רש"י מנוקד על המקרא/ספר קהלת/ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

(א) אָמַרְתִּי אֲנִי בְּלִבִּי – הוֹאִיל וְכֵן הוּא, אֶחְדַּל לִי מִן הַחָכְמָה, וְאֶעֱסֹק בְּמִשְׁתֶּה תָּמִיד.
אַנַסְּכָה – לְשׁוֹן מֶסֶךְ יַיִן לִשְׁתּוֹת, כְּמוֹ: "מָסְכָה יֵינָהּ" (משלי ט,ב). עֵרוּב יַיִן בְּמַיִם לְתַקְּנוֹ, אוֹ עֵרוּב בְּשָׂמִים בַּיַּיִן לְקוֹנְדִיטוֹן.
וּרְאֵה בְטוֹב – כְּמוֹ 'וּרְאוֹת בְּטוֹב'.
וְהִנֵּה גַם הוּא הָבֶל – שֶׁהֲרֵי רָאִיתִי בִּנְבוּאָה שֶׁהַרְבֵּה קִלְקוּלִים בָּאִים מִתּוֹךְ שְׂחוֹק. בֵּלְשַׁצַּר מֵת מִתּוֹךְ מִשְׁתֶּה; אַנְשֵׁי דּוֹר הַמַּבּוּל נִשְׁטְפוּ מִתּוֹךְ רֹב טוֹבָה שֶׁהִשְׁפַּעְתָּ לָהֶם.

(ב) לִשְׂחוֹק אָמַרְתִּי מְהוֹלָל – מְעֹרֶבֶת בִּבְכִי וַאֲנָחָה.
וּלְשִׂמְחָה מַה זֹּה – טוֹבָה עֹשָׂה? הֲרֵי סוֹפָהּ תּוּגָה.

(ג) תַּרְתִּי בְלִבִּי – חָזַרְתִּי לָתוּר בְּלִבִּי לְהַחֲזִיק בְּכֻלָּן, בְּמִשְׁתֶּה, בְּחָכְמָה, וּבְסִכְלוּת, וְלִמְשֹׁךְ וּלְעַדֵּן בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן אֶת בְּשָׂרִי. כָּל סְעֻדַּת עֹנֶג קְרוּיָה עַל שֵׁם הַיַּיִן.
וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה – אַף אִם בְּשָׂרִי נִמְשָׁךְ בַּיַּיִן, לִבִּי מִתְגַּלְגֵּל בַּחָכְמָה, לְהַחֲזִיק בַּתּוֹרָה.
וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת – בִּדְבָרִים הַדּוֹמִים לִי לְסִכְלוּת, שֶׁאָמַרְתִּי עֲלֵיהֶם: "לְאִיתִיאֵל וְאֻכָל" (משלי ל,א וברש"י שם); וּכְגוֹן לְבִישַׁת שַׁעַטְנֵז וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם, שֶׁהַשָּׂטָן וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מְשִׁיבִין עֲלֵיהֶם; וְכֵן הוּא אוֹמֵר: "טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה" (להלן ז,יח). וְגַם עַל שָׁאוּל, שֶׁנִּדְמָה בְּעֵינָיו סִכְלוּת לַהֲרֹג מֵאִישׁ וְעַד אִשָּׁה, מֵעוֹלֵל וְעַד יוֹנֵק; וְהִיא מִצְוַת הַמָּקוֹם, וְקוֹרֵא אוֹתָהּ 'סִכְלוּת'.

(ד) הִגְדַּלְתִּי מַעֲשָׂי – בִּימֵי גְּדֻלָּתִי.

(ה) עֵץ כָּל פֶּרִי – שֶׁהָיָה שְׁלֹמֹה מַכִּיר בְּחָכְמָתוֹ אֶת גִּידֵי הָאָרֶץ: אֵיזֶה גִּיד הוֹלֵךְ אֶל כּוּשׁ, וְנָטַע בּוֹ פִּלְפְּלִין; אֵיזֶה הוֹלֵךְ לְאֶרֶץ חֲרוּבִין, וְנָטַע בּוֹ חֲרוּבִין. שֶׁכָּל גִּידֵי הָאֲרָצוֹת בָּאִים לְצִיּוֹן, שֶׁמִּשָּׁם מַשְׁתִּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִצִּיּוֹן מִכְלַל יֹפִי" (תהלים נ,ב); לְכָךְ נֶאֱמַר: עֵץ כָּל פֶּרִי. בְּמִדְרַשׁ תַּנְחוּמָא (קדושים י).

(ו) בְּרֵכוֹת מָיִם – כְּמִין בֵּיבָרִים שֶׁל דָּגִים שֶׁחוֹפְרִין בַּקַּרְקַע.

(ח) וּסְגֻלַּת מְלָכִים – גִּנְזֵי מְלָכִים; זָהָב וָכֶסֶף וְאֶבֶן יְקָרָה, שֶׁהַמְּלָכִים מְסַגְּלִים בְּגִנְזֵיהֶם.
וְהַמְּדִינוֹת – סְגֻלַּת כָּל סוֹחֲרִים.
שָׁרִים וְשָׁרוֹת – מִינֵי כְּלֵי זֶמֶר.
שִׁדָּה וְשִׁדּוֹת – מַרְכְּבוֹת נוֹי, "עֶגְלוֹת צָב" (במדבר ז,ג). וּבִלְשׁוֹן גְּמָרָא (שבת ק"כ ע"א) יֵשׁ: "שִׁדָּה, תֵּבָה וּמִגְדָּל" (שבת פט"ז מ"ה).

(ט) אַף חָכְמָתִי – גַּם חָכְמָתִי לֹא הִנַּחְתִּי בִּשְׁבִיל כָּל הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה, וְעָמְדָה לִי וְלֹא שְׁכַחְתִּיהָ. דָּבָר אַחֵר: עָמְדָה לִי לְעֶזְרָה מִכָּל אֵלֶּה.

(י) לֹא אָצַלְתִּי – לֹא רִחַקְתִּי לְהַבְדִּיל מֵהֶם; וְכֵן: "וַיָּאצֶל מִן הָרוּחַ... וַיִּתֵּן עַל ... הַזְּקֵנִים" (במדבר יא,כה), כִּמְנוֹרָה, שֶׁמַּדְלִיקִין מִמֶּנָּה נֵרוֹת הַרְבֵּה, וְאֵין אוֹרָהּ חָסֵר כְּלוּם.
וְזֶה הָיָה חֶלְקִי – וְאַחֲרֵי עֲשׂוֹתִי כָּל אֵלֶּה, אֵין לִי מִכֻּלָּם אֶלָּא זֶה; רַב וּשְׁמוּאֵל, חַד אָמַר: "מַקְלוֹ", וְחַד אָמַר: "קִידוֹ", מַקֵּידָה שֶׁל חֶרֶס שֶׁשּׁוֹתִין בָּהּ. וְיֵשׁ פּוֹתְרִים בְּמִדְרַשׁ אַגָּדָה כָּל הָעִנְיָן בְּבָתֵּי מִדְרָשׁוֹת וְתַלְמִידִים, וּבְבָתֵּי כְּנֵסִיּוֹת.
יַעַר צוֹמֵחַ עֵצִים – עַמֵּי הָאָרֶץ, לִמְלֶאכֶת שָׂדוֹת וּכְרָמִים.

(יא) וּפָנִיתִי – עַתָּה בְּכָל מַעֲשַׂי, וְרוֹאֶה אֲנִי שֶׁאֵין יִתְרוֹן בָּהֶם, כִּי מִכֻּלָּם אֲנִי חָסֵר.

(יב) וּפָנִיתִי אֲנִי לִרְאוֹת חָכְמָה – פּוֹנֶה אֲנִי מִכָּל עֲסָקַי לְהִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה.
וְהוֹלֵלוֹת וְסִכְלוּת – עֹנֶשׁ עֲבֵרוֹת.
כִּי מֶה הָאָדָם שֶׁיָּבוֹא אַחֲרֵי הַמֶּלֶךְ – לְהִתְחַנֵּן לוֹ עַל גְּזֵרָה שֶׁגָּזְרוּ עָלָיו, וּכְבָר עֲשָׂאוּהוּ לְמַעֲשֵׂה הַגְּזֵרָה לְגָזְרָה? טוֹב לוֹ לְהִתְבּוֹנֵן תְּחִלָּה בְּמַעֲשָׂיו, וְלֹא יִצְטָרֵךְ לְבַקֵּשׁ.

(יג) מִן הַסִּכְלוּת – הוּא הָרֶשַׁע.

(יד) הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ – בִּתְחִלַּת הַדָּבָר, מִסְתַּכֵּל מַה יְהֵא בְּסוֹפָהּ.
וְיָדַעְתִּי גַם אָנִי – גַּם אֲנִי, אֲשֶׁר מְשַׁבֵּחַ אֶת הֶחָכָם מִן הַכְּסִיל, יוֹדֵעַ שֶׁשְּׁנֵיהֶם יָמוּתוּ.

(טו) וְאָמַרְתִּי... בְּלִבִּי וְגוֹמֵר – כְּלוֹמַר: לְפִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם מֵתִים, שֶׁמָּא אֲהַרְהֵר בְּלִבִּי מֵעַתָּה: כְּמִקְרֵה הָרָשָׁע גַּם אֲנִי יִקְרֵנֵי, וְלָמָּה אֶהְיֶה צַדִּיק אָז יוֹתֵר?
וְדִבַּרְתִּי בְלִבִּי – שֶׁאִם אֲהַרְהֵר כֵּן, הֶבֶל הוּא, כִּי אֵין זִכְרוֹן הֶחָכָם וְהַכְּסִיל שָׁוִין. אַחֲרֵי מוֹתָן לֹא יִזָּכְרוּ שְׁנֵיהֶם יַחַד; שֶׁזֶּה זִכְרוֹנוֹ לְטוֹבָה, וְזֶה זִכְרוֹנוֹ לְרָעָה.

(טז) בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח – בִּשְׁבִיל אֲשֶׁר אֲנִי רוֹאֶה אֶת הָרְשָׁעִים אֲשֶׁר הָיוּ כְּבָר, וְהִצְלִיחוּ מְאֹד, וּבַיָּמִים הַבָּאִים אַחֲרֵיהֶם נִשְׁכְּחָה כָּל גְּבוּרָתָם וְהַצְלָחָתָם.
וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִם הַכְּסִיל – אֲנִי רוֹאֶה הַצַּדִּיקִים מַצְלִיחִים בְּמִיתָתָם וּמוֹעִילִים לִבְנֵיהֶם; כְּגוֹן: "וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב" וְגוֹמֵר (ויקרא כו,מב); "זָכַרְתִּי לָךְ חֶסֶד נְעוּרַיִךְ" (ירמיהו ב,ב).

(יז) וְשָׂנֵאתִי אֶת הַחַיִּים – שֶׁהָיָה מִתְנַבֵּא עַל דּוֹרוֹ שֶׁל רְחַבְעָם, שֶׁהָיוּ רְשָׁעִים.

(יט) גַּם זֶה הָבֶל – גַּם זֶה אֶחָד מִן הַהֲבָלִים שֶׁנִּבְרְאוּ בָּעוֹלָם; שֶׁהֶחָכָם יָגֵעַ, וְהַכְּסִיל יוֹרְשׁוֹ.

(כ) וְסַבּוֹתִי אֲנִי לְיַאֵשׁ – שֶׁלֹּא לִיגַע וְלַעֲמֹל.

(כא) כִּי יֵשׁ אָדָם – מַשְׁמָעוֹ כִּפְשׁוּטוֹ. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה בְּתַנְחוּמָא מְכַנֵּהוּ כְּלַפֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ: "וְעַל דְּמוּת הַכִּסֵּא דְּמוּת כְּמַרְאֵה אָדָם" (יחזקאל א,כו).
שֶׁעֲמָלוֹ בְּחָכְמָה – שֶׁנֶּאֱמַר: "ה' בְּחָכְמָה יָסַד אָרֶץ... בְּדַעְתּוֹ תְּהוֹמוֹת נִבְקָעוּ" (משלי ג,יט-כ); וְלַבְּרִיּוֹת שֶׁלֹּא עָמְלוּ בּוֹ נָתַן חֵלֶק בּוֹ.
גַּם זֶה הֶבֶל וְרָעָה רַבָּה – וְהֵם נַעֲשׂוּ דּוֹר שֶׁל הֶבֶל, וְרַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ בְּדוֹר הַמַּבּוּל.

(כב) כִּי מֶה הֹוֶה וְגוֹמֵר – כִּי מַה מּוֹתָר הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ וְשִׁבְרוֹן לִבּוֹ, בְּעָמָל וּדְאָגָה שֶׁהוּא עָמֵל וּמַנִּיחַ לַאֲחֵרִים?

(כג) עִנְיָנוֹ – מִנְהָגוֹ.
גַּם זֶה – אֶחָד מִן הַהֲבָלִים הַנּוֹהֲגִים בָּעוֹלָם.

(כד) אֵין טוֹב בָּאָדָם – בִּתְמִיהַּ, שֶׁיֹּאכַל וְיִשְׁתֶּה וְיַרְאֶה אֶת נַפְשׁוֹ טוֹב; כְּלוֹמַר, יִתֵּן לִבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עִם הַמַּאֲכָל וְהַמִּשְׁתֶּה, וְכֵן נֶאֱמַר לִיהוֹיָקִים: "אָבִיךָ הֲלוֹא אָכַל וְשָׁתָה וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה אָז טוֹב לוֹ" (ירמיהו כב,טו).

(כה) כִּי מִי יֹאכַל וְגוֹמֵר – לָמָּה לֹא אֶשְׂמַח בְּחֶלְקִי, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה? מִי רָאוּי לֶאֱכֹל אֶת יְגִיעִי, וּמִי יְמַהֵר לְבָלְעָהּ מִבַּלְעָדַי?
חוּץ מִמֶּנִּי – מִבַּלְעָדַי. זוּ מִדַּת הָרְשָׁעִים הִיא, שֶׁאוֹסְפִים לְצֹרֶךְ הָאֲחֵרִים.

(כו) כִּי לְאָדָם שֶׁטּוֹב לְפָנָיו – לִפְנֵי הָאֱלֹהִים הַנִּזְכָּר לְמַעְלָה, "כִּי מִיַּד הָאֱלֹהִים הִיא" (פסוק כד).
נָתַן חָכְמָה וְדַעַת וְשִׂמְחָה – לֵב לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וּבְמִצְוֹת וְלִשְׂמֹחַ בְּחֶלְקוֹ, בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וּכְסוּת נְקִיָּה.
וְלַחוֹטֶא נָתַן עִנְיָן – מִנְהָג וּדְאָגָה.
לֶאֱסֹף וְלִכְנוֹס וְלָתֵת לְטוֹב לִפְנֵי הָאֱלֹהִים – כָּעִנְיָן שֶׁנֶּאֱמַר: "וַתָּשֶׂם אֶסְתֵּר אֶת מָרְדְּכַי עַל בֵּית הָמָן" (אסתר ח,ב).
גַּם זֶה – אֶחָד מִן הַהֲבָלִים שֶׁנִּתְּנוּ לַבְּרִיּוֹת, שֶׁהֵם עֲמֵלִים, וְאַחֵר נוֹטֵל.