קטגוריה:משלי ה ב

1. הפסוק מתחיל בשם-פועל לשמור מזימות, ומכאן יש לפרש שהוא תאור-תכלית של הפסוק הקודם: הקשב לדברי החכמה שלי כדי לשמור על האזניים שלך מזימות. מלא את אזניך בדברי חכמה ותבונה - כך תשמור עליהן מלשמוע דיבורי זימה.

הביטוי לשמור מזימות מתייחס גם לחצי השני של הפסוק: ודעת שפתיך ינצורו כדי לשמור על השפתיים שלך מזימות. מלא את שפתיך בדברי דעת - כך תשמור עליהן מלהשתתף בשיחות של זימה.

הפיתוי מתחיל בהקשבה לדיבורים לא צנועים, וממשיך בהשתתפות פעילה בשיחה ובפלירטוט. והדרך להינצל מפיתוי זה היא "למלאות את שכלו מן המושכלות האמיתיות ומן המוחין הקדושים חכמה בינה ודעת, כי הם אשר ידברו בליבו תמיד, והוא ישתעשע באמרי אמת שלהם ולא יטה ליבו אל השעשוע המדומה והמרמה" (רמ"ד ואלי).

אפשר גם לפרש שהפסוק שלנו הוא דברי-החכמה שהפסוק הקודם קורא להקשיב להם: הקשב לדברים החכמים שאני אומר לך עכשיו, ואלה הם: כדאי לך לשמור מזימות וכו'. בדרך זו ניתן לפסק את פסוקנו בשתי דרכים:

2. לפי הטעמים: "לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת, וְדַעַת שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ": שמור בליבך שיש בעולם מזימות (מזימה היא תוכנית שמטרתה לפגוע בזולת), והיזהר מהמזימות הללו; וודא שגם השפתיים שלך ינצרו, ישמרו היטב את המוּדעוּת הזאת. לפי פירוש זה, שפתיך הן הנושא של ינצורו: השפתיים צריכות לפתח מודעות לסכנה שבפיתוי, ולפתח סלידה אינסטינקטיבית מפלירטוטים ושיחות לא צנועות, עד שיתקיים בהן מאמר המשורר: "כשאני אִתָּךְ - אני כמו דג" (קובי אוז).

3. בשונה מהטעמים: "לִשְׁמֹר מְזִמּוֹת וְדַעַת, שְׂפָתֶיךָ יִנְצֹרוּ" - שמור בליבך מזימות ודעת, והן - המזימות והדעת - ינצרו, ישגיחו על שפתיך, שלא יתפתו לשיחות עם אשה נואפת. כאן שפתיך הן המושא של ינצורו.