ביאור:מבנה הושע א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


[סימן – רחלי לאופר; ציורים – אלחנן ]

בתחילת דרכו של הושע ציווה ה' עליו לקחת אשת זנונים, והיא ילדה 3 ילדים:

3

1

2

4

יזרעאל

(א3) ויילך וייקח את גומר בת דבליים...

ותהר ותלד לו בן.

(א4) ויאמר ה' אליו :

קרא שמו 'יזרעאל',

כי עוד מעט ופקדתי את דמי יזרעאל על בית יהוא, והשבתי ממלכות בית ישראל.

(א5) והיה ביום ההוא, ושברתי את קשת ישראל בעמק יזרעאל.

לא-רוחמה

(א6) ותהר עוד ותלד בת.

ויאמר לו :

קרא שמה 'לא רוחמה',

כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל כי נשוא אשא להם.

(א7) ואת בית יהודה ארחם, והושעתים בה' אלהיהם; ולא אושיעם בקשת ובחרב ובמלחמה, בסוסים ובפרשים.

לא-עמי

(א8) ותגמול את לא-רוחמה...

ותהר ותלד בן.

(א9) ויאמר:

קרא שמו 'לא עמי',

כי אתם לא עמי, ואנכי לא אהיה לכם.

בפסוקים על שמות הילדים – כשהקב"ה אומר להושע איך הוא צריך לקרוא לאותו בן\בת, כל פעם חסרה מילה: אצל לא–רוחמה חסר שם ה', ואצל לא–עמי חסרה המילה "לו" [רחלי].
לדעתי הירידה הזאת מבטאת ירידה הדרגתית ביחס של הנביא אל הילדים. הירידה הזאת מתבטאת גם בשמות שהוא נותן להם: 'יזרעאל' הוא שם עם משמעות חיובית , 'לא רוחמה' הוא שם עם משמעות שלילית – האב לא אוהב את בתו (אבל ייתכן שהיא עדיין בתו), ו'לא עמי' הוא השם השלילי ביותר – הבן כבר בכלל לא שייך לאביו, הוא לא ממשפחתו ואפילו לא מעמו.
גם בתיאור הלידה של הילדים יש ירידה הדרגתית (אם כי פחות בולטת): על יזרעאל נאמר בפירוש שהוא נולד "לו" – הוא אכן היה בנו של הושע, ולא מאיש אחר שהאישה זנתה איתו. על לא–רוחמה לא נאמר שהיא נולדה "לו", אבל נאמר עליה "ותהר עוד " – ואפשר להסיק מזה שכמו בפעם הקודמת – גם הפעם האישה הרתה מהושע (אבל לא נאמר "ותלד לו " כי הושע כבר לא היה בטוח בזה; לכן הוא לא אהב אותה). ועל לא–עמי כתוב רק "ותהר ותלד בן" – כבר היה ברור שהוא לא בנו של הושע.
כל אחד מהילדים מסמל תקופה בתולדות היחסים של עמ"י עם ה' [מלבי"ם]:
  • "יזרעאל" מסמל את תקופת מלכות בית יהוא, שהתחילה בעמק יזרעאל (מלכים ב ט טו – 24). בתקופה זו בנ"י לא היו צדיקים גמורים, אבל במנהיגים נמצאו דברים טובים (יהוא השמיד את בית אחאב – י30; יהואחז התפלל אל ה' – יג4; יואש כיבד את הנביא אלישע – יג14; ירבעם נתן חופש דיבור לנביא עמוס – עמוס ז). לכן ה' ריחם עליהם כמה פעמים (מלכים ב יג ה, יג23, יד26). אמנם, ה' ראה שהם עוברים עבירות 'בין אדם לחבירו', ולכן החליט לפקוד עליהם את דמי יזרעאל , להשבית את מלכותם ולשבור את קשתם {
"קשת ישראל בעמק יזרעאל" היא הקשת שבה הרג יהוא את יהורם בעמק יזרעאל (מלכים ב ט כד), או הקשת שבה בירך אלישע הנביא את יואש (מלכים ב יג טו), ובכל מקרה היא מסמלת את כוחם הצבאי של מלכי בית יהוא } , אבל הוא עדיין אהב אותם, ולכן ציווה על הנביא לקרוא לבן הראשון שלו על שמם.
  • "לא–רוחמה" מסמלת את תקופת המלכים שמלכו בישראל אחרי בית-יהוא. זו היתה תקופת ביניים: מצד אחד -- במלכים האלה כבר לא נמצאו דברים טובים, והם גם היו אכזריים והרגו זה את זה, ולכן ה' הפסיק לרחם עליהם ולשאת את עוונם; אבל מצד שני - הם עדיין היו עם ה' ונשארו בארץ ה' - עד הגלות. באותה תקופה היה הבדל בין יהודה לישראל, כי על בית יהודה ה' כן ריחם אז – כשאשור הגלתה את ישראל היא לא הצליחה להגלות גם את יהודה (בימי חזקיהו): ה' הושיע אותם ללא כל מאמץ צבאי מצדם (ע' ישעיהו ל טו).
  • "לא–עמי" מסמל את 10 השבטים בתקופת חורבן שומרון והגלות, כשה' סר מהם ולא השגיח עליהם יותר (לפחות לא בגלוי), והם כבר לא היו עמו { כדברי דוד "כי גרשוני מהסתפח בנחלת ה', לאמור לך עבוד אלהים אחרים": מי שמגורש מא"י גם נפרד מה'. } . ובאותה תקופה גם בני יהודה עזבו את ה' (בימי מנשה).
נראה לי שהפרקים הבאים בספר הושע מסודרים לפי סדר התקופות:
פרקים ב-ג שייכים לתקופת יזרעאל.
פרק ד שייך לתקופת לא-רוחמה.
פרקים ה-ו (או ה-ז) שייכים לתקופת לא-עמי.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של רחלי לאופר, מלבי"ם, אראל שפורסם לראשונה בפירושים וסימנים 10 וגם ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2000-10-01.

קיצור דרך: tnk1/nvia/tryasr/ho-01-0309