המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
(מ-מא) "ותאזרני", תחת שבאופן הראשון אמר האל המאזרני חיל ויתן תמים דרכי שיהיה החיל שלו שלא למלחמה, אמר עתה "שיאזרהו חיל" שיהיה החיל " למלחמה" ובכ"ז אתה "תכריע קמי תחתי" היינו במקומי, אתה תהיה במקומי להכריע אותם, "ואויבי תתן לפני עורף" שכ"ז תעשה, (עי' באה"מ):
ביאור המילות
(מ-מא) "קמי, אויבי, משנאי". הקמים הם הלוחמים עמו והם יכרעו במלחמה, ואויבי דורש רעה ועומד מרחוק וכשיראה מפלת הקמים יברח, והשונא הוא רק מואס בו, אבל משנאי מורה שממאסו גם בעיני אחרים ומוסיף שגם אותם יצמית וכ"ש לאויביו:
(מ) ותאזרני חיל למלחמה כו'. אמר הנה שאלתי מאתך ה', שמה שאתה עתיד לעשות בסוף לתת נקמת ה' בעמלק על ידי, כי הוא דוד הוא משיח, תעשה לי מעתה שארדוף אויבי ולא אשוב עד כלותם, אל נא תחשיבני למקשה לשאול. כי הלא שלשה חלוקות הם, א' הקמים עלי להלחם בי, ב' הנקראים "אויבים" בעלי איבה עם ישראל המעותדים להלחם בישראל לעת מצוא, ג' אשר אינם מגדר אויבים רק שיש להם שנאה - מה הנקראים "משנאים". אמר דוד הנה משלש אלה איני צריך לשאול ממך רק אחת מהנה, באופן שאין שאלתי גדולה. וזהו אומרו ותאזרני חיל כו' והוא לומר, הנה על הקמים עלי מאליהם איני צריך לשאול, כי הלא מאשר אזרתני חיל למלחמה ידעתי כי תכריע קמי תחתי שהיא החלוקה האחת:
