ואמר אליכם לא תערצון וגומר עד ובענן יומם. לפי שביאר שהם חטאו בג' דברים בחולשת הלב. ובהמרות פי ה'. ובהטחת דברים נגדו. ראה משה להוכיחם על שלשתם. אם על חולשת לבבם. אמר לא תערצון ולא תיראון מהם. כי אתם רבים וחזקים מהם. ואם בבחינת הצוי האלהי שייעד אתכם. הנה ה' אלהיכם ההולך לפניכם הוא ילחם לכם עמהם שהוא יותר חזק מהם. והביא להם ב' ראיות חזקות. הא' מופתי מצרים והוא אמרו ככל אשר עשה ה' אלהיכם במצרים לעיניכם. והב' מה שעשה עמהם במדבר וז"ש ובמדבר אשר ראית וגו'. וכנגד הדברים שהטיחו כלפי מעלה אמר ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם. ר"ל ובדבר הזה אשר אמרתם נגד כבוד האל יתברך בשנאת ה' אותנו אנה אנחנו עולים. יראה שאינכם מאמינים בה' אלהיכם. כי לו הייתם מאמינים בו לא תאמרו כדברים האלה והוכיחם על מעוט האמונה בראותם בעיניהם עמוד הענן ההולך לפניהם בדרך וגו'. ואפשר עוד אצלי לפרש הפסוק באופן אחר. ובדבר הזה אינכם מאמינים על שליחות המרגלים שכן אמר למעלה וייטב בעיני הדבר. יאמר הנה בדבר הרגול והשליחות יראה שאינכם מאמינים בהש"י. לפי שהמלחמה הזאת אינה מלחמה אנושית שיצטרך אל רגול ולתחבולות הלוחמים. אבל היא אלהית שה' אלהיכם הוא ילחם לכם. וא"כ אין צריך מרגלים לזה ולפי שאלו המרגלים לב' תכליות. הא' להודיעם את הדרך אשר יעלו בה והשנית לדעת הערים אשר יבאו אליהן אמר משה שגם לדברים האלה לא היו צריכים. וזה אמרו ההולך לפניכם בדרך וגו'. ר"ל כי הענן יומם יורה אותם הדרך אשר ילכו בה ועמוד האש לילה ובמקום אשר ישכון שם שם יחנו. וא"כ הוא יורה הדרך והערים. ועם היות שהדברים האלה כפי זה הפי' היה ראוי שיאמר משה אליהם כשרצו לשלח המרגלי' כי הוא הזמן הנאות לאותה תוכחה. הנה עם כ"ז לא היה מזיק בהוכיחו אותם עליו כפי שרשי האמת. אע"פ שיהיה בזולת ואחר זמנו הראוי. ועם היות שדברי התוכחה הזאת לא נזכרו בפרשת שלח לך אנשים. כבר העיד' התורה שאז נאמרו:
