בבית המקדש שבנה שלמה היו 10 עגלות שנקראו " מכונות " (מלשון כן, בסיס), שעליהן הובילו כיורים לרחצה והיטהרות. בצלעות העגלות היו מסגרות:

(מלכים א ז כח): "וזה מעשה המכונה: מסגרת להם, ומסגרת בין השלבים".

מסגרות הן, כמו בלשון ימינו, לוחות ריבועיים סגורים: " "המסגרות כמין טבלאות" " (רש"י) , " "מחיצה נמוכה מקפת וסוגרת המכונה מכל ארבעת הפאות" " (מצודת דוד) , " "מעין דפנות היורדות משפתה העליונה וסוגרות עליה" " (דעת מקרא) , כמו בשולחן שהיה במשכן: (שמות כה כה): "ועשית לו מסגרת , טפח סביב; ועשית זר זהב למסגרתו סביב".

שלבים הם, כמו בלשון ימינו, מקלות מחברים, כמו המקלות שדורכים עליהם כשעולים על סולם: " "כעין שליבות סולם, כמין מקלות נחושת זקופין על המסגרות" " (רש"י) , " "בדים וסמוכות... הבאות לחיזוק גוף המכונה מזה, ולחלק את המסגרות למדורות-מדורות מזה" " (דעת מקרא) .

הדפנות היו באורך של 4 אמות (ראו מלכים א ז כז), ובגובה של 1.5 אמות (ראו שם ברש"י), וזה כנראה היה גם גודלן של המסגרות החיצוניות: " מסגרות להם ". השלבים חילקו את המסגרות החיצוניות לתאים ריבועיים, ובכל תא היתה מסגרת פנימית: " ומסגרות בין השלבים ". הציור שלמטה מראה דופן אחת של המכונה במבט מהצד, כל משבצת מציינת עשירית אמה:

האות ס מציינת מסגרת, והאות ש מציינת שלב.

מדוע היה צורך במסגרות בין השלבים? אולי כדי לשים בהן ציורים:

(מלכים א ז כט): "ועל המסגרות אשר בין השלבים - אריות, בקר, וכרובים; ועל השלבים כן ממעל; ומתחת לאריות ולבקר - ליות מעשה מורד"

על כל מסגרת היה ציור אחר - ציורים של אריות, בקר וכרובים.