תנחומא על סדר כי יש שבר

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

סדר כי יש שבר



ד.    [ עריכה ]
וירא יעקב כי יש שבר. ילמדנו רבינו אבל עד כמה ימים הוא אסור בעשיית מלאכה, כך שנו רבותינו אבל כל שבעת ימי אבלו אסור בעשיית מלאכה ואם היה עני מדוקדק יעשה מלאכה לאחר שלשה ימים לפרנסתו ולפרנסת אנשי ביתו, ולמה אחר שלשה ימים אמר רב כהנא אחר שלשה ימים הבשר נסרח ופניו משתנות ונפשו מתאבלת עליו שנאמר (איוב, יד) אך בשרו עליו יכאב, בא וראה שהרי אבל התירה לו התורה לעשות מלאכתו ולהתנחם אחר שלשה ימים, ויעקב אבינו לא קבל תנחומים על יוסף דכתיב ויקומו כל בניו וכל בנותיו לנחמו וגו' (בראשית, לז) וכל כך למה שהעלים הקדוש ברוך הוא לקיים גזירת ידוע תדע, אלולי כן לא היה נביא יצחק אביו והיה קיים אותה שעה והיה יודע שיוסף חי והיה אומר הקב"ה העלים ממנו אני אודיענו כיון שנצצה בו רוח הקודש היו השבטים מהלכין בשוק ולא היו יודעין ולא היו שומעין ויעקב אבינו יושב בתוך הבית ויודע מה במצרים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר במצרים:


ה.    [ עריכה ]
וירא יעקב כי יש שבר וגו' זש"ה אשרי שאל יעקב בעזרו (תהלים, קמו) למה לא נאמר שאל אברהם או שאל יצחק אלא אל יעקב את מוצא שלא נצב הקדוש ברוך הוא לא על אברהם לא על יצחק אלא על יעקב שנאמר והנה ה' נצב עליו (בראשית, כח), א"ר סימון אין המלך עומד על שדהו לא כשנזרעה ולא כשנתחרשה ולא כשנעדרה, ואימתי עומד עליה כשהיא עומדת כרי כך אברהם עדר שנאמר קום התהלך בארץ (שם יג), יצחק זרע שנא' ויזרע יצחק (שם כו) לא עמד המלך עליה עד שבא יעקב שהיה כרי של תבואה שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו (ירמיה, ב) ועמד הקב"ה עליו שנאמר והנה ה' נצב עליו הוי אשרי שאל יעקב בעזרו, שברו על ה' אלהיו אמר ריש לקיש זה יוסף סברו של עולם שהיה במצרים והראה הקדוש ברוך הוא ליעקב שסברו במצרים שנאמר וירא יעקב כי יש שבר וגו':


ו.    [ עריכה ]
וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א). זש"ה נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז, כה), אמר רבי שמואל בר נחמן פסוק זה שר העולם אמרו, נער הייתי מימות אדם, וגם זקנתי עד ימות המשיח, ולא ראיתי שעזב הקב"ה את העולם מן הצדיקים אלא שבכל דור ודור מעמיד צדיקים. דאמר רבי תנחום בשם רבי אחא אין העולם חסר שלשים צדיקים כאברהם, שנאמר ואברהם היו יהיה לגוי גדול (בראשית יח, יח). יהיה בגימטריא שלשים, דבר אחר: נער הייתי גם זקנתי, אין הקדוש ברוך הוא עוזב את הצדיקים בשעת הרעב לא להם ולא לבניהם, אלא בזמן שבצורת באה לעולם הקב"ה מתקין להם מהיכן יחיו, וכן את מוצא באליהו שהתקין לו מהיכן יחיה, שנאמר קום לך צרפתה אשר לצידון וגו' (מלכים א יז, ט), וכן את מוצא ופנית לך קדמה ונסתרת בנחל כרית אשר על פני הירדן (מלכים א יז, ג) והיה מהנחל תשתה ואת העורבים צויתי לכלכלך שם (מלכים א יז, ד), וכן ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה וגו' (בראשית יב, י), וכן ויהי רעב בארץ מלבד הרעב הראשון וגו' וילך יצחק וגו' (בראשית כו, א), וכן יעקב כשבא הרעב התקין הקדוש ברוך הוא לו יוסף שיכלכלנו במצרים, שנאמר ויכלכל יוסף את אביו (בראשית מז, יב). הוי וירא יעקב כי יש שבר (בראשית מב, א), מה כתיב למעלה וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף (בראשית מא, נז). לפי שהוא נתן עצמו שנאמר ויצבר יוסף בר (בראשית מא, מט), ותכלינה שבע שני השבע וגו' (בראשית מא, נג) ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף (בראשית מא, נד), מהו כאשר אמר יוסף, אמר רבי יהודה בר שלום י"ד שנה של רעב היו ראויין לבא, שכן יוסף אומר שבע פרות הרקות והרעות שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות וגו' שבע שנים הנה, הרי י"ד שנה, אלא שגזר יוסף ונעשו שבע שנים, שנאמר יהיו שבע שני הרעב (בראשית מא, כז) לפיכך כתיב כאשר אמר יוסף, מיד שמע יעקב שהיה שבר במצרים ואמר לבניו רדו שמה ושברו וגו', וירדו אחי יוסף עשרה (בראשית מב, ג). ולמה עשרה, שיש בהן כח לדחות הפורענות, שכן כשבא הקב"ה להחריב את סדום והיה אברהם אבינו מבקש עליהן רחמים מן השמים, התחיל מספר מן חמשים עד עשרה, שנאמר אולי ימצאון שם עשרה (בראשית יח, לב) כי עשרה היא עדה, שנאמר עד מתי לעדה וגו' (במדבר יד, כז). וכתיב אלהים נצב בעדת אל (תהלים פב, א), לכך נאמר וירדו אחי יוסף עשרה, שכן בסדום אמר עד עשרה, ויבואו בני ישראל לשבר בתוך הבאים (בראשית מב, ה) שלא יכירם אדם, אמר הקדוש ברוך הוא אתם אמרתם ונראה מה יהיו חלומותיו היכן החלום מתקיים, וירא יוסף את אחיו ויכירם (בראשית מב, ז) והם לא הכירוהו (בראשית מב, ח), שלא רחמו עליו אבל יוסף ויכירם שרחם עליהם:


ז.    [ עריכה ]
וירא יעקב כי יש שבר (בראשית מב, א). זש"ה מונע בר יקבוהו לאום וברכה לראש משביר (משלי יא, כו). מונע בר יקבהו לאם זה פרעה לכך יקבהו לאם, והיו הבריות מקללין אותו על שגנז את התבואות בני רעבון, וברכה לראש משביר זה יוסף שזן את העולם בשני רעבון כרועה הזה שמנהיג את צאנו, עליו אמר דוד רועה ישראל האזינה נוהג כצאן יוסף יושב הכרובים הופיעה (תהלים פ, ב). כשהיה רעב בימי דוד בקש רחמים מלפני הב"ה ואמר רבון העולמים נהוג את צאנך כיוסף שזן את העולם בשני רעבון, כיון שחזק עליהם הרעב בארץ מצרים נתקבצו המצרים ובאו אצל יוסף, אמרו לו תן לנו לחם, אמר להם אלקי אינו זן את הערלים, לכו ומולו עצמכם ואתן לכם לחם, הלכו להם אצל פרעה והיו צועקין ובוכין לפניו, שנאמר ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף, אמרו לו הלכנו אצלו ומדבר לנו דברים ריקים שאומר מולו עצמכם, אמר להם שוטים לא כך אמרתי לכם מתחילה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה, וכי לא היה קורא לכם כל אותן שני השבע, וצווח לכם הוו יודעים שרעב בא לעולם, אם אתם פשעתם בנפשותיכם מה תצעקו אלי, מפני מה לא הנחתם בבתיכם תבואה של שתים, של שלש, של ארבע שנים, אמרו לו כל תבואה שהיתה בבתינו כבר הרקיבה, אמר להן לא נשתייר לכם קמח מאתמול, אמרו לו אף פת שהיה בכלינו (נ"א בסלינו) עפשה, אמר להן לכו אל יוסף ואשר יאמר לכם תעשו (בראשית מא, נה). ומה אם שגזר על התבואה והרקיבה מתיראין אנו שאם יגזור עלינו שנמות כלנו מתים אלא כל אשר יאמר לכם תעשו. והרעב היה על כל פני הארץ. ראוי היה למקרא לומר על הארץ מה תלמוד לומר על כל פני הארץ. א"ר שמואל בר נחמן בא ללמדך שלא התחיל הרעב אלא בעשירים שאין פני הארץ אלא עשירים, לכך נאמר מונע בר.


ח.    [ עריכה ]
ויאמר יעקב לבניו למה תתראו (בראשית מב, א). אמר יעקב לבניו אתם גבורין אתם נאים אל תכנסו בשער אחד, ואל תעמדו במקום אחד שלא ישלוט בכם עין רע, הנה שמעתי כי יש שבר במצרים רדו שמה. מהו רדו, שראה שירדו שמה וישתעבדו במצרים כמנין רד"ו, רדו שמה, שכל הלוקח תבואה מן השוק ירידה היא לו. וירדו אחי יוסף וגו' (בראשית מב, ג). היה לו לכתוב בני ישראל, אלא שבתחילה לא נהגו בו אחוה ומכרוהו ולסוף היו מתחרטין ואומרין מתי נרד למצרים ונחזיר את אחינו לאבינו, וכשאמר להם אביהם לירד למצרים, נתנו כלם דעת אחת להחזירו. א"ר יהודה בר סימון אף יוסף יודע היה שאחיו יורדין למצרים לשבר אכל, מה עשה הושיב שומרין על כל הפתחי' ואמר להן ראו כל מי שיכנס לשבור אוכל, כתבו שמו ושם אביו ולערב הביאו לי פתקכם, עשו כך כיון שבאו בני יעקב כל אחד ואחד נכנס בשער שלו וכתבו את שמותם ושם אביהם, לערב הביאו פתקם לפני יוסף, זה קורא ראובן בן יעקב, ואחר קורא שמעון בן יעקב, ואחר לוי, וכן השוערים כל אחד ואחד את שלו, מיד אמר להן יוסף סתמו את האוצרות ופתחו אוצר אחד ונתן שמותם לבעל האוצר ואמר לו ראה כשיבאו אנשים אלו לידך תפוש אותם ושגר אותם לפני, עברו ג' ימים ולא באו, מיד נטל יוסף שבעים גבורים מבית המלך ושגר בשבילם לבקר אותם בשוק, הלכו מצאו אותם בשוק של זונות, ומה טיבן בשוק של זוונת, אלא אמרו יוסף אחינו יפה תואר ויפה מראה שמא הוא בקובה של זונות, מיד תפשו אותן והביאום לפני יוסף, ויכירם ויתנכר אליהם וידבר אתם וגו' (בראשית מב, ז). מלמד שנעשה להן כנכרי, נטל הגביע והקיש בו אמר להן אני רואה בגביע שלי כי מרגלים אתם, אמרו לו כנים אנחנו אלא כך צוהו אבא אל תכנסו בשער אחד, אמר להן בשוק של זונות מה טיבכם, לא הייתם מתיראין מן העין, היכן צות אביכם, אמרו לו אבידה נאבדה לנו והיינו מבקשין אותה שם. אמר להן אי זו אבידה, אני רואה בגביע ששנים מכם החריבו כרך גדול של שכם, אמרו לו ומי הן, הקיש בגביע אמר להן שמעון ולוי שמם, מיד נזדעזעו ואמרו לו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו, אמר להן והיכן השנים, אמרו לו הקטן את אבינו היום והאחד איננו. אמר להן את אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם. לקח את שמעון ואסר אותו לעיניהם ואמר להן זה יהא חבוש עד שתביאו אחיכם ויאמנו דבריכם, וכיון שהלכו הוציא אותו והאכילהו והשקהו, מיד ויצו יוסף וימלאו את כליהם בר וגו'. הלכו אצל אביהן וספרו לו את כל המאורע, השיב אביהם ואמר להם היכן שמעון, אמרו לו אותו האיש אדוני הארץ תפשו בשביל שנביא אחינו הקטן, אמר להן אותי שכלתם יוסף איננו ושמעון וגומר. ויאמר ראובן אל אביו לאמר את שני בני תמית וגו'. אמר לו שוטה וכי בניך אינן בני, אמר להן יהודה הניחו לו לזקן הזה עד שתכלה הפת, שנאמר ויהי כאשר כלו לאכול וגו'. אמר לו יהודה אבא אם ילך בנימין עמנו ספק נתפס ספק לא נתפס, ואם לא ילך עמנו כלנו מתים מוטב תניח את הספק ותטול את הודאי, אנכי אערבנו מידי תבקשנו, מיד שלחו עמהם ואמר להם קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה וגו'. לכך כתיב וירא יעקב כי יש שבר במצרים (בראשית מב, א).