שולחן ערוך יורה דעה כב א
שולחן ערוך יורה דעה · כב · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
אבעוף צריך לשחוט בהורידין (פי' חוטים שמהן יוצא הדם וינ"י בלע"ז) או אלנקבם בשעה שהוא מפרכס גשעדיין הדם חם כדי שיצא ולא יתקרר בתוכו ואם לא עשה כן לא יצלנו בשלם ואם צלאו שלם ישליך הורידין דויחתוך סביבם הכדי נטילה שהוא כעובי גאצבע:
- הגה: וואם נמלח כך מסירין אח"כ החוטין ושרי (ועי' ס"ק ו') ויש מחמירים זלקלוף סביב דהחוטין (אגור בשם מהר"י מולין)
ואם בשלו שלם מחטט ומנקר החוטים והשאר אם יש חבכל מה שבקדרה כדי לבטל טהדם ישבכל החוטין בס' המותר:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) בעוף צריך לשחוט כו' אפילו דעתו בשעת שחיטה לנתחו אבר אבר הואיל ודרכו לצלותו שלם חיישינן דילמא מימלך עלויה ויצלנו שלם כ"כ הפוסקים.
(ב) הורידין כתב רבינו ירוחם נט"ו אות ה' ח"ג דצריך לשחוט לפחות ב' ורידין ע"כ וכן הוא בתופסתא ומביאה המרדכי פ' השוחט וכ"כ הב"ח וכן הוא בחדושי הרשב"א פ' השוחט דף ל' ע"ג ופ' ג"ה דף צ"ה ע"ג ובתה"א דף ס"ח סוף ע"א.
(ג) שעדיין הדם חם כו' ואם לא עשה כן כו' ומבואר בהרא"ש פרק השוחט דאם לא נקבה בשעת שחיטה מותר לצלותו ע"י שיחתוך הוורידין עם הבשר שסביבותם מן הצואר ע"ש וכן כתב רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה וכן נראה מהך דמסירים את הראש בעוף בהג"ה.
(ד) ויחתוך סביבם כדי נטילה וא"צ ס' שאינו מפעפע בכולו בצלי כ"כ הרא"ש והטור ור' ירוחם נתיב ט"ו ריש אות כ"ה והרשב"א בת"ה וע"ל ס"ק ו' כתבתי דאף לדידן דקי"ל דצלי מפעפע בכולו עד ס' סגי בנטילה וע"ל סי' ס"ה ס"א וסי' ע"ו ס"ג מדין חטיטת שאר חוטין.
(ה) כדי נטילה דוקא באלו הורידין שבצואר אמרינן הכי דבעי נטילה אבל בחוטין שבצואר הרי כתב הרב בהג"ה סי' ס"ה דסגי בקליפה והחילוק יתבאר שם בס"ד (וכן מוכח לחלק להרא"ש וטור ע"ש) וכן בד"מ סי' ס"ה חילק בהדיא בין ורידין לחוטין שבצואר ומביאו הפרישה סי' ס"ה ס"ג ותמהני על הב"ח שהבין מדברי הר"ב בת"ח סוף כלל ל"ד שאין חילוק בין ורידין שבצואר לחוטין שבצואר לענין אם נצלו בלא נטילתן ולכן השיג עליו והא ודאי ליתא שבת"ח שם קאי דוקא אשאר חוטין שהם שוים לחוטין שבצואר לענין אם נצלו בלא נטילתן וכמבואר בסי' ס"ה ע"ש שכן מבואר בדבריו להדיא.
(ו) ואם נמלח כו' צ"ע אנה מצא לחלק בין צלי למליחה דהא קי"ל בכל דוכתא מליח הרי הוא כרותח דצלי ופשיטא למאן דאוסר בצלי כדי נטילה אוסר במליחה כדי קליפה כדלקמן סי' ק"ה וכמה דוכתי (וע"ל סי' ע"ב ס"ק ט') וגם האגור בשם מהרי"ל כתב בפשיטות דבצלי בעי נטילה ובמליחה קליפה וראיתי שכתוב בת"ח כלל ל"ד ריש דין ג' ואם לא נטל אלו הגידין נוטל אח"כ החוטין ושרי כך משמע באו"ה כלל י"ט וכן הוא פשוט לדעת הפוסקים דהא אמרי' גבי מליחה כבולעו כך פולטו אבל האגור כתב בשם מהרי"ל שאף גבי מליחה צריך לקלוף סביב החוטין עכ"ל וצ"ע דנראה דהאו"ה והאגור לא פליגי כלל דהאו"ה מיירי להדיא בחוטין שבצואר דהתם גם הרא"ש מודה דאפילו בצלי שרי בדיעבד בלא קליפה כדכתב בפ' ג"ה והטור סי' ס"ה וכ"כ האו"ה שם על שמו בהדיא דהין במליחה בין בצלי שרי בלא קליפה והאגור מיירי בהדיא בורידין ע"ש ומביאו בד"מ דכיון דצריכים נטילה בצלי צריך במליחה קליפה ונראה דס"ל להר"ב כיון דמדינא אפילו בצלי א"צ נטילה דהא קי"ל כבולעו כך פולטו גבי ורידין וכמ"ש הר"ב סי' ע"ב ס"ב וכמ"ש הרשב"א ורבינו ירוחם ולא קי"ל כמ"ש הרשב"א בתה"א דף כ"ח ע"ב דכיון שהחוטין בעצמן אינן יוצאין מידי דמן לגמרי אחר שיסלק מן האור עדיין חוטין פולטין קצת דם בבשר ואין כח בחמימות הבשר לפלוט מה שבלע אחר שנסתלק מן האור וה"ל חם לתוך חם ודם אינו מפעפע הלכך צריך ליטול החוטין ויטול את מקומן עכ"ל דא"כ היה צריך ס' לדידן דקי"ל לקמן סי' ק"ה וכמה דוכתי דדם מפעפע וכל האחרונים ומהרי"ל גופיה כתבו דסגי בנטילה אלא קי"ל דאחר שנסתלק מן האור נמי אמרינן כבולעו כך פולטו כדלקמן סי' ע"ו ס"ד והלכך מדינא שרי לגמרי כדעת התוס' והרא"ש בשם ר"י וכן דעת הסמ"ג וסה"ת וכן נראה דעת האגודה וכ"פ מהרש"ל פ' השוחט סימן ד' וטעמו דר"י כתב מהרי"ל בתשו' סי' נ"ח דהיינו משום כבולעו כך פולטו אלא דלחומרא מצרכינן נטילה לחוש לדברי הרשב"א וסייעתו והלכך דוקא בצלי שייך למימר הכי דאף הרשב"א לא קאמר אלא בצלי משום דלאחר שסילק מן האור ליכא למימר תו כבולעו כך פולטו משא"כ במליחה דלא שייך למימר הכי והלכך האגור בשם מהרי"ל דמצריך קליפה במליחה ע"כ חומרא בעלמא קאמר אפילו להרשב"א וסייעתו אבל מדינא א"צ קליפה לכ"ע דכבולעו כך פולטו גבי מליחה וראיה שהרי לב וורידין דין אחד להם וכמ"ש הרשב"א בת"ה שם וכן משמעות שאר פוסקים ואדרבא הרבה פוסקים ס"ל דלב גרע מורידין כדלקמן סי' ע"ב וגבי לב כתב מהרי"ל גופיה באו"ה שלו דאם נמלח עם הבשר שרי ע"י הדחה אלמא מאי דמצריך הכא בורידין קליפה היינו חומרא בעלמא כדכתב הרב בסימני ת"ח שם וכאן בהג"ה והלכך ודאי דאף בחוטי הצואר מצריך קליפה מכח חומרא והלכך האו"ה דלא כתב חומרא זו ס"ל דאף בורידין א"צ קליפה והשתא א"ש הא דכתב הר"ב כך משמע באו"ה כו' דהלא כך מבואר באו"ה להדיא אלאל רצה לומר כך משמע מדבריו דא"צ להחמיר כלל מדלא כתב חומרא זו נ"ל ודו"ק.
(ז) לקלוף ואף קליפה זו אינו אלא חומרא בעלמא כמ"ש בס"ק הקודם דלא כהב"ח שאסר במליחה כדי נטילה בלא טעם וראיה ומ"ש שכן משמע בתשובת מהרי"ל סימן נ"ח עיינתי שם ולא מצאתי שום משמעות ועוד דהרי האגור כתב ע"ש תשובת מהרי"ל להפך ועוד תימה עליו דהרי בסימן ע"ב גבי לב הסכים להר"ב דאם נמלח כך בקליפה סגי ומבואר הוא שורידין לא גרע מלה גם מ"ש שהטור מודה דבמליחה אסור כדי נטילה והאגור ס"ל כרשב"א דלקמן סי' ק"ה דבצלי אוסר כדי נטילה ובמליחה כדי קליפה עכ"ד הוא תמוה שהרי הטור סי' ק"ה פסק כהרשב"א וכ"כ בכמה דוכתי וכן הוא דעת הרא"ש והפוסקים בדוכתי טובי עיין בסימן ע' וסי' צ"א ובמ"ש שם.
(ח) בכל מה שבקדרה כו' צ"ע דכאן סתם הר"ב כדברי המחבר וכ"פ בת"ח שם ובאיסור דבוק פסק הר"ב לקמן סי' ע"ב גבי לב דצריך שיהא בעוף גופיה ס' נגד הלב והכי קי"ל סי' ע"ג וצ"ב ודוכתי טובי וא"כ הכא נמי אמאי כל הקדירה מצטרף לבטל נימא שיהא דוקא בעוף גופיה ס' וכך הקשה בתשובת משאת בנימן סימן פ"ט ופסק כן וכן נראה דעת הפרישה סעיף ח' שכתב דמ"ש הטור דבכל הקדרה משערין היינו משום דאזיל לטעמיה דס"ל דלא אמרינן אם האיסור דבוק שיהא צריך להיות באותו דבר שנתבק בו ס' עכ"ל (אי נמי אזיל לטעמיה דס"ל בסי' צ"ב דלא אמרינן חתיכה נעשה נבלה בשאר איסורים נ"ל) א"כ לדידן אין הקדרה מצטרף ונראה דדעת הר"ב דכיון דהורידין עצמן אין בהן דם הלכך כיון שהן מפסיקין בין הדם והעוף אינו ממהר לבלוע בעוף מבשאר דברים שבקדרה דהא טעמא דאיסור דבוק הוא משום שנבלע בתחלה בחתיכה הדבוקה וכדלקמן סי' ע"ב ס"ק י"ח משא"כ הכא וראיה לזה ממ"ש מהרא"י בפסקיו סי' צ"ח על כוליא שנתבשלה בחלבה דצריך ס' נגד כל הכוליא דהכוליא נעשית נבלה מתחלה כיון שהאיסור דבוק בה ולא סמכינן אהך שנוייא דקרמא מפסיק משום דאף אם נמלח הכוליא נאסרה דהקרום אינו מפסיק גם צריך בדיקה אם נפסק הקרום עכ"ד וא"כ גבי ורידין דודאי מפסיקין דקשין הן ועוד דהא מה"ט חשיב הדם שבתוכן דם פליטה דאמרינן ביה כבולעו כך פולטו כמ"ש בס"ק ו' (דלגבי דם בעין לא אמרינן כבולעו כך פולטו כדלקמן סי' ס"ט וע' וע"ב וע"ו ודוכתי טובי) א"כ ה"ה אם נתבשל דמפסיקין לענין דאינו ממהר לבלוע טפי משאר חתיכות שבקדרה ודמי למאי דאמרי' בסי' ע"ב ס"ק ז' דאפילו יש ס' נגד הלב הלב עצמו אסור משום דלפעמים הדם מתייבש בתוכו ואינו יוצא לחוץ ולא נאסר מטעם חתיכה נעשה נבילה משום דלענין זה מהני שיעתו (פי' חלקותו) דאינו ממהר לבלוע מהר משאר בשר וה"ה הכא דאע"ג דגבי לב הדבוק בעוף בעינן התם ס' מן העוף עצמו היינו משום דיש דם בבשר הלב עצמו ג"כ מה שאין כן בורידין ודו"ק.
(ט) הדם כו' לשון הרשב"א וטור אם יש בו כדי לבטל כל החוטין בס' כו' וכתב בית יוסף אבל הר"ן כתב אם יש כדי לבטל הדם שבכל החוטין שרי ונראין דבריו ע"כ והר"ב בד"מ השיג עליו דהא טעמא דהרשב"א הוא משום דלא ידעינן כמה דמא נפק מנייהו _וכמבואר בת"ה להדיא ומביאו הב"י) וא"כ גם הר"ן מודה בזה ודם החוטין דנקט לאו דוקא אלא דעיקר האיסור הוא משום דם ואם אפשר לשער הדם שבתוך החוטין גם הרשב"א מודה דא"צ בזה ודם החוטין לשער רק נגד הדם והא דנקט נגד החוטין משום דלא ידעינן לשער בלא החוטין כן נראה לי עכ"ל ודבריו נכונים והיינו שכ' בת"ח סוף כלל ל"ד שדעת הר"ן כהטור ולכך כתב לקמן סי' ס"ה ס"א בהג"ה דאם לא נטלן ובשלם בלא חתיכה צריך ס' נגד כל החוטין ע"כ ותמהני על הל"ח פרק השוחט שתמה על הר"ב שלא הגיה כאן דלא סגי בס' לבטל הדם שבחוטין ואישתמיטתיה דברי הד"מ הנ"ל.
(י) שבכל החוטין כו' כתב הב"ח דלדידן דקי"ל לקמן סי' צ"ב חתיכה נעשה נבילה בכל האיסורין צריך ס' ג"כ כנגד הקליפה שנאסרה תחלה במליחה וכן כתב האגור בשם מהרי"ל ומביאו בד"מ ואין נראה כן דעת הר"ב בת"ח שם וממה שסתם כאן כהט"ו וכן נראה דעת העט"ז ושאר אחרונים ונראה דס"ל דלא אמרינן חנ"נ אלא במקום שהחתיכה עצמה נאסרה בנ"ט אבל לא בקליפה שאסרו חכמים שהיא חומרא וכ"כ באו"ה כלל כ"ט דין ב' בשם ר"ת ומהר"ם ע"ש וכ"כ רבינו ירוחם נט"ו אות י"ג בשם י"מ ומביאו ב"י בס"ס ק"ה דלא אמרינן חתיכה נעשה נבילה אלא כשהיא עומדת בפני עצמה אבל לא בקליפה כו' וגם התוס' פ' ג"ה (ד"ה אם יש בה) (חולין צו:) בשם רא"מ והרא"ש שם הזכירו סברא זו עי"ל דלא אמרינן שנעשה נבילה במליחה כמ"ש בת"ח כלל ל"ח דף ב' ואע"ג דמשמע שם דלא מתיר אלא במקום הפסד מרובה דוקא מ"מ הכא כיון דיש עוד צד להיתר וגם יש פוסקים מתירין בדיעבד אפילו בנצלה העוף שלם וכ"ש במליחה וכמו שכתב בס"ק ו' ואפילו להאוסרים בנצלה שרי במליחה כמ"ש שם א"כ יש להתיר אפילו שלא במקום מרובה וכ"כ הר"ן סוף פרק כ"ה בהדיא ומביאו ב"י בסי' צ"ב דהא דבכל איסורים חתיכה נעשה נבילה היינו משום שגזרו אטו בשר בחלב ולא גזרו אלא דומיא דבשר וחלב דדרך בישול אסרה תורה ולא במליחה וכה"ג (כדלקמן ר"ס פ"ז) וע"ל סי' צ"ב ס"ק י"ד ווסי' קל"ד ס"ק ט"ז.
(יא) ואם הסירו הראש כו' ובבהמה צריך לחתוך הצואר לשני חתיכות כן כתבו הפוסקים שם.
ט"ז - טורי זהב
בשעה שהוא מפרכס. בב"י הביא דעת מקצת פוסקים שאם לא שחט כל הסימנים אלא רובן ורוצה לצלות שלם שצריך לחתוך אותם ג"כ כמו הוורידין ודחה אותם שא"צ לעשות כן ובד"מ כתב שיש איסור בדבר דנראה כשהייה בשחיטה כמו לקמן סי' כ"ג סעיף ה' ואפילו בדרך שאין שייך לומר כן כגון לנקבן לא ראיתי לשום אדם לחוש לזה ואפשר משום שגם בוורידין לא נהגו כן עכ"ל:
כדי נטילה. דוקא בורידין אמרינן כן ולא בשאר חוטין שצריכין לחתכן כמבואר סי' ס"ה עיין מה שאכתוב שם בזה:
כעובי אצבע. פירוש רוחב אצבע כמו שכתוב סי' ק"ה:
מסירין אח"כ החוטין ושרי. דאמרינן כבולעו כך פולטו ויש מחמירין ס"ל דהוה כמו דם בעין ולא מיקרי דם פליטה ועיין סימן ע"ב מדין זה:
בכל מה שבקדירה כו'. נראה לפי מה דקי"ל בסימן צ"ב חתיכה עצמה נעשית נבילה אפילו בשאר איסורים הכא צריך שיהיה ס' באותו עוף לבד ואם לאו צריך ס' נגד כל העוף וכן איתא בסימן ס"ד סעיף י"ב בקרום שעל יותרת הכבד ע"ש: כדי לבטל הדם. לפי היש מחמירים דבסמוך היה צריך בבישול ס' גם נגד הקליפה דהא כבר נאסרה במליחה אלא כיון דאינו אלא חומרא כמ"ש סימן ע"ב ע"כ סגי בס' נגד הדם בבישול:
ולכן נהגו כו'. בד"מ העתיק בשם המרדכי וז"ל ומיהו תימא שאנו מבשלים בכל יום וצולין עופות בלא ניתוח אע"פ שלא שחט ולא ניקב הוורידין לכן נראה כר"ת דדוקא עם הראש מיקרי שלם אבל אנו שחותכין הראש אין צריכים לחתיכות הוורידין וההיא דקאמר שמנתחה אבר אבר לאו דוקא א"נ משום דצואר בהמה גדולה צריך לחתוך הצואר לב' חתיכות אבל עוף שצוארו דק די בהסרת הראש עכ"ל וכתב בדרישה ע"ז ומכאן תשובה לאותן שמבשלים עוף שלם עם הראש אלא שרמ"א כתב סוף הסימן שסתם עוף נחתכו וורידין שלו בשחיטה כו' עכ"ל ולא תיקן כלום בזה דהטעם דאמרינן שסתם עוף כו' מכח חזקה דודאי עשה כהוגן כמו שנעתיק לשם והרי עכשיו אנו קיימין שאין חותכין הורידין אם כן מה היתר יש כשלא נחתך הראש ע"כ יש ליזהר שכל מי שרוצה לבשל העוף שלם עם הראש שיחתוך הורידין שלו בשעת שחיטה דהיינו כל זמן שמפרכס ובאמת שמעתי מאנשי מעשה שהיו על סעודה כזאת ולא רצו לאכול מאותו עוף וכתב רש"ל ואנו נוהגים לחטוט אחר הורידין ולחותכן אלא שאין נזהרין לנוקבן או לשוחטן בשעת שחיטה וצריכין אנו לדברי ר"ת דדי בהסרת הראש עכ"ל:
באר היטב
(א) לנקבם: וכתב בש"ך אפילו היה דעתו בשעת השחיטה לנתח אבר אבר מ"מ הואיל ודרכו לצלותו שלם חיישינן דלמא ממליך עליה ויצלנו שלם ולפחות צריך לשחוט שני ורידין. כתב פר"ח לכן כששוחט יטה הסכין מעט לצדדין כדי לשחוט הורידין.
(ב) שלם: וכתב בש"ך מיהו אם לא נקבן בשעת שחיטה מותר לצלותו על ידי שיחתוך הורידין עם הבשר שסביבותיהם מן הצואר וכן נראה מהאי דמסירי' הראש בעוף עכ"ל.
(ג) אצבע: פי' רוחב אצבע וכתב בש"ך ואף לדידן דקיי"ל דצלי מפעפע בכולו עד ס' מ"מ כאן סגי בנטילה וע"ל סימן ס"ה ס"א וסימן ע"ו ס"ג מדין חטיטת שאר חוטין ודוקא בורידין שבצואר אמרינן הכי דבעי נטילה משא"כ בחוטין שבצואר סגי בקליפה והחילוק יתבאר שם בסימן ס"ה בהג"ה.
(ד) החוטין: וכתב בש"ך ואף קליפה זו אינו אלא חומרא בעלמא ודלא כהב"ח שאוסר במליחה כדי נטילה בלי טעם ועוד תימה על הב"ח שהרי בסי' ע"ב גבי לב הסכים להרב דסגי בקליפה ובזה ודאי לא גרע ורידין מלב.
(ה) מותר: וכתב בש"ך מאחר דלא ידעינן כמה נפיק צריך לשער נגד כל החוטין וע"ל סימן ס"ה ס"א בהג"ה והנה בט"ז כתב לדידן דקיי"ל חתיכה עצמה נעשה נבילה אפילו בשאר איסורים הכא צריך שיהא ס' באותו עוף לבדו וכן הדין לקמן בסימן ע"ב גבי לב אבל בש"ך כתב דלא דמי כאן ללב ע"ש וכתב הש"ך לפי היש מחמירין דלעיל היה צריך כאן ס' נגד הקליפה ג"כ. דהא כבר נאסרה במליחה אלא כיון דאינו אלא חומרא בעלמא סגי בס' נגד הדם.