ביאור:דברים א לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.




תוכחתו של משה לנרגנים[עריכה]


בתגובה לתלונותם של בני-ישראל לאחר שיבת המרגלים, אמר להם משה רבנו (דברים א כט-לג): "לא תערצון ולא תיראון מהם! ה' אלהיכם, ההולך לפניכם, הוא יילחם לכם, ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם. ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך כאשר יישא איש את בנו, בכל הדרך אשר הלכתם עד בואכם עד המקום הזה. ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם . ההולך לפניכם בדרך לתור לכם מקום לחנותכם, באש לילה לראותכם בדרך אשר תלכו בה ובענן יומם."

הפירוש המקובל למשפט המרכזי "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם" הוא: 'איך אינכם מאמינים שה' יכניס אתכם לארץ, אחרי שראיתם את כל הניסים והחסדים הגדולים שעשה עמכם במצרים ובמדבר?!'. אבל, לפי פירוש זה, היה ראוי לכתוב את המשפט הזה בסוף הקטע, ולשים את כל המשפטים שמתארים את חסדי ה' (פסוקים 30, 31, 33) ביחד.

מכיוון שמשה רבנו הפריד בין הפסוקים המתארים את חסדי ה', נראה לי שיש בדבריו שני חלקים:

  • בפסוקים 30-31, משה הסביר לבנ"י מדוע אינם צריכים לפחד מהכנענים: ה' יילחם להם בכנענים כפי שנלחם להם "במצרים" , ויגן עליהם מפני הכנענים כפי שהגן עליהם מפני הסכנות "במדבר" .
  • בפסוק לג, משה לא דיבר על מלחמה או הגנה - הוא הזכיר לבנ"י שה' "הולך לפניכם בדרך ... לראותכם בדרך אשר תלכו בה...", ה' תמיד מראה להם את הדרך הנכונה ללכת בה. בכך הוא הוכיח את בני ישראל על המטרה שלשמה ביקשו לשלוח מרגלים (א22): "ותקרבון אליי כולכם ותאמרו 'נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן'"; הוא אמר להם "עוד כשביקשתם לשלוח מרגלים הראיתם חוסר-אמונה - במקום להאמין שה' יראה לכם את הדרך הנכונה, ביקשתם לשלוח מרגלים שיראו לכם את הדרך..."

לפי פירוש זה, דבריו של משה בנויים במבנה מסודר:

  • א29: "לא תערצון ולא תיראון מהם!" - אל תפחדו מעמי כנען, כי:
  • א30: "ה' נלחם לכם במצרים",
  • א31: "ה' הגן עליכם במדבר".
  • א32: "ובדבר הזה אינכם מאמינים בה' אלהיכם" - עכשיו אני מבין, שכבר בדבר בקשת המרגלים הראיתם שאינכם מאמינים בה' אלהיכם, כי:
  • א33: "ה' הולך לפניכם ומראה לכם את הדרך", ולא היה לכם צורך במרגלים שיראו את הדרך.

לפי פירוש זה, גם משה רבנו בעצמו היה אחראי לאסון, כי הוא לא התנגד לבקשתם של בני ישראל אלא אמר (א23) "וייטב בעיני הדבר". ואכן, גם משה נענש באותו עונש של בני ישראל (א37): "גם בי התאנף ה' בגללכם לאמור גם אתה לא תבוא שם. יהושע בן-נון העומד לפניך הוא יבוא שמה; אותו חזק כי הוא ינחילנה את ישראל". אמנם, במקומות אחרים נאמר שמשה נענש על כך שלא האמין בה' לעיני בני ישראל בפרשת מי מריבה (ע"ע...), אבל כנראה שיש כאן הצטברות של חטאים מאותו סוג - מעשים שמראים על חוסר אמונה. ע' גם בפירוש אברבנאל.

מקורות[עריכה]

על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2004-01-15.


הקטגוריות נמצאות ב: ביאור:תוכחתו של משה לנרגנים

דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/tora/dvrim/dm-01-2933