי דיבור אחיד בקשר (פרזיולוגיה) בשפה העברית, ובמקומם ישודר תמיד ”מספר אחד“ במקום ראשון, ”מספר שתיים“ במקום שני וכן הלאה.
בשידור של זמני התרחשות או מעבר נקודת דיווח וזמני הגעה משוערים, שמתרחשים, שהתרחשו, או שצפויים להתרחש בשעת הדיווח, מספיק לשדר רק את הדקות של השעה, ואולם אם יש חשש לאי־הבנה, יש לשדר את כל ארבע ספרות השעה והדקות לפי שיטת ספירת 24 שעות ביממה, לדוגמה: לגבי השעה 08:12 – אין לשדר ”בשעה שמונה ושתים עשרה דקות“, אלא יש לומר ”אפס שמונה אחת שתיים“ או רק ”אחת שתיים“;
(2)
במענה לשאלות שעניינן בירור זמן, לדוגמה: ”בעוד כמה זמן?“ או ”לפני כמה זמן?“, התשובה תיפתח במילה ”בעוד“ או ”לפני“ ותסתיים במילה ”דקות“, לדוגמה: ”בעוד שש עשרה דקות“; או ”לפני ארבע דקות“;
בעת הקמת קשר ראשון, יש להשתמש באות הקריאה המלא של שתי התחנות – כלי הטיס ויחידת הנת״א; לאחר שהוקם קשר משביע רצון ואין חשש שתיגרם אי־הבנה, תחנת הקרקע רשאית להשתמש באות קריאה מקוצר הן ביחס לתחנה והן ביחס לכלי הטיס, כמפורט בפרטי משנה (5) ו־(6); הטייס רשאי לקצר את אותות הקריאה רק לאחר שקיצור כזה נעשה תחילה בידי תחנת הקרקע; אם מתברר למפקח על תנועה אווירית או לטייס שהקשר לא ברור דיו, קיימים אי־הבנה, הפרעות או קשיי שמיעה – אין להשתמש בקיצורים;
(5)
אות קריאה מקוצר לתחנה ייצג את שם שדה התעופה או השירות, לדוגמה: ”גישה“ או ”מגדל“ או ”עין־שמר“;
(6)
אות קריאה מקוצר לכלי טיס יהיה באחת מן הצורות האלה:
(א)
במקום ”4XDZD“ – ניתן לשדר ”דלתא זולו דלתא“ – לכלי טיס ברישום ישראלי בלבד;
(ב)
במקום ”אצטק 4XXYZ“ – ניתן לשדר ”אצטק ינקי זולו“;
(7)
בתכנית הטיסה של טיסות כאמור בטור א׳ שבטבלה שלהלן הוקצה הביטוי הייחודי האמור בטור ב׳ שלצדו וכן לביטוי כאמור יתלווה מספר הטייס או מספר כלי הטיס או מספר הטיסה וכן רישום כלי הטיס:
טור א׳ סוג הטיסה או הפעילות
טור ב׳ הביטוי הייחודי
(1)
לטיסת כיול עזרי ניווט
כיול
(2)
לטיסה רפואית
טיסת אמבולנס או חץ אדום
(3)
לטיסה בדרך לכיבוי שריפה או מילוי חומר המיועד לכיבוי שריפות
כיבוי או חץ כתום
(4)
לכלי טיס הגורר דגל או כרזה
גורר
(5)
לפעילות משטרתית
משטרה או חץ כחול
(6)
לטיסה של אדם חשוב מאוד
VIP – וי איי פי
(8)
טייס לא ישנה בשעת טיסה את אות הקריאה שלו; במקרים שלדעת יחידת הנת״א, המנהלת את התנועה, עלולה להיווצר אי־הבנה או טעות מאותות קריאה דומים, מפקח על תנועה אווירית יורה לכלי טיס לשנות זמנית את אות הקריאה שלו ולהגדיר לו אות קריאה זמני חדש; שימוש באות הקריאה הזמני יסתיים עם מעבר קשר ליחידת נת״א אחרת;
(9)
אות הקריאה של הטיסה, למעט בקריאה ראשונה, ייאמר לפני שידור הוראה, בקשה או הודעה.
בקריאה ראשונה של כלי טיס הטייס ישדר באופן ובסדר האלה את המפורט להלן: אות הקריאה המלא של התחנה שלה קוראים; אות הקריאה המלא של התחנה הקוראת; מיקום וגובה (אם באוויר); אות ATIS (AUTOMATIC TERMINAL INFORMATION SERVICE) עדכנית; ומהות הבקשה. לדוגמה: מגדל ראש פינה, 4XALI, בעמדה 7, INFORMATION G, מבקש התנעה;
(2)
קריאה ראשונה של טייס מתלמד, בטיסת יחיד, תלווה במילה ”סולו“ אחרי אות הקריאה כאמור בפרט משנה (1).
לעניין מרשה טיסה (ATC Clearance) יחולו ההוראות שלהלן:
(1)
תוכן מרשה טיסה יכול להיות מפורט בתיאור מסלול הטיסה והגבהים בנקודות מסוימות או מתומצת לכינויו של נוהל מסוים לדוגמה: ”SID1“ (STANDARD INSTRUMENT DEPARTURE); אות קריאה רשאי ל [יעד], ”דרך [פירוט נתיב]“ או ”דרך [שם ה־SID]“ או ”לפי תכנית הטיסה“; טפס ל [גובה], SQUAWK [קוד];
(2)
מפקח על תנועה אווירית יעביר את מרשה הטיסה בקצב דיבור מואט ובצורה ברורה, בידיעה שהטייס אמור לרשום את הפרטים תוך כדי שמיעתם; בדרך זו ניתן לחסוך בבקשות של ”אמור שנית“;
(3)
יחידת הנת״א תעביר מרשה טיסה לטייס ככל האפשר לפני הסעה;
(4)
מרשה טיסה אינו הרשאה להמריא או להיכנס למסלול בשימוש;
(5)
הטייס ישדר בחזרה את מרשה הטיסה במלואו; אות הקריאה יצוין תמיד בסוף המשפט;
(6)
הטייס חייב לשדר בחזרה (READBACK) את ההודעות המפורטות להלן במלואן:
(א)
הוראות הסעה למסלול, עצירה לפני מסלול, כניסה למסלול, פינוי מסלול, חציית מסלול, נחיתה, המראה, הליכה סביב, הסעה, הסעה בחזרה או עצירה;
(ב)
מסלול בשימוש;
(ג)
הוראות לגבי גובה;
(ד)
הוראות לגבי כיוון טיסה או רדיאל;
(ה)
הוראות לגבי מהירות;
(ו)
מרשה לנתיב אוויר, לפרוזדור אוויר, לאזור אימונים ולמרחב אווירי מוגדר אחר;
(ז)
מרשה לגישה;
(ח)
שיעור טיפוס או הנמכה, או הוראת הגבלת טיפוס או הנמכה;
(ט)
HOLDING/”360“ (ORBIT);
(י)
הוראות הפעלת טרנספונדר;
(יא)
כיול מד־גובה;
(יב)
דיווחי נתוני תחנת מוצא כיוון (DF);
(יג)
שינויי תדרים;
(7)
המילים ”רות“, ”יבוצע“, ”רוג׳ר“, ”WILCO“ לא ישמשו כ־READBACK;
(8)
אם משהו בהודעות מפקח על תנועה אווירית אינו ברור די צורכו לטייס, עליו לבקש מהמפקח לומר שנית;
(9)
לאחר קבלת READBACK נכון, מפקח על תנועה אווירית יאשר לכלי הטיס ”חזרת נכון“ או ”READBACK נכון“; אם נתון, אחד או יותר, ב־READBACK של מרשה הטיסה או הוראה לכלי הטיס, אינו נכון, המפקח ישדר את המילה ”שלילי“, ואחריה את הנתון הנכון;
(10)
מרשה טיסה מסוג אחר שאינו מנוי בפרטי משנה (6)(א) עד (יג) לעיל, ישודר בחזרה על ידי הטייס בצורה שתבהיר שהובן במלואו ושיבוצע הלכה למעשה;
(11)
בכל זמן שטייס מוצא שאינו יכול למלא את תנאי מרשה הטיסה או ההוראה, יודיע מיד למפקח על תנועה אווירית על ידי שימוש במילים ”לא מסוגל“ בתוספת הסיבה לאי־יכולתו למלא את התנאים כאמור;
(12)
המילה ”להמריא“ תהיה בשימוש רק אם כלי טיס יורשה לבצע המראה; בכל מקרה אחר – יבוצע שימוש במילה ”עזיבה“.
מפקח על תנועה אווירית המעביר כלי טיס לאחריותה של יחידת פיקוח טיסה אחרת, יפרט בשידור את התדר של אותה היחידה;
(2)
היה וכלי הטיס לא קיבל הודעת העברה כאמור בפרט משנה (1) – עליו לבקש אישור מהמפקח על תנועה אווירית לעזוב את התדר הנוכחי ולעבור לתדר הבא, לקבל אישור מהמפקח, ורק אז לעבור תדר;
(3)
מפקח על תנועה אווירית רשאי לתת הוראה לכלי הטיס ”להמתין“ על התדר הנוכחי עד לקבלת הודעה נוספת, ויחד עם זאת ”להאזין“ על תדר שני שעליו משודרות הודעות שעשויות לעניין אותו.
בנספחים לתוספת זו המסומן בסוגריים עגולים ( ) בעברית הוא ביטוי אפשרי; הרשום בסוגריים מרובעים [ ] בעברית מסמן שיש להשלים את הנתון או הנושא או יחידת המדידה או שם נקודה וכדומה; ביטויים שאינם נכללים בטבלאות אלה יישארו כבמקור בשפה האנגלית, לדוגמה: FIX, HEAVY, WAKE-TURBULENCE, READBACK, BREAK, TRANSITION ALTITUDE, TRANSITION LEVEL, QNH, FLIGHT-LEVEL, AVOIDING ACTION, FINAL, BACKTRACK RVR, VMC, IMC, BRAKING ACTION, ATIS, METAR, LOCAL, FEW/SCATTERED/BROKEN/OVERCAST, MAYDAY, PAN-PAN, SQUAWK, TRANSPONDER, MODE-C, IDENT, FOLLOW-ME, PUSH BACK HOLDING;
אם מתקיימות נסיבות שאינן מנויות בפרק זה [צ״ל: בתוספת זו] – יש לבחור בניסוח שעל פי שיקול דעתו של הטייס או המפקח על תנועה אווירית, לפי העניין, יהיה ניסוח ברור ככל האפשר;
(ב)
אין בדוגמאות המובאות בתוספת זו כדי לגרוע מהחובה להשתמש באות קריאה;
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.