ברטנורא על ביצה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
(הופנה מהדף רע"ב ביצה א)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ברטנורא על · ביצה · א · >>

(א)

ביצה שנולדה ביו"ט - [ביו"ט] שלאחר שבת עסקינן . וטעמייהו דבית הלל דאמרי לא תאכל, משום דכל ביצה דמתילדא האידנא מאתמול גמרה לה ונמצאת שבת מכינה ליו"ט, והתורה אמרה (שמות טז) והיה ביום הששי והכינו , וסתם ששי חול הוא, חול מכין לשבת, וחול מכין ליו"ט, דיו"ט נמי אקרי שבת , ואין יו"ט מכין לשבת ולא שבת מכינה ליו"ט . והכנה כי הך דביצה אע"ג דבידי שמים היא מקריא הכנה. ומיהו שבת ויו"ט דחשיבי, בעיא סעודתן הזמנה בחול ואין אחד מהן מכין לחברו אפילו בהכנה דבידי שמים, אבל סעודת חול לא חשיבא ולא בעיא הזמנה. הלכך באחד בשבת בעלמא שאינו יו"ט לית לן למיסר ביצה שנולדה בו לפי שנגמרה בשבת, דסעודת חול לא אצרכה רחמנא זמון מבעוד יום. ואסרו ביצה שנולדה בכל יו"ט ואע"פ שאינו אחר שבת, גזירה משום יו"ט שאחר שבת. וכן אסרו ביצה שנולדה בכל שבת לגמעה חיה, גזירה משום שבת שאחר יו"ט. ושבת ויו"ט הסמוכים זה לזה, ביצה שנולדה בזה אסורה בזה . וכן ב' ימים טובים של ר"ה . אבל שני ימים טובים של גלויות דממ"נ אחד מהם חול, ביצה שנולדה בזה מותרת בזה :

שאור בכזית - לענין אכילה כולי עלמא לא פליגי דזה וזה בכזית מדפתח הכתוב בשאור וסיים בחמץ. שאור לא ימצא בבתיכם כי כל אוכל מחמצת (שמות יב), לומר לך זהו שאור וזהו חמץ כזה כן זה. כי פליגי לענין ביעור, ב"ש סברי מדכתב רחמנא לתרווייהו שאור וחמץ ולכתוב חמץ שאין חמוצו קשה ואפ"ה חייב לבער וק"ו לשאור שחמוצו קשה, אלא ש"מ שיעורו של זה לא כשיעורו של זה, ולא ילפינן ביעור מאכילה. וב"ה סברי זה וזה בכזית, דילפינן ביעור מאכילה. ומשום דהנך תלת מילי מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה גבי יו"ט תנא להו הכא גבי הדדי:

בככותבת - תמרה:

(ב)

השוחט חיה ועוף - הבא לשחוט חיה ועוף ונמלך בב"ד כיצד יעשה:

ב"ש אומרים - ב"ד מורין לו שישחוט לכתחלה ויחפור בדקר נעוץ שהכינו מבעוד יום, כלומר שיעקור אותו ממקום נעיצתו ויעלה עפר ויכסה בו. ומיירי כשהוא נעוץ בעפר תיחוח הראוי לכיסוי, שאינו מחוסר כתישה :

דקר - יתד שנועצים בארץ. לשון וידקור את שניהם (במדבר כח):

שאפר כירה מוכן הוא - לאו אמלתייהו דב"ש וב"ה קאי, אלא מלתא באנפי נפשה היא, וה"ק ואפר כירה מוכן הוא ואינו צריך הזמנה דדעתיה עלויה. ולא שנו אלא שהוסק מערב יו"ט, אבל הוסק ביו"ט אסור , דליכא למימר דעתיה עלויה מאתמול. ואם ראוי לצלות בו ביצה, שעדיין הוא רמץ חם, אע"פ שהוסק ביו"ט מותר לכסות בו, דאיידי דחזי להפוכי ביה לצלות בו ביצה שקיל ליה נמי ומכסה בו:

(ג)

אין מוליכין את הסולם משובך לשובך - בסולם של עליה כ"ע לא פליגי דאסור, ובסולם של שובך נמי כשהוא מוליכו ברה"ר מודו ב"ה דאסור. שהרואה אומר לתקן גגו הוא מוליכו ועושה מלאכה ביו"ט. כי פליגי שמוליכו ברה"י ואין בני אדם רואים אותו. ב"ש סברי אין מוליכין, שכל דבר שאסרו חכמים מפני מראית העין אפילו בחדרי חדרים אסור. וב"ה מתירין, אע"ג דבעלמא דינא הכי הוא, הכא שרי משום שמחת יו"ט :

מחלון, לחלון - באותו שובך עצמו, שכך דרך שובך להיות בו [מחיצות הרבה] קן לכל זוג וזוג, וחלון לכל קן וקן:

זה וזה אני נוטל - פלוגתייהו דב"ש וב"ה דוקא בבריכה ראשונה. שדרך מגדלי יונים תמיד להניח בריכה ראשונה דהיינו שתי גוזלות ראשונות, שהאמהות משתעשעות בהן ולא יברחו. וב"ש סברי דבדבור בעלמא לא סגי, דלמא כי שקיל להו למחר אתי לאמלוכי וחייס עלייהו והוי טלטול שלא לצורך, אבל משנענע ומשמש בהן מבעוד יום לשחיטה ולא חס עלייהו תו לא חיישינן דחייס. וב"ה סברי לא גזרינן דלמא חייס עלייהו, ואפילו בבריכה ראשונה:

(ד)

זימן שחורים ומצא לבנים - הא מלתא דפשיטא הוא ולא אצטריך למתנייה. אלא ה"ק, זימן שחורים ולבנים ומצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים. והכי פירושא דמתניתין, זימן שחורים בקן זה ומצא בו לבנים, זימן בשני לבנים ומצא בו שחורים, מהו דתימא הני אינהו ואתהפיך אתהפוכי קמ"ל :

שנים ומצא ג' - ואינו מכיר המוכנין, כולן אסורים:

שלשה ומצא שנים מותרים - האחד הלך והשנים נשארו. ולא אמרינן כשם שהאחד הלך כן הלכו כולם והני אחריני נינהו:

זימן בתור הקן ומצא לפני הקן - ובתוך הקן לא מצא כלום, אסורים:

ואם אין באותו שובר אלא הן הרי אלו מותרין - ואע"פ שיש שובך אחר קרוב לו בתוך חמשים אמה , אם אין אותו שובך בשורה של שובך זה בשוה אלא בקרן זוית , לא אמרינן מההוא שובך הקרוב אתו. שהגוזלות כל זמן שאינם פורחים אלא מדדין ברגליהן אינן מדדין אלא כנגד הקן שלדן בשוה, שאם רואין קניהן כשהופכים לאחוריהם מדדין, ואם לאו אין מדדין:

(ה)

העלי - יד של עץ גדול הרבה ועגול שכותשים בו את הריפות ודומיהן. ומפני כבדו וגדלו אין תורת כלי עליו:

לקצב - לחתוך:

וב"ה מתירין - משום שמחת יו"ט, ואע"פ שאין עליו תורת כלי :

לפני בית הדריסה - שידרסו עליו בני אדם, כדי שלא יפסיד:

ולא יגביהנו - לטלטלו לאחר הפשטתו:

וב"ה מתירין - דאי לא שרית ליה לא שחיט כדי שלא להפסיד העור, וממנע משמחת יו"ט:

תריסין - מוכרי בשמים יש להן חנויות העשויות כמין תיבות ועומדות בשוק ואינן מחוברות לקרקע. ותריסין הן דלתות שסוגרין בהן פתחי אותן תיבות, ופעמים שמסלקים אותן תריסין מפתח התיבה ושוטחין עליהן הסממנין שבחנות:

מתירין אף להחזיר - בתריסין שאין להם ציר כלל כ"ע לא פליגי דשרי אפילו לנעול בהן פתח [בית שבתוך] החצר. ובתריסין שיש להן ציר מן הצד כ"ע לא פליגי דאסור לנעול בהן אפילו פתחי חנויות, דדמי לבנין . כי פליגי בתריסין שיש להן ציר באמצע כעין בליטה ותוחבין אותה בחור שבאמצע דופן פתח החנות, ב"ש סברי גזרינן ציר באמצע אטו ציר מן הצד, וב"ה סברי לא גזרינן בתריסי חנויות, ושרי להחזיר, משום דבעי לאפוקי תבלין ואי לא שרית ליה לאהדורי לא פתח ואתי לאמנועי משמחת יום טוב:

לא את הקטן - ולא כל מידי דלאו צורך אכילה:

וב"ה מתירין - דאמרי מתוך שהותרה הוצאה לצורך אכילה, הותרה נמי שלא לצורך אכילה. והוא שיהיה בה צורך מצוה כגון הני דחשיבי במתניתין, או צורך הנאה כגון מפתח ביתו וכיוצא בהן. לאפוקי הוצאת אבנים וכיוצא בזה דבהא מודו ב"ה דאסור:

(ו)

אין מוליכין חלה - ביו"ט. אף על פי שמותר בהפרשתה לא שרו ליה בהולכתה, אלא תיקון עיסתו התירו לו ולא יותר:

מתנות - הזרוע והלחיים והקיבה:

גזרה שוה - לאו דוקא, דכולה מדרבנן גזרו משום גזירה דאין מגביהין תרומות ומעשרות ביו"ט. אלא דומיא דג"ש:

מתנה לכהן - מכ"ד מתנות כהונה:

כשם שאין מוליכין את התרומה וכו' - הך מתניתין אדחיא לה בגמרא, דלא נחלקו ב"ש וב"ה שמוליכין חלה ומתנות. לא נחלקו אלא בהולכת תרומה, שב"ש אומרים אין מוליכין, וב"ה אומרים מוליכין. אמרו להן ב"ה לב"ש חלה ומתנות מתנה לכהן, ותרומה מתנה לכהן, כשם שמוליכין את המתנות כך מוליכין את התרומה. אמרו להם ב"ש לא, אם אמרתם בחלה ומתנות שזכאי בהרמתן, שנתנו חכמים כח ורשות בהפרשתן. לפי שהחיוב שלהן בא ביו"ט דלשין ושוחטין ביו"ט, וכיון שהותרו אותן של יו"ט שרינן להו להוליך אפילו אותן שנעשו מערב יום טוב, תאמרו בתרומה שאינו זכאי בהרמתה, שהרי א"א שיבא חיוב תרומה לכרי ביום טוב, לפי שאין חיוב תרומה אלא משעת מריחה בכרי ואין ממרחין ביום טוב , הלכך אין מוליכין תרומה ביום טוב:

(ז)

במדור של עץ - אבל לא של אבן. ומיהו במדוך של עץ נדוכין כדרכן וא"צ שנוי, מפני שהן מיפגין טעמן אם נדוכין מאתמול:

והמלח בפר - של חרס ידוכנו:

או בעץ פרור - הוא הכף שמגיסין בו הקדרה. דמלח בעי שינוי, שהיה לו לדוך מאתמול שאינו מפיג טעמו. והלכה שהבא לדוך מלח ביו"ט מטה המדוכה על צדה ודך ע"י שנוי. והתבלין נדוכין כדרכן ואין צריכין שינוי:

(ח)

בורר אוכל אוכל - מלקט האוכל אחד אחד מן הפסולת:

בורר כדרכו בחיקו - ובלבד שלא יהיה טורח ברירת הפסולת מרובה. אבל אם טורח ברירת הפסולת מרובה על טורח ברירת האוכל, כגון שהפסולת דק ביותר, אע"פ שהאוכל מרובה בשיעורו על הפסולת, מודים בית הלל שבורר את האוכל ומניח את הפסולת, דלמעוטי בטרחא עדיף:

אף מדיח ושולה - שמביא כלי מלא קטנית ונותן עליו מים והפסולת צף על פני המים ומסיר אותו בידו. שולה, כמו של נעלך (שמות ג). ואין הלכה כרבן גמליאל:

(ט)

אין משלחין ביום טוב - דורון איש לרעהו:

אלא מנות - דבר מוכן שאינו עשוי להניחו למחר, כגון חתיכות בשר ודגים:

וב"ה אומרים כו' - ולא שרו ב"ה אלא לשלוח ע"י אדם אחד או שנים, אבל שלשה בני אדם או יותר נושאי מנחה אסור, דאוושא מלתא טובא ונראין כמוליכין למכור בשוק:

אבל לא תבואה - שאינה ראויה לאכילה, שהרי צריכה טחינה ואין טוחנין ביו"ט :

ור' שמעון מתיר בתבואה - שיכול לכתשה במכתשת קטנה ויבשלה מעשה קדרה. ואין הלכה כר"ש:

(י)

משלחין כלים תפורין - דחזו למלבוש. ושאינן תפורין חזו לאכסויי:

כלאים - כשהן קשין שאין מחממין מותר לשכב עליהם:

סנדל מסומר - של עץ מחופה מסמרים. שגזרו חכמים עליו שלא לנעלו בשבת ויו"ט משום מעשה שהיה שנהרגו הרוגי מלכות על ידו, כמבואר במסכת שבת פרק במה אשה יוצאה [דף ס]:

ולא מנעל שאינו תפור - ואפילו הוא מחובר ביתדות של עץ וכיוצא בהן:

אף לא מנעל לבן - באתריה דרבי יהודה לא היו נועלים מנעל לבן עד שמשחירים אותו:

שצריר אומן - להשחירו:

כל שנאותין בו - ה"ק כל שנאותין בו בחול כמות שהוא ואינו צריך למלאכה אחרת, אע"פ שאין נאותין בו ביו"ט, כגון תפילין , שבחול לובשין אותן כמות שהן וביום טוב אין לובשין אותן, משלחין אותן ביו"ט: