רמב"ם על מידות א
ראו גם נוסח המשנה מדות א רמבם
מדות פרק א
[עריכה]מספר המשמרות ששומרים כל המקדש עשרים וארבע משמרות, סמך לזה מה שנאמר בדברי הימים "למזרח, הלוים ששה, לצפונה ליום ארבעה, לנגבה ליום ארבעה, ולאסופים שנים שנים, לפרבר למערב ארבעה, למסלה שנים לפרבר"(דברי הימים א כו, יז), הרי אלו עשרים וארבע משמרות, אף על פי שקרא אותם כולם בפסוק זה "לוים", יש מהם שלושה כהנים כמו שהקדמנו, הרי קורא הכהנים לוים במקומות רבים, אמר "והכהנים הלוים בני צדוק"(יחזקאל מד, טו), וכן באר בתלמוד. וכן פירש "לפרבר" כמאן דאמר כלפי בר, רוצה לומר שיהיה המשמר מחוץ לחומת העזרה כמו שנתבאר כאן, וטעם זה כמו שבארנו שאין מותר לשבת בתוך העזרה כמו שבארנו, ואי אפשר להם לעמוד כל הלילה, ולפיכך יהיה המשמר מבחוץ כדי שיוכל לשבת.
ומה שאמר כאן חמשה שערי העזרה, הוא לדעת תנא קמא, לפי שיש מן התנאים מי שאמר חמשה שערים היו לעזרה והוא המדבר כאן, ויש מהם שאמר שבעה והיא דעת רבים, ויש מהם שאמר שלושה עשר כמו שבארנו בשני משקלים וכמו שיתבאר בשני של מסכתא זו.
ולדעת החכמים, היה המשמר על חמשה שערים מן השבעה:
*הערה 1:
כשעלו משושן הבירה לבניין בית המקדש (שהיה) [שנתבאר] בימי עזרא, צווה אותם המלך שיעשו צורת מדינה כצורת שושן הבירה כדי שיהיה אימת המלך עליהם ויזכרו מושבם ולפיכך לא ימרדו במלכות, ולפיכך ציירו אותה על שער מזרח משערי הר הבית.
והר המשחה - בו היו שורפין פרה אדומה כמו שיתבאר במסכת פרה, והוא הר הזיתים והוא במזרחו של ירושלים, ומשער הזה היה יוצא כהן גדול והפרה ומשמשיה להר הזיתים.
ומה שאמר כהן גדול השורף את הפרה - הוא דעת רבי מאיר כמו שנתבאר בספרי ואינו הלכה, אבל היא כשירה בכהן הדיוט כמו שנבאר במקומו במסכת פרה.
ומן השער הזה היו מוציאין גם כן כל הצריך בשריפתה, והוא מה שאמר וכל מסעדיה:
*הערה 1:
חיל - היא חומה שסובבת כל העזרה מבית לחומת הבית, כמו שנצייר בפרק שאחר זה:
כבר נתבאר שבית המוקד הוא בית גדול בשיעורו, והיו בארבע זויות של ארבע אלו הבתים כדמות בתי השינה שיש בטירות המלכים שהוא בית קטן בתוך בית גדול, והוא מה שאמר כקיטונות הפתוחות לטרקלין.
וכבר בארנו פעמים טרקלין, שהוא בית המלכות.
וקיטון - מקום בית השינה שישנים בו בזמן הקיץ, תרגום "קיץ"(בראשית ח, כב) "קייטא".
ולפי שהיו אלו הארבעה לשכות, שתים מהם והם מצד העזרה קדש, ושתים חול, עשו בקרקעיתם ממעל שבכות, להבדיל קרקע השתים של הקדש מקרקע שתים של חול.
ופסיפס - הוא דבר קטן מפסיק מנוקב נקבים קטנים, לפעמים עושים אותו מקנים ונקרא "מרעאב" בלשון ערב אצל ההמון, ולפעמים עושין מעצים ונקראים אצלנו "שבכות", ולפעמים עושים בדים על אותו הצורה מאיזה דבר שיהיה והוא נקרא "פסיפס", ולפיכך אין אנו צריכין לבאר שם זה פעם אחרת להבא.
וכבר הקדמנו אותו בשלישי מתמיד מה שאמרו "לשכת הטלאים היתה במקצוע צפונית מערבית", ונתן אותן בכאן מערבית דרומית, ותרצו קושיא זו בתלמוד ואמרו "דקאי בצפון ומחזיא בדרום, דקאי בדרום ומחזיא בצפון, ומסתברא דמערבית דרומית הוה קיימא", ועניין זה הוא שהיתה נתונה בבית המוקד עצמו מערבית דרומית כמו שזכר כאן, וכשמשערין מקומה לנגד העזרה תהא מן העזרה צפונית מערבית כמו שזכר בתמיד, כשנתן אותם בלשכה זו והוא בעזרה. והואיל והדבר כן, אז תהא לשכת עושי לחם הפנים, שהיא רביעית ללשכת הטלאים כמנין תמיד כמו שזכר שם, דרומית מזרחית מבית המוקד כמו שזכר כאן.
ואני ידעתי שאין מבינים זה במהרה אלא מראיתו בצורה, וזו היא צורת מקום בית המוקד בעזרה וצורת הארבע לשכות שבו, והסתכל בצורה ומה שכתוב בה ויתבאר לך כלל מה שכתוב כאן, וזו היא הצורה:
ומבואר הוא שהלשכה הנקראת בתמיד "לשכת החותמות", היא שגנזו בה בני חשמונאי אבני מזבח, והלשכה שיש בה מדורת האש ששם מתחמם מי שטבל כמו שנתבאר בתחילת תמיד היא נקראת בשלישי מתמיד "לשכת בית המוקד", והוא שאמר כאן עליה שבה יורדין לבית הטבילה. ודע זה:
כבר זכרנו בתחילת תמיד, שמבית המוקד היו נכנסים לחפש העזרה כל יום, והיו נכנסין על פתח קטן.
וכבר ציירנו בצורה זו שהקדמנו השני פתחים, אחד בדרומו לצד צפון העזרה ואחד בצפונו לצד החיל, כמו שהוא מבואר בצורה:
לפי הנראה ממשנה זו שהיו צריכים מפתחות לסגור הדלתות, והיו מנעולי דלתותיהם בלי ספק דומים למנעולים הנקראים בלשון ערבי "אקפל אלולב", ובלע"ז "קאדיניש דטורנו", שעושים אותם אצלנו, ואינם נסגרים אלא במפתחותיהם שבהם נפתחים.
וכבר זכרנו פירוש הלכה זו בתחילת תמיד:
רבי אליעזר בן יעקב אומר שאינו חוזר טבול יום זה לבית המוקד, אלא יוצא להר הבית, לפי שטדה הוא השער הצפוני משערי הר הבית כמו שזכרנו כבר בפרק זה.
ואין הלכה כרבי אליעזר בן יעקב:
הערות
[עריכה]- הערה 1: לא פירש רבינו משנה זו
משנה מידות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב