רמב"ם על שבועות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על שבועות · ה · >>

שבועות פרק ה[עריכה]

משנה א[עריכה]

שגגתה - על דרך שנתבאר בשבועת העדות, והוא שידע שהשבועה אסורה ולא ידע שחייב עליה קרבן.

ושגגת הפקדון מבואר, והוא שלא נזכר שיש לו אצלו פקדון, ואמרה תורה (ויקרא ה) "וכחש בעמיתו בפקדון"(ויקרא ה, כא) וגו', "והביא את אשמו לה' איל תמים"(ויקרא ה, כה) וגו', הנה שאמרו "וכחש בעמיתו מורה שהוא יודע בפקדון בשעת השבועה".

והלכה כחכמים:

משנה ב[עריכה]

זה מבואר.

וטעם רבי שמעון ברור, כי בשעה שיודה תועיל הודאתו ואף על פי שקדמה כפירתו בבית דין, לפי שהוא נותן מה שהודה בו:

משנה ג[עריכה]

רבי מאיר אומר, שאומרו חטה ושעורה, רצונו לומר מיניהם.

וחכמים סברו שכפירתו בזרע אחד מן חטה.

ואין הלכה כרבי מאיר, ולא כרבי שמעון, ולא כרבי אליעזר:

משנה ד[עריכה]

רבי שמעון סבר, כי עיקר תביעתו קנס שהוא דבר קצוב וידוע.

וחכמים אומרים, עיקר תביעתו הוא הבשת והפגם, שיודע שאם הודה בהם ישלם אותם.

ואין הלכה כרבי שמעון:

משנה ה[עריכה]

עיקר כל זה מודה בקנס פטור, וכל מה שאומר בזו הלכה פטור הוא בכפירת קנס, לפי שאפילו הודה בו לא יתחייב לשלם, כמו שהוא עיקר

משנה שבועות, פרק ה':
הדף הראשי מהדורה מנוקדת נוסח הרמב"ם נוסח הדפוסים ברטנורא עיקר תוספות יום טוב