המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"על ארץ פרזות" - יושבי כפרים מאין חומה שבוטחים במעוזם ואינם יראים להתאסף אל ערי מבצר פרזות כמו מערי הפרזי מאין חומה
"אבוא" - אל השוקטים ואראה מה הוא מבטחם
"אבוא השוקטים" - אבוא אל השוקטים במנוחה ויושבים לבטח ר"ל אינם נשמרים מן האויבים להתאסף בערי המבצר כי לבם בטוח מן האויב ולכן יושבים מבלי חומה סביב ואין להם בריח ודלתים וכאומר והואיל וכן אכבוש אותם בקלות רב
מצודת ציון
"פרזות" - כן יקראו הערים אשר אין חומה להם וכן פרזות תשב ירושלים (זכריה ב)
"ואמרת", מפרש הדברים שיעלו על לבך, הוא שתאמר הלא א"צ ללחום בארץ הזאת, ולא יקנה הלוחם בה שם וכבוד, כי הארץ תהיה קשה לכבוש מפני ג' טעמים,
א) אם הארץ מבוצרת מצד טבעה כגון שהיא מוקפת הרים ומצודת סלעים או ימים ונהרות, ונגד זה אמר "אעלה על ארץ פרזות",
ב) אם האנשים בעלי מלחמה עם שכיניהם סביב ומוכנים לקראת נשק נגד זה אמר "אבוא השקטים יושבי לבטח" ר"ל שהם אינם לוחמים כי הם שוקטים, ואין מכינים א"ע בנשק נגד הצר הצורר אותם כי הם יושבי לבטח,
ג) אם הערים הם מוקפים חומה, נגד זה אמר "כולם יושבים באין חומה" וכו' וא"כ כיון שאין תפארת מן המלחמה הזאת, יהיה תכלית בואי רק.
ביאור המילות
"אבוא השקטים". אל השוקטים, השקטים שאין רגש ומרד בפנים. יושבים לבטח. שא"ל מלחמה מבחוץ. (עי' ישעיה ל' ט"ו):
