שולחן ערוך אבן העזר קסה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


שולחן ערוך אבן העזר · קסה · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: חלקת מחוקק בית שמואל ט"ז באר היטב פתחי תשובה באר הגולה

שולחן ערוך

מצות יבום קודמת למצות חליצה. ואם אינה רוצה להתיבם לשום אחד מהאחים, או בגדול כשרוצה ליבם, בלא טענה מספקת, דינה כמורדת. ויש אומרים שמצות חליצה קודמת.

הגה: ואין לה דין מורדת אם אינה רוצה להתיבם. ומכל מקום אין כופין אותו לחלץ, אלא מטעין אותו אם יכולין להטעותו, כגון שאומרים לו: חלץ על מנת שתתן לך מנה (טור בשם ר"ת והרא"ש). ודוקא אם אינו מאותן שכופין להוציא גבי בעל, כמו שנתבאר לעיל סימן קנ"ד. ואם שניהם רוצים ביבום, אין מניחים אותם ליבם אלא אם כן נכר וידוע שמכונים לשם מצוה (טור בשם ר"ת). ויש אומרים דאם יש לו אשה אחרת, שכופין אותו ומנדין אותו עד שיחלץ (טור בשם סמ"ג). ויש אומרים אפלו בלא אשה אחרת, אם אינם מכונים לשם מצוה, והיא אינה רוצה להתיבם, ואין יכולים להטעותו, כופין אותו לחלץ. והמנהג כסברא הראשונה, שאין כופין לחליצה כלל, אפלו יודעין בו שנתן עיניו בממון (מהר"ם פדוואה סימן י"ח), אלא מפשרים ביניהם כפי תקנות הקהלות, כמו שיתבאר למטה. וכל זה כשהוא אומר שרוצה להתיבם, ואפשר להתיבם שאין חשש אסור ביבומו. אבל אם אומר שאינו רוצה לא ליבם ולא לחלץ, כופין אותו (ב"י בשם ר"ת). ודוקא בבאה מחמת טענה, כדרך שנתבאר לעיל סימן קנ"ד (ת"ה סימן ר"כ). מיהו, אם אפשר להטעותו ולומר לו שיקח ממון הרבה על החליצה, מטעינן לה כדי שלא נצטרך לכף (נ"י מ"כ). ויזהרו שלא ישלישו הממון ביד שליש, כי אז לא יכולין לומר לו: משטה היינו בך (מרדכי פ' החולץ). ועין לקמן סימן קס"ט סעיף נ':

מפרשים

בית שמואל

(א) ומ"מ אין כופין אותו:    דברי הרב רמ"א סתומים הם דמשמע לדעת ר"ת והרא"ש אין כופין כלל וליתא אלא כשא"י אם מתכוונת לשם מצוה כופין במילי אף על גב בנדרה הנאה ממנו קי"ל כופין אותו אפי' בשוטים כמ"ש בתוס' ושאר פוסקים כל היכא דתני בש"ס כופין היינו בשוטים וקי"ל גם כן בנשא אשה בעבירה כופין בשוטי', ש"ה דאין ודאי איסור אלא חיישינן שמא אין כוונתו לשם מצוה ואם ידוע דאין כוונת' לשם מצוה כופין אפי' בשוטים להנך פוסקים דס"ל מח"ק וכ"כ בתשובת מהר"י לבית הלוי סי' ט' לדעת פוסקים אלו ג' חלוקי דינים הם, א' אם מתכוונ' בוודאי לשם מצוה מניחים אותם לייבם, ב' כל שא"י אם כוונתה לש"מ כופין במילי ולא בשוטים, ג' כל שידוע כוונת' שלא לש"מ כופין בשוטים כ"כ ב"ח וכן מדויק בטור ולא כמשמעות בב"י ובד"מ דמשמע דס"ל אפי' בידוע דאין מתכוונ' לש"מ אין כופין בשוטי' וליתא ומנהג שלנו דאין כופין משום דחיישינן שמא הלכת' כהרי"ף ורמב"ם דס"ל מ"י קודם אפי' אם מתכוון שלא לשם מצוה, לפ"ז אם יש לו אשה לכ"ע כופין בשוטים אם ידוע כוונת' שלא לשם מצוה אפילו לדיעה קמיית' דהא הריב"ש פסק בסימן ש"ב אם יש לו אשה לכ"ע מח"ק, לפי זה מ"ש בסמוך והמנהג כסבר' הראשונה שאין כופין לא קאי על הבבא דיש לו אשה אחרת דאז לכ"ע מח"ק וכופין אותו אלא דוקא כשאין לו אשה אחרת אז י"ל דלמא הלכתא כהני פוסקים דס"ל מ"י קודם אפילו כוונתם שלא לשם מצוה, מיהו י"ל אף בכה"ג אין כופין דאף שמח"ק מ"מ יבום מצוה היא אפילו אין כוונתו לש"מ אלא שמח"ק וכשאין לו אשה אז מ"י קודם אפי' אין כוונת' לש"מ אבל לכוף אותו י"ל אין כופין אותו כיון לשיטה זו אין עושה שום איסור אף על גב ביש לו אשה אחרת לכמה פוסקים אפילו אם א"י כוונתו כופין אותו לחלוץ מחמת תקנת ר"ג ומשמע אפי' בשוטי' מ"מ י"ל להפוסקים דפליגי עליהם וס"ל דאין כופין ס"ל אפי' בידוע כוונתם שלא לש"מ אין כופין, ועיין תשו' מהר"י לבית הלוי הנ"ל ומשמע שם גם כן דאין כופין אף דיש לו אשה אחרת וידוע כוונתם שלא לש"מ ולא פסק שם לכופו אלא בצירוף עוד טעמים אחרים, ועיין תשובות מהר"ם מלובלין סי' ל"ח:


(ב) אא"כ ניכר וידוע שמכווני' לשם מצוה:    ומכל מקום אין כופין אותו ליבם, תוספות:


(ג) כופין אותו:    היינו אפילו בשוטים ב"י בשם מ"כ:


באר היטב

(א) מצוה:    ומ"מ אין כופין אותו ליבם. תוס' ב"ש.


(ב) שכופין אותו:    אפילו בשוטים. ב"י ב"ש.







▲ חזור לראש