רבינו שמשון על מקואות ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · רבינו שמשון · על מקואות · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

שהעבירו על גבי השוקת. שהוא כלי ולא שוקת שבסלע:

כשר חוצה לה. כל שהוא שחוץ לשוקת על גבי שפתה כשר להטביל בו מחטין וצנוריות:

והפסיקו. שאין מי הבריכה מחוברין למעיין הרי הוא כמקוה ואין מטהר בכל שהוא עד שיהא שם ארבעים סאה:

פסול לזבים. דכבר פסק חיותם וזבים ומצורעים ומי חטאת כתיב בהו מים חיים:

משנה ב[עריכה]

על גבי כלים. נקובין דאי לאו הכי מאי שנא כלים משוקת:

הרי הוא כמות שהיה. לטהר בזוחלין ובכל שהוא:

הרי הוא כמקוה. דבעי ארבעים סאה ובאשבורן:

ובלבד שלא יטביל על גבי הספסל. גזירה אטו טבילה בכלי:

תניא בתוספתא (שם) מעיין היוצא לתלמי ומן התלמי לבריכה ראשונים ראשונים הרי אלו פסולין מפני שהן נשאבין כיצד הוא עושה נוקבן מעין זקנו כל שהן ונמצאו מים מועטין מטהרין את המרובין. [הגה"ה ור"י מסיפונט משבש גירסא תלמי וה"ג מעיין היורד לכלים ומן הכלים לבריכה וכו' גם משבש גירסא נוקבו מעין זקנו ואמר דה"ג נקבו למעיין נקבים כל שהן ע"כ ע"ש:] פי' תלמי כלי שכך שמו נוקבו מעין זקנו כל שהן לבטלו מתורת כלי והאי מעין זקנו בשוליו דסגיא בכמלא מחט כדמפרש בסוף פרקין דלעיל: ונמצאו מים מועטין שמן המעיין לבריכה מטהרין את מי הבריכה המרובין הנשאבין וקשה בלא נקיבה נמי לתכשרי כולהו כיון דמחוברין למעיין דאפי' מעיין שריבה עליו מים שאובין מטהר בכל שהו כדתנן פ"ק ואפילו בתוך הכלי עצמו שרי לטבול כדאיתא בריש חומר בקודש (דף כב.) שמטבילין כלי בתוך כלי שיש בפיו כשפופרת הנוד והאי תלמי נמי יש בפיו כשפופרת הנוד מדמכשיר מי הבריכה לאחר נקיבה כל שהו ומהא דתנן לעיל בפ"ג (מ"ג) בור שהוא מלא מים שאובין והאמה נכנסת לו ויצאה הימנו לא קשיא לן דאיכא למימר בשאין ארבעים סאה באמה דאמה היינו חרדלית של גשמים אבל עוד קשה ממתני' דהכא דקתני למעיין שהעבירו על גבי השוקת פסול אמאי פסול כיון דמי השוקת מחוברין למעיין דמטהר בכל שהוא ואי הוה אמרינן דהא דמעיין מטהר בכל שהוא היינו לטבילת כלים אבל לאדם בעי ארבעים סאה הוה ניחא דאיכא לאוקומי הך דתלמי לאדם וכגון שאין ארבעים סאה ממקום מוצא המים עד התלמי אבל עד הבריכה יש ארבעים סאה וכן משמע בפ' חומר בקודש (שם) דאמר רבה מקוה שחלקו בסל וגורגתני הטובל שם לא עלתה לו טבילה דהא ארעא חלחולי מחלחלא ובעינן ארבעים סאה במקום אחד והיינו מים הנובעים דאילו מי גשמים לא מחלחלי והא דתנן לעיל בפ"ק (מ"ז) גבי שש מעלות למעלה מהן מי מקוה שיש בו ארבעים סאה טובלין ומטבילין והדר קתני למעלה מהן מעיין שרבו עליו מים שאובין שוה למקוה לטהר באשבורן ולמעיין להטביל בו בכל שהו לאו משום דכל הכשר במקוה של ארבעים סאה יהא כשר במעיין בכל שהו דאדרבה מדקתני גבי מקום טובלין ומטבילין דהיינו טובלין אדם ומטבילין כלים וגבי כל שהו דמעיין קתני להטביל בו בכל שהוא ולא קתני טובלין ומטבילין בו בכל שהו שמע מינה דלענין מטבילין הוא מלמעלה ולא לענין טובלין דאידי ואידי בעי ארבעים ומיהו דבר תימה הוא לומר דמי הבריכה שיש בהן יותר מארבעים סאה קודם נקיבת התלמי היו כשרים לכלים ופסולין לאדם ועוד דהרי אלו פסולין קתני משמע אף לכלים ועוד דמתניתין דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול על כרחין לכלים קתני דהא קתני סיפא העבירו ע"ג שפה כל שהו כשר חוצה לה שהמעיין מטהר בכל שהוא וא"כ בתוך השוקת נמי ליתכשר דכל הכשר חוצה לה יש לנו להכשיר בתוכה כיון דמחברי מיא ונראה לפרש שיש לחלק בין כלים התלושין דכשרים להטביל בתוכם לכלים הקבועין שהמעיין נגרר על גבם דגזרי בהו רבנן להטביל בתוכם דילמא אתי בהו לידי תקלה דפעמים שקובעים אותם במקום מוצא המים ואין שם כשפופרת הנוד ונמצאו כל המים העוברים על גביו פסולין ואי לאו מתניתין דעל גבי שפה כל שהו הייתי יכול להעמיד דבכי האי גוונא ודאי דוקא פסלינן אבל אי איפשר לומר כן דהא מכשרינן על שפת השוקת ופסלינן בתוך השוקת לכך צריך לומר מטעם גזירה ויתכן דהיינו טעמא נמי דרבי יוסי דאמר במתניתין ובלבד שלא יטביל על גבי ספסל וניחא נמי השתא הא דאמר רבא בפרק בתרא דנדה (דף סו:) אשה לא תעמוד על גבי כלי חרס ותטבול דאמרי' סבר רב כהנא למימר משום גזירת מרחצאות היכי סלקא דעתך למימר הכי הא שרינן להטביל כלי בתוך כלי אלא בחרס הקבוע שם לעמוד על גביו מפני הטיט איירי ואסרוהו מטעמא דפרישית כמו שאסרו על גב ספסל וטעמא דספסל אין לומר כדקאמרינן התם בנדה דאפי' אסילתא אסור משום דבעיתא דהכא ובלבד שלא יטביל קתני משמע אפי' כלים דליכא בעתותא:

