עם טעמים:
וַיֵּ֙לֶךְ֙ וַיִּקַּ֔ח אֶת־גֹּ֖מֶר בַּת־דִּבְלָ֑יִם וַתַּ֥הַר וַתֵּלֶד־ל֖וֹ בֵּֽן׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"את גומר" - רבותינו אמרו כך שמה על שם זנותה שהכל גומרין בה ודשין בה כדבלה וי"ת גומר שאם ישובו מדרכם גמרה פורענותם ואם לאו יהיו כנובלת מתאנה
"ותהר ותלד" - ואוסיפו למעבד עובדין בישין
וילך ויקח את גומר בת דבלים: שם זונה ידוע באותו הזמן:
ותהר ותלד לו בן: אמר "בן" כי ירבעם בן יואש היה חזק במלכותו כמו הזכר שהוא חזק מהנקבה ומלך ארבעים ואחת שנה והשיב גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, ויונתן תירגם "ואזל ואתנבי עליהון" ואמר "דאם יתובון וגו'" (תרגום יונתן הושע, א), פירש "גומר" כענין גמירא, כלומר יגמור עליהם פשעיהם ויסלח עונם, ופירש "דבלים" מן דבלת תאנים:
"וילך ויקח את גומר בת דבלים", פי' חז"ל שנקראת כן על שהכל גומרים בה ודשים בה כדבלה, ר"ל כי בני ישראל נמשלו כתאנים, כמ"ש (ירמיה כ"ד) הראני ה' והנה שני דודאי תאנים, והתאנה מתקלקלת תיכף אחר גמרה, אם לא כשמיבשין אותה ועושים ממנה דבלה שאז תתקים, ואבותיהם היו דומים כדבלה שנצטמקה בשמש לבל תתקלקל, והיא היתה כגומר היינו תאנה נגמרת שלא נתיבשה שמתקלקלת, "ותהר ותלד לו בן", הבן הראשון היה עדיין מיוחד לו שנולד ממנו וע"כ לא קראו בשם שמורה על שנאתו אותו רק בשם יזרעאל, כי הדורות הקודמים הגם שזנו בחטאת ירבעם היו עדיין עובדים ה' בשיתוף והיו עדיין מיוחסים לה' ומצייר בבן הזה כל הדורות שהיו מימי יהוא עד סוף מלכות בני יהוא, שהאשה היתה אשת זנונים ובכ"ז הבנים היו עדיין מיוחסים לה', כי הגם שיהוא לא סר מחטאת ירבעם, בטל עבודת הבעל והאמינו בה', והעגלים היו להם כעין שיתוף או כאמצעים להורדת הרוחניות והשפע:
