רד"ק על הושע א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


רד"ק על הושע · א · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

דבר ה' אשר היה אל הושע:    והנה דברי נבואתו היו דברי תוכחה לישראל ויהודה שעשו הרע בעיני ה' בימי המלכים האלה כמו שכתוב:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

תחלת דבר ה' בהושע:    מצאנו לשון דבור שהוא ענין נבואה קשור עם בי"ת השמוש, כמו (במדבר יב, ב): "הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר", (שמואל ב כג, ב): "רוח ה' דבר בי", (במדבר יב, ח): "פה אל פה אדבר בו", אפשר שתהיה מלת "דבר ה'" פעל עבר, רוצה לומר תחילה אשר דבר ה' בהושע זה היה שאמר לו "קח לך אשת זנונים". או יהיה דבר שם, כמו (ירמיהו ה, יג): "והדבר אין בהם":

ויאמר ה' אל הושע לך קח לך אשת זנונים:    כל זה הענין היה במראה הנבואה שאמר לו שיקח אשת זנונים ולקחה והרתה וילדה ממנו שלש פעמים, וזה משל לישראל הזונים מאחרי ה', וזהו שאמר "כי זנה תזנה הארץ מאחרי ה'". ופירוש "וילדי זנונים", ויהיו לך ממנה ילדי זנונים כי אשת זנונים היא, כן ישראל והנולדים מהם באלה הדורות זנו מאחרי ה', וכל זה היה במראה הנבואה לא שלקח הושע הנביא אשת זנונים.

אף על פי שנמצא בדברי רבותינו ז"ל (פסחים פז.) שהענין כמשמעו, שאמרו "ויאמר ה' אל הושע" - אמר לו הקב"ה להושע: חטא ישראל, היה לו לומר לפניו רבונו של עולם בניך הם בני בחוניך הם בני אברהם יצחק ויעקב גלגל עליהם רחמים, לא דיו שלא אמר כך אלא אמר לפניו: כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת, אמר הקדוש ברוך הוא: מה אעשה לזקן זה, אמר לו: קח לך אשת זנונים, אחר כך אמר לו: לך שלחה מעל פניך אם הוא יכול לשלחה אף אני אשלח את ישראל, לאחר שנולדו לו ממנה שני בנים ובת אחת אמר לו הקדוש ברוך הוא להושע: לא היה לך ללמוד ממשה רבך כיון שדברתי עמו פירש מן האשה בדול עצמך ממנה, אמר לפניו: רבונו של עולם יש לי בנים ממנה ואיני יכול לגרשה, אמר לו הקדוש ברוך הוא: ומה אתה שאשתך זונה ובניך בני אשת זנונים כך אני שבני ישראל בני הם בני בחוני אברהם יצחק ויעקב והם אחד מחמשה קנינים ואתה אמרת העבירם באומה אחרת, כיון שידע שחטא עמד לבקש רחמים על עצמו, אמר לו הקדוש ברוך הוא: עד שאתה מבקש רחמים על עצמך בקש רחמים על ישראל, מיד פתח בברכות ואמר והיה מספר בני ישראל כחול הים.

ויונתן תרגם הענין על דרך משל ונכון הוא פירושו:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

וילך ויקח את גומר בת דבלים:    שם זונה ידוע באותו הזמן:

ותהר ותלד לו בן:    אמר "בן" כי ירבעם בן יואש היה חזק במלכותו כמו הזכר שהוא חזק מהנקבה ומלך ארבעים ואחת שנה והשיב גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה, ויונתן תירגם "ואזל ואתנבי עליהון" ואמר "דאם יתובון וגו'" (תרגום יונתן הושע, א), פירש "גומר" כענין גמירא, כלומר יגמור עליהם פשעיהם ויסלח עונם, ופירש "דבלים" מן דבלת תאנים:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' אליו קרא שמו יזרעאל:    זהו ירבעם בן יואש כמו שפירשנו שהיה חזק במלכותו, לפיכך אמר "כי עוד מעט", כי לא פקד בימי ירבעם כי הוא הצליח במלכותו, אבל בימי זכריה בנו פקד דמי יזרעאל על בית יהוא שלא מלך אלא ששה חדשים ונהרג ופסקה מלכות יהוא. ולמה אמר "דמי יזרעאל" - הדמים אשר שפך ביזרעאל מבית אחאב, ואף על פי שעשה בזה הדבר הישר בעיני ה' כיון שהוא לא שמר ללכת בתורת ה' ולא סר מכל חטאות ירבעם בן נבט נחשבו לו הדמים ששפך לדם נקי. וכן ראינו כי נענש בעשא על דמי נדב בן ירבעם ואף על פי שהיה רשע כמו שנאמר (מלכים א טז, ז): "ועל אשר הכה אותו":

והשבתי ממלכות בית ישראל:    כי מעט עמדה מלכות ישראל אחר כן כי בימי הושע בן אלה גלו כלם ובימי יהוא נאמר (מלכים ב י, לב): "בימים ההם החל ה' לקצות בישראל" וגומר. ויונתן תירגם הפסוק כן "ואמר ה' ליה קרי שמיה מבדריא וגו'" (תרגום יונתן הושע, א):

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

והיה ביום ההוא ושברתי:    ביום ההוא שאפקוד על דמי יזרעאל אשבור את קשת ישראל, כלומר חזקם ותקפם. וי"ו ושברתי נוספת על מה שאמר והשבתי:

בעמק יזרעאל:    קשתם שהיה בעמק יזרעאל כי ראש ממלכת אפרים שומרון ויזרעאל כי בית מלכות אחאב היה בשומרון וביזרעאל, וכן המלכים הבאים אחריו. וי"ת ויונתן תירגם "ויהא בעדנא ההיא ואתבר ית תקוף עבדי קרב ישראל במישר יזרעאל" (תרגום יונתן הושע, א):

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותהר עוד ותלד בת:    אחר שילדה בן שהוא משל לירבעם בן יואש כמו שפירשנו ילדה בת. והוא משל לזכריה בנו, ולשלום בן יבש שמלך אחריו שהיו חלשים כנקבה, כי זכריה לא מלך אלא ששה חדשים ונהרג ושלום לא מלך אלא ירח ימים ונהרג:

כי לא אוסיף עוד ארחם את בית ישראל:    לא אוסיף עוד שארחם, וכן (שמואל א ב, ג): "אל תרבו תדברו" - שתדברו, (הושע ו, ג): "ונדעה נרדפה" - שנרדפה:

כי נשוא אשא להם:    את האויב עליהם שיגלו אותם ויחריבו ארצם. או יהיה פירוש להם כמו אותם, וכן הרגו לאבנר כמו את אבנר, כלומר אשא אותם לארץ אויביהם. ויש לפרש כי עד עתה הייתי נושא וסולח להם שהייתי מרחם עליהם ולא אוסיף עוד:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואת בית יהודה ארחם:    שהרי עמדה מלכות יהודה אחר גלות ישראל משנת שש לחזקיהו עד שחרב הבית והושיעם מיד סנחריב, לא בחרב ובקשת ובמלחמה בסוסים ובפרשים כי מלאך ה' הכה במחנה אשור כמו שכתוב (מלכים ב יט, לה):

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ותגמול את לא רוחמה ותהר ותלד בן:    אמר "ותגמול", לפי שארכו ימי החולשה בימי זכריה ושלום, גם בימי מנחם בן גדי שמלך עשר שנים כי בימיו בא פול מלך אשור, גם בימי פקחיה בנו שמלך שנתים. עד שעמד פקח בן רמליהו והתחזק במלוכה ומלך עשרים שנה והתגבר על מלכות יהודה והרג ביהודה מאה ועשרים אלף איש ביום אחד, גם צר על ירושלם עם רצין מלך ארם, ועליו אמר בזה המשל "ותהר ותלד בן", ועל דורו נאמר "קרא שמו לא עמי", כי עליו נאמר (מלכים ב טו, כח): "ויעש הרע בעיני השם לא סר מכל ‏[1] חטאות ירבעם בן נבט".

והחכם רבי אברהם בן עזרא ז"ל פירש משל "ותגמול", אחר שגלו עשרת השבטים והולידו בנים השבטים בגלותם ושם עמדו ולא שבו לארצם על כן קרא שמם "לא עמי", וכן תרגם יונתן (תרגום יונתן הושע, א):

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר:    מבואר הוא:

  1. ^ בפס' מן