שולחן ערוך יורה דעה עב ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · עב · ג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

אין עוף שלא יהא בו ששים כנגד לבו ומותר אפילו הוא דבוק בעוף

הגה: וכל עוף יש בו ששים אפילו אין בו הראש והרגלים התחתונים (פסקי מהרא"י סימן צ"א ור"י מינץ ובארוך) כדרך שנוהגין להסירן דהיינו עד הארכובה התחתונה. ולכן אם העוף שלם הכל מותר. ואאם אין שלם וליכא בו ששים נגד הלב הדבוק בעוף -- יש אומרים דהחתיכה נעשית נבילה ובעינן ששים בקדירה נגד כל העוף (טור בשם י"א וכ"ה בפוסקים) וכן נוהגין. ואפילו איכא ששים בקדרה העוף אסור הואיל ואין בו ששים נגד הלב הדבוק בו.
ואם אין הלב דבוק בעוף מצטרף כל הקדירה לבטל הלב בששים. ועיין לקמן (סימן צב) בדין חתיכה נעשית נבילה. ואין לך בהמה שהיא ששים נגד לבה.

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(טו) אין עוף כו'. אין ר"ל דאילו לא היה בעוף ס' כנגד לבו היה העוף אסור אפי' אם יש בו עם הקדרה לבטל הלב בששים וכדכתב הר"ב דהא ס"ל להמחבר לקמן סי' צ"ב ס"ד דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב אלא מילי מילי קאמר וה"ק אין עוף שלא יהא בו ס' נגד לבו ולא בעינן לצירוף שאר דברים בקדרה כשהעוף שלם ומותר אפי' הוא דבוק בעוף ואפי' אין בחתיכה הדבוקה בו ס' אלא ע"י צירוף הקדרה מטעם דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים ועוד דלא נאסרה החתיכה קודם לכן ועתה אינה ממהרת יותר לבלוע משאר דברים שבקדרה זאת היא דעת המחבר וכך היא דעת הרשב"א והטור:


(טז) ששים כננד לבו. כלומר כנגד כל לבו לא כנגד דם שבחללו לבד וכן הוכחתי בספרי מדברי הרבה פוסקים ע"ש והלכך אפי' לב שלם שלא נמלח או לב שנאסר ונתבשל עם עוף שלו וכיוצא בו מותר דהעוף הוא ששים נגד כל לבו וכתב מהרש"ל שם דאווזא שהופשטה עורה אין בה ששים נגד לבה וע"ש בפרישה ס"ד:


(יז) וליכא בו ששים נגד הלב בו'. מדברי מהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סי' מ"ט מתוך מה שפירש דברי המרדכי וסמ"ג דלקמן ס"ק י"ט נראה דאם בתוך הרוטב דרך בישול נצטמק הלב בחתיכה מיקרי איסור דבוק וצריך בחתיכה עצמה ששים לבטל הלב ואין דבריו מוכרחים גם א"צ לפרש כלל דברי המרדכי וסמ"ג כן כמ"ש בספרי ע"ש:


(יח) י"א דהחתיכה נעשית נבילה כו'. הטעם דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ממהרת לבלוע האיסור תחלה ונעשית מיד נבלה וכל זה לא מיירי אלא לענין שאר דברים שבקדרה אבל הלב אסור לעולם אפי' יש בעוף עצמו ששים כנגדו משום דלפעמים הדם מתיבש בתוך חללו ואינו יוצא לחוץ וכמ"ש בס"ק ז'. דין עוף שמלאוהו בלב או כבד ע"ל ס"ס ע"ג.


(יט) ואין לך בהמה שהיא ששים נגד לבה. ז"ל העט"ז וביש ספרים מצאתי מסיימים אבל אין לך בהמה שהיא ששים נגד לבה כך מצאתי ואינו נ"ל ובודאי טעות גמור הוא דהא לפי אומדנא קלה עינינו רואות שיש בבהמה ג"כ ששים ויותר עכ"ל ומה אעשה שלא עיין בד"מ ובת"ח כלל כ"ז דין ו' שכתב שם הרב כן בשם או"ה וכן הוא באו"ה כלל ט"ו ד"ד והכי משמע (בסה"ת ותשוב' מהר"מ סי' תרי"ו ותשו' מיי' ואגור) בסמ"ג ובמרדכי גבי מעשה בטלה א' שנמלח ונתבשל עם הלב והשיב ר"י דאם יש ששים במים ובטלה נגד הלב מותר אך לא נתיר עתה מטעם זה לפי שרש"י היה משער בכל החתיכה שדבוק בה ע"כ ולענין מ"ש דהא לפי אומדנא קלה כו' נראה דכיון דבבהמה הדרך להסיר הראש וכרעיו וקרבו גם צריך לנקרה מן החלב וגיד הנשה גם מפשיטות עורה (דהעוף דוקא עם עור שלו הוא ששים נגד לבו וכמ"ש בס"ק ט"ו) א"כ אדרבה לפי האומדנא אין כאן ס' וכ"כ רנ"ש במ"ש:



באר היטב

(יא) הראש:    ובט"ז כתב בשם תשובת ר"י מינץ להתיר בעוף גם כשהוא בלא כנפיים ורגלים דאפ"ה מקרי עוף שלם (וכ' פר"ח דיש לסמוך עליו|וכן דעת הדרישה להקל בזה עכ"פ היכא שיש עוד איזה צד לקולא דהיינו שאנו משערין ס' בכל החתיכה היכא שיש איסור דבוק שהוא עצמו חומרא ונ"ל עוד דגם אם הופשט עור האווז יש להקל שהרי גם בתרנגולת אמרו כן ושם העור דבר מועט ממילא ה"ה נמי בעור האווזא שהופשטה וכ"פ פר"ח אבל מהרש"ל כתב דאווזא שהופשט עורה אין בה ס' נגד לבה (ובתשובת עה"ג שאלה כ"ט כ' וקרוב בעיני שגם הט"ז מסכים עם מהרש"ל ומ"ש ס"ק ט' ונ"ל עוד דגם בלא עור היינו אם יש עוד איזה צד היתר. ודבר זה נלמד מענינו שבסמוך לו הביא דברי הפרישה שכתב שיש להקל אם יש עוד איזה צד להקל וע"ז כתב נ"ל עוד כו'. עוד כתב בתשובה הנ"ל אם יבא עוף לפני עם הלב ואוכל לשפוט למראה עיני שהוא ס' נגד הלב אע"פ שחסר מן העוף חלק גדול אני מכשירו ולכן דקדק הרמ"א בלשונו ואם אין שלם וליכא ס' כו' משמע שאינו מוכח שאם אין העוף שלם דליכא ס' כי יוכל להיות שאין העוף שלם ואפ"ה יש בו ס' אבל אם אין העוף והלב לפני אין אני מכשירו אם לא שהעוף שלם ולא חסר כ"א הראש והרגלים כפסק הרמ"א ומסיק והמיקל כר"י מינץ לא הפסיד במקום הפ"מ או בע"ש ע"ש בתשובת ש"א סימן נ"ט הטריף עוף שצלו עם הלב בבעקי"ן אף שיש ס' נגד הלב מאחר ששופכין מעט מים בבעקי"ן הוי מקצת חתיכה בתוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב ע"ש).


(יב) נבלה:    כ' הש"ך הטעם דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ממהרת לבלוע האיסור תחלה ונעשית מיד נבלה ומן הרש"ל נראה דאם בתוך הרוטב דרך בישול נצטמק הלב בחתיכה מקרי איסור דבוק וצריך בחתיכה עצמו ס' לבטל הלב וכתב עליו הש"ך דאין דבריו מוכרחים. וכתב בט"ז והטור כ' בשם י"א דחיישינן בכאן שמא אותה חתיכה לבדה נשארה ברוטב ונאסרה וחזרה ואוסרת האחרת ולא נהירא דלמה נחוש לזה עכ"ל הטור וטעמו דהא דם שבשלו אינו אלא מדרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ואין זה דומה למ"ש הטור בסי' ק"ו גבי דגים דחיישינן לזה דשם יש איסור דאורייתא וה"ה כאן בחתיכת בשר הנדבק בה חלב שנתבשל עם שאר חתיכות ויש מקום לחוש שמא וכו' כנ"ל ודאי חיישינן כמו בדגים דלקמן.


(יג) הדבוק:    כתב הש"ך דכל זה לענין שאר הדברים שבקדרה אבל הלב עצמו אסור לעולם אפילו יש בעוף עצמו ס' נגדו משום דלפעמים הדם מתייבש בתוכו ואינו יוצא לחוץ.


(יד) לבה:    כיון דדרך להסיר בבהמה הראש וכרעיו וקרבו גם צריך לנקרה מן החלב וגיד הנשה גם מפשיטין עורה ע"כ מסתמא אין בה ששים נגד הלב עכ"ל הש"ך וע"ל סימן ע"ג מדין מילוי בלב או בכבד.







▲ חזור לראש