מלבי"ם על יחזקאל לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מלבי"ם על יחזקאל · לח · >>

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שים פניך אל גוג", כבר התבאר למעלה (סי' ל"ב), כי נבא יחזקאל שבאחרית הימים ילחמו כל העמים סביב לירושלים, ויהיו הלוחמים מצד א' מצרים ואשור ועילם שהם הישמעאלים, והלוחמים מצד השני משך ותובל, ונסיכי אדום, ומלכי הצפון וכולם יהרגו איש את אחיו ויפלו בנופלים. וחז"ל קבלו שג' פעמים יבא גוג על ירושלים. ופה באר שני פעמים והפעם הג' התבאר בזכריה (סי י"ד), וגוג וכן ארץ המגוג לא ידענו עתה מי הם רק כפי המבואר שהוא נשיא משך ותובל הם מבני יפת ואינם נמולים, והם יתעוררו באחרית הימים אחר שיתיישב ישראל בארץ ישראל וישבו בשלוה. לבא עליהם, וזה יהיה ע"י התעוררות מעם ה', וז"ש.

 

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הנני אליך גוג", כי בני אדום החריבו בית שני ומשך ותובל היו עמהם כי הרומיים המחריבים היו אז ראש להאומות שאח"כ נקראו השם הכולל אדום על שם אמונתם. כמ"ש המפ' הקדמונים, וכמ"ש מהרי"א בספריו באורך. ורוצה ה' שבאחרית הימים יתאספו שם במקום הרשע הם ובני ישמעאל שתחתם גלו ישראל וסבלו רעות רבות וצרות ושם יוריד אותם אל עמק יהושפט:

 

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ושובבתיך", החיה תצא מארצה, אם ע"י שובבות שאז תצא ברצון, אם ע"י שאחר מושך אותה בחחים, אומר כי תלך מעצמך ע"י שאשובב אותך, "וגם אוציאך ע"י חחים" בעל כרחך, "הוצאתי אותך ואת כל חילך" ומפ' שאנשי החיל יהיו רוכבי "סוסים ופרשים" ויהיו "לבושי מכלול", ועמהם יהיה גם עם רב המתנדבים לצאת עמו, וז"ש "קהל רב" וגם הם ישאו "צנה ומגן" להגן בפני חרב וקשת, וגם "כולם יהיו תופשי חרבות":

ביאור המילות

"ושובבתיך". מענין בנים שובבים והחיה השובבה תגבר בה הפראיית:

"וחחים". משימין בלחי החיה הרעה למושכה בם (כנ"ל כ"ט ד'):
"צנה ומגן". צנה בפני חרב, ומגן בפני קשת, עז"א תופשי חרבות כולם, משא"כ אח"כ אמר מגן וכובע ולא הזכיר צנה, כי הם רק רובי קשת:
 

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)


"פרס" בצד האחר ילכו גם חיל ישמעאל, שהם "פרס", ועם פרס יהיו "כוש ופוט", פרס הם אחים עם עילם, וכוש קרובים לאשור ופוט למצרים, והם האומות שחשב למעלה (סי' ל"ב) מצרים ואשור ועילם:

 

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)


"גומר", וגם יהיה "גומר וכל אגפיה" שהם אינם נמולים, "ובית תוגרמה אשר בצפון" (לאפוקי תוגרמה השוכנים בארץ יון שהם שייכים להישמעאלים, והם ילכו עם מצרים בצד האחר) וכן "עמים רבים אתך" כמ"ש (למעלה סי' ל"ב) אדום וכל נסיכיה ונסיכי צפון כולם וכל צידוני:

 

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"הכון" בעצמך "והכן" את חילך ומפרש (הכון) אתה (והכן) "לכל קהליך", ואמר "הנקהלים עליך", כי בין החיל הזה ימצא ג"כ הנקהלים עליו (כענין ויקהל עליהם קרח את כל העדה) שהוא הקהלה להתנגד אליו, כי קהלת הישמעאלים שהם פרס כוש ופוט הוא בעצם כנגדו.

"והיית להם למשמר" ר"ל ואתה תשמור אותם מעשות רע. כי בעת יתחילו ישמעאלים להרע בירושלים יקומו האדומים נגדם ויהרגו אותם, ומזה יסתבב שאח"כ יהרגו הם באדומים ויהיה חרב איש באחיו (כמ"ש למעלה סי' ל"ב):

ביאור המילות

"הנקהלים עליך". קהל שאחריו מלת על הוא לריב ומלחמה על מי שיקהל עליו, כמו ויקהל עליהם קרח את כל העדה:

"למשמר". כמו ויעמד משמר עליהם (נחמיה ד'):
 

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"מימים רבים תפקד", אחר שתפקד לשלם לך עונש על מה שעשית מימים רבים בימי קדם שהרעות לישראל, לכן יסבב ה' "שבאחרית השנים תבוא אל ארץ משובבת" ר"ל שיהיה הבדל בין ביאתך עתה ובין ביאתך בימי קדם, שאז ישבו ישראל ימים רבים על אדמתם, ועתה היא,

  • א) "משובבת מחרב" שהחרב הרגה תמיד בעמיה,
  • ב) "מקבצת מעמים רבים" ששבו מגלויות רבות ונקבצו לארצם מכל העמים השונים שהיו מפוזרים שם,
  • ג) "על הרי ישראל אשר היו לחרבה תמיד" ועתה "היא מעמים הוצאה", שהניחו אותם לצאת להתיישב בארץ, "וישבו לבטח כולם", שאין להם מלחמה עם שום אדם, ואין לך שום טענה לבא עליהם:

ביאור המילות

"מימים רבים תפקד". כמו ומרוב ימים יפקדו (ישעיה כ"ד כ"ב), עונות של ימים רבים:

"משובבת". לשון השבה, כמו בשובבי אותם מן העמים, או מענין הנחה והשקט כמו בשובה ונחת תושעון:
 

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ועלית", ועלייתך תהיה בשני פנים, מצד אחד "כשואה תבוא" כי מרוב הסוסים והפרשים יהיה נראה שבאת כשואה וחשך להחשיך אורם ולהרגם, ומצד אחר "כענן לכסות הארץ תהיה" כי רבוי העם שאינם מבני החיל שיבואו עמך (הגם שישראל יהיו מועטים ולא יצטרך לבא עליהם ברוב עם כל כך) מראה שבאת כענן המביא מטר ומכסה הארץ, ר"ל שאתה רוצה להושיב את הארץ באוכלוסין לא להחריבה, ומפרש "כשואה תבא אתה וכל אגפיך" שהם החיל, "וכענין תהיה ע"י עמים רבים אשר אתך" שיכסו הארץ ברבוי המונם כענן ר"ל לא יודע תחלה אם באת להחריב את הארץ ולהגלות יושביה כשואה או באת רק לתפוס מלכות שם ולהושיב בה עמים רבים ולהגן עליה כענן המביא מטר וגשמי נדבות:

 

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה' והיה ביום ההוא", ר"ל תחלה בעלותך לא תדע בעצמך ע"מ אתה עולה אם להחריב את הארץ, אם לתפוס בה מלכות ולהושיב בה דיורין, רק "ביום ההוא" שתהיה שם אז "יעלו דברים על לבך" מה שלא חשבת מקודם, "וחשבת מחשבת רעה":

ביאור המילות

"יעלו דברים על לבבך, וחשבת מחשבת רעה". העלאה על לב קטנה מן המחשבה (כמ"ש ישעיה ס"ה י"ז) ובא על הציור שעולה על לבו לפי שעה, כמו אשר יעלה על לב איש להביא בית ה' (מ"ב י"ב ה'), ואחריו המחשבה שמעיין בציור שעלה על לבו וחושב עליו, ואחריו האמירה בפיו:

 

פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ואמרת", מפרש הדברים שיעלו על לבך, הוא שתאמר הלא א"צ ללחום בארץ הזאת, ולא יקנה הלוחם בה שם וכבוד, כי הארץ תהיה קשה לכבוש מפני ג' טעמים,

  • א) אם הארץ מבוצרת מצד טבעה כגון שהיא מוקפת הרים ומצודת סלעים או ימים ונהרות, ונגד זה אמר "אעלה על ארץ פרזות",
  • ב) אם האנשים בעלי מלחמה עם שכיניהם סביב ומוכנים לקראת נשק נגד זה אמר "אבוא השקטים יושבי לבטח" ר"ל שהם אינם לוחמים כי הם שוקטים, ואין מכינים א"ע בנשק נגד הצר הצורר אותם כי הם יושבי לבטח,
  • ג) אם הערים הם מוקפים חומה, נגד זה אמר "כולם יושבים באין חומה" וכו' וא"כ כיון שאין תפארת מן המלחמה הזאת, יהיה תכלית בואי רק.

ביאור המילות

"אבוא השקטים". אל השוקטים, השקטים שאין רגש ומרד בפנים. יושבים לבטח. שא"ל מלחמה מבחוץ. (עי' ישעיה ל' ט"ו):

 

פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לשלול שלל", ר"ל רק ג' דברים,

  • א) מפני "השלל והבז והקנין",
  • ב) "להשיב ידך על חרבות נושבות" להחריב הארץ שתהיה חרבה כמו שהיתה,
  • ג) מפני "העם שהוא מאוסף מגוים" ועי"כ הם "עושים מקנה וקנין", כי כל אחד סוחר ועושה מקנה עם הגוי שיצא משם ונתרבה שם המסחר מאד, עד שהם "יושבים על טבור הארץ" ומסחר כל העמים בא עליהם, וצריך לבטל המסחר הזה המזיק לכל העולם כולו.

ביאור המילות

"מקנה וקנין". כבר בארתי הבדלם בס' התו"ה אמור (סי' פ"ז) ששם מקנה מציין הפעולה שקנה אותי, ושם קנין הוא שם המופשט של הקנין עצמו, וכולל אף מה שהרויח בלא קנין כמו הולדות של שפחותיו ובהמותיו, ופירות שדהו, ועז"א (בראשית ל"ו) את מקנהו ואת כל בהמתו ואת כל קנינו אשר רכש, ור"ל שעושה מקנה בכסף ומרויחים קנינים שהסחורה משבחת ומולדת ולדות ופרי בביתם:

 

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שבא", ממליץ כי הסוחרים שעושים שם מסחר בא"י בכסף ובזהב ובאבן יקרה, שהם שבא ודדן וסוחרי תרשיש שזה סחורתם כמ"ש למעלה (כ"ז י"ב כ"ג) בנבואת צור, הם ישאלו אותך על מה באת, "הלשלול שלל אתה בא", ויש הבדל בין שלל ובין בז, השלל הוא הנשאר מעצמו בעת המלחמה, וזה שייך אל המלך כמ"ש (שמואל א' ל') זה שלל דוד, והבזה הוא מה שבני החיל בוזזים איש לו ועז"א "הלבוז בז הקהלת קהליך" כי זה שייך אל הקהל אם באת כדרך לשלול ולבוז, או באת כסוחר "לשאת כסף וזהב ולקחת מקנה וקנין" לסחורה, ובדרך זה "תשלול שלל גדול", כי גם ההרוחה הגדולה נקראת שלל כמ"ש בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר, שהוא על הריוח בדרך המסחר, כאילו ילוצצו כמסתפקים למה באת אל עם סוחרים אשר דבר אין להם עם אדם, באת כשודד ובוזז או כסוחר ומוכר וקונה:

ביאור המילות

"כפיריה". האריות והשרום שלהם:

"שלל, בז". התבאר הבדלם ישעיה (א' א') שהשלל הוא הנשאר הפקר אחרי המלחמה והוא שייך אל המלך, ומה שאנשי הצבא בוזזים איש לו נקרא בז, וכמ"ש אנשי הצבא בזזו איש לו ויפול שם שלל גם על הריוח, כמו כמוצא שלל רב, ושלל לא יחסר:
 

פסוק יד (כל הפרק)(כל הפסוק)


"לכן הנבא בן אדם ואמרת לגוג", כי היה בכאן שתי נבואות,

  • א) שירע לישראל בעתיד בזמן חורבן בית שני ובזמן הגלויות, ועז"א "הנבא בן אדם",
  • ב) מה שיקבל ענשו באחרית הימים על הרי ישראל, ועז"א "ואמרת לגוג. הלא ביום ההוא", ר"ל בעת חורבן בית שני "בשבת עמי ישראל לבטח" שאז ישבו על אדמתם "תדע" מה שתעשה עמהם כי אז.
 

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)


(טו-טז) "ובאת ממקומך מירכתי צפון ועלית על עמי ישראל כענן", שאז עלית כענן לקחת את ארצם ולמלוך עליהם, כי תכלית הרומיים היו למשול על ישראל ולהרחיב מלכותם, וע"כ "באחרית הימים תהיה" ותתקיים, "והבאותיך" אז "על ארצי" לא כדי להחריבה רק "למען דעת הגוים אותי בהקדשי בך לעיניהם" שעל ידי המופתים שאעשה בך יכירו כולם אלהותי איך אני שופט הגוים ומיסר הפושעים:

 

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)



ביאור המילות

"תהיה". הוא נוכח לזכר, תהיה במציאות לקבל עונש, וגם ר"ל תהיה גוג, אז ידעו כי אתה גוג:

 

פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כה אמר ה' האתה הוא", ר"ל כי שם גוג ושם מגוג כבר ישכח בימים ההם עד לא ידעו כלל מי הוא האומה שנקראת בפי הנביא מגוג ושם מלכה גוג, רק אז כשיבא על הארץ ויתקיימו דברי הנביא אז ידעו שזה הוא המלך גוג שנבא עליו, וז"ש "באחרית הימים תהיה והביאותיך על ארצי" וכו' "לעיניהם גוג", ר"ל "באחרית הימים תהיה גוג" שאז ידעו כי אתה הוא גוג. וז"ש "האתה הוא שעליך דברו הנביאים בימים קדמונים, ביד עבדי הנביאים בימים ההם שנים" ר"ל שנבאו עלים שנים רבות, וכן יל"פ בימים שנים, ששני נבואתם כמה פעמים, כי כן יבוא גוג שתי פעמים או שלש כדברי חז"ל:

 

פסוק יח (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והיה ביום" זה שייך למעלה "שדברתי בימים קדמונים להביא אותך עליהם ושביום ההוא ביום בוא גוג תעלה חמתי באפי, תעלה חמתי" ר"ל שהחמה הפנימית השמורה בלב על רשעתם בימים קדמונים תעלה אז "באפי להתגלות" לחוץ, שזה ההבדל בין אף ובין חמה:

ביאור המילות

(יח-יט) "חמתי. באפי, עברתי". הבדלם בארתי (למעלה ה' י"ב). שאף הוא האף החיצוני, וחמה הוא הפנימית, וכשתצא החמה לחוץ להנקם עלתה באפו, ועברה הוא שע"י הקצף יעניש את הכלל, עי' למעלה (כ"ב כ'):

 

פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ובקנאתי", ואז "דברתי בקנאתי" על הרעות שעשו לישראל, "אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול" וזה מצד העברה הכללית שתתפשט על הכלל:

 

פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ורעשו מפני", עד שהרעש תתפשט בין על האדם בין על הבע"ח, השוחה, והמעופף, והחי ביבשה, והרומש, ובין על הדומם שיהרסו ההרים, והרעש הזה יל"פ כפשוטו כמ"ש בזכריה ונסתם מפני הרעש וכו', או שבא ע"ד המליצה על גודל המלחמה והשמעת קול כלי תותח וכלי הנשק שיהיו באחרית הימים, המחריבים הרים ומהרסים חומות בצורות בקול רעש גדול ואדיר מאד, וכ"ז הצטייר במחזה הנביא ברעש והמולה גדולה:

ביאור המילות

"המדרגות". פרש"י סלעים זקופים, ובלשון ארמית מעלות מדרגות:

 

פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וקראתי", ופי' מה הוא הרעש "שאקרא לההרים" בשם "חרב" שההרים עצמם יהיו חרבות להרוג בהם ולכלות אותם, וכ"ז מליצה, ומפרש שהחרב הזה לא תהיה מאויב מחוץ רק "חרב איש באחיו תהיה" שאדום וישמעאל ילחמו איש באחיו, (כמ"ש בסימן ל"ב בארך):

ביאור המילות

"וקראתי". היא קריאת השם שאחריו למ"ד, ויקרא לה נבח, שיקרא שם ההרים חרב:

"ועליו". פי' בעבורו:
 

פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)


"ונשפטתי אתו", מצייר שהתחלת המשפט יהיה "בדבר ובדם" שהם דברים טבעיים ורגילים, שיוכלו לתלות אותם במקרה ובטבע, כי כן דרך המלחמה שישפך דם הרבה ושיתפשט דבר מרוב ההרוגים והחללים, עז"א "ונשפטתי" בנפעל וכאילו ישפט עמהם, כי עדיין יכחישו ידו הגדולה, ואח"כ "גשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו" שזה עונשים שמימיים ונסיים, שניכר לכל כי אצבע אלהים הוא, ואז.

 

פסוק כג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"והתגדלתי", יכירו שאני גדול ושכל הסבות מאתי, ושאני "קדוש" מובדל מן הטבע ומתנשא עליו באותות ומופתים, ועי"כ "ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה'":