ט"ז על אורח חיים יג
(א) חייב חטאת — דהוי משוי. ואין לומר דבטיל לגבי בגד, דחשיבי הם לגביה, שדעתו להשלים עליהם. כן כתב בית יוסף בשם התוספות ורמב"ם:
ולפי זה, אם נפסקו כל הד' ציצית ולא נשתייר בהם כדי עניבה, דוודאי יעשה אחרים תחתיהם, בטלים הם לגבי בגד ומותר לצאת בהם בשבת, כן נראה לי:
(ב) על כתיפיו — דאז לא הוי דרך מלבוש, אלא משוי:
(ג) ואין צריך לבודקו — ולענין ברכה מחמירים טפי לעיל סימן ח סעיף ט. ומכל מקום נראה לי במי שקראוהו לספר תורה ואין עליו טלית עדיין, ורוצה ללבוש טלית לילך לקרות, שאין לבדוק הטלית בעת ההיא משום טורח צבור, כדאשכחן ביומא בכהן גדול שהיה קורא על פה "ובעשור לחדש", כמו שכתוב ביורה דעה סימן רעט, קל וחמר כאן שיש להעמידו על חזקתו. נראה לי:
(ד) כשהוא בכרמלית — פירוש, במקום שאין איסור טלטול אלא מדרבנן, כמבואר בהלכות שבת, דעכשיו אין לנו רשות הרבים:
(ה) ודוקא בשבת — לפי דברי התשובה שמביא בית יוסף, מותר אפילו בחול. אלא דבמרדכי בשם ר"י, הביאו גם כן בית יוסף, מבואר דדווקא בשבת, לפי שאי אפשר לעשות אז ציצית. והוכחתו, דאי הוי כתיב בתורה 'לא תלבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית', אז היה עובר על הלבישה אפילו בשבת; אבל כיון דמצות עשה אינה אלא להטיל בו ציצית כשילבשנו, משום הכי אין עובר על הלבישה בשבת. אבל בחול עובר בעשה דהַטֵיל בו ציצית. וקשיא לי, אם כן למה תלה רמ"א הטעם משום כבוד הבריות? דהא ר"י התירו אפילו בלאו הכי, מטעם שזכרנו. ואפשר כיון שיש במרדכי חולק על ר"י, הכריע רמ"א כר"י משום כבוד הבריות. ומשום כבוד הבריות לחוד לא סגי, דאין זה ביוש כל כך כמו שכתב בית יוסף. ואין להקשות ממה שכתוב סוף פרק הקומץ, דמר בר רב אשי איפסק ליה ציצית בשבת, ואי לאו משום כבוד הבריות הוה פושט הגלימא אפילו בשוק, והא בשבת ליכא איסור? דהתם מיירי באיסור טלטול דהוי כמשא בכרמלית, על כן הוצרך לטעם כבוד הבריות. אבל הכא מיירי ברשות היחיד: