שולחן ערוך אבן העזר קסה ב

יבמה שנדרה הנאה מיבמה בחיי בעלה, או שנדרה הנאה מכל היהודים, כופין אותו שיחלץ לה. ואם נדרה לאחר מיתת בעלה, מבקשים ממנו שיחלץ לה. וכן אם נתכונה בנדרה אפילו בחיי בעלה, כדי שלא ייבם אותה, מבקשים ממנו שיחלץ לה.

הגה: היה יבמה כהן, והלכה ונתקדשה לאחר כדי שלא יוכל ליבמה, דינה כאלו נדרה הנאה ממנו. ומכל מקום אין כופין אותו לחלץ, הואיל והיא גרמה שאסורה לו (תשובת הרשב"א סי' תת"כ), ויש אומרים שאם רקקה לפני האחים או כדומה לזה, וגרמה שאסורה ליבם, אין לה דין מורדת הואיל ואי אפשר לה ליבם מעכשו (רשב"א אלף ר"ב). וכבר נתבאר בסמוך שכל חלוקים אלו למאן דאמר מצות יבום קודם, אבל למאן דאמר מצות חליצה קודמת, אין לה דין מורדת כלל אם אינה רוצה ביבום:

מפרשים

בית שמואל

עריכה

(ד) כופין אותו שיחלוץ: היינו אפילו בשוטים דהא מפורש בש"ס דכופין אותו כמ"ש בסי' קנ"ד, ואם מצאה היתר לנדרה מותרת לו ולא אמרינן דאסורה הואיל בעת שנפלה לפניו היתה אסורה מחמת נדר ב"י בשם הרשב"ץ ועיין סימן קע"ה דיני' הללו ואם היה לו אשה בעת שנפלה לפניו והיתה אסורה עליו מחמת תקנות ר"ג יש לומר דגרע טפי דאין היתר לאיסור זה משא"כ איסור נדר יכול להתיר ע"ש:

(ה) וכן אם נתכוונה: כתב המגיד דכל שא"י כוונתה אמרינן מסתמ' דעתה היתה בשביל היבם וכן מדויק לשון הטו' אכן מה שמדייק המגיד מרש"י אין מוכרח ופי' אחר יש בסוגי' זו היינו פרש"י ובעל המאו' ורשב"א בתשובה כל שנדרה הנאה מן היהודי' בחיי בעלה אין היבם בכלל ומותרת ליבם לפ"ז י"ל דאין כופין אותו כשנדרה הנאה מכל היהודים מאחר לכמה פוסקים מותרת לו ודמה לדין רס"ז דאין כופין לחלוץ אפילו כוונתו שלא לש"מ הואיל ולכמה פוסקים מותרת לו אפילו בכונס לשם נוי:

(ו) מבקשים ממנו: ואם אינו רוצה דינה כמורדת כיון שהיא גרמא לאסור עליו אף על גב שאין תקנה לדבר מ"מ דינה כמורדת בשני דיני' אלו דכוונת' היתה על היבם והמחבר כתב בסתם ומבקשים ממנו וסמך עצמו על רס"ז כשהיא אינו רוצה להתייבם דדינ' כמורדת והיינו מ"ש בסמוך בהגהות בשם י"א דאין לה דין מורד' היינו הרשב"א ס"ל כן כל שאין תקנ' לדבר אין לה דין מורדת:

(ז) ומ"מ אין כופין: מלת מ"מ אין מובנת לי מהיכ' תיתי לכופו מאחר שהיא גרמה ואסרה את עצמה עליו:

(ח) וי"א שאם רקק' וכו': החידוש הוא לדעת הרשב"א כל שאין תקנה לדבר אין דינה כמורדת קשה ל"ל לכתוב דין חדש ולא כתב בקיצור בנתקדש' לאחר דאין דינ' כמורדת ועיין בלבוש שכתב ברקקה דוק' ס"ל לרשב"א דלא הוי מורדת דיש לומר דלא ידעה שאם תרוק אסור' ליבם משמע שנתקדשה דינה כמורדת:

ט"ז - טורי זהב

עריכה

בחיי בעלה שיש הוכחה שלא כוונה לאסור עצמה על היבם כופין אותו לחלוץ ואם יש פתח לנדר' מתיבמת כ"כ ב"י בשם רשב"ץ וא"ל הא כל שאינה עולה ליבום אינה עולה לחליצה דכבר כתבתי לעיל סי' קס"ד סעיף א' דרש"י כתב דבשביל הך מלתא אין כאן פסול דיעבד כאן א"א בענין אחר ע"כ ה"ל כמו דיעבד ותו דלקמן סי' קס"ט סעיף מ' בפי' סדר חליצה דמחמת שבועה אמרי' כיון דשרי ליבומה אלא דארי' דשבוע' רביע עלה ראויה ליבום היא:

באר היטב

עריכה

(ג) לה: אפי' בשוטים. ואם מצאה היתר לנדרה מותרת לו ולא אמרינן דאסורה הואיל בעת שנפלה לפניו היתה אסורה מחמת נדר. ב"י ב"ש.

(ד) כהן וכו': ומ"מ אין כופין אותו לחלוץ. מלת מ"מ אין מובן ב"ש ועיין הרשב"א סי' תת"ב.

פירושים נוספים

_{▲ חזור לראש}