שולחן ערוך יורה דעה צב ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך יורה דעה · צב · ד · >>

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה

שולחן ערוך

לא אמרו חתיכה עצמה נעשית נבילה אלא בבשר בחלב אבל לא בשאר איסורים כגון כזית חלב שנבלע בחתיכה ואין בה ששים לבטלו ונאסרה ואחר כך בישלה עם אחרות אין צריך אלא ששים כדי כזית חלב ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת:

הגה: ויש אומרים דאמרינן בכל האיסורים חתיכה נעשית נבילה (תוספות וסמ"ג וסמ"ק ומרדכי והאחרונים) וכן המנהג פשוט ואין לשנות ודוקא אם האיסור דבוק בחתיכת היתר או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפל עליה איסור אבל אם מקצת החתיכה תוך הרוטב ואין האיסור דבוק בו לא אמרינן חתיכה נעשית נבילה ומצטרף כל הקדירה לבטל האיסור ומכל מקום יש להחמיר לאסור אותה חתיכה (ארוך כלל כ"ח) וכל זה בשאר איסורים אבל בבשר בחלב אף על פי שאין האסור דבוק ומקצת החתיכה תוך הרוטב אמרינן חתיכה נעשית נבילה.
יש אומרים דלא אמרינן חתיכה נעשית נבילה אם נתערב איסור לח בהיתר לח ואחר כך נתערב הכל בהיתר אחר ואין צריכים רק ששים נגד האיסור שנפל (מרדכי פכ"ה ורשב"א ור"ן בשם ראב"ד) ויש לסמוך על זה בשאר אסורים לצורך הפסד גדול אבל לא בבשר בחלב. ואם נתערב יבש ביבש לא אמרינן בשום איסור חתיכה נעשית נבילה. ועיין לקמן סימן צ"ט (ס"ק ט"ו בש"ך) מדין חתיכה נעשית נבילה: כלי הנאסר מבליעת איסור לא אמרינן ביה חתיכה נעשית נבילה ולא בעינן ששים רק נגד האיסור שבלע (מרדכי פג"ה). ועיין לקמן סימן צ"ח:

מפרשים

ש"ך - שפתי כהן

(י) לא אמרו חתיכה עצמה נ"נ אלא בבשר בחלב כו'. הטעם כתבו הפוסקים משום דבשר וחלב כל חד באפיה נפשיה שרי וכי איתנהו בהדי הדדי אסור הלכך הבשר עצמו נעשה איסור משא"כ בשאר איסורים:

(יא) ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת כו'. תימא דלקמן ר"ס ק"ו כתב דהחתיכה עצמה עומדת באיסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט ממנה לגמרי עכ"ל והרב בהג"ה שם הבין שהם דברים סותרים זא"ז וכדי שלא יסתרו הדברים זא"ז כ"כ בפירוש נראה ליישב דמ"ש כאן ר"ל לפי שכתב מקודם גבי בשר בחלב דאף דהרוטב מותר בס' מ"מ החתיכה באיסורה עומדת דאם היתה ראויה להתכבד ואינו מכירה אינה בטילה באלף וקמ"ל דאין כן בשאר איסורים אלא דבטיל ברוב כשאינו מכירה כיון דאין איסור מחמת עצמה וכדלקמן ר"ס ק"א ואז אפילו חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת ומותר לאכול כולם וא"צ להשליך אחת מהן וכדלקמן ר"ס ק"ט:

(יב) וי"א דאמרי' בכל האיסורים כו'. כתב האגור בשם מהרא"י דמ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן ומביאו ב"י וד"מ וכ"כ הר"ן דבשאר איסורים הוי מדרבנן והבאתיו בסי' כ"ב ס"ק י' ע"ש:

(יג) אבל אם מקצת החתיכה כו' עד אבל בבשר בחלב כו' אמרינן חנ"נ. הרב הכריע כן הכל מסברתו כעין פשר ומי כהחכם יודע פשר אבל באמת צ"ע בענין זה דמקצתן חוץ לרוטב דמה שנרשם בש"ע שהוציא מהאו"ה כלל כ"ח דאפי' בשאר איסורים ומקצתן תוך הרוטב יש לאסור אותה חתיכה עצמה ליתא דאדרבה באו"ה כתב שם בהדיא כמה פעמים דאפילו בבשר בחלב אם מקצתה תוך הרוטב כל הקדרה מצטרף לבטל האיסור ואפילו החתיכה עצמה מותרת ע"ש והיינו שפסק כר"י שהבאתי בס"ק ד' וכן מביא בד"מ להדיא ע"ש האו"ה במסקנא לפסק הלכה ומ"ש דבבשר בחלב אפילו מקצת החתיכה תוך הרוטב חנ"נ ג"כ צ"ע דהוא נגד כל הפוסקים דבש"ס פכ"ה (דף ק"ח ק"ט) אמרינן דטפת חלב שנפלה על חתיכת בשר החתיכה אסורה ואינה אוסרת כל שאר החתיכות (עד ס' כנגדה) אלא ע"י ניעור וכסוי ופירשו ר"י ור"ת שכולה חוץ לרוטב אבל אם מקצתה תוך הרוטב מצטרף כל הקדרה לבטל ואז אפילו החתיכה מותרת וכן פסקו הסמ"ג (לאוין קמ"א דנ"א ע"ב והסמ"ק סי' רי"ג דק"א ע"ב והשערים סימן צ"ה והמרדכי והאגודה פכ"ה והרא"ה בס' בדק הבית דף צ"ט) ומהרי"ל ושאר מחברים כר"י ואפילו לרש"י שפירש דמיירי שמקצתה תוך הרוטב מ"מ מוכח דאין נ"נ לאסור האחרות אלא ע"י ניעור וכסוי ונראה דמ"ש הרב דבבשר בחלב אפילו מקצתה תוך הרוטב חנ"נ היינו בשניער אח"כ עד שנכנסה כולה לתוך הרוטב ולאפוקי דלא נימא דמיד בתחלה מצטרף כל הקדרה לבטל הואיל ומקצתה תוך הרוטב כדאמרי' בשאר אסורים דהא ברישא או שהחתיכה כולה חוץ לרוטב ונפלה עליה איסור כו' ע"כ בניער מיירי דאם לא כן לא נ"נ לאסור שאר הקדרה א"כ ע"כ סיפא נמי בהכי מיירי ולענין מ"ש בשאר איסורים דמ"מ יש להחמיר לאסור אותה חתיכה נראה שהוא סברת הרב עצמו דמספקא ליה אי קי"ל כרש"י או כר"י וכמ"ש ס"ק ז' אלא דלענין שאר הקדרה לא רצה להחמיר כיון דבלא"ה י"א דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב ודו"ק ומ"מ כבר נתבאר בס"ק ד' שדעת כל המחברים והאחרונים כר"י ע"ש:

(יד) י"א דלא אמרינן חנ"נ אם נתערב איסור לח כו'. כלומר דדוקא כשנתערב איסור לח בהיתר יבש אמרינן חנ"נ מטעם חשיבות כי החתיכות איסור ניכר ומובדל נ"נ הוא אבל לא כשנתערב איסור לח בהיתר לח כגון יין נסך ליין כשר או חלב לשומן ואח"כ נתערב הכל להיתר אחר ואין חילוק בין אם ההיתר האחר לח או יבש ודו"ק ועיין ביש"ש פרק ג"ה סי' ס':

(טו) אבל לא בבשר בחלב כו'. ל' הס' אפי רברבי (ד' נ"ג ע"א) מיהו בבשר בחלב יש להחמיר אף בלח עכ"ל ולפע"ד אינו משום חומרא אלא דכ"ע מודו בזה כדמוכח בהדיא בש"ס פכ"ה (דף ק"ח) גבי הא דקאמר התם חלב אמאי מותר חלב נבילה הוא דגבי בשר בחלב אפילו בלח חנ"נ וכ"כ הרשב"א בתה"א דף צ"ח ע"א וע"ש:

(טז) לא אמרינן בשום איסור חנ"נ. כלומר בין בבשר בחלב בין בשאר איסורים אלא לעולם כל שניתוסף אחר כך היתר הוי כנתערב כן לכתחלה ודינו כדלקמן סימן ק"ט וע"ל סימן צ"ט ס"ה ובמ"ש שם. ולענין אי אמרינן חנ"נ במליחה פסק בת"ח כלל ל"ח ד"ב דאף דנהגינן לשער כל מליחה בס' מ"מ כיון דהרבה פוסקים סוברים דכל מליחה אינה אוסרת רק כדי קליפה יש להתיר לצורך הפסד גדול או לעני בדבר חשוב ולומר דלא נ"נ עכ"ד ומשמע שם דאפילו בדבר שמן שאוסר עד ס' אפילו לדעת הט"ו לקמן סי' ק"ה והרבה פוסקים פסקו כן ע"ש וכ"נ עיקר וכמ"ש בספרי ודלא כבאר שבע דף פ"ב ע"ב ועי' בסי' כ"ב ס"ק י' ושם תמצא אי אמרינן בקליפה דהקליפה נ"נ ע"ש וע"ל סי' קל"ד ס"ק ט"ו עוד מדיני חנ"נ:

(יז) כלי הנאסר כו'. עיין בסעיף שאח"ז ובמ"ש שם ובסי' צ"ח ס"ה ובמ"ש שם:


ט"ז

אלא בבשר בחלב. הטעם משום דכל חד באנפיה נפשיה שרי וכי איתנהו בהדדי אסור הלכך הבשר נעשה איסור ולוקה אם אוכל חצי זית מבשר וחצי זית מחלב לכך צריך ס' ברוטב לבטל כל החתיכה שנפלה עליה טפת חלב כ"כ התוספות וביאור דבריהם כיון דבבשר וחלב אין שם איסור ניכר אלא אחר התערובות ע"כ כל התערובות הוי גוף האיסור שזהו האיסור האמור בתורה עירוב בשר בחלב משא"כ בשאר דבר שהוא איסור בפני עצמו ואותו הוא האיסור האמור בתורה אלא שכאן נתערב ממילא אין לך אלא ספק איסור דאורייתא ואין שייך בזה חתיכה עצמה נעשה נבילה כ"כ במגיד משנה:

ואז אפי' חתיכה עצמה כו'. נראה דכ"כ לפי מ"ש הטור דלא אמרינן אפשר לסוחטו אסור בשאר איסורים ממילא אפשר לסוחטו מותר והחתיכה עצמה מותרת וע"ל בסי' ק"ז ס"א כתב להיפך מזה והוא האמת:

וי"א דאמרינן בכל האיסורים כו'. וזהו מדרבנן ע"כ יש לצדד להיתר במקום שאזכיר בסמוך בשם רש"ל ומבואר באו"ה כלל כ"ד דאפי' באיסור דרבנן אמרינן חתיכה עצמה נ"נ והיינו כרשב"א שזכרתי בסי' צ' סעיף א':

אם האיסור דבוק כו'. באו"ה מפרש הטעם בשם סמ"ק מאחר שדבוק בזה האיסור וכן התולע בגופו וכן דג טהור שנמצא במיעיו לאחר שנתבשל שרץ או דג טמא ולא היה בדג עצמו ס' נגדו וכל כה"ג חיישינן שמא פעם א' נשאר לבדו ברוטב בסוף העירוי או שמא פעם תחת הוציאוה רותחת חוץ לקדירה ונעשית נבילה ומשהחזירה לא הותרה עוד ואוסרת השאר עד ס' נגדה עכ"ל מזה נלע"ד בדג שנמצא שרץ או חתיכת שרץ בראשו ונתבשל כך עם שאר הדגים דבעינן ס' נגד כל הראש של דג דחד דינ' וחד טעמא הוא עם שנמצא במיעיו והיינו דוקא באיסור דאורייתא וכמו שחילקתי סי' ע"ב סעיף ג' ועוד ראיה ממ"ש או"ה כלל ל"ו דין י"ב בתפוח שיש בו תולע דחשיב איסור הדבוק וצריך ס' בבישול נגד כל התפוח אם אין בתפוח עצמו ס' נגד התולע וה"ה כאן וכן ראיתי במהרי"ל וז"ל תולע שצדו בו הדג נמצא בדג מלוח תחוב בחכה והורה מהרי"ל לקלוף מקומו דטעמו נתבטל בס' אפילו בבישול אם יש בחתיכה בנמצא בו ס' כנגדו וכן היה מורה על חתיכה קרעפ"ש שנמצא בראש הדג מבושל לבטל טעמו אם יש בראש הדג ס' כנגדו עכ"ל אלא דלפי הסברא נראה דלא הוי דבוק דהא מונח במקום שאפשר לרוטב לבוא לכל הצדדין וכיון שדבר דחנ"נ בשאר איסורים היא אינה אלא מדרבנן וכמ"ש יש לצדד גם כאן להקל ולא הוי חנ"נ:

חוץ לרוטב ונפל עליה איסור. פי' בעודו רותח נפל האיסור אבל אם תחילה נפלה לחלב צונן ואח"כ נפלה לתבשיל של בשר פשיטא שמהני הבשר עצמו עם שאר התבשיל לבטל החלב מאחר שלא נאסרה עד שתבא לתבשיל ואז מתחיל האיסור ומתחיל גם הביטול בכל מה שבקדירה וכ"כ באו"ה כלל כ"ח וכתב עוד דאפי' אם מגביה את החתיכה ההיא לחוץ לבדה בעודה רותח לא תיאסר ולא דמי לאיסור הדבוק כו':

אבל אם מקצת החתיכה כו'. זהו כדעת ר"י שזכרנו בסעיף א' גבי טפת חלב שנפלה על החתיכה של בשר אלא שרמ"א הכריע כאן כדבריו בשאר איסורין וכבר כתבתי שזה סותר מה שכתב רמ"א עצמו בסעיף ב' ודקי"ל כרש"י דאפילו מקצתה ברוטב הוה ככולה חוץ לרוטב לחומרא מ"מ כאן בשאר איסורין מסתבר שיש לסמוך על רמ"א שאין נעשה נבלה כדעת ר"י.

אם נתערב איסור לח בהיתר לח. הטעם בב"י בשם המרדכי דדוקא בחתיכ' עצמה מטעם חשיבות כי החתיכת איסור ניכר ומובדל הוא ונ"נ ואיך יצטרף אליה שום היתר לבטל האיסור הבלוע כו' אבל בדבר לח בלח כגון יין במים דע"א שאין האיסור ניכר ונבדל ואין כאן חשיבות איסור מתערב היתר השני עם הא' עכ"ל וכתב רש"ל פרק ג"ה סי' ס' מ"מ נ"ל לחלק דזהו דוקא שנתערב שלא כדרך בישול אבל אם הוא דרך בישול שהוא בנתינת טעם שנתערב שם איסור ואח"כ נפל מן הרוטב לתבשיל היתר צריך ס' נגד כל הרוטב שנפל ולא סגי לחשוב כמה נבלע בשיעור רוטב זה מן האיסור לפי ערך אבל לח בלח כגון יין ביין או מים במים האסורים נוכל לומר דלא אמרי' כבר נעשה כל ההיתר נבילה בפרט שהוא מילתא דרבנן דחתיכה נ"נ הוא דרבנן ואם ניתוסף אח"כ היתר שרי עכ"ד משמע מדבריו דאפילו שלא במקום הפסד לא אמרינן בלח שנעשה נבילה שלא כדברי רמ"א כאן:

ואם נתערב יבש ביבש. פי' שלא בדרך בישול יחד דאז דינו דבטל האיסור ברוב על כן אם נתערב תחילה שלא ברוב א"צ אח"כ רוב נגד כל התערובות הראשון אבל אם נתבשלו יחד ודאי אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבילה וצריך ס' בהיתר נגד כל החתיכה:

כתב הטור לדעת ר"ת שפסק שאף בשאר איסורים אפשר לסוחטו אסור וחתיכה נ"נ דוקא בנותן טעם שלא היה בהיתר ס' לבטל האיסור שנבלע בו אבל נאסר במשהו אפילו נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לר' יהודה לא נעשית כולה נבילה עכ"ל ומקור דין זה מדאיתא פרק ג"ה (דף ק') דרש רב כיון שנתן טעם בחתיכה חתיכה עצמה נ"נ ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהם מינה ומוקי לה אביי התם שחתיכת נבילה היתה תחילה מתבשלת עם חתיכה א' כשירה וקבלה טעם מהנבילה ואחר כך סילק הנבילה והניח שם הרבה כשירות עם החתיכה שנאסרה תחילה דאמרינן דחתיכה שנאסרה נ"נ ואוסרת כל החתיכות הכשירות אף שיש ס' נגדה דאליבא דר' יהודה קיימינן דסבירא לי' מין במינו במשהו והקשו התוס' למה לי שהחתיכ' שנאסר' נאסרה מכח שהנבילה נתנה בה טעם הא אפי' במשהו יכולה לאסור אותה מפני שהיא מינ' כי היכי שהיא אוסרת אחר כך אחרת במשהו ותירץ ר"ת וז"ל דנהי דהיא גופא מתסרא בכל שהוא מכל מקום לא אמרינן שתיעשה נבילה לאסור כל האחרות כיון שהיא עצמה לא נאסרה אלא בכל דהו עכ"ל מבואר בזה דאע"פ שלר' יהודה הוי מין במינו במשהו מ"מ היינו דוקא שתחילה נאסר במשהו אבל אם נתבשל אחר כך במינו אין כח לאסור אם יש ס' נגד החתיכה שנאסרה ולא אסרינן מכח מין במינו במשהו כיון שאין גוף האיסור כאן אלא שבלעה מאיסור משהו ע"כ היו שאר החתיכות הכשירות מותרות אבל אם נאסרה החתיכה תחילה מאיסור הרבה שנתן בה טעם אז אוסרת במשהו את מינה האחרות ולא מהני ס' נגדה. וכיון שאמרינן סברא זאת באיסור משהו במין במינו לר' יהודה שהוא מן התורה כדאיתא ריש פ' כסוי הדם מקרא דולקח דם הפר מכ"ש שנימא הכי באיסור משהו דמדרבנן כגון חמץ בפסח דאיסור משהו שלו מדרבנן וכן ביין נסך פשיטא שכל שנאסר תחילה מחמת מינו במשהו אינו אוסר אח"כ אם נפל לאחרים ויש ס' כנגדו דאז אין משהו אוסר ומ"ה כ' הטור אפי' נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לר' יהודה כלומר שהוא מן התורה כדפרישית וכ"ש חמץ בפסח לדידן בין במינו בין שלא במינו בס' דבמשהו אסור דלא נעשה נבילה אם נאסר במשהו שיאסר אח"כ במשהו דתרי משהו לא אמרינן. וכן ראיתי בדרישה שהביא בשם רש"ל לפרש לשון אפי' שכתב הטור על כוונה שכתבתי אלא דהוקשה לו ע"ז דכיון שאיסורו במשהו מה לי בתערובת הראשון מה לי בתערובת השני בשלמא באיסור משהו דרבי יהודה דאין אוסר אלא במינו וכי נפל אחר כך בהיתר שאינו מינו משערינן כאילו האיסור עצמו נפל לשם ומבטלינן ליה בס' לפי שהאיסור עצמו אינו אוסר שם אלא בס' דדוקא במינו אוסר במשהו משא"כ בחמץ בפסח דאף אם נשער כאילו האיסור לחוד נפל שם לתערובות שני אפילו לאינו מינו מ"מ אוסר במשהו וא"כ מאי מועיל תערובות שני יותר מן הראשון עכ"ל כבודו במקומו מונח אבל לא דק כראוי בתוס' שהרי שם מיירי שנפלה החתיכה הנאסרת במינה כמו שהעתקנו לעיל ואפ"ה אינה אוסרת במשהו דתרי משהו לא אמרינן. וכבר הביאו כל הפוסקים דעת ר"ת דלעיל וכן הביאו באו"ה כלל כ"ח בשם ספר התרומה וכן רש"ל בפ' ג"ה סי' נ"ח וכן הביא רמ"י בלבוש בזה דחמץ בפסח ויין נסך שנאסר במשהו לא נעשה נבלה ואם חזרה ונפלה לקדירה אחרת בטלה ברוב אם אינו מכירה ואם מכירה משליכה והשאר מותר עכ"ל. ולפי זה צריכין אנו לפרש הא דפסק בש"ע בא"ח סי' תמ"ז סעיף א' שדין תערובת חמץ בפסח במשהו כתערובת שאר איסורין בס' היינו בתערובת הראשון אבל בתערובת השני אינו אוסר במשהו את אחרים כיון שתערובת האח' לא היתה אלא ע"י משהו. ומו"ח ז"ל פירש האפי' שכתב הטור לעיל גם כן אחמץ בפסח דלא אמרינן ביה נעשה נבילה אלא שכ' זה לענין תערובת חמץ אחר הפסח דע"ז קאמר הטור לא מבעיא דלא נעשה נבילה משמע דתוך הפסח אסור ואין זה מכוון דמדפוסק הטור דגם לר' יהודה במינו במשהו לא נעשה נבילה כל שכן בחמץ אפילו תוך הפסח כיון שמשהו שלו אינו אלא מדרבנן וכן נראה עיקר אלא דצריכין אנו לבאר דהא דכתבו התוספות לעיל בשם ר"ת דתרי משהו לא אמרינן שם מיירי שחתיכת האיסור היתה ניכרת ולא התירו שם אלא פליטתה שאינה אוסרת במשהו וע"כ בחמץ בפסח נמי אין להקל אלא כשנאסרה חתיכה במשהו וחזרה ונפלה לאחרת וסלקוה דאין פליטתה אוסרת במשהו כל שיש ס' כנגדה אבל בלח בלח שנתערב בדרך זה אין להקל כיון שכבר נאסר הלח הראשון בתערובתו לא מהני ליה אחר כך תערובת השני דאותו איסור אינו מתבטל לעולם וכן חתיכה ביבש שנאסרה מחמת משהו ואין מכירין אותה נשארת באיסור ואם נאמר שתיבטל ברוב האחרות זה תלוי בפלוגתא שהביא בש"ע סי' תמ"ז סעיף ט' וראוי להחמיר בזה וכן פסק בלבוש שם להחמיר ביבש ביבש וע"כ מה שפסק כאן דאם אין מכיר החתיכה האסורה בפסח דבטל ברוב אינו נכון כלל וסותר ג"כ דברי עצמו אלא האיסור נשאר לעולם באיסורו בפסח ואין לנו היתר רק אם מכירו וסילקו דאין פליטתו אוסרת במשהו כיון שלא נאסר רק מחמת משהו תחילה כן נלע"ד ברור ונכון:

באר היטב

(ט) עצמה:    כ' הש"ך תימא דלקמן ריש סימן ק"ו כתב דהחתיכה עצמה עומדת באיסורה לפי שהאיסור שבה אינו נפלט לגמרי והרב בהג"ה שם הבין שהם דברים סותרים זא"ז וכדי שלא יסתרו הדברים כ"כ בפירוש נראה ליישב דמ"ש כאן ר"ל לפי שכ' מקודם גבי בב"ח דאף הרוטב מותר בששים מ"מ התתיכה באיסורה עומדת דאם היא חה"ל ואינה מכירה אינה בטילה באלף וקמ"ל דאין כן בשאר איסורים אלא דבטיל ברוב כשאינו מכירה כיון דאין איסור מחמת עצמה וכדלקמן ריש סימן ק"א ואז אפי' חתיכה עצמה חוזרת להיות מותרת ומותר לאכול כולה וא"צ להשליך אחד מהם כדלקמן ריש סימן ק"ט עכ"ל והטעם דס"ל להמחבר לחלק בין בב"ח לשאר איסורים הוא משום דבבשר בחלב אין שם איסור ניכר אלא אחר התערובות ע"כ כל התערובות הוי גוף האיסור שזהו האיסור האמור בתורה עירוב בשר בחלב משא"כ שאר דברים שהוא איסור בפני עצמו ואותו הוא האיסור האמור בתורה אלא שכאן נתערב ממילא אין לך אלא ספק איסור דאורייתא ואין שייך בזה חנ"נ כ"כ במגיד משנה.

(י) האסורים:    כתב הש"ך בשם הפוסקים דמ"מ לכ"ע אינו אלא מדרבנן בשאר איסורים (וכבר כתבתי לעיל סי' צ' אפילו באיסור דרבנן אמרי' חנ"נ).

(יא) דבוק:    כ' הט"ז בשם סמ"ק מאחר שדבוק בזה האיסור וכן התולע בגופו וכן דג טהור שנמצא במעיו לאחר שנתבשל שרץ או דג טמא ולא היה בדג עצמו ששים נגדו וכל כה"ג חיישינן שמא פעם אחת נשאר לבדו ברוטב בסוף העירוי או שמא פעם א' הוציאוה רותחת חוץ לקדרה ונעשית נבלה ומשהחזירה לא הותרה עוד ואוסרת השאר עד ששים נגדה עכ"ל ומזה נלע"ד בדג שנמצא שרץ או חתיכת שרץ בראשו ונתבשל כך עם שאר הדגים דבעינן ששים נגד כל הראש של דג דחד דינא וחד טעמא הוא עם שנמצא במעיו ועוד ראיה ממ"ש או"ה כלל ל"ו בתפוח שיש בו תולע דחשיב איסור הדבוק וצריך ששים בבישול נגד כל התפוח אם אין בתפוח עצמו ששים נגד התולע וכן ראיתי במהרי"ל וז"ל תולע שצדין בו הדג נמצא בדג מלוח תחוב בחכה והורה מהרי"ל לקלוף מקומו דטעמו נתבטל בס' אפילו בבישול אם יש בחתיכה שנמצא בו ששים כנגדו וכן היה מורה על חתיכת קרעפ"ש שנמצא בראש הדג מבושל לבטל טעמו אם יש בראש הדג ששים כנגדו עכ"ל אלא דלפי הסברא נראה דלא הוי דבוק דהא מונח במקום שאפשר לרוטב לבוא לכל הצדדין וכיון שדבר זה שחנ"נ בשאר איסורים אינו אלא מדרבנן יש לצדד גם כאן להקל ולא הוי חנ"נ וע"ל סי' ע"ב ס"ג מ"ש שם בשם הט"ז ובש"ך שם משמע דהטעם דאיסור דבוק הוא משום דממהר לבלוע טפי משאר בשר.

(יב) הרוטב:    כ' הש"ך ונראה דמ"ש הרב דבב"ח אפי' מקצתה תוך הרוטב חנ"נ היינו בשניער אח"כ עד שנכנסה כולה לתוך הרוטב ולאפוקי דלא נימא דמיד בתחלה מצטרף כל הקדירה לבטל הואיל ומקצתה תוך הרוטב כדאמרינן בשאר איסורים קמ"ל בבשר בחלב אינו כן ולענין מ"ש בשאר איסורים דמ"מ יש להחמיר לאסור אותה חתיכה נראה שהוא סברת הר"ב עצמו דמספקא ליה אי קי"ל כרש"י או כר"י אלא דלענין שאר הקדרה לא רצה להחמיר כיון דבלא"ה י"א דלא אמרינן חנ"נ רק בבשר בחלב ומ"מ כבר נתבאר שדעת כל המחברים והאחרונים כר"י עכ"ל.

(יג) שנפל:    כ' הט"ז בשם מהרש"ל דזהו דוקא שנתערב שלא כדרך בישול אבל אם הוא דרך בישול שהוא בנתינת טעם שנתערב שם איסור ואח"כ נפל מן הרוטב לתבשיל היתר צריך ששים נגד כל הרוטב שנפל אבל לח בלח כגון יין ביין או מים במים האסורים נוכל לומר דלא אמרי' כל ההיתר נעשה נבלה בפרט שהוא מלתא דרבנן ואם נתוסף אח"כ היתר שרי עכ"ל משמע מדבריו אפי' שלא במקום הפסד לא אמרי' בלח שנעשה נבלה.

(יד) בשום:    כלומר אפי' בב"ח לא אמרי' חנ"נ ביבש ודינו כדלקמן סי' ק"ט ולענין אי אמרינן חנ"נ במליחה כ' בת"ח דאף דנהיגין לשער כל מליחה בששים מ"מ כיון דהרבה פוסקים סוברים דכל מליחה אינה אוסרת רק כ"ק יש להתיר לצורך הפסד גדול או לעני בדבר חשוב ולומר דלא נ"נ ומשמע שם דאפי' בדבר שמן שאוסר עד ששים כדלקמן סי' ק"ה לא אמרינן חנ"נ וכן נראה עיקר ועיין בסי' כ"ב אי אמרינן בקליפה דהקליפה נעשה נבלה וע"ל סימן קל"ד מדין חנ"נ וכתב בט"ז דמ"ש רמ"א אם נתערב יבש ביבש פירושו שלא כדרך בישול יחד דאז דינו דבטל האיסור ברוב ע"כ אם נתערב תחלה שלא ברוב א"צ אח"כ רוב נגד כל התערובת הראשון אבל אם נתבשלו יחד ודאי אמרינן חנ"נ וצריך ששים בהיתר נגד כל החתיכה וכ' עוד וז"ל כתב הטור דלדעת ר"ת שפסק אף בשאר איסורים אפשר לסוחטו אסור וחנ"נ דוקא בנ"ט שלא היה בהיתר ששים לבטל האיסור שנבלע בו אבל נאסר במשהו אפי' נאסר מחמת מינו שאסור במשהו לר' יהודה לא נעשית כולה נבלה והטעם דתרי משהו לא אמרינן וכתב עוד וכיון שאמרי' סברא זאת באיסור משהו במין במינו לר"י שהוא מן התורה מכ"ש שנימא הכי באיסור משהו דמדרבנן כגון חמץ בפסח דאיסור משהו שלו מדרבנן וכן ביין נסך פשיטא שכל שנאסר תחלה מחמת מינו במשהו דאין אוסר אח"כ אם נפל לאחרים ויש ששים כנגדו דאז אין משהו אוסר וחתיכה ביבש שנאסרה מחמת משהו ואין מכירין אותה נשארה באיסורה ואין לו היתר רק אם מכירו וסילקו דאין פליטתו אוסרת במשהו כיון שלא נאסר רק מחמת משהו תחלה וכ"פ הב"ח ע"ש (ובנקה"כ חולק על הט"ז בזה וכתב ששאל לכל רבנן קשישאי וכולם אמרו פה אחד שמעולם נהגו לאסור כל התערובות וע"ש שמבאר הרבה דינים בענין זה ושייכים ג"כ להלכות פסח).





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על יורה דעה לחץ כאן



▲ חזור לראש