משנה פרה ח ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת פרה · פרק ח · משנה ג | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

השורף פרה, ופריםד, והמשלח את השעיר, מטמא בגדים.

פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אין מטמאין בגדיםה.

הרי זה אומר, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַשּׂוֹרֵף פָּרָה, וּפָרִים, וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר, מְטַמֵּא בְגָדִים. פָּרָה וּפָרִים וְשָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ עַצְמָן אֵין מְטַמְּאִין בְּגָדִים. הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, מְטַמְּאֶיךָ לֹא טִמְּאוּנִי וְאַתָּה טִמֵּאתָנִי.

נוסח הרמב"ם

השורף פרה ופרים והמשלח את השעיר מטמא בגדים פרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן אינן מטמאין בגדים הרי זה אומר מטמאיך לא טימאוני ואתה טימאתני.

פירוש הרמב"ם

פרים הנשרפים. הוא פר כהן משיח ופר העלם דבר ופר יוה"כ וכן שעירי עכו"ם, וכבר ביארנו בחמישי מזבחים מופת היות אלה כולן מטמאין בגדים, והוא אמר בנין אב כל שדמו נכנס לפנים השורפו מטמא בגדים, אמנם פרה אדומה הנה זה בפסוק (במדבר יט, ח) והשורף אותה יכבס בגדיו. וכן בא הפסוק בפר יום הכפורים, וממנו ידענו זה הבנין אב כמו שביארו בזבחים (פי"ב מ"ה). וכבר ביארו בתוספתא (פ"ז ה"ט) שפרה ופרים הנשרפים מטמאים אוכלים ומשקין, ושעיר המשתלח לא יטמא כלל, אמרו מפני שהוא חי ואין חי מטמא כמו שביארנו בפתיחת זה הסדר:

אמר והמשלח. הוא לשון התורה כמו והמשלח וגו' ולהן יחדה המשנה ואמרה אין מטמאין בגדים, לפי שהיא תטמא אוכלים ומשקים כמו שהגדתי:

פירוש רבינו שמשון

מטמאין בגדים:    בשורף פרה ופרים ומשלח את השעיר ובאוכל נבלת עוף טהור בכולהו כתיב כבוס בגדי' ול"ש בגדים שהוא לבוש ול"ש בגדים שהוא נוגע ואפי' כל כלים מידי דהוה אנושא את הנבילה ומי חטאת שיש בהן כדי הזייה דלא ממעטין אלא אדם וכלי חרס אף על גב דכתיב בהו כבוס בגדים כדפרישית בפ"ק דכלים ופרה ופרים עצמן ושעיר ונבלת עוף אם נגעו בבגדים טהורים והיינו שהבגדים אומרים לאדם מטמאיך לא טימאוני ובערוך פי' בערוך (רדם) דערום העסוק בפרה וערום המשלח את השעיר וערום האוכל נבלת עוף טהור כולן טהורין ואם הם לבושין נטמאו והיינו שהאדם אומר לבגדיו מטמאיך לא טימאוני ודבר תימה מנא ליה הא:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

השורף פרה אדומה ופרים הנשרפים, כגון פר יום הכפורים ופר כהן משיח ופר העלם דבר של ציבור, מטמאים בגדים, דבכולהו כתיב יכבס בגדיו, ולא שנא בגדים שהוא לבוש ולא שנא בגדים שהוא נוגע, וה"ה לכל שאר כלים דלא ממעטינן אלא אדם וכלי חרס בלבד הוא שאין מטמאין אם נוגעים בהן:

ופרה ופרים ושעיר המשתלח עצמן - אם נגעו בבגדים הרי הן טהורים. והיינו דאמרי ליה בגדים לאדם, מטמאיך לא טמאוני ואתה טמאתני:

פירוש תוספות יום טוב

[ופרים. פי' הר"ב כגון פר יה"כ וכו'. וה"מ למתני נמי ושעירים. והן שעיר יה"כ ושעירי ע"ג. כדתנן ברפ"ה דזבחים. ובפי' הרמב"ם וכן שעירי ע"ג. ובחבורו פרק ה' מה' פרה [הלכה ד'] כתב פרים ושעירים הנשרפים. ובפ"ו מה' אבות הטומאות [הלכה ט"ו] העתיק שעירים. ולא העתיק פרים [וע"ש בכ"מ]:

מטמא בגדים. כתב הר"ב ל"ש בגדים שהוא לבוש ול"ש בגדים שהוא נוגע. ועיין בפירושו למשנה ב' פרק קמא דכלים:

אין מטמאים בגדים. וכבר ביארנו בתוספתא שפרה ופרים הנשרפים מטמאים אוכלים ומשקים. ושעיר המשתלח לא יטמא כלל. אמרו מפני שהוא חי. ואין חי מטמא וכו' ולכן יחדה המשנה ואמרה אין מטמאין בגדים (ולא אמרה אינן מטמאין סתם) לפי שהיא תטמא אוכלים ומשקים. כמו שהגדתי. הרמב"ם. ובגמרא פי"ב דזבחים דף ק"ה מייתי לה. ומפרשינן [טעמא דמטמא אוכלים ומשקים]. מהא דכתב הר"ב ברפ"ק דטהרות. דזרעים שאין סופן לטמא טומאה תמורה צריכים הכשר. יצאו אלו כו' שאין צריכין הכשר. וחזו לטומאה מיהא בעינן ולא בעלי חיים. זו היא שיטת רש"י הראב"ד. דלא כהרמב"ם פרק ג' מהלכות אבות הטומאות [הלכה ג'] דבעי נגיעה בשרץ:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ד) (על המשנה) ופרים. והוא הדין דהוה מצי למנקט ושעירים, והן שעיר יום הכפורים ושעירי עבודה זרה:

(ה) (על המשנה) בגדים. אבל אוכלין ומשקין, פרה ופרים מטמאין. הר"מ. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

השורף פרה ופרים וכו':    וכתב הר"ש ז"ל דפי' בערוך בערך דרס דערום העסוק בפרה וערום המשלח את השעיר וערום האוכל נבלת עוף טהור כולם טהורים ואם הם לבושים נטמאו והיינו שהאדם אומר לבגדיו מטמאיך לא טמאוני. ודבר תימה מנא ליה עכ"ל ז"ל:


פירושים נוספים