רש"י על הש"ס/קידושין/פרק ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פרקים:    א | ב | ג | ד
גמרא על הפרק
ראשונים על הפרק: רש"י | תוספות | תוס' ר"י הזקן | תוס' רי"ד | רי"ף | רבינו אשר | ר"ן | רמב"ן | רשב"א | ריטב"א
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
על ש"ס: רש"י | ראשונים | אחרונים



ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין נח ב (עריכה)


הוצאה את הוא סבר משמעתא קאמר ליה - מוצא את משמועה זו נראה שאין אתה חכם בה אי נמי קטיל קני באגמא את לשון הוצא ודפנא (סוכה דף כג.):

לימא כתנאי - טובת הנאה ממון או אינה ממון:

משלם לו דמי טיבלו - אף דמי תרומה ומעשר שבו:

אלא דמי חולין שבו - אבל בתרומה ומעשר אמר ליה לאו בעל דברים דידי את וכשיבא כהן גם הוא לתובעו ידחהו ויאמר לא לך אתננה כי אם לכהן אחר: ה"ג לא דכ"ע טובת הנאה אינה ממון והכא במתנות שלא הורמו קמיפלגי. וכגון שנפל לו טבל זה מבית אבי אמו כהן רבי סבר כמי שהורמו דמיין וזכה אבי אמו בתרומה ומעשרות שבו שאף מעשר ראשון לכהנים מדקנסינהו עזרא ללוים:

ורבי יוסי סבר לאו כמי שהורמו דמיין - וצריך היורש הזה לתתן לכהן ואין לו בהן אלא טובת הנאה והיא אינה ממון:

ואיבעית אימא דכ"ע כמי שהורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון - והכא לאו דנפלו לו מבית אבי אמו כהן עסקינן אלא שגדלו בארצו וטעמא דרבי משום דאית ליה דשמואל דאמר חטה אחת פוטרת את הכרי הילכך אמר ליה בעל הטבל אל הגנב כולה דידי הוא דפטרנא נפשי בחטה אחת לתרומה וכי פליג רבי עליה דר' יוסי בר' יהודה בתרומה לחודה פליג אבל במעשר מודה דלאו בעל דברים דידיה הוא:

ורבי יוסי לית ליה דשמואל - הילכך בתרומה נמי לא מצי תבע ליה וה"ה דמצי לאוקמיה נמי בטבלים שנפלו לו ודכ"ע כמי שלא הורמו דמיין וטובת הנאה אינה ממון וקמיפלגי בדשמואל אלא אי אוקמת הכי אוקמת ליה מתניתין דקתני מקודשת דלא כתרוייהו דכיון דטובת הנאה אינה ממון ומתנות שלא הורמו כלא הורמו דמיין היכי מיקדשא הא אין לו בתרומה אלא טובת הנאה ואפילו נפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן אבל השתא דאמרינן כמי שהורמו דמיין ופלוגתייהו בטיבלא דאתי מארעיה מתרצא מתני' כדשנינן לעיל ודברי הכל:

קנסוהו לגנב - שלא תהא תרומה אצלו ממון שאין לו תובעים ונמצא חוטא נשכר:

להזות ולקדש - משנה היא בבכורות הנוטל שכרו לדון דיניו בטלים להזות ולקדש מימיו מי מערה ואפרו אפר מקלה:

להזות - על הטמא ולקדש מי חטאת כשנותן האפר במים קרי קדושה:

מי מערה - סרוחים הם:

אפר מקלה - כלומר סתם אפר שבא מן הקלוי באש:

בשכר הבאה - האפר ממקום למקום ושכר מילוי המים דמילתא דטירחא היא ורחמנא לא רמיא עליה ושרי למשקל אגרא ומקודשת ומתניתין דבכורות בשכר הזאה וקידוש דליכא טירחא ושכר לימוד מצוה הוא נוטל והתורה אמרה (דברים ד) ראה למדתי אתכם וגו' כאשר צוני וגו' מה אני בחנם אף אתם בחנם (נדרים דף לז.):

דיקא נמי - דמתניתין לאו אהזאה וקידוש קאי דקתני מי חטאת ואפר חטאת שעדיין אינן מעורבין:

פרק שלישי - האומר


מתני' האומר מקודשת ואינה מקודשת - לשניהם דאסורה לשניהם אלא אם כן נתן האחד גט ולאדם אחר אסורה עד שיתנו שניהם גט ובגמרא פליגי בה ומפרש טעמא:

בת ישראל לכהן לא תאכל בתרומה - שמא אינן קדושין ובת כהן לישראל נמי לא תאכל בתרומת בית אביה שמא הוו קידושין וזר פוסל בקדושין את בת כהן מן התרומה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין נט א (עריכה)


גמ' ומאי שנא התם - בפ' האיש מקדש:

דקתני האומר לשלוחו - צא וקדש לי אשה פלונית במקום פלוני והלך וקדשה במקום אחר אינה מקודשת מאי שנא התם דנקט לשון שליחות ששלחו לשם כך והכא נקט חברו שלא שלחו לשם כך אלא אם יזדמן לו במקום פלוני דרך אצלה:

דסבר - האי משלח לא טרח האי שליח לבקשה לי במקום אחר ולא סמכה דעתיה לשוויה שליח אלא באותו מקום:

מראה מקום הוא לו - אם תמצאנה שם קדשנה לי שם ואיני מטריחך למקום אחר ומיהו אם עבד עבד:

לא יהבוה ניהליה - לא רצו ליתנה לצורך בנו:

ומקשינן איבעי ליה לאודועיה - להוציא עצמו מן מנהג רמאות:

באגא דאלימי - בקעה של בעלי זרוע היתה ולא יניחו לכל אדם לקנות קרקע אצלם:

מהפך בההיא ארעא - מחזר עליה לקנותה:

קבליה - קבל עליה סיפר דברי צעקתו לר' זירא:

לרגל - כשדורשין בהלכות הרגל היו מקבלין פני הרב:

עני המהפך בחררה - מחזר אחריה לזכות בה מן ההפקר או שיתננה לו בעל הבית:

נקרא רשע - שיורד לחיי חבירו:

לא הוה ידענא - שרב גידל מתעסק בה:

דארעא קמייתא - זו היא לי ראשונה שלקחתי מעולם:

ולא מסמנא מילתא - אינה סימן טוב שימכור אדם מקחו הראשון:

ארעא דרבנן - הפקר לתלמידים:

ואע"פ שנתאכלו המעות - בתוך ל' יום דכי בעו קידושין למיחל ליתנייהו למעות אפ"ה חיילי:

לאו למלוה דמו - דנימא המקדש במלוה אינה מקודשת:

ולאו לפקדון דמו - דנימא אם לא נשתייר בה שוה פרוטה אינה מקודשת כדאמר בהאיש מקדש (לעיל דף מז.) התקדשי לי בפקדון והלכה ומצאתו שנגנב או שנאבד אם נשתייר בו שוה פרוטה מקודשת כו':

להוצאה ניתנה - מקמי דניתחלי קידושין וכי אמר לה התקדשי לי בה לאו דידיה היא ולאו מידי יהיב לה אבל אלו לא ניתנו לה להוציאן אלא ע"מ שתתקדש בהן ולהכי כי אכלה דידה אכלה ולכי מטא זמנא מקדש:

וחזרה בה - בתוך ל' אמרה אי אפשי בהן:

ביטל אם עד שלא תרם ביטל - האומר לשלוחו צא ותרום וחזר ובטלו מלהיות שלוחו או בפניו או שלא בפניו:

דכי מעשה דמו - ואע"פ שלא חלו מיד הוי מעשה מיהא לחול אחר שלשים והא דקרי ליה דיבור משום דלאו מעשה ממש הוא:

והגיע בשליח - רבותא אשמועינן אע"פ שלא יצא אחריו לשם כך אלא שפגע בו ואמר לו הרי בטל ולא אמרינן לצעורי בעלמא קא מכוין והכי מפורשת בפ' השולח:

כל כמה דלא מטא גיטא - ליד האשה לאו מידי הוא:

יורדין לידי טומאה במחשבה - כגון גולמי כלים דאמר בהכל שוחטין (חולין דף כה.) כל שעתיד לשוף לשבץ ולגרר ואמר התם דאכתי חסרון מלאכה הוא וטהורים ואם חישב עליה שלא לשוף ושלא לשבץ הביאתו מחשבה זו לידי גמר מלאכה מכאן ולהבא:

ואין עולין מטומאתן - משקבלוה:

אלא בשינוי מעשה - שיעשה בה מעשה לקלקלם שישברם או ינקבם וכן עד שלא יקבלו טומאה אין עולין מתורת קבלת טומאה שירדו במחשבה זו אלא בשינוי מעשה עד שיתחיל לשוף לשבץ ולגרר:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין נט ב (עריכה)


מעשה מוציא מיד מעשה - התחיל לשוף ביטל מהם תורת גמר מלאכה לשם כלי בין שירד להו ע"י מעשה שהחליקן וגילה דעתו שאין מחוסרין עוד תיקון בין שירד להו ע"י מחשבה:

מחשבה אינה מוציאה - חישב עליהן לשוף לשבץ אחר שחישב עליהן שלא לשוף שלא לשבץ אין יוצאין מידי מחשבתן הראשונה:

דכי מעשה דמיא - דרחמנא קרייה מעשה דכתיב כי יתן והיינו בידים ואע"ג דמחשבה בעלמא הוא דאפילו נפלו ממילא וניחא ליה הוי הכשר ומיקרי כי יותן:

להא שמעתתא - דרבי יוחנן וריש לקיש:

וכן היא שנתנה כו' - משנה היא לקמן בפ' בתרא:

וחזרה בה - בין בפני שליח בין שלא בפניו:

אינה חוזרת - ולקמן מותבינן ליה מהא דהשולח גט:

ואפילו בקמייתא - גבי מתני' לא בא אחר וקידשה וחזרה בה קי"ל הילכתא כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור:

מהו שיחזור ויגרש בו - בגט לאחר שאמר לשליח גט שנתתי לך בטל הוא:

לעולם - אין בטלין לאחר ל' שהרי ניתן לה זמן לחול בתוך ל' שיהו כולן פנויין מקידושי ראשון:

ושמואל אמר כו' - לקמן פריך עלה רב חסדא:

מר ארישא - דמתני' דלא אמר מעכשיו מתני לה להך פלוגתא ומשום הכי קשיא ליה למר מאי דקשיא ליה:

מקודשת ואינה מקודשת לעולם - ואפילו לאחר שלשים עומדת בספק קידושי שניהם ואסורה לשניהם בלא גט האחד כדמפרש טעמא לקמן:

ושמואל אמר - אינה בספיקא אלא עד שלשים יום שמא ימות הראשון ולא יגמרו הקדושין ונמצאו קדושי שני חיילי למפרע:

מספקא ליה - האי לאחר שלשים אי תנאה הוי אם לא אחזור בי בתוך ל' יהיו קדושין מעכשיו:

אי חזרה הוי - ממאי דקאמר מעכשיו וקאמר איני אומר מעכשיו אלא התקדשי לי לאחר ל' הילכך לעולם היא בספיקא דאי הוי תנאה קידושי ראשון חיילי קידושי שני לא חיילי ואם חזרה הוי קידושי שני חיילי קידושי ראשון לא חיילי:

לשמואל פשיטא ליה דתנאה הוי - הילכך כל ל' יום הוו קידושין תלוין שמא יחזור בו מל' ואילך גמרו:

גט ואינו גט - מספקא ליה האי ולאחר מיתה אי הוי תנאה מהיום יהיה גט אם אמות ולכשימות נמצא גט למפרע מאותו יום אי חזרה הוי וחזר בו ממהיום ואמר זה גיטך לאחר מיתה ולא אמר כלום דאין גט לאחר מיתה דכיון דמית היכי מגרש:

כזה גט - דתנאה הוי:

התם - הוא דאיכא לספוקי ולמימר חזרה הוי משום דלרחוקה אתי וקשה בעיניו לרחקה ולגרשה ולהכי הדר ביה ממעכשיו אבל הכא דלקרובה קאמר כל מה דמצי לקרובה מקרב לה וכי אמר לאחר שלשים לא הדר ביה ממעכשיו:

התם - הוא דאמר תנאה הוא ולא חזרה דאדם יודע דאין גט לאחר מיתה ומידי דכדי לא עביד איניש דאמר:

אבל הכא - דיש קדושין לאחר ל' יום אם לא קדשה אחר בנתיים אימא דילמא הוי חזרה דלא רצה לקדשה מעכשיו שמא דעתו על אחרת וימלך בתוך שלשים יום קמשמע לן:

ולטעמיה דרב - דמספקא ליה בחזרה ותנאה בא אחד ואמר מעכשיו ולאחר שלשים ובא אחר ואמר מעכשיו ולאחר עשרים שכלו של שני בתוך של ראשון ואם דראשון חזרה הוו להו דשני קידושין דהא ראשון הדר ביה ממעכשיו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין ס א (עריכה)


ובא אחר ואמר מעכשיו ולאחר עשרה - וה"ה בהאי אחר אם קדשה סתם הואיל ולא בא אחר אחריו מה לי ולתנאו אלא סידרא נקט ותנא:

אי חזרה הוי דבתרא הוו קידושין - שלא בא אחר אחריו וגמרו קידושין לאחר עשרה: האי לישנא משמע תנאה ומשמע חזרה שתי לשונות במשמע יש אומרה בלשון תנאי ויש אומרה בלשון חזרה ואיכא למימר להאי תנאה ולהאי חזרה ותבעי גיטא מכל חד וחד דלמא קמא לחזרה מכוין וחלו של שני ושני לתנאה איכוון ושלו קיימין ואין של ראשון ושל אחרון קידושין ובעיא גיטא מאמצעי ואיכא למימר דקמא תנאה ושלו קיימין ואיכא למימר דכולהו חזרה ושל אחרון לבד קיימין קמ"ל דלאו תרוייהו משתמעי מינה אלא ספק תנאה ספק חזרה ואי תנאה הוא לכולהו הוי תנאה ואין לשון חזרה כלל ואי חזרה הוי לא הוה ביה לישנא דתנאה כלל וממה נפשך אמצעי לא הוו קידושין:

אסברה לך כו' - דהא ליכא למימר טעמא דר' יוחנן משום דקסבר שתי לשונות במשמע ומספקא ליה לגבי האי גברא בתנאה ולגבי האי בחזרה דאם כן לא שייך למיתני תופסין דאין תפיסה אלא באחד מהן ואנן הוא דלא ידעינן הי נינהו ומדקתני תופסין משמע דסבירא ליה שיש בה צד קידושין לכולהו:

דשוו נפשייהו כי שרגא דליבני - המסדר לבינים ורחב כולן שוה אינו מסדר ממש זו על זו דא"כ הרי שורה החיצונה נופלת וחבירתה אחריה אלא מסדר תחילה זו אצל זו וחוזר ומסדר עליה שורה אחרת ונותן החיצונה משוכה לחוץ כדי שישאר ריוח בתחתונה להיות שניה יושבת מקצת עליה ומקצת על שאצלה ונשאר ריוח גם בשניה להיות שלישית מקצת עליה וכן כולם הכא נמי כל אחד מצא מקום זמן פנוי לקדושין ותפסו כולן לאוסרה:

חולצת - שמא אינו גט וזקוקה ליבם:

ולא מתייבמת - שמא גט הוא והויא לה גרושת אחיו והרי היא לו בכרת שאין עליה זיקת יבום:

הא מני רבנן היא - דמספקא להו אי תנאה אי חזרה:

גיטא דשייר ביה לא כלום הוא - דרחמנא אמר (דברים כד) כריתות:

אם מתי - פשיטא לן דתנאה הוא והוי גיטא למפרע לכשימות:

הרי זה גט - ואינה צריכה חליצה משימות:

אטו מהיום ולאחר מיתה - דפשיטא לרבי יוחנן דשיורא הוא ולא הוי גט כלל:

ומשני אם אתה מצריכה חליצה אתו נמי ליבומה - דאמר מדאצרכוה חליצה קים להו לרבנן דלאו גיטא הוא ואתו לייבומי גרושה והיא בכרת ופרכינן הכא נמי במהיום ולאחר מיתה ניחוש דלמא אתי ליבומה שאם אתה אומר חולצת מתייבמת ומשני תתייבם ואין בכך כלום דגיטא דשייר ביה לאו גיטא הוא כלל והא דקתני לא מתייבמת חששא דרבנן היא דגזרו אטו מהיום אם מתי. אחזקה דיבם מוקמינן לה לא שייך למיתני הכא אלא ביבמות גבי מילתא אחריתי דמשום ספיקא בפרק ד' אחין (יבמות לא.) אבל הכא דאפילו ספיקא ליכא לא בעי חזקה דהא ודאי יבמה היא:

מתני' הרי את מקודשת לי - בפרוטה זו על מנת שאתן ליך מאתים זוז:

ה"ג ואם הראה על השלחן אינה מקודשת - והכי פירושה ואם היה שולחני והראה לה מעות שאינן שלו והם על שלחן שלפניו אינה מקודשת דלא נתכוונה זו אלא לראות משלו:

גמ' אמר רב הונא והוא יתן - לכשירצה וקידושין חלין למפרע משעת קידושין ומיהו מודה רב הונא דאם מת קודם שניתנו אינה צריכה חליצה שהרי לא קיים תנאו:

וקיבלה קידושין מאחר - קודם שיקיים תנאו ואח"כ עמד זה וקיים תנאו:

לרב הונא לא הוו קידושי - שני קידושין דהא גמרו קידושי ראשון למפרע:

לרב יהודה הוו קידושי - שני קדושין שהרי הראשון לא נתכוון לקדשה בפרוטה אלא במאתים זוז דלית ליה לרב יהודה באומר על מנת כאומר מעכשיו דמי והרי קדמו קידושי שני:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין ס ב (עריכה)


מאי בינייהו - על כרחיך לרב הונא נמי אסורה לינשא עד שתתן שמא לא יתקיים התנאי וגט בטל ובניה ממזרים:

דלקרובה אתי - ומיהר לקרבה אליו וגמר קידושין בפרוטה שנתן לה:

אימא מודה ליה לרב יהודה - דלא גמר למיהוי גיטא עד שתתן אולי יתפייסו בינתיים שאין אדם ממהר לרחק את אשתו:

בהך קאמר רב הונא - דמגורשת מיד לא חשש הבעל לעכב גירושיה עד שיקבל המעות משום דלא כסיף למתבע לה:

אימא מודה ליה לרב יהודה - שהרי לא נתרצית בקידושיה עד שיתן:

שנתקרע - קודם שנתנה:

נתנה - קודם שמת:

אבל לכ"ע תנאה הוי - ואפילו ת"ק מודה שאם פירש על מנת שתתן לי או ליורשיי שאפילו מת נותנה ליורשיו ופטורה מן החליצה דהוה ליה גט למפרע משקבלתו:

כאומר מעכשיו - ע"מ כך וכך דמי:

כי סלקי להתם - כשעליתי לארץ ישראל:

לא נחלקו - כלומר לא מספקא להו לרבנן אי תנאה אי חזרה אלא במהיום ולאחר מיתה:

והתניא - בניחותא:

פשיטא - דאם לא נתן לה בתוך ל' אינה מקודשת:

לאו תנאה הוא - ולא קפדה אשלשים יום אלא לזרוזיה בעלמא קאמרה:

ויש לו - משמע שיש עדים שיש לו הא לאו הכי אינה מקודשת ומותרת לאחר ואמאי ניחוש שמא יש לו:

קידושי ודאי הוו - אם אנו יודעים שיש לו ונפקא מינה שאם בא אחר וקידשה אינה מקודשת וכי לא ידעינן חיישינן שמא יש לו ואינה מותרת לאחר ומיהו צריכה גט מן השני דשמא לא היו הראשונים קידושין:

לא נתכוונה זו אלא לראות משלו - לפיכך אם הראה על השלחן שלפניו והוא שולחני והמעות אינם שלו אינה מקודשת:

בעיסקא - למחצית שכר היו לפניו על שולחנו להחליף ולהשתכר:

מתני' בית כור - מקום הראוי לזרוע ל' סאין וחשבינן לכל סאתים מאה על חמשים כחצר המשכן חמשים על חמשים לבית סאה ובית כור אלף ות"ק אורך על נ' רוחב ואם אתה מרבעו תמצאנו מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים על מאתים ושבעים ושלשה וה' טפחים ועוד דבר מועט:

ואם הראה בבקעה - הרי ליך בקעה גדולה ובה כמה בתי כורין ואין אחד מהן שלו:

גמ' זוזי הוא דעבידי אינשי דמצנעי - והתם הוא דחזינא אי יש לו הוו קידושי ודאי לא חזינא הוו קידושי ספק:

אבל ארעא - אי לא ידעינן דיש לו אפילו קידושי ספק ליכא דמאן דאית ליה ארעא קלא אית ליה קמ"ל מדתננהו גבי הדדי למימרא דארעא כי זוזי מה התם יש לו ודאי אין לו ספק אף קרקע יש לו ודאי אין לו ספק:

מאי נפק' ליך מינה - אם רחוק הוא אנא טרחנא ומייתינא התבואה לביתי:

בדיסתורא - אריסות:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סא א (עריכה)


בשעת היובל - בזמן שהיובל נוהג שכל שדה אחוזה פדיונו שוה מגזירת הכתוב אחת יפה ואחת רעה אבל בזמן שאין היובל נוהג נפדי' בשויין:

נקעים - כמין גומות:

נהי דבהדי ארעא לא קדשי - להיות נמדדים בקרקע שוה להיות קטפרס שלהן נמדד לעלות בחשבון:

נקדשו באפי נפשייהו - להיות נמדדין לפי מה שיש בהן ולא יעלה מדרון שלהן בחשבון:

שדה מה תלמוד לומר - והוה ליה למכתב ואם מאחוזתו יקדיש איש וגו' וכתב ואם משדה אחוזתו:

בענין הזה - כדי זרע חומר שעורים:

לתך - חצי כור:

תרקב - חצי סאה:

דלאו בני זריעה נינהו - וכתב הכתוב זרע ומידי דלאו בני זריעה נינהו אינן נפדים בדמים הללו אלא בשוויה:

דומיא דסלעים - שסתם סלע אין ראוי לזריעה דקשה הוא:

נאגני דארעא מקרו - הנקעים קרויין אגנות הקרקע שהמים מתמצין לתוכן כמו וישם באגנות (שמות כד):

שידרא דארעא - מקום הסלעים אין להם שם סלעים לעצמן אלא על שם הקרקע הם נקראים שידראות הקרקע:

הכא מאי - גבי קידושי אשה אם היו בו סלעים ונקעים של י' טפחים ואינן מלאים מים:

להקדש מדמינן לה - ונמדדין עמה:

או למכר מדמינן לה - ואין נמדדין:

מתני' כל תנאי - שאין כפול:

כתנאי בני גד ובני ראובן אינו תנאי - ואע"פ שלא נתקיים התנאי נתקיימו הדברים כגון הרי זה גיטך על מנת שתתני לי מאתים זוז ולא פירש לכפול ואם לא תתני לי לא יהא גט אין כאן תנאי של מאתים זוז כלל ואפי' לא נתנה הוי גט וכמו שמצינו שהוצרך משה רבינו ע"ה לכפול ואם לא יעברו חלוצים אתכם ונאחזו בתוככם שמע מינה דאי לא כפל היתה מתנתו קיימת ונוחלין ארץ גלעד אפילו לא יעברו את הירדן אע"פ שאמר אם יעברו ונתתם לית לן מכלל הן אתה שומע לאו וה"ה נמי דבעינן תנאי קודם למעשה מדלא אמר תנו להם אם יעברו משמע דאם אמר הכי לא אתי תנאה ומבטל מעשה דמתנה דקדמיה ושמעינן נמי דבעינן הן קודם ללאו דלא אמר תחלה אם לא יעברו אל תתנו ואם יעברו ונתתם:

ר"ח אמר - אתנאי כפול לחודיה פליג למימר דאין צריך לכפול דמכלל הן נשמע לאו וזה שכפלו משום צורך היה הדבר לאומרו מפני דבר אחר שאלמלא כן שכפלו יש במשמע שאם לא יעברו אף בארץ כנען שמעבר הירדן והלאה שהיו קצין בה מפני מקנה רב שלהן אף בה לא יטלו דהכי הוה שמעינן לה אם יעברו ונתתם להם את ארץ הגלעד בשביל כל חלקם הא אם לא יעברו יהיו נקנסים ולא יטלו חלק לא כאן ולא כאן כלל לכך פירש שאם לא יעברו לא יפסידו חלקם בכך (דאי אתה שומע מכלל לאו אם אינו מפרש לכתוב) ויטלו כאן וכאן על פי הגורל:

גמ' שפיר קאמר ליה - קושיא היא היכי יליף ר' מאיר מינה דבעינן כפילה הא שפיר קאמר ליה ר' חנינא דכפילה לאו למכפל אתא שלא יטלו ארץ גלעד כולה דהא מכללא שמעינן לה אלא למימר ונאחזו בארץ כנען אפילו אין עוברין למלחמה:

אמר לך ר' מאיר אי ס"ד - קרא לפרושי אתא דאפילו לא יעברו לא יפסידו חלקם בכל ארץ ישראל ולאו לתנאי כפול אתא להחזיק את התנאי שאם לא יעברו לא תהא מתנת ארץ גלעד מתנה ואשמעינן דמכלל הן אי אתה שומע לאו אם אינו מפרשו:

לכתוב ואם לא יעברו ונאחזו בתוככם - ועל כרחך הייתי מפרשו שאם לא יעברו לא יפסידו בא ללמדינו:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סא ב (עריכה)


למה לי - בארץ כנען דמשמע מיעוטא למעוטי שלא יטלו בארץ גלעד כנגד חלקם שבארץ כנען (הרי משמע נמי מונאחזו בתוככם שלא יטלו בארץ גלעד כנגד חלקם שבארץ ישראל אלא קרא יתירא הוא למדרש ביה תנאי כפול) ש"מ הוצרך לכפול ולומר אם לא יעברו לא יהא בדברי כלום ואי לא כפלו היתה מתנתו קיימת דמכלל הן לא נשמע לאו:

ורבי חנינא - אמר לך לעולם לא בא לכפול אלא לפרש שאפי' לא יעברו לא יפסידו נחלתם מכל ארץ ישראל ואם כתב ונאחזו בתוככם ותו לא ה"א ואם לא יעברו יטלו כפי המגיעם בארץ הגלעד שנאחזתם בה כבר והם סייעו אתכם לכבשה אבל בארץ כנען כלל לא לא בתוכה יטלו ולא בארץ גלעד כנגדה להכי כתב בארץ כנען שאף בארץ כנען יטלו אע"פ שלא סייעו לכובשה אבל למעוטי שלא יטלו ארץ הגלעד כנגדה לא איצטריך דמכלל הן הוה שמעינן לאו:

כל היכא דאית לכו משמע - ועל כרחך לא כתב בארץ כנען אלא למעוטי ארץ גלעד שלא יטלוה כולה על פי מתנתו שאמר להם ונתתם להם וללמדינו דמכלל הן לא הוה שמעינן לאו:

משל - דמשה:

למה הדבר דומה כו' - כך שאר השבטים יטלו ארץ כנען ושני שבטים אלו יעברו את הירדן למלחמה דהיינו דומיא דיתן להם מאתים זוז ויטלו ארץ הגלעד ואם לא יעברו לא יפסידו חלקם בארץ כנען דהיינו שאר נכסים:

מי גרם לו ליטול עם אחיו בשאר נכסים כפילו גרמא לו - דאם לא כפל הייתי שומע דאם לא יתן יטול באותו שדה כפי חלק המגיעו בו אבל בשתי שדות שהקציתים לאחיו לא יטול כלום וכל שכן שלא יטול באותו שדה כנגד שאר נכסים אף בני גד ובני ראובן כפילת הדברים גרמא להם ליטול חלקם בארץ כנען שאם לא כפל הייתי אומר לא יטלו בה כלום אלא בארץ גלעד מה שמגיעם בה:

התם - מתני' קתני שאם לא כפל לא היו נוטלין כלום לא כאן ולא כאן דקאמר שאף בארץ כנען שאיננה חביבה להם לא יטלו מדקתני שאף משמע דכל שכן בארץ גלעד שבחרו בה:

ה"ג אלמא כפילא לארץ גלעד נמי אהני והכא קתני מי גרם לו כו' - אלמא לא אהני אלא אארץ כנען דבלאו כפילה נמי הוו שקלי מה שמגיעם בארץ גלעד:

לא קשיא - מתני' דקתני שאף דמשמע דכל שכן בארץ גלעד:

מקמי דנימא ליה ר' מאיר - אם כן נכתוב ונאחזו והוה סבר ר' חנינא דכולא מילתא דריש רבי מאיר לתנאי כפול הלכך אמר ליה שאלמלא כן שכפל דבריו יש משמע שאף בארץ כנען לא יטלו וכ"ש במקום החביב להם דמכלל הן היינו שומעין לאו ואם לא יעברו לא תתנו להם את ארץ גלעד וממילא דבארץ כנען לא שקלי דהא לא אזלי למכבשה וברייתא דקתני דלא אהני כפילה אלא לארץ כנען אמר רבי חנינא בתר דאמר ליה ר' מאיר נכתוב קרא ונאחזו למ"ל בארץ כנען אמר ליה ר' חנינא ליטול חלק בארץ כנען אהני דאי לא כתביה הוה אמינא ונאחזו בתוככם בארץ גלעד:

שאת - משאת שכר:

ואם לא תיטיב לפתח - פורענות מוכנת לבא אלמא כפילה בעינן ואם לא כפליה מכי אמר אם תיטיב שאת הוה שמעי' דאפי' אם לא תיטיב נמי שאת דתנאי שלא כפלו אינו מבטל מתנה:

למה לי - אם תיטיב נשמעת מכללא:

ס"ד כו' - כלומר מכללא לא הוה נפקא לן אלא ביטול מתנה הא אם לא תיטיב לא תשא שכר ופורענותא נמי לא תשקול להכי איצטריך כפילה דינא דפורענותא:

בשלמא לר' מאיר - דאמר מכללא לא שמעי' היינו דכתיב אז תנקה מאלתי לפי שהשביעו אם לא אל בית אבי תלך תחול עליך שבועה ומכללא לא שמעינן דאם תלך לא תחול:

למה לי - לפרושי אם תלך תנקה אלא דאי לא כפליה לא הוה מבטל תנאה לשבועה דאפי' ילך תחול עליו אם יקח לו אשה מבנות כנען:

היכא דניחא לה - לאשה:

ולא ניחא להו - לקרובים:

נייתי - להכי נכתב האי למיתלי נמי בקרובים ואם לא יתנו לך קרובים והיית נקי:

למה לי - ואם בחקותי תמאסו נשמע מכלל ברכה קללה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סב א (עריכה)


חרב תאכלו - משמע אכילתכם הוא חרב תהיו נשבעים (אינמניי"ד: שְׂבֵעִים [הלעז חסר בדפוסים ובחלק מכתבי היד. ברור שהתלמוד מפרש כאן "חרב" לשון יובש, ולא כפשוטו]) :

גללניתא - גסה:

היינו דכתיב אם לא שכב הנקי - לא כפל ואם שכב לא הנקי אלא מכלל ברכה אתה שומע קללה דאי משום דסמיך ליה ואת כי שטית וגו' ההוא לא מפרש ביה קללה אשבועה קמייתא אלא אשבועה דבתריה קאי דסמיך ליה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה וקמייתא שבועה שאין בה אלה דהכי כתיב והשביע אותה הכהן וגו' ולא פי' קללה אלא מכלל ברכה:

אלא לרבי מאיר - ואם שכב חנקי מיבעי ליה:

הנקי כתיב - בלא יוד למידרשיה כמקראו לשבועה ראשונה אם לא שכב תהא נקייה ובמסורת נמי מידריש אשבועה קמייתא למישדייה אקרא דבתריה ולמימר חנקי ואת כי שטית כלומר אם שטית תתחנקי:

אלא לרבי חנינא - דלא בעי כפילה למה לי למיכתב כי האי לישנא ואיכא למידרשיה הכי והכי נכתוב תחיה או לשון אחר:

סד"א מצות הזאה בג' ובז' ואי עבד בחד מנייהו עבד - דרישא דקרא לאו בלישנא דתנאה כתיב דלא כתיב אם יתחטא בו למשמע מיניה הא אם לא יתחטא לא יטהר אלא הוא יתחטא בו ואיכא למימר לשון ציווי בעלמא הוא:

והזה הטהור על הטמא וגו' למה לי - לאו לרבי חנינא פריך אלא לדברי הכל בעי לה:

למעוטי ששי - שלא ריחק הזאה מטומאתו:

ה"ג אבל היכא דעבד בשלישי ובשמיני דקא מפיש בימי טהרה אימא שפיר דמי - ולא גריס ברביעי ובשמיני דהא ודאי שפיר דמי דכל מה שמשהה הזאה ראשונה אין בכך כלום ובלבד שלא ירבה ושלא ימעט בימים שבין הזאה להזאה כדאמר גבי כהן הפורש שבעה לפני יום הכפורים (יומא דף ח:) בשלמא ראשון שמא שלישי שני שמא שלישי ואע"ג דאיכא לספוקי נמי שמא עשירי או יותר הוא ואי גרסי' הכי לענין מצות הזאה בזמנה הוא דגרסינן:

דקא מפיש בימי טהרה - מרחיק והולך מיום מגע הטומאה:

מתני' שלא הטעתו - אלא הוא הטעה את עצמו וכיון דלא פירש לאו כל כמיניה דהוו להו דברים שבלב:

לאחר שיחלוץ ליך יבמיך - קסבר האי תנא אין קידושין תופסין ביבמה לשוק:

אינה מקודשת - דהוה ליה דברים שלא באו לעולם ועכשיו אין בידו לקדשה:

גמ' מחובר - אינו חייב בתרומה דראשית דגנך כתיב (דברים יח) מידי דמידגן שנאסף בכרי הלכך לא חל שם תרומה על התלוש שהופרש עליו וטבל הוא ביד כהן ויכול לתרום עליה ממקום אחר וכולה חולין והמחובר שהופרש עליו לא נתקן ולכשיתלוש צריך לתרום:

פירות ערוגה זו מחוברים - כלומר או שאמר פירות ערוגה זו מחוברים יהיו תרומה כו':

ונתלשו מהו - שתהא תרומה למפרע מי הוי כמקדיש דבר שלא בא לעולם או לא:

כל שבידו - כי האי שבידו לתלוש ולהפריש מיד:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סב ב (עריכה)


צריך שלשה - ישראלים שנזקקין לו להטבילו ולהודיעו מקצת מצות קלות וחמורות כדאמר ביבמות (דף מז.):

משפט כתיב ביה - משפט אחד יהיה לכם כגר כאזרח:

מי יימר דמזדקקו ליה - הלכך לאו בידו הוא:

הכי נמי דהוו קידושין - הואיל ובידו לשחררה ולקדשה:

ה"ג מעיקרא בהמה והשתא דעת אחרת - הלכך אין מחוסר מעשה גדול מזה: ה"ג הנותן פרוטה לאשתו ואמר הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשיך אינה מקודשת. אם גירשה הכי נמי דהוו קידושין לרבי יוחנן:

בידו לקדשה - בתמיה וכי בידו לקדשה אם יגרשנה שמא לא תתרצה בקידושיו:

תפשוט דבעי רבי אושעיא - מהא דאמרן דמשום דאין בידו לקדשה משיגרשנה לא הוו קידושין ולא מידי תפשוט דבעי ר' אושעיא נמי דלא הוו קידושין דהשתא חלין לכשיגרשנה:

דלמא כי היכי דתפסי כו' - כלומר להכי מספקא ליה לרבי אושעיא בהא משום דאיכא למימר דלמא סבירא לן מגו דאי בעי לקדושי השתא מקדשי תפסי בה קידושין לאחר זמן מהשתא אבל המקדש את אשתו לא חזיא השתא למתפס קדושי שהרי מקודשת ועומדת:

תניא כוותיה דרבי יוחנן - דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דמי:

אבל אם אמר לכשיתלשו תרומה ונתלשו דבריו קיימין - הואיל ובידו לתלוש ולהפריש:

יתר על כן - אפילו מה שאין בידו דקסבר אדם מקדיש ומקנה דשלב"ל:

לכשיביאו שליש - שעדיין לא הביאו שליש ואין בידו לתלוש ולהפריש דתבואה שלא הביאה שליש לאו תבואה היא כדגמר בר"ה (דף יג.) מועשת את התבואה לשלש אל תקרי לשלש אלא לשליש:

אלא בשחת - שאע"פ שלא נתבשלו הגרעינין שליש או אפי' עדיין לא לבלבו החיטים שחת מיהא הוי וראוי לקצור ולהאכיל לבהמה דמידי דמינכר וחשוב הוא:

אבל באגם - שאינה אלא צמחים רכים ולקמן מפרש מאי לשון אגם:

לא - דכיון דלא חשיב לא חייל עליה שם תרומה למפרע:

דבוצלנא - שהוא מבצל ועולה מן הארץ ויש בו כדי לכוף וחבירו בעירובין (דף כט:) דלא איבצול זירתא שלא גדל זרת:

כמאן אזלא - אדרבי חנינא קאי כמאן פריש רבי חנינא אמתני' דאם אשתו מעוברת דבריו קיימין אלמא דבר שלא בא כלל לעולם הוא דאין מקנה אבל בא מקצתו מקנה:

כמאן אי כרבה - סבירא ליה דאוקמא לרבי אליעזר בן יעקב בשחת הכא מעוברת נמי בשהוכר עוברה וכדרבי אליעזר בן יעקב ואי כרב יוסף סבירא ליה דאפילו באגם אמרה רבי אליעזר הכא אפילו לא הוכר אמר רבי חנינא מקודשת לדברי ר' אליעזר בן יעקב וכדרבי אליעזר בן יעקב קי"ל דמשנתו קב ונקי:

דבי כיבשא - שדה של בית הבעל שדייה במי גשמים:

אבל בשחת דבי שקיא - של שדה בית השלחין שצריכה להשקות לא אמר דעבידא דפסידה כי לא משקה לה כדמיבעי לה הלכך כמי שלא באה לעולם כלל הוא:

אפילו שחת דבי שקיא - הואיל והגיע לכלל שחת:

ודברי הכל - בין לרבה בין לרב יוסף הוכר עוברה בעינן דומיא דשחת דהא נמי כשחת דבי כיבשא הוא שגמרו בידי שמים:

שלא בא לעולם - ביאה גמורה כי הכא דלא הביא שליש:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סג א (עריכה)


לא תסגיר - אזהרה לב"ד שלא יסגירוהו לבעליו להשתעבד בו:

לכשאקחך - דבר שלא בא לעולם הוא:

בלוקח עבד ע"מ לשחררו - דאי בשיחררו ובא להשתעבד בו לא קרי ליה קרא עבד:

משום איבה - איבת אחותה ואיבת בעלה ואשארא כר"מ סבירא ליה:

קונם שאני עושה לפיך - מעשה ידי יהיו לפיך כהקדש אין בעלה צריך להפר שאין נדרה חל שהרי משועבדת לו:

שמא תעדיף - על מעשה ידיה יותר מן הראוי לו ויותר ממה שהיא חייבת לעשות לו ובכתובות (דף סד:) אמרינן מה היא עושה לו משקל ה' סלעים שתי ביהודה שהן עשר סלעים בגליל ולכי אתיא העדפה קדשה אע"ג דלא באה לעולם בשעת הנדר:

לעושיהם - למי שבראם ומיהו במידי דמשתעבדי ידיה לבעל לא מצי לאקדושינהו:

מתני' אעשה עמך כפועל - בפעולת יום אחד:

גמ' והוא שנתן לה פרוטה - ואמר לה התקדשי לי בפרוטה זו על מנת כו' והא אתא לאשמועינן תנא דידן דבשכר דיבור או בשכר פעולה לא מקדשה דישנה לשכירות מתחילה ועד סוף ומלוה הוא ולקמן מפרש היכי שמע לה ר"ל ממתני':

שהרכבתיך - כבר נתחייבה לו והוי מלוה גבה:

שארכיבך - והרכיבה:

בצוותא - שלא אשב יחידי (שול"ץ: שעשוע (כלומר, חֶברה המונעת מהאדם החי בתוכה מלהשתעמם) [חסר בדפוסים]) :

דימוס - בנין:

ע"מ - תנאה משמע ולא בשכר:

מתני' ע"מ שירצה אבא - אביו של חתן:

רצה האב - בגמ' מפרש לה:

מלמדין וכו' - כדי לעקור את הקידושין למפרע ולא תזקק ליבם: גמ'


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סג ב (עריכה)


ע"מ שישתוק - כשישמע רצה האב ששתק בשעת שמיעה מקודשת לא רצה שמיחה:

והא שתיק ליה - וחלו קידושין:

אלא ע"מ שלא ימחה אבא - הך סיפא דקתני מלמדין לא מתוקמא כרישא בע"מ שישתוק אלא בע"מ שלא ימחה וכל כמה דמחי עקר להו שהרי לא קבע זמן למחאה דרישא ליכא לאוקמא בהכי דא"כ מאי רצה האב והלא יש בידו למחות לעולם דאין כאן קידושין לעולם ועל כרחך הכי קתני על מנת שישתוק אבא שתק הרי זו מקודשת לא שתק אלא מיחה לאלתר אינה מקודשת ואם אמר ע"מ שלא ימחה אבא מת האב עד שלא מיחה הרי זו מקודשת אבל כל ימי חייו אינם קידושין מת הבן מלמדין וכו':

ולא מוקמינן בתרי תנאי - לאוקמי באומר על מנת שירצה אבא כדקתני ומי ששנה זו לא שנה זו ובמשמעות לשון קמיפלגי תנא דרישא סבר לשון שתיקה הוא וכיון ששתק חלו קידושין מיד ותנא דסיפא סבר לשון לא ימחה הוא ואינם קידושין עד שימות:

ומאי ע"מ שירצה ע"מ שלא ימחה - וכשקבע זמן למחאתו הלכך רצה האב שעברו שלשים ולא מיחה הרי זו מקודשת לא רצה שמיחה תוך שלשים אינה מקודשת מת האב בתוך שלשים מקודשת דאמרי' תו מאן מחי מת הבן בתוך שלשים מלמדין את האב כו':

מתני' שניהם נותנים גט - להתירה לאחרים:

גמ' אמר רב - הא דתנן בא אחד ואמר אני קידשתיה נאמן ליתן גט קאמר דנאמן וסמכינן עליה שהוא קידשה וגיטו גט:

שאין אדם חוטא - בדבר שאינו נהנה ממנו להתיר אשת איש חנם:

אף נאמן לכנוס - דלא חציף למימר לפני האב שקבל הקידושין אני הוא דמירתת דלמא מכחיש ליה ואמר ידענא דלאו את יהבת לי קידושין:

כיון דאיכא אחר בהדיה - שאומר אני קדשתיה מירתת מעיקרא שמא יכיר האב שחבירו קידשה ולא הוא והאי קושטא אמר ושכנגדו שכיחש ירא לכונסה ונותן גט:

קדשתי את בתי - קטנה והוא לא ידע למי:

נאמן לכנוס - דמירתת דאב ודאי לא יחפה עליו אבל האשה שקבלה קידושין ואינה יודעת ממי ובא אחד כו' לא מירתת דיודע הוא שתהא מחפה עליו ותתרצה בו ותכחיש את כל הבא לומר עוד אני הוא:

מהו לסקול על ידו - של האב כלומר על פיו אם אמר קדשתי את בתי ועדי קידושין אין באין לפנינו וזינתה מהו להחזיק על פיו כדין נערה המאורסה ולסוקלה:

כי הימניה רחמנא לאב - את בתי נתתי לאיש הזה (דברים כב):

לאיסורא - לאוסרה על כל העולם:

באומרת נתקדשתי - וזינתה אחר כן שאין סוקלין אותה על פיה ואע"פ שהחזיקה עצמה קודם הזנות בחזקת ארוסה וטעמא מפרש ואזיל:

מרפסן איגרי - משברות גגין ועליות כלומר קשות לשומעיהן שאינם מבינים טעמם:

השתא במקום שאם בא - האומר לפני האב אני קידשתיה אמרתי נאמן לכנוס וכונס אלמא לא מחזקינן לה כל כך ע"פ האב כמקודשת שנחמיר עליה לאוסרה על זה אמינא סוקלין ע"פ האב:

מקום שאם בא לכנוס אינו כונס - כגון שאמרה נתקדשתי ואיני יודעת למי שהחמרנו עליה לאוסרה למי שבא ואמר אני קידשתיה אלמא בחזקת מקודשת היא ואין אנו יודעים למי אינו דין שאם זינתה סוקלים:

ולא היא וכו' - רב אסי קא מסיק למילתיה ואומר ולא היא אין זו קושיא למבין בטעמי שמועתי:

לאב הימניה - הלכך סוקלין:

לדידה לא הימנה - ואין סוקלין ולענין דיני נפשות לא קטלינן משום חששא ולענין איסורא טעמא אחרינא הוא דשויתא לנפשה חתיכה דאיסורא והאי לא מירתת מפני שמחפה עליו ולגבי אב מירתת:

לטעמיה - דאמר אין האב נאמן להחזיק את הבן ליענש על פיו לא הוא ולא אחר:

בן ט' שנים - ביאתו ביאה לחייב אחת מן העריות מיתה וקרבן וכן קטנה בת ג' ביאתה ביאה לחייב גדול הבא עליה והיא ערוה עליו למיתה וקרבן אם יש עדים שהיא בת ג' וכן הקטן והוא בן ט' שנים אבל ע"פ האב נאמן הוא לקרבן לשוגג:

אבל לא למכות - וליענש מיתה אם בא עליה מזיד: בן י"ג ובת י"ב נדריהן נדר והקדישן הקדש ולענין עונשין של כל המצות אם הביאו שתי שערות סימן הוא והרי הם גדולים לכל דבר אבל קודם לכן אין נדרן נדר ואין הקדישן הקדש ואם הביאו שתי שערות חוששין שמא שומא בעלמא הן ואין נענשין בכך על שום עבירה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סד א (עריכה)


ולחרמים - אם החרימו מנכסיהם הוי חרם לבדק הבית וקדשים וכן אם אמר ערכי עלי נערך:

אבל לא למכות - להחזיק שערותיהן בחזקת סימן ללקות ולהעניש:

מתני' גירשתיה - קבלתי את גיטה:

והרי היא קטנה - עכשיו כשאמר עליה כך:

נאמן - לפוסלה מן הכהונה:

והרי היא גדולה - משגדלה אמר כן ובקטנותה לא אמר אינו נאמן ומותרת לכהן:

נשבית - הרי היא פסולה לכהונה משום ספק זונה ובגמרא מפרש טעמא:

גמ' רישא בידו - בעודנה קטנה בידו לקדשה לאחר ולחזור ולקבל גט הימנו הלכך נאמן דמה לו לשקר אי בעי פסיל לה:

סיפא לאו בידו - לקדשה משגדלה ולא למוסרה ביד עובד כוכבים לא גדולה ולא קטנה:

והרי בידו - כשהיא קטנה:

להשיאה לחלל - לנולד מאלמנה לכ"ג דאמר לקמן בפרק בתרא (דף עד:) עמוני ומואבי כותי נתין חלל וממזר מצרי ואדומי שבאו על כהנת לוייה וישראלית פסלוה:

כר' דוסתאי בן יהודה - ס"ל לתנא דידן דאמר לקמן (דף עז.) בנות ישראל מקוה טהרה לחללים דבת חלל זכר כשרה לכהונה שאשתו טהרה את זרעו וכיון דבתו כשרה אלמנתו כשרה דכל שאתה נושא בתו אתה נושא אלמנתו הלכך אין בידו לפסול בתו קטנה מן הכהונה וא"ת הרי בידו לפסלה בקידושין וגירושין התם מכהונה פסיל לה מתרומה לא פסיל לה אם בת כהן היא אבל נשבית פסולה אף מן התרומה:

והרי בידו להשיאה לממזר - דקיימא לן (לקמן דף סח.) קידושין תופסין בחייבי לאוין וביד האב להשיאה לו בעבירה ותפסל מן התרומה:

אין קידושין תופסין בחייבי לאוין - דאין ביד האב להשיאה אלא למי שקידושין תופסין בה והא דר"ע לקמן בפרקין (שם):

ה"ג הרי בידו להשיאה אלמנה לכ"ג וכר' סימאי - כלומר אם אלמנה היא הרי בידו להשיאה לכ"ג ואפי' לר"ע דאע"ג דחייבי לאוין היא מודה ר' עקיבא דקידושין תופסין לו בה:

וכדרבי סימאי - דאמר מן הכל שהן חייבי לאוין עושה ר' עקיבא הוולד ממזר דקסבר אין קידושין תופסין בחייבי לאוין חוץ מאלמנה לכ"ג:

שהרי אמרה תורה אלמנה לא יקח - וסמיך ליה ולא יחלל זרעו בעמיו דמשמע חללין הוא עושה זרעו שמחוללין מן הכהונה ואינו עושה ממזרין וכיון דאין הולד ממזר ש"מ ס"ל קידושין תופסין בחייבי לאוין דכהונה דאי אין קידושין תופסין הוי הולד ממזר כדתנן בפרקין (לעיל סו:) כל שאין לה קידושין עליו הולד ממזר:

כרבי ישבב - מתני' כרבי ישבב אליבא דרבי עקיבא ס"ל דאמר בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף שמרבה פסולין בישראל שהיה אומר כל שאין לו ביאה בישראל הולד ממזר כל איש בישראל שאין ביאתו מותרת באשה שיבא עליה הולד שנולד מאותה ביאה ממזר:

הניחא אי טעמא דנפשיה קאמר - ולאו לאפוקי מדר' סימאי לחודיה אתי לאיפלוגי אחייבי לאוין דכהונה לחודייהו אלא כלל הוא בידו שכל ביאה שהיא בעבירה הולד ממזר ושפיר מתרצינן למתני' דאין קידושי עבירה קידושין ואין ביד האב להשיא בתו למי שמחללה בביאתו:

אלא אי לאפוקי מדר' סימאי אתי - ולא להוסיף אלא אחייבי לאוין דכהונה אבל במצרי ואדומי תוך ג' דורות שהן חייבי עשה מודה דקידושין תופסין לו בה הרי בידו להשיאה להן והן מחללין אותה מתרומה ומן הכהונה כדלקמן (דף עד:):

ותסברא - דהאי שינויא דלעיל שינויא הוא וטעמא דרישא משום דבידו הוא נהי דבידו לקבל קידושין מאיש שבא לקדשה:

אילו אמר האי גברא לא ניחא לי - לקדשה מי מצי וכו':

לאיש אסרה - על הכל שאין אנו יודעים למי וכי אמר הזה התירה לזה:

לנישואין הימניה - אם נערה אם קטנה אבל בבוגרת לא מישתעי קרא דנערה כתיב הלכך לא מהימן משגדלה:

בשבויה - לא הימנוהו כלל:

מתני' יש לי בנים - ואין אשתו זקוקה ליבם:

יש לי אחים - זקוקה ליבם והיא היתה עד הנה בחזקת שאינה זקוקה:

גמ' בשעת קידושין אמר יש לי בנים - כדי שלא תדאג מן הייבום ותתרצה לו ומיהו כשקידשה לא אמר על מנת:

בשעת קידושין אמר שאין לו אחים - ואין לדאג מן הייבום:

נאמן להתיר כו' - כלומר נאמן במה שאמר בשעת קידושין ואין נאמן במה שאמר בשעת מיתה:

שאני התם - בברייתא כיון דהדר ביה מדיבורא קמא בשעת מיתה קושטא קאמר שלא יהא עון תלוי בו אבל מתני' שלא אמר בשעת קידושין אין לי אחים כי אמר השתא יש לי אינו נאמן דלצעורה קא מכוין:

דקא מרע לדיבוריה - בשעת קידושין:

דלא מוחזק לן - האי גברא בשעת מיתה לא באחי ולא בבני וקיימא הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה לייבום הלכך אמר יש לי בנים אחזקה קמייתא הוא דקא מוקים לה הלכך נאמן ואי אתי אח לאחר מכאן ואמר אחוה דמיתנא אנא לאו כל כמיניה דאהני דיבור לחזקה:

אמר יש לי אחים - ואין לי בנים לאו כל כמיניה דמפקינן לה מחזקה:

ברייתא - דקא"ר נתן נאמן לאסור:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סד ב (עריכה)


דמוחזק לן האי גברא באחי - ולא שיש עדים בדבר אלא חזקה בעלמא כך שמענו עליו קודם קידושין וכי אמר בשעת קידושין יש לי בנים ואין לי אחין אי לאו דהדר ביה בשעת מיתה הוה מהימנינן ליה דאמרי' מה לי לשקר:

מאי קאמר - כלומר למאי קא מהני ליה האי דיבור אי למיפטרה מיבם הוא דאתי מצי אמר לה פטרנא ליך בגיטא מחיים סמוך למיתתי וכי הדר ביה בשעת מיתה בהא פליגי:

רבי סבר מה לי לשקר - דשעת קידושין כאילו באו עדים בדבר זה דמי ועקר ליה לחזקה דהוה מחזקינן ליה מעיקרא באחי בלא בנים וקיימא לה הך איתתא בחזקת שאינה זקוקה וכי אתי בשעת מיתה לאפוקה מחזקה לאו כל כמיניה:

ור' נתן סבר כו' - ולא אתיא חזקה דמה לו לשקר ועקרה חזקה קמייתא דהוי קאי בה קודם קידושין לאוקמה להך בחזקת שאינה זקוקה למיפסל דיבוריה בשעת מיתה ומיהו אי לא הדר ביה הוה שריא לעלמא נהי דלא אתיא חזקה ועקרה חזקה לגמרי אורעי מיהא איתרעאי וכל כמה דלא איתכחש דיבוריה קמא מהימן דאין אדם חוטא ולא לו ואילו אית ליה אחי הוה הדר ביה בשעת מיתה:

- מתני' המקדש את בתו סתם. בתי מקודשת לך ולא פירש איזו מהם:

אין הבוגרת בכלל - ומותרת לכל אדם ואין צריכה גט מזה לפי שאינה ברשות האב לקדשה:

משתי נשים - שנשא שניה לאחר מיתת הראשונה:

גדולות - כת הראשונה:

קטנות - כת שניה:

כולן אסורות - קס"ד אפי' הן מאה שכל אחת קרויה גדולה אצל קטנה הימנה ובגמרא פריך אמאי לא תנא ספיקא אמצעית שבשתי הבנות שהן גדולות לגבי קטנות שבכולן:

כולן מותרות - דלא מחית איניש למימר מילתא דליתי ביה לידי שאילה לחכמים וכי אמר גדולה גדולה שבגדולות קאמר:

גמ' הכי גרסינן הא קטנות בכלל - ואפילו יש שם שתי קטנות דאיכא לספוקי הי מנייהו והוו להו קידושין שאין מסורין לביאה דכל אחת ספק אחות אשה אפ"ה הוו בכלל ספק קדושין וצריכות גט:

כשאין שם אלא גדולה וקטנה - בוגרת וקטנה דכיון דבוגרת לא קידש שוב אין כאן ספק ומותר בקטנה:

והא בוגרות קתני - דמשמע טובא ודכוותיה תידוק הא קטנות טובא בכלל:

בוגרות דעלמא - של כל איש ואיש המקדשים את בנותיהן סתם אין הבוגרות בכלל הא קטנות בכלל וכגון דליכא אלא חדא קטנה והאי דמתרץ בשאין שם אלא גדולה וקטנה ה"ה דאי הוו בוגרות טובא כיון דאינן בכלל דקטנה הוו להו קידושין אלא להכי נקט אחת גבי בוגרת משום דמיבעי ליה למידק קטנות דומיא דגדולות:

פשיטא - דכיון דאין שם אלא גדולה וקטנה דגדולה אינה מקודשת וקטנה מקודשת:

מאי עבידתיה - דאב בבתו בוגרת אי אמרת בשלמא בדאיכא טובא אצטריך לאשמועינן משום דיוקא דידיה הא קטנות בכלל למימרא דקדושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין אלא השתא לא איהו אצטריך ולא דיוקא דידיה:

אדעתא דידה מקבל - ואף היא בספק והוו להו קידושין שאין מסורים לביאה קמ"ל:

דאית ליה הנאה - שכסף קידושיה שלו:

מי לא עסקינן - קושיא היא וכי לא משמע נמי ממתני' דאפי' אמרה לו קידושי יהו שלך קתני נמי דאין הבוגרת בכלל:

ומשני אין ואפ"ה לא שביק אינש - בתו קטנה דרמיא עליה להשיאה ומצוה הוא עליו דכתיב ואת בנותיכם תנו לאנשים (ירמיהו כט):

דלא רמיא עליה - אלא שליח בעלמא הוא והיא יש לה דעת להשיא את עצמה:

וצריכא - לאיפלוגי בקדשתי את בתי הגדולה ובקדשתי את בתי הקטנה:

בההיא קאמר ר"מ - כולן בספק דשבח הוא לאדם לקרות בתו בלשון גדולה אם יש קטנה ממנה:

אבל קטנה אימא מודה לר' יוסי - דכל שהוא יכול לקרות בתו גדולה אין קורא אותה קטנה:

עד הפסח - לענין נדרים קונם שאיני נהנה לך עד הפסח אסור עד שיגיע ומשנכנס ליל ראשון מותר ואם אמר עד שיהא פסח אסור עד שיצא פסח דכיון דאמר לישנא יתירא בעוד שיהא פסח קאמר:

נדר עד פני הפסח ר"מ אומר עד שיגיע - ומשיגיע אין כאן פני פסח ואע"פ שכל יום ויום של פסח פני הוא לחבירו לא מחית איניש נפשיה לספיקא שיהא צריך לשאול איזה הוא וכי קאמר פני קמא דכולה קאמר שהוא פני שבכולן:

ור' יוסי אומר עד שיצא - דכל חד וחד הוי פני לחבירו ולא ידעי הי נינהו אפי' אחרון הוי תחלתו פני לסופו:

מוחלפת השיטה - הך דנדרים:

והתניא - בניחותא:

כל שזמנו קבוע - מספר ימי משך זמנו קבועים כגון פסח וי"ט למעוטי קיץ וקציר ובציר דאם אמר עד פני או אפילו עד שיהא אינו אסור אלא עד שיגיע דכיון דאין משך זמנו קבוע שזה ממהר לכלות קייצו וקצירו וזה מאחר לא נתכוין זה אלא לתחילתו משיתחילו העם לקצור:

מחלוקת בשתי כיתי בנות - התם הוא דאיכא למימר כל כת ראשונה עביד איניש דקרי גדולה לגבי כת שניה וכל כת שניה עביד איניש דקרי קטנה לגבי כת ראשונה:

אבל כת אחת - שנולדו מאשה אחת:

אמצעית בשמה קרי לה - פלונית בתי הוא אומר ואין קורא לה לא גדולה ולא קטנה:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סה א (עריכה)


אמצעית שבכת שניה תשתרי - ארישא קאי דמספקא לכל כת שניה בגדולה אמצעית לגבי מאן קרי לה גדולה אי לא לגבי קטנה דההיא כת אלמא בכת אחת פליגי:

בשאין שם - בכת שניה שום אמצעית להכי תני אסורות כולן אבל אי הוי התם אמצעית הוי תני מתניתין חוץ מן הקטנות שבקטנות ולא הוה תני חוץ מן הקטנה:

והכי נמי מסתברא - דבדליכא אמצעית עסקינן:

דאם איתא דאיכא - אמצעית וכולהו בעי לאשמועינן דאסירן נתנייה גבי אינו יודע ונימא הכי ואינו יודע אם גדולה שבגדולות אם גדולה שבקטנות או אמצעית שבקטנות כולן אסורות אלא מדלא תנייה לאשמעינן בה איסורא שמע מינה סבירא ליה דלא אסירא וכי קתני כולן אסורות בדליכא אמצעית:

וליטעמיך - דאמרת דאי ס"ל דאסורות אאמצעית נמי קאי הוה מפרש לה:

אמצעית שבכת ראשונה - דודאי אסירא אם ישנה שם דהא מודים דכל כת ראשונה לגבי כת שניה גדולה קרי לה ואסורה ניתנייה ברישא כי היכי דנשמע מינה דאסורות עלה קאי ולא תיסק אדעתין למישרי ולומר דכי קתני כולן אסורות כשאין שם אמצעית:

הכי השתא - בההיא לא איצטריך ליה לפרושי דאף ע"ג דמתניתין כולה בשאין שם אלא שתים בכל כת לא תיסק אדעתין דאי הוה שם אמצעית לא הוה תני כולן אסורות דכיון דתנא קטנה דידיה לאיסורא ואשמעינן דקרי לה גדולה כ"ש אמצעית דקשישא מינה אלא כת שניה דכי לא תנא לה איכא למימר דמתניתין בשאין שם אלא גדולה וקטנה אבל אמצעית לא הוה קרי לה גדולה אם איתא דאיכא אמצעית ואכולהו קאי אסורות ליתנייה בהדיא ונשמע דאף היא אסורה דלא נטעי לאוקמא בשאין שם אמצעית:

והרי פסח וכו' ופליגי - דאיכא למ"ד לימים אמצעיים נמי קרי פני הואיל ויש מאוחר ממנו:

התם בלישנא דעלמא פליגי - דמאן דאסר לאו משום דסבירא ליה דכל שיש מאוחר ממנו קרי פני אלא משום דמשמע ליה בלשון בני אדם מיפני פיסחא קאמר שיהא הפסח פנוי פונה ועובר:

מתני' הוא אסור בקרובותיה - דשוינהו עליה חתיכה דאיסורא בהודאתו:

ומותר בקרובות קטנה וכו' - שאין אמה נאמנת עליה ואף היא אינה צריכה גט דאי בעיא גט הויא לה גרושתו ונאסר בקרובותיה:

קטנה - הבת:

גדולה - האם:

גמ' וצריכא - לאשמעינן בכולהו דמי שאסר עצמו בדיבורו נאסר ומי שלא אסר עצמו אינו נאסר:

גבי דידיה - כי אמר קידשתיך לא מיתסרא איהי בקרוביו משום דאיהו שקורי משקר וגברא לא איכפת ליה אם אוסר עצמו בקרובותיה חנם:

ומקרי ואמר - קדשתיה ואע"ג דלא קדשה:

אבל איהי - כי אמרה קדשתני דאסרה נפשה אכולי עלמא עד שיתן לה גט אי לאו דקים לה דקדיש לא הוה אמרה ונתסר איהו על פיה בקרובותיה ואפי' לא נתן לה גט:

מדרבנן הימנוה - רבנן לאמה על הבת ותהא צריכה גט ותאסר בקרובותיו:

כופין - ליתן לה גט:

לא כופין איכא כו' - דאין צריכה ממנו גט דהא קתני מותרת בקרוביו ואי בעיא גט הוה מיתסרא באחיו דהויא לה גרושת אחיו:

ואלא אסיפא - דאמרה קדשתני דבעיא גט:

בשלמא מבקשין - ממנו ליתן גט:

לחיי - שצריך בקשה לאסור עצמו בקרובותיה כדי להתירה לינשא הואיל ואין חפץ בה:

ושמעתתא דרב ושמואל אהדדי אתמר - לא לחלוק זו על זו באו אלא להוסיף האחרון מה שלא פירש הראשון:

ואם נתן מעצמו - בלא בקשה כופין אותו ליתן כתובה דגלי דעתיה דקדשה וארוסה יש לה כתובה:

שניהם מודים - לדברי העד:

מהו - הא דתניא אין חוששין משום דלא מהימן הוא והא הימנוה או דלמא משום דאין קדושין חלין בלא עדים ויליף דבר דבר מממון כתיב בעריות ערות דבר (דברים כד) ובממון כתיב על פי שני עדים יקום דבר (שם יט):

אין ולא - לא היה מחזיק בדבריו לא לאיסור ולא להיתר פעמים שאמר הן ופעמים שאמר לאו ורפיא בידיה ולא היתה מוחזקת הוראה זו בידו:

איתמר נמי - לא גרסינן נמי:

ואי ליכא עדים - ואפי' מודה אמאי אסור בקרובותיה ע"פ עצמו הלא אינן קידושין אפילו לדבריו דאי נמי אמר בעד אחד הוו קידושין בששניהם מודים היכא דאין עד אחד לא אמרת דעד אחד חשיב לחייב שבועה בדיני ממונות הלכך בערוה נמי חשיב להתקיים קידושין בפניו ובלבד שיהו שניהם מודים:

אלא לאו בעד אחד - וקתני הוא אסור בקרובותיה אלמא זה שמודה לו נאסר דחשיב לאיתפוסי קדושין קמיה:

קידשתיה בפני פלוני ופלוני - דהוו להו קידושין גמורין לכל דבריו ונאמן הוא לאסור את עצמו:

ולנה עמו בפונדקי - ואפי' לאחר זמן:

אי דאיכא עדים - דנתקדשה בביאה:

אלא לאו בעד אחד - ושניהם מודים:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סה ב (עריכה)


אמרינן הן הן עדי יחוד כו' - משראוה שנתייחדה עמו אין צריך להעיד על הביאה דכיון דלבו גס בה מחזקינן אותו בחזקת שבא עליה לשם קידושין:

ואיכא דאמרי - דרבה משמיה דרב אמר ומאן קרי רב בי דינא רבה רבי:

צריכה שני גיטין - קס"ד כדי להתירה לינשא:

וגובה כתובתה מן החבילה - ממה נפשך והמותר מוטל בספק עד יבא אליהו:

אי דאית ליה סהדי להאי - שאמר בפנינו קדשה ואית ליה סהדי נמי להאי:

מי מצי אמרה וכו' - דתיהוי מותר הכתובה שלה ושלהן בספק:

אלא לאו בעד אחד - לכל אחד וש"מ דאפי' אינה מודה צריכה גט:

עד אחד בהכחשה - דאיכא חד סהדא דמכחיש ליה מי מהימן אפי' לא מכחשא ליה איהי ליכא למאן דאמר דאין האחד בא אלא לשבועה והכא שבועה לא שייכא:

צריכה שני גיטין - כדי לגבות כתובתה מן החבילה כלומר לעולם החבילה מונחת עד שיבא אליהו אלא א"כ נתנו לה שניהם גט מעצמן והגט מביאה לידי גיבוי כתובה מן החבילה ממה נפשך אם של זה הוא הרי מיחייב לה כתובה על פיו וכן זה וכ"ש אם כולה שלה:

ור"מ היא וכו' - כלומר וכולה לא אשמועינן אלא דמטלטלין משתעבדי לכתובה ור"מ היא דאמר במס' כתובות בהאשה שנפלו לה נכסים (דף פ:) גבי שומרת יבם שכתובתה על נכסי בעלה הראשון הניח אחיו מעות ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות אלמא מעות משתעבדי לכתובה:

הודאת בעל דין כמאה עדים - דכתיב (שמות כב) אשר יאמר כי הוא זה הרי שסמך על מקצת הודאתו:

לא קא חייב לאחריני - אינו חב לאחרים בהודאתו זו שאין נפסד אלא הוא:

הכא קא חייבה לאחריני - שקרובותיה נאסרו בו וקרוביו נאסרין בה: בני רב מרי גרס אחים הוו:

על פי שנים - שהצריכה תורה למאי הלכתא הצריך עדים משום דאי בעי למיהדר ולומר לא כך היה לא יוכל לומר כן שאלו יעידום הוא שהצריכם הכתוב עדים ואנו אין אנו שקרנים ולא הדרינן בן ואין אנו צריכין עדים:

או דלמא - שאפילו הם מודים אין דבריהם קיימים אלא בעדים ונמצא אני מחזיק בשלו והוא בשלי שאין חלוקתנו כלום:

לשקרי - הכופרים בדברים לומר לא כן הוא:

אכלת חלב - בשוגג וחייב אתה קרבן:

נאמן - העד וכשר הקרבן ואין כאן משום או הודע אליו חטאתו (ויקרא ד) ולא שיודיעוהו אחרים והכי דרשינן לה בשמעתא קמייתא דהאשה רבה (ד' פז:) ולא שיודיעוהו אחרים והוא מכחיש:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סו א (עריכה)


שורך נרבע - ואסור להקרבה אבל לסוקלו תרי בעינן דאמר מר (ב"ק דף מד.) כמיתת הבעלים כך מיתת השור:

ותנא תונא - לענין פסולי קרבן בזבחים ובבכורות:

וצריכא - לאשמועינן בכולהו דשתיקתו הודאה היא:

חזי ליה בימי טומאתו - ולא איכפת ליה ולאו הודאה היא ומותרים לטהורים:

לאו לגבי מזבח קיימי - ולא איכפת ליה להכחישו והודאה מיהא לא הויא ומותר להקרבה צריכא:

אשתו זינתה בעד אחד - כלומר אמר לו עד אחד אשתך זינתה והוא שותק מהו ליאסר העד עליו:

ולא הוה אתי - ההוא סמיא לעת הקבוע לו לפני שמואל:

שדר - שמואל שליח בתריה שימהרנו לבא:

מאי לאו אי מהימן לך - האי עד כשאר עד אחד דידעת ביה שאינו מפסולי עדות דלאו גזלנא הוא:

אפקה - הואיל ולא הכחישתו:

ינאי המלך - מן הכהנים של חשמונאים הוה:

לכוחלית - שם מדינה שבמדבר:

מלוחים - ירקות הם ושמן קקולי בלשון ארמי כמו הקוטפים מלוח עלי שיח (איוב ל):

כשהיו עסוקים בבנין - בית שני שבאו מן הגולה והיו עניים והיו מוציאין הוצאות במלאכה אף אנו נאכל מלוחין להיות זכר לעוני אבותינו ולהודות לפני הקדוש ב"ה שהצליחנו והעשירנו:

לבן של פרושים עליך - שונאיך הם ואין שמחים בהצלחתך:

ומה אעשה - לידע שכן הוא:

הקם להם בציץ שבין עיניך - תן ציץ הקדש על מצחך ויעמדו על רגליהם לפי שהשם כתוב בו והם יגלו את לבם ואע"ג דלאו שעת עבודה כדאמר בפ"ב (לעיל נד.) בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהם:

שהיו אומרים אמו נשבית מן המודיעים - לכך מיחו בו שהיו הפרושים אומרים עליו אמו נשבית במודיעים כרך של בית חשמונאי היה ושבויה פסולה לכהונה ונשאה אביו ונמצא חלל:

ויבדלו חכמי ישראל בזעם - שכעס המלך עליהם:

כך הוא דינו - לסבול חרפתו:

וכך הוא דינך - בתמיה שלא תנקם מהם:

רומסם - הרגם:

מה תהא עליה - שמא תשתכח אמר ליה הרי ס"ת כרוכה ומונחת בתוכה המצות ולא ישתכחו:

ותוצץ הרעה - לשון ויצץ ציץ ויגמול שקדים (במדבר יז) ל"א בערה לשון נוצצים (יחזקאל א) כניצוץ המבעיר גחלת:

שמעון בן שטח - אחי אשתו היה והחביאתו:

היכי דמי - ויבוקש הדבר ולא נמצא דמשמע שהחזיקוהו בחזקת כשרות:

סמוך אהני - דאמרי אשתבאי והיכי קאמר ולא מצאו ואי אמרת אוקי תרי לבהדי תרי ואוקי איתתא אחזקתה ה"מ אי היא קמן והיתה באה לב"ד להתירה אבל בנה זה הנדון אין לו חזקה דכשרות שהרי מעידים על תחילת לידתו בפסול:

אלא לאו בעד אחד - העיד על השבויה ובאו שנים והכחישוהו:

דרב אחא בר מניומי - בעלמא:

שפחה הכניסו תחתיה - הכניסו להם שפחה וסבורים שהיא זאת וגנבוה מהם לאחר שנשבית עד שלא נתיחדה בלא עדים הילכך אין כאן הכחשת עדים:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סו ב (עריכה)


מנא אמינא לה - דאין עד אחד נאמן בדבר ערוה לפסול ואפילו אין לו מכחיש:

מגורה - מגורת מים כמין בריכות מים כדאמר בבבא בתרא (דף סז.) לא מכר את המגורות של מים:

של דיסקים - שם אדם או שם מקום שביבנה:

בחזקת שלימה - ארבעים סאה:

היה רבי טרפון מטהר - דאמר השתא הוא דחסר ובשעה שטבלו בה אדם וכלים שלימה היתה:

מטמא - דלא ידעינן מאימת חסרה ונמצא שאינה טבילה:

שעבודתו - שעבד כבר כשירה לקמן יליף לה:

בעל מום שעבודתו - שעבד כבר פסולה ואפילו היה שוגג לקמן יליף לה:

מקוה פסולו ביחיד - בא אחד ואומר אני מדדתיו ונמצא חסר נאמן דקי"ל (גיטין דף ב:) דעד אחד נאמן באיסורין:

ובעל מום פסולו ביחיד - בא אחד ואמר בעל מום הוא נאמן ולקמן מפרש לה:

מאחרים - מחמת אמו:

שלח אחוי - אם אינך בעל מום הפשט בגדיך ונראה והיינו דקתני בעל מום פסולו בגופו שנוכל לברר הדברים וכן מקוה חסרונו לפנינו:

והיתה לו ולזרעו אחריו וגו' - בין זרע פסול חלל ולכתחילה לא קאמר דהא מחולל קרייה רחמנא שנתחלל מקדושת כהן:

חולין שבו - חללין שבו חללין שבשבט לוי דקרא בשבט לוי כתיב:

ובעל מום דעבודתו פסולה מנלן - אם עבד בשוגג דאילו במזיד כתיב (ויקרא כא) אך אל הפרוכת לא יבא וגו' ולא יחלל את מקדשי אלא עבד בלא ידיעה מנלן דלא מכשרינן ליה מהאי קרא דוהיתה לו ולזרעו אחריו:

הנני נותן לו - לעיל מוהיתה לו כתיב אלמא בשלימים הוא דאכשר:

מתני' כל מקום שיש קידושין ואין עבירה - שהקידושין תופסין בה ואין עבירה בנשואין שלא אסרתה תורה עליו:

כהנת לויה וישראלית וכו' - לוי שנשא כהנת או ישראלית בנה לוי וכהן שנשא לויה וישראלית בנה כהן (ולוי) ישראל שנשא כהנת או לויה הולד ישראל למשפחותם לבית אבותם כתיב:

אלמנה לכ"ג - יש קידושין ויש עבירה דקסבר קידושין תופסין בחייבי לאוין:

אחר הפגום שבשניהם - שנולד מפסולי כהונה הולד פסול וכן בן ממזרת לישראל ממזר וכן בן ממזר מישראלית ממזר וכן בת נתינה לישראל נתין ובן נתין מכשרה נתין:

מכל עריות שבתורה - של חייבי כריתות:

הולד ממזר - בגמרא מפרש לה:

הולד כמותה - ולד נכרית נכרי ואם גיירוהו הוי גר כשר ואינו ממזר:

ולד שפחה - עבד ששחררו בעליו כשר ומותר בישראלית:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סז א (עריכה)


גמ' גר שנשא ממזרת דיש קידושין ואין עבירה - דגר מותר בממזרת לר' יוסי דאמר קהל גרים לא מקרי קהל לקמן בפרק בתרא (דף עג.):

ונתנייה - גבי קידושין ויש עבירה במתני' בהדי אלמנה לכ"ג:

כל מקום דסיפא - דיש קידושין ויש עבירה כל מקום כללא משמע לאתויי הך דלא פריש לה בהדיא:

ואיבעית אימא לעולם רבי יוסי היא - דאמר גר מותר בממזרת ודקשיא לך כללא היא מתניתין לאו כללא כייל דלהכי תנא בה ואיזו זו היא כהנת ולויה כו' למימרא דהני הוא דהולד הולך אחר הזכר אבל יש אחרים אע"פ שיש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הפגום:

ואיזו זו ותו לא - כלומר אם כן דאיזו זו דוקא אבל מידי אחרינא לא אזיל אחר הזכר גבי יש קידושין ואין עבירה:

והרי חלל וכו' - ותנן לקמן (דף עז.) בת חלל זכר פסולה לכהונה אלמא אחר הזכר הוא ומיקרי חללה:

כרבי דוסתאי ס"ל - לתנא דידן דאמר (שם) בנות ישראל מקוה טהרה לחללין ובתה כשרה לכהונה:

והרי ישראל שנשא חללה דיש קידושין ואין עבירה - דלא אסורה אלא לכהנים והולד הולך אחר הזכר דתנן לקמן (שם) בתו כשירה לכהונה ולא אמרינן חללה היא כפגום שבשניהם:

ונתנייה בהדיא - גבי כהנת לויה וישראלית ומשני משום דלא מתני לה אינה נישנית לו לתנא עם השאר בלשון קצר דנימא ואיזו כהנת לויה וישראלית וחללה שנשאו לכהן ללוי וישראל דמשמע חללה נמי לכהן אין עבירה:

והאיכא - יש קידושין ואין עבירה דהולד הולך אחר הזכר הא דרבה בר בר חנה:

מצרי שני - שנתגייר אביו:

מצרית ראשונה - שנתגיירה היא:

בנה שלישי - ומותר לישא ישראלית כדכתיב (דברים כג) דור שלישי יבא להם דכיון דיש קידושין ואין עבירה לבית אבותם קרינא ביה כישראל והא דאמרינן ביבמות (דף עח.) להם הלך אחר פסולן היינו לענין ישראל שנשא מצרית או מצרי שנשא ישראלית דיש קידושין ויש עבירה עד שלשה דורות הולד הולך אחר המצרי דוילדו להם כתיב ואחריהם הולכים הולדות אבל לענין מצרי ומצרית לא מגמר לן האי להם מידי דהא בתרוייהו להם קרינא ביה והוא מצרי והיא מצרית:

ולרב דימי - דאמר ביבמות בפרק הערל (דף עח.) דשני הוא ויליף לה מאשר יולדו הכתוב תלאו בלידה למימרא דבתר אימיה שדינן ליה מדלא כתיב אשר יולידו:

והאיכא - גבי יש קידושין ואין עבירה הולד הולך אחר הפגום הא דכי אתא רבין וכו' באומות הלך אחר הזכר איש ואשה הבאים משני אומות [כדלקמן]:

נתגיירו - דיש קידושין ואין עבירה:

הולד הולך אחר הפגום - כדלקמן בשמעתין ומתניתין תני הולד הולך אחר הזכר:

תנא איזו זו - דרישא למעוטי ולאשמועינן דמתני' לא כללא כייל ומרישא דמילתיה דרבין ליכא לאקשויי למימר ונתנייה במתניתין גבי הולד הולך אחר הזכר דמתניתין ביש קידושין מיירי והני דלא נתגיירו אין כאן קידושין:

האי מאי - אסוגיא דשמעתין פריך דשנינן לעיל ואי בעית אימא רבי יוסי היא אי אמרת בשלמא רבי יהודה היא דאמר גר אסור בממזרת לפיכך בנו הולך אחר הפגום כדין כל מקום שיש קידושין ויש עבירה איכא לתרוצי כל מקום דמתניתין לאתויי מאי ואיזו זו למעוטי מאי כל מקום דרישא לאתויי ישראל שנשא חללה דבתו כשרה דהולד הולך אחר הזכר:

ודרבה בר בר חנה - מצרי שני שנשא מצרית ראשונה דיש קידושין ואין עבירה לפיכך הולד שלישי:

ואיזו זו למעוטי דרב דימי ודרבין - כלומר ואיזו זו דרישא דמשמע אבל בעלמא לא אזיל אחר הזכר אי ס"ל כרב דימי דאף מצרי שני שנשא מצרית ראשונה בנה שני אשמועינן איזו זו דמתניתין למעוטי הא דלא אזיל בתר זכר וכל מקום דרישא לא תיתי אלא ישראל שנשא חללה וכדרבין דאמר נתגיירו הלך אחר הפגום ולא אזיל אחר זכר ואף על גב דאין עבירה ואי ס"ל כרבה בר בר חנה מייתינן ליה מכל מקום דרישא ואיזו זו למעוטי דרבין לחודא:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סז ב (עריכה)


כל מקום דסיפא - דיש קידושין ויש עבירה:

לאתויי גר שנשא ממזרת - לרבי יהודה דיש עבירה דהולד הולך אחר הפגום דהוי ממזר:

כדאמרן - לאתויי ישראל שנשא חללה:

ואיזו זו דרישא כדאמרן - למעוטי דרבין או דרב דימי וגר שנשא ממזרת:

כל מקום דסיפא לאתויי מאי - היכא אשכחן תו יש קידושין ויש עבירה הולד הולך אחר הפגום בר מהני דקתני במתני':

מאי באומות הלך אחר הזכר - למאי הילכתא יש להלך אחר הזכר כל זמן שלא נתגיירו ומנ"ל דבתר זכר אזלינן:

מנין לאחד מכל האומות - שבעולם שאינן מן אומות של ארץ ישראל שאמר הכתוב עליהם (דברים כ) לא תחיה כל נשמה:

שבא על הכנענית - שיהא בכלל לא תחיה וה"ה לחוית וליבוסית אלא שכולם נקראין על שם כנעני דכתיב (בראשית יז) ארץ כנען:

שאתה רשאי לקנותו בעבד - דשדינן ליה בתר זכר ומותר לחיותם:

ת"ל וגם מבני התושבים וגו' - ולעיל מיניה כתיב ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבותיכם שאינן מז' אומות מהם תקנו עבד ואמה וסמיך ליה וגם מבני התושבים כלומר ולא משאר אומות לבדם שאין בהם מערבוב שבע אומות אלא אף מבניהם שמולידים אותם תושבין הבאים לגור עמכם ומולידין מן הכנעניות מהם תקנו:

מן הנולדים בארצכם - אשר הולידו בני שאר אומות מבנות ארצכם שלידתן בארצכם דהיינו אימותיהם:

ולא מן הגרים בארצכם - שהולידו בני ארצכם במקומות אחרים מבנות שאר אומות ובאו הבנים לגור כאן אצל אבותם ובתורת כהנים גרסינן ולא מן הכנענים שבארצכם כלומר שנולדו מן הכנענים:

נתגיירו הלך אחר הפגום שבשניהם מאי היא - לענין עבדות ליכא למימר נתגיירו אלא לענין יוחסין ולא מצינו חילוק בין אומה לאומה משנתגיירו אלא בעמוני ומצרי שזה אסור לעולם וזה עד דור שלישי ופגום משני צדדים במאי משכחת לה דקאמר הפגום שבשניהם:

אילימא במצרי שנשא עמונית - וקאמר הולד הולך אחר המצרי ואסור עד דור שלישי דאילו עמונית שריא לאלתר:

מאי פגום איכא - בצד האם דקאמר נתגיירו אתרוייהו קאי לשון רבים ומשמע דבמידי דמשכחת ביה פגם לגבי תרוייהו קאמר והכא גבי אם ליכא פגם:

מצרי ואדומי - עשה בהם נקבות כזכרים כדאמר ביבמות (דף עז:):

אי זכר - הולד שדיא בתר עמוני ואיסור זכרים שבו לעולם ולא אמרי' שדיא בתר מצרית ויהא דור שלישי מותר ואי נקבה היא שדייה בתר מצרית ולא בתר עמוני למשרייה לדידה משום ולא עמונית אלא בנה יהא מותר שהוא שלישי דאמר קרא (דברים כג) להם הלך אחר פסולן:

מנה"מ - דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות אבל הולד ממזר נפקא לן מלא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו וסמיך ליה לא יבא ממזר ומוקמינן לה ביבמות (דף מט.) בשומרת יבם של אביו שהיא לו אשת אחי אביו שהיא בכרת ומהכא ילפינן לה ביבמות בפרק החולץ (דף מה:) דכל שאין לה עליו קידושין הולד ממזר:

ומטו בה - יש מטים בדבר זה לומר שבשם ר' ינאי נאמר ורב אחא בריה דרבא אמר לאו משום רבי ינאי מטו בה אלא משום רבי יוסי הגלילי:

לאיש אחר - שהוא אחר אצלה ולא שהוא קרובה והיתה לשון קידושין הוא שהיתה לו בהן לאשה:

לבן - בן בעלה אבל שאר קרובות לא:

לא יקח - לא יהא לך בה ליקוחין שאין קידושין תופסין:

ודילמא הא לכתחילה הא דיעבד - כלומר לא יקח לאו שלא יהיו לו בהן קידושין דיעבד קאמר אלא אזהרה שלא יקדשנה ומיהו אי קדיש ניהוו קידושין ואתא האי קרא אחרינא לומר דאין בה הויה כלל ולעולם לבן קאמר דכיון דאמר ולא פירש קרובים אין לך להביא באיסור זה אלא האסור שבכולן שקרוב מן הכל:

מאחות אשה נפקא - דכתיב בה לא תקח לא תקדשנה:

חייבי מיתות - אשת אביו בסקילה:

אידי ואידי - לא תקח והיתה לאיש אחר אימא אידי ואידי באחות אשה דכיון דאשכחן בה דאזהר עלה לכתחילה איכא למימר דהדר כתב והיתה לאיש אחר למעוטי בעל אחותה שאין לו בה הויה אבל שאר קרובים דלא אשכחן בהו אזהרת קיחה לכתחילה לא קאמר דיעבד לא נתפסו:

אין הכי נמי - דאחות אשה לחודה איכא למיגמר:

דילפינן מאחות אשה - בבנין אב במה מצינו:

ה"ג מה לאחות אשה שכן אין לה היתר במקום מצוה - כשאין לו בנים מאחיו המת דילפינן בפ"ק דיבמות (דף ג:) נאמר כאן עליה בחייה ונאמר להלן יבמה יבא עליה מה להלן במקום מצוה אף כאן במקום מצוה ואמר רחמנא לא תקח:

מה להנך - לאחות אשה קאמר שכן אין לה היתר בחיי אחותה האוסרת שאפילו גירש אשתו אחותה אסורה. אשת איש יש לה היתר בחיי אוסרה. שבעלה מתירה בגט:

מכל התועבות האלה - בפרשת עריות כתיב:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סח א (עריכה)


אפילו נדה נמי - אם קידש פנויה בימי נדותה לא להוו קידושין ואם בא עליה בנדתה יהא הולד ממזר:

אלמה אמר אביי - ביבמות בהחולץ:

הכל מודים - שמעון התימני דאמר (יבמות מט.) יש ממזר מחייבי כריתות מודה בבא על הנדה ור"ע דאמר (שם) יש ממזר מחייבי לאוין מודה בבא על הסוטה דקינא לה ונסתרה דהויא עליו בלאו דלא יוכל בעלה וגו' כדאמר ביבמות (דף יא:) הא מה אני מקיים אחרי אשר הוטמאה לרבות סוטה שנסתרה:

שאין הולד ממזר - שהרי עדיין קידושין עומדין בה:

מכדי - הך היקישא דרבי יונה איכא לאקושינהו שאר עריות לאחות אשה דלא ליהוו קידושין ואיכא לאקושינהו לנדה דהוו קידושין:

לחומרא - לעשות הולד ממזר שהממזרות תלוין בקידושין דכל מי שאין לה עליו קידושין הולד ממזר (דילפינן לה מאשת אב ביבמות (דף מה:) מה אשת אב דלא תפסי בה קידושין והולד ממזר אף כל שאין עליו קידושין הולד ממזר):

אתיא - שאר עריות בק"ו מיבמה לשוק שאין קידושין תופסין בה כדאמר רב ביבמות (דף יג:) מנין שאין קידושין תופסין ביבמה דכתיב לא תהיה אשת המת החוצה לא תהא בה הויה לזר: ה"ג חייבי מיתות וחייבי כריתות לא כ"ש:

א"ה שאר חייבי לאוין נמי - נהי דלא אתי בק"ו נייתי בבנין אב במה מצינו ביבמה שהיא בלאו ואין קידושין תופסין בה אף כל שהוא בלאו אין קידושין תופסין בה:

בהדיא כתיב בהו - דתפסו:

וכי יש אהובה לפני המקום - כלומר וכי אהבתו או שנאתו של בעל חשובה לפני המקום לשנות דין הנחלה בשבילה שהוצרך הכתוב לכתוב לא יוכל לבכר את בן האהובה לא הוה ליה למיכתב אלא כי את הבכור יכיר ואנא ידענא לא שנא אמו אהובה ולא שנא אמו שנואה:

שנואה בנישואיה - שנישואיה שנואים לפני המקום כגון חייבי לאוין וקאמר רחמנא כי תהיין אלמא אית בהו הויה ולקמן פריך דילמא בחייבי עשה הוא דקאמר ולא בחייבי לאוין:

ולר"ע - דאמר ביבמות שאין קידושין תופסין בחייבי לאוין דקתני (שם דף נ:) חלץ ועשה בה מאמר אין לאחר חליצה כלום כלומר אין המאמר תופס בה דקם ליה השתא בולא יבנה ואמר בגמ' (שם דף נב:) תניא רבי אומר אין הדברים הללו אמורים אלא לדברי ר"ע שהיה עושה חלוצה כערוה:

באלמנה לכ"ג - בההוא הוא דתפסי קידושי דגלי רחמנא בה דאין הולד ממזר אלא חלל:

בואו ונצווח על עקיבא בן יוסף - שפוסל הרבה מישראל שהיה אומר כל ביאה בישראל שאין לו היתר בה הולד ממזר:

הניחא - אי לאו כללא הוא אלא לאפוקי מדרבי סימאי דמפיק חד מחייבי לאוין אתי ואשמועי' דבכל חייבי לאוין עושה ר"ע ממזרין שפיר איכא לאוקמא כי תהיין לרבי ישבב אליבא דר"ע במצרי ואדומי בתוך שלשה דורות דחייבי עשה נינהו דכתיב דור שלישי יבא ולא שני דהוי לה שנואה בנישואיה:

אלא אי טעמא דנפשיה קאמר - וכללא כייל ולאו אדרבי סימאי לחודיה פליג אלא אשמועינן דכל שביאתו באיסור הולד ממזר במאי מוקי לה:

בבעולה לכ"ג - דעשה הוא דכתיב (ויקרא כא) אשה בבתוליה יקח ולא בעולה ולאו הבא מכלל עשה עשה וליכא לאקשויי הא זונה היא או אלמנה או גרושה דבעולה פנויה לאו זונה היא כדתנן ביבמות (דף סא.) אין זונה אלא גיורת ומשוחררת ושנבעלה בעילת זנות וביאת איסור לפסול לה:

ומאי שנא - האי עשה מחייבי עשה דמצרי ואדומי:

שאינו שוה בכל - שאינו נוהג אלא בכ"ג הילכך קיל:

ורבנן - דמוקי להאי כי תהיין בחייבי לאוין כיון דמצינו למילף ביבמה במה מצינו שאין קידושין תופסין בהן אדמוקי ליה בחייבי לאוין נוקמה בחייבי עשה:

בעל כרחיך שבקיה לקרא דהוי דחיק ומוקי אנפשיה - כיון דגלי לך קרא ביבמה דלא תפסי בה קידושין נילף מיניה דחייבי לאוין לית בהו קידושין וכי תהיין ע"כ לחייבי עשה קאמר וכגון דחדא מצרית ולרבי ישבב בבעולה לכ"ג:

שפחה מנלן - דלא תפסי בה קידושי:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סח ב (עריכה)


האשה וילדיה וגו' - בשפחה כנענית שייחדה לעבד עברי ואמר קרא דלא יצא הבן חפשי עם אביו:

לא תתחתן בם - לא תהא לך בם תורת חיתון:

כי יסיר את בנך - לעיל מיניה כתיב בתך לא תתן לבנו ובתו לא תקח לבנך וסמיך ליה כי יסיר את בנך מדלא כתיב כי יסיר את בתך משמע דבן הנולד לעובד כוכבים מבתך קאמר שיסירנו העובד כוכבים מאחריו ושמעינן דבן בתך אפילו מן העובד כוכבים קרוי בנך:

ואין בנך הבא מן העובדת כוכבים קרוי בנך - מדלא. כתיב נמי כי תסיר את בנך דנשמע מיניה דקפיד נמי קרא בבתו לא תקח לבנך משום כי תסיר את הבן הנולד לה מבנך אלמא בן העובדת כוכבים אינו קרוי בנך אלא בנה:

בנך מישראלית קרוי בנך כו' - לאו מקרא דייק לה אלא ה"ק מדלא קפיד קרא אבן הנולד ממנה ש"מ בנך מישראלית קרוי בנך אבל בנך מן העובדת כוכבים אינו בנך:

ש"מ - מדקרי ליה לבן בת ישראל הבא מן העובד כוכבים בנך:

לימא קסבר רבינא עובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר גרסי' - דאתא לאשמועינן דלא שדינן ליה בתר עובד כוכבים דנימא עובד כוכבים הוא ואם נתגייר יהא מותר לבא בקהל אלא בתר ישראלית שדינן ליה וכיון שבעבירה נולד הוה ליה ישראל פסול כשאר נולדים ממי שאין עליו קידושין דתנן במתני' (לעיל דף סו:) שהם ממזרים: ומשני מהכא לא תשמע ממזרות נהי דשמעינן מינה דכשר לא הוי מדשדי ליה בתר ישראל להיות נולד בעבירה ממזר מיהא לא תשמע מינה כדאמרינן ביבמות (דף מה:) דממזר מאשת אביו יליף מה אשת אב דאין לו עליה קידושין אבל יש לו קידושין על אחרת ועלה כתיב שהולד ממזר דסמיך ליה לא יבא ממזר אף כל שאין לו עליה קידושין אבל יש לו קידושין על אחרת לאפוקי עובד כוכבים דלית ליה קידושין כלל:

פסול מיקרי - כשאר נולדים בעבירה מחייבי לאוין או עשה שאינן ממזרים:

האי בשבעה אומות כתיב - לא תתחתן בם וכי יסיר בשבעה גוים שבא"י הוא דכתיב שאר אומות מנלן:

דדריש טעמא דקרא - בב"מ (דף קטו.) גבי אלמנה דקאמר עשירה ממשכנין אותה עניה לא ממשכנין אותה דטעמא מאי אמר רחמנא לא תחבול בגד אלמנה מפני שאתה צריך להחזיר לה עבוטה לערב ומתוך כך שאתה יוצא ונכנס תמיד אצלה שחרית למשכן וערבית להחזיר אתה משיאה שם רע בשכנותיה והכי נמי דריש טעמא דחיתון משום כי יסיר ולא איצטריך קרא לפרושי טעמא ואייתר ליה כי יסיר לרבות שאר אומות אלא לרבנן איצטריך קרא לפרושי טעמא בז' אומות גופייהו ולמעוטי שאר אומות שאינן אדוקין בעבודת כוכבים כמותן כדקי"ל (חולין דף יג:) אומות שבחוצה לארץ לאו עובדי עבודת כוכבים הן אלא מנהג אבותיהם בידיהם ולא אייתר ליה ריבויא ושאר אומות מנלן ודכוותיה אמר בסנהדרין (דף כא.) גבי לא ירבה לו נשים ולא יסור לבבו דלר"ש הוי האי לא יסור יתורא דבלאו פירושא דקרא הוי דרשי' ביה טעמא ולרבנן דלא דרשינן טעמא דקרא בעלמא הכא פריש קרא טעמא:

ואחר כן - לאחר שתשהא כפי גזירת הכתוב שהתיר לך יפת תואר והיתה לך כתיב דריש בה הויה אבל מעיקרא קודם היתר לא קרינן בה והיתה:

וילדו לו - שמתיחס אחר אביו:

לא קרינו ביה וילדו לו - אלא אחריה הוא מתיחס:

א"ה שפחה נמי - דולדה כמוה תיפוק לן מהאי קרא דהא לא קרינן בה כי תהיין כדכתיב (בראשית כב) עם החמור עם הדומה לחמור:


ראשונים על ש"ס בבלי
מתוך: קידושין סט א (עריכה)


האומר לשפחתו - מעוברת:

הרי את בת חורין - בגט שחרור זה וולדך עבד:

ולדה כמוה - משוחרר כדיליף בסיפא שנאמר האשה וילדיה תהיה לאדוניה בזמן שהאשה לאדוניה הולד שתלד לאדוניה אין האשה לאדוניה אין הולד לאדוניה:

מאי תלמודא - היכא שמעינן מהאי קרא דבריו קיימין:

אמר רבא אדרבי יוסי הגלילי - האי קרא אדרבי יוסי קאי ולדה כמוה משום שנא' כו':

מתני' יכולין ממזרין ליטהר - מפסול זרעם שלא יהו בניהם ממזרים:

בנה עבד - ואין ממזר דהא ולדה כמוה:

בן חורין - ומותר בישראלית:

הרי זה עבד ממזר - בגמרא יליף לה טעמא:

גמ' לכתחילה קאמר - ממזר נושא שפחה דקסבר דכי כתיב לא יהיה קדש בישראל כשר כתיב ולא בממזר:

או דיעבד קאמר - ממזר שנשא שפחה אבל לכתחילה לא ישא דהא ישראל הוא וקרינא ביה לא יהיה קדש (דברים כג) דמתרגמינן לא יסב גברא וגו' דשפחה הרי היא כבהמה וביאותיה הפקר וקדישות:

טיהרת את הזכרים - שילכו למקום שאין מכירין ויאמר עבד אני ונושא שפחה ואין מוחה בידו:

ואת הנקבות לא טיהרת - אין דרך אשה לגלות ממקומה ולבקש תחבולות לינשא בסתר מאחר שיש מוחין בידה אלמא ר' טרפון דיעבד קאמר דאי לכתחילה כיון דאין מוחין בידה ממזרת נמי תנסיב לעבד:

עבד כנעני אין לו חייס - אינו מתיחס אחר אביו דכתיב (בראשית כב) עם החמור עם הדומה לחמור כבהמה שאין הולד כרוך אחרי האב הילכך אי מינסבא לעבדא לא מהני מידי:

אי אקדמתיך אטהרתיך לבנך - אם הייתי מכירך קודם שנשאת אשה הייתי משיאך עצה לטהר בניך:

שפיר - שהיה אומר לו ליקח שפחה:

מאי ניהו - מאי הוה אמר ליה איסורא לא היה מינסיב עצה למיעבד ומשני דמינסיב לו עצה ואמר ליה זיל גנוב ותיזדבן לעבד עברי ותהא שפחה מותרת לך דמכרוהו בית דין רבו מוסר לו שפחה כנענית ולא מוכר עצמו ולהכי נקט זיל גנוב והוא הדין נמי מצי לאקשויי מי שרי לאנסובי עצה למיגנב אלא מקשיא אחרת סלקיה דאי הוה מקשי ליה הא הוה מצי ליה לשנויי אלא דאמר ליה מכור עצמך לעבד עברי וכרבי אליעזר דאמר בפרק קמא (לעיל דף יד:) זה וזה רבו מוסר לו שפחה כנענית:

והאמר מר - במסכת ערכין:

אלא בזמן שהיובל נוהג - דמצי למקרי ביה עד שנת היובל יעבוד עמך:

לא יבא לו - דור אחריו הוא מושך דהכי משמע דור עשירי לא יבא אפילו אין בו צד ממזרות אלא מאותו:

כולד במעי בהמה דמי - שאין מתייחס אחר אביו כלל:

פרק רביעי - עשרה יוחסין


מתני' עשרה יוחסין עלו מבבל - כשעלו בני הגולה ובגמרא מפרש לה דאשמועינן שמשפחות שבבבל מיוחסות הן שהפריש עזרא כל הפסולין משם והוליכן עמו:

חללין - כהנים חללין שנולדו מפסולי כהונה:

וחרורי - משוחררי:

נתיני - גבעונים שמלו בימי יהושע ואמרינן ביבמות (דף עח:) דוד גזר עליהם:

שתוקי ואסופי - מפרש להו ואזיל איזוהי שתוקי כו':

לויי וישראלי חללי גירי וחרורי מותרים לבא זה בזה - אבל כהנים בחללי גירי וחרורי לא שחללה בלאו וגיורת ומשוחררת בחזקת זונה:

גירי וחרורי ממזרים כו' מותרים לבא זה בזה - דקסבר קהל גרים לא איקרי קהל ולא הוזהרו ממזרים לבא בקהל גרים אבל לויים ישראלים בממזרי לא ושתוקי ואסופי ספק ממזרים הם ומותרים להתערב בממזרים כדאמר בגמרא (לקמן דף עג.) בקהל ודאי הוא דלא יבא בקהל ספק יבא:

ואינו מכיר את אביו - וכשקורא פלוני אבא אמו משתקתו:

בדוקי - בגמרא מפרש ליה:

גמ' מילתא אגב אורחיה קא משמע לן - על פי דרכו שהיה הולך ומדבר דבריו ליוחסין השמיענו ולמדנו דבר חדש בלישנא דנקט ולמדנו עוד ממנו דא"י גבוה מבבל:

בשלמא בית המקדש גבוה - דשמעת מינה דהא בארץ ישראל משתעי קרא: