יריעות שלמה על רש"י/דברים/כ
פסוק ט[עריכה]
בד"ה כי תקרב כו' כדכתבו התו' בפ' השולח ותימה גדולה הלא איתא בתו' בפר' השולח דף מ"ו ע"א ממש להיפך דדוקא בקושיות התוס' אמרינן האי סברא לחלק בין עד שלא נכנסו לארץ ובין משנכנסו לארץ אבל לפי שינויא דתו' אינו כן אלא אף משנכנסו לארץ היו יכולין להשלים וכמש"כ הרמב"ן ז"ל דאלת"ה למה הוצרכו רבנן לומר מי חלה שבועה עלייהו כלל כיון דאמרי מארץ רחוק' באנו תיפ"ל דלכך לא חלה שבועה עלייהו דהוי נשבע לבטל את המצוה דכתיב לא תחי'כל נשמה אלא עכ"ל כמש"כ התו' דע"כ באין רוצים להשלים כתיב לא תחיה כל נשמה כדמוכח קראי כו' ולפ"ד התוס' והרמב"ן ז"ל דס"ל דקריאת השלום איירי אפי' במלחמת מצוה א"כ קשה למה הוצרכו הגבעונים להערים ואפשר שהגבעונים לא ידעו זה שיהושע עדיין לא שלח להם מי שרוצה להשלים ישלים או שהיו מתייראין שמא יתגרשו מעריהן ודוק כנ"ל:
פסוק יח[עריכה]
בד"ה למען אשר כו' שאפילו נתגיירו כו' נ"ב לא דק ואני אומר אדרבה קשה מאי מועיל הגירות הא אמרי' בפרק אלו נאמרין דדווקא כנענים שבחו"ל מקבלין אבל אותן שבא"י אין מקבלין אלא הן בכלל לא תחיה כל נשמה וכן פי' שם רש"י להדיא והתו' חילקו דדוקא אותן שנתגיירו קודם שכתבו התורה על האבנים וקודם המלחמה שאז היו מקבלין כולם אפילו אותן כנענים ומ"ה קבלו רחב הזונה אבל אחר שהתחילו המלחמה כבר נאמר עליהן לא תחיה כל נשמה וא"כ הכא בגרים ממש איירי וקמ"ל שאינן בכלל לא תחיה כל נשמה מהרש"ל ודע שדברי רש'"י ז"ל הם בספרי וכבר פירש הרמב"ן דברי הספרי כפירש הרא"ם ז"ל והביאו הרא"ם ז"ל לעיל בד"ה כי תקרב כו' כנ"ל:
פסוק יט[עריכה]
בד"ה ימים שנים כו' מאן דכר שמיה נ"ב ושרי ליה מרי נעלם ממנו הברייתא דספ"ק דשבת שמאי היה דורש עד רדתה אפילו בשבת מהרש"ל:
פסוק כ[עריכה]
בד"ה עד רדתה על חומתיה ותימה דהא רש"י פירש לקמן בפר' כי תבא בפסוק עד רדת חומתיך לשון רידוי וכיבוש והמחבר הזה גופא הסכים שם עם רש"י וצ"ע כנ"ל: