שולחן ערוך יורה דעה קלד ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · קלד · ג · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז ש"ך באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

מים שנתערבו ביין או יין במים -- בנותן טעם, מפני שהם מין בשאינו מינו.

במה דברים אמורים? שנפל המשקה המותר לתוך המשקה האסור; אבל אם נפל המשקה האסור לתוך המשקה המותר -- ראשון ראשון בטל. והוא שיורק מצרצור קטן שהיה מריק ויורד מעט מעט.

ואם נתרבה המשקה האסור עד שיש בו כדי ליתן טעם אוסר והיאך יהיו המים אסורים כגון שהיו נעבדים או תקרובת לעבודת כוכבים.

הגה: דבריו בכאן סותרים זה את זה דכתב דאם נפל המשקה האסור להיתר ראשון ראשון בטל ואח"כ כתב דאם נתרבה האסור חוזר ואוסר והוא מחלוקת בין הפוסקים ולענין דינא סברא אחרונה היא עיקר

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(טז) בנ"ט כו'. ואם נפלו המים לתוך היין אפי' מעט מעט כיון שנתרבו המים עד שאין היין נותן בהם טעם מותר עכ"ל טור ונ"ל שכן מוכח מתוספות והרא"ש והרמב"ן שהביא הר"ן (דביין במים לעולם אזלינן בתר נ"ט ולא אמרינן ראשון ראשון בטל בשום ענין) למאי דאוקי ש"ס לרב דימי כולה מתני' בנפל היתירה לגו איסורא (ופסק הרא"ש כרב דימי) דלא כהב"ח ס"ה שנדחק לומר דלמסקנא ליתא להך אוקימתא:

מיהו קשה אמאי לא אמרי' חתיכה נעשה נבילה ולהר"ן שם ניחא דכ' וה"ט דלא אמרינן חנ"נ אלא בדברים המתבשלים כבשר בחלב דדרך בישול אסרה תורה א"נ צונן לתוך חם שאף הוא דרך בישול אבל בגוונא אחרינא לא וה"נ משום דחתיכה נ"נ בשאר איסורים הוא מדרבנן בעלמא משום לתא דבשר בחלב ומש"ה לא אמרינן אלא דומיא דבשר בחלב עכ"ד וכן להפוסקים דלא אמרינן חנ"נ בלח בלח (וקי"ל הכי במקום הפסד גדול כמו שכ' הרב בסי' צ"ב ס"ד) ניחא אבל להרא"ש שכ' דהא דאמרי' (בסעיף ד') בנפל שם קיתון של מים לבסוף דמותר ולא אמרי' חנ"נ היינו משום שלא נפל מן היין האסור כדי נ"ט בהיתר אלא במשהו נאסר (ומיירי בנפל מן הגיגית לבור דאל"כ ס"ל להרא"ש התם ראשון ראשון בטל כיון דליכא נ"ט ודוק) (וכן כתב האו"ה כלל כ"ד דין ג' דדבר הנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ כשאין ס' וע"ש) (ור"ל כיון שמתחלה לא היה בכדי נ"ט כגון חתיכה וכה"ג שנאסר במשהו מחמת חמץ בפסח או דשיל"מ ונפלה אחר כך לקדרה אע"פ שאילו נפל האיסור מתחלה לקדרה היה אוסר במשהו מכל מקום עכשיו שרי כיון שאין כאן גוף איסור משהו בעין וכן משמע להדיא בסה"ת ובתוספות והרא"ש פרק ג"ה בשם ר"ת דלא כנראה מהדרישה סימן צ"ב דאוסר אחר כך גם כן במשהו כאילו נפל האיסור עצמו שאוסר במשהו שם ולא אמרינן דלא נ"נ במשהו אלא לענין אם האיסור משהו לא היה אוסר בתערובות ב' אף אילו נפל שם בעין וליתא אלא כדפי') וכל דבר שנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ עד כאן לשונו אלמא דאף בצונן אמרינן חנ"נ כל שאינו נאסר במשהו והכא במים ביין נאסר בכדי נ"ט ונראה דהרא"ש אזיל לטעמיה דס"ל דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב וכדלעיל סי' צ"ב והא דהוצרך כאן לתרץ שנאסר במשהו היינו כמו שכתב בפרישה ס"ס י"א דביי"נ החמור שאוסר במשהו אי לאו ה"ט דכיון דנאסר במשהו לא אמרינן חנ"נ הוי חנ"נ אבל מים ביין אינו אוסר רק כדי נ"ט לאיסור אין חנ"נ דדמי לשאר איסורים אי נמי לרווחא דמלתא כתב כן הרא"ש לתרץ אפילו למ"ד חנ"נ בכל האיסורים:


(יז) דבריו בכאן כו'. והאחרונים כתבו ליישב דברי המחבר ולפי שדבריהם דחוקים לא הבאתי דבריהם ונ"ל לתרץ דמה שכתב ואם נתרבה המשקה האסור כו' היינו שנתרבה אח"כ כ"כ בפעם אחת עד שיש בו לבדו כדי ליתן טעם בהיתר אוסר ואשמעינן דל"ת דאפ"ה תשתרי דנימא דגם האיסור שנפל בתחלה יצטרף עם ההיתר וכסברת הראב"ד שהביאו הרשב"א והר"ן קמ"ל ויותר נראה דטעות נפל בספרים וצ"ל וי"א אם נתרבה המשקה האסור כו':


(יח) סברא האחרונה היא עיקר. כי כן הסכימו התוס' והרא"ש וטור והרמב"ן והרשב"א והר"ן דלעולם טעמא לא בטיל ואפילו במין במינו ואפי' בשאר איסורים כל שיש בו בכדי שיתן טעם בכנגדו בשאינו מינו לא בטיל וחוזר וניעור ובעט"ז כ' ויש להחמיר ולא נהירא דלא מטעם חומרא קי"ל הכי אלא דכך עיקר לענין הדין כמבואר בדברי הפוסקים וכן לעיל סוף מן צ"ט קיי"ל בפשיטות (וכן כתב העט"ז גופיה שם) דאיסור שנתבשל ואחר כך חזר ונפל עד שכשנצטרף עם השני אין ס' חוזר וניעור אפי' מין במינו ומבואר בדברי כל הפוסקים דיי"נ שלא במינו שוה לשאר איסורים עיין שם:



באר היטב

(ז) טעם:    כ' הש"ך ואם נפלו המים לתוך היין אפי' מעט מעט כיון שנתרבו המים עד שאין היין נותן בהם טעם מותר מיהו קשה אמאי לא אמרינן חנ"נ בשלמא להפוסקים דס"ל דלא אמרינן חנ"נ בצונן ניחא אבל לדעת הרא"ש דס"ל דאף בצונן אמרינן חנ"נ כל שאינו נאסר במשהו והכא במים ביין נאסר בכדי נ"ט למה לא אמרינן חנ"נ ונראה דהרא"ש אזיל לטעמיה דס"ל דלא אמרינן חנ"נ אלא בבשר וחלב עכ"ל.


(ח) סותרים:    הנה בט"ז רוצה לתרץ דברי המחבר מאריך מאד בביאור דבריו ובנה"כ השיג עליו ודעתו נוטה כמ"ש בש"ך דנראה דטעות נפל בספרים וצ"ל וי"א אם נתרבה המשקה וכו' וסברא זו עיקר דלעולם טעמא לא בטיל אפילו מין במינו ואפילו בשאר איסורים כל שיש בו בכדי שיתן טעם בכנגדו בשאינו מינו לא בטיל וחוזר וניעור ש"ך [ול"נ דמ"ש המחבר ואם נתרבה המשקה כו' ר"ל שלא זרק מצרצור קטן אלא מחביות שהעמוד היורד מפי החביות גדול כמו בסעיף א' וכ"כ ב"ח ועי' ט"ז].







▲ חזור לראש