קטגוריה:דברים כ כ

קכח.

רק עץ השדה אשר תדע, כי לא עץ מאכל הוא . "עץ מאכל" מקביל נגד "עץ סרק", והיינו אילן הנושא פירות; כמו ונטעתם כל עץ מאכל . וחז"ל בספרא קדושים ס " עץ מאכל , ולא עץ סרק. עץ מאכל , פרט לנוטע לסייג ולקורות ולעצים". ופרשתי שם שדייק ממה שלא אמר "עץ פרי".

ו"עץ מאכל" שולל גם עץ פרי בלתי עומד למאכל, כגון אם חדל מעשות פרי הראוי, שאז הדרך לקווצצו לעצים.

אולם פה שאמר בתחלה לא תשחית את עצה כי ממנו תאכל , היה ראוי לומר "רק עץ אשר לא תאכל ממנו"; ומזה משמע שמ"ש כי לא עץ מאכל הוא, היינו שהוא אילן סרק לגמרי! ע"כ כתבה התורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא , שמזה מבואר שאין הפי' שהוא אילן סרק, שזה אינו תלוי בידיעה, שכל אדם יודע להבחין בין אילני סרק לעץ פרי! ובהכרח שמ"ש כי לא עץ מאכל הוא, כולל גם עץ פרי שאינו עמד עתה למאכל, כי אינו נושא פירות כשעור. כמ"ש (בבא קמא צא ע"ב) "ואינו עומד למאכל, רק לקוצצו לעצים".

וזה שאמר " כי לא עץ מאכל, זה אילן סרק", " רק עץ אשר תדע, זה אילן מאכל", ר"ל לכן הוסיף " אשר תדע "; שמזה ידעינן, שמ"ש כי לא עץ מאכל, כולל גם אילן מאכל, שבזה צריך שתדע בבירור שאינו עומד עוד למאכל. ועל זה שאל, "א"כ מה תלמוד לומר " עץ מאכל "?", ר"ל שא"כ היה לומר, "רק עץ אשר לא תאכל ממנו", שהוא לשון ברור, הפך מ"ש כי ממנו תאכל ! והשיב, מלמד ש"אילן סרק קודם לאילן מאכל". ר"ל ,שמלשון הכתוב רק עץ אשר תדע, מבואר שלכתחלה צריך לקצץ אילני סרק. רק בשלא תמצא אילני סרק, אז תדקדק לדעת בבירור מן עצי פרי, איזה אילן שאינו נושא פרי כשעור; עד שמצד זה אינו עוד עץ מאכל, ותוכל לקוצצו גם כן.

ובזה מיושב מה שהקשו חכמי לב על הרמב"ם, (שאמר) שכל הספקות מותרים מן התורה. והלא בכתוב מבואר בהפך, שרק עץ שתדע בבירור שאינו עץ מאכל תשחית, הא ספק - אסור מן התורה! כי הכתוב מדבר בעץ מאכל, שחזקתו חזקת איסור. רק שאתה רוצה להוציאו מחזקתו, על ידי שעתה אינו נושא פרי כשעור. והיכא דאתחזק איסורא, לכולי עלמא ספק אסור מן התורה, ועל כן צריך לדעת בבירור, שיצא מן החזקה.

קכט.

רק וגו' אותו תשחית וכרת . מה שהוסיף מלת " תשחית ", והיל"ל "אותו תכרות", בא ללמד שמדבר בענין שיש השחתה בכריתה זו, כי שוה יותר כשלא יכרתנו. שאז רק אותו תשחית , לא עץ מאכל. אבל אם אינו משחית בכריתה זו, כי שוה יותר אחר שיכרתנו, בזה אין הבדל בין אילן מאכל לאילן סרק.

[בגירסת הגמרא (בבא קמא שם) "תלמוד לומר " רק ", וכן הגיה הגר"א פה. ולדעתי גם בגמרא כוון עמ"ש רק אותו תשחית , והלמוד ממלת " רק " וממלת " תשחית ".

קל.

וכרת ובנית מצור וגו' . במ"ש " וכרת ", כולל שתכרות לכל צרכך, להכין כלים הצריכים לכבוש בו את העיר.

והגר"א גריס דיק וכרכומות.

ובמ"ש ובנית מצור, הוא שבונה סביב העיר בל יצא איש מן העיר. וזה שאמר "מטרניאות", לשון נטירה ושמירה.

ובמ"ש על העיר, שמשליך חצים וקורות אל תוך העיר.

ולא תרפה ממנה עד רדתה , וז"ש אפי' בשבת.