רשב"ם על דברים כ

<< · רשב"ם על דברים · כ · >>

(ה). ילך וישוב לביתו: אם ירך לבבו וירא מזלו פן ימות במלחמה וגו', שיש נותן אל לבו כשהולך למלחמה ודואג שמא אין לי מזל לחנך את ביתי או את אשתי או את כרמי ולכך גרם מזלי ללכת עתה במלחמה ומתוך כך ירא למות, ושלשה מעשים הזכיר בית ואשה וכרם, ולבסוף כולל כל הדברים מי האיש הירא ורך הלבב, בין באלו שאמרנו בין בדברים אחרים, וכן בקהלת מונה שלשה דברים וחוזר וכולל, מה יתרון לאדם הלא גרוע הוא מכל שהרי דור הולך ודור אחר בא שאין הבנים בדמות אבות ואין זה זכרון, אבל הארץ לעולם עומדת כמו בששת ימי בראשית וכן השמש וכן הנחלים וחוזר וכולל כל הדברים יגיעים כל מעשי העולם כך הם כולם כמששת ימי בראשית, אבל טורח ויגיעה הוא להזכיר כולם, ולא יוכל איש לדבר ולא תמלא אזן משמוע אם יספרו לו, אלא זה הכלל אין כל חדש ולכולם יש זכרון, אבל אין זכרון לראשונים שאין הילוד דומה למוליד:

(טז). לא תחיה כל נשמה: כשתבא להלחם עליהם לא תקרא להם לשלום כמו שפרשתי לך בשאר אומות, אבל אם יבאו אליך מדעתם להיות עבדיך קודם שתך עליהם כמו הגבעונים יכול אתה להחיותם:

(יט). כי תצור אל עיר ימים רבים: ותצטרך לחתוך אילנות לבנות כרים דיק וסוללות:
כי ממנו תאכל: שהרי צריכים לך למאכל לאחר שתתפוש העיר ותהיה שלך:
ואותו לא תכרת: אותו עץ מאכל שאינו חוזק ומבצר לאנשי העיר כגון הרחוקים אותם לא תכרת:
כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור: כל כי שאחרי לא מתפרש אלא אותו לא תכרת אלא עץ השדה לבא האדם מפניך במצור אותו תכרות, הם הקרובים לעיר שנסתרים בהם אנשי העיר הבורחים מפניך ובאים בתוך העיר כדכתיב ותבא העיר במצור, כי האדם עץ השדה אלא האדם עץ השדה, אלא עץ השדה האדם לבא מפניך במצור שגורם את האדם לבא מפניך במצור:

(כ). רק עץ אשר תדע וגו': אילן סרק בין קרוב לעיר בין רחוק מעיר תשחית לבנות מצור, אבל עץ מאכל הרחוק לא תכרות כי אם הקרוב לעיר שמעכב את החיל להתקרב לחומה:
אשר תדע: אשר תכיר:
עד רדתה: רדת חומותיה כדכתיב עד רדת חומותיך הגבוהות והבצורות: