שולחן ערוך אורח חיים יג ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · יג · ב · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

גאם היא מצוייצת כהלכתה אדמותר בבלצאת בה לרשות הרבים בין גטלית בקטן בין טלית גדול אפילו בזמן הזה שאין לנו גהתכלת.

(רק שלא יהא מונח לו בדדועל כתיפיו) (דברי ר"ן ור"י פרק חבית דף ק"ח ע"ב).
(ומוקמינן לטלית האחזקתיה שהוא מצוייץ כהלכתו גואין צריך לבדקו הז*קודם שיצא בו) (דברי תשובת הרא"ש כלל ב' ותשובת הרמב"ן סימן רט"ו ובכל בו בשם הרמב"ם פרק י"ט מהלכות שבת):

מפרשים

באר הגולה

(ג) אם היא מצוייצת — תשובות הרא"ש כלל ב והמרדכי בפרק כ"ב דשבת.



טורי זהב - מגן דוד

(ב) על כתיפיו — דאז לא הוי דרך מלבוש, אלא משוי:


(ג) ואין צריך לבודקו — ולענין ברכה מחמירים טפי לעיל סימן ח סעיף ט. ומכל מקום נראה לי במי שקראוהו לספר תורה ואין עליו טלית עדיין, ורוצה ללבוש טלית לילך לקרות, שאין לבדוק הטלית בעת ההיא משום טורח צבור, כדאשכחן ביומא בכהן גדול שהיה קורא על פה "ובעשור לחדש", כמו שכתוב ביורה דעה סימן רעט, קל וחמר כאן שיש להעמידו על חזקתו. נראה לי:

מגן אברהם

(א) מותר לצאת — אפילו בלילה דלאו זמן ציצית הוא, משום דנוי הן לבגד (בית יוסף סימן יח):


(ב) קטן — בתשובת רמ"א סימן ק"י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסימן טז, עיין שם:


(ג) תכלת — דהא קיימא לן התכלת אינה מעכבת את הלבן:


(ד) על כתפיו — היינו שלא כדרך לבישתו בחול, עיין סימן ש"א סעיף ל:


(ה) אחזקתיה — ואם תאמר, הא פסק דבעי בדיקה בשעת ברכה ולא מוקמיה אחזקתיה, כמו שכתב סימן ח סעיף ט? ויש לומר, דשאני התם דאם לא יבדקו בשעת ברכה, לא יבדקנו לעולם, ובודאי אי אפשר לעולם לאוקמיה אחזקתו, כיון דעשוי ליפסק. אבל הכא שבדקו בשעת ברכה, ולכן אין צריך לבדקו בכל פעם שיוצא:

ומזה יש ללמוד, דמי שיצא מבית הכנסת והסיר טליתו, אפילו הסיח דעתו וצריך ברכה כשחוזר ולובשו, אפילו הכי אין צריך לבדקו:

באר היטב

(ב) לצאת בה לר"ה:    אפי' בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי לבגד ב"י סי' י"א. ועיין בתשו' מהרי"ל סי' ק"ב.


(ג) טלית קטן:    בתשו' רמ"א סי' ק"י מפלפל אם רשאי לצאת בד' כנפות קטן שאין בו שיעור הכתוב בסי' ט"ו.


(ד) על כתיפיו:    שלא כדרך לבישתו בחול דאז לא הוי מלבוש אלא משוי. עיין סי' ס"א.


(ה) קודם שיצא בו:    ולענין ברכה מחמרינן טפי לעיל סי' ח' עמ"א וע"ת וע"ל סי"ח סק"ט מש"ש.

שערי תשובה

(ב) לצאת — עיין באר היטב. ועיין בשב יעקב סימן ה', דבארבע כנפות של משי עם ציצית יש להחמיר לילך בו בשבת אפילו בעיר שלא עשו תיקון העירוב לטלטל בתוכה, ועיין לעיל סי' י' באשל אברהם, הביאו קצת באריכות, ועיין בשו"ת בית אפרים חלק אורח חיים סימן כ"ו לענין דין זמן הזה אם מבואות המפולשין לדרך המלך משני צדדים יש להם דין רשות הרבים. ועיין בשאגת אריה סי' נ"ח דברשות הרבים אין נדחה מפני כבוד הבריות, והוא הדין בכלאים נמי מחויב להגיד לו ואין נדחה מפני כבוד הבריות, עיין שם:

ביאור הגר"א

אפילו בזמן הזה כו' — דקיימא לן כרבנן, ובלאו הכי, כיון שאינו דעתו להשלים, כפירוש תוס' בשבת שם, וכל שכן לפירוש רש"י דווקא תכלת:

רק כו' — גמרא קמז א:

ומוקמינן כו' — כיון שבדקו בשעת לבישה, בזמן מועט כזה אין רגיל לפסוק ואינו מצוי. ועיין לעיל סימן ח סעיף ט:

משנה ברורה

(ד) מותר לצאת — אפילו בלילה דלאו זמן ציצית הוא משום דנוי הוא לבגד. ואפילו בטליתות של שאר מינים אפילו להפוסקים לעיל בסימן ט' ס"א דחיובן רק מדרבנן מ"מ נוי בגד הוא כיון דעכ"פ מחוייב בהן בתורת ודאי ואינו דומה לבגד שחציו פתוח וחציו סתום דפסק בשו"ע לעיל בסימן יו"ד סעיף ז' דאין יוצאין בו בשבת דהתם חיובו הוא רק מצד ספק [פמ"ג וארה"ח דלא כהשב יעקב אח"כ מצאתי שגם הע"ת כתב בפשיטות כוותייהו]:


(ה) תכלת — דהא קי"ל התכלת והלבן אין מעכבין זה את זה דכתיב וראיתם אותו אכל חדא וחדא משמע:


(ו) על כתיפיו — לא הוי תכשיט אלא משוי דאין זה דרך לבישתו בחול. מיהו אם מתכסה רוב גופו סגי ועיין לקמן בסימן ש"א סעיף ל' מה שנכתוב בזה:


(ז) קודם שיצא בו — כיון שבדקו בבוקר בעת שהיה מברך על הלבישה ונמצאו שלמים תו אין רגיל ליפסק בזמן מועט כזה אפילו הסירו בינתיים [מ"א] ומוכח מזה דבשבת ג"כ צריך לבדוק הציצית וכן כתב הב"ח בפירוש בסימן ח' והעולם אין נזהרין בזה ועיין בביאור הלכה:

ביאור הלכה

(*) קודם שיצא בו:    עיין במ"ב מש"כ לענין בדיקה בשבת ואולי טעם המנהג הוא משום דלמה יועיל הבדיקה דאפילו לא ימצאם כראוי יהיה מותר ללבוש בשבת בבהכ"נ כפסק הרמ"א בסעיף ג'. אך זה לא יתורץ אלא למ"א דטעם בדיקה הוא שלא ילך בבגד בלא ציצית אבל לפי מש"כ הט"ז דטעם הבדיקה הוא משום חומר לא תשא בברכה לבטלה א"כ יבדוק ואם ימצא שהם פסולים ילבש ולא יברך ואפילו להמ"א שייך הטעם דוקא בבהכ"נ אבל אם לובש הטלית בביתו כגון במקום שאין תיקון עירוב בעיר והמנהג שלובש הטלית בביתו ושם בודאי צריך בדיקה משני טעמים א' שלא ילך בבגד בלי ציצית ועוד שהוא רוצה לילך בו לכרמלית או לר"ה והנכון שביום עש"ק יבדוק הטלית בעת הנחתו בהתיק שלו ואז לא יצטרך לבדוק בשבת כמו שפסק המ"א לעיל בסימן ח' ע"ש:.

כף החיים

(ב) סעיף ב: אם היתה מצוייצת כהלכתה מותר לצאת בה לרשות הרבים וכו' — הרב רבנו פרץ ז"ל כתב בתשובה שאסור לצאת בטלית המצוייצת בליל שבת, כיון דלילה לאו זמן ציצית הוא. הר"ר דוד בן מיסיר ליאון בתשובה כתב יד, הביאו הכנסת הגדולה בהגהת בית יוסף. וכן כתב רבינו ישעיה האחרון בפסקיו כ"י פרק תולין, הביאו הברכי יוסף אות ב'. אמנם הבית יוסף סימן יח כתב דמותר לצאת אפילו בלילה דלאו זמן ציצית הוא, משום דציצית אינם משוי אלא מנוי הבגד ותכשיטיו. וכן כתב הכנסת הגדולה בשם הרדב"ז חלק א' סימן רמ"ד דהוא מן המתירין, דאף על גב דלילה לאו זמן ציצית הוא, מכל מקום מלבוש הוא לכל ישראל כיון שהיא מצוייצת כהלכתה. עד כאן לשונו, והביאו גם כן בשיורי כנסת הגדולה אות ד'. וכתב וזה לשונו: ואף על פי שרבינו המחבר בספר הקצר השמיט מה שכתב הרמב"ם: בין ביום בין בלילה, לא מפני שסובר דלילה אסור, אלא סתם כתב: מותר לצאת בו, ויש במשמעותיו בין ביום בין בלילה, וכן הסכמתי בתשובה וכן עמא דבר. עד כאן לשונו. וכן כתב ע"ת אות ג' ואות ד', מגן אברהם ס"ק א, ערוך השולחן אות ב, ר' זלמן אות ב, עיקרי הד"ט סימן ב' אות ט', שתילי זיתים אות ג', ועיין סימן י"ח אות א' שכתבנו עוד בזה. ואפילו באותן מינים דחיובא דציצית ליכא בהו רק מדרבנן, מותר לצאת בהם לרשות הרבים. עולת תמיד שם אות ג'.


(ג) שם: מותר לצאת לרשות הרבים וכו' — מי שיש לו מלבוש משי לכבוד שבת של ד' כנפות, ואינו מברך עליו כי אם על בגד צמר, כמו שכתב הב"ח סימן ט, מותר לצאת לרשות הרבים בזמן הזה, דחשיב ככרמלית בשבת מכמה טעמים. הרב שבות יעקב בשו"ת אורח חיים סימן ה' הביאו יד אהרן במהדורא בתרא בהגהת הטור אות ב' והברכי יוסף אות ד'. אשל אברהם בסימן יו"ד אות ב'. ועיין לקמן אות ז.


(ד) שם: בין טלית קטן וכו' — וכן כתב שיורי כנסת הגדולה בהגהת בית יוסף אות ה', ברכי יוסף אות ג', וכן עמא דבר.


(ה) הגה: רק שלא יהא מונח לו על כתפיו — דאז לא הוי דרך מלבוש אלא משאוי. ט"ז ס"ק ב ועיין משבצות זהב, וכן כתב עולת תמיד אות ה', אליה רבה אות ב', חס"ל אות ב'. וכתב שם החס"ל וזה לשונו: ורבים נכשלים בזה, שמניחים הטלית מקופל על גבי כתפיהם או על אזוריהם ועוברים על איסור תורה, ה' הטוב יכפר בעד כי לכל העם בשגגה. וצריך ללמד לעם דעת, שמי שצריך להוליך טליתו דרך רשות הרבים, או יתעטף בו כעטיפת ישמעאלים שאנו עושים בשעת הברכה באופן שייראה כמו שא"ל שלנו, או יניחנו על כתפיו מופשט על גופו רחבו לקומתו ויתן הבגד העליון הנקרא ביני"ש עליו באופן שלא ייראה החוצה, זהו דרך ישרה, עולת תמיד שם ואליה רבה שם, דהיוצא בטלית יכסה עצמו בטלית ראשו, עד כאן לשונו, וכמו כן גופו, כדרך לבישתו. וכתב העולת תמיד דיותר טוב לעשות כן, מאלו שקופלין את הטלית וחוגרין בו כעין חגורה, דהא הרבה פוסקים אוסרים שתי חגורות זו על גבי זו, עיין סימן ש"א עד כאן לשונו. וכתב אליה רבה שם בשם הט"ז סימן שא ס"ק טו, דברוב גופו סגי כשנושאו תחת גלימא, יעויין שם. ואשה היוצאה בטלית מצוייצת חייבת, אליה רבה שם.


(ו) שם בהגה: ומוקמינן לטלית אחזקתיה שהוא מצוייץ כהלכתו וכו' — עיין מגן אברהם ס"ק ה ועיין בדברינו לעיל סימן ח אות לד. ומכל מקום כתב בשם בית יוסף דהמחמיר לבדוק תבוא עליו ברכה, אליה רבה אות ג'.




▲ חזור לראש