שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח/דף קלד

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף קלד עמוד א

שיחת דקלים. כתב רבינו האיי גאון ז"ל כי מר אברהם קאבסי היה מכיר בשיחת דקלים ומה הם אומרים כאשר מתנודדים ברוח. הרשב"א ז"ל.

אבל הכא הכי קאמר כו'. ויש לתמוה על הרי"ף שפסק בפרק מי שאחזו כרבנן. ואולי סמך על ההיא דאמר רבי יוחנן התם דרבי יהודה הנשיא הורה כלומר כרבי יהודה ולא הודו לו כל סייעתו ואמרי לה כל שעתו ומשמע ליה דרבי יוחנן בעי למימר דכיון דלא הודו לו כל סייעתו דליתא לדרבי יהודה הנשיא ורב ורבי יוחנן קיימא לן כרבי יוחנן. ולא נהירא דלא שבקינן פסקא דרב שפסק הכי בהדיא משום מימריה דרבי יוחנן דאיכא למימר דלאו למדחייא לרבי יהודה הנשיא אתא. הר"ן ז"ל.

דף קלד עמוד ב

התם דלא מוחזק לן דאית ליה אחי. כלומר אי מהתם הוה אמינא דדוקא בדלא מוחזק לן באחי משום הכי תנא הכא לאשמועינן. דאפילו היכא דמוחזק לן דאית ליה אחי נאמן והאי דקאמר בהאי לישנא ולא קאמר אי מהתם משום דהתם בפרק האומר דקירושין דאיתא להך מתניתין מהדרינן לאוקמה כרבי נתן ולא איתא בו תנא אלא בדלא מוחזק לן דאית ליה אבל קושטא דמילתא דאפילו בדמוחזק לן דאית ליה אחי נאמן ממתניתין דהכא. הר"ן ז"ל.

הכא אף על גב דמוחזק לן דאית ליה אחי. פירש רשב"ם ו"ל דוקא מוחזק אבל איכא עדים לא מהימן מחמת מגו. והדין עמו דהכי מוכח בקידושין פרק האומר דפליגי רבי ורבי נתן בהאי מילתא רבי סבר מה לו לשקר כחזקה דמיא ולא אתיא חזקה ועקרא חזקה. אלמא משמע התם דבחזקה בעלמא איירי ולא בעדות גמורה דאי בעדות גמורה לא אתיא חזקה ועקרא לעדים. תוספי הרא"ש ז"ל.

מנפח רב ששת (בריה) בידיה לא שמיע ליה וקסבר כאביי דלקמן ולא סמכינן אשנויי. תוספי הרא"ש ז"ל.
סוגיא דשמעתא דאיכא דאמר יש לי בנים ואף על גב דמוחזק לן דאית ליה אחי נאמן ופטורה מן החליצה ומן היבום וכל שכן אי לא מוחזק לן דאית ליה אחי. ואי לא מוחזק לן דאית ליה אחי וקאמר יש לי אחים אינו נאמן לאוסרה והוא דלא נפק עליה קלא דאית ליה אחי במדינת הים אבל נפק עליה קלא דאית סהדי דמסהדי דאית ליה אחי במדינת הים אף על גב דאתחזק לן דלית ליה אחי חיישינן לההוא קלא ונטרינן עד דאתו הנך סהדי דבמדינת הים ומסהדי אי אית ליה אחי או לא. הרא"ש ז"ל.

רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות כו'. וזה לשון הרא"ם ז"ל: ומתחזייא מילתא בפירוקא דהאי קושיא דאף על גב דלענין מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב קאמר רבי יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי היכא דמת האב בחיי הבן מיהא מודה דקנה לוקח וטעמא דמילתא משום דההוא מקנה דקאמר דקני ליה האב לגוף לאו מקנה ממש הוא דהא ליכא למימר הכי דהא אמרינן לעיל מאי קאמר ליה הכי קאמר ליה גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה אלא לענין קניית פירות בלחוד הוא דקאמר דקני ליה האב לגוף דכמה דאיתיה בחיים דקני להו לפירות אית ליה נמי קנין פירות לענין הגוף ולאו מקנה ממש הוא אלא מקנה לענין פירות דומיא דהמוכר שדהו לפירות דליכא למימר דרבי יוחנן התם דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי דמקנה ממש הוא דהא ודאי אי בעי לוקח לזבוני לגוף לא מצי מזבין אלא לענין הפירות בלחוד הוא דקני ליה הגוף דכמה דאית ליה קנין בפירות אית ליה קנין בגוף לענין פירות ולאו מקנה ממש וכיון שכן אם מת הבן בחיי האב לית ליה ללוקח ולא מידי דבעידנא דזבנה מיניה אכתי לא נתרוקן קנין הגוף לבן משום דברשותיה דאב הוה. ואם מת האב בחיי הבן אסתלק ליה ממילא ההוא זכותא דהוה אית ליה בגוף וקם ליה ברשותא דבן מעידנא דכתביה נהליה האב ואיגלאי מילתא דמההיא שעתא הוי נכסיה ומשום הכי קנה לוקח. ואף על גב דבפרק החובל בענין אימיה דשמואל בר אבא דכתבתינהו לנכסי בחיי בעלה לרב שמואל בנה ושכיבה בחיי בעלה אמרינן אמרוה קמיה דרבי ירמיה דאמר להו אנא מתניתא ידענא מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב לכי מאית האב מיהא קנה ואי סלקא דעתך קנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי קנה לוקח הא התם כיון דכתבינהו לנכסיה בחיי בעלה לרב שמואל בנה דשכיבה בחיי בעלה כמכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב דמי וקמייתי ראיה עלה דקנה לוקח שהוא רב שמואל מהאי מתניתין דתנן מכר הבן אין ללוקח בהם כלום עד שימות האב ואף על גב דהאי מתניתין מכר הבן בחיי האב ומת האב בחיי הבן הוא התם היינו טעמא דקמייתי רבי ירמיה מינה ראיה אמעשה דאימיה דרב שמואל משום דרבי ירמיה כריש לקיש סבירא ליה דאמר קנין פירות לאו כו' ולא שנא מת האב בחיי הבן ולא שנא מת הבן בחיי האב בכולהו קנה לוקח וכיון דסבירא ליה דדינא דתרווייהו כי הדדי נינהו כריש לקיש דאיפסיקא הלכתא כוותיה משום הכי קמייתי ראיה מהאי מתניתין אמעשה דאימיה דרב שמואל אבל לרבי יוחנן כיון דשני ליה בין היכא דמת הבן בחיי האב להיכא דמת האב בחיי הבן ליכא לאיתויי ראיה מהאי מתניתין אמעשה דאימיה דרב שמואל דהתם מת האב בחיי הבן והכא מת הבן בחיי האב. ויש לפרש דכיון דרבי ירמיה כריש לקיש סבירא ליה דלא שני ליה בין היכא דמת האב בחיי הבן להיכא דמת הבן בחיי האב הוא דקאמר דכי מאית האב מיהא קנה לוקח לא שנא מת האב בחיי הבן לא שנא מת הבן בחיי האב ואי סלקא דעתך קנין פירות כקנין הגוף דמי היכא דמת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב אמאי קנה לוקח. ואם תאמר אי הכי אדמהדר ליה רב יהודה זו אינה דומה למשנתנו משום תקנת אושא ליהדר ליה כרבי יוחנן ולימא הכי זו אינה דומה למשנתנו דהתם מת האב בחיי הבן והכא מת הבן בחיי האב דלא קנה לוקח כרבי יוחנן. תשובתך כיון דאיפסיקא הלכתא כריש לקיש בהא רב יהודה נמי כוותיה סבירא ליה ולא שני ליה בין היכא דמת הבן בחיי האב למת האב בחיי הבן דבכולהו קנה לוקח משום דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ומשום הכי לא סגי ליה לאהדורי אלא זו אינה דומה למשנתנו משום תקנת אושא אבל לעולם לרבי יוחנן אף על גב דהא דתנן מכר הבן אין ללוקח בהם כלום עד שימות האב דשמעית מינה דלכי מאית האב קנה לוקח מצי מוקמינן לה בהיכא דמת האב בחיי הבן דוקא אבל מת הבן בחיי האב לא קנה לוקח משום דשני דינייהו מהדדי וכדברירנא לעיל. הרא"ם ז"ל.

בתשובות רבינו האיי גאון ז"ל והא מכר האב מכורין עד שימות הבן כו'. מה שפירש הרשב"ם ז"ל דאם לא מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב דבניו יורשים יפה פירש דלא דמי ללוקח דבחייו לא קנה לוקח דקנין פירות כקנין הגוף דמי ובקבר אינו זוכה להקנות ללוקח אבל בניו יורשים אותו שבמיתת אבי אביהם נפלו הנכסים לפני אביהם שקנאם בקבר וממילא תפול ירושתו לבניו. וראיה לדבר ממוכר שדהו ומת חוזרת לו ביובל ומנחילה לבניה ומיהו לאו ראיה גמורה היא דקא משני התם שכבר היה הגוף בידו של אביו ולהכי אלים כחו להורישו לבניו אבל הכא לא בא ליד הבן מעולם. אבל יש להביא ראיה ממסכתא דלעיל דאמרה ובתראי לירתאי ואמרינן אלו הוה ברא לבתראי ירית אף על פי שלא באו ליד הבת מעולם זוכה בקבר להבחיל לבניה. ואף על גב דאמרינן לקמן נכסי לך ואחריך לפלוני ואחריו יירש פלוני מת השני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון ולא אמרינן כיון שהקנה לשלישי הגוף הרי הוא נופל לפניו בקבר ויורישהו לבניו. דשאני התם דלא הקנה לו כלל אלא לאחר מיתת השני וכיון שמת השני פקע כחו ואפילו לרב ענן דאמר לירתאי כו' ככתוב בתוספות. ומה שפירש רשב"ם היכא דמכר הבן ומת בחיי האב דיורשי האב יורשים ולא בני הבן לא נהירא דנהי דסלק עצמו היינו לענין זה שיקנה הלוקח וכיון דלוקח לא קנה הרי נשארו הנכסים ביד הבן וזכו בהן בניו דהא מכר הבן על כל ימי חייו ומילתא תליא וקיימא אם מת האב בחיי הבן ובאו הנכסים ליד הבן זכה בהם הלוקח כי מכר לו כל זכות שתבא לידו ואם מת הבן בחיי האב פקע המכר מעיקרו ונשארו הנכסים ביד הבן אם לא סלק עצמו מן הנכסים שיזכו בהם אחיו וכן מוכח ההיא דמי שמת דשלחו מתם שהבן מוציא מיד הלקוחות. ותימה לרבי יוחנן אמאי אצטריך תקנת אושא כו' ככתוב בתוספות. ונראה דאפילו לרבי יוחנן אצטריך דהכא לא חשיב קנין הגוף לבן שיוכל למכרו לפי שלא בא לעולם לידו אבל התם היה הגוף של האשה מעולם ואף על גב דלקמן גבי המוכר שדהו לפירות קסבר רבי יוחנן קנין פירות כקנין הגוף דמי אף על פי שקנין הגוף של המוכר כבר היה בידו התם חשוב כקנין הגוף לענין זה שיוכל בעל הפירות לומר על האדמה שנתת לי ואפשר שגם המוכר אם היה קונה מן הפירות היה מביא וקורא דאין לקנין פירות כח לבטל קנין הגוף היכא שכבר היה הגוף בידו הילכך צריכינן לתקנת אושא אפילו לרבי יוחנן. תוספי הרא"ש ז"ל.
והר"ן ז"ל תירץ דנפקא מינה דאי ליתא לתקנת אושא נהי דבעל מצי מפיק היה חייב לשלם דמים שנטלה איהי כשמכרה דבלאו תקנת אושא בעל יורש הוי ולא יהא אלא מלוה על פה הרי גובה מן היורשים ומשום תקנת אושא דשוייה רבנן כלוקח לא מהדר דמי כלל. עד כאן.

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש נכסי לך ואחריך כו'. פירוש והאי כיון דאמר ליה אחריך לפלוני אשתכח דפירות אקני ליה לראשון והגוף לשני ואי סלקא דעתך דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי יחזרו הנכסים ליורשי נותן מיבעי ליה. ואם תשאל אמאי אמרינן ליורשי נותן מיבעי ליה ולא ליורשי שני אדרבה ליורשי שני הוה ליה למימר דהא למאן דאמר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי מכר הבן בחיי האב קנה לוקח והכא יורשי שני במקום לוקח דהתם קיימי. תשובתך דשאני התם דקנה לוקח משום דמהיום קאמר ליה האב לבן אם כן לרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו כיון שכתב ליה זמן כמאן דאמר ליה מהיום דמי אשתכח דשני שהוא הבן מהיום הוא דקנה ליה לגוף הילכך כיון דאמר ריש לקיש שקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי נתרוקן ממילא הקנין לבן וקנה הלוקח אבל הכא נכסי לך ואחריך לפלוני כיון דבלשון אחריך קאמר לאו כאומר מעכשיו דמי אשתכח דשני לא קנה מידי כלל אלא לאחר מיתת ראשון והוה ליה הגוף בחיי ראשון מתלא תלי וקאי אי מית ראשון בחיי שני קניא שני ואי מית שני בחיי ראשון אשתכח דשני לא קני כלל וכיון שכן למאן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דמי יחזרו נכסים ליורשי ראשון דהא קניה ראשון לגוף ולפירות ולמאן דאמר לאו כקנין הגוף דמי יחזרו נכסים ליורשי נותן דהא אכתי לא אסתלק ליה רשותיה דנותן מינייהו והיינו דאותביה הכא רבי יוחנן לריש לקיש דיחזרו ליורשי נותן מיבעי ליה. אמר ליה על דא את סמיך כבר תירגמא רבא בבבל אחריך שאני כלומר דלשון אחריך משמע דאקני ליה לראשון גוף ופירות ולא משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי אלא משום דגופה נמי אקני ליה לראשון ולא מקני לשני אלא מה דשייר ראשון וכיון דגוף נמי אקני ליה לראשון אסתלק ליה נותן מינייהו לגמרי ומשום הכי קתני מת שני בחיי ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון ולא קתני ליורשי נותן אבל בעלמא היכא דלא אמר בלשון אחריך אלא מקני ליה לשני לנכסיו מהיום ולאחר מיתה ראשון הוא דקני ליה הגוף מהיום אי נמי היכא דכתב נכסיו מהיום ולאתר מיתה דקנה הבן לגוף מהיום ולא שייר לנפשיה אלא פירות בלחוד לעולם אימא לך קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי. הרא"ם.
והר"י ז"ל בעליות כתב וזה לשונו: אחריך שאני. כלומר כל שאומר אחריך כו'.
וזה לשון הר"ן ז"ל: אחריך שאני. כלומר דאחריך משמע מה שתשייר אחריך ונמצא שנתן לו גוף ופירות ומשום הכי יחזרו ליורשי ראשון. ואם תאמר אם כן מתניתין נמי דהנותן נכסיו לאחר מותו נימא דמה ששייר אחר מיתתו קאמר ואמאי תנן דהאב אינו יכול למכור. יש לומר כי אמרינן אחריך שאני הני מילי היכא דמסתלק נותן מנכסי דאמרינן כשם שנתן לשני גוף ופירות אף לראשון נמי כן לכל אחד בעין יפה נותן אבל באומר נכסי לך אחריך לא אמרינן דלנפשיה משייר שיהא יכול למכור דאדרבה איכא דנותן בעין יפה נותן בענין שלא יוכל להפקיע זכותו של בנו. ובהאי פירוקא נמי מתרץ מאי דמקשי אמתניתין דהנותן נכסיו לבנו לאמר מותו למה צריך שיכתוב מהיום למאן דאית ליה כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי דהיינו טעמא משום דלא אמרינן הכי אלא היכא דנותן מסתלק מהני נכסי דאיכא למימר דכיון דמסלק נפשיה בעין יפה נותן לשניהם וכשם שנתן לשני גוף ופירות נתן לראשון גוף ופירות וכשם שנתן לראשון מעכשיו נתן לשני מעכשיו אבל בנותן מתנה לאחד ומשייר לעצמו אפשר שאין דעתו שיקנה מעכשיו. עד כאן.

והא תניא יחזרו ליורשי נותן. פירש רשב"ם ז"ל דלרבי יוחנן קפריך וקגריס תנאי היא ולא גרסינן אלא אחריך תנאי היא. ולא נהירא חדא שמוחק גירסת הספרים. ועוד כיון שכבר הקשה רבי יוחנן לריש לקיש מהאי ברייתא דיחזרו ליורשי ראשון מאי פריך תו תלמודא לרבי יוחנן מהאיך ברייתא דיחזרו ליורשי נותן הא כבר אית ליה לרבי יוחנן ברייתא דסברה כוותיה ועל כרחך תנאי היא ורבי יוחנן שהקשה לריש לקיש מההיא ברייתא דיחזרו ליורשי ראשון ולא הוה ידע הך ברייתא דיחזרו ליורשי (ראשון) נותן דאי הוה ידע לה לא הוה פריך מידי לריש לקיש מההיא ברייתא דיחזרו דמצי למימר אנא סביר כהאי ברייתא. ועוד האיך מצי למימר רבי יוחנן דלרבי שמעון בן גמליאל משום דקנין פירות כקנין הגוף דמי אין לו לשני אלא מה ששייר ראשון הא אמרי כוותיה במתניתין דלכולי עלמא אין האב יכול למכור אלא עד שימות אף על פי שיש לו קנין פירות ונפשיה עדיפא ליה אפילו במקום בריה. ונראה לקיים גירסת הספרים אלא אחריך תנאי היא. ופריך והא תניא יחזרו ליורשי נותן וקשה להנך אמוראי דתירץ אליבא דריש לקיש אחריך שאני לריש לקיש ודאי לא מצי למיפרך מברייתא ראשונה ולא לרבי יוחנן מברייתא שניה כיון דאיכא הני תרי ברייתות דפליגי בקנין פירות אבל להנך אמוראי דאוקמי הך ברייתא קמייתא כריש לקיש ומשום אחריך תיקשי להו מהך ברייתא. דאין לומר דהנך תרי ברייתות פליגי בטעם אחריך דאין לך לעשות מחלוקת חדשה בתלמוד שלא מצינו שנחלקו בה תנאים. ומשני אלא אחריך תנאי היא כלומר האי דשנינן אהריך שאני לאו דברי הכל הוא אלא אשכחן נמי תנאי דפליגי באחריך כי היכי דאשכחן תנאי דפליגי בקנין פירות ולריש לקיש סברי רבי ורבי שמעון בן גמליאל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ולרבי שמעון בן גמליאל אחריך שאני ומשום הכי מצי מזבין. ולרבי יוחנן סברי תרווייהו קנין פירות כקנין הגוף דמי ואפילו הכי לרבי לא מצי למזבן מידי דהוה אחר כך במתנה שאינו יכול למכור הגוף דלית ליה לרבי טעמא דאחריך. תוספי הרא"ש.

וכן כתב הר"י ז"ל בעליות וזה לשונו: אלא אחריך תנאי היא כו'. (תמצאנו בסוף שיטה מקובצת הנדפסת להרב).
וזה לשון הרא"ש ז"ל בתוספותיו: ואם תאמר כיון דעל כרחך ידע רבי יוחנן טעמא דאחריך מדפסק הלכתא כרבי שמעון בן גמליאל ולא הוה קשה ליה ממתניתין דאין האב יכול למכור הגוף אם כן מאי פריך לריש לקיש. ויש לומר דאפילו לרבי שמעון בן גמליאל דאמר דיכול למכור מטעם אחריך מכל מקום אם לא מכרם ומת איגלאי מילתא למפרע שלא היה לו בהם אלא אכילת פירות דהוי כאלו אמר נכסי לך לאכילת פירות כל ימיך ואחריך לפלוני וגם אם תצטרך לגוף תמכרם ואם מת ולא מכרם אשתכח דלא הוה ליה ביה אלא אכילת פירות. עד כאן.