רד"ק על יונה ד ב
<< | רד"ק על יונה • פרק ד' • פסוק ב' | >>
• א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וַיִּתְפַּלֵּ֨ל אֶל־יְהֹוָ֜ה וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְהֹוָה֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה׃
ויתפלל – יונה התפלל: "קח נא את נפשי" (פסוק ג'). ואמר בתחילת תפילתו: אנא ה':
הלא זה דברי – מה שהייתי חושב ומדבר עם ליבי, כי הייתי מפחד שישובו, ותינחם על הרעה, ותהיה תשובתם גורמת רעה לישראל:
אנה – כתיב בה"א:
עד היותי – בעוד היותי, וכן: "עוד זה מדבר" (ראה איוב א, טז-יח):
קדמתי לברוח – קודם שתבוא אלי נבואתך בזה פעם שנית:
ונחם – קמץ, כי הוא בינוני מבנין נפעל: