(תהלים נח יא): "יִשְׂמַח צַדִּיק כִּי חָזָה נָקָם, פְּעָמָיו יִרְחַץ בְּדַם הָרָשָׁע"

מדוע הצדיק מתנהג בצורה כל-כך ברברית ואכזרית - "רוקד על הדם"?! האם אין לו שום רגש של רחמים וצער על הדם שנשפך?!

נראה שהתשובה כתובה בפסוק הבא:

(תהלים נח יב): "ויאמר אדם 'אך פרי לצדיק, אך יש אלהים שפטים בארץ!'"

עיקר השמחה של הצדיק בפסוק זה אינו על מפלת הרשע, אלא על התוצאה הרוחנית של מפלה זו - הצדיק שמח, שהאנשים הרואים את הנקמה, מבינים שיש צדק בארץ - בין אם הכוונה לצדק שה' עושה, או לצדק שעושים השופטים האנושיים.

לשמחה זו יש מקום, רק כאשר מותו של הרשע בא באופן המעיד על התערבות א-להית, או לאחר משפט צדק, ולא כאשר הוא מת מוות טבעי כדרך כל בשר.

דבר דומה כתב מהר"ל על ההבדל בין "באבוד רשעים רינה" לבין "בנפול אויבך אל תשמח": " "והא דכתיב באבוד רשעים רינה - היינו היכי שבא האבוד בשביל הרשעות, שהיו דנין אותו בית-דין למיתה בשביל רשעותו, כדי לסלק הרשעות מן העולם, אבל אם לא היה משום הרשעות רק נפילה אחרת הגיע לרשע - אסור לשמוח" " (ספר דרך חיים, פרק ד משנה כ) .

אמנם הרב משה צוריאל הקשה על דבריו וכתב: " "יש קושיא חזקה נגד דבריו. הרי בסנהדרין (לט ע"ב) אמרו זאת על אחאב, והוא מת במלחמת ישראל נגד אויביו, ולא מחמת בית דין?!" "; אך אין זו קושיה כלל, כי מותו של אחאב נחזה מראש ע"י הנביא מיכיהו בן ימלה, שאמר "אם שוב תשוב בשלום לא דיבר ה' בי", ואמר "שמעו עמים כולם"; הנביא למעשה גזר עליו גזר דין מוות בפומבי (ראו שמחות ניצחון בתנ"ך ).

וייתכן שהפסוק מתייחס דווקא לצדיק - שעיקר מהותו היא עשיית הצדק : הצדיק שמח כשהוא רואה שנעשה צדק ברשעים, אך החכם אינו שמח כי הוא חושב על האפשרות האחרת - האפשרות שהרשע היה חוזר בתשובה ואז המצב היה טוב יותר.