המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"כנוקף זית" - חוזר לתחילת המקרא לומר מספר הנשארים יהיו ככורת פרי אילן זית אשר מעט ישאיר אחריו וכמספר העוללות הנשארים בגפנים כאשר כלה הבציר והמה המעט וכן מעטים יהיו הנשארים מבני ישראל
"כי כה יהיה" - כי כן יהיה מספר הנשארים בין הנשארים בא"י בין הנשארים בגולה בתוך העמים
מצודת ציון
"כה" - כן
"כנוקף" - ענין כריתה וכן ונקף סבכי העיר (לעיל ו)
"כעוללות" - הם הענבים הקטנים הנשארים באילן ואין מי חושש עליהם והוא מלשון עולל ויונק
"כלה" - נשלם
"בציר" - כן יקרא תלישת הענבים כמו כי תבצור כרמך (דברים כד)
"כי כה", אחר שספר החורבן והגלות שהיה למלכות אפרים ע"י סנחריב התחיל לספר הישועה והנס שיהיה לחזקיה, אומר עת "שכה יהיו" ישראל דומים "בקרב הארץ" היינו בארץ ישראל, "ובתוך העמים" הוא בארץ גלותם, "כנקף" הוא מאמר מגביל, "בקרב הארץ" יהיו דומים "כנקף זית", כלוקט את כל פירותיו אחת אחת, כן יהרגו ויגלו את כולם, "ובתוך העמים" יהיו דומים "כעללות אם כלה בציר" הנשארים מהם אשר ימצאו בתוך העמים בחלח וחבור הם יהיו מ¥עטים כעוללות אחרי הבציר. ר"ל בא"י שם יכריתו כולם והנשארים בגולה יהיו אך עוללות מועטים:
