מי שמשקיע - צריך להשפיע

(קהלת י ט): "מסיע אבנים יעצב בהם, בוקע עצים יסכן בם"

1. ע"פ ר' יוסף קרא , יעצב מלשון עצב = צער, יסכן מלשון סכנה: " "מסיע אבנים - פעמים שהם באים לו לעצבון, כשם שהוא אומר (במשלי כו-כז) "כורה שחת בה ייפול וגולל אבן אליו תשוב";  וכן בוקע עצים ייסכן בם - לשון סכנה, פעמים חוטב עצים ונשל קיסם מן הבקעת והכה אותו ומת" "; וכן פירשו ר' ישעיהו מטראני, JPS. וש' ל' גורדון הביא גם פירוש ש- ייסכן מלשון סכין - ייחתך בם; בכל מקרה, הפסוק מדבר על סכנות בעבודה, כמשל לכך שכל אדם מקבל את תוצאות מעשיו. 

• אולם, אם הכוונה היא לומר, שאדם המסיע אבנים עלול להיפגע ולהיפצע - קצת מוזר לבטא כוונה זו במילה ייעצב = יהיה עצוב.
• ועוד: עד כמה שידוע לי, המילה "סכנה" אינה נמצאת בלשון המקרא, וגם לא המילה "סכין" ב-ס (רק ב-שׂ:  (משלי כג ב): "ושמת שכין בלעך אם בעל נפש אתה"( פירוט ); וגם שם המשמעות אינה ברורה).

2.ע"פ רש"י, יעצב מלשון עצבון = עבודה, יסכן מלשון סוכנת = מחממת (גם בערבית השורש "סחן" משמעו "חום"; גם המאכל חמין נקרא בערבית סחינה): " "מסיע אבנים ממחצבתם בהרים מתיגע להם: יעצב - לשון יגיעה, כמו (בראשית ג) בעצבון תאכלנה, כלומר: כל אדם, לפי מלאכתו - עצבונו; אף עושה רעה לפי זריעתו יקצור: יסכן בם - יתחמם בם, כמו (מלכים א א) ותהי לו סוכנת; אף העוסק בתורה ובמצות, סופו ליהנות מהם" "; וכן פירש רשב"ם.

• אולם, לפי פירוש זה, לא ברור מדוע המשל הקשור לאבנים הוא משל שלילי (מסיע אבנים יהיה עצוב ויגע), והמשל הקשור לעצים הוא משל חיובי (בוקע עצים יתחמם בהם);
• בנוסף לכך, הפירושים עצב = יגיעה, סוכנת = מחממת אינם נפוצים בלשון המקרא; הפסוקים שמביא רש"י ניתנים להתפרש גם לפי המשמעות הרגילה: עצב = צער , סוכנת = מנהלת משק הבית.

3. לכן נראה לי, שבפסוק זה, יעצב מלשון עיצוב = פיסול ; יסכן מלשון מסכנות = אסמי תבואה; והפסוק כולו הוא חיובי - המתאמץ ומסיע אבנים ממחצבתם, יוכל לעצב בהן מבנים ופסלים לפי רצונו; המתאמץ ובוקע עצים - יוכל להשתמש בהם לבניית אסמי תבואה; בקיצור: מי שעושה את העבודה - הוא שצריך לקבוע איך להשתמש בתוצאותיה.