בתחילת היום השלישי של פרשת קורח , התלוננו בני ישראל ואמרו:

(במדבר יז ו): "וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר 'אתם המתם את עם ה'!'".

התלונה שלהם מתייחסת לאירוע שקרה בסוף היום השני (במדבר טז לה): "ואש יצאה מאת ה', ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת". אבל אם האש יצאה מאת ה', מדוע בני ישראל האשימו את משה ואת אהרן?!

1. הם לא האמינו שהאש יצאה מאת ה', אלא חשבו שמשה ואהרן עשו איזה תכסיס שגרם לנשיאים להישרף, למשל שמו 'אבק שריפה' במחתות שלהם: " "מה ראיה היתה זאת ששבט לוי הוא הנבחר, ונבחר אהרן לכהן גדול? וייתכן שבתפילתכם או בחכמה שידעתם שרפתם המקריבים!" " (אבן עזרא) .

2. הם האמינו שהאש יצאה מאת ה', כמו האש ששרפה את נדב ואביהוא (ויקרא י א): "ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו, ויתנו בהן אש, וישימו עליה קטרת, ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אתם. ותצא אש מלפני ה', ותאכל אותם, וימתו לפני ה'". נדב ואביהוא הקטירו קטורת בלי ציווי מפורש מה' ונשרפו; גם ה-250 הקטירו קטורת בלי ציווי מפורש מה': ה' ציווה שיהיה אדם אחד שמקטיר קטורת בבוקר (שמות ל ז): "והקטיר עליו אהרן קטרת סמים בבקר בבקר בהיטיבו את הנרת יקטירנה", ומשה ואהרן ציוו שכולם יקטירו קטורת, וכך יהיה אפשר לראות מיהו האיש שה' בחר להקטיר את הקטורת. המבחן אכן פעל, אך בני ישראל טענו שהיה עליהם לבחור מבחן אחר, שאין בו סכנת חיים: " "כי יאשימו אותם על שנתנו העצה הזאת להקטיר קטורת זרה לפני ה' מדעתם שהמקריבים אותם נשרפים, כי ה' לא אמר למשה להקריב הקטורת הזאת, והוא לא אמר לישראל בשם ה' לעשות כן, אם-כן מעצמם נתנו העצה הזאת אשר מתו בה העם, והיו יכולין לתת אות ומופת אחר, במטה או בזולתו" " (רמב"ן) , " "שאמרתם להם שינסו בקטורת, שאין ראוי שיקטירנה אלא המקריב עולת התמיד; והיה לכם לנסות בזבחים הראויים לכהנים רבים יחד" " (ספורנו) , או שסכנת החיים שבו היא פחותה: " "תרעומת העדה היתה על מה שעשה משה המבחן של הקטורת בכולן יחד, שהיה לו לעשות המבחן בקורח לבד, וכשהיה ה' עושה בו המשפט, לא היו ניגשים המאתים וחמשים נשיאי עדה, ולא היו מתים" " (אור החיים) . לפי פירוש זה, בני ישראל הסכימו שהנשיאים טעו, אבל חשבו שהעונש שקיבלו הנשיאים היה מוגזם - היה צריך להתחשב במעמד שלהם כ"עם ה'" ולא לסכן את חייהם. (ע"פ עומר לב מחיפה) ראו: המגפה והקטורת שעצרה אותה .