רבינו שמשון על מקוואות ו
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
ומערה. היינו מקוה ובכל מקום ששנינו מקוה דרכו להיות עשוי כמין בור או כמין שיח או כמין מערה ובכמה מקומות במסכת זו פעמים מזכירו בלשון בור ופעמים מזכירו בל' מערה ודינים השנויים כאן במערה נוהגין בכל מקוואות:
כמה שהן. אע"פ שאין נקובין כשפופרת הנוד:
עוקת המערה. היינו שוקת שבסלע שבמערה דתנן לעיל בפרק רביעי (מ"ה)דאינה פוסלת את המקוה דהוא צור שמששת ימי בראשית או שקבעו ולבסוף חקקו ונהי דלאו כלי הוא מ"מ אין נחשב למקוה לטבול בתוכו אלא אם כן נקב כשפופרת הנוד לחבר מימיו למי המקוה שיש בו ארבעים סאה ומיהו אם חקקו ולבסוף קבעו דכלי הוא אע"פ שמחובר למקוה אין טובלין בתוכו כדפרישית בפרקין דלעיל:
שהיא מעמדת את עצמה. שמעמדת מים לעצמה ואין מי המקוה באין עד שם אבל אם אין מעמדת מים לעצמה שלעולם כשיש במקוה ארבעים סאה מתערבין במימיה חשובה כמקוה ומטבילין בה בכל שהוא אף על פי שאין בנקב כשפופרת הנוד:
הרי אלו טהורים. דמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד כדאיתא בריש חומר בקדש (דף כב.) ולא חיישינן לחציצה והתם מייתי ברייתא כעין משנה זו דקתני כלים שמלאן כלים והטבילן הרי אלו טהורין ואם לא טבל אין המים מעורבין עד שיהו מעורבין כשפופרת הנוד ומפרש מאי קאמר ה"ק ואם לא צריך להטביל (כו') במים המעורבין כלומר אין מטבילין במים המעורבין כי ההיא דתנן בפירקין דלעיל חריצין ונעיצין ופרסת החמור המעורבין לבקעה עד שיהו מעורבין כשפופר' הנוד:
בזה כ' סאה וכו' המקוואות טהורין. אפי' השאוב שהרי שני הכשרים מתערבין יחד ויש בהם ארבעים סאה מים כשרים וכשמתחבר השאוב להם שהמים צפין על גביהן מחמת הטובלים הוכשרו מימיו לטבילה ואפי' נתחבר האמצעי לשאוב קודם שנתחבר לכשר לא הוי כג' לוגין מים שאובין שפוסלין את המקוה חסר דהכא נתחבר לכשר קודם שבאו השאובין לתוכו ועוד דאפילו שאוב באמצע אינו נפסל בכך כדקתני:
כמות שהיו. כלומר שהכשרים כשרים להקוות עליהם להשלים ארבעים סאה מים כשרין והשאוב אינו כשר להקוות עליו ואע"פ שמימי השאוב מתערבין עם כל אחד ואחד לא מיפסלי להקוות עליהן דדרך המשכה נתערבו ולא נפלו מן הכלי לכשרים ומה שנתערב ממנו עם כל אחד נתבטל ברוב קודם שירדו למקוה ומים שאובין המתבטלין חוץ למקוה אין פוסלין אותו כדתנן לעיל פרק רביעי גבי מים שאובין ומי גשמים שנתערבו בחצר ובעוקה:
היה שאוב באמצע. מחמת שהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים הכשרין אין הכשרין מתערבין זה עם זה:
תניא לעיל בתוספתא (פ"ג) שני מקוואות של עשרים עשרים סאה אחד שאוב ואחד כשר ירדו שנים והשיקום וטבלו בהן אפי' אדומים והלבינום או לבנים והאדימום המקוואות כמות שהיו והטובלים כמות שהיו: פי' והשיקום. דמחמת שירדו הטובלין לתוכן עלו המים וצפו על גביהן:
אפילו אדומים. המים של כשר והלבינום המים של שאוב שהיו לבנים. המקוואות כמות שהיו שהכשר כשר להקוות עליו אע"פ שנתערבו בו מים שאובין דכבר נתבטלו ברוב הכשרין קודם שבאו לתוך המקוה כדפרישית במתניתין:
הספוג והדלי. כשאין בהן שלשת לוגין בעין אלא א"כ תצטרף עמהן המים הדבוקין בהן וכיון שאין השלשת לוגין בעין לא מיקרי נפלו ולא גזור רבנן וכשר להקוות עליו:
בכלי גדול. כגון בר ט' דד' הוי מיעוטו וסגי בנקיבת ארבעה ויש חילוק לר' יהודה בין כלים לעוקה אבל רבנן משוו להו אהדדי:
שק או קופה. לא בעו נקיבה כשפופרת הנוד והא דאמרי' בפ' חומר בקדש (דף כב.) דסל וגרגותני שמלאן כלים והטבילן דטהורין אף לקדש ולא גזרינן שמא יטביל מחטין וצנוריות בכלי שאין בפיו כשפופרת הנוד משום דסל וגרגותני שאין בפיו כשפופרת הנוד לאו משום דלבעי שיתערבו המים דרך פיו אלא אפי' אין מתערבין אלא דרך הנקבין שבתוכו בטלין מים שבתוכו אגב מי מקוה כיון דמלא נקבים ואין מחזיק מים כלל וכן מוכח בתר הכי דמחלק בין סל וגרגותני שמלאו כלים למקוה שחלקו בסל וגרגותני שמע מינה דאיירי במתערבין דרך הנקבים אלה המים הכל מתבטלים וכי חלקו נעשה כשני מקוואות ולחולין דלא גזרינן הוה שרי להטביל בשק וקופה אפילו אין בפיו כשפופרת הנוד ולא הוו כשאר כלים דתנן לעיל בפ' רביעי המניח כלים תחת הצנור דפוסלין את המקוה דהני לא חשיבי מיא דידהו כשאובין:
מעלין אותן כדרכן. אפילו במקו' שיש בו ארבעים סאה מכוונות משום דתנן לקמן בפ"ז (מ"ו) דכר וכסת של עור כיון שהגביה שפתותיהן מן המים המים שבתוכן שאובין כיצד יעשה מטבילן ומעלה אותן דרך שוליהן ובשק ובקופה לא חיישינן דאין פוסלין את המקוה.
תניא בתוספתא (פ"ה) עריבה שהיא מלאה כלים והשיקה למקוה צריכה שפופרת הנוד ובמעיין כלשהוא ר' יהודה אומר משום ב"ש בכלי גדול בארבעה טפחים ובקטן ברובו קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע"פ שפיו צר כל שהוא כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפופרת הנוד: פי' ובמעיין כל שהוא אם עריבה זו במעיין סגי בנקב כל שהו: ר' יהודה אומר משום ב"ש ולא משום דב"ה פליגי אלא מב"ש שמעה תדע דבמתני' קתני לה משום סתם דגבי שוקת שבסלע הוא דפליגי ב"ש וב"ה לעיל בסוף פ' ד' ולעיל גבי עוקת המערה דהיינו שוקת שבסלע משמע דמודה ר' יהודה בכשפופרת אלמא כב"ה סבירא ליה ומיהו מצי למימר דסבר לה כב"ש בחדא וכב"ה בחדא: אע"פ שפיו צר כל שהוא כיון דפיו למעלה והמים צפין על גביו הוי חיובא בכל שהוא אבל כשמטהו על צדו אין מתחבר למעלה אלא מן הצד לכך בעי כשפופרת:
גסטרא. שפתותיה למעלה מן המים ואפ"ה כיון דשבר כלי הוא בטלי מימיה אגב מקוה וכשרים להטביל בה כלים:
