מ"ג ישעיהו נא יד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יד. מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: מהר צעה להפתח ולא ימות לשחת ולא יחסר לחמו

מנוקד: מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ.

עם טעמים: מִהַ֥ר צֹעֶ֖ה לְהִפָּתֵ֑חַ וְלֹא־יָמ֣וּת לַשַּׁ֔חַת וְלֹ֥א יֶחְסַ֖ר לַחְמֽוֹ׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"מהר צועה להפתח" - אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות

"צועה" - ל' דבר העומד להיות נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנביא ליין (ירמיהו מח) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש

"צועה" - חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כחו

"ולא ימות" - המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדר' אגד' הוא בפסיקתא רבתי

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מהר צעה להפתח", שימהר להפתח החמה העצורה וסוערה בבטנו "טרם ימות" האויב "לשחת או טרם יחסר לחמו", כי על הרוב תקדים לו המיתה או העוני טרם יוציא חמתו אל הפועל, אבל גם אם ימהר לפתוח החמה מבטנו טרם ימות או יעני, מ"מ למה פחדת, הלא.


ביאור המילות

"צעה", ריעו הוא זועה וסועה, רוח סועה, רק שהונח על היין החדש התוסס בכלי וסועה וזועה לפתוח פי חותם צר ולנפץ הנבל, כדרך משקה החזק החתום בכלי מלא. וכוונה זאת הוצאתי מירמיה (מח יב) כמו שפרשתי שם, וממנו הושאל אל תכונה סגורה בנפש עת תפתח ותזוע לצאת, על סערה הפנימית בנפש האדם להוציא חמתו, כמשל שהחמה תוססת מעלת קצף ורתיחה, פותחת בטן האדם ויוצאת לחוץ, ועי' לקמן (סג א'):

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ולא ימות לשחת" - אף עודו בגולה לא ימות להיות נשחת מכל וכל ואף לא יחסר לו די לחמו וספוקו

"מהר צועה להפתח" - הנוע וטלטול הגולה ימהר להפתח וילך לו ואמר בלשון שאלה מן החבוש במאסר ורצה לומר לא יהיה עוד מטולטל בגולה

מצודת ציון

"צעה" - הוא ענין טלטול הנוע ממקום למקום וכן ושלחתי לו צועים וצעהו (ירמיהו מח)

"להפתח" - ענין התרת המאסר וכן אסוריו לא פתח (לעיל יד)