מ"ג ישעיהו כד יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


יב. נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: נשאר בעיר שמה ושאיה יכת שער

מנוקד: נִשְׁאַר בָּעִיר שַׁמָּה וּשְׁאִיָּה יֻכַּת שָׁעַר.

עם טעמים: נִשְׁאַ֥ר בָּעִ֖יר שַׁמָּ֑ה וּשְׁאִיָּ֖ה יֻכַּת־שָֽׁעַר׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ושאיה יוכת שער" - על ידי שאיית גלמוד שיהו הבתים שואין מאין יושב יוכתו השערים ע"י שדים ומזיקין

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"נשאר", עתה לא ישאר רק שמה, ור"ל בעיר ששם היו הבתים והדירה יהיה עתה שמה, ובשער העיר ששם היה הקיבוץ תמיד ברוב עם, ושם היו יושבים הזקנים, ומרבית עם, כמ"ש זקנים משער שבתו, ישיחו בי יושבי שער, עתה "משאיה" וגלמוד "יוכת השער", שלא ימצא שם איש:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ושאיה" - ובעבור השאיה יוכת שער כל עיר כי כן דרך עיר שוממה ששעריה כתותים ונתוצים כי אין מי משגיח בתקנתם

"נשאר בעיר שמה" - ר"ל המשוש הלך ונשארה השמה

מצודת ציון

"שמה" - שממה

"ושאיה" - כמו ובשאיה והוא מענין שממה כמו שאו ערים (לעיל ו)

"יוכת" - מלשון כתיתה