טור אורח חיים יח
<< | טור · אורח חיים · סימן יח (מנוקד) | >>
סימן זה ב: שולחן ערוך · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ארבעה טורים באתרים אחרים: תא שמע • על התורה • ספריא • שיתופתא
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסימן זה
הלכות ציצית
טור[עריכה]
לילה לאו זמן ציצית היא. יש אומרים: כל מה שלובש בלילה – פטור, ואפילו אם מיוחד ליום; ומה שלובש ביום – חייב, אפילו מיוחד ללילה. וכן כתב הרמב"ם. מותר ללבוש ציצית בלילה, ובלבד שלא יברך; ומאימתי מברך עליה בשחר? משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. ואדוני אבי ז"ל פירש, שאינו ממעט אלא כסות המיוחד ללילה, שאותו פטור אפילו אם לובשו ביום; וכסות המיוחד ליום, או ליום וללילה – חייב אפילו לובשו בלילה, ויש לברך עליו. וסדינין, אף על פי שאדם ישן בהם בבוקר(ב), עיקר תשמישן בלילה, וכסות לילה מיקרו.
בית יוסף[עריכה]
- לילה לאו זמן ציצית הוא – כבר כתבתי בסימן שקודם זה, דקיימא לן כרבי שמעון דפטר כסות לילה מציצית. וכתב הרא"ש בריש הלכות ציצית, שהיה אומר רבינו תם, דהא דקאמר "פרט לכסות לילה" – היינו כסות המיוחד ללילה, אבל כסות המיוחד ליום אין בו משום כלאים אפילו אם לובשו בלילה, דלגמרי התיר הכתוב כלאים בציצית ואין בו משום כלאים כלל אפילו אם לובשו בלילה. והביא ראיות מתלמודא דידן ומספרי, והעלה הילכך נראה דכלאים בציצית שרי בטלית של איש, בין לאיש בין לאשה, בין ביום ובין בלילה. ואפילו הכי חשיב מצות עשה שהזמן גרמא, כיון דכסות לילה פטור. ועוד, דטלית של יום נמי, אם נפסק בלילה – שרי, ולא מיחייב עד היום.
- וכתב הרא"ש על זה: יראה לי דהני תרי שינויי סתרי אהדדי. דלשינויא קמא, המתעטף בלילה בכסות יום – חייב לברך, מדלא משכח דהוי מצות עשה שהזמן גרמא אלא משום דכסות לילה פטור, ומשמע הא כסות יום חייב אפילו בלילה. ולאידך שינויא, משמע דכסות יום אין מברכין עליו בלילה, מדקאמר שאם נפסק בלילה שאינו חייב לתקנו עד היום. ונראה לי כשינויא קמא, דכי היכי דכסות לילה פטור אפילו ביום, הכי נמי כסות יום חייב אפילו בלילה. וכן כתב בספר המצות, שריצב"א היה מברך בליל יום הכפורים כשהיה מתעטף בטליתו. וכן משמע בירושלמי דפרק קמא דקדושין, עד כאן לשונו. וזהו שכתב רבינו: ואדוני אבי ז"ל פירש שאינו ממעט אלא כסות המיוחד ללילה וכו'.
- אבל הרמב"ם כתב בפרק ג': כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת, גזרה שמא יתכסה בה בלילה שאינה זמן חיוב ציצית, ונמצא עובר על לא תעשה בעת שאין שם מצות עשה. ונראה מדבריו שאפילו בכסות המיוחד ליום יש בו משום כלאים אם לובשו בלילה, שהרי כתב: גזרה שמא יתכסה בה בלילה, משמע דאכסות יום קאי, שאם לא כן הוה ליה למימר: גזרה משום כסות לילה, כלישנא דגמרא. ועוד, שכתב אחר כך: מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה בין בחול בין בשבת, ואף על פי שאינו זמנה, ובלבד שלא יברך; ומאימתי יברך על ציצית בשחר? וכו', הרי שסתם וכתב שאינו מברך על ציצית בלילה, ומברך עליו בשחר, ולא חילק בין כסות המיוחד ליום לכסות המיוחד ללילה; וכמו שכתב רבינו בשמו.
- ונראה לי שמה שכתב: מותר ללבוש ציצית בלילה, בשאין בו כלאים היא, ואיצטריך לאשמועינן דאף על גב דלילה לאו זמן ציצית היא, מותר ללבוש טלית שיש בה ציצית ולא עבר משום בל תוסיף, ותו אשמועינן דבשבת מותר לצאת בטלית מצוייצת אפילו בלילה, דלאו זמן ציצית היא, משום דציציות אינם משוי, אלא מנוי הבגד ותכסיסיו, וכמו שכתב בפרק י"ט מהלכות שבת.
- ורבינו הגדול מהר"י אבוהב ז"ל כתב וזה לשונו: כתב הרמב"ם: מותר ללבוש ציצית בלילה, פירוש, אפילו שיהיה בו כלאים בזמן שהיה תכלת, דכיון שהותר בזה הטלית כלאים, שהוא מיוחד ללבישה, כל זמן שהוא רוצה ללבשו הותר, עד כאן לשונו.
- ותמהני עליו, שהרי כתב: כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת, גזרה שמא יתכסה בה בלילה וכו'; ואפילו בכסות המיוחד ליום מיירי, כמו שהוכחתי בסמוך, ואם כן, הרי בהדיא דטלית שיש בה כלאים אסור להתכסות בה בלילה, בין אם הוא כסות המיוחד ליום בין אם הוא כסות המיוחד ללילה. ועוד, שהרי כתב דכסות של פשתן אין מטילין בה תכלת, גזרה שמא יתכסה בה בלילה, ומשמע דמהאי טעמא גופיה אין עושין לטלית של צמר חוטי לבן של פשתן, וכל שכן הוא, דהא אפשר לקיים בו מצות תכלת בלא כלאים. וכיון דביום אסרו כלאים בציצית משום גזרה שמא יתכסה בה בלילה, היאך אפשר לומר שמתיר ללבוש בלילה טלית שיש כלאים בציציותיה? אלא ודאי כדפרישית עיקר.
- כתב בהגהות מיימון שרש"י פירש כדברי הרמב"ם, ורבינו שמשון פירש כרבינו תם, וכן רא"ם. ולענין הלכה נקטינן כהרמב"ם, דרב מובהק הוא וכל שכן דרש"י סבירא ליה כותיה; ועוד, דספק ברכות להקל(א).
- ומה שכתב הרמב"ם: ומאימתי יברך על הציצית בשחר וכו' – לא מצאתי כן בהדיא, אלא שאפשר שלמד כן ממה שנתנו שיעור זה לזמן קריאת שמע בפרק קמא דברכות. והרב רבינו יונה שם גבי הא דאמר אביי לתפילין כאחרים כתב וזה לשונו: וציצית, שמצותו ביום, אפשר שזמן התחלתו הוא גם כן משיראה את חבירו ויכירנו, או אפשר שזמנו משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה. והמרדכי כתב בפרק ב' דמגילה, דציצית, כיון דלא כתיב ביה יום בהדיא אלא "וראיתם אותו", בראיה תליא מילתא ומעמוד השחר שרי לכתחלה וכן עמא דבר, עד כאן לשונו.
- כתוב בכתבי מהר"ר ישראל סי' קכ"א, שאחר תפלת ערבית, אף על פי שעדיין הוא יום, אינו מברך עליו.
- כתוב בתשב"ץ: בליל יום הכפורים מתעטף בטליתו מבעוד יום ומברך, משום דלילה לאו זמן ציצית הוא. אבל כשהוא מתפלל סליחות קודם שיעלה עמוד השחר, מתעטף בטליתו ואינו מברך, וכשהיום מאיר – ממשמש בטליתו ומניח על ראשו ומברך, עד כאן לשונו.
- כתב מהר"י אבוהב ז"ל: והנה זאת הציצית שלנו שאנו עושים לשם מצוה ולא לשם מלבוש, כמו שכתב ה"ר יעקב למטה, שמזה הטעם אנו חייבים לפשוט אותו בהכנסת בית הקברות, אם כן בלילה, אפילו לסברת הרא"ש יראה שאין בו חיוב, כיון שלילה פטור מן הציצית, וצריך עיון, עד כאן לשונו. ואינו נראה לי, שאף על פי שאין אנו עושים אותו לשם מלבוש, מכל מקום מלבוש הוא, ומה שאנו עושים אותו לשם מצוה – מהני לומר שהוא כסות המיוחד ליום, ואם כן לדעת הרא"ש גם בלילה יש בו חיוב ציצית.
