קטגוריה:שמואל א ב ח

<< · מ"ג שמואל א · ב · ח · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מקים מעפר דל מאשפת ירים אביון להושיב עם נדיבים וכסא כבוד ינחלם כי ליהוה מצקי ארץ וישת עליהם תבל

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מֵקִים מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיב עִם נְדִיבִים וְכִסֵּא כָבוֹד יַנְחִלֵם כִּי לַיהוָה מְצֻקֵי אֶרֶץ וַיָּשֶׁת עֲלֵיהֶם תֵּבֵל.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מֵקִ֨ים מֵעָפָ֜ר דָּ֗ל מֵֽאַשְׁפֹּת֙ יָרִ֣ים אֶבְי֔וֹן לְהוֹשִׁיב֙ עִם־נְדִיבִ֔ים וְכִסֵּ֥א כָב֖וֹד יַנְחִלֵ֑ם כִּ֤י לַֽיהֹוָה֙ מְצֻ֣קֵי אֶ֔רֶץ וַיָּ֥שֶׁת עֲלֵיהֶ֖ם תֵּבֵֽל׃

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

"מאשפות" - הוא מקום השלכת הזבל

"ירים" - ירומם

"אביון" - התאב לכל דבר כי אין לו מאומה

"נדיבים" - שרים וחשובים

"מצוקי ארץ" - מצבי ארץ ודוגמתו (שמואל-ב טו כד) ויציקו את ארון ורצה לומר היסודות והעמודים שהם מצבי הארץ ומעמידים אותה

"וישת" - וישם

"תבל" - מקום המיושב נקרא תבל 

"מאשפות וגו'" - כפל הדבר במלות שונות

"להושיב" - מרימו מן האשפות ומגביהו עוד להושיב אותו עם נדיבים להיות דומה להם

"ינחילם" - רצה לומר יכובדו בעיני הבריות כאלו היו מלומדים בכבוד ובאה להם מנחלת אבותם

"כי לה'" - וזה בעבור שיסודות הארץ המה לה' ועל היסודות ההם עשה הוא את העולם לזה בידו לעשות בעולמו כרצונו