קטגוריה:ויקרא כו טו
ואם בחקתי תמאסו ואם את משפטי תגעל נפשכם לבלתי עשות את כל מצותי להפרכם את בריתי.
וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כׇּל מִצְוֺתַי לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי.
וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כׇּל־מִצְוֺתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת־בְּרִיתִֽי׃
וְאִם וְ - ו' החיבור
אִם - ו' החיבור
צורת יסוד: c/518 a
מורפ': HC/C־בְּחֻקֹּתַ֣י בְּ - מילת יחס
חֻקֹּתַ֣ - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: b/2708
מורפ': HR/Ncbpc/Sp1cs תִּמְאָ֔סוּ תִּמְאָ֔סוּ - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 3988 a
מורפ': HVqi2mp וְאִ֥ם וְ - ו' החיבור
אִ֥ם - ו' החיבור
צורת יסוד: c/518 a
מורפ': HC/C אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־מִשְׁפָּטַ֖י מִשְׁפָּטַ֖ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 4941
מורפ': HNcmpc/Sp1cs תִּגְעַ֣ל תִּגְעַ֣ל - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, נקבה, יחיד
צורת יסוד: 1602
מורפ': HVqi3fs נַפְשְׁכֶ֑ם נַפְשְׁ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
כֶ֑ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: 5315
מורפ': HNcbsc/Sp2mp לְבִלְתִּ֤י לְ - מילת יחס
בִלְתִּ֤י - ו' החיבור
צורת יסוד: l/1115
מורפ': HR/C עֲשׂוֹת֙ עֲשׂוֹת֙ - פועל, קל, מקור נסמך
צורת יסוד: 6213 a
מורפ': HVqc אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־כָּל כָּל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
צורת יסוד: 3605
מורפ': HNcmsc־מִצְוֺתַ֔י מִצְוֺתַ֔ - שם עצם, נקבה, רבים, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 4687
מורפ': HNcfpc/Sp1cs לְהַפְרְכֶ֖ם לְ - מילת יחס
הַפְרְ - פועל, הפעיל, מקור נסמך
כֶ֖ם - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, רבים
צורת יסוד: l/6565 a
מורפ': HR/Vhc/Sp2mp אֶת אֶת - מילית, מושא ישיר (את)
צורת יסוד: 853
מורפ': HTo־בְּרִיתִֽי בְּרִיתִֽ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
י - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף ראשון, משותף, יחיד
צורת יסוד: 1285
מורפ': HNcfsc/Sp1cs׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י מונח (משרת, דרגא 5) תִּמְאָ֔סוּ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וְאִ֥ם מרכא (משרת, דרגא 5) אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י טפחא (מלך, דרגא 2)
תִּגְעַ֣ל מונח (משרת, דרגא 5) נַפְשְׁכֶ֑ם אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
לְבִלְתִּ֤י מהפך (משרת, דרגא 5) עֲשׂוֹת֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֶת־כָּל־מִצְוֺתַ֔י זקף קטן (מלך, דרגא 2)
לְהַפְרְכֶ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)
אֶת־בְּרִיתִֽי סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וְאִם בְּחֻקֹּתַי תִּמְאָסוּ, וְאִם אֶת מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם, לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת אֶת כָּל מִצְוֹתַי, לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וְאִם בִּקְיָמַי תְּקוּצוּן וְאִם יָת דִּינַי תְּרַחֵיק נַפְשְׁכוֹן בְּדִיל דְּלָא לְמֶעֱבַד יָת כָּל פִּקּוֹדַי לְאַשְׁנָיוּתְכוֹן יָת קְיָמִי׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְאִין בִּקְיָמֵי אוֹרַיְיתִי תְקוּצוּן וְאִין יַת סִדְרֵי דִינֵי תַּרְחִיק נַפְשָׁתֵיכוֹן בְּדִיל דְלָא לְמֶעְבַּד יַת כָּל פִּקוּדַי וְסוֹפְכוֹן לִמְבַטְלָא יַת קְיָימַי: |
רש"י
"משפטי תגעל נפשכם" - שונא החכמים
"לבלתי עשות" - מונע את אחרים מעשות
"את כל מצותי" - כופר שלא צויתים לכך נאמר את כל מצותי ולא נאמר את כל המצות
"להפרכם את בריתי" - כופר בעיקר הרי שבע עבירות הראשונה גוררת השניה וכן עד השביעית ואלו הן לא למד ולא עשה מואס באחרים העושים שונא את החכמים מונע את האחרים כופר במצות כופר בעיקר
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִשְׁפָּטַי תִּגְעַל נַפְשְׁכֶם – שׂוֹנֵא הַחֲכָמִים.
לְבִלְתִּי עֲשׂוֹת – מוֹנֵעַ אֶת אֲחֵרִים מַעֲשׂוֹת.
אֶת כָּל מִצְוֹתַי – כּוֹפֵר שֶׁלֹּא צִוִּיתִים, לְכָךְ נֶאֱמַר: אֶת כָּל מִצְוֹתַי, וְלֹא נֶאֱמַר: "אֶת כָּל הַמִּצְוֹת".
לְהַפְרְכֶם אֶת בְּרִיתִי – כּוֹפֵר בָּעִקָּר. הֲרֵי שֶׁבַע עֲבֵרוֹת, הָרִאשׁוֹנָה גּוֹרֶרֶת הַשְּׁנִיָּה, וְכֵן עַד הַשְּׁבִיעִית, וְאֵלּוּ הֵן: לֹא לָמַד, וְלֹא עָשָׂה, מוֹאֵס בָּאֲחֵרִים הָעוֹשִׂים, שׂוֹנֵא אֶת הַחֲכָמִים, מוֹנֵעַ אֶת הָאֲחֵרִים, כּוֹפֵר בַּמִּצְוֹת, כּוֹפֵר בָּעִקָּר.
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
" ואם את משפטי תגעל נפשכם" תגעל אותם כמו שמקיא אדם בכונה מוסכמת מכלי אין דרך למאוס אותם בהיות טעמם נודע והגון: " לבלתי עשות את כל מצותי" וזאת הגעילה למשפטים לא תהיה אלא כדי לפרוק מעליכם עול כל המצות כאמרם ז"ל (סנהדרין פרק ד' מיתות) יודעים היו ישראל בעבודה זרה שלא היה בה ממש ולא עבדו ע"ז אלא כדי להתיר להם עריות בפרהסיא וכן העיד הנביא באמרו לא יתנו מעלליהם לשוב אל אלהיהם כי רוח זנונים בקרבם:
" להפרכם את בריתי" כדי להיות כשאר האומות המולכות בעולם הזה בלי שום עול תורה ומצות כאמרו והעולה על רוחכם היו לא תהיה. אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות הארצות לשרת עץ ואבן:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
אכן כוונת הכתוב הוא כנגד פיתוי יצר הרע המפתה לבטל מצות לא תעשה ויתחכם להתחיל להרחיק מדעת אדם מצות שהם חוקה בלא טעם באחד מב' דרכים או יאמר אליו כי לא יאמנו הדברים שיאמר אותם אלהי עולם או יאמר לו יהיה שנאמין שאמרם אין הדברים כפשטן, ולא יכוון אל הנשמע מהם וכשיטה אדם אזנו לדברי המסית אז יוסיף לדבר אליו גם במצות שיש להם טעם במצות ה' ויהיה הנקל עוברו פי ה' בכל שהוא מטעמים פגומים שיראה לו כיון שנתרחק מהקדושה ובעבירה אשר היצר לא ימצא לה טעם יחזור להוכיח מאותם העבירות שכבר הושרש זה האדם לעבור עליהם ויאמר אליו אמור נא לי מה רע ועונש הגיעך על אשר עברת על כמה עבירות שאסרה תורה ולא יזכירהו סיבת תחילת עוברו עליהם שהיתה בטענה הנשמעת לו בהוראות היצר אליו ויתאמץ עמו בעזר תאוה הגוברת עליו ויעבור פי ה' ואחר שעבר פי ה' פעם וב' הנה יבא עוד בטענה ההוגנת לו כי יותר יקל מעליו העונש אם יהיה מומר ויכפור בכל שאז לא יענישהו למעלה אם יבא לכלל העונש אלא על עון אחד שהמיר והפר ברית שנשבע בהר סיני מה שאין כן זולת זה יהיה נענש על כל פרט ופרט:
וכנגד הדרגות המסית בא הכתוב ואמר על ראשון ראשון שהתחיל לפתות במצות שהם חוקה ואם בחקתי שהם מצות שאין בהם טעם כמאמר חז"ל (במ"ר י"ט) שהשטן ואומות העולם אומרים מה מצוה זו ומה טעם יש בה לזה דקדק לומר בחקתי בי"ת הסיבה לומר כי לצד שהם חקות תמאסו אותן ותקבלו דברי היצר ואמר ואם לומר שהיא הדרגה אחרת שהוא ביטול גם מצות לא תעשה גם לומר שכל אחת כדאי לעצמו להביא עונש האמור בענין:
וכנגד פיתוי ב' של היצר אמר ואם את משפטי שהם מצות שיש בהם טעם תגעל נפשכם וטעם ששינה מהאמור בחוקים לדרכנו יש טעם נכון כי החקים העדר הטעם הוא אשר סבב המאיסה בהם מה שאין כן משפטים ישרי טעם סיבתם היא לצד שנפשם חמדה עשות רע לא לצד שאין טעם במצוה לזה אמר תגעל נפשכם ולזה לא אמר גם כן במשפטי כמאמר בחקתי:
עוד ירצה באומרו תגעל על פי מאמר החסידים בהבחנת האדם את נפשו לדעת מה היא אם עומדת בגדר טוב או נפש טמאה כי יוכר הדבר כפי תאות הנפש אשר תטה עשות יעויין דבריו בספר הישר לר"ת (שער ט') הוא מאמר תגעל נפשכם כי הנפש הרשעה תגעל קיום המצות ותבחר עשות רע לצד חלאים שבה שהוא בחינת רע כמאמר רז"ל (ברכות ס"א) רשעים יצר הרע שופטן והוא מה שגמר אומר לבלתי עשות את כל מצותי כי הנפש הלזו תגעל כל ענפי הקדושה ואומרו להפרכם כנגד פיתוי האחרון של יצר הרע שאומר אליו הפר ברית והמר כבודך להקל העונש ובא הכתוב וייעד עונש שלם בשוה גם לזה ובטל טענת המסית בפרט זה וכמאמר הנביא (יחזקאל, כה) הנה ככל הגוים בית יהודה וגו' והיתה התשובה לזה (שם כ ל"ג) אם לא ובחימה שפוכה אמלוך עליכם:
עוד יתבארו הכתובים על פי דבריהם ז"ל (זוהר ח"א ק' א) ששלימות עבודת ה' הוא באמצעות ג' דברים מחשבה דיבור מעשה, לזה כשכפל ה' התנאי אמר זכרון שלשתם, כנגד הדיבור אמר ואם לא תשמעו כנגד עסק התורה שהוא ההגיון, וכנגד המעשה אמר ולא תעשו וגו', וכנגד המחשבה אמר ואם בחקותי תמאסו ודבר זה ישנו במחשבה, ולצד שהמחשבה ישנה במוח ובלב לזה אמר כנגד המוח תמאסו, וכנגד הלב אמר תגעל נפשם כי הנפש הוא בלב כידוע:
עוד אפשר שהכתוב ידבר כנגד הדרגות שיהיו בכללות עם בני ישראל והם ג' כתות, האחד הם גדולי ישראל העומדים על התורה ועל העבודה, וכנגד כת זו אמר ואם לא תשמעו לי וגו', כי הכת הצדיקים צריכין לדקדק במצות ה' ולקיים כל התורה, ואם יזלזלו אפילו בענף קטן הרי זה מתחייב בנפשו, וכמאמרם ז"ל (יומא דף פו.) וז"ל היכי דמי חילול ה' כגון אנא דמסגינא ד' אמות בלא ציצית ותפילין ובלא תורה, וכנגדם אמר הכתוב ואם לא תשמעו לי פירוש להשתדל בעסק התורה לשמה, ולא תעשו את כל המצות כללותיהם ופרטותים ודקדוקיהם שחסרון מעט יחשב לזדון גדול, ויש כת אחרת שאינם בני תורה אבל הם מושכלים ויודעים הכרת הטוב והישר, כנגדם אמר ואם בחקתי תמאסו כי לאלו יעניש הכתוב אפילו על ביטול מצות שאין בהם טעם ויחשב להם לזדונות, אבל על ביטול הדקדוקים שנענשים עליהם גדולי ישראל לא ישיגם כמו כן העונש, ויש כת אחרת שהם הסכלים שבעם ישראל שלא תשיג ידיעתם להכריח קיום החוקים שבתורה, וכנגדם אמר ואם את משפטי תגעל נפשכם, כי אלו לא יענשו עונש גדול האמור בענין אלא על ביטול המשפטים שהם מוסברים לשכל אנוש, אבל על החוקים ואין צריך לומר הדקדוקים שיענשו עליהם גדולי ישראל נידונים בהם כשוגגים וכשוטים האנוסים שעונשם קל עד מאד:
לבלתי עשות. כאן רשם ה' תנאי שלא יביא כל העונש האמור אלא אם עודם מסכימים בדעתם ללכת בדרכי הרע לבלתי עשות וגו', אבל אם דעתם לחזור, או הגם שאין דעתם לחזור אלא שהאדון ב"ה יודע שיחזרו בתשובה יאריך ה' אפו להם עד שובם אליו, ולא יביא עליהם את הרעה הכתובה:
להפרכם את בריתי. נתכוון להתנות עוד שלא יביא כל העונש אלא לעובר להכעיס כאומרו להפרכם את בריתי, אבל לעובר לתיאבון לא יבא לכלל העונשים. ורז"ל אמרו (תורת כהנים) ואם לא תשמעו וגו' יש אדם שאינו לומד אבל עושה ת"ל ולא תעשו, יש אדם שאינו לומד ולא עושה אבל אינו מואס באחרים ת"ל בחקתי תמאסו וגו', כל שאינו לומד אינו עושה, ומואס באחרים העושים, ושונא תלמיד חכמים דכתיב תגעל נפשכם, ולבסוף אינו מניח אחרים לעשות דכתיב לבלתי עשות, ולבסוף כופר בעיקר דכתיב להפרכם וגו' ע"כ, הנה לדבריהם ז"ל לא יבא עונש האמור אלא עד שיגיעו לגדר האחרון שכופר בעיקר, וטעם שלא אמר הכתוב גדר האחרון לבד, בא להודיע סיבת הסיבות שתסובב לאדם לבא למדה זו האחרונה, וממשמעות הדברים תשכיל כי בהכשל בראשונה יתגלגל וירד מטה מטה עד מדה האחרונה ומעתה יובן מאמר הנביא (ירמי', ט) על מה אבדה הארץ על עזבם את תורתי שהיא סיבה הראשונה שממנה יצאו כל פרטים הרעים רח"ל:
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "ויקרא כו טו"
קטגוריה זו מכילה את 13 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 13 דפים.