- וסדינין אף על פי שאדם ישן בהם בבוקר וכו' – כן כתב הרא"ש בסוף הלכות ציצית בסדר עשיית הציצית. וכתוב בהגהות מיימוניות פרק ג': אבל כסות לילה ביום חייב, יש לחוש בסדינים שיש להם ארבע כנפות ומתכסין בהם בבוקר והם חייבים בציצית. ושמעתי שרבינו אליהו היה עושה להם ציצית. מיהו פירשתי שרבינו תם פטר סדין בציצית אפילו כשהוא כסות יום, עד כאן לשונו. ומנהג פשוט שלא להטיל ציצית לסדינין, בין הם של פשתן בין הם של צמר, ולא פקפק אדם בדבר.
בית חדש (ב"ח)[עריכה]
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.
לילה לאו זמן ציצית היא שם בברייתא אליבא דר"ש וראיתם אותו פרט לכסות לילה:
ומ"ש י"א כל מה שלובש בלילה וכו' וכ"כ הרמב"ם וכו' פי' מדכתב הרמב"ם וז"ל מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה וכו' ומאימתי מברך עליה בשחר מדקאמר עליה אלמא דעליה דכסות שלובש בלילה קאמר מאימתי מברך עליה בשחר וכיון שלא היה צריך לומר אלא מאימתי מברך על הציצית בשחר אלמא דאתא לאורויי דאותו כסות שלובש בלילה שאינו מברך עליה חייב לברך עליה בשחר דאין לחלק בכסות כל עיקר אלא בין יום ללילה מיהו בנוסחי דידן ברמב"ם כתוב וז"ל מותר לאדם ללבוש ציצית בלילה ואע"פ שאינו זמנה ובלבד שלא יברך ומאימתי מברך על הציצית בשחרית משיכיר בין תכלת שבה ללבן שבה וכו' מלשון זה לא משמע דס"ל כי"א וב"י כתב דממ"ש הרמב"ם כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזירה שמא יתכסה בה בלילה נראה דאפילו בכסות המיוחד ליום יש בו משום כלאים אם לובשו בלילה שהרי כתב שמא יתכסה בה בלילה משמע דאכסות יום קאי שאל"כ הול"ל גזירה משום כסות לילה ולפי זה לא התיר הרמב"ם ללבוש ציצית בלילה אלא בשאין בו כלאים ואשמועינן דלא עבר על בל תוסיף אבל ביש בו כלאים אפילו ביום אסור ללבוש גזירה שמא יתכסה בה בלילה ולכן בטלית של צמר נמי אסור להטיל בה חוטי לבן של פשתן גזירה שמא יתכסה בה בלילה עכ"ד ולפע"ד נראה דאפשר לפרש דעת הרמב"ם דס"ל דלא גזרו אלא בכסות של פשתן לפי שדרך הסדין להתכסות בו בלילה משא"כ בכסות של צמר והיינו דקתני בברייתא סדין בציצית ב"ש פוטרין וב"ה מחייבין וקאמר בפרק במה מדליקין גזירה משום כסות לילה דבכסות של פשתן דוקא גזרו וא"כ אפשר דמאי שכתב הרמב"ם מותר ללבוש ציצית בלילה בשל צמר קאמר ואפילו יש בו כלאים דכיון שהותר ליום הותר ללילה ולא גזרו בו משום כסות לילה כיון דאין דרך לעשות של צמר לכסות לילה וכמו שפירש מהר"י אבוהב וכ"כ התוספות בפרק כל הבשר (דף ק"ו) ע"ש רבינו תם דכל טלית דאשתרי בה כלאים דהיינו בתכלת מותר בכל עניינים בין להתעטף בין להציע תחתיו בין לו בין לחבירו בין לאשתו בין ביום בין בלילה דלגמרי שרי ביה כלאים