ש"ך על יורה דעה סה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה סה |

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

סעיף א[עריכה]


(א) כגון חוטין כו'. ואף כששחט הורידין שבצואר כמו שנתבאר לעיל סי' כ"ב אסורים חוטים אלו לפי שאינן נגררין דרך הורידין הרשב"א והר"ן וב"י ע"ש:


(ב) וקרום שעל המוח. ע"ל סי' ס"ח וסי' ע"א מזה:


(ג) וקרום שעל הביצים. יתבאר דינו בסעיף ד':


(ד) ואם לא נטלן כו'. בספרי הוכחתי מדברי רבינו ירוחם נט"ו אות כ"ה גבי מחלוקת ר' אפרים והרא"ש דבגידי צואר א"צ ס' כיון דמנתח הבהמה אבר אבר אלא דלכתחלה צריך להסירם וביארתי שם דפי' כן דברי הרא"ש בפ' השוחט ובהכי התיישב דלא סתרי דברי הרא"ש אהדדי דבפ' השוחט השיג על ר' אפרים וכתב דלא אשכחן חוטי דאסירי משום דמא וצריכי חתיכ' אלא דידא ודלועא ולא דמזרקי שהן גידי הצואר ובפ' ג"ה כתב דמזרקי שהן גידי הצואר צריכין חתיכה לקדרה אלא דבפרק השוחט כתב דלא אסירי משום דמא ומותרין בבישול בדיעבד אלא משום עצמן צריכים חתיכה לכתחלה וכן נראה מדברי ש"ד סי' ל"ד ע"ש וכ"כ הטור בסי' כ"ב בורידין דאם מנתחה אבר אבר מותרת בבישול ולדבר זה העירני אחד מבני חבורה שלי האלוף מהר"ר מרדכי אשכנז נר"ו וא"כ צ"ל דהרב בהג"ה לא קאי אחוטי צואר והא דכתב סתם היינו משום דגם בחוטי צואר משכחת לה האי דינא כשלא חתכן אבר אבר ודוק ועי' בדרישה סי' ס"ז סוף סעיף ז':


(ה) ובצלי כו'. ומסיק בת"ח כלל ל"ד דין ג' דאף במליחה צריך קליפה מיהו משמע התם דבין בצלי בין במליחה הוא חומרא בעלמא ומדינא שרי כדעת רוב הפוסקים משום דכבולעו כך פולטו כדלקמן סי' ע"ב וכמה דוכתי וכן משמע בת"ח כלל ט"ו דין כ"א ולכך כתב שם בסימני ת"ח בסתם ואם עבר ולא חתכם במליחה וצלייה שרי עכ"ל דהיינו מדינא ונ"מ דאם לא קלפוהו ובשלו כך מותר בדיעבד כדלקמן סימן ע"ג ס"ק כ' גבי כבד ע"ש ועיין בסי' כ"ב ס"ק ו':


(ו) סגי בקליפה. ואע"ג דלעיל סימן כ"ב גבי ורידין צריך נטילה בצלי כבר הקשה בד"מ על מ"ש הרא"ש והטור דכתבו כאן דבצלי אפי' קליפה אין צריך ובורידין הצריכו נטילה וחילק דחוטין אלו הם עבים יותר מורידין ואינן פולטין כ"כ בבשר עכ"ל ומביאו הפרישה סעיף ג' והפרישה מחלק בענין אחר ע"ש ועיין מ"ש בסי' כ"ב ס"ק ה':


סעיף ג[עריכה]


(ז) וי"א שאין צריכין כו'. כתוב בדרישה סעיף ב' יש לתמוה איך פסק להקל על סמך כל דהו נגד ר"ח והראב"ד עכ"ל ואין זה תימה דהרבה פעמים מצינו כן שהמנהג כפוסק אחד אף שרוב הפוסקים חולקים וכל שכן כאן שדברי היש מי שאומר נכונים הם כמ"ש מהרש"ל פרק השוחט סימן ה' וז"ל יפה אמרו וכן המנהג ואמת מנין לנו להוסיף באיסורין כי בעוף לא תמצא חוטין של יד כי האגפים הם הידים ושם לא מצאנו חוטין מלאים דם עכ"ל וכ"כ בעט"ז שהמנהג שאין נוטלין ולא חותכין אגפי העוף וישב המנהג ע"ש וכן המנהג פשוט גם בזמנינו זה:


(ח) אם הוסר רק הראש וכו'. ע"ל סי' כ"ב סוף סעיף א' בהג"ה:


סעיף ד[עריכה]


(ט) בלא קליפה. וה"ה דחתיכה ומליחה מהני בהו:


(י) אבל לצלי מותרים. ובבית יוסף והפרישה דהיינו דוקא לסברא הראשונה שבסעיף א' מה שאין כן להיש מי שאומר וליתא דבהדיא כתב הרשב"א גופיה בת"ה הארוך דף ס"ט ע"א ובמשמרת הבית דהכא שרי אף בלא חתיכה לצלי כיון דמופשטים ועומדים פניהם על פני האש וכן משמע בהרא"ש פרק גיד הנשה וכן הטור כתב כאן בסתם מותרין לצלי משמע לכ"ע והיינו מטעמא דלעיל:


(יא) ונהגו לנקר כו'. דלא פלוג כדי שלא יטעו בלאחר ל' מיהו אם נתבשלו עם הקרום והורידין ולא נחתכו מותרין דיעבד אפילו ליכא ששים דאין מוחזקין בדם כל כך כל שלא היה לו ל'. או"ה כלל כ' דין ה':