1. פירשנו שהפחד הוא העונש על חטא שכחת ה';

2. ויש שפירשו שהפחד הוא החטא - הפחד הוא-הוא שכחת ה', והנביא מוכיח את בני ישראל על כך שהם פוחדים: " "למה שכחת השענת המקום ותפחד ממנו?!" " (מצודת דוד) , " "ראוים היו ישראל כלייה... אלולי שנסמכה דעתן על דעת הזקן אביהם, אמרו: 'מה אבינו יעקב, שהבטיחו הקדוש ברוך הוא... נתיירא, אנו על אחת כמה וכמה!'. הוא שהנביא מקנתר את ישראל ואומר להם: "ותשכח ה' עושך, נוטה שמים ויוסד ארץ...ותפחד תמיד כל היום "." " (ר' ברכיה ור' חלבו בשם ר' שמואל בר נחמן משם ר' נתן, בראשית רבה עו א ; ראו פחדיו של יעקב ) .

בדרך-כלל הפחד הוא רגש חיובי, כמו ב (משלי כח יד): "אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד, וּמַקְשֶׁה לִבּוֹ יִפּוֹל בְּרָעָה"( פירוט ), אך פחד מוגזם הנובע מדמיונות-שווא הוא חטא המעיד על שכחת ה'.

1. פירשנו שהתוכחה היא על כך שהפחד הספציפי בימי הנביא היה דמיוני ומוגזם - " "הלא חמתו זאת נסתרת בליבו, עדיין רחוק הדבר שיוציאנה אל הפועל, ומדוע פחדת?" " (מלבי"ם) .

2. אך יש שפירשו שהתוכחה היא על כל פחד - כל פחד מפני אויב בשר ודם הוא מוגזם, כי כוחו של האויב הוא זניח לעומת כוחו של ה': " "הלא מחר בא ואיננו כי ימות לשחת, ואם כן למה שכחת השענת המקום ותפחד ממנו?" " (מצודת דוד) .

• אולם, לפי פירוש זה קשה להסביר את פחדיהם של גדולי ישראל, שפחדו מאויבים בשר ודם, כגון יעקב ו שמואל .