והא דאמרינן בפרק ב"מ גזירה משום כסות לילה לא כמו שפירש בקונטרס שמא יתכסה בה בלילה אלא גזירה משום כסות המיוחד ללילה דלא אשתרי בה כלאים כלל עכ"ל ואע"ג שהרמב"ם כתב כסות של פשתן אין מטילין בה תכלת גזירה שמא יתכסה בה בלילה ומשמע לב"י דאפי' בכסות של פשתן המיוחד ליום אסור מדינא להתכסות בה בלילה אלמא דהרמב"ם פליג אר"ת דמתיר כלאים מדינא אפילו בשל פשתן המיוחד ליום להתכסות בו בלילה ליתא אלא הרמב"ם נמי מפרש כר"ת דבכסות של פשתן המיוחד ליום מדינא שרי אפילו בלילה אלא דגזרו בו משום כסות של פשתן המיוחד ללילה דכיון דדרך הסדין להתכסות בו בלילה גזרו בו חכמים אבל של צמר המיוחד ליום שרי להתכסות בו אף בלילה דלא גזרו בו משום של צמר המיוחד ללילה כיון דלא שכיח ומ"ש הרמב"ם גזירה שמא יתכסה בה בלילה לא אתא לאורויי אלא דהגזירה אינה אלא משום סדין אחד המיוחד ללילה ולא משום של צמר המיוחד ללילה דא"כ בכסות של צמר המיוחד ליום נמי נגזור ולפיכך כתב גזירה שמא יתכסה בה כלומר בסדין דמשום סדין דמתכסין בה בלילה גזרו וזאת היתה גם כן דעת הקונטרס שכתב שמא יתכסה בה ודלא כמה שהבין ר"ת מפי' הקונטרס אבל לענין דינא לא פליגי דרש"י והרמב"ם נמי ס"ל כר"ת דבשל צמר המיוחד ליום שרי אף בלילה ולא גזרו בו אבל בשל פשתן המיוחד ליום אע"פ דשרי בלילה גזרו בו משום כסות לילה וכדפי' כנ"ל. אכן בהגה"ה מיימוני הבין מדברי הרמב"ם כדברי רבינו ושכן פירש"י והיינו מדפירש גזירה שמא יתכסה בה דאלמא דכסות המיוחד ליום פטור בלילה וכמו שהבין ר"ת מפירושו כדאיתא בתוס' פכ"ה שהבאתי וכתב עוד בהגה"ה מיימוני שר"א ממיץ פי' כפירש"י והכי משמע בתוס' פכ"ה שכתב לשם שר"א ממיץ הקשה אפר"ת וכתב עוד שם שרבינו שמשון ור"י פירשו כפיר"ת ושכ"כ בספר המצות שכך הורה ריצב"א ויש נוסחאות אחרות בלשון הגה"ה מיימונית כתובי' בטעות. ולענין הלכה נראה בפלוגתא דרבוותא שלא יברך על הציצית כי אם ביום ובכסות המיוחד ליום בדוקא וכן פסק בהגהת ש"ע ובתענית ציבור כשלובשין טלית במנחה כשמגיעים לברכו יסיר הטלית מעליו דכיון שאין לובשין טלית אלא לקיים מצות ציצית נראה כאילו סובר לילה זמן ציצית הוא אם לא יסירנו מעליו מלבד עיה"כ שלובשין מבע"י לאחר מנחה ואין מסירין מעליהם בלילה לפי שדומין למלאכים לובשין לבנים ומתעטפים לבנים וכו':
דרכי משה[עריכה]
(א) ואני רואה את דבריו מטעם דספק ברכות להקל, אבל מטעם דהרמב"ם רב מובהק ורש"י הסכים עמו לא נהירא, דגם החולקים חכמים גדולים ומובהקים הם, והם הרבים, גם הרא"ש שהוא בתראה הסכים לדבריהם, ולכן אין לברך ביום אכסות המיוחד ללילה ושלא כדברי הרמב"ם.
(ב) ובמרדכי הלכות ציצית כתב: וסדינים וכרים פטורים מציצית, דלא חייבה תורה, רק דרך מלבוש.