רש"י על ישעיהו נא
<< · רש"י על ישעיהו · נא · >>
פסוק א (כל הפסוק)
"אל צור חוצבתם" - ממנו
"ואל מקבת בור" - שנוקבין וחוצבין בה את הבורות אשר נוקרתם בה נוקרתם ל' נקרת הצור (שמות לג) יקרוה עורבי נחל (משלי ל) ומי הוא הצור הוא אברהם אביכם ומי היא המקבת היא שרה אשר חוללתכם אשר ילדתכם ל' כי חלה גם ילדה (לקמן סו)פסוק ב (כל הפסוק)
"תחוללכם" - אשר תלד אתכם
"כי אחד קראתיו" - כי אחד היה יחידי בארץ כנען אשר הגליתיו שם מארצו וממולדתו קראתיו רביתיו וגדלתיו לשון קריאי העדה (במדבר א) וכשם שהוא היה יחיד וגדלתיו כן אגדל אתכם שאתם יחידים ליפסוק ג (כל הפסוק)
"וערבתה" - אף הוא ל' מדבר כמו בארץ ערבה ושוחה (ירמיהו ב) אלא שהערבה כבר היה בה ישוב והוחרבה
"תודה" - קול הודייהפסוק ד (כל הפסוק)
"כי תורה מאתי תצא" - דברי נביאים תורה הוא והמשפטים סופן להיות מרגוע ומנוחה לעמים אשר אהפוך להם שפה ברורה לעבדני
"ארגיע" - אניחפסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ו (כל הפסוק)
"שמים כעשן נמלחו" - שרי צבאות העכו"ם שבשמים
"נמלחו" - נתבלו כמו (ירמיהו לח) בלויי הסחבות והמלחי' בגד הנשחת ל"א נמלחו נתבלבלו ל' מלחי הים שמבלבלין המים במשוטות מנהיגי הספינה וכן ממולח טהור קדש (שמות לה)
"והארץ" - שלטוני הארץ
"ויושביה" - שאר העם
"וישועתי" - לעמי לעולם תהיה ד"א שמים וארץ ממש וכן פתרונו שאו עיניכם והביטו אל השמים ואל הארץ וראו כמה הם חזקים ובריאים ואע"פ כן יבלו וצדקתי וישועתי יהיו לעולם הרי שצדקתי בריאה וחזקה יותר מהםפסוק ט (כל הפסוק)
"עורי עורי" - תפילת הנביא היא
"רהב" - מצרים שכתוב בה רהב הם (שבת לעיל ל)
"מחוללת" - לשון הרג חלל
"תנין" - פרעהפסוק יא (כל הפסוק)
פסוק יב (כל הפסוק)
פסוק יג (כל הפסוק)
"ותשכח ה' עושך" - ולא נשענת עליו
"המציק" - מושלי העכו"ם המשעבדים בכם
"כאשר כונן" - נזדמן
"ואיה חמת המציק" - מחר בא ואיננופסוק יד (כל הפסוק)
"מהר צועה להפתח" - אפי' נקבין קשין עליו וצריך הוא להפתח בהילוך המעים כדי שלא ימות לשחת וכיון שמיהר להפתח צריך הוא למזונות רבים שאם יחסר לחמו אף הוא ימות
"צועה" - ל' דבר העומד להיות נירוק כמו שאומר במואב שדימהו הנביא ליין (ירמיהו מח) השקט אל שמריו ולא הורק מכלי אל כלי ונא' שם ושלחתי לו צועים וצעהו וכליו יריקו ד"א מהר צועה אותו האויב המציק שהוא עכשיו חגור מתני' חלוץ כח ימהר להפתח ולהיות חלש
"צועה" - חוגר כמו (לקמן סג) צועה ברוב כחו
"ולא ימות" - המסור בידו לשחת אבל הלשון ראשון מדר' אגד' הוא בפסיקתא רבתיפסוק טו (כל הפסוק)
פסוק טז (כל הפסוק)
"לנטוע שמים" - לקיימא עמא דאמיר עליהון דיסגון ככוכבי שמיא
"וליסוד ארץ" - ולשכללא כנישתא דאמיר עליהון דיסגון כעפרא דארעאפסוק יז (כל הפסוק)
"קבעת" - ת"י פילי והוא שם כוס ולי נראה קבעת אלו השמרים הקבועים בתחתית הכלי ומצית יורה עליו כמה שנאמר שמריה ימצו (תהלים עה)
"התרעלה" - הוא משקה המטמטם ומתיש כח האדם כאסור וקשור ומעוטף כמו הברושים הרעלו (נחום ב) והשרות והרעלות שהוא לשון עיטוף ובמס' שבת מדיות רעולות מין סרבל נאה להתעטף בו
"תרעלה" - (אינטומישמנ"ט בלע"ז)
"מצית" - (אגושטי"ר בלע"ז)