משנה ג[עריכה]

משוך כנדל. שמימיו זוחלין במקומות הרבה כנדל זה שמרבה רגלים כדאמרינן בסוף אלו טרפות (דף סז.) עד כל מרבה רגלים זה נדל:

ריבה עליו. ולא שריבה לו מים שאובין דא"כ לא היה מטהר בזוחלין כדתנן לעיל בסוף פרק קמא אלא ריבה עליו היינו שעשה בריכות לכל המקומות שהיה מוליך ונתמלאה כל אחת מים:

הרי הוא כמות שהיה. דבמקום שהיו מימיו זוחלין קודם שריבה עליהם והרחיבן שם מטהר בזוחלין ומן הצדדין אין מטהר אלא באשבורן ובסוף פ"ק הבאתי ברייתא מתוספתא (פ"א) כיוצא בזו דקתני מעיין שמימיו מועטין וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואינו מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו דריבה עליו היינו שעשה בריכה לפניו ונתמלאת מים והכי נמי קתני בתוספתא (פ"ד) מעיין שהוא מושך כנדל וריבה עליו והרחיבו מטהר באשבורן ואין מטהר בזוחלין אלא עד מקום שיכול להלך מתחלתו:

היה עומד. כלומר שאותו מעיין לא היו מימיו זוחלין אלא עומדים:

וריבה עליו. שהרחיק מקום עמידתו:

והמשיכו. מקום הרחבתו עשה זוחלין:

שוה למקוה לטהר באשבורן. ואין מטהר בזוחלין מאחר דעיקר מקום המעיין אינם זוחלין:

משנה ד[עריכה]

משנה זו במסכת פרה פרק שמיני ושם פירשתים:

משנה ה[עריכה]

הזוחלין. כגון נהרות שהן זוחלין כמעיין הן לטהר בכל שהוא ובזחילה:

והנוטפין. כגון מי גשמים כמקוה הן לטהר באשבורן דוקא ולהצריך ארבעים סאה והיינו טעמא דאבוה דשמואל בפרק במה אשה (דף סה.) דעביד לבנתיה מקוואות ביומי ניסן שמא ירבו נוטפין על הזוחלין דאין הנוטפין מטהרין בהזחלה:

שהן כשרין כלומר בזחילה הואיל ונוטפין מועטין ואיצטריך לאשמועינן אפילו במקום שאין כדי טבילה בזוחלין אא"כ נוטפין משלימין להן דאי לא תימא הכי מאי קמ"ל פשיטא דא"כ יפסלו כל הנהרות אפילו למ"ד נהרא מכיפיה מבריך:

נוטפין שעשאן זוחלין. כגון מקוה שפרץ על שפתו ומימיו יוצאין וזוחלין:

סומך אפי' מקל או קנה או זב או זבה. סומכין ביד או ברגל וסותמין מקום יציאת המים ועומדים במקום אחד ונעשין אשבורן ויורד הטמא וטובל:

כל דבר המקבל טומאה. אפי' טהור כיון דמקבל טומאה אין מזחילין בו. כלומר אין מעמיד מקום זחילתן וטעמא דר' יוסי כדתנן במסכת פרה פ"ו (מ"ד) נתן ידו או רגלו או עלי ירקית כדי שיעברו מים לחבית פסולין דדבר המקבל טומאה פוסל ומפרש טעמא בפרק שני דזבחים (דף כה:) דאמר קרא מקוה מים יהיה טהור הוייתן על ידי טהרה תהא ומיהו יתכן דאפילו ר' יהודה דפליג הכא מודה התם דהכא המקוה עשוי ושלם:

משנה ו[עריכה]

גל שנתלש. בפ"ב דחולין (דף לא.) ובסוף פ"ב דחגיגה (דף יט.) מייתי לה ורוצה לדקדק מכאן דחולין לא בעו כוונה ומוקי לה ביושב ומצפה אימתי יתלש הגל וקמ"ל דלא גזרינן אטו חרדלית של גשמים ולא גזרינן נמי אטו כיפין:

טובלין. אדם:

ומטבילין. כלים:

פרסת חמור. והוא הדין פרסת כל בהמה:

המעורבת בבקעה. שנתקבצו בבקעה מי גשמים מ' סאה ופרסה זו מעורבת להן בכשפופרת הנוד:

חרדלית. כמו הרדלית זרם של גשמים היורדים מדליו של הר ואפי' אין מתחלתן ועד סופן כי אם מ' סאה מטבילין בהן לבית שמאי על כרחין קסברי דקטפרס חיבור וקסברי דנוטפין מטהרין בזוחלין ומיהו אפשר שיש אצל חרדלית פרסת בהמה שהמים עומדין לתוכה מחוברת לחרדלית כשפופרת הנוד:

וב"ה אומרים אין מטבילין. דקטפרס אינו חיבור ומיהו מדקתני סיפא ומודים משמע דבזחילה פליגי:

שגודר כלים וטובל בהן. כלומר עושה מחיצה בכלים טמאים כגון בגדים או שאר כלים ובלבד שיעכבו הילוך המים שלא יהו זוחלין:

וטובל במים. שחוץ לכלים:

וכלים שגדר בהן לא הוטבלו. לפי שאין כל הכלים טבולין במים העומדים כי אם צד העליון של צד המים העומדין ולא צד שכלפי מטה בתחתית ההר:

תניא בתוספתא (רפ"ה) גממיות ע"פ המקוה וכן מקום פרסת רגלי בהמה אם היו מעורבין כשפופרת הנוד מטבילין בהן ואם לאו אין מטבילין בהן ר' יהודה אומר הרי הן כעוקת המערה. פי' עוקת המערה דינה מפורש בפרק שאחר זה:

עוד תניא בתוספתא (פ"ד) ואי זו היא חרדלית מי גשמים הבאין מדרון רואין אותן אם יש מתחלתן ועד סופן צירוף מ' סאה מטבילין בהן ואם לאו אין מטבילין בהן דברי ב"ש ב"ה אומרים אין מטבילין בהן עד שיהא לפניו עוגל ארבעי' סאה ומעשה בכובסין שהיו בירושלים שהיו גודרין את הכלים וטובלין בהן והכל מודים בכלים שגדר בהן לא הוטבלו: