רמב"ם על פרה ח
משנה א[עריכה]
זה כולו כבר קדם עיקרו בפרק אשר לפני זה, וזה שאני כבר ביארתי, ששוקת שם המקום אשר יקובץ בו המים מוכן לקדוש, וכל עוד שיעמדו בשמירת טמא הנה הן בחזקת טומאה, ושהשומר אשר ישמור המים הוא אשר יפסול אם יעשה מלאכה לא בעל המים לפי שכבר מסרן לשומר, והוסיף בזאת ההלכה עיקר אחר והוא שאע"פ שיהיו השומרים רבים למים יעשו כולם מלאכה זולת אחד מהן הנה המים כשרים, לפי שזה האחד לבד נשימהו שומר ונחשוב השאר כמי שעזב השמירה והעבירה לזולתו:
משנה ב[עריכה]
כבר ביארנו בפתיחת זה הסדר, שהמשקין טמאים יטמאו אוכלין ולא יטמאו אדם בהיות אלה המשקין ולד הטומאה כפי מה שביארנו שם, ואמנם יטמאו אוכלין ומשקין הידים לבד, וכבר התבאר [[חגיגה יח א|בחגיגה (דף יח.)]] שהאיש הטהור לחטאת אם נטמאו ידיו נטמא גופו, ועוד יתבאר בעשירי מזאת המסכתא שהטהור לחטאת אם נגעו משקין טמאים בבשרו הנה הוא טהור כמו שהיה אלא אם נגעו בידיו כאשר ביארנו, וכן ג"כ הטהור לחטאת אם נגע בכלים טמאים כבר נטמא, ואע"פ שאלה הכלים אינן אבות הטומאה כמו שיתבאר בעשירי מזאת המסכתא, וכפי זה העיקר אם נפלו משקין טמאים על בשר המקדש הנה הוא נשאר בטהרתו, ואם נפלו על סנדל או בכסותו נטמאת וטמאהו להיותו נוגע בכלים טמאים והנוגע בכלים טמאים טמא לחטאת, ואין לחשוב באמרנו משקין טמאים פה שהם טמאים באמת אבל אפי' היו טהורים לקדש הנה הן כמו משקין טמאים לגבי חטאת כמו שיתבאר (פ"י), ושמור זאת הכוונה וזכרה:
משנה ג[עריכה]
פרים הנשרפים. הוא פר כהן משיח ופר העלם דבר ופר יוה"כ וכן שעירי עכו"ם, וכבר ביארנו בחמישי מזבחים מופת היות אלה כולן מטמאין בגדים, והוא אמר בנין אב כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים, אמנם פרה אדומה הנה זה בפסוק (במדבר יט, ח) והשורף אותה יכבס בגדיו. וכן בא הפסוק בפר יום הכפורים, וממנו ידענו זה הבנין אב כמו שביארו בזבחים (פי"ב מ"ה). וכבר ביארו בתוספתא (פ"ז ה"ט) שפרה ופרים הנשרפים מטמאים אוכלים ומשקין, ושעיר המשתלח לא יטמא כלל, אמרו מפני שהוא חי ואין חי מטמא כמו שביארנו בפתיחת זה הסדר:
אמר והמשלח. הוא לשון התורה כמו והמשלח וגו' ולהן יחדה המשנה ואמרה אין מטמאין בגדים, לפי שהיא תטמא אוכלים ומשקים כמו שהגדתי:
משנה ד[עריכה]
כבר ביארנו בפתיחה, שנבלת עוף טהור אמנם תטמא האדם בבית הבליעה ואז יטמא בגדים בנוגעו בהן וזה מדרבנן, אמנם אם נגעה נבלת עוף טהור עצמו בבגדים לא תטמאה, וכן לא תטמא אדם בנגיעה. ועוד יתבארו הוראה זו בטהרות בתחילת המסכתא:
משנה ה[עריכה]
כבר ביארנו זאת ההלכה תכלית הביאור בדברינו בפתיחת זה הסדר, ואם תהיה שומר למה שביארנו שם לא תצטרך לתוספת ביאור:
משנה ו[עריכה]
כבר ביארנו ג"כ בפתיחת זה הסדר, שכלי חרש לא יהיה אב הטומאה לעולם, ושלא יטמא כלי חרש אלא באב הטומאה או במשקים טמאים, ובהיות זה ג"כ יחוייב שלא יטמא כלי חרש לכלי חרש בשום פנים אם נגע בו, ומהעיקר המוקדם שכלי חרש יטמא משקים, ואלה המשקים יטמאו כלי חרש להיותן משקים טמאים, וכבר ביארנו אלה העקרים כולן תכלית הביאור בפתיחת זה הסדר:
משנה ז[עריכה]
זה ג"כ עיקר, כבר קדם ביאורו בפתיחת זה הסדר, והוא שהראשון והשני אם נגעו במשקין יטמאם וישיבם תחלה, וכל שני לטומאה פוסל את התרומה כמו שזכרנו שם וכמו שנבאר בטהרות (פ"א מ"ח), וכן טבול יום הוא מכלל מי שיפסול התרומה כי הוא לא יטמא משקין, ואפילו משקה תרומה. כי הוא לא יטמא אך יפסול אותן לבד, וישובו משקין פסולין לא טמאין כמו שביארנו בפתיחה:
משנה ח[עריכה]
כל הימים דינן דין המקוה. ר"ל שאינן מים חיים כמו מי המעיין, ואין ראוי בהן טבילה לזבים ולא ילקח מהם מים לטהרת מצורע ולמי חטאת, רבי יהודה אומר שהים המקיף לבד הוא אשר דינו דין המקוה ולא יחשב כמעיין, ואמנם שאר הימים הנה הם כמו מי מעיין וראוייה בהם טבילה לזבים ולקדש בהן מי חטאת:
ואמנם קרא האל הים המקיף ימים להיות בו ממיני המימות כולם לא שכל ים יקרא מקוה כמו שיאמר רבי מאיר:
וזוחלין. המימות הניגרים הנוזלים, ועוד יתבאר במקואות (פ"ה) שהמעיין מטהר בזוחלין, רוצה לומר שאילו היו מיני נוזלין אצל מעיין הנה באלה המים הנוזלין תכון בהן הטבילה ואפי' היה זה שיעור שיהיה כמו המעיין ואין כן במים הנגרין מן המקוה, אבל לא יטהר עד שיהיה מקובץ שיעור מ' סאה, ועוד יתבאר זה במקואות (פ"א מ"ז). ואמר רבי יוסי ששאר הימים זולת הים הגדול נחשבם כמעיין לענין שיטהרו בזוחלין ושהמימות הניגרין הנוזלים מכלים יטהרו בכל שהוא כמעיין, ונחשבם כמקוה לענין שהן פסולין למי חטאת ולטהרת מצורע ולטבילת הזב, והלכה כרבי יוסי:
משנה ט[עריכה]
מוכין. מזיקין, וביאר איך יהיו מזיקים אם שיהיו מלוחין או חמים, ואע"פ שהן נובעים אינן מים חיים, וכן המעיינין אשר יבשו בקצת העתים והן אשר יקראו מכזבים אמר הפסוק (ישעיה נח, יא) וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו. ר"ל שלא יפסקו וייבש, ואחר אמר שאם לא יבשו אלא אחר זמן ארוך הנה הם כשרים, ובפולמוסיות המושל. וכבר קדם לך בסוטה (דף מט.) בפולמוס של אספסיינוס, ירצה שיהיה זה בימי הממשלה הפלונית או בזמן פלוני הרחוק הוא אשר ייבש זה המעיין או בשנים הרעים, ואין הלכה כר' יהודה:
משנה י[עריכה]
מי קרמיון ופיגה וירמוך שם נהרות בא"י:
מי ביצים, מימות ההטפחה מאמרו ביצותיו וגביו. שניהם כשרים ונתערבו כמו שהיה מתערב מזה המעיין עם מי מעיין אחר אשר כל אחד מהן מהמימות כשירין, ר' יהודה פוסל המעורב מהן יחד לקדש ממנו מי חטאת, ואין הלכה כר' יהודה:
משנה יא[עריכה]
רבי יהודה אומר, לא יצריך לזאת השוקת שומר בהיותה ידועה שהיא תבא ממי מעיין ומדרך בארות המים אשר יושלך בהן חרסים או זולתה יעכרו המים לפי שהוא יעורר האבק מקערורית הבאר, וכן אם השליך טיט במים יעכור לשעתו, ואם יעזב זמן ישקע הטיט למטה ויזקקו המים, והם יקראו המים הזכים והדקים ומים צלולים, ומזה אמרו עד שתצל מלשון צלול. ר"ל עד שיזוקק ויזוכך, ואין הלכה לא כרבי יהודה ולא כרבי ישמעאל:
משנה פרה, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב