שולחן ערוך יורה דעה סה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · יורה דעה · סימן סה | >>

ראו סימן זה בתוך: טור יורה דעה · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
מפרשי שו"ע על הסימן:    פרי חדש · ש"ך · ט"ז · באר היטב · באר הגולה

הלכות דם
חוטין האסורין משום דם ומשום חלב ודיני גיד הנשה
ובו ארבעה עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיביגיד

סעיף א[עריכה]

יש חוטין שאסורים משום דם שבהם, כגון חוטין שביד, ושבכתף, ושבלחי התחתון שבצד הלשון מכאן ומכאן, ובלשון, ובצוואר, וחוטי הלב, וחוטי העוקץ, וחוטי הדקין שהם בתוך שומן הדקין כמו בית עכביש מסובכין זה בזה, הגה: ונוהגין להסיר גם כן ג' חוטי אורך אצל החזה מבפנים (א"ו הארוך), וכן נוטלין חוטין אחורי האזניים (סדר הנקור וארוך) ואינו אלא חומרא בעלמא (ד"ע) וקרום שעל המוח שבקדקד וקרום שעל הביצים. ומליחה לא מהני בהו אם לא שיחתכם תחלה (וחתוך לתחת) (ר"ן בשם הראב"ד ורשב"א בת"ה וטור סי' ס"ו בשם יש גאונים) ואח"כ ימלחם.

והני מלי לבשלם בקדרה, אבל לצלי אינם צריכים לא חתיכה ולא מליחה, משום דנורא משאב שאיב. ויש מי שאומר, דדוקא כשפני החוטין על פני האש, אבל אם הם מובלעים בתוך הבשר אין האש שואב אלא אם כן יחתכם (רשב"א ועי' לעיל סימן ס"ז בב"י):

הגה: ואם לא נטלן ובשלם בלא חתיכה צריך ששים נגד כל החוטין (רשב"א), ובצלי סגי בקליפה (הג' אשר"י והגהות ש"ד בשם מהרא"י סי' ל"ג), ועי' לעיל סימן כב:


סעיף ב[עריכה]

הרוצה לצאת ידי חתיכת חוטין אלו, לא יסמוך על חתיכת הבשר, אלא יחתוך הבשר והעצם לשנים:

הגה: וחוטי הצואר לא מהני בהו אם חתכם, רק שיחתוך המפרקת לשנים (ארוך וא"ז):


סעיף ג[עריכה]

גף העוף כיד הבהמה, והלכך צריך לחתוך עצם האגפים ולמלחם. וכן עצם הלחיים בעוף:

הגה: ויש אומרים שאין צריכים לטול בעוף חוטין אלו משום שדקין הם והדם יוצא משם על ידי מליחה (ר"ן פרק השוחט בשם י"א). וכן המנהג שאין נוטלין מן העוף שום חוטין רק חוטי הצואר, ובאותן יש לזהר לטלן משם או יחתכם עם המפרקת לשנים. מיהו בדיעבד, אם הוסר רק הראש מן העוף, סגי (ארוך בשם א"ז). ונוהגין לחתוך בירכי העופות בפרק הארכובה התחתונה, משום שלפעמים נמצאים חוטין אדומים ברגלי העופות. ואם לא עשה כן, מותר בדיעבד אפילו נתבשלו כך, אף על פי שנמצאו חוטין אדומים (הכל במרדכי פג"ה), שאינו אלא שומן בעלמא:


סעיף ד[עריכה]

ביצי זכר, כל זמן שלא היה לו שלשים יום, מותרים לקדירה בלא קליפה אפילו אם יש בהם כמו חוטין אדומים. ואם היה לו שלשים יום, אם יש בהם כמו חוטין אדומים אסורין לקדירה בלא קליפה, אבל לצלי מותרים:

הגה: ונהגו לנקר הביצים אף כשהם פחותים משלשים יום, וכן להסיר משם גיד הגדול ולחתוך בהם הרבה חתיכות (א"ו הארוך). ונהגו ליקח מן הכתף הבשר שקורין דרי"ז (סדר הנקור), ואין בו איסור רק הוא משום מיאוס. עוד נהגו בלונבי"ל שקורין לידווי"ץ לצלותו ולא לבשלו, ואין בו איסור אם מבשלו, ואפילו לכתחילה מותר (ב"י וארוך). וכן נוהגין להסיר העינוניתא דורדא ולהשליכה ולא לאכלה, ואין איסור בדבר (א"ו הארוך). וכן נהגו לחתוך בין הפרסות של רגלי הבהמה ולהסיר משם בשר לבן ודק משום מיאוס, ואם לא עשה כן אין לחוש (ד"ע):


סעיף ה[עריכה]

גיד הנשה נוהג בבהמה וחיה אפילו אם אין כף שלהם עגול.ונוהג בירך של ימין ובירך של שמאל. ואינו נוהג בעוף מפני שאין כף שלו עגול, אבל אם נמצא לו כף עגול נוהג בו. ואין צריך לבדוק אחריו אם הוא עגול.

הגה: ואין חילוק בין חיה לבהמה בכל דבר האסור משום גיד או משום דם, וכן בעוף אם היה לו כף. ולכן כל דבר שמנקרין בבהמה צריך לנקר בחיה גם כן (מרדכי פג"ה), רק מה שאסור משום חלב אין צריך לנקר בחיה:


סעיף ו[עריכה]

נוהג בכוי:


סעיף ז[עריכה]

אינו נוהג בשליל כל שאינו טעון שחיטה. וי"א שנוהג בו אם שלמו לו חדשיו ומצאו חי. (ונהגו להחמיר כסברא האחרונה) (קבלת ר"י בן חביב):


סעיף ח[עריכה]

שני גידים הם בירך, אחד פנימי סמוך לעצם והשני חיצון סמוך לבשר, ושניהם אסורים וצריך לחטט אחריהם, אלא שהפנימי אסור מן התורה והוא הפושט בכל הירך, והחיצון אסור מדבריהם. וקנוקנות שבשניהם אסורים מדבריהם, וצריך לחטט אחריהם. ושומנם, ישראל קדושים הם ונהגו בו איסור:

הגה: וראשי הקנוקנות נכנסים בראשי העצמות, על כן המנקר צריך לשבור ראשי העצמות כדי להסיר הקנוקנות מעיקרן (ב"י בשם הגהות אשר"י). ואין ללמוד סדר הנקור רק במראית העין מן המומחה הבקי בניקורו (ד"ע):


סעיף ט[עריכה]

גופו של גיד אינו אלא כעץ שאין בו טעם, אף על פי כן אסרתו תורה, לפיכך אינו אוסר תערבתו בפליטתו. והקנוקנות והשומן יש בהן טעם, לפיכך אוסרים תערובתן בפליטתן:


סעיף י[עריכה]

גיד הנשה מותר בהנאה:


סעיף יא[עריכה]

שולח אדם לנכרי ירך וגיד הנשה בתוכה, בין שלמה בין חתוכה. ואם נותנה לו בפני ישראל ואומר לו שהיא כשרה, לא יתננה לו כשהיא חתוכה אלא אם כן ניטל גידה:


סעיף יב[עריכה]

וכל ירך שיצא מתחת יד ישראל מחותכת כדרך שמחתכין אותה מנקרי בשר, היא בחזקת שניטל גידה:


סעיף יג[עריכה]

מי שניקר והלך לו ואין אנו יודעים אם הוא בקי בניקור ואין כאן מי שהוא בקי בניקור להראות לו, מותר:

הגה: ודוקא שיודעים שהשלים נקורו, ואם לא הכי, אסור, שמא לא השלים הניקור (ר"ן בשם ריב"א). ואם אפשר להראות לבקי אין לסמוך על המנוקר (ב"י ממשמעות הרא"ש). ואם לא ידעינן אותו בקי בניקור ומוחזק בכשרות, אע"ג דרוב המצויין אצל ניקור מומחים הם, מכל מקום טוב להחמיר (ב"י בשם הרשב"א). ועיין לעיל סימן א גבי רוב מצויין אצל שחיטה וכו':


סעיף יד[עריכה]

הטבחים נאמנים על גיד הנשה. , ומיהו, אין לוקחין בשר מכל טבח ששוחט לעצמו ומוכר לעצמו, אלא אם כן היה מוחזק בכשרות: <קטע סוף=שו"ע יד>