ע"ג כלי חרס. דאם היתה הגסטרא טמאה ניטמאו מים שבתוכה וטימאו את הכלים אבל אם היו מים צפין ע"ג גסטרא כל שהוא תו לא מקבלי המים טומאה כיון דמחברי ממש:
וידיו טמאות. לפי שנגעו בשפתי תנור ותנור טמא מטמא את הידים ואין מטמא אדם:
אף ידיו טהורות. שאפי' נגעו נטבלו:
תניא בתוספתא (שם) מעין היוצא מן התנור והטביל בו צנון ודלעת אם היו המים צפין על גבן כמלואן הרי אלו טהורין. פי' הטביל לאו דוקא טבילה דמשום טומאה דאין טבילה לאוכלין אלא מלשון (רות ב) וטבלת פתך בחומץ לשון הדחה כלומר הדיחן: הרי אלו טהורין אע"פ שנגע בתנור טמא דמחוברין לא מכשרי עד שיתלשו דהא דמכשרי בפרק קמא דפסחים (דף טז.) היינו כשבחיבורן באו על האוכל ואחר כך נתלשו כשסילק האוכלין מן המים אבל הכא הרי המים על גב התנור כמלואו של צנון ושל דלעת נמצא דאפי' סלקן משהו מן המים לא קנגעו ביה בתנור:
עירוב מקוואות. מקוה חסר שבצד מקוה שלם א"נ בזה כ' ובזה עשרים ומתערבין המים דרך חריץ או נקב שיעורן לצרף המקוואות ולהכשירן כאילו יש בכל אחד ואחד ארבעים סאה:
כשפופרת הנוד. קנה שנותנין בפי הנוד שיהא שיעור חלל החריץ כעביה וכחללה של שפופרת דהיינו כב' אצבעות חוזרות למקומן מתהפכות בחלל הנקב בריוח והיינו כבית הלל דלעיל בסוף פרק ד' אבל בית שמאי אומרים עד שיפחות רובה ובסוף פ"ק דיבמות (דף טו.) מייתי לה ושם פירשתי דלא תיקשי הא דקיימא לן בפ"ב דגיטין (דף טז.) טופח להטפיח חיבור והכא בעי כשפופרת הנוד ובמסכת טהרות נמי פירשתיה בסוף פ' ח':
כל שיעמוד. בין עפר בין צרורות בין יבחושין אדומין אם עומדין בנקב ממעטין שיעורו:
מבריית המים. כגון יבחושין אדומים בפ"ב דזבחים (דף כב.):
תניא בתוספתא (שם) שתי אצבעות שאמרו בבינונית של כל אדם ולא מארבע בטפח כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהן כשיעור ספיקו טמא שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספיקו טמא: פי' ולא מארבע בטפח משום דאמרינן (מנחות דף מא:) דטפח ארבע בגודל שית בזוטרתי חמש באצבע והשתא באצבע היא הבינוני: ושיעורו מדברי סופרים כלומר הלכה למשה מסיני כדאמר בפ"ק דעירובין (דף ד.) ובסוכה (דף ה:) ובפ' בתרא דיומא (דף פ.):
העליון מן התחתון. כגון שני מקוואות בשיפוע של הר העליון אין בו מ' סאה ובתחתון יש בו מ' סאה ויותר מביא סילון ונותן ראשו א' בעליון וראשו א' בתחתון וצריך להעמיק ראשו העליון בתוך המקוה החסר עד שירדו למטה שיהו מושקי' למטה למקוה השלם כחוט השערה להחשב כמקוה אחד וטובל אפילו בעליון ופעמים שלמעלה מגיעים המים עד שפת הסילון ובראשו של מטה מועטים כחוט השערה ולכך נקט מניח ידו תחתיו (דלא) שלא יצאו מים לחוץ כשמתמלא עד שעה שישק (ולכך נקט) הרחוק מן הקרוב חיישינן שמא בא אדם והפסיק השקתו דלא עלתה לו טביל' וקשיא היאך מתחברין ע"י כחוט השערה הא לכל הפחו' אפי' ר' יהודה דמיקל בריש פרק שני דגיטין (דף טז.) טופח להטפיח בעי ולא מסתבר למימר שיהא חד שיעורא וגבי כותל קתני הכא סיפא כשפופרת או כקליפת השום ונראה לפרש דלא איירי הכא בחסר אלא בשלם אלא שהוא שאוב ומשיקו לכשר להכשירו וסגי בכחוט השערה דהקילו בשאיבה דרבנן כדאמר בפרק המוכר את הבית (דף סה:) ושמא מטעם זה לא חיישינן בסילון אפילו יהא קטפרס:
ממלא בכתף. כאן משמע כמו שפירשתי בהנך פירקין דלעיל בכמה דוכתי דמקוה שלם אין מים שאובין פוסלין אותו אפי' רבו על הכשרים:
תניא בתוספתא (שם) מטהרין את המקוה העליון מן התחתון והרחוק מן הקרוב כיצד מביא סילון של עץ ושל עצם ושל זכוכית ומניח ידו תחתון עד שמתמלא מים ומושכו ומשיקו אפי' בכשערה ודיו אם נכפף הסילון כל שהו פסול בד"א בזמן שהיו זה על גבי זה אבל אם היו זה בצד זה מביא סילון של רכובה מכאן וסילו של רכובה מכאן וסילון אחד באמצע ומשיק ויורד וטובל. פירוש ואם נכפף נפסל משום בית קיבול ונעשו שאובין. של רכובה ייחור של אילן כמו רכובה שבגפן:
מכאן כלומר סילון אחד בצד מקוה החסר וסילון אחד בצד מקוה השלם וסילון אחד באמצע אם אין די באלו השנים לחברם ומדנקט רכובה משמע דבזה בצד זה לא חייש לכפוף וצריך לדקדק מאי שנא:
לשתי. מצד זה לצד זה:
לערב. מלמעלה למטה:
נפרצו. היינו מלמעלה בראש הכותל ודווקא כשנסדק או ניקב שהכותל שלם למעלה ואין הנקב רואה את האויר בעי כשפופרת הנוד אבל נפרץ הכותל בראשו והפרצה רואה את האויר עד הרקיע והמים מתחברים שם סגי ברום כקליפת השום ברוחב כשפופרת הנוד ובתוספתא פליג רבן שמעון בן גמליאל וקאמר טפח מלא רוחב הפרצה וצריך לדקדק בדברים דהכא נקט על רום כקליפת השום ולעיל גבי סילון אפי' כשערה ובמס' טהרות (פ"ח מ"ט) תנן ומייתי לה בפרק שני דגיטין דמשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה הא טופח להטפיח חיבור והכל פירשתי בסוף פ' שמיני דטהרות:
אביק. פי' בערוך כמו ביב שהמים נמשכין לתוכו ויורדין מן האמבטי לאביק ויש מפרש אביק היא האמה שהמים חמין וקרין נמשכין בה ויורדין אל האמבטי עד כאן בערוך ואביק הוא לשון חקק כי ההוא דהקומץ רבה (דף לג.) ובפ"ק דעירובין (דף יא:) מאי היכר ציר אמר רב יהודה אבקתא חור שבאסקופה שציר הדלת סובב בו ולפי שיטת משנתינו נמשכין לאמבטי מים כשרים לטבילה דלאחר שרחצו בחמין שבמרחץ נכנסין לאמבטי שאצלו וטובלין בו והאי אביק כלי מתכות הוא ומשוקע באמבטי ויש בו נקב דכשנמאסים מי האמבטי מחמת טבילות פותחין הנקב שבאביק ויוצאין המים שבאמבטי וממשיכין לו מים אחרים נקיים וסותמין הנקב שלא יצאו המים ובזמן שהוא באמצע פסל לפי שכל המים גרורין על גביו כי ההיא דתניא בתוספת' שהבאתי לעיל בפ"ב (רפ"ג) גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת וירדו גשמים ונתמלאת הרי אלו פסולין מפני שהם גרורים ע"ג כלים ואם הוא מן הצד לא פסל דאין המים גרורין על גביו ואין כאן שאוב אלא מה שבתוכו ושאר המים הוו להו כמקוה כשר סמוך לשאוב ורבנן סברי דאם מקבלת האמבטי רביעית מים כשרים קודם שיגיעו לאביק כאילו מקבלת מ' סאה דמי משום דרביעית שיעור מקוה הוא מדאורייתא למחטין כדאיתא בפ"ק דפסחים (דף יז:) ואמרי' בפרק שני דזבחים (דף כב.) מקוה שיש בו מ' סאה אם קדח בו רביעית מטבילין בו מחטין וצינוריות דמהכשירא דמקוה קא אתו. ר"א ב"ר צדוק סבר דכיון דמקבל האביק (פוסל) כל שהוא [פוסל] כלומר בכל ענין שיהיה בין באמצע בין מן הצד בין מקבלת האמבטי רביעית קודם שיגיעו לאביק בין אינה מקבלת:
תניא בתוספתא (פ"ה) המת במרחץ הקמין טמא המת בקמין המרחץ טמא מפני האביק הנוגע באביק טמא וטהור בעלייתו ר"ש אומר הנוגע באביק טהור שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע. פי' האי מרחץ היינו אמבטי דמתניתין שמימיו כשרין לטבילה וקמין הוא כעין קומקומין שיש בו מים חמין ולוקחין מהם לחמם מימי האמבטי דאין נפסלין במים שאובין כיון דיש בו מ' סאה מים כשרים ואם המת באמבטי נטמאו כל אותן חמין ואם המת בקמין האמבטי טמא מפני האביק כלומר לא שיטמאו מימיו דלא מקבלי טומאה אלא האביק לבדו טמא ומטמא את הנוגע בו בשעת טבילה אע"פ שפינו את המת. וטהור בעלייתו דאע"ג דאדם הנוגע בכלים שנגעו במת בעי הזאה ג' ושביעי כדפרישית בריש אהלות ה"מ בכלים תלושין אבל האי אביק מחובר הוא וגם משמש עם הקרקע שעיקר תשמישו לדבר שאינו מקבל טומאה וטומאה קלה בעלמא אית ביה מדרבנן ותדע דהא ר"ש מטהר לגמרי.
המטהרת שבמרחץ. שקתות המים העשויות במרחץ מכל צדדין ונמשכין בהם מים צוננין ברהטים דלאחר שרחצו בחמין משתטפין בצונן ומטהרין את עצמן ופעמים שהן נקובות זו לזו וגבוהות זו מזו שיש עומדות בגובהו של מרחץ ויש בשיפולו והמים באים מזו לזו דרך הנקבים:
אם יש כנגד הנקב שלשת לוגין פסול. אם אין בו מ' סאה נפסל להקוות עליו אע"פ שהכשר לצד העליון ואין דרך מים לעלות וכל שכן אם הכשר לצד תחתון:
אחד משלש מאות ועשרים. דשלשת לוגין אחד משלש מאות ועשרים בארבעים סאה דאמה על אמה ברום ג' אמות הוא שיעור מקוה המחזיק ארבעים סאה צא וחשוב שיעור הנקב אחד משלש מאות ועשרים של אמה על אמה ברום שלש אמות: אפי' התחתונה מליאה כשרים והעליונה מלאה שאובים שדרך מים לירד אפי' הכי אין שלשת לוגין שאובין שבנקב פוסלין את התחתונה:
שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו. ור"א לטעמיה דמכשר כמו כן בברייתא שהבאתי לעיל בפרק שני גבי גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת דפסלי רבנן מפני שהן גרורין על גבי כלים ור"א מכשיר שאין המים פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו: