תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה)
תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה) מתוך
תקנות הטיס (הפעלת כלי טיס וכללי טיסה), התשמ״ב–1981
ק״ת תשמ״ב, 8; תשמ״ג, 230; תשמ״ד, 2; תשמ״ה, 1807; תשמ״ו, 896; תשמ״ח, 259, 518, 774, 1126; תש״ן, 372; תשנ״ה, 354, 1899; תשנ״ו, 504; תשנ״ט, 735; תש״ס, 941, 942; תשס״ב, 107, 816; תשס״ו, 500; תשס״ז, 474, 560; תשס״ח, 52; תש״ע, 51, 1132; תשע״א, 91; תשע״ב, 871; תשע״ג, 703; תשע״ד, 764, 1062, 1388, 1750; תשע״ה, 1035, 1103, 1236; תשע״ו, 873, 1130; תשע״ז, 1114, 1415; תשע״ח, 237, 582, 1136, 1873, 2178; תשע״ט, 491; תש״ף, 4; תשפ״א, 398, 454, 994, 3134; תשפ״ב, 860, 2408, 2408, 2410, 2984, 3103, 3472, 4004; תשפ״ג, 1240, 1834, 2046; תשפ״ד, 136, 141, 3052, 3096, 3619; תשפ״ה, 354.
בתוקף סמכותי לפי סעיפים 7 ו־30 לחוק הטיס, 1927, וסעיפים 4 ו־23 לחוק רישוי שירותי התעופה, התשכ״ג–1963, אני מתקין תקנות אלה:
תקנות אלה הותקנו מכח סמכות חוק הטיס, 1927, ושומרות על תוקפן בהתאם לסעיף 197 לחוק הטיס, התשע״א–2011.
תוכן עניינים
פרק ראשון: הגדרות
הגדרות [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ה, תשמ״ו, תשמ״ח, תשמ״ח־3, תש״ן, תשנ״ה־2, תשנ״ו, תשס״ב־2, תשס״ו, תשע״א, תשע״ג, תשע״ד, תשע״ד־4, תשע״ה־2, תשע״ח־2, תשע״ח־5, תשפ״א־3, תשפ״ב־8, תשפ״ג, תשפ״ד, תשפ״ד־4, תשפ״ה]
בתקנות אלה –
”אחזקה“ – פעולות בדק, למעט פעולת שינוי;
”אטמוספרה סטנדרטית“ – כהגדרתה בתקנה 18 לתקנות התיעוד;
”אזור פיקוח טרמינלי“ – כמשמעותו בתקנה 58 וכפי שפרסם המנהל בפמ״ת;
”אזור פיקוח שדה“ – כמשמעותו בתקנה 59 וכפי שפרסם המנהל בפמ״ת;
”אזור תמרון“ (Maneuvering Area) – החלק של שדה התעופה המיועד להמראה, נחיתה והסעה של כלי טיס, למעט רחבות החנייה;
”אזור תנועה“ (Movement Area) – אזור התמרון ורחבות החנייה;
”איש צוות אוויר“ – איש צוות המחזיק ברישיון עובד טיס תקף והממלא תפקיד מבצעי הדרוש להפעלת כלי טיס בזמן הטיסה;
”אפ״א“ (אישור פריט אוירונוטי) – אישור מאת המנהל כי פריט מתאים לשימוש תעופתי, כאמור בפרק הארבעה עשר לתקנות התיעוד;
”אתר האינטרנט“ – אתר הרשות שכתובתו http://caa.gov.il;
”בד״ח“ – מערך בדיקות והוראות חיוניות להפעלת כלי טיס, המקובל על המנהל;
”ביצועי אנוש“ – יכולות ומגבלות אנושיות שלהן השפעה על בטיחות ויעילות הפעלות תעופתיות;
”ביצועי תקשורת נדרשים“ (RCP – Required Communication Performance) – (בוטלה);
”בלון“ – כלי טיס קל מהאוויר שאינו מונע על ידי מנוע;
”בלון מאויש“ – בלון בין אם הוא חופשי או קשור לקרקע אשר לפי מפרט או הוראות היצרן רשאי לשאת אדם אחד או יותר;
”בסיס ענן“ (Ceiling) – הגובה מעל פני הקרקע או המים של בסיס השכבה הנמוכה ביותר של ענן, המכסה יותר ממחצית פני השמים והמצויה מתחת לגובה של 6,000 מטרים (20,000 רגל);
”גובה החלטה“ (DH – Decision Height (לגבי גובה מפתן המסלול) או DA – Decision Altitude (לגבי גובה פני הים הממוצע)) – גובה מוגדר בהפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D) שבו יש חובה להתחיל בתהליך הליכה סביב אם לא נוצר קשר העין הדרוש להמשך הגישה;
”גובה לחץ“ (Pressure Altitude) – לחץ אטמוספרי, המבוטא ביחידות של גובה המתאים לאותו הלחץ באטמוספרה הסטנדרטית;
”גובה מזערי להנמכה“ (MDA – Minimum Descent Altitude או MDH – Minimum Descent Height) – גובה נקוב בהפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (2D) או בהפעלה בגישת הקפה (circling approach), אשר מתחתיו אין להנמיך אם לא נוצר קשר העין הדרוש להמשך הגישה;
”גובה נקי ממכשולים“ (OCA – Obstacle clearance altitude (לגבי גובה פני הים הממוצע), או OCH – Obstacle clearance height (לגבי גובה השדה או גובה מפתן המסלול)) – הגובה הנמוך ביותר מעל גובה השדה או מעל גובה מפתן המסלול הנוגע בדבר, לפי העניין, המפורט במסגרת שירותי המידע התעופתי, שנעשה בו שימוש לשם עמידה באמות מידה נאותות למרחק בטוח ממכשולים; לעניין זה, גובה נקי ממכשולים –
(1)
בתהליך גישה מדויקת – נוגע לגובה מפתן המסלול;
(2)
בתהליך גישה לא מדויקת ובתהליך גישה עם הנחיה אנכית (APV) – נוגע לגובה שדה התעופה או לגובה מפתן המסלול אם הוא נמוך ביותר מ־7 רגל מגובה שדה התעופה;
(3)
בתהליך גישת הקפה – נוגע לגובה שדה התעופה;
”גובה שיוט“ – גובה הנשמר בחלק משמעותי של הטיסה;
”ג׳ירופלן“ – כלי טיס רוטורי שלמעט לצורך התנעה ראשונית, הכנף הסובבת שלו מונעת באמצעות תגובת זרימת האוויר ולא באמצעות מנוע, והשואב את יכולת הדחף שלו ממדחף הפועל מחוץ למערכת הכנפיים הסובבות שלו;
”גילשון“ – (נמחקה);
”גישה התחלתית“ (Initial Approach) או ”קטע גישה התחלתית“ (Initial Approach Segment) – הקטע שבין קבע הגישה ההתחלתית (Initial Approach Fix) ובין קבע הביניים (Intermediate Fix), או, כאשר ישים, קבע הגישה הסופית או נקודת הגישה הסופית (Final Approach Fix or Point);
”גישה ונחיתה בנוהלי טיסת מכשירים“ – (נמחקה);
”גישה סופית“ (Final Approach) או ”קטע גישה סופית“ (FAS – Final Approach Segment) – הקטע מתוך תהליך גישת מכשירים שבו מושגת התיישרות עם צירי הגישה לקראת הנחיתה;
”גישת מכשירים“ (Instrument Approach Procedure) – (נמחקה);
”דאון“ – כלי טיס כבד מן האוויר, הנתמך בטיסה בעיקר על ידי כנף קבועה ואשר טיסתו אינה תלויה באופן בלעדי במנוע;
”דוח תנאי מסלול“ – (החל מיום 3.1.2025): כהגדרתו בתקנות הטיס (שדות תעופה – מידע תעופתי), התשע״ט–2018;
”דיווח מזג אוויר“ (Meteorological Report) – דיווח בדבר תצפית מזג אוויר לגבי זמן ומיקום מוגדרים;
”דייל“ – איש צוות, שאינו איש צוות אוויר, המבצע תפקידים שהטיל עליו המפעיל האווירי או הטייס המפקד של כלי הטיס, הנוגעים לבטיחות הנוסעים;
”הוראות כושר אוירי“ – כמשמעותן בסעיף 69 לחוק;
”הוראות תעבורה אווירית“ – לגבי מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל – כהגדרתן בחוק, ולגבי מרחב אווירי שמחוץ למרחב הפיקוח התעופתי של ישראל – הוראות לתעבורה אווירית הניתנות בידי יחידת נת״א לפי נספח 11 לאמנה;
”היתר הפעלה“ – כהגדרתו בחוק הרישוי;
”הליקופטר“ – כלי טיס כבד מן האוויר הנתמך בטיסה בעיקר באמצעות התגובה שיוצר האוויר במגעו עם כנף סובבת ממונעת אחת או יותר הקבועה או הקבועות על ציר אנכי בעיקרו;
”הנחיית ניווט אופקית“ או ”הנחיית ניווט אנכית“ – הנחיה המסופקת באמצעות כל אחד מאלה:
(1)
עזר ניווט רדיו קרקעי;
(2)
נתוני ניווט שמייצר מחשב, בהתבסס על עזרי ניווט הממוקמים על הקרקע, בחלל, בכלי הטיס, או שילוב שלהם;
”הנמכה רציפה לגישה סופית“ (CDFA – Continuous descent final approach) – טכניקה להטסת קטע הגישה הסופית, בתהליך גישת מכשירים לא מדויקת ובתהליך גישה עם הנחיה אנכית (APV), כהנמכה רציפה, בלא התיישרות בגובה (level off), מגובה – בגובה קבע הגישה הסופית או מעליו, לנקודה שהיא בקירוב 15 מטרים (50 רגל) מעל מפתן סף מסלול הנחיתה או הנקודה שבה יש להתחיל בתמרון ההצפה (flare manoeuvre) בסוג כלי הטיס המוטס;
”הפעלה בגישת מכשירים“ – גישה ונחיתה העושה שימוש במכשירים לשם הנחיית הניווט (navigation guidance instrument) המבוססת על תהליך גישת מכשירים, והמסווגת בהתבסס על מינימת ההפעלה המתוכננת (designed) הנמוכה ביותר, שמתחתיה ניתן להמשיך בגישה (הפעלת גישה) ובלבד שהתקיים קשר העין הדרוש, כלהלן:
(1)
סוג A: גובה מזערי להנמכה או גובה החלטה של 75 מטרים (250 רגל) או יותר;
(2)
סוג B: גובה החלטה הנמוך מ־75 מטרים (250 רגל); הפעלה בגישת מכשירים מסוג B מסווגת כלהלן:
(א)
קטגוריה I (CAT I) – גובה החלטה (DH) שאינו נמוך מ־60 מטרים (200 רגל) וכן ראות אופקית שאינה פחותה מ־800 מטרים או טווח ראות על מסלול שאינו פחות מ־550 מטרים;
(ב)
קטגוריה II (CAT II) – גובה החלטה (DH) הנמוך מ־60 מטרים (200 רגל) ואינו נמוך מ־30 מטרים (100 רגל) וכן טווח ראות על מסלול שאינו פחות מ־300 מטרים;
(ג)
קטגוריה III (CAT III) – גובה החלטה (DH) הנמוך מ־30 מטרים (100 רגל), או בלא גובה החלטה, וכן טווח ראות על מסלול פחות מ־300 מטרים, או בלא מגבלות טווח ראות על מסלול;
”הפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (2D)“ – הפעלה בגישת מכשירים שבה נעשה שימוש בהנחיית ניווט אופקית בלבד;
”הפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D)“ – הפעלה בגישת מכשירים שבה נעשה שימוש גם בהנחיית ניווט אופקית וגם בהנחיית ניווט אנכית;
”הפרדה אנכית מזערית מופחתת“ (RVSM – Reduced Vertical Separation Minimum) – הפרדה אנכית בין מטוסים של 300 מטר (1,000 רגל) בין רום טיסה 290 לבין רום טיסה 410, כולל גבהים אלה;
”התקרחות חמורה“ (Severe Icing) – התקרחות שבה קצב הצטברות הקרח הוא כזה שמערכות הפשרת הקרח או מניעת ההתקרחות של כלי הטיס אינן יכולות להקטין את הסכנה לבטיחות הטיסה כתוצאה מההתקרחות או לשלוט בה, ונדרש שינוי מיידי בגובה הטיסה או בכיוונה;
”התקרחות מתונה“ (Moderate Icing) – התקרחות שבה קצב הצטברות הקרח הוא סכנה לבטיחות הטיסה, השימוש במערכת הפשרת הקרח או מניעת ההתקרחות של כלי הטיס חיוני, ושינוי של גובה הטיסה או כיוונה רצוי;
”זמן טיסה“ –
(1)
לעניין מטוס – פרק הזמן מהרגע שבו המטוס נע לראשונה לשם המראה ועד לעצירתו הסופית בסוף הטיסה;
(2)
לעניין הליקופטר – פרק הזמן מהרגע שבו החל הרוטור של ההליקופטר להסתובב ועד לרגע שבו ההליקופטר נעצר סופית בסוף הטיסה והרוטור חדל מלהסתובב;
(3)
לעניין דרישות ניסיון של איש צוות אוויר – יחושב זמן הטיסה לפי הפרק החמישי לחלק א׳ לתקנות הרישיונות;
”זמן תאורה“ – זמן הלילה וכן כל זמן אחר שבו הראות לקויה מחמת תנאי מזג האוויר או מחמת כל סיבה אחרת;
”טווח ראות על מסלול“ (RVR – Runway Visual Range) – המרחק שממנו יכול טייס של כלי טיס הנמצא על קו האמצע של מסלול לראות את סימוני המסלול, את תאורות המתווה של המסלול או את תאורות הזיהוי של קו האמצע שלו;
”חוק הרישוי“ – חוק רישוי שירותי התעופה, התשכ״ג–1963;
”טייס משנה“ (Co-Pilot) – טייס הממלא תפקיד בהטסתו של כלי טיס, למעט תפקיד של טייס מפקד, ולמעט טייס מתלמד;
”טיסה בין־לאומית“ – טיסה שלפחות אחת מנקודות המוצא, הביניים או היעד שלה היא מחוץ לישראל או שחלק ממנה מתבצע מעל שטחה של מדינה זרה;
”טיסה כללית“ – טיסה המבוצעת בהפעלה כללית של כלי טיס;
”טיסה ממושכת מעל ים“ –
(1)
לעניין מטוס קטן, מטוס המופעל לפי הפרק השלושה עשר, וכלי טיס שאינו מטוס או כלי טיס רוטורי [במקור: רוטורקרפט] – טיסה מעל לים במרחק אופקי של יותר מ־50 מיילים ימיים (93 ק״מ) מקו החוף הקרוב ביותר;
(2)
לעניין מטוס שאינו כלול בפסקה (1) – טיסה מעל הים במרחק שבו הוא יכול לבצע נחיתה בשדה התעופה הקרוב ביותר, כלהלן:
(א)
למטוס רב־מנועי – 120 דקות טיסה במהירות שיוט רגילה או 740 ק״מ (400 מילין ימיים), לפי הקטן ביניהם;
(ב)
למטוס חד־מנועי – 30 דקות טיסה במהירות שיוט רגילה או 185 ק״מ (100 מילין ימיים), לפי הקטן מביניהם;
(3)
לעניין כלי טיס רוטורי [במקור: רוטורקרפט] – טיסה מעל הים במרחק אופקי של יותר מ־50 מיילים ימיים (93 ק״מ) מקו החוף הקרוב ביותר או ממנחת כלי טיס רוטורי [במקור: מנחת רוטורקרפט] בים;
”טיסה מסחרית“ – הטסת כלי טיס לשם הסעת נוסעים, הובלת טובין או מתן שירות, בתמורה;
”טיסן נהוג רדיו“ – (נמחקה);
”טכנאי לבדק כלי טיס“ – אדם שקיבל רישיון טכנאי לבדק כלי טיס לפי הפרק הראשון לחלק ה׳ לתקנות הרישיונות;
”יום“ – חלק היממה שאינו לילה;
”יומן תחזוקה“ – יומן המצוי דרך קבע בכלי הטיס, המיועד לרישום תקלות טכניות בכלי הטיס, מנועיו, מדחפיו או ציוד שבו, ואופן הטיפול בהן ובכלל זה דחייתן, ומידע נוסף הדרוש לשם שמירה על בטיחות טיסה נמשכת;
”יחידת נת״א“ – כהגדרתה בחוק, לרבות כל גוף הנותן שירותי ניהול תעבורה אווירית במרחב אווירי מחוץ למרחב הפיקוח התעופתי של ישראל;
”כט״מ“ – כללי טיסת מכשירים (IFR – Instruments Flight Rules);
”כט״ר“ – כללי טיסת ראייה (VFR – Visual Flight Rules);
”כטר״ח“ – כללי טיסת ראייה חקלאית;
”כטר״מ“ – כללי טיסת ראייה מבוקרת (CVFR – Controlled Visual Flight Rules);
”כלי טיס“ – למעט אלה:
(1)
(נמחקה);
(2)
כלי טיס בלתי מאויש שאינו נהוג רדיו, בין שהוא ממונע, ובין שאינו ממונע;
”כלי טיס רוטורי“ – כלי טיס כבד מן האוויר הנתמך בטיסה בעיקר באמצעות התגובה שיוצר האוויר במגעו עם כנף סובבת אחת או יותר;
”כללי כושר אווירי“ – כהגדרתם בתקנות התיעוד;
”כשירות אווירית“ או ”כשירות לטיסה“ – כהגדרת ”כשירות אווירית“ בתקנות מכוני הבדק;
”כשירות אווירית נמשכת“ – כלל התהליכים המבטיחים כי בכל זמן נתון לאורך חייו התפעוליים של כלי טיס, מנוע, מדחף או ציוד תעופתי שבו, הם ממלאים אחר כללי הכושר האווירי הישימים, ונמצאים במצב להפעלה בטוחה;
”לילה“ – חלק היממה מגמר דמדומי הערב (evening civil twilight) עד תחילת דמדומי הבוקר (morning civil twilight) כמפורסם בטבלאות זריחה–שקיעה שבפמ״ת;
”מדינת התכן“ – כהגדרתה בסעיף 128(ב) לחוק;
”מדינת שדה התעופה“ (State of the Aerodrome) – המדינה שבשטחה ממוקם שדה התעופה;
”מטוס“ – כלי טיס כבד מן האוויר המונע באמצעות מנוע והנתמך בטיסה בעיקר באמצעות כנף קבועה;
”מטוס גדול“ – מטוס שמסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 5,700 ק״ג;
”מטוס הדרכה זעיר“ – מטוס זעיר דו־מושבי;
”מטוס זעיר“ – מטוס חד־מושבי שמסתו המרבית המורשית להמראה אינה עולה על 390 ק״ג או מטוס דו־מושבי שמסתו המרבית המורשית להמראה אינה עולה על 600 ק״ג או אם הוא מיועד להמראה ונחיתה על פני מים – 650 ק״ג, והמסוגל להסיע עד שני בני אדם לרבות הטייס, והוא אחד מאלה:
(1)
סוג א׳ – שמושב הטייס בו מחובר באופן קשיח לכנף;
(2)
סוג ב׳ – שמושב הטייס בו תלוי מתחת לכנף וניתן להטיה כלפיה;
”מטוס קטן“ – מטוס שמסתו המרבית המורשית להמראה היא 5,700 ק״ג או פחות;
”מטוס רב־מנועי“ – מטוס בעל שני מנועים או יותר;
”מגדל פיקוח“ – יחידת נת״א המספקת שירותי פיקוח ובקרה על תעבורת כלי טיס באוויר או על פני הקרקע בשדה תעופה;
”מידע מטאורולוגי“ (Meteorological Information) – דיווח מזג אוויר, תחזית מזג אוויר, ניתוח מצב מזג אוויר וכל מידע נוסף בדבר תנאי מזג אוויר, נוכחיים או צפויים, המסופק –
(1)
בישראל – בידי השירות המטאורולוגי או מי שהוא הסמיך לעניין זה, ובכלל זה מידע ממיתקן דיווח מזג אוויר שאושר לפי סעיף 37 לחוק, הנמסר לכלי טיס מיחידת נת״א;
(2)
במדינת חוץ – בידי גורם המוסמך לכך באותה מדינה, כמפורט בפרסומי המידע התעופתי של אותה מדינה, או בידי גורם אחר שמנהל השירות המטאורולוגי, בהסכמת המנהל, אישר אותו לכך;
”מידע תחזוקתי“ – כל אחד מאלה:
(1)
הוראות לשמירה על כשירות אווירית נמשכת או התאמה נמשכת לשימוש תעופתי מאת יצרן כלי טיס, גוף כלי טיס, מנוע כלי טיס, מדחף, רוטור, ציוד תעופתי, בשלמותם או כל חלק מהם (להלן בהגדרה זו – פריט טיס) או המתכן שלו, לרבות ספרי עזר ועלוני שירות;
(2)
הוראות כושר אווירי לגבי פריט טיס, שניתנו לפי סעיף 69 לחוק;
(3)
כל דרישה, הוראה או מידע לגבי שמירה על כשירות אווירית נמשכת של פריט טיס ישראלי, שנתן המנהל או של פריט טיס זר שנתנה הרשות המוסמכת במדינת הרישום או במדינת התכן של אותו פריט טיס;
(4)
הוראות לשמירה על כשירות אווירית נמשכת של פריט טיס מאת המפעיל האווירי של אותו פריט טיס, לרבות נוהלי התחזוקה ומערכי האחזקה שלו;
(5)
כל מידע ישים לעניין שינוי דרך ביצועה של פעולת בדק מסוימת;
”מין“ (class) –
(1)
בקשר למתן רישיונות והגדרים לעובדי טיס, זכויותיהם ומגבלותיהם – כהגדרתו בתקנות הרישיונות;
(2)
בקשר למתן רשיונות לכלי טיס, פירושו חלוקה רחבה של כלי טיס בעלי אפיונים דומים של הנעה, טיסה או נחיתה; בכלל זה מטוס, כלי טיס רוטורי, דאון, בלון, מטוס יבשתי ומטוס ימי;
”מינימת הפעלה בשדה תעופה“ (Aerodrome Operating Minima ) – מגבלות השימוש בשדה תעופה לאחד או יותר מאלה, המבוטאות במונחים כמפורט לצדם:
(1)
המראה – המבוטאות במונחים של ראות או טווח ראות על מסלול וכן, אם נדרש, מצב העננות;
(2)
נחיתה במסגרת הפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (2D) – המבוטאות במונחים של ראות או טווח ראות על מסלול, גובה מזערי להנמכה, וכן, אם נדרש, מצב העננות;
(3)
נחיתה במסגרת הפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (D3) – המבוטאות במונחים של ראות או טווח ראות על מסלול וכן גובה החלטה המתאים לסוג ההפעלה או לקטגוריית ההפעלה;
”מירשה טיסה“ – הרשאה שנתנה יחידת נת״א לכלי טיס לפעול (to proceed), לפי תנאים שהגדירה;
”מנוע“ – כהגדרת ”מנוע כלי טיס“ בתקנות התיעוד;
”מנוע טורבינה“ – לרבות מנוע מסוג טורבו־מדחף;
”מנוע קריטי“ – מנוע שכישלונו ישפיע בצורה החמורה ביותר על הביצועים ותכונות הניהוג של כלי הטיס;
”מסמך 4444“ – (החל מיום 3.1.2025): נהלים לשירותי טיס – ניהול תעבורה אווירית (PANS-ATM) שהוציא ארגון התעופה הבין־לאומי;
”מעקב מבוסס ביצועים“ (Performance-based surveillance (PBS)) – מעקב המבוסס על מפרטי ביצועים (performance specifications) הישימים למתן שירותי תעבורה אווירית;
”מערך אחזקה“ (maintenance program) – מסמך המפרט, לגבי כלי טיס, את פעולות הבדק והתחזוקה הקלה המתוכננות ותדירות השלמתן וכן נהלים משלימים, כדוגמת תכנית האמינות, הנדרשים להפעלתו הבטוחה של כלי הטיס שלגביו חל מערך האחזקה;
”מערכת EFB“ (Electronic Flight Bag) – מערכת מידע אלקטרונית, המורכבת מציוד ויישומים (applications) לשימוש צוות האוויר, המאפשרת שמירה, עדכון, הצגה, ועיבוד של מידע המשמש לצורך תפקידי EFB, לתמיכה בהפעלת כלי טיס או בביצוע תפקידי צוות האוויר;
”מערכת ניהול בטיחות“ – כהגדרתה בתקנות המנ״ב;
”מפקח“ – מי שמונה למפקח לפי סעיף 94 לחוק;
”מפקח על תנועה אווירית“ – בעל רישיון מפקח על תנועה אווירית שניתן לפי הפרק השני לחלק ה׳ לתקנות הרשיונות;
”מפרט ביצועי מעקב נדרשים“ (Required surveillance performance (RSP specification)) – קבוצת דרישות לגבי מתן שירותי תעבורה אווירית והציוד הקרקעי המשמש לכך, יכולת כלי טיס והפעלת כלי טיס, שקיומן נדרש כדי לאפשר מעקב מבוסס ביצועים;
”מפרט ביצועי תקשורת נדרשים“ (Required communication performance (RCP specification)) – קבוצת דרישות לגבי מתן שירותי תעבורה אווירית והציוד הקרקעי המשמש לכך, יכולת כלי טיס והפעלה של כלי טיס, שקיומן נדרש כדי לאפשר תקשורת מבוססת ביצועים;
”מפרט ניווט“ (Navigation specification) – קבוצת דרישות לגבי כלי טיס ולגבי צוות האוויר, שקיומן נדרש כדי לאפשר הפעלה של ניווט מבוסס ביצועים במרחב אווירי מסוים, שהוא אחד מאלה:
(1)
”מפרט RNAV“ (Area navigation (RNAV) specification), המבוסס על ניווט שאינו כולל דרישות לגבי ניטור ביצועים והתראה (performance monitoring and alerting), המאופיין בקידומת RNAV, כגון: RNAV 1 או RNAV 5;
(2)
”מפרט RNP“ (Required navigation performance (RNP) specification), המבוסס על ניווט הכולל דרישות לגבי ניטור ביצועים והתראה (performance monitoring and alerting), המאופיין בקידומת RNP, כגון: RNP 4 או RNP APCH;
”מצנח ממונע“ – (נמחקה);
”מקובל על המנהל“ – מסמך, נתון, שיטה, טכניקה, מערכת, אמצעי או פעולה המקובלים על המנהל לפי תקנה 545ד;
”משדר מיקום חירום“ (ELT – Emergency Locator Transmitter) – ציוד לשידור אותות מובחנים בתדרים ייעודיים אשר יכול להיות מופעל באופן אוטומטי במקרה של התרסקות או באופן ידני, שהוא אחד מאלה:
(1)
משדר מיקום חירום אוטומטי קבוע (ELT (AF) – Automatic Fixed ELT) – משדר המופעל באופן אוטומטי ומחובר באופן קבוע לכלי הטיס;
(2)
משדר מיקום חירום אוטומטי נייד (ELT (AP) – Automatic Portable ELT) – משדר המופעל באופן אוטומטי, מחובר באופן קשיח לכלי הטיס אבל ניתן להסרה ממנו במהירות;
(3)
משדר מיקום חירום אוטומטי נפרס (ELT (AD) – Automatic Deployable ELT) – משדר המחובר באופן קשיח לכלי הטיס והנפרס ומופעל באופן אוטומטי במקרה של התרסקות וכן, במקרים מסוימים, מופעל גם באמצעות חיישנים הידרו־סטטיים וניתן לפריסה גם באופן ידני;
(4)
משדר מיקום חירום להישרדות (ELT (S) – Survival ELT) – משדר הניתן להסרה מכלי הטיס והמאוחסן כך שניתן להפעילו בנקל במקרי חירום, והמופעל באופן ידני בידי ניצולים;
”נוהל תקן טכני“ (TSO – Technical Standard Order) – אמת מידה טכנית מזערית המשמשת בכלי טיס אזרחי לחומרים, חלקים, תהליכים וציוד תעופתי, כאמור בפרק משנה O לחלק ה־21 לפ.א.ר.;
”נוטאם (NOTAM)“ – הודעה המופצת באמצעי תקשורת אלקטרוני (telecommunication) הנוגעת למיסוד תשתית תעופה, שירות תעופתי, או הוראות תעבורה אווירית, מצבם או שינוים, וכן לסיכונים לתעופה, אשר חיוני להביאה במהירות לידיעת אנשים העוסקים בהפעלת טיסות;
”ניווט מבוסס ביצועים“ (Performance-based navigation (PBN)) – ניווט אזורי המבוסס על דרישות ביצועים (performance requirements) לכלי טיס הפועלים בנתיב, בגישת מכשירים או במרחב אווירי אחר שהועד לכך;
”נקודת אל־חזור“ (Point of no return) – נקודת הציון הגאוגרפית האחרונה שממנה יכול מטוס לטוס, בטיסה נתונה, לשדה היעד או לשדה משנה לנתיב זמין;
”נקודת הליכה סביב“ (MAPt – Missed Approach Point) – הנקודה בתהליך גישת מכשירים שבה או לפניה יש להתחיל בתהליך ההליכה סביב;
”נקודת תכנון מחדש בטיסה“ (Point of in-flight re-planning) – נקודת ציון גאוגרפית שממנה יכול מטוס להמשיך בטיסה לשדה היעד, או לסטות לשדה משנה אם בעת ההגעה לאותה נקודה לא נותרה במטוס כמות דלק מספקת להשלמת הטיסה לשדה היעד עם כמויות הדלק הנדרשות לפי תקנות אלה;
”נת״א“ – ניהול תעבורה אווירית;
”סוג“ (type) –
(1)
לעניין רישיונות והגדרים לעובדי טיס, לזכויותיהם ולמגבלותיהם – ייצור ודגם בסיסי של כלי טיס, לרבות שינויים בו שאינם משנים את הטסתו (handling) או את מאפייני טיסתו (flight characteristic), לדוגמה: B.777; A320;
(2)
לעניין דרישות לגבי כלי טיס – כלי הטיס הדומים זה לזה בתכן שלהם, לדוגמה: B737-800 ו־B737-900; Piper PA-23-235 ו־PA-23-250;
”סוג ביצועי התקשורת הנדרשים“ (Required communication performance type (RCP type)) – (בוטלה);
”ספר בקרת האחזקה“ (MCM – Maintenance Control Manual) – ספר עזר לתחזוקה כמשמעותו בסעיף 19(3)(ב) לחוק, המפרט את נוהלי המפעיל האווירי המבטיחים כי כל פעולות הבדק והתחזוקה הקלה, המתוכננות והבלתי מתוכננות, מבוצעות בכלי הטיס של המפעיל האווירי בזמן ובאופן מבוקר ומשביע רצון;
”ספר הטיסה“ (Flight Manual) – ספר עזר, המשויך לתעודת כושר הטיסה של כלי הטיס, הכולל הגבלות שבהן חייב כלי הטיס לעמוד לצורך שמירת כשירותו האווירית, וכן הוראות ומידע הדרושים לאנשי צוות האוויר להפעלתו הבטוחה של כלי הטיס;
”ספר עזר למבצעים“ (Operations Manual) – ספר עזר של מפעיל אווירי הכולל נהלים, הוראות והנחיות לשימוש והכוונה של כוח האדם המועסק על ידו בתפקיד תפעולי;
”ספר תפעול כלי טיס“ (Aircraft Operating Manual) – ספר עזר, המכיל נוהלי תפעול במצב רגיל, במצב בלתי רגיל ובמצב חירום, בד״ח, מגבלות, מידע לגבי ביצועי כלי הטיס, פרטים לגבי מערכות כלי הטיס ומידע נוסף הנוגע להפעלת כלי הטיס;
”עפיפון“ – כלי טיס העשוי ממבנה העטוף בנייר, בבד, במתכת או בחומר אחר, המיועד להטסה והקשור לחבל או לכבל, והנתמך בטיסה בידי רוח הנעה מעבר למשטחיו בלבד;
”עקרונות הגורם האנושי“ (Human Factors Principles) – עקרונות הישימים לתכן, רישוי, הדרכה, הפעלה ואחזקה תעופתיים המבקשים להביא לקיום ממשק בטוח בין האדם לבין שאר רכיבי המערכת, מתוך התחשבות הולמת בביצועי אנוש;
”פ.א.ר.“ – תקנות התעופה הפדרליות של ארצות הברית של אמריקה, שעותק מהן מופקד לעיון הציבור במשרדי הרשות ובאתר האינטרנט, בלא תשלום, בשינויים המפורטים בתקנות אלה וכן בשינויים אלה:
(1)
בכל מקום שנאמר ”FAA“ יקראו הרשות;
(2)
בכל מקום שנאמר ”the administrator“ יקראו המנהל;
(3)
בתוספת החמישית (Appendix E) ובתוספת השישית (Appendix F) לחלק 121 לפ.א.ר., יקראו כל הפניה לתקנה 121.424 כהפניה לתקנה 447, וכל הפניה לתקנה 121.441 כהפניה לתקנה 461;
(4)
בשינויים המפורטים בתוספת השנייה;
ראו FAA Regulations באתר רשות התעופה הפדרלית.
”פמ״ת“ – פרסומי מידע תעופתי (A.I.P. – Aeronautical Information Publication) בעלי תוקף קבוע החיוניים לתעבורה האווירית, שהוציא המנהל בהתאם לסעיף 84 לחוק, והעומדים לעיון הציבור באתר האינטרנט;
ראו ”פרסום מידע תעופתי פנים ארצי“ באתר האינטרנט של רשות התעופה האזרחית.
”פניית נוהל“ (Procedure Turn) – תמרון שבו מבוצעת פניית יציאה מכיוון מוגדר, המלווה בפנייה בכיוון הנגדי, במטרה לאפשר לכלי הטיס ליירט נתיב או רדיאל ולהמשיך בכיוון ההפוך לכיוון המקורי;
”צה״ל“ – צבא הגנה לישראל;
”קטגוריה“ (category) – לעניין מתן רישיונות לכלי טיס – סיווג כלי טיס לפי שימוש המיועד לו או לפי ההגבלות התפעוליות של השימוש בו; בכלל זה תובלה, רגיל, שימושי, אקרובטי, מוגבל;
”קטגוריית הצלה וכיבוי אש“ – קטגוריית שירותי הצלה וכיבוי אש כאמור בפרק התשיעי לחלק הראשון של נספח 14 לאמנה, כעדכונו מזמן לזמן –
(1)
לעניין שדה תעופה – המפורסמת בפרסומי המידע התעופתי הנוגעים לאותו שדה;
(2)
לעניין מטוס – הנגזרת 9-1 בחלק הראשון לנספח 14 לאמנה, לפי סוג המטוס;
”קשר העין הדרוש“ – מצב דברים שבו מקטע העזרים החזותיים או קטע מאזור הגישה שאמור להיראות לעיני הטייס למשך זמן המספיק לו להערכת מיקום כלי הטיס ושיעור השינוי במיקומו לעומת הנתיב הרצוי, נראה לעיניו; במקרה של גישת הקפה – קשר העין הדרוש הוא עם סביבת המסלול; בהפעלת גישה בקטגוריה III עם גובה החלטה – קשר העין הדרוש הוא זה שצוין לגבי אותו תהליך גישה ולאותה הפעלה כמפורט בשירותי המידע התעופתי;
”ראות טיסה“ (Flight Visibility) – מרחק אופקי ממוצע לפנים, מתא הטייס של כלי טיס הנמצא בטיסה, שממנו ניתן לראות ולזהות עצמים בולטים בלתי מוארים ביום ועצמים בולטים מוארים בלילה;
”ראות על מסלול“ (RVR – Runway Visual Range) – (נמחקה);
”רום טיסה“ (flight level) – רמה של לחץ אטמוספרי קבוע המבוטא בשלוש ספרות שמשמעותן גובה במאות רגל מעל מישור שבו נמדד לחץ אוויר של 29.92 אינץ׳ כספית (1013.25 מיליבר); לדוגמה, רום טיסה 255 משמעותו קריאת מד גובה ברומטרי של 25,500 רגל;
”רקטה“ – כלי טיס המונע באמצעות פליטת גזים מתפשטים הנוצרים במנוע מחומרי הדף בעלי כושר פעולה עצמי שאינם תלויים בהכנסת כל חומר מבחוץ, לרבות כל חלק הנפרד ממנה במרוצת הפעולה;
”רישיון הפעלה מסחרית“ – רישיון להפעלה מסחרית של כלי טיס שניתן לפי סעיף 2 לחוק הרישוי;
”רשימת חריגי תצורה“ (CDL – Configuration Deviation List) – רשימה שהכין מחזיק תעודת הסוג של כלי הטיס ושאישרה מדינת התכן, המזהה חלקים חיצוניים בסוג כלי טיס, שניתן להתחיל בטיסה גם אם הם אינם נמצאים; רשימה כאמור תכיל, אם נדרש על פי ספר הטיסה, מידע בדבר מגבלות ההפעלה ותיקון ביצועי כלי הטיס הנגזרים מכך;
”רשימת ציוד מזערי“ (MEL – Minimum Equipment List) – רשימה התואמת את רשימת הציוד המזערי הראשית של סוג כלי הטיס או מחמירה ממנה, שהכין מפעיל אווירי, המאפשרת הפעלת כלי הטיס, בכפוף לתנאים מוגדרים, כאשר ציוד מסוים בכלי הטיס אינו שמיש;
”רשימת ציוד מזערי ראשית“ (MMEL – Master Minimum Equipment List) – רשימה שהכין מחזיק תעודת הסוג של כלי הטיס לסוג כלי טיס מסוים, באישור מדינת התכן, הכוללת רשימת פריטים שמותר שהם לא יהיו שמישים עם התחלת הטיסה; רשימה כאמור יכולה להיות קשורה לתנאי הפעלה מסוימים, להגבלות או לנהלים מיוחדים;
”שדה“, ”שדה תעופה“ – שדה תעופה, לרבות מנחת, כהגדרתם בחוק;
”שדה“, ”שדה תעופה“: (החל מיום 3.1.2025):
(1)
בישראל – שדה תעופה, לרבות מנחת, כהגדרתם בחוק;
(2)
מחוץ לישראל – שטח יבשתי או ימי, לרבות כל מבנה, מיתקן או ציוד שבו, המשמש או המיועד לשמש, כולו או חלקו, לנחיתה, להמראה, להסעה או לחנייה של כלי טיס;
”שדה מבודד“, לעניין סוג נתון של מטוס – שדה יעד שלגביו לא קיים שדה משנה לשדה היעד המתאים לאותו סוג מטוס;
”שדה משנה“ (Alternate Aerodrome) – שדה תעופה שאליו יכול כלי טיס לטוס כאשר לא ניתן או לא מומלץ להתקדם לעבר שדה היעד או לנחות בו, ובו זמינים שירותים ומיתקנים הדרושים להפעלת כלי הטיס, ובלבד ששדה תעופה כאמור מתאים להפעלת כלי הטיס, ופעיל בזמן ההגעה המשוער; שדה משנה יכול להיות כל אחד מאלה:
(1)
שדה משנה להמראה (Take-off Alternate) – שדה משנה שבו יוכל כלי הטיס לנחות אם הדבר נדרש זמן קצר לאחר ההמראה וכאשר לא ניתן להשתמש בשדה ההמראה;
(2)
שדה משנה לנתיב (En-route Alternate) – שדה משנה שבו יכול כלי הטיס לנחות במקרה שבו נדרשת הסטה מנתיב הטיסה בעת טיסה בנתיב;
(3)
שדה משנה לשדה היעד (Destination Alternate) – שדה משנה שבו יוכל כלי הטיס לנחות כאשר לא ניתן או לא מומלץ לנחות בשדה היעד;
”שינוי“, לעניין כלי טיס – לפי האמור בפרק הרביעי לתקנות התיעוד;
”שינוי גדול“, לעניין כלי טיס – כהגדרתו בתקנות מכוני הבדק;
”שיפוץ“ – ביצוע פירוק, ניקוי, בדיקה, תיקון לפי הצורך, הרכבה מחדש וכן ביצוע בדיקה תפעולית לפי סימוכי השיפוץ, כהגדרתם בתקנה 219 לתקנות הרישיונות;
”שירותי מידע תעופתי“ – לגבי מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל – כהגדרתם בחוק, ולגבי מרחב אווירי שמחוץ למרחב הפיקוח התעופתי של ישראל – שירותי מידע לתעופה הניתנים בידי מדינה חברה לפי נספח 15 לאמנה;
”שירותי קרקע“ – שירותים הנדרשים לשם הגעה של כלי טיס לשדה תעופה ועזיבתו, למעט שירותי נת״א;
”שליטה תפעולית“ – היכולת להורות על ייזום טיסה, המשכה, סטייה מנתיבה המתוכנן או סיומה, לשם הבטחת בטיחות כלי הטיס, ולשם הבטחת סדירות הטיסה ויעילותה;
”תהליך גישת מכשירים“ (Instrument Approach Procedure) – סדרת תמרונים מוגדרים מראש המסתמכים על מכשירי הטיסה עם פירוט ההגנה ממכשולים, החל בקבע הגישה ההתחלתית, או אם ישים, מנקודת התחלה של נתיב הגעה מוגדר, עד לנקודה שממנה ניתן להשלים את הנחיתה, או, אם הנחיתה לא הושלמה, למקום שעומד באמות מידה של ניקיון ממכשולים לשם ביצוע המתנה (holding) או לשם טיסה בנתיב; תהליכי גישת מכשירים מסווגים כך:
(1)
תהליך גישה לא מדויקת (Non-precision approach (NPA) procedure) – תהליך גישת מכשירים שתוכנן להפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (D2) והוא מסוג A; לעניין זה, הטסה לפי תהליך גישה לא מדויקת תוך שימוש בטכניקה של הנמכה רציפה לגישה סופית (CDFA) עם הנחיה אנכית לא מחייבת (advisory VNAV) שמחשב ציוד הנישא בכלי הטיס – מסווגת כהפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D); הטסה לפי תהליך גישה לא מדויקת תוך שימוש בטכניקה של הנמכה רציפה לגישה סופית (CDFA) עם חישוב ידני של שיעור ההנמכה הנדרש – מסווגת כהפעלה בגישת מכשירים דו־ממדית (2D);
(2)
תהליך גישה עם הנחיה אנכית (APV – Approach procedure with vertical guidance) – תהליך גישת מכשירים בניווט מבוסס ביצועים (PBN) שתוכנן להפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D) והוא מסוג A;
(3)
תהליך גישה מדויקת (Precision approach (PA) procedure) – תהליך גישת מכשירים המבוסס על מערכות ניווט (כגון ILS, MLS, GLS, SBAS CAT I) שתוכנן להפעלה בגישת מכשירים תלת־ממדית (3D) והוא מסוג A או B;
”תהליך הליכה סביב“ (Missed Approach Procedure) – התהליך שאותו יש לבצע אם לא ניתן להמשיך בגישה לנחיתה;
”תובלה אווירית מסחרית“ – הפעלה מסחרית שבה מסיעים בכלי טיס נוסעים או מובילים בו טובין, לרבות מטען או דואר;
”תכנית טיסה“ – מידע מפורט המסופק ליחידת נת״א, לגבי טיסה מתוכננת, או לגבי קטע של טיסה מתוכננת, של כלי טיס;
”תכנית טיסה מבצעית“ – תכנית טיסה שהכין מפעיל אווירי לביצוע טיסה בטוחה, כאמור בתקנה 78א המבוססת על שיקול ביצועי כלי הטיס, מגבלות תפעול נוספות ותנאים צפויים בנתיב הטיסה המתוכנן ובשדות התעופה הנוגעים לטיסה;
”תחזוקת קו“ – כהגדרתה בתקנות מכוני הבדק;
”תחזית מזג אוויר“ (Forecast) – תיאור תנאי מזג אוויר עתידיים, במועד מוגדר או בפרק זמן מוגדר, באזור מוגדר, המסופק –
(1)
בישראל – שנותן השירות המטאורולוגי או מי שהוא הסמיך לעניין זה;
(2)
במדינת חוץ – שנותן גורם המוסמך לכך באותה מדינה, כמפורט בפרסומי המידע התעופתי של אותה מדינה, או גורם אחר שמנהל השירות המטאורולוגי, בהסכמת המנהל, אישר אותו לכך;
”תיקון גדול“ – כהגדרתו בתקנות מכוני הבדק;
”תנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים“ (IMC – Instrument Meteorological Conditions) – תנאים מטאורולוגיים, המבוטאים במונחי ראות, מרחק מעננים וגובה בסיס הענן, הנמוכים מהתנאים המזעריים לטיסת ראייה;
”תנאים מטאורולוגיים לטיסת ראייה“ (VMC – Visual Meteorological Conditions) – תנאים מטאורולוגיים השווים לכל התנאים המזעריים המפורטים להלן או הטובים מהם, במונחי ראות, מרחק מעננים וגובה בסיס הענן:
(1)
קיום ראות טיסה של לפחות 5 ק״מ מתחת לגובה של 3,050 מטרים (10,000 רגל) מעל גובה פני הים הממוצעים (AMSL) וראות טיסה של לפחות 8 ק״מ מעל לגובה זה;
(2)
מרחק אופקי של לפחות 1,500 מטרים ומרחק אנכי של לפחות 300 מטרים (1,000 רגל) בין כלי הטיס ובין ענן;
(3)
בסיס הענן (Ceiling) הוא לפחות 450 מטרים (1,500 רגל);
”תעודת אחזקה ושחרור“ (Maintenance Release) – תעודה שמוצהר בה ומאושר כי פעולת הבדק המפורטת בה הושלמה באופן משביע רצון, לפי המידע התחזוקתי הישים, ולנוהלי הגוף המוסמך לביצוע פעולות הבדק;
”תפקיד תפעולי“ – תפקיד מטעם מפעיל אווירי שהוא אחד מאלה:
(1)
תפקיד איש צוות;
(2)
תפקיד הקשור בניהול מבצעי טיסה ובשליטה תפעולית;
(3)
תפקיד הקשור במתן שירותי קרקע או בהבטחת הכשירות האווירית הנמשכת של כלי טיס שהוא מפעיל;
”תפקידי EFB“ (EFB Functions) – התפקידים שממלאת מערכת EFB לתמיכה בהפעלת כלי טיס או בביצוע תפקידי צוות האוויר, ובכלל זה גישה למידע הנדרש לצורך ניווט כלי הטיס והצגתו, גישה למידע תעופתי והצגתו, גישה למידע מטאורולוגי והצגתו, חישוב ביצועי כלי הטיס, חישוב מרכז הכובד של כלי הטיס, אחסון ספרים ונהלים הנדרשים להפעלת כלי הטיס והצגתם וכיוצא באלה;
”תצפית מזג אוויר“ (Observation (Meteorological)) – מדידה או הערכה של נתון מזג אוויר קיים;
”תקנות המנ״ב“ – תקנות הטיס (מערכת ניהול בטיחות), התשע״ח–2017;
”תקנות הרישום“ – תקנות הטיס (רישום כלי טיס וסימונם), התשל״ד–1973;
”תקנות הרישיונות“ – תקנות הטיס (רישיונות לעובדי טיס), התשמ״א–1981;
”תקנות התיעוד“ – תקנות הטיס (נוהלי תיעוד כלי טיס וחלקיהם), התשל״ז–1977;
”תקנות מכוני הבדק“ – תקנות הטיס (מכוני בדק), התשע״ג–2013;
”תקנות המנחתים“ – תקנות הטיס (מנחתים), התשל״ה–1975;
”תקשורת מבוססת ביצועים“ (Performance-based communication (PBC)) – תקשורת המבוססת על מפרטי ביצועים (performance specifications) הישימים למתן שירותי תעבורה אווירית.
פרק שני: הוראות כלליות
[תיקון: תשע״ד]
(בוטלה).
[תיקון: תשע״ד]
(בוטלה).
אחריות טייס מפקד וסמכותו [תיקון: תשע״ד]
לעניין סעיף 76(א)(2) לחוק –
(1)
יראו כלי טיס למעט כלי טיס האמור בפסקאות (2) ו־(3) כמוכן לתזוזה מרגע סגירת דלתותיו ואם אין לו דלתות – מרגע התנעת המנועים;
(2)
יראו הליקופטר כמוכן לתזוזה מרגע התנעת המנועים, ויראו בעצירתו המלאה של הרוטור כעצירתו המלאה של ההליקופטר בסוף הטיסה;
(3)
יראו בלון מאויש כמוכן לתזוזה מעת שהבלון, ובכלל זה חופת הבלון והסל, התנתקו מהקרקע, ולעניין בלון קשור – למעט כל מיתקן עגינה המחבר את הבלון לקרקע; יראו את הרגע שבו בלון מאויש הגיע למצב מנוחה חזרה על הקרקע כעצירתו המלאה בסוף הטיסה.
חובת הודעה על תאונת טיס או על סטיה מהוראות כל דין [תיקון: תשע״ד־3]
(א)
אירעה תאונה לכלי טיס ישראלי מחוץ לישראל, שבה אדם נהרג או נפגע באופן חמור, או שנגרם נזק חמור לכלי טיס או לרכוש, יודיע הטייס המפקד, באמצעים המהירים ביותר המצויים ברשותו, על התאונה שהיה מעורב בה כלי הטיס –
(1)
כאשר התאונה אירעה בשטחה של מדינה חברה – לרשות המתאימה לכך באותה מדינה, כמפורסם על ידי שירותי המידע התעופתי שלה;
(2)
כאשר התאונה אירעה מחוץ לשטחה של מדינה חברה – לרשות המתאימה לכך במדינה האחראית על מתן שירותי נת״א במרחב האווירי שאירעה בו התאונה, כמפורסם על ידי שירותי המידע התעופתי של אותה מדינה;
אין בהוראה זו כדי לגרוע מן החובה לדווח לפי סעיף 106 לחוק, לחוקר הראשי כהגדרתו בסעיף 103 לחוק.
(ב)
סטה טייס מפקד מהוראות כל דין במקרה חירום לפי סעיף 76(ב)(1) לחוק, ימציא למנהל דוח כתוב בדבר הסטייה כאמור, בתוך עשרה ימים מיום הסטייה האמורה.
(ג)
היתה סטייה כאמור בתקנת משנה (ב), סטייה מדיני מדינה חברה, יודיע על כך הטייס המפקד גם לרשות המתאימה לכך כאמור בתקנת משנה (א)(1), בלא דיחוי, ואם דרשה כך יגיש לה דוח כתוב בדבר הסטייה כאמור, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־10 ימים מיום הדרישה.
טייס מפקד של כלי טיס שבו נדרש יותר מטייס אחד [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס, אשר לפי תעודת הסוג שלו חייב יותר מאדם אחד להמנות על צוות הטייסים שלו, אלא אם לפחות אחד מצוות הטייסים של כלי הטיס הוא טייס מפקד מורשה לפי תקנות הרשיונות.
(ב)
לא יתיר טייס מפקד לאדם ולא יחזיק אדם בהגאי כלי הטיס בזמן טיסה אלא אם כן אותו אדם הוא:
(1)
טייס המורשה להטיס את אותו טיפוס של כלי הטיס;
(2)
נציגו של המנהל המוסמך להטיס את אותו טיפוס של כלי הטיס ואשר קיבל הסכמתו של הטייס המפקד והוא מבצע פיקוח על הטיסה או בדיקתה.
(ג)
חילוף של טייס מפקד בשעת טיסה שלא במסגרת התנאים של תקנת משנה (ב), ייראה תמיד כמקרה חרום הקשור באי יכלתו הפתאומית של הטייס המפקד להמשיך במילוי תפקידו באותה טיסה. חילוף כאמור יחייב דיווח מיידי ליחידת פיקוח תעבורה אוירית (יחידת נת״א) או לכל תחנה אחרת עמה מקיים או עמה יכול לקיים כלי הטיס קשר רדיו; הפיקוד על כלי הטיס עובר במקרה חרום כזה למנוסה שבין האנשים המנויים להלן ולפי סדר הקדימות כלהלן:
(1)
לטייס המשנה באותה טיסה;
(2)
לטייס כשיר בעל רשיון והסמכה לשמש טייס מפקד על אותו טיפוס של כלי טיס, המצוי בצוות הטיסה או בין הנוסעים, בהסכמת טייס המשנה;
(3)
לכל אדם אחר בעל נסיון כטייס המצוי בצוות הטיסה או בין הנוסעים, רק אם גם טייס המשנה אינו יכול להמשיך למלא תפקידי טייס באותה טיסה;
(4)
כאמור בפסקה (2) ובפסקה (3), כסדרן, אם לא היה טייס משנה באותה טיסה מתחילתה.
(ד)
מי שהחליף את הטייס המפקד בנסיבות כאמור בתקנת משנה (ג) חייב לדווח למנהל מייד לאחר נחיתת החרום על כל פרטי המקרה ועל סיבותיו ונסיבותיו.
פעולות לפני הטיסה [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
טייס מפקד יצטייד לפני התחלת הטיסה בכל המידע הניתן להשגה ביחס לאותה טיסה.
(ב)
מידע זה חייב לכלול –
(1)
לגבי טיסה לפי כט״מ או לגבי טיסה שלא בקרבת שדה תעופה – דו״חות ותחזיות של מזג אויר, דרישות דלק, האלטרנטיבות האפשריות כאשר הטיסה המתוכננת אינה ניתנת לביצוע לפי התכנית, תוך התחשבות בכל עיכוב בתעבורה האוירית אשר הוא קיבל מידע עליו מטעם יחידת נת״א;
(2)
מידע על המסלולים המיועדים לשימוש ועל מרחקי המראה ונחיתה כמפורט להלן:
א.
לגבי כלי טיס אשר עבורם נדרש ספר טיסה מאושר המכיל מרחקי המראה ונחיתה – את מרחקי ההמראה והנחיתה הרשומים בספר העזר;
ב.
לגבי כלי טיס אחר – מידע מוסמך אחר המתאים לכלי הטיס, המתייחס לביצועי כלי הטיס בנתונים הצפויים של גובה המסלול מעל פני הים ושל שיפוע המסלול, משקל כולל של כלי הטיס, רוח וטמפרטורה.
(ג)
טייס מפקד של כלי טיס, בטיסה כללית, ישאיר לפני המראתו רשימת הנוסעים הנמצאים איתו בכלי הטייס במקום ובאופן שיורה המנהל.
טופסי הכנת טיסה [תיקון: תשע״ד]
לא יתחיל אדם בביצוע טיסה של מטוס או הליקופטר המופעל בתובלה אווירית מסחרית, או של מטוס שהוראות הפרק השמיני חלות עליו (להלן בתקנה זו – כלי טיס) אלא אם כן מולאו כל טופסי הכנת הטיסה, המאשרים, לשביעות רצונו של הטייס המפקד, כי –
(1)
כלי הטיס כשיר לטיסה;
(2)
הציוד והמכשירים הנדרשים לביצוע הטיסה לפי תקנות אלה, מותקנים או נמצאים בכלי הטיס, לפי העניין, והם מספיקים לביצוע הטיסה;
(3)
לכלי הטיס הוצאה תעודת אחזקה ושחרור או שהוא שוחרר לטיסה לפי תקנה 133;
(4)
לפי רשומון ההעמסה שמולא לפי תקנות אלה –
(א)
מסת כלי הטיס ומיקום מרכז הכובד שלו הם כאלה שניתן להפעיל את כלי הטיס בבטחה, בהתחשב בתנאי הטיסה הצפויים;
(ב)
המטען הנישא בכלי הטיס מחולק בצורה הולמת לפי מגבלות ההעמסה לפי ספר הטיסה שלו, ומאובטח בבטחה;
(ג)
כלי הטיס עומד במגבלות ההפעלה לפי ספר הטיסה שלו ולפי הוראות תקנות אלה, לטיסה המתוכננת;
(5)
נחתמה תכנית טיסה מבצעית לפי תקנה 78א.
מפות תעופתיות [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם מטוס או הליקופטר, אלא אם כן נמצאות בכלי הטיס מפות תעופתיות הישימות לנתיב הטיסה המתוכנן, וכן לכל נתיב לאורכו, שלגביו יש צפיות סבירה כי הטיסה יכולה להיות מוסטת אליו.
[תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(בוטלה).
אנשי צוות בעמדותיהם [תיקון: תשנ״ה־2, תשע״ד]
(א)
כל איש צוות אוויר שתפקידו דורש זאת יימצא בעמדתו בתא הטייס ובעת ההמראה בעת הנחיתה.
(ב)
בכל שלב אחר בזמן הטיסה, כל איש צוות אוויר שתפקידו דורש זאת יימצא בעמדתו בתא הטייס, אלא אם כן היעדרותו משם דרושה לשם ביצוע תפקיד הקשור להפעלת כלי הטיס או לשם צרכיו הפיזיולוגיים.
(ג)
איש צוות אוויר יהדק את חגורת מושבו בכל עת היותו בעמדתו.
(ד)
כל איש צוות אוויר הנמצא במושב טייס, יחגור חגורות בטיחות בעת ההמראה והנחיתה; איש צוות אוויר הנמצא בתא הטייס אך אינו נמצא במושב טייס, יחגור חגורות בטיחות בעת ההמראה והנחיתה, ואולם אם רצועת הכתף אינה מאפשרת לו לבצע את תפקידיו, הוא רשאי להתירה ובלבד שיישאר חגור בחגורת המושב.
(ה)
הטייס המפקד בכלי הטיס יוודא כי כל אדם הנמצא במושב טייס ישמור חגורות כתף מהודקות במהלך המראת כלי הטיס או בנחיתתו.
(ו)
כל דייל יהדק את חגורת המושב, וכאשר מותקנות, את רצועות הכתף בעת ההמראה והנחיתה, ובכל עת שהטייס המפקד הורה על כך.
(ז)
בתקנה זו, ”חגורות בטיחות“ – כוללות את רצועות הכתף וחגורת המושב.
[תיקון: תשע״ד]
(בוטלה).
איסור הפעלה רשלנית או פזיזה
לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסה או על פני הקרקע ברשלנות או בפזיזות שיש בהן כדי לסכן חיים או רכוש.
איסור השארת רוטור סובב בהליקופטר [תיקון: תש״ס]
רוטור הליקופטר לא יושאר סובב בכוח מנוע בלא שטייס המורשה להטיס את אותו הליקופטר יאחז בהגאיו.
הגבלות על מילוי תפקיד איש צוות [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
בתקנה זו –
”אלכוהול“ – כוהל אתילי, אתנול, אתיל אלכוהול;
”בדיקת נשיפה“ – בדיקת אויר נשוף של נבדק באמצעות מכשיר שאישר שר הבריאות בהתיעצות עם השר;
”מכשיר“ – מכשיר המראה את ריכוז האלכוהול באויר נשוף של אדם או את שווה ערכו בדמו של אותו אדם בדוגמה של נשיפת אויר שלו;
”בדיקת מעבדה“ – בדיקת דוגמה של דם או שתן למדידת ריכוז האלכוהול בדם או בדיקת הימצאותם של סמים משכרים או מסוכנים בגופו של הנבדק, הנערכת במעבדה או במוסד רפואי ששר הבריאות בהתיעצות עם השר הכיר בהם;
”נבדק“ – אדם שנדרש להיבדק בדיקת נשיפה או בדיקת מעבדה להימצאות אלכוהול בגופו;
”המידה הקבועה“ – אחד מריכוזי האלכוהול שנמצא בבדיקת נשיפה כלהלן:
(1)
חמישים מיליגרם של אלכוהול במאה מיליליטר של דם;
(2)
ריכוז אלכוהול באויר נשוף ברמה שוות ערך לריכוז האמור בפסקה (1) או 240 מיקרוגרם אלכוהול בליטר אחד שנעשתה בבדיקת נשיפה.
(ב)
לא ימלא אדם תפקיד איש צוות בכלי טיס –
(1)
כאשר בבדיקת נשיפה או בבדיקת מעבדה נמצא בו אלכוהול בכמות העולה על המידה הקבועה;
(2)
תוך שמונה שעות מאז שתיית משקה אלכוהולי כלשהו;
(3)
כאשר הוא משתמש בכל סם או תרופה המשפיעים, או שיש בהם כדי להשפיע, לדעת המנהל, על כושרו למלא תפקידו באופן העלול לסכן את בטיחות הטיסה.
(ג)
פרט למקרה חירום לא ירשה טייס של כלי טיס להטיס אדם בכלי הטיס אם ברור כי אותו אדם נמצא תחת השפעה של אלכוהול, סם או תרופה; הוראה זו לא תחול על הטסת חולה הנמצא בהשגחה רפואית מתאימה.
(ד)
היה לשוטר או למפקח חשד סביר כי איש צוות ממלא תפקידו בהיותו נתון להשפעת אלכוהול או סמים, רשאי הוא לדרוש ממנו –
(1)
להיבדק בדיקת נשיפה או לחייבו למסור דוגמה של דם או של שתן לבדיקת מעבדה;
(2)
כי הבדיקות לקביעת ריכוז האלכוהול באויר הנשוף, ריכוז האלכוהול בדם או הימצאותם של סמים מסוכנים בגופו של הנבדק, כולן או מקצתן, יבוצעו במעבדה, מוסד רפואי, על־ידי רופא או אדם אחר שהמנהל הסמיכו לענין זה.
(ה)
(1)
המנהל רשאי לדרוש מהנבדק להעביר אליו, או לתת את הסכמתו לכך שהמעבדה, בית החולים, הרופא או האדם האחר, לפי הענין, יעביר אליו תוצאות הבדיקה בדבר ריכוז האלכוהול או הסם בדמו שנעשתה בתוך 4 שעות לפני שקיבל איש הצוות את תפקידו או תוך 4 שעות לאחר שגמר למלא תפקידו.
(2)
סירב איש צוות לדרישת המנהל כאמור בפיסקה (1) – רשאי המנהל, כל עוד הוא עומד בסירובו, שלא להתיר לו למלא תפקיד של איש צוות.
איסור עישון בכלי טיס [תיקון: תשמ״ח]
(א)
בתקנה זו –
”עישון“ – עישון סיגריה, סיגרלה, סיגר או מקטרת או החזקתם כשהם דולקים;
”כלי טיס ישראלי“ – כמשמעותו בחוק הטיס (עבירות ושיפוט), התשל״א–1971.
(ב)
לא יעשן אדם בכלי טיס ישראלי (בתקנה זו – כלי טיס).
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (ב) רשאי אדם לעשן סיגריות בכלי טיס –
(1)
בטיסה מסחרית הנמשכת יותר משעתיים מנקודת המוצא אל היעד הסופי שלה, בתנאי שהמעשן נמצא באזור ובמקום ישיבה שהקצה לכך המפעיל ולאחר שהשלטים המורים על איסור עישון – כבו;
(2)
בטיסה שאינה מסחרית;
(3)
בטיסת שכר לשימוש עצמי כמשמעותה בתקנות רישוי שירותי התעופה (טיסות שכר), התשמ״ב–1982;
(4)
בטיסה שבה אישר המנהל את העישון.
(ד)
בנוסף לאמור בתקנת משנה (ג), לא יעשן אדם בכלי טיס בכל עת –
(1)
כאשר אורות השלטים המורים על איסור עישון דולקים;
(2)
בחדרי השירותים של כלי הטיס;
(3)
במעברים שבין מושבי הנוסעים;
(4)
ליד דלתות כלי הטיס;
(5)
אם הורה איש צוות האויר על איסור עישון.
(ה)
מפעיל יקבע בכל כלי טיס שבו חל איסור עישון שלטים מוארים שיהיו במצב תקין בכל עת, המורים על איסור העישון במספר, בגודל ובצורה שיקבע המנהל.
הובלת סמים
לא יפעיל אדם כלי טיס אם לפי ידיעתו נמצאים בכלי הטיס סמים נרקוטיים, מריחואנה, חשיש וסמים או חמרים מעוררים, מדכאים או סמים מסוכנים אחרים כמשמעותם בפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל״ג–1973, אלא אם ניתן על ידי המנהל מראש ובכתב אישור להובלת סמים או חומרים אלה.
השלכת חפצים וריסוס
לא ישליך טייס מפקד של כלי טיס ולא ירשה לאדם להשליך חפץ או לרסס חומר מכלי טיס בטיסה אלא באישור המנהל מראש ואלא אם ננקטו אמצעי זהירות סבירים למניעת חבלה או נזק כתוצאה מכך.
שימוש בחגורות בטיחות [תיקון: תשנ״ה־2, תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
פרט למקרים בהם יורה המנהל אחרת, יחולו בכלי טיס ישראלי, הוראות אלה:
(1)
לא ימריא בו טייס ולא ינחיתו אלא אם כן הטייס המפקד וידא כי כל אדם הנמצא בכלי הטיס קיבל הדרכה בדבר הדרך שבה יש להדק ולהתיר את חגורת המושב או את חגורות הכתף, במידה שאלה מותקנות בכלי הטיס;
(2)
לא יסיעו טייס, לא ימריאו ולא ינחיתו אלא אם כן הטייס המפקד וידא שכל אדם הנמצא בכלי הטיס קיבל הוראה להדק את חגורת המושב שבו הוא יושב או את חגורות הכתף במידה שאלה מותקנות בכלי הטיס;
(2א)
הטייס המפקד רשאי להורות לכל אדם בכלי הטיס להדק את חגורת המושב שבו הוא יושב, או את חגורות הכתף, ככל שאלה מותקנות בכלי הטיס, אם הוא רואה בכך צורך;
(3)
בעת ההסעה, ההמראה או הנחיתה של כלי הטיס, בכול עת שהטייס המפקד הורה על כך, או בכל עת שהשלטים המורים על הידוק חגורות דולקים, חייב כל אחד מהנוסעים בו לשבת במושב שיוחד לו כאשר חגורת המושב או חגורות הכתף, במידה שאלה מותקנות בכלי הטיס, מהודקות כראוי לגופו; הוראה זו לא תחול על –
(א)
ילד שגילו עד שנתיים היכול להיות מוחזק על ידי אדם בוגר היושב על מושב;
(ב)
נוסע הנמצא בכלי הטיס למטרת צניחה ספורטיבית והיכול לשבת על רצפת כלי הטיס.
(ב)
הוראות תקנת משנה (א) לא יחולו על בלון חופשי המצויד בסל או בגונדולה ועל ספינת אויר.
מצנחים וצניחה [תיקון: תשנ״ה, תשע״ד]
(א)
לא יתיר טייס של כלי טיס הובלת מצנח המיועד לשימוש בשעת חרום בכלי הטיס, אלא אם נתמלאו כל אלה:
(1)
המצנח הוא מסוג מאושר כאמור בפרק העשירי;
(2)
המצנח נארז בידי מקפל מצנחים מוסמך בעל הגדר מתאים –
(א)
תוך תקופה שאינה עולה על 60 ימים לפני יום הטיסה, אם חלק כלשהו של המצנח עשוי כותנה, פשתן, משי או סיב טבעי אחר שאינו מפורט בפסקת משנה (ב);
(ב)
תוך תקופה שאינה עולה על 120 ימים לפני יום הטיסה, אם החופה, המיתרים, הרתמה וחלקי המצנח עשויים ניילון, קוולאר, דקרון, פוליאתילן, זהורית או חומר סינתטי אחר המשמש לייצור מצנחים והעמיד בפני עובש או גידול פטרייתי אחר הגורם לריקבון בסביבה לחה.
(ב)
פרט למקרה של חרום, לא יבצע אדם צניחה מכלי טיס ולא יתיר טייס מפקד צניחה מכלי טיס בשטח ישראל אלא בהתאם להוראות הפרק העשירי.
(ג)
פרט אם כל הנמצאים בכלי טיס חוגרים מצנח מסוג מאושר, לא יבצע טייס של כלי טיס אשר נמצא בו אדם שאיננו איש צוות, במתכוון, כל תימרון אשר בו יימצא כלי הטיס בכל אחד מאלה:
(1)
הטייה בזוית העולה על 60 מעלות כלפי קו האופק;
(2)
מצב של חרטום־מעלה או חרטום־מטה בזוית העולה על 30 מעלות כלפי האופק.
(ד)
תקנת משנה (ג) אינה חלה בכל אחד מהמקרים הבאים:
(1)
טיסות מיבחן לצורך רישוי של טייס;
(2)
ביצוע סיחרורים או תמרוני טיסה אחרים הדרושים לשם קבלת תעודה או הגדר תחת הדרכתו של טייס בעל רשיון הדרכה כאמור בתקנות הרשיונות.
גרירת דאונים [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס הגורר דאון, אלא אם התקיימו כל אלה:
(1)
הטייס המפקד של כלי הטיס הגורר הוא בעל הסמכה לגרירת דאונים כאמור בתקנות הרשיונות;
(2)
כלי הטיס הגורר מצוייד בוו גרירה מדגם שאישר המנהל והמותקן בשיטה שאישר;
(3)
כבל הגרירה שבשימוש הוא בעל חוזק בקריעה של לא פחות מ־80 אחוז של המשקל הכולל המקסימלי המאושר של הדאון ולא יותר מפעמיים משקל זה. אולם, חוזק הקריעה של כבל הגרירה מותר שיעלה על פעמיים משקלו הכולל המקסימלי המאושר של הדאון אם התקיימו שני אלה:
א.
חוליית בטחון מותקנת בנקודת חיבור כבל הגרירה אל הדאון, אשר חוזק הקריעה שלה אינו קטן מ־80 אחוז של המשקל הכולל המקסימלי המאושר של הדאון ואינו עולה על פעמיים משקל זה;
ב.
חוליית בטחון מותקנת בנקודת החיבור של כבל הגרירה אל כלי הטייס הגורר, אשר חוזק הקריעה שלה עולה, אך בלא יותר מ־25 אחוז, על חוזק הקריעה של חוליית הבטחון אשר בנקודת הגרירה של הדאון, ואינו עולה על פעמיים המשקל הכולל המקסימלי המאושר של הדאון;
(4)
לפני ביצוע פעולות של גרירת דאון, יודיע הטייס המפקד על כך ליחידת נת״א בשדה התעופה ממנו הוא עומד להמריא; לא קיימת יחידת נת״א הפועלת באותו שדה התעופה, יודיע הטייס המפקד על כוונת הגרירה ליחידת הנת״א המתאימה;
(5)
הטייסים של כלי הטיס הגורר ושל הדאון הסכימו ביניהם מראש על דרך ביצוע הפעולה, על סימונים להמראה ולשחרור הדאון, על מהירויות טיסה ועל נהלי חירום עבור כל אחד מהטייסים;
(6)
מפעיל כלי הטיס קבע נהלים לגרירת דאונים שאישר המנהל והגרירה מבוצעת בהתאם לאותם נהלים.
(ב)
לא ישחרר טייס של כלי טיס את כבל הגרירה, לאחר שחרור הדאון, בצורה העלולה להוות סכנה לחיי אדם או לרכוש.
גרירת חפץ שאינו דאון [תיקון: תשע״ד]
(א)
פרט כאמור בתקנה 16 לא יגרור טייס של כלי טיס כל דבר באמצעות כלי הטיס אלא בהתאם לאישור בכתב מאת המנהל ובהתאם לתנאיו.
(ב)
בקשה לאישור לפי תקנה זו תוגש למנהל באופן ובצורה שיורה.
אבזרים אלקטרוניים מיטלטלים [תיקון: תשע״ד, תשע״ח־5]
(א)
מלבד כאמור בתקנת משנה (ב), לא יפעיל אדם ולא ירשה טייס מפקד או מפעיל של כלי טיס להפעיל אבזר אלקטרוני מיטלטל כלשהו בעת הטיסה בכלי טיס ישראלי במקרים שלהלן:
(1)
כלי הטיס מופעל על ידי בעל רשיון הפעלה מסחרית;
(2)
כלי טיס אחר, אם הוא מופעל לפי כט״מ.
(ב)
תקנת משנה (א) לא תחול על האבזרים האלה:
(1)
רשמקול מיטלטל;
(2)
מכשיר עזר לכבדי שמיעה;
(3)
קוצב לב;
(4)
מכונת גילוח חשמלית;
(4א)
מערכת EFB שמתקיימות לגביה הוראות תקנות 35א עד 35ג לגבי אותה טיסה, לפי העניין;
(5)
כל אבזר אלקטרוני מיטלטל אחר אשר מפעילו של כלי הטיס קבע שהוא לא יגרום להפרעה למערכות הניווט והקשר של כלי הטיס.
הדרכת טיסה וטיסות אימוני מכשירים
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס, למעט בלון חפשי מאוייש, למטרת הדרכת טיסה, אלא אם כלי הטיס מצוייד במערכת ניהוג כפולה בפעולה מלאה (fully functioning dual controls).
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס לאימוני טיסת מכשירים מדומה אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
טייס בעל הגדרים מתאימים בהתאם לתקנות הרשיונות, נמצא במושב הטייס השני ומשמש כטייס מאבטח;
(2)
לטייס המאבטח שדה ראייה בלתי מופרע קדימה ולשני הצדדים, או, אם קיימת הגבלה כלשהי בשדה הראייה, נמצא בכלי הטיס משקיף מוסמך אשר ביכולתו להשלים בצורה מספיקה את שדה הראייה של הטייס המאבטח;
(3)
פרט למקרה של כלי טיס הקל מהאויר, מצוייד כלי הטיס במערכת ניהוג כפולה.
(ג)
לא יפעיל אדם כלי טיס שמשתמשים בו לטיסת מבחן לקבלת רשיון טייס בנתיבי תובלה באויר או לקבלת הגדר מין או הגדר סוג ברשיון כאמור, או לטיסת מבחן לפי הפרק השלושה עשר, אלא אם נמצא במושב הטייס השני שליד ההגאים טייס מאבטח המורשה לשמש כטייס מפקד של כלי הטיס.
כמות דלק לטיסת כט״מ [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בתנאים של כללי טיסת מכשירים אלא אם נמצאת בכלי הטיס כמות דלק המספיקה, בהתחשב בדו״חות ובתחזיות של מזג האויר, לביצוע כל אלה:
(1)
השלמת הטיסה עד לשדה התעופה המיועד לנחיתה הראשונה;
(2)
טיסה משדה התעופה כאמור בפסקה (1) לשדה משנה;
(3)
טיסה נוספת לאחר מכן במשך 45 דקות במהירות שיוט רגילה בגובה המתוכנן.
(ב)
האמור בתקנת משנה (א)(2) לא יחול אם נקבעו נהלי גישת מכשירים סטנדרטית לגבי השדה המיועד לנחיתה הראשונה בהוראות התעבורה האווירית, ותנאי מזג האויר לשדה זה החזויים למשך התקופה משעתיים לפני זמן ההגעה המשוער ועד שעתיים לאחר זמן זה הם כלהלן:
(1)
בסיס עננים של לפחות 1000 רגל מעל לנמוך שבין שלושת אלה:
א.
הגובה המזערי בנתיב הטיסה (MEA);
ב.
הגובה המזערי להימנעות ממכשולים (MOCA);
ג.
הגובה שנקבע לקטע הראשוני של נוהל גישת המכשירים לאותו שדה התעופה;
(2)
הראות היא הגדולה שבין שני אלה:
א.
חמשה ק״מ לפחות;
ב.
שלשה ק״מ יותר מהראות המינימלית המאושרת לנחיתה.
(ג)
תקנה זו אינה חלה על הפעלת כלי טיס לפי הפרקים השנים עשר והשלושה עשר.
חובה להתקין ולהפעיל טרנספונדר [תיקון: תשע״ד, תשפ״א]
(א)
לא יטיס אדם כלי טיס אלא אם מותקן בכלי הטיס טרנספונדר תקין ושמיש, כמשמעותו בתקנה משנה (ג) והטרנספונדר כאמור פועל.
(ב)
(בוטלה).
(ג)
בתקנות אלה, ”טרנספונדר“ – מכשיר הידוע בשם טרנספונדר, שמתקיימים לגביו שני אלה:
(1)
הוא אחד מאלה –
(א)
בעל יכולת Mode A/C, המגיב לכל אלה:
(1)
חקירה של חוקר Mode A/C – בכל קוד מתוך 4096 אפשרויות בחירה של קודים כפי שייקבע על ידי יחידת נת״א שבתחום פיקוחה טס או עומד לטוס כלי הטיס שבו הוא מותקן;
(2)
חקירה מסוג Intermode;
(ב)
בעל יכולת Mode S המגיב לכל אלה:
(1)
חקירה של חוקר Mode A/C – בכל קוד כפי שייקבע על ידי יחידת נת״א שבתחום פיקוחה טס או עומד לטוס כלי הטיס שבו הוא מותקן;
(2)
חקירה מסוג Intermode;
(3)
חקירה של חוקר Mode S;
(2)
הוא בעל יכולת דיווח אוטומטי של גובה־לחץ, עם יכולת תגובה אוטומטית לחקירה על ידי שידור מידע גובה־לחץ בפסיעות של 100 רגל לכל היותר.
תקן הטרנספונדר [תיקון: תשמ״ח, תש״ן, תשע״ד]
(א)
טרנספונדר המותקן בכלי טיס ישראלי חייב לעמוד בדרישות ביצועים ותנאי סביבה המוגדרים בנוהל אישור פריט אוירונוטי (TSO) כמצויין בפרק משנה 0 של חלק 21 לפ.א.ר. (להלן – אפ״א) לכל דירוג 2A או 2B של אפ״א – C74b, או דירוג 1A או 1B של אפ״א – C74c, או אפ״א C112, לפי העניין.
(ב)
המנהל רשאי לאשר הפעלת טרנספונדר העומד בדרישות אפ״א – C74a, אם הוכיח המבקש להנחת דעתו שהטרנספונדר עונה לתקני הביצועים המינימליים לכל דרוג 1A או 1B של אפ״א – C74c וכן עומד בדרישות תנאי הסביבה של אותו אפ״א לפיו יוצר הטרנספונדר במקור.
(ג)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), רשאי המנהל לאשר הפעלת טרנספונדר שאינו מסוג כאמור באותן תקנות משנה אם מצא המנהל שאותו טרנספונדר הוא בעל כושר ביצוע שווה ערך לפחות לטרנספונדר מסוג כאמור.
שמישות הטרנספונדר [תיקון: תשמ״ח]
לא יפעיל אדם טרנספונדר כאמור בתקנה 21, אלא אם תוך עשרים וארבעה החדשים שקדמו להפעלתו, הוא נבחן, נבדק ונמצא עומד בדרישות כאמור בתקנה 22, ובתוספת הששית לחלק 43 לפ.א.ר. ובהתאם לפרק השביעי.
תחולה של תקנות בדבר טרנספונדר [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ה, תשמ״ח־3, תשס״ז, תשע״ד, תשע״ה־2, תשפ״א]
תקנות 21 עד 23 לא יחולו על כל אחד מאלה:
(1)
כלי טיס רוטורי הטס או המיועד לטוס, באיזור פיקוח טרמינלי כמוגדר בפמ״ת (AIP), של ישראל, בגובה של אלף רגל או פחות מעל פני הקרקע (AGL), בתיאום מראש עם יחידת הנת״א המתאימה;
(2)
דאון המיועד לטוס או הטס באיזור פיקוח שדה התעופה שממנו הוא ממריא;
(3)
(נמחקה);
(4)
מטוס זעיר או מטוס הדרכה זעיר, שמתקיימים לגביו כל אלה:
(א)
לא מותקן בו טרנספונדר;
(ב)
הוא טס במרחב אווירי שפורסם במסגרת שירותי המידע התעופתי שהוא ייעודי להפעלת מטוס זעיר ושלא נדרש להפעיל בו טרנספונדר;
(ג)
טיסתו מתבצעת לפי הוראות התעבורה האווירית שפורסמו במסגרת שירותי המידע התעופתי לגבי המרחב האווירי כאמור;
(5)
כלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה מיוחדת אלא אם כן קבע המנהל אחרת; לעניין זה, ”תעודת כושר טיסה מיוחדת“ – למעט תעודת כושר טיסה למטוס זעיר או תעודת כושר טיסה לשימוש ניסיוני שניתנה למטרת הפעלת כלי טיס שנבנה באמצעות חובב כאמור בתקנה 84(7) לתקנות התיעוד.
פטור מהתקנת טרנספונדר [תיקון: תשע״ד]
(א)
מפקח על תנועה אוירית רשאי לפטור מהוראת תקנה 21, אם טרנספונדר המותקן בכלי טיס –
(1)
יצא מכלל שימוש בזמן הטיסה – כדי לאפשר לכלי הטיס להמשיך לשדה התעופה שבו הוא יועד לנחות, בין בטיסה ישירה ובין בטיסה עם נחיתות ביניים, או כדי לאפשר לכלי הטיס לטוס ולנחות בשדה תעופה שבו אפשר לתקן את התקלה בטרנספונדר או להחליפו;
(2)
יצא מכלל שימוש לפני הטיסה – כדי לאפשר לכלי הטיס לטוס ולנחות בשדה תעופה שבו אפשר לתקן את התקלה בטרנספונדר או להחליפו.
(ב)
ראש משמרת ביחידת פיקוח ובקרה על תנועה אוירית רשאי לפטור מהוראות תקנה 21, בתנאי שהבקשה לפטור הוגשה לו לפחות ארבעים ושמונה שעות לפני הטיסה המיועדת, במקרים מיוחדים שיקבעו מראש ובכתב על ידי המנהל ולתקופה שלא תעלה על שבוע ימים.
(ג)
לא יטיס אדם כלי טיס שניתן לגביו פטור לפי תקנות משנה (א) ו־(ב) אלא אם נתקיימו בכלי הטיס הוראות תקנה 33, בכל הנוגע למשדר–מקלט תג״מ, ובלבד שאם חלה בזמן הטיסה תקלה במשדר–מקלט שיש בה כדי למנוע קיום קשר דו־כיווני מתמיד, יבוטל הפטור מיד לאחר נחיתת כלי הטיס.
מערכת מוטסת למניעת התנגשות [תיקון: תשס״ו, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס המונע במנוע טורבינה שהמסה המרבית המורשית לו להמראה (MTOM) עולה על 5,700 ק״ג או המורשה לשאת 20 נוסעים או יותר, אלא אם כן הוא מצויד במערכת Airborne Collision Avoidance System (להלן – מערכת ACAS II).
(ב)
מערכת ACAS II תעמוד בהוראות המתאימות הקבועות בכרך IV לנספח 10 לאמנה, כעדכונו מזמן לזמן.
(ג)
(בוטלה).
שמירת קשר אלחוט דו־
(א)
טייס ישמור על קיום קשר אלחוט דיבור דו־כיווני עם יחידת נת״א ויציית לכל הוראות יחידת הנת״א.
(ב)
הופסק קשר האלחוט בכלי הטיס, בעת טיסה, עקב תקלה כלשהי, ינהג הטייס כמפורט להלן זולת אם יחידת נת״א אישרה אחרת:
(1)
בטיסה לפי כטר״מ או כטר״מ מיוחד – ימשיך את הטיסה וינחת בשדה תעופה המתאים הקרוב ביותר;
(2)
בטיסה לפי כט״מ – ינהג בהתאם לאמור בתקנה 106.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א), טייס מפקד בטיסה לפי כטר״ח ישמור על קשר אלחוט דיבור דו־כיווני עם יחידת נת״א, אם הטיסה מבוצעת באיזור פיקוח שדה תעופה, מחוץ לאיזור המיוחד כאמור בתקנה 96(ב) או בשעות הלילה.
השימוש בשפות בתקשורת רדיו טלפון [תיקון: תש״ע־2, תשע״ד, תשפ״א־2]
(א)
שפת תקשורת רדיו–טלפון בין כלי טיס ליחידת נת״א תהיה אנגלית או עברית, לפי המפורסם בפמ״ת או בנוטאם.
(ב)
ביקש טייס או איש צוות אוויר ששפת תקשורת רדיו טלפון בין כלי הטיס ליחידת נת״א תהיה אנגלית או שיחידת הנת״א הורתה כך, תהיה שפת תקשורת רדיו–טלפון בין כלי טיס ליחידת נת״א אנגלית בלבד, אף אם פורסם לגביה בפמ״ת כי שפת התקשורת עמה היא עברית בלבד.
(ג)
שפת התקשורת ברדיו–טלפון בין יחידות נת״א תהיה אנגלית, זולת אם הוסכמה ביניהן שפה אחרת.
(ד)
האופן שתתבצע בו תקשורת רדיו–טלפון בשפה האנגלית הוא כקבוע בפרק 5, כרך II של נספח 10 לאמנה, כעדכונו מזמן לזמן.
(ד1)
תקשורת רדיו–טלפון בשפה העברית בין כלי טיס לבין יחידת נת״א תתבצע לפי התוספת השמינית.
(ה)
במקרה חריג המצריך פעולה מיידית להגנה על חיי אדם או לשמירה על בטיחות הטיסה, רשאי מפקח על תנועה אווירית לסטות מהוראות תקנה זו, ככל הדרוש בנסיבות המקרה, ובלבד שנקט צעדים הדרושים לשמירה על בטיחות הטיסה.
בדיקת ציוד VOR
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס המצוייד במערכת ניווט רדיו מסוג VOR לפי כט״מ או כטר״מ אלא אם ציוד VOR שבכלי הטיס –
(1)
מתוחזק ונבדק על פי מערך האחזקה ונוהלים המאושרים בידי המנהל; או
(2)
נבדק בדיקה תפעולית תוך 30 יום לפני הטיסה ונמצא בתוך תחום סטיות הכיוון המותרות כמפורט בתקנות משנה (ב) ו־(ג).
(ב)
מלבד כאמור בתקנת משנה (ג), כל אדם המבצע בדיקת ציוד לפי תקנת משנה (א) –
(1)
ישתמש בשדה התעופה המיועד להמראה, באות ניסוי ממיתקן קרקע שאישר המנהל, או, מחוץ למדינת ישראל, ישתמש באות ניסוי, המופעל או המאושר על ידי הרשות המוסמכת, לבדיקת ציוד VOR (סטיית כיוון מקסימלית מותרת היא ארבע מעלות לכל צד);
(2)
אם לא קיים אות ניסוי בשדה התעופה המיועד להמראה, ישתמש הבודק בנקודה שאושרה על ידי המנהל כנקודת בדיקה של מערכת VOR או, מחוץ למדינת ישראל – על ידי הרשות המוסמכת המתאימה (סטיית כיוון מקסימלית מותרת היא ארבע מעלות לכל צד);
(3)
אם לא קיימים אות ניסוי או נקודת בדיקה המסומנת על הקרקע, תיעשה הבדיקה בטיסה מעל לנקודה שאושרה בידי המנהל, או, מחוץ למדינת ישראל, על ידי הרשות המוסמכת המתאימה. סטיית כיוון מקסימלית מותרת היא 6 מעלות לכל צד.
(ג)
אם מותקנת בכלי הטיס מערכת VOR כפולה (שני מקלטים נפרדים פרט לאנטנה), רשאי בוחן הציוד לבדוק מקלט אחד כנגד השני במקום עריכת בדיקה כמפורט בתקנת משנה (ב). הבודק יכוון את שני המקלטים לאותה תחנה משדרת ויבדוק את ההפרש בין הקריאות בשני המכשירים. ההפרש המקסימלי המותר הוא ארבע מעלות.
(ד)
המבצע בדיקת ציוד VOR לפי תקנות משנה (ב) או (ג) יציין בספר המטוס או במסמך רישום קבע אחר את תאריך הבדיקה, את המקום בו נערכה ואת השגיאה בכיוון ויחתום על גביהם.
תעודות הדרושות בכלי טיס [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ה, תש״ן, תשע״ד, תשע״ה־2]
(א)
נוסף על האמור בסעיף 71 לחוק, ופרט לאמור בתקנה 214, לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן מצויים בו לפחות תעודות ומסמכים אלה:
(1)
אם מכל דלק נוסף מותקן בכלי הטיס – תעודה בדבר התקנתו בתא הנוסעים או בתא המטען של כלי הטיס;
(2)
אם חל לגבי כלי הטיס הסכם כאמור בסעיף 176 לחוק – עותק מתאים למקור של אותו הסכם, בכל שפה שבה הוא נחתם;
(3)
בכלי טיס המופעל בתובלה אווירית מסחרית –
(א)
עותק מתאים למקור של רישיון ההפעלה האווירית שניתן למפעיל האווירי;
(ב)
עותק של מפרטי ההפעלה המתאימים.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם תעודת כושר הטיסה שלו מוצגת לראוה בכניסה לתא הטייס או לתא הנוסעים וניתנת לקריאה על ידי הנוסעים או צוות כלי הטיס.
(ג)
תקנה זו לא תחול על מטוס זעיר ועל מטוס הדרכה זעיר.
יומן מסע [תיקון: תשע״ד]
(א)
מפעיל אווירי של כלי טיס יבטיח כי מצוי בכלי הטיס יומן מסע (Journey Log Book) שיירשמו בו פרטים לגבי טיסות כלי הטיס לפי הוראות תקנה זו.
(ב)
ביומן המסע יירשמו לגבי כל טיסה כל הפרטים האלה:
(1)
סימני לאומיותו ורישומו של כלי הטיס;
(2)
תאריך;
(3)
שמות אנשי הצוות ותפקידיהם;
(4)
מקומות ההמראה והנחיתה, זמניהן ומשך הטיסה;
(5)
מאפייני הטיסה (למשל: כללית, מסחרית, טיסה סדירה, טיסת שכר וכיוצא באלה);
(6)
תקריות, תצפיות, הערות – אם קיימות;
(7)
חתימתו של הטייס המפקד, או אמצעי אחר שאישר המנהל.
(ג)
הפרטים הכלולים ביומן המסע לגבי כל טיסה יירשמו סמוך, ככל האפשר, למועד שבו הם ידועים, בכלי כתיבה בלתי ניתן למחיקה; מפעיל אווירי רשאי לנהל יומן מסע באמצעות מערכת ממוחשבת, ובלבד שהנתונים שבה נרשמים סמוך, ככל האפשר, למועד שהם ידועים, והם מאובטחים מפני שינויים והמערכת מגובה בקובץ ממוחשב שיעודכן כל 24 שעות.
(ד)
הצהרה כללית (General Declaration) כמשמעותה בנספח 9 לאמנה, שמילא מפעיל אווירי, תיחשב כיומן מסע לעניין הפרטים המנויים בתקנת משנה (ב) הכלולים בה, ובלבד שהמפעיל האווירי שומר אותה בצמוד ליומן המסע שהוא מנהל, ולפי הוראות תקנות אלה.
יומן מסע – אחריות טייס מפקד [תיקון: תשע״ד־3]
הטייס המפקד אחראי כי הפרטים ביומן המסע יירשמו כנדרש לפי תקנה 28א, לגבי הטיסה שבה הוא משמש טייס מפקד.
[תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשע״ד]
(בוטלה).
כושר טיסה של כלי טיס
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כלי הטיס הוא במצב כשיר לטיסה.
(ב)
טייס מפקד של כלי טיס הוא האחראי לקביעה אם כלי הטיס הוא במצב מתאים לטיסה בטוחה; בבואו לקבוע אם כלי הטיס הוא במצב מתאים לטיסה בטוחה, רשאי הטייס המפקד להסתמך על חוות דעתו של אדם המורשה כדין לאשר את כלי הטיס לטיסה. הטייס המפקד יפסיק את הטיסה או לא יתחיל את הטיסה כאשר מתגלה בכלי הטיס מצב המסכן את כושר טיסתו.
דיווח על תקלות תפעוליות [תיקון: תשע״ג]
(א)
מפעיל אווירי של כלי טיס ישראלי ידווח למנהל ולגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק של כלי הטיס כאמור בתקנה 128, בכתב, על כל כשל, תקלה או פגם (להלן – תקלה תפעולית) בכלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה, כמפורט להלן:
(1)
התלקחות אש, כולל דיווח אם מערכת גילוי אש מותקנת בכלי הטיס ואם תפקדה כיאות;
(2)
התראת שווא לגבי אש או עשן;
(3)
תקלה במערכת הפליטה של המנוע שבעטייה נגרם נזק למנוע, לחלק של מבנה כלי הטיס הסמוך למנוע, לציודו או לרכיביו;
(4)
תקלה ברכיב של כלי הטיס שגרמה להצטברות או לזרימה של עשן, גז או אדים רעילים או מזיקים בתא הטייס או בתא הנוסעים;
(5)
כיבוי מנוע עקב הפסקת בעירה (Flameout);
(6)
כיבוי מנוע שגרם נזק מבני חיצוני למנוע או למבנה כלי הטיס;
(7)
כיבוי מנוע עקב נזק שנגרם מחדירת גוף זר או עקב התקרחות (Icing);
(8)
כיבוי של יותר ממנוע אחד תוך כדי טיסה;
(9)
תקלה במערכת הנצת (Feathering) המדחף או ביכולתה של המערכת לבקר את מנגנון מהירות היתר (Overspeed);
(10)
תקלה במערכת הדלק או במערכת הרקת הדלק המהירה, המשפיעה על סדירות זרימת הדלק או גורמת לנזילה מסוכנת;
(11)
תקלה בהורדת כן הנסע או בהרמתו או בפתיחה או בסגירה של דלתות כן הנסע;
(12)
תקלה במערכת הבלמים שגרמה לאבדן כושר בלימה כאשר כלי הטיס נמצא בתנועה על הקרקע;
(13)
נזק לחלקי מבנה ראשיים בכלי הטיס, כולל מבנים העשויים מחומרים מרוכבים (Composite Material), הדורש תיקון גדול;
(14)
סדק, עיוות קבוע, הפרדה של משטחים או שיתוך (קורוזיה) בחלקי מבנה ראשיים בכלי הטיס, כולל מבנים העשויים מחומרים מרוכבים (Composite Material), מעבר למגבלות הנזק המותרות שקבע היצרן או המנהל;
(15)
תקלה ברכיב או במערכת כלי הטיס אשר חייבה נקיטת אמצעי חירום, למעט פעולה המצריכה כיבוי מנוע בטיסה;
(16)
כל תקלה תפעולית אחרת בכלי הטיס, במבנה כלי הטיס, בציוד תעופתי או במנוע של כלי הטיס אשר אירעו או התגלו בכל עת, אם לפי שיקול דעת המפעיל האווירי סיכנו או עלולים היו לסכן את ההפעלה הבטוחה של כלי הטיס.
(ב)
מפעיל אווירי החייב בדיווח ישלח אותו, לכל המאוחר למחרת אירוע התקלה התפעולית או למחרת מציאתה על ידיו, ואולם אם יום המחרת אינו יום עבודה, ישלח אותו ביום העבודה הראשון שלאחריו.
(ג)
הדיווח לפי תקנת משנה (א) ייערך לפי טופס שהורה המנהל, ויכלול את כל הפרטים שלהלן:
(1)
סוגו, מספרו הסידורי ושם היצרן של כלי הטיס, המנוע או המדחף, כולל סימן הרישום של כלי הטיס;
(2)
זיהוי המפעיל האווירי;
(3)
התאריך שאירעה או שנמצאה בו התקלה התפעולית;
(4)
שלב הטיסה או פעולת הקרקע שבמהלכם נמצאה התקלה התפעולית;
(5)
תיאור מהותה של התקלה התפעולית;
(6)
פרטים לגבי החלק בכלי הטיס, במבנה כלי הטיס או בציוד התעופתי הנוגע בדבר, כולל מידע הנוגע למיקומו, אף אם בעת הדיווח הוא משוער, לקוד המערכת או לקוד הפריט (ATA Code) שכשל, וכן מידע לגבי הזמן שחלף מאז שבוצעו בו לאחרונה פעולות אחזקה, שיפוץ, תיקון או ביקורת;
(7)
סך כל מחזורי הפעולה, אם קיימים, וסך כל שעות הפעולה של כלי הטיס, המנוע, המדחף או האבזר;
(8)
אמצעי זהירות או פעולות חירום, אם ננקטו.
(ד)
המנהל ייתן מספר מעקב לכל דוח שיוגש לו וימסרהו למפעיל האווירי.
(ה)
אין בדיווח לפי תקנה זו כדי לגרוע מחובות הדיווח המוטלות לפי תקנות התיעוד על מפעיל המחזיק בתעודת סוג או בתעודת יצרן חלקים או באישור פריט אווירונוטי, או המורשה מטעם מחזיק תעודת הסוג (Licencee), או מהוראות לפי פרק ז׳ לחוק.
(ו)
אין לעכב דיווח על פי תקנה זו, גם אם לא כל הפרטים הנדרשים בה ידועים.
(ז)
נודעו למפעיל האווירי פרטים נוספים לעניין השלמת דיווח על פי תקנה זו, יגישם למנהל בהקדם, כתוספת לדיווח המקורי שהוגש, ויציין את מספר המעקב שניתן לפי תקנת משנה (ד).
(ח)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), מפעיל אווירי רשאי להסמיך מכון בדק שהוא הגוף המוסמך לביצוע פעולות אחזקה לדווח למנהל במקומו על תקלה תפעולית לפי תקנה זו, שנמצאה בכלי טיס במהלך פעילות מכון הבדק, ואולם המפעיל האווירי אחראי לוודא כי מכון הבדק מקיים את הוראות תקנה זו; דוח כאמור יוגש בהקדם האפשרי ולא יאוחר מ־72 שעות מהמועד שנמצאה בו התקלה התפעולית; מכון הבדק יעביר למפעיל האווירי עותק מכל דוח שהגיש כאמור.
(ט)
הוראות תקנה זו יחולו על מפעיל אווירי של כלי טיס הרשום במדינת חוץ, לעניין תקלה תפעולית שאירעה בכלי הטיס או שנמצאה בו, בישראל.
דיווח על הפרעות בטיסה [תיקון: תשע״ג]
מפעיל אווירי ידווח למנהל, באופן ובתדירות שיורה לו המנהל, על כל אלה:
(1)
כל הפסקת טיסה, החלפה לא מתוכננת של כלי טיס במהלך טיסה, עצירה לא מתוכננת או סטייה לא מתוכננת מנתיב הטיסה, בעקבות תקלה טכנית או חשד לה, וזאת אם תקלה טכנית זו לא היתה חייבת בדיווח לפי תקנה 30א;
(2)
פרטים על מנועים שהורדו טרם זמנם בשל תקלה תפעולית;
(3)
פרטים על מדחפים שהונצו (Feathered) בטיסה שלא במסגרת טיסות אימונים, טיסות הדגמה או טיסות ניסוי.
דיווח למחזיק תעודת הסוג [תיקון: תשע״ג, תשע״ד]
מפעיל אווירי של מטוס גדול או של הליקופטר שמסתו המורשית להמראה, לפי ספר הטיסה או מסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, עולה על 3,175 ק״ג, ידווח למחזיק תעודת הסוג של כלי הטיס על כל תקלה תפעולית כאמור בתקנה 30א ועל הפרעות בטיסה כאמור בתקנה 30ב, בתוך 3 ימי עבודה מן המועד שנמצאה בו התקלה התפעולית או אירעה ההפרעה בטיסה; היו התקלה התפעולית או ההפרעה בטיסה האמורות נוגעות לשינוי שנעשה בכלי הטיס, ידווח המפעיל האווירי של כלי הטיס גם למחזיק תוספת לתעודת סוג הנוגע בדבר.
ניטור, הערכה, תיעוד ודיווח על ניסיון תפעולי ותחזוקתי [תיקון: תשע״ג]
מפעיל אווירי של כלי טיס כאמור בתקנה 30ג, בטיסה מסחרית, ינטר, יעריך ויתעד את ניסיונו התפעולי והתחזוקתי, בכל הנוגע לכשירות האווירית הנמשכת של כלי הטיס שהוא מפעיל, ובכלל זה תקלות תפעוליות כאמור בתקנה 30א והפרעות בטיסה כאמור בתקנה 30ב, וימסור למנהל מידע בדבר ניסיונו התיפעולי והתחזוקתי כאמור, כפי שיורה לו המנהל; בתקנה זו, ”טיסה מסחרית“ – טיסה לשם הסעת נוסעים או הובלת טובין, לרבות דואר, בתמורה.
נזק לכלי טיס [תיקון: תשע״ג]
(א)
נודע למנהל כי נגרם לכלי טיס ישראלי נזק בשל תקלה תפעולית כאמור בתקנה 30א, יחולו הוראות אלה:
(1)
המנהל יחליט אם הנזק גרם לכך שכלי הטיס אינו כשיר עוד לטיסה לפי כללי הכושר האווירי, כהגדרתם בתקנות התיעוד, הישימים לפי העניין;
(2)
החליט המנהל כי כלי הטיס אינו כשיר לטיסה, יאסור על המשך הפעלתו עד להחזרתו לכשירות טיסה, ויחולו הוראות סעיף 79(ב) לחוק;
(3)
המנהל רשאי ליתן לכלי הטיס הרשאה מיוחדת לטיסה, בתנאים מגבילים מיוחדים שהורה עליהם, כדי לאפשר את הטסתו למקום שבו יהיה ניתן להחזיר את כשירותו לטיסה, ויחולו הוראות תקנה 87(ג) לתקנות התיעוד; כלי טיס שניתנה לו הרשאה מיוחדת לטיסה כאמור לא ישמש בטיסה מסחרית.
(ב)
נגרם הנזק בשטחה של מדינת חוץ, רשאי המנהל ליתן הרשאה מיוחדת לטיסה כאמור בתקנת משנה (א)(3), בהתחשב במגבלות שהציעה הרשות המוסמכת במדינה שאירע בה הנזק.
(ג)
נגרם בישראל נזק לכלי טיס הרשום במדינת חוץ, יחולו הוראות אלה:
(1)
המנהל רשאי לאסור את המשך טיסתו, ובלבד שיודיע על כך מיד לרשות המוסמכת במדינת הרישום; ההודעה למדינת הרישום תכלול את כל המידע הנחוץ לה כדי לקבל החלטה בדבר כשירותו לטיסה של כלי הטיס וכן, במקרים המתאימים, מגבלות הנדרשות לדעת המנהל לצורך אישור הטסתו של כלי הטיס;
(2)
החליטה מדינת הרישום להתיר את הטסתו של כלי הטיס למקום שבו יהיה ניתן להחזיר את כשירותו לטיסה, רשאי המנהל לאשר את המשך הטסתו בכפוף למגבלות שהציע לפי פסקה (1), ככל שהציע;
(3)
החליטה מדינת הרישום כי כלי הטיס כשיר לטיסה, רשאי המנהל להתיר את המשך הטסתו של כלי הטיס, אלא אם כן ראה כי הפעלת כלי הטיס עלולה לגרום סכנה לחיי אדם או לרכוש.
הגבלות תפעוליות ודרישות לגבי סימונים בכלי טיס [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בניגוד להגבלות התפעוליות שנקבעו עבור אותו כלי טיס בספר הטיסה של אותו כלי טיס או, אם אין לו ספר טיסה, בניגוד להגבלות התפעוליות שנקבעו במסמך מקביל, בידי רשות הרישוי המוסמכת של מדינת הרישום.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס ישראלי אלא אם כן נמצאים בכלי הטיס ספר טיסה בר־תוקף, ובכלי טיס שבהם אין ספר כאמור – ספר הבעלים (aircraft owner handbook), חומר וציוד כנדרש בספרי עזר מאושרים אחרים, סימונים ושלטים, או כל צירוף של אלה, הכוללים את כל אחת מההגבלות שקבע המנהל לכלי הטיס.
(ב1)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), בהפעלת כלי טיס שבה המפעיל האווירי חייב להחזיק ספר עזר למבצעים לפי תקנות אלה, רשאי הוא לשאת בכלי טיס את החלקים הקשורים להפעלת כלי טיס מתוך העותק המעודכן של ספר העזר למבצעים שלו, במקום ספר הטיסה או ספר הבעלים.
(ג)
לא יפעיל אדם כלי טיס ישראלי אלא אם כלי הטיס מזוהה כנדרש בתקנות הרישום.
ציוד ומכשירים שאינם שמישים [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשנ״ה־2, תש״ס־2, תשס״ב־2, תשע״ד]
(א)
לא ימריא אדם כלי טיס עם ציוד או מכשירים שאינם שמישים אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
קיימת לגבי כלי הטיס רשימת ציוד מזערי המגדירה ציוד או מכשירים שאי־שמישותם אינה מונעת הפעלת כלי הטיס והתנאים לכך, שנערכה לפי תקנת משנה (ב) שהמנהל אישר;
(2)
מסמכי כלי הטיס הנמצאים בהישג ידו של הטייס יכללו רשימה הכוללת את תיאור הציוד והמכשירים שאינם שמישים;
(3)
כלי הטיס מופעל לפי התנאים והמגבלות החלים הכלולים ברשימת הציוד המזערי.
(ב)
רשימת הציוד המזערי לא תאפשר הפעלת כלי הטיס אם הציוד והמכשירים שלהלן אינם שמישים:
(1)
ציוד ומכשירים הכלולים בדרישות כללי כושר אווירי שלפיהן הוצאה תעודת הסוג של כלי הטיס והחיוניים להפעלתו הבטוחה של כלי הטיס בכל תנאי הפעלה;
(2)
ציוד ומכשירים הנדרשים לפי הוראות כושר אווירי להיות כשירים לפעולה;
(3)
ציוד ומכשירים הנדרשים להפעלת כלי הטיס לפי תקנות אלה.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי אדם להמריא כלי טיס עם ציוד או מכשירים שאינם שמישים, ובלבד שהתקיימו כל אלה:
(1)
כלי הטיס אינו מופעל לפי הפרק השנים עשר בתובלה אווירית מסחרית ואינו מופעל לפי הפרק השלושה עשר, והוא אחד מאלה:
(א)
כלי טיס רוטורי, מטוס שאינו מונע במנוע טורבינה, שלגביהם לא קיימת רשימת ציוד מזערי ראשית;
(ב)
כלי טיס רוטורי קטן או מטוס קטן שאינו מונע במנוע טורבינה, שלגביהם קיימת רשימת ציוד מזערי ראשית;
(ג)
דאון או כלי טיס קל מהאוויר;
(2)
הציוד והמכשירים שאינם שמישים אינם –
(א)
נדרשים לתפעול בכט״ר יום לפי כללי הכושר האווירי שלפיהם קיבל כלי הטיס רישיון;
(ב)
מצוינים כנדרשים ברשימת הציוד המזערי או ברשימת הציוד של כלי הטיס, לפי סוג ההפעלה העומד להתבצע;
(ג)
נדרשים לפי תקנה 33 או תקנה אחרת להפעלה המסוימת של הטיסה המתוכננת;
(ד)
נדרשים להיות תקינים לפי הוראות כושר אווירי;
(3)
הציוד והמכשירים שאינם שמישים הושבתו או הוסרו מכלי הטיס, בתא הטייס הוצב שילוט מתאים והפרטים נרשמו ביומן התחזוקה של כלי הטיס הנגיש לטייס המפקד; דרשה השבתת הציוד או המכשירים פעולת אחזקה, תבוצע פעולת האחזקה בהתאם לספר התחזוקה של כלי הטיס ופרטיה יירשמו ביומן התחזוקה של כלי הטיס הנגיש לטייס המפקד;
(4)
בוצעה בכלי הטיס בדיקה בידי טייס המורשה לטוס באותו כלי טיס, או בידי טכנאי בדק לכלי טיס המורשה לבצע פעולות אחזקה באותו כלי טיס, ואותו אדם ציין ביומן התחזוקה של כלי הטיס הנגיש לטייס המפקד כי הציוד או המכשירים שאינם שמישים לא מהווים סיכון לטיסת כלי הטיס.
רשות להמראה עם ציוד שאינו פועל [תיקון: תשמ״ח־3, תשנ״ה־2]
על אף האמור בתקנה 31א רשאי אדם להפעיל כלי טיס עם ציוד ומכשירים שאינם פועלים אם הוצאה לאותו כלי טיס הרשאה מיוחדת לטיסה לפי תקנות התיעוד.
שימוש בחמצן נשימה [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס ישראלי בגבהים המצויינים להלן אלא אם מתקיימים התנאים האלה:
(1)
בגובה לחץ תא מעל 12500 רגל (MSL) ועד 14000 רגל (MSL) – עומד לרשות צוות ההטסה המזערי הדרוש מלאי של חמצן נשימה והוא משתמש בו עבור אותם קטעים של הטיסה בגבהים אלה הנמשכים מעל 30 דקות;
(2)
בגובה לחץ תא מעל 14000 רגל (MSL) – עומד לרשות צוות ההטסה המזערי הדרוש מלאי חמצן נשימה והוא משתמש בו במשך כל זמן הטיסה בגבהים אלה;
(3)
בגובה לחץ תא מעל 15000 רגל (MSL) – עומד לרשות כל הנמצאים בכלי הטיס מלאי של חמצן נשימה.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס ישראלי עם תא בעל דיחוס, אלא אם –
(1)
בטיסות מעל רום טיסה 250 (Flight level 250), נמצא בכלי הטיס, נוסף לחמצן הדרוש לפי תקנת משנה (א), מלאי של חמצן מספיק ל־10 דקות שימוש לפחות עבור כל הנמצאים בכלי הטיס, לשם שימוש חירום כאשר ירידת כלי הטיס לגובה נמוך יותר נדרשת עקב איבוד הדיחוס בתא;
(2)
בטיסות מעל רום טיסה 350, טייס אחד היושב ליד ההגאים חובש מסיכת חמצן ומשתמש בה, והמסיכה מהודקת היטב ואטומה ומספקת חמצן במשך כל הזמן ברציפות או באופן אוטומטי כאשר גובה לחץ התא עולה מעל 14000 רגל (MSL). אולם אותו טייס יכול שלא לחבוש ולא להשתמש במסיכת החמצן ברום טיסה 410 או מתחתיו, אם נמצאים שני טייסים ליד ההגאים ולכל אחד מהם מסיכת חמצן מסוג חבישה מהירה, אשר ניתן תוך 5 שניות לחבוש אותה ביד אחת ממצב מוכן, להזרים את החמצן ולהדק ולאטום אותה כראוי.
(ג)
למרות האמור בתקנת משנה (ב)(2), אם מכל סיבה שהיא בכל זמן שהוא נאלץ טייס אחד לעזוב את מושבו ליד ההגאים, בעת טיסה בגבהים מעל רום טיסה 350, יחבוש הטייס שנותר ליד ההגאים את מסיכת החמצן שלו וישתמש בה, עד אשר יחזור הטייס השני למקומו.
(ד)
הוראות תקנה זו לא יחולו על מטוס המופעל לפי הפרק השלושה עשר.
מכשירים וציוד הדרושים בכלי טיס [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשמ״ח־3, תשע״א, תשע״ד, תשע״ה־2, תשפ״א]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס ממונע שניתנה לגביו תעודת כושר טיסה סטנדרטית, בכל אחת מדרכי התפעול המפורטות בפסקאות (1) עד (4), אלא אם נמצאים בכלי הטיס המכשירים והציוד המפורטים באותן פסקאות או מכשירים וציוד מאושרים בידי המנהל כשווי ערך להם, ואלא אם מכשירים ופרטי ציוד אלה הם במצב שמיש, כלהלן:
(1)
טיסה לפי כללי טיסת ראייה מבוקרת (כטר״מ) – יום:
עבור טיסת כטר״מ בשעות אור היום דרושים כל אחד מהמכשירים והציוד המאושרים בידי המנהל, כמפורט להלן:
א.
מד־סיבובים עבור כל מנוע;
ב.
מד לחץ שמן עבור כל מנוע עם סיכת לחץ;
ג.
מד טמפרטורה עבור כל מנוע המקורר בנוזל;
ד.
מד טמפרטורה שמן עבור כל מנוע המקורר באויר;
ה.
מד לחץ סעפת יניקה עבור כל מנוע בעל מדחס גידוש;
ו.
מד כמות דלק עבור כל מיכל;
ז.
מחוון מצב כנסע כאשר הכנסע מסוג מתקפל;
ח.
מד מהירות אויר;
ט.
מד גובה מדוייק הניתן לכיוונון לפי הלחץ הברומטרי;
י.
מצפן מגנטי;
יא.
שעון עם מחוג שניות מרכזי או עם מד־שניות ספרתי, או שעון נייד, שאינו זקוק לאישור המנהל;
יב.
מד־פנייה ג׳ירוסקופי עם מד החלקה;
יג.
מדחום אויר חיצון;
יד.
משדר–מקלט תג״מ (VHF) שניתן באמצעותו לשדר ולקלוט גם בתדר החרום, עם מיקרופון ואזניות; בכלי טיס המשמש להדרכה או לאימונים וכן בכלי טיס המופעל בידי שני טייסים יהיו שני מיקרופונים ושתי מערכות אזניות, או מערכת אחת של אזניות ומערכת רמקול;
טו.
טרנספונדר, כפוף לאמור בתקנה 24;
טז.
מקור אנרגיה חשמלית המספיקה עבור כל הציוד החשמלי וציוד הרדיו המותקנים בכלי הטיס;
יז.
מערכת אחת שלמה של נתיכים חליפים או שלושה נתיכים חליפים מכל אחד מהסוגים הדרושים במערכת;
יח.
בכלי טיס הטס מעל למים ומרחקו מהחוף עולה על מרחק הגלישה במנוע או במנועים מופסקים –
1.
חגורת הצלה צפה עבור כל אחד מהנמצאים בכלי הטיס וחגורת הצלה נוספת אחת הנמצאות בהישג יד של כל אחד מהם;
2.
לפחות מיתקן איתות פירוטכני אחד;
יט.
פרט במקרה של ספינת אויר, חגורת בטיחות עבור כל הנמצאים בכלי הטיס שהם מעל לגיל שנתיים; כל חגורת בטיחות תצוייד בבריח מתכתי מאושר; החוזק הנקוב (Rated Strength) של כל חגורת בטיחות יתאים למקדם העומס הסופי (Ultimate Load Factor) לפי דרישות כושר אוירי הישימות, תוך התחשבות במאפייני הממדים (Dimensional Characteristics) של התקנת חגורת הבטיחות למושב או לדרגש; הרצועות של כל חגורת בטיחות תוחלפנה לפי הצורך או לפי דרישת המנהל;
כ.
למטוס קטן שיוצר אחרי 18 ביולי 1978 – חגורת כתף מאושרת לכל מושב קדמי. למטרת פסקה זו, תאריך הייצור של המטוס הוא התאריך שבו מסמכי ביקורת הקבלה מאשרים שהמטוס הוא מושלם ועונה על נתוני תכן הסוג המאושרים; מושב קדמי הוא מושב הממוקם בעמדת איש צוות אויר או מושב הממוקם בשורה אחת עמו;
כא.
מקלט VOR;
כב.
למטוס קטן שיוצר אחרי 12 בדצמבר 1986 ואשר בו עד 9 מושבים בנוסף לטייס – חגורת כתף מאושרת לכל מושב.
(2)
טיסה לפי כטר״מ – לילה:
עבור טיסת כטר״מ בשעות הלילה דרושים כל אחד מהמכשירים והציוד המאושרים על ידי המנהל, כמפורט להלן:
א.
מכשירים וציוד המפורטים בפסקה (1);
ב.
אורות כאמור בתקנה 72; במקרה של תקלה של כל מנורה של מערכת אורות נגד התנגשות, מותר להמשיך בטיסה בכלי הטיס למקום נחיתה אשר שם ניתן לבצע תיקונים או החלפה;
ג.
שני פנסי אורות נחיתה או פנס אחד בעל שני חוטי ליבון המופעלים בנפרד;
ד.
שני אמצעים לתאורת מכשירים, אשר כל אחד מהם בנפרד מסוגל להאיר את כל המכשירים; פנס כיס יכול לשמש כאחד מאמצעי התאורה הדרושים;
ה.
תאורה בתא הנוסעים;
ו.
אור בתא הטייס המותאם לקריאת מפות ומסמכים.
(3)
טיסה לפי כט״מ:
עבור טיסת כט״מ דרושים כל אחד מהמכשירים והציוד המאושרים על ידי המנהל, כמפורט להלן:
א.
מכשירים וציוד המפורטים בפסקה (2), אולם מד־פנייה ג׳ירוסקופי עם מד־החלקה כאמור בפסקה (1)(יב) אינו נדרש בכלי טיס אלה:
1.
במטוסים גדולים בהם קיימת מערכת שלישית של מכשירי מצב המטוס (attitude instrument system) המתוכננת לפעול בתחום של 360 מעלות בציר העילרוד ובציר הגילגול והמותקנת כאמור בסעיף 121.305(j) לפ.א.ר.;
2.
בכלי טיס רוטורי, שהוצאה לגביו תעודת סוג לפי חלק 29 לפ.א.ר., בו קיימת מערכת שלישית של מכשירי מצב המטוס המתוכננת לפעול בתחום של מצבי טיסה של ±80 מעלות בציר העילרוד ושל ±120 מעלות בציר הגילגול והמותקנת כאמור בסעיף 29.1303(g) לפ.א.ר.;
ב.
אופק מלאכותי ג׳ירוסקופי;
ג.
מציין כיוון ג׳ירוסקופי;
ד.
אמצעי התראה למקרה תקלה במערכות אספקת כוח למכשירים ג׳ירוסקופיים;
ה.
מערכת לחימום צינור פיטו של מד־מהירות;
ו.
שני מקורות כוח נפרדים, עם אמצעי המאפשר לברור כל אחד מהם, כשלפחות אחד מהם הוא משאבה או גנרטור המופעלים על ידי המנוע ואשר כל אחד מהם הוא בעל הפעלה עבור כל המכשירים הג׳ירוסקופיים; שני מקורות הכוח חייבים להיות כאלה שכשל של מכשיר אחד או של מקור כוח אחד לא יפריע להספקת כוח ליתר המכשירים; פסקת משנה זו אינה חלה על כלי טיס חד מנועי אשר קיימים בו מקורות כוח נפרדים למכשיר מד־פנייה ולמכשיר אופק מלאכותי;
ז.
מקור אלטרנטיבי של לחץ סטטי עבור מכשירי מד־מהירות ומד־גובה;
ח.
לכלי טיס הטס טיסות ממושכות מעל לים – מקלט נוסף ומיקרופון נוסף;
ט.
מקלט משואת סימון אנכית (MKR);
י.
מכשיר מודד מרחק (DME);
יא.
מוצא כיוון אוטומטי (ADF).
מכשירי הקשר המשמשים גם כמכשירי ניווט והנדרשים לפי תקנת משנה זו חייבים להיות ניתנים לשימוש בו זמני.
(4)
הפעלה של קטגוריה II:
עבור הפעלה של קטגוריה II דרושים מכשירים וציוד כמפורט בפסקה (3) ובנספח A ל־פ.א.ר. 91.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס ממונע שניתנה לגביו תעודת כושר טיסה מיוחדת והמופעל לפי כטר״ח או כטר״מ, אלא אם כן נמצאים בכלי הטיס המכשירים והציוד המפורטים בתקנת משנה (א)(1) ו־(2) או מכשירים וציוד שאישר המנהל כשווי ערך להם, ואלא אם כן המכשירים ופרטי הציוד כאמור הם במצב שמיש, אולם –
(1)
לענין תקנת משנה (א)(1)כ׳, תהיה חגורת כתף מאושרת לכל מושב;
(2)
לענין תקנת משנה (א)(2)ג׳, יהיו פנסי אורות בנחיתה שקבע המנהל;
(3)
הוראות תקנת משנה (א)(1)כ״א ו־(2)ה׳ ו־ו׳ לא יחולו.
(ג)
לא יפעיל אדם מטוס זעיר שניתנה לגביו תעודת כושר טיסה למטוס זעיר, אלא אם כן נמצאים בו מכשירים וציוד שאישר המנהל והם במצב שמיש וזמין, כלהלן:
(1)
חגורת כתף מאושרת לכל מושב;
(2)
מד מהירות;
(3)
מד גובה;
(4)
מצפן מגנטי;
(5)
מד סיבובי מנוע;
(6)
מד טמפרטורה למנוע המקורר בנוזל או מד טמפרטורת ראש צילינדר;
(7)
טרנספונדר, בכפוף לאמור בתקנה 24(4).
(ג1)
לא יפעיל אדם מטוס זעיר שניתנה לגביו תעודת כושר טיסה למטוס זעיר, שתא הטייס שלו פתוח (אינו מוגן), אלא אם כן כל הנמצאים בו חובשים קסדות מגן.
(ד)
המנהל רשאי לדרוש התקנת מכשירים וציוד נוספים לאלה המפורטים בתקנת משנה (א) לגבי סוגי טיסות וסוגי כלי טיס שיקבע.
(ה)
בנוסף למכשירים ולציוד המפורטים בתקנות משנה (א) ו־(ד) יימצאו בכלי הטיס מכשירים וציוד נוספים המפורטים כדרושים בספר הטיסה של כלי הטיס.
(ו)
לא יפעיל אדם בלון חופשי מאוייש שניתנה לגביו תעודת כושר טיסה לבלון חופשי אלא אם כן נמצאים בו מכשירים וציוד שאישר המנהל מראש והם במצב שמיש וזמין, כלהלן:
(1)
מד גובה;
(2)
מד שיעור נסיקה;
(3)
מד טמפרטורת מעטפת;
(4)
מד כמות דלק;
(5)
מד לחץ בעירת דלק.
(ז)
(בוטלה).
(ח)
תקנה זו אינה חלה על מטוס המופעל לפי הפרק השלושה עשר.
ציוד רפואי [תיקון: תשע״ד, תשע״ד־2]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס או הליקופטר, אלא אם כן נמצא בכלי הטיס ציוד רפואי במצב שמיש כמפורט להלן:
(1)
ציוד עזרה ראשונה לפי הוראות אלה:
(א)
ציוד עזרה ראשונה כאמור בטור ב׳ בטבלה שלהלן בכלי טיס כמפורט בטור א׳ שלצדו:
| סודר | טור א׳ | טור ב׳ |
|---|---|---|
| (1) | כלי טיס בעל עשרה מושבים או פחות, שאינו מטוס גדול | תרמיל עזרה ראשונה בינוני, הכולל את הפריטים המפורטים בחלק הראשון לתוספת השלישית |
| (2) | כלי טיס בעל אחד עשר מושבים או יותר, שאינו מטוס גדול | תרמיל עזרה ראשונה גדול, הכולל את הפריטים המפורטים בחלק השני לתוספת השלישית |
| (3) | מטוס גדול | ערכות עזרה ראשונה (First Aid Kit) למטוס גדול, במספר כאמור בפסקת משנה (ב), הכוללות, כל אחת, את הפריטים המפורטים בחלק השלישי לתוספת השלישית, המיועדות לשימוש הצוות לטיפול במקרי פציעה |
(ב)
המספר המזערי של ערכות עזרה ראשונה למטוס גדול, שמספר המושבים בו נקוב בטור א׳ בטבלה שלהלן, יהיה כאמור בטור ב׳ שלצדו:
| סודר | מס׳ מושבי הנוסעים במטוס גדול | מס׳ ערכות עזרה ראשונה למטוס גדול |
|---|---|---|
| (1) | 0 עד 100 | 1 |
| (2) | 101 עד 200 | 2 |
| (3) | 201 עד 300 | 3 |
| (4) | 301 ומעלה | 4 |
(2)
ערכת זהירות כללית לפי הוראות אלה:
(א)
בכלי טיס המופעל בתובלה אווירית מסחרית, שהפעלתו מותנית בכך שמצויים בו דיילים – ערכות זהירות כללית (Universal Precaution Kits), במספר כאמור בפסקת משנה (ב), הכוללות, כל אחת, את הפריטים המפורטים בחלק הרביעי לתוספת השלישית, המיועדות לשימוש הצוות לטיפול במקרי מחלה עם חשד למחלות מידבקות, או לטיפול במקרי מחלה הדורשים מגע עם נוזלי גוף;
(ב)
המספר המזערי של ערכות זהירות כללית בכלי טיס שמספר מושבי הנוסעים שלו מפורט בטור א׳ בטבלה שלהלן יהיה כאמור בטור ב׳ שלצדו:
| סודר | טור א׳ מספר מושבי הנוסעים בכלי הטיס | טור ב׳ מספר ערכות זהירות כללית |
|---|---|---|
| (1) | 0 עד 250 | 1 |
| (2) | יותר מ־250 | 2 |
(ג)
נוסף על האמור בפסקת משנה (ב), המנהל רשאי, במקרים של סיכון אפשרי לבריאות הציבור, דוגמת זמנים של התפרצות מגפה אפידמית, להורות למפעיל אווירי לשאת בכלי הטיס ערכות זהירות כללית נוספות;
(3)
במטוס המופעל בתובלה אווירית מסחרית, המורשה לשאת למעלה מ־100 נוסעים, לקטע טיסה מתוכנן של שעתיים ויותר – ערכה רפואית (Medical Kit), הכוללת את הפריטים המפורטים בחלק החמישי לתוספת השלישית, המיועדת לשימוש רופא או אדם מוסמך אחר לטיפול במקרי חירום רפואיים, ודפיברילטור (Defibrillator) שמתקיימים בו מאפיינים אלה:
(א)
הוא מסוג אוטומטי חיצוני (external automated), העומד בדרישות מינהל התרופות האמריקני (FDA);
(ב)
הוא בעל מקור מתח מתאים שאינו מסכן את בטיחות הטיסה, כפי שהורה המנהל;
(ג)
הוא מתוחזק לפי הוראות היצרן.
(ב)
מפעיל אווירי יבטיח כי –
(1)
הציוד הרפואי ימוקם בכלי הטיס במקום שאינו חשוף לחום, אבק או לחות; מקום הימצאו יסומן בצורה בולטת לעין;
(2)
ערכות עזרה ראשונה וערכות זהירות כללית יוצבו בפיזור שווה ככל האפשר בתוך תא הנוסעים, וכי הן יהיו נגישות לשימוש הצוות;
(3)
הערכה הרפואית והדפיברילטור יאוחסנו בתא הנוסעים, במקום שמור ומאובטח.
(ג)
מפעיל אווירי יבטיח כי יקוימו לגבי הציוד הרפואי הוראות אלה:
(1)
שלמותו תיבדק לפני כל טיסה;
(2)
תיערך בדיקה ויזואלית שלו, והחלפת פריטי ציוד פגומים או פגי תוקף, אחת לשנה, לכל הפחות; מועדי התפוגה והבדיקה הבאה שלו יסומנו על גבי הערכה, אם ישים;
(3)
איש צוות המשתמש בפריט מפרטיו ידווח על כך בטופס רישום אירוע הכלול בערכות המפורטות בתקנה זו, לפי התוספת השלישית.
סימון אזורי פריצה [תיקון: תשע״ד]
(א)
אם על גבי גוף כלי הטיס מסומנים אזורים מתאימים לפריצה על ידי צוותי חילוץ במקרי חירום, המפעיל האווירי יוודא כי אזורים אלה יסומנו לפי התרשים שבתקנת משנה (ג) (להלן – התרשים), וכי צבע הסימונים יהיה אדום או צהוב ואם יש בכך צורך הם יוקפו בצבע לבן כדי להבליט אותם לעומת הרקע.
(ב)
אם סימוני הפינות באזורים המסומנים כאמור בתרשים, נמצאים במרחק העולה על 2 מטרים זה מזה, יסומנו קווי ביניים בגודל של 9 ס״מ על 3 ס״מ, כמסומן בתרשים.
(ג)
תרשים סימון אזורים מתאימים לפריצה:
(התרשים הושמט)
ציוד למטוס המופעל בגובה העולה על 15,000 מטרים [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם מטוס בגובה העולה על 15,000 מטרים (49,000 רגל) אלא אם כן מותקן במטוס מכשור למדידה ולהצגה מתמשכת של מינון הקרינה הקוסמית הנקלטת, וכן המינון המצטבר בכל טיסה; המכשור יותקן כך שאיש צוות אוויר יוכל לראות בנקל את מערכת התצוגה של המכשור.
הפעלה המחייבת עמידה במפרט ביצועי תקשורת נדרשים [תיקון: תשע״ד, תשפ״א־3, תשפ״ב־4]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי שהוגדר לגביו מפרט ביצועי תקשורת נדרשים, אלא אם כן, מתקיימים כל אלה:
(1)
כלי הטיס מצויד בציוד תקשורת המאפשר לו לפעול בהתאם למפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(2)
בספר הטיסה של כלי הטיס או במסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, קיים מידע לגבי יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(3)
אם קיימת לגבי כלי הטיס רשימת ציוד מזערי כאמור בתקנה 31א – קיים בה מידע לעניין יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(4)
המפעיל האווירי של כלי הטיס מיסד, תיעד ומקיים –
(א)
נהלים לעניין תפעול במצב רגיל (normal) ובמצב בלתי רגיל (abnormal), ובכלל זה לעניין התמודדות עם מצבים בלתי צפויים (contingency), בהתאם להפעלה המתוכננת;
(ב)
דרישות לעניין כשירות ומיומנות (qualification and proficiency) נדרשים מצוות הטיסה, בהתאם למפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(ג)
תכנית אימונים לכוח האדם השייך לעניין, בהתאם להפעלה המתוכננת;
(ד)
נהלים לעניין תחזוקה, שיבטיחו את הכשירות האווירית הנמשכת של כלי הטיס, בהתאם למפרט ביצועי התקשורת הנדרשים הישים;
(ה)
נהלים לעניין קבלת מידע בנוגע לביצועי התקשורת בפועל (observed communication performance), ונקיטת פעולה מתקנת מיידית במקרים שבהם לפי המידע כאמור כלי טיס מסוים או סוג כלי טיס בהפעלת המפעיל האווירי, או פעילות המפעיל האווירי, אינם עומדים במפרט ביצועי התקשורת הנדרשים לגבי הפעלה מסוימת.
(ב)
לגבי מפעיל אווירי ישראלי של כלי טיס בהפעלה מסחרית – הנהלים, הדרישות ותכנית האימונים כאמור בתקנת משנה (א)(4) –
(1)
יפורטו בספר העזר למבצעים שלו;
(2)
יהיו מקובלים על המנהל.
הפעלה המחייבת עמידה במפרט ניווט [תיקון: תשע״ד, תשפ״א־3, תשפ״ב־4]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי שהוגדר לגביו מפרט ניווט, אלא אם כן, מתקיימים כל אלה:
(1)
כלי הטיס מצויד בציוד ניווט המאפשר לו לפעול בהתאם למפרט הניווט הישים;
(2)
בספר הטיסה של כלי הטיס או במסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, קיים מידע לגבי יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט הניווט הישים;
(3)
אם קיימת לגבי כלי הטיס רשימת ציוד מזערי כאמור בתקנה 31א – קיים בה מידע לעניין יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט הניווט הישים;
(4)
המפעיל האווירי של כלי הטיס מיסד, תיעד ומקיים –
(א)
נהלים לעניין תפעול במצב רגיל (normal) ובמצב בלתי רגיל (abnormal), ובכלל זה לעניין התמודדות עם מצבים בלתי צפויים (contingency), בהתאם להפעלה המתוכננת;
(ב)
דרישות לעניין כשירות ומיומנות (qualification and proficiency) נדרשים מצוות הטיסה, בהתאם למפרט הניווט הישים;
(ג)
תכנית אימונים לכוח האדם השייך לעניין, שתתאים להפעלה המתוכננת;
(ד)
נהלים לעניין תחזוקה, שיבטיחו את הכשירות האווירית הנמשכת, בהתאם למפרט הניווט הישים;
(5)
במרחב אווירי שלגביו הוגדר מפרט ניווט הטעון אישור (PBN Authorization Required (AR)) – הוא קיבל את אישור המנהל להפעלה; על אף האמור, לעניין מפעיל אווירי של כלי טיס זר, אישור להפעלה במרחב אווירי כאמור יינתן –
(א)
על ידי הרשות המוסמכת במדינת המפעיל שלו, אם כלי הטיס מופעל בהפעלה מסחרית;
(ב)
על ידי הרשות המוסמכת במדינת הרישום של כלי הטיס, אם כלי הטיס מופעל בהפעלה כללית.
(ב)
לגבי מפעיל אווירי ישראלי של כלי טיס בהפעלה מסחרית – הנהלים, הדרישות ותכנית האימונים כאמור בתקנת משנה (א)(4) –
(1)
יפורטו בספר העזר למבצעים שלו;
(2)
יהיו מקובלים על המנהל.
(ג)
אישור כאמור בתקנת משנה (א)(5) –
(1)
לגבי כלי טיס המופעל בהפעלה מסחרית – יירשם במפרטי ההפעלה של המפעיל האווירי;
(2)
לגבי כלי טיס המופעל בהפעלה כללית – יינתן למפעיל האווירי כאישור נפרד.
הפעלה במרחב או נתיב שהוגדר כ־
(א)
לא יפעיל אדם מטוס במרחב אווירי שנקבע בהסכמי טיס אזוריים כ”מרחב אווירי המחייב מפרטי הפעלת ניווט מזעריים“ (MNPS – Minimum Navigation Performance Specifications) (להלן – מרחב MNPS), אלא אם כן –
(1)
המטוס מצויד בציוד ניווט שהתקיימו לגביו שני אלה:
(א)
המנהל אישר כי הוא עונה על דרישות פסקאות (a) עד (c) לסעיף השני (2 Section) לתוספת השלישית לחלק 91 לפ.א.ר.;
(ב)
הוא מספק, באופן רציף, נתונים לצוות האוויר בדבר העקיבה אחר נתיב הטיסה המתוכנן או ההתרחקות ממנו, ברמת הדיוק הנדרשת בכל נקודה לאורך הנתיב;
(2)
בהפעלה מסחרית של כלי טיס – המנהל רשם אישור להפעלת כלי הטיס במרחב MNPS במפרטי ההפעלה של המפעיל האווירי; אישור המנהל להפעלת MNPS יינתן לפי מסמך 7030 בדבר נהלים אזוריים משלימים שהוציא ארגון התעופה הבין־לאומי.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), המנהל רשאי לאשר הפעלת מטוס במרחב אווירי המחייב מפרטי הפעלת ניווט מזעריים, גם אם ציוד הניווט שבו אינו עומד בהוראות תקנת משנה (א), ובלבד שכל טיסה של מטוס כאמור, במרחב אווירי כאמור, אושרה בידי יחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי.
(ג)
מפעיל אווירי המבקש להפעיל כלי טיס במרחב אווירי או בנתיבים כאמור בתקנת משנה (א) יגיש למנהל בקשה באופן ובצורה שהורה המנהל, ובצירוף המסמכים שהורה עליהם.
הפעלת מטוס במרחב או נתיב שהוגדרו בו הפרדות אנכיות מופחתות (RVSM) [תיקון: תשע״ד, תשפ״ב־4]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס ישראלי במרחב אווירי שהוגדר במסגרת הסכמי טיס אזוריים כמרחב הפרדה אנכית מזערית מופחתת (להלן – הפעלת RVSM), אלא אם כן –
(1)
המטוס מצויד בציוד ניווט לפי הוראות החלק השני (section 2) לתוספת השביעית (Appendix G) לפרק ה־91 לפ.א.ר. (להלן – תוספת G לפ.א.ר. 91);
(2)
המנהל אישר את המטוס להפעלת RVSM; על אישור המנהל כאמור יחולו הוראות אלה:
(א)
הוא יינתן לפי הנחיות ספר העזר ליישום הפרדות אנכיות מזעריות (מסמך 9574) שהוציא ארגון התעופה הבין־לאומי;
(ב)
בהפעלה מסחרית של מטוסים הוא יירשם במפרטי ההפעלה של המפעיל האווירי, ובהפעלה כללית של מטוסים הוא יינתן למפעיל האווירי כאישור נפרד.
(ב)
מפעיל אווירי של מטוס ישראלי המבקש לבצע הפעלת RVSM יגיש למנהל בקשה באופן ובצורה שהורה המנהל בצירוף המסמכים האמורים בפסקה (b) בחלק 3 (section 3) לתוספת G לחלק 91 לפ.א.ר., ויוכיח את האמור בפסקה (c) לחלק 3 לתוספת G לחלק 91 לפ.א.ר., בכפוף לשינויים האמורים בפרט (1) בטבלה שבתוספת השנייה.
(ג)
המנהל לא יאשר מטוס להפעלת RVSM אלא אם כן מתקיימים כל אלה:
(1)
יכולות ביצועי הניווט האנכיים של המטוס עומדות בדרישות תוספת 4 לחלק הראשון לנספח 6 לאמנה;
(2)
המפעיל האווירי הציג נהלים מתאימים ומערך אחזקה מתאים לשמירה על הכשירות האווירית הנמשכת של המטוס;
(3)
המפעיל האווירי הציג נהלים פנימיים מתאימים –
(א)
לפעולות אנשי צוות האוויר בהפעלת RVSM;
(ב)
להכנת טיסה ולמילוי תכנית טיסה בהפעלת RVSM;
(ג)
לדיווח על סטיות מהגובה שאושר לטיסה כאמור בחלק 6 (section 6) לתוספת G לפ.א.ר. 91;
(ד)
לקבלת דוחות בדבר חריגה משמירת גובה, מיחידות נת״א מתאימות, ולנקיטת כל פעולה מתקנת מיידית לכל מטוס או קבוצת מטוסים מאותו סוג אשר זוהו בדוחות כאמור כלא עומדים בדרישות שמירת הגובה, הנדרשות להפעלה במרחב RVSM.
(ד)
מפעיל אווירי בתובלה אווירית מסחרית, שהמנהל אישר לו לבצע הפעלת RVSM –
(1)
יבדוק את ביצועי שמירת גובה של שני מטוסים מכול סוג אשר הורשה לבצע באמצעותו הפעלת RVSM, ואם הוא מפעיל מטוס אחד בלבד מסוג המורשה לבצע הפעלת RVSM – את אותו מטוס, במועדים אלה, לפי המאוחר מביניהם –
(א)
אחת לשנתיים;
(ב)
בהגיע המטוס ל־1,000 שעות טיסה;
(2)
יעביר למנהל את תוצאות הבדיקות כאמור.
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (א), במרחב אווירי מחוץ למרחב הפיקוח התעופתי של ישראל, שהוגדר כמרחב הפרדה אנכית מזערית מופחתת, מותרת הפעלת מטוס ישראלי שלא אושר להפעלת RVSM, אם הדבר מותר בהתאם למפורסם במסגרת שירותי המידע התעופתי הישימים לאותו מרחב אווירי, ההפעלה אושרה בידי יחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי, והיא מתבצעת בהתאם לתנאי האישור כאמור.
(ו)
לא יפעיל אדם מטוס זר במרחב הפיקוח התעופתי של ישראל שהוגדר בפרסומי המידע התעופתי כמרחב הפרדה אנכית מזערית מופחתת, אלא אם כן הפעלתו במרחב כאמור אושרה כמפורט להלן, לפי העניין, בהתאם לאמות המידה הבין־לאומיות הישימות:
(1)
אם הוא מופעל בהפעלה מסחרית – בידי הרשות המוסמכת במדינת המפעיל, והאישור כאמור נרשם במפרטי ההפעלה הרלוונטיים;
(2)
אם הוא מופעל בהפעלה כללית – בידי הרשות המוסמכת במדינת הרישום;
לעניין זה, ”אמות המידה הבין־לאומיות“ – התקינה שקבע הארגון לפי סעיף 37 לאמנה.
ציוד מעקב [תיקון: תשפ״א־3]
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי, אלא אם כן כלי הטיס מצויד בציוד מעקב (surveillance equipment) המאפשר לו לפעול בהתאם לדרישות ניהול התעבורה האווירית הישימות לאותו מרחב אווירי.
הפעלה המחייבת עמידה במפרט ביצועי מעקב נדרשים [תיקון: תשפ״א־3]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי שהוגדר לגביו מפרט ביצועי מעקב נדרשים, אלא אם כן, מתקיימים כל אלה:
(1)
כלי הטיס מצויד בציוד מעקב המאפשר לו לפעול בהתאם למפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(2)
בספר הטיסה של כלי הטיס או במסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, קיים מידע לעניין יכולות מפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(3)
אם קיימת לגבי כלי הטיס רשימת ציוד מזערי כאמור בתקנה 31א – קיים בה מידע לגבי יכולות כלי הטיס לעמוד במפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(4)
הוא מיסד, תיעד ומקיים –
(א)
נהלים לעניין תפעול במצב רגיל (normal) ובמצב בלתי רגיל (abnormal), ובכלל זה לעניין התמודדות עם מצבים בלתי צפויים (contingency);
(ב)
דרישות לעניין כשירות ומיומנות (qualification and proficiency) נדרשים מצוות הטיסה, בהתאם למפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(ג)
תכנית אימונים לכוח האדם השייך לעניין, שתתאים להפעלה המתוכננת;
(ד)
נהלים לעניין תחזוקה, שיבטיחו את הכשירות האווירית הנמשכת, בהתאם למפרט ביצועי המעקב הנדרשים הישים;
(ה)
נהלים לעניין קבלת דוחות בנוגע לביצועי המעקב בפועל (observed surveillance performance), ונקיטת פעולה מתקנת מיידית במקרים שבהם לפי הדוחות האמורים כלי טיס מסוים, סוג כלי טיס או פעילות המפעיל האווירי, אינם עומדים במפרט ביצועי המעקב הנדרשים.
(ב)
לגבי מפעיל אווירי של כלי טיס בהפעלה מסחרית – הנהלים, הדרישות ותכנית האימונים כאמור בתקנת משנה (א)(4) –
(1)
יפורטו בספר העזר למבצעים שלו;
(2)
יהיו מקובלים על המנהל.
ציוד מעקב, ציוד ניווט וציוד תקשורת [תיקון: תשע״ד, תשפ״א־3]
מפעיל אווירי יבטיח כי התקנת ציוד המשמש למעקב, לניווט או לתקשורת בכלי טיס שהוא מפעיל, נעשית כך שכשל בפריט ציוד כאמור או כשל בשילוב של פריטי ציוד כאמור לא יגרום לכשל בפריט ציוד אחר המשמש למטרות מעקב, לניווט או לתקשורת.
ניהול בסיס נתוני ניווט אלקטרוניים [תיקון: תשפ״א־3, תשפ״ב־4]
(א)
מפעיל אווירי –
(1)
לא יעשה שימוש בבסיס נתוני ניווט אלקטרוניים, שהותאם לשימוש בכלי טיס בטיסה או על הקרקע, המשמש במערכות כלי טיס שהוא מפעיל (בתקנה זו – בסיס נתונים), אלא אם כן בסיס הנתונים עומד בדרישות איכות למידע (data quality requirements), מתאימות לשימוש המיועד בבסיס הנתונים;
(2)
יבטיח –
(א)
הפצה והכנסה (Insertion), מבעוד מועד, של בסיס נתונים עדכני, אשר לא עבר שינוי לא מורשה (current and unaltered), לכל מערכת כלי טיס שהוא מפעיל שנדרשת לבסיס נתונים כאמור;
(ב)
שבבסיס נתונים שמופץ ומוכנס כאמור בפסקת משנה (א) –
(1)
אם נקבעה לגביו תקופת תוקף – נעשה שימוש בתוך תקופת התוקף שלו;
(2)
אם לא נקבעה לגביו תקופת תוקף – נעשה שימוש לאחר שהמפעיל האווירי קבע לגביו כי אין מניעה משימוש בו בשל חוסר עדכניותו;
(3)
ידווח למי שסיפק לו את בסיס הנתונים על כל גילוי של מידע שגוי, לא עקבי או חסר, שלדעתו עלול להוות מפגע בטיחות וזאת מיד עם גילוי הדבר;
(4)
יודיע על קיומו של מידע שגוי, לא עקבי או חסר כאמור בפסקה (3), מיד עם גילוי הדבר –
(א)
לכל איש צוות אוויר בכלי טיס שהוא מפעיל שבו נעשה שימוש בבסיס נתונים כאמור;
(ב)
לכל אדם אחר שהוא מעסיק ושקיומו של מידע שגוי, לא עקבי או חסר כאמור נוגע למילוי תפקידו בשירות המפעיל האווירי;
(5)
יבטיח שבמסגרת הפעלת כלי טיס שהוא מפעיל לא נעשה שימוש בבסיס נתונים שהתגלה בו מידע שגוי, לא עקבי או חסר כאמור בפסקה (3).
(ב)
מפעיל אווירי של כלי טיס בהפעלה מסחרית יקבע נהלים לביצוע חובותיו לפי פסקאות (1) ו־(2)(ב)(2) לתקנת משנה (א), ובכלל זה לעניין דרישות האיכות למידע; נהלים ודרישות האיכות למידע כאמור –
(1)
יפורטו בספר העזר למבצעים שלו;
(2)
לעניין מפעיל אווירי ישראלי – היו מקובלים על המנהל.
דרישות לגבי מכשיר רדיו בתחום התג״מ [תיקון: תשפ״א־4]
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אווירי שיש לקיים בו תקשורת קולית דו־כיוונית עם יחידת נת״א או כלי טיס שלפי תקנות אלה מותקן בו או צריך להיות מצוי בו מכשיר רדיו לתקשורת כאמור, אלא אם כן כלי הטיס מצויד במכשיר רדיו שמתקיימים בו, לגבי תחום התג״מ (VHF), כל אלה:
(1)
טווח התדרים שלו הוא מ־118.000 מגה־הרץ עד 136.975 מגה־הרץ לפחות;
(2)
הפרדת התדרים שלו היא של 8.33 קילו־הרץ או של 25 קילו־הרץ.
[תיקון: תשע״ד]
(בוטלה).
מניעת הפרעה לכלי טיס כתוצאה משימוש במערכת EFB נישאת [תיקון: תשע״ח־5]
לא יעשה מפעיל אווירי שימוש במערכת EFB נישאת (portable) בכלי טיס ולא יתיר שימוש במערכת EFB כאמור, אלא אם כן הבטיח שאינה משפיעה על הביצועים של הציוד התעופתי של אותו כלי הטיס, או על היכולת להפעיל את כלי הטיס בצורה בטוחה.
שימוש במערכת EFB [תיקון: תשע״ח־5]
לא יעשה מפעיל אווירי שימוש במערכת EFB בכלי טיס ולא יתיר שימוש במערכת EFB בכלי טיס, אלא אם כן –
(1)
העריך את הסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בכל אחד מתפקידי ה־EFB;
(2)
מיסד ותיעד –
(א)
נהלים ודרישות אימונים לשימוש במערכת ה־EFB ובכל אחד מתפקידי ה־EFB;
(ב)
נהלים לניהול תפקידי ה־EFB ובכלל זה כל בסיס נתונים המשמש בהם;
(3)
הבטיח כי, במקרה של כשל במערכת ה־EFB, זמין בכלי הטיס מידע מספיק לשימוש אנשי צוות האוויר לצורך השלמה בטוחה של הטיסה;
(4)
ווידא כי איש צוות אוויר המשתמש במערכת ה־EFB אומן לכך, בין השאר לפי נהלים ודרישות אימונים לפי פסקה (2).
אישור שימוש במערכת EFB בתובלה אווירית מסחרית [תיקון: תשע״ח־5]
(א)
לא יעשה מפעיל אווירי שימוש במערכת EFB בכלי טיס בתובלה אווירית מסחרית, אלא אם כן המנהל אישר לו את מערכת ה־EFB ואת תפקידי ה־EFB לגבי כל סוג של כלי טיס שהוא מבקש לעשות בו שימוש בהפעלתו.
(ב)
מפעיל אווירי, המבקש את אישור המנהל כאמור בתקנת משנה (א), יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי –
(1)
מערכת ה־EFB, וכל הנדרש להתקנתה ולשימוש בה בכלי הטיס, ובכלל זה השפעות הגומלין שלה על מערכות כלי הטיס, אם יש כאלה, עומדים בדרישות כללי כושר אווירי הישימות;
(2)
הוא העריך את הסיכונים הבטיחותיים הכרוכים בכל אחד מתפקידי ה־EFB;
(3)
הוא קבע דרישות שיבטיחו כי במקרה של כשל במערכת ה־EFB, יהיה בידי אנשי צוות האוויר, באופן מיידי, מספיק מידע זמין לצורך השלמה בטוחה של הטיסה;
(4)
הוא מיסד ותיעד –
(א)
נהלים ודרישות אימונים לשימוש במערכת ה־EFB ובכל אחד מתפקידי ה־EFB;
(ב)
נהלים לניהול תפקידי ה־EFB ובכלל זה כל בסיס נתונים המשמש בהם.
(ג)
לא יערוך מפעיל אווירי שינוי בנהלים ובדרישות האימונים, כמפורט בתקנת משנה (ב)(3) ו־(4), שאושרו לו, אלא אם כן השינוי מקובל על המנהל.
רשם נתוני טיסה ורשמקול תא הטייס [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ה־2, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס, אלא אם כן כלי הטיס עומד בדרישות בדבר רישום נתוני טיסה כמפורט בתקנה זו, ואם כלי ורשמקול תא הטייס הטיס מופעל לפי הפרקים השנים עשר והשלושה עשר – אלא כשכלי הטיס עומד בדרישות הישימות בפרקים האמורים.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס המונע בטורבינה או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט מושבי הטייסים, היא של 10 מושבים או יותר ואשר יוצר אחרי 11 באוקטובר 1991 אלא אם כן מותקן בו רשם נתוני טיסה דיגיטלי בעל יכולת הקלטה, שמירה ופליטת נתונים העונה לדרישות הפרמטרים, הטווח והדיוק המופיעים בנספח E לחלק 91 לפ.א.ר. לגבי מטוס או דרישות נספח F לחלק 91 לפ.א.ר. לגבי כלי טיס רוטורי, והמסוגל להכיל נתונים מוקלטים של 8 שעות טיסה לפחות.
(ג)
לא יפעיל אדם מטוס או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה, שבו 6 מושבים או יותר ואשר להפעלתו נדרשים שני טייסים, אלא אם כן הוא מצוייד ברשמקול תא הטייס והוא –
(1)
מותקן בהתאם לאחת מתקנות הפ.א.ר. שלהלן, לפי הענין:
23.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
25.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
27.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
29.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
(2)
מופעל ברציפות מתחילת ביצוע הבד״ח לפני הטיסה ועד השלמת הבד״ח בגמר הטיסה;
(3)
בעל תכונות מחיקה המאפשרות בכל עת, בזמן פעולתו, מחיקת כל האינפורמציה האצורה בו למעט זו שהוקלטה ב־15 הדקות האחרונות.
(ד)
הוראות תקנות משנה (א), (ב) ו־(ג) לא יחולו בכל אחד מאלה:
(1)
בהעברת כלי טיס, שבו רשם נתוני טיסה או רשמקול תא הטייס אינו שמיש, ממקום שבו אין אפשרות ביצוע תיקונים או החלפה של מכשירים אלה, אל מקום שבו קיימת אפשרות כזו;
(2)
בהמשכת הטיסה כמתוכנן, כאשר רשם נתוני הטיסה או רשמקול תא הטייס מתקלקל לאחר המראת כלי הטיס;
(3)
בביצוע טיסת ניסוי אשר במהלכה פעולתם של רשם נתוני הטיסה או של רשמקול תא הטייס מופסקת לצורך בדיקתם או לצורך בדיקת ציוד קשר או ציוד חשמלי אחר המותקנים בכלי הטיס;
(4)
בהעברת כלי הטיס ממקום רכישתו אל מקום שבו יותקן רשם נתוני טיסה או רשמקול תא הטייס.
(ה)
כלי טיס שמופעל בטיסה לא מסחרית יהיה מורשה לטוס עם רשם נתוני טיסה או רשמקול תא הטייס שאינם שמישים למשך תקופה שלא תעלה על 30 ימים בתנאים אלה:
(1)
ביומן התחזוקה יהיה רישום החתום ביד טכנאי לבדק כלי טיס, של התאריך שבו הפסיק רשם נתוני הטיסה או רשמקול תא הטייס לפעול;
(2)
מול עיני הטייס המפקד תותקן לוחית המציינת שרשם נתוני הטיסה או רשמקול תא הטייס אינם שמישים.
(ו)
רשם נתוני טיסה הנדרש לפי תקנות אלה חייב לפעול ברציפות מרגע שמטוס מתחיל בריצת ההמראה או שכלי טיס רוטורי מתחיל לרחף ועד שהמטוס מסיים את ריצת הנחיתה או שכלי הטיס הרוטורי נוחת ביעדו.
(ז)
במקרה של תאונה או תקרית, ישמור המחזיק ברשיון ההפעלה את האינפורמציה המוקלטת ברשם נתוני טיסה וברשמקול תא הטייס במשך 60 ימים לפחות או למשך תקופה ארוכה יותר אם נדרש לכך בידי המנהל, ועדת חקירה או חוקר, החוקרים את התאונה או את התקרית.
התאמת קריאות גובה לחץ אוטומטי למד גובה הטייס [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
לא יפעיל אדם מיתקן דיווח אוטומטי של גובה לחץ המשולב עם טרנספונדר –
(1)
כאשר יחידת נת״א דורשת את הפסקת הדיווח האוטומטי;
(2)
אלא אם בעת התקנתו נבדק המיתקן וכוייל לשדר נתוני גובה שסטייתם מקריאות מד גובה של הטייס אינן עולות על 125 רגל (על בסיס סבירות של 95 אחוז), כאשר מד גובה הטייס מכוונן ללחץ ברומטרי 1013.25 מיליבר (29.92 אינצ׳ כספית) לגבהים מגובה פני הים ועד לגובה ההפעלה המרבי של כלי הטיס;
(3)
אלא אם מדי הגובה והמספרים (digitizers) ממיתקן זה עונים על המיפרטים TSO-C10b ו־88TSO-C או א.פ.א. מתאים שיקבע על פי תקנות התיעוד, הכל בהתאם לעניין.
הגבלות משקל מטוס בקטגורית ”תובלה“ [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא ימריא אדם מטוס בקטגוריה ”תובלה“, למעט מטוס המונע במנוע טורבינה, שניתנה לגביו תעודת סוג אחרי 30 בספטמבר 1958, אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
משקל ההמראה אינו עולה על משקל ההמראה המקסימלי המותר עבור גובה שדה התעופה ממנו מתבצעת ההמראה;
(2)
גובה שדה התעופה ממנו מיועד כלי הטיס להמראה נמצא בתוך תחום הגבהים אשר עבורם נקבעו משקלות המראה מקסימליים;
(3)
הצריכה הנורמלית של דלק ושל שמן במשך הטיסה לשדה התעופה המיועד לנחיתה תהיה כזו שבעת ההגעה משקלו הכולל של כלי הטיס לא יעלה על משקל הנחיתה המקסימלי המתאים לגובה של אותו שדה תעופה;
(4)
הגבהים של שדה התעופה המיועד לנחיתה ושל כל שדות התעופה המשניים שנרשמו עבור אותה טיסה הם בתוך תחום הגבהים אשר עבורם נקבעו משקלות נחיתה מקסימליים.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס בקטגורית ”תובלה“ המונע במנוע טורבינה, שניתנה לגביו תעודת סוג לאחר 30 בספטמבר 1958, אלא בהתאם לספר טיסה של המטוס, וכן לא ימריא מטוס זה אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
משקל ההמראה אינו עולה על משקל ההמראה הרשום בספר הטיסה של המטוס עבור גובה שדה התעופה ועבור הטמפרטורה השוררת בו בעת ההמראה;
(2)
הצריכה הנורמלית של דלק ושל שמן במשך הטיסה לשדה התעופה המיועד לנחיתה לשדות התעופה המשניים תהיה כזו, שבעת ההגעה לא יעלה משקלו הכולל של המטוס על משקל הנחיתה המקסימלי הרשום בספר הטיסה, עבור הגבהים של כל שדות התעופה המיועדים לנחיתה והטמפרטורות הצפויות בהם בעת הנחיתה;
(3)
משקל ההמראה אינו עולה על המשקל הרשום בספר הטיסה כמתאים למרחקים המינימליים הדרושים להמראה בהתחשב עם גובה שדה התעופה, המסלול בשימוש, השיפוע הכולל של המסלול וכן הטמפרטורה ורכיב הרוח השוררים בשדה התעופה בעת ההמראה;
(4)
כאשר מרחק ההמראה מכיל קטע מרחק פנוי (clearway), אורך המרחק הפנוי אינו גדול מחצי –
א.
מרחק ריצת ההמראה, במקרה של מטוסים שהורשו עד 30 באוגוסט 1959; או
ב.
אורך המסלול, במקרה של מטוסים שהורשו אחרי 29 באוגוסט 1959.
(ג)
לא ימריא אדם מטוס בקטגורית ”תובלה“ המונע במנוע טורבינה, שניתנה בגינו תעודת סוג אחרי 29 באוגוסט 1959, אלא אם בנוסף לעמידה בדרישות תקנת משנה (ב), נתקיימו כל אלה:
(1)
מרחק האצה ועצירה (accelerate – stop distance) אינו עולה על מרחק ריצת ההמראה בתוספת מרחק העצירה (אם קיים);
(2)
מרחק ההמראה אינו עולה על מרחק ריצת ההמראה בתוספת המרחק הפנוי (אם קיים).
הגבלות כלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ אלא –
(1)
לשימוש מיוחד כמשמעותו בתקנה 11 לתקנות התיעוד, שלגביו ניתנה לכלי הטיס תעודת סוג בקטגוריה זו (להלן – שימוש מיוחד);
(2)
לביצוע פעולה הקשורה במישרין באותו שימוש מיוחד, לרבות הפעלת כלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ לשם אימון צוות האויר בביצוע השימושים המיוחדים לגביו ניתנה תעודת הסוג.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ להובלת אנשים או טובין בתמורה או בשכר. לענין תקנת משנה זו לא יראו הובלה של אנשים או חמרים הדרושים לביצוע השימוש המיוחד לרבות הובלה של אנשים ושל חמרים אל מקום ביצוע הפעולה, וכן פעולות הקשורות באימון צוות האויר בביצוע השימוש המיוחד, כהובלת אנשים או טובין בתמורה או בשכר.
(ג)
לא יובל אדם בכלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ אלא אם הוא אחד מאלה:
(1)
איש צוות אויר;
(2)
עובר אימונים של צוות אויר;
(3)
אדם הנדרש לביצוע הפעולות הקשורות במישרין בשימוש המיוחד.
(ד)
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריה ”מוגבל“ בשטח ישראל –
(1)
מעל לשטח המאוכלס בצפיפות;
(2)
בנתיב טיסה עמוס;
(3)
בקרבת מקום לשדה תעופה עמוס, אלא באישור המנהל ובהתאם להגבלות תפעוליות מיוחדות שקבע בו.
(ה)
לא יפעיל אדם מטוס קטן בקטגוריה ”מוגבל“ שיוצר אחרי 18 ביולי 1978, אלא אם כל מושב קדמי מצוייד בחגורת כתף מאושרת. ”תאריך הייצור“ ו”מושב קדמי“ פירושם כאמור בתקנה 33(א)(1)(כ).
(ו)
תקנה זו לא תחול על כלי טיס רוטורי להובלת מטען חיצוני שאינו מוליך נוסעים.
הגבלות כלי טיס בעל תעודת סוג זמנית [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס שניתנה לגביו תעודת סוג זמנית, אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
כלי הטיס כשיר לקבלת תעודת כושר טיסה זמנית לפי תקנה 89 לתקנות התיעוד;
(2)
לגבי כלי טיס המופעל מחוץ למדינה – ניתן לו אישור מיוחד לכך מאת המנהל;
(3)
לגבי כלי טיס המופעל בטיסה מסחרית – ניתן לו אישור לכך מאת המנהל;
(4)
כלי הטיס מופעל לביצוע הפעולות האלה:
א.
פעולות הדרושות במישרין לשם רישוי סוג או רישוי סוג־תוספת של כלי הטיס;
ב.
אימון צוות אויר, לרבות דימוי של מבצעים בטיסה מסחרית;
ג.
טיסות הדגמה על ידי היצרן עבור לקוחות בכוח;
ד.
חקר שווקים על ידי היצרן;
ה.
ניסוי בטיסה של מכשירים, אבזרים וציוד אשר אין להם השפעה על הכשירות האוירית של כלי הטיס;
ו.
ניסוי פעולת מערכות של כלי הטיס;
ז.
פעולות אחרות שאישר המנהל.
(5)
כלי הטיס מופעל בהתאם להגבלות שנקבעו לגביו והמוצגות בתוך כלי הטיס או הרשומות בספר טיסה זמני או במסמך מתאים אחר, אולם כאשר כלי הטיס מופעל בקשר לפעולות הדרושות במישרין לשם רישוי סוג או רישוי סוג־תוספת שלו, יופעל כלי הטיס לפי תקנה 84 לתקנות התיעוד הדנה בתעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני, וטיסות הניסוי יבוצעו רק מעל הים או מעל אזורים דלילי־אוכלוסין שאינם עמוסים בתנועה אוירית;
(6)
מפעיל כלי הטיס קבע נהלים מאושרים –
א.
שישמשו כהוראות והנחיות לצוותי טיסה וצוותי קרקע לגבי הפעלת כלי הטיס לפי תקנה זו;
ב.
לכניסה וליציאה של כלי הטיס לשדות תעופה ומהם, כאשר נתיבי ההמראה והגישה נמצאים מעל לשטחים מאוכלסים;
(7)
מפעיל כלי הטיס ווידא שכל איש צוות טיסה הינו מורשה כדין והוא בעל ידע ומידת הכרה מספיקים בכל הנוגע לכלי הטיס ולנהלים להפעלתו;
(8)
מפעיל כלי הטיס תיחזק את כלי הטיס כנדרש בתקנות המתאימות וכן בהתאם לכל הוראה נוספת שקבע המנהל;
(9)
יצרן כלי הטיס או המנהל קבעו כי לשם הפעלה בטוחה של כלי הטיס נדרש שינוי בתכן, במיבנה או בשיטת התפעול, והשינוי בוצע ואושר, לפי תקנה 37 לתקנות התיעוד.
(ב)
מפעיל כלי טיס בעל תעודת סוג זמנית לא יוביל אדם בכלי הטיס, אלא אם –
(1)
לאותו אדם ענין ישיר בפעולות כאמור בפסקה (4) לתקנת משנה (א) או שאותו אדם קיבל אישור מיוחד לכך מיצרן כלי הטיס ומהמנהל;
(2)
מפעיל כלי הטיס הודיע לאותו אדם שתעודת הסוג של כלי הטיס היא תעודת סוג זמנית.
(ג)
המנהל רשאי לקבוע הגבלות או נהלים נוספים הדרושים לדעתו להפעלת כלי טיס בעל תעודת סוג זמנית, לרבות הגבלה על מספר האנשים שמותר להטיס בכלי הטיס.
הגבלות כלי טיס לשימוש נסיוני
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בעל תעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני –
(1)
אלא למטרה שעבורה הוצאה התעודה, כאמור בתקנה 84 לתקנות התיעוד;
(2)
להובלת אנשים או טובין בשכר או בתמורה;
(3)
מחוץ לתחום שנקבע על ידי המנהל, אלא אם הראה המפעיל כי כלי הטיס ניתן לשליטה מלאה בכל טווח המהירויות שלו ובכל התמרונים שעליו לבצע ואין בכלי הטיס אפיוני תפעול או תכונות תכן מסוכנים;
(4)
מעל לשטחים המאוכלסים בצפיפות ובנתיבי טיסה עמוסים, אלא אם ניתן אישור מיוחד לכך על ידי המנהל ובהתאם להגבלות המיוחדות לכלי טיס מסויים להמראה ולנחיתה מעל לשטחים המאוכלסים בצפיפות.
(ב)
מפעיל כלי טיס בעל תעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני –
(1)
יודיע לכל אדם המשתתף בטיסה כי כלי הטיס הוא בשימוש נסיוני;
(2)
יפעיל את כלי הטיס לפי כטר״מ בשעות אור יום בלבד, אלא אם ניתן אישור מיוחד מאת המנהל לנהוג אחרת;
(3)
יודיע מראש למגדל הפיקוח בשדה תעופה שבו ניתנים שרותי פיקוח טיסה, על אופיים הנסיוני של כלי הטיס והטיסה.
(ג)
המנהל רשאי לקבוע הגבלות נוספות הנראות לו כדרושות, לרבות הגבלות על אנשים שמותר להטיסם בכלי טיס בעל תעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני.
כללים מיוחדים לכלי טיס זר [תיקון: תשע״ד]
(א)
תקנה זו חלה על מפעיל כלי טיס זר בישראל בנוסף לכל דין.
(ב)
בכלי הטיס המופעל לפי כטר״מ או לפי כט״מ יימצא לפחות איש צוות אויר אחד בתפקיד שיהא בעל יכולת לנהל קשר אלחוט דיבור דו־כיווני בשפה העברית או האנגלית.
(ג)
כלי טיס המופעל לפי כט״מ –
(1)
יהיה מצוייד בציוד רדיו, המאפשר קשר דו־כיווני עם יחידת נת״א, ובציוד ניווט־רדיו המתאים לעזרי רדיו לניווט שבשימוש;
(2)
יוטס על ידי אדם המחזיק ברשיון טיס ישראלי עם הגדר מכשירים, או על ידי אדם המוסמך בתוקף רשיון הטיס הזר שברשותו לטוס לפי כט״מ והוא בקי בנוהלי הטיסה החלים בישראל, לרבות טיסה בנתיבים, המתנה וגישת מכשירים.
(ד)
מפעיל כלי טיס זר מעל לים לאורך חופי ישראל יודיע מראש על תכנית טיסה כזו בהתאם לנהלים של הארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית הידועים כ־Supplementary Procedures המתאימים לאזור שישראל מצוייה בו.
(ה)
(1)
במקרה בו הציוד הנדרש בכלי הטיס לפי פסקה (ג)(1) הוא ציוד VOR וכלי הטיס מופעל מעל 24,000 רגל (MSL), כלי הטיס מצוייד במכשיר מדידת מרחק (DME) המסוגל לקלוט ולציין מידע על מרחק מתחנות VORTAC או VORDME;
(2)
יצא מכשיר DME מכלל שימוש בטיסה מעל 24,000 רגל (MSL), ידווח הטייס המפקד על כך מיד ליחידת נת״א ויהא רשאי לאחר זאת להמשיך בטיסה בגובה 24,000 רגל או מעליו, לשדה הנחיתה המיועד אשר שם ניתן להחליף או לתקן את המכשיר הפגום;
(3)
האמור בפסקאות (1) ו־(2) לא יחול על כלי טיס זר שאינו מצוייד במכשיר DME כאשר כלי הטיס מופעל למטרות המנויות להלן, ובתנאי שנמסרה על כך הודעה מראש ליחידת נת״א לפני כל המראה:
א.
טיסת העברה בישראל למקום שם ניתן לבצע תיקונים או שינויים בכלי הטיס;
ב.
טיסת העברה למדינה בה עומד כלי הטיס להרשם;
ג.
טיסה של כלי טיס שיוצר בישראל למטרות ניסויי טיסה, אימוני צוותי אויר זרים בהפעלת כלי הטיס והעברת כלי הטיס למטרת ייצוא;
ד.
טיסות העברה, תצוגה וטיסות ניסוי של כלי טיס שהובא לישראל למטרת תצוגה או ניסוי.
(ו)
לא ישמש אדם כאיש צוות אוויר בכלי טיס זר אלא אם הוא בעל רשיון איש צוות אוויר שניתן לו בישראל או במדינת חוץ שבה רשום כלי הטיס, או אם רשיונו אושר על ידי הרשות המוסמכת לכך בישראל.
הפעלה של כלי טיס זר בישראל [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשע״ד, תשפ״ב־8]
(א)
לא יפעיל אדם בישראל, דרך קבע, כלי טיס זר.
(ב)
לענין תקנה זו תיחשב הפעלתו של כלי טיס זר בישראל, דרך קבע, אם שהה כלי הטיס בישראל יותר מ־45 ימים בכל תקופה רצופה של 270 ימים מיום הגיעו לארץ לראשונה, ולענין שהיית כלי טיס בישראל יחשב חלק מיום, כיום.
(ג)
הופעל כלי הטיס הזר בישראל במשך התקופה האמורה בתקנת משנה (ב) או שהה כלי הטיס בישראל, גם אם כלי הטיס לא הופעל או אם הופסקה הפעלתו במשך התקופה האמורה, לא תאושר הפעלתו בישראל לתקופה נוספת כאמור אלא אם כן עברו ששה חדשים מיום שהוצא מישראל.
(ד)
לא יוטס כלי טיס זר בישראל אלא בידי בעלו הרשום או בידי אדם ששכר אותו כדי להטיסו בעצמו לכל תקופת שהותו של כלי הטיס בישראל.
(ה)
בכפוף לאמור בתקנת משנה (ד), לא יפעיל תושב ישראל ולא ישכור כלי טיס זר אלא אם כן נתמלאו בו הוראות תקנות הרשיונות.
(ו)
המנהל רשאי לתת פטור בכתב מדרישות תקנה זו, כולן או מקצתן, ולהתנות פטור כאמור בתנאים.
(ז)
הוראות תקנה זו לא יחולו לגבי –
(1)
מטוס השוהה בישראל לצורכי ביצוע פעולות בדק במכון בדק;
(2)
כלי טיס המופעל על ידי מחזיק רישיון הפעלה אווירית לפי תקנות אלה;
(3)
כלי טיס זר שהוא אחד מאלה:
(א)
אם הפעלתו לישראל, בשטחה או ממנה טעונה היתר הפעלה – הוא מקיים את טיסותיו לישראל, בתוכה וממנה לפי היתר ההפעלה שניתן להפעלתו;
(ב)
אם הפעלתו לישראל, בשטחה או ממנה אינה טעונה היתר הפעלה – הוא מופעל באמצעות מחזיק רישיון מקביל לרישיון הפעלה אווירית שניתן לו מאת הרשות המוסמכת לכך במדינת המפעיל שלו, והמנהל אישר לו לשהות דרך קבע בישראל, לאחר ששוכנע כי הפעלתו דרך קבע בישראל יכולה להיעשות בצורה בטוחה, בשים לב, בין השאר, למיקום מרכז הפעילות של כלי הטיס ולמאפייני הפיקוח המתבצע על הפעלתו מטעם מדינת המפעיל.
טיסת העברה של מטוס גדול עם מנוע אחד דומם [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם בטיסת העברה מטוס גדול בעל ארבעה מנועים או בעל שלושה מנועי טורבינה, כאשר אחד המנועים אינו בפעולה, למטרת תיקון אותו מנוע, אלא אם נתקיימו כל אלה:
(1)
מטוס מאותו דגם נוסה בטיסה ונמצא עומד ברמת בטיחות משביעת רצון בהתאם לתקנות משנה (ב) או (ג), לפי הענין; אולם מפעיל אשר הראה כי לפני 19 בנובמבר 1966 מטוס מאותו דגם ביצע טיסת ניסוי משביעת רצון עם מנוע אחד דומם בהתאם לנתונים הביצועיים המפורטים בפסקה (2), יהיה פטור מחובת ביצוע טיסת ניסוי עבור אותו דגם;
(2)
ספר הטיסה המאושר מכיל את הנתונים הביצועיים הבאים והטיסה מתבצעת בהתאם להם:
א.
משקל מקסימלי;
ב.
תחומי מרכז הכובד;
ג.
תצורה של המדחף שאינו בפעולה (אם ישים);
ד.
אורך המסלול להמראה, לרבות התחשבות בטמפרטורה;
ה.
טווח הגבהים;
ו.
הגבלות שנקבעו בתעודת הסוג;
ז.
טווח של הגבלות ביצועיות;
ח.
נתונים על יכולת ביצוע;
ט.
נהלי תפעול;
(3)
ספר העזר המבצעי של המפעיל מכיל נהלי תפעול לפעולה בטוחה של המטוס, לרבות דרישות מיוחדות כלהלן:
א.
הגבלה הקובעת כי המשקל המבצעי המקסימלי בכל טיסת העברה יוגבל למינימום הנחוץ לביצוע אותה טיסה עם כמויות הדלק הרזרביות הדרושות;
ב.
הגבלה הקובעת כי ההמראות יבוצעו ממסלול יבש, אלא אם אישר המנהל המראה של מטוס מאותו דגם עם מנוע אחד דומם ממסלול רטוב, והפרטים הקשורים בהמראה כזו כלולים בספר טיסה;
ג.
נהלי תפעול משדות תעופה בהם המסלול מצריך המראה או גישה מעל לשטח מאוכלס;
ד.
נהלי בקורת לבדיקת תקינותם התפעולית של המנועים השמישים.
(4)
לגבי המראות המטוס –
א.
שלב הנסיקה ההתחלתי אינו עובר מעל לאזור המאוכלס בצפיפות;
ב.
תנאי מזג האויר בשדה ההמראה או בשדה היעד אינם גרועים מאלה שנקבעו לטיסות לפי כט״ר;
(5)
בכלי הטיס מובלים רק אנשי צוות הדרושים להפעלת כלי הטיס בעת טיסתו;
(6)
בכלי הטיס משמשים בתפקיד אנשי צוות אויר הבקיאים בנהלים המבצעיים הקשורים בטיסת העברה עם מנוע אחד דומם המפורטים בספר העזר המבצעי של המפעיל והבקיאים במידע על ההגבלות ועל הביצועים המפורטים בספר הטיסה.
(ב)
טיסת ניסוי של מטוס גדול בעל מנועי בוכנה עם מנוע אחד דומם למטרת קביעת ביצועי הטיסה שלו תיעשה כלהלן:
(1)
תבחר מהירות שאינה נמוכה מ־1.3Vs1 ואשר בה ניתן לשלוט במטוס בצורה משביעת רצון בנסיקה עם מנוע קריטי דומם כאשר המדחף מוסר ממנו או נמצא בתצורה הרצויה על ידי המפעיל, בעוד יתר המנועים פועלים בהספק המקסימלי שנקבע כאמור בפסקה (3);
(2)
המרחק הדרוש להאצת המטוס עד למהירות המפורטת בפסקה (1) ולטיפוסו לגובה של 50 רגל ייקבע כאשר מתקיימים כל אלה:
א.
כן הנסע במצב מורד;
ב.
המנוע הקריטי דומם והמדחף מוסר ממנו או נמצא בתצורה הרצויה למפעיל;
ג.
יתר המנועים פועלים בהספק שאינו עולה על המקסימום שנקבע כאמור בפסקה (3);
(3)
ייקבעו נהלי ההמראה, הטיסה והנחיתה, כגון מצב של קיזוז ההגאים, שיטה של הפקת הספק המנועים, הספק המקסימלי של המנועים ומהירויות; המטוס יהיה במצב הניתן לשליטה מניחה את הדעת במשך כל תהליך ההמראה, כאשר הוא מופעל לפי נהלים אלה;
(4)
ביצועי המטוס ייקבעו כאשר משקלו המקסימלי אינו עולה על משקל המאפשר שיעור נסיקה של 400 רגל לדקה לפחות בתצורת טיסה כמפורט בתקנה 25.121 ל־פ.א.ר. בגובה של 5000 רגל;
(5)
בקביעת הביצועים יש להביא בחשבון את השפעת הטמפרטורה בקביעת אורך מסלול ההמראה, כמפורט בספר הטיסה של המטוס.
(ג)
טיסות ניסוי של מטוס גדול בעל מנועי טורבינה, עם מנוע אחד דומם, למטרת קביעת ביצועי הטיסה שלו, ייעשו כלהלן:
(1)
מהירויות המראה VR ו־V2 שלא תהיינה נמוכות מאלה שלפיהן קיבל המטוס את תעודת הסוג שלו כאמור בתקנה 25.107 ל־פ.א.ר. ייבחרו כך שניתן יהיה לשלוט על המטוס במהירויות אלה בצורה מניחה את הדעת כאשר המנוע הקריטי דומם והמדחף, אם קיים, מוסר ממנו או נמצא בתצורה הרצויה על ידי המפעיל, וכאשר יתר המנועים פועלים בהספק שאינו עולה על זה שנקבע לצורך תעודת הסוג, כאמור בתקנה 25.101 לפ.א.ר.;
(2)
מרחק ההמראה המינימלי יהיה המרחק האופקי הדרוש להאיץ ולטפס לגובה של 35 רגל במהירות V2, עם כל תוספת מהירות המתקבלת תוך כדי הניסויים, המוכפל ב־115 אחוז, בתנאים שלהלן:
א.
כן הנסע במצב מורד;
ב.
המנוע הקריטי דומם והמדחף, אם קיים, מוסר ממנו או נמצא בתצורה הרצויה על ידי המפעיל;
ג.
יתר המנועים פועלים בהספק שאינו עולה על זה שנקבע לצורך הוצאת תעודת הסוג, כאמור בתקנה 25.101 לפ.א.ר.;
(3)
ייקבעו נהלי ההמראה, הטיסה והנחיתה, כגון מצב קיזוז הגאים, שיטה של הפקת הספק המנועים, הספק מקסימלי של המנועים ומהירויות. המטוס יהיה במצב הניתן לשליטה מניחה את הדעת במשך כל תהליך ההמראה, כאשר הוא מופעל לפי נהלים אלה;
(4)
ביצועי המטוס ייקבעו כאשר משקלו המקסימלי אינו עולה על המשקל שנקבע כאמור בתקנה 25.121 לפ.א.ר. בתנאים אלה:
א.
השיפוע היציב למעשה של שלב הנסיקה הסופי הנדרש בתהליך ההמראה, לא יהיה פחות מ־1.2 אחוז בסופו של נתיב ההמראה, כאשר שני מנועים קריטיים אינם בפעולה;
ב.
מהירות הנסיקה לא תהיה נמוכה מהמהירות המקוזזת הדרושה לטיסה עם שני מנועים דוממים, עבור השיפוע היציב, בשלב הנסיקה הסופי כאמור בפיסקת משנה (א);
(5)
המטוס יהיה נשלט בצורה מניחה את הדעת בנסיקה עם שני מנועים קריטיים דוממים. ביצועי נסיקה יכולים להיות מסוכמים על ידי חישובים המבוססים על תוצאות הניסויים והשווים להן בדיוקם;
(6)
בקביעת הביצועים יש להביא בחשבון את השפעת הטמפרטורה בקביעת מרחק ההמראה ובקביעת שלב הנסיקה הסופי, המחושב כאמור בתקנה 25.101 לפ.א.ר.;
(7)
טיסות הניסוי יכללו לפחות שלוש המראות;
(8)
לענין פסקאות (4) ו־(5), שני המנועים הקריטיים במטוס בעל ארבעה מנועים הם שני מנועים הנמצאים בצידו האחד של המטוס ובמטוס בעל שלושה מנועים הם המנוע המרכזי ואחד המנועים הצדדיים.
מיתקן קולי להתראת מהירות ומערכת מציין חימום פיטו [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס בקטגוריה ”תובלה“ המונע במנועי טורבינה או מטוס עם Vmo/Mmo שהוא גדול מ־0.8VDF/MDF או מ־0.8Vo/MD והמופעל בטיסה מסחרית אלא אם המטוס מצוייד במיתקן קולי להתראת מהירות העונה על הדרישות המפורטות בתקנה 25.1303(C)(1) לפ.א.ר.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס בקטגוריה ”תובלה“ המצוייד במערכת חימום פיטו, לאחר ח׳ בניסן התשמ״ב (1 באפריל 1982), אלא אם קיימת במטוס מערכת לציון כושר הפעולה של מערכת חימום הפיטו, כקבוע בתקנה 25.1326 לפ.א.ר.
מערכת התראת גובה במטוס טורבו־
(א)
פרט כאמור בתקנת משנה (ד), לא יפעיל אדם מטוס טורבו־סילוני ישראלי, אלא אם המטוס מצוייד במערכת מאושרת ושמישה של התראת גובה העונה על דרישות תקנת משנה (ב).
(ב)
מערכת התראת גובה כאמור בתקנת משנה (א) תהיה מסוגלת לבצע את כל הפעולות המפורטות להלן:
(1)
תזהיר את הטייס בהתקרבו לגובה שנבחר מראש או בהתרחקו ממנו, הן בנסיקה והן בהנמכה –
א.
באמצעות איתות קולי וחזותי, במועד שיספיק לטייס לבסס טיסה אופקית בגובה שנבחר; אולם לטיסות מתחת ל־3000 רגל מעל פני הקרקע (AGL) מספיק אם המערכת מזהירה בסוג איתות אחד בלבד, חזותי או קולי; מותר להשתמש במד גובה רדיו כדי לספק את האיתות, אם המפעיל מצוייד בנוהל מאושר, לקביעת גובה ההחלטה או גובה ההנמכה המינימלי (MDA) בהתאם לנסיבות;
ב.
באמצעות איתות חזותי, במועד שיספיק לבסס טיסה אופקית בגובה שנבחר, וכאשר קיימת סטיה מעל אותו גובה שנבחר או מתחתיו, באמצעות איתות קולי;
(2)
תספק את האיתותים הדרושים מגובה פני הים עד לתקרת הטיסה המבצעית המאושרת של המטוס;
(3)
תאפשר בחירה של גבהים בהפרשיות המתאימה לגבהים בהם מופעל המטוס;
(4)
תאפשר בדיקה לפעולת איתות תקינה של המערכת ללא ציוד בדיקה מיוחד;
(5)
תאפשר כיוונון בהתאם לשינויים בלחץ הברומטרי, כאשר המערכת מופעלת על ידי לחץ ברומטרי.
(ג)
כל מפעיל אשר תקנה זו חלה עליו יקבע ויפרסם נהלים בדבר השימוש במערכת התראת גובה, וכל איש צוות אויר ימלא אחר הנהלים המתייחסים לו.
(ד)
תקנת משנה (א) לא תחול על טיסות של מטוס בעל תעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני או טיסות של מטוס כאשר מבצעים בו אחת מאלה:
(1)
טיסת העברה של מטוס, שנרכש זה עתה, למקום בו תותקן בו מערכת התראת גובה;
(2)
המשך טיסה כפי שתוכננה מלכתחילה, כאשר מערכת התראת גובה יוצאת מכלל שימוש בעת הטיסה; אולם אין להמריא ממקום בו קיימת אפשרות לתקן או להחליף את המערכת, עד לביצוע התיקון או ההחלפה;
(3)
טיסת העברה של המטוס עם מערכת התראת גובה בלתי שמישה ממקום שאין בו אפשרות תיקון המערכת או החלפתה למקום בו קיימת אפשרות כזו;
(4)
טיסת ניסוי לשם בדיקת כושרו האוירי של המטוס;
(5)
טיסת העברה של המטוס אל מחוץ לישראל לצורכי רישום במדינת חוץ;
(6)
טיסת תצוגה למטרת מכירה;
(7)
אימון אנשי צוות זרים בתפעול המטוס לפני העברתו למקום שמחוץ לישראל לצורכי רישומו במדינת חוץ.
משדר מיקום חירום [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ה, תשמ״ח, תש״ס־2, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס –
(1)
בתובלה אווירית מסחרית –
(א)
המורשה לקחת 19 נוסעים או פחות, אלא אם כן המטוס מצויד במשדר מיקום חירום מכל סוג שהוא, ואם הוצאה לו תעודת כושר טיסה לראשונה אחרי 1 ביולי 2008 – הוא מצויד במשדר מיקום חירום אוטומטי אחד לפחות;
(ב)
המורשה לקחת יותר מ־19 נוסעים, אלא אם כן המטוס מצויד במשדר מיקום חירום אוטומטי אחד לפחות או בשני משדרי מיקום חירום מכל סוג שהוא, ואם הוצאה לו תעודת כושר טיסה לראשונה אחרי 1 ביולי 2008 – הוא מצויד בשני משדרי מיקום חירום לפחות, מהם משדר אחד לפחות יהיה מסוג אוטומטי;
(2)
בהפעלה מסחרית שאינה תובלה אווירית מסחרית ובהפעלה כללית, אלא אם כן המטוס מצויד במשדר מיקום חירום אוטומטי אחד לפחות.
(ב)
לא יפעיל אדם הליקופטר, אלא אם כן הוא מצויד במשדר מיקום חירום אוטומטי אחד לפחות.
(ג)
מפעיל אווירי יבטיח כי יתקיימו ההוראות שלהלן לגבי משדר מיקום חירום הנדרש לפי תקנה זו:
(1)
הוא עומד בהוראות פרק 5 לחלק II לכרך III לנספח 10 לאמנה, כעדכונו מזמן לזמן;
(2)
הוא יחובר לכלי הטיס בצורה שתבטיח שההסתברות שהוא יינזק במקרה של התרסקות כלי הטיס תהיה קטנה ככל האפשר;
(3)
הוא ימוקם בכלי הטיס קרוב עד כמה שאפשר לקצהו האחורי, ואם כלי הטיס מצויד ביותר ממשדר מיקום חירום אחד – אחד מהם לפחות ימוקם כאמור; הוראה זו אינה חלה על משדר מיקום חירום להישרדות.
(ד)
מפעיל אווירי יבטיח כי כל משדר מיקום חירום יקודד בשיטה שיאשר המנהל, לפי הוראות הכרך השלישי לנספח 10 לאמנה, ויירשם במערכת הבין־לאומית COSPAS-SARSAT.
(ה)
מפעיל אווירי יבטיח כי –
(1)
הסוללות שבשימוש במשדר מיקום חירום יוחלפו או יוטענו מחדש, אם הסוללות ניתנות לטעינה, בכל אחד מאלה:
(א)
כאשר המשדר היה בפעולה במשך פרקי זמן המצטרפים לתקופה העולה על שעה אחת;
(ב)
בתום חמישים אחוזים מאורך החיים של הסוללה, או חמישים אחוזים ממשך תקופת כושר הפעולה שלה לאחר הטעינה, במקרה של סוללות הניתנות לטעינה – כפי שקבע יצרן המשדר; תקנת משנה זו לא תחול לגבי סוללות אשר בדרך כלל אינן מתכלות באחסנה, כגון סוללה המופעלת במגע עם מים;
(2)
תאריך התפוגה להחלפה או לטעינה מחדש של הסוללה רשום בצורה ברורה על גוף המשדר.
(ו)
מפעיל אווירי יכלול במערך האחזקה סעיפים לבדיקת כל משדר מיקום חירום לפי הוראות היצרן; לא נקבעו הוראות יצרן בעניין זה, המפעיל האווירי יכלול במערך האחזקה הוראות לבדיקת כל משדר מיקום חירום אחת ל־12 חודשים לפחות שתכלול את כל אלה לפחות:
(1)
התקנה נכונה;
(2)
שיתוך (קורוזיה) בסוללות;
(3)
מצב הבקרות וחיישן ההתרסקות;
(4)
קיום אות רדיו בעוצמה מספקת מהמכשיר.
(ז)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), רשאי אדם להפעיל כלי טיס בלא משדר מיקום חירום –
(1)
לשם ביצוע טיסת העברה של כלי טיס שנרכש בלא משדר מיקום חירום – ממקום רכישתו אל מקום שם יותקן בו משדר כאמור;
(2)
לתקופה שלא תעלה על 90 ימים אם משדר מיקום החירום אינו שמיש או הורד ממנו זמנית למטרת בדיקה או תיקון, ובלבד שאם הוא הורד מכלי הטיס התקיימו כל אלה:
(א)
נרשמו במסמכי כלי הטיס תאריך הורדת המשדר, הסוג והדגם שלו, מספרו הסידורי והסיבה להורדתו;
(ב)
בשדה הראייה של הטייס קיים שילוט מתאים המציין כי משדר מיקום חירום אינו מותקן.
(ח)
על אף האמור בתקנה זו, כלי טיס אלה אינם חייבים בהתקנת משדר מיקום חירום:
(1)
כלי טיס בטיסות אימונים המתנהלות ברדיוס של 35 ק״מ (19 מיילים ימיים) משדה ההמראה, וכלי טיס המופעל בגרירת דאונים;
(2)
כלי טיס חקלאי המופעל במסגרת רישיון הפעלה אווירית שניתן לפי הפרק האחד עשר;
(3)
מטוס זעיר ומטוס הדרכה זעיר;
(4)
כלי טיס המיועד לשאת אדם אחד בלבד;
(5)
כלי טיס המופעל אגב ניסויי טיסה בתהליך תיכון;
(6)
כלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה לשימוש ניסיוני לפי תקנה 84(1) לתקנות התיעוד, כאשר הוא מופעל על פי אותה תעודה;
(7)
כלי טיס המופעל לשם אחת המטרות המנויות בתקנה 84(2) עד (6) לתקנות התיעוד;
(8)
כלי טיס חדש המופעל אגב ייצורו, הכנתו למסירה לקונה מיועד או מסירתו לקונה כאמור.
(ט)
בתקנה זו –
”משדר מיקום חירום אוטומטי“ – משדר מיקום חירום מסוג כאמור בפסקאות (1) עד (3) להגדרה ”משדר מיקום חירום“;
”משדר מיקום חירום מכל סוג שהוא“ – משדר מיקום חירום כאמור באחת מפסקאות (1) עד (4) להגדרה ”משדר מיקום חירום“;
”נרכש“, לעניין כלי טיס – בין באמצעות קנייה ובין באמצעות חכירה.
מיתקן איתור תת־
לא יפעיל אדם מטוס שמסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 27,000 ק״ג, בתובלה אווירית מסחרית, בטיסה מעל מים במרחק העולה על 120 דקות טיסה במהירות שיוט רגילה או 740 ק״מ (400 מיל ימי), לפי הקצר מביניהם, מיבשה המתאימה לנחיתת חירום, אלא אם כן המטוס מצויד במיתקן איתור תת־מימי, שמתקיימים לגביו כל אלה:
(1)
הוא מופעל אוטומטית בהיותו מתחת למים;
(2)
מרגע הפעלתו לפי פסקה (1) –
(א)
הוא משדר בתדר 8.8kHz;
(ב)
משך פעולתו הוא 30 ימים ברציפות לפחות;
(3)
הוא מחובר בצורה מאובטחת לגוף המטוס, ואינו מותקן בכנפיים או בזנב המטוס;
(4)
הוא עונה על דרישות אחד מאלה:
(א)
נוהל תקן טכני TSO-C200 או גרסה עדכנית שלו;
(ב)
נוהל תקן טכני אירופי ETSO-C200 או גרסה עדכנית שלו; לעניין זה, ”נוהל תקן טכני אירופי“ – מפרט כשירות אווירית מפורט, המהווה תקן ביצועים לפריט מסוים, שהוציאה הסוכנות האירופית לבטיחות אווירית לפי תקנת הנציבות האירופית 748/2012 מיום ט״ו באב התשע״ב (3 באוגוסט 2012), הקובעת כללים מיישמים בדבר הכשירות האווירית והרישוי הסביבתי של כלי טיס ומוצרים, חלקים ויישומים קשורים, וכן ארגוני תכן וייצור;
(ג)
תקן שווה ערך למפורט בפסקאות משנה (א) או (ב), כפי שאישר המנהל למפעיל האווירי של המטוס.
מערכת עקיבה אחרי כלי טיס [תיקון: תש״ף]
(א)
מפעיל אווירי של מטוס בטיסת תובלה אווירית מסחרית שאינה טיסה שיחידת נת״א עוקבת אחריה –
(1)
יקיים, כחלק מהשליטה התפעולית שלו, מערכת עקיבה אחרי כלי טיס;
(2)
יבצע עקיבה אחרי מטוס בטיסה שאינה טיסה שיחידת נת״א עוקבת אחריה באמצעות מערכת עקיבה אחרי כלי טיס, לפחות החל מהימצאו במרחק של 90 קילומטרים משדה התעופה שממנו המריא ועד להימצאו במרחק של 90 קילומטרים משדה התעופה שבו הוא עתיד לנחות;
(3)
יקבע ויקיים נהלים בעניינים האלה:
(א)
תיאור מערכת העקיבה אחרי כלי טיס המשמשת אותו, ובכלל זה זיהוי התנהגות טיסה לא־רגילה ומסירת הודעה ליחידת הנת״א המתאימה, כאשר נדרש;
(ב)
שימור המידע הנוגע לעקיבה אחרי כל מטוס, כדי לסייע לכוחות חיפוש והצלה בקביעת המיקום הידוע האחרון של המטוס וקיום היכולת למסור, במקרה של אירוע בטיחותי חמור, העתק מהמידע האמור בלא דיחוי ובתצורה אלקטרונית, כך שהמידע יהיה קריא לאדם באמצעות שימוש בעורך קובצי מלל שכיח;
(ג)
לעניין חוסר או אובדן מידע הנוגע לעקיבה אחרי מטוס –
(1)
זיהוי כל אובדן מידע הנוגע לעקיבה אחרי מטוס, שאינו תוצאה של גורם זמני;
(2)
מתן מענה, מבעוד מועד, לכל מקרה של מחסור שיטתי במידע הנוגע לעקיבה אחרי מטוס הנוגע למטוס מסוים או לנתיב מסוים;
(ד)
בדיקה מיידית של חשד להתנהגות טיסה לא־רגילה ונקיטת פעולה מתאימה בעקבותיה, ובכלל זה לעניין יידוע יחידת הנת״א המתאימה, מסירת מידע שנדרש לה לשם מילוי תפקידה ותיאום פעולות עמה;
נהלים כאמור בפסקאות משנה (א), (ג) ו־(ד) יהיו מקובלים על המנהל; נהלים כאמור בפסקת משנה (ב) טעונים את אישור המנהל.
(ב)
מערכת עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א) תהיה מבוססת על ציוד המסוגל לבצע את כל אלה:
(1)
לגלות את מיקום המטוס בארבעה ממדים (קו רוחב, קו אורך, גובה וזמן);
(2)
לשדר את מיקום המטוס למפעיל האווירי שלו באופן אוטומטי ובמרווחי זמן של 15 דקות או פחות.
(ג)
בלי לגרוע מחובת המפעיל האווירי לפי תקנת משנה (א), רשאי המנהל לאשר למפעיל אווירי של מטוס בטיסה שאינה טיסה שיחידת נת״א עוקבת אחריה לעשות שימוש במערכת עקיבה אחרי כלי טיס שלא מתקיימת לגביה תקנת משנה (ב)(2), במקרים שמתקיימים לגביהם שני אלה:
(1)
מתקיים אחד מאלה:
(א)
כשל בציוד המטוס, טרם תחילת הטיסה, שבשלו עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א) באופן אוטומטי אינה אפשרית;
(ב)
כשל מערכתי, שאינו תלוי במטוס, שבשלו עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א) באופן אוטומטי אינה בת־השגה;
(ג)
מקרים חוזרים שבהם למשך זמן קצר אין כיסוי (Coverage) של יחידת הנת״א המתאימה המאפשר עקיבה אחרי כלי טיס בארבעה ממדים ובמרווחי זמן של 15 דקות או פחות;
(ד)
סגירה זמנית של מרחבי אוויר שעלולה לאלץ כלי טיס שאינו מצויד במערכת עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (ב), לטוס בנתיבים שבהם נדרשת עקיבה אחרי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א);
(2)
המנהל שוכנע, על בסיס תוצאות תהליך ניהול סיכונים שהגיש לו המפעיל האווירי, שניתן לנהל את הסיכונים בהפעלת המטוס הנובעים מכך; תהליך ניהול סיכונים כאמור יכלול, לכל הפחות, בחינת כל אלה ועמדה לגביהם:
(א)
יכולת מערכת השליטה התפעולית של המפעיל האווירי ונהליה, ובכלל זה בכל הנוגע ליצירת קשר עם יחידות נת״א השייכות לעניין;
(ב)
היכולת הכוללת של המטוס ושל מערכותיו;
(ג)
האמצעים הזמינים לקביעת מיקומו של המטוס וליצירת קשר עמו;
(ד)
תדירות הפערים בדיווח האוטומטי ומשכם;
(ה)
ההשלכות, מבחינת הגורם האנושי, של השינויים בנוהלי התפעול של צוות הטיסה, בדגש על עומס העבודה על צוות האוויר;
(ו)
אמצעי אפחות סיכון מוגדרים ונהלים להתמודדות עם אירועים לא צפויים (Contingency procedures).
(ד)
בתקנה זו –
”התנהגות טיסה לא־רגילה“ (Abnormal flight behaviour) – אירוע הנוגע לטיסה שמתקיימים לגביו שני אלה:
(1)
הוא מחוץ למדדים שהגדיר המפעיל האווירי להתנהגות טיסה רגילה או שהוא מעיד, לדעת המפעיל האווירי, על סטייה ברורה מהתנהגות טיסה רגילה;
(2)
המפעיל האווירי הורה לגביו שהוא מהווה סיכון להמשכה הבטוח של הטיסה או לחיי אדם או לרכוש;
”טיסה שיחידת נת״א עוקבת אחריה“ – טיסה שמתקיימים לגביה שני אלה:
(1)
הנתיב המתוכנן לשדה היעד (Planned route) והנתיבים המתוכננים לשדות המשנה (Planned diversion routes), שבהם עתיד המטוס לטוס, כלולים במרחב אווירי שבו ניתנים, ברגיל, שירותי תעבורה אווירית הנתמכים במערכות עקיבה לפיקוח על תעבורה אווירית (ATC surveillance systems), שביכולתן לקבוע את מיקומו של המטוס בארבעה ממדים ובמרווחי זמן של 15 דקות או פחות;
(2)
המפעיל האווירי מסר ליחידות הנת״א המתאימות מידע בדבר אמצעי הקשר שישמשו לצורך יצירת קשר מיידי עמו;
”מטוס“ – כל אחד מאלה:
(1)
מטוס שניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית לפני ג׳ בטבת התש״ף (31 בדצמבר 2019), ושמתקיימים לגביו כל אלה:
(א)
מסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 27,000 ק״ג ותצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, עולה על 19 מושבים;
(ב)
הוא מצויד כך שהוא מספק מידע לגבי מיקומו נוסף על המידע שהוא משדר באמצעות הטרנספונדר;
(2)
מטוס שניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית ביום ג׳ בטבת התש״ף (31 בדצמבר 2019), או לאחריו, ושהוא אחד מאלה:
(א)
מסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 27,000 ק״ג ותצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, עולה על 19 מושבים;
(ב)
שמסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 45,500 ק״ג;
”מערכת עקיבה אחרי כלי טיס“ (Aircraft tracking system) – מערכת המסתמכת על עקיבה אחרי כלי טיס שמטרתה לזהות התנהגות טיסה לא־רגילה ולספק התראה על כך;
”עקיבה אחרי כלי טיס“ (Aircraft tracking) – תהליך המתבצע באמצעות מערכת קרקעית לקיום רשומות של המיקום, בארבעה ממדים (קו רוחב, קו אורך, גובה וזמן), של כלי טיס בטיסה מסוימת ולעדכונן במרווחי זמן קבועים.
שידור אוטונומי של מיקום מטוס במצוקה [תיקון: תש״ף]
(א)
לא יפעיל מפעיל אווירי מטוס שמסתו המרבית המורשית להמראה עולה על 27,000 ק״ג ושניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית ביום י״ז בטבת התשפ״א (1 בינואר 2021) או לאחריו, בתובלה אווירית מסחרית, אלא אם כן המטוס מצויד כך שהוא מסוגל, כאשר הוא במצוקה, לשדר באופן אוטונומי, בתדירות של פעם בדקה לפחות, מידע שעל בסיסו יכול המפעיל האווירי לדעת את מיקומו.
(ב)
ציוד כאמור בתקנת משנה (א) יהיה לפי התוספת (Appendix) 9 לחלק הראשון לנספח 6 לאמנה, שעניינה: ”Location of an Aeroplane in Distress“.
(ג)
מפעיל אווירי של מטוס כאמור בתקנת משנה (א) שנמצא במצוקה ימסור מידע בדבר מיקומו של המטוס ליחידת הנת״א המתאימה ולגוף המופקד על פעולות חיפוש והצלה.
(ד)
אם ליחידת נת״א יסוד להאמין שמטוס נמצא במצוקה, תודיע על כך למפעיל האווירי של מטוס זה; יחידת הנת״א והמפעיל האווירי כאמור יתאמו ביניהם את המשך התקשורת והעברת המידע ביניהם בעניין.
(ה)
בתקנה זו, ”מצוקה“ – מצב דברים שבו כלי טיס נמצא במצב כזה שאם התנהגות כלי הטיס (Aircraft behaviour) לא תתוקן, תוצאתה עלולה להיות תאונה.
הפעלה במהירות על־
לא יפעיל אדם כלי טיס במהירות אמיתית העולה על מאך אחד, אלא בהתאם לתנאים ולהגבלות כמפורט בנספח B לחלק 91 ל־פ.א.ר. בכפוף לשינויים האמורים בפרט (2) בטבלה בתוספת השנייה.
מיומנות בשפה האנגלית לצורך הפעלת כלי טיס בטיסה בין־
המחזיק ברישיון הפעלה אווירית לפי הפרק השנים עשר או השלושה עשר, יבטיח שאנשי צוות האוויר המנויים בתקנה 21ד לתקנות הרישיונות שהוא מעסיק בטיסות בין־לאומיות, הוכיחו את יכולתם לדבר בשפה האנגלית ולהבינה כאמור בתקנה האמורה.
תנאים להסכם חכירה [תיקון: תשע״ד]
(א)
צדדים לחכירת כלי טיס ישראלי יכללו בהסכם החכירה, בסעיף אחרון המודפס באותיות גדולות ונראות לעין שיכלול את כל אלה בקשר לכלי הטיס:
(1)
הוראות החיקוק והוראות המנהל שעל פיהן תוחזק כלי הטיס ונבדק בשנים עשר החדשים שקדמו לכריתת ההסכם והצהרת הצדדים בדבר עמידת כלי הטיס בהוראות הפרק השביעי בכל הנוגע להפעלתו במסגרת המטרות שלשמן נחכר כאמור בהסכם החכירה;
(2)
זהות האדם שהצדדים רואים אותו כאחראי לשליטה המבצעית בכלי הטיס בהתאם להסכם החכירה והצהרת אותו אדם כי הוא מבין את היקף אחריותו למילוי אחר האמור בחיקוקים ובהוראות המתאימים;
(3)
הצהרה לפיה הצדדים יודעים כי מידע והסברים בדבר החיקוקים וההוראות האחרות ובדבר עמידתו של כלי הטיס בכל אלה ניתנים להשגה ברשות.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס חכור, אלא אם –
(1)
החוכר המציא למנהל עותק של הסכם החכירה ובו כלולים התנאים האמורים בתקנת משנה (א), בתוך 72 שעות ממועד כריתתו ועותק של הסכם החכירה ובו כלולים התנאים האמורים בתקנת משנה (א) מצוי בכלי הטיס;
(2)
החוכר, או הבעל הרשום של כלי הטיס, אם החוכר אינו אזרח ישראלי או תושב קבוע בישראל, מסר הודעה למנהל לפחות 48 שעות לפני ההמראה הראשונה של כלי הטיס לפי הסכם החכירה, שתכלול את כל אלה:
א.
שדה התעופה שממנו ימריא כלי הטיס;
ב.
מועד ההמראה;
ג.
סימן הרישום של כלי הטיס.
(ג)
עותק הסכם החכירה שהומצא למנהל לא יפורסם בקרב הציבור הרחב ולא יימסר להעתקה או לבדיקה לציבור הרחב או חלק ממנו.
(ד)
לענין תקנה זו, ”חכירה“ היא הסכם להספקת כלי טיס מאדם אחד לשני בתמורה, בין עם צוות ובין בלעדיו, למעט הסכם למכירת כלי טיס או הסכם של מכר־על־תנאי של כלי טיס.
העברת תפקידים וחובות בהסכם חכירה בין מדינות [תיקון: תשס״ו]
(א)
בהתאם לאמור בסעיף 83 תוספת (Article 83 bis) לאמנה, כפי שתוקנה ב־6 באוקטובר 1980, מדינת ישראל (להלן – המדינה) רשאית, בהסכם בכתב בינה ובין מדינה חברה אחרת (להלן – המדינה החברה) ובכפוף לתנאי ההסכם –
(1)
להעביר למדינה החברה את התפקידים והחובות של המדינה, כולם או מקצתם, לפי סעיפים 12, 30, 31 ו־32(a) לאמנה כמדינת רישום של כלי טיס אחד או יותר הרשומים במדינה והמופעלים בהתאם להסכם חכירה, שכר או חילופין (lease, charter or interchange) של כלי טיס או כל הסדר דומה אחר בידי מפעיל שמקום העסק העיקרי שלו, ובאין לו מקום עסק כאמור – מושב הקבע שלו, נמצא במדינה החברה;
(2)
לקבל על עצמה לבצע את התפקידים והחובות, של המדינה החברה, כולם או מקצתם, לפי סעיפים 12, 30, 31 ו־32(a) לאמנה, כמדינת רישום של כלי טיס אחד או יותר הרשומים במדינה החברה והמופעלים בהתאם להסכם חכירה, שכר או חילופין של כלי טיס או כל הסדר דומה אחר, בידי מפעיל שמקום העסק העיקרי שלו, ובאין לו מקום עסק כאמור – מושב הקבע שלו, נמצא במדינה.
(ב)
כל תפקיד או חובה שהועברו לפי תקנת משנה (א) –
(1)
למדינה חברה – ניתן, בהסכם בכתב בין המדינה לבין המדינה החברה ובכפוף לתנאי ההסכם, להחזירם למדינה;
(2)
למדינה – ניתן, בהסכם בכתב בין המדינה לבין המדינה החברה ובכפוף לתנאי ההסכם, להחזירם למדינה החברה.
(ג)
כל תנאי של הסכם כאמור בתקנת משנה (ב) ניתן לבטל או לתקן בהסכם בכתב בין הצדדים להסכם.
(ד)
כל זמן שהסכם לפי תקנת משנה (א)(1) או (ב)(2) עומד בתוקף, לא יבוצעו התפקידים והחובות המפורטים בו בידי המדינה או מי מטעמה בזיקה לכלי הטיס המפורטים בהסכם.
(ה)
כל זמן שהסכם לפי תקנת משנה (א)(2) או (ב)(1) עומד בתוקף, יבוצעו התפקידים והחובות המפורטים בו בידי המדינה או מי מטעמה בזיקה לכלי הטיס המפורטים בהסכם.
פרק שלישי: המרחב האוירי של ישראל ושירותי הפיקוח על התנועה האוירית
מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל [תיקון: תשע״ד]
(א)
המרחב האוירי בישראל, והמרחב האוירי מחוץ לישראל הנתון לפיקוחה האוירי, שתחומיו מוגדרים בפרסומי מידע תעופתי ושבהם ניתנים שירותי פיקוח על תנועה אוירית, מהווים את מרחב הפיקוח התעופתי (מפ״ת – Flight Information Region – FIR) של ישראל.
(ב)
כל מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל הוא מרחב אוירי מבוקר, שכל טיסה בו חייבת בהגשת תכנית טיסה ובקבלת מירשה טיסה מראש ממנה ובשמירת קשר במשך כל זמן הטיסה בין כלי הטיס לבין יחידת נת״א.
מקומות כניסה ויציאה בישראל [תיקון: תשנ״ה־2]
כלי טיס רשאי להמריא כדי לצאת מישראל או לנחות בהיכנסו לישראל אך ורק במקומות המנויים להלן:
(1)
נמל התעופה בן גוריון;
(2)
שדה התעופה אילת;
(3)
שדה התעופה חיפה;
(4)
שדה התעופה ירושלים (עטרות);
(5)
שדה התעופה דב הוז (תל־אביב);
(6)
שדה התעופה עובדה.
חלוקת מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל
(א)
מרחב הפיקוח התעופתי של ישראל מתחלק לאיזורים בהם מותרת הטיסה ולאיזורים בהם הטיסה אסורה.
(ב)
באיזורים בהם מותרת הטיסה קיימים פרוזדורי אויר, פרוזדורי אויר מיוחדים, נתיבי אויר מוגדרים מראש, איזורי פיקוח, איזורי פיקוח טרמינליים, איזורי פיקוח שדה, איזורים מוגבלים ואיזורים מסוכנים, המוגדרים בשטח, בגובה ובזמן בפמ״ת של ישראל.
איזור אסור לטיסה
איזור אסור לטיסה (prohibited area) הוא איזור המוגדר בשטח ובגובה בפמ״ת של ישראל, שהטיסה בו אסורה אלא אם ניתן אישור מיוחד מראש, מאת מי שנקבע לכך בפמ״ת.
איזור מוגבל לטיסה [תיקון: תשע״ד]
איזור מוגבל לטיסה (restricted area) הוא איזור שהטיסה בו מוגבלת בשטח, בגובה, בזמן או במגבלות אחרות, אלא אם ניתן אישור מראש מאת יחידת נת״א לחרוג ממגבלות אלה.
איזור מסוכן לטיסה
(א)
איזור מסוכן לטיסה (danger area) הוא איזור שבו עלולות להתקיים פעילויות או תופעות מסוכנות לטיסה.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס באיזור מסוכן לטיסה אלא אם הטייס המפקד של כלי הטיס שקל את המידע בדבר הפעילויות או התופעות האמורות ושוכנע כי לא נשקפת סכנה לבטיחות טיסתו באותו איזור.
פרוזדור אויר
(א)
פרוזדור אויר (airway) הוא מרחב אוירי מבוקר או חלק ממנו, המותחם בין שני גבהים מוגדרים, משני צדיו של ציר מרכזי.
(ב)
הציר המרכזי של כל קטע בפרוזדור האויר הינו קו ישר המחבר נקודות ציון גיאוגרפיות, כגון נ״צ על גבי מפה, ישוב, צומת וכד׳, המבוטאות על ידי עזרי ניווט.
פרוזדור אויר מיוחד
פרוזדור אויר מיוחד הוא פרוזדור אויר כמשמעותו בתקנה 54(א) שהציר המרכזי של כל קטע שבו הינו קו ישר המחבר נקודות ציון גיאוגרפיות.
נתיב אויר מוגדר מראש
נתיב אויר מוגדר מראש (predetermined route) הוא נתיב טיסה שאינו פרוזדור אויר, שנקבע מראש בתוך איזור פיקוח כמשמעותו בתקנה 57 והמבוסס על עזרי ניווט.
איזור פיקוח [תיקון: תשע״ד]
(א)
איזור פיקוח (control area – CTA) הוא מרחב אויר מבוקר המותחם בשטח והמשתרע מגובה שנקבע מראש מעל פני הקרקע או המים כלפי מעלה.
(ב)
כל טיסה באיזור פיקוח חייבת בדיווח על התקדמות הטיסה ובמילוי אחר הוראות יחידת נת״א ואחר נהלי הטיסה הישימים שנקבעו בפמ״ת ובנוטאם.
איזור פיקוח טרמינלי
איזור פיקוח טרמינלי (terminal control area – TMA) הוא איזור פיקוח, המותחם בגובה ובשטח, הנקבע באיזור בו קיים ריכוז של נתיבי טיסה בסביבת שדה תעופה אחד או שדות תעופה שבהם קיימת פעילות טיסה מוגברת.
איזור פיקוח שדה
איזור פיקוח שדה (control zone – CTR) הוא איזור פיקוח במרחב אויר מבוקר המותחם סביב שדה תעופה מפני הקרקע עד גובה מוגדר.
איזור שדה [תיקון: תשע״ד]
(א)
איזור שדה (aerodrome traffic zone) הוא מרחב אויר מבוקר המותחם סביב שדה תעופה ללא מגדל פיקוח, מפני הקרקע עד גובה מוגדר.
(ב)
כל טיסה באיזור שדה תבוצע על פי נהלי הטיסה הישימים שנקבעו בפמ״ת ובנוטאם.
נקודת דיווח [תיקון: תשע״ד]
(א)
נקודת דיווח (reporting point) היא מקום גיאוגרפי שנקבע בכינוי מסויים בפמ״ת, שביחס אליו כלי טיס מדווח על מיקומו.
(ב)
נקודת דיווח יכולה להיות נקודת דיווח חובה ונקודת דיווח לפי דרישה.
(ג)
בהגיע כלי טיס אל נקודת דיווח שנקבעה בפמ״ת כנקודת דיווח חובה, עליו לדווח על כך ליחידת נת״א.
(ד)
בהגיע כלי טיס אל נקודת דיווח שנקבעה בפמ״ת כנקודת דיווח לפי דרישה, עליו לדווח על כך ליחידת נת״א אם נדרש לכך על ידיה.
(ה)
דיווח לפי תקנה זו יהיה בציון כינוי נקודת הדיווח כפי שנקבע בפמ״ת.
איזור אימונים [תיקון: תשע״ד]
(א)
איזור אימונים הוא מרחב אויר מבוקר המותחם בגובה, בשטח ובזמן בפמ״ת ושבו מתבצעים אימוני טיסה.
(ב)
לא יתאמן אדם אימוני טיסה, למעט אימוני טיסות ניווט ואימוני המראה ונחיתה בשדה תעופה, אלא באיזור אימונים ואלא לפי נהלי האימונים והטיסה הישימים שנקבעו בפמ״ת או אלא לפי אישור יחידת נת״א ולפי הוראותיה.
שירות פיקוח על תנועה אוירית
מטרותיו של שירות פיקוח על תנועה אוירית הן:
(1)
מניעת התנגשות –
א.
בין כלי טיס;
ב.
בין כלי טיס לבין מכשולים על פני הקרקע באיזור תמרון שדה תעופה;
(2)
הסדרת זרימה שוטפת ותקינה של תעבורה אוירית;
(3)
העברת מידע תעופתי חיוני לכל הנוגעים בדבר;
(4)
הזעקת שירותי חיפוש והצלה בעת הצורך.
שירות מידע תעופתי
תפקידי שירות מידע תעופתי הם לאסוף ולהפיץ מידע תעופתי והוראות בדבר בטיחות, סדירות ויעילות התעבורה האוירית בכל הנוגע לאלה:
(1)
שדות תעופה;
(2)
שירותי פיקוח על התנועה האוירית ומיתקניהם;
(3)
קשר, עזרי ניווט ושירותי תעבורה אוירית אחרים ומיתקניהם;
(4)
שירותים מטאורולוגים ומיתקניהם;
(5)
שירותי חיפוש והצלה ומיתקניהם;
(6)
חיקוקים, נהלים והוראות הקשורים בתעבורה אוירית;
(7)
שירותים הקשורים בכניסתם למדינה של נוסעים, אנשי צוות ומטען וביציאתם ממנה;
(8)
סיכונים לתעבורה האוירית.
[תיקון: תשע״ד]
(בוטלה).
חיוב ברשיון ובאישור [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד, תשפ״ד־5]
(א)
לא יתן אדם שירות פיקוח על תנועה אוירית ולא יפרסם פרסומי מידע תעופתי ונוטאם אלא אם ניתן לו רשיון לכך מאת המנהל ואלא בהתאם לתנאי הרשיון.
(ב)
לא יפרסם אדם פרסומי מידע תעופתי, אלא אם המנהל אישר מראש כל פרסום כאמור.
(ג)
לא יפעיל אדם מיתקן עזר לטיסה אלא אם כן אישר המנהל את המיתקן בכתב והמיתקן מותקן, מתוחזק ומופעל בהתאם להוראות המנהל ולתנאי האישור.
(החל מיום 17.12.2024 לעניין מיתקן עזר לטיסה, והחל מיום 17.12.2026 לעניין מיתקן שירות תקשורת תעופתית קרקעית): לא יפעיל אדם מיתקן עזר לטיסה או מיתקן שירות תקשורת תעופתית קרקעית אלא אם כן אישר המנהל את המיתקן בכתב והמיתקן מותקן, מתוחזק ומופעל בהתאם להוראות המנהל ולתנאי האישור; לעניין זה יראו נהלים שאישר המנהל כאמור בתקנת משנה (ד) וכל שינוי בהם שאישר המנהל לפי תקנת משנה (ה), כתנאים באישור.
(ד)
(החל מיום 17.12.2024 לעניין מיתקן עזר לטיסה, והחל מיום 17.12.2026 לעניין מיתקן שירות תקשורת תעופתית קרקעית): מבקש אישור כאמור בתקנת משנה (ג) יגיש לאישור המנהל נהלים לעניין התקנה, תחזוקה והפעלה לגבי המיתקן שלגביו הוא מבקש אישור; נהלים כאמור לעניין מיתקן עזר לטיסה מסוג מד מרחק (DME), משואה לא כיוונית (NDB), משואת תג״מ כל כיוונית (VOR), GBAS ו־ILS יהיו גם לפי מסמך 8071, שעניינו: ”Manual on Testing of Radio Navigation Aids“, שהוציא ארגון התעופה הבין־לאומי, ובכלל זה ההגדרות, התוספות (Appendix) והצרופות (Attachment) למסמך זה (בתקנה זו – המסמך).
(ה)
(החל מיום 17.12.2024 לעניין מיתקן עזר לטיסה, והחל מיום 17.12.2026 לעניין מיתקן שירות תקשורת תעופתית קרקעית): בעל אישור כאמור בתקנת משנה (ג) –
(1)
לא ישנה את הנהלים שאישר לו המנהל, אלא באישור המנהל;
(2)
ישנה את הנהלים שאישר לו המנהל אם הורה לו המנהל לשנותם, בין השאר אם חל שינוי במסמך המחייב לדעתו את שינוים או אם מצא המנהל כי אינם מתאימים;
(3)
יקיים את הנהלים שאישר לו המנהל וכל שינוי בהם שאישר לו המנהל כאמור בפסקה (1) או שהורה לו המנהל כאמור בפסקה (2).
מיומנות בשפה האנגלית לצורך מתן שירותי נת״א מסוימים [תיקון: תש״ע־2, תשע״ד]
המחזיק ברישיון למתן שירותי נת״א לפי תקנה 66(א) יבטיח שמפקחי התנועה האווירית שהוא מעסיק הנותנים שירותי נת״א לטיסות בנתיבים בין־לאומיים, הוכיחו את יכולתם לדבר בשפה האנגלית ולהבינה כאמור בתקנה 21ד לתקנות הרישיונות; לעניין זה, ”נתיב בין־לאומי“ – נתיב המוביל מחוץ לישראל אל שדה תעופה מן המנויים בתקנה 49א, או משדה תעופה כאמור אל מחוץ לישראל, או נתיב החוצה את המרחב האווירי של ישראל.
פרק רביעי: כללי טיסה
סימן א׳: כללי
טיסה בקרבת כלי טיס אחר [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יטיס אדם כלי טיס קרוב לכלי טיס אחר עד כדי התהוות סכנה של התנגשות.
(ב)
לא יטיס אדם כלי טיס בטיסת מיבנה אלא בהסדר מראש עם כל אחד מהטייסים המפקדים, בנפרד או ביחד, של כל אחד מכלי הטיס בטיסת המיבנה.
(ג)
לא יוביל אדם בטיסת מיבנה נוסעים בטיסה מסחרית.
(ד)
פרט אם אושר על ידי יחידת נת״א, לא יפעיל אדם כלי טיס בהתאם להוראה או להנחייה שניתנה לטייס של כלי טיס אחר למטרות פיקוח על תנועה אוירית באמצעות מכ״מ.
כללי זכות קדימה – תפעול יבשתי [תיקון: תשע״ד, תשע״ה־2]
(א)
כללי – כל אדם הקשור בהטסת כלי טיס יקיים הסתכלות והשגחה מתמדת להימצאות כלי טיס אחרים, על מנת למנוע התקרבות שיש בה משום סכנה, בין אם הטיסה מתנהלת לפי כט״מ או לפי כטר״מ, והכל כמפורט בתקנה זו. כאשר תקנה זו מעניקה זכות קדימה לאותו כלי טיס, יתן מפעיל של כלי הטיס האחר זכות קדימה לאותו כלי טיס, ולא יעבור מעליו, מתחתיו, או לפניו, אלא אם נשמר מרחק בטוח בין שני כלי הטיס.
(ב)
מצב מצוקה (distress) – לכלי טיס במצב מצוקה זכות קדימה על פני כל יתר כלי הטיס.
(ג)
נתיבים מתכנסים (converging) – כאשר שני כלי טיס מאותה קטגוריה (כגון בלון, דאון, מטוס, כלי טיס רוטורי, כלי רחיפה ממונע, כלי רחיפה בלתי ממונע) טסים באותו גובה בקירוב בנתיבים מתכנסים, למעט התקרבות חזיתית או כמעט חזיתית, זכות קדימה תהיה לכלי הטיס הנמצא מימין. כאשר כלי הטיס הם מקטגוריות שונות זכות הקדימה תהיה כדלקמן:
(1)
לבלון זכות קדימה על פני כל קטגוריה אחרת של כלי טיס;
(2)
לדאון ולכלי רחיפה בלתי ממונע זכות קדימה על פני ספינת אויר, כלי רחיפה ממונע, מטוס או כלי טיס רוטורי;
(3)
לספינת אויר ולכלי רחיפה ממונע זכות קדימה על פני מטוס או כלי טיס רוטורי.
אולם לכלי טיס המשמש לגרירה או לתדלוק של כלי טיס אחר, זכות קדימה על פני כל כלי טיס ממונע אחר.
(ד)
התקרבות חזיתית (approaching head-on) – כאשר שני כלי טיס מתקרבים חזיתית או כמעט חזיתית האחד לקראת השני, ישנה טייסו של כל אחד משני כלי הטיס כיוון טיסתו לימין.
(ה)
עקיפה (overtaking) – לכל כלי טיס שנעקף זכות קדימה וכלי הטיס העוקף ישנה כיוון לימין ויעקוף במרחק בטוח.
(ו)
נחיתה – לכלי הטיס בשעת גישה סופית לנחיתה, או בשלבים האחרונים של הנחיתה, זכות קדימה על פני כלי טיס אחרים בטיסה או בשלבי הסעה על הקרקע; הוראה זו לא תחול על כלי רחיפה בלתי ממונע לעניין מתן זכות קדימה בנחיתה.
כאשר שני כלי טיס או יותר מתקרבים לשדה תעופה לשם נחיתה, זכות הקדימה היא לכלי הטיס הנמוך שביניהם, אולם זכות קדימה זו לא תנוצל לצורך ”חיתוך“ לפני כלי הטיס הנמצא בגישה סופית, או לצורך עקיפתו.
(ז)
בתקנה זו –
”כלי טיס“ – לרבות כלי רחיפה כהגדרתו בפסקאות (1) עד (5) להגדרה ”כלי רחיפה“ בחוק;
”כלי רחיפה בלתי ממונע“ – גילשון אוויר ומצנח רחף כהגדרתם בפסקאות (1) ו־(3) להגדרה ”כלי רחיפה“ בחוק;
”כלי רחיפה ממונע“ – גילשון אוויר עם מנוע עזר, מצנח רחף עם מנוע עזר ומצנח ממונע כהגדרתם בפסקאות (2), (4) ו־(5) להגדרה ”כלי רחיפה“ בחוק.
כללי זכות קדימה – תפעול ימי
(א)
כללי – מטיס כלי טיס על פני המים, ישמור ככל האפשר מרחק בטוח מכלי שיט וימנע מהפרעה לניווטם, ויתן זכות קדימה לכל כלי שיט וכלי טיס אחר, לו מוענקת זכות קדימה כמפורט בתקנה זו.
(ב)
חצייה (crossing) – כאשר שני כלי טיס או כלי טיס וכלי שיט נעים בנתיבים החוצים זה את זה, לכלי הטיס או לכלי השיט שמימין זכות קדימה.
(ג)
התקרבות חזיתית – כאשר שני כלי טיס, או כלי טיס וכלי שיט, מתקרבים חזיתית או כמעט חזיתית האחד לעומת השני, ישנה כל אחד את כיוונו לימין, וישמור על מרחק בטוח ביניהם.
(ד)
עקיפה – לכל כלי טיס וכלי שיט הנעקף זכות קדימה, וכלי הטיס או כלי השיט העוקף ישנה כיוון כך שישמר מרחק בטוח.
(ה)
תנאים מיוחדים – כאשר שני כלי טיס, או כלי טיס וכלי שיט מתקרבים זה לזה במידה העלולה לגרום להתנגשות, כל כלי טיס וכלי שיט יתקדם תוך שימת לב זהירה לתנאים הקיימים ולמגבלות של הכלים הנוגעים בדבר.
מהירות כלי טיס [תיקון: תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בגובה של פחות מ־10,000 רגל (MSL) במהירות אויר מכשירית העולה על 250 קשר (288 מייל לשעה), אלא באישור יחידת נת״א, או אם הדבר הותר בהוראות תעבורה אווירית.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בתחום איזור פיקוח שדה במהירות אויר מכשירית העולה על –
(1)
156 קשר (180 מייל לשעה) – אם כלי הטיס מונע במנועי בוכנה;
(2)
200 קשר (230 מייל לשעה) אם כלי הטיס מונע במנועי טורבינה, אלא באישור יחידת נת״א או לפי הוראותיה.
(ג)
לא יפעיל אדם כלי טיס מתחת לתחום איזור פיקוח טרמינלי במהירות מכשירית העולה על 200 קשר (230 מייל לשעה).
(ד)
על אף האמור בתקנות משנה (א) עד (ג), אם המהירות הבטוחה המינימלית לכלי טיס בטיסה מסויימת הינה גדולה מהמהירות המקסימלית שנקבעה בתקנה זו, רשאי אדם להטיס את כלי הטיס באותה מהירות בטוחה מינימלית, אם הודיע על כך ליחידת נת״א.
טיסה אוירובטית [תיקון: תשס״ו]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסה אוירובטית בכל אלה:
(1)
מעל איזור מאוכלס של עיר, כפר או מקום יישוב אחר;
(2)
מעל מקום התקהלות בני אדם בשטח פתוח;
(3)
בתוך תחומי איזור פיקוח שדה תעופה, איזור פיקוח טרמינלי ופרוזדור טיסה;
(4)
מתחת לגובה 1500 רגל מעל לקרקע;
(5)
בתנאי ראות־טיסה של פחות מ־5 ק״מ.
(ב)
לענין תקנה זו טיסה אוירובטית פירושה תמרון, המבוצע מרצונו של הטייס, הקשור בשינוי פתאומי במצבו של כלי הטיס, וכן מצבי טיסה ותאוצה בלתי רגילים שאינם דרושים לטיסה רגילה.
תאורה בטיסות לילה [תיקון: תש״ן]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בזמן תאורה אלא אם כן מצויים בו אורות ניווט דולקים.
(ב)
לא יחנה אדם כלי טיס מרבע שעה לפני שקיעת השמש ועד רבע שעה לאחר זריחתה ולא יגרור או יסיע אותו בתוך איזור שדה התעופה בו מתבצעת פעילות טיסות לילה או בקרבה מסוכנת לשדה תעופה כזה, אלא אם –
(1)
כלי הטיס מואר היטב;
(2)
מצויים בכלי הטיס אורות ניווט דולקים או כלי הטיס נמצא באיזור המסומן בתאורת אזהרה.
(ג)
לא יעגן אדם כלי טיס על פני המים מרבע שעה לפני שקיעת השמש ועד רבע שעה לאחר זריחתה אלא אם מיתקן העגינה מואר, או אלא אם מקום העגינה הינו במקום בו לא נדרשת תאורת עגינה לכלי שיט.
(ד)
לא יפעיל אדם כלי טיס על פני המים מרבע שעה לפני שקיעת השמש ועד זריחתה אלא אם מצויים בכלי הטיס אורות נגד התנגשות אדומים או לבנים והאורות דולקים. אורות נגד התנגשות אלה אינם חייבים להיות דולקים בעת טיסה בתנאי מזג אויר מכשירי (IMC) אם הטייס המפקד מצא לנכון לכבותם מסיבות בטיחות כאשר אורות אלה מפריעים להפעלה בטוחה של כלי הטיס.
ציות להוראות בקרת תעבורה אוירית [תיקון: תשע״ד]
(א)
למעט במצב חירום, לא יסטה טייס מפקד מתנאי מירשה טיסה שאושר על ידי יחידת נת״א, אלא אם קיבל הטייס המפקד מירשה טיסה חדש.
(ב)
למעט במצב חירום, לא יפעיל אדם כלי טיס באיזור, שניתנים בו שרותי בקרת תעבורה אוירית, בניגוד להוראות יחידת נת״א.
(ג)
טייס מפקד הסוטה במצב חירום ממירשה טיסה או מהוראות יחידת נת״א, ידווח על הסטייה ליחידת הנת״א מוקדם ככל האפשר.
(ד)
טייס מפקד אשר קיבל מיחידת נת״א קדימות בגלל מצב חירום שאינו נכלל בין הארועים המחייבים דיווח בכל מקרה, כאמור בתקנה 3 לתקנות הטיס (ועדות לחקירת תאונות ותקריות כלי טיס), התשכ״ט–1969, יגיש תוך 48 שעות לראש יחידת הנת״א, לפי דרישתו, דו״ח מפורט על נסיבות מצב החירום.
(ה)
בתקנות משנה (א) עד (ג), ”טייס מפקד“ – לרבות טייס אחר הממלא את מקומו בהטסה בהעדרו של הטייס המפקד מתא הטייס.
אותות
(א)
קיבל מפעיל כלי טיס אות מן האותות המפורטים בתוספת הראשונה לתקנות אלה או הבחין בו, יציית לאותו אות כמוסבר בתוספת האמורה.
(ב)
האותות בתוספת הראשונה לתקנות אלה ישמשו למטרות המפורטות בתוספת האמורה בלבד ואין להשתמש באותות אחרים שיש בהם כדי להטעות או לבלבל את הזולת.
זמן [תיקון: תשמ״ו]
(א)
זמן, בכל הקשור לטיסה, יהיה זמן אוניברסלי מתואם – (UTC – Coordinated Universal Time), בשעות ודקות של יממה בת 24 שעות המתחילה בחצות.
(ב)
בדיקת הזמן ואיפוס השעון יבוצעו לפני תחילת הפעלת כלי הטיס ובמרוצת הטיסה, אם הדבר דרוש.
כוונון מד הגובה [תיקון: תשע״ד]
מפעיל כלי טיס במרחב הפיקוח התעופתי של ישראל ישמור על גובה שיוט ויכוון את מד הגובה תוך התייחסות לרום טיסה, או לגובה הנמדד לגבי גובה פני הים הממוצעים, כפי שמפורט בפמ״ת.
משדר מיקום חירום
מפעיל כלי טיס המצוייד במשדר מיקום חירום ינהג כדלהלן:
(1)
לפני כל טיסה, יעביר את המכשיר למצב כוננות ויאזין על ערוץ החירום (121.5 מגה־הרץ) על מנת לוודא שהמכשיר אינו משדר;
(2)
לאחר כל נחיתה יאזין שנית על ערוץ החירום, ויוודא שהמכשיר אינו משדר;
(3)
לפני עזבו את כלי הטיס ינצור את המכשיר על מנת להוציאו ממצב כוננות.
תכנית טיסה [תיקון: תשמ״ו, תשע״ד, תשפ״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא בהתאם לתכנית טיסה שהוגשה ליחידת נת״א המתאימה, או בהתאם לשינוי בתכנית טיסה, שניתן לגביה מירשה טיסה, או אלא אם מצב חירום מצריך פעולה שלא בהתאם לתכנית הטיסה.
(ב)
אדם המגיש תכנית טיסה לפי כטר״מ, כטר״ח או כט״מ יכלול בתכנית זו את כל אלה, אלא אם אושר אחרת על ידי יחידת נת״א:
(1)
סימני הלאומיות והרישום של כלי הטיס, ובמידת הצורך אות הקריאה שלו;
(2)
כללי הטיסה שלפיהם תתבצע הטיסה;
(3)
סוג כלי הטיס, או במקרה של טיסת מיבנה, סוגם של כל אחד מכלי הטיס ומספרם;
(4)
סוג הטיסה, כגון: מסחרית, פרטית וכדומה;
(4א)
קטגוריית העקבה (Wake Turbulence) של כלי הטיס;
(5)
השם המלא של הטייס המפקד, או במקרה של טיסת מיבנה – של מוביל המיבנה;
(6)
מקום ההמראה הראשון וזמנה המתוכנן, מקום הנחיתה המתוכנן הראשון וזמן טיסה משוער עד לאותו מקום, וכן מקומות המראה ונחיתה נוספים המתוכננים בנתיב וזמני המראה מתוכננים וזמני טיסה משוערים עד לאותם מקומות;
(7)
הנתיב המתוכנן לשדה היעד (במקרה של טיסת כט״מ – הנתיב המתוכנן אל נקודת דיווח ממנה מיועדת להתבצע גישת מכשירים לנחיתה), בגובה השיוט (או רום הטיסה) ומהירות אויר אמיתית בגובה זה, וכן הנתיבים המתוכננים לשדות הביניים;
(8)
זמני טיסה משוערים עד לגבולות של מרחב הפיקוח התעופתי (F.I.R.);
(9)
ציוד הקשר, עזרי הרדיו לניווט ולהנמכה וסוג הטרנספונדר בכלי הטיס;
(10)
כמות הדלק בכלי הטיס (מבוטא בשעות טיסה), בעת כל המראה שצויינה בתכנית הטיסה;
(11)
בטיסה לפי כט״מ, לכלי טיס שאינם מופעלים לפי הפרקים השנים עשר או השלושה עשר לתקנות אלה – שדה משנה לשדה היעד, בכפוף לאמור בתקנות משנה (ד) ו־(ה);
(11א)
לכלי טיס המופעלים לפי הפרקים השנים עשר או השלושה עשר לתקנות אלה – שדות המשנה הנדרשים לפי הוראות הפרקים האמורים;
(12)
מספר הנוסעים ואנשי הצוות בכלי הטיס ומספרם המשוער בכל המראה נוספת;
(13)
הסוג של ציוד חירום והצלה וכמותו;
(14)
כל מידע נוסף אשר הטייס המפקד או יחידת נת״א מוצאים כדרוש לצורכי נת״א.
(ג)
הוגשה תכנית טיסה ואושרה, יודיע הטייס המפקד ליחידת נת״א על גמר ביצוע הטיסה לפי התכנית או על ביטולה; על אף האמור, לא נדרש להודיע על גמר ביצוע טיסה בשדה תעופה שלגביו פורסם במסגרת שירותי המידע התעופתי כי לא נדרשת הודעה כאמור; כאשר טיסה מתבצעת לשדה תעופה צבאי שבו ניתנים שירותי נת״א בידי צה״ל, ההודעה על גמר ביצוע הטיסה תימסר ליחידה הצבאית המנהלת את התעבורה האווירית באותו שדה.
(ד)
פסקה (11) בתקנת משנה (ב) לא תחול אם עבור שדה היעד המתוכנן הראשון פורסם תהליך גישת מכשירים סטנדרטי בפרסומי מידע תעופתי של ישראל או בפרסומי מידע תעופתי של מדינת שדה התעופה של שדה היעד המתוכנן הראשון, לפי הענין, ותנאי מזג האויר בשדה זה החזויים לתקופה משתי שעות לפני זמן הנחיתה המיועד ועד שתי שעות אחריו הם לפחות אלה: בסיס העננים אינו נמוך מ־1500 רגל מעל לגובה ההנמכה המינימלי (MDA) או גובה ההחלטה שנקבע לתהליך גישת מכשירים עבור אותו שדה, והראות היא הגדולה מבין שני אלה:
(1)
חמישה ק״מ;
(2)
שלושה ק״מ מעל לראות המינימלית המותרת לנחיתה באותו שדה.
(ה)
למעט לעניין כלי טיס המופעל לפי הפרקים השנים עשר או השלושה עשר – לא יכלול אדם שדה תעופה כשדה משנה בתכנית הטיסה לפי כט״מ, אם החיזוי העדכני של תנאי מזג האויר לזמן ההגעה המתוכנן לאותו שדה הוא כדלקמן:
(1)
אם פורסם תהליך גישת מכשירים כאמור בתקנת משנה (ד) – בסיס העננים והראות שנקבעו כמינימליים לשדה שהוא משמש כשדה משני; אם לא נקבעו מינימות (minima) אלה בתהליך גישת מכשירים, יהיו כלהלן:
א.
עבור תהליכי גישת מכשירים מדוייקת (precision approach) – בסיס העננים יהיה 600 רגל, והראות שלושה ק״מ;
ב.
עבור תהליכי גישת מכשירים לא מדוייקת וגישה עם הנחיה אנכית (APV) – בסיס העננים יהיה 800 רגל, והראות שלושה ק״מ;
(2)
אם לא פורסם תהליך גישת מכשירים כאמור בתקנת משנה (ד) עבור שדה זה – בסיס העננים והראות המינימליים יהיו כאלה שיאפשרו הנמכה מגובה השיוט המינימלי (MEA) ונחיתה לפי כטר״מ.
(ו)
מפעיל אווירי המפעיל מטוס בתובלה אווירית מסחרית יתאם שינויים בתכנית טיסה, ככל האפשר, עם יחידת הנת״א המתאימה לפני שידורם למטוס; אין באמור כדי לגרוע מחובתו של טייס מפקד לקבל מירשה טיסה מאת יחידת הנת״א המתאימה, אם נדרש, לפני ביצוע שינויים כאמור.
תכנית טיסה מבצעית (operational flight plan) [תיקון: תשע״ד, תשע״ד־2]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס או הליקופטר בתובלה אווירית מסחרית, וכן מטוס שחל לגביו הפרק השמיני לתקנות אלה, אלא אם כן נחתמה תכנית טיסה מבצעית בידי הטייס המפקד; לגבי מטוס המופעל לפי הפרק השלושה עשר תכנית הטיסה תיחתם גם בידי קצין מבצעי האוויר המשגר את הטיסה, אלא אם כן קצין מבצעי האוויר כאמור אינו נמצא בשדה התעופה שממנו משוגרת הטיסה ואז יירשם שמו בתכניות הטיסה.
(ב)
מפעיל אווירי יבטיח כי לטייס המפקד, החותם על תכנית הטיסה המבצעית, תהיה גישה לכל המידע המשמש לתכנון הטיסה, כולל מידע בדבר כמויות הדלק והשמן, שדות משנה, מידע מטאורולוגי ונוטאם לגבי הנתיבים ושדות התעופה.
(ג)
תכנית הטיסה המבצעית והרישומים בה במהלך הטיסה יכילו, לכל הפחות, את כל אלה:
(1)
שם המפעיל האווירי;
(2)
סוג כלי הטיס כולל שם היצרן ודגם המטוס, וכן סימן הרישום של הכלי הטיס;
(3)
תאריך הטיסה;
(4)
מספר הטיסה, אם ישנו;
(5)
מקום ההמראה;
(6)
מועד תחילת הטיסה (Off-Block Time) המתוכנן והמבוצע בפועל, ומועד ההמראה (Take-Off Time);
(7)
מקום הנחיתה המתוכנן ומקום הנחיתה בפועל;
(8)
מועד הנחיתה בפועל ומועד סיום הטיסה (On-Block Time);
(9)
כללי הטיסה ובכלל זה כטר״מ, כט״מ, וסוג ההפעלה ובכלל זה טיסה סטנדרטית, EDTO, טיסת העברה;
(10)
נתיבים וקטעי נתיבים, כולל נקודות דיווח ונקודות ציון בנתיב, מרחקים, זמנים וכיווני טיסה;
(11)
מהירות שיוט מתוכננת וזמני הטיסה המתוכננים בין נקודות הדיווח או נקודות הציון לאורך הנתיב, וכן זמני ההגעה בפועל לכל נקודה בנתיב;
(12)
גובהי טיסה בטוחים וגובהי טיסה מזעריים;
(13)
גובהי טיסה מתוכננים ורומי טיסה (Flight Levels) מתוכננים;
(14)
חישובי דלק, כולל רישומי בדיקות הדלק במהלך הטיסה;
(15)
כמות הדלק בכלי הטיס בעת התנעת המנועים ובעת ההמראה;
(16)
שדה או שדות משנה לשדה היעד, שדה משנה להמראה ושדה משנה לנתיב, הנדרשים לפי תקנות האלה, כולל המידע הנדרש לפי פסקאות (9) עד (14), לגבי כל אחד משדות המשנה, לפי העניין;
(17)
תכנית הטיסה (ATS) הראשונית כפי שאישרה יחידת הנת״א המתאימה וכן עדכונים בתכנית הטיסה, אם היו;
(18)
עדכון תכנית הטיסה בנתיב, אם נעשה;
(19)
מידע מטאורולוגי ישים.
(ד)
על אף האמור בתקנת משנה (ג), לא נדרש לכלול בתכנית הטיסה המבצעית פריטים אשר אינם ישימים לסוג ההפעלה או אשר מופיעים וזמינים במסמכים אחרים של המפעיל האווירי הנישאים בכלי הטיס, והמפורטים בתקנות אלה.
(ה)
מפעיל אווירי יבטיח כי עותק של תכנית הטיסה המבצעית החתומה יועבר לפני ההמראה לתיוק במשרדיו, ואם הדבר אינו אפשרי, יועבר כאמור אל הרשות המוסמכת בשדה ההמראה, או יישמר במקום מתאים בנקודת ההמראה.
(ו)
מפעיל אווירי יוודא כי כל הרישומים בתכנית הטיסה המבצעית יהיו מעודכנים ויירשמו בכלי כתיבה בלתי ניתן למחיקה, או באמצעי אחרי שאישר המנהל.
(ז)
תקנה זו לא תחול לגבי טיסות פנים־ארציות המבוצעות ביום ובתנאי כט״ר או כטר״מ.
הפעלה בתחומי שדה תעופה [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בתחומי שדה תעופה, אלא בהתאם להוראות שפורסמו בפמ״ת ובהתאם להוראות תקנות 80 ו־81.
(ב)
פרט אם אושר אחרת על ידי יחידת נת״א, לא יפעיל אדם כלי טיס באזור שדה כאמור בתקנה 60, אלא לצורך נחיתה בשדה התעופה, המראה ממנו או הסעה בו.
(ג)
הטייס המפקד של מטוס, המונע במנוע טורבו־סילוני, יכוון את מצב המדפים לצורך שלבי הנחיתה הסופיים, למצב המדפים המינימלי המורשה לנחיתה, כפי שנקבע בספר הטיסה לעניין התנאים הישימים, אלא אם דרוש אחרת למטרת אימון והדרכה או לצורך רישוי המטוס; אולם בידי הטייס המפקד של המטוס הסמכות והאחריות הסופיים להפעלה בטוחה של המטוס והוא רשאי להשתמש במצב מדפים אחר המאושר לאותו מטוס אם לדעתו הדבר חיוני למען בטיחות הטיסה.
(ד)
על אף האמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), רשאי מפקח על תנועה אוירית ליתן אישור חד פעמי להפעלת כלי טיס למטרה מיוחדת באיזור פיקוח שדה ורשאי המנהל ליתן אישור כללי בכתב להפעלת כלי טיס באיזור פיקוח שדה שלא לצרכים האמורים בתקנת משנה (א).
הסעה באזור תנועה [תיקון: תשע״ד]
לא יסיע אדם מטוס באזור תנועה אלא אם כן האדם האוחז בהגאי המטוס בעת ההסעה כאמור –
(1)
המפעיל האווירי של המטוס או נציג מוסמך מטעמו הסמיך אותו לכך, כדין;
(2)
מיומן כראוי להסיע את המטוס;
(3)
מוסמך להפעיל את מכשיר הרדיו–טלפון, אם נדרשת תקשורת רדיו בשדה התעופה;
(4)
קיבל הדרכה בדבר מבנה שדה התעופה וכן המסלולים, השלטים, הסימונים, האורות, האותות וההוראות של יחידת הנת״א, המונחים והנהלים בשדה התעופה, והוא מסוגל למלא אחר הדרישות התפעוליות הנדרשות לתנועה בטוחה של המטוס בשדה התעופה.
המראה משטח הפעלה ונחיתה בו [תיקון: תשע״ד־4, תשפ״ג]
(א)
אדם רשאי להמריא הליקופטר מאתר שאינו שדה תעופה או מנחת (בתקנה זו – שטח הפעלה) וכן להנחית הליקופטר בשטח הפעלה, ובלבד שמתקיימים כל אלה:
(1)
הוא בדק מראש, סמוך להמראה או לנחיתה, את שטח ההפעלה ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה; בדיקה כאמור סמוך לנחיתה יכול שתיעשה גם בטיסה;
(2)
הוא דיווח בקשר ליחידת נת״א לקראת הנחיתה בשטח ההפעלה וכן קיבל את אישורה מראש להמראה ממנו.
(ב)
אדם רשאי להמריא מטוס, מטוס זעיר או ג׳ירופלן (בתקנת משנה זו – כלי טיס) משטח הפעלה וכן להנחית כלי טיס בשטח הפעלה, ובלבד שמתקיימים בו כל אלה:
(1)
(נמחקה);
(2)
הוא קיבל מבעל רישיון מדריך טיס שברישיונו הגדר הדרכה מתאים לסוג כלי הטיס שהוא מבקש להפעיל בשטח הפעלה, הכשיר לפי תקנה זו להפעיל כלי טיס מאותו סוג לשטח הפעלה וממנו (להלן בתקנה זו – המדריך) –
(א)
הדרכה עיונית בנושא עקרונות נחיתה בשטח הפעלה והמראה ממנו, בעניינים אלה:
(1)
שיטות לבדיקת שטח הפעלה מהאוויר ויישומן, ובכלל זה בחינת אורכו המעשי של שטח ההפעלה, מאפייני סוגים שונים של תשתיות קרקעיות, איתור מכשולים וקביעת משמעותם;
(2)
משמעויות נחיתה בתשתיות קרקעיות שונות, ובכלל זה כורכר, דשא או חול והמראה מהן;
(3)
מקומות אסורים לנחיתה ולהמראה, ובכלל זה תשתית יבשתית, אזור פיקוח שדה תעופה או אזור מאוכלס;
(4)
ביצוע נחיתה והמראה קצרות;
(5)
בחירת גלישה לנחיתה וביצועה מתוך התחשבות במכשולים, בגזירת רוח ובמרחק פיזי מהמכשול עצמו;
(6)
בחירת דרכי גישה אפשריות לשטח ההפעלה לצורכי פינוי בעת הצורך;
(7)
דיווח בקשר ליחידת נת״א לקראת נחיתה בשטח הפעלה ולפני המראה ממנו;
(ב)
הדרכה זוגית בטיסה, בת שלוש שעות לפחות, לשטח הפעלה וממנו, שבה יתורגלו הנושאים שפורטו בפסקת משנה (א);
(3)
לאחר שקיבל הדרכה כאמור בפסקה (2) – המדריך אישר בכתב, ביומן הטיסות האישי שלו, כי הוא כשיר להפעיל כלי טיס מהסוג שלגביו הודרך לשטח הפעלה וממנו;
(4)
הוא בדק ואישר מראש, סמוך להמראה או לנחיתה, את שטח ההפעלה ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה; בדיקה כאמור סמוך לנחיתה יכול שתיעשה גם בטיסה;
(5)
הוא דיווח בקשר ליחידת נת״א לקראת הנחיתה בשטח ההפעלה וכן קיבל את אישורה מראש להמראה ממנו.
(ג)
(נמחקה).
(ד)
לא ימריא אדם משטח הפעלה, ולא ינחית אדם בשטח הפעלה –
(1)
מטוס, מטוס זעיר או ג׳ירופלן, אם שטח ההפעלה נמצא באזור מאוכלס;
(2)
הליקופטר, אם שטח ההפעלה נמצא באזור מאוכלס או בקרבתו;
(3)
מטוס, מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי –
(א)
אם שטח ההפעלה נמצא בקרבת בני אדם בשטח פתוח;
(ב)
אם נתיבי ההמראה משטח ההפעלה והגישה אליו נמצאים מעל אזור מאוכלס, זולת אם הנתיבים האמורים נקבעו בפמ״ת לטיסת מטוס, מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי, לפי העניין;
(4)
מטוס, מטוס זעיר או ג׳ירופלן, המופעל בהפעלה מסחרית.
לעניין תקנת משנה זו –
”אזור מאוכלס“ – מתחם בשטח יישוב, המשמש בעיקר למטרות מגורים, תעשייה, מסחר או פנאי;
”מגורים“ – לרבות מבנה המשמש את הציבור, אף אם אינו משמש למגורים, כגון: מוסדות לימוד, בתי חולים וכיוצא באלה.
(ה)
על אף האמור בתקנת משנה (ד), רשאי אדם להמריא מטוס, מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי (בתקנת משנה זו – כלי טיס) משטח הפעלה ולהנחיתו בשטח הפעלה בנסיבות כאמור בתקנת משנה (ד)(1), (2) ו־(4), ובלבד שמתקיימים כל אלה:
(1)
באותו אדם מתקיימות הוראות תקנות משנה (א) או (ב), לפי העניין;
(2)
בעל רישיון הפעלה אווירית מעסיק את אותו אדם, והוא מפעיל את כלי הטיס במסגרת העסקתו כאמור, או שאותו אדם מקיים הדרכה לפי תוכנית אימונים ופיקוח שאושרה לפי תקנה 34(2)ב.3. לתקנות הרישיונות;
(3)
המנהל אישר לבעל רישיון ההפעלה האווירית האמור, במסגרת מפרטי ההפעלה שלו, או לאדם שמקיים הדרכה לפי תוכנית אימונים ופיקוח כאמור בפסקה (2), להמריא כלי טיס ולהנחיתו בנסיבות כאמור בתקנת משנה זו, ואולם לא יינתן אישור כאמור לגבי הפעלה של מטוס, מטוס זעיר או ג׳ירופלן –
(א)
שבה מוסע בתמורה מי שאינו איש צוות;
(ב)
שעניינה הדרכה בידי בעל רישיון מדריך טיס, למעט הדרכה לפי תקנת משנה (ב)(2); הדרכה כאמור לא תבוצע בשטח הפעלה שנמצא באזור מאוכלס; לעניין זה, ”אזור מאוכלס“ – כהגדרתו בתקנת משנה (ד).
המראה ונחיתה במנחת שניתן רישיון להפעלתו, בשעה שהמנחת אינו מופעל [תיקון: תשע״ד־4]
(א)
לא ימריא אדם מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי ממנחת ולא ינחית אדם מטוס זעיר או כלי טיס רוטורי במנחת, בשעה שהמנחת אינו מופעל, אלא אם כן מתקיימים כל אלה:
(1)
מפעיל המנחת הסכים לכך שאותו אדם יבצע את ההמראה מהמנחת או את הנחיתה בו אף שהמנחת אינו מופעל בידיו, וההמראה או הנחיתה נעשות לפי תנאים שקבע מפעיל המנחת לאותו אדם לעניין שמירת הבטיחות והסדר במנחת, אם קבע;
(2)
אותו אדם בדק מראש, סמוך להמראה או לנחיתה, את המנחת ומצא אותו מתאים להפעלה בטוחה; בדיקה כאמור סמוך לנחיתה יכול שתיעשה גם בטיסה;
(3)
הרישיון להפעלת המנחת תקף, ואינו מוגבל או מותלה;
(4)
אותו אדם דיווח בקשר ליחידת נת״א לקראת הנחיתה במנחת וכן קיבל את אישורה מראש להמראה ממנו.
(ב)
תקנות המנחתים לא יחולו על מנחת בשעה שהוא משמש לפי תקנת משנה (א).
(ג)
בתקנה זו, ”מפעיל מנחת“ – כהגדרתו בתקנות המנחתים.
הפעלה בשדה עם מגדל פיקוח – גבהים מינימליים [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם מטוס אל שדה תעופה בו פועל מגדל פיקוח אלא כאמור להלן או אלא אם נקבע אחרת בפמ״ת לגבי אותו שדה תעופה או על ידי יחידת נת״א:
(1)
המטוס ייכנס לאיזור פיקוח שדה התעופה בגובה של לא פחות מ־1,500 רגל מעל פני שדה התעופה עד שתידרש ירידה נוספת של המטוס לשם נחיתה בטוחה;
(2)
מטוס המצוייד ב־ILS והמבצע גישה לנחיתה למסלול המצוייד ב־ILS יטוס בגובה שיפוע הגלישה (glide slope) או מעליו, בין המסמן החיצוני (outer marker) או נקודת ההצטלבות עם שיפוע הגלישה, אם עמידה בדרישות המתאימות של מרחק מהעננים מחייבת הצטלבות עם הקרן מאוחר יותר (קרוב יותר למסלול), לבין המסמן האמצעי (middle marker);
(3)
מטוס המבצע גישה לנחיתה למסלול המצוייד במציין שיפוע גישה חזותי (visual approach slope indicator) יטוס בגובה שיפוע הגלישה או מעליו עד שיידרש גובה נמוך יותר של המטוס לשם נחיתה בטוחה;
(4)
פסקאות (2) ו־(3) אינן אוסרות תמרונים רגילים מעל לשיפוע הגלישה, או מתחתיו המבוצעים לשם שמירת זוית
שיפוע הגלישה הנכונה.
הפעלה בשדה עם מגדל פיקוח – גישות [תיקון: תשע״ד]
טייס המבצע גישה לנחיתה בשדה תעופה בו פועל מגדל פיקוח –
(1)
במטוס, יבצע הקפה שמאלית, אלא אם נקבע אחרת בפמ״ת לגבי אותו שדה תעופה או על ידי יחידת נת״א;
(2)
בכלי טיס רוטורי, יימנע מהתקרבות לזרימת אויר של כלי טיס עם כנף קבועה.
הפעלה בשדה עם מגדל פיקוח – יציאות [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם כלי טיס הממריא משדה תעופה בו פועל מגדל פיקוח אלא בהתאם לאמור להלן:
(1)
הטייס יטוס לפי נהלי היציאה שפורסמו לגבי אותו שדה תעופה בפמ״ת;
(2)
אלא אם נדרש אחרת בנהלי היציאה או בדרישות המתאימות של מרחק מהעננים, הטייס של מטוס המונע במנוע טורבינה וטייס של מטוס גדול, ינסוק לגובה של 1500 רגל מעל פני השטח בפרק הזמן המעשי הקצר ביותר.
הפעלה בשדה עם מגדל פיקוח – הגבלת רעש [תיקון: תשע״ד]
טייס של מטוס המונע במנוע טורבינה או של מטוס גדול, הנוחת או הממריא בשדה תעופה בו פועל מגדל פיקוח ואשר נקבעו על ידי המנהל עבור אותו שדה התעופה נהלי שימוש במסלולים לצורך הגבלת רעש, ישתמש במסלול שנקבע עבורו לפי אותם נהלים על ידי יחידת נת״א; אולם לטייס הסמכות הסופית והאחריות להפעלתו הבטוחה של המטוס ואם הוא קובע, מטעמי בטיחות הטיסה, שיש להשתמש במסלול אחר, תיקבע עבורו יחידת נת״א מסלול זה לשימוש בהתחשב בתנועה האוירית ובתנאים האחרים השוררים במקום.
הפעלה בשדה עם מגדל פיקוח – מירשה טיסה [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יסיע אדם כלי טיס על מסלול המראה או על מסלול הסעה בשדה תעופה שבו פועל מגדל פיקוח, וכן לא ימריא ולא ינחית כלי טיס בשדה תעופה כאמור, אלא אם כן קיבל לכך מירשה טיסה מתאים מיחידת נת״א.
(ב)
אם מירשה טיסה להסיע הוא למקום המחייב חציית מסלול המראה לשם הגעה אליו, יחידת הנת״א תכלול בו הוראה מפורשת אם מותר לחצות את המסלול האמור או שיש לעצור לפניו; אדם המסיע כלי טיס לא יחצה מסלול המראה אלא לפי הוראה מפורשת מאת יחידת נת״א כאמור.
(ג)
בתקנה זו, ”מסלול המראה“ – מסלול המיועד להמראה ולנחיתה של כלי טיס.
הפעלה בשדה ללא מגדל פיקוח [תיקון: תשע״ד]
(א)
טייס המטיס כלי טיס אל שדה תעופה שלא פועל בו מגדל פיקוח או ממנו –
(1)
במקרה של מטוס המתקרב לנחיתה, יבצע הקפה שמאלית, אולם אם מוצגים בשדה התעופה סימון תאורה או סימון חזותי מאושרים המציינים שיש לבצע הקפה ימנית, יבצע הטייס הקפה ימנית;
(2)
במקרה של הליקופטר, יימנע הטייס מהתקרבות לזרימת אויר של כלי טיס;
(3)
במקרה של יציאת כלי הטיס, יטיס הטייס את כלי הטיס לפי נהלי היציאה שנקבעו בפמ״ת לאותו שדה תעופה.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בהמראה או בנחיתה בשדה תעופה שלא פועל בו מגדל פיקוח, אלא אם מילא אחרי ההוראות בפמ״ת בדבר נוהלי טיס המתייחסים לאותו שדה תעופה.
מניעת רעש [תיקון: תשמ״ו, תשע״ד]
מפעיל אווירי לא יפעיל כלי טיס בתחום פעילות מערכת ניטור שפורסם בפמ״ת ברעש העולה על סף הרעש שפורסם בפמ״ת או בנוטאם.
הגבלות זמניות על טיסה [תיקון: תשע״ד]
פורסם נוטאם בדבר הגבלות על הטיסה או בדבר איזורים אסורים לטיסה לא יפעיל אדם כלי טיס אלא בכפוף לאותן הגבלות או אלא באישור מיוחד של יחידת נת״א שניתן לגבי אותו כלי טיס.
אזורי ניסויי טיסה
לא יפעיל אדם כלי טיס למטרת ניסויי טיסה, אלא מעל הים הפתוח או מעל אזורים דלילי אוכלוסין שבהם התנועה האוירית דלילה, או במרחבי־אויר שנקבעו במיוחד למטרה זו על ידי המנהל.
אזורים מוגבלים או אסורים לטיסה [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם כלי טיס באזור שנקבע על ידי המנהל כאזור מוגבל לטיסה או כאזור אסור לטיסה, אלא באישור מראש מאת הרשות השולטת או המשתמשת באותו אזור ומאת יחידת נת״א.
טיסה במרחב אוירי מבוקר פוזיטיבית [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם כלי טיס במרחב אוירי מבוקר פוזיטיבית שקבע המנהל אלא אם –
(1)
כלי הטיס מופעל לפי כט״מ בגובה שנקבע עבורו על ידי יחידת נת״א;
(2)
כאשר מצויים בכלי הטיס מכשירים וציוד כאמור בתקנות 21 ו־33(א)(3);
(3)
הטייס המטיס את כלי הטיס מחזיק בהגדר מכשירים.
פטור
(א)
המנהל רשאי לתת פטור בכתב מדרישות תקנות פרק זה, כולן או מקצתן, ולהתנות תנאים בפטור, אם הוא שוכנע שהפעלת כלי הטיס לפי תנאי הפטור יכולה להתבצע בבטיחות.
(ב)
בקשה לפטור לפי תקנת משנה (א) תוגש למנהל בצורה שיורה.
(ג)
תוקף הפטור יהיה כמצוין בו.
סימן ב׳: כללי טיסת ראייה מבוקרת (כטר״מ)
כללי
תנאי מזג אויר
לא יגיש מפעיל כלי טיס תכנית טיסה לפי כטר״מ ולא יפעיל כלי טיס כאמור, אלא אם תנאי מזג האויר מאפשרים ביצוע הטיסה כולה לפי כטר״מ כאמור בסימן זה.
כללי טיסת ראייה מבוקרת [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תש״ן, תש״ס־2]
כללי טיסת ראייה מבוקרת הם:
(1)
טיסה לפי כטר״מ תתבצע ביום בלבד, פרט לטיסה באיזורי פיקוח בשדה תעופה, שבהם פועל מגדל פיקוח ובאיזורים אחרים, שנקבעו בפמ״ת של ישראל כי ניתן לבצע את הטיסה בהם גם בזמן תאורה, ובפרוזדורי אויר, פרוזדורי אויר מיוחדים ובנתיבים מוגדרים מראש גם בשעות החשיכה, בתנאי שהטייס מוסמך על פי תקנות הרשיונות לבצע טיסות מרחב בלילה וכלי הטיס מצוייד במכשירים ובעזרי רדיו כמפורט בתקנה 33(א)(2) ו־(3);
(2)
מפעיל כלי הטיס יוודא במשך כל זמן הטיסה לפי כטר״מ כל אלה:
א.
קיום קשר ראייה מתמיד עם הקרקע;
ב.
הימנעות מטיסה מעל לעננים או ביניהם, כאשר העננים מכסים יותר ממחצית פני השמים;
ג.
הימנעות מטיסה מעל לעננים בכל כמות שהיא או ביניהם, כאשר הטיסה מתבצעת באיזור פיקוח שדה תעופה;
ד.
הימנעות מכניסה לעננים;
ה.
שמירת מרחק אנכי של לפחות אלף רגל בין כלי הטיס לבין שכבת עננים המכסה יותר ממחצית פני השמים;
ו.
שמירת מרחק אופקי של לפחות ק״מ וחצי בין כלי הטיס לבין עננים בודדים;
ז.
קיום ראות טיסה של לפחות חמישה ק״מ עד לגובה של 10,000 רגל (AMSL) ושמונה ק״מ בגובה של 10,000 רגל (AMSL) ומעלה;
(3)
המראה ונחיתה לא יתבצעו כשבסיס העננים המכסים יותר ממחצית פני השמים, הוא פחות מאלף וחמש מאות רגל מעל שדה התעופה;
(4)
הגובה המזערי בטיסה לפי כטר״מ, למעט בהמראה או בנחיתה, יהיה כלהלן:
א.
מעל אזורים מאוכלסים או מעל ריכוזי בני אדם בשטח פתוח:
(1)
ביום – גבוה יותר מגובה המאפשר נחיתה במקרה חירום, ללא פגיעה בבני אדם או ללא גרימת נזק לרכוש על פני הקרקע, אולם בכל מקרה לא נמוך מאלף רגל מעל העצם הגבוה ביותר ברדיוס של 600 מטרים ממקום הימצאו של כלי הטיס;
(2)
בלילה – פרט אם פורסם אחרת בפרסומי פמ״ת פנים ארצי – באזור שבו גובה פני הקרקע אינו עולה על 5000 רגל מעל פני הים – לפחות 1000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 3 ק״מ ממקום הימצאו של כלי הטיס, ובאיזור שבו גובה פני הקרקע עולה על 5000 רגל – לפחות 2000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 3 ק״מ ממקום הימצאו של כלי הטיס;
ב.
מעל אזורים ושטחים אחרים:
(1)
ביום – לפחות 500 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 600 מטר מכלי הטיס;
(2)
בלילה – לא פחות מהאמור בפסקת משנה א(2);
(5)
גובה מירבי לטיסה לפי כטר״מ יהיה 20,000 רגל (AMSL) באזורים יבשתיים או רום טיסה (FL) 200 מעל לים;
(6)
מהירות הטיסה תהיה מתחת למהירות הקול.
כטר״מ מיוחד [תיקון: תש״ן, תשע״ד]
(א)
כאשר תנאי מזג האויר הם מתחת לרמה הנדרשת לטיסות לפי כטר״מ כאמור בתקנה 93, אך מעל האמור בתקנה זו, יכולה הטיסה להתבצע לפי כטר״מ מיוחד, בתנאים אלה:
(1)
הטיסה היא באזור פיקוח שדה וביום בלבד;
(2)
הטייס המפקד הוא בעל נסיון של לפחות 150 שעות טיסה.
(ב)
מפעיל כלי הטיס יוודא במשך כל זמן הטיסה לפי כטר״מ מיוחד כל אלה:
(1)
קיום קשר ראייה מתמיד עם הקרקע ועם מסלול הנחיתה;
(2)
הימנעות מכניסה לעננים ושמירת מרחק אופקי של לפחות ק״מ וחצי בין כלי הטיס לבין העננים;
(3)
הימנעות מטיסה מעל לעננים בכל כמות שהיא או ביניהם;
(4)
שמירת מרחק אנכי של לפחות 200 רגל בין כלי הטיס לבין שכבת עננים המכסה יותר ממחצית פני השמים;
(5)
קיום ראות טיסה של לפחות ק״מ וחצי.
(ג)
לא ימריא מפעיל כלי טיס לטיסה לפי כטר״מ מיוחד אלא אם תנאי מזג האויר מאפשרים ביצוע הטיסה כולה לפי כטר״מ מיוחד, אלא אם קיבל אישור לכך מראש מיחידת נת״א.
סימן ג׳: כללי טיסת ראייה חקלאית (כטר״ח)
תחולה
כטר״ח יחולו על מפעיל כלי טיס בטיסות הקשורות במישרין בביצוע פעילות חקלאית בלבד לרבות הדרכה, העברת נוסעים וחומרים ופיקוח על פעילות כמפורט בפרק האחד עשר לתקנות אלה.
תנאים להפעלת כלי טיס לפי כטר״ח [תיקון: תש״ן]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כטר״ח אלא אם כלי הטיס מורשה לבצע פעילות חקלאית והמפעיל הוא בעל רשיון מתאים לכך.
(ב)
טיסות לפי כטר״ח יבוצעו באזורים מיוחדים לכך שנקבעו בפמ״ת ומגובה פני הקרקע ועד לגובה של 500 רגל מעל פני הקרקע – ביום, ועד לגובה של 1500 רגל מעל פני הקרקע – בלילה.
(ג)
(נמחקה).
מגבלות תנאי מזג אויר
לא יגיש מפעיל כלי טיס תכנית טיסה לפי כטר״ח ולא יפעיל כלי הטיס בטיסה כאמור, אלא אם הטיסה כולה יכולה להתבצע במגבלות נהלי טיסה לפי כטר״ח כאמור בתקנה 98.
נהלי טיסה לפי כטר״ח [תיקון: תשס״ו]
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כטר״ח, אלא אם הוא ממלא אחר כל אלה:
(1)
מקיים קשר ראייה מתמיד עם הקרקע;
(2)
נמנע לחלוטין מכניסה לעננים או לערפל;
(3)
נמנע לחלוטין מטיסה מעל לערפל או לערפילים המכסים למעלה ממחצית פני הקרקע בשעות אור יום;
(4)
נמנע לחלוטין מטיסה מעל לערפל או לערפילים בכל כמות שהיא בשעות הלילה;
(5)
שומר על מרחק אפקי של לפחות ק״מ וחצי בין כלי הטיס לבין ענן בודד;
(6)
מקיים ראות טיסה של לפחות ק״מ וחצי;
(7)
מוודא קיום ראות אפקית של לפחות 5 ק״מ בטיסות העברה.
גובהי טיסה לפי כטר״ח
(א)
הגובה המזערי בטיסות לפי כטר״ח, פרט בהמראה ובנחיתה, יהיה גובה כזה שימנע לחלוטין כל מגע בין כל חלק של כלי הטיס לבין כל עצם דומם, צומח או חי על פני הקרקע.
(ב)
גובה השיוט לטיסות לפי כטר״ח יהיה 200 רגל מעל העצם הגבוה ביותר ברדיוס של 100 מטר מכלי הטיס – בשעות אור יום, ו־1000 רגל מעל העצם הגבוה ביותר ברדיוס של 1000 מטר מכלי הטיס – בשעות הלילה.
(ג)
הגובה המירבי לטיסות לפי כטר״ח יהיה 500 רגל מעל פני הקרקע – בשעות אור יום, ו־1500 רגל מעל פני הקרקע – בשעות הלילה.
סימן ד׳: כללי טיסת מכשירים (כט״מ)
תנאים להפעלת כלי טיס לפי כט״מ [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ אלא אם התקיימו כל אלה:
(1)
בנתיב הטיסה המתוכנן מצויים מיתקנים אלקטרוניים לעזר בניווט שמישים, ובכלי הטיס מצויות מפות ניווט מתאימות;
(2)
בשדה התעופה המיועד לנחיתה ובשדות התעופה המשניים מצויים מיתקני הנמכה אלקטרוניים שמישים ובכלי הטיס מצוי ספר ובו נהלי הנמכה מתאימים ונהלי חירום למקרה של אובדן קשר אלחוט־דיבור בין כלי הטיס לבין יחידת נת״א;
(3)
בכלי הטיס מצויים המכשירים המפורטים בתקנות 21 ו־33, מכשירים אלה הינם שמישים וכלי הטיס אושר לביצוע טיסה לפי כט״מ;
(4)
צוות כלי הטיס הוא בעל רשיונות והגדרים מתאימים.
מגבלות תנאי מזג אויר [תיקון: תשע״ד]
לא יגיש מפעיל כלי טיס תכנית טיסה לפי כט״מ ולא יפעיל את כלי הטיס בטיסה כאמור, אלא אם הטיסה כולה יכולה להתבצע במגבלות תנאי מזג אויר לטיסת מכשירים, כפי שנקבעו בהוראות התעבורה האווירית.
גובה מזערי בטיסה לפי כט״מ [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס מתחת לגובה המזערי כאמור בתקנה זו.
(ב)
למעט בהמראה או בנחיתה, אם לא נקבעו גבהים מזעריים בהוראות התעבורה האווירית הנוגעות בדבר, הגבהים המזעריים לפי כט״מ יהיו:
(1)
2,000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 8 ק״מ ממקום הימצאו המשוער של כלי הטיס, באזור שבו גובה פני הקרקע עולה על 5,000 רגל מעל פני הים או באזור הררי; לעניין זה, ”אזור הררי“ – אזור שבו קיימת השתנות של גובה פני שטח העולה על 900 מטרים (3,000 רגל) בתחום מרחק של 18.5 קילומטרים (10 מיילים ימיים);
(2)
1,000 רגל מעל לעצם הגבוה ביותר ברדיוס של 8 ק״מ ממקום הימצאו המשוער של כלי הטיס, בכל אזור שאינו כאמור בפסקה (1).
ואולם כאשר נקבע גובה מזערי לנתיב (MEA) וגובה מזערי נקי ממכשולים (MOCA) בעבור נתיב מסוים, רשאי הטייס להפעילו מתחת לגובה המזערי לנתיב, בתנאי שיישמר המרחק האנכי הקבוע מעל לגובה המזערי הנקי ממכשולים בתוך מרחק אופקי של 40 קילומטרים (22 מיילים ימיים) מ־VOR שעליו מתבסס נתיב האוויר האמור, לפי מיטב הערכתו של הטייס את מרחק זה.
(ג)
מפעיל כלי טיס יתחיל בטיפוס לגובה מזערי הגבוה יותר מגובה מזערי קודם, מיד אחרי מעבר הנקודה בה מתחיל הגובה המזערי החדש, אולם כאשר קיימים מכשולי קרקע יש לחצות את נקודת המעבר כבר בגובה המזערי לחצייה (MCA) הישים או מעליו.
(ד)
בתקנה זו, ”גובה מזערי נקי ממכשולים“ (MOCA – Minimum Obstacle Clearance Altitude) – הגובה המזערי בקטע טיסה מוגדר המספק את ההפרדה הנדרשת ממכשולים.
גובה שיוט בטיסה לפי כט״מ [תיקון: תשע״ד]
(א)
גובה השיוט בטיסת שיוט אפקית יהיה הגובה שהוקצה לכלי הטיס על ידי יחידת נת״א עבור אותה טיסה.
(ב)
הגובה המירבי לטיסות לפי כט״מ הוא גובה טיסה של 100,000 רגל או רום טיסה 1000 (1000 FL).
(ג)
לא ישנה מפעיל כלי טיס גובה שיוט אלא אם קיבל אישור לכך מאת יחידת נת״א.
(ד)
לא תבוצע הנמכה של כלי טיס אלא באישור יחידת נת״א.
מסלול טיסה [תיקון: תשע״ד]
פרט אם אושר אחרת על ידי יחידת נת״א, לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסה לפי כט״מ אלא בקו האמצע של פרוזדור אויר, או בקו האמצע של נתיב אויר מוגדר מראש, כפי שנקבעו בפמ״ת של ישראל. אולם תקנה זו אינה אוסרת תימרון כלי הטיס כדי לחלוף על פני תנועה אוירית אחרת במרחק בטוח או תמרון כלי טיס, בתנאי כטר״מ, כדי לוודא שמסלול הטיסה המיועד להנמכה או לטיפוס פנוי.
קשר רדיו [תיקון: תשע״ד]
טייס מפקד של כלי טיס בטיסה לפי כט״מ יקיים האזנה מתמדת בתדר המתאים וידווח באמצעות רדיו בהקדם האפשרי על כל אלה:
(1)
הזמן והגובה של מעבר כל נקודת דיווח חובה או נקודת דיווח שהוא נדרש לדווח עליה על ידי יחידת נת״א; אולם כאשר כלי הטיס נמצא בבקרת מכ״מ, ידווח רק על מעבר כלי הטיס נקודות דיווח שהוא נדרש לדווח עליהן במיוחד על ידי יחידת נת״א;
(2)
כל תנאי מזג אויר בלתי צפויים שבהם הוא נתקל; וכן
(3)
כל מידע אחר הקשור בבטיחות הטיסה.
אבדן קשר רדיו [תיקון: תשנ״ה־2, תשע״ד]
(א)
הופסק קשר הרדיו בכלי טיס בטיסה לפי כט״מ עקב תקלה כלשהי, ינהג הטייס כאמור בתקנה זו, זולת אם אושר אחרת על ידי יחידת נת״א.
(ב)
היו תנאי מזג האויר ברמה של כט״ר (Visual Meteorological Conditions – VMC), ימשיך הטייס את הטיסה לפי כטר״מ וינחת בשדה תעופה המתאים הקרוב ביותר.
(ג)
אם תנאי מזג האוויר ברמה של כט״מ או שהטייס לא יכול לנהוג לפי תקנת משנה (ב), ימשיך הטייס בטיסה כאמור להלן:
(1)
נתיב –
(א)
ימשיך בנתיב הטיסה שאושר במירשה הטיסה האחרון שקיבל;
(ב)
אם יחידת נת״א מדריכה את הטייס בהכוונת מכ״מ – ימשיך בנתיב הישיר מהמקום שבו אירעה התקלה אל נקודת הקבע, הנתיב, או פרוזדור הטיסה שצוינו במירשה הטיסה שניתן לפי המכ״מ (Vector Clearance);
(ג)
אם לא צוין נתיב – ימשיך בנתיב שיחידת הנת״א הודיעה שהוא צפוי בשלב מתן מירשה הטיסה הבא;
(ד)
אם לא צוין נתיב ולא נמסר על נתיב צפוי כאמור בפסקת משנה (ג), ימשיך בנתיב שצוין בתכנית הטיסה;
(2)
גובה – ימשיך גבוה ביותר מבין הגבהים או רומי הטיסה המצוינים להלן בעבור קטעי הנתיב:
(א)
הגובה או רום הטיסה שצוין במירשה הטיסה האחרון שקיבל;
(ב)
הגובה המזערי לטיסות כט״מ יומר, אם הדבר מתאים לכך, לרום טיסה מזערי כאמור בתקנה 91.121(c) ל־פ.א.ר.;
(ג)
הגובה או רום הטיסה שיחידת נת״א הודיעה שהם צפויים בשלב מירשה הטיסה הבא;
(3)
עזיבת קבע המתנה – אם התקבלו הוראות המתנה, יעזוב הטייס את קבע ההמתנה בזמן שנקבע כצפוי לקבלת מירשה טיסה נוסף, או, אם התקבל זמן כאמור, יעזוב את קבע ההמתנה כדי להגיע לקבע שממנו מתחילה הגישה קרוב ככל האפשר לזמן־תחילת־הגישה כפי שנקבע לו במירשה הטיסה;
(4)
הנמכה לגישה – יתחיל בהנמכה מגובה השיוט או מרום הטיסה כאשר יגיע לקבע אשר ממנו מתחילה הגישה, ואולם לא לפני –
(א)
זמן־תחילת־הגישה כפי שנקבע לו במירשה הטיסה, אם התקבל;
(ב)
אם הזמן האמור לא התקבל – זמן ההגעה המשוער לפי תכנית הטיסה כפי שאישרה יחידת נת״א.
דיווח על תקלה במכשיר עזר לניווט [תיקון: תשע״ד]
ארעה בכלי טיס, המופעל בטיסה לפי כט״מ, תקלה במכשיר עזר לניווט, לרבות במכשירי הקשר, ידווח על כך מפעיל כלי הטיס מיד ליחידת נת״א, יודיע ליחידה את מידת העזרה הדרושה לו, ויציין באיזו מידה התקלה מגבילה את יכולתו להטיס את כלי הטיס לפי כט״מ בהתאם להוראות התעבורה האווירית הישימות.
תהליכי מכשירים לשדה תעופה [תיקון: תשע״ד, תשפ״ד]
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ בהמראה או בנחיתה, אלא לפי תהליכי טיסת מכשירים שהרשות המוסמכת לכך במדינת שדה התעופה קבעה אותו לשדה התעופה, ואם שדה התעופה מצוי מחוץ לשטחה של מדינה – אלא לפי תהליכי טיסת מכשירים שהרשות המוסמכת במדינה האחראית על אותו שדה קבעה אותם לאותו שדה, כפי שפורסמו במסגרת שירותי המידע התעופתי של אותה מדינה.
מינימות לנחיתה [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד, תשפ״ד־2]
לענין סימן זה, כאשר תהליך גישת מכשיריםשבו משתמשים מפרט ומחייב גובה החלטה וגובה מינימלי להנמכה (MDA) יהיה גובה ההחלטה או הגובה המינימלי להנמכה, הגבוה מבין אלה:
(א)
גובה ההחלטה או הגובה המינימלי להנמכה שנקבע באותו תהליך גישה;
(ב)
גובה ההחלטה או הגובה המינימלי להנמכה שנקבעו במקום אחר לטייס המפקד של כלי הטיס;
(ג)
גובה ההחלטה או הגובה המינימלי להנמכה שנקבעו בהתאם לציוד שמותקן בכלי הטיס.
מינימה להמראה משדה תעופה אזרחי [תיקון: תשע״ד]
פרט אם אישר המנהל אחרת, לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסה מסחרית בהמראה משדה תעופה אזרחי בטיסת כט״מ אלא אם תנאי מזג האויר הינם במינימת מזג האויר שנקבעה להמראה מאותו שדה תעופה בהוראות התעבורה האווירית, או מעליה; אם המינימה להמראה לא נקבעה בהוראות התעבורה האווירית, לגבי שדה תעופה מסויים, יחולו המינימות להמראות לפי כט״מ, כמפורט להלן:
(1)
כלי טיס חד־מנועיים ודו־מנועיים – ראות של 1,500 מטר;
(2)
כלי טיס בעל יותר משני מנועים – ראות של 800 מטר.
שדה תעופה צבאי [תיקון: תשפ״ד־2]
פרט אם אישר המנהל אחרת, לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ אל שדה תעופה צבאי או ממנו, אלא לפי תהליכי גישת מכשירים ולפי המינימות להמראה ולנחיתה שנקבעו על ידי הרשות הצבאית האחראית על אותו שדה תעופה ושפורסמו בפמ״ת או שאושרו לאותו מפעיל על ידי המנהל.
ערכי RVR וראות אפקית [תיקון: תשמ״ח־3, תש״ן, תשפ״ד־2]
פרט למינימות עבור הפעלה בקטגוריה II ו־III במקרה בו מינימות טווח ראות על מסלול (RVR) להמראה או לנחיתה מתוארות בתהליך גישת מכשירים, אולם לא דווחו ערכי RVR עבור המסלול המיועד להפעלה, יומר ערך מינימת RVR לערך של ראות אפקית, בהתאם לטבלה דלהלן וערך זה ישמש כראות האופקית הישימה לאותו מסלול:
| ראות אופקית במטרים | RVR ברגל |
|---|---|
| 400 | 1,600 |
| 800 | 2,400 |
| 1,000 | 3,200 |
| 1,200 | 4,000 |
| 1,400 | 4,500 |
| 1,600 | 5,000 |
| 2,000 | 6,000 |
טיסה מחוץ לנתיבים ושימוש במכ״מ [תיקון: תשע״ד]
(א)
אושר שימוש במכ״מ בתעבורה האוירית, ניתן להעזר בו לא רק להשגחה (surveillance) ולהנמכות מכ״ם מדוייקות, אלא גם בתהליכי גישת מכשירים שונים המבוססים על עזרי ניווט מסוגים אחרים. ניתן להשתמש בווקטורים של מכ״מ כדי לספק הנחיית כיוון דרך הקטעים (segments) של תהליך הגישה עד לקבע הגישה הסופית (FAF – Final Approach Fix) או המקום של תחילת הגישה הסופית.
(ב)
בטיסה מחוץ לנתיבים או בטיסה לאורך וקטור של מכ״מ ישמור הטייס, לאחר שקיבל מירשה טיסה לגישה (approach clearance) על הגובה האחרון שהוקצה לו, בנוסף לקיום הוראות תקנה 102, אלא אם –
(1)
הוקצה לו גובה אחר על ידי יחידת נת״א; או
(2)
כלי הטיס התייצב בקטע של נתיב שפורסם או בקטע של תהליך גישת מכשירים.
(ג)
התייצב כלי הטיס כאמור בפסקה (ב)(2), ימשיך הטייס את טיסתו וינמיך בהתאם לגבהים שפורסמו לנתיבים עבור כל קטע עוקב של הנתיב או של תהליך הגישה, אלא אם ניתן לו גובה אחר על ידי יחידת נת״א.
(ד)
הגיע כלי הטיס לקבע הגישה הסופית (FAF) או למקום הגישה הסופית, רשאי הטייס –
(1)
להשלים את גישת המכשירים בהתאם לתהליך הגישה שפורסם לאותו עזר ניווט; או
(2)
להמשיך לנחיתה לפי תהליך מכ״מ השגחה (PPI – Planned Position Indicator) או לפי גישת מכ״מ מדוייקת (PAR – Precision Approach Radar).
[תיקון: תשע״ד]
(בוטלה).
הפעלה מתחת לגובה החלטה או לגובה מזערי להנמכה [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד, תשע״ד־2, תשפ״ד־2]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס תוך שימוש בתהליכי גישת מכשירים כאמור בהוראות התעבורה האווירית, למעט לפי קטגוריות II ו־III, אלא אם כן הוא עונה על הוראות תקנה זו, זולת אם אישר לו המנהל אחרת.
(ב)
בשדה תעופה שבו נקבעו גובה החלטה או גובה מזערי להנמכה לא ימשיך טייס בביצוע תהליך גישת מכשירים מתחת לגובה ההחלטה או לגובה המזערי להנמכה המותרים לאותו תהליך, אלא אם כן –
(1)
כלי הטיס נמצא בכל עת במקום המאפשר לטייס המפקד, בראייה, להנמיך לנחיתה על המסלול המיועד תוך תמרון ובשיעורי הנמכה רגילים, ולגבי כלי טיס המופעלים לפי הפרק השנים עשר או הפרק השלושה עשר, לגעת במסלול בתחום אזור הנגיעה (Touch Down Zone) על המסלול האמור;
(2)
ראות הטיסה אינה פחותה מהראות המזערית שנקבעה בתהליך גישת המכשירים שבשימוש;
(3)
פרט לגישות מכשירים המבוצעות לפי תהליכי הנמכה בקטגוריות II או III, הטייס המבצע הנמכה יראה ויזהה בבירור לפחות אחד העזרים החזותיים המשתייכים למסלול המיועד, כמפורט להלן:
(א)
את מערכת תאורת הגישה; ואולם טייס הנעזר באורות הגישה לקביעת נקודת ייחוס, לא ינמיך מתחת לגובה של 100 רגל מעל גובה אזור הנגיעה, אלא אם כן הוא יכול לראות בבירור ולזהות גם את האורות האדומים שבשורות הצד של מערכת תאורת הגישה;
(ב)
את מפתן המסלול, סימוניו או תאורתו;
(ג)
את אזור הנגיעה, סימניו או תאורתו;
(ד)
את תאורת התחלת המסלול;
(ה)
את אורות סימון זווית הגלישה (VASI או PAPI);
(ו)
את המסלול, סימוניו או תאורתו.
(ג)
טייס המבצע גישת מכשירים יתחיל מיד בתהליך הליכה סביב מתאים –
(1)
אם לפני הנגיעה לא מתקיים אחד מהתנאים האמורים בתקנת משנה (ב) באחד ממקרים אלה:
(א)
כאשר כלי הטיס מופעל מתחת לגובה המזערי להנמכה (MDA);
(ב)
כאשר כלי הטיס הגיע לנקודת ההליכה סביב (MAPt) או לגובה החלטה או בכל עת לאחר מכן עד לנגיעה;
(2)
אם בעת ביצועה של ההקפה (Circle to land) בגובה המזערי להנמכה (MDA) או מעליו, הטייס לא רואה בבירור חלק מהשדה החייב בזיהוי, למעט בעת ביצוען של פניות רגילות.
הפעלה בקטגוריות II ו־
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריות גישת מכשירים II ו־III אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
הצוות המטיס את כלי הטיס מורכב מטייס מפקד ומטייס משנה שהם בעלי אישור להפעלה זו לפי תקנות הרישיונות;
(2)
לכל אדם הנמנה עם הצוות המטיס את כלי הטיס הידע המתאים וההיכרות עם הנהלים לסוג ההפעלה;
(3)
בלוח המכשירים שלפני הטייס המטיס את כלי הטיס, מצויים מכשירים המתאימים לשיטת ההנחיה וההנמכה הנמצאת בשימוש בסוג ההפעלה.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריות II ו־III אלא אם כן כל אחד ואחד ממרכיבי מיתקני ההנחיה וההנמכה הקרקעיים הדרושים לאותו סוג של גישת המכשירים והציוד המורכב בכלי הטיס המתאים להם לפי רשימת הציוד הנדרש להפעלה זו, מותקנים, מופעלים ונמצאים במצב שמיש וזמין, ומסופק מידע מטאורולוגי לגבי טווח ראות על מסלול.
(ג)
לעניין תקנה זו, כאשר תהליך גישת מכשירים שבו משתמשים מפרט וקובע גובה החלטה, יהיה גובה ההחלטה המותר הגבוה מבין אלה:
(1)
גובה ההחלטה שנקבע באותו תהליך גישה;
(2)
גובה ההחלטה שנקבע במקום אחר לטייס המפקד של כלי הטיס;
(3)
גובה ההחלטה שנקבע בהתאם לציוד המותקן בכלי הטיס.
(ד)
זולת אם אישר המנהל אחרת, לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריות II או III אשר לגביו נקבע גובה החלטה מתחת לגובה ההחלטה המותר, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
כלי הטיס נמצא, בכל עת, במקום המאפשר לו בראייה להנמיך לנחיתה על המסלול המיועד בתמרון ובשיעורי הנמכה רגילים ולגעת במסלול בתחום אזור הנגיעה (Touch Down Zone) על המסלול האמור;
(2)
הטייס המבצע הנמכה יראה ויזהה בבירור אחד העזרים החזותיים לפחות המשתייכים למסלול המיועד, כמפורט להלן:
(א)
מערכת תאורת גישה; ואולם לא ינמיך הטייס מתחת לגובה של 100 רגל מעל גובה אזור הנגיעה אלא אם כן הוא יכול לראות בבירור ולזהות גם את האורות האדומים שבשורות הצד של מערכת תאורת הגישה;
(ב)
מפתן המסלול, סימוניו או תאורתו;
(ג)
אזור הנגיעה או סימוני אזור הנגיעה;
(ד)
אורות אזור הנגיעה.
(ה)
זולת אם אישר המנהל אחרת, אם לפני הנגיעה לא מתקיים אחד מהתנאים האמורים בתקנת משנה (ד) לפחות, הטייס המבצע גישת מכשירים כמפורט בתקנה זו יבצע תהליך הליכה סביב מתאים.
(ו)
לא ינחית אדם כלי טיס בהפעלה של קטגוריה III, שלא נקבע בעבורה גובה החלטה, אלא לפי התנאים המפורטים באישור שנתן המנהל.
(ז)
לא יפעיל מחזיק רישיון הפעלה אווירית כלי טיס בקטגוריות II או III אלא אם כן הדבר הותר במפרטי ההפעלה של מחזיק הרישיון ולפי תנאיהם, ולפי המפורט בספר העזר למבצעים של מחזיק הרישיון; והוראות תקנת משנה (א)(1) לא יחולו לגבי צוות המטיס את כלי הטיס המועסק בידי בעל רישיון הפעלה אווירית כאמור, לגבי טיסה שהוא מבצע במסגרת העסקתו כאמור.
ספר עזר להפעלה בקטגוריה II ו־
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס ישראלי בהפעלה של קטגוריה II או III אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
נמצא בכלי הטיס ספר עזר מעודכן המאושר להפעלה של קטגוריה II או III בעבור כלי הטיס;
(2)
ההפעלה מתבצעת לפי נהלים, הוראות והגבלות אשר בספר העזר;
(3)
המכשירים והציוד המפורטים בספר העזר והדרושים בעבור הפעלה של קטגוריה II או III נבדקו ותוחזקו לפי דרישות הכלולות בספר העזר.
(ב)
מפעיל אווירי יחזיק עותק מעודכן של ספר העזר המאושר להפעלה של קטגוריה II או III בבסיס הפעולות הראשי שלו ויגיש אותו לביקורת המנהל לפי דרישתו.
(ג)
תקנה זו לא תחול לגבי מטוס המופעל לפי הפרק השלושה עשר.
הרשאה מיוחדת להפעלה בקטגוריה III [תיקון: תשע״ד]
המנהל רשאי לתת תעודת הרשאה המתירה למפעיל אווירי, בהפעלה כללית, לסטות מדרישות תקנות 33(א)(4), 115א, ו־115ב לשם הפעלת מטוסים קטנים המוגדרים ככלי טיס מקטגוריה ”A“ בתקנה 97.3 לפ.א.ר., בפעולות קטגוריה II, אם מצא כי אותה הפעלה יכולה להתבצע בבטיחות ולפי תנאי התעודה.
מערכת הגברת ראות [תיקון: תשע״ד, תשפ״ד]
(א)
על אף האמור בתקנה 115, רשאי טייס להפעיל כלי טיס מתחת לגובה המזערי להנמכה או להמשיך בגישה מתחת לגובה ההחלטה ולנחות, גם בלא שימוש בתהליכי גישת מכשירים לפי קטגוריות II או III, אם התקיימו כל אלה:
(1)
כלי הטיס מצויד והטייס עושה שימוש במערכת הגברת ראות (EVS – Enhanced Vision System) אשר התצוגה שלה מתאימה לתמרון כלי הטיס, המאושרת על ידי המנהל, או, בכלי טיס זר –
(א)
המופעל בתובלה אווירית מסחרית – שמדינת המפעיל אישרה;
(ב)
המופעל בהפעלה כללית – שמדינת הרישום אישרה;
(2)
כלי הטיס נמצא בכל עת במקום המאפשר לו להנמיך לנחיתה על המסלול המיועד תוך תמרון ובשיעורי הנמכה רגילים, ולגבי כלי טיס המופעלים לפי הפרק השנים עשר או הפרק השלושה עשר, לגעת במסלול בתחום אזור הנגיעה (Touch Down Zone) על המסלול האמור;
(3)
הטייס המבצע את ההנמכה מצא כי ראות הטיסה המתאפשרת באמצעות שימוש במערכת הגברת הראות אינה פחותה מהראות המזערית שנקבעה בתהליך גישת המכשירים שבשימוש;
(4)
הטייס המבצע את ההנמכה יראה ויזהה בבירור באמצעות מערכת הגברת הראות את מערכת תאורת הגישה, או את העזרים החזותיים המשתייכים למסלול המיועד, כמפורט להלן:
(א)
מפתן המסלול, המזוהה באמצעות אחד מאלה לפחות:
(1)
התחלת משטח הנחיתה של המסלול;
(2)
תאורת המפתן;
(3)
תאורת הזיהוי של קצה המסלול;
(ב)
אזור הנגיעה, המזוהה באמצעות אחד מאלה לפחות:
(1)
משטח הנחיתה באזור הנגיעה;
(2)
תאורת משטח הנגיעה;
(3)
סימוני משטח הנגיעה;
(4)
תאורת המסלול;
(5)
הטייס הוסמך לעשות שימוש במערכת הגברת ראות, כמפורט להלן:
(א)
בהפעלה לפי הפרק השנים עשר או השלושה עשר – לפי תכנית האימונים של המפעיל האווירי;
(ב)
בכל הפעלה אחרת – בהתאם לפי הוראות לשמירה על כשירות כמפורט בתקנות הרישיונות;
(6)
אם כלי הטיס מופעל בתובלה אווירית מסחרית – המפעיל האווירי הורשה לכך במפרטי ההפעלה שלו.
(ב)
הטייס המבצע את ההנמכה לא ינמיך מתחת לגובה של 100 רגל מעל אזור הנגיעה של המסלול המיועד, אלא אם כן ראות הטיסה הקיימת מאפשרת לו לראות בבירור ולזהות, בלא שימוש במערכת הגברת הראות את אחד מאלה:
(1)
סימוני מפתן המסלול או תאורת מפתן המסלול;
(2)
סימוני אזור הנגיעה או תאורת אזור הנגיעה.
(ג)
בתקנה זו, ”מערכת הגברת ראות“ – מערכת מוטסת בעלת היכולות המפורטות בתקנת פ.א.ר. 91.175(m).
רכיבים או עזרי ראייה בלתי שמישים או שאינם בפעולה [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד, תשפ״ד־2]
(א)
רכיבי הקרקע הבסיסיים של ILS הם משדר קרן כיוון (Localizer), משדר קרן זוית גלישה (Glide Slope), מסמן חיצוני (Outer Marker), מסמן אמצעי (Middle Marker) ובמקרים של שימוש ב־ILS להפעלה בקטגוריות II ו־III גם מסמן פנימי (Inner Marker); משואה ממקמת (Compass Locator) או מכ״מ דיוק (Precision Radar) יכולים לשמש תחליף למסמן חיצוני או למסמן אמצעי; משואת תג״מ כל כיוונית (VOR), מד מרחק (DME), או משואה לא כיוונית (NDB) מאושרים לתהליך גישת המכשירים או מכ״מ השגחה של שדה תעופה (ASR), יכולים לשמש תחליף למסמן חיצוני; עזרים העשויים לבוא כתחליף למסמן הפנימי בהפעלה בקטגוריה II ו־III יפורטו בתהליכי גישה מתאימים, בהיתרי המנהל או במפרטי ההפעלה. מקום שתהליך גישת ILS כאמור בהוראות התעבורה האווירית מכתיב מינימות ראות של 550 או 600 מטרים (1800 או 2000 רגל RVR), אורות מסלול בעלי עצמה גבוהה, אורות איזור הנגיעה, אורות וסימון קו אמצע המסלול ומכשירי מדידת RVR הינם עזרים המהווים חלק חיוני מ־ILS למינימות אלה.
(ב)
מלבד כאמור בתקנת משנה (ג) או אם לא קבע המנהל אחרת, אם רכיב קרקע, עזר ראייה או RVR הוא בלתי שמיש, אינו בפעולה או שאין מפעילים אותו, המינימות לגישה ישירה המצויינות בכל תהליך גישה כאמור בהוראות התעבורה האווירית, מועלות כמצויין בטבלות שבתקנת משנה (ג). אם המכשיר בכלי הטיס המיועד לקליטת רכיב קרקע אינו בפעולה או אינו בשימוש, תחול העלאת המינימה המתייחסת לאותו רכיב קרקע כאמור. אם יותר מרכיב אחד או עזר הוא בלתי שמיש, אינו בפעולה או שאין מפעילים אותו, כל מינימה תועלה למינימה הגבוהה ביותר הנדרשת מכל אחד מהרכיבים או העזרים שהם בלתי שמישים, אינם בפעולה או שאין מפעילים אותם.
(ג)
אלה טבלות העלאות המינימות הנדרשות במקרה של אי פעולת רכיבים ועזרים:
(1)
ILS ומכ״מ דיוק (PAR)
| רכיב או עזר | העלאת גובה החלטה DH (ברגל) | העלאת הראות (במטר) | קטגוריות של כלי טיס להנמכת מכשירים |
|---|---|---|---|
| LOC* | גישה ILS אינה מאושרת | – | כולן |
| GS | בהתאם למצויין בתהליך | – | כולן |
| OM, *MM* | 50 רגל | ללא שינוי | ABC |
| OM, *MM* | 50 רגל | הוסף 400 מטר | D |
| ALS | 50 רגל | הוסף 400 מטר | כולן |
| MALSR | 50 רגל | הוסף 400 מטר | ABC |
*) אינו ישים למכ״מ דיוק (PAR).
(2)
עם מינימת ראות של 550 מטר או מינימת ראות RVR של 600 מטר
| רכיב או עזר | העלאת גובה החלטה DH (ברגל) | העלאת הראות (במטר) | קטגוריות של כלי טיס להנמכת מכשירים |
|---|---|---|---|
| LOC | גישת ILS אינה מאושרת | – | כולן |
| GS | בהתאם למצויין בתהליך | – | כולן |
| OM, MM | 50 רגל | הגדל עד 800 מטר | ABC |
| OM, MM | 50 רגל | הגדל עד 1200 מטר | D |
| ALS | 50 רגל | הגדל עד 1200 מטר | כולן |
| HIRL | ללא שינוי | הגדל עד 800 מטר | כולן |
| TDZL, RCLS, RCLM | בהתאם למצויין בתהליך | – | כולן |
| RVR | ללא שינוי | הגדל עד 800 מטר | כולן |
(3)
LDA, LOC, VOR, ASR
| רכיב או עזר | העלאת MDA (ברגל) | העלאת הראות (במטר) | קטגוריות של כלי טיס להנמכת מכשירים |
|---|---|---|---|
| ALS, SSALSR, MALSR | ללא שינוי | הוסף 800 מטר | ABC |
| SSALS, MALS, HIRL, REIL | ללא שינוי | הוסף 400 מטר | ABC |
(4)
NDB (ADF)
| רכיב או עזר | העלאת MDA (ברגל) | העלאת הראות (במטר) | קטגוריות של כלי טיס להנמכת מכשירים |
|---|---|---|---|
| ALS, SSALSR, MALSR | ללא שינוי | הוסף 400 מטר | ABC |
(ד)
לעניין תקנה זו תהיה לראשי התיבות ולקיצורים המצויינים בטבלות המשמעות כמצויין לצידם להלן:
| ILS | – | instrument landing system | – | שיטת גישת מכשירים; |
| PAR | – | precision radar approach | – | הנמכת מכ״ם דיוק; |
| LOC | – | localizer | – | משדר קרן כיוון; |
| GS | – | glide slope | – | משדר קרן זוית גלישה; |
| OM | – | outer marker | – | מסמן חיצוני; |
| MM | – | middle marker | – | מסמן אמצעי; |
| ALS | – | approach lights system | – | אורות גישה; |
| MALSR | – | medium intensity approach light system with runway allignment indicator lights | – | אורות גישה בעצמה בינונית עם תאורת הכוונה להתיישרות על המסלול; |
| RVR | – | runway visual range | – | טווח ראייה במסלול; |
| HIRL | – | high intensity runway lights | – | אורות מסלול בעצמה גבוהה; |
| TDZL | – | touchdown zone lights | – | אורות איזור נגיעה; |
| RCLS | – | runway centerline system | – | אורות קו אמצעי; |
| RCLM | – | runway centerline marking | – | סימון קו אמצעי; |
| LDA | – | localizer type directional aid | – | עזר כיווני מסוג משדר קרן כיוון; |
| VOR | – | very high frequency omnidirectional range station | – | משואת תג״מ כל־כיוונית; |
| ASR | – | airport surveillance radar | – | מכ״מ השגחה של שדה תעופה; |
| SSALSR | – | simplified short approach lights system with runway alignment indicator lights | – | אורות גישה פשוטים מקוצרים עם תאורת הכוונה להתיישרות על המסלול; |
| SSALS | – | simplified short approach lights system | – | אורות גישה פשוטים מקוצרים; |
| MALS | – | medium intensity approach light system | – | גישה בעצמה בינונית; |
| REIL | – | runway end indication lights | – | אורות זיהוי קצה המסלול; |
| ADF | – | automatic direction finder | – | מוצא כיוון אוטומטי; |
| NDB | – | non-directional beacon | – | משואה לא־כיוונית; |
(ה)
טבלאות הרכיבים והעזרים הבלתי פעילים כאמור בפסקאות (1) עד (4) לתקנת משנה (ג) אינן ישימות לתהליכי הליקופטר; המינימות להליקופטרים נקבעות לכל תהליך בנפרד עבור רכיבים או עזרים בלתי שמישים.
פרק חמישי: יירוט כלי טיס
חובות טייס מפקד של כלי טיס מיורט [תיקון: תשע״ד, תשע״ח]
טייס מפקד של כלי טיס שיורט על ידי כלי טיס אחר, יבצע מיידית את כל אלה:
(1)
ימלא אחר כל ההוראות שנתן טייס כלי הטיס המיירט וישיב להן, כמפורט בתקנה 121;
(2)
יודיע על היירוט, אם הדבר אפשרי, ליחידת נת״א;
(3)
ינסה להקים קשר רדיו עם כלי הטיס המיירט או עם יחידת פיקוח־יירוט המתאימה, בתדר החירום 121.5 מג״ה ויחזור על קריאה זו בתדר החירום 243 מג״ה, אם הדבר מעשי, ויציין את זהות כלי הטיס ומקום הימצאו ואת טיבה של הטיסה;
(4)
יברור על הטרנספונדר קוד 7700 ב־MODE A, אלא אם קיבל הוראה אחרת מיחידת נת״א המתאימה;
(5)
אם כלי הטיס מצויד במערכות עקיבה אוטומטיות תלויות (ADS-B, ADS-C) יבחר את פונקציית החירום המתאימה, אם אפשר, אלא אם כן קיבל הוראה אחרת מיחידת הנת״א המתאימה.
פעולות טייס מפקד בקבלת הוראות סותרות בקשר רדיו [תיקון: תשע״ח]
התקבלו בקשר רדיו, מכל מקור שהוא, הוראות העומדות בסתירה לאלה שניתנו מאת טייס כלי הטיס המיירט בין באותות ראייה ובין בקשר רדיו, יבקש הטייס המפקד של כלי הטיס המיורט הבהרה מיידית מאותו מקור, וימשיך למלא אחר ההוראות שניתנו לו באותות ראייה או בקשר רדיו על ידי טייס כלי הטיס המיירט.
משמעות המונח יירוט
המונח יירוט בסימן זה [צ״ל: בפרק זה] אינו כולל שירות יירוט או ליווי שניתן לפי בקשה, לכלי טיס במצוקה.
חובות בעל רשיון הפעלה אווירית [תיקון: תשע״ח]
בעל רשיון הפעלה אווירית –
(1)
יכלול בספר העזר למבצעים נהלים לשעת חירום במקרה של יירוט, לרבות לפי הוראות פרק זה הקשורות ליירוט כלי טיס;
(2)
יוודא שאנשי צוות האויר המועסקים על ידו ועובדים אחרים שעשויה להיות להם נגיעה בעניין, בקיאים בנהלים כאמור בפסקה (1);
(3)
יוודא המצאותם של הנהלים כאמור בפסקה (1) בכלי הטיס בטיסה.
אותות ליירוט כלי טיס [תיקון: תשע״ח]
האותות שנותן כלי טיס מיירט או אלה שנותן כלי טיס מיורט ותגובות כלי הטיס המיורט או המיירט בהתאמה, יהיו כמפורט בטבלה 2 לתוספת 1 לנספח 2 לאמנה; הטבלה כאמור תפורסם בנוהל ENR 1.12 בפמ״ת.
תקשורת רדיו ביירוט [תיקון: תשע״ח]
(א)
נוצר קשר רדיו במהלך היירוט בין כלי הטיס המיירט לכלי הטיס המיורט, אך התקשורת בשפה משותפת לשני כלי הטיס אינה אפשרית, הטייסים של שני כלי הטיס ינסו להעביר ולאשר הוראות ומידע חיוני נוסף באמצעות הביטויים המפורטים בטבלה A2-1 לסעיף 3 לתוספת 2 לנספח 2 לאמנה; כל שידור רדיו כאמור יבוצע פעמיים.
(ב)
טבלה A2-1 האמורה בתקנת משנה (א) תפורסם בנוהל ENR 1.12 בפמ״ת.
חובות יחידת נת״א [תיקון: תשע״ח]
(א)
נודע ליחידת נת״א על כלי טיס מיורט במרחב אווירי שהיא אחראית למתן שירותי נת״א בו, תנקוט את הצעדים האלה, לפי הנסיבות:
(1)
תנסה ליצור קשר דו־כיווני עם כלי הטיס המיורט בכל אמצעי זמין, כולל תדר חירום 121.5 מג״ה, אלא אם כן קשר כזה כבר קיים;
(2)
תודיע לטייס של כלי הטיס המיורט על היירוט;
(3)
תיצור קשר עם יחידת בקרת היירוט שלה קשר דו־כיווני עם כלי הטיס המיירט ותספק לה מידע זמין המצוי ברשותה בנוגע לכלי הטיס המיורט;
(4)
תעביר הודעות בין כלי הטיס המיירט או יחידת בקרת היירוט לבין כלי הטיס המיורט, לפי הצורך;
(5)
תנקוט את כל האמצעים כדי לשמור על בטיחות כלי הטיס המיורט, בתיאום עם יחידת בקרת היירוט;
(6)
תעדכן את יחידות הנת״א המספקות שירותים במרחבי פיקוח תעופתיים סמוכים, אם נראה שכלי הטיס סטו מאותם מרחבי פיקוח תעופתיים סמוכים או אליהם.
(ב)
נודע ליחידת נת״א על כלי טיס מיורט במרחב אווירי שבו היא אינה אחראית למתן שירותי נת״א, תנקוט את הצעדים האלה, לפי הנסיבות:
(1)
תודיע ליחידת הנת״א הנותנת שירותי נת״א במרחב האווירי שבו מתרחש היירוט, על אירוע היירוט, תספק לה את כל המידע הזמין שיש ברשותה הנוגע לעניין שיכול לסייע בזיהוי כלי הטיס, ותבקש ממנה לנקוט את כל הפעולות הנדרשות כמפורט בתקנת משנה (א);
(2)
תעביר הודעות בין כלי הטיס המיורט לבין יחידת הנת״א המתאימה, יחידת בקרת היירוט, או כלי הטיס המיירט.
(ג)
בתקנה זו, ”יחידת בקרת היירוט“ – יחידת הפיקוח האווירי הצבאית שבמרחב האווירי שעליו היא מופקדת מתרחש אירוע היירוט.
[תיקון: תשע״ד]
פרק ששי: תהליכי גישת מכשירים סטנדרטית (בוטל)
[תיקון: תשע״ד]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ן, תשע״ד]
(בוטלה).
[תיקון: תשע״ד]
(בוטלה).
פרק שביעי: אחזקת כלי טיס
הגדרות [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ח, תשע״ד, תשע״ד־3]
בפרק זה –
”אחזקה“ – (בוטלה);
”תחזוקה קלה“ – פעולות פשוטות של שימור והחלפת חלקים תקניים קטנים כמפורט בסעיף C בתוספת הראשונה (Appendix A) לחלק 43 לפ.א.ר., בכפוף לשינויים האמורים בפרט (3) בטבלה שבתוספת השנייה;
”בדיקה יומית“ – בדיקת כשירות של מטוס המבוצעת אחת לעשרים וארבע שעות, בהתאם למערך האחזקה;
”בדיקת תחנה“ – בדיקה שהתקיימו בה כל אלה:
(1)
היא בדיקת כשירות של כלי טיס בהתאם למערך האחזקה שלו;
(2)
ניתן לבצעה במלואה באופן חזותי, בלא שימוש בציוד בדיקה או במכשירי בדיקה;
(3)
היא מבוצעת בתחנה או בתחנת מעבר;
”בסיס אם“ – מקום המוגדר בספר העזר למבצעים של המפעיל האווירי, וכאשר נדרש ספר בקרת אחזקה, גם בספר בקרת האחזקה, כבסיס אחזקה עיקרי שלו;
”תחנה“ – שדה תעופה שאינו בסיס־אם של המפעיל האווירי, המשמש באורח קבוע להעלאה או להורדה של נוסעים או מטען על ידי בעל הרשיון;
”תחנת מעבר“ – שדה תעופה שאינו בסיס־אם ואינו תחנה, המשמש מעת לעת לצרכי העלאה או הורדה של נוסעים או מטען או לצרכי מעבר בלבד;
”הוראות כושר אוירי“ – (בוטלה);
”ציוד תעופתי“ – (בוטלה);
”שינוי גדול“ – (בוטלה);
”תיקון גדול“ – (נמחקה);
”יצרן“ – (בוטלה).
תחולה [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
הוראות פרק זה יחולו על פעולות בדק ותחזוקה קלה של כל אלה:
(1)
כלי טיס שקיבל תעודת כושר טיסה בישראל;
(2)
כלי טיס זר המופעל בישראל על פי תקנה 42א;
(3)
גוף מנועים, מדחפים, אבזרים ורכיבים של כלי טיס כאמור בפסקאות (1) ו־(2).
חובת אחזקה [תיקון: תשע״ב, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כן כלי הטיס במצב כשיר לטיסה ואלא אם כן מתקיימות בכלי הטיס הדרישות של הוראות כושר אווירי.
(ב)
מפעיל כלי טיס יהיה אחראי לביצוע אחזקת כלי הטיס לרבות תחזוקה קלה, ולכך שיתקיימו בו הדרישות של הוראות כושר אווירי.
(ג)
לא יבצע אדם פעולות בדק או תחזוקה קלה בכלי הטיס, אלא לפי הוראות פרק זה והוראות תקנות ישימות אחרות.
(ד)
לא יפעיל אדם כלי טיס, שקיימות לגביו הגבלות כושר אווירי המפורטות בספר האחזקה של כלי הטיס, בגיליונות הנתונים של תעודת הסוג שלו, במערך האחזקה, או במסמך מתאים אחר, אלא אם בוצעה פעולה, כגון החלפת חלקים או שיפוצם, או בדיקות תקופתיות שלהם, במועדים הנקובים באותם מסמכים; המנהל רשאי לאשר הפעלה זמנית של כלי טיס שלא קוימו לגביו הוראות תקנת משנה זו, בתנאים שיורה.
(ה)
לא יפעיל אדם כלי טיס אשר –
(1)
אינו נמצא במצב התואם את תעודת הסוג שלו, ככל שיש לו תעודת סוג;
(2)
הופעל באופן החורג מן המגבלות הרשומות בספר הטיסה שלו או בתעודת כושר הטיסה שלו, ואשר פגע או היה עלול לפגוע בכושרו האווירי בלי שנקט פעולה מתקנת מתאימה להשבת כושרו האווירי של כלי הטיס;
(3)
היה מעורב בתאונה או בתקרית באופן שפגע או היה עלול לפגוע בכושרו האווירי, בלי שנקט פעולה מתקנת מתאימה להשבת כושרו האווירי של כלי הטיס;
(4)
”פעולה מתקנת מתאימה להשבת כושרו האווירי של כלי הטיס“ בפסקאות (2) ו־(3), תהיה לפי ספרות האחזקה של כלי הטיס או – אם לא נכללה בספרות האחזקה פעולה מתקנת מתאימה – פעולה מתקנת באישור המנהל.
האחזקה הדרושה [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
מפעיל אווירי יבטיח קיומם, בכל עת, של כל אלה:
(1)
כלי הטיס מתוחזק לפי מערך אחזקה כמפורט בתקנה 131;
(2)
כל התקלות המתגלות בכלי הטיס תוקנו לפי המידע התחזוקתי הישים או לפי שיטה אחרת הנהוגה בתעופה להנחת דעתו של המנהל;
(3)
העוסקים בביצוע פעולות הבדק והתחזוקה הקלה הם בעלי כישורים מתאימים לכך ומסמכי האחזקה חתומים בידי אנשים שהורשו לכך לפי דיני הטיס;
(4)
האישור כי כלי הטיס כשר לטיסה נרשם במסמכי כלי הטיס בצורה ובאופן שקבע המנהל.
(ב)
על אף האמור בפסקה (2) בתקנת משנה (א), חובת ביצוע תיקון של תקלה המתגלה בכלי הטיס לא תחול אם התקלה כלולה ברשימה של הציוד המזערי שאישר המנהל כאמור בתקנה 31א כתקלה, שאינה מונעת הפעלתו של כלי הטיס בבטיחות ונרשמה ביומן התחזוקה הנגיש לטייס המפקד של כלי הטיס כתקלה שתיקונה נדחה.
[תיקון: תשע״ג, תשע״ד]
(בוטלה).
ביצוע פעולות בדק בידי יצרן [תיקון: תשמ״ד, תש״ן, תשנ״ה, תשע״ג, תשע״ד־3]
יצרן המייצר כלי טיס, מנוע כלי טיס, מדחף או ציוד תעופתי (בתקנה זו – פריט) לפי תעודת סוג, תעודת ייצור, אפ״א, תעודת יצרן חלקים או לפי נוהל תקן טכני, רשאי לבצע באותו פריט פעולת בדק.
ביצוע פעולות בדק בידי איש צוות אוויר [תיקון: תשע״ד־3]
(א)
טייס רשאי לבצע בדיקה יומית של כלי טיס מן המפורטים להלן, שהוא בעלו או מפעילו, לאחר שקיבל הדרכה לכך כאמור בתקנה 130 ובכפוף לתנאי אותה תקנה ולהוראות תקנת משנה (ה):
(1)
מטוס קטן;
(2)
הליקופטר שמסתו המרבית המורשית להמראה, לפי ספר הטיסה או מסמך מתאים אחר כמשמעותו בסעיף 63(ב)(3) לחוק, אינה עולה על 3,175 ק״ג;
(3)
כלי טיס אחר שהמנהל התיר, במסגרת מערך האחזקה שלו, לבצע בו בדיקה יומית על ידי טייס, אם ראה כי הדבר נדרש בשל מאפייני ההפעלה של כלי הטיס, ובלבד שאינו מופעל בתובלה אווירית מסחרית.
(ב)
לגבי כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א)(1) ו־(2), המופעל לפי הפרק השנים עשר בתובלה אווירית מסחרית, לא תבוצע בו בדיקה יומית אלא מחוץ לבסיס האם בלבד.
(ג)
טכנאי טיס או – לגבי כלי טיס המופעל בלא טכנאי טיס – הטייס, רשאי, כאשר הוא מפעיל כלי טיס לפי הפרקים השמיני, השנים עשר או השלושה עשר, לבצע בו בדיקת תחנה, מחוץ לבסיס האם, ומחוץ לישראל – בתחנת מעבר בלבד, ובלבד שהוא קיבל הדרכה לכך כאמור בתקנה 130 ובכפוף לתנאי אותה תקנה ולהוראות תקנת משנה (ה); סיים טכנאי הטיס או הטייס בדיקת תחנה כאמור, יאשר בחתימת ידו ביומן התחזוקה כי כלי הטיס כשיר להמשיך בטיסתו ובלבד שהתקיימו שני אלה:
(1)
לא התגלה בכלי הטיס כל פגם המשפיע על כושר טיסתו, למעט פגם שהוא תקלה שתיקונה נדחה כאמור בתקנה 127(ב), ולא תוקנה בו מערכת כלשהי המשפיעה על בטיחות הטיסה;
(2)
עד מועד הנחיתה הבאה של כלי הטיס לא חל מועד לביצוע ביקורת כלשהי או לביצוע הוראת כושר אווירי.
(ד)
טייס, ובכלי טיס המופעל עם טכנאי טיס – גם טכנאי טיס, רשאי לבצע הוראת כושר אווירי חוזרת (Repetitive AD) המבוצעת במסגרת בדיקת קדם־טיסה (Pre-flight), אם נקבע באותה הוראה במפורש כי ניתן לבצעה בידי איש צוות אוויר, ובלבד שהוא קיבל הדרכה לכך כאמור בתקנה 130 ובכפוף לתנאי אותה תקנה ולהוראות תקנת משנה (ה).
(ה)
טייס או טכנאי טיס המבצע בדיקה יומית או בדיקת תחנה כאמור בתקנות משנה (א) ו־(ב), או הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנת משנה (ג), יפעל לפי קובץ הנהלים של הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק בכלי הטיס שממנו קיבל הדרכה כאמור בתקנה 130, ובהתאם למידע התחזוקתי וגיליונות העבודה או כרטיסי העבודה שאותו גוף סיפק לו.
ביצוע פעולות בדק במסגרת מכון בדק [תיקון: תשע״ד־3]
לא יראו אדם כמבצע פעולות בדק במסגרת מכון בדק שניתן רישיון להפעלתו לפי סעיף 22 לחוק, כאמור בסעיף 23(א)(1) לחוק, אלא אם כן הוא מבצע פעולות אלה לפי תקנות מכוני הבדק או שהוא איש צוות אוויר המבצע פעולות בדק לפי תקנה 129א.
ביצוע תחזוקה קלה [תיקון: תשע״ד־3]
(א)
אדם, למעט איש צוות אוויר, לא יבצע תחזוקה קלה בכלי טיס אלא אם כן הוא רשאי לבצע באותו כלי טיס פעולות בדק, ובכפוף לכל הוראה או תנאי החלים עליו בביצוע פעולות בדק.
(ב)
איש צוות אוויר לא יבצע תחזוקה קלה בכלי טיס אף אם הוא רשאי לבצע בו פעולת בדק, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
הוא בעלו או מפעילו של כלי הטיס;
(2)
(3)
פעולת התחזוקה הקלה נרשמה במערך האחזקה כפעולה שניתן לבצעה בידי איש צוות אוויר;
(4)
אותו אדם קיבל הדרכה לביצוע אותה פעולת תחזוקה קלה, לפי תקנה 130(א).
(ג)
בתקנה זו, ”איש צוות אוויר“ – למעט טייס בעל הגדר לאחזקה עצמית לפי הפרק השביעי לחלק ד׳ לתקנות הרישיונות.
הדרכה והרשאה לביצוע בדיקה יומית, בדיקת תחנה, הוראת כושר אווירי חוזרת ותחזוקה קלה [תיקון: תשמ״ד, תשע״ג, תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
טייס או טכנאי טיס לא יבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה, הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד), או תחזוקה קלה אלא אם כן קיבל הדרכה עיונית ומעשית מן הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק בכלי הטיס, ואם אושר לגבי אותו כלי טיס יותר מגוף אחד כמוסמך לביצוע פעולות בדק – מן הגוף המוסמך כאמור שהמנהל אישר לעניין זה, כמפורט להלן:
(1)
לגבי בדיקה יומית או בדיקת תחנה – הדרכה עיונית ומעשית לביצוען, לפי העניין, לפי דרישות מערך האחזקה, המידע התחזוקתי הרלוונטי, ונוהלי הגוף המוסמך כאמור;
(2)
לגבי הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד) – הדרכה עיונית ומעשית לביצועה לפי דרישות אותה הוראה, המידע התחזוקתי הרלוונטי, ונוהלי הגוף המוסמך כאמור;
(3)
לגבי תחזוקה קלה – הדרכה עיונית ומעשית לביצוע פעולת התחזוקה הקלה לפי המידע התחזוקתי הרלוונטי.
(ב)
נוסף על האמור בתקנת משנה (א), טייס או טכנאי טיס לא יבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה או הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד), בכלי טיס המופעל בתובלה אווירית מסחרית, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
המנהל אישר תכנית להדרכה עיונית ומעשית כאמור בתקנת משנה (א) (בתקנת משנה זו – הדרכה ראשונית), וכן הדרכת רענון בנושאים שנלמדו בהדרכה הראשונית, ובנושאים חדשים שהתעוררו מאז קבלת ההדרכה הראשונית;
(2)
הוא המציא למנהל אישור מאת הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק כאמור, כי עבר בהצלחה את ההדרכה כאמור בפסקה (1), והאישור כאמור מקובל על המנהל.
(ג)
טייס או טכנאי טיס שהתקיימו לגביו –
(1)
הוראות תקנת משנה (א) – יראו כבעל זכות, לפי רישיון עובד הטיס שלו, לבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה או הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד), לפי העניין, לגבי סוג כלי הטיס או קבוצת כלי הטיס שלגביהם קיבל הדרכה, לפי העניין, כאשר הוא מופעל בהפעלה כללית או בהפעלה מסחרית שאינה תובלה אווירית מסחרית.
(2)
הוראות תקנות משנה (א) ו־(ב) – יראו כבעל זכות, לפי רישיון עובד הטיס שלו, לבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה או הוראת כושר אווירי חוזרת כאמור בתקנה 129א(ד), לפי העניין, לגבי סוג כלי הטיס או קבוצת כלי הטיס שלגביהם קיבל הדרכה, לפי העניין, גם כאשר כלי הטיס מופעל בתובלה אווירית מסחרית במסגרת המפעיל האווירי המפעיל את כלי הטיס; זכות כאמור תהיה בתוקף כל עוד מתקיימים כל אלה:
(א)
לא חל שינוי בזהות הגורם המוסמך לביצוע פעולות הבדק שנתן את ההדרכה לפי תקנת משנה (א);
(ב)
הטייס או טכנאי הטיס מקבל הדרכת ריענון מן הגוף המוסמך כאמור.
(ד)
גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק שנתן הדרכה לפי תקנה זו, ישמור רישומים על ביצוע ההדרכה כאמור למשך שנתיים לפחות מיום ביצוע ההדרכה.
מערך אחזקה [תיקון: תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
מפעיל אווירי ימציא לאישור המנהל מערך אחזקה לכל כלי טיס שהוא מפעיל, המיועד להבטיח שכלי הטיס מתוחזק במצב כשיר לטיסה, שיבוסס על מידע תחזוקתי מתאים שסיפקו מדינת התכן או מחזיק תעודת הסוג, ועל כל מידע תחזוקתי ישים אחר, ובו יפורטו כל אלה:
(1)
פעולות האחזקה והתדירויות לביצוען, בהתחשב בשימוש הצפוי בכלי הטיס; יש לזהות ולציין את פעולות האחזקה ואת התדירויות לביצוען, המוגדרים כחובה לפי תכן הסוג של כלי הטיס;
(2)
תקופת הפעולה המותרת בין שיפוץ אחד לבא אחריו של כלי הטיס, מנועי, מדחפים, רכיבים ואבזרים, אם תקופת פעולה זו היא מוגבלת;
(3)
תכנית מתמשכת לשמירה על שלמות מבנית (Continuing Structural Integrity Program), כאשר תכנית כאמור נכללת במידע התחזוקתי שעליו מבוסס מערך האחזקה;
(4)
נהלים לשינויים או חריגות מפסקאות (1) עד (3);
(5)
הפניות למידע התחזוקתי שלפיו מבוצעות פעולות האחזקה;
(6)
תכנית ניטור מצב (condition monitoring) ותכנית אמינות, למערכות כלי הטיס, רכיביו ומנועיו; הוראה זו תחול לגבי כלי טיס מסוג שהמידע התחזוקתי שלו בדבר פעולות אחזקה והתדירויות לביצוען נקבע באמצעות ועדת סקר תחזוקה (MRB – Maintenance Review Board) או תהליך מקביל לכך, ובלבד שהמנהל הורה על תחולתה לגביו;
(7)
לכלי טיס המופעל בהפעלה כללית – שיטות ליישום מערך האחזקה.
(ב)
החובה להגיש מערך אחזקה לאישור המנהל תחול –
(1)
לגבי מפעיל אווירי של כלי טיס בהפעלה מסחרית – אם הוא מבקש לרשום את כלי הטיס במפרטי ההפעלה המהווים חלק מרישיון ההפעלה האווירית שלו;
(2)
לגבי מפעיל אווירי של כלי טיס בהפעלה כללית – אם הוא מבקש לרשום על שמו כלי טיס בפנקס הרישום.
(ג)
זולת אם המנהל הורה אחרת יבוצעו הביקורות כמפורט במערך האחזקה בתדירות ובפירוט שנקבעו בהתחשב בהמלצת היצרן, בניסיון שהצטבר באחזקת כלי טיס זהים או דומים ובניסיון המקובל בתעופה, והכול בהתחשב בתנאים המיוחדים שבהם מופעל כלי הטיס.
(ד)
מפעיל אווירי בתובלה אווירית מסחרית וכן מפעיל אווירי הפועל לפי הוראות הפרק השמיני יוודא שהתכן והיישום של מערך האחזקה לוקח בחשבון את עקרונות הגורם האנושי.
(ה)
מפעיל אווירי בתובלה אווירית מסחרית וכן מפעיל אווירי של מטוס גדול או מטוס המונע במנועי סילון יעמיד עותקים של מערכי האחזקה לרבות עדכונים, שינויים או תוספות להם, מיד עם עריכתם, לכל גוף ולכל אדם הממלא מטעמו תפקיד תפעולי או תפקיד הקשור באחזקת כלי הטיס, ובכלל זה לכל גוף המוסמך לביצוע אחזקה [צ״ל: גוף מוסמך לביצוע פעולות בדק] מטעמו.
(ו)
בתקנה זו, ”פעולות אחזקה“ – לרבות תחזוקה קלה.
תיקון מערך אחזקה [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
מפעיל אווירי יבצע מעקב תקופתי אחר מצב כושר הטיסה של כלי הטיס וכל חלקיו.
(ב)
מפעיל אווירי יתקן את מערך האחזקה –
(1)
בהתאם לכל עדכון במידע התחזוקתי הישים;
(2)
בהתאם לכל שינוי מהותי במאפייני כלי הטיס או במאפייני ההפעלה שלו;
(3)
בהתאם לתוצאות מעקב תקופתי המבוצע לפי תקנת משנה (א).
(ג)
תיקון מערך האחזקה טעון אישור של המנהל מראש.
(ד)
תיקון מערך האחזקה כאמור בתקנת משנה (ב)(1) או (2) יבוצע בתוך 120 ימים ממועד העדכון במידע התחזוקתי הישים או ממועד השינוי במאפייני כלי הטיס או במאפייני ההפעלה כאמור, לפי העניין; על אף האמור, תיקון דחוף יבוצע בתוך 30 ימים מהמועד האמור; לעניין זה, ”תיקון דחוף“ – תיקון המוסיף פעולות אחזקה למערך האחזקה או מצמצם תדירויות של פעולות אחזקה הכלולות בו, שיש לבצען לפני חלוף 120 ימים מאותו מועד.
(ה)
המנהל רשאי להורות למפעיל אווירי לתקן מערך אחזקה אם מצא שהוא אינו עומד בדרישות תקנות אלה; על דרישה לשינוי כאמור יחולו הוראות תקנה 396א בשינויים המחויבים.
החזרה לשירות של כלי טיס לאחר ביצוע פעולת בדק או תחזוקה קלה [תיקון: תשמ״ח, תשע״ג, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס לאחר שבוצעה בו פעולת בדק או תחזוקה קלה, אלא אם כן אושרה החזרתו של כלי הטיס לשירות כאמור בתקנת משנה (ב).
(ב)
לא יאשר אדם החזרה לשירות של כלי טיס לאחר שבוצעה בו פעולת בדק או תחזוקה קלה אלא אם כן התמלאו כל אלה:
(1)
אותו אדם הוא אחד מאלה:
(א)
טכנאי לבדק כלי טיס המבצע פעולות בדק או תחזוקה קלה במסגרת מכון בדק, או עובד מכון בדק המוסמך להוציא תעודת אחזקה ושחרור אף אם אינו טכנאי לבדק כלי טיס;
(ב)
טייס או טכנאי טיס המוסמך לבצע בדיקה יומית, בדיקת תחנה או הוראת כושר אווירי חוזרת כמשמעותה בתקנה 129א(ג), בהתאם להוראות פרק זה ובכפוף לאמור בהן;
(ג)
עובד מטעמו של יצרן כלי הטיס בכפוף להוראות תקנה 129, לפי מידע תחזוקתי מאושר;
(ד)
טייס המבצע תחזוקה קלה בכלי הטיס בהתאם להוראות תקנה 129ג(ב) לפרק זה ובכפוף לאמור בה;
(ה)
טייס בעל הגדר אחזקה עצמית לפי תקנות הרישיונות, בכפוף לזכויות שבהגדר כאמור;
(2)
אותו אדם אישר שכלי הטיס כשיר לטיסה, באמצעות הכנת תעודת אחזקה ושחרור וחתימה עליה;
(3)
על הכנת תעודת אחזקה ושחרור וחתימתה בידי אדם כאמור בפסקאות משנה (1)(א) ו־(ב) יחולו הוראות תקנות מכוני הבדק;
(4)
על הכנת תעודת אחזקה ושחרור וחתימתה בידי מי מן האמורים בפסקאות משנה (1)(ג) עד (ה) יחולו הוראות אלה:
(א)
תעודת אחזקה ושחרור תיחתם רק אם אותו אדם מצא כי התקיימו כל אלה:
(1)
פעולת הבדק או התחזוקה הקלה שבוצעה הושלמה לשביעות רצונו, לפי המידע התחזוקתי החל ולפי נוהלי היצרן או המפעיל האווירי, לפי העניין;
(2)
בוצעו כל הרישומים כנדרש בפרק זה, והם ממולאים וחתומים כנדרש;
(ב)
היא תיערך לפי טופס שהורה המנהל, ותכלול, לכל הפחות, את אלה:
(1)
הצהרת החותם עליה כי התקיים האמור בפסקה משנה (א);
(2)
פירוט פעולת הבדק או התחזוקה הקלה שבוצעה; לעניין זה יש לכלול בתעודה תיאור כללי של פעולת הבדק או התחזוקה הקלה שבוצעה, בלא ציון מלא של כל השלבים שבוצעו, ובלבד שיש בסיכום הפניה לתיעוד המלא של העבודה;
(3)
הפניה למידע התחזוקתי שעל בסיסו בוצעה;
(4)
המועדים שבהם בוצעה פעולת הבדק או התחזוקה הקלה, לרבות במונחים של שעות טיסה, מחזורי המראות ונחיתות וכיוצא באלה;
(5)
זהותו של החותם עליה;
(ג)
תעודת אחזקה ושחרור לכלי טיס יכול שתהיה גם בדרך של רישום ביומן התחזוקה, הנגיש לטייס המפקד, אם המפעיל האווירי התיר זאת, ולפי נוהלי המפעיל האווירי, והוראות פסקאות משנה (א) ו־(ב) יחולו, בשינויים המחויבים, על רישום כאמור.
רמת ביצוע פעולות בדק ותחזוקה קלה [תיקון: תשע״ד]
לא יבצע אדם פעולות בדק או תחזוקה קלה בכלי טיס, אלא אם –
(1)
הוא משתמש בשיטות, בטכניקות ובנוהלים המקובלים על המנהל;
(2)
הוא משתמש בכלים, במיתקני בדיקה ובציוד בדיקה הדרושים כדי לוודא השלמת העבודות לפי נוהלי עבודה תקינים הנהוגים בתעשיה; הציוד ומיתקני הבדיקה יהיו אלה המומלצים על ידי יצרן הפריט עליו מבוצעת העבודה או שווי ערך להם;
(3)
הוא מבצע את העבודה באופן, ומשתמש בחומרים בעלי איכות, המבטיחים שמצב כלי הטיס, מנוע כלי הטיס, המדחף או הציוד התעופתי לאחר ביצוע עבודה יהיה לפחות זהה למצב המקורי של הפריט או למצבו כשהוא מתוקן כיאות, מבחינת תכונות אוירודינמיות, חוזק המיבנה, התנגדות לזעזועים ורטט, בלאי ושאר תכונות המשפיעות על הכושר האווירי;
(4)
פרט למקרים בהם קבע המנהל אחרת, הוא פועל לפי מערך האחזקה, לפי מידע תחזוקתי עדכני, ולפי קובץ הנהלים של הגוף המוסמך לביצוע פעולות בדק שבמסגרתו מבוצעת פעולת הבדק או התחזוקה הקלה.
דרישות מיוחדות לגבי ביקורות בכלי טיס
(א)
לא יבצע אדם ביקורת בכלי טיס אלא באופן ובצורה שיאפשרו לו לוודא אם כלי הטיס עונה לכל דרישות כושר אויר הישימות.
(ב)
לא יבצע אדם ביקורת בכלי טיס אלא לפי טופסי הביקורת הנלווים למערך האחזקה המאושר מאת המנהל.
רישומי פעולות בדק [תיקון: תש״ן, תשע״ג, תשע״ד]
(א)
מפעיל אווירי יבטיח כי הרישומים המפורטים בתקנת משנה (ב) יישמרו למשך התקופה כאמור בתקנת משנה (ג).
(ב)
אלה הרישומים שיש לנהל ולשמור כאמור בתקנת משנה (א):
(1)
רישומים של ביצוע פעולות בדק כולל תיקונים, ביקורות שגרתיות ובדיקות מיוחדות המבוצעות על כלי טיס, מנוע, מדחף, רוטור, מערכותיהם וציודם ומתן תעודת אחזקה ושחרור בגינם. רישומים כאמור יכילו את כל הפרטים האלה:
א.
תיאור של העבודה שבוצעה, או התייחסות לנתונים שאושרו בידי המנהל, כולל זיהוי החלקים שהוחלפו או שונו;
ב.
תאריך השלמת העבודה;
ב1.
זהות מכון הבדק שבוצעה בו פעולת הבדק, אם ישים;
ג.
החתימה ומספר הרשיון, או זיהוי אחר של האדם שחתם על תעודת האחזקה והשחרור;
(2)
רישומים המכילים את הנתונים האלה:
א.
הזמן הכולל לפי שעות, ימים או מחזורי הפעלה, לפי העניין, שבו גוף כלי טיס, מנוע ומדחף בעל פסיעה משתנה היה בשירות;
ב.
הזמן הכולל לפי שעות, ימים או מחזורי הפעלה, לפי העניין, שבו חלקים בעלי אורך חיים מוגבל של גוף כלי טיס, מנוע, מדחף, רוטור וציוד תעופתי היו בשירות;
ג.
הזמן הכולל לפי שעות, ימים או מחזורי הפעלה, לפי העניין, מאז השיפוץ האחרון של כל הפריטים המורכבים בכלי הטיס אשר חייבים לעבור, לפי מערך האחזקה, שיפוץ על בסיס של זמן בשירות, כגון שעות פעולה, מספר הפעלות ומספר נחיתות;
ד.
תיאור המצב העדכני של כלי הטיס לגבי ביצוע הביקורות, לרבות הזמן או שעות הטיסה שעברו מאז ביצוע הביקורות האחרונות, הנדרשות לפי מערך האחזקה המאושר;
ה.
המצב העדכני של יישום הוראות כושר אוירי הישימות כולל שיטת העמידה בדרישות, מספר ההוראה ועדכונה;
ו.
המצב העדכני של השינויים הגדולים שבוצעו בכלי הטיס, במנוע, במדחף, ברוטור, ובציוד תעופתי;
ז.
המצב העדכני של תיקונים גדולים שבוצעו במבנה גוף כלי הטיס.
(ג)
הרישומים המפורטים בתקנת משנה (ב) –
(1)
בפסקה (1) – יישמרו לתקופה של שנה לפחות, מן המועד שבו הוצאה תעודת אחזקה ושחרור;
(2)
בפסקה (2) – יישמרו לתקופה של 90 ימים לפחות לאחר המועד שבו כלי הטיס, המנוע, המדחף, הציוד התעופתי או החלק שאליו הם מתייחסים הוצא משירות.
(ד)
המפעיל האווירי יאפשר למנהל לבדוק בכל עת את הרישומים לפי תקנה זו, ויציג למנהל בכל עת על פי דרישתו את התעודה שהוא מחזיק בכלי הטיס כאמור בתקנה 28(א)(4) בדבר הרכבת מכל דלק נוסף בכלי הטיס.
העברת רישומי פעולות בדק [תיקון: תשע״ד]
(א)
מפעיל כלי טיס הרשום בפנקס כלי הטיס בישראל המוכר את כלי הטיס לאחר, יעביר לקונה רישומים אלה:
(1)
הרישומים המפורטים בתקנה 136(ב)(2);
(2)
הרישומים המפורטים בתקנה 136(ב)(1); אולם הקונה רשאי להרשות למוכר להמשיך להחזיק ברישומים אלה בתנאי שהקונה עומד בדרישות תקנה 136(ד).
(ב)
מסר מפעיל אווירי כלי טיס להפעלתו של מפעיל אווירי אחר, המפעיל האווירי שמסר את כלי הטיס כאמור יאפשר למפעיל האווירי שלהפעלתו נמסר כלי הטיס כאמור, נגישות לרישומים המפורטים בתקנה 136 ובכלל זה יאפשר לו לעדכנם.
רישומי מנוע שנבנה מחדש [תיקון: תשע״ד]
(א)
מפעיל כלי טיס שמותקן בו מנוע שנבנה מחדש בידי היצרן או בידי מכון בדק בעל הגדר מתאים, רשאי להשתמש ברישומי אחזקה שאינם מכילים את כל הפרטים בדבר האחזקה שבוצעה במנוע לפני שנבנה מחדש.
(ב)
יצרן או מכון בדק בעל הגדר מתאים, הקובע שרישום שעות הפעולה של מנוע שנבנה מחדש על ידו יתחיל מאפס, יבצע בספר רישומים חדש כל אלה:
(1)
יצרף הצהרה חתומה ביד אדם מוסמך ובה יירשם תאריך השלמת בנייתו מחדש של המנוע;
(2)
ירשום את כל השינויים שבוצעו כתוצאה מעמידה בדרישות הוראות כושר אוירי;
(3)
ירשום את כל השינויים שבוצעו כתוצאה ממילוי אחר עלוני שירות של היצרן.
(ג)
בתקנה זו, ”מנוע שנבנה מחדש“ פרושו מנוע משומש שפורק לחלוטין, נבדק ותוקן בהתאם לצורך, הורכב מחדש, נבחן ואושר כעונה לדרישות האפיצויות (tolerances) וגבולות (limits) של מנוע חדש שהינו בעל חלקים חדשים או משומשים. אולם, כל החלקים המצויים במנוע כאמור יעמדו באפיצויות וגבולות המופיעים בשרטוטי הייצור כמו חלקים חדשים או באפיצויות מוכרות של גרימות (oversize) או גמידות (undersize).
הולכת נוסעים אחרי ביצוע תיקונים או שינויים [תיקון: תשנ״ה־2]
(א)
לא יוביל אדם נוסעים, למעט אנשי צוות ומפקחים, בכלי טיס שבוצעו בו תיקונים או שינויים שיש בהם כדי לשנות מהותית את אפיוני הטיסה שלו או שיש בהם כדי לשנות מהותית את ביצועיו בטיסה, אלא אם –
(1)
כלי הטיס אושר להחזרה לשירות על ידי אדם כמפורט בתקנה 133; וכן
(2)
טייס בעל הגדר מתאים שיש לו נסיון של לפחות חמש מאות שעות טיסה הטיס את כלי הטיס, ביצע בדיקה תפעולית של אותו חלק או מערכת שבו בוצע התיקון או השינוי ואישר במסמכי כלי הטיס כי כלי הטיס כשיר לטיסה.
(ב)
טיסה כאמור בפסקה (2) לתקנת משנה (א) אינה דרושה אם בוצעו באותו חלק ניסויי קרקע או בדיקות קרקע המראים בעליל שהתיקון או השינוי האמורים לא גרמו לשינויים מהותיים באפיוני הטיסה או בביצועי הטיסה של כלי הטיס.
דרישות מיוחדות לתכולת מערך האחזקה [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד, תשע״ה]
(א)
מערך אחזקה יכיל סעיף ובו תצויין בדיקה לעמידה בדרישות התוספת החמישית לחלק 43 ל־פ.א.ר. של מערכת הלחץ הסטטי ושל מכשיר מד הגובה בכלי הטיס; בדיקה זו תבוצע כל 24 חודש לפחות.
(ב)
מערך אחזקה יכיל סעיף ובו תצויין בדיקה לעמידה בדרישות התוספת הששית לחלק 43 ל־פ.א.ר. של הטרנספונדר בכלי הטיס; בדיקה זו תבוצע כל 24 חדשים לפחות.
(ב1)
מערך אחזקה יכיל סעיפים שבהם יצוינו בדיקה תפעולית ובדיקת תפקוד של כל רשם נתונים המותקן בכלי הטיס, לפי ההוראות המתאימות בתוספת השמינית לחלק הראשון לנספח השישי לאמנה; לעניין זה, ”רשם נתונים“ – כל מכשיר הקלטה המותקן בכלי טיס המיועד לסייע בחקירה בטיחותית כמשמעותה בסעיף 104 לחוק.
(ג)
לאחר כל פעולת הרכבה או אחזקה במערכת הטרנספונדר, העלולה לפגוע בנתוני דיוק (Data Correspondance Error) תבוצע בדיקת אינטגרציה של ציוד דיווח אוטומטי לענין גובה לחץ של הטרנספונדר כמפורט בסעיף (C) בתוספת החמישית של חלק 43 לפ.א.ר.
(ד)
(1)
בתקנת משנה (א), התוספת החמישית לחלק 43 לפ.א.ר. תחול בכפוף לשינויים האמורים בפרט (4) בטבלה שבתוספת השנייה.
(2)
בתקנת משנה (ב), התוספת השישית לחלק 43 לפ.א.ר. תחול בכפוף לשינויים האמורים בפרט (5) בטבלה שבתוספת השנייה.
איסור הפעלה ללא בדיקת מד גובה
לא יטיס אדם כלי טיס בטיסה לפי כט״מ בגובה שמעל הגובה המרבי שעבורו נבדק מכשיר מד הגובה.
פטור [תיקון: תשמ״ח]
הוראות פרק זה לא יחולו על כלי טיס שניתנה לגביו תעודת כושר טיסה לשימוש נסיוני זולת אם ניתנה לגבי אותו כלי טיס, תעודת כושר טיסה אחרת.
[תיקון: תשע״ד]
פרק שמיני: מטוסים גדולים ומטוסים רב־מנועיים עם מנועי טורבינה
תחולה [תיקון: תשע״ד]
(א)
הוראות פרק זה יחולו לגבי מטוס גדול ולגבי מטוס רב־מנועי עם מנועי טורבינה, בנוסף ליתר הוראות תקנות אלה.
(ב)
הוראות פרק זה לא יחולו לגבי מטוס אשר הוראות הפרקים האחד עשר, השנים עשר והשלושה עשר חלות לגביו אך יחולו על מטוס המופעל לצרכי עסקו של המפעיל שאינו עסק של הטסת כלי טיס בטיסה מסחרית.
(ג)
הוראות פרק זה יחולו, בין השאר, לגבי הפעילויות שלהלן:
(1)
טיסות העברה או טיסות אימונים;
(2)
ביצוע עבודה מהאויר כגון צילום או מיפוי אוירי ושמירה על קווי צינורות, אך למעט כיבוי אש;
(3)
טיסות המבוצעות על ידי מפעיל המטוס למטרת הסעתו העצמית או להטסת אורחיו שלא ניתן תמורתן תשלום כלשהו;
(4)
טיסות לתצוגת מטוס ללקוחות בכוח בתנאי שלא ניתן תמורתן כל תשלום למעט תשלומים המפורטים בתקנה 145;
(5)
הטסת פקידים, עובדים, אורחים וטובין של תאגיד במטוס המופעל על ידי אותו תאגיד, או על ידי תאגיד־אב או תאגיד־בן של אותו תאגיד כאשר התובלה מבוצעת במסגרת עיסוקו של התאגיד ובמהלך עסקיו, למעט טיסה מסחרית, ובתנאי שלא ניתן כל תשלום תמורת התובלה מעל לעלות הבעלות, התפעול, וההחזקה של המטוס; לא יינתן כל תשלום להטסת אורח של התאגיד, כאשר התובלה אינה מבוצעת במסגרת עיסוקו של התאגיד ובמהלך עסקיו;
(6)
הטסת פקידי התאגיד, עובדיו ואורחיו במטוס, המופעל לפי חוזה לחלוקת זמן, לפי חוזה לחילופי השימוש במטוס או לפי חוזה בעלות משותפת, כמוגדר בתקנה 144;
(7)
הטסת טובין, למעט דואר, במטוס המופעל על ידי אדם לקידום עסקו או תעסוקתו, למעט טיסה מסחרית כאשר התובלה מבוצעת במסגרת עיסוקו או תעסוקתו או קשורה אליהם, ובתנאי שלא ניתן תמורתן כל תשלום למעט תשלומים המפורטים בתקנה 145;
(8)
הטסה במטוס של קבוצות ספורט, מקהלות או קבוצות כיוצא באלה, שלהן מטרה משותפת שאינה טיסה מסחרית או תיור, בתנאי שלא ניתן תמורתה תשלום כלשהוא על ידי כל אדם.
הגדרות [תיקון: תשע״ד]
לענין תקנה 143(ג)(6) תהיה למונחים הבאים המשמעות שלצידם:
(1)
”חוזה לחלוקת זמן“ – הסדר לפיו אדם מחכיר את מטוסו על צוותו לאדם אחר, ולא ניתן עבור ההחכרה תשלום כלשהוא למעט התשלומים המפורטים בתקנה 145;
(2)
”חוזה לחילופי השימוש“ – הסדר לפיו אדם מחכיר את מטוסו לאדם אחר תמורת קבלת מספר שעות טיסה זהה, לכשיידרשו, במטוס של החוכר, ולא ניתן תמורת ההחלפה תשלום כלשהוא מעל להפרש בין עלויות הבעלות, התפעול וההחזקה של שני המטוסים;
(3)
”חוזה בעלות משותפת“ – הסדר לפיו אחד הבעלים הרשומים בתור שכאלה בפנקס רישום כלי הטיס, מעסיק ומספק את צוות ההטסה של המטוס וכל אחד מהבעלים הרשומים כאמור משלם חלק מהתשלומים כמפורט בחוזה.
תשלומים מותרים [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
התשלומים שמותר לקבלם לכיסוי הוצאות של טיסה מסויימת לביצוע פעילות כאמור בתקנה 143(ג)(4) ו־(7) ובתקנה 144(1), הם תשלומים לכיסוי ההוצאות של –
(1)
דלק, שמנים ונוזלים אחרים הדרושים לטיסה;
(2)
מזון, לינה ותעבורה יבשתית של הצוות;
(3)
חניה ועגינה מחוץ לבסיס האם של המטוס;
(4)
דמי ביטוח לטיסה המסויימת;
(5)
אגרות ותשלומי חובה אחרים;
(6)
מכס, אישורים במדינות חוץ ותשלומים הקשורים בטיסה המסויימת;
(7)
מזון ומשקה בעת הטיסה;
(8)
הוצאות לתעבורה יבשתית של הנוסעים;
(9)
שירותי תכנון טיס ומזג אויר.
ציוד טיסה ומידע תפעולי [תיקון: תשע״ד]
(א)
הטייס המפקד יוודא כי בכל טיסה נמצאים בעמדת הטייס, במקום הניתן לגישה, ציוד טיסה, מפות ומידע אוירונוטיים כמפורט להלן, כשהם מעודכנים ומתאימים למטרתם:
(1)
פנס יד שבו לפחות שתי סוללות מגודל D, או שוות ערך להן, במצב עבודה תקין;
(2)
רשימת תיוג של בדיקות חיוניות בתא הטייס המכילה את הנהלים הנדרשים לפי תקנת משנה (ב);
(3)
מפות אוירונוטיות הישימות לטיסה;
(4)
לטיסות לפי כט״מ או כטר״מ, או לטיסות לילה – מפות ניווט, מפות איזור פיקוח טרמינלי ומפות הנמכה;
(5)
במקרה של מטוס בעל יותר ממנוע אחד – מידע של ביצועי טיפוס עם מנוע אחד דומם.
(ב)
רשימת התיוג של בדיקות חיוניות בתא הטייס תכיל את הנהלים המפורטים להלן:
(1)
בדיקות שלפני התנעת מנועים;
(2)
בדיקות לפני המראה;
(3)
בדיקות בעת השיוט;
(4)
בדיקות לפני הנחיתה;
(5)
בדיקות לאחר הנחיתה;
(6)
בדיקות להדממת מנועים;
(7)
נהלי חירום.
(ג)
רשימת התיוג של בדיקות חיוניות לשעת חירום בתא הטייס, כאמור בתקנת משנה (ב)(7), תכיל נהלים ישימים בדבר –
(1)
תפעול בשעת חירום של מערכות הדלק, הידרוליקה, חשמל ומערכות מיכניות;
(2)
תפעול בשעת חירום של מכשירים ופיקודים;
(3)
נהלים למקרה של הפסקת מנוע;
(4)
כל נוהל אחר הדרוש לבטיחות הטיסה.
(ד)
הטייס המפקד ואנשי צוות האויר ישתמשו בעת הצורך בציוד, במפות, במידע ובנהלים המפורטים בתקנה זו.
הכרת מגבלות תפעול וציוד [תיקון: תשע״ד]
(א)
טייס מפקד ילמד לפני התחלת הטיסה את ספר הטיסה של המטוס, וכן את פרטי השלטים, סימונים, סימוני המכשירים, או צירופים של אלה, המכילים כל מגבלה תפעולית שנקבעה עבור המטוס על ידי המנהל, לרבות המגבלות שנקבעו בתקנה 31(ב).
(ב)
איש צוות הנמנה עם צוות האויר של המטוס, ילמד לפני התחלת הטיסה את כל ציוד החירום המותקן במטוס ובמיוחד את ציוד החירום שהוא מופקד עליו, ואת הנהלים לשימוש בציוד זה במצבי חירום.
ציוד לטיסת כטר״מ [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם מטוס בלילה לפי תנאי כטר״מ, אלא אם המטוס מצוייד במכשירים ובציוד הדרוש לפעילות לפי כט״מ, כאמור בתקנה 33(א)(3). כל מכשיר וציוד כאמור יהיה במצב פעולה תקין.
ציוד הצלה לטיסה מעל הים [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא ימריא אדם מטוס לטיסה מעל לים למרחק העולה על 90 ק״מ מהנקודה הקרובה ביותר על החוף, אלא אם המטוס מצוייד בחגורת הצלה או באמצעי ציפה מאושרים עבור כל אדם הנמצא במטוס.
(ב)
לא ימריא אדם מטוס לטיסה מעל לים למרחק העולה על 185 ק״מ, או מרחק טיסה של 30 דקות, לפי הקטן ביניהם, מהנקודה הקרובה ביותר על החוף, אלא אם המטוס מצוייד בציוד הצלה כדלקמן:
(1)
חגורת הצלה המצויידת בתאורה מאושרת לציון המקום, עבור כל אדם הנמצא במטוס;
(2)
מספר מספיק של סירות הצלה שכל אחת מהן מצויידת בתאורה מאושרת, בקיבולת ובכושר ציפה הדרושים לקליטת כל שוכני המטוס;
(3)
לפחות מיתקן איתות פירוטכני אחד לכל סירת הצלה;
(4)
משדר חירום בעל כושר ציפה עצמי ועמיד בפני מים, המסוגל לשדר בתדר החירום בלי תלות בהספקת כוח חיצוני;
(5)
חבל הצלה (life-line) למטוס בקטגוריה ”תובלה“ המאוחסן במטוס כאמור בתקנה 25.1411(g) ל־פ.א.ר.
(ג)
ציוד ההצלה ימוקם במטוס במקום המסומן בצורה נראית לעין וברורה והניתן לגישה נוחה במקרה של נחיתת אונס על פני המים.
(ד)
לכל סירת הצלה יוצמד ציוד מילוט כמפורט בתקנה 293(א)(2), המותאם לתואי הטיסה.
ציוד רדיו לפעילות מעל לים [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא ימריא אדם מטוס לטיסה מעל לים למרחק העולה על 185 ק״מ, או מרחק טיסה של 30 דקות, מהנקודה הקרובה ביותר על החוף, לפי הקטן ביניהם, אלא אם מצוי במטוס ציוד קשר רדיו וניווט המפורט להלן במצב פעולה תקין, המותאם למיתקני קרקע שבשימוש והמסוגל לשדר לפחות למיתקן קרקע אחד ולקלוט ממנו בכל נקודה לאורך תואי הטיסה:
(1)
שני משדרים;
(2)
שני מיקרופונים;
(3)
שתי מערכות אוזניות או מערכת אוזניה אחת ורמקול;
(4)
שני מקלטי ניווט נפרדים ובלתי תלויים אחד בשני;
(5)
שני מקלטי קשר נפרדים ובלתי תלויים אחד בשני, אולם מקלט המסוגל לקלוט הן אותות קשר והן אותות ניווט יכול לשמש במקום מקלט קשר נפרד ומקלט ניווט נפרד.
(ב)
למרות האמור בתקנת משנה (א), רשאי אדם להפעיל מטוס שאין בו נוסעים ממקום שלא ניתן לבצע בו תיקונים והחלפות למקום בו ניתן לבצע אותם, בתנאי שקיים לפחות אחד מכל אחד מהפריטים כאמור בתקנת משנה (א)(1) עד (5).
(ג)
למרות האמור בתקנת משנה (א), כאשר נדרש הן ציוד קשר תג״מ והן ציוד קשר ת״ג עבור הנתיב, והמטוס מצוייד בשני משדרי קשר תג״מ ושני מקלטי קשר תג״מ, מותר להפעיל את המטוס עם משדר קשר ת״ג אחד ומקלט קשר ת״ג אחד בלבד.
ציוד חירום [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד, תשע״ז־2]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס אלא אם המטוס מצוייד בציוד חירום כמפורט בתקנה זו.
(ב)
כל פריט של ציוד החירום –
(1)
ייבדק כאמור בפרק השביעי כדי לוודא כשירות ונכונות לפעולה מיידית;
(2)
יימצא במטוס במקום הניתן לגישה נוחה לצוות המטוס;
(3)
שיטת הפעלתו תסומן באופן ברור;
(4)
כאשר הוא נמצא בתוך אריזה סגורה או מכל, יסומנו על גביהם תכולתם של האריזה או של המכל והתאריך האחרון של בדיקת הפריט.
(ג)
מטפי יד לכיבוי אש אשר בכל אחד מהם תהיה כמות וסוג חומר המתאימים לכיבוי סוג האש העלולה לפרוץ בתא שבו מיועד כל מטפה להיות מופעל, יימצאו מוכנים לשימוש בתאי הצוות, הנוסעים והמטען של המטוס כמפורט להלן:
(1)
מטפה יד לפחות אחד יימצא בתא הטייס בהישג יד של צוות ההטסה;
(2)
מטפה יד אחד לפחות יימצא במקום נוח בתא הנוסעים המיועד להוליך בין שבעה לשלושים נוסעים, שני מטפי יד לפחות יימצאו בתא הנוסעים המיועד להוליך בין שלושים ואחד לששים נוסעים, ושלושה מטפי יד לפחות יימצאו בתא הנוסעים המיועד להוליך ששים ואחד נוסעים או יותר;
(3)
מטפי יד יותקנו בתא הנוסעים ויאובטחו באופן שלא יפגעו בהפעלה הבטוחה של כלי הטיס או בצוות ובנוסעים, ויהיו מוכנים להפעלה מיידית;
(4)
לא היו מטפי היד נראים לעין, יוצבו שלטים עם הוראות בעברית ובאנגלית או באמצעות סימנים מקובלים בדבר מיקומם בצורה בולטת לעין;
(5)
חומר הכיבוי במטף כיבוי אש המותקן בתא השירותים בכלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית אחרי ד׳ בטבת התשע״ב (30 בדצמבר 2011), וכן חומר הכיבוי במטף כיבוי אש נייד המותקן בכל מקום אחר בכלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית אחרי כ״ג בטבת התשע״ט (31 בדצמבר 2018), לא יהיה מסוג המפורט בנספח הראשון (Annex A), קבוצה 2 (Group II) במהדורה מס׳ 8 משנת 2009 של פרוטוקול מונטריאול בדבר חומרים המדללים את שכבת האוזון (Montreal Protocol on Substances That Deplete the Ozone Layer) המצוי לעיון הציבור במשרדי המנהל.
(ד)
(בוטלה).
(ה)
מטוס המיועד להוליך יותר מ־19 נוסעים יצוייד בגרזן פריצה.
(ו)
מטוס המוליך נוסעים יצוייד במגפון או במגפונים ניידים המופעלים על ידי סוללות, שיימצאו בהישג ידם של אנשי צוות המטוס האחראים לפינוי נוסעים בעת חירום, כלהלן:
(1)
במטוס המיועד להוליך יותר מ־60 נוסעים אך פחות מ־100 נוסעים יימצא מגפון אחד; המגפון ימוקם בחלקו האחורי של תא הנוסעים בקרבת מקום מושבו של הדייל;
(2)
במטוס המיועד להוליך יותר מ־99 נוסעים, יימצא מגפון אחד בקצהו הקדמי של המטוס והשני בקצהו האחורי.
כללי גובה טיסה [תיקון: תשע״ד]
למרות האמור בתקנה 91 ופרט בעת המראה ונחיתה, לא יפעיל אדם מטוס לפי כטר״מ בגובה נמוך יותר מהגבהים הבאים:
(1)
אלף רגל מעל כל הר, גבעה או מכשול אחר, במקרה של טיסות בשעות היום;
(2)
הגבהים המפורטים בתקנה 106(ג)(2), לטיסות בשעות הלילה.
שלטי עישון וחגורות בטיחות [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
פרט לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפעיל אדם מטוס המוליך נוסעים אלא אם הוא מצוייד בשלטים הנראים לעיני הנוסעים והדיילים והמודיעים להם בעברית ובאנגלית או באמצעות סימנים מקובלים המודיעים להם מתי העישון אסור ומתי יש להדק חגורות בטיחות. תאורת השלטים תהיה ניתנת להדלקה ולכיבוי על ידי צוות האויר; צוות האויר ידליק את תאורת השלטים בכל המראה ונחיתה ובכל מקרה אחר שהטייס המפקד ימצא כי הדבר דרוש.
(ב)
טייס מפקד של מטוס שאינו מצוייד כאמור בתקנת משנה (א), יוודא שהנוסעים מקבלים הודעה בעל פה בכל פעם כאשר יש צורך להדק חגורות בטיחות וכאשר העישון אסור.
תדריך לנוסעים [תיקון: תשנ״ה־2, תשע״ד]
(א)
לפני כל המראה יוודא הטייס המפקד של מטוס המוליך נוסעים, שכל הנוסעים קיבלו תדריך בעל פה בדבר –
(1)
עישון;
(2)
שימוש בחגורת מושב וחגורות כתף במידה שאלה מותקנות בכלי הטיס;
(3)
מיקום פתח הכניסה ויציאות החירום של הנוסעים ושיטת פתיחתם;
(4)
מיקום ציוד ההצלה;
(5)
נהלי נחיתת אונס על פני המים ושימוש בציוד ציפה כאמור בתקנה 149 לטיסה מעל לים;
(6)
שימוש בציוד חמצן המותקן במטוס בעת טיסה רגילה ובשעת חירום.
(ב)
התדריך בעל פה הנדרש לפי תקנת משנה (א) יינתן על ידי הטייס המפקד או על ידי איש צוות, אולם אין הוא חייב להינתן כאשר הטייס המפקד קובע כי הנוסעים בקיאים בפרטי התדריך. בנוסף לתדריך בעל פה ניתן להוסיף הוראות בצורת כרטיסים מודפסים שיכללו –
(1)
דיאגרמה של יציאות החירום ושל שיטות הפעלתן;
(2)
הוראות אחרות הדרושות לשימוש בציוד החירום.
כרטיס תדרוך כאמור ימוקם בהישג ידו של כל נוסע ויכיל רק פירוט המתאים לסוג ולדגם של המטוס בו הוא נמצא.
חגורות כתף [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ה־2, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס בקטגוריה ”תובלה“, אשר ניתנה לו תעודת סוג אחרי 1 בינואר 1958, אלא אם כן הותקנה בכל מושב שבתא הטייס ובכל מושב של כל אחד מהדיילים, חגורת בטיחות משולבת עם חגורת כתף (Shoulder Harness Restraint System) העומדים בדרישות סעיף 25.785 לפ.א.ר. ובלבד שחגורת הבטיחות ומערכות חגורת הכתף יתוכננו בהתאם למקדמי עומס עקב כוחות ההתמדה (Inertia Load Factors) שנקבעו בעת רישויו של כלי הטיס.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א), מותר השימוש בחגורות כתף וחגורות בטיחות משולבות עם חגורות כתף שאושרו והותקנו לפני 6 במרס 1980.
כבודת היד [תיקון: תשנ״ה־2, תשע״ד]
טייס מפקד של מטוס המיועד להוליך יותר מ־19 נוסעים, לא יתיר כבודת יד לנוסע לשאת את כבודת היד שלו במטוס, אלא אם –
(1)
מאוחסנת בתא מטען מתאים, או כאמור בתקנה 156; או
(2)
מונחת מתחת למושב הנוסע כך שהיא לא תחליק קדימה במקרה של נחיתה קשה, כאשר כוח המכה הינו חזק דיו כדי לגרום לכוחות אינרציה כאמור בתקנה (b)25.561 ל־פ.א.ר. או לדרישות התקנות שלפיהן המטוס קיבל תעודת סוג.
הובלת מטען [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יתיר טייס מפקד הובלת מטען במטוס אלא אם המטען –
(1)
נמצא במכל, בתא או על מדף מאושרים, המותקנים במטוס;
(2)
קשור לבטח בשיטה שאישר המנהל; או מובל כאמור להלן:
א.
הוא קשור לבטח על ידי אמצעי קשירה חזק דיו כדי למנוע תזוזת המטען בכל תנאי הטיסה המשוערים;
ב.
הוא ארוז או מכוסה כך שלא ייגרם נזק לנוסעים;
ג.
הוא אינו מעמיס את המושבים או את מבנה הרצפה מעל לגבולות העומס שלהם;
ד.
הוא ממוקם כך שהגישה לכל יציאה רגילה או יציאת חירום או השימוש בהן או הגישה במעבר שבין תא הטייס ותא הנוסעים אינן מופרעות;
ה.
אין הוא ממוקם ישירות מעל הנוסעים היושבים.
(ב)
כאשר המטען מובל בתא מטען המתוכנן כדי לאפשר כניסת אדם לתוכו לשם כיבוי אש, יאפשר סידור המטען גישה של אדם עם מטפה לכל חלק של התא.
דרישות דלק לטיסה לפי כטר״מ [תיקון: תשע״ד]
לא יתחיל אדם בטיסה לפי כטר״מ במטוס אלא אם, בהתחשב בתנאי מזג האויר החזויים, יש בו כמות של דלק המספיקה כדי להגיע לנקודה המתוכננת הראשונה של נחיתה לפי תכנית הטיסה ולאחר מכן, בהנחה של תצרוכת דלק נורמלית בתנאי שיוט, לטיסה של 30 דקות נוספות.
הפעלה בתנאי התקרחות [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא ימריא טייס מטוס אם –
(1)
כפור, שלג או קרח צמודים למדחף, לחלונות, למנוע, למערכות מד־המהירות, מד־גובה, מד־שיעור הנסיקה או למערכת מורה מצב טיסה במטוס;
(2)
שלג או קרח צמודים לכנפיים, למייצבים או למישטחי ההיגוי;
(3)
כפור צמוד לכנפיים, למייצבים או למישטחי ההיגוי, אלא אם הכפור הוחלק.
(ב)
פרט למטוס המצוייד במערכות נגד התקרחות מאושרות, לא יטיס טייס מטוס –
(1)
בתנאי כט״מ לתוך תנאי התקרחות מתונה ידועים או חזויים;
(2)
בתנאי כטר״מ לתוך תנאי התקרחות מתונה, אלא אם המטוס מצוייד בציוד פועל נגד התקרחות המגן על כל מדחף, חלון, כנף, מייצבים או משטחי היגוי ועל מד־המהירות, מד־הגובה, מד־שיעור הנסיקה או מערכת מורה מצב הטיסה.
(ג)
פרט למטוס המצוייד במערכות נגד התקרחות מאושרות, לא יטיס טייס מטוס לתוך תנאי התקרחות חמורה ידועים או חזויים.
(ד)
אם דו״חות עכשויים של מזג אויר הקשורים לנתיב הטיסה המיועד מורים על שיפור בתנאי ההתקרחות לא יחולו המגבלות האמורות בתקנות מישנה (ב) ו־(ג).
דרישות לגבי טכנאי טיס [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס כמפורט כלהלן ללא איש צוות אויר המחזיק ברשיון טכנאי־טיס תקף:
(1)
מטוס שניתנה לגביו תעודת סוג לפני 2 בינואר 1964, שמשקלו המאושר להמראה עולה על 35,000 ק״ג;
(2)
מטוס שניתנה לגביו תעודת סוג לאחר 1 בינואר 1964, שנדרש עבורו טכנאי טיס בהתאם לדרישות תעודת הסוג.
(ב)
לא ישמש אדם כטכנאי טיס במטוס, אלא אם, במשך ששת החדשים שקדמו לטיסה ביצע לפחות 50 שעות של זמן טיסה בתפקיד של טכנאי טיס באותו סוג מטוס, או אם עבר מיבחן מיומנות על ידי המנהל באותו סוג מטוס.
דרישות לגבי טייס משנה [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס כמפורט להלן אלא אם נמצא בו טייס משנה של אותו מטוס:
(1)
מטוס גדול;
(2)
מטוס טורבו־סילון רב מנועי אשר לפי תעודת הסוג שלו נדרשים בו לפחות שני טייסים.
(ב)
המנהל רשאי לאשר הפעלת מטוס שאינו עונה על דרישות תקנת משנה (א), אם אותו מטוס תוכנן עם עמדת טייס יחידה ותעודת הסוג שלו ניתנה בתור שכזו. המנהל רשאי לקבוע תנאים באישור כדי להבטיח הפעלה בטוחה.
(ג)
לא ימנה אדם טייס כטייס משנה ולא ישמש טייס כטייס משנה של מטוס שבו נדרשים שני טייסים כאמור בתעודת הסוג שלו, אלא אם הטייס עונה על דרישות תקנות הרשיונות.
דרישות לגבי דיילים [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס אלא אם נמצאים בו דיילים במספר, כמפורט להלן:
(1)
במטוס שבו מצויים יותר מ־19 נוסעים, אך לא יותר מ־51 נוסעים – דייל אחד;
(2)
במטוס שבו מצויים יותר מ־50 נוסעים, אך לא יותר מ־101 נוסעים – שני דיילים;
(3)
במטוס שבו מצויים יותר מ־100 נוסעים – שני דיילים ועוד דייל אחד לכל קבוצה של 50 נוסעים או חלק ממנה מעל 100 נוסעים.
(ב)
לא ישמש אדם כדייל במטוס כאמור בתקנת משנה (א) אלא אם הוכיח להנחת דעתו של הטייס המפקד שהוא בקי בפעולות הדרושות במצבי חירום ופינוי והוא בעל יכולת בהפעלת ציוד החירום ומיתקני החירום המותקנים במטוס והקשורים בביצוע תפקידיו.
[תיקון: תשמ״ד, תשמ״ו, תשמ״ח־3, תשע״ד, תשע״ה־2]
פרק תשיעי: בלונים, עפיפונים, רקטות בלתי מאוישות, טיסנים נהוגי רדיו, מטוסים זעירים ומטוסי הדרכה זעירים
סימן א׳: כללי
תחולה [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ו, תשמ״ח־3, תשנ״ה, תשנ״ה־2, תשע״א, תשע״ד, תשע״ה־2, תשפ״ד־4]
(א)
פרק זה יחול על הפעלה בישראל של כל אלה:
(1)
בלון בלתי מאויש הקשור לפני הקרקע או מספר בלונים הקשורים יחדיו, או חפץ המצוי עליו, בעלי קוטר של יותר ממאה ושמונים ס״מ או בעלי קיבולת גז של יותר מ־3.25 מטר מעוקב;
(2)
עפיפון השוקל יותר משנים וחצי ק״ג שעומדים להטיסו כשהוא קשור לחבל או לכבל;
(3)
רקטה בלתי מאויישת, למעט –
א.
רקטה שמשתמשים בה לזיקוקין באויר;
ב.
מודלים של רקטות –
1.
המונעות על ידי חומר הנעה במשקל של לא יותר ממאה גרם;
2.
שחומר ההתנעה בהן הוא בעל בעירה איטית;
3.
העשויות מנייר, מעץ או מפלסטיק שביר, שאינם מכילים חלקי מתכת בעלי ממדים מהותיים והשוקלות לא יותר מחצי ק״ג לרבות חומר ההנעה;
4.
מופעלות באופן שאינו מהווה סכנה לבני אדם, לרכוש ולכלי טיס אחרים;
(4)
בלון חפשי בלתי מאוייש –
א.
הנושא מטען השוקל יותר משני ק״ג, ובתנאי שבעת שמחלקים את משקלו הכללי של המטען בשטח החתך הקטן ביותר של הבלון, יעלה יחס המטען מול השטח על 13.5 גרם לסנטימטר רבוע;
ב.
הנושא מטען במשקל כולל העולה על 6 ק״ג בין אם המטען הוא יחידה אחת או יותר;
ג.
שמשתמשים בו בחבל או בכלי אחר לתליית המטען, הדורש כח של יותר מ־25 ק״ג כדי להפריד בין המטען התלוי לבין הבלון;
(5)
(נמחקה);
(6)
מטוס זעיר –
א.
שיש לו אמצעי שליטה כיוונית;
ב.
(נמחקה);
ג.
(נמחקה);
ד.
מהירותו המרבית בטיסה אופקית עם כוח מנוע מרבי לטיסה ממושכת (Vh) בתנאים אטמוספריים סטנדרטיים בגובה פני הים, אינה עולה על 120 קשר (Cas) (138 מי״ש);
ה.
מהירות ההזדקרות שלו (Vs1) במשקל ההמראה המרבי ובמרכז הכובד הקריטי ביותר, אינה עולה על 45 קשר (Cas) (51 מי״ש);
(7)
מטוס הדרכה זעיר –
א.
שיש לו אמצעי שליטה כיוונית;
ב.
הוא מסוגל לשאת עד שני אנשים;
ג.
הוא משמש להדרכה בלבד;
ד.
(נמחקה);
(8)
(נמחקה);
(9)
בלון מאוייש;
(10)
(נמחקה).
(ב)
למטרות פרק זה, ג׳ירוגליידר המחובר לכלי רכב המצוי על פני הקרקע ייחשב כעפיפון.
רשיון הפעלה מבצעית [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ה, תשמ״ו, תשמ״ח־3, תש״ן, תשע״ד, תשע״ד־4, תשע״ה־2, תשפ״ד־4]
(א)
לא יפעיל אדם בלון, עפיפון או רקטה בלתי מאויישת אלא ברשיון הפעלה מבצעית שנתן לו המנהל ולפי תנאי הרשיון.
(ב)
לא יפעיל אדם בלון מאוייש אלא ברשיון הפעלה מבצעית מאת המנהל או במסגרת רשיון הפעלה מבצעית שניתן לאחר ובפיקוחו ואחריותו של בעל רשיון ההפעלה, ובהתאם לתנאי הרשיון.
(ג)
לא יפעיל אדם מטוס זעיר או בלון מאוייש בהפעלה מסחרית, אלא אם כן נתקיימו שני אלה:
(1)
ניתנו לו רישיון להפעלה מבצעית ומפרטי הפעלה מתאימים בידי המנהל כאמור בסימנים ו׳ או ח׳ לפרק זה, לפי העניין, ובהתאם לתנאי הרשיון;
(2)
הוא מחזיק ברשיון להפעלה מסחרית.
(ד)
(בוטלה).
איסור הפעלה באיזור אסור, באיזור מסוכן או באיזור מוגבל [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ו, תשמ״ח־3, תשע״ד, תשע״ה־2, תשע״ה־3, תשפ״ד־4]
לא יפעיל אדם בלון, עפיפון, רקטה בלתי מאויישת, מטוס זעיר, או מטוס הדרכה זעיר באיזור אסור, באיזור מסוכן או באיזור מוגבל אלא באישור הרשות המשתמשת באותו אזור או המפקחת עליו.
איסור הפעלה מסוכנת [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ו, תשמ״ח־3, תשע״ה־2, תשפ״ד־4]
לא יפעיל אדם כלי טיס האמור בתקנה 164 באופן שיהיה בו כדי להוות סכנה לבני אדם, לרכוש או לכלי טיס אחר.
[תיקון: תשמ״ח־3]
סימן ב׳ – בלונים בלתי מאויישים קשורים ועפיפונים
הגבלות תפעוליות [תיקון: תשמ״ח־3]
(א)
לא יפעיל אדם בלון קשור בלתי מאוייש או עפיפון –
(1)
בקירבה של פחות מ־150 מטר מבסיס ענן;
(2)
בגובה של יותר מ־150 מטר מעל פני הקרקע;
(3)
מאיזור שבו הראות על הקרקע היא פחות מ־5 ק״מ;
(4)
במרחק של פחות מ־8 ק״מ מגבולות שדה תעופה;
(5)
במקרה שעוצמת הרוח עולה על 25 קשר או על עוצמת הרוח המכסימלית שנקבעה על ידי היצרן, לפי הנמוך יותר ביניהם.
(ב)
תקנת משנה (א) לא תחול על הפעלת בלון קשור בלתי מאוייש או עפיפון מתחת לקצהו העליון של כל מיבנה, ובמרחק של עד 80 מטר ממנו, בתנאי שהפעלתם אינה גורמת להסתרת תאורתו של אותו מיבנה.
מתן הודעה וקבלת אישור [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם בלון קשור בלתי מאוייש או עפיפון בגובה של יותר מ־50 מטר מעל פני הקרקע, אלא אם הוא הודיע על כך ליחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה המיועד וקיבל את אישורה להפעלה, תוך 24 שעות לפני תחילת ההפעלה.
(ב)
הודעה כאמור בתקנת משנה (א) תכלול את כל אלה:
(1)
שמות בעל הבלון או העפיפון ומפעילו;
(2)
גודל הבלון או גודלו ומשקלו של העפיפון;
(3)
מקום ההפעלה;
(4)
הגובה מעל פני הקרקע שבו יופעלו הבלון או העפיפון;
(5)
התאריך, הזמן ומשך ההפעלה.
דרישות תאורה וסימון [תיקון: תשמ״ח־3]
(א)
לא יפעיל אדם בלון קשור בלתי מאוייש או עפיפון בשעות הלילה, אלא אם הבלון או העפיפון וחוטי הקשירה שלהם לקרקע, מסומנים ומוארים כפי שקבע המנהל.
(ב)
לא יפעיל אדם בלון קשור בלתי מאוייש או עפיפון בשעות היום, אלא אם לחוטי הקשירה שלהם לקרקע קשורים סרטים באורך של לפחות 80 ס״מ וברוחב של 30 ס״מ הצבועים ברצועות של אדום ולבן לסירוגין ברוחב של 10 ס״מ, במרחקים שלא יעלו על 15 מטר אחד מהשני, החל מגובה של 50 מטר מעל פני הקרקע.
מיתקן מהיר להוצאת הגז [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם בלון קשור בלתי מאוייש אלא אם הוא קשור בנפרד בשני חבלים או כבלים, ראשי ומישני, כך שכאשר נקרע החבל הראשי, יפעיל החבל המישני מיתקן לפליטה מהירה של הגז מהבלון באופן אוטומטי, וימנע את שחרורו של הבלון מקשירתו.
(ב)
במקרה בו המיתקנים האמורים אינם פועלים כשורה, יודיע המפעיל על כך מיד ליחידת נת״א הסמוכה למקום ויציין בהודעתו את המקום והזמן בו ניתק הבלון ואת תואי טיסתו המשוער.
סימן ג׳: רקטות בלתי מאויישות
הגבלות תפעוליות
לא יפעיל אדם רקטה בלתי מאויישת –
(1)
באופן שתיווצר סכנת התנגשות עם כלי טיס אחרים;
(2)
בתחום 8 ק״מ מגבולות שדה תעופה;
(3)
בכל גובה שבו עננים או אובך מכסים יותר ממחצית פני השמיים;
(4)
בכל גובה שבו הראות האופקית היא פחות מ־8 ק״מ;
(5)
לתוך ענן כלשהוא;
(6)
במרחק של פחות מ־500 מטר מכל אדם או רכוש שאינם קשורים בהפעלה;
(7)
בשעות הלילה.
מתן הודעה וקבלת אישור [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם רקטה בלתי מאויישת אלא אם הוא הודיע על כך ליחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה המיועד וקיבל את אישורה לכך תוך 24 עד 48 שעות לפני תחילת ההפעלה.
(ב)
הודעה כאמור בתקנת משנה (א) תכלול את כל אלה:
(1)
שם מפעיל הרקטה ומענו;
(2)
מספר הרקטות שיופעלו;
(3)
גודלה של כל רקטה ומשקלה;
(4)
הגובה המירבי שבו תופעל כל רקטה;
(5)
מקום ההפעלה;
(6)
התאריך, הזמן ומשך ההפעלה;
(7)
כל מידע אחר שיידרש על ידי יחידת נת״א.
סימן ד׳: בלון חפשי בלתי מאוייש
הגבלות תפעוליות [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם בלון חפשי בלתי מאוייש –
(1)
אלא באישור מראש מאת יחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה המיועד;
(2)
בגובה שבו עננים או אובך מכסים יותר ממחצית פני השמיים;
(3)
בגובה לחץ סטנדרטי של פחות מ־60,000 רגל כאשר הראות האופקית היא פחות מ־8 ק״מ;
(4)
במרוצת 1000 הרגל הראשונים של הנסיקה, מעל איזור מאוכלס של עיר, עיירה או יישוב או מעל התקהלות מתחת כיפת השמיים של בני אדם שאינם קשורים בהפעלה;
(5)
באופן שבו פגיעת הבלון או חלק ממנו, לרבות מיטענו, בפני הקרקע תהווה סיכון לבני אדם או לרכוש שאינם קשורים בהפעלה.
דרישות ציוד וסימון
(א)
לא יפעיל אדם בלון חפשי בלתי מאוייש אלא אם –
(1)
הוא מצוייד לפחות בשני מיתקנים או מערכות לניתוק המיטען, הפועלים באורח בלתי תלוי האחד בשני;
(2)
הוא מצוייד לפחות בשתי שיטות, מערכות, מיתקנים, או צירוף שלהם הפועלים באורח בלתי תלוי האחד בשני, להפסקת טיסת מעטפת הבלון;
(3)
מעטפת הבלון מצויידת במיתקן מחזיר מכ״מ או בחומר המסוגל להחזיר הד למכ״מ קרקעי הפועל בטווח תדרים של בין 200 ל־2700 מג״ה.
המפעיל יגרום להפעלת המיתקנים האמורים בפיסקאות (1) ו־(2) כאשר תנאי מזג האויר גרועים יותר מאלה שנקבעו להפעלה לפי סימן זה, או כאשר תקלה או סיבה אחרת גורמת לכך שהמשך הפעלת הבלון מסכן תנועה אוירית אחרת או בני אדם או רכוש על פני הקרקע.
(ב)
לא יפעיל אדם בלון חפשי בלתי מאוייש מתחת לגובה לחץ סטנדרטי של 60,000 רגל משקיעת השמש ועד זריחתה, אלא אם הבלון, חיבוריו ומיטענו, בין אם הם מופרדים במשך ההפעלה ובין אם לאו, מצויידים באורות שניתן לראותם ממרחק של לפחות 8 ק״מ והמנצנצים בתדירות של לפחות 40, אך לא יותר מ־100, ניצנוצים לדקה.
(ג)
לא יפעיל אדם בלון חפשי בלתי מאוייש המצוייד באנטנה נגררת שדרוש כח של יותר מ־23 ק״ג כדי לקרעה בכל נקודה לאורכה, אלא אם לאנטנה מחוברות רצועות צבעוניות במרחקים שלא יעלו על 15 מטר והנראות למרחק של לפחות 1.5 ק״מ.
(ד)
לא יפעיל אדם משקיעת השמש ועד זריחתה בלון חפשי בלתי מאוייש המצוייד במיתקן תלוי, למעט מצנח פתוח הצבוע בצבעים בולטים, שאורכו יותר מ־15 מטר, אלא אם המיתקן התלוי צבוע ברצועות צבע בולט או אם קשורות אליו רצועות צבעוניות הנראות למרחק של לפחות 1.5 ק״מ.
מתן הודעה [תיקון: תשע״ד]
(א)
הודעה לפני השיגור: לא יפעיל אדם בלון חפשי בלתי מאוייש אלא אם הוא הודיע על כך ליחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה המיועד 6 עד 24 שעות לפני תחילת ההפעלה, בהודעה הכוללת את כל אלה:
(1)
סימון הבלון;
(2)
התאריך והשעה המשוערת של השיגור, המעודכנת במידת הצורך כך שתהיה בגבולות 30 דקות לפני השיגור למעשה או אחריו;
(3)
מקום השיגור;
(4)
גובה השיוט;
(5)
המסלול המשוער והזמן המשוער להגעה לגובה השיוט או לגובה לחץ סטנדרטי של 60,000 רגל, לפי הנמוך שביניהם;
(6)
אורכו וקוטרו של הבלון, אורך המיתקן התלוי, משקל המטען ואורך האנטנה הנגררת;
(7)
משך הטיסה;
(8)
הזמן המשוער והמקום המשוער למגע הבלון עם הקרקע;
(9)
אמצעי הקשר בין המפעיל לבין יחידות נת״א במשך כל זמן הפעלת הבלון.
(ב)
הודעה על ביטול: בוטלה ההפעלה, יודיע על כך המפעיל מיד ליחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה המיועד.
(ג)
הודעה על שיגור: המפעיל יודיע ליחידת נת״א הקרובה למקום ההפעלה על שיגור הבלון מיד לאחר שיגורו.
דיווחי מיקום הבלון [תיקון: תשע״ד]
(א)
אדם המפעיל בלון חפשי בלתי מאוייש –
(1)
יעקוב אחר נתיב הטיסה של הבלון וירשום את מיקומו לפחות כל שעתיים;
(2)
ימציא ליחידת הנת״א מידע על מקומו של הבלון בכל עת שיידרש לכך על ידיה.
(ב)
המפעיל ידווח ליחידת הנת״א, שעה אחת לפני תחילת ירידת הבלון, על כל אלה:
(1)
מקומו הגיאוגרפי העדכני של הבלון;
(2)
גובהו;
(3)
הזמן החזוי לחדירתו לגובה לחץ סטנדרטי של 60,000 רגל, אם ישים;
(4)
מסלול הטיסה החזוי במשך שארית הטיסה;
(5)
הזמן החזוי והמקום המשוער לנקודת המגע עם הקרקע.
(ג)
אם לא נרשם מקומו של הבלון במשך יותר משעתיים, ידווח על כך המפעיל מיד ליחידת הנת״א. הדיווח יכלול את המקום האחרון שנרשם וכל שינוי בתחזית מסלול הטיסה. המפעיל ידווח ליחידת הנת״א מיד לכשיתגלה הבלון.
(ד)
המפעיל ידווח ליחידת הנת״א מיד לאחר סיום טיסת הבלון.
[תיקון: תשע״ד, תשע״ה־2]
סימן ה׳: גילשונים (בוטל)
[תיקון: תשמ״ד]
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ד, תשע״ד, תשע״ה־2]
(בוטלה).
[תיקון: תשע״ד, תשע״ה־2]
(בוטלה).
[תיקון: תשע״ד, תשע״ה־2]
(בוטלה).
[תיקון: תשע״ד, תשע״ה־2]
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ד, תשע״ד]
סימן ו׳: מטוסים זעירים
הגדרה [תיקון: תשמ״ד, תשע״ד]
בסימן זה, ”מטוס זעיר“ – לרבות מטוס הדרכה זעיר, אם לא נאמר במפורש אחרת.
[תיקון: תשמ״ד, תשע״ד, תשע״ד־4]
(בוטלה).
תחולה על מפעיל לא מורשה [תיקון: תשמ״ד, תשע״ד־4]
תקפו של רשיון [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ה, תשע״ד, תשע״ד־4]
תוקפו של רישיון להפעלה מבצעית של מטוס זעיר (להלן – רממ״ז) אינו מוגבל בזמן, זולת אם הותלה או בוטל בידי המנהל, ואלא אם הותלה או בוטל רשיון ההפעלה המסחרית שלו.
תחולת תקנות [תיקון: תשמ״ד, תש״ע, תשע״ד־4]
על מבקש רממ״ז או מחזיק ברממ״ז יחולו הוראות הפרקים הראשון עד השביעי וכן הוראות הפרק השנים עשר המפורטות להלן בהתאמה לפי הענין, ולפי האמור להלן:
(1)
(2)
תקנה 236, בשינויים האלה:
(א)
עומדים לרשות המבקש ונמצאים לשימושו הבלעדי שני כלי טיס לפחות המתאימים לסוגי הפעילויות המבוקשים; המנהל רשאי לאשר חריגה מדרישות תקנה זו אם מצא להנחת דעתו כי יינקטו צעדים מתאימים לשמירה על סדירות הפעילות כאמור;
(ב)
פסקה (א)(2) לא תחול;
(3)
(4)
(5)
(6)
(7)
תקנה 249, אולם –
(א)
לענין תקנת משנה (א), אחרי פסקה (2) יבוא:
”(3)
במקרה של ממונה על המבצעים המועסק על ידי מחזיק רממ״ז המבצע הפעלה של מטוסים זעירים, הוא מחזיק ברשיון תקף עם הגדר מטוס זעיר.“
(ב)
לענין תקנת משנה (ב), אחרי פסקה (2) יבוא:
”(3)
במקרה של טייס ראשי המועסק על ידי מחזיק רממ“ז המבצע הפעלה של מטוסים זעירים –
א.
מחזיק ברשיון טייס תקף עם הגדר מטוס זעיר;
ב.
מחזיק ברשיון מדריך טיס עם הגדר מטוס זעיר;
ג.
בעל נסיון של 500 שעות טיסה, מהן לפחות 200 שעות כמדריך;
(4)
מי שממלא תפקיד של טייס ראשי רשאי למלא גם את תפקידו של הממונה על המבצעים."
(8)
(9)
תקנה 251, אולם לענין תקנת משנה (א)(4), במקום ”כל טייס המועסק על ידו“ יבוא ”כל טייס המטיס כלי טיס המופעל על ידי בעל הרשיון“;
(10)
תקנה 252, למעט המלים ”שיש לשאתו בכל כלי טיס כאמור“ שבתקנת משנה (א);
(11)
(12)
(13)
תקנה 259, למעט פסקאות (4) ו־(5) אולם – במקום ”לכל אדם המועסק על ידו“ ו”כל טייס“ ברישה, יבוא ”לכל טייס המטיס כלי טיס המופעל על ידיו“ ו”לכל טייס כאמור“ – בהתאמה;
(14)
(15)
(16)
הוראות סימן ט׳.
מגבלות הפעלה [תיקון: תשמ״ד, תשמ״ח, תשע״א, תשע״ד, תשע״ד־4, תשפ״ג]
(א)
לא יטיס אדם מטוס זעיר אלא אם כן נתקיימו כל אלה:
(1)
(נמחקה);
(2)
אם המטוס הזעיר הוא דו־מושבי הוא נושא אדם אחד בלבד אלא אם כן נתקיים אחד מאלה:
(א)
(נמחקה);
(ב)
המטוס הזעיר מוטס בידי טייס מפקד בעל רישיון טייס מסחרי עם הגדר מטוס זעיר או בעל רישיון טייס תובלה בנתיבי אוויר עם הגדר מטוס זעיר, באחת מאלה:
(1)
בהפעלה כללית;
(2)
בטיסה המבוצעת לצורכי הדרכה, כשהטייס המפקד הוא בעל רישיון מדריך טיס ובו הגדר הדרכה למטוס זעיר מאותו סוג;
(ג)
המטוס הזעיר מוטס בידי טייס מפקד בעל רישיון טייס פרטי עם הגדר מטוס זעיר;
(3)
(נמחקה).
(ב)
על אף האמור בתקנה 93(4) ו־(5), לא יטיס אדם מטוס זעיר –
(1)
מעל איזור מאוכלס או מעל התקהלות בני אדם;
(2)
בגובה של מעל 500 רגל מעל פני השטח, אם לא נקבע אחרת בפמ״ת ובהתאם לקבוע בספר העזר למבצעים של בעל הרשיון;
(3)
מחוץ לאזורים ולנתיבי טיסה שנקבעו בפמ״ת לטיסת מטוסים זעירים או משטח הפעלה לפי תקנה 79ב;
(4)
אלא משדות תעופה או מנחתים שנקבעו בפמ״ת לטיסת מטוסים זעירים או משטח הפעלה לפי תקנה 79ב.
[תיקון: תשמ״ו, תשפ״ד־4]
סימן ז׳: טיסנים נהוגי רדיו (בוטל)
[תיקון: תשמ״ו, תש״ן, תשע״ד, תשפ״ד־4]
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ח־3]
סימן ח׳ – בלונים מאויישים
[תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד־4]
(בוטלה).
תחולה על מפעיל לא מורשה [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד־4]
תוקפו של רשיון [תיקון: תשמ״ח־3]
תוקפו של רשיון להפעלה מבצעית של בלון מאוייש אינו מוגבל בזמן זולת אם הותלה או בוטל בידי המנהל או הותלה או בוטל רשיון ההפעלה המסחרי שלו.
הוראות החלות על הפעלת בלון מאוייש [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד, תשפ״ג־3]
על מחזיק ברשיון להפעלה מבצעית של בלון מאוייש יחולו הוראות הפרקים הראשון עד החמישי, הפרק השביעי והוראות הפרק השנים עשר המפורטות להלן ולפי האמור להלן:
(1)
(2)
(3)
(4)
(5)
תקנה 249, אולם לעניין תקנת משנה (ב), פסקה (2)א, במקום ”הגדר מכשירים“ יבוא ”הגדר בלון“;
(6)
תקנה 251 למעט תקנת משנה (ג);
(7)
תקנה 252(א), למעט המלים ”שיש לשאתו בכלי טיס כאמור“;
(8)
(9)
תקנות 262, 263, 266, 273, 276 עד 281, 287, 288(א) ו־(ג), 293, 302, 305, 317 למעט תקנת משנה (ב), 318, 322 עד 329, 332, 333 למעט תקנות משנה (ג) ו־(ד), 334, 336 למעט פרטים ה ו־ז לפסקה (1), 337(א) ו־339;
(10)
כישורי טייס בלון מאוייש [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד־4]
לא יפעיל אדם בלון מאוייש אלא אם כן הוא בעל רשיון טיס והגדרים תקפים אשר ניתנו לו על פי האמור בתקנות הרשיונות ועל פי הזכויות המוקנות לו באותו רשיון.
מגבלות הפעלה [תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ד]
על אף האמור בתקנה 93 לא יפעיל אדם בלון מאוייש –
(1)
אלא בתנאי כטר״מ יום בלבד;
(2)
באזורים אסורים להפרחת בלונים שנקבעו על ידי המנהל או פורסמו בפמ״ת;
(3)
בקרבת התקהלות של בני אדם או מבנים אלא אם כן הוא לא מסכנם;
(4)
במרחק של פחות מ־150 מטרים מבסיס ענן;
(5)
במרחק של פחות מ־8 ק״מ מנקודת הציון של שדה תעופה או מנחת אלא אם כן קיבל אישור לכך בכתב ממנהל שדה התעופה או מבעל הרשיון להפעלת המנחת, זולת אם נקבע אחרת בפמ״ת לכל אזור מסויים;
(6)
בקרבת פרוזדורי טיסה ונתיבים, אלא אם כן נקבע אחרת בפמ״ת או באישור בכתב שנתן המנהל;
(7)
ברוח שעצמתה עולה על 12 קשר או עצמת הרוח המרבית שקבע היצרן, לפי הנמוך שביניהם.
[תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ה־2]
סימן ט׳: מצנח ממונע (בוטל)
[תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ה־2]
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ח־3, תשנ״ה]
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ח־3, תשע״ה־2]
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ח־3, תשנ״ה, תשע״ה־2]
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ח־3, תשנ״ה, תשע״ה־2]
(בוטלה).
[תיקון: תשמ״ח־3, תשנ״ה, תשע״ה־2]
(בוטלה).
פרק עשירי: צניחה וקיפול מצנחים
הגדרות
בפרק זה –
”צניחה“ – ירידת אדם מכלי טיס הנמצא בטיסה, אל שטח יבשתי או ימי כאשר הוא מתכוון להשתמש, או משתמש במצנח במשך אותה ירידה או במשך חלק ממנה;
”קיפול“ – קיפול מצנח ואריזתו.
איסור צניחה מסוכנת
לא יצנח אדם וטייס מפקד בכלי טיס לא יתיר צניחת אדם מכלי הטיס, אם אותה צניחה מהווה סכנה לתעבורה אווירית או לאדם או לרכוש, באוויר, על פני הקרקע או על פני המים.
ציוד רדיו והשימוש בו [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד בכלי טיס צניחה לאדם מכלי הטיס, אלא אם נתקיימו אלה:
(1)
קיים קשר רדיו בין כלי הטיס לבין יחידת הנת״א שבתחום פיקוחה מצוי מקום ההצנחה המתוכנן, לפחות חמש דקות לפני פעולת ההצנחה, לשם קבלת מידע בכלי הטיס בקשר לתנועה האווירית בשטח ההצנחה המתוכנן;
(2)
המידע האמור בפסקה (1) התקבל על ידי הטייס המפקד והובא לידיעת הצנחנים באותה טיסה;
(3)
קיים קשר רדיו בין כלי הטיס לבין צוות הקרקע במקום ההצנחה המתוכנן בצניחה בלילה.
(ב)
בכל טיסה חייב הטייס המפקד בכלי טיס המשמש לצניחה –
(1)
להימצא במשך כל זמן הצניחה בהאזנה מתמדת בתדירות המאפשרת לו קיום קשר עם יחידת הנת״א ובלילה – גם עם צוות הקרקע במקום ההצנחה;
(2)
להודיע ליחידת הנת״א על התחלת הצניחה ועל סיומה באותה טיסה, מהרגע שבו ראשון הצנחנים עוזב את כלי הטיס ועד הרגע שבו אחרון הצנחנים הגיע לפני הקרקע או המים.
(ג)
חלה בזמן הטיסה תקלה במכשיר הקשר שיש בה כדי למנוע קיום קשר דו־כיווני מתמיד, חייב הטייס המפקד בכלי הטיס לאסור כל צניחה, ואדם לא יצנח באותה עת מכלי הטיס. אולם, אם חלה התקלה לאחר קבלת אישור יחידת הנת״א, ההצנחה יכולה להמשך בהתאם לתנאי האישור, אלא אם התקלה מונעת קיום קשר דו־כיווני עם צוות הקרקע במקום ההצנחה בלילה.
טיס צניחה מעל איזור מאוכלס או לתוכו [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד צניחת אדם מכלי הטיס מעל או לתוך איזור מאוכלס של עיר, עיירה, או ישוב אחר או התקהלות בני־אדם (להלן – איזור מאוכלס), אלא אם ניתן לכך רשיון בהתאם לתקנה זו; אולם רשאי צנחן לגלוש מעל איזור מאוכלס בעזרת מצנח כשר ומתאים אם הוא מצוי בגובה המספיק כדי למנוע יצירת סכנה לבני אדם ולרכוש על פני הקרקע או המים.
(ב)
בקשה לרשיון צניחה מעל איזור מאוכלס או לתוכו תוגש על ידי מפעיל כלי הטיס למנהל, בצורה ובאופן שיורה המנהל בפירסומי הרשות, לפחות עשרה ימים לפני יום הצניחה.
(ג)
כל מחזיק ברשיון צניחה כאמור יציג את הרשיון לביקורת המנהל או מפקח, לפי בקשתם.
צניחה מעל שדה תעופה או לתוכו
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד לאדם לצנוח מעל איזור פיקוח שדה תעופה או לתוכו, אלא אם קיבלו לשם כך היתר מהמנהל ולאחר שקיבלו אישורו של מנהל שדה התעופה או בעל רשיון המינחת.
איסור צניחה ללא הודעה [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד לאדם לצנוח מכלי טיס, אלא אם קיבלה יחידת הנת״א שבתחום פיקוחה מצוי מקום ההצנחה המתוכנן הודעה על כך לפחות שעה אך לא יותר מעשרים וארבע שעות מראש, אלא אם ההודעה כללה מידע כאמור בתקנה 187 ואם יחידת הנת״א אישרה את ההצנחה.
(ב)
תקנה זו לא תחול לגבי צניחות כאמור בתקנות 184 ו־185.
המידע הנדרש [תיקון: תשע״ד]
כל אדם המבקש רשיון או היתר לביצוע צניחה, חייב לכלול בבקשה מידע כמפורט להלן:
(1)
היום והשעה בו תחל הצניחה;
(2)
משך פעולת הצניחה המיועדת;
(3)
גודל שטח ההצנחה מסביב למטרה;
(4)
ציון מרכז שטח ההצנחה ביחס למיתקן VOR הקרוב ביותר, במונחים של רדיאל VOR שלאורכו נמצא אותו מקום, ומרחקו במייל ימי ממיתקן ה־VOR כאשר מיתקן זה מצוי במרחק של 55 ק״מ או פחות (30 מייל ימי) ממקום ההצנחה; או ציון המקום הגיאוגרפי ונקודת הציון על מפה בקנה מידה 1:250,000 כאשר מיתקן ה־VOR נמצא במרחק של יותר מ־55 ק״מ ממקום ההצנחה;
(5)
הגבהים מעל לשטח הקרקע או המים שבהם תבוצע הצניחה;
(6)
השם, המען ומספר הטלפון של האדם המבקש את הרשיון או ההיתר ושל האדם המוסר את ההודעה;
(7)
זיהוי כלי הטיס שבו ישתמשו לשם ביצוע הצניחה;
(8)
תדירויות הרדיו שבהן ניתן להשתמש בכלי הטיס.
הודעה על ביטול צניחה או דחייתה [תיקון: תשע״ד]
כל אדם המגיש בקשה לרשיון או להיתר או המוסר הודעה לפי פרק זה, יודיע מיד ליחידת הנת״א או ליחידות הנת״א על ביטול הצניחה או דחייתה, אם היא אכן בוטלה או נדחתה.
איסור צניחות מעל איזורים מוגבלים או אסורים או בתוכם
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד של כלי טיס לאדם לצנוח מכלי הטיס מעל או בתוך איזורים שהוכרזו על ידי המנהל בפמ״ת כאיזורים מוגבלים או אסורים, אלא באישור הרשות המשתמשת באותו איזור או המפקחת עליו.
תנאי מזג אויר וראות
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד בכלי טיס לאדם לצנוח מכלי טיס –
(1)
לתוך עננים או דרכם;
(2)
כאשר הראות והמרחק מעננים הם פחות מ-
א.
כאשר הראות פחות מחמישה ק״מ והצניחה נעשית מתחת גובה 10,000 רגל MSL – 500 רגל מתחת לעננים, 1000 רגל מעל לעננים ו־750 מטר במרחק אופקי מהעננים; או
ב.
כאשר הראות פחות משמונה ק״מ והצניחה נעשית בגובה של מעל 10,000 רגל MSL – 1000 רגל מתחת לעננים, 1000 רגל מעל לעננים וקילומטר וחצי במרחק אופקי מהעננים;
(3)
מעל לעננים, כאשר העננים מכסים יותר מארבע שמיניות של השמיים באיזור ההצנחה;
(4)
כאשר הצנחן אינו רואה בתחילת הצניחה את מרכז המטרה.
צניחות בלילה
(א)
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד של כלי טיס לאדם לצנוח מכלי הטיס בלילה, אלא אם אותו אדם מצוייד באמצעי תאורה הנראים למרחק של לפחות חמישה ק״מ והמטרה מוארת באופן שאפשר לצונח לראותה מתחילת הצניחה.
(ב)
כל אדם הצונח בלילה חייב להפעיל את אמצעי התאורה כאמור בתקנת משנה (א) מהרגע שבו נפתחת חופת מצנחו ועד הרגע שבו הוא מגיע לפני הקרקע או המים.
(ג)
על אף האמור בתקנה 190, לא יצנח אדם וטייס מפקד לא יתיר לאדם לצנוח מכלי טיס בלילה מעל עננים בכל כמות שהיא באיזור הצניחה.
משקאות וסמים
לא יצנח אדם כאשר, ולא יתיר טייס מפקד של כלי טיס לאדם לצנוח מכלי הטיס אם נראה לו שאותו אדם –
(1)
הוא תחת השפעה של משקאות משכרים;
(2)
הוא משתמש בסם המשפיע בכל צורה שהיא על הבטיחות.
ציוד בכלי טיס ועל הקרקע
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד בכלי טיס לאדם לצנוח מכלי הטיס אלא אם מצוי בכלי הטיס באיזורי המטרה ציוד הצלה, עזרה ראשונה, וציוד אחר, כמפורט להלן:
(1)
בכלי הטיס – סכין לחיתוך כבלים ורתמות, ובלילה גם אמצעי תאורה נייד לבדיקת הצונחים וציודם; לכל צונח יהיה ציוד מלא לצניחה הכולל משקפיים, קסדה, סכין חיתוך ולבוש מתאים, ולצניחה חפשית – גם מד־גובה, ובלילה גם אמצעי תאורה לבדיקת חופת המצנח ומד־גובה;
(2)
בידי צוות הקרקע –
א.
ביום –
1.
מצפן;
2.
מד־רוח (אנמומטר);
3.
יריעות לסימנים מוסכמים (8 פנלים);
4.
רימון עשן צבעוני לצורך סימון מידי של ביטול הצניחה;
ב.
בלילה –
1.
מכשיר רדיו דו־כיווני שמיש ועוד מערכת סוללות כעתודה;
2.
מצפן;
3.
מד־רוח (אנמומטר);
4.
אמצעי תאורה ניידים כמספר אנשי צוות הקרקע;
5.
פנס סימון אדום לביטול הצניחות, עם מקור זרם עצמאי בעל טווח ראייה של שלושה ק״מ לפחות;
6.
שתי מערכות נפרדות של אמצעי תאורה בעלות מקור אור עצמאי לסימון חץ ומכשולים קבועים בשטח;
7.
אמצעי תאורה חילופיים עבור כל אחת משתי המערכות האמורות בפרט (6) המוכנים להפעלה בעת ובעונה אחת;
ג.
ציוד עזרה ראשונה וארגז עזרה ראשונה הכוללים את כל אלה:
10 טבליות נגד כאבי ראש (אסיאלגן או דומה לו);
10 טבליות נגד כאבים (פלגין או דומה לו);
10 טבליות נגד בחילות והקאות (טרבמין או דומה לו);
10 טבליות נגד כאבים חזקים (פרקודן או דומה לו);
5 אגדים לחבישת פצעים לאחר כיסוי בפד גזה סטרילית;
2 תחבושות אישיות – פד סטרילי גדול עם אגד למקרה של פצע עמוק;
2 תחבושות מטלין – תחבושות סטריליות נגד כוויות;
4 פדים של גזה סטרילית – לכיסוי פצע;
ק״ג צמר גפן – לריפוד וכיסוי מעל הגזה;
חבילת אגדים מידבקים לכיסוי פצע קטן (לויקופלסט או דומה לו);
2 חוסמי עורקים מגומי – לעצירת שטפי דם;
מערכת פדים לקיבוע אברים במקרה של שברים, חשד לשברים או לפריקות;
אלונקה;
מספריים;
יוד או חומר חיטוי אחר;
10 ליטר מי שתיה.
טיס ציוד צניחה ודרישות אריזה [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ה]
(א)
לא יצנח אדם ולא יתיר טייס מפקד בכלי טיס לאדם לצנוח מכלי הטיס, אלא אם אותו אדם חוגר ריתמת יחיד המכילה מערכת מצנחים כפולה הכוללת לפחות מצנח עיקרי אחד ומצנח עזר מאושרים, המקופלים כלהלן:
(1)
המצנח העיקרי מקופל בידי מקפל מצנחים מוסמך או בידי הצונח, תוך תקופה שאינה עולה על 120 יום לפני יום השימוש בו;
(2)
מצנח העזר נארז בידי מקפל מצנחים מוסמך בעל הגדר מתאים –
(א)
תוך תקופה שאינה עולה על 60 ימים לפני יום הטיסה, אם חלק כלשהו של המצנח עשוי כותנה, פשתן, משי או סיב טבעי אחר שאינו מפורט בפסקת משנה (ב);
(ב)
תוך תקופה שאינה עולה על 120 ימים לפני יום הטיסה, אם החופה, המיתרים, הרתמה וחלקי המצנח עשויים ניילון, קוולאר, דקרון, פוליאתילן, זהורית או חומר סינתטי אחר המשמש לייצור מצנחים, והעמיד בפני עובש או גידול פטרייתי אחר הגורם לריקבון בסביבה לחה.
(ב)
לא יצנח אדם תוך כדי שימוש ברצועת הפתיחה הסטטית המחוברת לכלי הטיס ולמצנח הראשי אלא אם הוא משתמש באמצעי פתיחה אוטומטי המתואר והמחובר כאמור להלן, כדי לעזור למצנח המוביל למלא את תפקידיו, או אם לא משתמשים במצנח מוביל, כדי לעזור בפרישה ישירה של חופת המצנח הראשי –
(1)
אמצעי הפתיחה האוטומטי חייב להיות באורך מתאים שיאפשר לתיק מעטפת המצנח להיפתח לפני העמסת משקל על מיתקן הפתיחה האוטומטי;
(2)
מיתקן הפתיחה האוטומטי חייב להיות בחוזק העמסה סטטי של –
א.
לפחות 12.7 ק״ג (28 פאונד) ולא יותר מ־72.6 ק״ג (160 פאונד), אם משתמשים בו כדי לעזור למצנח המוביל למלא את תפקידיו;
ב.
לפחות 25.4 ק״ג (56 פאונד) ולא יותר מ־145.3 ק״ג (320 פאונד), אם משתמשים בו כדי לעזור בפרישה ישירה של חופת המצנח הראשי;
(3)
אמצעי הפתיחה האוטומטי יחובר כלהלן:
א.
בקצהו האחד יחובר לפיני הפתיחה, או, אם אין משתמשים בפיני פתיחה יחובר לקונוסים של תיקי המצנח, ובקצהו השני יחובר למצנח המוביל; אם אין משתמשים במצנח מוביל יחובר ישירות לציצית המצנח;
ב.
לא יחבר אדם אמצעי פתיחה אוטומטי כאמור בתקנת משנה זו לכל מצנח ראשי, אלא אם הוא בעל רשיון בר־תוקף לקיפול מצנחים, שניתן לפי תקנות הרשיונות, או אם הוא האדם הצונח בעזרת אותו מצנח;
ג.
לצורך פרק זה, מצנח מאושר הוא –
1.
מצנח שיוצר לפי תעודת סוג שניתנה בישראל, או במדינת חוץ ואושרה על ידי המנהל;
2.
מצנח שיוצר לפי אישור פריט אוירונוטי או בהתאם למפרטי נוהל טכני מספר TSO c23, כמשמעותם בפרק הארבעה עשר לתקנות התיעוד;
3.
מצנח שאושר על ידי רשות מוסמכת בצבא הגנה לישראל לענין זה.
תחולה במקרים מסויימים
פרק זה לא יחול על –
(1)
צניחה החיונית להצלת חיי אדם או רכוש על פני הקרקע או המים, אם נעשתה בהתאם לאישור או להוראות המנהל או רשות מוסמכת מתאימה אחרת;
(2)
צניחת אדם המשרת בצבא הגנה לישראל באותו זמן, שצניחתו היא במסגרת פעילות צבא הגנה לישראל.
ציוד קיפול
לא ישתמש מקפל מצנחים בעל רשיון בזכויותיו לפי הרשיון אלא אם עומד לרשותו הציוד המזערי כמפורט להלן:
(1)
מישטח חלק ונקי ברוחב של לפחות מטר ובאורך של לפחות שלושה עשר מטר;
(2)
מקום מתאים לתליה אנכית של מצנחים לשם ייבושם ואיוורורם;
(3)
מכשירי קיפול ומכשירים אחרים לקיפול ולאחזקה של סוגי המצנחים שאותם הוא מקפל ומתחזק;
(4)
אמצעים אחרים הדרושים, לדעת המנהל, לביצוע תפקידיו ולהגנה על מכשיריו וציודו.
תקני ביצוע
מקפל מצנחים בעל רשיון –
(1)
לא יקפל, יאחזק או ישנה כל מצנח אלא אם הוא בעל הגדר לאותו סוג מצנחים;
(2)
לא יקפל מצנח שאינו בטוח לשימוש;
(3)
לא יקפל מצנח שלא יובש ואוורר כראוי;
(4)
לא ישנה מצנח באופן שלא הותר במפורש על ידי המנהל או על ידי היצרן;
(5)
לא יקפל, יאחזק או ישנה מצנח באופן שונה מזה שאישרו המנהל או היצרן;
(6)
לא ישתמש בזכויות רשיונו והגדרו אם הוא אינו מכיר את ההוראות המעודכנות של יצרן המצנחים לגבי הפעולה אותה הוא מתכוון לעשות וכל עוד לא נתקיים בו אחד מאלה:
א.
הוא ביצע תפקידים בהתאם לרשיונו במשך לפחות תשעים יום תוך שנים עשר החודשים שקדמו לשימוש בזכויות כאמור;
ב.
הוא הוכיח להנחת דעתו של המנהל כי הוא מסוגל לבצע תפקידים אלה.
רישומים
(א)
מקפל מצנחים בעל רשיון ינהל רישום של כל קיפול, אחזקה ושינוי של מצנחים שנעשו על ידו או שנעשו בהשגחתו; הרישום יכלול את הפרטים שלהלן לגבי כל מצנח שבו בוצעה פעולה כאמור:
(1)
סוג המצנח ושם היצרן;
(2)
מספרו הסידורי;
(3)
שם בעליו וכתובתו;
(4)
סוג הפעולה שבוצעה והיקפה;
(5)
התאריך שבו בוצעה הפעולה ומקום ביצועה;
(6)
תוצאות הבדיקות שנערכו בו.
(ב)
אדם העורך רישומים לפי תקנת משנה (א) ישמרם לתקופה של שנתיים לפחות מיום רישומם.
(ג)
מקפל מצנחים בעל רשיון מקפל מצנח יכתוב על גבי תג הצמוד לאריזת המצנח את תאריך הקיפול והאריזה ומקום ביצועם, ויציין על גביו כל פגם שנתגלה תוך כדי כך, ובסופן יחתום בשמו המלא ויציין את מספר רשיונו.
חותם
כל מקפל מצנחים בעל רשיון יחזיק ברשותו חותם עם סימן זיהוי שקבע המנהל; אחרי קיפול מצנח יחתום את אריזת המצנח בחותם בהתאם להמלצת יצרן המצנח לגבי אותו סוג של מצנחים.
פרק אחד־עשר: הפעלת כלי טיס בחקלאות
סימן א׳: כללי
תחולה [תיקון: תשע״ד]
(א)
פרק זה יחול על:
(1)
הפעלת כלי טיס בחקלאות בישראל;
(2)
מתן רשיונות הפעלה אווירית של כלי טיס בחקלאות.
(ב)
במקרה חירום, אדם המפעיל כלי טיס בחקלאות בהתאם להוראות פרק זה, רשאי לסטות מהוראות פרק זה לשם ביצוע פעולות סיוע לציבור שאושרו על ידי המנהל, ככל שהדבר חיוני לאותה מטרה.
(ג)
אדם הסוטה מהוראות פרק זה כאמור בתקנת משנה (ב), ידווח על כך מיד טלפונית למנהל ולאחר מכן בכתב תוך 48 שעות לאחר ביצוע הסטייה, ויציין בדו״ח את הפעולה שנעשתה לרבות תיאור הפעולה והסיבות לביצועה.
הגדרות [תיקון: תשס״ו]
בפרק זה –
”הפעלת כלי טיס בחקלאות“ – הפעלת כלי טיס לשם –
(1)
ריסוס, איבוק ופיזור רעל בחקלאות;
(2)
פיזור כל חומר אחר המיועד לדישון הצומח, להשבחת הקרקע, לזריעה או להדברת מזיקים;
(3)
עיסוק בפעילויות פיזור חומרים הקשורים לשירות בחקלאות, גידולים או הגנת יערות;
(4)
כיבוי שרפות;
”איזור מאוכלס“ – איזור המאוכלס בצפיפות על ידי בני אדם, שנקבע בפמ״ת על ידי המנהל בהתיעצות עם משרד החקלאות;
”רעל בחקלאות“ –
(1)
חומר או תערובת חומרים המיועדים למניעה, קטילה, דחייה או הפחתה של חרקים, חיות מזיקות, פטריות, תולעי הנימה (nematodes), עשבים שוטים וצורות אחרות של צמחים, חיות או וירוסים, למעט וירוסים על גבי בני אדם או חיות או בתוכם, שמשרד החקלאות קבע כי הם בבחינת מזיקים (pest);
(2)
כל חומר או תערובת חומרים המיועדים לשימוש לבקרת צמחים, להשרת עלים (defoliant) או לייבוש צמחים (desiccant);
”משרד החקלאות“ – שר החקלאות או מי שהסמיך.
סימן ב׳: רישוי
רישיון הפעלה אווירית בחקלאות [תיקון: תשע״ד, תשפ״ב]
לא יפעיל אדם כלי טיס בחקלאות אלא אם כן המנהל נתן לו רישיון הפעלה אווירית בחקלאות כאמור בפרק זה ולפי תנאי הרישיון.
בקשה למתן רשיון [תיקון: תשע״ד]
בקשה למתן רשיון הפעלה אווירית בחקלאות תוגש למנהל באופן ובצורה שקבע.
תיקון רשיון [תיקון: תשע״ד]
(א)
המנהל רשאי לתקן רשיון הפעלה אווירית בחקלאות –
(1)
ביזמתו, אם מצא לאחר בדיקה כי הדבר חיוני למען בטיחות הטיסה;
(2)
לבקשת מחזיק הרשיון.
(ב)
בקשה לתיקון רשיון תוגש למנהל באופן ובצורה שקבע, לפחות 15 יום לפני המועד שבו רוצה המבקש שהתיקון ייכנס לתוקף, אלא אם המנהל אישר תקופה קצרה יותר.
(ג)
סירב המנהל לבקשה לתיקון רשיון, רשאי מחזיק הרשיון להשיג על כך בפני המנהל תוך 30 יום מיום קבלת הודעת הסירוב.
תנאים לקבלת רשיון [תיקון: תשע״ד]
פטור מדרישות מסויימות [תיקון: תשע״ד]
המבקש רשיון הפעלה אווירית בחקלאות שאין בו היתר לפיזור רעל בחקלאות, אינו נדרש לענות על דרישות פסקאות (2) עד (4) לתקנה 209(ב).
טייסים ובעלי תפקידים [תיקון: תשע״ג, תשע״ד]
(א)
המבקש רשיון להפעלה אווירית בחקלאות יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עומדים לרשותו טייסים שהם בעלי רשיון טייס מסחרי או טייס תובלה בנתיבי אויר ובעלי הגדר חקלאי והגדר מתאים לכלי הטיס המיועד לשימוש, שהם תקפים ושניתנו בישראל או שאושרו על ידי רשות בה.
המבקש ימציא למנהל את רשימת הטייסים, שתכלול את פרטי הטייס, נסיון טיסתו, רשיונותיו והגדריו, תקופת העסקתו וחלקיות העסקתו.
(ב)
המבקש יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עומדים לרשותו בתפקיד מלא בעלי התפקידים במספר ובאיכות המספיקים כדי להבטיח את הדרגה הגבוהה ביותר של בטיחות בהפעלה, לפי הפירוט כדלקמן:
(1)
ראש מבצעים – לא יעסוק אדם בתפקיד של ממונה על מבצעים ולא יעסיקו מחזיק רשיון בתפקיד זה אלא אם אותו אדם מכיר ויודע את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון העומד להעסיקו או המעסיקו ואת תכולת מפרטי ההפעלה שלו ואת הוראות פרק זה הדרושות לשם ביצוע נאות של תפקידו והוא:
א.
בעל רשיון טייס או רשיון קצין מבצעי אויר תקפים עם הגדרים מתאימים;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס המופעל לפי פרק זה, פרק 12 או פרק 13, או בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כממונה על המבצעים אצל בעל רשיון לפי פרק זה, פרק 12 או פרק 13;
ג.
עמד בדרישות הידע המקצועי והכשירות כמפורט בתקנה 209;
(2)
טייס ראשי – לא יעסוק אדם בתפקיד של טייס ראשי ולא יעסיקו מחזיק רשיון בתפקיד זה, אלא אם אותו אדם מכיר ויודע את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון העומד להעסיקו או המעסיקו ואת תכולת מפרטי ההפעלה שלו, ואת הוראות פרק זה הדרושות לשם ביצוע נאות של תפקידיו והוא –
א.
מחזיק לפחות ברשיון טייס מסחרי עם הגדר חקלאי ורשיון הדרכה מתאים;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס שיופעל לפי פרק זה;
ג.
בעל נסיון של לפחות 1000 שעות טיסה כטייס מפקד בהפעלת כלי טיס בחקלאות, אשר מהן לפחות 100 שעות בוצעו בשנה האחרונה על כלי הטיס שיופעל לפי פרק זה;
ד.
עמד בדרישות הידע המקצועי והכשירות כמפורט בתקנה 209;
(3)
מדריך ראשי – שהוא בעל רשיון טייס והגדר הדרכה, אם למפעיל גם רשיון בית ספר להוראת טיסה;
(4)
ממונה על התחזוקה והביקורת – שהוא בעלי רשיון טכנאי בדק כלי טיס עם הגדר המתאים לסוג הציוד המתוחזק.
כלי טיס [תיקון: תשמ״ח, תשס״ו, תשע״ד, תשפ״ג־3]
(א)
לרשות מבקש רשיון הפעלה אווירית חקלאית יעמוד כלי טיס אחד לפחות, הכשיר לטיסה והרשום כדין בישראל, המצויד לביצוע הפעלה אווירית בחקלאות.
(ב)
בנוסף לאמור בתקנת משנה (א) רשאי מחזיק רשיון להפעיל כלי טיס החכור על ידו, ללא צוות, והרשום במדינה חברה בארגון הבינלאומי לתעופה אזרחית אם –
(1)
מצויה בכלי הטיס תעודת כושר טיסה מתאימה שהוציאה המדינה בה רשום כלי הטיס וכלי הטיס עונה על דרישות הרשיון והסימון של אותה מדינה;
(2)
תכן הסוג של כלי הטיס אושר לפי תעודת סוג שהוצאה בישראל והוא עונה על הדרישות הישימות שהיו חלות על כלי הטיס אילו היה רשום בישראל, לרבות הדרישות הישימות למתן תעודת כושר טיסה בקטגוריה מתאימה בישראל הכוללות התאמה לתכן הסוג, תנאים להפעלה בטוחה ומגבלות הרעש הישימות; אולם לא נדרש מתן תעודת רישום ישראלית ותעודת כושר אוירי ישראלית לכלי הטיס;
(3)
כלי הטיס מוטס בידי אנשי צוות אויר בעלי רשיון טיס שניתן בישראל שמעסיק מחזיק הרשיון;
(4)
מחזיק הרשיון המציא למנהל את עותק הסכם החכירה של כלי הטיס;
(5)
המנהל התיר הפעלה כאמור והיא נעשית בהתאם לתנאי ההיתר;
(6)
המדינה החברה שרשום בה כלי הטיס העבירה למדינה את תפקידיה וחובותיה באשר לתפעולו המבצעי של כלי הטיס, לציוד הרדיו שלו, לאחזקתו ולצוותו, כמפורט בתקנה 48א.
ידע מבצעי וכשירות [תיקון: תשע״ד, תשפ״ג]
(א)
המבקש יוכיח להנחת דעתו של המנהל שהוא בעל ידע מקצועי וכשירות המספיקים לשם ביצוע הפעלה אווירית בחקלאות, כאמור בתקנות משנה (ב) ו־(ג). אולם מבקש פטור מהוראות תקנה זו אם, בזמן הגשת הבקשה, הוא מחזיק ברשיון הפעלה מסחרית המתיר לו לבצע הפעלה אווירית בחקלאות, אלא אם קבע המנהל כי ביצוע ההפעלה האווירית בחקלאות על ידו בשנה שקדמה להגשת הבקשה מעורר ספקות באשר לבטיחות ההפעלה או ליכולתו בפיזור חמרי חקלאות, כימיקלים או רעל בחקלאות.
(ב)
מבחן הידע המקצועי יכיל את כל אלה:
(1)
הצעדים שיש לנקוט בהם לפני תחילת ההפעלה, לרבות בדיקת השטח שבו מיועדת ההפעלה להתבצע;
(2)
החזקה בטוחה של רעלים בחקלאות וטיפול נאות במכלים משומשים שהכילו רעלים אלה;
(3)
ההשפעות הכלליות של רעלים ושל כימיקלים בחקלאות על צמחים, חיות ובני אדם, ובמיוחד של הרעלים והכימיקלים שעומדים להשתמש בהם באיזורים המיועדים להפעלה, אמצעי הזהירות שיש לאחוז בהם בשימוש ברעלים ובכימיקלים בחקלאות;
(4)
סימפטומים של הרעלת בני אדם על ידי רעלים בחקלאות, אמצעי החירום המתאימים שיש לנקוט בהם ומיקום המרכזים שבהם מטפלים בנפגעים בהרעלה כאמור, כגון בתי חולים, מרפאות וכיוצא באלה;
(5)
יכולת הפעולה ומגבלות ההפעלה של כלי הטיס שבו עומדים להשתמש;
(6)
נהלים ותהליכים הקשורים בבטיחות ובהפעלה אווירית בחקלאות;
(7)
ידע כאמור בפסקאות (5) ו־(6) לגבי הפעלה בלילה לשם ביצוע טיסות כאלה.
(ג)
מבחן הכשירות יכיל את כל התמרונים המפורטים להלן, אותם יש לבצע בכל אחד מכלי הטיס המנויים בתקנה 208, ובמשקל המקסימלי המורשה להמראה של כלי הטיס או במשקלו המכסימלי שנקבע למטרת המטען המיוחד, לפי הגבוה שביניהם:
(1)
המראות ממסלול קצר ומסלול רך (מטוסים וג׳ירופלנים בלבד);
(2)
גישות לאזורי ההפעלה;
(3)
יציאות מגלישה לכיוון אופקי (flare outs);
(4)
טיסות לאורך שורות מסומנות (swath runs);
(5)
משיכות מצלילה (pull-up) והליכות סביב;
(6)
האטות או עצירות פתאומיות, בהליקופטרים בלבד;
(7)
תמרונים כאמור בפסקאות (1) עד (6) בלילה, לשם ביצוע טיסות כאלה.
ספר עזר למבצעים [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל מחזיק ברשיון הפעלה אווירית בחקלאות כלי טיס בפעולות לפי הרשיון אלא אם ברשותו ספר עזר למבצעים הכולל את כל המידע וההוראות החיוניים על מנת לאפשר לצוות ההפעלה למלא את חובותיו לפי כל דין החל על ההפעלה, לשמור על רמת בטיחות גבוהה וליתן את השירותים המבוקשים.
(ב)
העתק ספר העזר למבצעים יומצא למנהל לפני תחילת ההפעלה וכן יומצא למנהל כל תיקון ושינוי בספר, מיד עם הוצאתם. מחזיק הרשיון יבצע כל תיקון ושינוי בספר העזר למבצעים אם יידרש לעשות כן על ידי המנהל, ככל שייראה לו למען בטיחות הטיסה.
תקופת תקפו של רשיון [תיקון: תשע״ד]
(א)
תקופת תקפו של רשיון הפעלה אווירית בחקלאות היא כתקופת תקפו של רשיון ההפעלה המסחרית שבהסתמך עליו הוא ניתן, אלא אם רשיון ההפעלה האווירית בוטל או הותלה על ידי המנהל.
(ב)
התיר מחזיק ברשיון לכלי טיס המופעל על פי הרשיון לעסוק בהובלת סמים בניגוד לקבוע בתקנה 12 רשאי המנהל להתלות או לבטל את הרשיון.
סימן ג׳: כללי הפעלה
תחולה [תיקון: תשע״ד]
(א)
סימן זה יחול על בני אדם וכלי טיס שמשתמשים בהם בהפעלה אווירית בחקלאות.
(ב)
מחזיק ברשיון הפעלה אווירית בחקלאות רשאי לסטות מהוראות הפרק השני עד הפרק השביעי, כקבוע בפרק זה לגבי פעולות פיזור חמרים, כאשר הוא מבצע הפעלה אווירית, שאינה פיזור חמרים, הקשורה בחקלאות, בגננות או בשימור יערות בהתאם לכללי ההפעלה של סימן זה.
דרישות כלי טיס
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם כלי הטיס –
(1)
עונה על דרישות תקנה 208;
(2)
מצוייד בחגורת כתף מתאימה ומותקנת כראוי לשימוש כל טייס;
(3)
בטיסות לילה – מצוייד בתאורה מיוחדת שאושרה על ידי המנהל.
נשיאת רשיון [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם עותק רשיון ההפעלה האווירית בחקלאות שניתן לו נישא בכלי הטיס. הרשיון יוצג לבדיקה בפני המנהל או מפקח לפי דרישתם.
(ב)
למרות האמור בתקנה 28, אין חובה לשאת בכלי הטיס את תעודת הרישום, תעודת כושר הטיסה או הרשאה מיוחדת לטיסה ואת רשיון תחנת הטלגרף האלחוטי של כלי הטיס; אולם כשהם אינם נישאים בכלי הטיס יש להחזיקם בבסיס ממנו מופעל כלי הטיס מוכנים לביקורת.
אופן פיזור החמרים
לא יפיץ אדם חמרים מכלי טיס, ולא יגרום לפיזורם, בצורה ובאופן היוצרים סיכון לבני אדם או לרכוש על פני הקרקע.
פיזור רעלים בחקלאות
לא יפזר אדם מכלי טיס ולא יגרום לפיזור של רעלים בחקלאות שנקבעו ככאלה על ידי משרד החקלאות –
(1)
לשימוש שאינו השימוש שנקבע לו על ידי משרד החקלאות;
(2)
בניגוד להוראות הבטיחות או מגבלות השימוש המצויינות על תויתו;
(3)
בניגוד לכל דין.
פיזור רעלים למטרות ניסוי
תקנה 216 לא תחול על אדם המפזר רעלים בחקלאות למטרות ניסוי, בהשגחת מי שהוסמך על ידי משרד החקלאות לבצע מחקר על רעלים בחקלאות או לפי אישור שניתן לו על ידי משרד החקלאות לביצוע הניסוי.
כח־
(א)
מחזיק רשיון הפעלה אווירית בחקלאות יבטיח כי כל אדם המועסק על ידו בהפעלה האמורה מודע לחובותיו ולאחריותו כמוגדר בספר העזר למיבצעים וכנדרש לביצוע נאות ובטוח של ההפעלה האמורה.
(ב)
לא ישמש אדם כטייס מפקד בכלי טיס אלא אם הוא בעל רשיון טייס והגדרים כקבוע בתקנה 207, ואלא אם הוכיח להנחת דעתו של הטייס הראשי המועסק על ידי מחזיק הרשיון כי הוא עונה על דרישות הידע המקצועי והכשירות, כמפורט בתקנה 209.
(ג)
תקנת משנה (ב) לא תחול על טייס –
(1)
ששימש כטייס בחקלאות בשירותו של מי שהפעיל כדין הפעלה אווירית בחקלאות לפני כניסת תקנות אלה לתקפן, והגיש בקשה לרשיון הפעלה אווירית בחקלאות כאמור בתקנות אלה;
(2)
ששירותו כטייס בחקלאות כאמור לא עורר בעייה בכל הנוגע בבטיחות טיסתו או ביכולתו בפיזור חמרים או כימיקלים בחקלאות.
איזור פיקוח שדה [תיקון: תשע״ד]
(א)
פרט לטיסות אל איזורי פיזור חמרים ומהם, לא יפעיל אדם כלי טיס באיזור פיקוח שדה אלא אם התקבל אישור להפעלה זו ממגדל הפיקוח באותו איזור.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בתנאי מזג אוויר הנחותים ממינימות כטר״מ באיזור שדה, אלא אם התקבל אישור להפעלה זו מיחידת הנת״א המתאימה.
אי שמירה על כיווני התנועה האוירית [תיקון: תשע״ד]
למרות האמור בפרק הרביעי, רשאי טייס מפקד של כלי טיס לסטות מכיווני התנועה האוירית בשדה תעופה, באישור יחידת הנת״א המתאימה, אם –
(1)
כלי הטיס מופעל בהפעלה אווירית בחקלאות;
(2)
הטייס המפקד מונע בכל עת התקרבות כלי הטיס לכלי הטיס אחרים השומרים על כיווני התנועה האוירית ונותן לאותם כלי טיס זכות קדימה;
(3)
פרט למקרי חירום, נחיתות והמראות אינן מתבצעות על רמפות, מסלולי הסעה או שטחים אחרים בשדה התעופה שאינם מיועדים לשימוש זה.
הפעלה מעל איזור בלתי מאוכלס
על אף האמור בפרק הרביעי, רשאי טייס מפקד כלי טיס, כאשר הוא מבצע פיזור חמרים בפועל, לרבות גישות, יציאות ופניות הנדרשות באופן סביר להפעלה האמורה, להטיסו מעל איזור בלתי מאוכלס מתחת ל־500 רגל מעל פני הקרקע וקרוב יותר מ־500 רגל לבני אדם, כלי רכב ומיבנים וחפצים אחרים, אם ההפעלה אינה מסכנת בני אדם או רכוש על פני הקרקע, בהתחשב ברוחות, במזג האויר, במרחק בני אדם או רכוש ממקום הריסוס ומכלי הטיס ובגורמים אחרים שיש בהם כדי להשפיע, ואם נקבעו לעניין זה הוראות על ידי המנהל – לפי הוראות המנהל.
הפעלה באיזור מאוכלס – כללי [תיקון: תשע״ד]
על אף האמור בפרק הרביעי, מותר להפעיל כלי טיס מעל איזור מאוכלס בגבהים הנדרשים לשם ביצועה הנאות של ההפעלה האווירית בחקלאות, אם ההפעלה מתבצעת –
(1)
בבטיחות המכסימלית לבני אדם ולרכוש על פני הקרקע, המתאימה להפעלה;
(2)
בהתאם לדרישות תקנה 223.
תנאים להפעלה באיזור מאוכלס [תיקון: תשמ״ג, תשמ״ח, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס מעל לאיזור מאוכלס אלא אם –
(1)
התקבל לכך אישור מראש ובכתב מאת הרשות המקומית שבתחומה עומדת ההפעלה להתבצע;
(2)
ניתנה הודעה לציבור בדבר ההפעלה המיועדת, באמצעי יעיל לפי הנסיבות, לרבות בעתון, ברדיו או בטלביזיה או בהודעה מדלת לדלת; בהודעה יפורטו, בין השאר, איזורי ההפעלה ואופיה של ההפעלה (כגון ריסוס, איבוק, דישון, פיזור חרקים וכד׳);
(3)
הגיש תכנית לגבי כל הפעלה כאמור למנהל והתכנית אושרה על ידו; התכנית תכלול התייחסות למכשולי טיסה, יכולת נחיתות החירום של כלי הטיס שבהם ישתמשו והתיאום הנדרש עם יחידות הנת״א המתאימות;
(4)
כלי טיס המונעים במנוע אחד מופעלים כלהלן:
א.
למעט כלי טיס רוטורי, לא ימריא אדם כלי טיס טעון במטען ולא יבצע פניות מעל איזור מאוכלס;
ב.
לא יפעיל אדם כלי טיס מעל איזור מאוכלס מתחת לגבהים הקבועים בפרק הרביעי למעט במשך ביצוע פעולות פיזור חמרים בפועל, לרבות הגישות והיציאות הנדרשות לפעולות אלה;
ג.
לא יפעיל אדם כלי טיס מעל איזור מאוכלס במשך ביצוע פעולות פיזור חמרים בפועל, לרבות הגישות והפניות הנדרשות לפעולות אלה, אלא אם הוא מופעל בנתיב ובגובה שבהם יכול כלי הטיס לנחות, בעת חירום, ללא סיכון לבני אדם או לרכוש על פני הקרקע;
(5)
כלי הטיס הרב־מנועים מופעלים כלהלן:
א.
לא ימריא אדם מטוס רב־מנועי מעל איזור מאוכלס אלא אם קיימים תנאים המאפשרים לעצור את המטוס עצירה בטוחה במרחק האפקטיבי של המסלול מכל נקודה בריצת ההמראה, עד להשגה של מהירות השווה לגבוהה משתי אלה, כאשר כל המנועים פועלים בעוצמת ההמראה הרגילה:
1.
105 אחוז ממהירות השליטה המינימלית כשהמנוע הקריטי מושבת בתצורת ההמראה;
2.
115 אחוז ממהירות ההזדקרות ללא הספק בתצורת ההמראה, כפי שנקבע בנתוני מרחק עצירת התאוצה;
ביישום דרישה זו, נתוני ההמראה מבוססים על תנאי אויר שקט, ולא נעשה כל תיקון לגבי שיפוע כלפי מעלה, של אחוז אחד או פחות, כאשר האחוזים נמדדים לפי ההבדל בין הגבהים בנקודות הקיצוניות של המסלול המחולק באורכו של המסלול, לגבי שיפוע כלפי מעלה של יותר מאחוז אחד, אורך ההמראה האפקטיבי של המסלול מופחת ב־20 אחוז לכל אחוז שיפוע;
ב.
לא יפעיל אדם מטוס רב־מנועי במשקל הגדול מהמשקל אשר, עם מנוע קריטי בלתי פעיל, יאפשר טיפוס של לפחות 50 רגל בדקה בגובה של לפחות אלף רגל מעל לשטח הקרקע או מעל למכשול הגבוהים ביותר בשטח שבו עומדת ההפעלה להתבצע או בגובה של 5000 רגל, לפי הגבוה מביניהם. למטרת פסקה זו הונחה הנחה לפיה המדחף של המנוע הבלתי פעיל הוא במצב של התנגדות מינימלית; המדפים וכן הנסע מצויים במצב העדיף ביותר; והמנוע או המנועים האחרים פועלים בהספק הממושך המכסימלי הניתן להשגה;
ג.
לא יפעיל אדם כל כלי טיס רב מנועי מעל איזור מאוכלס מתחת לגבהים הקבועים בפרק הרביעי, למעט במשך ביצוע פעולות פיזור חמרים בפועל, לרבות הגישות, היציאות והפניות הנדרשות לפעולות אלה.
(ב)
(בוטלה).
הפעלה באיזור מאוכלס: טייסים וכלי טיס
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס מעל איזור מאוכלס אלא בהתאם לכללים הקשורים לטייסים ולכלי הטיס כקבוע בתקנות משנה (ב) ו־(ג).
(ב)
לטייס מפקד יהיה נסיון של לפחות –
(1)
25 שעות של זמן טיסה כטייס מפקד בכלי טיס מאותו ייצור ודגם בסיסי של כלי הטיס, שלפחות 10 שעות מהם נרכשו בתקופת 12 החדשים שקדמו להפעלה;
(2)
100 שעות טיסה כטייס מפקד בפעולות של פיזור חומרים או כימיקלים בחקלאות.
(ג)
כלי הטיס יהיה מצוייד במיתקן המאפשר פליטה של לפחות חצי מהמטען המאושר המכסימלי של החומרים החקלאיים ב־45 שניות. אם כלי הטיס מצוייד במיתקן לשחרור המכל (tank or hopper) כיחידה, צריך כלי הטיס להיות מצוייד באמצעים למניעת שחרור בלתי מבוקר על ידי הטייס או אנשי צוות אחרים.
שם מסחרי [תיקון: תשע״ד]
לא יתן אדם שירות תחת שם מסחרי שאינו מופיע ברשיון ההפעלה האווירית בחקלאות שניתן לו.
הצגת הרשיון [תיקון: תשע״ד]
מחזיק ברשיון הפעלה אווירית בחקלאות יחזיק את הרשיון בבסיס ההפעלה ויציגו לביקורת בפני המנהל, מפקח או שוטר לפי דרישתם.
ביקורת [תיקון: תשע״ד]
מחזיק ברשיון הפעלה אווירית בחקלאות יתיר למנהל, למפקח או ביקורת לשוטר לבצע בכל עת ובכל מקום, לרבות ביקורת במקום ובעת ההפעלה, כדי שיוכלו לקבוע אם מחזיק הרשיון עומד בדרישות התקנות ובתנאי הרשיון.
סימן ד׳: רישומים ודיווחים
רישומים [תיקון: תשע״ד]
(א)
מחזיק ברשיון להפעלה אווירית בחקלאות ינהל רישומים עדכניים ויחזיקם בבסיס ההפעלה שלו, כמפורט להלן:
(1)
שמו וכתובתו של כל אדם שלו ניתן שירות כלי טיס בחקלאות;
(2)
מועד מתן השירות;
(3)
מהותו וכמותו של החומר שפוזר בכל הפעלה;
(4)
שמו, כתובתו ומספר רשיונו של כל טייס שהועסק על ידו בהפעלה אווירית בחקלאות והמועד שבו עמד הטייס בדרישות היידע המקצועי והכשירות כמפורט בתקנה 209.
(ב)
הרישומים הנדרשים לפי תקנת משנה (א) יישמרו לפחות במשך 12 חדשים ויוצגו לביקורת בפני המנהל, מפקח או שוטר לפי דרישתם.
שינוי מען והחזרת רשיון [תיקון: תשע״ד]
(א)
מחזיק ברשיון הפעלה אווירית בחקלאות ידווח למנהל בכתב ומראש על כל שינוי במען משרדו ובמקום בסיס ההפעלה שלו.
(ב)
הפסיק מחזיק רשיון הפעלה אווירית בחקלאות את פעולותיו לפי פרק זה, יחזיר מיד את רשיונו למנהל.
פרק שנים־עשר: הפעלת מוניות־אויר
סימן א׳: כללי
תחולה [תיקון: תשמ״ח, תשמ״ח־2, תשס״ו, תשע״ד]
פרק זה חל על הפעלת מטוסים קטנים ובינוניים בטיסה מסחרית ועל בני אדם המצויים בכלי טיס כאמור (להלן – הפעלת מונית־אויר) כמפורט להלן:
(1)
הולכת נוסעים והובלת טובין;
(2)
טיסות העברה או טיסות אימון;
(3)
גרירת כרזות ופרסום מהאויר;
(4)
צילום או סקרים מהאויר;
(5)
(נמחקה);
(6)
חיפוש והצלה;
(7)
הפעלת כלי טיס רוטורי בעבודות בניה או תיקונים;
(8)
סיורים מעל קוי חשמל או צינורות נפט;
(9)
הפעלת כלי טיס רוטורי עם מטען חיצוני;
(10)
הפעלה למטרה אחרת שקבע המנהל.
הגדרות [תיקון: תשע״ד]
לענין פרק זה –
”כלי טיס בינוני“ – מטוס גדול שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 30 מושבים או פחות ומשקלו המשתלם המירבי הוא 3,400 ק״ג (7,500 פאונד);
”משקל משתלם מרבי“ –
(1)
במקרה של כלי טיס שלגביו נקבע, בגליון הנתונים של תעודת הסוג שלו, או בספר הטיסה שלו, משקל־אפס־דלק מירבי – משקל־אפס דלק, למעט משקל ריק של כלי הטיס, הציוד הנדרש והמטען התפעולי (הכולל את צוות האויר המזערי, מזון ומשקה ואספקה וציוד הקשורים במזון ובמשקה, אך אינו כולל דלק ושמנים הניתנים לשימוש);
(2)
בכל מקרה אחר – המשקל המרבי המורשה להמראה, למעט משקלו הריק של כלי הטיס, ציוד נדרש בכלי הטיס והמטען התפעולי המרבי (הכולל את מטען הדלק והשמנים המזעריים ואת צוות האויר המזערי), כמפורט להלן:
א.
צוות – 90 ק״ג לכל איש צוות הנדרש לפי פרק זה;
ב.
שמנים – 160 ק״ג;
ג.
דלק – המשקל המזערי של דלק הנדרש לפי תקנות אלה לטיסה בין שתי נקודות המרוחקות 320 ק״מ זו מזו בתנאי כטר״מ, שאינה טיסה ממושכת מעל לים;
”משקל ריק של כלי טיס“ – משקלו של גוף כלי הטיס, מנועיו, המדחפים שלו, הרוטורים שלו וציוד המחובר אליו, משקל ריק שאינו כולל את משקל הצוות ואת המשקל המשתלם אך הכולל את משקל הנטל הקבוע, כמויות הדלק והשמנים שאינם ניתנים לשימוש, הכמות הכללית של נוזל קירור המנוע והכמות הכללית של הנוזל ההידראולי;
”משקל־אפס־דלק מירבי“ – משקל מירבי מותר של כלי טיס ללא דלק ושמנים הניתנים לשימוש;
”ציוד נדרש“ – הציוד החיוני להפעלת כלי הטיס, למעט ציוד או נטל שהותקנו במיוחד, באופן זמני או באופן אחר למטרת שינוי המשקל הריק של כלי הטיס, כדי שכלי הטיס יענה על קיבולת המשקל המשתלם המרבי כקבוע בתקנה זו.
רשיון להפעלה אווירית [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם כלי טיס בהפעלת מונית־אויר אלא אם ניתנו לו על ידי המנהל עבור הפעלה זו רשיון להפעלה אווירית של מונית־אויר (להלן – רמ״א) ומפרטי הפעלה מתאימים לפי פרק זה, ואלא בהתאם לתנאי הרשיון ולמפרטי ההפעלה.
תחולה על מפעיל לא מורשה
תקופת תקפו של רשיון
(א)
תקופת תקפו של רמ״א היא כתקופת תקפו של רשיון ההפעלה המסחרית שבהסתמך עליו הוא ניתן, אלא אם רשיון הרמ״א הותלה או בוטל על ידי המנהל.
(ב)
התיר מחזיק ברמ״א לכלי טיס המופעל על פי הרשיון לעסוק בהובלת סמים בניגוד לקבוע בתקנה 12, רשאי המנהל להתלות או לבטל את רשיונו.
בקשה למתן רשיון ומתן רשיון [תיקון: תשע״ד]
(א)
בקשה למתן רמ״א תוגש למנהל באופן ובצורה שקבע.
(ב)
מבקש רשיון העונה על דרישות פרק זה זכאי לקבל –
(1)
רמ״א ובו ציון השמות המסחריים שהוא רשאי להשתמש בהם והמען של כל משרד מסחרי שבו הוא ישתמש לניהול עסקו;
(2)
מפרטי הפעלה הכוללים את סוג ההפעלה ואיזוריה המאושרים, את מין כלי הטיס שבהם ישתמש בהפעלה האמורה והקטגוריה שלהם, את מספרי הרישום של כלי הטיס המתוחזקים על ידי מחזיק הרשיון, סטיות מאושרות מהוראות פרק זה ונושאים נוספים שיקבעו על ידי המנהל או שיותרו על ידו כדי לעמוד בנסיבות מסויימות שיווצרו.
זכאות לרשיון ולמפרטי הפעלה [תיקון: תשס״ב, תשע״ד]
(א)
לא יקבל אדם רמ״א ומפרטי הפעלה מתאימים אלא אם –
(1)
(נמחקה);
(2)
הוא מחזיק ברשיון הפעלה מסחרית מתאים;
(3)
הוא הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי הוא בעל יכולת לבצע כל אחת מהפעילויות המבוקשות, תוך כדי עמידה בדרישות כל דין החל על הענין.
(ב)
המנהל רשאי שלא ליתן למבקש רשיון הפעלה אווירית לפי פרק זה, אם מצא –
(1)
שרשיון הפעלה אווירית שניתן לו קודם לכן לפי פרק זה או לפי הפרק השלושה עשר הותלה או בוטל;
(2)
שאדם שהועסק בתפקיד דומה לתפקיד של מנהל כללי, ממונה על המבצעים, ממונה על התחזוקה, טייס ראשי או מבקר ראשי, על ידי מחזיק רמ״א או מחזיק רשיון הפעלה אווירית אחר שרשיונו הותלה או בוטל בשליטתם, יועסק באחד מאותם תפקידים או בתפקידים דומים על ידי המבקש, או שתהיה לו שליטה או זכות בעלות משמעותית במבקש ושהעסקת אותו אדם או שליטתו תרמו באורח משמעותי לסיבות שהביאו לביטול הרשיון או להתלייתו;
(3)
שהמבקש אינו מסוגל, מסיבות פיננסיות, לבצע הפעלה בטוחה.
תיקון רשיון [תיקון: תשע״ד]
(א)
המנהל רשאי לתקן רמ״א –
(1)
ביזמתו, אם מצא לאחר בדיקה כי הדבר חיוני למען בטיחות הטיסה;
(2)
לבקשת מחזיק הרשיון.
(ב)
בקשה לתיקון רשיון תוגש למנהל באופן ובצורה שקבע, לפחות 15 יום לפני המועד שבו הוא מבקש שהתיקון יכנס לתוקף, אלא אם המנהל אישר תקופה קצרה יותר.
(ג)
סרב המנהל להענות לבקשה לתיקון רשיון, רשאי מחזיק הרשיון להשיג על כך בפני המנהל תוך 30 יום מיום קבלת הודעת הסירוב.
תיקון מיפרטי הפעלה [תיקון: תשע״ד]
(א)
המנהל רשאי לתקן כל מיפרט הפעלה שניתן כאמור בפרק זה –
(1)
אם מצא כי בטיחות הטיסה מחייבת זאת;
(2)
לבקשת מחזיק הרשיון, והמנהל מצא כי בטיחות הטיסה מאפשרת זאת.
(ב)
בקשה לתיקון מיפרטי הפעלה תוגש למנהל באופן ובצורה שקבע, לפחות 15 יום לפני המועד שבו הוא מבקש שהתיקון יכנס לתוקף, אלא אם המנהל אישר תקופה קצרה יותר.
(ג)
סירב המנהל להענות לבקשה לתיקון מיפרטי הפעלה, רשאי המבקש להשיג על כך בפני המנהל תוך 30 יום מיום קבלת הודעת הסירוב.
(ד)
עומד המנהל לתקן מיפרטי הפעלה, יודיע על כך בכתב למחזיק הרשיון ויקבע תקופה שלא תפחת משבעה ימים שבה רשאי יהיה מחזיק הרשיון להמציא מידע בכתב, הערות ונימוקים הקשורים בתיקונים המוצעים. לאחר שישקול את כל המידע האמור, יודיע המנהל למחזיק הרשיון בכתב על כל תיקון או על ביטול הודעתו. תחילת תקפו של התיקון תהיה לפחות 30 יום מיום קבלת הודעת התיקון. השיג מחזיק הרשיון בפני המנהל תהיה תחילת תקפו של התיקון ביום החלטתו הסופית.
(ה)
מצא המנהל כי קיים מצב חירום המחייב פעולה מיידית בכל הנוגע לבטיחות הטיסה, רשאי הוא להודיע על תיקון מיפרטי הפעלה מבלי ליתן למחזיק הרשיון תקופה של שבעה ימים כאמור, ותחילת תקפו תהיה ביום קבלתו על ידי מחזיק הרשיון.
הפעלת חירום
(א)
במקרה חירום הקשור בבטיחות בני אדם או רכוש, רשאי מחזיק רמ״א לסטות מהוראות פרק זה הקשורות בכלי טיס, בציוד שבו ובמינימות מזג אויר, ככל שהדבר חיוני לשם עמידה במקרה החירום.
(ב)
במקרה חירום בטיסה הקשור בבטיחות בני אדם או רכוש, רשאי הטייס המפקד של כלי הטיס לסטות מכל הוראה בפרק זה, ככל שהדבר חיוני לשם עמידה במקרה החירום.
(ג)
סטה אדם מהוראות פרק זה כאמור בתקנה זו, ידווח על כך למנהל תוך חמשה ימים ממועד הסטיה בפירוט סוג ההפעלה שהתבצעה, ונסיבות הסטיה וסיבותיה. ארעה הסטיה מחוץ לישראל, ידווח הטייס המפקד תוך חמשה ימים מיום שובו לישראל.
ספר עזר למבצעים: כללי [תיקון: תשע״ד]
(א)
מחזיק רמ״א יכין ויחזיק ספר עזר למבצעים מעודכן לשימושו של כח האדם בטיסה ולהכוונתו, בפעולות הקרקע ובאחזקה. המנהל רשאי לאשר סטיה מהוראות סימן זה אם מצא שמפאת ההיקף המצומצם של פעילות מחזיק הרשיון חלקים של ספר העזר למבצעים אינם חיוניים להכוונת כח האדם בטיסה, בפעולות הקרקע או באחזקה.
(ב)
כל חלק של ספר העזר למבצעים לא יסתור הוראת כל דין החל בישראל, הוראת כל דין החל מחוץ לישראל בכל הנוגע לפעילות מחזיק הרשיון מחוץ לישראל, את תנאי הרמ״א, את מפרטי ההפעלה, את הוראות ספר הטיסה, חלקים אחרים בספר העזר למבצעים והוראות המנהל.
(ג)
עותקי ספר העזר למבצעים או חלקים מתאימים שלו, לרבות תיקוניו ותוספותיו, יועמדו על ידי מחזיק הרשיון לרשות אנשי האחזקה ויסופקו לגורמים המספקים שירותי קרקע ולאנשי הצוות ויומצאו למנהל מיד עם פרסומם.
(ד)
כל המחזיק בספר העזר למבצעים מטעם מחזיק הרשיון ידאג לעידכונו השוטף בהתאם לתיקונים ולתוספות שהומצאו לו על ידי מחזיק הרשיון.
(ה)
חלקים מתאימים של ספר העזר למבצעים יוחזקו בכלי טיס המצוי הרחק מבסיסו העיקרי. חלקים אלה יועמדו לשימוש אנשי האחזקה, הגורמים המספקים שירותי קרקע או אנשי צוות האוויר.
(ו)
כאשר מחזיק הרשיון מסוגל לבצע בדיקות כלי הטיס בתחנות קבועות מראש בהן הוא מחזיק את חלק האחזקה המאושר של ספר העזר למבצעים, או את מערך האחזקה המאושר, הוא אינו חייב לשאת אותו חלק של ספר העזר למבצעים בכלי הטיס בעת טיסתו לאותן תחנות.
תכולת ספר עזר למבצעים [תיקון: תשע״ד, תשע״ח־5]
(א)
ספר עזר למבצעים יוחזק באופן שקל יהיה לתקנו ולהחליף את דפיו, ועל גבי כל דף יקבע תאריך התיקון.
(ב)
ספר העזר למבצעים יכלול את כל אלה:
(1)
זהותו של כל אדם הממלא תפקיד ניהולי והמורשה לפעול בשם מחזיק הרשיון בתחום אחריותו, תוך פירוט סמכויותיו ודרישות הרישוי שלו (כגון טייס ראשי, ראש מבצעים, מדריך טיסה ראשי, ראש בדק, טייס מפקד, טייס משנה, טייס עונתי, טייס שוכר כלי טיס וכו׳);
(2)
נהלים להבטחת עמידה במגבלות משקל ואיזון של כלי הטיס, ובמקרה של כלי טיס רב מנועי – להבטחת עמידה בדרישות תקנה 302;
(3)
עותקים של רשיון ההפעלה האווירית ושל מפרטי ההפעלה או ציטוט תכנם, לרבות איזורי ההפעלה המאושרים, מין כלי הטיס המאושרים והקטגוריה שלהם, דרישות איוש אנשי צוות אויר וצוות קרקע וסוגי הפעולות המאושרות (כגון כטר״מ, כט״ר, לילה, יום, נוסעים, מטען, גרירת כרזות, הצנחה וכו׳);
(4)
נוהלים לעמידה בדרישות דיווח על תאונות ותקריות כלי טיס;
(5)
נהלים להבטיח ידיעת הטייס המפקד כי בדיקות כושר הטיסה הדרושות בוצעו וכי כלי הטיס אושר לחזרה לשירות בהתאם לדרישות כושר האוירי הישימות לרבות ידיעתו בדבר מועדי בדיקות ציוד חירום והצלה, כיבוי אש, חמצן, חגורות הצלה, סירות הצלה וכיו״ב;
(6)
נהלים לרישום ולדיווח תקלות שהובאו לידיעת הטייס המפקד במשך הטיסה או ליקויים שאובחנו במשך הבדיקה שלפני הטיסה;
(7)
נהלים בדבר צעדים שעל הטייס המפקד לנקוט בהם כדי להבטיח שאי־סדירויות מכניות או ליקויים שדווח עליהם בטיסות קודמות תוקנו, או שתיקונם נדחה;
(8)
נהלים בדבר צעדים שעל הטייס לנקוט בהם כדי להבטיח אחזקה מונעת ושירות לכלי הטיס במקומות שבהם לא נקבעו לכך הסדרים מוקדמים על ידי המפעיל, כאשר הטייס המפקד מורשה לפעול בעניין זה בשם המפעיל;
(9)
נהלי תדלוק כלי הטיס, מניעת זיהום הדלק, הגנה בפני אש (לרבות הגנה אלקטרוסטטית) וכן פיקוח והגנה על נוסעים בעת התדלוק, מדיניות תדלוק, כמויות דלק ורזרבות דלק;
(10)
נהלים בדבר שיגור טיסה, תדרוך מטאורולוגי, הגשת תכניות טיסה, המראות, מגבלות רוח לרבות רוח אף, רוח צד ורוח גב, מגבלות רעש, מרחקי המראה, ניווט נתיבים ומפות, קשר, דיווחי אויר–אויר ואויר–קרקע, דיווחי חירום, טרנספונדר, מציאת מיקום טיסה, מגבלות מזג אויר, מינימות, נחיתות, מים על המסלול, גזירת רוח, מערבולות אויר בקירבה לכלי טיס אחרים, טיסות על קוליות, טיסות מטען חריג, אוירובטיקה ועוד;
(10א)
נהלים ודרישות אימונים לשימוש במערכת EFB, כאמור בתקנה 35ב, אם מערכת כאמור היא בשימוש;
(11)
נוהלים להבטחת עמידה בתהליכי חירום;
(12)
נוהלים להסמכת טייסים בנתיבים, כאשר הדבר ישים;
(13)
מערך האחזקה המאושר של כלי הטיס;
(14)
נהלים והוראות הקשורים בהובלת חמרים מסוכנים או מגנטיים; אם עומדים להוביל חמרים כאלה, לאחסנם או לשנעם, לרבות:
א.
נהלים בדבר אריזה, סימון, שילוט, מסמכי תובלה, ועמידות החמרים והוראות בדבר הטענתם, אחסנתם ושינועם;
ב.
נהלי דיווח על תאונות ותקריות הקשורות בחמרים מסוכנים;
ג.
נהלים והוראות לגבי הדיווח לטייס המפקד כאשר מצויים חמרים מסוכנים בכלי הטיס;
(15)
נהלים להסעת כלי טיס על ידי עובדים שאינם טייסים, להדרכה, להסמכה ולרישום ההסמכה;
(16)
נהלים לטיסות מבחן, טיסות ניסוי, וטיסות העברה;
(17)
נהלים והוראות מדיניות אחרות הקשורים בפעולות מחזיק הרשיון, שנקבעו על ידו;
(18)
נהלים והוראות נוספים, ככל שייראה למנהל כדרושים למען בטיחות הטיסה.
דרישות לגבי כלי טיס [תיקון: תשמ״ח, תשס״ב, תשפ״ג־3]
(א)
לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס לפי פרק זה, אלא אם –
(1)
כלי הטיס רשום בפנקס רישום כלי הטיס בישראל והוא נושא תעודת כושר טיסה מתאימה ותקפה שניתנה לפי תקנות התיעוד;
(2)
כלי הטיס הוא במצב כשיר לטיסה ועונה על דרישות הכושר האוירי הישימות כאמור בתקנות התיעוד, לרבות הדרישות בדבר זיהוי וציוד.
(ב)
על אף האמור בתקנה משנה (א)(1) רשאי מחזיק רמ״א, בנוסף לכלי הטיס הרשומים על שמו בפנקס רישום כלי הטיס בישראל והעונים על דרישות תקנת משנה (ג), להפעיל כלי טיס החכור על ידו ללא צוות והרשום במדינה חברה בארגון הבינלאומי לתעופה האזרחית אם נתקיימו התנאים האמורים בתקנה 208(ב).
(ג)
לרשותו של מחזיק רמ״א צריך לעמוד כלי טיס אחד לפחות העונה על הדרישות של הולכת נוסעים, למעט הצנחת צנחנים, והובלת טובין, אם הוא מבקש אישור סוג הפעלה כאמור, כקבוע במפרטי ההפעלה שלו, שהם בשימושו הבלעדי; בנוסף לאמור לעיל, לכל סוג הפעלה נוסף צריך לעמוד לרשותו לפחות כלי טיס אחד שהוא בשימושו הבלעדי העונה על דרישות של אותו סוג הפעלה, היכול להיות כלי טיס שמוליכים בו נוסעים או שמובילים בו טובין, לפי חוזה בכתב, לרבות הסדרים לביצוע האחזקה הנדרשת; אולם אין באמור לעיל כדי למנוע מהמפעיל להשתמש בכלי הטיס לשימוש שאינו הפעלת מונית־אויר, ואין בה כדי לדרוש ממנו לעשות שימוש בלעדי בכל כלי טיס שעומד לרשותו.
(ד)
לענין פרק זה, ”שימוש בלעדי“ – בעלות ויחודיות בחזקה, בשליטה ובשימוש בכלי טיס למטרת טיסה, או ייחודיות בחזקה, בשליטה ובשימוש כאמור בכלי טיס לפי חוזה לתקופה של לפחות ששה חדשים רצופים.
משרד עסקים ובסיס הפעלה [תיקון: תשע״ד]
(א)
למחזיק רמ״א יהיו משרד עסקים ובסיס הפעלה עיקריים.
(ב)
לא יקבע מחזיק רמ״א משרד עסקים ובסיס הפעלה, למעט בסיס הפעלה זמני, ולא ישנה אותם אלא אם הודיע על כך למנהל, ואלא אם המנהל אישר את בסיס ההפעלה או שינוי בו. היה בסיס ההפעלה בשדה תעופה של רשות שדות התעופה, יוכיח מחזיק הרמ״א כי בידו אישור לכך מאת מנהל רשות שדות התעופה.
(ג)
לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס לפי פרק זה אלא אם הוא עונה על הוראות תקנת משנה (ב).
שימוש בשם עסקי
לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס בהפעלה לפי פרק זה בשם עסקי אחר מזה הרשום ברשיונו.
פרסום
מחזיק רמ״א לא יפרסם ולא יציע לבצע הפעלה לפי פרק זה שאינה מאושרת ברשיונו ובמפרטי ההפעלה שלו.
מגבלות הפעלה אזוריות
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס באיזור גיאוגרפי שלא אושר במפרטי ההפעלה שניתנו לפי פרק זה.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס למדינת חוץ או במדינת חוץ אלא אם הורשה לכך באותה מדינה ואם רשיון ההפעלה המסחרית שלו מתיר לו זאת.
הפסקת פעילות
הפסיק מחזיק רמ״א את ההפעלה לפי פרק זה, יחזיר למנהל את רשיונו ואת מפרטי ההפעלה שלו תוך 30 יום ממועד ההפסקה.
דרישות כח אדם בהנהלה [תיקון: תשס״ב, תשע״ד, תשפ״ב]
(א)
מחזיק רמ״א יוכיח להנחת דעתו של המנהל כי עומד לרשותו כח אדם בתפקידי הנהלה במספר ובאיכות המספיקים כדי להבטיח את הדרגה הגבוהה ביותר של בטיחות בהפעלה וכי אותו כח אדם מועסק בתפקידים אלה:
(1)
ממונה על המבצעים;
(2)
טייס ראשי וממונה על אימוני טיס;
(3)
ממונה כשירות אווירית נמשכת.
(ב)
לבקשת מחזיק הרשיון רשאי המנהל להתיר העסקת בני אדם בתפקידים שונים מאלה המנויים בתקנת משנה (א), לביצוע הפעלה מסויימת, אם המבקש הוכיח כי הוא מסוגל לבצע את ההפעלה בדרגה הגבוהה ביותר של בטיחות עם כח אדם ניהולי מצומצם יותר או בתפקידים שונים.
(ג)
מחזיק רמ״א –
(1)
יפרט את תפקידיהם, סמכויותיהם ואחריותם של המועסקים הנדרשים לפי תקנה זו, בספר העזר למבצעים שלו;
(2)
יציין בספר העזר למבצעים את שמותיהם ומעניהם של בני האדם שמונו על ידו לתפקידים האמורים;
(3)
ימציא למנהל הודעה על כל שינוי במינוי בני האדם המצויינים בספר העזר למבצעים, תוך 10 ימים מיום השינוי.
כישורי כוח אדם בתפקידי הנהלה [תיקון: תשנ״ה־2, תשפ״ב, תשפ״ג־2]
(א)
ממונה על המבצעים: לא יעסוק אדם בתפקיד של הממונה על המבצעים ולא יעסיקו מחזיק רשיון בתפקיד זה, אלא אם אותו אדם מכיר ויודע את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון העומד להעסיקו או המעסיקו ואת תכולת מפרטי ההפעלה שלו ואת הוראות פרק זה הדרושות לשם ביצוע נאות של תפקידיו, והוא –
(1)
במקרה של ממונה על המבצעים המועסק על ידי מחזיק רמ״א המבצע הפעלה שלגביה נדרש הטייס המפקד להחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר –
א.
מחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר תקף, או החזיק ברשיון כאמור;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס המופעל לפי פרק זה או הפרק השלושה־עשר, או בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כממונה על המבצעים אצל בעל רשיון לפי פרק זה או לפי הפרק השלושה עשר;
(2)
במקרה של ממונה על המבצעים המועסק על ידי מחזיק רמ״א המבצע הפעלה שלגביה לא נדרש הטייס המפקד להחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר –
א.
מחזיק ברשיון טייס מסחרי תקף, או החזיק ברשיון כאמור;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס המופעל לפי פרק זה או הפרק השלושה עשר, או בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כממונה על המבצעים אצל מחזיק ברשיון לפי פרק זה או לפי הפרק השלושה עשר.
(ב)
טייס ראשי וממונה על אימוני טיס: לא יעסוק אדם בתפקיד של טייס ראשי ולא יעסיקו מחזיק רמ״א בתפקיד זה אלא אם אותו אדם מכיר ויודע את תכולת ספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון העומד להעסיקו או המעסיקו ואת תכולת מפרטי ההפעלה שלו, ואת הוראות פרק זה הדרושות לשם ביצוע נאות של תפקידיו, והוא –
(1)
במקרה של טייס ראשי המועסק על ידי מחזיק רמ״א המבצע הפעלה שלגביה נדרש הטייס המפקד להחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר –
א.
מחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר תקף ובו הגדרים המתאימים לפחות לכלי טיס אחד מאלה המופעלים על ידי מחזיק הרמ״א;
ב.
בעל נסיון של לפחות שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס שמופעל לפי פרק זה או הפרק השלושה עשר;
(2)
במקרה של טייס ראשי המועסק על ידי מחזיק רמ״א המבצע הפעלה שלגביה לא נדרש הטייס המפקד להחזיק רשיון טייס תובלה בנתיבי אויר –
א.
מחזיק ברשיון טייס מסחרי תקף;
א1.
אם מחזיק הרמ״א מבצע הפעלה שלגביה נדרש הטייס המפקד להגדר מכשירים – מחזיק בהגדר מכשירים תקף;
ב.
בעל נסיון של שלוש שנים כטייס מפקד של כלי טיס המופעל לפי פרק זה או הפרק השלושה עשר.
(ג)
ממונה על כשירות אווירית נמשכת: לא יעסוק אדם בתפקיד של ממונה על כשירות אווירית נמשכת ולא יעסיקו מחזיק רמ״א בתפקיד זה, אלא אם כן התקיימו בו כל אלה:
(1)
הוא מכיר ויודע את חלקי התחזוקה בספר העזר למבצעים של מחזיק הרמ״א העומד להעסיקו או המעסיקו, את מערכי האחזקה של כלי הטיס שמפעיל מחזיק הרמ״א, את תכולת מפרטי ההפעלה שלו ואת תקנות הטיס הנוגעות לשמירה על כשירות אווירית נמשכת הישימות להפעלה של מחזיק הרמ״א;
(2)
הוא בעל ניסיון מתאים למילוי תפקידו, של חמש שנים לפחות, שמהן שנתיים לפחות בענף התעופה בתפקיד מתאים;
(3)
התקיים בו אחד מאלה:
(א)
הוא מחזיק ברישיון טכנאי לבדק כלי טיס תקף ובו הגדר מתאים בשים לב לסוגי כלי הטיס שמפעיל מחזיק הרמ״א, והוא החזיק בהגדר זה שנה לפחות;
(ב)
הוא בעל תואר ראשון לפחות בתחום הנדסה אווירונאוטית, מכנית, חשמלית, אלקטרונית, הנדסת אוויוניקה או הנדסה בתחום אחר המקובל על המנהל כנוגע לכשירות אווירית נמשכת של כלי טיס;
(ג)
התקיימו בו כל אלה:
(1)
נוסף על הניסיון כאמור בפסקה (2), הוא בעל ניסיון של 5 שנים לפחות בשילוב מתאים של משימות הקשורות לתחזוקת כלי טיס או לניהול כשירות אווירית נמשכת, או לפיקוח על משימות כאמור;
(2)
הוא עבר קורס היכרות כללית עם מדגם מייצג של סוגי כלי הטיס שמפעיל מחזיק הרמ״א;
(3)
הוא בעל ידע בנושא מערכת איכות כולל שיטות לביצוע סיקור, כהגדרתו בתקנות מכוני הבדק.
(ד)
המנהל רשאי לאשר חריגה מהוראות תקנה זו אם מצא להנחת דעתו כי לאותו אדם נסיון תעופתי דומה.
סימן ב׳: כללי הפעלה
כללי
שמירת רישומים [תיקון: תשע״ו־2, תשע״ח־4]
(א)
מחזיק רמ״א יחזיק במשרד העסקים הראשי שלו ויעמיד לביקורת המנהל, מפקח או שוטר את כל אלה:
(1)
את רשיונו;
(2)
את מפרטי ההפעלה שלו;
(3)
רשימה עדכנית של כלי הטיס שבהם הוא משתמש או העומדים לשימושו בהפעלה לפי פרק זה וההפעלה שלשם ביצועה מצוייד כל אחד מהם;
(4)
רישום אישי של כל טייס המועסק על ידו בהפעלה לפי פרק זה, הכולל –
א.
שמו המלא של הטייס;
ב.
רשיון הטייס (סוג ומספר) והגדריו;
ג.
נסיון הטיסה של הטייס בפירוט שיספיק כדי לקבוע את כישוריו להטיס כלי טיס בהפעלה לפי פרק זה;
ד.
תפקידי הטייס העדכניים ותאריך מינויו לאותם תפקידים;
ה.
סוג התעודה הרפואית המוחזקת על ידי הטייס ותאריך פקיעת תקפה;
ו.
המועד והתוצאה של כל מבחן יכולת ראשוני וחוזר ושל כל מבחן טיסה ראשוני וחוזר בנתיבים ולפי מכשירים הנדרשים על פי פרק זה, וסוג כלי הטיס שהוטס בעת עריכת מבחנים ובדיקות אלה;
ז.
זמן טיסה, זמן תפקיד ומנוחה של כל טייס, בפירוט שיספיק כדי לקבוע עמידה בתקנות הטיס (מגבלות זמן טיסה בשירותי תעופה), התשל״א–1971, לרבות שעות טיסה שבוצעו בכל מסגרת אחרת מחוץ לזו של המחזיק ברמ״א, למעט טיסות כלליות;
ח.
אישורים ותוצאות של מבחני הסמכה שנערכו לטייס על ידי טייס־בוחן;
ט.
כל פעולה שננקטה לשחרור הטייס מתעסוקתו או פסילתו הרפואית או המקצועית של הטייס;
י.
מועד סיום השלב הראשוני וכל שלב נוסף באימון הנדרש לפי פרק זה.
(ב)
מחזיק רמ״א ישמור על הרישומים כאמור בתקנת משנה (א), פסקאות (3) ו־(4), במשך לפחות שנים־עשר חודשים לאחר הרישום.
(ג)
מחזיק רמ״א המפעיל כלי טיס רב־מנועי, יכין רשימון מטען המכיל את המידע דלהלן הקשור בהטענת כלי הטיס בעת המראתו:
(1)
מספר הנוסעים;
(2)
המשקל הכללי של כלי הטיס הטעון;
(3)
המשקל המרבי המורשה להמראה של כלי הטיס;
(4)
מרכז הכובד של כלי הטיס הטעון;
(5)
מגבלות מרכז הכובד של כלי הטיס הטעון;
(6)
מספר הרישום של כלי הטיס או מספר הטיסה;
(7)
נקודות המוצא והיעד;
(8)
זהות אנשי הצוות ותפקידם בטיסה.
(ד)
טייס מפקד של כלי טיס שעבורו יש להכין רשימון מטען, ישא עותק של הרשימון, שכל הפרטים נרשמו על גביו כאמור בתקנת משנה (ג), ליעדו של כלי הטיס, ומחזיק רמ״א ישמור על עותק הרשימון המלא, לתקופה של לפחות 90 יום, בבסיס ההפעלה העיקרי שלו או במקום אחר שאושר לכך על ידי המנהל.
יומן תחזוקה ודיווח על תקלה טכנית
(א)
מחזיק רמ״א יספק יומן תחזוקה לכל כלי טיס המופעל על ידו, שיש לשאתו בכל כלי טיס כאמור לשם רישום תקלות טכניות ותיקונן או דחיית תיקונן.
(ב)
הטייס המפקד ירשום, או יגרום לרישום, כל תקלה טכנית שהובאה לתשומת לבו בעת הטיסה, ביומן התחזוקה. לפני התחלת כל טיסה, יקבע הטייס המפקד את מעמדה של כל תקלה שנרשמה ביומן התחזוקה בסופה של הטיסה הקודמת, ואשר טרם תוקנה.
(ג)
אדם הנוקט בפעולת תיקון תקלה או הדוחה תיקון תקלה, ירשום את הפעולה שננקטה ביומן התחזוקה של כלי הטיס בהתאם לדרישות כושר האוירי הישימות.
(ד)
מחזיק רשיון יקבע נהלים לשמירת עותקים של יומן התחזוקה, הנדרש לפי תקנה זו, בכלי הטיס לשימוש כח האדם המתאים ויכלול נהלים אלה בספר העזר למבצעים שלו.
דיווח על תנאים מטאורולוגיים מסוכנים ועל תקלות [תיקון: תשע״ד, תשפ״ה]
נתקל טייס בעת טיסה בתנאים מטאורולוגיים מסוכנים או העלולים להיות מסוכנים או בתקלה במתקני הקשר הקרקעי או במתקני עזרי ניווט, ולדעתו ידיעתם חיונית לבטיחות טיסות אחרות, ידווח הטייס על כך ליחידת הנת״א שבתחום פיקוחה הוא טס מוקדם ככל אפשר ויבקש העברת המידע לאחרים.
דיווח טייס על תנאים מטאורולוגיים מסוכנים ועל תקלות במיתקן עזר לטיסה [תיקון: תשע״ד, תשפ״ה]
(החל מיום 3.1.2025):
(א)
נתקל טייס בזמן טיסה בתנאים כמפורט להלן, ידווח על כך ליחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי, מוקדם ככל האפשר:
(1)
מערבולת אוויר מתונה או חריפה;
(2)
התקרחות מתונה או חמורה;
(3)
גלי הרים חמורים (Severe Mountain Waves);
(4)
סופות רעמים, בהעדר ברד או בנוכחותו, מוסתרות (Obscured), מוטמעות בשכבת עננות אחרת (Embedded), נרחבות או מאורגנות בקו תזזית (Squall Line) או חזית;
(5)
סופות חול או אבק כבדות;
(6)
ענן אפר געשי (Volcanic Ash Cloud);
(7)
התפרצות געשית או פעילות הקודמת להתפרצות געשית (Pre-Eruption Volcanic Activity);
(8)
מצב מטאורולוגי אחר, שאינו מנוי בפסקאות (1) עד (7), דוגמת גזירת רוח, העלול לדעתו לסכן את בטיחות הטיסה או לשבש באופן משמעותי את הפעילות האווירית;
(9)
פעולת בלימה (Braking action) שונה מהאמור בדוח תנאי המסלול העדכני.
(ב)
טייס המדווח כאמור בתקנת משנה (א) ידווח במתכונת של דיווח־אוויר מיוחד (Special Air-Report) כמפורט במסמך 4444, באמצעות תקשורת נתונים או – אם תקשורת נתונים אינה זמינה – באמצעות תקשורת קולית.
(ג)
נתקל טייס בעת טיסה באי–תקינות של מיתקן עזר לטיסה, שידיעה עליה חיונית לדעתו לבטיחות טיסות אחרות, ידווח על כך ליחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי, מוקדם ככל האפשר.
דיווח תצפיות מזג אוויר שגרתיות ממטוס [תיקון: תשפ״ה]
(החל מיום 3.1.2025):
(א)
טייס של מטוס המצויד במערכת תקשורת נתונים, המופעל במרחב אווירי שלפי הוראות התעבורה האווירית החלות עליו נדרש בו דיווח על תצפיות מזג אוויר שגרתיות ותקשורת נתונים עם יחידת הנת״א המספקת שירותי תעבורה אווירית באותו מרחב אווירי זמינה, יעביר דיווח כאמור ליחידת הנת״א האמורה, אם דרשה זאת, באמצעות מערכת תקשורת הנתונים.
(ב)
מחזיק רמ״א יבטיח כי הדיווח במערכת תקשורת נתונים כאמור בתקנת משנה (א) יוכל להתבצע במתכונת של דיווח־אוויר שגרתי (Routine Air-Report) כמפורט במסמך 4444.
העברת דיווח על ידי יחידת נת״א [תיקון: תשפ״ה]
(החל מיום 3.1.2025):
(א)
יחידת נת״א שקיבלה דיווח על תנאים מטאורולוגיים לפי תקנה 253 או 253א, תעבירו בלא דיחוי לשירות המטאורולוגי; אם הדיווח הוא לעניין תנאים מטאורולוגיים מסוכנים לפי תקנה 253 – תעבירו גם לכלי טיס שלו היא נותנת שירותי נת״א, שעלול להיתקל בתנאים המטאורולוגיים שעליהם דווח.
(ב)
יחידת נת״א שקיבלה דיווח על אי–תקינות מיתקן עזר לטיסה כאמור בתקנה 253(ג), תעבירו לכל כלי טיס שלו היא נותנת שירותי נת״א שעלול להשתמש במיתקן העזר לטיסה שעל אי–תקינותו דווח, ולמשרד הנוטאם; לעניין זה ”משרד הנוטאם“ – יחידת נת״א שהמנהל הרשה לה, מתוקף סמכותו לפי סעיף 82(ה) לחוק, לפרסם נוטאם
הגבלת טיסה או השעייתה בעת חרום
(א)
מחזיק רמ״א או טייס מפקד היודע על קיומם של תנאים, לרבות תנאי שדות תעופה או מסלולים, המסוכנים להפעלה בטוחה, יגביל את ההפעלה או ישעה אותה עד שהתנאים האמורים יתוקנו.
(ב)
המריא כלי טיס, לא יתיר הטייס המפקד של כלי הטיס המשכת הטיסה לשדה תעופה המיועד לנחיתה, בתנאים כאמור בתקנת משנה (א), אלא אם לדעתו סביר להניח שהתנאים המסוכנים לבטיחות הטיסה יתוקנו עד המועד המשוער להגעת כלי הטיס, או אלא אם לא תתכן הפעלה בטוחה יותר בדרך אחרת. במקרה האחרון, המשכת הטיסה לאותו שדה תעופה היא מקרה חרום כאמור בתקנה 239.
בדיקת כושר טיסה
לא יחל טייס מפקד טיסה אלא לאחר שקבע כי בוצעו בכלי הטיס כל פעולות הביקורות והאחזקה כאמור בפרק השביעי או כאמור בתקנה 345, לפי הישים ביניהם.
ביקורת ומבחנים
מחזיק רמ״א יאפשר למנהל, בכל עת ובכל מקום, לקיים ביקורת או מבחנים, לרבות ביקורת בעת טיסה, כדי לקבוע האם מחזיק רמ״א עומד בדרישות הדין החל על העניין, בתנאי רשיונו ובמפרטי ההפעלה שלו.
סמכויות מפקח בעת טיסה
(א)
הציג מפקח תעודת מפקח, שניתנה לו כדין על ידי המנהל, בפני טייס מפקד של כלי טיס המופעל על ידי מחזיק רמ״א, תנתן למפקח גישה חפשית ובלתי מופרעת לתא הטייס בכלי הטיס.
(ב)
לרשותו של מפקח, המבצע פיקוח בטיסה, יועמד מושב משקיף קדמי בתא הטייס, או מושב נוסעים קדמי עם אוזניות או רמקול, להנחת דעתו של המפקח.
אחריות תפעולית
מחזיק רמ״א אחראי לשליטה ולבקרה על ההפעלה. מחזיק הרשיון יציין בספר העזר למבצעים שלו את שמו, ותוארו של כל אדם שהורשה על ידו לבצע שליטה ובקרה על ההפעלה.
העברת מידע מבצעי [תיקון: תשע״ד]
מחזיק רמ״א יעביר לכל אדם המועסק על ידו מידע בדבר מפרטי ההפעלה הנוגעים לתפקידיו ואחריותו, ויעמיד לרשות כל טייסיו את המסמכים המפורטים להלן, כשהם מעודכנים:
(1)
הוראות תעבורה אוירית וכל הוראות המנהל;
(2)
עותק תקנות אלה;
(3)
ספרי תיאור ציוד כלי הטיס, או ספר הטיסה (Flight Handbook), ספר טיסה (Flight Manual או Owner's Manual) וספר עזר למבצעים של המחזיק ברמ״א;
(4)
להפעלה מחוץ לישראל – את כל הנתונים והמידע הקשורים והדרושים בטיסה בחו״ל (כגון מפות, הליכי הנמכה וכו׳) ומידע הנוגע לדרישות כניסה לאותה מדינה, כמפורט בפמ״ת (A.I.P.) של אותה המדינה;
(5)
עותק של נספחים 2, 6 ו־11 של האמנה.
דרישות מידע להפעלה
(א)
מפעיל כלי טיס יספק את החומר דלהלן, כשהוא מעודכן וערוך בצורה מתאימה, בהשג ידו של הטייס בעמדת הטייס בכלי הטיס, והטייס ישתמש בחומר זה:
(1)
רשימת־תיוג תא הטייס;
(2)
במקרה של כלי טיס רב מנועי או כלי טיס עם כן נסע מתקפל, רשימת־תיוג למקרה חירום, המכילה את הנהלים הנדרשים בתקנת משנה (ג);
(3)
מפות אוירונוטיות מתאימות ורשימת תחנות רדיו ותדרים;
(4)
לטיסה לפי כט״מ, מפות ניווט בנתיב, מפות איזורים טרמינליים ומפת גישה והנמכה;
(5)
במקרה של כלי טיס רב מנועי, נתוני ביצוע נסיקה עם מנוע אחד לא בפעולה.
(ב)
רשימת־התיוג כאמור בתקנת משנה (א), פסקה (1), תכיל נהלים לגבי כל אחד משלבי הטיסה האלה:
(1)
לפני התנעת המנועים;
(2)
לפני המראה;
(3)
שיוט;
(4)
לפני נחיתה;
(5)
לאחר הנחיתה;
(6)
הפסקת פעולת המנועים.
(ג)
רשימת־התיוג למקרה חירום כאמור בתקנת משנה (א), פסקה (2), תכיל נהלים לגבי כל אלה:
(1)
הפעלת חירום של מערכות הדלק, ההידרוליקה והחשמל וכל מערכת אחרת;
(2)
הפעלת חירום של מכשירים ובקרות;
(3)
נהלים ביחס למנוע שאינו בפעולה;
(4)
נהלי חירום אחרים החיוניים לבטיחות הטיסה.
הולכת בני אדם ללא עמידה בדרישות
אלה בני האדם שמותר להוליך בכלי טיס מבלי לעמוד בכל הדרישות הישימות לגבי הולכת נוסעים כאמור בפרק זה:
(1)
איש צוות;
(2)
אדם הנוסע למקום הצבת איש צוות או ממנו, כאשר מפעיל כלי הטיס מוצא שאמצעי תחבורה אחרים אינם מעשיים;
(3)
אדם שנוכחותו בכלי הטיס חיונית לשם שמירה על חמרים רדיו־אקטיביים המצויים בכלי הטיס;
(4)
אדם שנוכחותו בכלי הטיס חיונית לשם שמירה על חיות המצויות בכלי הטיס;
(5)
אדם המשמש בתפקיד של איש בטחון או מלווה של מטען, שאושר לכך על ידי קצין הבטחון של משרד התחבורה והבטיחות בדרכים;
(6)
חייל צה״ל או אדם מטעמו, המלווה מטען השייך לצה״ל ובאישור הרשויות המוסמכות לכך בצה״ל;
(7)
מפקח המבצע פיקוח או ביקורת בטיסה.
הובלת מטען וכבודה
לא יתיר טייס מפקד הובלת מטען וכבודה בכלי טיס אלא בהתאם לקבוע בתקנה 156.
שימוש בחמצן
(א)
טייס של כלי טיס עם תא ללא דיחוס, ישתמש בכל זמן הטיסה בחמצן כאשר כלי הטיס טס –
(1)
בגבהים של מעל 10,000 ועד 12,000 רגל MSL, בכל הנוגע לאותו חלק של הטיסה בגבהים אלה הנמשך יותר משלושים דקות;
(2)
מעל גובה של 12,000 רגל MSL.
(ב)
כאשר תא כלי הטיס הוא בעל דיחוס וכלי הטיס מופעל בגובה לחץ תא מעל 10,000 רגל, ימלא אחר הוראות תקנת משנה (א).
(ג)
כאשר כלי הטיס מופעל עם תא בעל דיחוס, בגובה של מעל 25,000 רגל, אלא אם לרשותו של כל טייס מסכת חמצן מסוג חבישה־מהירה –
(1)
לפחות טייס אחד בעמדת טיסה יחבוש מסכת חמצן, כשהיא מהודקת היטב ואטומה, המספקת חמצן בכל עת או מספקת חמצן אוטומטית כאשר גובה לחץ התא עולה על 12,000 רגל MSL;
(2)
בנוסף לאמור בפסקה (1), במשך אותה טיסה לכל טייס אחר בעמדת טיסה תהיה מסכת חמצן מסוג חבישה־מהירה, שניתן לחבוש אותה מיד, להדקה ולאטמה כראוי והיא מספקת חמצן.
(ד)
כאשר כלי הטיס מופעל עם תא בעל דיחוס, בגובה של מעל 35,000 רגל MSL לפחות טייס אחד בעמדת טיסה יחבוש מסכת חמצן כשהיא מהודקת ואטומה, כאמור בתקנת משנה (ג)(1).
(ה)
עוזב טייס את עמדת הטייס כשכלי הטיס מופעל מעל 25,000 רגל MSL יחבוש הטייס הנותר מסכת חמצן מסוג מאושר עד שובו של הטייס האחר לעמדתו.
חמצן לשימוש רפואי על ידי נוסעים [תיקון: תשע״ד]
(א)
מחזיק רמ״א רשאי להתיר לנוסע לשאת ולהפעיל ציוד לאיחסון, ייצור או הנפקה של חמצן לשימוש רפואי, אם מתמלאים התנאים האלה:
(1)
הציוד עונה על דרישות אלה:
א.
הציוד סופק על ידי מחזיק הרשיון;
ב.
הציוד הוא מסוג שאושר על ידי המנהל;
ג.
הציוד מתוחזק על ידי מחזיק הרשיון לפי מערך אחזקה מאושר;
ד.
הציוד אינו מכיל חמרי זיהום מתלקחים על כל משטחיו החיצוניים;
ה.
הציוד מסוגל לספק למשתמש זרימה מינימלית של חמצן בשיעור של ארבעה ליטר לדקה;
ו.
הציוד בנוי כך שכל השסתומים, המתאמים ומכשירי המדידה מוגנים מפגיעה;
ז.
הציוד מהודק ומובטח כראוי;
(2)
כאשר החמצן מאוחסן בצורה נוזלית, הציוד היה כלול במערך האחזקה המאושר של מחזיק הרשיון מאז רכישתו כחדש, או מאז עבר מכל האיחסון ניקוי ושטיפה בפעם האחרונה;
(3)
כאשר החמצן מאוחסן בצורת גז דחוס –
א.
הציוד היה כלול במערך האחזקה המאושר של מחזיק הרשיון מאז רכישתו כחדש, או בדיקת הלחץ ההידרוסטטי האחרונה של מכל האיחסון;
ב.
הלחץ בכל מכל חמצן אינו עולה על הלחץ הרשום על גבי המכלים;
(4)
לכל אדם המשתמש בציוד החמצן יש אישור החתום על ידי רופא ובו נקבעה כמות החמצן המקסימלית הדרושה כל שעה וקצב הזרימה המקסימלי הדרוש בגובה לחץ המתאים ללחץ בתא הנוסעים של המטוס בתנאי הפעלה רגילים. פסקה זו אינה חלה על הובלת חמצן במטוס שבו כל הנוסעים הם אנשים העשויים להזדקק לחמצן רפואי בעת הטיסה וכן מלווה אחד לכל אחד מאנשים אלה וסגל רפואי;
(5)
כאשר נדרש אישור רפואי כקבוע בפסקה (4), הכמות הכללית של החמצן שווה לכמות המקסימלית של החמצן הנדרשת בכל שעה, כקבוע באישור הרפואי, המוכפלת במספר השעות שהשתמשו בהן לחישוב כמות דלק המטוס כקבוע בפרק זה;
(6)
הודע לטייס המפקד על דבר הציוד המצוי בכלי הטיס ועל מועדי השימוש בו;
(7)
הציוד מסודר, וכל נוסע המשתמש בו יושב, באופן שאינו מגביל את הגישה או את השימוש בפתחי יציאה רגילים או לשעת חירום או במעבר בתא הנוסעים.
(ב)
לא יעשן אדם, ולא יתיר מחזיק רמ״א לאדם לעשן, בתחומי שלושה מטר מציוד חמצן שתקנה זו חלה עליו.
(ג)
לא יתיר מחזיק רמ״א לכל אדם לחבר או לנתק ציוד הנפקת חמצן למכל חמצן או ממנו בעוד מצוי נוסע כלשהוא בכלי הטיס.
(ד)
תקנה זו אינה חלה על הובלת חמצן נוסף או חמצן עזרה ראשונה וציוד נלווה להם, הנדרשים לפי הוראות תקנות אלה.
גבהים מזעריים לשימוש במערכת טייס אוטומטי [תיקון: תשע״ד, תשע״ד־3]
(א)
בתקנה זו, ”גובה מעל פני השטח“ –
(1)
בעת ההמראה, הטיפוס הראשוני, ביצוע תמרון הליכה סביב או תמרון החטאת גישה – הגובה מעל שדה התעופה הנוגע בדבר;
(2)
בעת הטיפוס, השיוט או ההנמכה – הגובה מעל תכסית פני השטח (terrain);
(3)
בעת הגישה – הגובה מעל אזור הנגיעה, אלא אם כן גובה זה צוין בספר הטיסה או בנוהלי מחזיק הרישיון כמתייחס לגובה ההחלטה או לגובה ההנמכה המזערי.
(ב)
לא ישתמש אדם במערכת טייס אוטומטי בעת ההמראה או בעת הטיפוס הראשוני מתחת לגובה המפורט להלן, לפי הגבוה מביניהם:
(1)
גובה נמוך מ־500 רגל מעל פני השטח;
(2)
גובה מעל פני השטח הנמוך מפעמיים האיבוד המרבי של גובה, העלול להיגרם עקב תקלה במערכת הטייס האוטומטי, כמצוין בספר הטיסה.
(ג)
על אף האמור בתקנת משנה (ב), רשאי אדם להשתמש במערכת טייס אוטומטי בעת ההמראה או בעת הטיפוס הראשוני, בגובה שלא יפחת מאחד מאלה, אם נקבע גובה כאמור, ולפי הגבוה מביניהם:
(1)
גובה מזערי להצמדת טייס אוטומטי שנקבע בספר הטיסה;
(2)
גובה מזערי אחר להצמדת טייס אוטומטי שהמנהל התיר לגבי אותו כלי טיס.
(ד)
לא ישתמש אדם במערכת טייס אוטומטי בעת השיוט, כולל הטיפוס וההנמכה, מתחת לגובה המפורט להלן, לפי הגבוה מביניהם:
(1)
גובה נמוך מ־500 רגל מעל פני השטח;
(2)
גובה מעל פני השטח הנמוך מפעמיים האיבוד המרבי של גובה, העלול להיגרם עקב תקלה במערכת הטייס האוטומטי בעת השיוט, כמצוין בספר הטיסה;
(3)
גובה מזערי אחר שהמנהל הורה עליו לגבי אותו כלי טיס.
(ה)
לא ישתמש אדם במערכת טייס אוטומטי בעת ביצוע גישת מכשירים, בגובה הנמוך מ־50 רגל מגובה ההחלטה או מגובה ההנמכה המזערי המאושר לאותה גישת מכשירים; ואולם במקרים המפורטים להלן רשאי אדם להשתמש במערכת טייס אוטומטי בעת ביצוע גישת מכשירים, בגובה כאמור לגביהם:
(1)
נעשה שימוש במערכת טייס אוטומטי שלגביה מצוין בספר הטיסה אבדן גובה מרבי בעת ביצוע גישת מכשירים עקב תקלה בה, בגובה שלא יפחת מן הגבוה מבין אלה:
(א)
גובה מעל פני השטח שלא יפחת מפעמיים אבדן הגובה המרבי כאמור;
(ב)
גובה מעל פני השטח שלא יפחת מאבדן הגובה המרבי כאמור ועוד 50 רגל, כאשר תנאי מזג האוויר המדווחים פחותים מתנאי מזג האוויר הנדרשים לטיסה לפי כטר״מ כמפורט בתקנה 93, נקבעו עצמים חזותיים מתאימים לתהליך גישת המכשירים כמפורט בתקנה 115, ומערכת הטייס האוטומטי מוצמדת ומקבלת הנחיות לניווט אופקי ואנכי;
(ג)
גובה מעל פני השטח שלא יפחת מאבדן הגובה המרבי כאמור, או 50 רגל מעל לגובה אזור הנגיעה (Touchdown Zone elevation), כאשר תנאי מזג האוויר המדווחים שווים או טובים לתנאי מזג האוויר הנדרשים לטיסה לפי כטר״מ כמפורט בתקנה 93 ובלבד שמערכת הטייס האוטומטי מוצמדת, ומקבלת נתוני ניווט להנחיה אופקית ואנכית;
(ד)
גובה מזערי אחר שהמנהל הורה עליו לגבי אותו כלי טיס;
(2)
נעשה שימוש במערכת טייס אוטומטי שלגביה מפורטת בספר הטיסה מגבלת גובה מזערי לשימוש בה בעת ביצוע גישת מכשירים, ובגובה שלא יפחת מן הגבוה מבין אלה:
(א)
הגובה המזערי המפורט בספר הטיסה המתאים לסוג הגישה;
(ב)
50 רגל מעל פני השטח;
(ג)
גובה מזערי אחר שהמנהל הורה עליו לגבי אותו כלי טיס;
(3)
נעשה שימוש במערכת טייס אוטומטי שלגביה מפורט בספר הטיסה כי בעת תקלה בה לא יהיה אבדן גובה או שיהיה אבדן גובה זניח, ובגובה שלא יפחת מן הגבוה מבין אלה:
(א)
50 רגל מעל פני השטח;
(ב)
גובה מזערי אחר שהמנהל הורה עליו לגבי אותו כלי טיס;
(4)
מבוצע תהליך הליכה סביב בעת שמערכת הטייס האוטומטי מוצמדת, לפי הוראות תקנת משנה (ו).
(ו)
לא ישתמש אדם במערכת טייס אוטומטי בעת ביצוע תהליך הליכה סביב אלא בגובה כמפורט בתקנות משנה (ב) ו־(ג); הוראה זו לא תחול אם בעת התחלת ביצוע תהליך ההליכה סביב היתה מערכת הטייס האוטומטי מוצמדת, ובלבד שביצוע התהליך עם מערכת טייס אוטומטי מוצמדת אינה משפיעה לרעה על המרחק המזערי הבטוח ממכשולים.
(ז)
על אף האמור בתקנת משנה (ה), רשאי המנהל לאשר למחזיק הרישיון שימוש עד לנחיתה במערכת טייס אוטומטי בעלת יכולת נחיתה אוטומטית.
(ח)
תקנה זו לא תחול על הפעלה של כלי טיס רוטורי.
אנשי צוות אויר: הגבלות שימוש
לא ישתמש מחזיק ברמ״א בשירותו של אדם כאיש צוות אויר אלא אם אותו אדם מחזיק ברשיון תקף ומתאים והוא מוסמך לבצע את ההפעלה המתאימה.
כלי טיס ומיתקנים לשמירת רמה
מחזיק רמ״א יעמיד כלי טיס ומיתקנים לרשות כל אחד מהטייסים המועסקים על ידיו והמורשים להטיס כלי טיס רב מנועי או להטיס כלי טיס בטיסת כט״מ וכלי טיס כאלה מופעלים על ידי מחזיק הרשיון, כדי לאפשר להם לשמור על יכולתם ולהוכיחה בטיסות כאמור.
הרכב צוות־
(א)
לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס עם צוות־אויר שהוא פחות מהמינימום שנקבע במגבלות ההפעלה של כלי הטיס או בספר הטיסה של כלי הטיס והנדרש לפי פרק זה לעניין אותו סוג של הפעלה.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס ללא טייס־משנה אם לאותו כלי טיס תצורה של 10 מושבי נוסעים או יותר, פרט למושבי הטייסים.
הפעלת טייס יחיד בכט״מ או בלילה – תובלה אווירית מסחרית [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס בתובלה אווירית מסחרית בכט״מ או בלילה בהפעלה עם טייס יחיד, אלא אם כן המנהל אישר את ההפעלה כאמור.
(ב)
המנהל לא יאשר הפעלתו של מטוס עם טייס יחיד בכט״מ או בלילה אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
ספר הטיסה של המטוס אינו דורש צוות טיסה של יותר מטייס אחד;
(2)
המטוס מונע במנוע בוכנה או במנוע טורבו־מדחף;
(3)
המספר המרבי המאושר של מושבי הנוסעים במטוס אינו עולה על תשעה;
(4)
המטוס הוא מטוס קטן;
(5)
המטוס מצויד בכל אלה:
(א)
מערכת טייס אוטומטי שמישה בעלת אפשרויות שמירת גובה (Altitude Hold) ובחירת כיוון (Heading Select) לפחות;
(ב)
מערכת אוזניות (Headset) עם מיקרופון Boom או מקבילה לה;
(ג)
אמצעים להצגת מפות המאפשרים את קריאתן בכל תנאי התאורה שמסביב;
(6)
הטייס המפקד עונה על כל הדרישות בדבר ניסיון, אימונים ומבחני רמה כלהלן:
(א)
צבר 50 שעות זמן טיסה באותו מין של מטוסים לפחות, מהן 10 שעות כטייס מפקד לפחות;
(ב)
לגבי הפעלה בכט״מ, צבר ניסיון בכל אחד מאלה:
(1)
25 שעות זמן טיסה בכט״מ באותו מין של מטוסים לפחות; שעות אלה יכולות להוות חלק מהניסיון הנדרש כאמור בפסקת משנה (א);
(2)
ניסיון באחד מאלה:
(א)
5 טיסות בכט״מ לפחות, הכוללות שלוש גישות מכשירים, שבוצעו ב־90 הימים שקדמו לטיסה, במין המטוסים בתפקיד טייס יחיד;
(ב)
ביצע מבחן רמה בגישת מכשירים בכט״מ במטוס כאמור ב־90 הימים הקודמים לטיסה;
(ג)
לגבי הפעלה בלילה צבר ניסיון בכל אחד מאלה:
(1)
15 שעות זמן טיסה בלילה לפחות, אשר יכולות להוות חלק מהניסיון הנדרש כאמור בפסקת משנה (א);
(2)
שלוש המראות ונחיתות בלילה באותו מין של מטוסים בתפקיד טייס יחיד ב־90 הימים הקודמים לטיסה לפחות;
(ד)
השלים בהצלחה תכנית אימונים הכוללת נוסף על האמור בסימן ז׳ לפרק זה, הדרכה ואימון בנושאים אלה:
(1)
הנחיות לתדרוך נוסעים לגבי פינוי חירום;
(2)
הפעלת טייס אוטומטי;
(3)
שימוש בעת הטיסה בבד״ח ובמסמכי טיסה המותאמים להפעלה כאמור.
טייס משנה בטיסת כט״מ [תיקון: תשע״ד]
פרט לאמור בתקנה 271 לא יפעיל אדם כלי טיס המוליך נוסעים, שאינו מטוס המופעל בתובלה אווירית מסחרית בטיסה לפי כט״מ, אלא אם מצוי טייס משנה בכלי הטיס.
[תיקון: תשע״ד, תשע״ד־3]
(בוטלה).
טיסה ללא טייס משנה: שימוש בטייס־
(א)
רשאי אדם להפעיל כלי טיס בלא טייס משנה, אם כלי הטיס מצויד במערכת טייס אוטומטי תקינה ושמישה ואם השימוש במערכת זו מאושר במפרטי ההפעלה המתאימים לפי תקנה זו; הוראה זו לא תחול בכל אחד מאלה:
(1)
בכל סוג של הפעלה – אם נדרשים שני טייסים להפעלת כלי הטיס בטיסה לפי כטר״מ;
(2)
אם ההפעלה היא בניגוד לדרישות הרכב צוות אוויר מזערי, כאמור בתקנה 268;
(3)
אם ההפעלה היא של מטוס בתובלה אווירית מסחרית בכט״מ או בלילה, כאמור בתקנה 268א;
(4)
כאשר ההפעלה היא בקטגוריה II, כאמור בתקנה 274.
(ב)
מחזיק רמ״א רשאי לבקש תיקון מפרטי ההפעלה כדי לאשר שימוש במערכת טייס־אוטומטי במקום טייס משנה. הבקשה תכיל את הייצור, הדגם וסימן הרישום של כל מטוס שבו מותקנת מערכת הטייס־האוטומטי ואת הייצור והדגם שלה.
(ג)
המנהל יתקן את מפרטי ההפעלה ויתיר שימוש במערכת טייס־אוטומטי במקום טייס משנה, אם –
(1)
המערכת מסוגלת להפעיל את הגאי המטוס כדי לשמור על טיסה ותמרונים בכל שלושת הצירים;
(2)
מחזיק הרשיון הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, שהפעלת המטוס תוך כדי שימוש במערכת הטייס־האוטומטי יכולה להתבצע בבטיחות ותוך עמידה בדרישות פרק זה.
(ד)
תיקון למפרטי ההפעלה כאמור יכלול תנאים ומגבלות על שימוש במערכת הטייס־האוטומטי, ככל שיראה למנהל כנחוץ למען בטיחות הטיסה.
דייל
לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס שקיבולת הנוסעים שלו היא יותר מ־19, אלא אם מצוי דייל בכלי הטיס.
מינוי טייס־
(א)
מחזיק ברמ״א ימנה –
(1)
טייס מפקד לכל טיסה;
(2)
טייס משנה לכל טיסה שלהפעלתה נדרשים שני טייסים.
(ב)
טייס מפקד שמונה על ידי מחזיק רשיון ימשיך לשמש כטייס מפקד במשך כל אותה טיסה.
טייס משנה בהפעלת קטגוריה II
לא יפעיל אדם כלי טיס בקטגוריה II, אלא אם מצוי טייס משנה בכלי הטיס.
שימוש במושב הטייס על ידי נוסע [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל מחזיק רמ״א כלי טיס שתעודת הסוג שלו ניתנה אחרי כ״ו בתשרי התשל״ב (15 באוקטובר 1971), שלו תצורה של יותר מ־8 מושבי נוסעים, פרט למושבי הטייסים, אם יושב במושב טייס אדם שאינו טייס מפקד, טייס משנה, טייס בוחן מטעם מחזיק הרשיון או נציג מוסמך של המנהל.
אחיזה בהגאים
לא יתיר טייס מפקד לאדם כלשהוא לאחוז בהגאי כלי הטיס בזמן טיסה המבוצעת לפי פרק זה ולא יחזיק אדם את ההגאים בזמן אותה טיסה, אלא אם אותו אדם הוא –
(1)
טייס המועסק על ידי המחזיק הרמ״א והמורשה להטיס אותו כלי טיס;
(2)
נציג מוסמך של המנהל שקיבל לכך הסכמתו של הטייס המפקד, שהורשה להטיס את כלי הטיס והוא מבצע פיקוח על הטיסה או בדיקתה.
תדרוך נוסעים לפני טיסה
(א)
לפני כל המראה יוודא הטייס המפקד שכל הנוסעים תודרכו בעל פה בכל הנוגע לכל אלה:
(1)
עישון;
(2)
שימוש בחגורות בטיחות;
(3)
הצבת משענות המושבים במצב זקוף לפני המראה ונחיתה;
(4)
מיקום דלת הכניסה לנוסעים ופתחי החרום ושיטת פתיחתם;
(5)
מיקום ציוד ההצלה;
(6)
אם הטיסה מיועדת להיות טיסה ממושכת מעל לים, נהלי נחיתת אונס על פני הים ושימוש בציוד ציפה;
(7)
אם הטיסה מיועדת לטוס בגובה של מעל 12,000 רגל MSL, שימוש רגיל ושימוש חירום בחמצן;
(8)
מיקום מטפי כיבוי אש והפעלתם.
(ב)
לפני המראה יוודא הטייס המפקד שכל אדם העשוי להיות זקוק לסיוע אדם אחר לשם תנועה מהירה לפתח חירום במקרה חירום, וכל אדם המסייע לאותו אדם, תודרכו בכל הנוגע לנהלי פינוי בשעת חירום. תקנת משנה זו אינה חלה על אדם שתודרך כבר בקטע קודם של אותה טיסה.
(ג)
תדרוך בעל פה הנדרש לפי תקנת משנה (א) ינתן על ידי הטייס המפקד או איש צוות אחר. בנוסף לתדרוך בעל פה יסופק לכל נוסע כרטיס מודפס המכיל –
(1)
תרשים של פתחי החירום ושיטת הפעלתם;
(2)
הוראות אחרות הדרושות לשימוש בציוד החירום בכלי הטיס.
כרטיס מודפס כאמור ימוקם במקום נוח לשימוש של כל נוסע בכלי הטיס ויכיל מידע המתאים לסוג כלי הטיס שבשימוש.
משקאות אלכוהוליים
(א)
לא ישתה אדם משקה אלכוהולי בכלי טיס אלא אם מחזיק רמ״א המפעיל את כלי הטיס הציע לו משקה כזה.
(ב)
לא יציע מחזיק רמ״א משקה אלכוהולי לאדם בכלי טיס המופעל על ידיו, אם אותו אדם נראה שיכור.
(ג)
לא יתיר מחזיק רמ״א לאדם להכנס לכלי טיס המופעל על ידיו, אם אותו אדם נראה שיכור.
תפקידי חירום ותפקידי פינוי חירום
(א)
מחזיק רמ״א יקבע לכל איש צוות הנדרש לכל סוג של כלי טיס את תפקידיו בעת חירום או במצב הדורש פינוי חירום. מחזיק הרמ״א יוודא שניתן לבצע תפקידים אלה הלכה למעשה, ושיש בתפקידים אלה כדי לעמוד בכל מצב חירום חזוי מראש, לרבות מצב של חידלון של כל אחד מאנשי הצוות או חוסר יכולתם להגיע לתא הנוסעים מפאת תזוזת מטען, בכלי טיס שבו מובלים מטען ונוסעים יחדיו.
(ב)
מחזיק הרשיון יתאר בספר העזר למבצעים שלו את תפקידיהם של אנשי הצוות כאמור בתקנת משנה (א).
סימן ג׳: כלי טיס וציוד
תחולה
סימן זה יחול על כלי טיס וציוד הנדרשים לביצוע ההפעלה לפי פרק זה. דרישות סימן זה הן בנוסף לדרישות הפרקים הראשון עד השביעי, אולם בסימן זה לא נדרשת כפילות של כל ציוד שנדרש לפי פרק אחר.
דרישות כלליות [תיקון: תש״ן]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי פרק זה, אלא אם כלי הטיס והציוד שבו עונים על הדרישות של התקנות הישימות.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי פרק זה אלא אם כן מותקן בו טרנספונדר העומד בדרישות ביצוע ותנאי סביבה כמוגדר בנוהל אפ״א – TSO כאמור להלן:
(1)
עד יום 1 בינואר 1992 אחד מאלה:
(א)
דרישות אפ״א C74B או C74C ובלבד שהטרנספונדר יוצר לפני יום 1 בינואר 1990;
(ב)
דרישות אפ״א C112 (MODE-S);
(2)
אחרי יום 1 בינואר 1992 – דרישות אפ״א C112 (MODE-S).
(ג)
מבחני הצגת יכולת של כלי טיס [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל מחזיק רמ״א מטוס טורבו־סילוני, או כלי טיס שלהפעלתו בתנאי כטר״מ נדרשים לפי פרק זה שני טייסים, אלא אם הראה, בנוסף למבחני רישוי כלי הטיס, שכלי טיס מאותו ייצור ומתכן דומה הוטס, במבחני הצגת יכולת המקובלים על המנהל, במשך לפחות 25 שעות, על ידי מחזיק הרשיון, לרבות –
(1)
חמש שעות טיסת לילה, אם מבוקש אישור לטיסות לילה;
(2)
חמישה תהליכי גישת מכשירים בתנאי מזג אויר מדומים או ממשיים, אם מבוקש אישור לטיסות כט״מ;
(3)
כניסה למספר שדות תעופה ייצוגיים בנתיב, כפי שנקבע על ידי המנהל.
(ב)
לא יוליך מחזיק רשיון נוסעים בכלי טיס בעת ביצוע מבחן הצגת יכולת למעט נוסעים הנדרשים לביצוע המבחן ונוסעים שמונו על ידי המנהל לפקח על המבחן; אולם מותר לבצע אימון של הטייסים בעת מבחני הצגת יכולת של כלי הטיס.
(ג)
לענין תקנה זו יראו כלי טיס כשונה באופן מהותי בתכן שלו, אם השינויים כוללים –
(1)
התקנת מנועים שאינם מסוג דומה לאלה שעמם הורשה כלי הטיס; או
(2)
שינויים בכלי הטיס או ברכיביו המשפיעים באופן מהותי על איפיוני הטיסה שלו.
(ד)
המנהל רשאי לאשר חריגות מהוראות תקנה זו אם מצא שקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת.
הגאים כפולים
לא יפעיל אדם כלי טיס בהפעלה שבה נדרשים שני טייסים, אלא אם כלי הטיס מצוייד במערכת הגאים כפולה ותקינה. אולם אם לפי מגבלות ההפעלה בתעודת הסוג של כלי הטיס לא נדרשים שני טייסים, ניתן להשתמש במערכת הגאים יחידה הניתנת להעברה מטייס לטייס (throwover) במקום בשני הגאים.
דרישות ציוד: כללי
לא יפעיל אדם כלי טיס, אלא אם כלי הטיס מצוייד –
(1)
בציוד חימום או ציוד להרחקת קרח לכל מאייד, או במקרה של מאייד לחץ, מקור אויר חילופי;
(2)
במקרה של כלי טיס המונע במנוע טורבינה, כל ציוד נוסף כפי שיורה המנהל.
רשמקול תא הטייס [תיקון: תש״ן, תשנ״ה־2, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה והמורשה לשאת 6 נוסעים או יותר ואשר להפעלתו נדרשים שני טייסים, אלא אם כן הוא מצוייד ברשמקול מאושר לתא טייס והוא –
(1)
מותקן בהתאם לאחת מתקנות פ.א.ר. שלהלן, לפי הענין:
23.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
25.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
27.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
29.1457(a)(1) & (2)(b) to (g);
(2)
מופעל ברציפות מתחילת ביצוע הבד״ח לפני הטיסה ועד השלמת הבד״ח בגמר הטיסה.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה והמורשה לשאת 20 נוסעים או יותר, אלא אם כן הוא מצוייד ברשמקול מאושר לתא הטייס והוא –
(1)
מותקן בהתאם לתקנות 23.1457, 25.1457, 27.1457 או 29.1459 [צ״ל: 29.1457] לפ.א.ר, לפי הענין;
(2)
מופעל ברציפות מתחילת ביצוע הבד״ח לפני הטיסה ועד השלמת הבד״ח בגמר הטיסה.
(ג)
רשמקול תא הטייס המותקן –
(1)
לפי תקנת משנה (א), יהיה בעל תכונת מחיקה המאפשרת, בכל עת בזמן פעולתו, מחיקת כל האינפורמציה האצורה בו למעט זו שהוקלטה ב־15 הדקות האחרונות;
(2)
לפי תקנת משנה (ב), יהיה בעל תכונת מחיקה המאפשרת, בכל עת, מחיקת כל האינפורמציה האצורה בו למעט זו שהוקלטה ב־30 הדקות האחרונות.
(ד)
במקרה של תאונה או תקרית, ישמור המחזיק ברשיון ההפעלה את האינפורמציה המוקלטת במשך 60 ימים לפחות, או לתקופה ארוכה יותר אם נדרש לכך בידי המנהל, ועדת חקירה או החוקר, החוקרים את התאונה או התקרית.
(ה)
בכלי טיס המצוייד ברשמקול בעל יכולת להקליט אותות קוליים באמצעות מיקרופון boom או המצוייד במיקרופון מסיכה, נדרשים אנשי הצוות להשתמש במיקרופון boom מתחת לגובה של 18,000 רגל מעל פני הים.
(ו)
לא יפעיל אדם מטוס גדול המונע בטורבינה ושיוצר אחרי 11 באוקטובר 1991 או מטוס שרשמקול תא הטייס הורכב עליו אחרי המועד האמור, אלא אם כן הוא מסוגל להקליט אותות קוליים באמצעות מיקרופון boom או מיקרופון מסיכה לפי הוראת תקנה 25.1457(C)(5) לפ.א.ר.
רשם נתוני טיסה [תיקון: תשנ״ה־2, תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס או כלי טיס רוטורי רב מנועי המונע בטורבינה, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט מושבי הטייסים, היא של 10 עד 19 מושבים ואשר נרשם בפנקס כהגדרתו בתקנות הרישום לאחר 11 באוקטובר 1991, אלא אם כן הוא מצוייד ברשם נתוני טיסה דיגיטלי אחד לפחות, שאושר בידי המנהל והוא בעל יכולת הקלטה, שמירה ופליטת נתונים ושמתקיימות בו הדרישות בדבר הפרמטרים, התחום, הדיוק, הרזולוציה, קצב דגימת הפרמטרים ואפיונם המפורטים בנספח B או C לחלק 135 לפ.א.ר., לפי הענין, והמסוגל להכיל הקלטה של 8 שעות לפחות.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס רב מנועי המונע בטורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו היא 20 עד 30 מושבים, או כלי טיס רוטורי רב־מנועי המונע בטורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו של 20 מושבים או יותר, אלא אם כן כלי הטיס מצוייד ברשם נתוני טיסה דיגיטלי אחד לפחות שאושר בידי המנהל והוא בעל יכולת הקלטה, שמירה ופליטת נתונים ושמתקיימות בו הדרישות בדבר הפרמטרים, התחום, הדיוק, הרזולוציות וקצב דגימת הנתונים המפורטים בנספח D או E לחלק 135 לפ.א.ר., לפי הענין, כאשר –
(1)
בכלי טיס שיוצר עד 11 באוקטובר 1991 יקליט רשם נתוני הטיסה את הפרמטרים בהתאם למפורט בתקנה 135.152(b)(1) לפ.א.ר. לכלי טיס שתעודת הסוג שלו ניתנה עד 1 באוקטובר 1969, ובתקנה 135.152(b)(2) לפ.א.ר. לכלי טיס שתעודת הסוג שלו ניתנה ביום 1 באוקטובר 1969 או לאחריו;
(2)
בכלי טיס שיוצר לאחר 11 באוקטובר 1991 יקליט רשם נתוני הטיסה את הפרמטרים בהתאם למפורט בנספח D או E לחלק 135 לפ.א.ר., לפי הענין.
(ג)
רשם נתוני טיסה הנדרש לפי תקנות אלה חייב לפעול ברציפות מרגע שמטוס מתחיל בריצת ההמראה או שכלי טיס רוטורי מתחיל לרחף ועד שהמטוס מסיים את ריצת הנחיתה או שהכלי טיס רוטורי נוחת ביעדו.
(ד)
המחזיק ברשיון ההפעלה ישמור את הנתונים –
(1)
בתקנת משנה (א), ובהם 8 שעות לפחות שהוקלטו כמפורט בתקנת משנה (ג);
(2)
בתקנת משנה (ב), עד שהמטוס ישלים הפעלה במשך 25 שעות לפחות או שכלי הטיס הרוטורי ישלים הפעלה של 10 שעות לפחות שהוקלטו בהתאם למפורט בתקנת משנה (ג);
(3)
לצורך בדיקת הרשם או לבדיקת מערכות הקשורות עמו, ניתן למחוק הקלטה של עד שעה אחת מהנתונים האצורים ברשם נתוני הטיסה.
(ה)
במקרה של תאונה או תקרית, ישמור מחזיק רשיון ההפעלה את המידע המוקלט במשך 60 ימים לפחות או למשך תקופה ארוכה יותר, אם נדרש לכך בידי המנהל, ועדת חקירה או החוקר, החוקרים את התאונה או את התקרית.
(ו)
רשם נתוני טיסה הנדרש לפי תקנה זו יותקן בהתאם לדרישות 23.1459, 25.1459, 27.1459 או 29.1459 לפ.א.ר., לפי הענין; ההשוואה הנדרשת לפי סעיף (c) של תקנות 23.1459, 25.1459, 27.1459 או 29.1459 לפ.א.ר. יכולה להתבצע:
(1)
על כלי טיס אחד מתוך מספר כלי טיס מאותו סוג;
(2)
על כלי טיס אחד מתוך מספר כלי טיס בעלי התקנה זהה של רשם נתוני הטיסה.
(ז)
כאשר אין הבדלי תכנון או הבדלי התקנה בין מקורות מכשירי הטייס המפקד ובין מקורות רשם נתוני הטיסה, חייבים להישמר בידי מחזיק רשיון ההפעלה טבלאות כיול אחרונות של מכשור הטייס המפקד ונתוני ההשוואה שבוצעה עם רשם נתוני הטיסה.
(ח)
בכל רשם נתוני טיסה הנדרש לפי תקנות משנה (א) ו־(ב) חייב להיות אמצעי לסיוע באיתורו מתחת לפני המים.
מערכת אזהרה ומודעות לפני השטח [תיקון: תשמ״ח, תשנ״ה־2, תשס״ו, תשע״ד, תשפ״ב־3]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס המונע במנוע טורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט מושבי הטייסים, היא של יותר מתשעה מושבים, אלא אם כן המטוס מצויד במערכת אזהרה ומודעות לפני השטח (an approved terrain awarness and warning system) (להלן – מערכת TAWS), שמתקיימות בו דרישות ציוד מסוג class A in TSO – C151; מכשור המטוס חייב לכלול גם תצוגה חזותית מונעת של מצב פני השטח.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס המונע במנוע טורבינה שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט מושבי הטייסים, היא של שישה עד תשעה מושבים, אלא אם כן המטוס מצויד במערכת TAWS, שמתקיימות בו, לפחות, דרישות ציוד מסוג class B in (TSO) – C151.
(ג)
ספר טיסה של מטוס יכלול, בכל הנוגע למערכת ה־TAWS, נהלים מתאימים לגבי –
(1)
השימוש במערכת;
(2)
פעולות אנשי צוות האוויר הנדרשות עם קבלת אזהרות קוליות או חזותיות ממערכת ה־TAWS.
(ג1)
מפעיל אווירי של מטוס כאמור בתקנות משנה (א) או (ב) יקבע ויישם, במערך האחזקה של המטוס, נהלים לעניין ניהול בסיס הנתונים של מערכת TAWS, שיבטיחו הפצה ועדכון תכופים (timely) של מידע בדבר פני השטח ומכשולים למערכת ה־TAWS בכל מטוס שהוא מפעיל כאמור.
(ד)
תקנות משנה (א) ו־(ב) לא יחולו על טיסה להצנחת צנחנים במרחק שאינו עולה על 30 ק״מ משדה התעופה או מהמנחת שממנו החלה הטיסה, או על טיסות העברה לתחזוקה בארץ, שאישר המנהל.
מטפי כיבוי אש בכלי טיס מוליך נוסעים [תיקון: תשע״ד, תשע״ז־2]
לא יפעיל אדם כלי טיס המוליך נוסעים אלא אם מצויים בכלי הטיס מטפי כיבוי אש ניידים מסוג מאושר לשימוש בתאי הצוות והנוסעים, כדלקמן:
(1)
סוגו וכמותו של חומר הכיבוי יהיו מותאמים לסוגי האש הצפויים;
(2)
לפחות מטף כיבוי אש אחד יהיה בתא הטייס;
(3)
לפחות מטף כיבוי אש אחד יהיה בתא הנוסעים של כלי טיס, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של לפחות 10 מושבים אך פחות מ־31 מושבים, ואולם במטוס או הליקופטר המופעל בתובלה אווירית מסחרית – מטף כיבוי אש אחד בכל תא נוסעים המופרד מתא הטייס ואינו נגיש לאנשי צוות האוויר לפחות;
(4)
חומר הכיבוי במטף כיבוי אש המותקן בתא השירותים במטוס או הליקופטר המופעל בתובלה אווירית מסחרית שניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית אחרי ד׳ בטבת התשע״ב (30 בדצמבר 2011), וכן חומר הכיבוי במטף כיבוי אש נייד המותקן בכל מקום אחר בכלי טיס כאמור שניתנה לו תעודת כושר טיסה ראשונית אחרי כ״ג בטבת התשע״ט (31 בדצמבר 2018), לא יהיה מסוג המפורט בנספח הראשון (Annex A) קבוצה 2 (Group II) במהדורה מס׳ 8 משנת 2009 של פרוטוקול מונטריאול בדבר חומרים המדללים את שכבת האוזון (Montreal Protocol on Substances That Deplete the Ozone Layer) המצוי לעיון הציבור במשרדי המנהל.
דרישות ציוד חמצן [תיקון: תשע״ד]
(א)
כלי טיס ללא דיחוס: לא יפעיל אדם כלי טיס בגבהים הקבועים בתקנה זו אלא אם הוא מצוייד במספר מספיק של מסכות חמצן ובכמות חמצן עבור טייסים כקבוע בתקנה 263(א), ולספק כאשר הוא טס –
(1)
בגובה של מעל 10,000 רגל ועד 15,000 רגל MSL, חמצן עבור לפחות 10 אחוזים משוכני כלי הטיס בנוסף לטייסים, עבור אותם קטעים של הטיסה בגבהים אלה הנמשכים מעל 30 דקות;
(2)
בגובה של מעל 15,000 רגל MSL, חמצן לכל אדם בכלי הטיס, בנוסף לטייסים.
(ב)
כלי טיס עם דיחוס: לא יפעיל אדם כלי טיס עם דיחוס –
(1)
בגובה של מעל 25,000 רגל MSL, אלא אם עומדת לרשות כל אדם בכלי הטיס, בנוסף לטייסים, אספקת חמצן שתספיק ל־10 דקות שימוש כאשר נדרשת ירידה של כלי הטיס מפאת כשל בדיחוס התא;
(2)
זולת אם כלי הטיס מצויין במספיק יחידות להנפקת חמצן כדי לעמוד בדרישות תקנת משנה (א) בכל מקרה שבו גובה לחץ התא עולה על 10,000 רגל וכן אם לחץ התא יורד, כדי לעמוד בהוראות תקנה 263(א), או כדי לספק חמצן במשך שעתיים לכל טייס, לפי הגדול שבין השניים, ולספק בטיסה –
א.
בגובה של מעל 10,000 רגל ועד 15,000 רגל MSL, חמצן עבור לפחות 10 אחוזים משוכני כלי הטיס, בנוסף לטייסים, עבור אותם קטעים של הטיסה בגבהים אלה הנמשכים מעל 30 דקות;
ב.
בגובה של מעל 15,000 רגל MSL, חמצן לכל אדם בכלי הטיס, בנוסף לטייסים, במשך שעה, אלא אם, במשך כל זמן הטיסה, כלי הטיס מסוגל לרדת לגובה של 15,000 רגל MSL תוך 4 דקות, ובמקרה זה נדרשת רק אספקה של 30 דקות.
(ג)
הציוד הנדרש בתקנה זו צריך לכלול אמצעים כדי –
(1)
לאפשר לטייסים לקבוע, בכל עת, בזמן הטיסה, את כמות החמצן הקיימת בכל מקור הספקה ואת עובדת זרימת החמצן ליחידות ההנפקה;
(2)
במקרה של יחידות הנפקה אישיות, לאפשר לכל משתמש לקבוע בכל עת את כמות החמצן וזרימתו;
(3)
לאפשר לטייסים להשתמש בחמצן בלתי מהול לפי שיקול דעתם בגבהים שמעל 25,000 רגל MSL.
דרישות ציוד לטיסת לילה עם נוסעים [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם מטוס המוליך נוסעים בלילה, אלא אם הוא מצוייד –
(1)
במד פנייה ג׳רוסקופי עם מד החלקה;
(2)
באופק מלאכותי;
(3)
במציין כיוון ג׳רוסקופי;
(4)
בגנרטור או בגנרטורים המסוגלים לספק את כל הצירופים הצפויים של העומסים החשמליים הרצופים בטיסה לציוד הנדרש ולטעינת המצבר; וכן
(5)
במקרה של טיסת לילה –
א.
במערכת תאורה נגד התנגשות;
ב.
בתאורת מכשירים להאיר את כל המכשירים והמתגים כך שקרני האור הישירות מוסתרות מעיני הטייס;
ג.
בפנס כיס ובו לפחות שתי בטריות בגודל D או דומה לו.
ציוד ניווט רדיו: טיסות נוסעים בלילה
לא יפעיל אדם כלי טיס עם נוסעים בלילה לפי כטר״מ אלא אם מצוי בכלי הטיס ציוד ניווט־רדיו המסוגל לקלוט אותות רדיו ממתקני הקרקע שבהם הוא עומד להשתמש.
דרישות ציוד לטיסת כט״מ עם נוסעים [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם מטוס בטיסת כט״מ עם נוסעים, אלא אם הוא מצוייד, בנוסף לקבוע בתקנה 33 –
(1)
במד מהירות שיעור נסיקה (vertical speed indicator);
(2)
במקור חילופי של לחץ סטטי עבור מד הגובה, מד המהירות ומד מהירות שיעור הנסיקה;
(3)
במיתקן אזהרה בפני נפילת כח או במד ווקום המראה את הכח העומד לרשות מכשירים ג׳רוסקופיים מכל מקור כח;
(4)
במקרה של מטוס חד מנועי – בגנרטור או בגנרטורים המסוגלים לספק את כל הצירופים הצפויים של העומסים החשמליים הרצופים בטיסה, לציוד הנדרש ולטעינת המצבר;
(5)
במקרה של מטוס רב מנועי – לפחות בשני גנרטורים, שכל אחד מהם מורכב על מנוע נפרד, שכל צירוף של חצי ממספרם הכולל, מספיק לספק את העומסים החשמליים של כל המכשירים והציוד הנדרשים להפעלה בטוחה של המטוס;
(6)
בשני מקורות כח בלתי תלויים, עם אמצעי לברור כל אחד מהם, שאחד מהם לפחות הוא משאבה או גנרטור המופעל במנוע, ושכל אחד מהם מסוגל להניע את כל המכשירים הג׳רוסקופיים, והמותקנים כך שכשל של מכשיר או של מקור אחד לא יפריע להספקת כח ליתר המכשירים או למקור הכח האחר, אלא אם, במקרה של כלי טיס חד מנועי, למד הפנייה וההטיה ולאופק המלאכותי יש מקורות כח נפרדים. במקרה של כלי טיס רב מנועי, כל מקור כח המונע על ידי מנוע יהיה מורכב על מנוע אחר.
ציוד רדיו וניווט בטיסות כט״מ [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס טורבו־סילוני שתצורת המושבים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, או מטוס רב־מנועי המוליך נוסעים, בטיסה לפי כט״מ, או בטיסה ממושכת מעל לים, אלא אם מצוי בו ציוד קשר הרדיו והניווט המפורטים להלן והמתאימים למתקני הקרקע שבשימוש, והמאפשרים שידור וקליטה מכל נקודה שלאורך נתיב הטיסה לפחות למיתקן קרקע אחד:
(1)
שני משדרים;
(2)
שני מיקרופונים;
(3)
שתי מערכות אוזניות או מערכת אוזניות אחת ורמקול אחד;
(4)
מקלט משואת סימון אנכית;
(5)
שני מקלטים נפרדים לצרכי ניווט;
(6)
שני מקלטים נפרדים לצרכי קשר.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס, למעט כלי טיס כאמור בתקנת משנה (א), בטיסה לפי כט״מ, או בטיסה ממושכת מעל לים, אלא אם מצוי בו ציוד קשר הרדיו והניווט המפורטים להלן המתאימים למתקני הקרקע שבשימוש, והמאפשרים שידור וקליטה מכל נקודה שלאורך נתיב הטיסה לפחות למיתקן קרקע אחד:
(1)
משדר;
(2)
שני מיקרופונים;
(3)
שתי מערכות אוזניות או מערכת אוזניות אחת ורמקול אחד;
(4)
מקלט משואת סימון אנכית;
(5)
שני מקלטים נפרדים לצרכי ניווט;
(6)
שני מקלטים נפרדים לצרכי קשר;
(7)
לטיסה ממושכת מעל לים – משדר נוסף.
(ג)
למטרת תקנות משנה (א)(5) ו־(6), ו־(ב)(5) ו־(6), יראו מקלט כנפרד אם הפעלת כל חלק שבו אינה תלויה בהפעלת כל חלק של המקלט האחר, אולם מותר להשתמש במקלט המסוגל לקלוט אותות קשר וניווט כאחד, במקום במקלטים נפרדים לקשר ולניווט.
ציוד חירום בטיסות מעל לים [תיקון: תשמ״ח]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסות ממושכות מעל לים, אלא אם מצוי בו הציוד המפורט להלן, כשהוא ממוקם במקומות המסומנים בבירור והניתנים לגישה קלה ומהירה לכל אדם בכלי הטיס במקרה של ציפת כלי הטיס:
(1)
חגורת הצלה מאושרת עם תאורת מיקום הניצול מאושרת בעלת אמצעי ציפה מאושר, לכל אדם בכלי הטיס. חגורת ההצלה צריכה להיות ניתנת לגישה קלה ומהירה לכל אדם בכלי הטיס. אם משתמשים באמצעי ציפה שאינם חגורת הצלה, עליהם להיות ניתנים להוצאה מיידית מכלי הטיס;
(2)
סירות הצלה במספר מספיק לשאת את כל שוכני כלי הטיס וציוד נוסף לכל סירת הצלה המסומן בבירור לצרכי זיהוי, כמפורט להלן:
א.
חופה אחת היכולה לשמש כמפרש, להגנה בפני שמש או גשם;
ב.
מחזיר מכ״מ אחד, או מיתקן דומה;
ג.
זווד לתיקון סירת הצלה;
ד.
מכל אחד להרקת מים;
ה.
ראי איתות;
ו.
משרוקית;
ז.
סכין;
ח.
בקבוק CO2 אחד לניפוח חירום;
ט.
משאבת ניפוח;
י.
שני משוטים;
יא.
חבל באורך של לפחות 25 מטר;
יב.
מסמן צבע;
יג.
מצפן מגנטי;
יד.
פנס כיס עם לפחות 2 סוללות מתאימות;
טו.
מיתקן איתות פירוטכני;
טז.
מזון חירום המספיק ליומיים והמספק לפחות אלף קלוריות ליום לכל אדם;
יז.
זווד להמתקת מי ים לכל שני בני אדם או ליטר מי שתיה לכל אדם;
יח.
זווד לדיג דגים;
יט.
ספר הצלה אחד המתאים לאיזור שבו מופעל כלי הטיס.
(ב)
לא יפעיל אדם כלי טיס בטיסות ממושכות מעל לים, אלא אם צמודה לסירת הצלה אחת משואת ביות חרום העונה על דרישות נוהל תקן טכני TSO-C91.
יש להחליף או להטעין מחדש את הסוללות שמשתמשים בהן באותו משדר, אם המשדר היה בשימוש רצוף של יותר משעה וכן כאשר הסתיימו 50 אחוזים מאורך החיים שלהן, או מאורך הטעינה שלהן, כקבוע בתקנה נוהל תקן טכני TSO-C91; המועד החדש להחלפת הסוללות או להטענתן מחדש, צריך להיות מסומן בבירור על גבי צידו החיצוני של המשדר. דרישות אורך החיים של הסוללות, אורך הטעינה שלהן, אינן ישימות לגבי סוללות שאינן מושפעות מאחסנה.
דרישות כושר אוירי נוספות [תיקון: תשמ״ח]
(א)
לא יפעיל אדם מטוס בינוני אלא אם הוא עונה על דרישות הכושר האוירי הנוספות כאמור בתקנות 121.213 עד 121.283, 121.307 ו־121.312 ל־פ.א.ר.
(ב)
לא יפעיל אדם מטוס קטן המונע במנוע בוכנה או במנוע טורבו־מדחף שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, אלא אם ניתנה לאותו מטוס תעודת סוג –
(1)
בקטגוריה ”תובלה“; או
(2)
לפני 1 ביולי 1970, בקטגוריה ”רגיל“, וכלי הטיס עונה על התנאים המיוחדים שנקבעו על ידי המנהל לענין זה;
(3)
לפני 19 ביולי 1970, בקטגוריה ”רגיל“, וכלי הטיס עונה על תקני כושר אוירי הנוספים כאמור ב־SFAR מס׳ 23 לחלק 135 ל־פ.א.ר.; או
(4)
בקטגוריה ”רגיל“, וכלי הטיס עונה על תקני כושר אוירי הנוספים הקבועים בתוספת א׳ לחלק 135 ל־פ.א.ר.;
(5)
בקטגוריה ”רגיל“ והמטוס עונה על דרישות סעיף 1.(A) לתוספת המיוחדת מס׳ 41 של חלק 135 ל־פ.א.ר.;
(6)
בקטגוריה ”רגיל“ והמטוס עונה על הוראות סעיף 1.(B) ל־SFAR 41 של חלק 135 ל־פ.א.ר.
(ג)
לא יפעיל אדם מטוס קטן, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, עם תצורת מושבים גדולה יותר מתצורת המושבים המרבית שהשתמשו בה באותו סוג מטוס בהפעלה לפי פרק זה לפני 19 באוגוסט 1977.
תקנה משנה זו אינה חלה על –
(1)
מטוס שניתנה לו תעודת סוג בקטגוריה תובלה;
(2)
מטוס העונה על הוראות תוספת א׳ לחלק 135 ל־פ.א.ר., אם תצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, אינה עולה על 19 מושבים.
חמרי תא פנים המטוס [תיקון: תשמ״ח, תשע״ד]
לא יפעיל אדם מטוס גדול העומד בדרישות תעודת סוג או בתוספת לאותה התעודה שהוצאה לו לפי הוראות SFAR 41, אלא אם כן בתוך שנה מיום שהוצאה תעודת כושר הטיסה הראשונית בהתאם ל־SFAR עומד המטוס בדרישות תא פנים המטוס שנקבעו בתקנה 25.853(a) ל־פ.א.ר., שהיתה בתוקף ביום ד׳ באדר ב׳ התשנ״ה (6 במרס 1995).
התקנת חגורות כתף בעמדות הצוות [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס, אלא אם הוא מצוייד בחגורת כתף מאושרת המותקנת בכל עמדה של איש צוות אויר; המנהל לא יאשר חגורת כתף אלא אם כן היא עומדת בדרישות תקנת פ.א.ר. 23.785, 25.785, 27.785 או 29.785, לפי העניין.
(ב)
איש צוות אויר המצוי בעמדה שבה מותקנת חגורת כתף, יהדק את חגורת הכתף במשך המראת כלי הטיס ונחיתתו, אולם איש הצוות רשאי להתיר את חגורת הכתף אם הידוקה אינו מאפשר לו לבצע את תפקידיו.
דרישות ציוד מגלה סערות רעמים
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס רב־מנועי קטן, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, בהפעלה של הולכת נוסעים, אלא אם מותקן בו ציוד מגלה סערות רעמים מאושר.
(ב)
לא יתחיל אדם טיסה לפי תנאי כט״מ או תנאי כטר״מ בלילה, כאשר לפי דו״חות מזג אויר עדכניים צפויים סערות רעמים או תנאי מזג אויר מסוכנים אחרים, שניתן לגלותם באמצעות ציוד מגלה סערות רעמים, כאמור בתקנת משנה (א), לאורך נתיב הטיסה המיועד, אלא אם ציוד מגלה סערות רעמים הוא במצב פעולה מספק.
(ג)
פסקה פעולת ציוד מגלה סערות רעמים בעת טיסה, יופעל כלי הטיס בהתאם לנהלים ולהוראות שייקבעו לאותה מטרה בספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון.
(ד)
תקנה זו לא תחול על טיסת אימונים, טיסת ניסוי או טיסת העברה.
(ה)
על אף האמור במקום אחר בפרק זה, מקור חלופי לכח חשמלי אינו נדרש לציוד מגלה סערות רעמים.
(ו)
לעניין תקנה זו עמידה בהוראות תקנה 297 תחשב כעמידה בהוראות תקנה זו.
דרישות ציוד מכ״מ מזג־
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס בינוני בקטגוריה תובלה המוליך נוסעים, אלא אם מותקן בו ציוד מכ״מ מזג־אויר מאושר.
(ב)
לא יתחיל אדם טיסה לפי תנאי כט״מ או תנאי כטר״מ בלילה, כאשר לפי דו״חות מזג אויר עדכניים צפויים סערות רעמים או תנאי מזג אויר מסוכנים אחרים, שניתן לגלותם באמצעות ציוד מכ״מ מזג־אויר לאורך נתיב הטיסה המיועד, אלא אם ציוד מכ״מ מזג־אויר הוא שמיש.
(ג)
פסקה פעולת ציוד מכ״מ מזג־אויר בעת טיסה, יופעל כלי הטיס בהתאם לנהלים ולהוראות שייקבעו לאותה מטרה בספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון.
(ד)
תקנה זו לא תחול על טיסת אימונים, טיסת ניסוי או טיסת העברה.
(ה)
על אף האמור במקום אחר בפרק זה, מקור חלופי לכח חשמלי אינו נדרש לציוד מכ״מ מזג־אויר.
דרישות ציוד חרום לכלי טיס של יותר מ־
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של יותר מ־19 מושבים, אלא אם מצוי בכלי הטיס ציוד החרום המפורט להלן:
(1)
(נמחקה);
(2)
גרזן פריצה הנמצא בהשג יד הצוות אך לא בהשג ידי הנוסעים בשעת טיסה;
(3)
סימונים הנראים על ידי כל הנוסעים והדיילים בכלי הטיס, המודיעים להם מתי העישון אסור ומתי יש לחגור חגורות בטיחות. הסימונים יתוכננו כך שאנשי הצוות יהיו מסוגלים להדליקם ולכבותם. יש להדליקם בכל עת המראה ונחיתה ובכל מקרה אחר שנראה כדרוש על ידי הטייס המפקד;
(4)
במקרה של מטוסים, ציוד חרום נוסף כאמור בתקנה 121.310 ל־פ.א.ר.
(ב)
כל פריט של הציוד יבדק באורח סדיר כקבוע במפרטי ההפעלה, כדי להבטיח את אפשרות השימוש בו בכל עת.
רשימת ציוד מזערי [תיקון: תשנ״ה־2, תשע״ד]
על רשימת ציוד מזערי של מטוס או הליקופטר המופעל בתובלה אווירית מסחרית ועל הכנתה לאישור המנהל כאמור בתקנה 31א יחולו, נוסף על הוראות התקנה האמורה, הוראות אלה:
(1)
מחזיק רישיון יכין רשימת ציוד מזערי לכל סוג של כלי טיס שהוא מפעיל, לגביו קיימת רשימת ציוד מזערי ראשית;
(2)
מחזיק רישיון יבסס את רשימת הציוד המזערי על רשימת הציוד המזערי הראשית של סוג כלי הטיס כאמור;
(3)
מחזיק רישיון יבטיח כי רשימת הציוד המזערי תהיה נגישה לטייס המפקד לפני תחילת הטיסה ותאפשר לו לקבוע האם, במקרה שקיימים בכלי הטיס ציוד או מכשירים שאינם שמישים, ניתן לבצע טיסה, או להמשיך טיסה מנקודה שבה בוצעה חניית ביניים;
(4)
מחזיק רישיון יכלול בספר העזר למבצעים כל רשימת ציוד מזערי שאושרה בידי המנהל לפי תקנה 31א.
דרישות ביצוע בתנאי כט״מ [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יפעיל אדם –
(1)
מטוס חד־מנועי המופעל בתובלה אווירית מסחרית – בטיסה בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים או בלילה;
(2)
מטוס רב מנועי המוליך נוסעים בטיסה בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים, במשקל שלא יאפשר למטוס לטפס, עם מנוע קריטי לא פועל, לפחות 50 רגל לדקה כאשר הוא מוטס בגובה המזערי (MEA) של אותו קטע נתיב שבו הוא טס או בגובה של 5,000 רגל (MSL) לפי הגבוה שביניהם.
(ב)
על אף האמור בתקנת משנה (א) –
(1)
אם לפי דו״חות ותחזיות מזג האויר, מזג האויר לאורך הנתיב המתוכנן, לרבות המראה ונחיתה, מאפשר טיסה לפי כטר״מ מתחת לעננים, אם קיימים עננים, ולפי אותה תחזית תנאים אלה ישארו כאלה בכל נקודה בנתיב שלפניו, במשך לפחות שעה אחת לאחר הזמן המשוער של הגעה לאותה נקודה, רשאי אדם להפעיל מטוס כאמור בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים;
(2)
אם לפי דו״חות ותחזיות מזג אויר, מזג האויר לאורך הנתיב המתוכנן מאפשר טיסה בתנאי מזג אויר כטר״מ מתחת לעננים, אם קיימים עננים, החל מנקודה המרוחקת לא יותר מ־25 ק״מ משדה התעופה של ההמראה ועד נקודה בתחומי 25 ק״מ משדה התעופה המיועד לנחיתה –
א.
רשאי אדם להמריא בטיסה בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים ולטוס בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים לנקודה שאינה רחוקה יותר מ־25 ק״מ משדה התעופה ממנו המריא;
ב.
אם נתקל הטייס בתנאי מזג אויר כטר״מ גבוליים בלתי חזויים תוך כדי טיסה שהחלה ויועדה להתבצע לפי כטר״מ כאמור בפרק זה, למעט הפעלת כט״מ מוגבלת המותרת לפי פסקאות משנה (א) ו־(ג) לפסקה זו, רשאי אותו טייס להטיס מטוס בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים אם לפי דו״חות ותחזיות מזג האויר הוא יוכל לחזור לטיסה לפי כטר״מ לפני הגיעו לנקודה המרוחקת 25 ק״מ משדה התעופה המיועד לנחיתה;
ג.
רשאי אדם לבצע גישת כט״מ ולנחות בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים בשדה התעופה המיועד, אם תנאי מזג האויר מאפשרים טיסה, והוא טס, מחוץ לעננים, מנקודה בנתיב המרוחקת לפחות 25 ק״מ משדה התעופה המיועד לנחיתה עד הגיעו לגובה הגישה ההתחלתית שנקבע מעל לעזר הניווט לגישה הסופית, או אם הגישה מבוצעת באמצעות מכ״ם כקבוע בתקנה 110.
דרישות ביצוע – מטוס חד־
(א)
על אף האמור בתקנה 300(א)(1), המנהל רשאי לאשר הפעלת מטוס חד־מנועי המופעל בתובלה אווירית מסחרית, המונע במנוע טורבינה, בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC) או בלילה, אם התקיימו כל אלה:
(1)
שיעור מקרי אבדן כוח מנוע של סוג המטוס שהפעלתו מתבקשת נמוך מ־1 למאה אלף שעות מנוע; לעניין תקנה זו, תקלת אבדן כוח מנוע היא תקלה שבעטייה נגרם אבדן כוח מנוע בשיעור כלשהו, שהגורם לה משויך למנוע תקול, תכן אחד מרכיבי המנוע או התקנת המנוע, כולל תכן והתקנת מערכת הדלק או בקרת המנוע;
(2)
המטוס מצויד במערכת ניטור מנוע (Engine Trend Monitoring System); במטוסים שלהם הוצאה תעודת כושר טיסה ראשונה אחרי כ׳ בטבת התשס״ה (1 בינואר 2005) תהיה מערכת ניטור מנוע אוטומטית;
(3)
המנוע במטוס צויד, כדי להקטין את האפשרות לכשל מנוע בטיסה, בכל אלה:
(א)
מערכת הצתה המופעלת באופן אוטומטי, או בעלת יכולת הפעלה ידנית, בעת ההמראה והנחיתה וכן בטיסה בתנאי לחות הנראית לעין;
(ב)
גלאי שבבים מגנטי או מערכת שוות ערך, המסוגלים לבדוק את מערכת השמן במנוע, בחטיבת האבזרים ובממסרת ההאטה, הכוללים חיווי אזהרה בתא הטייס;
(ג)
מערכת בקרת מנוע בחירום, המאפשרת המשך התפעול של המנוע בטווח מספק של מצבי כוח לשם השלמתה הבטוחה של הטיסה בכל מקרה של תקלה בעלת היתכנות סבירה בבקר הדלק של המנוע;
(4)
המטוס מצויד במערכות ובציוד המיועדים להבטיח את הפעלתה הבטוחה של הטיסה ולסייע להשגת נחיתת אונס בטוחה לאחר אבדן מנוע, בכל תנאי ההפעלה, כלהלן:
(א)
שתי מערכות אספקת כוח חשמלי נפרדות, אשר כל אחת מהן מסוגלת לספק את כל אפשרויות צריכת החשמל התמידיות של המכשירים, הציוד והמערכות במטוס הצפויה בעת הטיסה;
(ב)
מד גובה רדיו (Radio Altimeter – RA);
(ג)
מערכת לאספקת כוח חשמלי לחירום בעלת הספק חשמלי ומשך פעולה המספיקים, בעת אבדן של אספקת כל מקור כוח חשמלי, לספק לפחות את אלה:
(1)
יכולת הפעלת כל מכשירי הטיסה, מערכות הקשר והניווט החיוניים בעת הנמכה מגובה הטיסה המרבי שלגביו ניתן הרישיון בתצורת גלישה עד להשלמת הנחיתה;
(2)
הורדת המדפים וכן הנסע, אם ישים;
(3)
אספקת כוח לחימום צינור פיטו אחד, הנדרש לשמש כמד מהירות אוויר הנראה בבירור לטייס;
(4)
אספקת כוח להפעלת אור הנחיתה כאמור בפסקת משנה (י);
(5)
אספקת כוח להתנעה חוזרת אחת של המנוע, אם ישים;
(6)
אספקת כוח להפעלת מד גובה הרדיו;
(ד)
שני מדי מצב מטוס (Attitude Indicators), המופעלים באמצעות שני מקורות כוח עצמאיים;
(ה)
אמצעים למתן יכולת התנעה חוזרת אחת לפחות של המנוע;
(ו)
מכ״ם מזג אוויר;
(ז)
מערכת ניווט שאישר המנהל, בעלת יכולת תכנות וזכירת מיקום שדות תעופה ומקומות לנחיתת אונס בטוחה וכן בעלת יכולת לספק מיידית מידע בדבר המרחק והכיוון לאותם מקומות;
(ח)
מושבי הנוסעים וחיזוקם שהוכחו בניסויים דינמיים מתאימים וחגורות בטיחות המצוידות ברצועות כתף לכל כיסא;
(ט)
במטוסים מדוחסים – כמות מספקת של חמצן לכל הנמצאים במטוס לזמן ההנמכה בעקבות אבדן מנוע, מגובה השיוט המרבי שלגביו ניתן הרישיון, בתצורת ביצועי גלישה מרביים, עד לגובה שבו לא נדרשת אספקת חמצן;
(י)
אור נחיתה המותקן בנפרד מכן הנסע ואינו תלוי בו והמסוגל להאיר בצורה נאותה את אזור הנגיעה בעת נחיתת אונס בלילה;
(י״א)
מערכת אזהרת אש במנוע;
(5)
במבקש ההפעלה מתקיימים כל התנאים האלה:
(א)
הוא ציין ברשימת הציוד המזערי (MEL) של המטוס את הציוד הנדרש להפעלה בלילה או בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC) ואת הציוד הנדרש להפעלה ביום או בתנאים מטאורולוגיים לטיסת ראיה (VMC);
(ב)
הוא כלל בספר הטיסה של המטוס שלגביו מתבקשת ההפעלה הגבלות, נהלים, אישורים ומידע נוסף החיוניים להפעלת מטוס חד־מנועי המונע במנוע טורבינה בלילה ובתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC);
(ג)
הוא כלל, בספר העזר למבצעים, נהלים הלוקחים בחשבון, בעת תכנון הטיסה, את כל המידע הנוגע לנתיבי הטיסה ולאזורי ההפעלה המתוכננים, ובכלל זה:
(1)
אופי פני השטח שמעליהם תבוצע הטיסה, כולל היכולת לבצע נחיתת אונס בטוחה במקרה של אבדן מנוע או תקלה חמורה אחרת;
(2)
מידע בדבר מזג האוויר, כולל תופעות עונתיות ותופעות לוואי מטאורולוגיות אחרות, העלולות להשפיע על הטיסה;
(3)
נושאים נוספים והגבלות אחרות כפי שיאפיין המנהל;
(ד)
הוא זיהה שדות תעופה, או אזורים לביצוע נחיתת אונס בטוחה שיהיה ניתן להשתמש בהם במקרה של אבדן מנוע, ותכנת את מיקומם במערכת הניווט של המטוס; לעניין זה, ”אזורים לביצוע נחיתת אונס בטוחה“ – אזורים שבהם ניתן לצפות כי נחיתת אונס לא תוביל לפציעות חמורות או לאבדן חיים גם אם נגרם נזק משמעותי למטוס;
(ה)
הוא הוכיח את יכולתו לבצע הפעלות כאמור בתקנה זו;
(6)
הטייס המפקד עונה על הדרישות בדבר ניסיון, אימונים, מבחני רמה וניסיון עדכני כאמור בתקנה 268א(ב)(6), ובפרט אימוני חירום במקרים של אבדן מנוע הכוללים הנמכה וביצוע נחיתת אונס בתנאים מטאורולוגיים לטיסת מכשירים (IMC) או בלילה.
(ב)
לא תבוצע הפעלה כאמור בתקנת משנה (א) מעל מים, במרחק מאזור מתאים לביצוע נחיתת אונס בטוחה, העולה על מרחק גלישה בלא מנוע.
(ג)
מחזיק רישיון שהורשה להפעלה כאמור בתקנת משנה (א), ידווח למנהל על כל כשל משמעותי, תקלה או פגם במהלך ההפעלה.
(ד)
המנהל רשאי, לאחר שקיבל דיווח כאמור בתקנת משנה (ג), לתת למחזיק הרישיון הוראות בדבר נקיטת האמצעים הנדרשים לשמירה על רמת הבטיחות הנדרשת להפעלה מסוג זה.
(ה)
בתקנה זו, ”נחיתת אונס בטוחה“ – נחיתה בלתי נמנעת, שבה קיימת סבירות הגיונית לכך שלא תיגרם פציעה לאנשים במטוס או על הקרקע.
דרישות ביצוע הפעלה מעל לים
לא יפעיל אדם כלי טיס יבשתי המוליך נוסעים מעל לים, אלא אם –
(1)
במקרה של כלי טיס חד מנועי – הוא מופעל בגובה שיאפשר לו להגיע ליבשה במקרה של כשל המנוע;
(2)
ההפעלה חיונית לצורך המראה או נחיתה;
(3)
הוא כלי טיס רב מנועי המופעל במשקל המאפשר לו לטפס לפחות 50 רגל לדקה, בגובה של 1000 רגל מעל פני השטח, כאשר המנוע הקריטי אינו פועל;
(4)
הוא הליקופטר המצוייד במתקני ציפת הליקופטר.
משקל ריק ומרכז הכובד
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס אלא אם חושבו משקל כלי הטיס כשהוא ריק ומרכז הכובד שלו העדכניים באמצעות ערכים שנקבעו על בסיס שקילתו הממשית של כלי הטיס בשלוש השנים שקדמו לאותה הפעלה.
(ב)
תקנת משנה (א) לא תחול –
(1)
על כלי טיס שניתנה לו תעודת כושר טיסה לראשונה במשך שלוש השנים הקודמות להפעלה;
(2)
על כלי טיס המופעל על פי שיטה של איזון ומשקל המאושרת במפרטי ההפעלה של מחזיק הרשיון.
סימן ד׳: מגבלות הפעלה ודרישות מזג אויר
כטר״מ: נקודות התיחסות קרקעיות להליקופטר
לא יטיס אדם הליקופטר לפי כטר״מ אלא אם נראות לו נקודות התיחסות קרקעיות, או בלילה – נקודות התיחסות קרקעיות מוארות, שיאפשרו לו להטיס את ההליקופטר כראוי.
כטר״מ: כמות דלק [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יתחיל טייס טיסה במטוס לפי כטר״מ, אלא אם, בהתחשב בתנאי מזג אוויר ורוח חזויים, מצוי במטוס דלק בכמות המספיקה כדי לטוס לנקודת הנחיתה המיועדת הראשונה ולאחר מכן, בהנחה של צריכת דלק רגילה בשיוט –
(1)
ביום – לטוס לפחות עוד 30 דקות;
(2)
בלילה – לטוס לפחות עוד 45 דקות.
(ב)
לא ימריא טייס לטיסת אימונים של המראות ונחיתות במטוס בשדה תעופה אלא אם מצוי במטוס דלק בכמות המספיקה כדי לבצע את האימונים המתוכננים וכמות דלק נוספת לחצי שעת טיסה.
(ג)
לא יתחיל טייס טיסה בהליקופטר לפי כטר״מ, אלא אם, בהתחשב בתנאי מזג אויר ורוח חזויים, יש להליקופטר דלק בכמות המספיקה כדי לטוס לנקודת הנחיתה המיועדת הראשונה ולאחר מכן, בהנחה של צריכת דלק רגילה בשיוט, לטוס לפחות עוד 20 דקות.
דיווחים ותחזיות מזג אויר [תיקון: תשע״ד]
(א)
מפעיל כלי טיס לפי פרק זה ישתמש בדיווחים ובתחזיות של השרות המטאורולוגי או של שרות מטאורולוגי מוסמך אחר. אולם, בטיסת כטר״מ, רשאי הטייס המפקד, במקרה בו דיווחים או תחזיות כאמור אינם בנמצא, להשתמש במידע מזג אויר המבוסס על תצפיותיו או על תצפיות בני אדם אחרים המסוגלים לספק תצפיות מתאימות.
(ב)
למטרות תקנת משנה (א), יסופקו תצפיות מזג אויר בשדה תעופה לטייסים לשם ביצוע טיסת כט״מ, שבוצעו בשדה התעופה שבו מבוצעות אותן טיסות כט״מ, אלא אם התיר המנהל במפרטי הפעלה להשתמש בתצפיות מזג אויר שבוצעו מחוץ לשדה תעופה כאמור. המנהל יתיר שימוש כאמור אם נמצא, להנחת דעתם של השרות המטאורולוגי ושל המנהל כי דרישות הבטיחות של אותה הפעלה מאפשרים חריגה מהוראות תקנת משנה זו לביצוע הפעלה מיוחדת שלגביה ניתן הרשיון.
כט״מ: מגבלות הפעלה
(א)
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ משדה תעופה שלא נקבע עבורו בפמ״ת תהליך גישת מכשירים סטנדרטית, או אל שדה תעופה כאמור.
(ב)
המנהל יאשר במפרטי ההפעלה של מחזיק רמ״א הפעלה לפי כט״מ אם –
(1)
מחזיק הרשיון הוכיח, להנחת דעתו של המנהל, כי אנשי צוות האויר שלו מסוגלים לנווט את כלי הטיס מעל נתיב מבלי לראות את הקרקע, בלא לסטות יותר מחמש מעלות או 8 ק״מ, לפי הקטן יותר, מאותו נתיב;
(2)
המנהל קבע כי ההפעלה המיועדת יכולה להתבצע בבטיחות.
(ג)
אדם רשאי להפעיל כלי טיס בטיסה לפי כט״מ מחוץ למרחב אויר מבוקר, אם ההפעלה אושרה למחזיק הרשיון ואם ההפעלה דרושה לאחד מאלה:
(1)
לביצוע גישת מכשירים לשדה תעופה שבו נמצא בשימוש תהליך גישת מכשירים מאושר, סטנדרטי או מיוחד;
(2)
לנסיקה למרחב אויר מבוקר במשך ביצוע תהליך החטאת גישה מאושר;
(3)
לביצוע המראת כט״מ משדה תעופה שבו נמצא בשימוש תהליך גישת מכשירים מאושר.
(ד)
המנהל רשאי להתיר במפרטי הפעלה להמריא משדה תעופה שלא נמצא בו בשימוש תהליך גישת מכשירים מאושר, אם קבע שהמראת כט״מ מאותו שדה תעופה היא חיונית ושההפעלה המיועדת תוכל להתבצע בבטיחות. היתר כאמור אינו מהווה היתר לביצוע גישת כט״מ לאותו שדה תעופה.
כט״מ: מגבלות המראה [תיקון: תשע״ד]
לא ימריא אדם כלי טיס לפי כט״מ משדה תעופה שבו תנאי מזג האויר הם מעל למינימות להמראה אולם מתחת למינימות המאושרות לנחיתת כט״מ, אלא אם מצוי שדה משנה במרחק של פחות משעת טיסה אחת, במהירות שיוט רגילה ובאויר יציב (ללא רוח), מאותו שדה תעופה.
כט״מ: מגבלות שדה התעופה המיועד
לא ימריא אדם כלי טיס לפי כט״מ ולא יעבור בעת הטיסה להפעלה לפי כט״מ, אלא אם לפי תחזיות ודיווחי מזג אויר יהיו תנאי מזג האויר שווים למינימות המאושרות לנחיתת כט״מ או מעל לאותן מינימות, בשדה התעופה הראשון המיועד לנחיתה, בזמן המשוער להגעה אליו.
כט״מ: מינימות מזג אויר בשדה משנה [תיקון: תשע״ד]
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ אלא אם, בזמן התחלת ההפעלה, תנאי מזג האויר, בכל אחד משדות התעופה המשניים שנבחרו על ידו, שווים למינימות הנחיתה המאושרות עבור שדה משנה והמתאימות לאותם שדות תעופה או מעל לאותן מינימות, ולפי דו״חות ותחזיות מזג האויר ישארו מינימות אלה לפחות באותה רמה עד הזמן המשוער של הגעת כלי הטיס לאותו שדה תעופה.
כט״מ – דרישות דלק [תיקון: תשע״ד, תשע״ז]
לא יפעיל אדם כלי טיס לפי כט״מ, אלא אם כן מצוי בכלי הטיס דלק בכמות מספיקה, בהתחשב במידע מטאורולוגי עדכני, לביצוע כל אלה:
(1)
השלמת הטיסה לשדה התעופה הראשון המיועד לנחיתה;
(2)
טיסה מאותו שדה התעופה כאמור בפסקה (1) לשדה משנה;
(3)
לאחר ההגעה לשדה המשנה כאמור בפסקה (2), טיסה במשך 45 דקות במהירות שיוט רגילה בגובה השיוט שתוכנן לטיסה לשדה המשנה כאמור.
תנאים לאי־
פסקה (2) לתקנה 310 לא תחול אם נקבע בפמ״ת, לשדה התעופה הראשון המיועד לנחיתה, תהליך גישת מכשירים סטנדרטי, ודו״חות ותחזיות מזג האויר מורים כי במשך שעה לפני הזמן המשוער של הגעת כלי הטיס לאותו שדה תעופה ובמשך שעה לאחר מכן –
(1)
תקרת העננים תהיה לפחות 1,500 רגל מעל ה־MDA של גישת ההקפה הנמוכה ביותר; או
(2)
אם הקפת גישת מכשירים אינה מאושרת לשדה התעופה, תקרת העננים תהיה לפחות 1,500 רגל מעל למינימה הנמוכה ביותר שנקבעה או 2,000 רגל מעל פני שדה התעופה, לפי הגבוה שביניהם; וכן
(3)
הראות החזויה לאותו שדה תעופה היא לפחות 5 ק״מ, או 3 ק״מ יותר ממינימות הראות הנמוכות ביותר הישימות, לפי הגבוה שביניהם, לגבי תהליך גישת המכשירים שיש להשתמש בו בשדה התעופה המיועד.
כט״מ: מינימות המראה, גישה ונחיתה [תיקון: תשע״ד, תשפ״ה]
(א)
לא יתחיל טייס תהליך גישת מכשירים לשדה תעופה, אלא אם –
(1)
מצוי באותו שדה תעופה מיתקן דיווח מזג אויר המופעל על ידי השרות המטאורולוגי או על ידי מי שהוסמך לכך על ידיו ועל ידי המנהל (להלן – מיתקן דיווח מזג אויר);
(2)
לפי דיווח מזג האויר האחרון של מיתקן דיווח מזג אויר, תנאי מזג האויר בשדה התעופה המיועד לנחיתה הם במינימות נחיתת הכט״מ המאושרות לאותו שדה תעופה או טובים מהן.
(ב)
לא יתחיל טייס את קטע הגישה הסופית של תהליך גישת המכשירים לשדה תעופה, אלא אם לפי דיווח מזג האויר האחרון של מיתקן דיווח מזג האויר, תנאי מזג האויר בשדה התעופה המיועד לנחיתה הם במינימות נחיתת הכט״מ המאושרות לאותו תהליך או טובים מהן.
(ג)
הוחל בביצוע הקטע הסופי לגישה של גישת מכשירים לשדה תעופה כאמור בתקנת משנה (ב), והתקבל דיווח מזג אויר נוסף, שלפיו תנאי מזג האויר הם מתחת למינימות המותרות, כאשר כלי הטיס היה –
(1)
מצוי בגישה סופית של ILS ועבר את קבע הגישה הסופית;
(2)
מצוי בגישה סופית של ASR או PAR והועבר לפקח תנועה אוירית האחראי על הגישה הסופית;
(3)
מצוי בגישה סופית תוך שימוש ב־VOR, NDB או בתהליך גישה אחר דומה, וכלי הטיס עבר את עזר הניווט המתאים או את קבע הגישה הסופית, או כאשר לא נקבע קבע גישה סופית, סיים את פניית התהליך ומצוי בטיסה בכיוון שדה התעופה במסלול הגישה הסופית בתחומי המרחק שנקבע בתהליך – מותר להמשיך בגישה כאמור ולנחות, אם הטייס, בהגיעו לגובה ההחלטה או לגובה ההנמכה המינימלי המאושרים, מוצא כי תנאי מזג האויר בפועל שווים או טובים יותר מהמינימות שנקבעו לאותו תהליך.
(ד)
לגבי טייס מפקד של מטוס המונע בטורבינה שהטיס מטוס מדגם זה כטייס מפקד פחות מ־100 שעות, יוגדלו מינימות התקרה והראות לנחיתה שנקבעו בפרק הרביעי או במפרטי ההפעלה של מחזיק הרמ״א ב־100 רגל תקרה וב־750 מטר ראות, אולם לא יעלו על מינימות התקרה והראות שנקבעו לאותו שדה משנה.
(ה)
(בוטלה).
(ו)
פרט לאמור בתקנת משנה (ז), לא ימריא טייס כלי טיס לפי כט״מ כאשר תנאי מזג האויר שדווח עליהם על ידי מיתקן דיווח מזג אויר הם פחות מאלה שנקבעו בפרק הרביעי או במפרטי ההפעלה של מחזיק הרשיון.
(ז)
בשדות תעופה שבהם מאושרת גישת מכשירים ישירה, רשאי טייס, אם לא נקבע אחרת, להמריא כלי טיס לפי כט״מ, כאשר תנאי מזג האויר שדווח עליהם על ידי מיתקן דיווח מזג אויר הם שווים או טובים יותר ממינימות הנחיתה הישירה הנמוכות ביותר, אם –
(1)
כיוון הרוח ועצמתה בעת ההמראה הם כאלה שגישת מכשירים ישירה יכולה להתבצע למסלול שעבורו קיימת גישת המכשירים;
(2)
מיתקני הקרקע שעליהם מתבססות מינימות הנחיתה והציוד בכלי הטיס הדרוש לביצוע גישת המכשירים מצויים במצב תקין;
(3)
מחזיק הרשיון הורשה לביצוע הפעולות כאמור.
כט״מ: מינימות המראה, גישה ונחיתה [תיקון: תשע״ד, תשפ״ה]
(החל מיום 3.1.2025):
(א)
לא יתחיל טייס תהליך גישת מכשירים לשדה תעופה, אלא אם כן לפי מידע מטאורולוגי עדכני שהתקבל ממיתקן דיווח מזג אוויר או מיחידת הנת״א לגבי שדה התעופה שאליו מתבצעת הגישה, תנאי מזג האוויר באותו שדה התעופה הם במינימות נחיתת הכט״מ המאושרות לאותו שדה תעופה או טובים מהן.
(ב)
לא יתחיל טייס את קטע הגישה הסופית, ולא ימשיך טייס בתהליכי גישת מכשירים מתחת לגובה של 1,000 רגל (300 מטר) מעל גובה השדה, אלא אם כן –
(1)
לפי מידע מטאורולוגי עדכני, הראות האופקית לאותו שדה, או טווח ראות על מסלול הקובע, שווה למינימת הנחיתה בשדה יעד באותו שדה, לפחות;
(2)
נוסף על האמור בפסקה (1), לגבי טייס מטוס – להערכתו ניתן להשלים את הנחיתה בבטחה לפי דוח תנאי המסלול העדכני, אם קיים, ובהתחשב בנתוני ביצועי כלי הטיס.
(ג)
החל טייס בביצוע קטע הגישה הסופית או הנמיך מתחת לגובה של 1,000 רגל (300 מטר) מעל גובה השדה, וקיבל דיווח מזג אוויר נוסף המצביע על ראות אופקית או על טווח ראות על מסלול קובע, מתחת למינימות הנחיתה לאותו שדה, רשאי הטייס להמשיך בגישה עד לגובה ההחלטה (DA/DH) או לגובה ההנמכה המזערי (MDA/MDH); הטייס רשאי להמשיך בגישה ולהנמיך מתחת לגובה ההחלטה או לגובה ההנמכה המזערי ולנחות אם התקיימו תנאי תקנה 115ד או שהתקיימו התנאים האלה:
(1)
בהגיעו לגובה ההחלטה, או בהגיעו לגובה ההנמכה המזערי לפני נקודת ההליכה סביב (MAPt), התמלאו התנאים הקבועים בתקנה 115(ב) להמשך השימוש בתהליכי גישת מכשירים;
(2)
נוסף על האמור בפסקה (1), אם כלי הטיס נמצא בגישה ישירה, בתהליך גישה לא מדויקת שנקבעה לגביו נקודת הנמכה חזותית (VDP) – הוא הגיע לנקודת ההנמכה החזותית, ובלבד שציוד כלי הטיס מאפשר לטייס לזהות את הגעת כלי הטיס לנקודת ההנמכה החזותית, וההנמכה אל המסלול מנקודה זו יכולה להתבצע לפי הנהלים הרגילים ובשיעורי ההנמכה הרגילים.
(ד)
לגבי טייס מפקד של מטוס המונע במנוע טורבינה שהטיס מטוס מדגם זה בתפקיד טייס מפקד פחות מ־100 שעות, יוגדלו מינימות בסיס הענן והראות לנחיתה שנקבעו לפי תקנה 109 או במפרטי ההפעלה של מחזיק הרמ״א ב־100 רגל בסיס ענן וב־750 מטר ראות, ואולם לא יעלו על מינימות בסיס הענן והראות שנקבעו לאותו שדה אם הוא משמש כשדה משנה.
(ה)
פרט לאמור בתקנת משנה (ו), לא ימריא טייס כלי טיס לפי כט״מ אם תנאי מזג האוויר שדווח עליהם באמצעות מיתקן דיווח מזג אוויר או באמצעות יחידת הנת״א הם פחות מאלה שנקבעו בפרק הרביעי או במפרטי ההפעלה של מחזיק הרמ״א.
(ו)
לא ימריא אדם כלי טיס לטיסה לפי כט״מ משדה תעופה שבו מאושרת גישת מכשירים ישירה, אם תנאי מזג האוויר שדווח עליהם באמצעות מיתקן דיווח מזג אוויר הם שווים או טובים יותר ממינימות הנחיתה הישירה הנמוכות ביותר באותו שדה, אלא אם כן התקיימו כל אלה:
(1)
כיוון הרוח ועוצמתה בעת ההמראה הם כאלה שגישת מכשירים ישירה יכולה להתבצע למסלול שלו קיימת גישת המכשירים;
(2)
מיתקני הקרקע שעליהם מתבססות מינימות הנחיתה והציוד בכלי הטיס הדרוש לביצוע גישת המכשירים מצויים במצב תקין;
(3)
מחזיק הרמ״א הורשה לביצוע הפעלות כאמור.
(ז)
בתקנה זו –
(1)
קטע גישה סופית מתחיל מעל קבע הגישה הסופית (FAF) או מעל מיתקן עזר לניווט שנקבע לתהליך גישת המכשירים שבשימוש; אם לא נקבע קבע הגישה הסופית (FAF) בתהליך הכולל פניות נוהל, יתחיל קטע הגישה הסופית בנקודה שבה מסתיימת פניית הנוהל וכלי הטיס מיוצב בכיוון לגישה הסופית אל מסלול הנחיתה;
(2)
”נקודת הנמכה חזותית“ (VDP) – נקודה שהוגדרה בתהליך הנמכה לא מדויקת, כנקודה שממנה ניתן להנמיך מתחת לגובה ההנמכה המזערי (MDA/MDH), ובלבד שהתקיימו תנאי תקנה 115(ב)(3);
(3)
”טווח ראות על מסלול קובע“ (controlling RVR) – טווח ראות על מסלול המדווח בנקודת הנגיעה (Touchdown), אלא אם כן נקבע אחרת בפרסומי המידע התעופתי הנוגעים בדבר.
התקרחות: מגבלות הפעלה
לא ימריא טייס כלי טיס בתנאי התקרחות כאמור בתקנה 158, אלא בהתאם למגבלות ההפעלה כאמור באותה תקנה, אולם במקום ”במערכות נגד התקרחות מאושרות“ בתקנות משנה (ב) ו־(ג) לתקנה 158, יראו כאילו נאמר בהן: ”במערכות נגד התקרחות העונות על סעיף 34 לתוספת א׳ לחלק 135 ל־פ.א.ר., או על דרישות תיעוד הסוג למטוס בקטגוריה תובלה“.
דרישות שדה תעופה [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא ישתמש מחזיק רמ״א בשדה תעופה אלא אם שדה התעופה מתאים לביצוע ההפעלה המיועדת, בהתחשב בגודלו, בפני השטח שלו, במכשולים שבו ובסביבתו, בתאורה וכדומה.
(ב)
לא ימריא טייס כלי טיס המוליך נוסעים בלילה ולא ינחת, אלא אם –
(1)
הוא קבע את כיוון הרוח באמצעות מציין כיוון רוח מואר או באלחוט דיבור, או במקרה של המראה, גם לפי תצפיותיו האישיות;
(2)
גבולות השטח שהוא עומד להשתמש בו לנחיתה או להמראה נראים בבירור –
א.
במקרה של מטוסים, על ידי אורות שולי המסלול או צידיו;
ב.
במקרה של הליקופטרים, על ידי אורות או חומר מחזיר אור בשולי משטח הנחיתה או בצידיו.
(ג)
לעניין תקנת משנה (ב), אם השטח שבו משתמשים להמראה או לנחיתה מסומן באבוקות או בפנסי־נפט, שימושם צריך להיות מאושר על ידי המנהל.
[תיקון: תשע״ד]
סימן ה׳: כשירויות אנשי צוות אוויר
כישורי טייס מפקד [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד בהולכת נוסעים של מטוס טורבו־סילוני, שתצורת מושבי הנוסעים המורשית שלו, למעט כל מושב טייס, היא של 10 מושבים או יותר, או מטוס רב מנועי המופעל בטיסות סדירות שבהן מפרסם מחזיק הרמ״א לוח זמנים של טיסות במועדים ובין נקודות קבועים מראש על ידי מחזיק הרמ״א, אלא אם אותו אדם מחזיק ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס.
(ב)
פרט לאמור בתקנת משנה (א), לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד של כלי טיס בטיסות כטר״מ, אלא אם אותו אדם –
(1)
מחזיק בלפחות רשיון טייס מסחרי עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס;
(2)
הוא בעל נסיון של לפחות 500 שעות זמן טיסה כטייס, מהן לפחות 100 שעות טיסת מרחק שמהן לפחות 25 שעות בוצעו בלילה;
(3)
במקרה של מטוס, הוא מחזיק גם בהגדר מכשירים או ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר עם הגדר מטוס.
(ג)
פרט לאמור בתקנת משנה (א), לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד של כלי טיס בטיסה לפי כט״מ, אלא אם אותו אדם –
(1)
מחזיק בלפחות רשיון טייס מסחרי עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס;
(2)
הוא בעל נסיון של לפחות 1,200 שעות של זמן טיסה כטייס, מהן לפחות 500 שעות של טיסת מרחק, 100 שעות של טיסת לילה ו־75 שעות של זמן טיסת מכשירים ממשית או מדומה, מהן לפחות 50 שעות זמן טיסת מכשירים ממשית;
(3)
במקרה של מטוס, הוא מחזיק בהגדר מכשירים או ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר עם הגדר מטוס;
(4)
במקרה של הליקופטר, הוא מחזיק בהגדר מכשירים להליקופטר, או ברשיון טייס תובלה בנתיבי אויר עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס שאינם מוגבלים לטיסות כטר״מ.
כישורי טייס משנה
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס משנה של כלי טיס, אלא אם אותו אדם מחזיק בלפחות רשיון טייס מסחרי עם הגדרים מתאימים לאותו כלי טיס ועם הגדר מכשירים. בטיסות כט״מ יענה אותו אדם על דרישות הנסיון כאמור בתקנות הרשיונות.
כישורי טייס: נסיון לאחרונה [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד של כלי טיס בהולכת נוסעים, אלא אם אותו אדם, בתקופה של 90 יום שקדמה לאותה טיסה –
(1)
ביצע שלוש המראות ושלוש נחיתות כמפעיל יחיד של הגאי כלי טיס מאותם קטגוריה ומין, ואם נדרש הגדר סוג, מאותו סוג של כלי טיס שאותו הוא עומד להטיס;
(2)
לגבי תקופת הזמן המתחילה שעה אחרי שקיעת השמש ומסתיימת שעה לפני זריחתה ביצע שלוש המראות ושלוש נחיתות במשך אותה תקופת זמן כמפעיל יחיד של הגאי כלי טיס כאמור בפסקה (1).
אדם העונה על דרישות פסקה (2) אינו נדרש לענות על דרישות פסקה (1).
(ב)
למטרת תקנת משנה (א), אם כלי הטיס הוא מטוס עם גלגל־זנב, כל המראה תבוצע במטוס עם גלגל־זנב וכל נחיתה תבוצע במטוס עם גלגל־זנב עד עצירתו המוחלטת.
סימן ו׳: דרישות מבחנים לאנשי צוות
מבחן ראשוני ותקופתי של טייסים [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס, אלא אם בתקופה של 12 חדשים קלנדריים שקדמו להעסקה, הוא עבר מבחן בע״פ או בכתב, שניתן לו על ידי המנהל או על ידי טייס־בוחן, לבדיקת ידיעותיו בתחומים אלה:
(1)
ההוראות המתאימות של תקנות הרשיונות, הוראות הפרקים הראשון עד השביעי והוראות פרק זה וכן מפרטי ההפעלה וספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון;
(2)
לגבי כל סוג ודגם של כלי טיס שיוטס על ידי הטייס – מנועיו של כלי הטיס, רכיביו ומערכותיו העיקריים, אבזריו העיקריים, מגבלותיו וביצועיו, נהלי חירום ונהלים רגילים בהפעלה ותכולת ספר הטיסה של כלי הטיס או ספר אחר דומה לו, בהתאם לעניין;
(3)
לגבי כל סוג ודגם של כלי טיס שיוטס על ידי הטייס – השיטות של קביעת המשקל והאיזון להמראה, לנחיתה ולשיוט ועמידה במגבלותיהם;
(4)
הניווט והשימוש בעזרי ניווט המתאימים לסוג ההפעלה או להרשאת הטייס, לרבות השימוש במתקני גישת מכשירים ובתהליכי גישת מכשירים, אם הדבר ישים;
(5)
נהלי נת״א, וכן נהלי כט״מ, אם הדבר ישים;
(6)
מטאורולוגיה באופן כללי לרבות עקרונות מערכות חזית, התקרחות, ערפל, סערות רעמים ורוחות וכן, אם הדבר מתאים לסוג ההפעלה של מחזיק הרשיון, מזג אויר בגובה רב;
(7)
נהלים להמנעות טיסה בעת סופות רעמים וברד ולטיסה באוויר סוער או בתנאי התקרחות;
(8)
ציוד, נהלים ותהליכים או טכניקות חדשים הישימים.
(ב)
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס בכלי טיס, אלא אם בתקופה של 12 חדשים קלנדריים שקדמו להעסקה הוא עבר מבחן טיסה על ידי המנהל או על ידי טייס־בוחן מאושר באותו סוג של כלי טיס, אם כלי הטיס הוא ממין מטוס חד־מנועי שאינו מונע במנוע סילוני, או מאותו דגם כלי טיס, אם כלי הטיס הוא הליקופטר, או מטוס רב־מנועי או המונע במנוע סילוני, כדי לקבוע את כשירות הטייס להטיס אותו כלי טיס או מין כלי טיס. סוגו של מבחן הטיסה יקבע על ידי המנהל או הטייס־הבוחן המבצע את המבחן. במבחן הטיסה ניתן לכלול כל אחד מהתרגילים והתמרונים הנדרשים לשם מתן רשיון הטיס המתאים להפעלה הנדרשת ולסוגו ומינו של כלי הטיס. למטרת תקנת משנה זו,
”סוג כלי טיס“ פירושו קבוצת כלי טיס שהמנהל קבע שיש להם אמצעים דומים של הנעה, יצרן זהה, ואין ביניהם הבדלים משמעותיים בכל הנוגע לאיפיוני טיסתם ולהפעלתם;
”סוג“, בכל הנוגע להליקופטר, פירושו ייצור ודגם בסיסיים.
(ג)
מבחן המכשירים החצי שנתי הנדרש לפי תקנה 320, יכול לבוא במקום הבחינות הנדרשות לפי תקנה זו לגבי אותו דגם כלי טיס שבו התבצעה הבחינה, אם המבחן כלל תמרוני המראות, נחיתות ותמרוני קרקע.
(ד)
למטרת פרק זה, כדי שטייס ייראה ככשיר לבצע תהליך או תמרון, עליו להוכיח בפני הבוחן שליטה מוחלטת בכלי הטיס, כאשר התוצאה המוצלחת של ביצוע כל תהליך או תרגיל אינה מוטלת בספק בכל עת.
(ה)
המנהל או הטייס־בוחן יאשרו את כשירותו של הטייס שעבר את בדיקות הידע והטיסה ברישומי מחזיק הרמ״א.
(ו)
חלקים של מבחן הטיסה יכולים להתבצע במדמה טיסה או במיתקן מתאים אחר, אם הדבר אושר על ידי המנהל.
מבחן ראשוני ותקופתי של דיילים
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם כדייל, אלא אם בתקופה של 12 החדשים הקלנדריים שקדמו להעסקה, קבע מחזיק הרשיון באמצעות בחינות ראשוניות וחוזרות שאותו אדם הינו בעל כישורים וידע המתאימים לתפקידיו ולחובותיו המיועדים בנושאים אלה:
(1)
סמכות הטייס המפקד;
(2)
טיפול בנוסע, לרבות נהלים למקרה של נוכחות בני אדם בלתי שפויים או בני אדם אחרים שהתנהגותם עלולה לסכן את בטיחותם של הנוסעים האחרים;
(3)
משימות אנשי צוות, תפקידיהם וחובותיהם בעת נחיתת אונס על פני המים, פינוי והליכי חירום אחרים;
(4)
תדרוך נוסעים;
(5)
מיקום והפעלה של מטפי אש ניידים וציוד עזרה ראשונה;
(6)
שימוש נכון בציוד תא הנוסעים;
(7)
מיקום והפעלה של ציוד החמצן לנוסעים;
(8)
מיקום והפעלה של כל הפתחים לשעת חירום, לרבות מגלשות הפינוי, חבלי המילוט, אורות חירום, סירות הצלה וציוד חירום אחר;
(9)
מקום ישיבתם של נוסעים העשויים להזדקק לסיועו של אדם אחר לשם תנועה מהירה לפתחי חירום במקרה חירום, כקבוע בספר העזר למבצעים של מחזיק הרשיון.
טייס מפקד: מבחן מכשירים [תיקון: תשע״ד]
(א)
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד בכלי טיס בטיסה לפי כט״מ, אלא אם, בתקופת ששת החדשים הקלנדריים שקדמו לאותה טיסה, הוא עבר מבחן מכשירים והמנהל או הבוחן המוסמך נתנו לו תעודת הסמכה המעידה על כך.
(ב)
לא ישתמש טייס בכל סוג של תהליך גישת מכשירים לפי כט״מ, אלא אם בתקופת ששה החדשים הקלנדריים שקדמו לאותו שימוש הוא הוכיח את יכולתו בביצוע של תהליך גישת מכשירים תוך הסתייעות במיתקן ILS, VOR ו־NDB, ואלא אם ניתנה לו תעודת הסמכה המעידה על כך כאמור בתקנת משנה (ח). תהליכי גישות המכשירים האמורים יכללו לפחות גישה ישירה אחת, גישת הקפה אחת תוך התייחסות ל־VOR או ל־NDB וגישת החטאה אחת. כל תהליך גישה כאמור יבוצע עד למינימה שנקבעה לאותו תהליך.
(ג)
בחינת המכשירים כאמור בתקנת משנה (א) תכיל בחינה בע״פ או בכתב לגבי ציוד כלי הטיס, ובחינת טיסת המכשירים בתנאים מדומים של טיסת מכשירים.
בחינת המכשירים תכלול שאלות בדבר נהלי חירום, פעולת מערכות המנוע, הדלק והשמן, קביעת הספקי מנוע, מהירויות הזדקרות, המהירות הטובה ביותר במצב של הפסקת פעולת מנוע, פעולת המדחף ומדחס גידוש והמערכות ההידראוליות, המכניות והחשמליות ואחרות.
מבחן הטיסה יכלול ניווט מכשירים, יציאה ממצבי חירום מדומים ותהליכי גישת מכשירים הקשורים במתקני ניווט שהוא עשוי להעזר בהם במהלך עבודתו.
הטייס יוכיח כי הוא עומד ברמת הכשירות הנדרשת בתקנה 318(ד).
(ד)
מבחן טיסת המכשירים יכלול –
(1)
לגבי טייס מפקד של מטוס כאמור בתקנה 315(א) – התהליכים והתמרונים הנדרשים לצורך מתן רשיון טייס תובלה בנתיבי אויר באותו דגם של מטוס;
(2)
לגבי טייס מפקד של מטוס או הליקופטר כאמור בתקנה 315(ג) – התהליכים והתמרונים הנדרשים לצורך מתן רשיון טייס מסחרי עם הגדר מכשירים וכן, אם הדבר נדרש, להגדר הדגם המתאים;
מבחן המכשירים יתבצע על ידי טייס־בוחן מוסמך או על ידי המנהל.
(ה)
הבחינה בטיסה תיערך בכלי טיס מהדגם שאותו עומד הטייס המפקד להטיס במהלך עבודתו. עומד הטייס להטיס יותר מדגם אחד של כלי טיס, יבצע את הבדיקה בכל אחד מהדגמים האלה, במחזוריות, אולם לא יותר מטיסת בדיקה אחת בכל אחת מהתקופות הקבועות בתקנת משנה (א).
(ו)
עומד הטייס המפקד להטיס גם כלי טיס חד מנועי וגם כלי טיס רב מנועי, יבצע את בחינת המכשירים כאמור בתקנת משנה (א) במחזוריות בכלי טיס רב מנועי ולאחר מכן בכלי טיס חד מנועי, אולם לא יותר מטיסת מבחן אחת בכל אחת מהתקופות הקבועות בתקנת משנה (א).
חלקים של מבחן הטיסה יכולים להתבצע במדמה טיסה או במיתקן אימון מתאים אחר, אם הדבר אושר על ידי המנהל.
(ז)
אם הטייס המפקד מורשה להשתמש במערכת טייס אוטומטי במקום בטייס משנה, יוכיח במשך בחינת המכשירים הנדרשת, את יכולתו, ללא טייס משנה, תוך שימוש בטייס אוטומטי או בלעדיו –
(1)
לבצע כהלכה הפעלת טיסת מכשירים;
(2)
לבצע כהלכה קשר אויר–קרקע ולקיים הוראות מורכבות של נת״א.
הנבחן בבחינה כאמור יוכיח כי, תוך כדי שימוש בטייס האוטומטי, כלי הטיס מופעל באותה מידה של יעילות, כאילו היה נוכח בו טייס משנה.
(ח)
המנהל או הבוחן המוסמך יתנו כתב הסמכה לטייס שעמד בבחינת המכשירים. כתב ההסמכה יכיל את רשימת סוגי תהליכי גישת המכשירים שהורשו, ואם עבר הטייס בחינת טייס אוטומטי, הרשאה להשתמש במערכת טייס אוטומטי במקום טייס משנה.
טייס מפקד: מבחן נתיב [תיקון: תשפ״ב]
(א)
לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם, ולא יעסוק אדם, כטייס מפקד בטיסה לפי פרק זה, אלא אם, בתקופת 12 החדשים הקלנדריים שקדמו לאותה טיסה הוא עבר מבחן נתיב בכלי טיס מאחד הסוגים שאותם הוא עומד להטיס.
טיס מבחן הנתיב –
(1)
ינתן על ידי בוחן מוסמך או על ידי המנהל;
(2)
יכלול לפחות טיסה רגילה בנתיב אופייני למחזיק הרמ״א שבו מועסק או יועסק הטייס בדרך כלל;
(3)
יכלול המראות ונחיתות בשדה תעופה יציג או בשדות תעופה יציגים; לעניין מבחן נתיב לטייס מפקד של מסוק, ”שדה תעופה“ – לרבות שטח הפעלה כמשמעותו בתקנה 79ב. בנוסף לדרישות פסקה זו, לגבי טייס המורשה לבצע טיסת כט״מ, יכלול המבחן גם טיסה בפרוזדור אויר או בנתיב שמחוץ לפרוזדור אויר מאושר, או חלקים מהם, שבהם הוא עומד לטוס בשירותו של מחזיק הרשיון.
(ב)
(נמחקה).
(ג)
מחזיק רמ״א יקבע בספר העזר למבצעים שלו נוהל שיבטיח שכל טייס שלא טס בפרוזדור אויר, בנתיב או לשדה תעופה בתקופה של 90 יום הקודמים לטיסה המיועדת, יקבל לפני תחילתה של הטיסה את כל המידע הדרוש לביצועה הבטוח.
מועדי בחינות או בדיקות [תיקון: תשנ״ה]
(א)
השלים איש צוות בחינה, מבחן באויר או אימון תקופתי שהוא נדרש לבצעם, 30 ימים לפני היום שבו הוא נדרש להשלימם או 30 ימים לאחריו, יראו אותו כאילו השלימם במועד שבו הוא נדרש לכך.
(ב)
נכשל טייס בביצוע כל תמרון נדרש בעת מבחן, רשאי הבוחן ליתן לטייס אימון נוסף תוך כדי ביצוע המבחן. הבוחן רשאי לדרוש מהנבחן, בנוסף לחזרה על התמרון שבביצועו הוא נכשל, לבצע כל תמרון אחר החיוני לשם קביעת כשירותו של הנבחן. לא יעסיק מחזיק רמ״א אדם שלא עבר מבחן כאמור בתפקיד של טייס, עד שישלים את ביצוע המבחן בהצלחה.
הסמכת טייס בוחן
מחזיק רמ״א המבקש שטייס המועסק על ידו יקבל הסמכה מטעם המנהל לשמש כטייס־בוחן של הטייסים המועסקים על ידו, יגיש למנהל בקשה לכך בכתב. המנהל רשאי להסמיך את הטייס כטייס־בוחן לאחר שעבר להנחת דעתו של המנהל בחינות מתאימות בע״פ ובכתב ולאחר שקבע כי הטייס מתאים לשמש כטייס־בוחן, לרבות מבחינת כישוריו ונסיונו וכי קיימת הצדקה להסמכה זו. כתב ההסמכה יציין את המבחנים, כאמור בתקנה 318, שהטייס־הבוחן מוסמך לבצעם ואת סוג כלי הטיס והדגמים שבהם רשאי הטייס לבצע את אותם מבחנים.
סימן ז׳: אימונים
הגדרות
בסימן זה –
”אימון ראשוני“ – אימון הנדרש מאנשי צוות שלא הוסמכו ולא שרתו באותו תפקיד בכלי טיס;
”אימון הסבה“ – האימון הנדרש מאנשי צוו