משנה שביעית א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת שביעית · פרק א · משנה א | >>

עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית?

בית שמאי אומרים, כל זמן שהוא יפה לפרי.

ובית הלל אומרים, עד העצרת.

וקרובין דברי אלו להיות כדברי אלוג.

משנה מנוקדת

עַד אֵימָתַי חוֹרְשִׁין בִּשְׂדֵה הָאִילָן עֶרֶב שְׁבִיעִית? בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים, כָּל זְמַן שֶׁהוּא יָפֶה לַפְּרִי. וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים, עַד הָעֲצֶרֶת. וּקְרוֹבִין דִּבְרֵי אֵלּוּ לִהְיוֹת כְּדִבְרֵי אֵלּוּ:

נוסח הרמב"ם

עד אימתי, חורשין שדה האילן ערב שביעית? -

בית שמאי אומרין: כל זמן שהוא יפה לפרי.
בית הלל אומרין: עד העצרת.
וקרובים דברי אלו - להיות כדברי אלו.

פירוש הרמב"ם

זו המשנה היא המשנה הראשונה, והוא שהם אמרו שאסור לחרוש בשנה ששית, מה שאי אפשר לקצרו אלא בשביעית. ואסור גם כן לקצור בשנה שביעית, שיהנה ממנו בשנה שמינית.

וסמך זה העניין על מה שאמר הכתוב "ששת ימים תעשה מעשיך, וביום השביעי תשבות"(שמות כג, יב), "בחריש ובקציר תשבות"(שמות לד, כא), ואמרו בכאן "חריש וקציר" אינו רוצה לומר על יום שבת, כי הוא נכנס בכלל מה שאמר "לא תעשה כל מלאכה". ואינו רוצה לומר כמו כן על שנת השמיטה, שכבר נאסר זה בביאור, והוא מה שנאמר "לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה"(ויקרא כה, יא). ואמרו "אם אינו עניין לשבת בראשית, ולא עניין לשבתות השנים, תנהו עניין לאסור שני פרקים החיצונים בחריש ובקציר". ואמרו "בחריש שקצירו אסור, זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית; בקציר שחרישו אסור, זה חריש של שביעית שיוצא למוצאי שביעית". ודע כי ערב שביעית היא השנה הששית, ומוצאי שביעית היא השנה שמינית, שהיא שנה ראשונה לשמיטה השניה.

ואמרו בתלמוד, "רבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים אלו והתירום". ואמרו כמו כן בתוספתא (פ"א), "רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהיו מותרין בעבודת הארץ עד ראש השנה", מפני שדעתן כדעת רבי ישמעאל, שהוא מוציא מה שאמר "בחריש ובקציר" לעניין אחר, כמו שיתבאר בזה הפרק.

והוא אומר שעבודת הארץ ערב שביעית אינה אסורה מן התורה, אבל היא הלכה בזמן שבית המקדש קיים, וכשבטל בית המקדש בזמן רבן גמליאל, התיר עבודת הארץ עד ראש השנה:

פירוש רבינו שמשון

עד אימתי חורשין בשדה האילן לזקנה קרי אילן ולילדה קרי נטיעה:

עד העצרת. בירושלמי (פ"א ה"א) דריש מקרא לאסור ערב שביעית דהיא שנה ששית וכן בפ"א דמו"ק (ד' ג:) ואמרי' התם דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על ב' פרקים הללו וביטלום כלומר פסח ועצרת מפרש בירושלמי (שם) דבשעה שהתירו סמכו למקרא ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך (שמות כ) מה ע"ש בראשית אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה אף ערב שביעית אתה מותר לעשות עד שתשקע החמה ובפ"ק דמ"ק (ד' ד:) מפרש טעמא מגזירה שוה דגמר שבתון שבתון משבת בראשית מה להלן היא אסורה לפניה ולאחריה מותרת כו' ולבסוף לא קאי ומסיק דסברי ליה כר' ישמעאל דאמר הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבהמ"ק קיים דומיא דנסוך המים:

ירושלמי (פ"א ה"א). כתי' ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות וכתיב בחריש ובקציר תשבות מה מקיימין אם לענין שבת בראשית הלא כבר נאמר ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך אם לענין שבת שביעית הלא כבר נאמר שש שנים תזרע שדך וגו' (ויקרא כה) אלא אם אינו ענין לא לשבת בראשית ולא לשבת שביעית תנהו באיסור ב' פרקים הראשונים בחריש ובקציר תשבות בחריש שקצירו אסור ואיזה זה חריש של ערב שביעית שנכנס לשביעית ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה קציר של שביעית שיצא למוצאי שביעית א"כ למה נאמר חורשין עד ראש השנה רבי קרוספיי בשם ר' יוחנן רבן גמליאל ובית דינו התירו באיסור ב' פרקים הראשונים פי' חורשין עד ר"ה כלומר דהכי קים לן דשרי:

עוד ירושלמי (פ"א ה"א) ולמה עד העצרת עד כאן הוא יפה לפרי מכאן ואילך מנבל פירותיו והתנינא אחד אילן סרק ואחד אילן מאכל עד כאן מעבה הקורות כלומר פירות המחוברין באילן בששית מכאן ואילך מתיש כחו ולפי טעם זה ניחא הא דתנן לקמן בפ"ב (מ"ו) אין נוטעין ערב שביעית פחות מל' יום לפני ראש השנה משמע הא ל' יום נוטעין והשתא נטיעה בתחלה שרי חרישה אסור בתמיה אלא היינו טעמא דכיון דלא מהניא לאילן נראה כמתקן שדהו לצורך שביעית ורבינו תם מפרש דלא החמירו בנטיעה משום דבנטיעה אין תוספת שביעית דאורייתא אלא בחרישה ובפ"ק דראש השנה (דף ט.) דרשינן לה מדכתב בחריש ובקציר תשבות ומיהו איכא תנאי התם דדרשינן ליה מקרא אחריני ועוד לא יתכן כלל דממ"נ דאורייתא היא בחרישה כתיב כרמך לא תזמור וכ"ש נטיעה דהיא עיקר מלאכה טפי כדמוכח בשבת (דף עג:) דזומר תולדה דזורע וכ"ש נוטע דדמי לזורע טפי ומהא דתניא בפ"ק דראש השנה (ד' ט:) אחד הנוטע ואחד המבריך ואחד המרכיב ערב שביעית ל' יום לפני ר"ה עלתה לו שנה ומותר לקיימן בשביעית משמע קצת דאסור ליטע דאי לכתחלה שרי ליטע מה שייך למיתני דמותר לקיימן ושמא איידי דבעי למיתני סיפא פחות משלשים יום אסור לקיימן תנא נמי מותר לקיימן. תניא בתוספתא ר"ג ובית דינו התקינו שיהו מותרים בעבודת קרקע עד ראש השנה:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

עד אימתי חורשים בשדה האילן - לקמן מפרש אי זהו שדה אילן:

ערב שביעית - שצריך להוסיף משנה ששית על השביעית באיסור עבודת הארץ ולקמן ילפינן לה מקראי:

כל זמן שהוא יפה לפרי - כלומר שהחרישה יפה לפרי הוי מתקן הקרקע לצורך הפרי של ששית ולא לצורך שביעית:

עד העצרת - דעד העצרת יפה לפרי ותו לא א, ומן העצרת ואילך נראה כמתקן לצורך שביעית. ובשדה לבן שאין בו אילן עד הפסח. ומשנה זו היא משנה ראשונה ואינה הלכה, דרבן גמליאל ובית דינו נמנו על שני פרקים הללו שהם פסח בשדה לבן ועצרת בשדה אילן והתירום ומותר לחרוש עד ר"ה של שביעית ב:

פירוש תוספות יום טוב

כתב הרמב"ם וסידר אחר כלאים שביעית והיה נכון להיות מסכת ערלה אחר כלאים שכך סידורם בתורה לולא שראה שהערלה אינה מן המצוה שאדם מוכרח לעשותה שכל זמן שלא נטע לא יתחייב בערלה והשביעית היא מן המצוה שאדם מוכרח לעשותה ועוד שהשמיטה יש בה סדר מיוחד מן התורה ולפיכך הקדים לדבר בשמיטה. ע"כ:

ערב שביעית. כתב הר"ב ולקמן ילפינן: במשנה ד:

עד העצרת. כתב הר"ב ובשדה לבן כו' עד הפסח. כדברי ר"ש רפ"ב. וכתבו התוס' בפ"ק דמועד קטן [ג] דעצרת יותר מדברי בית שמאי דלעולם בית שמאי לחומרא לבד אותן דבעדיות. ומ"ש הר"ב דרבן גמליאל וב"ד נמנו וכו'. ומותר לחרוש עד ר"ה משום דסברי כרבי ישמעאל דלקמן דמפיק לקראי לדרשא אחריתא וס"ל דאיסור ערב שביעית הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים הרמב"ם והר"ש. גמ' דמועד קטן פ"ק. ועיין פ"ב משנה ב מ"ש שם בס"ד:

וקרובין דברי אלו וכו'. כיון דמלתייהו דבית הלל מפורש על כרחך לפרושי מלתייהו דבית שמאי [פי' הכי] וכ"כ התוספות [פ"ק] דמועד קטן [דף ג]. ועיין מ"ש רפ"ג דפאה:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ועצרת יותר מדברי בית שמאי דלעולם בית שמאי לחומרא לבד אותן דבעדיות:

(ב) (על הברטנורא) משום דסברי כרבי ישמעאל דלקמן דמפיק קרא לדרשא אחריתי סבירא ליה דאיסור ערב שביעית הלכתא גמירי לה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים. הר"מ והר"ש:

(ג) (על המשנה) כדברי אלו לפרושא מלתייהו דב"ש פירש הכי דמלתייהו דב"ה מפורש:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

עד אימתי חורשין שדה האילן:    בלא בי"ת גרסינן וכן הגיה הר"ר יהוסף ז"ל. והחכם הר"ש שירילי"ו ז"ל פי' וז"ל כל זמן שהוא יפה לפרי כל זמן שהחרישה יפה לפרי של ששית דהיינו אחר עבור עצרת קצת ומכאן ואילך לא דלצורך שביעית הוא חורש דמתני' סברא כר"ע דפ"ק דמ"ק ודפ"ק דר"ה דדריש קרא דבחריש ובקציר תשבות לתוספת שביעית דהיינו שלשים יום לפני ר"ה של שביעית ולית לי' לר' עקיבא הלכתא דעשר נטיעות דלהוי הלכה למשה מסיני למשרינהו עד ר"ה אלא ממילא הוא דקא שרי ר"ע ילדה עד ר"ה דס"ל דאוקומי אילנא הוא וערבה ונסוך המים בלחוד הוא דגמיר הלכתא ולא הוי איסורא דמפסח לשדה הלבן ומעצרת לשדה האילן עד לפני ר"ה אלא מתקנת ב"ש וב"ה הכי מסקי' לה במ"ק פ"ק:

עד העצרת:    דהיינו מעט קודם שיעורייהו דב"ש ומשו"ה תנן וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו לפרש טעמן דב"ה. ובירושלמי פריך דאי הכי מקולי ב"ש וחומרי ב"ה היא ואמאי לא תני לה בעדיות שכולם נשנו לשם ואפי' הנהו דאליבא דיחיד ומשני דלא תני אלא מידי דלעולם הוי קולא לב"ש והכא פעמים שאין גשמים מצויין ואין הליחה מצויה והוא עתיד לחרוש קודם עצרת דאי ממתין לאחר עצרת יבשי ומתים הן וב"ה מקילין עד עצרת והוו ב"ה לקולא ע"כ ורש"י והתוס' ז"ל לא כך פירשו בפ"ק דמועד קטן ולא דקדקו יפה עכ"ל ז"ל. ובירוש' ר' קרוספדאי בשם ר' יוחנן רבן גמליאל הנשיא ובית דינו התירו איסור שני פרקים הראשונים ר' יוחנן בעי לא כן תנינן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד שיהי' גדול ממנו בחכמה ובמנין. ומסיק רב אחא בשם ר' יונתן בשעה שאסרו למקרא סמכו ובשעה שהתירו למקרא סמכו בשעה שאסרו למקרא סמכו בחריש ובקציר תשבות בחריש שקצירו אסור ואיזה זה חריש של ערב שביעית הנכנס לשביעית ובקציר שחרישו אסור ואיזה זה קציר של שביעית שהוא יוצא למוצאי שביעית ובשעה שהתירו למקרא סמכו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך וכתיב ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות מה ערב שבת בראשית את מותר לעשות מלאכה עד שתשקע החמה אף ערב שבתות שנים את מותר לעשות מלאכה עד שתשקע. פי' ר"ג זה שהתיר איסור שני פרקים הללו עם בית דינו הוא רבן גמליאל בנו של ר' יהודה הנשיא: ובמועד קטן פ"ק דף ד' מסיק רב אשי דר"ג ובית דינו שבטלו הני שני פרקים אע"ג דאין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין היינו משום דס"ל כר' ישמעאל דאמר הלכתא גמירי לה ולא מקרא. דקרא דבחריש ובקציר. תשבות מפיק לי' ליצא קציר העומר שהוא מצוה וכי גמירי הלכתא בזמן שבית המקדש קיים דומיא דניסוך המים אבל בזמן שאין בהמ"ק קיים לא וכתבו התוס' ז"ל וקא דייק ר"ג מאי שייכא תוספת שביעית גבי ניסוך המים שניתנו למשה גבי הדדי דבכל מקום שונה הני שלשה ביחד עשר נטיעות ערבה וניסוך המים הלכה למשה מסיני אלא ודאי למילף סמכינהו רחמנא ע"כ:

תפארת ישראל

יכין

עד אימתי חורשין בשדה האילן ערב שביעית:    ר"ל בשנה ששית:

בית שמאי אומרים כל זמן שהוא יפה לפרי:    של ששית:

ובית הלל אומרים עד העצרת:    בשדה אילן. ובשדה לבן עד הפסח. ואף דמהלמ"ס מותר בעבודת קרקע ואילן עד ל"י קודם ר"ה דשביעית. וגם רק בזמן שבהמק"ק אסור אח"כ. חכמים גזרו אפילו באין בהמק"ק על ב' זמנים הללו. משום דאח"כ נראה כחורש לשביעית. מיהו ב"ד שלאחריהן כשראו שיש הפסד גדול עי"ז. שהקרקעות מתקלקלים נמנו והתירו הכל עד ר"ה באין בהמק"ק. ואף דכבר נאסר במניין ואין יכול לבטל דברי ב"ד הראשונים. הכא שאני דמעיקרא כך תקנו שכל ב"ד שיראו צורך לבטל יבטלו התקנה [וכמ"ק ד"ג ב'] ואף דלהוסיף מחול על הקודש דאו' [לרוב פוסקים. וכרכ"מ פ"א משביתת עשו' ודלא כרמב"ם שם] עכ"פ במוסיף מעט סגי [וכתוס' מו"ק ד"ד א]:

וב"ש מחמרי:

בועז

פירושים נוספים