שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח/דף קלו

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קלו עמוד א

איתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח כדאזיל ומפרש טעמא דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי הילכך עיקר קנין שדה זו לאב כיון שיש לו קנין הגוף ועדיף מקנין הבן לפי שהשדה ביד האב והוא מוחזק בה ואוכל פירות ולא אלים קנין הבן כדי שיוכל למכור מיהו אם הבן קיים כשמת האב גמר ליה קניינא דבן כיון שבא השדה לרשות הבן ואיגלאי מילתא למפרע שקנה ומכרו קיים אף על פי שמכר בחיי האב והיכא דמת הבן בחיי האב והניח בן ודאי יורש הנכסים אפילו לרבי יוחנן מדאיפלגו במכר הבן בחיי האב ולא איפליגו במת הבן בחיי האב אם הוא מוריש הנכסים לבניה ואפילו למאן דאמר לירתה ולא לירתי ירתה התם הוא משום דקסבר אומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי אבל היכא שכתב לו מהיום ולאחר מיתה ודאי אף על פי שמת הבן בחיי האב מוריש לבניו אותו זכות שיש לו בנכסים. והיכא דמכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב והניח בן אפילו לרבי יוחנן קנה לוקח לפי שהבן כרעיה דאבוה וזוכה במקומו וכיון שנתקיימה המתנה ונגמרה הרי הוא חלה למפרע משעת כתיבה והמכר קיים. ורבינו יצחק ז"ל פירש שאפילו הניח בן לא קנה לוקח והביא ראיה מהא דאמרינן בסוף מי שמת בן שמכר בנכסי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות וקא מפרש לה רבינו זצ"ל כגון שכתב לו אביו את נכסיו מהיום ולאחר מיתה וסבירי להו לבני מערבא כרבי יוחנן דאמר לא קנה לוקח. ויש לתמוה על זה אם כן הוא היכי קאמר עלה התם מאי קושיא מצי אמר ליה מכח אבוה דאבך קאתינא ואם מכח אבי אביו הוא בא יירשו אחי אביו על כרחין אי אפשר לו לבא אלא מכח מתנה שקבל אביו והוא זוכה בה מכח זכות אביו ולא מכח אבי אביו שהרי לו כתבה. ותו הא קאמר עלה תדע דכתיב תחת אבותיך יהיו כו' ואם אומר אתה שהבן זוכה במתנה מכח הנותן אפילו במתנת בריא היה לך למימר הכי. אלא ההיא דהתם באנפא אחרינא מפרשינן לה כמו שדעתנו לכתבה במקומה בסייעתא דשמיא.

איתביה רבי יוחנן לרבי שמעון בן לקיש נכסי לך ואחריך יירש פלוני כו'. מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון. דליורשי שני לא יהבינן להו שהרי לא נתן בהם כלום לשני אלא בחייו דהא קאמר אחריך שלישי וליורש שלישי לא יהבינן להו שלא נתן לשלישי בהם כלום אלא אחר השני וכיון שלא הגיעו ליד שני אין השלישי זוכה בהם אחר הראשון ואם איתא ליורשי נותן מיבעי ליה אי אמרת בשלמא קנין הפירות כקנין הגוף דמי כיון שהנותן סילק עצמו מהם ואי אפשר ליורשי שני ושלישי לזכות בהם כמו שפירשנו יחזרו ליורשי ראשון אלא אי אמרת קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי כיון שעיקר מתנתו אצל ראשון קנין פירות הוא דהא קאמר אחריך לשני ואחריך לשלישי ולא הקנה לראשון בגוף כלום על כרחך נשתייר קנין הגוף ביד הנותן כל זמן שלא נתקיימה מתנתו אצל שלישי ואין לנו לומר שנתכוון הנותן לסלק עצמו מן הגוף כל זמן שלא השליט אחד בקנין הגוף וקנין הגוף השלישי אפשר לו להתבטל ואינו אלא על תנאי אם ימות הראשון בחיי שני והשני בחיי שלישי ועוד אפילו נתכוון לסלק עצמו לא מהניא מחשבת סלוקו כלום שאין כאן מי שקנה את הגוף שלא הקנה לראשון ולשני אלא פירות שאין קנינם כקנין הגוף ונמצא שנשתייר קנין הגוף בידו כל זמן שאי אפשר ליורשי שלישי לזכות בו הילכך יחזרו ליורשי נותן מיבעי ליה. תרגמה רב הושעיא בבבל אחריך שאני פירוש דכיון שאמר נכסי לך ואחריך ולא קאמר (נכסי לך) נכסי לך למתנה גמורה נתפס לו שיהא לו גם כח מכר ויעשה בהם כל חפציו אלא שאם מת ולא מכרם יהא לשני מה ששייר ולא יפלו נכסים לפני יורשיו הילכך כשאין המתנה מתקיימת אצל שני ושלישי דין הוא שיחזרו ליורשי ראשון שהרי הראשון את גוף הנכסים קנה ואפילו לענין שיהא מכרו מכר נמצא שלא נשתייר קנין הגוף ביד הנותן. וגבי כותב כל נכסיו לבנו לאחר מותו דתנן האב אינו יכול למכור מפני שכתובים לבן אפילו לרבי יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי לא דמיא דהתם ודאי לא שייר בנכסים אלא למדת ימיו אבל הכא כיון דקאמר נכסי לך יש במשמע לשון זה שהם שלו לגמרי ושלא יהא לשני אלא מה ששייר ולא משום דאמר אחריך לפלוני דמשמע מה שישתייר אחריך אם לא מכרת אלא משום דנכסי לך מתנה גמורה משמע והוא הדין אם אמר נכסי לפלוני ואם מת פלוני לפלוני. וכן מצאתי כתוב בתוספתא דתניא התם האומר שדה פלוני לפלוני ואם מת פלוני כו' הראשון מוכר קרקע ואוכל דברי רבי רבי שמעון בן אלעזר אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד פירוש דסבירא ליה לרבי שמעון בן אלעזר (דלראשון קנוי קנין הגוף) ולפיכך אם מכר מכרו קיים ואפילו הכי אין לו למכור לכתחלה כדאמרינן בשמעתין לרבי שמעון בן גמליאל. ותו אמרינן לקמן ההיא איתתא דהוה לה דקלא בארעיה דרב ביבי בר אביי כו' אקניתיה ליה כל שני חייך אזל אקנייה לבנו קטן ומסקינן עלה לא אמר רבי שמעון בן גמליאל אלא לאחר אבל לעצמו לא אלמא אי לאו האי טעמא דלעצמו לא אמר רבי שמעון בן גמליאל הוה אמרינן דאין לה אלא מה ששייר רב ביבי ומכרו מכור אף על פי שלא אמרה בלשון אחריך אלא דאמרה דקל זה לך כל ימי חייך שאלו פירשה ואחריך תחזיר לי לא היה לו למכור לכתחלה כדאמרינן נכסי לך ואחריך לפלוני (כו' רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות) דכיון שלא נתנה לו אלא לכל ימי חייו לאו למתנה גמורה נתכוון ואפילו למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי. ויש לדחוק בההיא דרב ביבי ולפרשה כגון דאמרה דקל זה נתון לך ואחריך יחזור (לך) ליורשך והא דאקנייה רב ביבי לבנו קטן כדי לסלק נזק דריסת אחרים משדהו אבל אם אמרה דקל זה נתון לך בחייך פירות הוא דקא מקנה ליה ואינו יכול למכור כיון שלא הצמית לו לשון מתנה.

והתניא יחזרו ליורשי נותן. לריש לקיש קא מקשינן דמשני אחריך שאני ומסתמא לא מסתבר דפליגי מתניתא בהך סברא אי אמרינן אחריך שאני אי לא בשלמא לרבי יוחנן דמפרש טעמא דהא דקתני יחזרו ליורשי ראשון משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי וכדפרישית דאמרן נכסי לך דאידך דקתני יחזרו ליורשי נותן איכא למימר דקסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דהא אשכחן בעלמא פלוגתא דתנאי בקנין פירות אי כקנין הגוף דמי אי לא גבי המוכר עבדו ופסק עמו על מנת שישמשנו שלשים יום בפרק החובל. ופרקינן אלא אחריך תנאי היא אלא גרסינן בנוסחא דייקא פירוש ולאו כדקאמרינן מעיקרא אחריך שאני לכולי עלמא דהכי משמע לשון אחריך שאני מדלא אמר האי תנא סבר אחריך שאני דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל כו' ופליגי רבי שמעון בן גמליאל ורבי אי אמרינן אחריך שאני או לא ודכולי עלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולרבי יוחנן נמי דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי על כרחך הא דאמר רבי שמעון בן גמליאל אין לשני אלא מה ששייר ראשון משום דאמרינן אחריך שאני דאי לאו הכי מאי שנא מהא דתנן האב אינו יכול למכור מפני שכתובין לבן ואף על פי שיש שם לאב קנין פירות וכקנין הגוף דמי לרבי יוחנן ועכשיו אנו צריכין לפרש כיון דרבי יוחנן נמי הוה מפרש טעמא דרבי שמעון בן גמליאל משום דאמרינן אחריך שאני דהכי משמע לשון נכסי לך וכמו שפירשנו מאי הוה מקשינן ליה לריש לקיש מהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון והא כיון דעל כרחין אחריך שאני ואם מכר הראשון מכרו קיים הרי יש לו זכות בגוף אפילו למאן דאמר בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ואין לומר דלא הוה שמיעא ליה לרבי יוחנן הא דאמר רבי שמעון בן גמליאל אלא מה ששייר ראשון דהא לרבי יוחנן הלכה כרבי שמעון בן גמליאל. דיש לומר דקסבר רבי יוחנן דהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון אפילו לרבי אתיא אף על גב דלית ליה לרבי אחריך שאני ומשום דקנין פירות כקנין הגוף דמי והא דתניא יחזרו ליורשי נותן לא הוה שמיעא דאי שמיעא ליה היכי הוה מצי לאקשויי מאידך ברייתא מאי אולמא דהך מהך דהא ודאי הך דקתני יחזרו ליורשי נותן משום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. מיהו בהדיא אמר רב נחמן בר יצחק לקמן דרבי ורבי שמעון בן גמליאל בהא פליגי דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי ומר סבר כו' ופירשו הגאונים ז"ל דבשטת רבי יוחנן אמרה. ונראה לי לפי דברי הגאונים ז"ל דקסבר רבי יוחנן דהא דקאמר רבי שמעון בן גמליאל אין לשני אלא מה ששייר ראשון. דהיינו משום שאמר נכסי לך לא יתכן אלא משום דקסבר דקנין פירות כקנין הגוף דמי הילכך דאמר נכסי לך איכא למימר דהכי קאמר נכסי לך במתנה גמורה ומה שתשייר לפלוני ומוקמינן ליה ארעא בחזקתו כיון שהוא כגוף הנכסים מעתה דקנין פירות כקנין הגוף דמי. אבל ודאי אין לומר דמשום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי דאין לשני אלא מה ששייר ראשון ובלא טעם הזכרת לשון נכסי לך דאם כן מאי שנא מהא דתנן האב אינו יכול למכור. ורבי סבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הילכך מספיקא לא מחתינן ליה לגוף הנכסים לדין שנתכוון לתת לו מתנה שלא יהא לשני אלא מה ששייר ראשון. אי נמי כיון דעיקר מתנתו אצל ראשון לפירות דהא קאמר אחריך לפלוני דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי האיך נדון לשון מתנתו לומר שהשליטו על הנכסים שאם מכר יהא מכרו קיימן והיינו דאמר רב נחמן בר יצחק לקמן עד כאן לא פליגי רבי ורבי שמעון בן גמליאל אלא דמר סבר קנין פירות כקנין הגוף דמי. והא דמסקינן עלה אלא מיפק כולי עלמא לא פליגי דנפיק בה מכרה או אכלה באנו למחלוקת רבי ורבי שמעון בן גמליאל אף על גב דנפיק בה ראשון דהיינו פירות דיהיב ליה באתרוג זה אפילו הכי קסבר רבי שאין כאן קנין הגוף אף על גב דליכא קנין הגוף קרינא ביה לכם כיון שאינו משועבד לשני כמה שהוא ברשות הראשון ולא דמי לאתרוג של שני שותפין שהן שותפים בו יחד ולשאול נמי לא דמי שהרי במתנה נתנו לו ולא בשאלה. וכן כתב רבינו שמואל ז"ל.
ורב נחמן בר יצחק לאו למימרא דקסבר ליה כרבי יוחנן דבהא פליגי אלא אחד מטעמי מחלקותם לקח לו ולא בא אלא לומר דלענין מיפק דכולי עלמא לא פליגי דנפק. וכן פירש רבינו נסים זצ"ל. ואפשר דכרבי יוחנן סבירא ליה מיהו לית הלכתא כוותיה דאם כן דטעמא דרבי שמעון בן גמליאל משום דקסבר קנין פירות כקנין הגוף דמי אשתכח דלית הלכתא כרבי שמעון בן גמליאל דהא קיימא לן כריש לקיש דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. ולא היא דודאי הלכתא כרבי שמעון בן גמליאל כדקאמר רבה במעשה דסבתא מסתבר טעמייהו דבני מערבא דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני וטעמא דרבי שמעון בן גמליאל כדריש לקיש דאמר אחריך שאני ואף על גב דקנין פירות לאו כקנין הגוף. ויש לפרש דהא דאמר רב נחמן בר יצחק עד כאן לא פליגי אלא דמר סבר קנין פירות כו' לריש לקיש אמר הכי והכי קאמר מר סבר קנין פירות במקום זה כקנין הגוף כיון דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני כדאמרינן לעיל אחריך שאני. וכן פירש רבינו שמואל ז"ל ולשון במתנה (ולאו) אברייתא דקתני ירד הראשון ומכר ואכל קאי דהא לא שייך למימר עלה דרבי שמעון בן גמליאל סבר קנין פירות (במקום זה) כקנין הגוף כי מה בכך אי כקנין הגוף דמי מדוע אין לשני אלא מה ששייר ראשון דהא תנן האב אינו יכול למכור ואפילו למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא קאי אהא דתניא יחזרו ליורשי ראשון ותניא אידך יחזרו ליורשי נותן דאוקימנא חדא כרבי שמעון בן גמליאל וחדא כרבי והא דקתני יחזרו ליורשי ראשון קסבר דקנין פירות במקום זה כקנין הגוף ולפיכך יחזרו ליורשי ראשון. ורב נממן בר רב חסדא דאמר באנו למחלוקת רבי שמעון בן גמליאל ורבי אי אמרינן דאית ליה לראשון קנין הגוף באתרוג לצאת בו אהנהו מתניתא קאי ומדמי שהדין תלוי בדינא דקנין פירות כו'. ונראה לי דהא דאמר רב נחמן בר יצחק דוקא לריש לקיש אתיא דאלו לרבי יוחנן בין לרבי בין לרבי שמעון בן גמליאל סבירי להו קנין פירות כקנין הגוף דמי אלא דרבי שמעון בן גמליאל סבר כיון דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני אלא מה ששייר ראשון ורבי מדמה לה להא דתנן האב אינו יכול למכור ואף על גב דקנין פירות כקנין הגוף והא דתניא יחזרו ליורשי נותן כמאן דאמר בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דפלוגתא דתנאי היא בפרק החובל והא דתלינא להו למתניתא לעיל בפלוגתא דרבי שמעון בן גמליאל ורבי לרבי שמעון בן לקיש דוקא אוקימנא לה בהכי והכי והיינו דאמרינן דמיפק דכולי עלמא לא פליגי דנפיק אכלם או מכרם באנו למחלוקת רבי ורבי שמעון בן גמליאל ועל כרחן כיון דנפיק בה הרי נתכוון להקנות לו קנין הגוף דאי לאו הכי לא קרינא ביה לכם וכסברת רב נחמן בר רב חסדא דהוה תלי דין לצאת ידי חובתו בקנין הגוף ואפילו הכי מכרה או אכלה משלם הראשון דמים אליבא דרבי אי מדמינן לה דמתניתין דתנן האב אינו יכול למכור ואפילו למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי דאפילו תימא כקנין הגוף קסבר למתניתין מדמינן לה אלא הכי קאמר רב נחמן בר יצחק כיון דסבירא ליה בעלמא קנין פירות לאו כקנין הגוף אף במקום זה סבירא ליה לרבי הכי דמאי שנא כיון דלית ליה אחריך שאני הילכך יחזרו ליורשי נותן. מיהו לרבי שמעון בן גמליאל על כרחין במקום זה קנין פירות כקנין הגוף כיון דאין לשני אלא מה ששייר ראשון שכך יש לדון בלשון יחזרו ליורשי ראשון. ומה שפירש הגאון ז"ל דטעמיה דרבי שמעון בן גמליאל משום דאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי וזה הראשון קנה מעכשיו לא עמד על נכון דבריו ז"ל דהא אמר רבה אי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני ואף על גב דאומר אחריך לאו כאומר מעכשיו דמי דאי סבירא ליה לרבה כאומר מעכשיו דמי מאי דאקשו ליה אביי לרבה דאמר גבו קרקע יש לו מהא דאמר רבא גופיה דאי קדמה סבתא וזבנה זבינה זביני. שיור שיטה מקובצת להגאון המוסמך רבינו בצלאל אשכנזי זלה"ה למסכתא ב"ב

דף קלו עמוד ב