שולחן ערוך יורה דעה עב ג
<< · שולחן ערוך יורה דעה · עב · ג · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
אין עוף שלא יהא בו ששים כנגד לבו ומותר אפילו הוא דבוק בעוף
- הגה: וכל עוף יש בו ששים אפילו אין בו הראש והרגלים התחתונים (פסקי מהרא"י סימן צ"א ור"י מינץ ובארוך) כדרך שנוהגין להסירן דהיינו עד הארכובה התחתונה. ולכן אם העוף שלם הכל מותר. ואם אין שלם וליכא בו ששים נגד הלב הדבוק בעוף -- יש אומרים דהחתיכה נעשית נבילה ובעינן ששים בקדירה נגד כל העוף (טור בשם י"א וכ"ה בפוסקים) וכן נוהגין. ואפילו איכא ששים בקדרה העוף אסור הואיל ואין בו ששים נגד הלב הדבוק בו.
- ואם אין הלב דבוק בעוף מצטרף כל הקדירה לבטל הלב בששים. ועיין לקמן (סימן צב) בדין חתיכה נעשית נבילה. ואין לך בהמה שהיא ששים נגד לבה.
מפרשים
(טו) אין עוף כו'. אין ר"ל דאילו לא היה בעוף ס' כנגד לבו היה העוף אסור אפי' אם יש בו עם הקדרה לבטל הלב בששים וכדכתב הר"ב דהא ס"ל להמחבר לקמן סי' צ"ב ס"ד דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב אלא מילי מילי קאמר וה"ק אין עוף שלא יהא בו ס' נגד לבו ולא בעינן לצירוף שאר דברים בקדרה כשהעוף שלם ומותר אפי' הוא דבוק בעוף ואפי' אין בחתיכה הדבוקה בו ס' אלא ע"י צירוף הקדרה מטעם דלא אמרינן חנ"נ בשאר איסורים ועוד דלא נאסרה החתיכה קודם לכן ועתה אינה ממהרת יותר לבלוע משאר דברים שבקדרה זאת היא דעת המחבר וכך היא דעת הרשב"א והטור:
(טז) ששים כננד לבו. כלומר כנגד כל לבו לא כנגד דם שבחללו לבד וכן הוכחתי בספרי מדברי הרבה פוסקים ע"ש והלכך אפי' לב שלם שלא נמלח או לב שנאסר ונתבשל עם עוף שלו וכיוצא בו מותר דהעוף הוא ששים נגד כל לבו וכתב מהרש"ל שם דאווזא שהופשטה עורה אין בה ששים נגד לבה וע"ש בפרישה ס"ד:
(יז) וליכא בו ששים נגד הלב בו'. מדברי מהרש"ל באו"ש ובספרו פכ"ה סי' מ"ט מתוך מה שפירש דברי המרדכי וסמ"ג דלקמן ס"ק י"ט נראה דאם בתוך הרוטב דרך בישול נצטמק הלב בחתיכה מיקרי איסור דבוק וצריך בחתיכה עצמה ששים לבטל הלב ואין דבריו מוכרחים גם א"צ לפרש כלל דברי המרדכי וסמ"ג כן כמ"ש בספרי ע"ש:
(יח) י"א דהחתיכה נעשית נבילה כו'. הטעם דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ממהרת לבלוע האיסור תחלה ונעשית מיד נבלה וכל זה לא מיירי אלא לענין שאר דברים שבקדרה אבל הלב אסור לעולם אפי' יש בעוף עצמו ששים כנגדו משום דלפעמים הדם מתיבש בתוך חללו ואינו יוצא לחוץ וכמ"ש בס"ק ז'. דין עוף שמלאוהו בלב או כבד ע"ל ס"ס ע"ג.
(יט) ואין לך בהמה שהיא ששים נגד לבה. ז"ל העט"ז וביש ספרים מצאתי מסיימים אבל אין לך בהמה שהיא ששים נגד לבה כך מצאתי ואינו נ"ל ובודאי טעות גמור הוא דהא לפי אומדנא קלה עינינו רואות שיש בבהמה ג"כ ששים ויותר עכ"ל ומה אעשה שלא עיין בד"מ ובת"ח כלל כ"ז דין ו' שכתב שם הרב כן בשם או"ה וכן הוא באו"ה כלל ט"ו ד"ד והכי משמע (בסה"ת ותשוב' מהר"מ סי' תרי"ו ותשו' מיי' ואגור) בסמ"ג ובמרדכי גבי מעשה בטלה א' שנמלח ונתבשל עם הלב והשיב ר"י דאם יש ששים במים ובטלה נגד הלב מותר אך לא נתיר עתה מטעם זה לפי שרש"י היה משער בכל החתיכה שדבוק בה ע"כ ולענין מ"ש דהא לפי אומדנא קלה כו' נראה דכיון דבבהמה הדרך להסיר הראש וכרעיו וקרבו גם צריך לנקרה מן החלב וגיד הנשה גם מפשיטות עורה (דהעוף דוקא עם עור שלו הוא ששים נגד לבו וכמ"ש בס"ק ט"ו) א"כ אדרבה לפי האומדנא אין כאן ס' וכ"כ רנ"ש במ"ש:
אפי' אין בו הראש והרגלים. בתשו' ר"י מינץ סי' ס"ו מיקל יותר להתיר העוף גם כשהוא בלא כנפים ורגלים דאפי' הכי מיקרי עוף שלם וראיה מדכתב המרדכי ואם העוף מנותח לנתחים והלב דבוק בחתיכה ואין בחתיכה ס' לבטל דם הלב כו' אלמא דנמצא חתיכה אחת שיש בה ס' נגד דם הלב הרי שבשופי יש הרבה יותר בעוף שלם מן דם הלב כו' וכתב שם אם היה העוף לפניו היה משער במראית העין ומש"ה לא נקיט רמ"א כאן רק ראש ורגלים שזה א"צ לעיין בו אפי' העוף לפנינו וכן דעת בעל דרישה להקל בזה עכ"פ היכא שיש עוד איזה צד לקולא דהיינו שאנו משערים ס' בכל החתיכה היכא שיש איסור דבוק שהוא עצמו חומר' ונ"ל עוד דגם בלא העור עליה יש להקל שהרי גם בתרנגולת אמרו כן ושם העור דבר מועט ממילא ה"ה נמי בעור אווז שהופשטה:
י"א דהחתיכה נעשית נבילה. זה דעת המרדכי שמביא בד"מ דס"ל בכל איסור דבוק דנ"נ כמ"ש סי' צ"ב אבל בטור כתוב בשם י"א דחיישינן שמא אותה חתיכה לבדה נשארה ברוטב ונאסרה וחזרה ואוסרת האחרת ולא נהירא דלמה נחוש לזה עכ"ל והטור לטעמיה דפסק בסי' צ"ב דלא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ אלא בבשר בחלב אלא דכאן טעם י"א לאסור דשמא החתיכה נאסרה ואסרה האחרות ולא היה שם ששים ודחה הטור את זה דאמאי נחזיק ריעותא לומר כן והטעם שדם שבישלו אינו אלא מדרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ואין זה דומה למ"ש הטור סימן ק"ו גבי דגים דחיישינן שמא נשארו כו' דשם יש איסור דאורייתא וה"ה כאן בחתיכ' בשר שנדבק בה חלב שנתבשל עם שאר חתיכות ויש מקום לחוש שמא היתה עם החתיכה אחרת אחת לבד בלי תערובת אחרים ודאי חיישינן כמו בדגים דלקמן ובחנם האריך בעל הדרישה בחילוקים דחוקים בזה. כתוב בספר מהרי"ל בהלכות א"ו לב שלם נמצא בתרנגול שלם ונמלח ונתבשל עמו ומלאו התרנגולת בביצים ואסר מהרי"ל את הכל משום דאין בעוף ס' נגד לבו אלא כשהוא שלם עם רגליו והראש כו' והביצים שמלאו בו אינם מצטרפין לבטל בס' דהוי כתבשיל אחר עכ"ל וכבר כתבו האחרונים דלא קי"ל כמהרי"ל במה שהחמיר להצריך כל העוף שלם אלא כמבואר בסמוך אפי' בלא הראש ורגלים וכתב רש"ל פכ"ה סימן נ' דמ"מ איכא נפקותא לדידן היכא שאין בעוף ס' כנגד הלב שאין הביצים מועילים לבטל ואפי' היה הלב מונח לבדו ואינו מחובר אל החתיכה כיון שהביצים נקרשים וכן מצאתי בחידושים ואם מלאו בשר הוי המילוי כשאר בשר המונח עם הלב בקדרה ואם המילוי מבשר וביצים ביחד אז אם לא נמלח הבשר מועיל לבטל כמו שהיה הכל בשר ואם נמלח אז המלח גורם שיקרש והוי כנמלאו כולם ביצים ומ"ש הכל בו שאם מלאו בבשר או ביצים דיש לחוש שנבלע כל הדם במילוי ואף אם יש בתבשיל הקדירה ס' כנגד הלב אסור המילוי והשאר מותר לא נהירא כלל אלא כמ"ש וכל שנאסר המילוי צריך שיהיה בגוף העוף ס' נגד המילוי ואם לאו נאסר כל הקדירה עד שיהיה ס' נגד כל העוף. והא דמשמע מדברי מהרי"ל שאין הביצים מועילים לבטל אבל מ"מ אין המילוי נעשה נבילה ולא נאסר היינו שמלאו בין עור לבשר אבל מילאו בתוכו בביצים ידוע שהלב נחבא וכנוס בתוך המילוי והוי כחתיכ' שהלב דבוק בה. ובאגודה כתוב דאם מלאוהו בביצים הוי כביכול ואסור אפי' דיעבד לא נתכוין דהוי כבישול ממש אפילו לקולא דהיינו אם יש שם ס' בין הכל דמותר אלא לאיסור קאמר דלא אמרי' מישרק שריק ע"כ דברי רש"ל בקיצור ורמ"א ס"ס ע"ג כתב דמילוי ביצים הוי ממש כבישול לכל דבר והוה כתבשיל אחר עם העוף אם (אין) הלב דבוק בו וכ"כ באו"ה שהם פירשו דברי האגודה כפשוטן ולא כמו שדחק רש"ל בפירושן גם בפירוש דברי מהרי"ל נדחק רש"ל לחלק בין מילוי בין עור ובשר למילוי בתוכו ואינו במשמע הלשון לחלק בין מילוי למילוי גם מ"ש דכיון שהלב נחבא בתוכן מיקרי איסור הדבוק לא מסתבר לומר כן ע"כ נראה דהעיקר כדברי רמ"א דכל מילוי ביצים נחשב כבישול ממש ומהני במקום ששאר בשר מהני לבטל אם אין דבוק בעוף אלא מונח בתוכו ואם היה דבוק צריך בעוף עצמו ס' ואז הכל שרי ומי שלבו נוקפו להחמיר יחמיר דוקא במילוי ביצים בתוך החלל לאסור אותם לחוד אף בדאיכא ס' אבל לא העוף כי די לנו בחומרא זו כנלע"ד:
(יא) הראש: ובט"ז כתב בשם תשובת ר"י מינץ להתיר בעוף גם כשהוא בלא כנפיים ורגלים דאפ"ה מקרי עוף שלם (וכ' פר"ח דיש לסמוך עליו|וכן דעת הדרישה להקל בזה עכ"פ היכא שיש עוד איזה צד לקולא דהיינו שאנו משערין ס' בכל החתיכה היכא שיש איסור דבוק שהוא עצמו חומרא ונ"ל עוד דגם אם הופשט עור האווז יש להקל שהרי גם בתרנגולת אמרו כן ושם העור דבר מועט ממילא ה"ה נמי בעור האווזא שהופשטה וכ"פ פר"ח אבל מהרש"ל כתב דאווזא שהופשט עורה אין בה ס' נגד לבה (ובתשובת עה"ג שאלה כ"ט כ' וקרוב בעיני שגם הט"ז מסכים עם מהרש"ל ומ"ש ס"ק ט' ונ"ל עוד דגם בלא עור היינו אם יש עוד איזה צד היתר. ודבר זה נלמד מענינו שבסמוך לו הביא דברי הפרישה שכתב שיש להקל אם יש עוד איזה צד להקל וע"ז כתב נ"ל עוד כו'. עוד כתב בתשובה הנ"ל אם יבא עוף לפני עם הלב ואוכל לשפוט למראה עיני שהוא ס' נגד הלב אע"פ שחסר מן העוף חלק גדול אני מכשירו ולכן דקדק הרמ"א בלשונו ואם אין שלם וליכא ס' כו' משמע שאינו מוכח שאם אין העוף שלם דליכא ס' כי יוכל להיות שאין העוף שלם ואפ"ה יש בו ס' אבל אם אין העוף והלב לפני אין אני מכשירו אם לא שהעוף שלם ולא חסר כ"א הראש והרגלים כפסק הרמ"א ומסיק והמיקל כר"י מינץ לא הפסיד במקום הפ"מ או בע"ש ע"ש בתשובת ש"א סימן נ"ט הטריף עוף שצלו עם הלב בבעקי"ן אף שיש ס' נגד הלב מאחר ששופכין מעט מים בבעקי"ן הוי מקצת חתיכה בתוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב ע"ש).
(יב) נבלה: כ' הש"ך הטעם דאותה חתיכה שהאיסור דבוק בה ממהרת לבלוע האיסור תחלה ונעשית מיד נבלה ומן הרש"ל נראה דאם בתוך הרוטב דרך בישול נצטמק הלב בחתיכה מקרי איסור דבוק וצריך בחתיכה עצמו ס' לבטל הלב וכתב עליו הש"ך דאין דבריו מוכרחים. וכתב בט"ז והטור כ' בשם י"א דחיישינן בכאן שמא אותה חתיכה לבדה נשארה ברוטב ונאסרה וחזרה ואוסרת האחרת ולא נהירא דלמה נחוש לזה עכ"ל הטור וטעמו דהא דם שבשלו אינו אלא מדרבנן וה"ל ספיקא דרבנן ואין זה דומה למ"ש הטור בסי' ק"ו גבי דגים דחיישינן לזה דשם יש איסור דאורייתא וה"ה כאן בחתיכת בשר הנדבק בה חלב שנתבשל עם שאר חתיכות ויש מקום לחוש שמא וכו' כנ"ל ודאי חיישינן כמו בדגים דלקמן.
(יג) הדבוק: כתב הש"ך דכל זה לענין שאר הדברים שבקדרה אבל הלב עצמו אסור לעולם אפילו יש בעוף עצמו ס' נגדו משום דלפעמים הדם מתייבש בתוכו ואינו יוצא לחוץ.
(יד) לבה: כיון דדרך להסיר בבהמה הראש וכרעיו וקרבו גם צריך לנקרה מן החלב וגיד הנשה גם מפשיטין עורה ע"כ מסתמא אין בה ששים נגד הלב עכ"ל הש"ך וע"ל סימן ע"ג מדין מילוי בלב או בכבד.